Posts Tagged ‘ביאליק’

יום הולדת שמח לביאליק, אשר שב

יום ראשון, ינואר 9th, 2011

היום יום הולדת לח"נ ביאליק. אחד משיריו הראשונים הוא אחד האהובים עלי ביותר מבין שיריו; הוא שיר מריר, מוכיח, ואף על פי כן מכיל תיאור נפלא (במובן האמנותי — כלומר איכות החיקוי, המימסיס) של תמונה ביתית, בבית השלישי.

בִּתְשׁוּבָתִי

שׁוּב לְפָנַי: זָקֵן בָּלֶה,
פָּנִים צֹמְקִים וּמְצֹרָרִים,
צֵל קַשׁ יָבֵשׁ, נָד כְּעָלֶה,
נָד וָנָע עַל-גַּבֵּי סְפָרִים.

שׁוּב לְפָנַי: זְקֵנָה בָלָה,
אֹרְגָה, סֹרְגָה פֻזְמְקָאוֹת,
פִּיהָ מָלֵא אָלָה, קְלָלָה,
וּשְׂפָתֶיהָ תָּמִיד נָעוֹת.

וּכְמֵאָז לֹא מָשׁ מִמְּקוֹמוֹ
חֲתוּל בֵּיתֵנוּ – עוֹדוֹ הֹזֶה
בֵּין כִּירַיִם, וּבַחֲלוֹמוֹ
עִם-עַכְבָּרִים יַעַשׂ חֹזֶה.

וּכְמֵאָז בָּאֹפֶל מְתוּחִים
קוּרֵי אֶרֶג הָעַכָּבִישׁ
מְלֵאֵי פִּגְרֵי זְבוּבִים נְפוּחִים
שָׁם בַּזָּוִית הַמַּעֲרָבִית…

לֹא שֻׁנֵּיתֶם מִקַּדְמַתְכֶם,
יָשָׁן נוֹשָׁן, אֵין חֲדָשָׁה; –
אבֹא, אַחַי, בְּחֶבְרַתְכֶם!
יַחְדָּו נִרְקַב עַד-נִבְאָשָׁה!

שתפו אותנו בשירים או ציטוטים אהובים של ביאליק שלכם!

ביאליק מספר על ילדותו

יום שני, ספטמבר 27th, 2010

מקובל לקרוא את הסיפור ספיח של ביאליק, על הילד והנער שמואליק (היום היינו כותבים שמוליק), כמבטא יסודות עמוקים מנפשו של המחבר עצמו.  ראו, למשל, את התיאור הזה של אופן השתמרות זכרון סביבה ותקופה בנפשו של ילד:

כמה תקופות קַיִץ וחֹרף עברו עלי משעה שנגליתי לנפשי בכפר מולדתי עד אותה שעה שיצאנו משם, אני וּבית אבי, לגור בפרבר של העיר הקרובה – איני זוכר. תינוק מוּטל באשפה הייתי, עוד לא מָלאוּ לי, כמדומה, חמש שנים תמימות, וּמה סדר זמנים יש לתינוק? ודאי גם בכפר מולדתי לא נשתנו עלי סדרי בראשית: תקופה באה וּתקופה יצאה בשעתה והעולם כמנהגו נהג. אבל אותו העולם הראשון, הקדמוני, שהוצאתיו עִמִּי מן הכפר וַעֲדַיִן הוא כמוס עִמָּדִי במדור מיוחד לו בּגִנזי לבי – אותו העולם המשונה, הפלאי, היחידי, – הוא, כמדומה, שלא ידע חֹרף וּסתיו מימיו. כל הכפר של אותם הימים, לכל מְלֹא עינַי, כֻּלּוֹ עשׂוּי מסכת אחת שלמה – קַיִץ טהור כֻּלּוֹ. השמים – שמי קיץ, והאָרץ – אֶרץ קיץ. הצמח והחי – כֻּלם קיץ; ואף פֵיגֶלֶה, פיגלה בת גילי וַחֲבֶרְתִּי האחת בכל הכפר – אף היא כֻּלָּהּ קיץ. איני מוצא בו אלא יום ברזל אחד של חֹרף, כֻּלּוֹ מִקשַׁת קרח וּכפוֹר, שעומד אכזרי ונזעם כלסטים מזוּין בקרדוּמוֹ מן הצד, וסמוך לו מושלך ברפש כפגר מובס יום סגריר יחידי נמק ברעתו ודולף מתוגה. אך אלה אינם בלתי-אם יוצאי דופן. פסֹלת. העולם בטָהֳרתו, זה שמתפשט והולך מן העשב אשר בקיר ביתנו הקטן עד החורשה הירוקה החוסמת את העין בקצה הכפר – עולם זה כֻּלּוֹ קיץ.

כל הטקסט כתוב ביופי נדיר, ואני ממליץ בחום לקרוא את כולו.

שמעון שמואל פרוג

יום חמישי, פברואר 26th, 2009

הנה שיר יפה מאת שמעון שמואל פרוג (1916-1860), משורר יהודי שנולד ברוסיה וכתב בעיקר ברוסית וביידיש, ומעט מאוד בעברית. השיר הוא אחד מאותם שירים עבריים מועטים שחיבר פרוג, זמן קצר לפני מותו.  פרוג הוא בן דורו של ביאליק.

הַגַּנָּב

נִמְצָא הַגַּנָּב – וְחָמָס בְּיָדוֹ
קֹמֶץ מְלֵא אֱגוֹזִים,
וְהוֹלֵךְ הַקּוֹל מֵאִילָן לְאִילָן:
"קֹמֶץ מְלֵא אֱגוֹזִים!!!"

וּמִי הוּא הַשׁוֹדֵד? – בֶּן שְׁמֶרִיל הַסַּנְדְּלָר
וּשְׁנוֹת יְמֵי-חַיָּיו חָמֵשׁ.
וְקוֹרְאִים מִקְצַה הַגַּן עַר קָצֵהוּ
הַשֶּׁרֶץ, הָעוֹף וְהָרָמֶשׁ:

"מֻתָּר לִקְרֹעַ אוֹתוֹ כַדָּג,
לְחֶנֶק, לִסְקִילָה הוּא רָאוּי!"
וְצוֹעֵק אַחֲרֵיהֶם הָעוֹרֵב: – "קְרַע! קְרָע"
הַיּוֹנָה הוֹמִיָּה: " כָּרָאוּי!…
כָּרָאוּי… כָּרָאוּי… כָּרָאוּי!"…

וְעוֹמֵד רַק אֶחָד בַּגָּן – הָאֱגוֹז,
שׁוֹטֵחַ עֲנָפָיו אֵלֵינוּ
וְקוֹרֵא וְאוֹמֵר לְכָל עוֹבֵר: – "אֱכֹל
מִמַּתְּנַת אָבִינוּ יוֹצְרֵנוּ,
מִמַּתְּנַת אָבִינוּ יוֹצְרֵנוּ"…

השיר בעיני מעיד על טבע האדם, כי רבים ממהרים להוקיע את מפרי הסדר, למרות שבפועל, וגם במקרה הזה, המעשה נעשה מתוך תמימות. השיר רומז על כך שהטבע (העץ) שייך בעצם לכולם. אף שאפשרי הוא שהעץ בשיר שייך למישהו ולכן הפעוט אכן גנב את הפרי, בפועל היה די שפע כדי שיוכל לקחת בלי להזיק לבעל העץ, והנזיפה מיותרת…

* * *

בשיטוטי בויקיפדיה נתקלתי בתמונה הבאה של חוג הסופרים באודסה. התמונה פורסמה בעיתון "החדר העברי" (Еврейской неделе) שערך שמעון דובנוב, גיליון מס' 46, ב-13 בנובמבר 1916 , והיא קנין הציבור.

חוג הספרות באודסה, לפני 1916
מימין לשמאל: שמעון פרוג, חיים נחמן ביאליק, מנדלי מוכר ספרים, ש. אנ-סקי ויהושע חנא רבניצקי.

באתר פרויקט בן-יהודה אפשר לקרוא את כתבי פרוג העבריים וכן תרגומים של שיריו מאת אברהם לוינסון, המובאים ברשות בעלי הזכויות היוצרים על התרגום. בעתיד נפרסם גם את כתביו שתורגמו בידי יעקב לרנר. אם ידוע לכם על יצירות נוספות שחיבר פרוג בעברית, או שתורגמו לעברית , כתבו לנו!

רגלסון על ביאליק

יום שני, נובמבר 3rd, 2008

בעדכון החודשי האחרון, נוספה למאגר הפרויקט יצירה מעניינת במיוחד מאת אברהם רגלסון, משורר, סופר ומתרגם עברי, שאת כתביו התירו לנו בעלי הזכויות להגיש לציבור.  מדובר בערך אנציקלופדי על חיים נחמן ביאליק.

מה כל-כך מענין בערך אנציקלופדי, תשאלו?  אין הכוונה לפסקה קצרה שמסכמת את חייו ופועלו של ביאליק, אלא בסיכום בהיר ורגיש במיוחד של פועלו, בן כמה עמודים, מחולק לפי נושאים (כגון שירה נבואית, אירוטיקה, הומור), שמצטיין בהיותו מקיף מצד אחד (כלומר מתייחס למכלול יצירת ביאליק, ולא רק לשירתו, למשל), ותמציתי מצד שני (כל נושא מוגש בתכלית הקיצור, אך בעמקות).

קראתי לא מעט על ביאליק, ועדיין היה מהנה בצורה בלתי-רגילה לקרוא את הדיוקן המיוחד, המבוטא בסגנון הבהיר שמאפיין את כל כתיבתו של רגלסון, וברגישות של משורר למשורר.

אני ממליץ לכולכם לעיין בערך.  לנוחותכם, הוספנו לטקסט דבר אחד שרגלסון לא הוסיף בזמנו — קישוריוֹת ליצירות עצמן (מתוך מאגר הפרויקט) בכל מקום שרגלסון מתייחס ליצירה מסוימת של ביאליק, ולהקורא ינעם.

ביאליק: ערך לאנציקלופדיה, מאת אברהם רגלסון

הנה שתי טעימות מתוך הערך:

מליצה

ביאליק הוא האחרון והגדול במליצים. בזמננו ירדה המלה "מליצה" להיותה מתפּרשת שפיכת קטעי-פּסוקים, סרת-טעם וריקנית. ואולם ההשכלה ידעה מליצה עתירת-טעם ורפודת-תוכן, מלוטשת באמנות, כגון זו של אברהם מאפו ושל יצחק ארטר. במליצה כזו, ה"אני" של המשורר מתבטא על ידי מעשה פסיפס (מוזאיקה) של צירופי-מלים תנ"כיים וכמו-תנ"כיים. קשה להפריד בין ביאליק בעל-המליצה לביאליק בעל-הסגנון, שהוא שליט בכל רבדיה ואמצעיה של הלשון העברית, וכוחו עצום לחקותם ולזווגם בזיווגים חדשים, להחיותם ברוחו של דור חדש. גם בעתים שהוא משתמש, בתוך גוף-מלאכתו, באיזה פסוק עתיק כצלמו וצורתו, הפּסוק מתעלה בידו; דומה, אותו פּסוק חיכה מששת ימי-בראשית שיבוא המשורר ויפדנו ביד-אמן שלו. המוני ביטויים תלמודיים נטמעים, באופן אורגאני, בטון התנ"כי הכללי אשר לכמה משיריו. ביאליק מסיים תקופה – תקופה של שאיפה אל שגב-לשון, והוא פותח תקופה – תקופה של שאיפה אל טבעיות ופשטות.

אירוטיקה

נשמת-ביאליק היא אירוטית למעמקיה. האירוטיקה שלו היא צרופת פּרישות והתקדשות פּנימית. שורות-החן הטרוכאייות (עז-רך, ארבע צלעות בלתי-מחורזות) של "מכתב קטן לי כתבה", בהן הוא אומר: "זכה את מהיות לי חברת, קדושה את משבת עמי", – אינן בריחה קלת-דעת מאיזו הסתבכות עם אחת-הנערות, כי אם החלטה טראגית שהאהבה תישאר בשבילו ענין שמיימי ולא ענין של עולם הזה. ב"מגילת האש" העלם נשרף בתאוותו (אז, בראותו את צלם-הנערה משוקע בנהר השחור); ואולם, ממעל הוא רואה כדמות עב קטנה, בעלת כנפים צחורות (סמל לאמו של המשורר ולכל קדושת-אשה), והעב שולחת יד ומרמזת אל אילת-השחר (סמל לטוהר שחר-ילדותו), והעלם קורא: "אלהים! גם את האש אשר בלבבי הנני נותן קודש לשמים!"

בשיר "לנתיבך הנעלם" (נכתב בערבית-חייו של ביאליק) המשורר רואה עצמו כענן שחור וזעף, הרודף אחר צחוקה הקליל של העב-הנערה; אין הוא יכול להשיגה, אבל בכל מקום-בואו עם צלו הכבד, הוא פולח את לב העולם בברקים וקולות שלו ומחיה אותו במטר מימיו ושירתו. עב קטנה צופה עליו בשכבו דמום וכבוי-חיים ב"מי אני ומה אני". נושאי-אהבה מזומרים מתוך שובבות ומותק-חן כמו "בשל תפּוח", מתוך תחינה ויאוש כמו "הכניסיני", מתוך רגש-יתמות כמו "עם דמדומי החמה".

השיר הקצר "בת ישראל", שלפי נושאו הוא שייך אל שירי-העם (נערה יהודית סחה בנפשה פּנימה אל בחיר-לבה), הרי לפי הרצאתו הלבבית, הבלתי-מחורזת, ותוכו הרצוף קודש דתי, הוא נמנה על מיטב הליריקה הביאליקאית. ב"יהי חלקי עמכם" ביטא את הנערה האידיאלית כפי שהיא חקוקה בלבו של הישראלי.

כל זאת ועוד, בערך על ביאליק, מאת רגלסון.

יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה — הציבור מממש את קנינו

יום חמישי, מרץ 13th, 2008

שלום, וברוכים הבאים ליומן הרשת של פרויקט בן-יהודה!

מטרת הפרויקט היא להביא אל הציבור את כלל היצירה העברית – שירה, מחזות, סיפורת, דרמה, הגות, עיון ותרגום – בפורמט דיגיטלי, בר חיפוש, מנוקד (לפי המקור) ונוח לקריאה. כל היצירות המפורסמות באתר הפרויקט (אלא אם צוין אחרת) הן קניין הציבור, וזכויות היוצרים שלהן פגו – ולכן מותר לנו (ולכם) להשתמש בהן — אנו מפיקים ומגישים את החומר לציבור, והציבור קורא, לומד, מלמד, מתרגם, מלחין, מעבד, להנאת כולנו, והתרבות העברית העכשווית יוצאת נשכרת.

יוצרים רבים ומגוונים הכירה הספרות העברית, החל מתקופת התחדשות השפה ועד היום. אבל את הסופרים, המשוררים וההוגים שכתבו לפני מאה שנים ויותר – מי מכיר, מי יודע? פנינים רבות נכתבו ונשכחו, ומלבד ביאליק וכמה נוספים, קשה מאוד למצוא כתבים אלה בחנויות הספרים, ולעתים אפילו בספריות. לכן שם לו פרויקט בן-יהודה למטרה לתת מקום של כבוד ליצירות וליוצרים בשפה העברית.

לביקור באתר הפרויקט, לחצו כאן. אם אתם נהנים מהמאגר ורוצים לעזור לנו במלאכה, אתם מוזמנים להתנדב ולתרום מזמנכם להרחבתו ושיפורו. פרטים נוספים אפשר למצוא כאן.

מטרת הבלוג היא להביא טעימות מכלל היצירות המפורסמות באתר, המלצות של עורכים ומתנדבים, ועדכונים שונים על הנעשה והמתחדש בפרויקט.

אם קראתם יצירה שאהבתם, ואתם מעוניינים שנפרסם אותה, אתם מוזמנים לכתוב אלינו ולפרט את שם היצירה והמחבר, ולהוסיף כמה מלים משלכם — מה אהבתם, מה מענין ביצירה, וכו'.

בלי הקדמות נוספות, להלן שיר ראשון. נתחיל עם ביאליק, מסיבות הסטוריות (הפרויקט נולד ערב אחד, מהקלדת "אל הציפור" של ביאליק, אי אז בשנת 1999). השיר מוקדש למתנדבים בפרוייקט, ולמתנדבים בכלל, המקדישים את זמנם למען הזולת ומאירים את החשכה – כל אחד בתחום עניינו ואהבתו.

לַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם / חיים נחמן ביאליק

לִבְשׁוּ-נָא עֹז! דִּרְכוּ-נָא עֹז!
בִּמְעָרוֹת הַצּוּרִים, חֳרָשִׁים מְצִלִּים,
הִתְלַקְּטָה הַפְּלֵיטָה בִּימֵי חַשְׁמוֹנָאִים,
צִחֲצוּחַ חֲרָבוֹת עִם רִנְנַת הַתְּהִלִּים
כְּאֶחָד הֵשִׁיקוּ דְּמִי יְעָרִים וּסְלָעִים,
וּבְמַחֲבֵא חֳרָשִׁים, בִּמְעָרוֹת אֲפֵלָה,
יְשׁוּעָה גְדוֹלָה גָּמֵלָה.
וַאֲנַחְנוּ דּוֹר דַּכָּא, קְצַר יָד, בְּנֵי עַם-עָנִי,
עַל-לִבּוֹת בָּנֵינוּ נַהַלְמָה-נָּא חוֹצֵץ,
וּדְבַר אֲדֹנָי עַמּוּדֵנוּ הַיְמָנִי,
וְהוּא פַּטִּישֵׁנוּ הַמְפוֹצֵץ!
עוֹד לֹא כָל-כֹּחֵנוּ נָתַנּוּ לָבֹז –
בֵּאלֹהִים לָנוּ עֹז!

לְעֶזְרַת הָעָם! לְעֶזְרַת הָעָם!
בַּמֶּה? אַל-תִּשְׁאָלוּ – בַּאֲשֶׁר נִמְצָאָה!
בְּמִי? אַל-תִּבְדֹּקוּ – כֹּל לִבּוֹ יִדְּבֶנּוּ!
מִי צָרַת הָאֻמָּה בִּלְבָבוֹ נָגָעָה –
הַמַּחֲנֶה יֵאָסֵף, אַל-נָא נַבְדִּילֶנּוּ!
כָּל-קָרְבָּן – יֵרָצֶה, כָּל-מַתָּת – נֶאֱמָנָה:
אֵין בֹּדְקִים בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה!
כָּל-פְּלֵיטַת הַטּוֹב, שְׂרִיד הָעֹז וְהָאוֹרָה,
שֶׁהוֹתִיר עוֹד אֵל בִּלְבָבֵנוּ פְּנִימָה,
הָבָה נְלַקֵּט, לַאֲחָדִים נֶאֱגֹרָה,
וְעַל-נֵס בְּיוֹם חֵילֵנוּ נָרִימָה;
וִילֻקְּטוּ אֵלֵינוּ מִקֶּדֶם עַד-יָם
חַיִל גָּדוֹל לְעֶזְרַת הָעָם!

חִשְׂפוּ הָאוֹר! גַּלּוּ הָאוֹר!
אִם הַרֲרֵי נֶשֶׁף עָלֵינוּ נֶעֱרָמוּ –
לֹא דָעֲכוּ כָל-הַנִּיצוֹצוֹת, לֹא תָמּוּ;
מֵהָרֵי הַנֶּשֶׁף עוֹד נַחְצֹב לֶהָבָה,
מִנְּקִיקֵי הַסְּלָעִים – סַפִּירִים לִרְבָבָה.
עַל-קַרְקַע הָעָם וּבְתַחְתִּיּוֹת נִשְׁמָתוֹ –
עוֹד תִּגַּהּ וּתְנוֹצֵץ שְׁכִינָתוֹ.
הוֹי, הָבוּ-נָא יַחְדָּו לָעֲבֹדָה הַגְּדוֹלָה!
נָגֹלָּה-נָּא הָרֵי הַנֶּשֶׁף, נָגֹלָּה!
נַחַשְׂפָה-נָּא שִׁכְבוֹת הָאוֹרִים הָרַבִּים!
הוֹי, בְּנֵי הַמַּכַּבִּים!
הַעֲמִידוּ אֶת-עַמְּכֶם, הָקִימוּ הַדּוֹר!
חִשְׂפוּ אוֹר, חִשְׂפוּ אוֹר!

אודיסא, תר"ס, תשרי.