יוסף פרל נולד בטרנופול, גליציה המזרחית (כיום במערב אוקראינה), בכ"א בחשון תקל"ד, 7 בנובמבר 1773. אביו, טודרוס, מאמידי הקהילה, היה סוחר יין  ועסק ביצוא של חומרי גלם מגליציה לגרמניה והיה בעל קשרים מסועפים בגליציה ומחוצה לה. ר' טודרוס פרל היה שומר מצוות, אולם התנגד לאורח החיים החסידי ושנא את הבטלנות של חובשי בית-המדרש ואת האדיקות היתרה של בני-אדם שלא מן הישוב. בשנת 1787, כשמלאו ליוסף פרל 14 שנה, השיאוהו הוריו אשה, כמנהג אותם ימים. יוסף פרל שהיה תלמיד מצטיין המשיך לימודיו בבית אביו לאחר נישואיו יחד עם אשתו ובניהם שנולדו להם. חפשי מדאגת פרנסה שקד יוסף פרל על התלמוד והספרות הרבנית, ואחר כך גם על ספרי-קבלה. מן הקבלה עבר פרל לערך בשנת 1795 אל החסידות, שדבק בה במשך כמה שנים (לערך 1795־1800). פרל היה בקיא בספרות החסידית ובחיי-החסידים. אביו, טודרוס פרל שהתנגד לאורח החיים החסידי, שלח את בנו לוינה, וכן להונגריה לעסוק בעסקי המשפחה של סחר-היין. נסיעות אלה פעלו על יוסף והרחיקו אותו מעולם ההזיה של החסידים בזמנו ולקרבו אל ספרות ההשכלה. פרל החל לשקוד על ספרי הפילוסופיה היהודיים מימי הביניים, החל ללמוד תנ"ך ודקדוק. בראשית המאה ה-19 (1801) הגיע לברודי ובה התוודע לחוגי המשכילים בעיר ואחד מהם היה דב בר גינצבורג (1776־1811), שפירסם שירים ב"מאספים" החדשים של שלום הכהן והוציא בשנת תק"ע (1810) את "לשון-לימודים" של הרמח"ל (משה חיים לוצאטו) בצירוף מבוא והערות.  פרל ביקש מאביו להביא את דב גינצבורג מברודי לטרנופול ולקחת אותו לביתו כמורה. אביו הסכים לכך, ובמשך שנתיים (לערך 1801־1803) ישב גינצבורג בביתו של פרל ולימד את יוסף פרל את השפה הגרמנית וספרותה ואף קרבו לספרות העברית החדשה מיסודם של "המאספים". גם לאחר שובו של גינצבורג לברודי היה כותב מכתבים לפרל ומוכיח אותו על מעשיו ומדריך אותו בענייני החיים, הספרות והמדע. לגינצבורג היתה השפעה מכרעת על חייו ועבודתו של יוסף פרל. משנת 1803 ואילך נעשה פרל שונא החסידות והיה רחוק מאדיקות קיצונית בכלל; פרל לא נעשה אפיקורס: הוא שמר על המסורת והתנגד לשיטת החינוך הרדיקלית של הרץ הומברג (בית-ספר שלו בטארנופול, שהיה קיים מ-1788 נסגר ב-1806 והיתה זו דוגמא לו ליסודות השליליים של בית-החינוך) ולימים אף מתנגדם החריף של משכילי ברודי ששנאו אותו על מתינותו. כסוחר ועשיר ובעל-מרץ השתדל פרל לעשות למען הפצת ההשכלה בעם. נתעורר בו הרעיון ליסד בית-ספר עברי חדש ועם כיבוש טרנופול על-ידי הרוסים בשנת 1809 החל בהכנות לפתיחתו של בית ספר עברי פרטי שיאחד לימודי קודש ולימודי חול ושיחנך בני-אדם מן היישוב ויהודים מסורים כאחד. ב-1812 החל משוחח עם אישים שונים על תוכניתו ובשנת 1813 הזמין מורים ופתח בביתו הפרטי בית ספר עממי שבו למדו בתחילה רק 16 תלמידים - מקרא, משנה וגמרא, דקדוק עברי, פולנית וצרפתית (גרמנית היתה לשון-ההוראה), חשבון, היסטוריה וגיאוגרפיה - כדוגמת "בית הספר החפשי" שבברלין. פרל זכה בתמיכת השלטונות והגנו עליו מפני החסידים. בית הספר גדל ומספר תלמידיו עלה למאה. ב-1815 הוקם בניין בשביל בית הספר במרכז העיר ובית-כנסת נאה בתוכו. זמן מועט לאחר מכן הוחזרה טרנופול לשליטת אוסטריה והשלטונות החדשים תמכו אף הם בפועלו של פרל. בשנת 1813 יסד נחמן פינלס בבית הספר של פרל בית דפוס ופרל הדפיס בו "לוח-השנה משנת תקע"ד" עם "לוח הלב", שכלל מאמרים וסיפורים קטנים מחיי-הטבע ומענייני המוסר (טרנופול תקע"ג), וכיוצא בזה. "בית החינוך" יסד גם שיעורים למלאכה, ואף למלאכות-נשים, ואחר כך עסד גם ספריה גדולה ופתוחה לכל. ב-1820 אושר בית החינוך על-ידי ממשלת אוסטריה כבית ספר ציבורי ומאז נקרא "בית-ספר ראשי עברי-גרמני" ולבוגריו ניתנה רשות ללמוד בבתי-ספר גבוהים. ב-1821 זכה פרל במדליה מהקיסר פרנץ הראשון על פועלו. בית הספר של פרל הפך לדוגמא לבתי ספר שנוסדו בפולין, רוסיה, בסרביה ועוד.
    ראשית פעולתו הספרותית של יוסף פרל הייתה בגרמנית, בחוברת שכתב בעילום שם ב-1816 ונקראה Über das Wesen der Sekte Chassidim, als ihren eigenen Werken gezogen (גרמנית: "על מהות כת החסידים, על פי ספריהם שלהם עצמם"). בחוברת, שנכתבה גרמנית כדי שתהיה מובנת גם ללא-יהודים, פירט את החסרונות שמצא בחסידות ואת הנזק שהיא גורמת לדעתו. לשיטתו, החסידות היא כת חדשה ביהדות, שעקרון היסוד שלה הוא האמונה העיוורת בצדיק. החסידות מביאה להתפוררות חברתית, למעשים לא-מוסריים, להתעלמות מחוקי המדינה ולפריצת גדרי הצניעות. את דבריו תמך במבחר מובאות מספרי החסידות שיצאו עד זמנו. בדצמבר 1816 שלח את הספר למושל גליציה בצירוף תזכיר, שבו ביקש רישיון להדפסתו ואת הגנת השלטונות. המושל שלח את התזכיר לווינה, ואולם הצנזורה בווינה החליטה לאסור על פרסום החוברת, והוא נותר בכתב יד ופורסם בדפוס רק בשנת 1977. עם זאת, פרל שלח את החיבור להיסטוריונים פ' בר וי"מ יוסט, והוא שימש כל אחד מהם כמקור עיקרי לסקירתם את החסידות ותולדותיה בספרי ההיסטוריה היהודית שחיברו. ב-1819 הוציא את ספרו הסאטירי "מגלה טמירין". ספר זה בנוי כאוסף של 151 איגרות בדויות ששלחו חסידים אלה לאלה בנושאים שונים. עיקר העיסוק באיגרות הוא ב"בוך" (ספר) מסתורי שנכתב כנגד החסידות ונשלח לשלטונות, ובעקבותיו התגברו הגזירות והרדיפות על החסידים. ככל הנראה מתכוון פרל ב"בוך" לחיבור הגרמני שחיבר הוא עצמו קודם לכן. פרל הדפיס את "מגלה טמירין" בשם "עובדיה בן פתחיה", בדמותו של חסיד שקיבץ את האיגרות והוסיף הקדמה מפורטת עם ציטוטים מכמה ספרי חסידות, ובהם שבחי הבעש"ט וספרי ר' נחמן מברסלב. חלק מכלי הסאטירה של פרל הם כלים לשוניים: הוא חיקה את העברית המשובשת והמעורבת של החסידים בכישרון רב. הסאטירה והלגלוג של פרל ב"מגלה טמירין" שנונים וחדים עד כדי כך שבתחילה לא הבינו חסידי גליציה שהספר שלפניהם הוא זיוף סאטירי, והחלו מפיצים אותו ביניהם; ורק אחר כך עמדו על התרמית והחלו רודפים את עותקי הספר ושורפים אותם. המשכילים הפיקו הנאה רבה מהספר, ואף כתבו לו חיקויים והמשכים; יצחק בר לוינזון כתב קונטרס בשם "מגלה סוד", שפרל ערך והדפיס אותו ב-1830 בשם "דברי צדיקים", כהמשך ל"מגלה טמירין". פרל עצמו כתב את "מגלה טמירין" גם ביידיש; החיבור נשמר בספרייתו ופורסם על ידי ישראל ויינלז ב-1937. יש חוקרים הסבורים ש"מגלה טמירין" הוא הרומן העברי הראשון; אך מרבית החוקרים אוחזים בדעה שמכיוון שמדובר בחיבור סאטירי ובז'אנר אפיסטולרי (קובץ איגרות), אין התואר הזה מתאים לו, ויש לראות את הרומן העברי הראשון ב"אהבת ציון" לאברהם מאפו.  ב-1822 כתב פרל חוברת בשם "כתית למאיר", ובה יצא כנגד המנהג לתת צדקה לקופות של רבי מאיר בעל הנס. גם חיבור זה שלח לשלטונות, והוא נדפס לבסוף ב-1836. בשנים 1824–1826 הוציא לאור לוח שנה עם הוספות בשם "לוח הלב".  ב-1838 פרסם פרל את "ספר בוחן צדיק", שהוא כעין המשך ל"מגלה טמירין". גם הוא התחבר כביכול על ידי החסיד "עובדיה בן פתחיה", וגם בו קובץ של איגרות בין חסידים. קו העלילה של הספר עוסק בחיפוש אחר יהודי ישר לחלוטין, והמחבר נודד כביכול בין הקהילות היהודיות, ומגיע אפילו עד הכוזרים, אולם אינו מצליח למצוא אף אדם כזה בין החסידים, המתנגדים, המשכילים ובעלי הבתים. רק כשהוא מגיע לקהילות היהודיות שבהן עוסקים בעבודת אדמה (כאלה קמו בזמנו של פרל בחצי האי קרים וברוסיה הלבנה) הוא מוצא את מבוקשו.  עם התקדמות המחקר בספריית פרל במאה ה-20 נמצאו חיבורים נוספים של פרל, ונתגלה גם שהיה סופר יידיש פורה. מלבד הנוסח היידי של "מגלה טמירין", נמצא גם תרגום של פרל לרומן "קורות תום ג'ונס" של הנרי פילדינג, וגם תרגום שלו לרומן אנגלי בשם "אנטיגנוס". שמואל ורסס וחנא שמרוק הוציאו לאור חיבור של פרל שנותר בכתב יד בשם "מעשיות ואיגרות מצדיקים אמיתיים ומאנשי שלומנו", סאטירה דו-לשונית בעברית וביידיש המבוססת על סיפורי המעשיות של רבי נחמן מברסלב ובעיקר על "מעשה מאבידת בת מלך".
    במסגרת קשריו של פרל עם שאר משכילי גליציה נהגו הללו לשלוח לו חיבורים שחיברו, והוא נהג לערוך אותם, להוסיף הערות ותוספות אחרות, ולסייע בהעתקת החיבורים ובהפצתם. כך למשל טיפל בחיבורים של יצחק בר לוינזון, שמשון בלוך הלוי ואחרים. בספריית פרל נמצאו גם הערות שלו לחיבור האנטי-חסידי האבוד "מחכימת פתי" של זקן משכילי גליציה, מנדל לפין, וכן העתקים של מכתביו למשכילי גליציה ובהם לפין, יעקב שמואל ביק, שי"ר ורנ"ק.
    בספרייה שהקים פרל לצד בית הספר בטרנופול היה אוסף גדול של ספרים, שנאמד עם מותו בכ-4,000 ספרים. מלבד זאת אסף פרל כתבי יד רבים של אנשי ההשכלה בזמנו, ובהם מנדל לפין ויצחק בר לוינזון, כתבי יד שלו עצמו וכן חילופי מכתבים שהיו לו עם משכילים בני זמנו. לאחר מותו נערך קטלוג של הספרייה ואף נעשה ניסיון להרחיבה, אולם לאחר כמה שנים היא נעזבה, ננעלה ונזנחה. עדויות מתקופת מלחמת העולם הראשונה מספרות על עזובה ואי-סדר בספרייה ועל ספרים שניזוקו ואבדו. בשנות ה-20 וה-30 החלו לבקר בספרייה חוקרים, ואז החלו גם מאמצים לשקם ולהציל את הספרייה. בין השאר פעלו בעניין זה ש"י עגנון, שביקר בטרנופול ב-1930, וחיים נחמן ביאליק, שביקר בה ב-1932. ב-1938 העלה ד"ר שמחה כ"ץ, יליד טרנופול ומעובדי בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים, כמות גדולה של כתבים לבית הספרים. הכתבים שנותרו בספרייה אבדו בשואה. הספרים שהובאו לירושלים החלו להיבדק רק בסוף שנות ה-60, משום שעד אז היו מונחים בבית הספרים שבהר הצופים שלא הייתה גישה אליו עד 1967. משנות ה-60 ואילך החל מחקר יסודי בגנזי פרל, בעיקר על ידי שמואל ורסס, ואף יצאו לאור מספר חיבורים שלו שהיו גנוזים עד אז.
    נפטר בעיר הולדתו בכ"ג בתשרי ת"ר, 1 באוקטובר 1839.

ספריו:

• ספר מגלה טמירין : ... ונוסף לו בסופו ביאור המלות הנהוגות בבני עמינו אנשי פולין שהובאו בספר הזה ... (Wien : Druck A. Strauss, 1819) <בחתימת עובדיה בן פתחיה>
• ספר בוחן צדיק : בו מובא שעות שונות על אודות הספר מגלה טמירין ... (Prag : Druck bei M. J. Landau, 1838)
• יוסף פערלס יידישע כתבים : געפונען אין דער טארנאָפאָלער פערל-ביבליאָטעק ... / מיט א ביאָגראפישן אריינפיר פון ישראל וויינלעז ; און א ליטעראריש שפראכיקן אנאליז פון ז' קאלמאנאָוויטש (ווילנע : ביבליאָטעק פון ייוואָ - יידישער וויסנשאפטלעכער אינסטיטוט - פילאָלאָגישע סעקציע, 1937) <כולל את "מגלה טמירין" והספור "גדולת ר' וואָלף מטשארני אסטרה">
• מעשיות ואיגרות מצדיקים אמיתיים ומאנשי שלומנו / ההדירו לפי כתבי-היד של המחבר והוסיפו מבוא וביאורים חנא שמרוק ושמואל ורסס (ירושלים : האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, תש"ל 1969) <מהדורה ביקורתית לספר החיבור "מעשה מאבידת בן מלך" מאת י' פרל, הכוללת את הנוסח העברי והנוסח שביידיש של החיבור>
• על מהות כת החסידים / ההדיר לפי כתב-היד והוסיף מבוא וביאורים אברהם רובינשטין (ירושלים : האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, תשל"ז 1977)
• מגלה טמירין / ההדיר על פי דפוס ראשון וכתבי-יד והוסיף מבוא וביאורים יונתן מאיר (ירושלים : מוסד ביאליק, 2013) <כולל אחרית דבר מאת דן מירון>

עריכה:

על המחבר ויצירתו: