מחבר: צוות פרויקט בן-יהודה

  • רש"י פין מכיר טובה לצאר אלכסנדר הראשון

    בחיבורו קריה נאמנה, על תולדות הקהילה היהודית בוילנה, מזכיר שמואל יוסף פין חסד שעשה הצאר הרוסי אלכסנדר הראשון עם הקהילה:

    חסדי אדונינו הקיסר הצדיק אלכסנדר אל אחינו בכלל, גברו על יהודי ווילנא. בפרט, ענין אחד נכבד מאד, וזכר עשה לצדקתו עומד על תלו עד היום ויעמוד לאחרית הימים. אחינו בווילנא מאז היותה עסקו בגמילות חסדים להשכיל אל דל, וחברה קדישא בקור חולים, עשתה לה בית לכלכל את החולים ולנהלם ברפואות ובכל מחסוריהם. אמנם הבית הזה היה קטן מהכיל את חולי העיר אשר רבו יושביה, מיום ליום, וסדרי הנקיות לא היו יכולים להשמר כראוי. אשר על כן בשנת 1805, כאשר התעוררו גדולי העיר לבנות בית בקור חולים חדש, הרים הקיסר החסיד הזה שלשת אלפים רו"כ ליסוד הבנין. ובשנת 1806 פקד לתת מאוצר המדינה 2500 רו"ס כל שנה לצורך הוצאות הבית.

  • ינואר, 2018: חגיגות יום נחלת הכלל וחנוכת אתר התוכן החדש של פרויקט בן-יהודה

    ב- 1 בינואר חגגנו בפרויקט בן-יהודה את יום נחלת הכלל, היום שבו על פי חוק פוקעות זכויות יוצרים ויצירות הופכות נחלת הכלל. במסגרת זו העלנו לאתר הפרויקט פרוזה מאת ישראל זרחי, שירה מאת יעקב שטיינברג, מאמרים מאת פישל לחובר, ורומן של טאגור בתרגום פסח גינזבורג — כולן הפכו לנחלת הכלל השנה.

    ינואר השנה היה חגיגי באופן מיוחד, כיוון שלאחר 18 שנות פעילות, חנכנו אתר תוכן חדש לפרויקט בן-יהודה באירוע שהתקיים באוני' ת"א. האירוע כלל הרצאות מאת פרופ' מיכאל גלוזמן, מהחוג לספרות באוני' ת"א; אסף ברטוב, עורכו המייסד של הפרויקט; וד"ר רונן סוניס מהמחלקה לתרגום באוני' העברית בירושלים. הערב כלל גם אתנחתא מוזיקלית מאת המוזיקאית והמלחינה יסמין אבן, אשר שרה שירי משוררים, וכן את החלק המרגש תמיד, "מתנדבי הפרויקט חולקים חוויות אישיות". השנה שיתפו בחוויות אישיות גם משפחות שתרמו לפרויקט רשות פרסום ליצירות שעודן מוגנות בזכויות יוצרים: פרופ' נורית גוברין, אשר תרמה לנו רשות פרסום לכתבי אביה, ישראל כהן, וכן לכתביה שלה; ד"ר דן אלמגור, אשר תרם לנו רשות פרסום לכתבי אביו, זאב אלבלינגר, וכן לכתביו שלו; אילת נגב, אשר תרמה לנו רשות פרסום לכתבי אימה, רחל נגב; ואידה צורית מגד, אשר תרמה לנו רשות פרסום לכתבי בעלה, אהרן מגד.

    לטובת כל מי שלא עלה בידו להגיע לערב, אנו שמחים להגיש למטה תשעה צילומי וידאו מחלקי הערב השונים. כל הסירטונים הועלו לערוץ היו-טיוב של הפרויקט וזמינים יחד גם תחת רשימת הצפייה הזו, למעוניינים לצפות בהם ברצף.

    אנו מודים מקרב לב לידידי הפרויקט, פרופ' מיכאל גלוזמן, ד"ר רונן סוניס, והמוזיקאית יסמין אבן, אשר הופיעו בערב בהתנדבות מלאה; לכל המשפחות שתרמו לנו רשות פרסום לאורך השנים, ובמיוחד לאלה שהשתתפו באירוע באופן פעיל, פרופ' נורית גוברין, אילת נגב, אידה צורית מגד וד"ר דן אלמגור; ולכל המתנדבים המספרים שלנו על שחלקו מחוויות ההתנדבות ועושים עבודת קודש לטובת הציבור. תודה מיוחדת גם לאסף ארנרייך על ציוד הצילום, לואדים סיגלוב על הצילום והעריכה, ולפקולטה לרפואה באוני' ת"א, אשר תרמה לנו את השימוש באולם. אחרונים חביבים, אנו מודים למתנדבי ותומכי הפרויקט, שהגיעו מכל קצוות הארץ כדי לחלוק איתנו את הערב המיוחד הזה, וגם לאלה שלא עלה בידיהם להיות איתנו ותומכים בפרויקט לאורך שנות פעילותו. הערב הזה מוקדש לכולכם, כהוקרה על תרומתכם לשימור היצירה העברית בפרויקט בן-יהודה.

    שלכם,

    שני אבנשטיין וצוות הפרויקט.

    —————————————————————————————————————————————————————————————-

    1. פרופ' מיכאל גלוזמן, מהחוג לספרות באוני' ת"א, על הכלכלה של ברנר: 
    2. אסף ברטוב, עורכו המייסד של הפרויקט, על חידושים בפרויקט וחנוכת האתר החדש: 
    3. פרופ' נורית גוברין, מהחוגים לספרות ותקשרות באוני' ת"א, על פרויקט בן-יהודה בנימה אישית: 
    4. "מתנדבים מספרים", בהשתתפות צחה וקנין, נועה הורן, בני סורקין, ענבר זמיר, אביבה רוזובסקי ודניאל פריש: 
    5. אילת נגב, על מתן רשות פרסום לכתבי רחל נגב: 
    6. אידה צורית מגד, על מנת רשות פרסום לכתבי אהרן מגד: 
    7. ד"ר דן אלמגור, על מתן רשות פרסום לכתבי זאב אלבלינגר ואלמגור: 
    8. המוזיקאית יסמין אבן בשירי משוררים: 
    9. ד"ר רונן סוניס, מהמחלקה לתרגום באוני' העברית בירושלים, על שלונסקי כמתרגם: 

     

     

     

  • אוסף בולים תמורת האיליאדה

    המחנך יאנוש קורצ'אק השיב למכתבי קוראים של עתון הילדים שלו ("מאלי פשגלונד"), והנה תשובה קצרה לאספני בולים שביקשו שייכתב משהו על בולים:

    למאספי בולי דואר.
    מר יון הבטיח, כי ילך לעשר חנויות, שבהן נמכרים בולים, ויספר.

    – ואם מישהו יכתוב בענין על האלבום שלו, נדפיס.

    – אני הייתי בקי קצת בבולים, אולם לפני 35 שנים. אז היתה המודה קנדה עם הבונה ומצרים עם פירמידות – לא כן עתה.

    – הרבה בולים הפסדתי אז בקוּקסוֹ, הרבה הוציאו במרמה מתחת ידי, ובאחרונה החלפתי ברחוב שוויאֶנטוקשיסקה את כל האַלבום באיליאס של הומירוס.

    (תרגם מפולנית דב סדן. אנו מודים למשפחת סדן על הרשות להגיש לציבור את כתביו.)

  • בריינין במופע פאסיב-אגרסיב

    למבקר והסופר העברי ראובן בריינין אין סבלנות למבקרים, וגם לא לרוב הקוראים.  ברשימה "במקום הקדמה", שהקדים לכרך א' של כל כתבי ראובן בן מרדכי בריינין: ישנים וגם חדשים, הוא מטיח את ספרו בפנינו באופן שהיום היינו מכנים פאסיבי-אגרסיבי:

    בִּמְקוֹם הַקְדָּמָה

    את הדברים שרציתי, ושהייתי אולי גם מחויב, להקדים לספרי זה הנני משאיר בשביל הקדמתי לאחד החלקים הבאים.

    מצב בריאות גופי ומעמד רוחי בשעה זו, שעת גמירת ספרי בדפוס, אינם מרשים לי לכתוב את ההקדמה הדרושה אולי במקום זה. ואולי דוקא במקום זה ובשעה זו אין שום הקדמה נחוצה כלל. הרי הספר כמו שהוא לפניכם, קוראי החביבים.

    אותה ההקדמה שרציתי בעצמי לכתוב, ובאותה צורה שעלתה במחשבתי, יהיה אולי מקומה היותר נכון דוקא בהכרכים הבאים.

    להמבקרים, אשר יבקשו בכרך זה את החסרונות שבמאמרי הבקורת שלי, הנני מרשה לי להעיר את אזנם, כי בל ימהרו לעשות מלאכתם זאת בטרם אשר יהיו מונחים לפניהם הכרכים הבאים, המוקדשים להבקרת הספרותית (אם בכלל נוהגים הם לקרוא מקודם את דברי המבוקר ואחר-כך לשפוט עליו), כי יכול אנכי להבטיחם כבר בזה, שבהכרכים הבאים ימצאו מקורות יותר עשירים ויותר רחבים לחסרונותי במדת הבקורת שלי; ולמה להם, לבני אומנותי, להסתפק במועט, במדה זעומה, של חסרונותי במקצוע הבקורת, אם נתּנה להם היכולת לשאוב במלוא חפנים מאוצר שגיאותי וזדונותי, מגרעותי וחסרונותי. כמובן, זו היא רק בקשה קטנה, מין הצעה ספרותית של חבר, ואין זו מחייבת כלל את החברים המבקרים להיות סבלנים באמת ולהמתין במשפטם עד אשר יהיה כל התוצר בידם; עוד יותר: אין הם מחויבים כלל לקרוא גם את ספרי זה, אם משפטם עלי כבר נכון בידם. עם חבר, עם אחד מבני האומנות, אין נוהגים נמוסים יתרים.

    להקוראים – אין לי שום בקשה, ולא אבוא לפתּותם בדברים ובהבטחות. אם ימצאו חפץ בספרי – יקראו להנאתם או לצרכי רוחם הם; ואם לא ימצאו חפץ בספרי – אז אין לי חפץ גם בהם. כל ספר וספר מושך אליו, אם באופן זה או באופן אחר, אם בדור זה או בדורות הבאים אחריו, את הקוראים שבשבילם הוא נוצר; ואין על המחבר לעמוד על פתח ספריו ולפתּות את הקוראים העוברים על פניו, כי יכנסו פנימה. אולי טוב לשניהם, גם להמחבר וגם להקוראים, כי יעברו איש על פני רעהו ולא יתודעו זה לזה מקרוב.

    […]

    ראובן בריינין

    ניו יורק, י"ח תשרי, תרפ"ג

    לשאר כתבי בריינין בפרויקט בן-יהודה.

  • "מגילת האש" של ביאליק כתרנגול צעיר

    עוד מספר אביגדור המאירי בספר זכרונותיו משיחות עם ביאליק:

    – אתה הרווחת במלחמה זו ריווח נקי, – אמר לי – למדת רוסית עד כדי קריאת ספרות רוסית. מה ידעת למשל על פושקין קודם לכן?

    אמרתי לו, שקריאת פושקין היתה בבית-הספר אחת מקריאות-החובה מן הספרות העולמית. אך מובן מאליו, שאינה דומה הקריאה בתרגום לקריאה במקור. ושמתוך קריאתי את פושקין במקורו עמדתי על עובדה, שאינני יודע אם מישהו כבר עמד עליה, ושדרושה זהירות רבה לקבוע אותה, אך אני מוכן לקבל עלי את כל האחריות עליה: אין בשירה העולמית מוזיקאליות כזו שבשירי פושקין. וגם לא בשירת גיתה. – נדמה לך, שנישא אתה אפקרדן על גלי-ים, בגלינה, שדוֹק של שמן-זית פרוש עליה – ואת זה לא יתן לך שום תרגום בעולם.

    ביאליק הרהר רגע ארוך, אחר-כך אמר:

    – זאת אומרת, שהוא עולה בעיניך על גיתה.

    – לא. אני דייקתי בדברי: מוזיקאליות כזו. בה עולה הוא עליו.

    (שאלותיו התחילו ללבוש צורה של חקירה. עלי להיזהר!)

    – ובמה לא?

    – כהוגה דעות, כפילוסוף, כמעמיק בחקר-הנפש ובחקר-הטבע ובמכמני-הבריאה.

    כאן שוב הרהר.

    – לפי דעתך, יש לו לגיתה שירים בינוניים בערכם?

    – לפי דעתי, אפילו פחות מבינוניים. אך זה אינו מפחית מערכו אף כמלוא נימה. דעתי היא, שאין למדוד את היוצר לפי השלילה שבו.

    וכיוון שלא את עצמי רציתי לשמוע, אלא אותו, החלטתי להסב במפתיע את השיחה ישר אליו; ובלי חכיכה אמרתי, שגם הוא יש לו שירים לא טובים…

    הוא הופתע בעין, עד כדי כך, שלא ידע איך להגיב. לבסוף אמר:

    – טוב, טוב, אדרבא… למשל?

    – ציינתי לי אחדים – אמרתי – למשל "ברכת עם"… "מכתב קטן לי כתבה"… "העינים הרעבות"… אמנם, באיזו זכות אני…

    – לא-לא! אני באמת מעוניין לדעת… כי… הלא בוודאי יש לך נימוקים לכך…

    – זהו, שאין אני יכול לנמק… משום שכל הנימוקים בביקורת אינם אלא או בורות של עם-הארץ "שקורא לאהבה איבה, כגון 'ואהבת-ואייבת'", או חיפוי לחוסר כשרונם ליצירה, ותחת כל זה מסתתרת התאווה לשלטון. ועדיין הם מדברים על ביקורת אובייקטיבית!

    כאן הפתיע אותי:

    – רבניצקי מסר לי, שאתה… יש לך השגות על "מגילת-האש"…

    השאלה הביאה אותי במבוכה. מצאתי מוצא: שאלתי אם בין מכיריו יש מישהו המחווה לו, או חיווה לו פעם דעה שלילית על יצירותיו?

    – יש; גם רבניצקי עושה זאת לעתים. אך מי שעושה זאת בהנאה ממש, זה שניאור. הלא אתה מכיר אותו מאותו זמן שהיינו יחד בווינא.

    – אם כן… הוא… מה דעתו שלו על "מגילת האש"?

    – שניאור הוא גס כשק של זבל, אך אינו מתגנדר בגסותו, הוא באמת שחצן. פעם אמר לי, שאני כבר חושב, שמותר לי לגבב מליצות נבובות ולהכריז עליהן כעל "מגילת האש", שתהא בפי-כל כדבש למתוק. –

    אמרתי, שזוהי גוזמה. ראשית, יש שם שורות, ואפילו קטעים אמיתיים… למשל: "או שמים חדשים אברא לך ותכלת חדשה וזוהר חדש אסובבך, וקבעתיך כשמש בגלגל חיי – – – ועד שמשות רחוקים צוחת, אשרי תגיע…". ושנית: "אין הקב"ה מקפח אפילו שכר שיחה נאה".

    – מחמאה לאו-דווקא. מחמאה לאשה מכוערת: "יש לך אף יפה!" – משמע, שגם אתה אינך מתפעל מ"מגילת האש". ובכן, גם אני לא… מובן מאליו, שאני רוצה, שתנמק את דבריך… ואני אגלה לך את "הסוד": חזן ראוי לשמו מזלג-קול יש לו, וקודם שפותח בזמרה, מקיש במזלג הנותן קול באזנו – ועל-פי הקול הזה פותח הוא בהתאם לקולו שלו. והנה קרה לו לביש-גדא, ששכח בבית את המזלג, ופתח בטון גבוה יותר, וכשהגיע למעלה מכפי יכלתו – יצא לו "פֶּטוּשׁוֹק": היק: ברוסית זה קרוי פטושוק, כלומר, תרנגול-קטין, שקריאתו משתבשת לו בגרונו! – (הוא מלווה את כל דבריו בתנועותיו ובקולו). זה קרה גם לי: פשוט, התחלתי בטון גבוה לא בהתאם לסולם-הקולות, ויצא לי פטושוק. זה הכול. ובכן רואה אתה, שאני בעצמי יודע את הפגימות שבאתרוג שלי. והלואי ושניאור יידע את החסרונות שבשיריו ויטול את הקורה, שהיא כקורת בית-הבד, מבין עיניו, ולא יתנקש בקיסם שבין שיני!