רבקה קרן (קטלין פרידלנדר) נולדה בכ"ה בתמוז
תש"ו, 24 ביולי 1946 בדברצן, בצפון-מזרח הונגריה. בגיל 10 עלתה עם הוריה
ארצה. סיימה בית-ספר תיכון ולמדה ציור וקרמיקה בירושלים. למדה ספרות,
פילוסופיה ופסיכולוגיה לתואר ראשון באוניברסיטת בר-אילן ותואר שני
בפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת תל-אביב. אחרי נישואיה
השתקעה בפתח-תקווה. ערכה מדורים בעתוני ילדים ופירסמה סיפורים מקוריים
ומתורגמים. ספרה "רותי שמוטי" זיכה אותה בציון לשבח מטעם שופטי 'פרס יציב'
וספרה "קטי, יומנה של נערה" זיכה אותה ב'פרס למדן'. כמו
כן זכתה ב'פרס רמת-גן' לספרות, 'פרס זאב' לספרות ילדים ונוער, 'פרס קוגל'
מטעם עירית חולון ובציון-לשבח מטעם ממשלת אוסטריה בתחום ספרות הילדים
והנוער. רבקה קרן עוסקת גם באמנות ומציגה בתערוכות ועוסקת בפסיכולוגיה
קלינית. נשואה ואם לבן ובת.
[מקורות: לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים,
ויקיפדיה,
ITHL]
[תודה לצחי לרנר]
פרס זאב לספרות ילדים תשמ"ח. ספרות ילדים ונוער, שנה י"ד, גל' ב' (1988), עמ' 35־38.
ענבר, אביטל. כותבת לאט, מסודר, שתי טיוטות וגירסה סופית: רבקה קרן. פסיכולוגית וסופרת. דבר, כ"ט באלול תש"ן, 19 בספטמבר 1990, עמ' 23, 27.
רגב, מנחם. ארבעה סיפורים על היפרדות. ספרות ילדים ונוער, חוב' 32 (121) (2004), עמ' 20־25 <בין היתר דיון בסיפור "ידידי גבול" לרבקה קרן>
ריבלין, ריקי. אני לעצמי : דיוקן היוצר ביצירתו.
מאזנים, כרך ס"ז, גל' 1 (נובמבר 1992), עמ' 21־22 <ראיון
במסגרת ראיון קבוצתי עם יוצרים>
על "רותי שמוטי"
רגב, מנחם. הילד הרגיל נפגש עם הילד החריג: עיון בכמה סיפורי ילדים. אגרת לחנוך: רבעון לחינוך קיבוצי, גל' 84 (1989), עמ' 37־40 <בין היתר דיון ב"רותי שמוטי">.
על "קטי"
בן-שלום, צביה. ילדה יהודיה בגרמניה. על המשמר, 27 בינואר 1991, עמ' 16.
צור, יגאל. <ביקורת>. הד החינוך, מאי 1991, עמ' 19.
על "המסע של תיק ותק"
ברגסון, גרשון. <ביקורת>. ספרות ילדים ונוער, שנה ז', גל' ב'-ג' (1981), עמ' 67־68.
על "קיץ עצוב, קיץ מאושר"
גר, צפרירה. עצוב – מאושר. ספרות ילדים ונוער, שנה י"ד, גל' א'(1987), עמ' 52־53.
רגב, מנחם. נעורים במחסן-ספרים ונעורים בצל השואה. ידיעות אחרונות, 7 ימים, י' בחשון תשמ"ט, 21 באוקטובר 1988, עמ' 39.
על "טעם הדבש"
אב"ן. הגורל היהודי כרומאן רומאנטי. דבר, 11 בספטמבר 1990, עמ' 9.
אוריין, יהודית. ריח ערמונים. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, ז' בחשון תשנ"א, 26 באוקטובר 1990, עמ' 23.
בושס, הדה. מוכר מספרים אחרים. הארץ, 17 בספטמבר 1990, עמ' ב 7.
אוריין, יהודית. עכברים כמשל. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, י"ד בחשוון תשנ"ד, 29 באוקטובר 1993, עמ' 32.
בליר, אסנת. אנטומיה של נקמה ידועה מראש. מעריב, ספרות אמנות, ב' בשבט תשנ"ד, 14 בינואר 1994, עמ' 31.
מירן, ראובן. הנוסחה בולטת מדי. הארץ, מוסף
ספרים, 3 בנובמבר 1993.
סערי, רמי. לא חייבים להיות גיבורים.
הארץ, י"ז בטבת תשנ"ד, 31 בדצמבר 1993, עמ' ב 8.
שקלובסקי, רחל. מתבוננת בשואה דרך סיפור של משפחה.
העולם הזה, 3 בנובמבר 1993 <חזר ונדפס בספרה: בחיפוש אחר החיים הטובים : 35 ביקורות
של ספרים (תל אביב : ירון גולן, 1996), עמ' 158־161>
על "טיטה והשטן"
מור-חיים, עדינה. כמי שכפאן שד.
דבר ראשון, י"ג בטבת תשנ"ו, 5 בינואר 1996 <חזר ונדפס בספרה הקול הנכון (תל אביב : ספרי עתון 77, תשע"ב 2012), עמ' 109־111>
על "הפקרות"
גלסנר, אריק. ביקורת על "הפקרות", של רבקה קרן.
מעריב, ספרות, כ"א בחשון תשע"א, 29 באוקטובר 2010, עמ'
<פורסם גם באתרו של אריק גלסנר>