חיים באר (רכלבסקי) נולד בכ״ו בשבט תש״ה, 9 בפברואר 1945 בשכונת גאולה בירושלים, בן יחיד לזוג הורים מבוגרים ולמודי ייסורים. אביו, אברהם רכלבסקי, עלה ארצה אחרי הפרעות שפקדו את עיירתו האוקראינית אוברוץ׳ בתום מלחמת העולם הראשונה. אמו, ברכה לבית ואלעס, היתה בת למשפחה ירושלמית אדוקה מהיישוב הישן, מצאצאי רבי ישראל משקלוב, תלמידו של הגאון מווילנה שעלה ארצה ב־1809. שנות הילדות והנעורים בירושלים, תוך ספיגת המראות, הדמויות, ההווי, הזיכרונות, סיפורי המעשיות, ספרות הקודש ומורשת המשפחה, במיוחד מצד האם, הטביעו בו חותם עמוק והזינו את יצירתו מראשיתה. למד בבית הספר היסודי הדתי־ליברלי ״מעלה״ ובבית הספר ״התיכון שליד הסמינר למורים מזרחי״. שירת בצה״ל במערכת מחניים, כתב העת של הרבנות הצבאית, ובאותה העת עבד כמגיה בעיתון דבר. במילואים השתייך ליחידה שעסקה באיתור חללים וקבורתם.
    ב־1964 נדפס שירו הראשון בעיתון דבר. השם הספרותי שאימץ, באר (ראשי התיבות של שמות הוריו), היה במהרה לשמו הרשמי. בשנים 1982–1994 היה חבר מערכת דבר ופירסם ב״דבר השבוע״, המוסף השבועי של העיתון, מדור קבוע בענייני ספרות ותרבות בשם ״מזיכרונותיה של תולעת ספרים״. מבחר מהרשימות שפורסמו במדור כונסו לאחר שנים בספר, באותה כותרת (2011), ובלבו תיאור שובה לב של מסעות צליינות ספרותיים בארץ ובחו״ל בעקבות ברנר, שופמן, תומס מאן, רחל, אסתר ראב ואחרים. בשנים 1996–2000 עבד בהוצאת עם עובד ומילא תפקידי עריכה מגוונים. ב־2000 התמנה לפרופסור־חבר באוניברסיטת בן־גוריון בנגב. ב־2002 זכה בפרס ביאליק לספרות, ב־2005 בפרס אקו״ם על מפעל חיים, ב־2011 בפרס ברנר וב־2013 בפרס ראש הממשלה ללשון העברית על שם אליעזר בן־יהודה.
    ספרו הראשון, קובץ השירים שעשועים יום יום (עם עובד, 1970), שואב מלוא חופניים מחוויות ילדותו ונעוריו. מופיעה בו קשת של דמויות ירושלמיות, ובהן בני משפחתו של המחבר, ושזורים בו קטעי מראות מוחשיים של נופי העיר ואתריה. בעיקר בולט בשירים הקשר הטבעי אל עולם המסורת היהודית לרבדיו, הן באסוציאציות ובשימושי הלשון והן בהווייתם הפיזית החומרית של הספרים עצמם. אפיזודות ודמויות שעוצבו לראשונה בשירים אלה התגלגלו ברבות השנים אל ספרי הפרוזה שלו.
    ב־1975 פירסם באר במעריב דבר פרוזה ראשון בשם ״עגו עגו עגורים״, שהיה עתיד להיעשות פרק הפתיחה של רומן הבכורה שלו, נוצות. מאז הוסט מרכז הכובד ביצירתו מן השירה אל הסיפורת. הופעת נוצות (1979) היתה למאורע ספרותי בלתי שכיח, הן בזכות התקבלותו החמה בקרב קהל הקוראים והן בשל העניין הער מצד הביקורת, שהתבטא בעשרות מאמרי הערכה ופרשנות. סיפור המסגרת של נוצות מתרחש בסיני אחרי מלחמת יום הכיפורים, שם משרת המספר ביחידת קבורה צבאית. אווירת המוות השורה על פרקי המסגרת מחלחלת אל הסיפור הפנימי, המשחזר את ילדותו של המספר בירושלים של שנות החמישים.
    לעומת היבטיו המקאבריים של הסיפור מהלכות בו דמויות רבות של חוזים והוזים גרוטסקיים, המבקשים גאולות שונות ומשונות לעצמם ולאנושות ולוכדים בקסמיהם את הילד המספר. בין אלה לאלה נפרש בפירוט משכנע עולמה רב־המתחים של ירושלים החצויה בימי הצנע ובפולמוס השילומים, תוך כדי עיצוב עשיר של עשרות דמויות ואפיזודות הומוריסטיות וטרגיות. ההטרוגניות המופלגת של חומרי הרומן, המורכב מעשרות יחידות סיפוריות קטנות, עמדה במוקד הוויכוח בין המבקרים שהצביעו על מתחי היסוד המאחדים אותו (״בין אוטופיה לאפוקליפסה״, כניסוחו של גרשון שקד, 1985) לבין מי שנטו לראות בו הֶצְבֵּר רופף, רב־קסם כשלעצמו, של סיפורי הווי. הספר תורגם להולנדית, לגרמנית ולאנגלית.
    הרומן השני, עת הזמיר (1987), הוא תיאור נרחב של הווי יחידה של הרבנות הצבאית בשנים 1965–1967, על היבטיו הקומיים והגרוטסקיים, אך העולם המוחשי המעוצב בו משמש בסיס לכעין סימפוזיון רב־משתתפים, שהמתדיינים בו מייצגים גוונים ופלגים שונים של הציונות הדתית. במרכז עניינם עומדות שאלות של גאולה ומשיחיות, גבורה ומוסר, קדושת ארץ ישראל מול קדושת האדם. בעיני הנצים שבהם, הימצאותה של ירושלים העתיקה מחוץ לשטח ישראל היא חרפה שיש לגול אותה בכל מחיר, ואין הגאולה שלמה כל עוד לא יתנוסס בית המקדש השלישי על הר הבית. מנגד מוצגת עמדה הומניסטית דתית מפוכחת, המעמידה את קדושת התורה וקדושת העם מעל לקדושת הארץ, ומזהירה מפני האסון שימיטו אלה הסוגדים לאתרים מקודשים ולנחלת אבות. הרומן חותר אל מלחמת ששת הימים, המוציאה מן הכוח אל הפועל את שאיפות הגאולה הכמוסות של בוגרי החינוך הדתי־לאומי, אך גם מביאה למותו של הגיבור התמים, נחום גבירץ, בעצם רגעי היקסמותו מהכיפה המוזהבת של מסגד כיפת הסלע. סיום זה מבטא יותר מכול היגד ישיר את חששותיו של המחבר מפני הכיסופים המשיחיים שהתפרצו עם שחרורה של ירושלים.
    בניגוד לשני רומנים אלה, המכילים חוויות אוטוביוגרפיות משולבות במארג סיפורי בדיוני, הרי הרומן השלישי, חבלים (1998), שמבחינות רבות הוא שיא יצירתו של באר, נכתב כדיווח אותנטי על חייו, ובמיוחד על היחסים בינו לבין אביו ואמו בחייהם וממרחק השנים. מצטייר בו חיבור של ניגודים בין האישה הירושלמית בת מאה שערים, המתגלה כדמות עצמאית, אמיצה, חכמה וישרת לב, צלולה ומפוכחת, לבין הגבר הקשיש, פליט הפרעות המוכה והמופנם – שחי בסבך של סתירות, הדחקות והעמדות פנים בין היאחזותו בעולם המסורת היהודית לבין הכרתו בכך שאין אלוהים. הקשר בין המחבר לאביו עובר גלגולים אחדים, החל באהבת ילדות, דרך מרד הנעורים של הבן שאינו יכול לסבול את עליבותו של האב ואת דרך חייו העקלקלה, וכלה בהבנה מאוחרת לנפש האב שמת עליו בנעוריו. עמוק בהרבה הוא הקשר בין הבן לאמו, המעצבת אותו כאדם ומתווה לו את דרכו כאמן. במידה רבה היא גם הכוח שהניע את כתיבת הספר, משום שהכשירה את הבן מילדותו לצבור את רשמי חייו עד שתבשיל השעה להעלותם על הכתב. חבלים תורגם להולנדית, לגרמנית, לאנגלית, לסינית ולאיטלקית.
    גם ברומן הרביעי, לפני המקום (2007), הגיבור הוא לכאורה הסופר באר עצמו, אולם על אף קווי הדמיון הניכרים אין לזהותם בפשטות בין המחבר לבין בן־דמותו שבסיפור, משום שהופעת המחבר כדמות היא חלק ממשחק תעתועים מורכב בין בדיון לממשות ובין החיים לספרות. באמצעות סיפור עלילה כמעט סתמי, המפגיש על שפת אגם ואנזה בברלין חבורה מגוונת של מלומדים ואנשי מעשה, מועלות שאלות כבדות משקל על מהות ההיסטוריה היהודית ופורענויותיה, החל בשורשיה הקדומים ביותר וכלה בהווה הישראלי וסכנותיו, וכל זאת באמצעות מעקב מסועף אחר גורלם וגלגוליהם של ספרים, גווילים וכתבי יד. אם כל אחד מספריו של באר חושף פן כזה או אחר באישיותו, הרי לפני המקום הוא ביטוי מובהק של אחד הכוחות המניעים המרכזיים בחייו – התשוקה לספרים.
    ב־2010 הפתיע באר את קוראיו בפרסומו של הרומן אל מקום שהרוח הולך. זהו סיפור צבעוני רב־דמיון ותנופה, ספק ריאליסטי ספק פנטסטי, ספק קומי ספק טרגי, על מסעו של אדמו״ר חסידי לטיבט בחיפוש אחר היק הקדוש – הוא שור הבר האגדי – שלפי החלומות שחלם התגלגלה בו נשמתו של אחד מאבות אבותיו הקדושים. סיפור המעשה טבול בעולמה של החסידות, על תולדותיה והווי חצרותיה ועל סיפורי המעשיות המתגלגלים בה מזה דורות ונשזרים בתוך מרקם הרומן. בד בבד מתקיים בו דיאלוג מורכב עם הרומן מסעות בנימין השלישי של מנדלי מוכר ספרים, שהעניק לו השראה. אולם גם ברומן זה, הרחוק לכאורה מחייו של המחבר, חבויים רבדים אוטוביוגרפיים עמוקים, עד שניתן לראות את פרשת כיסופיו של האדמו״ר להיחלץ מכלא חצרו וממועקת חיי המשפחה שלו, בחיפוש אחר האהבה הטהורה והמושלמת, כווידוי סמוי אך אמיץ לא פחות מזה שנפרש בחבלים.
    ביטוי חזק לא פחות לעולמו של באר כאיש ספר וספרות הוא ספרו הלא־בדיוני גם אהבתם גם שנאתם (1992), שאולי יאה לו ההגדרה ״רומן דוקומנטרי״. זהו תיאור סיפורי של מערכות היחסים בין שלושת ענקי הספרות העברית – ביאליק, ברנר ועגנון. התיעוד המחקרי המדוקדק משמש בסיס להעלאת דרמה אנושית וספרותית, העוקבת אחר התמורות שחלו בשלוש מערכות היחסים המתוארות. וזאת בניצוחו של הגיבור הרביעי הסמוי של הספר, הלוא הוא חיים באר עצמו, המנווט את מהלכי העלילה, מווסת את קצב הסיפור, מזדהה עם גיבוריו, אך גם כמו שולט בגורלותיהם ואף שופט אותם שיפוט מוסרי, תוך כדי ניהול דיאלוג מתמשך עם הקורא.
    ששת ספרי הפרוזה של באר הם עיקר יצירתו, אולם נוכחותו היוצרת ניכרת בערוצים רבים נוספים. הוא השתתף בעריכתם של מפעלים מו״ליים רחבים, כגון לקסיקון האישים של ארץ־ישראל (1983) ומאה שנות תרבות – היצירה העברית בארץ ישראל 1900–2000 (2000); ערך אנתולוגיה של שירי ירושלים (ציפור האבן, 1983); פירסם קבצים מסיפוריהם של ג׳ שופמן (שלכת, 1994) ודבורה בארון (כריתות, 1997).
    מאז 1980 הוא מנחה סדנאות לכתיבה יוצרת ומאז 1982 מקיים סיורים ספרותיים־היסטוריים בירושלים בעקבות יצירותיהם של סופרים ומשוררים, ובשנים האחרונות גם במזרח־אירופה ובברלין. הוא מרצה פעיל ומבוקש במסגרות אקדמיות ופופולריות. דומה כי הצירוף הנדיר המתגלם בו בין זיקה שורשית ל״ארון הספרים היהודי״ (מונח שהוא עצמו טבע) לבין עמידה איתנה לא פחות בספרות החילונית המודרנית, הופך אותו לדמות מגשרת ומתווכת יחידה במינה בנוף התרבות הישראלי.

נכתב על־ידי אבנר הולצמן עבור לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים   
[מקורות נוספים: גרנות¹,גרנות², ויקיפדיה]

ספריו:

• שעשועים יום יום : שירים (תל־אביב : הוצאת עם עובד, תש״ל 1970)
• נוצות (תל־אביב : הוצאת עם עובד, תש״ם 1979) <רומן> <תורגם להולנדית, גרמנית ואנגלית>
• Een venster op de hemel / vertaald [uit het Hebreeuws] door Ruben Verhasselt (Amsterdam : Vassallucci, 2000)
• Federn : Roman / aus dem Hebräischen von Anne Birkenhauer (München : Deutscher Taschenbuch Verlag, 2002)
• Feathers / translated from the Hebrew by Hillel Halkin (Waltham, Mass. : Brandeis University Press ; 2004)
• עת הזמיר (תל־אביב : הוצאת עם עובד, תשמ״ח 1987)
• גם אהבתם גם שנאתם – ביאליק, ברנר, עגנון מערכות־יחסים (תל־אביב : הוצאת עם עובד, תשנ״ב 1992)
• חבלים (תל־אביב : הוצאת עם עובד, תשנ״ח 1998) <תורגם לגרמנית, להולנדית, לאנגלית לאיטלקית ולסינית>
• Stricke : Roman / aus dem Hebräischen von Anne Birkenhauer (München : Deutscher Taschenbuch Verlag, 2000)
• Een deur aan de straat / vertaald [uit het Hebreeuws] door Ruben Verhasselt (Amsterdam : Vassallucci, 2000)
• The pure element of time / translated from the Hebrew by Barbara Harshav (Hanover, NH : University Press of New England : Brandeis University Press, 2003)
• Lacci d׳amore / traduzione di Shulim Vogelmann (Firenze : Giuntina, 2005)
• 充斥时间的记忆 /  哈伊姆·毕厄 著 ; 王义豹 译 (上海 :  上海译文出版社,  2010)
• לפני המקום (תל־אביב : הוצאת עם עובד, תשס״ז 2007)
• אל מקום שהרוח הולך (תל־אביב : הוצאת עם עובד, תש״ע 2010)
• מזיכרונותיה של תולעת ספרים : מסעות בעקבות סופרים וספרים (תל־אביב : הוצאת עם עובד, תשע״א 2011) <עריכה – גדעון טיקוצקי>
  תוכן העניינים
• חלומותיהם החדשים (תל־אביב : הוצאת עם עובד : ספריה לעם, תשע״ד 2014)
• חדרים מלאים ספרים : ״רפובליקת הספר״ בעד הנה בין בדיה למציאות (ירושלים : מנֶגֶד הוצאה לאור, תשע״ו 2016)
  תוכן העניינים
• קשר לאחד : מסעות, בתים ואנשים בירושלים (תל־אביב : הוצאת עם עובד, תשע״ז 2017) <עריכה – גדעון טיקוצקי ; צילומים – ברוך גיאן>
• בחזרה מעמק רפאים (תל־אביב : הוצאת עם עובד, תשע״ח 2018)
• מסע דילוגים (תל־אביב : הוצאת עם עובד, תשע״ט 2019) <עריכה – גדעון טיקוצקי>
• צל ידו (תל־אביב : הוצאת עם עובד, תשפ"א 2021) 

עריכה: (מבחר)

• קו הקץ : רישומים / מ. ינקו (תל־אביב : עם עובד, תשמ״א 1981) <בהשתתפות חיים גורי ואברהם יבין> <לקט שירי משוררים שונים המלווים באיורי הצייר>
• לקסיקון האישים של ארץ־ישראל : 1799–1948 (תל־אביב : עם עובד, תשמ״ג 1983) <בהשתתפות יעקב שביט ויעקב גולדשטיין>
• צפור האבן : ירושלים בשירה העברית החדשה : אנתולוגיה (תל־אביב : שבא, תשמ״ג 1983) <תצלומים מאת עליזה אורבך>
• שלכת : סיפורים / ג׳ שופמן ; בחר והוסיף אחרית־דבר חיים באר (תל־אביב : עם עובד, תשנ״ד 1994)
• והיו עיניך רואות את מוריך : תשעים שנה להסתדרות המורים תרס״ג–תשנ״ב, 1903–1992 (תל־אביב : עם עובד, תשנ״ד 1994) <בהשתתפות אורה אחימאיר>
• סדנת הפרוזה : המדריך לכתיבה עצמית / אהוד בן עזר ; בהשתתפות חיים באר (תל־אביב : א׳ בן עזר, 1997) <מהדורה מורחבת הופיעה בהוצאת אסטרולוג בשנת 2000>
• כריתות וסיפורים אחרים / דבורה בארון ; בחר והוסיף אחרית דבר חיים באר (תל־אביב : עם עובד, תשנ״ז 1997)
• מאה שנות תרבות : היצירה העברית בארץ־ישראל 1900–2000 (תל־אביב : עם עובד : ידיעות אחרונות, תש״ס 2000) <בהשתתפות אורה אחימאיר>

על המחבר ויצירתו:

• בחזרה מעמק רפאים – ספר מוקלט
• קשר לאחד – ספר מוקלט
• חלומותיהם החדשים – ספר מוקלט
• אל מקום שהרוח הולך באתר
• חיים באר קורא מספרו  אל מקום שהרוח הולך
• אל מקום שהרוח הולך – ספר מוקלט
• לפני המקום וקטע מתוך הספר באתר

• לפני המקום – ספר מוקלט
• חבלים – ספר מוקלט

• נוצות – ספר מוקלט