בַּקַּר לְדָוִד שׁוֹכֶבֶת

אֲבִישַׁג בְּחֵיקוֹ.

וּבַקַּר לַאֲבִישַׁג?

בְּסַבְלָנוּת שֶׁל אֲבָנִים

קְטַנּוֹת וְשָׁרְשֵׁי חִילָף

הָאֲדָמָה תַּעֲטֹף אֶת

דָּוִד וַאֲבִישַׁג עַד

שֶׁיֵּחַם.

[תמונה 4

מנשה קדישמן / משה דור. 1988. רישום פחם.

שְׁלוֹמִית מְגַלָּה אֶת הָעוֹלָם

בְּאֶצְבַּע זְהִירָה,

כְּמוֹ קֶרֶן אוֹר.

נוֹגַעַת וְלֹא נוֹגַעַת

הִיא מוֹצֵאת אֶת שֶׁמִּפָּנֵינוּ

כְּבָר נֶחְבְּאוּ מִזְּמַן

וְאָז תִּקְרָא לָהֶם שֵׁמוֹת

בִּלְשׁוֹנָהּ הַמְּתוּקָה שֶׁעֲדַיִן

לֹא הִסְכִּינָה לְתַהֲלִיכֵי הַבְּרִיאָה

הַמְסֻבָּכִים, כִּבְדֵי הָאַחֲרָיוּת.

נִקִּינוּ אֶת הַמִּקְלָט. צַו

הָעִירִיָּה חָזַק עָלֵינוּ. עָבַדְנוּ

בִּשְׁקִידָה: מִטַּת בַּרְזֶל זְקוּרַת־קְפִיצִים,

כְּלֵי מִטְבָּח פְּגוּמִים, מְכִתַּת רְאִי, מְכַל פְּלַסְטִיק

שֶׁתָּכְנוֹ כְּבָר הִתְאַדָּה, גְּרוּטָאוֹת חַיִּים. הַכֹּל

נֶאֱסַף, הָרְחַק, הׇשְׁלַךְ.

עַכְשָׁו, שֶׁהַמִּקְלָט הׇכְשַׁר לְיַעֲדוֹ, יְכוֹלִים אָנוּ

לְהַמְתִּין בְּלֵב שָׁלֵם לָרָעָה, מִכָּל כִּוּוּן שֶׁתִּפָּתַח,

וְלָחוּשׁ כֵּיצַד חַיִּים נְקִיִּים יוֹתֵר מְמַלְאִים אוֹתָנוּ,

מְטֹהָרִים מֵעַכָּבוֹת וַחֲרָטָה. רַק פָּנֵינוּ

שֶׁנִּשְׁקְפוּ בְּשֶׁבֶר הָרְאִי לֹא הָיוּ בְּרוּרוֹת

מַשֶּׁהוּ, אוּלַי חַסְרוֹת מְחֻיָּבוֹת. וַדַּאי בִּגְלַל

הָאָבָק שֶׁהִצְטַבֵּר עַל הַזְּכוּכִית.