שמואל
ליב גורדון, סופר, עורך ומחנך עברי, נולד בלִידָה, פלך וילנה בליטא בכ״ז בכסלו תרכ״ו,
15 בדצמבר 1865. קיבל חינוך מסורתי בחדר ובישיבה. רכש בכוחות עצמו השכלה כללית, ומגיל
צעיר עסק בהוראה עברית. את דרכו בספרות החל כמשורר. הוא פרסם שלושה קבצי שירה קטנים
בשם ״כינור ישורון״ (1891, 1892, 1894) ונודע כאחד המשוררים המובהקים והפופולריים של
תקופת חיבת-ציון. בשירתו בולטת הנטייה אל הפואמה והבלדה ההיסטורית או האגדית, המפתחת
מוטיבים מתולדות עם ישראל ומתרכזת בדמויות של מרטירים (״רבי חנינא בן תרדיון״, ״בלב
ים״), גואלים (״הנעלם״, ״הרב מפראג״) ויחידים מופלאים (״מחזיונות לילה״, ״גֵר צדק״).
השירים מבליטים את גבורת הרוח של דמויות אלה על רקע ההיסטוריה הלאומית הטראגית ביסודה.
בד בבד חיבר של״ג שירים ליריים עשירי פאתוס, שבולטת בהם ההתרפקות על ארץ-ישראל כמחוז
כיסופים מטאפיסי. בתחילת המאה העשרים התמעטה שירתו עד שחדלה, מתוך שבא לידי הכרה מפוכחת
כי אין בכוחו להגיע למעלתם של המשוררים החדשים בני דורו של ביאליק. ב-1898 עלה של״ג
לארץ ישראל לשמש מורה בבית הספר לבנים ביפו. כשקוצצה משרתו ב-1901 חזר לווארשה, שם
הקים ״חדר מתוקן״ שלשון ההוראה בו עברית. ביתו מסביר הפנים, בעל האווירה הרוחנית העברית,
היה לשם דבר בקרב סופרי התקופה. מאותה העת התמסר של״ג לטיפוחה ולביסוסה של ספרות הילדים
העברית – תחום ששילב באופן מוצלח את נטיותיו הספרותיות והפדגוגיות. יחד עם גיסו, א״ל
שלקוביץ (בן-אביגדור) ייסד וערך את שבועון הילדים המשובח ״עולם קטן״ (1901–1905) בעל
המגמה הציונית, ששימש חממה לטובי הסופרים הצעירים דאז. בהמשך לכך הקים וערך את הירחון
המצויר לנוער ״הנעורים״ (1904–1905) ואת הירחון לענייני חינוך ״הפדגוג״ (1903–1904).
באותן שנים פתח בכתיבה ענפה לילדים ולנוער. בין פירות עבודתו זו: סידרת מונוגרפיות
סיפוריות קצרות על אישים יהודים בולטים (1907); קובץ שירי-זמר לילדים (1908); סיפורי
אגדה על נושאים לאומיים היסטוריים; שירים ופואמות לילדים המעבדים אף הם נושאים עממיים
והיסטוריים בלשון קלה וחיננית. של״ג הירבה לתרגם מספרות העולם למבוגרים (כגון ״המלך
ליר״ לשייקספיר, 1899) ולילדים (כגון מִשְלֵי לפונטיין, 1907). הוא חיבר ספרי לימוד
פופולריים (״תורת הספרות״, מהדורות רבות מ-1902 ואילך; ״הלשון״, מהדורות רבות מ-1910
ואילך). גולת הכותרת של מפעלו הפדגוגי הוא פירושו המקיף לתנ״ך, שהחל להוציאו לאור בווארשה
ב-1912 ועסק בו בהתמדה בעשרים שנותיו האחרונות. פירוש זה, המשלב פרשנויות מסורתיות
עם מחקרים חדשים ומלווה במבואות מקיפים, שימש דורות של תלמידים ונפוץ במהדורות רבות
עד ימינו. ב-1924 עלה של״ג מווארשה לארץ ישראל. בארץ התמסר בעיקר למפעלו הפרשני למקרא,
ונשא הרצאות בתחום זה במסגרת ״עונג שבת״ של ח״נ ביאליק. שמואל ליב גורדון
נפטר בתל-אביב בא׳
בכסלו תרצ״ד, 18 בנובמבר 1933. שיריו למבוגרים כונסו בספר ב-1955.
ביבליוגרפיה:
אופק, אוריאל. ספרות הילדים העברית 1900-1948, הוצאת דביר, תל-אביב 1988, כרך א, עמ׳
58–61.
ברזל, הלל. שירת חיבת ציון, ספריית פועלים, תל-אביב 1987, עמ׳ 185–196, 451–453.
הלקין, שמעון. ״שירת ש.ל. גורדון״, בתוך: ש״ל גורדון, עם שחר. שירים ופואמות, יוצא
לאור על-ידי בניו, נדפס בדפוס הממשלה, תל-אביב 1955, עמ׳ 217–240.
פיכמן, יעקב. ״ש.ל. גורדון״, רוחות מנגנות. סופרי פולין, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים
1952, עמ׳ 383–386.