קול קורא בעוז : פוליטיקה ושירה בישראל / עורכים אסף מידני, נדיר צור. -- [ירושלים]  : האגודה הישראלית למדע המדינה : ביה"ס למדעי המדינה, אוניברסיטת חיפה : המכללה האקדמית תל אביב-יפו, תשע"ב 2012.
    285, xix  עמ'.
    A Voice calls with vigor : politics amd poetry in Israel / editors - Assaf Meydani, Nadir Tsur

    קול קורא בעוז – פוליטיקה ושירה בישראל: אסופת מאמרים הבוחנת את הקשר שבין פוליטיקה ושירה, במעמדם הציבורי של משוררים וכן בכוחם של משוררים ושל שירה להשפיע על פוליטיקאים ועל שינויים מוסדיים תרבותיים וחברתיים. השירה נעה בין כוחות הממקדים את תשומת הלב של נמעניה פנימה, אל מילות השירים, לבין כוחות המִתקשרים לאקלים החברתי, התרבותי והפוליטי שהיא מופיעה בו. תנועות אלה משקפות את עוצמת השירה הפורצת באמצעות הלשון את הגבולות הקיימים בין בני אדם – פרטים או קבוצות – וביניהם לבין המציאות. המשורר מנסח את התחושות הלא פורמליות התרבותיות בחברה ומציג חבילות פרשנות של המציאות הקיימת ושל זו החלופית. בנקודות זמן שיש בהן צורך ציבורי בפרשנות של ערכים הנתונים בקונפליקט, המשורר מציב את ה"אמת" שלו בתפיסת המציאות, וזו עשויה להתחרות במרחב הציבורי עם "אמת" המוצגת מפיהם של פוליטיקאים. בהיותם משוחררים מן התחרות קיומית המחייבת פוליטיקאים לרַצות את ציבור נמעניהם – בדיבור ובמעשה, בראש ובראשונה כדי לשרוד בזירה הפוליטית התובענית – המשוררים עשויים לחוש את עצמם פטורים מדברי חלקות ומריצוי ציבור הנמענים שלהם ולהעפיל לרמות נשגבות יותר של פתיחות להפצת רעיונות במרחב הציבורי.
    תפקידו של המשורר מקבל משמעות רחבה במיוחד בשנים שבהן הדמוקרטיה תרה אחר ערכים משותפים ובעִתות שבהן המבנים האמורים לספק את הערכים ולהבטיח אותם משתנים. הכמיהה של הציבור להגדרות ברורות וליציבוּת מבליטה לא אחת את מעמדם של המשוררים. בעבר, הם נהנו מיוקרה ומהידמות לנביאים, סופיסטים ולפרשני מציאות.
    טענתה המרכזית של האסופה היא כי שירה פוליטית אינה נבחנת על פי מידת השפעתה ושיעור הנוהים אחריה או הקוראים את מסריה, כי אם בעצם השתתפותה בשיח הציבורי בנושאים שעל סדר יומו.

תוכן העניינים:

  • משתתפים בספר    (עמ' 9־11)
     
  • פתח דבר / אסף מידני ונדיר צור   (עמ' 13־15)
  • דוד בן-גוריון: מכתב לנתן אלתרמן (עמ' 16־18)

    מבוא
  • אסף מידני ונדיר צור:    קול קורא בעוז: שירה במרחב החברתי והפוליטי   (עמ' 19־59)
  • אגי משעול: שאהידה (עמ' 60)

    הקדמה
  • דן מירון:  חץ ברור : על הממד המדיני העקרוני בספרות העברית החדשה (עמ' 61־82)

    שער 1. פוליטיקה בשירה
  • יוחאי אופנהיימר: "אני פליט ערבי" : שירה פוליטית מזרחית    (עמ' 85־107)
  • שמעון פוגל: שירה ופוליטיקה במחזור התפילה הציוני-הדתי   (עמ' 108־129)
  • יצחק כ"ץ: עוד לא נולד בוב דילן ישראלי: הפוליטיקה של שירת המחאה  (עמ' 130־139)
  • טוביה ריבנר: מתוך  חרוזי ילדים קלוקלים ואחרים   (עמ' 140)

    שער 2. משוררים כותבים פוליטיקה
  • אורציון ברתנא:  דמות "המת החי" בשירת אלתרמן: מארכיטיפ ועד סמל לאומי (עד כמה אלתרמן משורר לאומי?)   (עמ' 143־168)
  • מולי פלג:  גבולות החול : פוליטיקה ושירה אצל ז'אק פרוור ואריה סיוון   (עמ' 169־190)
  • גלעד מאירי:  אני טקסט פוליטי: לפוליטיקה הספרותית בשירת דוד אבידן  (עמ' 191־212)
  • לאה ברץ ורוני רינגולד:  נשים פלסטיניות ישראליות כותבות שירה  (עמ' 213־234)
  • רוני סומק: שיר פטריוטי (עמ' 235)

    שער 3. פוליטיקה בפזמונים
  • נדיר צור:  מצעד פזמוני פוליטיקאים   (עמ' 239־266)
  • גדעון דורון והדס אהרון: הכלכלה הפוליטית-התרבותית של "קהילת העדפות" בתחום השירה והזמר : מסגרת עיונית ובחינת תהליך קבלת החלטות בקשר ל"רשימת השירים" ברדיו   (עמ' 267־284)
  • ארצ'יבלד מקליש: החילים הצעירים המתים <עברית - רינה ליטוין> (עמ' 285)

     
  • תקצירים באנגלית
 

לראש הדף

 

 

ספרי המחבר

 

על יצירתו

 

קישורים

 

 

לראש הדף