לקסיקון הספרות העברית החדשה
בעריכת חבר ספרנים
  

אריה סיון (1929–2015)

Aryeh Sivan

    אריה סיון (בומשטיין), משורר וסופר, נולד בכ״ז בתמוז תרפ״ט, 4 באוגוסט 1929 בתל־אביב. אביו, חיים בומשטיין, עלה מרוסיה הלבנה עם משפחתו ב־1920 במסגרת ״גדוד העבודה״ ועבד כמנהל חשבונות בהוצאת מוריה ומאוחר יותר ב״קרן היסוד״. האם, סוניה לבית סורקין, עלתה עם אמה, הרבנית ריטוב, לירושלים. מאוחר יותר עברה לתל אביב וטיפלה באחד העם בשנותיו האחרונות. בין הוריו של סיון הוסכם שעם הילד ידברו רק עברית.
    בתל אביב למד בגימנסיה ״שלווה״, שאותה סיים ב־1947. בשנה זו הצטרף לשורות הפלמ״ח ונטל חלק במלחמת העצמאות. ב־1950 השתחרר מצה״ל והחל את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים, וסיים תואר ראשון בלשון עברית ובספרות.
    שירו הראשון נכתב ב־1948, בהיותו בתצפית על תל הנשקף אל העיר בית שאן. השיר ״מסע לילי״, המתאר את חילוץ גופות שאול ויהונתן שהפלשתים הוקיעו על חומות בית שאן, נשלח לעיתון ״דבר״ ופורסם במדור ״על החומה״ שבו נדפסו יצירות מפרי עטם של המגויסים למסגרות השונות של היישוב. בשנים 1950–1953פירסם את ביכורי שיריו במוספי הספרות של העיתונות היומית (״הארץ״, ״על המשמר״). בעת לימודיו באוניברסיטה התוודע אל המשוררים נתן זך ובנימין הרושובסקי, ויחד עם המשורר משה דור, שאותו הכיר עוד בתל אביב, ייסדו את החבורה הספרותית ״לקראת״, שנקראה כך על שם ביטאונה. בשנים 1952–1954 פירסמו אנשי החבורה ארבע חוברות. ב־1953 ראה אור ספר השירים ״בשלושה״, שבו כונסו שיריו המוקדמים עם שיריהם של משה דור ונתן זך. ב־1954 נשא לאישה את עתידה לבית הורביץ, ילידת רמת השרון, ועבר להתגורר במושבה. לפרנסתו עבד כמורה לספרות וללשון בבתי ספר תיכוניים.
    בעוד עמיתיו פירסמו את ספריהם הראשונים במחצית שנות החמישים, ספרו הראשון של סיון, ״שירי שריון״, ראה אור רק ב־1963 (עכשיו). פואמה זו בלטה על רקע ביכורי יצירתם של בני הדור בהיותה יצירה רחבת יריעה המקיפה מאות שורות, ובהתייחסותה הפנוראמית אל ההיסטוריה הישראלית. היא העמידה במרכזה את מלחמת קדש (1956), שתוארה מנקודת התצפית של איש מילואים הנע עם הגייסות. מחד גיסא, הוא חלק מהמהלך הכללי, ומאידך גיסא, הוא משקיף עליו מבחוץ, מתוך עמדה עצמאית וביקורתית. בספרו השני, ״ארבעים פנים״ (1969), הסתמנה ביתר שאת זיקתו ה״ילידית״ לנופי הארץ ולהיסטוריה הקדומה שלה.
    מבחינה לשונית שואבת שירתו של סיון מן המקורות היהודיים והעבריים הקדומים, תוך מזיגתם הייחודית בלשון העברית־הישראלית החיה. היא כתובה בשלל צורות, מהפואמה, דרך הסונטה הקלאסית וכלה בשירים בחרוז לבן. הדובר בשירים, הרואה את עצמו תוצר של הדורות הקודמים, מתאר את המציאות הנגלית לו ״בגובה העיניים״, ביוצרו בכך אינטימיות עם הקוראים. רבים משיריו, הכתובים מנקודת ראות הומניסטית, נוקטים נימה אירונית, פרודית ואף גרוטסקית.
    מקום נכבד מוקדש לעיר הולדתו תל־אביב. השירים משרטטים מפה פיזית־תרבותית־קיומית שלה, מראשיתה ועד ימינו, מתוך זיקה ישירה למקומות ולאתרים מוגדרים ולאירועים אישיים והיסטוריים. היבשה, הים והחול מהווים מרכיבים חשובים באישיותו של הדובר ובאופן שבו הוא תופש את עברו ואחריתו (ראו ״גבולות החול״, 1994). מקום מיוחד בשירתו מוקדש לשואה. זו מתוארת לרוב מתוך תחושת אשם עמוקה של ילד תל־אביבי, שחווה את ילדותו ונעוריו המאושרים לחוף הים, מבלי שקלט את מלוא ממדיו הטרגיים של גורל עמו שמעבר לים (כך, בין השאר, במחזור השירים ״על חטאי, מלחמת העולם השנייה״, ״לחיות בארץ ישראל״, 1984).
    נושא יסוד נוסף, המשתקף במיוחד בספר ״כף הקלע״ (1989), שעליו הוענק לו פרס ברנר (1990), הוא הסכסוך הישראלי־פלסטיני ותוצאותיו הרות האסון. בשירים רבים בחטיבה זו בולט שילוב נוקב בין תחושת אשמה לבין הכרה בכך שזהו מצב חסר מוצא. באותו הקשר יש לציין גם את השירים שכתב על מלחמת לבנון הראשונה, שפורסמו בספרו ״לחיות בארץ ישראל״ (1984).
    נושא נוסף שהקדיש לו תשומת לב מיוחדת הוא מלאכת השירה. רבים משיריו הם בעלי נטייה ארס־פואטית, אם בבדיקת גבולות העשייה וההשפעה השירית ואם בהתכתבות עם יוצרים מן הספרות העברית (מיהודה הלוי ועד עמיחי וזך) ומספרות העולם (למשל קפקא, צלאן). הנושא האחרון הבולט בכתביו הוא המעגל המשפחתי. חלק נכבד משיריו המאוחרים מוקדש לדמויות המשפחה – האח שנפטר בגיל שנתיים, האב שמת מהתקף לב, האם שאל קברה הוא עולה, הבנים שעמם הוא מנהל שיג ושיח מתוך דאגה לשלומם ותקווה שיאמצו לעצמם משהו מאביהם.
    ב־1992 ראה אור הרומן הבלשי שכתב, ״אדוניס״, שתורגם לכמה שפות, המעלה את הווייתה הנופית, האנושית והתרבותית של תל אביב בשנות השלושים הראשונות.
    ב־1999 הוענק לו פרס ביאליק לספרות יפה, וב־2009 קיבל את פרס ישראל. בנימוקי השופטים לקבלת פרס ישראל (זיוה שמיר, דבורה ברגמן, אורציון ברתנא) נכתב: ״אריה סיון, מהאבות המייסדים של השירה הישראלית, התחיל את דרכו בשירה העברית בקו־התפר שבין דור המאבק על עצמאות ישראל ל׳דור המדינה׳: את שיריו הראשונים הוא כתב ופירסם ערב הכרזת המדינה, בעודו לוחם עם חבריו בפלמ״ח, שלוקחו כמוהו אל המלחמה היישר מספסל הלימודים. לאחר קום המדינה היה סיון מראשי חבורת ׳לקראת׳, שחוללה מהפכה בספרות העברית וחתרה לשירה פשוטה, אישית ומאופקת״.
    אריה סיון נפטר בב׳ בתמוז תשע״ה, 19 ביוני 2015.


אריה סיון בספריה הלאומית
יצירות אריה סיון בפרויקט בן-יהודה

נכתב על-ידי רפי וייכרט עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
[מקורות נוספים: קרסל, ארכיון גצל קרסל בספריה הלאומית בירושלים, המכון לתרגום ספרות עברית, גרנות, ויקיפדיה]
[צילום: מוטי קיקיון]

ספריו:

  • בשלושה : שלושה פרקי שירה / משה דור ; נתן זך ; אריה סיון (תל־אביב : ״לקראת״, תשי״ג)
  • שירי שריון (ירושלים : עכשיו, תשכ״ג)
  • ארבעים פנים : שירים (רמת השרון : דר, תש״ל 1969)
  • נופל לך בפנים (תל־אביב : ספרית פועלים, תשל״ו 1976)
  • אישרורים (תל־אביב : ספרית פועלים, תשמ״א 1981)
  • לחיות בארץ ישראל : שירים (תל־אביב : עם עובד, תשמ״ד 1984) <עריכה – חיים פסח>
  • חיבוקים : שירים (תל־אביב : עם עובד, תשמ״ו 1986)
  • ארץ מעלה (בני ברק : הקיבוץ המאוחד, 1988)
  • כף הקלע : שירים (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, 1989) <זכה בפרס ברנר לשנת תשנ״א>
  • אדוניס (תל־אביב : עם עובד, תשנ״ב 1992) <עריכה – חנן חבר ומשה רון>
  • גבולות החול : שירים (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, 1994)
  • דייר לא מוגן : שירים (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, 1998) <עריכה – לאה שניר>
  • ערבון : מבחר 1957–1997 (ירושלים : מוסד ביאליק ; בני־ברק : הקיבוץ המאוחד, תשס״א 2001) <עריכה – לאה שניר>
  • השלמה (תל־אביב : קשב לשירה, תשס״ב 2002)
  • חוזר חלילה (תל־אביב : קשב לשירה, תשס״ד 2004)
  • קיטועים (תל־אביב : קשב לשירה, תשס״ז 2007) <שירים. כולל מאמר של רפי וייכרט: שלמותם של קיטועים>
  • על חול ועל ים : שירי תל אביב (תל אביב : קשב לשירה, תש״ע 2009) <בחרה וערכה תמר רודנר> <״בשנת המאה לעיר, ובהגיע המשורר לגבורות, מוגש בזה מבחר מייצג משיריו התל אביביים ... עם מעקב קרוב ורב שנים אחרי תהליך צמיחתה״>

תרגום:

  • אוליבר טויסט / מאת צ׳לרז דיקנס (תל־אביב : מ׳ ניומן, תשט״ו)
  • מועדון הפיקויקים / מאת צ׳רלס דיקנס (תל־אביב : מ׳ ניומן, תשט״ז)
  • טוס הזהב : שירים ופואמות / משה לייב הלפרן (ירושלים : מוסד ביאליק, תשכ״ג 1963) <בשיתוף ה. בנימין (בנימין הרשב)>
  • היפהפיה הנמה / רוס מקדונאלד (תל־אביב : ספרית פועלים, תש״מ 1979)
  • המתופף בחוצות : מבחר שירים / משה לייב הלפרן (ירושלים : מוסד ביאליק, תשנ״ג 1993) <בשיתוף בנימין הרשב>

עריכה:

  • עיונים ברוחק האסתיטי (תל־אביב : ספרי דגה, 1971) <ערוך בידי ראובן צור ; המלביה״ד אריה סיון>
  • כאש יוקדת : גדליהו לחמן, 1913–1983 : קובץ לזכרו / אסף את החומר, ראיין ועיבד שי לחמן (ירושלים : המשפחה, תשס״ח 2008) <בשיתוף דן גלעדי>

על המחבר ויצירתו:

ספרים: מאמרים:
  • אדלר, דוד.  שמונים למשורר אריה סיון : שיר אחד – שתי גרסאות.  מאזנים, כרך פ״ג, גל׳ 4 (תשרי תש״ע, ספטמבר 2009), עמ׳ 30–32 <נדפס גם בשם  ״זו מול זו״ ב׳הליקון׳, גל׳ 87 (חורף תש״ע 2009), עמ׳  88–91  וכן בשם ״לאה היתה לאה, תמיד היתה לאה״ ב׳הארץ׳, תרבות וספרות, ט׳ בתמוז תשע״ה, 26 ביוני 2015, עמ׳ 4> <על שירו של אריה סיון ״לאה הייתה״ מתוך ספרו ״ארבעים פנים״>
  • אדלר, דוד.  לאלוהי המשוררים פתרונים : עם מותו של המשורר אריה סיון.  עתון 77, גל׳ 384 (אלול תשע״ה–תשרי תשע״ו, אוגוסט–ספטמבר 2015), עמ׳ 24–25.
  • אדמון, תלמה.  יחף על החול.   עתון 77, גל’ 346–347 (אייר–סיון תש״ע, מאי 2010), עמ׳ 21.
  • אילון, רבקה.  חיבוקו של משורר.  גג: כתב עת לספרות, גל׳ 19 (2009), עמ׳ 78–79.
  • באר, חיים.  ראיון עם אריה סיון עם צאת ספרו לאור.  icast <ראיון ששודר לראשונה בשנת 2001>
  • בחור, יונה. ארבעים שנה חלפו מהר : השירה העברית בראי האקטואליה. מאזנים, כרך ס״ב, גל׳ 2–3 (סיוון–תמוז תשמ״ח, מאי–יוני 1988), עמ׳ 28–30. [על נתן זך, אריה סיון, ודוד אבידן].
  • בחור, יונה. טבע, חיים, היסטוריה וחידותיהם : הערות לפואטיקה של אריה סיון. מאזנים, כרך ס״ב, גל׳ 4 (אב תשמ״ח, יולי 1988), עמ׳ 26–29 <נדפס גם בספרה רשימות על ספרות (תל־אביב : ירון גולן,  1993), עמ׳ 23–31>
  • בלבן, אברהם.  המשורר שגדל על חולות הזהב של תל אביב.  הארץ, תרבות וספרות, 2 ביולי 2015.
  • בר־און, יעקב.  השירה באה מעצמה.  מקור ראשון, שבת, י״ג בטבת תשס״ט, 9 בינואר 2009, עמ׳ 14 <שיחה עם אריה סיון>
  • ברקוביץ׳, אילן.  ״כאשר אגע בך, תיאנחי. את תיאנחי ותצעקי״.  הארץ, תרבות וספרות,ט׳ בתמוז תשע״ה, 26 ביוני 2015, עמ׳ 1, 4    .
  • גוברין, נורית.  ״אין בני אדם בחדריהם״ : על שירו של אריה סיון ׳תל אביב, תרע״ז׳.  עתון 77, גל’ 346–347 (אייר–סיון תש״ע, מאי 2010), עמ׳ 22, 23.
  • דור, משה.  לב שולח דם.   עתון 77, גל’ 346–347 (אייר–סיון תש״ע, מאי 2010), עמ׳ 25 <על שירו של אריה סיון ״לחיות בארץ ישראל״>
  • הולנדר, אורי.  הנגיעה הנכונה.  הארץ, תרבות וספרות, י׳ באב תשס״ט, 31 ביולי 2009, עמ׳ 1.
  • הולנדר, אורי.  תכריך של אזלֵיאות.  הארץ, תרבות וספרות, כ״ב בסיון תש״ע, 4 ביוני 2010, עמ׳ 2 <על השיר ״אזלֵיאות״ לאריה סיון מתוך ספרו חוזר חלילה>
  • הולנדר, אורי. מלים בסנדלים.  הארץ, תרבות וספרות,ט׳ בתמוז תשע״ה, 26 ביוני 2015, עמ׳ 1.
  • הולצמן, אבנר. ״מסלמה של אניה אל הקוים הקדמיים״ – לתולדות דימוים הספרותי של הלוחמים העולים.  סדן,  כרך ה (תשס״ב 2002), עמ׳ 199–232 <דיון, בין היתר, בשירו ״להתיבש כמו עשבים שוטים ברוח מזרחית״ על אנשי גח״ל שנפלו בשדות לטרון במהלך מבצע בן־נון>
  • הרציג, שלמה. על האפשרות שהוחמצה לגעת בזולת. הארץ, תרבות וספרות, ב׳ בתמוז תשפ״ב, 1 ביולי 2022, עמ׳ 4.
  • וייכרט, רפי.  אריה סיון כמשורר תל־אביבי.   עתון 77, גל’ 346–347 (אייר–סיון תש״ע, מאי 2010), עמ׳ 20.
  • יגיל, רן.  שיר אחד והערה.  מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, ל׳ בתשרי תשס״ח, 12 באוקטובר 2007, עמ׳ 28.
  • מוקד, גבריאל.  מבט ביעף על פואזיה : על דליה הרץ ואריה סיון.  חותם (1968) <חזר ונדפס בספרו: בזמן אמיתי : 96 מסות, מאמרים, רצנזיות ורשימות על הספרות העברית של דור־המדינה (תל־אביב : עכשיו : כתב : עמדה, תשע״א 2011), עמ׳ 98–99> 
  • מירן, ראובן.  פרידה אישית מאוד.  הארץ, תרבות וספרות,ט׳ בתמוז תשע״ה, 26 ביוני 2015, עמ׳ 1.
  • מסג, סבינה. ״ארץ אבותי נואשת־מים״. מאזנים, כרך ע״ו, גל׳ 2–6 (2002), עמ׳ 53–56  <שיחה עם המשורר אריה סיון>
  • פלג, מולי.  גבולות החול : פוליטיקה ושירה אצל ז׳אק פרוור ואריה סיוון.  בתוך: קול קורא בעוז : פוליטיקה ושירה בישראל / עורכים אסף מידני, נדיר צור (ירושלים : האגודה הישראלית למדע המדינה, תשע״ב 2012), עמ׳ 169–190.
    •
  • קודיש, דפי. בארץ ישראל הכול יכול לקרות. עתון 77, גל’ 258–259 (תשרי תשס״ב, אוגוסט–ספטמבר 2001), עמ׳ 22–24.
  • קינסטלר, עדה.  על שיר אהבה אחד של אריה סיון.  כרמל, גל׳ 10 (חורף תשס״ה 2005), עמ׳ 109–113 <על השיר ״אל תשאלי״ התוך ׳השלמה׳>
  • קינסטלר, עדה.  בחם הנכון.  ארץ אחרת, גל׳ 56 (ניסן–אייר תש״ע, אפריל–מאי 2010), עמ׳ 78–83.
  • רובינשטיין, בלהה.  אריה סיון – גם בזהב וגם באש.  בספרה: שירים ומה שביניהם : על משוררים ושירים בתכנית הלימודים החדשה לבית הספר העל־יסודי (תל־אביב : עם עובד, תשס״ג 2003), חלק ב, עמ׳ 211–217 <כולל דיון בשירים: ״שיר ילדים״, ״בארץ המובטחת״ ״על הר הצופים, המבט למדבר יהודה״ ו״סתיו ארץ־ישראלי״>
  • רודנר, תמר.  השלמה : על אהבת גבינה וציון.   עתון 77, גל’ 346–347 (אייר–סיון תש״ע, מאי 2010), עמ׳ 24 <על שירו של אריה סיון ״אהבת גבינה״>
  • שחורי, דפנה. אי של שקט.  מעריב, תרבות – ספרות, ט״ז בחשון תשס״ט, 14 בנובמבר 2008, עמ׳ 26–27 <ראיון עם המשורר. פורסם גם בבלוג של דפנה שחורי>
  • שניר, לאה וורדה גינוסר. השד של שלמה המלך : ראיון עם המשורר אריה סיוון. על המשמר, ג׳ בשבט תשמ״ח, 22 בינואר 1988, עמ׳ 15.
  • Peleg, Samuel (Muli). The art of politics and poetry: the political poetry of Jacques Prevert and Aryeh Sivan.  Israel affairs, vol. 20, no. 2 (April 2014), pp. 195–213.
על ״בשלושה״
על ״ארבעים פנים״
  • גינור, צביה.  פה מלא שיער.  דבר, ג׳ בטבת תש״ל, 12 בדצמבר 1969, עמ׳ 7.
  • מוקד, גבריאל. פניו של משורר חשוב. עכשיו, חוב׳ 25–28 (תשל״ג 1973), עמ׳ 294–295 <חזר ונדפס בספרו: בזמן אמיתי : 96 מסות, מאמרים, רצנזיות ורשימות על הספרות העברית של דור־המדינה (תל־אביב : עכשיו : כתב : עמדה, תשע״א 2011), עמ׳ 227–228> 
על ״נופל לך בפנים״ על ״אישרורים״
  • בלבן, אברהם.  מציאות בעיניים בוגרות. ידיעות אחרונות, תרבות ספרות (כ״ו בשבט תשמ״ב, 19 בפברואר 1982), עמ׳ 1 <ראיון עם המשורר עם צאת ספרו לאור>
  • גנוסר, יאירה.  אימת ההיסטוריה הגדולה. מאזנים, כרך נ״ד, גל׳ 5 (1982), עמ׳ 53–54.
  • רצבי, שלום. נקודות מגע. עתון 77, גל׳ 35 (1982), עמ׳ 72.
על ״לחיות בארץ־ישראל״
  • בחור, יונה. עין במרכז הסערה. עתון 77, גל׳ 56 (אלול תשמ״ד, ספטמבר 1984), עמ׳ 50.
  • לשם, גיורא.  מקום בזמן האי־נמנע. על המשמר, 5 ביולי 1985, עמ׳ 15, 18.
  • קאופמן, עזריאל. נוכחות ללא כזבים. דבר, כ״ט באדר תשמ״ה, 22 במארס 1985, עמ׳ 22.
  • רצבי, שלום. חלום לטיף ורומנטיקה שיקרית. מאזנים, כרך נ״ח, גל׳ 5–6 (תשרי–חשון תשמ״ה, אוקטובר–נובמבר 1984), עמ׳ 71–72.
על ״חיבוקים״
  • הולצמן, אבנר.  אשמת הצבר המיתולוגי.  ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, ט״ו בטבת תשמ״ז, 16 בינואר 1987, עמ׳ 21.
  • קטן־בן־ציון, דינה. לשאוב מן היש. עתון 77, גל׳ 82–83 (כסלו–טבת תשמ״ז, נובמבר–דצמבר 1986), עמ׳ 12.
על ״ארץ מעלה״
  • בן־דוד, יערה. שלושים שנות שירה אחראית. מעריב, ספרות, ז׳ בניסן תשמ״ח, 25 במארס 1988, עמ׳ 1.
  • גינור, צביה. ״כף־ידי היא הנוגעת בירכי״. עתון 77, גל׳ 102 (אב תשמ״ח, יולי 1988), עמ’ 16–17.
על ״כף הקלע״
  • ברתנא, אורציון. אריה סיון: ״לשכון בחול״. מעריב, ספרות, ה׳ בחשון תש״ן, 3 בנובמבר 1989, עמ׳ 5.
  • דור, משה. עפר של ארץ ישראל. מעריב, ספרות, י״ט בחשון תש״ן, 17 בנובמבר 1989, עמ׳ 7.
  • שפר, ספי.  ״איש נקלע בין רגשות סותרים״.  עתון 77, גל׳ 119 (כסלו–טבת תש״ן, דצמבר 1989), עמ׳ 8.
על ״אדוניס״
  • אוריין, יהודית. האיש במיזוודה.  ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ״ט באדר ב׳ תשנ״ב, 3 באפריל 1992, עמ׳ 22.
  • בושס, הדה. בבואות של ספרות. הארץ, 21 באפריל 1992, עמ׳ ב 4.
  • גור, בתיה. שבוע של ספרים. הארץ, תרבות וספרות, 1 במאי 1992, עמ׳ ב 9.
  • הולצמן, אבנר. מיתוס התמוז בגירסה בלשית. בספרו: מפת דרכים : סיפורת עברית כיום (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, 2005), עמ׳ 95–97 <הובא לראשונה ב׳מוסף רדיו לספרות׳, מאי 1992>
  • הרציג, שלמה. כל המרחב שמסביב הבית, מסומייל ועד הים, היה חבל החול הצהבהב. הארץ, תרבות וספרות, ד׳ בתמוז תשפ״ג, 23 ביוני 2013, עמ׳ 4 <ברומן הבלשי יוצא הדופן של אריה סיון ״אדוניס״ הוא השתמש במיתוס של האל המת והקם לתחייה כדי לומר משהו על מחזוריות של ההיסטוריה...>
  • נגב, אילת. החוקר הפרטי בן חורין. ידיעות אחרונות, 7 ימים, כ״ט באדר ב׳ תשנ״ב, 3 באפריל 1992, עמ׳ 53–54 <חזר ונדפס בספרה:  שיחות אינטימיות (תל־אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 1995), עמ׳ 197–204>
  • נסים, קובי. מסיכות ותחפושות. על המשמר, כ״ב באב תשנ״ב, 21 באוגוסט 1992, עמ׳ 19.
  • צבעוני, עידן. הבלש הפרטי בשליחות סיזיפית: עיון ברומן הבלשי, החתרני־פונקציונלי, של אריה סיון – אדוניס. עתון 77, גל׳ 240 (2000), עמ׳ 15–19.
  • Hoffman, Haya.  What are you, poet or detective?  Modern Hebrew Literature, N.S., nos. 8–9 (Spring/Fall 1992), pp. 62–64.
על ״דייר לא מוגן״
  • לאור, יצחק. ריח הזרע, ניחוח המין. הארץ, תרבות וספרות, י״ב בתשרי תשנ״ט, 2 באוקטובר 1998, עמ׳ ב 14.
  • מישורי, אפרת. ביני ובין החול. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת – תרבות, ספרות, אמנות, כ״ב בכסלו תשנ״ט, 11 בדצמבר 1998, עמ׳ 29.
על ״ערבון״
  • אופנהיימר, יוחאי. איך מתעוררים מן החלום הלאומי. הארץ, תרבות וספרות, א׳ בתמוז תשס״א, 22 ביוני 2001, עמ׳ ב 15.
  • באר, חיים.  ראיון עם אריה סיון עם צאת ספרו לאור.  icast <ראיון ששודר לראשונה בשנת 2001>
  • גוטקינד, נעמי. שירה מגוייסת בשירות הפלשתינים: אריה סיון בשירי ״ערבון״, מבחר שירים 1957–1997. הצופה, המוסף, י״ח באייר תשס״א, 11 במאי 2001, עמ׳ 9, 13.
  • הופמן, חיה. המציאות הודפת אותי אל הקיר הפסימי. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת – תרבות, ספרות, אמנות, ד׳ באייר תשס״א, 27 באפריל 2001, עמ׳ 26 <ראיון עם המשורר>
  • וייכרט, רפי. ערבון שירי בלתי מוגבל. מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, כ״א באדר תשס״א, 16 במארס 2001, עמ׳ 29.
  • זנדבנק, שמעון. מתעקש לחפור מה שנתן בו סימנים. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 474 (י״ד בניסן תשס״ב, 27 במארס 2002), עמ׳ 24.
על ״השלמה״ על ״חוזר חלילה״ על ״קיטועים״
  • קאופמן, מזל. עדיין אינני יודע כיצד יסתיים הגלגול. מאזנים, כרך פ״ב, גל׳ 1 (אב–אלול תשס״ח, ספטמבר 2008), עמ׳ 57–58.
על ״על חול ועל ים״

קישורים:

OpenLibrary – OL1269562A Wikidata – Q7039133 NLI – 987007268245305171 LC – n84072709 VIAF – 98220447
עודכן לאחרונה: 30 במארס 2026

לראש הדף
לקסיקון הספרות העברית החדשה
עורך אחראי: יוסף גלרון־גולדשלגר

 

 

ספרי המחבר

 

על יצירתו

 

קישורים

 

 

לראש הדף