חִירִיק בְּזִיו-שָׂדַי מוֹרִיק,

סֶגּוֹל בְּכֶתֶר-פֶּרַח יִצְטֶהָב;

צֵירֶה כָּאֵשׁ יַאֲדֵם

פַּתָּח בְּשַׁעַר-שַׁחַר מַלְבִּין;

קֻבֻּץ כְּחֻלּוֹת-סְגֻלּוֹת יִלְבָּש –

שׁוּרוּק אֲשׁוּרֶנּוּ שָׁזוּר בְּחוּם,

קָמַץ טָח אַרְגָּמָן עַל עָב.

חוֹלָם עוֹלֵף עוֹלָם בְּאוֹר,

חוֹפֵן הוֹדִים כּוֹכָבִיִּים.

שְׁוָא יַעֲלוֹז לַחְטוֹף צֳרִי וֶעֱלִי וַעֲדִי;

נָח – בְּמִסְכֵּנוּת יִמְעַט יִשְׁתּוֹק,

נָע – בְּיָד רְחָבָה יְפַזֵּר זְהַב-שְׁבָא.

פורסם לראשונה ב“על המשמר”, 15,8,1958.

פורסם שוב בתוך הספר: דוד, יונה (מלבה"ד), “המקוללים: משירי שארל בודליר, פול ורלין, ארתור רימבו”, תל אביב, עקד, תשכ"א.

עַל גַּל שָׁחֹר וְדוֹמֵם בּוֹ נָמִים כּוֹכָבִים

תָּצוּף אוֹפֶלְיָה צְחוֹרָה — חֲבַצֶּלֶת גְּדוֹלָה לְהַדְהִים;

תָּצוּף לְאִטָּהּ, עֲטוּיָת רְדִידִים רְחָבִים,

מִיְּעָרִים רְחוֹקִים יְהַדְהֵד קוֹל תְּרוּעַת צַיָּדִים.

שְׁנוֹת אֶלֶף עָבְרוּ, שְׁנוֹת אֶלֶף אוֹפֶלְיָה נוּגָה,

וְצִלָּהּ הַצָּחוֹר יְרַחֵף עַל פְּנֵי נַחַל אָפֵל,

שְׁנוֹת אֶלֶף חָלְפוּ וְהִיא בַּת עִוְעִים עֲנֻגָּה

עוֹד לְרוּחַ הָעֶרֶב אֶת לַחַשׁ זִמְרָהּ תְּמַלְמֵל.

וְהָרוּחַ יִשַּׁק לַשָּׂדֶה וְיִפְתַּח כִּפְרָָחִים

אֶת שׁוּלֵי רְדִידָהּ הַזָּעִים עַל גַּלִּים.

עַנְפֵי עֲרָבוֹת רוֹעֲדִים, עַל כְּתֵפָהּ מִתְיַפְּחִים.

בְּמִצְחָהּ הַחוֹלֵם קְנֵי הַסּוּף נִתְּלִים.

פִּרְחֵי לוֹט סְבִיבוֹתֶיהָ יִבְכּוּ בְּנָבְלָם,

הִיא תָּעִיר לְעִתִּים בָּאַלְמוֹן הָרוֹדֵם נֶעֱזָב

קֵן נִסְתָּר שֶׁיַּפְרִיחַ נִיד קַל שֶׁל כָּנָף.

שִׁיר נוֹשֵׁר מִכּוֹכְבֵי הַזָּהָב, שִׁיר שֶׁל סוֹד נֶעְלָם.

הָהּ, אוֹפֶלְיָה חִוְּרָה, הַיָּפָה כַּשְּׁלָגִים,

כֵּן גָּוַעְתְּ יַלְדָּה, נְשָׂאוּךְ גַּלִּים עֲכוּרִים,

אֵין זֹאת כִּי רוּחוֹת מִנּוֹרְוֶג נִפְלָגִים,

הֵם סָחוּ לָךְ בַּלָּאט עַל חֵרוּת תַּמְרוּרִים.

דָּם, חֵרוּת, אַהֲבָה — חֲלוֹמוֹת שֶׁל טֵרוּף

בִּגְלָלוֹ נְמוֹגוֹת — הוּא הַכְּפוֹר מוּל תַּבְעֵרַת עוֹלָה,

חֲזוֹנֵךְ הַגָּדוֹל — הוּא דְּבָרֵךְ בִּגְרוֹנֵךְ הַצָּרוּב,

וְאֵימֵי הָאֵינְסוֹף סִנְוְרוּ אֶת עֵינֵךְ הַתְּכוּלָה.