הוֹי נִיזָאר, נִיזָאר, מוֹלַדְתְּךָ עֲצוּבָה

בִּן רֶגַע הָפַכְתָּ גַּם אוֹתִי

לְגֶבֶר דַּל אֲשֶׁר חַיָּיו נִתְּנוּ לוֹ מַתָּנָה

וּבְיוֹם רָעָה מִלְּטוּהוּ טַנְקִים וּמְטוֹסִים

וְהַפֶּצַע בְּלִבּוֹ גָּדוֹל מִנְּיָרוֹתָיו –

פַּעֲמוֹן הַכָּבוֹד צִלְצֵל וְאוֹתוֹת הַנִּצָּחוֹן הוֹפִיעוּ

כִּי אֵין בַּמָּוֶת זִכְרֵךָ, בַּשְּׁאוֹל מִי יוֹדֶה לָךְ.

הוֹי נִיזָאר, נִיזָאר, אִם גַּם לָכֶם קָם

דּוֹר חָדָשׁ, שׁוֹנֶה –

וְהוּא אֵינוֹ מוֹחֵל מִשְׁגִים, אֵינוֹ סוֹלֵחַ

עַד אֲשֶׁר יָבִיס אֶת תְּבוּסַתְכֶם –

אֱמֹר, מַדּוּעַ זֶה גַּם הוּא מוּבָל לַטֶּבַח?

פַּעֲמוֹן הַכָּבוֹד צִלְצֵל וְאוֹתוֹת הַנִּצָּחוֹן הוֹפִיעוּ

כִּי אֵין בַּמָּוֶת זִכְרֵךָ, בַּשְּׁאוֹל מִי יוֹדֶה לָךְ.

הוֹי נִיזָאר, נִיזָאר, הַפַּעַם לּא נִכְנַסְתֶּם לַמִּלְחָמָה

בְּכִשְׁרוֹן הַנְּאוּם שֶׁל אִישׁ הַמִּזְרָח

בְּהֶגְיוֹן הַתֹּף וְהֶחָלִיל

וּבְהִתְרַבְרְבֻיּוֹת אֲשֶׁר מֵעוֹלָם לֹא הָרְגוּ זְבוּב –

הַפַּעַם לְבַשְׁתֶּם קְלִפַּת צִיבִילִיזַצְיָה

גַּם רוּחֲכֶם אֵינָהּ שַׁיֶּכֶת עוֹד לִתְקוּפַת הַבַּעֲרוּת…

אֲבָל בִּגְזֵרַת הַבַּעֲרוּת הַחֲדָשָׁה –

פַּעֲמוֹן הַכָּבוֹד צִלְצֵל וְאוֹתוֹת הַנִּצָּחוֹן הוֹפִיעוּ

כִּי אֵין בַּמָּוֶת זִכְרֵךָ, בַּשְּׁאוֹל מִי יוֹדֶה לָךְ.

הוֹי נִיזָאר, נִיזָאר, בִּשְׁנֵי עָמִים קְשֵׁי עֹרֶף

מַכּוֹת נָקָם חֶשְׁבּוֹן דָּמִים תַּקְשַׁחְנָה

אִם גַּם נִצַּל כְּבוֹדְכֶם בְּמָוֶת זֶה – עַתָּה

פִּנְקַס תְּבוּסָה חָדָשׁ יֹאכַל אֶת לְבַבְכֶם

וְהוּא גָּרוּעַ מֵחָשִׁישׁ וְעֹנִי וְהוּא

מַר מִשִּׁעוּל וָבֶכִי, הוּא שָׁנִים שֶׁל

חֹשֶׁךְ, טֵרוּף שֶׁל דָּם, הוּא רַעַל – בּוֹ

גַּם מֻכִּים הִנְכֶם מַכִּים בִּשְׁאֵרִית חֲלוֹמוֹתֵינוּ –

פַּעֲמוֹן הַכָּבוֹד צִלְצֵל וְאוֹתוֹת הַנִּצָּחוֹן הוֹפִיעוּ

כִּי אֵין בַּמָּוֶת זִכְרֵךָ, בַּשְּׁאוֹל מִי יוֹדֶה לָךְ.

הוֹי נִיזָאר, נִיזָאר, גַּם אִם אוֹמַר: אֵינֶנִּי

רוֹצֶה לִהְיוֹת עָם וְנֶגְדְּךָ לָלֶכֶת –

עֵת בְּנֵי עַמְּךָ פּוֹלְשִׁים אֵלַי

לִי אֵין לְאָן לָלֶכֶת –

וְכָךְ, אַחַר שָׁנִים רַבּוֹת וְרֶגֶשׁ

אַשְׁמָה מְסֻיָּם, לִי אֵין בְּרֵרָה

אֶלָּא לֶאֱהֹב כִּבְרַת מוֹלֶדֶת זוֹ, עַם, דְּמָעוֹת,

כְּדֵי לְהַצְדִיק אֶת קִיּוּמִי

כְּנֶגֶד הַמֵּתִים –

פַּעֲמוֹן הַכָּבוֹד צִלְצֵל וְאוֹתוֹת הַנִּצָּחוֹן הוֹפִיעוּ

כִּי אֵין בַּמָּוֶת זִכְרֵךָ, בַּשְּׁאוֹל מִי יוֹדֶה לָךְ.

הוֹי נִיזָאר, נִיזָאר, עַד מָתַי נַעֲמִיד פָּנִים

אִסְלָאם אַתָּה? מִדְבָּר אַתָּה, גְּאֻלַּת דַּם וְנֶפְט –

אֲנַחְנוּ בִּגְזֵרַת גּוֹרָל, יְהוּדִים, כּוֹפְרִים,

יוּ.אֵס.אֵי לְצַד אֶלֹהִים

אַלְלָה בְּצַד ס.ס.ס.ר

וּבְלַפִּידֵי אֵשׁ מִזְרָחֵנוּ עוֹבֵר –

וְאַתָּה לֹא מִפִּי אַלְלָה

רָשַׁמְתָּ בְּשׁוּלֵי פִּנְקַס הַתְּבוּסָה:

"לֹא נִכְנְסוּ הַיְּהוּדִים דֶּרֶךְ גְּבוּלוֹתֵינוּ

כִּי אִם… הִסְתַּנְּנוּ כִּנְמָלִים…

דֶּרֶךְ פְּגָמֵינוּ…"

אֶלָּא –

פַּעֲמוֹן הַכָּבוֹד צִלְצֵל וְאוֹתוֹת הַנִּצָּחוֹן הוֹפִיעוּ

כִּי אֵין בַּמָּוֶת זִכְרֵךָ, בַּשְּׁאוֹל מִי יוֹדֶה לָךְ.

אוקטובר 1973

לאחר מלחמת ששת הימים פרסם המשורר הסורי נִיזָאר קַבָּאנִי את “בשולי פנקס התבוסה”, שיר שכולו ייאוש מר והלקאה עצמית של הדור “המובס הכושל והרקוב”. אמנם קבאני סיים את שירו בהבעת תקווה שהדור החדש “הזועם, הענק, ינתץ את הכבלים, ויהיה הדור אשר יביס את התבוסה” – אולם השיר בכללותו זורע דכדוך, אינו נרתע מלעג מר, ומהווה כתב אישום חמור כלפי מנהיגי ערב.

הָאִימְפֶּרְיָה הַיְּהוּדִית בּוֹכָה

אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שְׁלֵמָה שׁוֹתֶתֶת דַּם

וְאִשָּׁה לְאִשָּׁה זָרָה בָּרְחוֹב

מְשַׁדֶּרֶת מַהֲדוּרָה שֶׁל חֲדָשׁוֹת מִבַּעַד

לַעֲרָפֶל שֶׁל קְרָב רָחוֹק, מַבָּט קָרוּעַ –

מִי מֵת לָךְ וּמִי נֶעֱדָר?

מִי מֵת וּמִי לָךְ נִשְׁאָר?

הָאִימְפֶּרְיָה הַיְּהוּדִית בּוֹכָה

אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שְׁלֵמָה שׁוֹתֶתֶת דַּם

דָּוִד וְגָלְיָת בְּטַנְקִים שֶׁל עֶצֶב

בְּדוֹקְטְרִינָה סוֹבְיֶטִית וּבְיֵאוּשׁ מִזְרָחִי

שׁוֹבְרִים עֲצָמוֹת בְּלֵב אֶרֶץ גֹּשֶׁן –

יֵשׁ פָּסוּק בַּתַּנַ"ךְ לְכָל חֶבֶל אֶרֶץ חָדָשׁ

וּשֵׁמוֹת לַנּוֹפְלִים בִּשְׁעָרָיו.

הָאִימְפֶּרְיָה הַיְּהוּדִית בּוֹכָה

אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שְׁלֵמָה שׁוֹתֶתֶת דַּם

אִשָּׁה לְבַדָּהּ כּוֹרַעַת לָלֶדֶת

חוֹתְכִים בָּה צִירֵי הַמִּלְחָמָה הַבָּאָה

גּוֹרָלָהּ מִתְקָרֵב בִּמְהִירוּת עַל־קוֹלִית

נוֹשֵׂא רָאשֵׁי־חֵץ שֶׁל חֶמְלָה –

יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר

אִמָּא עֲרִירִית וּקְשׁוּחָה.

הָאִימְפֶּרְיָה הַיְּהוּדִית בּוֹכָה

אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שְׁלֵמָה שׁוֹתֶתֶת דַּם

שִׁכְבָה דַּקָּה שֶׁל יְהוּדִים נִמְרַחַת

עַל פְּנֵי חוֹלוֹת מִדְבָּר וָנֶפְט –

נִצָּחוֹן וּתְבוּסָה, הַפְסָקַת אֵשׁ מִזְרָחִית

אֲדֻמּוֹת עֵינֵיהֶם שֶׁל יַלְדֵי דּוֹר תש"ח

שַׁבְנוּ אֲלֵיכֶם, פִּיתוֹם וְרַעְמְסֵס –

בְּמִלְחֶמֶת עֲשָׂרָה בְּרַמַדָאן.

אוקטובר 1973

בַּעְלֵךְ מַרְקִיב בַּשָּׂדוֹת, נַעֲרָה

וְהַלַּיְלָה קָשֶׁה, דַּגְדְּגָן וּקְבוּרָה –

תּוֹלְעֵי יִשְׂרָאֵל לוֹחֲכוֹת בְּלִבּוֹ

בַּחֲלוֹם זֶה נִכְנָס וְיוֹצֵא מִקִּרְבּוֹ –

אַל תִּצְעֲקִי בְּשָׁעָה שֶׁל חֶמְדָּה

אֶרֶץ שְׁלֵמָה לִכְבוֹדֵךְ נִבְגְּדָה

עִצְמִי אֶת עֵינַיִךְ, הָאֶצְבַּע לַפֶּה –

בְּקִיא וּדְמָמָה תִּמְצְאִי לָךְ מַרְפֵּא.

רֹאשׁ מֶמְשָׁלָה מְנַחֶמֶת אוֹתָךְ

מִי יְהוּדִי? – בָּשָׂר שֶׁל תּוֹתָח,

שַׂר בִּטָּחוֹן דּוֹאֵג לִבְשָׂרֵךְ

מָה שֶׁתֵּלְדִי הוּא יִפְשֹׁט מֵעוֹרֵךְ –

לְאַט לָךְ בָּאֵבֶל, צָעֹק וְקַלֵּל

לֹא כָּל יְלָדַיִך יִקַּח יִשְׁמָעֵאל

אֶחָד לְפָחוֹת עוֹד כְּדַאי לְהָכִין

שֶׁמָּא יָמוּת בִּתְאוּנָה בַּדְּרָכִים –

הַלַּיְלָה מָלֵא בְּחֶמְדָּה תּוֹלָעִית,

הַיְּהוּדִי אֲשֶׁר מֵת שׁוּב אֵינֶנּוּ מַבְעִית

לַיְּהוּדִי הֶחָדָשׁ כְּבָר מוּכָן צַו־קְרִיאָה –

עַל כָּל מַחְמַדַּיִךְ אוֹנְנִי בִּקְרִיעָה.

מרס 1974

כְּשֶׁהָיָה בֶּן עֶשְׂרִים כְּבָר הָיוּ בְּנֵי שְׁלוֹשִׁים

זְקֵנִים בְּעֵינָיו כִּי הָיוּ מְשֻׁחְרָרִים

מִשֵּׁרוּת קְרָבִי וְהוּא חָלַם עַל הַגִּיל

הַזֶּה וּכְשֶׁהָיָה בֶּן שְׁלוֹשִׁים אָמְרוּ לוֹ –

אַתָּה עוֹד צָעִיר, אֲנַחְנוּ מְשַׁחְרְרִים

עַכְשָׁיו רַק בְּנֵי אַרְבָּעִים וְהוּא חָלַם

לְהִזְדַּקֵּן בְּעֶשֶׂר שָׁנִים וּכְשֶׁהָיָה סוֹף־סוֹף

בֶּן אַרְבָּעִים אָמְרוּ לוֹ – הַצָּבָא

מְאַפְשֵׁר גַּם לִבְנֵי אַרְבָּעִים לְהִסְתַּעֵר

בַּקְּרָב, זוֹ הַסִּבָּה שֶׁהִרְגִּישׁ עַצְמוֹ

תָּמִיד צָעִיר בְּעֶשֶׂר שָׁנִים וּכְשֶׁהָיָה

בֶּן חֲמִשִּׁים אָמְרוּ לוֹ – אוֹתְךָ

נַעֲבִיר לְהָגָ"א וְתִתְאַמֵּן בְּכִבּוּי־שְׂרֵפוֹת

וּבֵינְתַיִם נִקַּח אֶת בִּנְךָ הָרִאשׁוֹן

וּכְשֶׁהָיָה בֶּן שִׁשִּׁים בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ

לְהִתְנַדֵּב לַמִּשְׁמָר הָאֶזְרָחִי וְלָקְחוּ

גַּם אֶת בְּנוֹ הַשֵּׁנִי וּכְשֶׁהָיָה

בֶּן שִׁבְעִים נוֹתַר עִם סֶרֶט עַל

זְרוֹעַ, רוֹבֶה וָנֶכֶד…

נובמבר 1975

ב. שירים לבן

אהוד בן עזר

גולם־איש

אהוד בן עזר

כְּשֶׁהָיִיתָ בַּבֶּטֶן אָמְרָה לְךָ אִמָּא –

עַכְבָּר קָטָן,

אַתָּה גָדֵל וּבוֹעֵט, עוֹד מְעַט

לֹא יִהְיֶה לְךָ מָקוֹם בִּי –

וּכְשֶׁאַתָּה מִתְמַתֵּחַ אֶפְשָׁר לְמַשֵּׁשׁ

אֶת רֹאשְׁךָ הַקָּטָן

מִזְדַּקֵּר מִבַּעַד לַדֹּפֶן,

וּמְפַרְכֵּס כְּדָג בַּמֵּעַיִם –

אוּלַי בָּכִיתָ וְאוּלַי לֹא

פִּיךָ הָיָה מָלֵא מַיִם

וְהוֹרֶיךָ יָשְׁנוּ בִּמְנוּחָה.

עַכְשָׁיו שֶׁנּוֹלַדְתָּ בִּצְרִיחָה אַתָּה מִסְתַּכֵּל בָּנוּ

בְּעֵינֶיךָ שֶׁטֶּרֶם רוֹאוֹת

צוֹחֵק בַּחֲלוֹמְךָ

רְעַבְתָּן אִלֵּם

וּמְדַבֵּר בִּשְׂפַת הַבֶּכִי –

מָה אַתָּה כּוֹעֵס גֹּלֶם־אִישׁ

פַּרְפַּר מָתוֹק, יוֹנֵק מוֹצֵץ

רוֹצֶה לִגְדֹּל מַהֵר? –

לְדַלֵּג עַל שָׁנִים שֶׁל חָלָב וְחִתּוּלִים

וְלָשֶׁבֶת לְדַבֵּר עִם אַבָּא שֶׁלְּךָ

עַל מַצָּבוֹ שֶׁל הָעוֹלָם?

אוקטובר 1975

עוֹלָל

אהוד בן עזר

עוֹלָל חוֹלֵם חֲלֵב אִמּוֹ

יוֹנֵק חִילָהּ בַּחֲלוֹמוֹ

אָסִיר נִרְדָּם בְּחִתּוּלָיו

לָבָן לֵילוֹ, מָתוֹק וְחַם –

וְטִפּוֹת טִפּוֹת שִׂכְלוֹ חוֹמֵק

מִתּוֹךְ שְׁנָתוֹ, פִּטְמָה, טַבּוּר,

בְּפֶה פָּעוּר, אָזְנָיו וְרֻדּוֹת

צוֹחֵק חָלָב, חוֹלֵם אִמּוֹ

וּמִתְעוֹרֵר רָעֵב –

וּפָעוֹט פָּעוּט מֻטָּל עַל

דַּד, יָדָיו צוֹוְחוֹת

מִצְחוֹ קָמוּט, שִׁכּוֹר

מִן הֶעָתִיד לָבוֹא –

נובמבר 1975

חסד אבותיך

אהוד בן עזר

לְוָאדִי אִל־עָסָל הוּא גֵּיא־הַדְּבַשׁ וּמִשָּׁם

בִּשְׂחִיָּה עַל סוּס דֶּרֶךְ הַמּוּסְרָרָה הַמִּשְׁתַּפֶּכֶת

לְהָבִיא מִיָּפוֹ חִינִין וְשֶׁמֶן קִיק

לְחוֹבְבֵי צִיּוֹן בְּפֶתַח תִּקְוָה –

וְאַתָּה נוֹלַדְתָּ בְּעִיר שֶׁהֶחֱלִיפָה

פָּנֶיהָ וְנוֹסְדָה עַל פַּרְדֵּסִים

כְּרוּתִים וְשָׂדוֹת שֶׁנִּזְרְעוּ בָּתִּים –

אֲבוֹתֶיךָ מָרְחוּ גּוּפָם בְּרִיר גְּמָלִים

כְּנֶגֶד קוֹצֵי הַצַּבָּר וְהוֹבִילוּ חִטָּה

לְטַחֲנוֹת שֵׁיח' אַבּוּ־רַבָּח –

וּלְךָ מִשְׁפָּחָה שֶׁל אוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת

קֹמֶץ שָׁרָשִׁים לְלֹא מַרְגּוֹעַ

בַּאֲדָמָה אַחֶרֶת וּבְעוֹרְקֶיךָ

יְרֻשַּׁת חַמְסִינִים וְקַדַּחַת –

סַגְ’ר אִל־יַהוּד הוּא עֵץ הָאֶקַלִיפְּטוּס

הֵמָּה נָטְעוּ לְאֹרֶךְ חוֹפֵי הַיַּרְקוֹן

וָאדִי אַבּוּ־לֵיגֶ’ה וּבִצַּת הַגָּ’מוּסִים –

פַּרְסוֹת סוּסֵיהֶם רְשׁוּמוֹת בַּשָּׁמַיִם אִם יֹאהֲבוּךָ

תִּזְדַּקֵּן וּבֵינְתַיִם דָּמְךָ צָעִיר וְהַחוֹל זוֹרֵם

וּבֵין צְרִיחָה רִאשׁוֹנָה לְמִלְחָמָה חַיָּל

תִּהְיֶה גַּם אַתָּה וְאִישׁ מִלּוּאִים

וְהָאָרֶץ לֹא תִּשְׁקֹט אַרְבָּעִים וְלֹא

מֵאָה שָׁנָה – – – – – – – – – –

רַק רְגָעִים שֶׁל חָלָב חַם וּנְשִׁיקוֹת וְחֶסֶד

אָבוֹת לְאִטָּם אוֹזְלִים בִּשְׁעוֹן חַיֶּיךָ, בְּנִי.

דצמבר 1975

תִּינוֹק

אהוד בן עזר

חַיָּה קְטַנָּה שֶׁעָתִידָהּ לְפָנֶיהָ

אַתָּה צוֹחֵק

רְגָעֶיךָ נִמְשָׁכִים שָׁעוֹת

שְׁעוֹתֶיךָ כְּשָׁנִים אֲרֻכּוֹת –

וְחוּט דַּק שֶׁל חַיִּים

כָּל סְלִילוֹ עֲדַיִן בְּלִבְּךָ הַזָּעִיר –

מִצְנַפְתְּךָ סְרוּגָה, מַבָּטְךָ חַקְרָן

כַּפּוֹת רַגְלֶיךָ עֲנֻגּוֹת,

וְיָחֵף תִּתְנַהֵל בִּכְבֵדוּת, נְשָׁמָה אִלֶּמֶת,

שְׁמַנְמַן וְרַךְ וּקְצֵה אַפְּךָ מַלְבִּין –

טֶרֶם שָׂבַעְתָּ חַיִּים וְאַתָּה

צוֹחֵק וְאֵינְךָ יָרֵא מָוֶת

וְזוֹ פְּסִיעָתְךָ הָרִאשׁוֹנָה בְּדֶרֶךְ אֲרֻכָּה

בָּהּ עוֹד תָּרוּץ אֶל אַחֲרִיתְךָ.

פברואר 1976

מכל השריונים שיכסוהו בעתיד

אהוד בן עזר

כְּשֶׁאַתָּה מְכַסֶּה בַּלַּיְלָה תִּינוֹק אֲשֶׁר אָהַבְתָּ וְהַשְּׂמִיכָה עָבָה מִכָּל

הַשִּׁרְיוֹנִים שֶׁיְּכַסּוּהוּ בֶּעָתִיד, עֲדַיִן בְּיָדְךָ הוּא, מָתוֹק־מָתוֹק שֶׁלְּךָ

וְרַךְ, עֲדַיִן רֵיחַ תַּפְנוּקִים לֹא רֵיחַ חֲרִיכָה הוּא – עֲדַיִן

תַּלְתַּלִּים שֶׁל מֶשִׁי, לֹא צִנַּת מִדְבָּר – עֲדַיִן עַל רִצְפַּת

חַדְרוֹ חֵיל תִּינוֹקוֹת בְּנַגְמָ"שִׁים שֶׁל פְּלַסְטִיק, בְּטַנְק שֶׁנָּע עִם סוֹלְלָה –

צָבָא שֶׁנָּם בַּעֲרִיסוֹת, בָּסִיס שֶׁל טִירוֹנִים בְּנֵי שְׁנָתַיִם וְשָׁלֹשׁ

מוֹשֵׁךְ מִן הֶעָתִיד רִגְעֵי שַׁלְוָה, וּתְמוּרָתָם – הִנֵּה פְּלָדָה

אֲשֶׁר תָּגֵן, הִנֵּה הָאֵשׁ אֲשֶׁר תִּקַּח – – – עוֹדוֹ מַרְטִיב –

וְלֹא מִפַּחַד. יָדָיו הַזְּעִירוֹת לוֹמְדוֹת יוֹם־יוֹם רָזֵי עוֹלָם

וְהוּא שׁוֹאֵף קָדִימָה, לָמָּה יַעֲצֹר?

אפריל 1978

ג. שני שירים על מות אנוש בר־שלום

אהוד בן עזר

על פניך צל שחור

אהוד בן עזר

עַל פָּנֶיךָ צֵל שָׁחֹר שֶׁהַמָּוֶת זוֹרֵעַ

בְּשָׂדוֹת עֲטוּפִים לֹבֶן אָבָק שֶׁל עִיר מִתְפּוֹרֶרֶת

וּבְעוֹד יֵשׁוּתְךָ הַגּוּפָנִית נֶעֱלֶמֶת אַתָּה נוֹתָר

בְּחִיּוּךְ שֶׁהָיִיתָ, בִּשְׁנִינוּת הַמֹּחַ שֶׁרָץ

קָדִימָה, מוֹתִיר מֵאָחוֹר אֲנָשִׁים אוֹבְדֵי־עֵצוֹת מוֹתִיר

אוֹגְדָנֵי־נְיָר עֲמוּסִים, טֶלֶפוֹנִים, כְּאִלּוּ שִׁפְעַת הַחֹמֶר

הַמִּשְׂרָדִי הַמִּתְפּוֹרֵר אַחֲרֶיךָ אֵינָהּ אֶלָּא מַהֲתַלָּה

שֶׁל מְצִיאוּת אַחֶרֶת שֶׁבָּהּ שִׂכְלְךָ הַחַד הָיָה חוֹתֵךְ כִּבְסַכִּין

וּמַבָּטְךָ הַשּׁוֹבָב פּוֹזֵל מְעַט הַצִּדָּה, אֶל פִּנַּת

הַחֶדֶר הָרֵיקָה, כְּמוֹ הָיְתָה לְךָ עֵד – וְאַתָּה, פִּקֵּחַ מִכָּל אָדָם

וְנֶהֱנֶה מֵחֲרִיפוּת הַמַּחְשָׁבָה שֶׁלְּךָ, שֶׁחוֹתֶרֶת, תְּאֵבַת

חַיִּים, בְּעִסְקֵי יוֹם־יוֹם, לִקְרַאת אוֹתָהּ מְצִיאוּת

אַחֶרֶת, נֶעֱלָמָה, שֶׁפָּחַדְתָּ לָגַעַת בָּהּ, פֶּן תֵּחָרַכְנָה

יָדֶיךָ בָּאוֹר שֶׁנָּגַהּ עָלֶיךָ מִמֶּרְחַקִּים וַאֲשֶׁר

בּוֹ לֹא נָגַעְתָּ מֵעוֹלָם.

ינואר 1978

צולל אמודאי אל תהום

אהוד בן עזר

צוֹלֵל אֲמוֹדַאי אֶל תְּהוֹם בַּחֲלִיפַת לַחַץ מִלִּים

עַתִּיקוֹת וְהַלְמוֹת כְּאֵב עָמוּם בְּאָזְנָיו כְּקוֹל

בְּכִי מוֹחוֹת רַבִּים שֶׁעָשׂוּ דַּרְכָּם הָאַרְצִית

בַּחֲרָדוֹת וְיִסּוּרִים, לֵיצָנוּת וּשְׁאִיפוֹת נַעֲלוֹת, עַד

קְרָאָם נֶצַח, הִקְפִּיא מַשְׁאֵבַת לִבָּם, הֵם

יוֹרְדִים בְּיַם שִׁכְחָה, כָּבְדָּם מֵעִיק עַל

חֲלִיפַת צְלִילָתוֹ עָמֹק תְּהוֹמָהּ וְעַל

תֹּף אָזְנָיו הַנִּלְחָצוֹת לְהִשְׁתַּגֵּעַ שׂוֹרֶטֶת

תְּחִנָּתָם הָאִלֶּמֶת – שְׁמַע אוֹתָנוּ

וְשַׁדֵּר עָלֵינוּ לַמֶרְחַקִּים לְמַעַן יֵדְעוּ הַבָּאִים אַחֲרֵינוּ

כִּי הָיִינוּ, כָּמוֹךָ, חַיִּים, וְכִי אֵין דָּבָר אַחֲרֵי הַמָּוֶת

זוּלַת זִכְרֵנוּ הָאָפֵל שֶׁאַתָּה חָשׁ מִבַּעַד

לְקַסְדְּתְךָ הַמְּשֻׁרְיֶנֶת וְלִבְּךָ הַמִּתְפּוֹצֵץ.

ינואר 1978

ד. תאוות כבוד

אהוד בן עזר

הזהירות משתלמת

אהוד בן עזר

לָשֶׁבֶת בְּצֵל עֵץ

שֶׁהָעֵץ כְּבָר אֵינֶנּוּ –

מִתְיַבֵּשׁ בַּשֶּׁמֶשׁ הַשֵּׂכֶל שֶׁלְּךָ

שְׁגִיאוֹתֶיךָ מְטַפְטְפוֹת אַחַת, אַחַת –

תַּמְצִית הַנֶּפֶשׁ מְזִיעָה

פְּשָׁרוֹת –

כִּשְׁלוֹנוֹת –

הַחְמָצָה. הַתַּעֲנוּג –

קָטָן מְאוֹד

כִּמְעַט נָמֵס לְגַמְרֵי, לֹא צָרִיךְ

כְּלָל אֶת הַצֵּל –

הָאֹשֶׁר הוּא קִיּוּם בֵּינוֹנִי

מִתְיַבֵּשׁ בַּשֶּׁמֶשׁ הַשֵּׂכֶל שֶׁלְּךָ –

זֶה טוֹב! –

חֹסֶר הַמִּשְׁקָל

חֹסֶר הָאַחְרָיוּת –

חֹסֶר הַחֹסֶר –

וּמָה שֶׁנּוֹתָר זָעִיר מְאוֹד

אוּלַי –

אוּלַי –

אוּלַי –

הַזְּהִירוּת מִשְׁתַּלֶּמֶת.

אפריל 1983

חיוך של אמיר גלבֹע

אהוד בן עזר

חִיּוּךְ שֶׁל אָמִיר גִּלְבֹּעַ

מֻנָּח תַּחַת אֶבֶן, נָמֵק.

נִפְגַּשְׁנוּ הַקַּיִץ, בִּבְרוֹדֵצְקִי, תַּחֲנַת

קַו 25, בְּרָמַת־אָבִיב,

בַּבֹּקֶר, הִתְלוֹנֵן עַל הֲלָנַת

שכ"ס בְּהוֹצָאָה צִבּוּרִית

וְגָלַשְׁנוּ לְמַס הַכְנָסָה

(כִּי בִּזְכוּת מַס הַכְנָסָה

נִפְגַּשְׁנוּ – נָסַעְתִּי לָקַחַת

חוֹבֶרֶת שֶׁאָזְלָה, "דַּע אֶת

זְכֻיּוֹתֶיךָ", מִצְבִי אָרָד, נִשּׁוֹם עַצְמָאִי)

וְנוֹתָר חָקוּק בִּי חִיּוּךְ

שֶׁל אָמִיר גִּלְבֹּעַ בַּעֲלוֹתוֹ לָאוֹטוֹבּוּס

בְּאֶמְצַע שִׂיחָתֵנוּ עַל הֲלָנַת

שכ"ס, וּמַס הַכְנָסָה, בִּבְרוֹדֵצְקִי,

בַּבֹּקֶר, אִכָּרִים בְּפֶתַח־תִּקְוָה

לֹא הֵיטִיבוּ עִמּוֹ, בְּבַחֲרוּתוֹ,

אַךְ לִבּוֹ הָיָה טוֹב אֵלַי –

מֻנָּח תַּחַת אֶבֶן, נָמֵק.

אוקטובר 1984

אתה רואה סימן שאתה קיים

אהוד בן עזר

קֶרֶן שֶׁמֶשׁ בּוֹקַעַת

מִבַּעַד לְקִרְעֵי עָנָן

רֶגַע הֶאָרָה נָדִיר מַבְלִיחַ

בַּעֲרְפֶל הַמֹּחַ הַשָּׂבֵעַ

הָעֵינַיִם בּוֹעֲרוֹת

יֵשׁ יוֹתֵר טֶלֶוִיזְיָה

צָרִיךְ פָּחוֹת פִילוֹסוֹפְיָה

וַחֲבֵרִים לַנֶּפֶשׁ,

צַעֲצוּעִים אֶלֶקְטְרוֹנִיִּים

קוֹטְלִים שִׁעְמוּם

וְאֵין צֹרֶךְ בְּאַהֲבָה

הַחַיִּים עַכְשָׁיו יוֹתֵר מְעַנְיְנִים

כָּל יוֹם קוֹרֶה שָׁנָה

מַסְפִּיקִים לִבְלֹעַ נְתָחִים

רַבִּים יוֹתֵר

מִנַּחֲלַת־הַכְּלָל הַצִּבְעוֹנִית

לְמַשֵּׁשׁ בִּשְׁלַט־רָחוֹק

אֶת הַיֹּפִי הֲכִי נִשְׂגָּב

אֵין צֹרֶךְ בְּדִמְיוֹן

יוֹתֵר קַל לִכְתֹּב בְּמַחְשֵׁב

מִלִּקְרֹא בְּסֵפֶר

לְשֵׁם מָה לְהִסְתּוֹבֵב בָּעוֹלָם

כַּאֲשֶׁר הָעוֹלָם מִסְתּוֹבֵב

עַל הַמִּרְקָע

וְיֵשׁ לְךָ בַּבַּיִת מָה

שֶׁלֹּא הָיָה לִמְלָכִים

וּלְפִילוֹסוֹפִים

אַתָּה רוֹאֶה סִימָן

שֶׁאַתָּה קַיָּם

וְאַתָּה כְּבָר לֹא יוֹדֵעַ

מָה אַתָּה רוֹאֶה

פברואר 1993

תאוות כבוד

אהוד בן עזר

אַל תְּזַלְזֵל

בְּתַאֲוַת כָּבוֹד

זוֹ הִיא

חַיֵי־הַמִּין

שֶׁל הַזִּקְנָה

כַּאֲשֶׁר בָּא פַּחַד מָוֶת

בִּמְקוֹם זִקְפָּה

רַק לִטּוּפֵי מַחְמָאוֹת

עוֹד מְגָרִים

אֶת הָאֲנִי הַמִּתְמַעֵט

הַנֶּאֱחָז בְּהִשָּׁאֲרוּת נֶפֶשׁ

הַכִּבּוּדִים –

פברואר 1993