שִׁבְעָתַיִם נָעִים לִי

לְהַבִּיט אֶל כּוֹכָבִים

מִלַּחְתּוֹם עַל פְּסַק־דִּין שֶׁל מָוֶת.

שִׁבְעָתַיִם נָעִים לִי

לְהַקְשִׁיב אֶל קוֹלָם שֶׁל פְּרָחִים,

הַמְלַחֲשִׁים: “זֶה הוּא!”

בְּעָבְרִי עַל פְּנֵי הַגָּן,

מִלִּרְאוֹת קְנֵי־רוֹבִים,

הַהוֹרְגִים אֶת הַמְּבַקְּשִׁים

לְהָרְגֵנִי.

הִנֵּה מִשּׁוּם מָה לְעוֹלָם,

לְעוֹלָם לֹא אֶהְיֶה לְשַׁלִּיט!

רַע – הָרוֹאֶה אֶת עֵינָיו בְּמֵימֵי־הַבִּצּוֹת, אֲדֻמִּים, חֲלוּדִים,

הַצּוֹפֶה חֲלוֹמוֹ וְעַצְמוֹ

בְּעַכְבָּר, הַגּוֹנֵב דּוּמִיָּה מֵעִשְׂבֵי הַבִּצּוֹת,

בִּצְפַרְדֵּעַ צָעִיר, שֶׁנִּפַּח שַׁלְפּוּחִיּוֹת לְבָנוֹת לְאוֹת גְּבוּרָה,

בְּדֶשֶׁא יָרֹק, שֶׁחָתַך בִּכְתָבוֹ הַנָּאֶה גִּזְרָתָהּ שֶׁל עַלְמָה

הַכְּפוּפָה וְחֶרְמֵשׁ בְּיָדָהּ,

הַמְקוֹשֶׁשֶׁת קְנֵי־מָגָג לְבָעֵר וּלְבֵיתָהּ,

בְּקִלּוּחֵי הַדָּגִים, הַמַּרְעִידִים אֶת הָעֲשָׂבִים, הַמַּעֲלִים בּוּעוֹת,

ווֹלְגָה שֶׁל עֵינַיִם תְּסֻבֶּנּוּ.

רַע – שֶׁהֶמְשֵׁכוֹ בְּאַלְפֵי חַיּוֹת וּצְמָחִים,

רַע – אִילָן אֲשֶׁר טְרָפָיו חַיִּים, רָצִים וְהוֹגִים,

יָפִיקוּ אֲוָשׁוֹת וַאֲנָחוֹת.

ווֹלְגָה שֶׁל עֵינַיִם,

אַלְפֵי עֵינַיִם יַבִּיטוּ אֵלָיו, עִפְעוּפֵי אֶלֶף.

וְרַאזִין,

שֶׁרָחַץ רַגְלָיו,

הִגְבִּיהַּ רֹאשׁ וְהֶאֱרִיךְ לְהַבִּיט אֶל רַע,

עֲדֵי הֶאֱדִים צַוָּארוֹ הַמָּתוּחַ כְּמֶשֶׁךְ הַקַּו הַדַּק.

תָּמִיד שִׁפְחָה, אַךְ מוֹלֶדֶת הַמְּלָכִים בְּשֶׁזֶף הֶחָזֶה,

וְעִם חוֹתַם מַלְכוּת בִּמְקוֹם עָגִיל בָּאֹזֶן.

יֵשׁ כִּבְתוּלָה בְּטֶרֶם הֵרָיוֹן,

יֵשׁ כִּמְיַלֶּדֶת אַתְּ, חַכְמַת הַמֶּרֶד בְּמָעֹזֶן.

אַתְּ מְעַלְעֶלֶת בְּדַפֵּי הַסֵּפֶר

אֲשֶׁר כְּתָב לוֹ – עָקַת יָדָם שֶׁל הַיָּמִים,

שֶׁדְּיוֹ לוֹ – בְּנֵי־אָדָם מִתְנוֹצְצִים בַּלַּיְלָה,

שֶׁהֶרֶג הַמְּלָכִים – סִימַן־קְרִיאָה בְּסוֹד הַזַּעַם,

וְאוֹת־הַפְסֵק הוּא נִצְחוֹנָם שֶׁל חֲיָלוֹת,

שָׂדוֹת – נִקּוּד שֶׁחֲרוֹנוֹ עָשׂוּי לִבְלִי רְהוּת,

חֲמַת הָעָם שֶׁבַּעֲלִיל

וְהַבְּקִיעִים שֶׁלַּדּוֹרוֹת – פִּסְקֵי־הַטַּעַם.

ווֹלְגָה, ווֹלְגָה!

הַאַתְּ עֵינַיִם־פְּגָרִים, הַאַתְּ עֵינַיִם־רְפָאִים

תִּשְּׂאִי אֵלָי?

הַאַתְּ תִּזְקְפִי

לֹבֶן מֵת שֶׁבָּעֵינַיִם

אֲשֶׁר לִכְפָרֵי הַסַּמּוֹיֶדִים

שֶׁאָבְדוּ בַּשֶּׁלֶג,

כְּפָרֵיהֶם שֶׁל צָדֵי הַיְלָדִים

הַנַּעֲלָמִים לְעֵת עֶרֶב?

עֵינֵי הַמָּוֶת שֶׁלַּסּוּמָא בְּלֹבֶן עַפְעַפֵּי הַסּוּפָה

תִּשְּׂאִי נָשׂא וּפַזֵּל אֵימִים?

מִי נִקֵּר עֵינַיִךְ?

מִי הִגְלֵךְ אֶל אִיֵּי הַסַּמּוֹיֶדִים?

הַגִּידִי נָא, כִּי שֶׁקֶר הוּא!

הַגִּידִי נָא, כִּי שֶׁקֶר הוּא!

ווֹלְגָה, שׁוּבִי לִהְיוֹת ווֹלְגָה כְּשֶׁהָיִית!

בֶּעֱזוּז, כַּאֲשֶׁר הִסְכַּנְתְּ,

הַיְשִׁירִי מַבָּטֵךְ אֶל עֵינֵי הָעוֹלָם.

אֵיכָכָה! ווֹלְגָה־אִמָּא

אֲשֶׁר כִּזְאֵבַת־פֶּרֶא, לְפָנִים,

סִמְּרָה שַׂעֲרוֹתֶיהָ,

בְּגֶשֶׁת הַמָּוֶת אֶל עֲרִיסוֹתֵיהֶם שֶׁל תִּינוֹקוֹת, –

עַתָּה בְּעַצְמָהּ

אוֹכֶלֶת בָּנֶיהָ,

מַשְׁלִיכָתַם כְּגִזְרֵי עֵצִים אֶל תַּנּוּר הַזְּמָן?

הָסֵבִּי, גִרְעִי נָא, ווֹלְגָה, נְהַר־קְדוּמִים,

תְּבַלּוּלֵי הַסַּנְוֵרִים

אֲשֶׁר לִכְפָרֵי הַסַּמּוֹיֶדִים!

לֹא הִרְבֵּיתִי לִדְרוֹשׁ…

יֻתֵּן נָא לִי כַּד מַיִם

וְקַב שֶׁל חֲרוּבִים.

וְאֵלֶּה הַשָּׁמַיִם.

וְאֵלֶּה הֶעָבִים.