ברכה רוזנפלד (בר־אל), משוררת, מבקרת ומתרגמת, נולדה בכ׳ בתשרי תש״ז, 15 באוקטובר 1946 במחנה מעבר בקרבת העיר מינכן שבגרמניה להורים ניצולי שואה. עלתה עם הוריה ואחיה מפולין ב־1958. היא בוגרת אוניברסיטת תל אביב בספרות עברית ובפילוסופיה כללית ובעלת תואר בעריכה עיתונאית וספרותית מטעם האוניברסיטה הפתוחה.
    את שיריה הראשונים כתבה בשפה הפולנית. בעברית פרסמה לראשונה בשנת 1975 ב״על המשמר״ בשמה הקודם – ברכה בר־אל. לאחר שנות שתיקה רבות אותן הקדישה לגידול ילדיה, חזרה ליצור ב־1990. יצירותיה, רשימות הביקורת שלה ותרגומי שירה ופרוזה, מן השפה הפולנית בעיקר, אך גם מרוסית ומאנגלית, מתפרסמים באורח כמעט קבוע ברוב כתבי העת והמוספים לספרות, כגון: ״מעריב״, ״הארץ״, ״על המשמר״, דבר״, ״עתון 77״, ״מאזניים״, ״דימוי״, ״עכשיו״, ״מהות״, ״רוח אחרת״, ״אפיריון״, ״הליקון״, ועוד. שיריה התפרסמו גם בכתבי עת חשובים ובאנתולוגיות בפולין.
    ברכה רוזנפלד היתה חברה באגודת הסופרים משנת 1998, ובשנת 2002 (במשך חצי שנה) שימשה כיושבת ראש האגודה. היא ערכה והנחתה אירועי ספרות רבים בבית הסופר ובבית מניה ביאליק בתל־אביב.
    פירסמה שישה ספרי שירה: ״הייתי נערה של אש, הייתי נערה של מים״ (ספרית פועלים, 1994); ״שולמית ואיש האש״ (1998); ״אמי מציירת״ (2008); ״אחר כך הייתי בראשית״ (2010); ״עבודת טלאים : שירים״ (2016); ״בית וצלו : שירים״ (2020). חותמה של תקופת השואה מוטבע בשיריה, הנותנים ביטוי לירי להוויה הנשית הנבחנת בתהליכי הגירה ועקירה ובמעבר מלשון ללשון. סגנונה אסוציאטיבי, מעמת בין מציאות לדמיון, וכן עשיר באימאז׳ים, במקצב ובתנועה.
    רוזנפלד ערכה ספרי שירה ופרוזה והנחתה סדנאות כתיבה יוצרת. זכתה במלגות ומענקים מקרן עמו״ס, מ״יד־ושם״ ומקרן רבינוביץ׳ לאמנויות תל־אביב. לצד פעילותה הספרותית עבדה בבנקאות ובמסחר.
    ברכה רוזנפלד נפטרה בד׳ בסיון תשפ״ו, 20 במאי 2026.

נכתב על־ידי שלומית זערור עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
מקורות נוספים: גרנות, ויקיפדיה

• הייתי נערה של אש, הייתי נערה של מים (תל אביב : ספרית פועלים, תשנ״ד 1994) <שירים>
• שולמית ואיש האש (תל אביב : ספרי עתון 77, 1998) <עורך - יעקב בסר>
• אמי מציירת (תל אביב : עקד, 2008)
• אחר כך הייתי בראשית : שירים (תל אביב : ספרא, 2010)
• עבודת טלאים : שירים (תל־אביב : ספרא, 2016)
• בית וצלו : שירים (תל אביב : ספרא, 2020)

• זגורסקי־שפרינגמן, ענת. התבגרות. אפיריון, גל׳ 84 (2004), עמ׳ 52–53 <על שירה של ברכה רוזנפלד "את יתמותה המלוחה">
• יעוז, חנה. משוררים בני הדור השני : [שיחה עם ברכה רוזנפלד].  פסיפס, גל׳ 66 (אביב/קיץ תשס״ז 2007), עמ׳ 44–47 <ראיון עם בת הדור השני לשואה על כתיבתה, שורשיה ויחסה לעולם הערבי המושפע מההיסטוריה של היהודים><

• אייזן, אסתר. לפי חוק הגות קדמון. מאזנים: ירחון לספרות, כרך ס״ט, גל׳ 1 (1994), עמ׳ 62–63.
• שניר, לאה. כוחה של המלה. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 90 (י״ג בכסלו תשנ״ה, 16 בנובמבר 1994), עמ׳ 7.
• שתל, שמואל. לקרוע שער בתער המילים. על המשמר, א׳ בתמוז תשנ״ד, 10 ביוני 1994, עמ׳ 20.

• אייזן, אסתר. כפל קול. מאזנים: ירחון לספרות, כרך ע״ג, גל׳ 11 (1999), עמ׳ 62.
• גודאל, מרים. על מוטיב השער אצל המשוררת ברכה רוזנפלד (עבודת השוואה) - ״שולמית ואיש האש״. אפיריון, גל׳ 76 (2002), עמ׳ 8–12.
• שתל, שמואל. מחשבות היורה הרותחת. עתון 77, גל׳ 221 (1998), עמ׳ 12–13.

• בן-דוד, יערה. איך הותכנו זו בזו לבקש איי זהב.  עתון 77, גל׳ 336 (טבת-שבט תשס״ט, ינואר-פברואר 2009), עמ׳ 14 <חזר ונדפס בספרה: במבוך המַראות : קריאה בפרקי ספרות עברית וכללית (ירושלים : כרמל, תשע״ב 2012), עמ׳  275–278>
• ויתקון, אסתר זילבר.  על ספרה של ברכה רוזנפלד ״אמי מציירת״.  פסיפס, גל׳ 77 (חורף תש״ע), עמ׳ 32–35.
• מליק-שירן, יהודית.  הזמנה להידברות.  אפיריון, גל׳ 112 (סתיו תש״ע), עמ׳ 35–36.
• נתנזון, מלכה.  אמי מציירת.  מאזנים, כרך פ״ג, גל׳ 1 (ניסן-אייר תשס״ט, אפריל 2009), עמ׳ 49–50.

• בן-דוד, יערה. ״אני רוצה להפריח עורבים לבנים״.  גג: כתב-עת לספרות, גל׳ 22  (קיץ 2010), עמ׳ 109–110.
• נתנזון, מלכה. כלב נאמן הרוח, משוטט על ארבע רגלי אוויר.  עתון 77, גל׳ 349 (תשרי תשע״א, אוגוסט-ספטמבר 2010), עמ׳ 12.