Blog

  • מצפונו של א"ד גורדון הגוסס

    בשלהי שנת 1921, נסע א"ד גורדון לוינה, לשם טיפול בהקרנה בסרטן אשר כבר אכל בו.  במהלך שהותו שם, כתב רשימה קצרה:

    מבית-הרחצה.

    אני מתבייש באשר אדם מטפל בי כל כך יפה, כל כך לכאורה אנושי, לא משום שאני אדם והוא אדם, כי אם מפני שאני משלם כסף. הן יש פה, בעיר וינה כל כך הרבה נצרכים, נצרכים להבראה, והנה הם נמקים בעוני ובחוסר כל, וגם ברעב ובקור, ואין בית-הבראה זה ואחרים מטפלים בהם, – ומטפלים בי, הזר לגמרי לאנשים האלה, ובדומים לי. יען מה? מה פה אַמַת המידה לבחירה? האמנם אנחנו יותר ראויים ליחס אנושי, יותר ראויים לסַפק על ידינו מה שתובעת האהבה או האחווה האנושית? – פשוט כפשוטו: אנחנו משלמים כסף. הנה מפני מה בחרו לטפל בנו ולא באחרים, אולי יותר זקוקים לכך ואולי גם יותר ראויים לכך. כמה זה מעליב לראות מעשים אנושיים, יחסים אנושיים לשם כסף! כמה היה זה יפה לוּ היה כל זה נעשה רק מתוך רגש אנושי טהור, וכמה זה מכוער, כשזה נעשה בעד כסף! אכן יש ויש לי להתבייש, להתבייש בעד עצמי ולהתבייש בעד כל האנשים האלה. היחס הלא ישר, במובן היחס של בעל מלאכה ישר אל כלי, למשל, –אל שעון שניתן לו לתיקון.

    וינה, בית-הבראה 'אליסבטינה'

  • לוינסקי מדגים איך להתייחס לתשובה שלילית מהעורך

    הזכרנו בעבר את דרכו של אחד העם בעריכה, והנה עוד אשנב אליה: ברשימת הספד שחיבר אחד העם על אלחנן ליב לוינסקי (גם כתביו מצויים במאגרנו), הוא נזכר בפיליטון מסדרת "מחשבות ומעשים" שלוינסקי שלח אליו (בהיותו עורך כתב העת "השילוח"):

    [לוינסקי כתב] "שולח אנכי לך את "מחשבותי ומעשׂי" לחוברת השמינית. הפעם נכנסתי לרשותי, כי לא כתבתי דברים בעלמא, רק בדבר ענינים שנעשׂו באמת בארצנו פה… אם ימצאו דברי חן בעיניך ותסכים להם, הרי זו היא הפרוגרמא שלי גם לימים הבאים. כמדומה לי, שזה דרכּי הנכון. לכל הפחות, לזה כּוַנתי מתּחלת כתיבתי. אם תסכים גם אתה לפרוֹגרמא זו, הרי אתן לך גם לחוברות הבאות ככה"…

    והפוליטון הזה, שראה בו לעווינסקי מעֵין פּרוֹגרמא לימים הבאים והיתה דעתו נוחה ממנו כל-כך, – לא מצא חן בעיני ולא הדפסתיו. כי הענינים אשר דבּר עליהם נראו לי קלי ערך ביותר ובלתי ראויים להרבות עליהם דברים במכ"ע חדשי.

    מקרים כאלה קרו לי, במשך שנות עריכתי את "השלח", גם עם סופרים אחרים, ידועי-שֵם פחות או יותר, ועל הרוב ראה בזה המחַבר "עלבון" לכבוד שמו, ויש שלא הוסיף עוד לשלוח דבריו אלי, ויש גם שנהפך לאויב ל"השלח" ועורכו יחד, אבל לעווינסקי, שהיה אז כבר בכיר הפוליטוניסטים העבריים וחביב-הקהל – כשהודעתיו, שפסלתי את הפוליטון הזה, היתה זאת תשובתו:

    (25 אפריל 1887).

    "שבתי הביתה ומצאתי את מכתבך. ואנכי לא אצטער מאוּמה על כי לא תוכל להדפיס את דברי. מעודי לא הצטערתי על מה שלא נדפס; אדרבא, יש להצטער על מה שנדפס, ועל "לא", כידוע, לא נתחרט. העיקר היה הפעם – מעֵין פּרוגרמא. הן עלי לכתוב "מחשבות ומעשׂים" מדי חודש בחודש, ואם כן עלי לדבּר על המחשבות והמעשׂים בחודש הזה, ואיה נקח מחשבות ומעשׂים אחרים, אם אינם ברוסיא? אם יעלה בידי, אכין "מעשׂים" אחרים לחוברות הבאות. אבל איה נקח חומר לימים הבאים? הנה כי כן, תבן לא תתן לי, לא תרשה לי, ולבֵנים תאמר לי לעשׂות"…

    וקוראי "השלח" יודעים, כי דאגתו זו היתה דאגת שוא. הוא מצא לו תמיד "תבן" די צרכו ולא חדל לעשׂות "לבנים" נאות ל"השלח" מאז ועד יומו האחרון, וכבר העירו רבים ממספידיו, כי בכל עת צאת חוברת חדשה, היו "מחשבות ומעשׂים" נקראים ראשונה, והכל, אף אלו שהיו מטרה לחצי לעגו, התענגו על שׂיחתו הנעימה, על ה"הומור" המתוק והטוב, מבלי להרגיש כאב בעקיצותיו.

  • זרקור על יוצר: שירתו של אברהם רגלסון

    חלק משגרת יומם של צוות מתנדבי פרויקט בן-יהודה הוא העיסוק בקבלת רשות פרסום ליצירות שעודן מוגנות בזכויות יוצרים, והגשתן לציבור לפני תום 70 השנים הקבועות בחוק. כך, כאשר לפני כמה שנים פנתה אלינו שרונה תל-אורן, ביתו של אברהם רגלסון, בבקשה להנגיש את כתביו לציבור באתר הפרויקט, שמחנו מאוד להרים את הכפפה. מתנדבי הפרויקט התגייסו למלאכה והחלו להקליד את שירתו הנפלאה, אשר זמינה זה כמה שנים באתר הפרויקט לטובת הציבור הרחב.

    מאז עלו כתביו לרשת, חלה פריחה בעיסוק ברגלסון, אשר בולטת הן בזירת המחקר הספרותי והן בעולם המו"לות; והרי בדיוק התבשרנו שמוסד ביאליק הוציא לאור מחדש את שיריו, בעריכת דן מירון. העיסוק המבורך ביצירתו המיוחדת של רגלסון בלט בשנה החולפת גם במיזם "אנשי רוח ותרבות מקריאים מיצירות פרויקט בן-יהודה". במסגרתו, מועלים לערוץ היו-טיוב של הפרויקט סרטוני וידאו של אנשי רוח מקריאים יצירות האהובות עליהם לצד הטקסטים עצמם, במטרה לעודד את הנגשת היצירות ולעזור להן למצוא קהל קוראים חדש. במהלך 2013 שמחנו לארח שתי יוצרות נפלאות, אשר בחרו לקרוא מיצירות רגלסון – המשוררת אגי משעול והסופרת אילה יפתח-ולבה.

    משעול, אשר בחרה להקריא את "חקוקות אותיותיך", יש האומרים החשוב בשיריו, מספרת על הבחירה:

    היצירה המקיפה הזאת הדהימה אותי וכמשוררת ברור לי שהיא נכתבה מתוך השראה גדולה ונגיעה בממד הקדושה של העברית. לא סתם היא מתחילה ב"חֲקֻּוּקוֹת" ומסתיימת ב"מִתְאַלֵּהַ". בתי השיר הם לוחות חקוקים של מי שכרת ברית (-מילה) עם שפת קודש, שפה שהוא מתמסר לה כאומר: " שִטְפִינִי, סַלְסְלִינִי אוֹ אִסְרִינִי וַעֲשִי בִי מָה שֶלִּבֵּךְ חָפֵץ" (ביאליק, הבריכה).

    [embedplusvideo height="365" width="450" editlink="http://bit.ly/1lRIjjw" standard="http://www.youtube.com/v/KjrDkS7Yogk?fs=1&vq=hd720" vars="ytid=KjrDkS7Yogk&width=450&height=365&start=&stop=&rs=w&hd=1&autoplay=0&react=1&chapters=&notes=" id="ep8910" /]

    לאחר הצילומים, סיפרה משעול:

    אחרי קריאה בקול של 'חקוקות אותיותיך', הרגשתי כמו אחרי קונצרט של עברית מתוזמרת להפליא. הרגשתי, גם אם פה ושם עוד הייתי כמתאמנת, שאני מבצעת פרטיטורה, איך שוב  נחקקות האותיות על לוח לבי, מצטרפות אלה לאלה על כל בנייניהן, גזרותיהן, נטיותיהן, איך מהדהדים בתוכי כל רובדי השפה, איך משתעשעות בי כל הצורות המפתיעות ועושות בי דברים והייתי כממלאת אחר הוראותיה של יונה וולך:  'תן למילים לעשות בך'.

    גם יפתח-ולבה, אשר הכירה את רגלסון באופן אישי כנערה צעירה, בחרה לקרוא חמישה משיריו. הנה הם לפניכם:

    1 – לסולם צורית – 

    [embedplusvideo height="365" width="450" editlink="http://bit.ly/1lRKfbP" standard="http://www.youtube.com/v/pp_15K1athU?fs=1&vq=hd720" vars="ytid=pp_15K1athU&width=450&height=365&start=&stop=&rs=w&hd=1&autoplay=0&react=1&chapters=&notes=" id="ep5102" /]

    2 – ביאליק ואחי הקטן – 

    [embedplusvideo height="365" width="450" editlink="http://bit.ly/1lRLurE" standard="http://www.youtube.com/v/wdKSR1KL2q8?fs=1&vq=hd720" vars="ytid=wdKSR1KL2q8&width=450&height=365&start=&stop=&rs=w&hd=1&autoplay=0&react=1&chapters=&notes=" id="ep4069" /]

    3 – אל הקטן ראם בן אברהם – 

    [embedplusvideo height="365" width="450" editlink="http://bit.ly/1lRLO9D" standard="http://www.youtube.com/v/veoQOoSis_U?fs=1&vq=hd720" vars="ytid=veoQOoSis_U&width=450&height=365&start=&stop=&rs=w&hd=1&autoplay=0&react=1&chapters=&notes=" id="ep4402" /]

    4 – כנור אם – 

    [embedplusvideo height="365" width="450" editlink="http://bit.ly/1lRM60h" standard="http://www.youtube.com/v/7S4w-nDqlEQ?fs=1&vq=hd720" vars="ytid=7S4w-nDqlEQ&width=450&height=365&start=&stop=&rs=w&hd=1&autoplay=0&react=1&chapters=&notes=" id="ep3753" /]

    5 – הספינה ורדה – 

    [embedplusvideo height="365" width="450" editlink="http://bit.ly/1lRMko4" standard="http://www.youtube.com/v/473oUwIYsX0?fs=1" vars="ytid=473oUwIYsX0&width=450&height=365&start=&stop=&rs=w&hd=0&autoplay=0&react=1&chapters=&notes=" id="ep5901" /]

     

    יצירות מוקלטות נוספות זמינות בערוץ היו-טיוב של הפרויקט בקישורית הזו.

    אם הנכם בעלי זכויות על יצירות נשכחות ומעוניינים להעניק לפרויקט רשות פרסום, אתם מוזמנים לפנות אל תיבת העורכים של הפרויקט בכתובת – editor@benyehuda.org.

     

    בברכת כן ירבו,

    צוות פרויקט בן-יהודה.

     

  • ערב "טשרניחובסקי עכשיו" – 06.01.2014, בספרייה הלאומית, ירושלים

    הזמנה

    פרויקט בן-יהודה שמח להזמינכם לערב "טשרניחובסקי עכשיו", אשר יתקיים ביום שני, ה – 06.01.2014, החל מהשעה 18:00, בספרייה הלאומית בירושלים, קמפוס האוני' העברית, גבעת רם.

    במסגרת הערב נחגוג את יום קניין הציבור החל בכל אחד בינואר, בו הפכו השנה כל כתבי טשרניחובסקי נחלת הכלל.

    מתנדבנו המסורים עמלים על הקלדת כל כתביו בשלוש השנים האחרונות והאירוע הזה הוא גם ערב הוקרה לפועלם.

    תוכנית הערב "טשרניחובסקי עכשיו", בהנחיית דן אלמגור –

    17:30 – 18:00 – התכנסות ורישום.

    18:00 – 18:45 – פרויקט בן-יהודה: חידושים ואתגרים מיוחדים – צוות פרויקט בן-יהודה

    18:45 – 19:30 – מתנדבים מספרים – מתנדבי הפרויקט חולקים חווית אישיות

    19:30 – 20:00 – הפסקה וכיבוד.

    20:00 – 20:15 – טשרניחובסקי בספרייה הלאומית – ד"ר חזי עמיאור, אוצר אוסף ישראל בספרייה

    20:15 – 20:35 – כתיבת הביוגרפיה של שאול טשרניחובסקי: התבוננות ראשונה בדיוקן – ד"ר עידו בסוק

    20:35 – 21:00 – ברי סחרוף שר משירי שאול טשרניחובסקי

    21:00 – 21:20 – טשרניחובסקי המתרגם – ד"ר עמינדב דיקמן

    21:20 – 21:30 – דברי סיום ונעילת האירוע.

    !! שימו לב !! 

    * לפני תחילת האירוע, בין השעות 15:30 – 17:30, יתקיים סיור מיוחד "מאחורי הקלעים" בספרייה למתנדבי פרויקט בן-יהודה ומתעניינים מהציבור הרחב.

    * הכניסה אינה כרוכה בתשלום, אך מספר המקומות מוגבלהבטיחו את מקומכם במאורע החד פעמי הזה ע"י הרשמה כאן.

    דרכי הגעה לגבעת רם – 

    מכביש 1: בכניסה לעיר פונים ימינה מתחת לגשר המיתרים, פונים שמאלה ברמזור לשד' רבין.

    מכביש 443: עולים בקרית משה, פונים שמאלה לשד' רבין.

    ואז:

    פניה שניה ימינה (רח' נתנאל לורך), ממשיכים ישר עד הסוף, ופונים שמאלה לשד' וולפסון ומיד ימינה לתוך גבעת רם.

    לאחר הפניה 2 אפשרויות: בכיכר ימינה לחניון 17 (מיד לפני הכניסה לאוניברסיטה)
    או בכיכר שמאלה לחניון 15 (לצד האיצטדיון ומול מוזיאון המדע).

    בניין הספרייה הלאומית שוכן בלב קמפוס גבעת רם – ראו מפה מצורפת.

    map to NLI

    בשאלות נוספות, ניתן לפנות לצוות הפרויקט בכתובת: editor@benyehuda.org.

    נתראה בספרייה ב- 06.01.2014!

    בברכה,

    צוות פרויקט בן-יהודה.

  • מיומנה של מקלידה (בת שבע ושבעים)

    1. הבן-גוריון הזה – לא רק שאסר עלינו את ה'אֶת', גם [את] הפסיקים – הסיר – ליתר דיוק: נתח ניכר.  ואני לתומי הוספתי – כי בלי הַפּסיק לא הבנתי!  רק אחרי שני עמודים הבינותי שאולי זו בכלל הסרה מכוונת [של הקשישא] – ואני רק מקלקלת/מבלגנתְ – שָׁנִי כרגיל צודקת…

    אז: הסרתי-צבעתי-סימנתי-הערה הוספתי ו–סיימתי… אפילו התפייסתי, כן, ממש כך – שכן היה לי 'חשבון לא סגור' (אַנפינישט געשעפט — התקופה היא של 'יהודי דבר עברית' – אבל אני הייתי בתקופת ה"דווקא" ואנגלית – רק נפקנית…)  עם בן-גוריון – על זאת אולי בפעם אחרת.

    2. – איך שָׁנִי מצליחה – לשגר לי משימות כקוראת מחשבות…  ב.ג. הופיע אצלי על המסך ביום הבחירות יחד עם משימה נוספת ממש לא מצודדת [בינתיים].  עשיתי חושבים, מה לוקחים?  זו משימה קצרה, רק 16 עמודים, סריקה ברורה, גם עברית צחה, אין הערות מיותרות ומעצבנות – 'קטן עלי' – קדימה לעבודה …

    כוס קפה מהביל, האדאג'יו בסול מינור של אלבינוני שלי ברקע, מתחילה בריטואל הפתיחה:  אבל, איך פותחים את הדבר הזה?  עם איזו תוכנה…?  [להזכירכם – מקלידה טריה]

    הילדים קנו לי מקלדת חדשה, גם עכבר פעוט שאוכל/זולל סוללות, אבל עושה עבודה טובה; אפילו סדרו לי שני מסכים/צגים: אחד לקלט השני לפלט.  העיקר שיהיה [להם] שקט [ממני]…

    …מתחילה בהקלדה בלי שום ציפיות, תחילה מרפרפת – במה מדובר…  בפסקה השניה כבר מאיטה, עוברת לקריאה וממש לא מאמינה – מעבירה לגלי צה"ל לשמוע חדשות; הרי היום יום בחירות…  מקלידה, מאזינה ולא מאמינה – שכה אחיה: דבר לא נשתנה!!! [ואולי אני לא מבינה]

    רק השפה , איזו שפה! – גם תרבות השיח הפוליטי/מדיני…

    בעוד הוא לועג תחילה ל"ריתוריקה כוזבת ותיאטרלית" של ה'מארטירר' (הכוונה לבגין), הוא מבחין בין הדוברים לדברים: "…נאומים רוויים כביכול צער ומלווים כאילו דמעות — אינני יודע אם הייתי מסכים לדברים, אבל בלי ספק הייתי מתרגש־ומשתתף בצער הדוברים." – שיעור קטן בסוֹבלנות.. [ובמשימה הבאה אגלה להפתעתי שיעור בפלורליזם]

    הראייה ההיסטורית שלו לגבי המענק האמריקאי; השילומים; הקשרים עם גרמניה ומה משמעות לה לידידות פוליטית; הצורך בנשק והדרך לרכישתו:

    ועלי להדגיש [……]: אין קונים נשק בחנות, גם כשיש כסף במידה מספיקה.  לאלוף יגאל אלון אולי ידוע כיצד אפשר להשיג נשק מהשטן! אני יודע שכלים אלה אפשר להשיג אך ורק מידידים, ולא מכל הידידים. ולא כל ידיד שמוכן היום למכור לנו כלים, מונח בכיס שלנו. ומי שטען. כאשר טען פה מישהו, שאסור להתקשר עם גרמניה באשר היא נמצאת בגוש מסויים, פוסל בעצם קשרינו עם כל המדינות הנמצאות באותו הגוש. ועדיין לא יגאל אלון ואפילו לא חזן. לא פסלו קשרינו עם צרפת, אם כי העולם — לצערנו — מחולק וצרפת נמצאת בצד מסויים אחד.

    ועל משמעותה של ידידות פוליטית:

    צרפת וגרמניה מהדקות הקשרים ביניהן. אינני יודע אם הצרפתים אוהביט את הגרמנים. אם הגרמנים אוהבים את הצרפתים. אינני יכול להניח, כי צרפת שכחה מה שגרמניה הקיסרית והנאצית עוללה לה במלחמת 1870 ובמלחמת־העולם הראשונה ובמלחמת העולם השניה.

    אבל שתי המדינות האלה מתקשרות ת זו לזו יותר ויותר. ולאו דוקא מתוך שאוהבת זו לזו, אלא מפני שהן זקוקות זו לזו. זהו היסוד לידידות פוליטית. אין שתי מדינות, גם הידידות ביותר. מזדהות אחת עם השניה.

    עד כאן להפעם.