מחבר: נעה אורן

  • "אל תעשו שטויות לאחר מותי"

    מכתב מאת בנימין זאב הרצל לדוד וולפסון
    פרנצנסבאד, 6 במאי 1904

    דאדה חביבי,
    זוהי השארית של מכתבי, שכתבתי לך ללונדון; את השאר, שהיה מבוסס על הנחה מוטעית, ביטלתי.
    אני נמצא כאן לשם ריפוי-הלב. אמי אינה יודעת על זה כלום וחושבת שאני נמצא כאן רק לשם מרגוע.
    אל תעשו שטויות לאחר מותי.
    אני מברך בלבביות, מי שהגיע עד דכא מרוב עבודה מפרכת
    בנימין.


    (חודשיים אחר-כך נפטר הרצל.)

    המכתב לקוח מן המדור "מכתבים בלתי נשכחים" באתר דואר ישראל, אשר מציג מכתבים רבים — חלקם קניין הציבור, וחלקם מפורסמים ברשות בעלי הזכויות. אוסף היסטורי, מרגש ומעניין.  מומלץ בחום.

  • עיר של חיים / אלחנן ליב לוינסקי

    פעם בפעם מדי אבוא לאודיסא ואעבור ברחוב "לאנז'ירון" סביב לבית N., אנחה חרישית תתפרץ מקרב לבבי. אם אולי תדמו, כי המקום הזה יזכיר לי "דרמה" מחיי אני – תשנו. אנכי מעודי לא דרתי בבית הזה וברחוב הזה, גם קרובי ומיודעי לא דרו פה, ובכלל אין לי כל שייכות עם הרחוב והבית אשר זכרתי; ובכל זאת מדי אעבור סביבו אנחה חרישית תתפרץ מקרב לבבי.מדוע? ולמה? –אודה ולא אבוש, כי ירא אנכי להגיד קבל עם; פן אהיה לשחוק בעיני הקוראים.

    אבל…

    לפני איזה שנים היה בבית הזה, בהחדרים הסמוכים ונראים לרחוב, בית מקרא. בעד חמשה קופ' יכולים הייתם לקרא מן השעה התשיעית בבקר עד העשירית בערב מכ"ע שונים ומאספים בכל השפות החיות וגם בשפת עבר: וכעת פה "בית מרזח" "בית משתה ומחול", גם עתה בעד איזה "מטבעות" תוכלו לבלות פה עתותיכם מעלות השחר עד חצות הלילה ועד הנץ החמה… אבל מה רב ההבדל!

    [להמשך קריאה בפרויקט בן-יהודה.]

    אלחנן ליב לוינסקי הוא אחד המחברים החביבים עלי ביותר. עיתונאי מוכשר, כתיבתו קולחת והרבה פעמים משעשעת. כיום הוא מוכר בעיקר בשם הרחוב והשוק הנקרא על שמו בתל אביב, ובשמה של המכללה, וחבל.

    בטור זה שלו הוא מקונן על מיעוט הספריות באודיסה, ובפרט אלו המכילות ספרים בעברית. בעצב הוא מתאר כיצד החליפו מקומות הבילוי ובתי המרזח את הספריות. בכתיבתו משתקפים לנו חיי היום-יום של אודיסה של תחילת המאה ה-20 – יהודים וגויים, בתי עסק ובילוי – המתוארים בחיות נהדרת, בגובה העיניים. עוד נכתוב עליו פה בעתיד.


    אנו מעונינים לפרסם יצירות אשר אתם מעונינים לקרוא. כתבו לנו אודות יצירה שאהבתם, צרפו כמה מלים משלכם (מה מעניין ביצירה, מה אהבתם, וכו') ואנו נפרסמה כאן.

  • עדכון אביבי

    שבוע טוב!

    עדכון אפריל של הפרוייקט עלה לאתר. בין היצירות שהוספו – זכרונות מרתקים של אברהם בר גוטלובר (שכתב בשם-העט מהללאל) על התקרבותו להשכלה וללשון העברית; הכרך השני והאחרון של הרומן גמול ישרים של סמולנסקין; עיבודו הדרמטי של מתתיהו שהם לסיפור יריחו המקראי; מאמר על אמנות הציור (נושא נדיר בספרות העברית המוקדמת) מאת מרדכי צבי מאנה; סיפורים קצרים מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, ויצירות רבות אחרות! הכל בתיבת "מה חדש" בדף הבית.

    כאן ביומן הרשת נפתח את חודש אפריל בשיר אביבי, חושני, שעושה חשק לצאת לכרמים רגע לפני שהקיץ משתלט.

    שׁוּלַמִּית / מתתיהו שהם

    א
    הַס בַּכְּרָמִים! מַעֲרָבָה שֶׁמֶשׁ פּוֹנָה,
    עַל שִׂיא-לְבָנוֹן מֵתָה קֶרֶן-אוֹר אַחֲרוֹנָה.
    רוּחַ בָּא מִתֵּימָן, סָבַב הֵנָּה, הֵנָּה,
    בִּשֵּׂר מָה לַתָּמָר, לָחַשׁ מָה לַתְּאֵנָה;
    הֵעִיר נִצִּים נָמִים וְגִבְעוֹלֵי-פְּרָחִים,
    עָבַר חִישׁ בַּכְּרָמִים, חָלַף אֶת הַדְּרָכִים;
    מַקְשִׁיב לִבִּי, דוֹפֵק, לוֹחֵשׁ בְּדוּמִיָה:
    אֵין זֹאת כִּי שָׁב אִָבִיב, עֵת הַתּוֹר הִגִּיעָה;
    אֵצֵא אֶל הַכְּרָמִים, אָלוּן בֵּין עֲשָׂבִים,
    אֶשְׁכַּר רוּחוֹת-שְׁחָרִים, אֶחֱלוֹם עִם כּוֹכָבִים.
    וַאֲחַכֶּה דוּמָם, אַט יִתְנַשֵּׂא חָזִי,
    נוּגֶה יַבִּיט סַהַר, לוֹ אַגִּידָה רָזִי:
    אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה פֹּה מְחַכָּה רוֹעָה,
    אֶל הַנֶשֶׁר יוֹנָה. – בֹּאָה, מַלְכִּי, בֹּאָה!

    ב
    בֹּ­אָה, מַלְכִּי!
    הַכֹּל נָם וְחוֹלֵם, בְּלִבִּי הוֹלֵם סָעַר.
    בְּרַח-לְךָ מְאַרְמוֹנְךָ, מַלְכִּי וְאֲהוּבִי ­­­–
    דְּמֵה לִצְבִי מִיָעַר.

    בְּרַח לְךָ, מַלְכִּי, בְּרַח!… חֶרֶשׁ רוּחוֹת עָּפִים;
    אַעַל בְּסַנְסִנֵּי תָמָר, דֹּם אֲצַפֶּה,
    אָשׁוּר בֵּין עֲנָפִים.

    מֵאַפִּרְיוֹן-אֶרֶז וּמֵרְפִידַת זָהָב
    מַלְכִּי קָם, שְׂבַע אַהֲבַת פִּילַגְשִׁים ­–
    לְשׁוּלָמִית תָּאָב.

    חָשַׁק כַּרְמֵי לַיִל, הֵרְרֵי נְמֵרִים פְּרָאִים,
    אַהֲבַת הָעֹפֶר אֶל אַיָּלָה שְׁלוּחָה
    בְּחֶבְיוֹן חַגְבֵי-סְלָעִים.

    בֹּאָה, מַלְכִּי!
    מִבִּכּוּרֵי תְאֵנַי, מֵחַכְלִילֵי-דַם עֲנָבַי
    לְךָ צָפַנְתִי, מַלְכִּי, וּמִלַּהֲבוֹת
    לַהֲבוֹת עֲגָבַי.

    וּכְאֵב גַעְגוּעִים עַזִים, כְּאֵב שֶׁיָדַע שָׁתוֹק
    וַיֱהִי לְמַעְיָן חַתוּם, לְגָן פּוֹרֵחַ נָעוּל,
    וְצוֹרֵב הוּא וּמָתוֹק.

    וְעֲנַב דּוֹדִים יוֹקֵד שֶל נוֹטֶרֶת-כְּרָמִים,
    שֶׁכַּרְמָהּ גָּדַל פֶּרֶא וַיֵשְׁתְּ מִיקוֹד הַשָׁרָב
    וְכָמַהּ לְעֹז זְרָמִים,

    בְּלֵיל-מִזְרָח לוֹהֵט, מַלְכִּי, לְךָ אֱתֵּנָה,
    עֵת הַסְּמָדַר יִפְרַח, יֶעְגַּב הַתַּפּוּחַ,
    וְתַחְנֹט דֹּם הַתְּאֵנָה…

    בֹּאָה מַלְכִּי!
    אוֹמְרִים: עִם כָּל חַכְמֵי הֹדוּ, שְׁבָא וְתֵימָן
    הִתְחָרֵיתָ, מַלְכִּי, וְחָכַמְתָּ יוֹתֵר
    מִדַּרְדַּע, כַּלְכֹּל, הֵימָן.

    וְאָהַבְתָּ חִידוֹת, שִׁיר וּמָשָל:
    הֲתֵדַע עֵת אַהֲבָתִי חָלְתָה בְתַאֲנָתָהּ?
    לֵיל בּוֹ חִשְׁקִי צָץ וּבָשֵׁל?

    וּמַדוּעַ מֻרְדָף לַהַט לֵילוֹת-קְסָמִים,
    אֲכוּל אֵשׁ שְׁבָא, מִצְרַיִם, אֵלַי בָּאתָ,
    טְבוּל רְסִיסֵי כוֹכְבֵי-כְרָמִים?

    הָהּ, הַרְבֵּה לָמַד, חָקַר שְׁלֹמֹה, עָמֹק חָתָר,
    מִכֹּל הָאָדָם וְהַחַיָּה חָכַם, רַק אֶת חִידַת
    הַשׁוּלַמִּית הוּא לֹא פָתָר.

    ג
    אַךְ לַשָּוְא לָבַשְׁתָּ זָקָן אָרֹךְ, שָחוֹר,
    וַחֲזִיזִים שַׂמְתָּ בְּעֵינֶיךָ –
    יֶלֶד אַתָּה, מַלְכִּי!
    אַךְ לַשָּׁוְא עַל מַדּוֹתֶיךָ חֶרֶב חַדָּה צְמוּדָה,
    דְּרוּכִים שְׁרִירֵי-אוֹנְךָ –
    עֶשֶׁת חַרְבְּךָ יְרֵאָה עֶדְנַת רֹך-צַוָּארִי,
    לַהַט-בְּרָקָהּ – נֹגָהּ-בְּשָׂרִי,
    וּבֵין שָׁדַי תָּלִין רְפֵה-אוֹנִים, רַךְ וְחַלָּשׁ, –
    רַק יֶלֶד הוּא גִבּוֹרִי.
    וְגִבּוֹרָה הִיא שׁוּלָמִית קְטַנָּה.
    הִיא מְצַוָּה – וְנָפַלְתָּ עַל בִּרְכֶּיךָ,
    הִיא שָׁרָה: נוּמָה, יַלְדִּי, מַלְכִּי – וְיָשַׁנְתָּ.
    רַק עַת תְּרַחֵם אוֹתְךָ, יֶלֶד גָּדוֹל, וְכִחֵשָׁה:
    עָצוּם אַתָּה, גִּבּוֹר אַתָּה, וַאֲנִי חַלָּשָה,
    יוֹנָה רַכָּה אָנִי, אַתָּה פֶּרֶס פֶּרֶא;
    וְשָׂמַח יַלְדִּי וְדָמָה: עָצוּם הוּא וְחָזָק.
    וְדָרַך עֹז כַּגִבּוֹר וְהִרְעִים בְּקוֹל אַדִיר –
    וְשׁוֹמְעָה אָנִי: יֶלֶד רַק מִתְחַנֵּן, יֶלֶד רַק מְבַקֵּשׁ
    חֲלוֹם, אַגָּדָה, חֵיק שֶׁל אֵם מְבַקֵשׁ…

    אנו מעונינים לפרסם יצירות אשר אתם מעונינים לקרוא. כתבו לנו אודות יצירה שאהבתם, צרפו כמה מלים משלכם (מה מעניין ביצירה, מה אהבתם, וכו') ואנו נפרסמה כאן.

  • מתוך "סיפורי יום טוב" / מרדכי ספקטור

    תרגם: א"נ גנסין.

     לכבוד פורים
    זוג הנעליים הראשונים

    הדבר היה בימי היות נָטקה בן שתים-עשרה ולֵיבּקה רעו –  בן שלוש-עשרה שנה.

    נטקה וליבקה היו חברים הגונים – חברים כדבעי: כל היום לא נפרדו איש מעל רעהו, יחדיו היו הולכים החדרה ויחדיו היו שבים משָמָה; יחדיו – הקְלוֹיזָה ויחדיו – בחזירתם מן הקלויז, הם היו מתפללים מ"סידור" אחד, אף על פי שלכל אחד מהם היה "סידור" מיוחד; בצַוותא חדא היתה להם התפילה כאילו יותר נעימה…

    ואהבתם של שני החברים האלה היתה מוּדעת לכל בני העיר – גם משמֶריל השואב לא נעלמה.  שמריל זה היה מספיק מים ל"בעלי בתיו" במשך כל היום.  בערב, היה מביא את משכורתו הביתה ואחר כך היה בא אל הקלויז, יושב את הכיריים, מנגב את בגדיו הרטובים, מחמם את כתפיו העיפות ולפעמים גם מביט ב"משניות" שהיה לפניו על ה"עמוד" הצולע.

    ה"עמוד" הזה ירד מ"גבוה", מן הכותל המזרחי: אולם השואב הזקן עוד מצא בו חפץ רב; יש, אשר היה לו ל"עמוד" פשוט, יש – אשר היה לכר, להניחו למראשותיו, ויש גם אשר היה בידו למטה-זעם לחלק בו חבלים לה"חברה הלבנה" שלא היתה נותנת אותו לעיין ב"משניות". 

    *

    ביום הפורים בבוקר, אחרי תפילת שחרית, אך היכון היכונו ליבקה ונטקה ללכת מהקלויז הביתה שמעו פתאום את קול שמריל הזקוף היושב אל התנור, מדבר אליהם לגשת אליו.  החברים התפלאו מאוד על הדבר הזה: הלא בכל ימות השנה אין לשמריל הזקן כל עסק עמהם; אדרבא, הוא יכנם תמיד "החברה הלבנה", ועתה – לפתע פתאום…

    בכל זאת ניגשו אליו.

    שמריל החל לסלסל את לחייהם.  רגעים אחדים החריש ויבט עליהם בידידות.  הילדים הכירו על פניו השוממים מעט בושה…

    פתאום החל לדבר בקול רועד כמעט:

    – ילדים, ילדי…  שאלה אחת יש לי מכם…  הלא ידוע תדעו, כי פורים היום…  כן, ובקרוב גם יהיה פסח, ולנכדתי אין אף זוג-נעליים לימי החג…  יחפה…  זה לה שלושה ירחים לְשִׁבְתָה בית…  אין במה לקנות…  עוד גם ספק גדול אצלי אם תהיה היום "סעודה" בביתי…  כל תקוותי היה יום הפורים…  אני הייתי הולך בעצמי לו יכולתי…  אולם השמים עֵדי…  לוּ יכולתי לא הייתי לשואב…

    הילדים נכלמו מדברי שמריל וימהרו לנוס החוצה.  אולם תיכף נעצרה מרוצתם.
     
    [להמשך קריאת הסיפור בפרוייקט בן-יהודה]

    אנו מעונינים לפרסם יצירות אשר אתם מעונינים לקרוא. כתבו לנו אודות יצירה שאהבתם, צרפו כמה מלים משלכם (מה מעניין ביצירה, מה אהבתם, וכו') ואנו נפרסמה כאן.

  • סיפור ושיר לפורים

    לחגיגת הפורים שם יפה: "עדלאידע". רבים יודעים שהשם נגזר מן הציווי לשתות עד סחרור החושים: "מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ז' עמוד ב'). אבל מי גזר מן התלמוד את השם לחגיגות של ימינו?
    קרנבל הפורים הראשון בארץ נערך בתל אביב בשנת תרע"ב (1912), ביוזמתו של אברהם אלדמע, מורה בגמנסיה הרצליה.  את התהלוכה הססגונית הוביל אלדמע על סוסו, ואחריו תזמורת, בובות ענק ומאות ילדים מחופשים. מאיר דיזנגוף, ראש העיר תל אביב דאז, יצא לקראת המורה ונהנה כל כך מן היוזמה, עד כי ביקשוֹ לערוך תהלוכה כזו מדי שנה.
    בתחילה נקראו החגיגות בשם "תהלוכה" או "קרנבל". בשנת תרצ"ב (1932) הוכרז על תחרות למתן שם קבוע. רבים הציעו שמות שונים וביניהם "פּוּרָה" (ח.נ. ביאליק), "אסתורת" (שאול טשרניחובסקי) ו"צהלולה" (אברהם שלונסקי). השם "עדלאידע" הוצע על ידי הסופר יצחק דב ברקוביץ', אשר היה חתנו של שלום עליכם, ותרגם את כתביו מיידיש לעברית.

    השיר המקסים הבא נכתב כחלק ממשלוח מנות של פורים בשנת תרנ"א (1891). המשורר שלח לידידתו תבה מלאה ממתקים, ובשולי התבה מתחת לממתקים מצאה את הגליון הזה.

    לְשָׂרָה שַׁפִּירָא / יהודה לייב גורדון

    לַבַּת הַבְּחִירָה
    שָׂרָה שַׁפִּירָא
    עַל נְהַר דִּינָא בַּמְּצוּדָה
    מֵעִיר הַבִּירָה
    מִנְחָה מֵאֵת יְהוּדָה
    אֲפִיקוֹמָן לִסְעֻדָּה.
    יְדִידָתִי!
    אֶתְמוֹל לְהַגִּיד לָךְ שָׁכַחְתִּי
    כִּי בַּמִּנְחָה שֶׁשָּׁלַחְתִּי
    יֵשׁ פְּשָׁט וְיֵשׁ סוֹד:
    אֶת הַפְּשָׁט כְּבָר תֵּדְעִי
    אַךְ סוֹדִי לֹא תִמְצְאִי
    עַד הַגִּיעֵךְ עַד הַיְסוֹד.

    תענית אסתר, תרנ"א ספ"ב.

    אַחֲרֵי אָכְלֵךְ אֶת הַמַּמְתַּקִּים בַּתְּחִלָּה
    אִכְלִי גַּם אֶת זֹאת הַמְּגִלָּה.

    אנו מעונינים לפרסם יצירות אשר אתם מעונינים לקרוא. כתבו לנו אודות יצירה שאהבתם, צרפו כמה מלים משלכם (מה מעניין ביצירה, מה אהבתם, וכו') ואנו נפרסמה כאן.