עמוס
קינן (לוין) נולד בדרום תל-אביב ב-2 במאי 1927 להורים חילוניים בעלי השקפת
עולם סוציאליסטית. אביו היה יוצא גדוד העבודה, פועל בניין שנעשה פקיד לאחר
שנפצע בתאונה. עמוס התחנך בבית החינוך לילדי עובדים ובתנועת השומר הצעיר. ב-1946
פגש במשורר יונתן רטוש ונשבה בקסמה של התורה הכנענית. הוא עזב את הלימודים
אחרי סיום השביעית והחל לעבוד כפועל תעשייה. לאחר תקופה בלח"י, התגייס לצה"ל,
לחם במלחמת השחרור ונפצע. לאחר המלחמה החל בכתיבה עיתונאית בעיתון הארץ. באפריל
1950 יצא בנימין תמוז, אביו הרוחני של המדור 'עוזי ושות'' לחו"ל והטור נמסר
לידיו של עמוס קינן, שכתב בו עד סוף 1952. 'עוזי ושות'' הפך תחת עיטו של קינן
לטור הסאטירי המצליף הראשון בעיתונות העברית נגד הממסד (והממסד הדתי במיוחד).
ב-1953 חדל הטור להופיע עם מעצרו של עמוס קינן בחשד שהטיל פצצה לגן ביתו של
שר התחבורה הדתי צבי דוד פנקס, בעקבות התקנת תקנה בידי הממשלה להשבית את המכוניות
בשבת כדי לחסוך בדלק. קינן זוכה בבית המשפט המחוזי, אך כיוון שלא שיתף פעולה
עם חוקריו הוסיפה לרחף מעליו עננת חשד שפגעה בתדמיתו כבעל טור ביקורתי. בעקבות
המשפט הפסיק גרשום שוקן, מו"ל העיתון, את עבודתו של קינן ב'הארץ' והוא מצא
פרנסתו בכתיבת חוברות 'טרזן' תחת שם בדוי. קינן חש פגוע ומתוסכל מן הפרשה וגלה
מרצון לפאריס, שם שהה כתשע שנים. עם שובו ארצה, חזר ושב לכתיבה עיתונאית מצליחה.
בנוסף על עבודתו העיתונאית, עמוס קינן הוא סופר מצליח ועוסק גם בציור, איור
ספרים ופיסול. רעייתו של קינן, פרופ' נורית גרץ,
פירסמה ב-2008 ביוגרפיה שלו - על דעת עצמו: ארבעה פרקי חיים של עמוס
קינן. לזוג שתי בנות: רונה ושלומציון. עמוס קינן נפטר לאחר מחלה קשה
בי"ד באב תשס"ט, 3 באוגוסט 2009.
[מקורות: גרנות¹,
גרנות²,
ויקיפדיה, לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים]
[צילום: Ynet - ידיעות אחרונות]
דעתו של עוזי, או, מבחר כל כתבי עוזי מ"יום יום" מסודרים לפי
ההגיון, כל אחד במקום, זהו ספר מה שכל מלה בו אמת מאה אחוז, עובדה, שאף
אחד לא רצה לכתוב עליו הקדמה (תל-אביב : הוצאת ש. פרידמן, תש"ט)
בשוטים ובעקרבים : מבחר עוזי ושות' (תל-אביב : ישראל, 1953)
בתחנה (תל-אביב : לדורי, 1963)
ספר התענוגות (תל-אביב : א' לוין-אפשטיין, תש"ל)
<מהד' מחודשת הופיעה ב-2006>
Israel : a wasted victory / translated by Miriam Shimoni (Tel-Aviv : Amikam,
1970) <מאמרים מתורגמים שפורסמו ב'ידיעות אחרונות'>
Keydar, Renana. "I was in a war, and in a war
things like that happen": on judgments and ethical investigations in
Israeli law and literature. Jewish social
studies: history, culture, society n.s., vol. 18, no. 3 (Spring/Summer
2012), pp. 212-224. *
סלע, מיה.
פני השטח.הארץ, גלריה, ט"ז באב תשס"ט, 6 באוגוסט
2009, עמ' 1, 2 <עם פטירתו של עמוס קינן>
עוז, אברהם. כל העסק מתפרק
בכלל : הרומן האבוד של עמוס קינן והתיאטרון. בספרו: שדות ומזוודות : תזות על הדרמה העברית
והסיפר הציוני (תל אביב : רסלינג, 2014), עמ' 173־185.
פלר, לי. כי עודני מאמין בך.
TimeOut תל-אביב, גל' 558 (11 עד 18 ביולי 2013), עמ' 115
<שיחה עם אברהם עוז על יצירתו של עמוס קינן
ארבע שנים לאחר מותו>
ציפר, בני [ב"צ].
"להיום, לידי מר פינקלשטיין".הארץ, תרבות וספרות,
כ"ד באב תשס"ט, 14 באוגוסט 2009, עמ' 1 <על קריקטורות נעלמות שצייר
עמוס קינן ל"הארץ" בשנות החמישים>
קינן, שלומציון. אבא. אבן דרך.
Time Out תל אביב, גל' 207 (19 עד 26
באוקטובר 2006), עמ' 24־29.
שקד, גרשון. רומאנטיקאים מאוכזבים וסיוטים גרוטסקיים. בתוך:
מחקרים בספרות ישראל : מוגשים לאברהם הולץ / בעריכת
צביה בן-יוסף גינור (ניו יורק בית המדרש לרבנים באמריקה, תשס"ג 2003), עמ' 239־285 <דיון ביצירתם של
בנימין תמוז, דוד שחר,
נסים אלוני ועמוס קינן>
שביט, אוריה. קורא סידרתי: שובו של
לוקולוס. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - ספרות, י"ב בחשון
תשס"ז, 3 בנובמבר 2006, עמ' 28.
על "חברים מספרים על ישו"
ליטווק, מירי. מיתוס מקומי ב"חברים מספרים על ישו". עתון 77, גל' 115־116 (1989), עמ' 39.
עוז, אברהם. כל העסק מתפרק בכלל:
חברים מספרים על ישו והרומן האבוד של עמוס קינן והתאטרון.
בתוך: צפייה חוזרת :
עיון מחודש במחזאות מקור / בעריכת זהבה כספי וגד
קינר (באר שבע : הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשע"ג
2013), עמ' 209־222.
על "מתחת לפרחים"
זהבי, אלכס. חיים על קו הקץ. ידיעות אחרונות, תרבות, ספרות, אמנות, 23 בנובמבר 1979, עמ' 21, 24.
על "הדרך לעין חרוד"
אישון, משה. פרקי שנאה בלבוש ספרותי. הצופה, מוסף ערב ראש
השנה, כ"ט באלול תשמ"ד, 26 בספטמבר 1984, עמ' 20־21.
רון, משה. עתיד עכשיו. סימן קריאה: רבעון מעורב לספרות, חוב' 19 (1986), עמ' 16־17.
שור, שמעון. הדרך לאין-חרוד: האם התעייפות ה"שמאל"
הישראלי מן הקיבוץ? : ההיבט הקיבוצי הנזנח בסקירות ובביקורות על
הדרך
לעין-חרוד לעמוס קינן. בתוך:
לספר את הקיבוץ : מחקר וביקורת
/ עורכים - שמעון שור ולאה הדומי (תל אביב : ספרית פועלים, 1990), עמ' 253־260.
על "ספר הסאטירות, 1948 ועד 1984 ולהיפך"
הנדלזלץ, מיכאל. סאטירה - נורא מצחיק. הארץ, 10 בינואר 1985, עמ' 10.
שקד, גרשון. נמר-הבית של ארץ-ישראל. הארץ,
תרבות וספרות, ח' באדר תשמ"ה, 1 במארס 1985, עמ' 18.
על "את והב בסופה"
ברתנא, אורציון. לא סופה אלא מגיפה. מעריב, ספרות, י"ב באייר תשמ"ח, 29 באפריל 1988, עמ' 2.
הגורני, אברהם. אתמולו של המחר. דבר,
י' בכסלו תש"ן, 8 בדצמבר 1989, עמ' 19 <חזר ונדפס בספרו
משא ועיון : מסות על לשון, חינוך
וספרות (תל אביב : אור עם, תשנ"ג 1992), עמ' 143־145>
סערי, רמי. שיניים פגומות, כותנה פורחת.
הארץ, תרבות וספרות, 3 בנובמבר 1995
שפר, ספי. ואם אתם רוצים שירים, הנה.
הארץ, מוסף ספרים, גל' 166 (י"ב באייר תשנ"ו, 1 במאי 1996), עמ' 11,
14.
על "שושנת יריחו"
קניוק, יורם. ספר עם ריח. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, כ"ט בכסלו תשנ"ט, 18 בדצמבר 1998, עמ' 26.
על "קץ עידן הזוחלים"
בן-דוד, יערה.הגרעין
הקשה של האמת. עתון 77, גל' 238 (1999), עמ' 10 <חזר
ונדפס בספרה:
במבוך המַראות: קריאה בפרקי ספרות
עברית וכללית (ירושלים : כרמל, תשע"ב 2012), עמ' 225־229>
ברונובסקי, יורם. עמוס קינן בין יב"י לזך. הארץ, תרבות וספרות, כ"א בתשרי תש"ס, 1 באוקטובר 1999, עמ' ב 14.
זך, נתן. עם עמוס קינן עם
השירים : הקדמה לספר שיריו 'קץ עידן הזוחלים'.
<חזר ונדפס בספרו השירה שמעבר למלים : תיאוריה וביקורת 1954־1973 (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, תשע"א 2011), עמ'
402־403>
לאור, יצחק. ראי עיתונות כי היינו בזבזנים עד מאוד. הארץ, מוסף ספרים, גל' 367 (א' באדר ב תש"ס, 8 במארס 2000), עמ' 15.
על "הבריחה אל הכלא"
מלצר, יורם. יש מה ללמוד ממנו. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, י"ט בחשוון תשס"ד, 14 בנובמבר 2003, עמ' 24.