Blog

  • עדכון חודש מאי

    שלום!
    עדכון מאי באוויר. החודש הצטרפו למאגר יצירות מאת שני יוצרים חדשים: הרומן "בת רוחמה", שתורגם על ידי בלומה ביינאשוויץ (במקור "יאקובינה", מאת שרה הירש, נכתב ב-1897); ומספר שירים מאת צבי אלעזר טלר (1840–1914).
    בניגוד לרוב היוצרים בפרויקט, יצירתה של בלומה ביינאשוויץ הגיעה אלינו במקרה, דרך הספריה. הרומן הופיע במקור בספר מאת שרה הירש (ולא מאיר להמן, כפי שסברה בטעות המתרגמת), ותרגומו פורסם בכתב העת הגרמני "דר יזראליט". אין ברשותנו יצירות נוספות או פרטים על אותה מחברת, ואפילו לא שנות חייה. נשמח לקבל כל מידע עליה.

    ומה עוד?
    מעניין אוצר הפתגמים והמשלים מאת י"ח טביוב. הספר יצא בתרע"ט (1918-19), ומכיל בעיקר פתגמים ואמרות שהיו בשימוש באותה תקופה, אך גם כאלה שלא היו בשימוש והמחבר היה סבור שראוי שיהיו. את הספר מלווה מפתח לפי נושאים. עוד פורסם המחזה "פראנק ובתו" מאת א"ש שטיין, על אודות כת הפראנקיסטים; שני פרקים נוספים ב"ספר הכוזרי" מאת יהודה הלוי בתרגום יהודה אבן תיבון; מאמר מאת אברהם רגלסון על הבלדות של שאול טשרניחובסקי; הרומן "אברהם בן-יוסף" בתרגום שמואל ליב ציטרון, במקור מאת לב לבאנדה; מאמרים ציוניים מאת אלתר דרויאנוב; שירים מגוונים מאת יוסף זליגר, אברהם סולודר, יל"ג ואברהם לוינסון, ועוד!

    טעימת החודש – מן הסיפור "בלה הפאננקה" מאת אלתר דרויאנוב.

    לא חוה היה שמה, אלא שבעולמי היתה היא האשה הראשונה. כל הרבקות והרחלות, כל ההינדות והבריינות שבעיירתי הקטנה רק רבקות ורחלות, רק הינדות ובריינות היוּ לי. רגע אחד, כי נתקלה עיני בהן, היו, ובו ברגע, בסור עיני מעליהן, חדלו מהיות. שבע פעמים ביום, מדי נתקלה עיני בהן, היו. ושבע פעמים ביום, מדי סוּר עיני מעליהן, חדלו מהיות. דריסת רגל לתוך עולמי הפנימי לא היתה להן; שם לא נודעה היותן אפילוּ רגע. ופתאום, ביום מן הימים, נתקלו עיני בה, כי באה לביתנו, ואחרי צאתה מהבית, אחרי העלמה מנגד עיני – לא חדלה מהיות. כולי מלאתי היותה והלום-אור הייתי כל אותו היום. ומה בכך, שאני הייתי כבן שתים עשרה והיא כבת שלושים? מי אמר שגחלת נפשו של בן שתים-עשרה אינה נדלקת מגחלי עיניה של בת שלושים? –

    רוצים לדעת מה פירוש "פַּאנֶנְקָה"? קראו את הסיפור המלא!

  • שרת חג ומועד, ונופל…

    עקב הפסקת חשמל במכללת "שנקר", שמארחת בהתנדבות את שרת פרויקט בן-יהודה, האתר היה בלתי-זמין במשך כ-48 שעות.  התקשינו לתקן את התקלה מהר יותר, בגלל המועד והחג.

    עמכם הסליחה.

  • זבחי כאב

    שיר יפהפה ומנחם לערב יום הזכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.
    השיר, מאת אברהם סולודר (1890 – 1936), יעלה לאתר בעדכון הבא. הוא כל כך נגע ללבי, שאני חייבת לפרסמו היום.

    אֶזְבַּח זִבְחֵי-כְאֵב / אברהם סולודר

    אֶזְבַּח זִבְחֵי-כְאֵב לְלֵילִי,
    אָז מִדָּמִי עַל שְׁבִילַי-הַשָׁעוֹת.
    אֲזַמְּרָה לָךְ, אַרְצִי, בְּשִׁירִים,
    אְזַמְּרָה לָךְ, אַרְצִי, בִּדְמָעוֹת.

    כְּעָנָן אֶעֱמוֹד וְאַבִּיט
    כְּעָנָן אֶל סַהַר פּוֹרֵחַ.
    מַה-יִּמְתַּק מִיגוֹן אָב לְמַרְאֵה
    קֶבֶר בֵּן כְּסַהַר זוֹרֵחַ,

    קֶבֶר חוֹלֵם כְּפֶרַח. זָע הַפֶּרַח
    וַיָּנַע מִפְרְשִׂי צִיצָיו.
    לַיְלָה, שְׁכוֹל-לִבִּי יְהַלְלֵךְ
    קַר וְקָשֶׁה כְּלַהַב-הַנִּצָּב

    קַר וְקָשֶׁה וְאַכְזָר אֶנָּעֵץ
    בִּבְשָׂרְךָ, סַהַר-פָּז זוֹרֵחַ,
    כַּאֲשֶׁר נָעַצְתָּ בִּי זִיוְךָ,
    מַעְיָנְךָ בְּדָמִי קוֹלֵחַ

    כְּעָנָן אֶעֱמוֹד. מִי יֵרַע
    לִלְבַב הֶעָנָן הָאִלֵּם?
    מִי יָבִין יְצָרַי הַהוֹמִים
    עַד בְּלִי אֲכִילַם, אֲכִילַם

    וַאֲנִי אֶצְחַק וְאָשִׁיר…
    אָשִׁיר אַהֲבוֹת רָעוֹת
    אֲשֶׁר שְׁטָפוּנִי בְּהָמוֹן
    וָאֶמְחֶה עִקְבוֹתָן בִּדְמָעוֹת.

    אַהֲבוֹת כְּלֵילוֹת יוֹקְדִים,
    אַהֲבוֹת כִּשְׁחָרִים מְטֻלָּלִים –
    וְלִבִּי דַל וְשׁוֹמֵם
    כִּשְׂדֵה לַיִל בְּהַחֲזִיר הַצְּלָלִים.

    וַאֲנִי כְּעָנָן אֶנָשֵּׂא,
    נִמְלָט מֵאַהֲבָה אֶל אַהֲבָה –
    וְנַפְשִׁי חוֹגֶגֶת בְּאָשְׁרָהּ,
    וְנַפְשִׁי עוֹרֶגֶת בְּשַוְּעָהּ.

    וִיצָרַי הַנוֹשְׁכִים מֶה-עָצְמוּ…
    אוֹדֶה לָךְ, אַרְצִי, וַאֲבָרֵךְ
    אֲשֶׁר תַּרְגִּיעִי סוּפוֹתַי,
    תַּרְוִינִי זְהַב-טַלֵּךְ וּמְטָרֵךְ.

    אֲשֶׁר אֶחֱשׂוֹף נֶכֶר-חַיַּי,
    אֶבֶן חַיַּי, אֶזְרוֹקָה –
    וְצָלְלוּ וְנֶעֶלְמוּ
    בְּלֵב תְּהוֹמֵךְ הָרְחוֹקָה.

    תִּשְּׁקִי מִרְדִּי הַלוֹהֵט
    בְּאִמְהוּתֵךְ הַגְּדוֹלָה –
    וּכְדִמְעָה נָחָה מִזַּעְפָּהּ
    כַּחֲלוֹם בַּחֲלוֹמֵךְ אֶצְלוֹלָה.

  • למה לא לשתות יין בפסח?

    לוּ רב בישראל הייתי, כי עתה הייתי גוזר איסור על יינות כרמל בלילי פסח, לא מפני שאני מטיל, חלילה, ספק בתוקף ההכשרים של הגאונים יחיו, אלא מפני שהם (ר"ל היינות ולא ההכשרים) מושכים את הלב ועלולים להביא אדם מישראל לידי נסיון לשתות כוס חמישי וששי ולשכוח גם את האפיקומן.

    מתוך "חזיונות והרהורים – כרך ראשון", הפרק "חד גדיא" מאת יהודה ליב קצנלסון (בוקי בן-יגלי). נכתב בתרס"ג (1903).


    נתקלתם ביצירה מעניינת, מחכימה או משעשעת? שלחו לנו פסקה מובחרת, צרפו כמה מלים משלכם (על הענין ביצירה, מה אהבתם, וכו') ואנו נפרסמה כאן!

  • השורר בביתו – קומדיה יהודית לאומית

    בחודש שעבר העלינו למאגר הפרוייקט את המחזה "השורר בביתו" מאת ישראל חיים טביוב.

    טביוב (1858-1920) היה סופר, מתרגם, עיתונאי ומחנך אשר פרסם תרגומי מחזות, ספרי לימוד בשפה העברית, מאמרים ומערכונים. ספרו המפורסם ביותר הוא "אוצר המשלים והפתגמים", שבו ליקט כשלושת אלפים פתגמים בעברית ובארמית (הספר יעלה בקרוב למאגר). טביוב תרגם לעברית מספר יצירות קלאסיות, שמתוכן נמצאות במאגר בן-יהודה הקומדיות "חשיבותה של רצינות" ו"מניפהּ של לידי וינדרמיר" (או ביחיד: מְנִיף) מאת אוסקר ויילד.

    במרכז הקומדיה "השורר בביתו" דמותו של ידידיה, סטודנט תפרן ויהודי לאומני אשר מאוהב בתלמידתו לשעבר, הדסה; איזבל, ממשפחה יהודית מתבוללת שמתאמצת להיראות כאריסטוקרטית, והיא חושקת בידידיה, אך רק מפני שהוא למד בחוץ-לארץ; והסטודנט העשיר, השוטה אך טוב-הלב כלוב, שמאוהב באיזבל. ידידיה רוצה לקרב את היהודים המתבוללים ליהדות בעזרת מחזה שיעלו הארבעה, ובכך ישכנע אותם שהיהדות היא נעימה לא פחות מהאלטרנטיבות; בד בבד הוא מנסה להשיג משרה הגונה, כדי שיוכל לבקש את ידה של הדסה מאביה החסיד השמרן, אשר אינו יודע דבר על אהבתה של בתו, ורוצה להיות זה שישיג לה שידוך הולם, כראוי לאב השורר בביתו – אך אינו יודע שלבת ולאמה יש תכניות אחרות.

    הנה קטע קצר, מתוך פגישתם הראשונה של כלוב וידידיה, בנשף.

    כלוב.
    הֶה? הלא זה ידידיה? האם לא תכירני? כּמה פעמים צחקת על האניקדטות היפות אשר סִפרתי בקהל חברנו? הֶה?

    ידידיה.
    אמנם הכרתיך, אף כי שֻנֵית לא מעט. שפָמך עשוי עתה בטעם המלך האשכנזי, תחת אשר ביָמַי היה מסולסל בטעם הפולַני. גם הצלחת לרכוש לך קרַחת הגונה מעת הפָּרדי ממך, ומה יש תחת הקרחת?

    אסא.
    ריקניות איומה!

    כלוב.
    הֶה? הלא ידעת כי אינני נזיר כמוך. הן לא אמרר את חיי בלמודים יבשים. היש לי צרך בלמודים? בן יחיד אני ו"הזקן" עשיר. הֶה? ועלמות יפות יש בעיר הזאת – אני אומר לכם. יפות! והן קורעות אותי פשוט כדג. זו מושכת לכאן וזו לכאן, כי מחולל מהֻלל אני. ויש אומרות כי גם טפוסי מלַבב. הֶה? בשבוע הזה השתתפתי בחמשה נשפי חשק. התבינו? האין זאת גבורה?! ובשבוע הבא (מוציא פנקס מחיקו וקורא) ביום א' משתה במחולות בבית אליפז, ביום ב' נשף חשק לטובת הסטודנטים, יום ג' – פנוי עדיין, ביום ד' חג-מסֵּכות בבית קדמיאל, ביום ה' יום הולדת איזבל –

    ידידיה.
    הנך באמת אחד מגבורי ישראל. (אל אסא) עוד לא אבדה תקותנו, אם יש לנו בעלי-כח-הסַּבל כאלה.

    לקריאת המחזה המלא (שלוש מערכות) לחצו כאן.


    נתקלתם ביצירה מעניינת, מחכימה או משעשעת? שלחו לנו פסקה מובחרת, צרפו כמה מלים משלכם (על הענין ביצירה, מה אהבתם, וכו') ואנו נפרסמה כאן!