Samuel Romanelli

[נולד במַנְטוֹבָה בשנת 1757, חי בבֶּרְלִין, וִינָה, לוֹנְדוֹן וערים אחרות, מת בקָזָלֵי מוֹנְפֵרַטוֹ בשנת 1814]

מִתּוֹךְ הַשִּׁיר “רוּחַ נָכוֹן”

– – – –   – – – –   – – –

נָאוֹר אַתָּה אַדִּיר אֵל שׁוֹכֵן עָרֶץ

גָּבֹהַּ בִּגְבֹהִים מֵקִים כָּל־אָרֶץ

אַתָּה יָצַרְתָּ כֹל בַּכֹּל מָשָׁלְתָּ.

שָׁמַיִם וּצְבָאָם כָּעֵת יִזְרָחוּ

הָאָרֶץ וּמְלֹאָה כָּעֵת יִפְרָחוּ

הַכֹּל יוֹדוּ יַבִּיעוּ “מַה־גָּדָלְתָּ”.

כִּי אֶתְבּוֹנֵן פִּלְאֵי מַעְשֵׂי יָדֶיךָ

כִּי אֶחְשׂף כִּי אַכִּיר אוֹת מַעְבָּדֶיךָ

נִפְעַמְתִּי מִדַּבֵּר נַפְשִׁי נָבֹכָה.

וּבְרֹב שַׂרְעַפַּי בִּי לִבִּי יִשְׁטֹפוּ

אִם נָא אֶפְצֶה פִּי אִם מִלַּי יִטֹּפוּ

“מִי כָמֹכָה” אֶקְרָא מֵאֵין כָּמֹכָה.

מֵעֶצֶם הַנִּכְבָּד עַל־חוּג שָׁמָיִם

עַד־הַשּׁוֹכֵן נֶגְדּוֹ בִּתְהוֹמוֹת מָיִם

זֶה מִזֶּה יִינַק זֶה לָזֶה יַשְׁפִּיעַ

עַד־כִּי אֵשׁ מִמָּרוֹם מֵחֶרֶס מָטָה

לָתֵת מִחְיָה לָאָרֶץ תֵּרֵד מָטָּה

מִמֶּנָּה עֵץ יִצְמַח, עֵשֶׂב מַזְרִיעַ.

אֵין רוֹם אֵין עֹמֶק אֵין רֹחַב אֵין אֹרֶךְ

יַפְרִיד בֵּינוֹתָם אוֹ יַרְחִיק הַצֹּרֶךְ

כִּי בַקֶּשֶׁר אַמִּיץ יַעַנְדֵּם יָחַד.

אִישׁ עַל־דִּגְלוֹ יִשְׁמֹר הָעֵת וָפֶגַע

(כִּי תִשָּׁחַת תֵּבֵל אִם יָסוּר רֶגַע)

וּפְנֵי אִישׁ אֶל־אִישׁוֹ יַשְׁלִים וַיַּחַד.

גַּם מוֹצָאֵי לִבִּי מֵעַל גָּבֹהַּ

יִקְחוּ חֶלְקָם, אִם־מָשׂוֹשׂ בָּם אִם־נֹהַּ,

וּבְזִקֵּי מַתְכֻּנְתּוֹ תָּמִיד רֻתָּקוּ.

אִם שָׁמַיִם זַכּוּ עֹנֶג יִמְצָאוּ,

אִם בֶּעָבִים כָּסוּ פָנִים, יִגָּהוּ

יַזְהִירוּ עוֹד יָגִילוּ עוֹד יִשְׂחָקוּ.

וּכְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה וּכְעֵץ הַחֹרֶשׁ

בִּגְבֹהוֹת וּגְדוֹלוֹת נִמְצָא בָם שֹׁרֶשׁ

כֵּן כָּל־דָּבָר אַף־כִּי קֹרַץ מֵחֹמֶר.

אַף־כִּי נַפְשִׁי מִצּוּר שַׁדַּי חֻצָּבָה

וּבְחָכְמָה וּבְמַדָּע מִגֵּו נִשְׂגָּבָה

כִּי חֶלְקָהּ בִּמְרוֹמִים גַּם נִגְזַר אֹמֶר.

(1792)

מִתּוֹךְ הַשִּׁיר “מַחֲזֵה שַׁדַּי”

– – – –   – – – –   – – –

אֶל־שַׂרְעַפַּי נָתַתִּי צִיץ, וָאֵדֶא

עַל־כַּנְפֵיהֶם חָשׁוֹת מִנֶּשֶׁר קַלּוּ,

דֶּרֶךְ מֶרְחָב הָרֵק שִׂיאִי אַגְבִּיהַּ

וָאֶתְנוֹסֵס עַד־אֶל־רָמוֹתֵי שַׁחַק.

רוּחַ מִבִּינָתִי בֶּטַח יַנְחֵנִי

רוּחַ כִּי מִשַּׁדַּי בָּאִישׁ הָטְבָּעָה

לִבְרַק נָגְהוֹ וּלְאוֹר חִצָּיו לָלָכֶת,

עַמּוּד עָנָן יוֹמָם עַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה

בִּנְתִיבוֹת תּוּשִׁיָּה וּשְׁבִילֵי־חָלֶד

וּבְגִבְעָה וּבְבִקְעָה וּבְעִמְקֵי־פַחַת

בַּל־יֵתַע בַּל־יִגֹּף בַּל־יִשְׁתַּקֵּעַ

פֶּן־יַעְפִּיל פֶּן־יַהְרֹס פֶּן־יָהִין דָּעַת

כָּמוּס מֵעֵין בָּשָׂר עָמוּם מִשֵּׂכֶל

לוּ יִכָּוֶה אוֹ עַפְעַפָּיו תֶּחְשַׁכְנָה

מִנִּיצוֹצֵי בָזָק וּשְׁבִיבֵי־נֹגַהּ

כִּי בִגְדוֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת לָהָטוּ.

וָאֶתְאַבֵּךְ לָתוּר בִּשְׁפָאֵי־גֹבַהּ

מִבַּעַד הָאֶשְׁנָב חֶרֶס מִקֵּדְמָה

כָּל־מַעְבָּדֵי אֵלִים, גִּבּוֹרֵי־כֹחַ

מִצּוּר שַׁדַּי עַל־מִשְׁמַרְתָּם פֻּקָּדוּ.

אִישׁ אִישׁ עַל־מַשָּׂאוֹ שֵׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ

וּלְמִשְׁמַרְתּוֹ יָסוּרוּ בַּל־יַחְטִיאוּ

מִדֵּי גֶשֶׁם שִׁפְעָם אַרְצָה יָנִיפוּ

לָתֵת מִחְיָה וּלְהָרִיק טוֹב מִמָּעַל.

שִׁפְעַת אֶרְאֶלָּם אָנֹכִי חָזִיתִי

אַלְפֵי שִׁנְאָן רִכְבֵי אֵל רִבּוֹתָיִם

וּלְהִתְבּוֹנֵן בִּפְעֻלּוֹתָם עָמָדְתִּי.

כִּדְמוּת אִישׁ מִשְׁתָּאֶה נִדְהָם נִפְעָמְתִּי

וָאֶדֹּם וָאַבִּיטָה וָאַשְׂכִּילָה

כָּל־הֶהָמוֹן הָרַב הַזֶּה אָשׁוּרָה

וּבְקַוֵּי זִקִּים בָּם יָדָם אוֹחָזֶת

נִגְלָה אוֹרָם מִמַּחְצִיתָם וּלְמָעְלָה

וַיִּסָּתֵר מִמַּחְצִיתָם וּלְמָטָּה.

יָנִידוּ קַוֵּיהֶם אָנֶה וָאָנֶה

לִגְבוּל מַבָּטָם לַנְחוֹתָם בַּדָּרֶךְ.

רֶגַע יַפְרִידוּם אוֹ יַעַנְדּוּם רֶגַע

עַל־שָׁלשׁ עַל־אַרְבַּע עַל־שֵׁשׁ עַל־שֶׁבַע

אוֹ רֶגַע יַחְבִּירוּם יַחַד כֻּלָּמוֹ

וַיִּהְיוּ בִידֵיהֶם עָבוֹת וָחָבֶל.

אָמְנָם אֶחָד קָדוֹשׁ נִצָּב בַּתָּוֶךְ

הַשּׁוֹכֵן בֵּינוֹתָם כַּשָּׂר בַּחָיִל

יוֹפִיעַ בִּסְבִיבָיו נוֹרָא עָלֵימוֹ

בּוֹ מַעְיָנָם כָּל־מַעְיָנָיו בָּהֵמָּה.

אֵין טֹרַח אֵין עָמָל אֵין לוֹ רַק נֹחַ

עַל־כֵּס נָאוֹר כַּצַּח עַל־אוֹר יַגִּיהַּ

כִּי כוֹכָבִים כַּסַפִּירִים כּוֹנָנוּ

צוֹפֶה בּוֹחֵן סוֹפֵר שׁוֹקֵל בַּפֶּלֶס

פֹּעַל אָדָם עִנְיָנוֹ שִׂיג יָדֵהוּ

תַּחְבֻּלּוֹתָיו עֶשְׁתֹּנוֹתָיו בָּאָרֶץ.

(1808)

חֵלֶק שֵׁנִי, דִּבּוּר רִאשׁוֹן

אולם שער בית ארמון צדק. תקוה וחסן.

– – – –   – – – –   – – –

– – – –   – – –

תקוה: חֹסֶן, כֵּן הִיא: מִמְּךָ יָדִי גּוֹבָרֶת.

חסן: מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל תֵּתַע

תִּקְוָה כִּי בִלְבַב אִישׁ אֵין הִיא נִקְשָׁרֶת.

פֶּתַע תִּוָּלֵד בּוֹ תִּשָּׁבֵר פֶּתַע

הִיא כַלַּהַב כֵּהָה סָבִיב גַּחֶלֶת

בִּזְנַב הָאוּד עָשֵׁן לֹא מִתְלַקָּחַת

יִדְעַךְ מֵרוּחַ פֶּה, רֶגַע פּוֹרָחַת.

אֶל־שֵׂבֶר יִשְׂאוּ עַיִן

אִישִׁים בָּאֵד וָשֶׁבֶר

אַךְ אִם בּוֹשֵׁשׁ הַיֶּשַׁע

אָז יִאֵשׁ אֶת־לִבָּם כּוֹשֵׁל וַיָּעַף

עַל־אֵל אֵלִים יִזְעָפוּ וַיָּסֹבּוּ

תֹּאבַד תִּקְוָה, כִּי נִגְזָרוּ יַחְשֹׁבוּ.

לֹא כֵן אִם בִּי יִדְבָּקוּ

כִּי נֶצַח יִתְאַפָּקוּ:

כָּל־עוֹד מַכְאוֹב יוֹסִיפוּ

יוֹסִיפוּ גַּם־כֵּן אֹמֶץ.

כָּעֵת מִמַּזְמֵרוֹת זַלְזַלֵּי־גָפֶן

כֹּרָתוּ, עוֹד יִרְבֶּה בִשְׂאֵת וָיֶתֶר

תּוֹמֵךְ בִּי כֵן יַזְקִין, כֵּן בָּא עַד־מָוֶת.

סִיר לֹא יַמְאִיר לוֹ, לֹא יַכְאִיב לוֹ חוֹחַ.

תקוה: דַּעַת בִּשְׂפָתֶיךָ בָּרוּר מִלֵּלָה

אַךְ עוֹד רֵעַי יִכּוֹנוּ.

חסן: פִּתְחִי־נָא פִיךְ וּדְבָרַיִךְ יָאִירוּ.

תקוה: כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים כִּי תִתֵּן כֹּחַ

לַכֹּל, יָנוּב בּוֹ חָיִל.

אַךְ עַד־בּוֹאִי אֶל־גָּבֶר

אֵיךְ תּוּכַל לָבוֹא אָתָּה.

רִאשׁוֹן אֶל־הָאָדָם יִוָּלֵד שֵׂבֶר

אַחַר חֹסֶן יָבוֹא לוֹ לִישׁוּעָתָה.

חסן: הֵן טוֹב אַחְרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתֵהוּ.

תקוה: אַף אִם אוֹדֶה עַתָּה כִּי כֵן דִּבַּרְתָּ

אֵיךְ תִּמְצָא סוֹף דָּבָר אִם רֵאשִׁית אָפֶס.

אִם בִּין תָּבִין, אוֹ יוֹלַדְתֶּךָ אָנִי

אוֹ כָמוֹנִי כָמוֹךָ,

אַךְ רִאשׁוֹנָה אֶמְלֹכָה.

קַדְמוֹנִיּוֹת נָא תִּתְבּוֹנָן וַתַּחַז

חִישׁ מִשְׂגַּבִּי לָעִתּוֹת צַר וָחֵבֶל

לָסוּר שִׁכְמוֹ מִסֵּבֶל

אִתּוֹ אֶל־הַתֵּבָה עַד־בִּימֵי נֹחַ

בָּאתִי לִסְגֹּר הַשָּׁעַר.

רוּחַ סוֹעָה מִסַּעַר

וּבְזַלְעָפָה בָאָה סוּפָה מֵחָדֶר

אַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ

הַמַּעְתִּיק הֶהָרִים הַמַּרְגִּיז אָרֶץ.

יִתְפַּלָּצוּן מִתַּחַת עַמּוּדֶיהָ

גִּשְׁמֵי גָפְרִית יִשְׁטֹפוּ

וּבְרָקִים כִּפְלָדוֹת סָבִיב לִהֵטוּ

בִּעוּתֵי אֵל יַרְעֵמוּ

וּתְהוֹם לִתְהוֹם קוֹרֵא יַחְדָּו נִבְקָעוּ

וּנְחָלִים מֵעִם־גָּרוּ

לָזֶפֶת נֶהְפָּכִים חוּצָה פָרָצוּ

זַעַם יִצְעַד וּלְפָנָיו יֵלֵךְ דָּבֶר

הַמַּשְׁחִית וּמְכַלֶּה אִישִׁים וָאָרֶץ.

שָׁמָּה הַצִּי חָרֵד יָחֹג יָנוּעַ,

תּוֹכָהּ אַנְשֵׁי הַשֵּׁם לָנֵס נִשָּׂאוּ

בִּרְתֵת רוּחָם וּבְחִתַּת לֵב יָשֹׁמּוּ.

שָׁם אֶל־נַפְשָׁם נִבְהָלֶת

מִי שִׁלַּם נִחוּמִים אִם לֹא תּוֹחָלֶת.

מִי זֶה תֹּאמַר מִי הֶחְזִיק בִּימִין צֶדֶק

עֵת אַמִּיץ לֵב וּבְלִי דִמְעָה עַל־לֶחִי

לִשְׁחֹט בֵּן יַקִּיר לוֹ וִידִיד הַנָּפֶשׁ

שָׁלַח יָדוֹ לָקַח אֶת־הַמַּאְכָלֶת

מִי שָׂם רוּחוֹ כִּכְפִיר אִם לֹא תּוֹחָלֶת.

יוֹם צִיר נֶאְמָן פָּדָה מִצַּר וָלַחַץ

הָעָם בָּחַר לוֹ אֵל לִהְיוֹת לוֹ חֵלֶק

יוֹם תָּעָה בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ

מִצְרַיִם מֵאָחוֹר הַיָּם מִקֶּדֶם

יוֹם בָּקַע יָם לַעְבִיר עֵדָה נִבְדָּלֶת

מִי יִלָּוֶה אֵלָיו אִם לֹא תּוֹחָלֶת.

– – – –   – – –

– – – –   – –

עַל־רֹאשׁוֹ תַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ

בַּיוֹם, קֶרַח בָּאֶמֶשׁ

אַךְ אִם עִמִּי רָץ אֹרַח

אַיִן נֶגְדּוֹ כָל־טֹרַח,

עוֹבֵד אֶת־אַדְמָתוֹ.

אָסוּר תּוֹךְ בֵּית הַסֹּהַר

דּוֹבֵר עִמִּי סָר חֵבֶל

אַךְ בִּי יָחִיל אֶל־זֹהַר

עָמָל יִשְׁכַּח וָזָעַם

גַּם יִקֶר מִקְרֶה פָּעַם:

אֶל־קוֹל זִקָּיו וָחֶבֶל

יָעִיר קוֹל שִׁירָתוֹ.

(1791)

קֶטַע מִתּוֹךְ הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי

(מערה אפילה)

– – ͝ – –   – – – –   – ––

מדון: הוֹי שׁוֹֽכְנֵי יָוֵן בִּמְחִלּוֹת־רֶתֶת

מִי יַעֲצֹר אֶתְכֶם. חִישׁ הִנָּתֵּקוּ

וּפְחוּ חֲמַת תַּנִּין וּמְרוֹרוֹת־פֶּתֶן

מֵרוּחֲכֶם הָרְעָל, מִפִּיכֶם סֶחִי.

רוּחוֹת בְּנֵי קִיטוֹר כִּי תִכּוֹנָנוּ

אֶל־תּוֹֽכְחוֹת חֵמָה, מָה לֹא תִרְגָּשׁוּ

הַיּוֹם לְעֵדֶר עֵדֶר לָשׁוּט. לָמָּה

לֹא תִזְרְעוּ בִשְׁמִי אַבְדָן וָקָטֶב.

לָמָּה לְהָרַע לִי מִשְׁפָּט תַּהְפֹּכוּ

לִזְכֹּר כְּהַיּוֹם הָרְחֵם מֵרֹגֶז.

גַּם רַחֲמֵיכֶם הָהּ אַכְזָרִי הֵמָּה

וָאַתְּ מְקוֹר פִּידִי נֹגַהּ מִרְשָׁעַת

לוּ אוּֽכְלָה שַׁסַּע חֵיקֵךְ כַּלָּיִשׁ

לִרְווֹת שְׂפָתַי נָא בִדְמֵי מֵעָיִךְ.

לָמָּה בְשַׂר בָּנַיִךְ לֹא אוּכָלָה

לָתֵת לְשִׁנֵּי חַיְתוֹ־יַעַר טָרֶף

לִהְיוֹת לְמִשְׂחָק אֶל־צִפָּרְנֵי־פָרֶס.

הָהּ כִּי זְבוּל חֵרֵשׁ וקְשֵׁי יוֹם זָרוּ.

הֵא נָא לְאוֹיַבְתִּי יוֹם גִּיל, הִנֶּהָ

דֶּגֶל מְשׂוֹשָׂה לָבֶטַח פּוֹרָשֶׂת.

מַה־לִּי לְהוֹחִיל עוֹד, חַיִּים לִי לָמָּה.

יָמַי בְּדוּמָה מֵחַיַּי לִי טֹבוֹ.

– – – –   – – –

– – – –   – –

נוּסָה בִמְשׁוֹאַת אָמֶשׁ

נוּס מִתַּחַת הַשָּׁמֶשׁ

נוּס מָדוֹן כִּי נִשְׁבַּרְתָּ

אֵיד לָטַשׁ לָךְ חַרְבּוֹ.

אוֹי כִּי תִּשְׁתֶּה לָנֶצַח

רֹק וּכְלִמּוֹת וָרֶצַח

גּוּמָץ לַזָּר חָפַרְתָּ

עַתָּה נָפַלְתָּ בוֹ.

(1793)

– – – –   – – – =   – – –

– – – –   – – –

הַיָּם שָׁקַט, גַּלָּיו בִּמְרוּצַת־נַחַת

הָרוּחַ צַח עַל־כַּנְפֵי נֵס יָפוּחַ

וּסְפִינָה בִרְוָחָה כָּעוֹף פּוֹרָחַת

וּלְיַרְכָתָהּ חוֹבֵל יִישַׁן יָנוּחַ.

אַךְ פֶּתַע יָם יֵהֹם כִּשְׁאוֹל מִתַּחַת

יַרְחִיב נַפְשׁוֹ יַבַּע כַּדּוּד נָפוּחַ

תַּחַת רַגְלָיו חוֹבֵל יִרְאֶה הַשָּׁחַת

וּבְסוּפָה וּסְעָרָה סוֹעָה הָרוּחַ.

חָכְמָתוֹ תִּתְבַּלָּע נַפְשׁוֹ רַב תֵּלֶא

יַטִּיל כֵּלָיו יָסִיר נֵס יִכְרֹת תֹּרֶן

וַיַּגִּיעַ אֶל־חַף מִדֶּרֶךְ פֶּלֶא.

מֻצָּל, אַךְ אֵיךְ מֻצָּל? כַּנָּס מִפָּחַד

כְּאוּד מֵאֵשׁ כַּמֹּץ מִסַּעַר גֹּרֶן,

עָיֵף כּוֹשֵׁל יִשֹּׁם יִשְׁאַף גַּם־יָחַד

מוֹרָשֵׁי לִבּוֹ יָחַד,

מֵאָן יָבוֹא עֶזְרוֹ נֵּהָה אֶל־שֶׁבֶר,

תִּקְוָה אֶל־אַחְרִיתוֹ אַחְרִית אֶל־שֵׂבֶר.

כֵּן אָנֹכִי הַגֶּבֶר:

לִקְשֵׁי לִמְרִירֵי יוֹם עַתָּה צוֹרֵחַ

מִשֹּׁד מִקֶּטֶב בַּת עַמִּי בוֹרֵחַ.

(1789)