אברהם שלונסקי – תרגומים משיר העולם: תרגומי שירה כרך ב

נֵדֶר מֵהֵל עַל קַרְנַיִם שֶׁל יוֹם

הַמָּוֶת

כְּנֵס בְּרֹאשׁ תֹּרֶן סְפִינָה מִטָּרֶפֶת

וּשְׁמוֹנָה־וְעֶשְׂרִים מְשׁוֹטִים יַחְתְּרוּ בְּשָׁאוֹן:

“לִהְיוֹת!”

וּשְׁמוֹנָה־וְעֶשְׂרִים עוֹרְבִים יַתְווּ אֶת לוּחַ־הַמָּרוֹם

וּכְאוֹרְלוֹגִין זָקֵן יְגַרְגְּרוּ בִּצְרִידָה:

“רַד הַיּוֹם! רַד הַיּוֹם!”

אֵיךְ אֶשְׁאַל לִי כַּד־יַיִן מִמִּשְׁתֵּה־חֲלוֹמוֹת?

אֵיךְ אֶבְצַע לִי פַּת־לֶחֶם?

הָהּ נֵדֶּר מְפַרְפֵּר, הַמָּוֶת!

עַל מָה תַּחֲרִישׁ קַרְקֵרַת הָעוֹרְבִים

יְבָב הָרוּחוֹת

לִסְפִינוֹת מִטָּרְפוֹת שֶׁבַּיָּם?

הֵא, שָׂא נָא הַנֵּדֶּר אַתָּה

לְבַדֶּךָ

עַל חָזְךָ הַצָּבֶה

הוֹ סַעַר!

יוֹם מִי יַגִּיעַ בְּשׁוּבָה

אֶל חוֹף הַדּוּמִיָּה שֶׁלַּמְּנוּחוֹת?

t לַחֲצַרְמָוֶת שְׂאוּ קְלוֹנְכֶם! / פרץ מרקיש

…עַכְשָׁו מִדִּגְלֵיכֶם תִּפְרוּ לָכֶם שַׂקִּים,

וְיִשְׁתַּרְבֵּב מֵחֵיק גַּרְזֶן שֶׁל מְרַצֵּחַ, –

זֶה דַרְכְּכֶם עָקֹב מִדָּם וָעֳשָׁקִים.

עַתָּה אֶל הַקְּבָרוֹת הִתְקוֹשְְשׁוּ וָצֵאוּ!

וּכְדֶרֶךְ הָרִמָּה אִכְלוּ מִבְּשַׂר מֵתִים,

הֵם חַלְלֵי עַמִּי אֲשֶׁר יָפוּ בַּכֹּחַ.

עוֹרְבִים הֵם רֵעֵיכֶם וַאֲחֵיכֶם עֵיטִים –

וְעִמָּהֶם חַלְּקוּ הַבַּז וְהַמַּלְקוֹחַ.

כִּי לֹא לְבוֹזְזִים, לֹא לְחוֹפְרֵי־קְבָרוֹת

תִּפְאֶרֶת לוֹחֲמִים בְּנַפְתּוּלִים וּדְחִילוּ.

הָאֹפֶל יְשׁוּפְכֶם לִהְיוֹת לוֹ לְבָרוֹת –

הֲכִי אֵין דַּי לָכֶם, הַעוֹד אֶל מָה תוֹחִילוּ?

בְּגַל שֶׁל עֲצָמוֹת, בְּאֵפֶר וְעִיִּים

יִכְלֶה נָא הַגַּרְזֶן וְקֶרֶס־צְלָב יִבְלֶה נָא!

כִּי נִקְלֵיתֶם מִגְּלוֹת אֶל יַרְכְּתֵי אִיִּים,

כִּי לא תִּזְכּוּ לְסֶנְט־הֶלֶנָה.

לַחֲצַרְמָוֶת שְׂאוּ קְלוֹנְכֶם! חִטְפוּ וּמְנוּ

וְזֶה אֶת־זֶה חַנְּקוּ בְּחַלְּקְכֶם הַשַּׁיִד.

לִטְרוֹף אֶת פִּגְרֵיכֶם יִבְזוּ־יְמָאֲנוּ

גַּם כֶּלֶב כִּי יִרְעַב, גַּם צְבוֹעַ וְגַם עַיִט.

י. גלטשטיין

מרד בגטו

איציק מנגר

בלדה על הלחם

תחת מפולת של פולין

מה עייפתי

פ.נ. זמיר עצוב

מ. אשרוביץ'

טית-זין אלף יהודים

ח. גרדה

שכול

א. סוצקובר

t בַּחוּטוֹר / אברהם סוצקבר

(מִתּוֹךְ הַפּוֹאֵימָה “סִבִּיר”)

זִיו שְׁקִיעָה בְּדֶרֶךְ תְּכוֹל מָשְׁלֶגֶת.

צִבְעוֹנִין בְּנֹעַם נִים־לֹא־נִים.

מַלְבִּינָה בִּקְתָּה בַּגַּיְא מִנֶּגֶד

מְעֻטֶּפֶת שֶׁלֶג דִּמְדּוּמִים.

עַל שְׁמָשׁוֹת יִנּוֹעַ חֹרֶשׁ־פֶּלֶא.

צְלִיל־טְמִירִין שֶׁל מִזְחָלוֹת סְחוֹר־סְחוֹר.

זוּג יוֹנִים בְּרֹאשׁ גַּגּוֹן הוֹגֶה לוֹ,

אֶת פָּנַי הוֹגֶה הוּא תַּחַת כְּפוֹר.

מְעֻרְסָל בְּנִצְנוּצֵי הַבְּדֹלַח

הָאִירְטִישׁ כִּבְקֶסֶם מְרַשְׁרֵשׁ.

תַּחַת קִמְרוֹנוֹת, בַּדְּמִי נָגֹלּוּ,

חַי עוֹלָם – יְנוּקָא כְּבֶן שֵׁשׁ,

בְּתוֹךְ כְּפָר שֶׁל כְּפוֹר בְּאוֹר וָאֹפֶל,

כְּפָר שֶׁל יַלְדּוּתִי שֶׁבְּסִבִּיר,

מֵאִישׁוֹן־צְלָלִים צִיצִים יִצְנוֹפוּ,

נִצָּנֵי כַּסְפִּית בּוֹ לְמַכְבִּיר.

אֶל פִּנּוֹת, בְּכִבְיוֹנָן שָׁכָנוּ,

לְבָנָה אֶת צְחוֹר זִיוָהּ תִּרְעָף,

וְכָמוֹהָ גַּם אָבִי לָבָן הוּא,

דּוּמִיַּת שְׁלָגִים עַל כַּפּוֹתָיו.

פַּת־קִבָּר בְּרַחֲמִים יִבְצַע הוּא

בְּסַכִּין מָרוּט, פָּנָיו בִּתְכוֹל.

וּבַהֲגִיגַי אֲשֶׁר נִבְצָעוּ

אֶת פִּתּוֹ בְּמֶלַח לִי אֶטְבּוֹל.

אֶל אוֹרָהּ שֶׁל אֲלִיתָה דּוֹלֶקֶת

עַכָּבִישׁ בָּא. צֵל מֵסִיר כִּנּוֹר

מֵעַל כֹּתֶל, וּבְאִוְשָׁה דַּקְדֶּקֶת

עַל רֹאשִׁי נוֹשְׁרִים צְלִילֵי הַכְּפוֹר.

הָס, נִגּוּן שֶׁל אַבָּא הוּא, גֻּלָּפוּ

בָּאֲוִיר צְלִילָיו כְּבַכְּפוֹרִים.

כְּסַפְסָפִים שֶׁל הֶבֶל־פֶּה יִרְעָפוּ

עַל שִׁלְגֵי־זְגוּגִית סַהֲרוּרִים.

בְּחַלּוֹן קוֹרֵחַ אַף תּוֹקֵעַ

זְאֵב, לִבְשַׂר הַזֶּמֶר יְרַחְרָח.

הָס. אֶת בֵּיצָתוֹ, פִּיד־פִּיד, בּוֹקֵעַ

הַגּוֹזָל בְּסֵתֶר הַשּוֹבָךְ.

t אִמִּי / אברהם סוצקבר

א

עֲלִיָּה. וְעַרְבִּית שֶׁל שַׁבָּת מְנַהֶמֶת.

לְאוֹר הַלְּבָנָה בַּסִּדּוּר צוֹפִיָּה אַתְּ.

כְּנָפוֹת שֶׁל הַטְּלַאי עַל חָזֵךְ יִתְפַּלֵּלוּ, –

כְּפִרְקֵי אֲבָרִים שֶׁאָחַז בָּם הָרַעַד.

מִזִּיו לְבָנָה יִרְעֲפוּ אִישׁוֹנַיִךְ.

נְטָפַיִךְ, אִמִּי, אֱמוּנָה בִּי יַפְעִימוּ.

תְּפִלָּתֵךְ הִזְכִּירָתְנִי חַלָּה שֶׁחַמָּה עוֹד,

הֶאֱכַלְתְּ גּוֹזָלַיִךְ בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ.

חַיַּי בְּכָל קֶמֶט צְרוּרִים בְּפָנַיִךְ.

אֶשְׁמַע שִׁעוּלַיִךְ, וְאֵיךְ אַתְּ מַבְלֶגֶת

לְבַל יִשָּׁמֵעוּ, – כִּי צְרוֹר עַצְמוֹתַי שָׁם

כָּסוּי בְּעָפָר בַּזָּוִית שֶׁמִּנֶּגֶד.

“הַאֲמֵן, הַיְּשׁוּעָה בְּקָרוֹב־בְּיָמֵינוּ”, –

יָדֵךְ הָאַחַת אֲחוּשֶׁנָּה עַל מֵצַח,

יָדֵךְ הַשְּׁנִיָּה עַל אָזְנִי מְגוֹנֶנֶת,

לְבַל יַגִּיעֶנָּה קוֹלוֹ שֶׁל הָרֶצַח.

ב

אַל תְּרַמִּינִי. יָדַעְתִּי כִּי מַתְּ.

הֲגַם בְּחָלְמִי עוֹד חַיָּה אַתְּ… וְתֵמַהּ:

וְרָדִים שְׁלִישִׁיָּה בְּלִבֵּךְ מַה תִּלְהַט?

אַל־נָא תְּכַסִּים עוֹד…

יָדַעְתִּי, מָה הֵמָּה.

הָהּ, אַל־נָא, אִמִּי… אַל תַּשְׁלִיהוּ לִבְנֵךְ –

מִנַּיִן וְרָדִים פֹּה הוֹפִיעוּ?

שְׁלֹשָה כַּדּוּרֵי אַרְגָּמָן בִּלְבָבֵךְ –

רִאשׁוֹן וְשֵנִי וּשְׁלִישִׁי הוּא.

ג

הַכּוּ מְצִלְתַּיִם!

הַחְרִישׁוּ הַזַּעַק בִּצְחוֹק לוֹעֲגִים.

עַל פְּנֵי הַשָּׂדוֹת

זוֹ אִמִּי הַמֻּרְדֶּפֶת,

גּוּפָהּ – קֶרֶן־אוֹר בְּמַרְאַת־הַשְּׁלָגִים.

וְחִישׁ – כְּאֶל יֵשַׁע

מִשְּׁכוֹל וּמִיתוֹם!

וּבְעַד כְּפוֹר הַדֶּמַע, בּוֹ שֶׁמֶשׁ לוֹהֶטֶת

שְׁבוּיָה עֲדֵי־עַד, הִיא רוֹאַתְנִי פִּתְאֹם.

וּבְתוֹךְ וִדּוּיֶיהָ

לִבְנָהּ הִיא שׁוֹלַחַת דִּבְרֵי נֶחָמָה.

מַטַּח יְרִיּוֹת…

וּכְיוֹנָה הִיא צוֹנַחַת עַל כֵּס הַחַמָּה.

ד

וְהֵיכָן הָיִיתִי אֲנִי,

עֵת לְקוֹל מְצִלְתַּיִם

הֶעֱלוּךְ בְּנֵי־עַוְלָה לְגַרְדּוֹם?

חָבוּי בִמְאוּרָה־שֶׁל־כְּלָבִים מְסֻתֶּרֶת

בַּחֶדְוָה הַכַּלְבִּית שֶׁעַצְמָהּ מְאָרֶרֶת,

עַל שְׂפָתַי – עֲלוּקָה,

בְּאָזְנַי – הַשְּׂמָמִית,

הֵצִיצוּ בַּסֶּדֶק עֵינַי וָאַבִִּיט:

מִתַּחַת לַסַּהַר – רְאִי־הַלֵּילוֹת –

שׁוֹבֶבֶת הָרוּחַ וְשֶׁלֶג מַפְנִין…

מַקְהֶלֶת הַשֶֶּׁלֶג,

סְחַרְחֹרֶת־רָזִין

בְּזִיו שֶׁל יָרֵחַ. –

מִנַּיִן הַהוֹד?

וְכָל פְּנִינָה וּפְנִינָה כְּיוֹצֵאת בְּמָחוֹל

עִם צֵל שֶׁל עַצְמָהּ; וְהַהוֹד שֶׁנָּגֹל

שִׁעַשְׁעַנִי כָּל־כָּךְ

שֶׁמַּמָּש נָבַחְתִּי בְּקוֹל.

ה

מְאִירִים לִי לַיְלָה גִימֶל כַּדּוּרִים,

לִפְדּוֹתָם מֵאֹפֶל אֲמַהֵר הַצַּעַד.

בָּא אֲנִי עַד שַׁעַר. שֶׁלֶט. וּדְבָרִים:

"Achtung!

הַכְּנִיסָה רַק לִיהוּדִים:

צָרַעַת!"

בְּשִׁנַּי אֶגְרוֹס אַבְנֵי קִירִי,

וּלְאוֹרָן שֶׁל זְגוּגִיּוֹת נֻפְּצוּ אֶרְאֶה שָׁם:

בַּבָּתִּים – אֵין אִישׁ; אֲנִי פֹּה עֲרִירִי;

כָּל רְחוֹב – מִזְבֵּחַ שֶׁכָּבָה אֵין־נֶשֶׁם.

אוֹי לִי אִם אֶגַּע בִּזְגוּגִיתֵךְ!

גְּוִיעָתֵךְ, אִמִּי, שְׁלַבִּים כָּאן יְסַפְּרוּהָ.

בְּמוֹ־פִי אָתוּר פֹּה קְטוֹן אָבָק לֶכְתֵּךְ.

אֲמֻשֵּׁךְ, אִמִּי, בִּצְמַרְמוֹרֵי־הָרוּחַ.

אֶל מִפְתַּן הָאֶבֶן אָז אֶפּוֹל:

אִמָּא, דְּעִי כִּי שַׁבְתִּי וָאָבוֹאָה.

כַּדּוּרִים בְּאוֹר מַכְאוֹב גָּדוֹל

מַצְפּוּנִי יַכְווּ בְּאֵין מַרְגּוֹעַ.

ו

אֵי כָּאן אַרְבַּעַת קִירוֹת

שֶׁקָּלְטוּ הֶבֶל־פִּיךְ אָז?

סְחוֹר מַדְרֵגוֹת מִתַּחְתַּי

כִּסְחוֹר הָעַרְבֹּלֶת.

אָמֹש הַמַּנְעוּל וְאֶתְלוֹשׁ

דַלְתֵּך, אֶל חַיָּיִךְ.– –

שֶׁמָא בִּכְלוּב אֶצְבָּעוֹת

צִפּוֹר בּוֹכִיָּה הִיא?

פְּנִימָה, הַחַדְרָה אָבוֹא,

חֲלוֹמֵךְ שָׁם יַבְלִיחַ – –

עוֹד תְּהַבְהֵב הַמְּנוֹרָה,

יָדֵךְ זוֹ הִדְלִיקָה:

עַל הַשֻּּׁלְחָן כּוֹס־שֶׁל־תֵּה,

לֹא כִּלִּית לְגָמְאֶנָּה;

עוֹד רִטּוּטֵי אֶצְבָּעוֹת

בְּשׁוּלַיִם שֶׁל כֶּסֶף;

אוֹר מְהַבְהֵב תַּחְנוּנִים

בַּמְּנוֹרָה הַגּוֹוַעַת;

דָּם בָּהּ אֶצַּק מִשֶּׁלִי –

לְמַעַן תִּדְלַק וְלֹֹא תֶרֶף.

ז

אֶמְצָא בִּמְקוֹמִךְ כֻּתָּנְתֵּךְ הַפְּרוּמָה,

אַמֵּץ אֲאַמְּצֶנָה אֶל לֵב בִּכְלִמָּה.

הָיוּ לִי קְרָעֶיהָ יוֹמִי וְלֵילַי

שׁוּלֶיהָ – מַסּוֹר בִּלְבָבִי. אַלְלָי.

אָקְרַע הַבְּגָדִים מֵעָלַי, וּבַדְּמִי

לְתוֹכָהּ אֶכָּנֵס כְּנִכְנָס אֶל עַצְמִי.

שׁוּב אֵין זוֹ כֻּתֹּנֶת – זֶה עוֹרֵךְ שֶׁנָּהַר.

מוֹתֵךְ הַקָּפוּא הוּא, מוֹתֵךְ שֶׁנּוֹתָר.

ח

אַתְּ דּוֹבֶרֶת אֵלַי.

וּדְבָרֵךְ תַּנְחוּמִין:

אַל־נָא, בְּנִי, תִּלָּבֵט,

זֶהוּ חֵטְא, זֶהוּ חֵטְא!

וְזוֹ פְּרִידָתֵנוּ

קַבְּלֶנָּה כַּדִּין.

אִם יֶשְׁךָ כָּאן אַתָּה,

כְּבָר יֶשְׁנִי, מִן הַסְּתָם,

כְּבַפְּרִי – הַחַרְצָן,

שֶׁגָּלוּם בּוֹ אִילָן,

וְהַקֵּן וְצִפּוֹר בּוֹ

וּמְלוֹא הָעוֹלָם.

מ. ליפשיץ

t הִרְהוּרִים / משה ליפשיץ

הַעוֹד בְּבֵית אָבִי אֶזְכֶּה לְהִתְאָרֵחַ?

לִרְאוֹת צַלְמִי בִּיגוֹן עֵינֵי אָחוֹת־וָאֵם.

בִּזְבַּזְתִּי אֶת הוֹנִי בְּעֶשֶׁן הַמַּרְזֵחַ,

פָּרַשְׂתִּי מִכְמָרְתִּי בַּיְּאוֹר שֶׁנִּסְתַּמֵּם.

זוֹ אֲסִיפָה הוֹמָה נִמְשֶׁכֶת בִּי בֵּינְתַיִם.

כַּפַּיִם רוֹעֲשׁוֹת. וְהִתְנַצְּחוּת אֵין־דַּי.

וּבֵין כִּבְדֵי־הַפֶּה וּקְהַל פּוֹשְׂקֵי־שְׂפָתַיִם

עַד גְּמִירָא אֶת עַצְמִי שָׁתַקְתִּי בַּחֲשַׁאי.

מֵרוּסִיָה אֲנִי, מִלִּיטָא, מֵאוּקְרַיְנָה.

אֶת וִינָא אֲחַבֵּב. וְאֶל טִירוֹל אֶכְסוֹף.

אַיֵּהִי הַגָּדֵר, אֲשֶׁר אֶת עַצְמוֹתַי נָא

מִתַּחַת לָהּ אַטִּיל־אַצִּיעַ לְבַסוֹף?

אַדֶּרֶת אֶעֱטוֹף, מִצֶּמֶר וּמִמּוֹךְ הִיא,

וְזוּגָתִי תַּקְרִיב לִי תֵּה חָרִיף וָחָם.

לִשְׁנֵי בָּנַי אֶהְיֶה אָב נֶאֱמָן אָנֹכִי.

אוֹתָם בְּכָל לִבִּי אֶשְׁמוֹר נָא וְאֶרְחָם.

וּמַה כָּאן הָעִקָּר? וּמַה כָּאן לֹא עִקָּר הוּא?

וּמַה נִגְזָר עָלַי? וּמַה אֵינֶנוּ גְזָר?

יָמִים שֶׁיִּתְפַּכְּחוּ. יָמִים שֶׁיִּשְׁתַּכָּרוּ.

אַבִּיטָה אַחְרֵיהֶם – בְּבַת־צְחוֹק, מְהֻרְהָר.

t כְּמִקֹּדֶם / משה ליפשיץ

וַיְהִי הַכֹּל, כְּקֹדֶם, כֹּה מְאֻבָּן־לָהוּט.

גָּעוּ בִּבְכִי הַמַּיִם. לָבְשׁוּ הָרִים גֵּאוּת.

וּצְחוֹק עַלְמָה פִּכְפֵּךְ לוֹ, כְּמִצְּלוֹחִית הַיַּיִ"שׁ.

עַזּוּת בִּפְנֵי חוֹתֶנֶת הִטִּיחַ הַבַּרְנָשׁ.

יָרֵחַ בִּמְלוֹא פִּיהוּ הִרְחִיב פֵּהוּק: “אֲהָא”.

וְטָעֲנָה צְפַרְדֵּעַ: מְקַרְקְרִין בִּ"קְוָה".

הַקּוּקִיָּה הִכְרִיזָה אֶת נוּסָחָהּ: “קוּ־קוּ”.

וְהַבְּתוּלוֹת לִשְׁמוֹעַ לְכָךְ נִשְׁתּוֹקְקוּ.

גָּנַח הַחוֹל בְּכֹבֶד מִנַּעֲלֵי עַלְמָה.

וְגַרְגְּרֵי הָאֶלֶף הִרְתִּיעוּ בִּמְהוּמָה,

בְּעֵת הֵחִישׁ הַצֶּמֶד הַצַּעַד בְּרֻגְזָה,

כִּי לְבָבָם הִרְתִּיחַ מִמַּשְׂטֵמָה עַזָּה.

וּבִרְאוֹתִי אֶת אֵלֶּה בָּעֶרֶב הַכָּחֹל,

בְּרָב חִבָּה וָלַעַג הִרְהַרְתִּי עַל הַכֹּל;

וּבִרְאוֹתִי הַשִּׁיר, שֶׁצָּץ מִזֶּה וָקָם,

חָשַׁבְתִּי, כְּמִקֹּדֶם, כִּי הִנְנִי חָכָם.

ר. בוימוול

בלדה על השיבולת

פ. בינצקי

הטלאי הצהוב

גזעי

א.נ. שטנצל

פגיעה ישירה

לונדון באש

א. אוליצקי

לאלה שלא ישובו

א. שמרי

חופים

בליל חשוון

פ. מירנסקי

בלדה על הגאון מוילנה

י. שפיגל

השיר נגד המוות

ד. טייטלבוים

מכתב

אהבתי

ש. אייזן

אדם שהיה לאילן

בארץ הימים ההם

ב. אוליצקי

t דָּמִי בָּלוּל... / ברוך אוליצקי

דָּמִי בָּלוּל בִּדְמֵי כַּפְרִי פָּשׁוּט,

וְרָן בִּי שִׁיר־פְּרָאִים שֶׁל נְהָרוֹת.

עָצְבּוֹ חוֹרֵשׁ לִבִּי, כְּמַחְרֵשָׁה אֶת שַׁדְמוֹתָיו,

בְּהַזְרִיעוֹ אוֹתוֹ בְּזֶרַע הַפְּרָאִים,

וְשִׂמְחָתוֹ לוֹהֶבֶת בְּעֵינַי,

כְּזִיו־זְרִיחָה וָרֹד בַּזְּגוּגִיּוֹת שֶׁל בִּקְתָּתוֹ.

מְרַפְרְפִים יָמַי – סוֹעִים וְסַסְגּוֹנִים:

סְרָטִים עַל כִּתְפֵיהֶן שֶׁל בְּנוֹת־הַכְּפָר לְעֵת רָקְדָן.

אֶרְחַץ רֹאשִׁי בְּרוּחוֹתַיִךְ, הוֹ אַרְצִי, כְּחֹרֶשׁ־יַעַר,

לְעֵת מַדֵּד רַגְלַי דְרָכַיִךְ בַּכְּפָרִים.

וּבְדִמְדּוּמֵי־הַיּוֹם יַפְצִיעו יְגוֹנוֹת מֵרְמַ"ח שֶׁלִּי,

כִּירִיעוֹתָם שֶׁל עַרְפִלִּים מֵאֲפָרַיִךְ הַשְּׁלֵוִים.

t מַה נַעֲשֶׂה לָאִמָּהוֹת / ברוך אוליצקי

עִם עֶרֶב בָּאוֹת הֵן לִפְקוֹד לְבַדָּן

שִׁבְעַת שְׁעָרִים לְנַפְשִׁי

וְדִמְדּוּמִים וּכְעָכִים בְּסַלָּן

וּמְלַחֲשׁוֹת הַחְרֵשׁ־וָחֶרֶשׁ

בְּאֶפֶס־פֶּה:

"יוֹצְאֵי־חֲלָצֵינוּ

לֹא יֹאבוּ לֶאֱכוֹל אֶת לְבַב הוֹרָתָם,

עַל כֵּן נִתְּנֵהוּ לָרְחוֹב בְּתָרִים־בְּתָרִים

בְּמִקְצַב חַשְׁמַלִּית וְתִזְמֹרֶת…"

בּוֹחֵן אֲנִי כַּפּוֹת־יָדַי

וּמִתְפַּלֵּא הַפְלֵא־וָפֶלֶא:

אֵינָן אוֹחֲזוֹת מִסְפָּרַיִם־שֶׁל־גֵּז,

אִינָן גּוֹזְזוֹת אֶת צַמְרָם שֶׁל טְלָאִים,

אַךְ רֹאשִׁי – הִשְׁפַּלְתִּיהוּ אַפַּיִם

אֶל עֲפַר־הָאָרֶץ,

וּמַצְפּוּנִי – הוּא תָּלוּי עַל גַּגּוֹת שֶׁבָּעִיר,

כְּסֶרֶט־שֶׁל־כְּרָזָה,

וְהוּא עָקֹב מֵחֵטְא…

מַה נַעֲשֶׂה לָאִמָּהוֹת מִדְּזִ’יקָא וּמִפַּוְיֶה?

משירי האלמונים

t וַרְשָׁה / אלמוני/ת

גַּם כָּאן, כְּשָׁם, בְּעִיר יְרוּשָׁלַיִם,

יֵשׁ כֹּתֶל נֶהִי וּדְמָעוֹת.

וְשֶׁעָמַד מֵאֲחוֹרָיו – הוּא, כְּבוּי־עֵינַיִם,

לֹא עוֹד יוֹסִיף אוֹתוֹ לִרְאוֹת.

הַלַּיְלָה הוּא שׁוֹמֵם, כָּל הַבָּתִּים שָׁמֵמוּ:

הַכֹּל עָקְרוּ מֵהֶם בְּחֹזֶק־יָד.

חוֹרִים קוֹדְרֵי־אַלְמוֹן – פֹּה נִשְׁאֲרוּ רַק הֵמָּה,

רַק חֹשֶךְ וּמָגוֹר לַעֲדֵי עַד.

בְּהֵלֶךְ־אֲבָנִים פּוֹסְעִים בָּתֵּי הַקֶּרֶת,

וַעֲלֵיהֶם שָׁמַיִם אֵין־רַחְמִים,

כְּאִלּוּ לִלְוָיָה מוֹבִיל הַשֵּׁד שַׁיֶּרֶת־

אֵין־קֵץ שֶׁל אַלְמָנוֹת עִם יְתוֹמִים.

אֶל גֹּב־הָאֲרָיוֹת כִּי הְשְׁלְכוּ בְּנֵי־מָוֶת,

אֲבָל אַתֶּם? צֵל־קוֹרַתְכֶם – צַלְמָוֶת,

הֲלֹא יָדְעוּ הֵיטֵב, מַדּוּעַ וְעַל מָה

לְפֶתַע חֲטַפְכֶם הַלַּהַב הַסּוּמָא.

וְעֵת בְּעֶלְפוֹנָן וּפִצְעֵיהֶן שְׂפָתַיִם

הִתְחַנְּנוּ לִשְׁתּוֹת, הִפְגִּיעוּ תַמְרוּרִים, –

אִישׁ לֹא הֵבִיא, אִישׁ לֹא הִקְרִיב הַמַּיִם

לָכֶם, אֶל הַקְּרוֹנוֹת הַמְּסֻגָּרִים.

בּוֹרַחַת אֲדָמָה חִישׁ־קַל וּמִתְעֲלֶּמֶת

בְּעֶשֶׁן הַמֵּרוֹץ הַמִּשְׁתַּקְשֵׁק. פִּתְאֹם

נָגוֹזָה וַרְשָׁה. אֵי־בָּזֶה, נִכְלֶמֶת,

בִּשְּׂרָה חַמָּה, כִּי כְּבָר מֵאִיר הַיּוֹם.

t שְׁעָתִי כִּי תַּגִּיעַ לָמוּת... / אלמוני/ת

זֶה לִבִּי בִּבְשָׂרוֹ הַנָּחוּשׁ כְּשִׁרְיוֹן הַפְּלָדָה הוּא הַפַּעַם.

כָּל הָרְמַ"ח וְהַשְּׁסָ"ה לְגוּפִי יְחַשֵּׁל בִּי שִׂכְלִי הַקִּשַּׁח.

אַל תְּקַו עוֹד לִרְאוֹת בְּעֵינַי כָּל דִּמְעָה שֶׁל מַכְאוֹב וְשֶׁל זַעַם,

כָּל עֲוִית שֶׁל יִרְאָה, כָּל נִסְיוֹן יְשׁוּעָה־מִמַּטְבֵּחַ.

בְּרוֹבִים הוֹבִילוּם לְטִבְחָה אֶל מִשְׁטַח הַחוֹלוֹת שֶׁמִּנֶּגֶד.

כָּל יְקוֹד שַׁוְעָתָם שֶׁל רֵעִים (הָהּ, רֵעִים־אֲהוּבִים!) תַּם לִגְווֹעַ.

אֵין שׁוּם אִישׁ פֹּה מוֹנֶה מִסְפָּרָם שֶׁל מֵתִים, חֲשׂוּפִים וְאֵין־בֶּגֶד,

רַק טַלִּית שֶׁל שְׁתִיקַת־אֲבֵלוּת עֲטוּיָה עֲלֵיהֶם בִּבְלִי־נוֹעַ.

שְׁעָתִי כִּי תַּגִּיעַ לָמוּת, הֵן סָמוּךְ וּבָטוּחַ הִנֵּנִי,

כִּי תִהְיֶה לִי, תִהְיֶה לְוָיָה, וְכִי לֹא יַעַשְׁקֶנָּה בְּלִיָּעַל:

חֶזְיוֹנֵי־עֲלוּמַי יְלַוּוּ, כָּל חֲלוֹם־טִפּוּחַי יְלַוֵּנִי,

וְשִׁירִי, שֶׁאִלְּמוּהוּ זֵדִים, הַשָּׁמַיִם יַבְקִיעַ וְיַָעל.

ש. קצ’רגינסקי

פונר

ה. גליק

שיר הפרטיזנים היהודים

תגיות

חדש!

עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

לפריט זה טרם הוצעו תגיות

קישוריוֹת חיצוניות (תיפתחנה בלשונית חדשה)

אין עדיין קישוריות מאושרות

& הצעת קישורית נוספת