בְּצַפְרִיר לְעֵת הָעֶרֶב

עֲנָפִים יָנוּעוּ,

בְּבֻסְתָּן צִפּוֹר פּוֹרֵחַ,

בַּדְּמָמָה נָשׂוּא הוּא.

עַל עָלִים רִמָּה יוֹשֶׁבֶת

וּפֵרוֹת יַשְׁחִיתוּ –

בִּלְבָבִי יוֹשֵׁב הָעֶצֶב

וְנַפְשִׁי מֵמִית הוּא.

הָרוּחַ סָבִיב מְפַרְפֵּר לוֹ,

לוֹחֵשׁ אֶת שִׁירוֹ הַמְעֻדָּן;

בַּלֵּב תְּפִלָּה מְפַרְפֶּרֶת,

לוֹחֵשׁ הַלִּילָךְ שֶׁבַּגָּן.

אַל נָא תְלַחֵשׁ לִי, הָרוּחַ,

שִׁירָה לְטִיפָה וּלְהִיטָה –

אַל נָא אַהֲבָה תְּעוֹרֵר בִּי,

כִי אֵין לִי לְמִי לְתִתָּהּ.