Posts Tagged ‘קישורית’

על בלונדיניות ובן-יהודה

יום חמישי, יוני 18th, 2009

גם מיכל שרגיל, המתנדבת בהקלדה בפרויקט בן-יהודה, כתבה רשומה ביומן הרשת שלה אודות המפגש שנערך השבוע. קראו כאן.

שלמה אבינרי: "הגזענות כפי שחזה הרצל"

יום שני, פברואר 9th, 2009

ערב הבחירות לכנסת השמונה עשרה פרסם עיתון "הארץ" מאמר מאת שלמה אבינרי על אודות השתקפות חזון הרצל, כפי שהוא מוצג בספרו "תל אביב" (אלטנוילנד) משנת 1902, במדינת ישראל המודרנית. אבינרי משווה בין מערכת הבחירות שתוארה בספר לבין זו שתוצאותיה יקבעו מחר. להלן ציטוטים מן הכתבה:

"אחד ההיבטים המרתקים ביותר בספר הוא תיאור מערכת בחירות – שאמורה להיערך בארץ בשנת 1923 – המתמקד בזכויות תושביה הלא-יהודים. בניגוד למה שנטען לפעמים כנגד הציונות כאילו התעלמה מקיומם של ערבים בארץ, הרי בספר יש לא רק מודעות לקיומה של אוכלוסייה ערבית; המדינה היהודית מבוססת על כך שכל תושביה – ללא הבדל דת, גזע ומין – נהנים משוויון זכויות ומזכות בחירה. מדובר לא רק בערבים, אלא גם בנשים, שכן בזמן כתיבת הספר בשום מדינה מערבית דמוקרטית לא היתה זכות בחירה לנשים."

[…]

"באוטופיות הקלסיות ששימשו נר לרגלי הרצל – מ"האוטופיה" של תומאס מורוס ועד לאוטופיות הסוציאליות של המאה ה-19 – מתוארת תמיד חברה אידיאלית, שאין בה פגם. הרצל, לעומת זאת, שילב ב"אלטנוילנד" חברה אידיאלית יחד עם ריאליזם פוליטי: כמי שחזה את הגזענות האירופית האנטי יהודית, הוא תיאר לעצמו, כי גם יהודים מסוגלים להיות גזענים והכניס לתיאור האוטופי שלו דמות חריגה וצורמת של גזען יהודי."

בניגוד לאירופה, שם ניצחה הגזענות, שילב הרצל בספרו סוף טוב.

לקריאת הרומן "תל אביב" (אלטנוילנד) מאת תיאודור הרצל, בתרגום נחום סוקולוב, לחצו כאן.

"אל תעשו שטויות לאחר מותי"

יום שבת, אפריל 26th, 2008

מכתב מאת בנימין זאב הרצל לדוד וולפסון
פרנצנסבאד, 6 במאי 1904

דאדה חביבי,
זוהי השארית של מכתבי, שכתבתי לך ללונדון; את השאר, שהיה מבוסס על הנחה מוטעית, ביטלתי.
אני נמצא כאן לשם ריפוי-הלב. אמי אינה יודעת על זה כלום וחושבת שאני נמצא כאן רק לשם מרגוע.
אל תעשו שטויות לאחר מותי.
אני מברך בלבביות, מי שהגיע עד דכא מרוב עבודה מפרכת
בנימין.


(חודשיים אחר-כך נפטר הרצל.)

המכתב לקוח מן המדור "מכתבים בלתי נשכחים" באתר דואר ישראל, אשר מציג מכתבים רבים — חלקם קניין הציבור, וחלקם מפורסמים ברשות בעלי הזכויות. אוסף היסטורי, מרגש ומעניין.  מומלץ בחום.