שלמה גרודזנסקי, מסאי, פובליציסט ומבקר
נולד בכ׳ בכסלו תרס״ה, 28 בנובמבר 1904 בהורדנה (כיום בתחומי בבלארוס), שם למד ב״חדר מתוקן״ ובמקצת גם בישיבה. ב־1917 היגר עם משפחתו לארצות הברית ובכך הסתיימו לימודיו הפורמליים. שם נאלץ כבר מגיל ארבע־עשרה לעבוד לפרנסת המשפחה, אך באותו הזמן קרא ברעבתנות ספרות בעברית, ביידיש ובאנגלית, ורכש לו ידע רב בפילוסופיה, בתיאולוגיה, בסוציולוגיה, בשירה ועוד. עלה ארצה ב־1924 ועבד במושבות וכן היה חבר קבוצת ״מעבר״ בפתח־תקוה, ב־1925 חזר לארצות הברית. בשנים 1928–1951 עבד כעיתונאי ביידיש, בעיקר בביטאון תנועת העבודה הציונית ״אידישער קעמפער״, תחילה כעוזר לעורך חיים גרינברג, ולבסוף כעורך בפועל.
ב־1951 עלה ארצה וכאן עבר לכתיבה בעברית. חודשים ספורים ערך את עיתון הערב של מפא״י, ״הדור״. היה עורך כללי של הוצאת עם עובד, ייסד וערך את הדו־ירחון הנחשב אמות, (1962–1965), שנסגר עקב התנגדותו לפיקוח מצד המממנים, ״הוועד היהודי האמריקני״. משנות החמישים ועד פרישתו ב־1970 היה העיתון ״דבר״ ביתו הקבוע ושם, בעיקר במדורו ״ד׳ אמות״, פרסם מאות מאמרים בענייני השעה והספרות. בשנתיים האחרונות לחייו מצא ברדיו מדיום חדש, והשמיע בגלי צה״ל שיחות דו־שבועיות בשם ״על כל פנים״. כן ערך שם ירחון משודר לענייני ספרות בשם ״אמות״.
גרודזנסקי הוא אמן המסה, ספרותית וחברתית־פוליטית, וכתיבתו מתאפיינת בצלילותה, בטון הדיבורי־דיאלוגי שלה, ברוחב יריעתה האינטלקטואלית, ובראש ובראשונה באירוניה דקה, שפעמים היא מחריפה לכדי סאטירה קטלנית. הן בתחום הספרות והן בתחום החברה היה ער לכל גילוי של זיוף, קרתנות וחשיבה קלישאית, ולא נרתע מלהצליף בלי רחם, אבל תמיד באלגנטיות, במי שנחשד בעיניו כנגוע באלה. בענייני ספרות, שירה כפרוזה, אימץ את קני המידה המקובלים על הביקורת האנגלוסקסית של זמנו: קריאה צמודה, דגש אנטי רומנטי בזיווג של פיכחון ורגש בשירה, בחינה מוסרית של מרקם הרומן, ובעיקר הוא גורס גישה גלויה של ad hominem, התמקדות מובהקת באדם, בין שהוא היוצר (וכאן הוא רוחש אהבה מיוחדת לברנר, לברל כצנלסון, לוויליאם בטלר ייטס), בין שהוא דמות ברומן ובין שהוא הקורא. את כתביו על הספרות ראה כפרקים מצטברים ב״אוטוביוגרפיה של קורא״, כשמו של מאמר בהמשכים שפרסם ב״אמות״, שליקטו והביאו לדפוס שמעון זנדבנק ואברהם יבין (הקיבוץ המאוחד, 1975).
גישתו הפוליטית־חברתית משלבת עמדה איתנה בשאלות של איכות ומוסר ציבורי, פאתוס ציוני עמוק עם עמידה־מן־הצד של מי שבא מבחוץ ומסרב להשתייך לקליקה כלשהי, לרבות מפלגת העבודה, שהיה מקורב לה. קרבתו הנפשית לתפוצה היהודית התבטאה לא רק בעניין מתמיד ביהדות ארצות הברית, אלא גם בהתמסרות מיוחדת לתרומתם של קורבנות המשטר הסובייטי, שאת שירי אחד מהם, חיים לנסקי, ערך ופרסם. ״צועני בעל שורשים עמוקים שאין דוגמה לעומקם״, כך תיאר גרשם שלום את גרודזנסקי בדברים שכתב לזכרו, דברים הקולעים לצירוף של רוח חופשית מצד אחד ואחיזה עמוקה בבית סבא מצד אחר, המציין את עמדתו.
אף שבשנותיו האחרונות חשב לקבץ את מסותיו בספר, לא פרסם שום ספר בחייו, ורק אחרי מותו הופיעו כמה אסופות של מסותיו בעברית וביידיש וכן שיחות הרדיו שלו.
מספריו: ״געקליבענע שריפטן״, עם הקדמה מאת דב סדן (פארלאג י״ל פרץ, 1973); ״תשומת לב: מאמרים ורשימות בענייני חברה״, ליקטו והביאו לדפוס שמעון זנדבנק ואברהם יבין (1976); ״על כל פנים: שיחות רדיו 1969–1972״, הביאו לדפוס שמעון זנדבנק ואברהם יבין (1975).
שלמה גרודזנסקי נפטר בכ״ב בשבט תשל״ב, 7 בפברואר 1972 ונטמן בבית העלמין פינסקר בהרצליה.
אוטוביוגראפיה של קורא : מסות ורשימות על ספרות (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל״ה)
<ליקטו והביאו לדפוס שמעון זנדבנק ואברהם יבין>
על כל פנים : שיחות רדיו, 1969–1972 (תל־אביב : עם עובד, תשל״ה 1975)
<הביאו לדפוס
שמעון זנדבנק ואברהם יבין>
תשומת לב : מאמרים ורשימות בענייני חברה (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל״ו)
<ליקטו והביאו לדפוס שמעון זנדבנק ואברהם יבין>
עריכה:
יוסף חיים ברענער : פון זיין לעבן און שאַפן : זאַמלבוך צום צוואַנציקסטן יאָרצייט / רעדאַקטירט פון שלמה גראָדזענסקי (ניו-יאָרק : י.ח. ברענער צווייג 169 אידיש נאַציאָנאַלער אַרבעטער פאַרבאַנד, 1941)
חיים אַרלאָזאָראָוו בוך : צו זיין צענטן יאָרצייט / רעדאַגירט פון שלמה גראָדזענסקי (דעטראָיט : חיים אַרלאָזאָראָוו צווייג (137) אידיש נאַציאָנאַלער אַרבעטער-פאַרבאַנד, 1944)
אמות : דו־ירחון לענייני חברה וספרות / העורך – שלמה גרודזנסקי (תל־אביב, תשכ״ב–תשכ״ה)
ספרי שלמה גרודזנסקי <רשימה ביבליוגרפית> שדמות: במה לתנועה הקיבוצית, חוב' ע"ה (תש"ם), עמ' 168.
באר, חיים. עין הקורא. דבר, דבר השבוע, 29 באפריל 1988, עמ' 8–9 <מאמר מן הסדרה: מזכרונותיה של תולעת ספרים, הדן בקשרים וביחסים הספרותיים בין שלמה גרודזנסקי ודן מירון>
ברונובסקי, יורם. שלמה גרודזנסקי. הארץ, תרבות וספרות, 26 בינואר 1973 <חזר ונדפס בספרו
ביקורת תהיֶה : רשימות על שירה, פרוזה ומסה בספרות העברית / ערך והוסיף אחרית דבר – דוד וינפלד (ירושלים : כרמל, תשס"ו 2006), עמ' 91–94>
זוסמן, עזרא. אל שלמה. שדמות: במה לתנועה הקיבוצית, חוב' ע"ה (תש"ם), עמ' 107– 108.
זנדבנק, שמעון.שלמה גרודזינסקי :
שנה למותו. משא (מצורף ל׳דבר׳), גל׳ 4 (60) (כ״ג בשבט תשל״ג,
26 בינואר 1973), עמ׳ 1.
זנדבנק, שמעון. הסגנון האורבני: עשרים וחמש שנה למותו של שלמה גרודזנסקי.
הארץ, תרבות וספרות, ז' באדר א' תשנ"ז, 14 בפברואר 1997, עמ' ד 2 <על דמותו ויצירותיו>
זנדבנק, שמעון.שלוש מזכרות - לייטס, ללואי ולשלמה: על הדמיון והשוני בין שיר ההספד של נתן זך לשלמה גרודזנסקי לבין שיר ההספד של אודן לזכר לואי מקניס (בצירוף קטעים מתוך השירים). הארץ, תרבות וספרות, ה' בסיוון תשס"א, 27 במאי 2001, עמ' ב 14 <חזר ונדפס בספרו: בזכות המשוגעים לדבר : מבחר מסות ומאמרים על ספרות ועל ביקורת התרבות 1982–2015 (ראשון לציון : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2016), עמ׳ 152–160>
מיכלי, ב. י.גרודזנסקי המבקר.דבר, ט״ו באב תשי״ח, 1 באוגוסט 1958, עמ׳ 5, 6 <חזר ונדפס בספרו:
דמויות וצדודיות (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל"א 1971), עמ׳ 149–153, בשם ״הופעתו של מבקר״>
ברונובסקי, יורם.מגבה-הקול הטבעי.
משא (מצורף ל׳דבר׳), גל׳ 6 (164) (כ״ו בשבט תשל״ה, 7 בפברואר
1975), עמ׳ 1 * <חזר ונדפס בספרו
ביקורת תהיֶה : רשימות על שירה, פרוזה ומסה בספרות העברית / ערך והוסיף אחרית דבר – דוד וינפלד (ירושלים : כרמל, תשס"ו 2006), עמ' 95–99>