מרדכי שלו נולד בירושלים בט' בחשון תרפ"ז, 17 באוקטובר 1926. בוגר הגימנסיה העברית בירושלים. ב-1945 הצטרף לארגון הלח"י המחתרתי. את כתיבתו הספרותית החל ב-1946 בכתב העת  גליונות בעריכת יצחק למדן. בהמשך פירסם מאמריו בעיתון הקיר  מעש של ארגון המחתרת לח"י וכן בכתב העת  סֻלם. שימש מחנך ומורה בבית הספר התיכון לחקלאות בית ירח וכן במכללת בית ברל, סמינר הקיבוצים, ולאחרונה במכון כרם לחינוך הומניסטי יהודי (מיסודו של ארגון כי"ח - כל ישראל חברים) ובבית הספר לעובדי הוראה בכירים בירושלים של משרד החינוך והתרבות ויד יצחק בן-צבי.
כמבקר ספרות נמנע מכל השתייכות לממסד ספרותי כל שהוא ועד יום מותו עמד בתוקף על כך כי מסותיו לא יכונסו בספר וכי תצלומו לא ייראה ברבים. את מסתו הראשונה 'הערות לפסיכולוגיה של האמנות' הדפיס בהיותו אך בן תשע-עשרה שנים בכתב העת גליונות של המשורר יצחק למדן (אייר תש"ו). בהיותו בן עשרים ואחת (1946) ניסח גילוי דעת ראשון על שירת אלתרמן ואותו הדפיס בעיתון הקיר מעש (נובמבר 1947) של ארגון המחתרת לח"י. היה מורה ומחנך ב'בית-הספר התיכון לחקלאות בֵּית-יֶרַח' וקנה לו שם מעריצים שליוו אותו כתלמידים בוגרים כל חייו. הדפיס מאמר מהפכני הנושא את השם 'סילוף פני הספרות העברית' בכתב העת סֻלם, (כרך ב', גיליון א', אייר תש"י), ובו יצא כנגד ההשקפה ההיסטוריוגרפית הרואה בתנועת ההשכלה שורש ראשי לצמיחת הספרות העברית החדשה. במקום זאת תבע לפרוש הבנה חדשה של הספרות החדשה שתהייה מיוסדת על שורשיה הקדומים: המדרש, האגדה, השירה שבתור הזהב בספרד וְהַקַּבָּלָה. המסקנה המעשית שאותה ביקש לקדם בכל מוסדות החינוך ובעיקר באוניברסיטאות כי יש לעשות חלקים מספרות המדרש, המוסר, הקבלה והחסידות ללימודי חובה במסגרתם של לימודי הספרות העברית. בהנחה זו הקדים את תפישותיו של ברוך קורצווייל ואת תפישותיו של ישעיה ליבוביץ ביחס לקדימות ערכיה של היהדות על פני ערכי ההומניזם האירופי בהבנת התרבות העברית והישראלית המודרנית. תפישה זו נעשתה ליסוד מרכזי במסותיו הבאות, שאותן הדפיס בעיקר בכתב העת סֻלם כמו: 'בכח פְּרִישָׁה רעיונית' (סֻלם א', גיליון ז', חשון תש"ז; גיליון י"א, תש"י), 'שבירת כלים' (סֻלם, ג', גיליון י"ב, אדר-ניסן תשי"ב), 'מֵעֵבֶר להומאניזם' (סֻלם, גיליון י"א, שבט תשי"ב). בכלל עבודתו הביקורתית שאותה פרסם בעיקר כמאמרי ביקורת קצרים בעיתון 'הארץ' בולטות במיוחד שלוש מסותיו על היסוד היהודי ביצירותיו של פרנץ קפקא שנדפסו פרקים-פרקים במהלך שנת תשל"ח במוסף התרבות של עיתון הארץ: 'מעשה התאבדות הוא לא ללכת לבית-הכנסת' (הארץ, 15 באוקטובר 1997), 'קפקא ברגמן וסדר פסח' (הארץ, 10 באפריל 1998), 'ובשערו הפתוח אינך חפץ לבוא' (הארץ, 29 במאי 1998). במסות אלה הציע הסתכלות חדשה ביסוד היהודי שביצירת הסופר הזה. מסות אלה זכו לכינוס בקובץ 'מעשה סיפור' בעריכת אבידֹב ליפסקר בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן, והיו למעשה הכינוס הראשון של עבודותיו המחקריות שנה אחת לפני מותו. בשנים אלה הדפיס גם כמה מסות חשובות ומעניינות על הפרוזה של ש"י עגנון. עבודתו המקיפה על מחזהו של סמיואל בקט מחכים לגודו 'גונבים את הבשורה' (אלפיים 1, סיון תשמ"ט) היא כמדומה המחקר המקיף, המרתק והחדשני ביותר שהעמיד בתחום עיוניו בספרות הכללית. המחקר מאתר את שורשיה הנברוטיים של האנטישמיות המטפיסית כפי שהיא מתגלה ביצירת מופת זו של המודרניזם במאה העשרים. עבודתו זו שהיקפה גדול למדי עומדת במבחן המחקר הבינלאומי ביצירת בקט, ואילו פרסמה בשפה אירופית הייתה מקנה לו יוקרה בינלאומית. שלו היה הראשון שהצביע על סיפורו של ס' יזהר 'חירבת חיזעה' כעל יצירה סימפטומטית בתרבות הישראלית החדשה (סֻלם, א, גיליון ו, תשרי תש"י) . עמדתו הביקורתית השוללת כלפי יצירה זו וכלפי ספרות המלחמה של מדינת ישראל היתה לעמדת יחיד בתקופתו, בדומה לעמדתו כנגד שירת אלתרמן במסה 'חרוזי נתן אלתרמן על ארץ הנגב' (סֻלם א, גיליון ז', חשון תש"י). נראה כי גולת הכותרת של מחקריו בספרות העברית היא חיבורו הגדול 'מי מפחד משמחת עניים?', שנדפס בשני פרקים בכתב העת אלפיים 5;6 (ניסן, תשנ"ב; תשנ"ג). בשני פרקי מסה אלה שירטט שָׁלֵו את תבנית העומק המונחת בבסיס היצירה הזו - 'תבנית השיבה המנצחת'. כנגד התפישה הרווחת על חילוניותה של שירת אלתרמן הציע שָלֵו משמעות חדשנית המעוגנת במרחב משמעות שהוא מעבר לְגִלּוּיֶיהָ המוטיביים הַמָּסֵכִיִים, כתבנית המחפה על הכאב שבנטישת המורשת הקדומה, והיא עתידה לשוב ולנצח את זונחיה בכח נקמתה הקדמון. שלו סרב כאמור עקרונית לכל מעשה של כינוס כתביו, המגיעים כדי מאות עמודים, אף שנתבקש לכך פעמים רבות. אישיותו המסתגרת והמתרחקת מכל פומביות עיתונאית הציבה אותו בפאתי הבמה הספרותית, אולם יוקרתו וסמכותו כמבקר הוכרה תמיד מתוך הערכה עמוקה על ידי טובי הסופרים והחוקרים בישראל. שלו הוא חתן הפרס ע"ש יצחק עקביהו לביקורת שירה מטעם אוניברסיטת בר-אילן.
ילדיו של מרדכי שלו הם הסופרת צרויה שלו והסופר ומתמטיקאי ענר שלו.  מרדכי שלו נפטר בירושלים בי"ב בתשרי תשע"ה, 6 באוקטובר 2014 ונטמן בבית הקברות בקבוצת כנרת.
[נכתב על-ידי אבידֹב ליפסקר]
[מקורות נוספים: ויקיפדיה, לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים]

מאמריו <בהכנה>

• פזמון חדש.  סֻלָּם, שנה א' גל' א' (אייר תש"ט), עמ' 12 <שיר. בחתימת: בן-בלאדן>
• ירדן.  סֻלָּם, שנה א' גל' א' (אייר תש"ט), עמ' 20 <שיר. בחתימת: מ. ענר>
• "בערבות הנגב" או: בלי חזון.  סֻלָּם, שנה א' גל' א' (אייר תש"ט), עמ' 29־32 <על "בערבות הנגב" מאת יגאל מוסינזון> <מאמר ראשון בסדרה ספרות המלחמה של מדינת ישראל, בחתימת: ש. מרדכי>
• בלי רשות.  סֻלָּם, שנה א' גל' ב' (סיון תש"ט), עמ' 10 <שיר. בחתימת: בן-בלאדן>
• "דבר החיילים האפורים" – או תחליפים לחזון.  סֻלָּם, שנה א' גל' ב' (סיון תש"ט), עמ' 27־29 <על שירו של ע. הלל> <מאמר שני בסדרה ספרות המלחמה של מדינת ישראל, בחתימת: ש. מרדכי>
• לְעֵת בֹּא הָעֲרָבִים הָאֲרֻכִּים וְהַבְּהִירִים ...  סֻלָּם, שנה א' גל' ג' (תמוז תש"ט), עמ' 1־2 <שירה. בחתימת: מ. ענר>
• סרנדה : משירי הפליטים הערבים.  סֻלָּם, שנה א' גל' ג' (תמוז תש"ט), עמ' 32  <שיר. בחתימת: בן-בלאדן>
• בכח פרישה רעיונית.  סֻלָּם, שנה א' גל' ד' (אב תש"ט), עמ' 13־14 <בחתימת: מ. שלו. מאמר שני פורסם בגליון י"א (אדר תש"י) – להלן>
• נתן שחם או – מעבר לחזון.  סֻלָּם, שנה א' גל' ד' (אב תש"ט), עמ' 26־28 <מאמר נוסף בסדרה ספרות המלחמה של מדינת ישראל, בחתימת: ש. מרדכי>
• מבוכה וסדיזם.  סֻלָּם, שנה א' גל' ה' (אלול תש"ט), עמ' 25־28 <מאמר בסדרה ספרות המלחמה של מדינת ישראל, בחתימת: ש. מרדכי>
• ס. יזהר: "חירבת אל חזעה".  סֻלָּם, שנה א' גל' ו' (תשרי תש"י), עמ' 29־30 <מאמר בסדרה ספרות המלחמה של מדינת ישראל, בחתימת: ש. מרדכי>
• חרוזי נתן אלתרמן על ארץ הנגב.  סֻלָּם, שנה א' גל' ז' (חשון תש"י), עמ' 18־20 <על "שירים על ארץ הנגב" לנתן אלתרמן שפורסמו ב'לוח הארץ', תש"י. בחתימת: ש. מרדכי>
• ה"קילומטר ה-56" של משה שמיר.  סֻלָּם, שנה א' גל' ח' (כסלו תש"י), עמ' 26־27 <בחתימת: ש. מרדכי>
• הבריחה מן הנפש.  סֻלָּם, שנה א' גל' ט' (טבת תש"י), עמ' 27־29  <בחתימת: ש. מרדכי>
• ספרות בלי אדם.  סֻלָּם, שנה א' גל' י' (שבט תש"י), עמ' 22־23 <פרק אחרון בסדרה 'ספרות המלחמה של מדינת ישראל', בחתימת: ש. מרדכי>
• בכח פרישה רעיונית (מאמר שני).  סֻלָּם, שנה א' גל' י"א (אדר תש"י), עמ' 8־9  <בחתימת: מ. שלו>
• נקודת המרכז של סֻלָּם.  סֻלָּם, שנה א' גל' י"ב (ניסן תש"י), עמ' 7 <בחתימת מרדכי שלו>
• מי מפחד משמחת עניים?   אלפיים, קובץ 5 (תשנ"ב 1992), עמ' 152־206; קובץ 6 (תשנ"ג 1992), עמ' 211־253.
• מאבק וסינתזה בין פוסט-ציונות יהודית לבין פוסט-יהדות ציונית ביצירת אלתרמן. בתוך:  ציונות: פולמוס בן זמננו : גישות מחקריות ואידאולוגיות / עורכים – פנחס גינוסר, אבי בראלי (קריית שדה בוקר : המרכז למורשת בן-גוריון ; תל אביב : המכון לחקר הציונות ע"ש חיים וייצמן, אוניברסיטת תל-אביב ; באר שבע : הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשנ"ז 1996), עמ' 377־436.
• הולדת הטרגדיה מתוך רוח המוזיקה: מאוסלו עד ז'נבה דרך "שמחת עניים", "שיר לשלום" ו"סיפור על אהבה וחושך". דימוי, גל' 23 (חורף תשס"ד), עמ' 10־34 <המחבר מוכיח את מידת הקשר שבין היצירה הספרותית של אלתרמן ושל עמוס עוז לבין המאורעות ההיסטוריים המרכזיים של זמנם. הגיב על כך יונתן כהן ב"שלוש הערות למאמרו של מרדכי שלו" ב'דימוי', גל' 24 (חורף תשס"ה), עמ' 8, 77>

על המחבר ויצירתו: