דן אלמגור (אלבלינגר) נולד ברמת
גן לאביו, זאב, בי״ב בסיון תרצ״ה, 13 ביולי 1935 וגדל ברחובות.
בילדותו ובנעוריו כתב בכמה עיתוני ילדים ונוער. בשירותו הצבאי היה מעורכי העיתון במחנה
גדנ״ע. למד ספרות עברית לתואר ראשון ושני באוניברסיטה העברית בירושלים. כתב את עבודת
הדוקטור על הסופר מיכה יוסף ברדיצ׳בסקי באוניברסיטת קליפורניה
בלוס אנג׳לס (UCLA) בהנחייתו של ארנולד (אברהם) באנד. מאז 1964 עוסק דן אלמגור גם בחקר יצירתו של וויליאם שקספירוכן
בחקר הספרות העברית המודרנית משלהי ימי-הביניים ועד לימינו ופירסם מאות
מאמרים בנושא.
תירגם ועיבד כמאה מחזות, שהועלו על במות מרבית התיאטרונים בארץ,
בהם מחזות קלאסיים כהנשים הפיניקיות לאוריפידס, האלכימאי לבן ג׳ונסון,
קומדיה
של טעויות (זכה בפרס לתרגום מחזות על שם עדה בן נחום) וכטוב בעיניכם לוויליאם שקספיר.
מחזות מודרניים כגון מראה מעל הגשר ומותו של סוכן לארתור מילר, ומחזות זמר, בהם
גברתי הנאווה, כנר על הגג, המלך ואני, ברנשים וחתיכות והמפיקים. ב-1968 ערך
ועיבד את החומר למחזמר איש חסיד היה על יסוד שירים, ניגונים וסיפורים חסידיים. ב-1969
כתב את המחזמר ירושלים שלי, שהיה ההצגה הראשונה שנכתבה על ירושלים ואנשיה לאחר סיפוח
מזרח העיר בעקבות מלחמת ששת הימים.
ב-1970 הועלה מחזהו מחברות החשק שהתבסס על סיפורי עגבים עבריים
מימי הביניים ומן הרנסנס. ב-1971 חיבר את המחזמר עיר הגברים על בסיס סיפוריו של דיימון
ראניון. ב-1972 חיבר את המחזמר אל תקרא לי שחור, הסב סביב אפליית השחורים בארצות
הברית. על פעילותו בתחום התיאטרון קיבל את פרס אקו״ם על מפעל חיים (1986).
כתב מאות פזמונים ללהקות שונות, ובכלל זה להקות צבאיות, ולזמרים.
פזמוניו שולבו גם במחזות זמר ובהצגות תיאטרון. כמו כן תירגם פזמונים מצרפתית, מרוסית,
מגרמנית ומאנגלית. רבים מפזמוניו הפכו לנכסי צאן ברזל של הזמר העברי. טובי המלחינים
הלחינו מנגינות למילותיו ובהם משה וילנסקי, אלכסנדר (סשה) ארגוב, מתי כספי, יאיר רוזנבלום
ומאיר נוי.
ביצירותיו שלובים לרוב שנינות והומור (״ונצואלה״), פאתוס ציוני
ופטריוטי (״בלדה לחובש״, ״שומר החומות״) ואלמנטים הומניסטיים אוניברסליסטיים (״יום
יבוא״,״צלם אדם״). ב-2006 יצא אוסף כפול הכולל ארבעים ושלושה מפזמוניו בשם ״חוץ מזה
הכול בסדר״. ב-2011 יצא אלבום אוסף נוסף משיריו כחלק מהפרויקט ״13 ביולי״ (הכולל גם
משירי נעמי שמר ואהוד מנור).
ערך שתי אנתולוגיות בתחום הזמר העברי: בפי חייליך מזמור: שירי
המתנדבים הארץ-ישראלים לצבא הבריטי במלחמת העולם השניה (1993) ושושנת תימן: בני תימן
בזמר העברי (2009). הוא ערך והגיש שורה של תוכניות רדיו וטלוויזיה בתחום תולדות הזמר
העברי למן ראשיתו, בהן בולטת הסדרה ״שרתי לך ארצי״ שהגיש וערך (רוב הזמן יחד עם אליהו
הכהן) בשנות השבעים בטלוויזיה הישראלית. על תרומתו לזמר העברי קיבל אות הוקרה מאוניברסיטת
בר-אילן (2009).
בדצמבר 1988, בהפגנת מחאה של תנועות השמאל בישראל שנערכה במלאות
שנה לאינתיפאדה הראשונה, קרא את שירו הארוך ״הם יורים גם בילדים״, שבו גינה בחריפות
את הכיבוש הישראלי בשטחים ותופעות הכרוכות בו, וקרא להכין את כלובי הזכוכית שבהם ישבו
גם משתתפי ההפגנה. בעקבות דברים אלה הוחרם על ידי כל הגופים הממסדיים שעמם עבד; הוא
קיבל איומים על חייו ומכוניתו וביתו הוצתו על ידי גורמי ימין קיצוניים.
שירו ״צלם אדם״, המכיל את המילים ״כָּל בְּנֵי הָאָדָם בְּרוּאִים
בְּצֶלֶם אֱלוֹהִים,/ כָּל בְּנֵי הָאָדָם, כּוּלָּם./ וְאֵין טוֹבִים יוֹתֵר וְאֵין
שָׁוִוים יוֹתֵר,/ כִּי כָּל בְּנֵי הָאָדָם בְּרוּאִים,/ בְּצֶלֶם אֱלוֹהִים, בְּצֶלֶם
אָדָם״, יצא בתחילה כסינגל ואז נאסר לשידור ועותקיו נגנזו או הושמדו.
ב-2021 בעקבות מבצע ״שומר החומות״ על רצועת עזה, הוסיף לשירו המפורסם
בית נוסף: ״״אני כבר בן שמונים ושש / ישן בחדר האטום / ולעצמי אני לוחש / זה לא רשעות,
זה לא טמטום / זה רק הלב הוא שסתום / כן, כן, מי חלם אז בנעוריי / כשזימרנו על שלום
עם כל שכנינו / שיום יגיע ואכתוב כזה משפט / על המזרן, בתוך מקלט״.
אלמגור הוא גם חתן פרס העיר חולון על מפעל חיים בתאטרון ובתרבות
הישראלית, ובעל תואר-כבוד מאוניברסיטת בר-אילן (2009) ותואר דוקטור של כבוד ממכללת
נתניה (2010).
ארכיונו האישי של דן אלמגור מופקד בספריה הלאומית בירושלים.
נחלת מי״ב : מפתח ביבליוגרפי ליצירות מיכה יוסף ברדיצ׳בסקי
<בן-גוריון> ולחיבורים על אודותיו (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשמ״ב)
<בשיתוף
שמואל פישמן>
הלילה ה-69 : מתוך אלף לילה ולילה (תל אביב : מודן, 1984)
<עריכה – אורלי דורון>
הצ׳ופצ׳יק של הקומקום : משירי דן אלמגור (אור יהודה : כנרת, זמורה-ביתן,
דביר, תשע״ב 2012)
עריכה:
תרגומים:
קומדיה של טעויות / ויליאם שיקספיר (תל אביב : עמיקם, 1964) <הביא לדפוס עמיקם גורביץ׳>
<מהדורה מורחבת עם מבוא, הערות וביבליוגרפיה מאת המתרגם, בעריכת ניצה בן-ארי, יצאה
לאור בהוצאת דביר בתשנ״ו 1996>