יגאל מוסינזון

לקסיקון הספרות העברית החדשה
בעריכת חבר ספרנים

לקסיקון הספרות העברית. לוגו באדיבות תמיר להב-רדלמסר

יגאל מוסינזון (1917–1994)

<בהכנה>

Igal Mossinsohn

   יגאל מוסינזון נולד בי׳ בטבת תרע״ח, 25 בדצמבר 1917 במושב עין גנים ליד פתח־תקוה להורים אנשי העלייה השנייה. אחרי פרידת הוריו גדל עם אמו בתל־אביב, נשלח לתקופות לימודים בבית־אלפא ובבן־שמן, והיה שומר שדות בנהלל. מ-1938 עד 1950 חי בקיבוץ נען, וב-1941 היה מראשוני המצטרפים לפלמ״ח. באותה תקופה החל לכתוב, וסיפורו הראשון שנדפס הוא ״ליל שרב״ (משמר, 16 ביוני 1944). ב-1945 הצטרף לחבורת ״ילקוט הרעים״, ההתגבשות הראשונה של סופרי ״דור בארץ״, ופרסם מסיפוריו בחוברות הילקוט (1945–1946). ב-1946 פרסם קובץ סיפורים ראשון, אפורים כשק, שעורר רושם רב וקבע לו מקום בולט בסיפורת הצעירה בצד ס׳ יזהר ומשה שמיר. תריסר הסיפורים שכונסו בו מתרחשים ברובם בקיבוץ. לשונם מערבת פיוט עם עגת דיבור, והם משקפים בעוצמה דרמטית את אווירת התקופה ואירועיה, בין שלהי מלחמת העולם השנייה לבין ההיערכות למאבק על עצמאות ישראל. עם זאת בולט בהם לאו דווקא הממד ההרואי אלא הממד הטרגי, ובעיקר המצוקה העמוקה שכל הדמויות לכודות בה דווקא בשל התפקיד שנגזר עליהן למלא בעלילת התקומה הלאומית. ״מוסינזון העלה ב׳אפורים כשק׳ – כתב דן מירון – ״גלריה של אנשים ׳אפורים כשק׳ שהחיים היכו בהם ומחצו אותם, מי יותר ומי פחות. כל סיפור העלה את הדמות ברגע ובדרך, המאפשרים חשיפה מיידית של שכבת ההרס בחייה״. תכונות דומות מסתמנות בסיפוריו הבאים של מוסינזון, שכונסו בקבצים הדרך ליריחו (1949) וסיפורי יגאל מוסינזון (1954).
    ב-1948 פרסם מוסינזון רומן ראשון, מי אמר שהוא שחור, המגלגל אף הוא בעניינים אקטואליים, אולם הרומן הבא שלו, דרך גבר (1953), עורר תשומת לב רבה יותר בשל חומריו הסנסציוניים: אהדה גלויה לארגוני המחתרת ה״פורשים״, ביקורת נוקבת על החברה הקיבוצית ותיאורי מין נועזים מאוד לזמנם. בעקבותיו אולץ מוסינזון לעזוב את קיבוץ נען, התיישב במושב בית שערים והועסק כדובר במטה הארצי של המשטרה. בצד הסיפורת הִרבה לכתוב באותן שנים מחזות־רפורטאז׳ה שנועדו, כמדומה, מראש לעורר שערורייה בנושאיהם המתריסים. סערה ציבורית פרצה סביב הצגת מחזהו בערבות הנגב (1949), הניזון מחוויותיו כקצין תרבות באחד הגדודים בחטיבת גבעתי. המחזה מבוסס על פרשת הקרב על קיבוץ נגבה, ובמרכזו השאלה אם לנטוש את המקום כאשר כלו כל הקצים (כהצעת הצבא) או להתמיד בקרב גבורה אבוד עד מוות (כדעת אנשי הקיבוץ). במחזות נוספים השתקפו בעיות אקטואליות אחרות שזכו להמחשה דרמטית בוטה, וביניהן: מצוקת החיילים המשוחררים אחרי מלחמת העצמאות (יום לאחר המלחמה, 1950); חבלי קליטתם של ניצולי השואה בארץ (אדם בלי שם, 1953); מצוקותיה של ״ישראל השנייה״ (קזבלן, 1954; אלדורדו, 1955); קלקלות העיתונות הצהובה (זרוק אותו לכלבים, 1957); פרשת הסזון, הסגרתם של אנשי האצ״ל והלח״י לבריטים (השבת השחורה, 1958). יוצאים מכלל זה מחזותיו ההיסטוריים־תנ״כיים, המבטאים אף הם את משיכתו לעלילות מלודרמטיות עזות, אולם מכילים ערכים דרמטיים וספרותיים מורכבים יותר. תמר אשת ער (1947) מבוסס על פרשת יהודה ותמר המקראית, ומצטיין באיכות הפיוטית של הלשון הכמו־מקראית שבפי הדמויות. קמביזס (1955) מתאר את ימיו האחרונים של קמביזס בן כורש, מלך פרס, בעיר מוף שבמצרים אותה כבש. עוצבה בו להפליא תודעתו המיטרפת והולכת של המלך, המוקף אויבים אמיתיים ודמיוניים, אשר ככל שגובר כוחו מתחזקות חרדותיו, ועמן גואה צימאונו לדם, עד שבעל הברית האחרון שנותר לו, ליצן החצר שלו, הוא הנאלץ לנעוץ בו את הסכין. מתוך העלילה הטרגית צומחים בטבעיות הרהוריהן של הדמויות על גבולות הכוח, על מקומו של היחיד בהיסטוריה ועל תוקפן של נאמנויות, ידידויות וקשרי דם.
    ערוץ אחר שבו ביטא מוסינזון את משיכתו לספרות־פעולה דרמטית הוא סדרת חסמבה, פרשת עלילותיה של חבורת ילדים נועזים בשירות האומה, המתגבשת בימי המאבק בבריטים בשלהי תקופת המנדט וממשיכה ופועלת במשימות לאומיות ונגד פושעים למיניהם במדינת ישראל העצמאית. ראשון ספרי הסדרה הופיע ב-1950, והפופולריות הרבה שלה בקרב הקוראים הצעירים (שתורגמה לימים גם למדיום הקולנועי והתיאטרוני) הניעה את מוסינזון לחבר במסגרתה 44 ספרים עד שנתו האחרונה, ולהציב את גיבוריה בהקשרים אקטואליים מתחלפים עד ימי מלחמת המפרץ (1992).
    בעקבות הסתבכות כלכלית יצא מוסינזון לארצות־הברית ב-1958, ועשה שם כחמש שנים בעבודות מזדמנות. פרי התקופה הזו הוא הרומן יהודה איש קריות (1963), הרוקם עלילה בדיונית על יסוד הסיפור שבברית החדשה. חוויית הניכור האישית של מוסינזון כעקור מארצו נוצקה אל דמותו של יהודה איש קריות, אשר נותר כביכול בחיים אחרי צליבת ישו ועורך את חשבון חייו באי היווני שגלה אליו. בתוך כך רוקם מוסינזון עלילה דרמטית המאירה מחדש את פרשת הסגרתו של ישו לידי הרומאים. זו מתוארת כמעשה מתוכנן־מראש של חבורה מחתרתית שנועד לעורר התקוממות עממית כנגד השלטון הזר. בזכות עיצובו העלילתי והנפשי המורכב הוא מתבלט לדעת רבים (כולל לדעת המחבר עצמו) כיצירתו הטובה ביותר.
    ואולם יהודה איש קריות מסמן גם את קץ פעולתו של מוסינזון כסופר קנוני. מאז שובו לישראל התמסר לכתיבת סיפורת פופולרית, שנדפסה בחלקה בשבועון לאישה, המגלגלת בחומרים פיקנטיים־סנסציוניים בעיקר מן התחום שבינו לבינה. מבחר מסיפורים אלה כונס בקבצים על נשים ועל גברים (1970), חפש את האישה (1971), הנשים מצמיחות קרניים (1972), יחי ההבדל הקטן (1974), מבחר סיפורים לוהטים (1981), מיתת נשיקה במיטה (1991), ובצידם הרומן טרנטלה (1979). בשנות השבעים החל לעסוק בהמצאות שונות, שחלקן עוררו עניין, כגון הפקת אנרגיה מגלי ים ושיטות להתפלת מי ים. במלחמת יום הכיפורים שכל את בנו עידו, שחקן בתיאטרון הקאמרי.
    יגאל מוסינזון נפטר בכ׳ באייר תשנ״ד, 1 במאי 1994. אחיו הבכור היה הסופר משה מוסנזון (1909–1979) ואחייניותיו, הסופרות דבורה עומר וורד מוסנזון.

יצירות יגאל מוסינזון בפרויקט בן־יהודה

נכתב על־ידי אבנר הולצמן עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית
[מקורות נוספים: אדיר כהן, קרסל, ארכיון גצל קרסל בספריה הלאומית בירושלים, תדהר, גרנות ², לקסיקון אופק לספרות ילדים, המכון לתרגום ספרות עברית, ויקיפדיה, Электронная еврейская энциклопедия]
[צילום: יעקב סער, לשכת העתונות הממשלתית]

ספריו:

אפורים כשק (מרחביה : ספרית פועלים, 1946) <איורים, שלום רייזר> <מהד׳ שנייה יצאה לאור ב-1949>
תמר אשת ער : דרמה תנ״כית בשלש מערכות ופרולוג (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תש״ז 1947)
מי אמר שהוא שחור : רומן (מרחביה : ספרית פועלים, 1948)
בערבות הנגב : מחזה בשלש מערכות (תל אביב : נ. טברסקי, תש״ט)
הדרך ליריחו : סיפורים (תל אביב : נ׳ טברסקי, תש״י 1949)
אם יש צדק : מחזה בשלוש מערכות (תל אביב : נ׳ טברסקי, תשי״א 1950)
דרך גבר : רומן (תל אביב : נ׳ טברסקי, תשי״ג) <מהד׳ שנייה הופיעה בתשל״ד 1973>
אדם בלי שם : דרמה בשתי מערכות ואפילוג (תל אביב : ש׳ פרידמן, תשי״ג)
סיפורי יגאל מוסינזון (תל אביב : נ׳ טברסקי, תשי״ד)
קמביזס : דרמה (תל אביב : נ׳ טברסקי, תשט״ו 1955)
מחזות מהוי ימינו (תל אביב : ספרי גדיש, תשי״ח) <כולל: זרוק אותו לכלבים. קזבלן>
יהודה איש קריות : או חטאיו של גרימוס הקדוש : רומן (תל אביב : עם עובד, תשכ״ג 1962) <תורגם לאנגלית>
Judas : a novel / translated from the Hebrew by Jules Harlow (New York : St. Martin׳s Press, 1963)
אֶלדורָדו (תל אביב : תירוש, 1963) <המעבד – י. סלפיד. העיבוד נעשה לפי מחזהו של יגאל מוסינזון ולפי התסריט של ליאו פילר, מנחם גולן ואמציה חיוני>
קזבלן : מחזה מוסיקלי על פי המחזה קזבלן (תל אביב : גיורא גודיק, 1966)
על נשים ועל גברים : ספורים פנטסטיים (תל אביב : ב׳ צ׳ריקובר, 1970)
הנשים מצמיחות קרניים : סיפורים פיקנטיים (תל אביב : תמר, 1972)
דרך גבר (תל אביב : ביתן, תשל״ד 1973)
יחי ההבדל הקטן (תל אביב : ביתן בשיתוף עם א.ל., 1974) <סיפורים>
אפורים כשק (תל אביב : רמדור, 1977) <סיפורים>
טרנטלה : רומן (תל אביב : רמדור־אורי שלגי, 1979)
אפורים כשק : סיפורים ומחזות (ירושלים : מוסד ביאליק, תשמ״ט 1989)
קזבלן (תל אביב : אור־עם, תשמ״ט 1989)

סדרת חסמב״ה:

חסמב״ה או חבורת סוד מוחלט בהחלט (תל אביב : נ׳ טברסקי, תש״י) <איורים – שמואל כץ>
חסמב״ה בבית האסורים (תל אביב : נ׳ טברסקי, תש״י) <איורים – שמואל כץ>
חסמב״ה ושודדי הסוסים (תל אביב : נ׳ טברסקי, תשי״א) <איורים – שמואל כץ>
חסמב״ה ואוצר הזהב של המלך הורדוס (תל אביב : נ׳ טברסקי, תשי״א) <איורים – שמואל כץ>
חסמב״ה וילדי ההפקר (תל אביב : נ׳ טברסקי, תשי״ב) <איורים – שמואל כץ>
חסמב״ה והסוד הגדול (תל אביב : נ׳ טברסקי, תשי״ב) <איורים – שמואל כץ>
חסמב״ה באזור המסוכן (תל אביב : נ׳ טברסקי, תשי״ב) <איורים – שמואל כץ>
חסמב״ה בשבי הלגיון הערבי (תל אביב : נ׳ טברסקי, תשי״ג) <איורים – שמואל כץ>
חסמב״ה במערות טורקלין(תל אביב : נ׳ טברסקי, תשי״ג) <איורים – מ. אריה>
חסמב״ה והמרגלים בחיל האוויר (תל אביב : נ׳ טברסקי, תשי״ד 1953) <איורים – מ. אריה>
חסמב״ה בצפורני פלורנט והקיקלופים (תל אביב : נ׳ טברסקי, תשי״ד 1954) <איורים – מ. אריה>
חסמב״ה והאלמוני במסכה השחורה (תל אביב : נ׳ טברסקי, 1954) <איורים – מ. אריה>
חסמב״ה במארבי הגבול (תל אביב : ספרי גדיש, תשט״ז 1955) <איורים – מ. אריה>
חסמב״ה בקרבות רחוב בעזה (תל אביב : ספרי גדיש, תשי״ז) <איורים – עמירם תמרי>
חסמב״ה במסתרי ניו יורק (תל אביב : ספרי גדיש, תשי״ח) <איורים – יצחק ישראלי>
חסמב״ה והתעלומה בגבול הצפוני (תל אביב : ספרי גדיש, תשי״ט) <איורים – מ. אריה>
חסמב״ה בשירות הריגול הנגדי (תל אביב : ברונפמן, תשכ״ז 1966) <איורים – מ. אריה>
חסמב״ה בפשיטה בתעלת סואץ (תל־אביב : ספרי שלגי, תש״ל) <איורים – גיורא רוטמן>
חסמב״ה במלחמה נגד כנופית חשב״ז (תל אביב : רמדור, 1971) <איורים – מ. אריה>
חסמב״ה בהרפתקאות מסוכנות בירושלים (תל אביב : רמדור, 1972) <איורים – ד׳ אשר>
חסמב״ה בהרפתקאות מופלאות בחופש הגדול (תל אביב : שלגי, 1972 <איורים – שמואל כץ>

על המחבר ויצירתו:
ספרים

זעירא, מוטי. חסמבה בערבות הנגב : סיפור חייו ויצירתו של יגאל מוסינזון (בני־ברק : הוצאת הקיבוץ המאוחד : ספרית פועלים, תשפ״ב 2021)

מאמרים

אשד, אלי. יגאל מוסינזון – ביבליוגרפיה. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית <מקוון>
אשד, אלי. הסודות המוחלטים בהחלט. מקור ראשון, דיוקן, גל׳ 689 (י״ד בחשון תשע״א, 22 באוקטובר 2010), עמ׳ 20–25.
גורפיין, רבקה. על פני קונטרסים ורשימות. משמר, א׳ בסיון תש״ו, 31 במאי 1946, עמ׳ 4, 6.
דר, יעל. מה לפירוק הפלמ״ח ולסיפורי ילדים? : משה שמיר ויגאל מוסינזון כותבים לילדים על רקע היריבות הפוליטית בין מפא״י למפ״ם במלחמת העצמאות. בתוך: פוליטיקה במלחמה : קובץ מחקרים על החברה האזרחית במלחמת העצמאות / עורכים – מרדכי בר־און, מאיר חזן (ירושלים : יד יצחק בן־צבי ; המכון לחקר הציונות וישראל ע״ש חיים וייצמן, אוניברסיטת תל־אביב ; העמותה לחקר כוח המגן על־שם ישראל גלילי, תשע״ד 2014), עמ׳ 580–598.
הלפרין, חגית. מוסינזון? – הו כן, הוא הינו הסופר של האקטואליה כיום. הארץ, תרבות וספרות, ב׳ באייר תשפ״א, 14 באפריל 2021, עמ׳ 1, 7 <צרור מכתבים ששלח יגאל מוסינזון ממחנה המעצר לאחר מעצרו על־ידי הבריטים במסגרת מבצע ״השבת השחורה״ אל חבריו הסופרים בתל־אביב>
זמורה, ישראל. פרקים קטנים: ראשית הסוף לויכוח אחד. הארץ, י״א בתמוז תש״א, 22 ביוני 1945 <על ׳ילקוט הרעים׳>
מהלו, אביבה. וכי עירום אתה?! אמת ומיתוס בסיפורי דור הפלמ״ח (באר שבע : הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן־גוריון בנגב, תשס״ט 2008) <דיון על סיפורי דור הפלמ״ח, בעיקר דיון ביצירתם של משה שמיר, יגאל מוסינזון, ס. יזהר, נתן שחם ואהרן מגד>
מייזלס, משה. התנועה הקיבוצית ״מחרימה״ ספר של י. מוסינזון. מעריב, כ״ב בחשון תש״י, 14 בנובמבר 1949, עמ׳ 3.
מירון, דן. שילם את מחיר תהילת חסמב״ה. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ״ה באייר תשנ״ד, 6 במאי 1994, עמ׳ 28, 31.
נגב, אילת. שבט מוסנזון. ידיעות אחרונות, 7 ימים, ג׳ בסיון תשנ״ד, 13 במאי 1994, עמ׳ 20–23, 74 <על יגאל מוסינזון ובנו אביטל, דבורה עומר, ורד, ואביהן משה מוסנזון>
נתיב, טלי. מכל הרוחות: סופר כממציא חוגג יובל חסמבה. דבר השבוע, גל׳ 34 (כ״א באב תשמ״א, 21 באוגוסט 1981), עמ׳ 20.
פלדמן, יעל. של מי הקרבן הזה, לעזאזל? : עלייתו ונפילתו של אברהם העוקד בשנות החמישים. מכאן: כתב־עת לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית, כרך ט (מאי 2008, אביב תשס״ח), עמ׳ 125–157. <דיון, בין היתר, ביצירותיהם של יגאל מוסינזון, משה שמיר וס. יזהר>
קריץ, ראובן. סיפורי ״ילקוט הרעים״. בספרו: הסיפורת של דור המאבק לעצמאות (קרית מוצקין : פורה, תשל״ח 1978), עמ׳ 63–104 <דיון, בין היתר, בסיפורים ״ליל סתיו״, ״החתולה האפורה״ ו״השעה היעודה״ שפורסמו ב״ילקוט הרעים״>
קריץ, ראובן. יגאל מוסינזון. בספרו: הסיפורת של דור המאבק לעצמאות (קרית מוצקין : פורה, תשל״ח 1978), עמ׳ 141–194
שוהם, חיים. הסגידה לאקטואליה ולנושא : הדראמות של יגאל מוסינזון. בספרו: אתגר ומציאות בדראמה הישראלית : עיונים במחזות: שמיר, שחם, מגד, מוסינזון, אלוני והאזרחי (רמת גן : אוניברסיטת בר־אילן, תשל״ה 1975), עמ׳ 150–165.
שקד, גרשון. דרך גבר: על יצירתו הסיפורית של יגאל מוסנזון. מחקרי ירושלים בספרות עברית, כרך י״ב (תש״ן 1990), עמ׳ 223–251.

על ״אפורים כשק״

אילון, עמוס. ״אפורים כשק״. בשער: בטאון נוער המפלגה לאחדות העבודה – פועלי ציון, [גל׳ 1] (ינואר 1947), עמ׳ 9.
בחור, יונה. עדיין חשים בדופק התקופה. מעריב, ספרות, א׳ באלול תשמ״ט, 1 בספטמבר 1989, עמ׳ 7.
בן־גריון, עמנואל. עם קריאה ראשונה. דבר, י״ז באלול תש״ו, 13 בספטמבר 1946, עמ׳ 7.
גורפיין, רבקה. ״אפורים כשק״. דבר הפועלת, 10 בפברואר 1947.
גלבוע, מנוחה. מוסינזון עכשיו. דבר, ט״ז בניסן תשמ״ט, 21 באפריל 1989, עמ׳ 14.
הולצמן, אבנר. מסך אדום, ג׳יפ כחול. הארץ, כ״ח באייר תשמ״ט, 2 ביוני 1989, עמ׳ ב 8 <חזר ונדפס בספרו: מפת דרכים : סיפורת עברית כיום (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, 2005), עמ׳ 309–312>
הנגבי, דוד [ח. בר]. הערות לבקורת אחת. משמר, כ״ט באלול תש״ו, 25 בספטמבר 1946, עמ׳ 8, 13 <תגובה לביקורת של דוד כנעני – להלן>
זילברמן, דורית. מירון שכח את חסמבה. מעריב, ספרות, י״ז באב תשמ״ט, 18 באוגוסט 1989, עמ׳ 6.
יפה, אברהם ב. ׳אפורים כשק׳ ליגאל מוסינזון. הגלגל, 24 באוקטובר 1946.
יפה, אברהם ב. אנשים בחאקי. על המשמר, ט׳ בניסן תשמ״ט, 14 באפריל 1989, עמ׳ 18.
כנעני, דוד [ד. אחיוסף]. ״אפורים כשק״. משמר, ג׳ באלול תש״ו, 30 באוגוסט 1946, עמ׳ 4, 6; י׳ באלול תש״ו, 6 בספטמבר 1946, עמ׳ 4 <הגיב על כך דוד הנגבי – לעיל>
לווין, ג. עם קריאת ״אפורים כשק״ ליגאל מוסינזון. קול העם, י״ד בניסן תש״ז, 4 באפריל 1947, עמ׳ 5.
מגד, אהרן. קורא שוב את סיפורי יגאל. ידיעות אחרונות, כ״ד באדר ב׳ תשמ״ט, 31 במארס 1989, עמ׳ 20.
מירון, דן. בשולי הספר. בתוך: אפורים כשק : סיפורים ומחזות / יגאל מוסינזון (ירושלים : מוסד ביאליק, 1989), עמ׳ 463–472.
פראנק, משה צבי. אַ נייער בּוך ערצעהלונגען פונ׳ם לעבּען אין ארץ ישראל. פאָרווערטס, י״ז באדר תש״ז, 9 במארס 1947, צוויטע סעקשאָן, עמ׳ 5.
קורצווייל, ברוך. הסיפורים הארצישראליים ליגאל מוסינזון. הארץ, כ״ט באלול תש״ו, 25 בספטמבר 1946, עמ׳ 13, 12 <כונס בספרו חיפוש הספרות הישראלית : מסות ומאמרים / ערכו צבי לוז וידידיה יצחקי (רמת־גן : אוניברסיטת בר־אילן, תשמ״ב 1982), עמ׳ 157–163>
קרמר, שלום. ספורי יגאל מוסנזון. גזית, כרך ט׳, גל׳ ח׳–ט׳ (ק״ד–ק״ה) (אייר–סיון תש״ז, מאי–יוני 1947), עמ׳ 63–64.
שה־לבן, יוסף. ״אפורים כשק״. דבר השבוע, גל׳ 23 (ז׳ בחשון תש״ז, 1 בנובמבר 1946), עמ׳ 6.
שה־לבן, יוסף. הקשר לקרקע בספרות הישראלית הצעירה. קטיף: ילקוט לדברי ספרות, הגות ואמנות, כרך ב׳ (תשכ״ג), עמ׳ 131–141.
שמיר, זיוה. באפור ובצבעי־זיקוקין. מעריב, ח׳ בתמוז תשל״ז, 24 ביוני 1977, עמ׳ 43.

על ״תמר אשת ער״

הלוי, משה. ״תמר אשת ער״ (בעקבות הבקורת). דבר, כ״ד באדר תשי״ב, 21 במארס 1952, עמ׳ 3.
זמורה, ישראל. ״תמר אשת ער״. הארץ, 20 ביוני 1947

על ״מי אמר שהוא שחור״

טננבוים, ד. הכיבוש השלישי. מולד, כרך א׳, גל׳ 2–3 (ניסן–אייר תש״ח, מאי–יוני 1948), עמ׳ 174–175.
קורצווייל, ברוך. ״מי אמר שהוא שחור״ (פני הסיפור העברי החדש – לאן? מאמר שני). הארץ, 17 בספטמבר 1948 <כונס בספרו חיפוש הספרות הישראלית : מסות ומאמרים / ערכו צבי לוז וידידיה יצחקי (רמת־גן : אוניברסיטת בר־אילן, תשמ״ב 1982), עמ׳ 163–168>
שאנן, אברהם. לדרכו של הסיפור העברי החדש. מולד, כרך א׳, גל׳ 4 (תמוז תש״ח, יולי 1948), עמ׳ 241–243.

על ״בערבות הנגב״

הולצמן, אבנר. ״מסלמה של אניה אל הקוים הקדמיים״ – לתולדות דימוים הספרותי של הלוחמים העולים. סדן, כרך ה (תשס״ב 2002), עמ׳ 199–232 <דיון, בין היתר, במחזה ״בערבות הנגב״>
נגיד, חיים. ההולכים בשדות התיעוד והבידיון : על הוא הלך בשדות ובערבות הנגב. בספרו: בגנות האשליה : הז׳אנר התיעודי בדרמה העברית (תל אביב : אוניברסיטת תל אביב, הפקולטה לאמנויות ע״ש יולנדה כץ, החוג לאמנות התאטרון : ספרא, בית ההוצאה לאור של איגוד כללי של סופרים בישראל, 2009), עמ׳ 113–130.
פוירשטיין, אמיל. שתי הצגות בכורה. הצפה, כ״ו בשבט תש״ט, 25 בפברואר 1949, עמ׳ 4.
פיינגולד, בן־עמי. בערבות הנגב. בספרו: תש״ח בתיאטרון (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 2001), עמ׳ 43–58.
פלדמן, יעל. של מי הקרבן הזה, לעזאזל? עלייתו ונפילתו של אברהם העוקד בשנות החמישים. מכאן: כתב־עת לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית, כרך ט (מאי 2008, אביב תשס״ח), עמ׳ 125–157. <דיון, בין היתר, ב״בערבות הנגב״ ליגאל מוסינזון>
פרחי, י. ׳בערבות הנגב׳ – מחזה ליגאל מוסנזון. על המשמר, ז׳ בשבט תש״ט, 4 בפברואר 1949, עמ׳ 2 <שיחה עם מוסינזון על המחזה>
קורצווייל, ברוך. נרקיזם סנטימנטאלי או עיצוב אמנותי? הארץ, 17 בספטמבר 1948 <כונס בספרו חיפוש הספרות הישראלית : מסות ומאמרים / ערכו צבי לוז וידידיה יצחקי (רמת־גן : אוניברסיטת בר־אילן, תשמ״ב 1982), עמ׳ 168–174>
קלאוזנר, מרגוט. מוטיב העקדה ו״בערבות הנגב״. מולד, כרך ב (תש״ט), עמ׳ 379–380.
שלו, מרדכי [ש. מרדכי]. ״בערבות הנגב״ או: בלי חזון. סֻלָּם, שנה א׳ גל׳ א׳ (אייר תש״ט), עמ׳ 29–32.

על ״הדרך ליריחו״

בן־דב, צבי. אי הדרך ליריחו? קול העם, ג׳ בטבת תש״י, 23 בדצמבר 1949, עמ׳ 4.
מייזלס, משה. התנועה הקיבוצית ״מחרימה״ ספר של י. מוסינזון. מעריב, כ״ב בחשון תש״י, 14 בנובמבר 1949, עמ׳ 3.
שאנן, אברהם. ״הדרך ליריחו״, ספורים מאת יגאל מוסינזון. דורות : שבועון לספרות ולעניני חברה, גל׳ י (ג׳ בכסלו תש״י, 24 בנובמבר 1949), עמ׳ 12.
שה־לבן, יוסף. הקשר לקרקע בספרות הישראלית הצעירה. קטיף: ילקוט לדברי ספרות, הגות ואמנות, כרך ב׳ (תשכ״ג), עמ׳ 131–141.
שלו, מרדכי. הבריחה מן הנפש. סולם, גל׳ ט׳ (טבת תש״י), עמ׳ 27–29.

על ״סיפורי יגאל מוסינזון״ (תשי״ד)

ליכטנבום, יוסף. סיפורי יגאל מוסינזון. זמנים, מוסף לשבת, כ״ט בתמוז תשי״ד, 30 ביולי 1954, עמ׳ 5.

על המחזה ״השבת השחורה״

הרסגור, מיכאל. שחור בעיניים. קול העם, כ״ט בטבת תשי״ט, 9 בינואר 1959, עמ׳ 5.

על ״יהודה איש קריות״

כהן, אדיר. ״יהודה איש־קריות״. דבר, כ״ח בשבט תשכ״ג, 22 בפברואר 1963, עמ׳ 6 <חזר ונדפס בספרו: סופרים עבריים בני זמננו : משוררים, מספרים, מחזאים, מסאים ומבקרים (תל־אביב : מ. מזרחי, 1963), עמ׳ 73–77>
עקרוני, אביב. ״יהודה איש־קריות״. על המשמר, דף לספרות ולאמנות, כ״ו באדר תשכ״ג, 22 במארס 1963, עמ׳ 5.
פורת, יורם. הקדוש מגרימוס. הארץ, תרבות וספרות, כ״ו באדר תשכ״ג, 22 במארס 1963, עמ׳ 10.

על ״טרנטלה״

לפיד, שולמית. ולנו כנפי דונג. מעריב, י״ד באייר תשל״ט, 11 במאי 1979, עמ׳ 47.

על ״חסמב״ה״

אופק, אוריאל. חבורת סוד מוחלט בהחלט. בספרו: מטרזן עד חסמבה : איך נכתבו ספרי הרפתקאות (רמת־גן–גבעתיים : מסדה, תשכ״ט 1969), עמ׳ 219–235.
אופק, אוריאל. בתי חרושת להרפתקאות ולתעלולים. בספרו: תנו להם ספרים : פרקי ספרות ילדים (תל אביב : ספרית פועלים, 1978), עמ׳ 193–219.
אשד, אלי. סודי ומוחלט בהחלט : סדרת חסמב״ה מאת יגאל מוסינזון. בספרו: מטרזן ועד זבנג : הסיפור של הספרות הפופולרית העברית (תל אביב : בבל, 2002), עמ׳ 84–103.