דן מירון.
האדם
אינו אלא ... : חולשת-הכוח, עוצמת-החולשה: עיונים בשירה / דן מירון. – תל-אביב
: זמורה-ביתן, מוציאים לאור, תשנ"ט 1999.
560 עמ'. – (עמודים לספרות עברית)
רצף זה של מסות "סימפוניות"
נרחבות, המלכדות מחקר עם כתיבה אמנותית, מביא את הקורא לפני-ולפנים אל עומק עולמה של
השירה העברית המודרנית בשנות העשרים והשלושים ולאחריהן. בצירוף בקיאותו של המחבר בתולדות
השירה ובתולדות ה"חיים הספרותיים", מזה, עם יכולת הניתוח הדק-מן-הדק של הטקסט השירי
הבודד, מזה, מקרב הספר את הקורא אל עולמה המתרחק של השירה העברית המודרנית, עושה אותה
נוכחת, פעילה, קרובה בסערותיה ויוקדת במוקדיה.
השירה נעוצה כאן עמוק בחיי הזמן התרבותיים-ההיסטוריים
ובחיי המשוררים. דווקא משום כך ניתן למחבר להעלות שאלות ספרותיות עקרוניות כגון: כיצד
נפגשים או מתנגשים "דורות" בשירה; מהו "סיגנון מאוחר" בשירה; כיצד "מושפע" משורר ממשנהו;
כיצד משפיעה על השירה עקירתה מנוף וממערכת חיים ושתילתה בנוף ובחיים אחרים.
הנושא העיקרי
של המסות מסתמן בכותרת הספר: האדם אינו אלא... היינו, השירה, ודווקא זו הנכתבת מנקודת
המוצא של העוצמה, מגלה את מגבלות הכוח והרצון האנושיים. על מה שקורה לשירה בשעת הגילוי
הזה – על כך בעיקר דנות המסות מזוויות ראות שונות.