אמנון שמוש, סופר, נולד בחאלב,
סוריה, בי״ז בשבט תרפ״ט, 28 בינואר 1929 למשפחה שחייתה בעיר דורות רבים. ראשית חינוכו
היתה ב׳תלמוד תורה׳ בעיר הולדתו. בעקבות מות אבי המשפחה החליטה האם להגר ארצה, שבה
כבר חי אחד מאחיו – המתרגם טוביה שמוש – והמשפחה התיישבה בתל אביב. למד בבית-הספר ביאליק
וסיים את הגימנסיה ״הרצליה״. ב-1946 התנדב לפלמ״ח. היה ממייסדי הקיבוץ מעין ברוך, שם
חי שנים רבות. לימים תיאר את החיים בקיבוץ בעין נוסטלגית אך ביקורתית (תמונות משני
העולמות, 2011). לאחר שנים ארוכות של עבודה בקיבוץ ולימודים בבית ברל ובאוניברסיטה
העברית בירושלים, פנה להוראה וניהל את בית החינוך המשותף בעמק החולה.
בגיל ארבעים החל לכתוב בשטף שנמשך עד השנים האחרונות, חרף הידרדרות
במצבו הבריאותי ובראייתו. חלק גדול מכתיבתו עוסק ביהדות המזרח, מתוך שאיפה למזג את
התרבויות והשפות שעליהן גדל, העברית, הערבית והצרפתית. על ספרו הידוע ביותר, מישל
עזרא ספרא ובניו (1978), העוסק בקורותיה של משפחה יהודית-חאלבּית, כתב כי ״לא הייתי
יכול לכתוב את ׳מישל׳ אלמלא נולדתי וגדלתי במזרח, ולא הייתי יכול לכתוב אותו כך אלמלא
יצאתי ממנו״ (שמוש, 2007).
פירסם כעשרים וחמישה ספרים, המתייחסים למגוון ז׳אנרי רחב: סיפורים,
רומנים, ספרי ילדים, שירים וממוארים. ספרו הראשון היה קרחונים ופעמונים (מסדה,
1966), אך ספרו הראשון שזכה להכרה רחבה היה אחותי כלה (1974). ספריו עוסקים
בנושאים כמו הגירה, הקיום היהודי בארצות האסלאם לפני הקמת המדינה, יהודי חאלב (אִתִי
מלבנון, 1980) ואנוסי ספרד (הר האנוסים, 1991). כמה מספריו תורגמו לאנגלית,
לספרדית ולערבית. ב-2015 יצאו לאור שני ספרים פרי עטו: פרקי לירי: סיפורי המחצית
השלישית ובוקר טוב אלץ היימר, בו תאר את נפתולי המסע שנכפה עליו ועל אשתו
מיום שאובחנה כחולה במחלת האלצהיימר, את האתגר שבטיפול היומי בבת זוג חולה ומצביע לא
רק על הקושי אלא גם על רגעים של שמחה ושל אושר. בגילוי לב באומץ, ברגישות ובאהבה ללא
גבולות הוא מתאר את ההתמודדות עם המחלה שהולכת ומשתלטת על כל חלק מחיי שני בני הזוג.
בספרו האחרון לירי (מסדה, 2016) מציף המחבר נושאים ישראליים ומהותיים כאחד.
ב-2017, לאחר מות רעייתו, חנה, יצא לאור ספרו מכתבים לחנה ובו מכתבים שנכתבו
בין השניים במהלך הנסיעות והשליחויות של אחד מהם הרחק מן הבית ובהם מכתבים מצרפת לניו
יורק מ-1951, מארצות אפריקה ואירופה, מאמריקה וכמובן ממעיין ברוך. וגם התכתבויות עם
חברים אישיים כגון שמעון פרס.
הרומן מישל עזרא ספרא ובניו פורסם תחילה כפרקים בעיתונים,
בעיקר במעריב, החל ב-1974 וזכה בפרס ראש הממשלה (1979) ובפרס ירושלים לספרות
יפה על שם עגנון (1979). הוא אף עובד לסדרת טלוויזיה. מאוחר יותר זכה שמוש גם בפרס
נשיא המדינה לספרות (2001).
בשנים 2000 עד 2005 עסק בכינוס כתביו בחמישה כרכים, שראו אור בהוצאת
אביב (כתבים, 2000–2005), ובכתיבת ממוארים (כי מעבר באת ואל עבר תשוב,
2007). סרט תיעודי על חייו ויצירתו יצא ב-2010 (הרועה במילים).
בשנים האחרונות התראיין שמוש וסיפר על מצבו הבריאותי הקשה, כמו
גם על הקשיים שניצבים בפניו כסופר מזדקן שחי בקיבוץ מופרט. הדברים שאמר שמוש עוררו
סערה ציבורית וגרמו לרבים לקרוא למשרד התרבות לדאוג לאמנים מבוגרים.
אחיו היה הסופר והמתרגם טוביה שמוש (1912–1982). אמנון שמוש נפטר
בקיבוצו, מעין ברוך, בכ״ח באדר א׳ תשפ״ב, 1 במארס 2022.
גורדון, טובה. תמונות מביה״ס העממי לאמנון שמוש. טורים לחינוך ולהוראה,
גל׳ י״ד (אייר תשמ״א, מאי 1981), עמ׳ 70–73.
וייס, שמעון.מירוץ חימוש חברתי.דבר, מוסף לפסח, י״ד בניסן תשמ״ג, 28 במארס 1983, עמ׳ 16–17 <ראיון עם הסופר
על החברה הישראלית>
שמיר, יהודה. על פרק ביצירתו של אמנון שמוש. הדואר,
שנה 58, גל׳ ל״ט (ח׳ בחשון תש״ם, 26 באוקטובר 1979), עמ׳ 668–669.
על ״מישל עזרא ספרא ובניו״
שמוש, אמנון.
מישל ואני.מעריב, ספרות, אמנות ביקורת, ז׳ באייר תשל״ט, 4 במאי
1979, עמ׳ 41 <עם זכייתו בפרס עגנון>
שמוש, אמנון. מישל עזרא ספרא ובניו - הספר והסדרה : שלושים שנה לחתימת
הרומן ׳מישל ואני׳. כיוונים חדשים, חוב׳ 15 (טבת תשס״ז, ינואר 2007),
עמ׳ 243–251.
בנימיני, יפה. שם וכאן במרוצת הזמן : עיון בספרו של אמנון שמוש ״מישל
עזרא ספרא ובניו״. בתוך: בין היסטוריה לספרות
/ הביאה לדפוס – מיכל אורון (תל אביב : דיונון, תשמ״ג 1983), עמ׳ 207–224.
דור, משה. בלכתך אל הנוסטלגיה - קח אתך את
השוט! בספרו: משוררים אינם רצים בלהקות
: שיחות עם סופרים (תל-אביב : ספרית פועלים, תשמ״ה 1985), עמ׳ 99–105 <פורסם לראשונה
ב׳מעריב׳ ב-1980>
מאיר, צביה. בין ספרות למציאות – השתקפות דמותה של האישה החלבית
ברומן ״מישל עזרא ספרא ובניו״ של אמנון שמוש. בתוך: יהודי סוריה: היסטוריה,
תרבות וזהות / עורך ירון הראל (רמת גן : הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשע״ו 2015),
עמ׳ 201–228.
פרליס, איזה. יהדות סוריה בסיפור. הדואר, שנה 58,
גל׳ ג (י״ז בחשון תשל״ט, 17 בנובמבר 1978), עמ׳ 47.
שקד, מלכה.
״מישל עזרא ספרא ובניו״. בספרה: חוליות ושלשלת
: הרומן העברי על תולדות משפחה (בני ברק : הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1990), עמ׳ 262–266
<וראה במפתח>
על ״דיואן ספרדי״
פרנקל, רחל. בא
לו לשיר. דבר, משא, י״ט באלול תשמ״א, 18 בספטמבר 1981, עמ׳ 18.