יהודה ליב מיזס – משכיל עברי בגליציה, נולד בלבוב למשפחה עשירה ומיוחסת, ורכש השכלה יהודית ואירופית רחבה. מנעוריו נודע כלוחם תקיף למען ההשכלה ונגד החסידות. הוא תמך בבחורי-ישיבה ששאפו להגיע ללימודים אוניברסיטאיים הן על ידי הספקת ספרים מספרייתו הגדולה והן על-ידי סיוע כספי נדיב. בעזרתו הצליחו צעירים רבים לרכוש השכלה גבוהה באוניברסיטאות של גרמניה ואוסטריה. מלחמתו הקנאית בחסידות באה לידי ביטוי עז בתזכיר שהגיש לשלטונות האוסטריים ב-1823, ובו תבע לשלול מן החסידים את זכות ההתאגדות למנייני תפילה מחמת מנהגיהם החתרניים. מיזס קיים קשרים אמיצים עם משכילי גליציה – בתוכם ש"י רפפורט, מאיר לטריס, יעקב שמואל ביק ובמיוחד יצחק ארטר שנעשה רעו הקרוב. בחלקם הוא אף תמך כספית. רוב חייו ישב בלבוב, למעט ביקור ממושך בגרמניה ב-1829־1830 כדי להתוודע למשכילים היהודים שם ולהשתמש בספריות הגרמניות העשירות. הוא מת במגיפת החולירע שפקדה את ערי גליציה בט"ו בתמוז תקצ"א, 26 ביוני 1831.
חיבורו העיקרי של מיזס הוא  ספר קנאת האמת (וינה, 1828; וכן במהדורה מורחבת: לבוב, 1879). הספר בנוי כדיאלוג בדיוני המתנהל בעולם הנשמות בין הרמב"ם לבין פרשנו ר' שלמה חעלמא [Solomon B. Moses Chelm] (1715-1781), מחבר הספר  מרכבת המשנֶה (1750). גיבורו השלישי של הספר הוא המהדיר שהביא, כביכול, לדפוס את שיחתם של שני החכמים וצירף לה הקדמה והערות; אך בפועל כל שלוש הדמויות משקפות את ראיית העולם הרציונליסטית הנחרצת של מיזס עצמו. מטרותיו העיקריות של הספר – להוקיע את האמונות העממיות במלאכים, בשדים וברוחות, בקמעות ובגלגול נשמות הרווחות בקרב היהודים; לחשוף את שורשיהן ואת ערוצי השתלשלותן מספרות הקבלה ועד החסידות; ולגנות את הפרקטיקה המאגית של בעלי-שם ובעלי-מופת למיניהם המוליכים שולל את ההמונים הנבערים. הנספח לספר, "ליקוטי פרחים", הוא אנתולוגיה של דברי חכמי ישראל לדורותיהם בגנות האמונה בשדים, בכישוף ובגלגול נשמות.
מלבד ספר זה הוציא מיזס לאור את ספרו של דוד קארו (1782־1839), ממשכילי פרוסיה,  תכונת הרבנים (וינה, 1823; מהדורה שנייה: לבוב, 1879) בצירוף תוספות משלו. תרומתו המקורית של מיזס לספר זה היא התוויית תוכנית לחינוך יהודי מודרני, המשלב לימוד שיטתי של ספרות הקודש היהודית עם השכלה הומניסטית אירופית ולימוד מלאכות מעשיות. מיזס פרסם גם מאמרים אחדים ברוח זו בעיתונות העברית בגליציה ('הצפירה', 'בכורי העתים' ו'כרם חמד').
מטבע הדברים היה מיזס דמות שנואה במיוחד בקרב החסידים, שחששו ממנו בחייו וחגגו את מותו ברעש ובששון. אך גם בקרב חלק מבעלי בריתו המשכילים (ש"י רפפורט, יעקב שמואל ביק) היו הגותו ופעולותיו האנטי-חסידיות שנויות במחלוקת בשל קיצוניותן היתרה. לעומת זאת הותיר רישום ניכר על חברו יצחק ארטר, שעיצב כמה מן הסאטירות האליגוריות הבדיוניות שלו בהשפעתו הישירה של  ספר קנאת האמת.
[כתב: אבנר הולצמן]
[Originally prepared for The YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe]
[מקורות נוספים: קרסל, ויקיפדיה]

ביבליוגרפיה:
ורסס, שמואל. "תופעות של מאגיה ודמונולוגיה באספקלריה הסאטירית של משכילי גליציה", 'הקיצה עמי': ספרות ההשכלה בעידן המודרניזציה, הוצאת מאגנס, ירושלים 2001, עמ' 353-384.
פרידלנדר, יהודה. "החסידות כבבואה של דמוניזם – על יצירתו הסאטירית של יהודה ליב מיזס", במסתרי הסאטירה: פרקים בסאטירה העברית החדשה במאה הי"ט, כרך ג, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן 1994, עמ' 17-47. [בצירוף מהדורה מחקרית של חלק מספר קנאת האמת, שם, עמ' 48-144.
קלוזנר, יוסף. היסטוריה של הספרות העברית החדשה, הוצאת ספרים אחיאסף, כרך ב, ירושלים 1952, עמ' 267-282.