לְא–ר ג–ג.

זִכְרִינִי, הַשַּׁחַר עֵת פָּתַח

לַשֶּׁמֶשׁ אֶת הֵיכַל הַכֶּתֶם,

זִכְרִינִי, הַלַּיִל עֵת נָסַךְ

עַל סְבִיבָיו דִּמְיוֹנוֹת הַקָּסֶם;

שְׂבַע תַּעֲנוּג לִבֵּךְ כִּי יָגִיל בִּרְעָדָה,

בַּחֲלוֹם עֶרֶב נֶחְמָד אִם נַפְשֵׁךְ נִלְִכָּדָה,

קוֹל שִׁמְעִי מֵאֵצֶל

הַחֹרֶשׁ הַמֵּצַל:

זִכְרִינִי!

זִכְרִינִי נָא, עֵת מְנָת-חֶבְלִי

גַּם תַּפְרִיד בֵּינֵינוּ לְעוֹלָמִים,

עֵת לִבִּי יִוָּאֵשׁ בְּמַר-אֶבְלִי

בַּגּוֹלָה וּבְאַחֲרִית הַיָּמִים.

זוּ נוּגָה אַהֲבָתִי זִכְרִי, גִּיל אַלְמָוֶת,

שָׁוְא מֶרְחָק שֶׁל יָמִים לְנֶפֶשׁ אוֹהָבֶת!

עַד יַעֲמֹק יַרְגִּיעַ,

לָךְ לִבִּי יַבִּיעַ:

זִכְרִינִי!

זִכְרִינִי, בֵּין רִגְבֵי אֲדָמָה

עֵת לִבִּי, לֵב נִשְׁבָּר, יַרְגִּיעַ,

זִכְרִינִי, עֵת יָנֵץ בִּדְמָמָה

צִיץ עַרְעָר עַל קִבְרִי יוֹפִיעַ.

וְאִם רְאוֹת פָּנַיִךְ לֹא אוֹסִיף לְעוֹלָמִים.

הֵן נַפְשִׁי הַנְּכֵאָה אַךְ לָךְ כָּל הַיָּמִים.

קוֹל שִׁמְעִי בַלָּיִל,

קוֹל קוֹרֵא בְחָיִל:

זִכְרִינִי!

1898

אִבַּדְתִּי כֹּחִי וְחַיַּי

וְרֵעַי וְשִׂמְחַת לְבָבִי;

אִבַּדְתִּי הָאֱמוּנָה בִי,

כִּי רוּחַ אֵל נָח עָלָי.

עֵת הִכַּרְתִּי הָאֱמֶת,

אָמַרְתִּי: רַעְיָה נֶאֱמָנָה;

אַךְ מֵאָז בַּנְתִּיהָ בִינָה,

מִלִּבִּי נִשְׁכְּחָה כְּמֵת.

אָכֵן הִיא לְעוֹלָם תִּחְיֶה,

וַאֲשֶׁר לֹא יְדָעָהּ בָּזֶה,

לֹא יָדַע מְאוּם בַּחַיִּים.

אֱלֹהִים דִּבֵּר, מִי לֹא יַעֲנֶה?

זֶה חֶלְקִי בָּעוֹלָם הַפּוֹנֶה –

אֲשֶׁר בָּכִיתִי לִרְגָעִים.