א. בְּלֶב־יָם.
אניה קטנה בלב ים!…
גלי הים, אשר באזור החם, יטלטלוה, והיא תתנשא, תרד ותשט הלאה, הלאה בלי כל מטרה. אך מים ושמים מסביב לה. השמש, הסובבת על פני רקיע התכלת, תשלח אליה את קויה הלוהטות. אין לאניה לא תרן ולא מפרש. המשוטים תלוים בצדי האניה: עזובים המה, אין מחזיק בהם.
והאניה איננה ריקה: אנשים יושבים בה — ששה מהם חיים ואחד מת. ארבעה מאלה החיים — אנשים גדולים ושנים — נער ונערה.
שלשה מהאנשים הגדולים היו בעלי עור לבן, ילידי אירופא. ואחד — אֹדם־שחור, אפו חרום, ושערותיו שחורות, ארוכות וקשות, כל זה העיד עליו, כי יליד מָלַקה הוא.
הנערה היתה כבת שתים עשרה שנה, והנער בן ארבע עשרה. הם היו דומים זה לזה במראה פניהם, כי שניהם היו בני אב אחד.
המת שכב על קרקע האניה ולפי בגדו אפשר היה להכיר, כי מלח הוא. זה לא כבר נפח נפשו. רעיו החיים הביטו אליו כמתיאשים ויאמרו בלבם: אכן קרבה העת וגם אנחנו נהיה כמוהו. עוד מעט ונתראה כלנו עם ידידנו המת בעולם שכלו טוב.
פני האנשים החיים נעוו מרעב והלבינו כמעט כפני מת, וביאוש גמור צפו לקראת המות, אשר הלך וקרב אליהם. הילדים שכבו באין אונים בקצה האניה. מה חורו פניהם ומה רפו כל יצוּרי גום!
אחד מהאנשים החיים, בעל זקן מגוּדל, היה רב החובל רֶדְוִיד, איש אמריקני. הוא היה בעל צי מסחר המחזר על איי הודו. שם הַמַּלַּרֵי — סַלָּא, והוא היה חובל, והנותרים — מלחים. הנער הֵינריך או הנרי, והנערה נֶלִי היו בני רב החובל.
הילדים בקשו פעמים רבות את אביהם, כי יקחם אתו בעברו ארחות ימים; אך הוא השיב תמיד את פניהם ריקם. הוא אמר להם, כי אמנם יפה הוא הים מאד בעת אשר מימיו שוקטים, ופניו כראי זך. כן נאה לראות כאשר ינשב בו רוח צח, וגלים קטנים ידודון, ידודון וכמו ישחקו מטוב לב. אבל לפעמים ירעם הים פניו, ירגז, יתקצף, והגלים יתרוממו כהרים, יזחלו כנחשים, יתרוצצו ויהדפו איש את אחיו בחמה עזה, ואז סכנה נוראה נשקפת לכל בני האדם האומרים לרכב עליו ולשוט באניה. אך הנרי ונלי היו ילדים אמיצי־לב, ויתאוו מאד לראות את מחזות הים הגדולים ולתור ארצות שונות, ויפצרו תמיד באביהם מאד, עד כי נאות להם, ויקחם עמו בלכתו למסעיו אל ארצות הודו המזרחית. ובעברו מאי מַנִילי — אחד מאיי פיליפּי — אל אחוזת ההולנדים בְצֶלְבֶּס, עמדה עליו רוח הצפון, היא רוח סערה איומה, ותטביע את הצי בים הצלבס, ואנשי־האניה מהרו להמלט על נפשם באניה קטנה. אפס גם בה היו צפוים אלי מות, גם אחרי אשר נח הים מזעפו, כי כל צידה לא היתה להם, וגם מים לשתות אין, כי מי הים לא יצלחו לשתיה, כי מרים הם. ויסבלו האנשים רעב וצמאון עד כי כשל כחם, ואחד אחר אחד מתו; וגם אלה, אשר עוד נשמתם בקרבם, נדמו כשלדים יבשים 1, כי חרב מלאך המות היתה תלויה מעל ראשיהם. מלבד בעיני הילדים עוד לא כבה אור החיים, בהם עוד נגה אור הילדות למרות כל התלאות אשר מצאום. כידוע, הילדים, גם הקטנים מאד, יכולים לסבל רעב וצמאון הרבה יותר מאנשים גדולים.
גם על פני המלקי לא נראו עוד עקבות המות, כמו על שאר חבריו, אולי יען כי כחו היה רב מכח חבריו, ואולי יען כי על פניו, אשר כמו חוצבו מנחשת־קלל שחור, אי־אפשר היה להכיר סימני עצב ותלאה.
קוי השמש חדרו עד התהום ויאירו את מי הים השקופים, ועולם חדש נראה בו: המון בריות נפלאות, עופות מוזרים דומים לדרקונים וחיות נוראות, אשר בקפיצה אחת יכלו לגשת עד האניה ולהפכה. אור גדול שפוך על כל היקום. פני הים שוקטים ומאירים, אך בקרב לבבות הנוסעים באניה הקטנה חשך ושממון. לשוא יביטו מסביב, אין ארץ ואין גם סלע, כי אם מים, מים ומים!…
ב. קֶבֶר לֹא כָרוּי.
האנשים אשר ישבו באניה הביטו לפעמים איש אל רעהו ופעמים אל המת השוכב בקרקע האניה, וכמו הגידו במבטי עיניהם: אבדנו כלנו, אבדנו! אין תקוה! רב החובל רדויד ורעהו מוּיטַרְגְ, איש אירלנדי, חרדו בראותם כי פני המלח השני מפיקים התרגשות עצומה ועיניו תועות כעיני המשוּגע, וידאגו פן הסתתרה בינתו.
— שמע נא, מיוטרג! — אמר רב החובל אל רעהו האירלנדי. — מה בצע כי נחזיק את המת באניה? טוב כי נקברהו בקבר הראוי לאיש־הים. חברנו זה המנוח קנה לו בצדק את שם הכבוד הזה.
לפי הנראה השפיל רב החובל את קולו בדברו, לבל ישמע המלח, בעל הענים התועות, את דבריו.
— הרם נא את המת בכתפיו, ואני ברגליו, ונורידהו לאט המימה. ואתה, סלא! — פנה רב החובל אל המלקי — שב על מקומך כי אנחנו שנינו נעשה את המוטל עלינו.
הדברים האחרונים דבר רב החובל להניא את המלח השני מהשתתף בעבודתו אחרי ראותו כי לא היתה בינתו ישרה. רב החובל והאירלנדי קמו ממקום שבתם וירימו את המת. ואף כי כחותיהם רפו מאד מרעב ותלאה, בכל זאת לא היה להם המת למשא כבד, כי כלו נהפך לשלד עצמות. רגע הרימו שניהם את עיניהם למרום כמו התפללו דומם לאלהים הממית ומחיה, ואחר הורידו את המת לאט לאט אל המים. תנועה קלה נראתה על פני הים, כמו השליכו אליו כפיס מעץ. אך המלח השני השמיע פתאום קול זעקה נוראה, אשר הֵדוֹ התפשט למרחוק על פני הים השוקט. הוא קפץ קפיצה עצומה, אשר ממנה נטתה האניה הצדה, ויעמוד על שפתה, על המקום אשר ממנו הורד המת ויפרש את כפיו השמימה וכמו אמר לרדת אחר המת אל המצולה.
אך כרגע עמד שם בלי נוע. לעיניו נראה מחזה חדש אשר כמוהו לא ראה. איזו חיה איומה הגיחה מבטן הים ותקרב אל המת. החיה ההיא היתה אַקוּלה — מין תנין — שראשה כתבנית פטיש. האקוּלה הזאת שוכנת בים הצלבּס. עיניה הגדולות האירו כמראה זהב.
על פני גלי הים, במקום אשר הורד המת, התרומם עמוד רסיסי מים, אשר הסתיר מעין הרואים את המת ואת האקולה. בעד העמוד הזה היה אפשר לראות רק כרצועת אור פוספורי, כאור הברק הבוקע את הענן; אחרי כן חדל עמוד המים, על פני הים נראה קצף ואחר שבה הדממה כמקדם.
איום היה המחזה הזה. גם הילדים קפצו ממקומם וכלם יחד הביטו אל המצולה, אך כרגע נעלם כל המחזה. את גוית המת הורידה האקולה אל מאורתה, אשר במעמקי התהום.
ג. הָעוֹף אַלְבַּטְרס.
בלב נפעם ונשבר שבו האנשים אל מקומם, אחרי קברם את רעם. לבד המלח ההוא, אשר עמד כמקדם על שפת האניה בלי נוע, וכמו אמר לחדור במבטו אל עמקי השאול, אשר שמה הורד המת.
אחרי כן השמיע האיש עוד הפעם קול צעקה איומה וכרגע עלה על הספסל. רב החובל ורעיו ראו כי מתעתד האיש לקפץ המימה וימהרו לתפשו, אך במעוף עין אחד עזב האיש את האניה.
בין היושבים באניה לא נמצא גם אחד אשר תשיג ידו להציל את האֻמלל. לוּ ירד אחריו איש למשות אותו מהמים, כי עתה משכהו המשוגע בלי ספק אל המצולה. רגעים אחדים כסו המים את האיש, אך אחרי כן עלה האיש מן המצולה. מי הים הקרים השיבו אל האיש את בינתו, גם הסכנה הצפויה אליו רפאה אותו משגעונו. אז קרא האיש לעזרה, אך הרוח נשאה את האניה במרחק מאה מיתר. אז מהרו יושבי האניה ויקחו את המשוטות בידיהם ויחתרו אל מקום הטובע.
האניה קרבה כמעט עד חצי הדרך והנה אַלבטרס, עם חרטומו הכפוף כאגמון וכנפיו הפרושות והגדולות גם מכנפי הנשרים הגדולים, נראה באויר.
יושבי האניה לא שמו מתחלה לב אל העוף הזה, כי הביטו רק אל מצולות הים, ביראם פן תבוא אקולה לטרף את נפש הטובע ולא חשו לסכנה, אשר נשקפה אליו ממעל, ויחתרו בכל עז לגשת אליו מהר.
— לרענו האֻמלל, לפי הנראה, שבה הדעת, — אמר רב החובל — נמהר נא להצילו. בעוד חמשה רגעים נעמוד על ידו —.
אך המלקי עזב פתאם את המשוט, ועיניו נטיו אל הצל, אשר עבר על ראשיהם, ויחרד.
גם רב החובל והאירלנדי אשר בתחלה לא הרגישו את קרבת העוף הנורא שמעו עתה קול שרקה כקול שער סובב על צירו. וישאו עיניהם ויראו והנה אלבטרס יורד במעוף מהיר כחץ מקשת, ולפי הנראה היה ראש הטובע מטרתו. זעקה גדולה נשמעה על פני הים, גם יושבי האניה גם הטובע קראו קול גדול, אשר התבולל יחד עם הקול הצרוד אשר השמיעה הצפור. ואחר הגיע לאזני האנשים קול נפץ — האלבטרס הכה בחרטמו החזק כיתד ברזל בגלגלת הטובע וישברנה וימיתהו כרגע, וגויתו החלה לרדת אט אל תהום הים.
כל זה נהיה במעוף עין, עד כי לא הספיק רב החובל לירות בצפור ולהציל בזה את חברם משחת. ורק אחרי אשר הורג הטובע מצא רב החובל עת להוציא את הרובה ויור אל האלבטרס ויחצהו בצדו. ותפול הצפּור הפצועה אל המים לא הרחק מן המקום אשר נטבע שם האיש.
— אכן אֵחרנו המועד! — קרא רב החובל בפרשו את כפיו באפס תקוה.
אז עזבו האנשים את משוטיהם, והאניה החלה לשוט עוד הפעם אל כל אשר נשאה הרוח.
ד. יַבָּשָׁה! יַבָּשָׁה!
שוממים ומתיאשים ישבו האנשים באניה, אשר שטה אט הלאה, הלאה, מבלי דעת אנה היא שטה ובעינים נמקות ראו את המות הולך וקרב אליהם, ואין מציל…
בערב כסו פני השמים בעבים. הדבר הזה הביא להם פחד ותקוה כאחד: אם ירד הגשם והיו להם המים אשר יתכנסו בשולי האניה לרוות נפשם השוקקה, אבל אולי תקום עוד הפעם רוח סערה והפכה את אניתם הקלה על פניה…
והסערה אמנם התחוללה אך גשם לא היה. אפס לפנות בקר נשב רוח משיב נפש. הרוח ההוא היה להם לאות, כי היבשה קרובה אליהם.
הרוח השיב את נפשות האֻמללים והתקוה לראות ארצות החיים האירה אליהם עוד הפעם, אחרי אשר כמעט אפסה כלה.
— לוּ היה לנו עתה נס, — אמר רב החובל, — כי עתה היתה האניה ממהרת דרכה ואפשר כי היתה מביאנו אל איזה חוף.
— האם התּיקים האלה לא יסכנו לעשות מהם נס? — אמר סלא, בהראותו על שני תיקי בד אשר היו מונחים על קרקע האניה. — בוא הנה, מיוטרג פנה המלקי אל האירלנדי — ועזרת לי להקים את התרן ולפרש עליו את הנס.
— מאין תקח תרן? — שאל מיוטרג.
— אנחנו נקח משוט ונעמידהו ונחזקהו אל ירך האניה ועליו נפרש את הנס.
ואף אמנם כעבור רגעים אחדים הקימו האנשים את התרן ויפרשו את הנס והרוח בא אל תוכו ויתנפח הנס והאניה כמו התנשאה על כנפים ותשט מהר.
קוֹמפּס לא היה לאנשים ההם, ועל כן לא ידעו בדיוק אנה הם נוסעים, אך זר הזהב אשר בקצות השמים העיד, כי שמה ירד השמש בבואו.
הרוח אשר נשבה להם עתה היתה מאותן הרוחות הידועות במקומות ההם, אשר בהחילן לנשב לא תשנינה את ארחן במשך שעות אחדות. הנוסעים ידעו כי האניה שטה ימה, ואם לא תפסק הרוח והגיעו במשך שעות אחדות אל אי בוֹרנֵיאָ.
המקום אשר עליו נמצאו הנוסעים, היה קרוב אל הָעִקִוַטוֹר במדת מעלה אחת. היום והלילה שוים שם תמיד ועל כן יקרא להעקוטור קו־משוה־היום. במשך שתים עשרה שעות הלילה נשב הרוח ימה וישא את האניה הלאה, הלאה.
הם עברו כמאה מיל, והנה לאזניהם הגיע קול ענות חלושה, כקול איש גונח ונאנח מעצמת מכאוביו. אף כי לא נעים הוא לאזן קול אנחת אֻמלל, אבל להנוסעים היה גם הקול הזה כמבשר בשורה טובה, כי היה לעד אשר בקרבת המקום ההוא נמצא בן אדם, ילוד אשה כמוהם. הנוסעים החלו לתאר בדמיונם, כי נוסע אֻמלל כמוהם קורא לעזרה כי נשברה אניתו.
הם הביטו אל כל עבר, כרו אזן, האזינו, הקשיבו, אך טרם יודע להם מאין יצר הקול.
— מה הוא קול הצעקה הזה? מאין הוא בא? — שאל מיוטרג את רב החובל.
אפס בטרם הספיק האירלנדי לענות והנה נשמע עוד הפעם קול אנקה שובר לב וחודר חדרי בטן, כקול איש אשר חרב רוצחים מעופפת נגד פניו.
— דיוגַן הוא! — קרא סלא בהכירו את הקול.
רב החובל זכר את אשר קרא בספרים על דבר החיה הזאת, אשר דמות תנין לה ושמה דיוגן, או פרת־הים. החיה הזאת שוכנת ביַמי המזרח ובקריאתה לא תבשר טוב, כי להפך — היא משמיעה, כי סערה קרובה לבוא. על כן נפלו פני רב החובל. אולם סלא נחם אותם באמרו, כי החיה הזאת שוכנת לרוב בקרבת היבשה.
ואף אמנם בהאיר הבקר ראו והנה בקצה אופק השמים נראה אי בורניאָ עם הרריו המכוסים בערפל.
— אדמה! — קראו כלם בשמחה וכלם יחד וגם הילדים בתוכם הודו לה' על פדות נפשם.
אך רב החובל ראה, כי עוד לא הגיעה השעה לשמוח, כי עוד לא עברה הסכנה מעל פניהם. הוא ראה מרחוק כי בינם ובין היבשה, אשר אליה נשאו נפשם תפסיק רצועה לבנה, בדרך מכוּסה שלג, ומילים אחרים היא פונה ועוברה אל הימין ואל השמֹאל.
כל אלה המה הרי אלמוגים אשר מתחת למים ואשר כמוהם נמצאו סביב איי הודו. יצורים קטנים מאד כגרגירי חול דק בנו את החומות הבצורות ההן, כי התדבקו אחד אל אחד ויתקשו כאבן, וכעבור ימים רבים היו להר גדול. היצורים ההם כמו בקשו להגן בעד הארץ הברוכה ההיא לבל יבואו גלי הים להשחיתה. הים ההוא הנקרא בשם אוקינוס, או הים השוקט, איננו מקבל תמיד את אורחיו בסבר פנים יפות. אמנם ברוב העתים שוקט הוא, אבל לפעמים תהיה עמו רוח אחרת ואז יזעף ויכעס מאד, ואז איום ונורא הוא! לפעמים תגיח רוח טיפוֹן מסתרה, ואז יהמה הים, וגליו כמלאכי משחית יבקשו לשטף ארץ ומלואה, ואוי לה לאניה שפגעה בהם בחמתם; המים הזדונים נפצוה והפכו אותה על פניה, והורידו אותה ואת כל אשר בה אל בטן הים…
ככל אשר הוסיפו לגשת אל החוף כן הוסיף רב החובל להוכח, כי כל זמן אשר לא ישקט הרוח אי אפשר להם לעשות דרכם דרך סלעי האלמוגים, כי אם ידחפו המים את אניתם אל הסלע ותנפץ כחרס, כי שם קרוב אל הסלעים ההם יהמו, ישוקו הגלים בכח עצום מאד, כמו יחר להם מאד על אשר יעמדו הסלעים לשטן להם על דרכם; לכן צוה רב החובל להסיר כרגע את הנס למען לא תמהר עוד האניה את דרכה. המשוט אשר נעשה לתרן נשאר במקומו, כי משוטים רבים היו להם מבלעדו, ואך שני אנשים בלבד נשארו באניה אשר יכלו להחזיק משוט בידם.
סלא ומיוטרג תפשו את המשוטים ויחתרו בהם, והאניה התנהלה עתה לאט, לאט. כלם חגרו שארית כחם לעצור בעד האניה לבל תשוט אל המקום המסוּכן אשר אליו נשאוה הגלים הזועפים. אולם ידיהם רפו מעשות תושיה.
אפס בעת ההיא האירה השמש. הרוח שקטה כלה וגם פני הם שקטו.
בעברם בין הסלעים דרך מיל ראו הנוסעים ביניהם כעין מעבר, אשר שם אפשר לעבור בלי סכנה, וימהרו ויטו שמה את האניה. רב החובל ישב אל הַמַּפנֶה2 להתוות לאניתו את הדרך.
סכנה רבה היתה נשקפת להם בעברם בין טורי הסלעים, כי גם אחרי אשר שקט הרוח, עוד לא חדלו גלי הים מהתנשאות בשאון בין הסלעים. גל אחר גל התרומם בהמולה רבה כהמות בטן האדמה לפני הרעש. מכל עברים התנשא עמוד מים רבים, אשר נהפך לקצף לבן ובכח רב נפל וישפך לרסיסים.
אולם במעבר הצר אשר בו היו המים שוקטים, ואחרי עמל רב הצליח בידם לעבור בו וסוף כל סוף עמדה רגלם על אדמת בורניאָ.
ה. הַשְּׁתִיָּה וְהָאֹכֶל.
מים, מים!
נוראים הם יסורי הרעב, אך יסורי הצמא גדולים מהם. אמנם בתחלה אי אפשר להכיר מי מהם הגרוע, אך רגש הרעב יפוג מעט, מעט במדה שכחות הרעב הולכים וחסרים, אך יסורי הצמאון להפך יגדלו מרגע לרגע; כי כמו אש תוצת ותלהט בקרב הצמא האֻמלל, והאש תגדל מרגע לרגע והיתה למדורה אוכלת את קרביו.
הנוסעים אשר כמעט שבוע תמים סבלו רעב וצמאון, עתה בעלותם היבשה בקשו בראשונה במה לרוות צמאונם.
לב רב החובל היה מלא פחד. כי הוא ידע אשר באי ההוא לפעמים יעברו חדשים אחדים ימי בצרת, אשר גם טפה אחת לא תרד מהשמים, ואם לא ימצא להם מעין וגועו בצמא.
אפס כאשר נשאו עיניהם אל היער ראו והנה שם תעלה עמוקה. סלא מהר שמה, וירא, והנה אמנם נחל שוטף שם ומרחוק נשמע קול שמחה אשר השמיע סלא בקראו: מים, מים ממתקים, מי נחל! אז מהרו כלם אל הנחל ויכרעו על שפתו וישתו וישיבו את נפשם.
הנחל ההוא בנפלו אל הים שם לו מעבר בין הסלעים והוא נתן לנוסעים לגשת עד היבשה, כי לולי הוא לא יכלו הנוסעים לגשת שמה. כן הוא דרך היצורים הקטנים הבונים הררי אלמוגים, כי הם לא יבנו את בניניהם המוצקים במקום אשר ישתפך הנחל, ולפעמים נמצא מטעם זה בין הסלעים דרך רחבה, אשר בה יוכל לעבור גם צי אדיר.
אחרי אשר שברו את צמאונם החל הרעב להציק להם ביתר שאת, ויחלו לתור להם אֹכל. אך לדאבון לבבם מסביב להם לא נראה מאומה ורק סלא בעינו החדה ראה איזה דבר מרחוק על החול אשר על שפת הים ויאמר לחבריו: הכינו אש ועצים, אנכי אביא לכם אֹכל.
רב החובל, מיוטרג והילדים, מהרו לאסף ענפי עצים. היער החל במקום אשר כלה החול ויהי לקיר אחד גבוה כמאה רגל, כי העצים הרמים צומחים שם תכופים, איש על יד רעהו בשורה ישרה, ורק עצים אחדים הרסו לגשת קרוב יותר אל החוף. בראש כלם עמד עץ ענק אחד בעל ענפים רבים וגדולים, וענפיו היו תכופים כל כך עד כי לא חדרו קוי השמש בעדם, אף כי בעת ההיא עמדה השמש כמעט בחצי השמים והחום גבר מאד, מאד.
הנוסעים נועצו יחד ליעד להם מקום לנוח תחת העץ הזה עד אשר ישובו מעט לאיתנם ואז יבקשו להם מקום יותר טוב.
באספם ענפי עצים יבשים חצבו אש בחלמיש ויציתו את המדורה. בעת ההיא הלך סלא הלך וקרב אל הים. בגשתו עד הסלעים בא סלא אל תוך המים ויכף ראשו כמו בקש דבר מה ואחר, כאשר הגיעו המים עד ברכיו, הרים את קומתו בעמל רב, כמו הרים משא כבד. כאשר זקף סלא את קומתו, ראו חבריו והנה בידו אבן גדולה, אשר עליה נדבקו מסביב שבלולים3 לרוב.
— האם משוּגע הוא סלא, כי ישא לנו אבן גדולה? המעט ממנו אבנים פה, כי יביא אלינו עוד אבן מרחוק? — קרא מיוטרג.
— אל נא תבהל ברוחך לשפט, — ענה רב החובל. — לא אבן היא, כי אם שבלול גדול, אשר הקפו גדול יותר משתי רגל. התראה איך יכוף סלא את קומתו בשאתו אותו. אמנם משא כבד הוא! מהרו והגדילו המדורה. השבלול הזה לא נעים לחיך אם איננו מבוּשל כראוי.
בעוד רגעים אחדים נגש המלקי עם משאו. רב החובל לא שגה במשפטו: סלא הביא בידיו שבלול גדול.
— הנה אדוני, רב החובל! מזה נכין לנו ארוחה דשנה. אין לנו צרך לשבר קליפתו, כי האש תעשׂה את הדבר בלי עזרתנו.
כל האנשים סבבו את השבלול הגדול הזה ויתפלאו עליו מאד. שבלולים כשבלול הזה ימצאו רק בים הודו וידועים הם ליורדי הים בשם שבלולי סינגפוּר. אחדים מהם ארוכים כחצי מתר וגם רחבם כמעט כמדה הזאת. ולפי עדות אחדים מחכמי הטבע יש שבלולים שמשקלם עולה לחמשה עשר פוד. אולם בעת ההיא לא היה לב הנוסעים לדרש בהלכות שרצים, כי הרעב נגש בהם למלא את בטנם במה שיהיה ובלבד כי לא תהיה עוד ריקה.
סלא הרים את השבלול וישליכהו אל תוך המדורה ויקיפהו מסביב בענפים בוערים. עשבי הים, אשר דבקו אל קליפת השבלול, החלו להשמיע קול משברים בגעת בהם האש, והמים שבהם החלו לפעפע ולצאת בתבנית אֵד ויחד עם האש התרוממו עד ענפי העץ הגבוה אשר מתחתו הוצתה המדורה.
סלא, אשר היה בקי בצלית שבלולים הודיע, כי כבר נצלה השבלול דיו. וימהרו ויוציאוהו במוט אשר היה באניתם. קליפת השבלול נפתחה בלי עמל כי היתה רצוצה וסדוקה מהאש. בקמטיה הרחבים נמצא אֹכל רב די להשביע לא חמשה, כי אם גם עשרה אנשים. אולם בשבתם יחד מיוזנים במזלגות, אשר עשו להם מעץ, לא קמו ממקומם עד אשר לא נותר בקליפת השבלול מאומה, ואז חלף הרעב מקרבם כליל.
ו. הַמַּפֹּלֶת.
אחרי אשר שברו את רעבונם, שכבו הנוסעים לנוח ויישנו כל הלילה שנה מתוקה וערבה, — אף כי מצע לא היה להם, כי אם על העפר שכבו, וגם בגדיהם שנקרעו לא היו די לכסותם ולהגן עליהם מפני הצנה; והצנה אמנם גדולה על היבשה מאשר על הים, ומה גם באזור החם. אך האנשים היו עיפים מאד ועל כן נעם לה גם מצע העשב ולא הרגישו את הצנה השולטת בלילה. כל מאורע לא הרגיז את שנתם המתוקה, מלבד איזה חלומות רעים, שהם היו פרי התלאות הרבות אשר עברו עליהם.
ביום השני והשמש יצאה בכל הדר גאונה, כי על האי בורניאָ תהל השמש תמיד באור גדול ובהיר יותר מאשר היא מאירה במקום אחר.
הנוסעים קמו ממשכבם בטוב לב כי החליפו כח. והנריך ונלי היו שמחים ועליזים וילכו אנה ואנה לתור ולראות בדברים הנפלאים אשר נמצאו על האי ההוא. הם התענגו לראות את ים התכלת אשר נראה כיאור גדול סגור בתוך סלעי האלמוגים הסובבים אותם כעטרת לבנה כשלג. שעה רבה הביטו אל הנהר ודגיו המוזרים, אשר שוטטו בו אנה ואנה, ואשר כמוהם לא ראו מעודם. גם עצים נפלאים ראו שם: עץ הבמבוס אשר ענפיו נמשכו ככידונים ודקלים שתמות מנשב4 להם, ועוד דברים נפלאים רבים הנמצאים באזור החם ונותנים למקום חן וקסם נפלא.
אך לא עת רבה יכלו הנוסעים להשתעשע במחזות היפים, אשר נוכח פניהם, כי הרעבון אשר התעורר בקרבם עוד הפעם הזכירם, כי עליהם לבקש אֹֹֹכל לנפשם. וילך סלא לחפש על שפת הים אולי ימצא עוד שבלולים. מיוטרג עשה לו חכה וילך לצוד דגים, ורב החובל שם את נשקו עליו וילך היערה לצוד ציד, אחרי אשר צוה את ילדיו לבל יעזבו את מקומם תחת העץ אשר לנו בו הלילה.
רב החובל הלך לדרכו בלב שוקט. הוא ידע כי על אי בורניאָ אין אריות ונמרים. אכן מהר קצה נפש הילדים בשבתם באפס מעשה תחת העץ. עת רבה הלכו מסביב לעץ עד אשר עיפו רגליהם. אולם לא נעים היה להם לשבת על הקרקע, כי רגילים היו מעודם לשבת על הכסא או הספסל. אז לקחו את קליפת השבלול והפכוה ותהי להם לכסא וישבו עליה.
אך ישבו הילדים על הכסא, אשר המציאו להם, והנה מאחורם נפל איזה דבר כבד, אשר נגע בעברו נגיעה קלה ביד הנער וישרטנה, ובנפלו על קליפת הצב שבר ממנה חתיכה גדולה. הינריך ראה, כי במקום אשר נגע בו הדבר הנופל בידו נקרע שרווּלו5 מן הכתף עד כף ידו כמו נחתך בדבר חד. על כתנתו היו גם נטפי דם אשר יצאו מידו הפּצועה פצע קל.
בהביטם אל סביבם ראו והנה כדור גדול שתבניתו כעגול ערוך ומראהו ירוק־שחור, וכלו מכוּסה במסמרים כשערות הקפוד. ולולי היה מראהו ירוק כי עתה חשבוהו לקפוד ענק.
אז הבינו, כי הכדור נפל מן העץ, ואם היה נופל על ראשם, כי עתה שבר את קדקדם, כשבר קליפת ביצה. ויראו, כי לא במקום בטוח בחרו לשבת. ועל כן מהרוּ להתרחק מן המקום ההוא. בנשאם את עיניהם ראו, כי המון כדורים כאלה צומחים על העץ ההוא; אך יען כי העץ גבוה מאד על כן נראו להם כאגוזים.
האנשים שבו מהר מצידם וכראותם את יד הנריך פצועה ויחרדו לשלומו; ויראם הינריך את האגוז המשונה, אשר נפל על ידו.
האירלנדי מהר אל הכדור ויקחהו בשערותיו. אך מהר השיב ידו, כי כמו מחטים דקרו אל תוך אצבעותיו.
— אל תגש שמה — קרא סלא, — כי בכל רגע צפוי אתה שם למות.
בזהירות רבה נגש סלא קרוב אל העץ ובדקר חד נקר אל תוך הכדור ויוציאהו משם. אז לקח סכין ויחתוך בו במקום אשר היו חלקי הכדור כמו תפורים זה לזה. בתוכו פנימה נמצא אֹכל רב במדה מרוּבה די להשביע את כל הנוסעים.
עתה לא חסרה עוד צדה מהנוסעים, כי כדורים כאלה נמצאו שם למרבה, לולי היו הכדורים תלוים ברמה, עד כי אי אפשר היה לגעת בהם גם במוט ארוך. מצבת העץ חלקה לגמרי בגובה שבעים רגל, אין עליה לא ענף ולא זיז אשר יתפש בו העולה.
אך רב החובל בנשקו ירה בהם ויפילם לארץ, ביריה אחת הפיל חמשה כדורים. ובפעם השנית עוד כדורים אחדים עד כי היה להם די אֹכל ליום ולילה.
העץ אשר צמחו בו האגוזים נקרא בשם דוֹריא, או, כאשר נקראם עברית: הרמחן. הוא חד מהאילנות הגבוהים הגדולים במקום ההוא. קליפתו החלקה מתקלפת לקשקשוֹת, קשקשות. הוא נמצא כמעט על כל איי הודו. בשאר חלקי התבל אי אפשר לו לצמוח. פריו נודע אך למעטים, יען כי בעת אשר יבוּשל אי אפשר להובילו מרחק רב. תבניתו כתבנית כדור־משוך וגדלו כגדל אגוז הקוקוס. קליפתו כמראה נחשת קלל מכוסה במחטים דקים. הקליפה היא קשה מאד עד כי גם בנפלו מרמה לא תשבר ולא תסדק. מעֹֹֹֹֹקץ הפרי עד ראשו יעברו בין המחטים חמשה קוים ישרים. במקום הקוים אפשר לחתך את הפרי כי שם הוא מתחלק לחמשה חדרים נפרדים. אמנם אך בסכין חד וביד אמונים אפשר לבוא אל קרבו.
הקירות הפנימים, אשר לחמשת הקִנים האלה, הם לבנים וחלקים כמשי. כל קן מלא מאכל רך לבן כחלב, ובתוכו גרעינים גדולים כגדל פרי הערמון. טעם הפרי הוא כמחמאות מעורבות עם שקדים ונוספו עליהן עוד ריחות ערבים שונים. גם טעם שמן מיוחד יש בו, אשר אין דוגמתו בכל פרי, ואשר יוסף לו נעימות יתרה. ואף כי אין בפרי הזה לא טעם מתוק ולא חמוץ, בכל זה נעלה הוא על כל הפירות החמוצים והמתוקים ונפש אוכלו לא תקוץ בו לעולם.
הרמחן לבדו כדאי הוא לנסוע למענו לארץ הודו ולשבוע שם מטובו!
כאשר יבוּשל הפרי אז יפול מאליו, ואז טעמו משוּבח ביחוד, ואם בסר הוא ובשלוהו והיה כטוב שבירקות.
אך מאד לא נעים אם פרי הרמחן נופל על ראש איש, כי במחטיו ידקר ויפצע את האיש פצעים אנושים. אולם על פי הרוב אין סכנה נשקפת מפצעים האלה, כי הדם הזב במדה מרובה מן הפצע יעצור בעד הקדחת לבל תבוא שמה, ועל כן גם פצעים אנושים ירפאו לפעמים אחרי ימים מעטים.
ז. הַתַּנִּין.
אחרי אשר סעדו לבם בפרי הרמחן, הלכו הגדולים לבקש להם מזון יותר מבריא לארוחת הערב, והינריך ונלי נשארו על מקומם. אבי הילדים התיר להם גם לרחץ בנהר, אם אך לא ירחיקו ללכת אל מקום עמוק.
וירוצו הילדים בשמחה אל שפת הנהר. הינריך בחר לרחץ בנהר, ונלי בחרה לה שפת הים, לא רחוק מאד מהמקום אשר בחר אחיה. מהר באה נלי אל מי הנהר הזכים כבדלח ותחל לשחות אנה ואנה.
ובטרם הספיקו הגדולים להתרחק מן המקום אשר ישבו עליו והנה הגיע לאזניהם קול צוחה אשר הד קולו נשמע למרחוק ויחרד את הצפרים, אשר חדלו משיר. בהכירם כי קול נלי הוא חורו פניהם וימהרו אל הנהר. שם נגלה לפניהם מראה איום, אשר הפכם רגע לנציבי אבן.
נלי לא שמה לב לדברי אביה ובבואה המימה לא אבתה לעמוד במקום אשר שם המים לא עמוקים, ויען כי ידעה לשחות היטב שמה פניה אל תוך הנהר ותגיע עד המקום אשר שם אך ראשה נראה מבעד המים, והנה פתאם לא הרחק מן המקום ההוא הגיח לנגדה ראש שרץ אחד גדול כדמות הלטאה.
לא נפלא הוא כי מלב נלי התפרץ קול צוחה. השרץ, בלי ספק, הגיח מבין הסוף, ומבלי השמיע קול ירד המימה ועתה הלך הלך וקרב אל הנערה הרוחצת, ועתה ראתה אותו הנערה ותתחלחל.
מתנועות השרץ נראה כי מגמתו לטרף את הנערה.
— גביאל! — קרא סלא כראותו את השרץ.
אֹֹרך התנין הזה היה עשרים רגל, ולחייו כאמה וחצי אמה בארך. על הלחי העליון היתה כעין גבשושית, אשר בה נִפלה התנין ההודי מהתנינים אשר בשאר חלקי התבל.
בעת אשר קרבו הנוסעים אל שפת הנהר היה בין התנין ובין הנערה רק מרחק עשרים רגל.
נלי בקשה לנוס מפני התנין הנורא, אך רגליה כמו אֻסרוּ בזיקים ועל כן עמדה על מקומה ותצעק בקול מרגיז לב ונפש.
במה תנצל? איך תעזר? עוד מעט ופי התנין, הפתוח כשאל יבלענה, כאשר יבלע דג קטן.
אבי נלי האמלל עמד על שפת הנהר, כאיש אובד עצות. מה הועיל נשקו אשר היה בידו? הן אך לחנם יורה בו. הכדור אשר גדלו כקטנית יזיק לתנין כטפת מים היורדת עליו בעת הגשם, ולו גם כִּוֵּן לירות אל עין התנין, כי גם אז לא הועיל בזה מאומה. אך בלתי אפשר היה לכַוֵּן אל עינו מפני המרחק הרב, אשר היה בינו ובין התנין. ביד מיוטרג היתה רק חכה ומה יוכל להביא בה עזר לנערה. והנריך, אשר היה ערום בעת ההיא, גם הוא לא ידע במה יושיע לאחותו.
ובכל זאת אמרו שלשתם למהר אל נלי, אך המלקי עצר בעדם ויקרא להם: — אל תמושו ממקומכם! בטחו בי, אני אושיע לה.
כלם שמעו לו, אף כי לא ידעו עוד במה יושיע הוא. בידו לא היה מאומה מלבד יתד מעצי במבוס חד משני קציו. ביתד הזה היה חופש שבלולים.
ברוח שוקטת ובמהירות נפלאה מהר סלא אל המים ובידו היתד, ובטרם שבה רוח הנוסעים, אשר עמדו משתאים על המראה, אל קרבם, וסלא עמד בין הנערה ובין התנין.
אז שח סלא מתחת למים וכרגע קרב ויעמד נגד פי התנין.
כאשר נגלה פתאם סלא לפני התנין, הסב התנין מבטו מן הנערה ויבט אל סלא. עוד הפעם שח המלקי מתחת למים ויקרב עד התנין ואז הרים את ידו ובתנועה מהירה הניע בידו. מה עשה המלקי? — הנוסעים לא ראו מאומה, כי אם ראו כי התנין נסג לאחור, ואחר החל להכות בזנבו במים, כי פלצות אחזתו, והמים אשר מסביב היו לקצף לבן, בעת ההיא וסלא הופיע עוד הפעם מן המים אך הפעם היה קרוב אל הנערה. ובעוד רגעים אחדים ונלי היתה חבוקה בזרועות אביה.
עוד עברה עת רבה בטרם שככו פני הנהר. כחצי שעה הוסיף התנין להכות בזנבו במים, והמים לאט לאט באו אל קרב התנין הפתוח, עד כי נחנק. כי סלא תקע את היתד בפיו, ולא יכול עוד התנין לסגר אותו.
התנין לא יוכל לחיות במים כדג, כי, ככל חית הארץ, ישאף אויר אל קרבו.
התנין ההודי משוּנה הוא מהתנין האפריקני והאַליגַתּוֹר. השנויים אשר בו נכבדים מאד. לחייו, למשל, ישרים וצרים, וראשו מחוץ בעל ארבע זויות. שנים לו במספר כפול נגד התנין אשר ביאור מצרים, אף כי גם לתנין מצרים יש שנים לרוב, די והותר.
מובן מאליו, כי לב רב החובל היה מלא תודה לסלא אמיץ הלב. אך למורת רוחו לא השיגה ידו לגמל לו במאומה בעד חסדו הגדול.
אז עמדו כלם לראות את התנין, והנה ארכו כשלשים רגל, ומגינים חזקים לו מלמעלה, גבו ירוק ובטנו צהוב. לשונו קצרה ומדבקת אל הלחי התחתון. נחיריו פתוחים כדמות חצי עגול בראש אפו ודלתים להם לסגרם בשוטו במים וכן יש דלתות גם לאזניו, אשר ברצותו יפתח אותן וברצותו יסגרן, לבל יבואו יבואו המים אל קרבו, כי הוא שואף אויר ככל חיות היבשה, אף כי כל גבורתו הוא רק במים.
— הנה אלהי ההודים — אמר רב החובל לבניו בשחוק. —
— האמנם יואלוּ כה בני אדם לחשב את החיה הטורפת הזאת לאלהים? —שאל מיוטרג.
— ההודים יקדישו את כל החיות אשר ייראו מפניהם, ומה גם את התנין. כל חפצם הוא, כי אחרי מותם תשוב רוחם אל התנין, ואשרי האיש, אשר אחרי מותו יגלגל בתנין. את מתיהם ישליכו ההודים אל היאור למען יהיו מזון לתנין הקדוש. ויש אשר יקריבו לו גם זבחי אדם חי. המצרים היו בונים לו היכל ומפרנסים אותו בכבוד בצודם אותו, גם קשטו את רגליו בצמידי זהב ובמותו חנטוהו וישימוהו בארון.
ח. עוֹף חוֹפֵר שִׂיחִין.
— מי יאכילנו בשר? — זאת היתה השאלה, אשר שאלו הנוסעים זה את זה. פרי הרמחן והשבלולים לא השׂביעום שׂבע גמור, ומאין אֹכל מזין ומבריא רפו כחותיהם מאד.
— ביער אין כל ציד — אמר רב החובל.
— לו מצאנו ביצים אם בשר אָין, — קרא מיוטרג.
— אמנם עלינו לבקש ביצים — אמר סלא — כי אותן נמצא לרוב.
— מאין תדע, כי הן נמצאו פה לרוב? — שאל מיוטרג.
— האם לא שמעת בלילה את קול המִיגַפּוֹד — אמר סלא.
— אנכי טרם אדע מה הוא מיגפּוד.
— עוף הוא אשר קולו כקול נאנח. קנו לא רחוק מפה כי הוא ישים לו קן בחול אשר על שפת הים. מחר בבקר אצא ואחפש אחר קניו.
עוד הנוסעים יושבים ומשוחחים איש את רעהו על דבר העוף ההוא, והנה עדת בעלי כנף כששים במספר עברו לא הרחק מהם. הם לא עפו באויר, כי אם התהלכו בבטחה על פני החול. בתארם הם דומים הרבה לתרנגלות הבית, השמות פעמיהן לשדה הזרועה לא כבר, ולעתים תעמודנה לנקר בחרטומיהן להוציא את הזרע מן הארץ.
העופות ההם גדלם כגדל התרנגלות הכינחיניות, נוצותיהם חלקות כמשי, ומראיהם תערובת שחור ולבן וצהוב מעט. ראשיהם מעוטרים בנוצות מוּשקפות וראשי זנבותיהם מגבהים מעט למעלה. ואף אמנם המגפּודים קרובים מאד אל משפחת התרנגולים, והם [עם?] שאריהם, אשר בחרו לשבת בארץ אוסטרליא ואיי הודו.
רב החובל הכין את נשקו ויאמר לירות בהם, אך סלא הניאו מעשות כדבר הזה.
— אל תירא! — אמר סלא — כי רחוקים הם ואם תפחידם אז נאבד הכל. טוב לחכות: אולי יתורו להם מקום לעשות להם.
ואף אמנם לא שגה סלא במשפטו. כי אם עמדו לעתים לחטף תולעת או שבלול אבל ניכר היה, כי לא למצוא אֹכל עתה מגמתם. אחדים מעדת הצפרים נבדלו לרוץ הצדה ובעמדם על שפת הים התבוננו מסביב, מששו את הקרקע ובקול צפצוף קראו לחבריהם. אז באו שמה הנותרים וכלם יחד החלו לצפצף, כמו כלם חוו דעתם דבר איזה ענין נכבד השייך לכל העדה.
הצפרים, אשר היו, כפי הנראה המנהיגים וראשי העדה, נבדלו בתארם מכלם. הכרבלת העגוּלה שעל ראשם היתה גבוהה מאשר בראשי חבריהם, והגבשושיות שעל נחיריהם בולטות יותר, גם לחייהם החלקות אדֻמות יותר. אפשר היה לשער, כי הם הגברים, אך לא נבדלו הרבה מנשותיהם כמו שנבדלים התרנגולים מן התרנגלות.
פתאֹם עמדו הצפרים כמעט הנוסעים, ואך כשלש מאות מֶתּר ביניהם, לפי הנראה מצאו שם הצפרים את המקום המוכשר לעבודתם, כי שם היה החול רך וטוב לחפר בו.
אז השמיע אחד הצפרים, העשיר בנוצותיו מכל חבריו, את קולו, בההתלכו בגאון וגאוה. לפי הנראה היה הוא ראש העדה כלה והוא הפותח את האספה. ואחריו החלו כל הצפרים לצפצף ויצפצפו עת רבה. ואחרי כן החליטו כי פה ישימו להם קן ואז החלו לחפר בחול בכפותיהם ובצפרניהם ויחוללו ענן אבק אשר כסה אותם רגעים אחדים מעין הנוסעים. הם חפרו עגול גדול, ובחפרם השליכו את האדמה ואת העשבים אל מרכז העגול, עד כי מסביב נחפר בור עגול ובתוך התנשא תל גבוה כתבנית פירמידה עשויה ביד אומן גס. בראש התל חפרו בור עמוק כארבע רגל וארוּבה שמו לו למען יכנס האויר דרכה. כחצי שעה חפרו כלם יחד, עד כי נראה לעין הנוסעים הבור אשר חפרו ואשר כמעט יכלו לשבת בו מחצית העדה כלה. אז ירדו הנקבות שמה להטיל ביציהן. הן שהן בבור זמן מה, ואחר עלו ועל פניהן נראה כעין גאוה, כמו שמתגאה האדם במלאו את חובתו. והזכרים בהרימם את זנביהם התהלכו על שפת הבור בגאוה יתרה כמשגיחים על הסדרים ביום שנעשה בו איזו צירמיניא נכבדה. העבודה הזאת נמשכה כחצי שעה. אך לנוסעים ארכה העת כיום תמים, כי כל העת ההיא היו צריכים להזהר לבלי התנועע גם תנועה קלה. אחרי כן כסו את ביציהם בעשבים ועל העשב שמו תל עפר גדול, אשר הקף יסודו כששים רגל.
אז עזבו הצפרים את הקן וילכו צמדים צמדים. אחדים רצו מהר אל שפת היאור ואחדים התרוממו ויעופו במעוף כבד אל היער.
— עתה נקומה נא ונלכה לרשת את הנחלה אשר עזבו לנו המגפודים — אמר סלא — הנה סבלנו הרבה בחכותנו עד כי יגמרו מלאכתם, ועתה נוכל לבוא על שכרנו. עתה נשבע מביצי המגפּודים הנעימים לחיך גם מפרי הרמחן.
הנוסעים קמו וילכו אל מקום הקן, הקרקע מלמעלה היתה חלקה לגמרי ולולא נראו עליו עקבות הצפרים כי עתה אי אפשר היה לחשד כי יש פה בור מתחת.
הם גלו את הבור וימצאו ביצים רבות שמראיהן כמראה לבֵנה ומונחות בשורות לא ישרות. נפלא הוא גדל הביצה בערך גדל העוף. העוף, כאשר אמרנו, גדול אך כתרנגלת כינחינית והביצה גדולה כביצת אוז.
אז ערכו הנוסעים אש ויבשלו את הביצים בקליפת השבלול, אשר היתה להם למחבת.
כאשר השביעו את רעבונם, ספר להם סלא את כל דרכי הצפרים ההם.
המגפּדים — אמר סלא — תטילנה את ביציהן בקן אשר תחפרנה באדמה והפקידו אותן ביד השמש להשלים את העבודה על ידי מלאכיה — קויה החמים, ולהוציא מהביצים אפרוחים.
אולם הזכרים לא ימושו מן המקום ההוא ובבינתם החדה לדעת את מדת חום האויר הדרוש לעבודה זו ישמרו כי לא תתקלקלנה הביצים מרב חום או מקור. לכן פעם יוסיפו על המכסה אשר על הביצים, ופעם יגרעו, ופעם יגלון כליל. לפעמים יקרה כי ביום אחד יגלון ויכסון ויחזרו ויגלון ויחזרו ויכסון.
אחרי אשר יבקעו האפרחים את קליפת הביצה, עוד לא יעזבו את קנם עד עבור שתים עשרה שעה, ואם יצאו מקנם רגע, ימהרו לשוב אליו, ואביהם ישתדל לכסות גם אותם בעלים.
המגפודים ישימו להם מלבד קנם האמתי עוד קן מדומה להונות בזה את חומסי ביציהם.
המגפודים מתחלקים למפלגות שונות: אלה מהם דומים יותר לתרנגלות הודו ואחרים — לתרנגלות פשוטות.
ט. מִפַחַד הַשּׁוֹדְדִים.
אף כי מצאו הנוסעים אֹֹכל לרוב על האי, אבל לבם היה מלא געגועים לארץ נושבת. חברת האדם היתה יקרה בעיניהם מכל, אך מה יעשו? הישבו עוד הפעם באניתם הקטנה ולהפקיד את חייהם בידי הים אשר אין אֵמון בו, או ללכת בדרך היבשה עד שימצאו קולוניה נושבת? רב החובל ידע כי על האי הזה מעבר השני יש קולוניות אחדות, אשר יסדה ממלכת אנגליא, ועל כן החליטו כלם לעבור את האי ברגל עד קרן צפונית־מערבית. הם ידעו, כי אין לפחד הרבה מפני החיות הטורפות כי מעטות הן באי בורניאָ, אך יראו מאד מפני שודדי הים, אשר בעת ההיא היו רבים מאד באיים הקרובים שמה, ומחניהם חונות על כל שפתי הים הצלבסי.
האניות שבהן שטו השודדים היו כבדות, תרניהן עבים ושפלים ונסיהן קלועים מקנים. אך על ידי המשוטים הרחבים ואומנות תופשי המשוטים שטו אניותיהם במהירות נפלאה. לכל אניה היו משלשים עד ארבעים תופשי משוט ולפעמים גם יותר. כלם ישבו איש על יד רעהו משני עברי האניה. תופשי המשוט לא לקחו חלק במלחמה, רק אנשי החיל ופקידיהם אשר ישבו על מכסה האניה.
אחרי אשר בימי האֵזור החם הרוחות רפות, ולפעמים לא תשלט הרוח כלל, לכן יתרון הוא לאניות הנוסעות בעזרת משוטים על האניוֹת הנוסעות בנס. אם צי אדיר רדף אחר אנית השודדים, אז הצילו השודדים את נפשם בנוסם נגד הרוח, מה שלא יוכל הצי האדיר לעשות. מטרת חמסם היתה לא רק הרכוש אשר על האניה, כי גם את האנשים לקחו בשבי וימכרום ממכרת עבד בארצות רחוקות. המסחר בנפש אדם היה מצוי בכל איי מלקי אף כי אדונים שונים היו להם: הולנדים, ספרדים, פורטוגלים וגם מושלי המקומות ההם הרַדְזְשִׁים והסוּלטנים. גם אחד מהם לא עמד לימין השבוים האֻמללים להצילם מעבדות.
כל עוד אשר היו הנוסעים צפויים להטבע בשבתם באניה בלב ים אז לא יראו מחמת השודדים, כי שמחים היו בחלקם לוּ באו השודדים ומכרום לעבדים, כי אז טובה היתה בעיניהם העבדות ממות ברעב ובצמא. אך עתה כאשר שכנוּ על היבשה נפל עליהם פחד השודדים, אשר לפעמים התנפלו גם על יושבי האיים וישבו שבי.
גם אניתם אשר עמדה על שפת הים גרמה להם פחד, כי אם יסעו השודדים בקרבם המקום ההוא וראו את האניה והבינו כי ישנם אנשים על האי הזה, ובאו לחפש אחריהם לו היה להם כח רב, כי עתה נשאוה ויחביאו ביער; אבל כחם היה רפה מאד ולא יכל לשאת משא כבד כזה. סלא יעץ לבקע את האניה לגזרים, אך רב החובל לא נאות לעצתו כי חמל על הכלי אשר נשא אותם באמונה על פני הים ויצילם ממות.
— לא טוב לגמל רע לעושה טוב, אף אם הדבר, אשר עשה טוב, איננו מבחין בין טוב לרע, — אמר רב החובל.
אז יעץ סלא, כי יביאו את האניה דרך הנהר עד תוך האי, ולהחביאה שם מעין השודדים.
ועצת סלא נעשתה.
י. נָחָשׁ עֲנָק.
עברה שעה אחת עד אשר הספיקו הנוסעים להביא את אניתם אל התעלה ולהסתירה תחת עץ בַנַן גדול ולקשרה אל אחד מענפיו הגדולים ואז אמרו לשוב אחור. אך פתאם הרים סלא את עיניו, וזעקת פחד התפרצה מלבו.
רב החובל הסב עיניו אל המקום ההוא וירא איזה דבר, אשר מתחלה נראה לו כענף מן העץ, אך הוא התנועע כדבר חי, כאשר לטש את מבטו ראה, כי לא ענף הוא, כי אם גוף ארוך ועגול ומכֻסה בקשקשים בהירות, ויבן, כי נחש־ענק הוא, אשר ארכו מן עשרים עד שלשים רגל, ונקרא שם בשם “פתן”, ובאמריקה יקראו לו “בוֹאָה”.
אם על פי הנטיה הטבעית (אינסטינקט) נודע לנחש, כי יש פה ציד או קול המשוטים הגיע לאזניו. אך הוא מהר לקפץ מענף לענף בתפסו את הענף בזנבו כמו שעושים הקופים התולים את עצמם בזנבם. ראש הנחש כבר הגיע לארץ ובלי ספק היה גם גופו נגרר אחר ראשו לולי שמע קול צעקת סלא. בשמעו את קול הצעקה הרים את ראשו אך לא מתח את גוו שהתעגל סביב העץ כטבעות. הוא רק פתח את פיו הנורא ויוציא את לשונו ויחל להתנועע הנה והנה בחפצו להתנפל על כל אשר יקרב אליו. צעקת סלא הצילה את רב החובל, כי נזהר מרעה. אך מיוטרג היה תפוס באיזו מחשבה ולא שם לבו לצעקת רעהו וילך הלאה באחזו את המשוט בידו, ואך אז ראה את הנחש כאשר אך צעדים אחדים הבדילו ביניהם.
אז אמנם הבין מיוטרג, כי סכנה צפויה אליו ויקפץ לאחור אך נכשל בעץ ויפול.
לו ידע מיוטרג את טבע הנחש, כי עתה הבין כי אין טוב לו כי אם לשכב ארצה, למען לא יוכל הנחש לסבבו ולחבקו בטבעותיו הנוראות. כי אך לעתים רחוקות מאד ישלח הנחש את שניו בטרפו בטרם ינסה לחבקו וללחצו בהתכרכו עליו עד כי ימות הנלחץ. אך מיוטרג לא למד תולדות הטבע, וגם לא היה מטבעו חריף השכל וארך־רוח. הוא זחל מעט מהמקום אשר שכב. אחר עמד על ברכיו, ולסוף ערב את לבו גם לעמוד על רגליו, וכרגע הרגיש כי כל גוו כרוך בטבעות קרות ונוראות. אז השמיע האֻמלל קול זעקה נוראה, אשר ממנו נבעתו גם הצפרים ויחדלו מצפצף, והיער כלו נדם ויקשב רב קשב. עוד מעט נהיתה בטן הנחש קבע להאירלנדי.
סלא, כמו כל המלקים, נשא תמיד על ירכו חנית עקומה וקצרה. בחריצות נפלאה הביא סלא את החנית אל פי הנחש, מבלי געת גם נגיעה קלה בגוף מיוטרג. הנחש הנפצע מהר כרגע לעזוב את טרפו וינס היערה. שם החל להתפלץ בגסיסתו.
מיוטרג שכב על הארץ בלי נוע בעת אשר נגשו אליו חבריו. אולם כל פצע לא היה בו, ואך הפחד הגדול הממהו. מהר השיבו חבריו את נפשו וישובו למקומם בשלום.
אמנם מאֻשר היה מיוטרג כפלים, מאֻשר היה, כי לא מהר הנחש ללחצו בטבעותיו, ומאֻשר היה כי נמצא לו גואל מהיר כסלא. לוּ לחצו הנחש כי עתה שבר כל עצמותיו, כי רב מאד כח שריריו, עד כי גם הנמר והתאו לא יעמדו בפניו, וגם את עצמותיהם החזקות ישבר בלחצו אותן.
יא. נִקְמַת הַצִּפּוֹר.
בלכתם ראו הנוסעים והנה במרום אחד העצים הרמים גבשושית אשר מראיתה כטיט יבש. ויקרא סלא ויאמר: — הנה קן התּוּקַני, אעלה נא על העץ ואחפש אולי אמצא שם אפרוח או ביצה.
— איך תעלה? — שאל רב החובל — והעץ חלק במרום שבעים רגל. אין עליו ענף או זיז כל שהוא בכל השטח הזה.
— אנכי אעשה לי מהר סולם — אמר סלא, ויקם ויעש יתדות מעץ הבמבוס, ויתקע יתד אחד בעץ ויך בראשו בגרזן אשר היה עמו עד כי בא אל תוך העץ, ואז נסה להתלות על היתד בידיו והנה חזק הוא. ואז עמד על היתד ההוא, ויבא עוד יתד אחר אל לב העץ וכן הלאה, ואל היתדות קשר מוט ארוך בעשה לִיאַן החזק כחבל. כן עשה לו סלא במשך זמן קצר סוּלם ויעל עליו.
חבריו הביטו ברעדה אליו בראותם כי טפס ויעל במקום שבעים רגל עד כי נדמה כילד קטן.
כאשר הגיע סלא עד הקן שמע כקול נשיפה6. הגבשושית היתה עגולה ובה אין פתח, כי אם חור צר אשר צפור אחד הוציא והכניס דרכו את ראשו לרגעים.
סלא נפץ בגרזן אשר בידו את הטיט ורגבים החלו לפול ארצה, ואחר הביא את ידו אל הקן עד פרק הזרוע ויוצא משם את הצפור בצוארה. הצפור נפנפה בכנפיה, פרכסה בכל אבריה. אך המלקי מהר לחנקה, ואז השליכה מתה לרגלי חבריו. אז שם המלקי עוד הפעם את ידו בקן, באמרו להוציא משם את הביצים, אך תחתיהן מצא אפרוח אחד שמן וגדלו כגדל היונה. הוא לא היה דומה לאפרוחי המגפוד, כי עליו לא היה לא נוצות ולא צמרת7 ומראהו ירוק־צהוב.
גם אותו השליך סלא לרגלי חבריו.
אז ירד סלא מן העץ. ויערוך אש לצלות את הצפרים.
והינריך אשר אהב לטפס על העצים בקש גם הוא לעלות על העץ. גם אמר לחפש בקן אולי נשארו שם עוד אפרוחים או ביצים. הוא לא ידע כי התוקני תמלט רק ביצה אחת ולכן נמצא עמה רק אפרוח אחד.
הינריך עלה עד המדרגה העליונה ויבא את ידו אל הקן ההרוס ויחפש ולא מצא מאומה.
אחרי אשר התבונן אל בנין הקן ואחרי התפלאו אל סדרי הטבע הנפלאים, כי תשב הצפור כלואה בקנה הסגור איזה שבועות תכופים, אמר הינריך לרדת.
פתאם ראה, כי סכנה גדולה נשקפת לעיניו, כי איזה צפור בעל חרטום חד מרחף על פניו ומכון לנקר את עיניו. הינריך תפש בידו האחת בסולם ובידו השנית נסה לגרש את אויבו מפניו, אך הצפור התרחק מעט וכרגע שב שנית להתנפל על הנער.
הצפור ההוא היה התוקן הזכר אשר הלך לבקש אֹכל לאשתו ולבנו ביער הסמוך. ולפי הנראה הרחיק לעוף עד כי לא שמע את קול אשתו בקראה לעזרה. ועתה שב ואך העיף עינו בקנו ראה כי ביתו הרוס וכי אין עוד שם הנפשות היקרות לו. ויאמר כי הנער הזה המטפס על העץ חמס אותם, ועל כן בקש לנקם ממנו ויצרח בקול עז ומוזר מאד, אשר הֵדו התפשט וישמע בכל היער.
התוקן הכה בחרטמו פעמים רבות בקדקד הנער, אך הכובע העב הגין בעדו. הינריך נאלץ להחזיק את הסוּלם בידו האחת ולגרש את אויבו בידו השנית; אך מי יודע עד מתי תארך המלחמה, והיה אם לא ירף הצפור ממנו אז ימעדו רגליו ויפול. ותהי עת צרה לנער. עת רבה אִמץ את לבו כי חרפה היה לו לקרוא לעזרה להצילו מיד איזה צפור, אך אחרי כן לא יכול עוד להתאפק ויתן קול זעקה.
הנוסעים מהרו שמה. רב החובל ראה מרחוק כי יד בנו פצועה ודמה שותת ממנה, כי הצפור בחרטמו פצעהו, ויחרד האיש מאד. אך כרגע התרושש ויקרא לנער בקול גדול, כי לא יחרד, ויכון בכלי נשקו אל הצפור בשעה שהתרחק מעט מבנו ויור. הצפור נפל ארצה פצוע, והינריך ירד בשלום.
מהר בשל הצלי, ויאכלו האנשים וישבעו.
בעת האֹכל ספר סלא על דבר תכונת הצפור הזה, הנמצא לרוב באיי הודו.
התוקן הזכר יעשה את הקן, מטיט, על העצים הגבוהים ופתח עגול יעשה לו, למען תוכל הנקבה לבוא בו. ואז כאשר תבוא הנקבה אל הקן, וטח הזכר את הפתח בטיט, ואך אשנב צר יעזב לאשתו, למען תוכל להוציא משם ראשה. הנקבה תציע את הקן בנוצותיה אשר תמרט מגופה ותשב בכלאה עד אשר תמלט שם את ביצתה ועד אשר יצא האפרוח מן הביצה ויגדל. במשך שנים, שלשה חדשים, בכל ימי כלאה, יזון הזכר את אשתו ואת בנו. האשה תלויה כליל בחסדי בעלה, אך הזכר יעבוד את עבודתו באמונה ולא ייעף ולא ייגע מבקש טרף לכלכל את נפשות ביתו. על כן הנקבה בשבתה בטלה בקנה תשמן, ובשר הזכר יכחש מאד בעמלו, וכחו יחלש מיום ליום, והיה כאשר תרד פתאם מעלת החום ומת בקרה, מאין אונים לסבל את הקור.
בכלל התקונים, הנשרים ושאר עופות הדורסים, אף כי אינם מצוינים במדת הרחמים, אם הדבר נוגע לאחרים, אבל את בני ביתם יכלכלו ברחמים רבים ובאהבה אין קץ.
— ומה יהיה אם ימות הזכר פתאם? מה תעשה אז האלמנה הכלואה? — שאלו את סלא.
— אנכי לא אוכל להגיד לכם דבר ברור כי לא ראיתי בעיני מקרה כזה, אך אדמה כי הנקבה תוכל להרוס את כלאה בכל שעה שתחפוץ, כי רק ברצונה היא כלואה.
הנוסעים ישבו ויאכלו בטוב לב. אך לא ארכה העת ומשושם נהפך להם לאבל.
יב. מַחֲלַת־פִּתְאֹם.
הנוסעים אספו ענפי עצים יבשים ויאמרו להאיר את המדורה כל הלילה, לכל ישלט בה הקור, אשר במקומות ההם יגבר בלילה. השמש באה ככלותם את ארוחתם. הלילה יבוא בן רגע תמורת היום, והיום – תמורת הלילה, כי בארצות הסמוכות להעקוַטוֹר אין בין השמשות.
פתאם הרגישו, כי מחלה תקפתם ויחלו להקיא מאכלם. לוּ קרה הדבר לאחד מהם כי עתה אמרו מקרה הוא, אבל עתה כאשר חלו חמשת האנשים פתאם, הלא נראה, כי סבה אחת כללית הסבה בחלים. בראשונה אמרו, אולי היה להם בשר התוקן לזרא, אך רב החובל אמר, כי נודע לו, כי אין ארס בכל בשר עוף ובפרט בבשר התוקן; גם סלא אמר, כי הוא בעצמו אכל כמה פעמים את בשר העוף הזה וגם ראה כי אחרים אכלוהו ומעולם לא קרה כדבר הזה.
אז החלו לחשוב: אולי הביא התוקן אל קרבו איזה דבר אשר לו איננו מזיק ולהם הביא מחלה.
אולם עוד לא נפל לב הנוסעים עליהם. הם אמרו כי עוד מעט ושבו לאיתנם ואת הנותר מבשר העופות ישליכו הלאה. אך עברה שעה רבה, והנוסעים חשו בנפשם כי חלים הולך הלוך וגדול.
נחוצה היתה להם רפואה המתנגדת לרעל; אבל איפה ימצאו את הרפואה הנחוצה באי השמם?
הלילה היה ליל חשך. הם כמעט לא ראו איש את אחיו וכבד היה להם לדבר איש את רעהו ואך קול גניחות ואנחות נשמע מסביב, כי גדל חלים מאד.
הם חשבו בלבם כי המות הולך וקרב אליהם, וכי אחרי אשר נצלו מגלי הים, מרעב ומצמא, עליהם עתה למות מהרעל, אשר בא בבשר התוקן. המות הזה היה גרוע בעיניהם ממות ביד הגלים.
הנוסעים הרגישו כי מחשבותיהם הולכות ומסתבכות, ולשונם נאלמה. מחלתם היהת דומה למחלת־הים, אשר בה יֵעָנו רבים מהנוסעים באניה, אך מחלת הנוסעים היתה יותר עזה. הם כמעט הגיעו עד מדרגת אַפַּטיה, כלומר: אחת היא להם לחיות או למות, כאשר יקרה לאלה הסובלים יסורים רבים. אדרבה, הם היו שמחים לו מהר המות לבוא ופרם מיד את צרותיהם.
הם נסו לקום לפעמים ולעבור ממקום למקום, אך אז תקפתם מחלתם עוד יותר. ראשם סבב אז כגלגל ורגליהם נטו, עד כי נפלו באין אונים ארצה.
בלב רב החובל היתה רק דאגה אחת, כי לא יאחרו בניו למות עד אחרי מות הגדולים, כי לא יבואו לקבורה וגויותיהם תהיינה מאכל לעוף השמים. הוא חפץ מאד כי יקברו במותם באדמה כדת.
המדורה כבתה, אך איש מהם לא שם לבו לאסוף עוד ענפי עצים, אף כי היו העצים רבים סביבם, כי לא היה כח בידם לאסוף. אמנם רב החובל אמר לחגור שארית כחותיו להדליק המדורה, למען יוכל לראות לאורה עוד רגעים אחדים את בני בניו האֻמללים, אשר שכבו באין אונים; אך בהסבו את פניו קדימה, ראה כי נבקעו השמים ולפי הנראה עוד מעט ויאיר היום. ואף אמנם בעוד רגעים אחדים גרש היום את חשכת הלילה, ויהי אור.
לאור היום ראה רב החובל עוד הפעם את פני הילדים והנה הלבינו והתעותו מאד. חורת מות תכסם…
סלא הרים את עיניו ופתאם קרא בשמחה: לא רעולים אנחנו! לא בשר התוקן היו בעוכרנו כי אם העץ הזה, אשר אנחנו שוכבים תחתיו. הוא הסב לנו את מחלתנו. נמהר נא לנוס מזה.
סלא עזר להילדים, כולם התחזקו לקום ויעתיקו מושבם אל שפת הים.
סלא, בהראותו מרחוק על העץ, אשר שכבו תחתיו, קרא: אֻפַּס!
השם הזה די היה לרב החובל ולמיוטרג להבים מה הוא העץ הזה, כי כל איש, אשר היה באיי הודו שמע על אדות העץ הזה ועל אֹדות תכונתו הרעה להפיץ רעל על כל סביביו, וגם למרחוק עוד ישא הרוח אל הרעל.
אז, כאשר שמו הנוסעים מדורה תחת העץ, התחממו ענפיו ועליו, ואֵד עלה מהם וימלא את האויר קטב מרירי, עד כי נשחת האויר ולא הצליח עוד לנשימה, וזאת היתה סבת מחלתם.
אף כי עוד לא שבו הנוסעים כרגע לאיתנם, אבל לבם היה שמח, כי ראו, כי נפדו ממות ובטוחים היו כי עוד מעט ירפאו רפואה שלמה ושבו לאיתנם.
שמות רבים לעץ הזה, אף כונתם אחת – עץ המות. הוא יפה ענף, קליפתו אדמדמת וחלקה. עליו ירוקים־בהירים עד מאד, אך מות בו לא לבד בזפתו ובלחו, כי גם בריחו. שודדי הים ישימו מרק בעץ והוציאו ממנו אל לחו וזפתו ובזה ימשחו את חציהם והיה כאשר יבוא החץ בבשר האדם או החיה ובא עמו גם הרעל והמיתו. נפלא הוא כי האֻפּס יחשב על משפחת עץ הלחם. מה נראה כי עץ החיים – עץ הלחם – ועץ המות – האֻפּס אחים הם שניהם בני משפחה אחת.
יג. בַּעֲבִי הַיַּעַר.
אחרי הועצם יחד, גמרו הנוסעים לעזוב את שפת בורניאָ, אשר עלו עליה ולעבור הלאה ממזרח למערב אל המקום אשר היתה שם המושבה האנגלית, הידועה לרב החובל.
הם הלכו על שפת הנהר אשר עבר ממערב למזרח, בראשונה אמרו לשוט בנהר באניתם אך כבד היה מהם לשוט נגד מרוצת המים, ומלבד זה הכיר רב החובל, כי מוצא המים הוא מההרים הרמים המתנשאים בתוך האי ושם ישנם מקומות אשר המים נופלים ממרום אל השפלה, ואי אפשר לשוט שם באניה. ועל כן עזבו את אניתם וילכו ברגל.
בבואם אל היער נדמה להם כמו בא החלום ברוב כשפיו להתעות את עיניהם במחזות יפים. מעודם לא ראו כיופי הגדול וההוד הנורא אשר נראה להם עתה. הטבע כצַיָּר נפלא שקד מאד לפאר את הארצות החמות בכל מיני קשוטים, אשר גם דמיון הציר היותר גדול לא יוכל להמציאם מלבו. שם הראה הטבע את כל עשרו וסגלותיו! שם תעוף צפורה8 גדולה כצפור; שם שממית גדולה תארג קוריה, אשר יד אדם לא תוכל לקרעם, והארג הזה ימשך מעץ לעץ במשך איזה מילים עד כי היה למחיצה שזורה וקלועה; שם יפרחו פרחים, אשר אחד מהם יוכל לכסות את ראש האדם כמגן מפני השמש. ומה רבו המינים השונים; מי יספור אותם? ומה עצמו צבעיהם! מי יערכם? תפארת וגדולה מסביב; הכל יפה והכל ביד רחבה!.. אמנם גן העדן הוא, אשר נטע ה' בעולמו. שם התמרים ישאו ראשיהם למרום, יגברו עד כדי מאה ועשרים רגל ויותר; שם על גדות הנהר יצמח עץ התקוה, אשר גבהו כתשעים רגל, והוא קשה כברזל. והיער עב מאד, והעצים עומדים תכופים וצפופים, ועשב הליאַן יסתבך על ידם, יזחל עליהם ויסבבם. יש אשר יסוב את העץ בגבה שבעים רגל, יתפשהו וילחצהו בנחש־ענק עד כי ימות העץ, רקב יעלה בו; אך לנפל לא יוכל, כי זרועות עשב הליאַן מחתלות ולופפות את העץ ולא תתנה לו למוט. וכה יעמוד העץ מת עשריות שנים עד כי ישפך כאפר, והליאן עוד יצמח כעמוד גבוה ונבוב. לפעמים תקום רוח סערה וראשי העצים יזועו וינועו ולפעמים גם ישברו, ומתחת דממה ושקט, והעצים הנשברים מונחים למעלה כקורות כי לא יוכלו לפול ארצה. ומה רב הפרי אשר עליהם. ישנם חיות כאלה, אשר כל ימיהן תבלינה על העצים, מבלי רדת ארצה, כי שם על העץ ימצאו כל הנחוץ להם.
בעמל גדול שמו להם דרך ביער, לפעמים היה נחוץ להם לחצוב בקרדום את סבכי הליאַן ואת קורי העכביש אשר סכו בעדם את הדרך, אולם מזון מצאו לרוב. סלא הרג לטאה גדולה כחמשת רגל ארכה. אמנם מראיתה לא היתה יפה, אך סלא לא שם לב למראה המגֹאָל, ויתלה, ויפשט את עורה, ואת הבשר נתח לנתחים דקים, ויצלהו על הגחלים, ויאכלו כלם. והנה הבשר רך מאד ונעים לחך. גם מפרי הבנן אכלו. העץ הזה הוא נפלא מאד, כי ענפיו ישלחו מעצמם שרשים אל האדמה, ושם יעמדו כיתדות להחזיק את הענפים אשר יצאו מהם. ולולי תמכום המשענות האלה מתחת, כי עתה נשברו הענפים מכבד משאם, אחרי אשר הם פשוטים ישר לרחב. מדת העץ בהקפו הוא כשלשים רגל. שתילת עץ הבנן תביא שבר לבעליו פי מאה מאשר ימצא מזרע חטה.
בלכתם פגעו הנוסעים במחנה כבד של נמלם שחורות. מיוטרג ירא מאד מפניהן, אך סלא השקיט את רוחו, באמרו, כי הנמלים השחורות לא תזקנה לאדם. הן נוסעות מחנות גדולה בימי הגשם, ובכל מקום עברן תשמדנה את כל מיני הזבובים, העכברים והנחשים. גם הנחש הענק לא יעצר כח להלחם עמהן, הם תבואנה אליו בחיל כבד ותעקצוהו, והוא לשוא יתפתל ויתנועע. כעבור איזו שעה לא ישאר מבשרו מאומה ואך שלד עצמותיו ישאר נקי. אם תפגענה בבית, ובאו, ונחו על כתליו, וכסו אותם ואת התקרה. לעצור בעדן אי אפשר אך הן לא תזקנה מאומה, כי אם תטהרנה את הבית מכל מיני זבובים, יתושים ופרעושים, והלכו להן.
אך לא כן הנמלים הלבנות הנקראות בשם “טרמיטים”. הן בבואן תאכלנה ותבערנה הכל, גם את הבגדים, גם את הספרים והתמונות. הן באות גם אל הצלוחיות הפקוקות, אל הארגזים הנעולים, וגם אל הכלים העשוים מפחי ברזל. אם תתנפלנה על האדם תעקצוהו כל כך עד כי יתעלף מגדל הכאב. גם הפיל ירא מפני החיות הקטנות האלה וינוס מהן על נפשו. כאב עקיצת הנמלה הוא, כאשר אם יגע אל הבשר ברזל מלובן. הנמלים פרות ורבות מאד. נקבה אחת תוכל להטיל עד שלשים מליון ביצים.
הנמלים השחורות תלחמנה תמיד עם הנמלים הלבנות. להן בעלי מלחמה חמושים במלקחים. בני החיל בהן לא יעשו כל עבודה ביתית,אדונים נכבדים הם; וכאשר יגברו במלחמה אז יקחו את הנכנעים בשבי והיו להם לעבדי עולם לעשות כל מלאכתם בבית ולהכין להם אֹכל.
– הנה נחש! – קרא הינריך בחרדה ויסתר מאחרי אביו, בראותו נחש יפה מאד – צהוב בעל רצועות תכלת.
– אל תירא, בני! הנחשים האלה לא ארסיים הם – אמר רב החובל. – וגם הארסיים, בראותם את האדם יטו מפניו וילכו להם, כי הם לא יחפצו להקדיש מלחמה על בני חוה, אשר בגללה היה לזוחל עפר. ורק אם פתאם יבוא אליו האדם בטרם הספיק הנחש לנטות ממנו, אז ישכנו. ישנם קוסמים באיי הודו המזרחית, אשר ידעו ללמד גם את הנחשים הארסיים לבל יזיקו אותם, והנם כורכים אותם על צואריהם ומלמדים אותם לעשות תנועות שונות לקול חליל ותוף; יש אשר יעקרו מפי הנחשים את השנים הארסיים, כי הנחש, כידוע, מביא את הארס הצפון בפיו דרך השנים החלולות אל דם הנשוך, ואם תוסר השן החלולה לא יוכל עוד הנחש להזיק. אך הקוסמים ההודים לא יעשו כן, כי אם ילמדו את הנחש להכנע מפניהם ולעשות כל חפציהם בכל לבב, מבלי עקר את השן הנוראה.
שבוע תמים עברו הנוסעים ביער, עלו עד מרום ההר, אשר ממנו השתפך הנהר, וירדו.
בבואם אל בקעה ישרה עמדו שם לנוח. ואחרי אשר נחו הלכו הגדולים לצוד ציד והינריך ואחותו נשארו על מקומם, ואביהם צוה אותם כי לא ילכו אנה ואנה לבל יתעו ביער הגדול.
יד. מִלְחֶמֶת־אֵיתָנִים.
פתאם ראו הילדים והנה איש עומד לנגדם, אך איש מוזר ונורא! גבהו כשמונה רגל, אך קומתו איננה מתאמת עם רחב לבו וכתפיו, גם ידיו ארוכות יותר מדי. וכלו מכסה בשער צהוב בהיר וקשה כשערות החזיר. אך לא בכל מקום צבע השער שוה, גם לא בכל מקום היו השערות תכופות זו לזו במדה אחת.
הינריך הבין, כי לפניו קוף גדול הנקרא בשם גורילה, או אורַנג־אוּטַנג.
וייראו הילדים מאד ויסתרו מתחת אחד העצים. אך הקוף לא שם לבו אליהם וילך לו הלאה לדרכו אל הנהר לשתות גם לאכל את צמחי המים אשר גבעוליהם כסו את כל שטח המים.
החיה הנוראה נגשה עד הנהר ותאסף בכפותיה הארוכות כארבע רגל צמחים רבים ותאכלם בתאות נפש. אם ראתה מרחוק צמחים טובים מאשר תלשה, השליכה את הצמחים התלושים מידיה ותלך לקחת את היפים. אחרי כן, חדלה הגורילה מאכול לתאבון. לפי הנראה, כבר שבעה ועוד מעט ותכלה את סעודתה ותשוב לביתה. אך מי יודע אם לא תבחר את העץ, אשר תחתיו נסתרו הילדים, לשבת עליו, ולהנפש אחרי ארוחתה?
הרעיון הזה הביא פחד נורא בלב הילדים, ויביטו בשבע עינים אל כל תנועות הגורילה.
פתאם ראו כי הגורילה רעדה בעמדה בתוך המים, ותשאג בקול גדול, כי חרה לה עד מות. ואחרי כן השמיעה קול נביחה עצומה ומשרטת את האזן.
הגורילה בחרות אפה לא הרימה קומתה, כאשר יעשה האדם, כי אם להפך, אז הורידה את קומתה ותעמוד על ארבע כפותיה, כי אין לה רגלים, כי אם ארבע ידים, וידיה הקדומות ארוכות הרבה מידיה האחרונות. שערות הגורילה סמרו, עיניה הבריקו כשתי גחלים לוהטות, לחיה התנפחו, ומפיה הגדול נראו שני טורי שנים לבנות כשלג וחזקות כברזל. היא עמדה בלי נוע ותחכה לקראת אויבה אשר הלך וקרב אליה.
אך מי זה יעז לצאת למלחמה לקראת הגורילה הנוראה? הן היא מלכת היער וגם הארי והנמר לא יחפצו לבוא אתה בריב כי ייראו את צפרניה ואת שניה, וגם בכח שרירי ידיה אמיצה היא מכל החיות.
אכן עוד חיה אחת ישנה, יצור עז פנים, אשר לא יסוג אחור גם מפני הגורילה הנוראה. היצור הזה הוא מלך היאֹר, הוא התנין הנורא השוכן ביאור מצרים ובנהרות הודו ואמיריקה. הוא ראה כי מלכת היער באה עד גבולו מבלי שאל את פיו ויחר לו מאד ויגיח אליה להורות אותה הלכת דרך־ארץ. הוא פתח את פיו הנורא והמזוין בשנים רבות כמאה במספר, וילך וקרב אל הגורילה.
הילדים אמרו, כי תמהר הגורילה לנוס, אך לא כן היה: היא אך הרחיקה צעדים אחדים ותעמוד על היבשה על שפת הנהר, ושם עמדה ותחכה לבוא אויבה בלי כל פחד. אדרבה, היא ששה מאד לצאת עם התנין למלחמה. היא נבחה נביחה עצומה ותחפור בידיה בעפר ותשלך על פי התנין להרעימו.
והתנין גם הוא לא נסוג אחור, כי אם הלך הלך וקרב. הוא אמר בלבו, כי לא יבצר ממנו לבלוע את הגורילה כאשר יבלע את האדם הבא לרחץ במימיו.
התנין נשען על כפותיו הקדומות החזקות ויקפץ מן המים. פיו היה פתוח לרוָחה כקבר וסנטרו נגע עד שער הגורילה. אך הגורילה קפצה קפיצה נפלאה למרום וכרגע עלתה על גב התנין ותתפש בו בכפותיה האחרונות, ובשתי כפותיה הקדומות נסתה לחנקו. התנין אסף את כל כחו הרב להשליך מעליו את רוכבו ויספוק במלתעותיו בכח גדול, עד כי נשמע מרחוק כקול ירית כלי תותח. גם בזנבו הגדול והחזק הניע ויך בו. אך כל עמלו היה לשוא, הגורילה לא עזבה את מקומה, וכראותה כי לא תעצור כח לחנק את התנין, החלה לנופף בידה האחת באויר. הילדים לא הבינו למה תעשה הגורילה כזאת, אך כעבור רגעים אחדים ראו כי הגורילה תפשה בידה את ראש הלחי העליון. הילדים אמרו, כי עתה ימהר התנין לסגור את פיו ושבר את יד הגורילה האוחזת בו, אך הגורילה היתה מלֻמדת מלחמה. היא אספה את כל כחותיה ותט את הלחי לאחור עד כי נשבר. קול השבר נשמע כמו שבר עץ עב. התנין החל להתפרפר, ואחר השתרע בכל מדת ארכו, ואך זנבו עוד התנועע עת רבה.
טו. בַּשִּׁבְיָה.
הקוף נצח במלחמה אויבו היה מוטל לפניו בלי רוח חיים.
– אנה תלך עתה הגורילה? שאלו הילדים בלבבם בהתחבאם תחת העץ.
אך כרגע ושאלתם נפתרה. הגורילה שמה פעמיה אל המקום אשר עמדו הילדים. לפי הליכותיה אפשר היה לשפוט כי עוד לא נחה רוחה בקרבה, ואפשר כי בראותה את הילדים ועלתה חמתה עוד הפעם עד להשחית.
אך אולי לא תראה אותם, כי הם התחבאו מאד. הילדים כמעט היו בטוחים כי עין הגורילה לא תשורם. אבל באמת לא היה מחבואם בטוח כי כאשר תעבור הגורילה על פני העץ והביטה אחריה אז הלא יגלה לפניה מחבא הילדים. ולפי הנראה הלכה הגורילה על העץ בכונה לעלות עליו.
על לב הינריך עלתה מחשבה לנוס יחד עם אחותו. הוא התנחם מאד על כי לא עשה כדבר הזה בעת אשר נלחמו האיתנים. לו נדמה עתה כי גם אם יתעה ביער לא תהיה הסכנה צפויה אליהם כן, כמו שהיא צפויה אליהם עתה.
בהביטו אל כל עבר ראה הינריך, כי עתה אי אפשר עוד לנוס. סביב העץ היה מקום פנוי מכל עץ, ואם יצאו ממחבואם תראם הגורילה כרגע ותפסה אותם בדרך.
על יד העץ אשר תחתיו התחבאו הילדים, היה עוד עץ אחד. אך אי אפשר היה להגיע גם עדיו, מבלי אשר יֵרָאו לחיה ההולכת אליהם. נחוץ היה לבחר אחת משתי אלה – לנוס או להשאר על מקומם ולקוות כי הגורילה לא תראם בקרבה אל העץ.
והלידים אשר מפחדם הגדול כמו אֻסרו בזיקים, לא משו ממקומם. הם עמדו דומם וייראו מאד גם מהגלות רגע ממחבואם.
עברו רגעים אחדים אשר ארכו לאמללים כשעות. הילדים שמעו פעמי לבם אשר פעם בקרבם בחזקה. כעת הלכה הגורילה בעצלתים הלך וקרב אל העץ כמו בקשה בזדון להאריך את רגעי ענים.
והינריך התאוה מאד להביט ממחבואו אל הגורילה. אך הספיק הנער להוציא מעט ראשו והנה לאזניו הגיע קול שריטה בקליפת העץ אשר מעבר השני. עתה היה ברור בעיניהם כי הגורילה טפסה לעלות על העץ. כעבור רגע נשמע הקול מעל המקום אשר נשמע בתחלה. והינריך אמר בלבו כי הם נפדו מיד הגורילה, כי הגורילה בעלותה על העץ לא תראה עוד את הילדים, ואז יהיה אפשר להתחמק בין העשבים הגדולים ולחכות בסתר עד אשר יבואו הגדולים.
אל בעת ההיא ומיוטרג הביא עליהם שואה. הוא שב מצידו וירא את התנין מוטל מת ולחיו שבור ויתפלא מאד על המראה הנפלא הזה ולבו חרד לשלום הילדים. לו שתק האיש, כי אז לא קרה כל אסון, אבל בראותו את הגורילה השעירה יושבת על העץ ויחרד האיש ויזעק זעקה גדולה, כי אמר, כי החיה טרפה את נפשות הילדים ועוד מעט ותטרף גם את נפשו. והילדים בשמעם קול מיוטרג קרוב להם אמרו, כי עתה אין כל פחד לנגד עיניהם, וימהרו ויצאו ממחבואם.
אז בערו עיני הגורילה השחורות כגחלי אש ותבטנה על הילדים. עד בוא מיוטרג עלתה הגורילה במרום עשרים רגל. ובשמעה את קול הזעקה עמדה ואחר הסבה פניה אל הארץ. חמתה, אשר עוד לא שככה מעת מלחמתה עם התנין, צלחה בקרבה כאש, אז השמיעה קול נביחה מוזרה וכרגע צנחה מעל העץ ותתנפל על הילדים ואחרי אשר נלי היתה קרובה אליה, לכן תפשה את הנערה ותלפתנה בידה האחת ותשב עמה ותטפס על העץ.
מיוטרג עמד כבול עץ מבלי דעת מה לעשות, ואך הינריך במטה אשר בידו הכה את החיה, אבל מכותיו לא שמו עליה כל רושם. בעלות הגורילה על העץ, תפש הינריך את ידה האחרונית ויתלה בה. אך הגורילה הניעה בחזקה את ידה והינריך נפל לארץ.
רגע שכב הנער באין אונים וכאשר התחזק ויקם ראה כי הגורילה מטפסת ועולה באחזה בידה האחת את אחותו, ועוד מעט ועלתה עד ראש העץ.
גם מיוטרג גם הינריך עמדו כנואשים, באמרם כי עוד מעט והגורילה תטרף את נערה ותנשל ממנה אברים, אברים. שניהם צעקו זעקת שבר אשר נשמעה למרחוק ותגיע עד אזני סלא ואבי הילדה.
רב החובל וסלא מהרו לבוא, אך גם הם לא יכלו לעזור במאומה. אמנם ביד רב החובל היה נשק, אבל אם יירה בגורילה וימיתנה או יפצענה ונפלה היא ועמה תפול גם הילדה ממרום העץ וכל עצמותיה תתפרקנה.
נלי עוד היתה חיה, וגם לא נפצעה. ממרום נשמע קולה הקורא לעזרה, אך כאשר הוסיפה הגורילה לעלות כן נחלש הקול, ואחרי עבור רגעים אחדים ונספק כליל.
לב האב האֻמלל, שעמד תחת העץ היה מלא שממון, כי ראה בצרת בתו ואין לאל ידו להושיע.
אך בעוד רגע והגורילה עלתה על ענף אחד חזק ואשר קצהו קרוב לענף אחר. אמנם המרחק בין שני העצים היה כחמשים רגל. לפי הנראה היה בלב הגורילה לבוא בעבי היער בקפצה מענף לענף. וגם אמנם מהר הוציאה את חפצה לפעלית. בקפיצות מהירות מאד דלגה מעץ לעץ בהעזרה בידה האחת ובשנית אחזה את הנערה אשר לקחה בשבי.
רב החובל ורעיו דלקו אחריה, מבלי דעת גם למה הם רצים ומה יעזרו במרוצתם.
– נלי, בתי! – קרא האב האֻמלל – מה יהיה קצך? – אנא, אֵל רחמן, הצילה נא, הושיעה!
טז. הַמָעֲצֹר בַּדֶּרֶךְ.
הגורילה מקפצת ועוברת מעץ לעץ. והאנשים ממהרים אחריה לבל תעלם מעיניהם. הם לא שמעו עוד את קול הנערה. מי יודע? אולי זרועות הגורילה החזקות המיתוה, או אולי התעלפה מפחדה הנורא.
הנוסעים עברו בעקבות החיה בעבי היער במקום אשר גם עין השמש לא חדרה מבעד הכפה הירוקה אשר נעשתה על ידי הענפים הרעננים, אשר השתרגו ויתעבתו יחד. ולולי שמלת נלי הלבנה, אשר קרעיה התנופפו באויר, כי אז לא ידעו הנוסעים אנה ילכו. לפעמים היו העצים רחוקים זה מזה ואז יכלו לראות גם את הגורילה וגם את הילדה. אפס רגעים כאלה היו לעתים רחוקות, וגם אז לא ראו את פני הילדה, אשר היתה חבושות בשערות הגורילה. אך שערותיה הארוכות והצהובות נבדלו משערות הגורילה האדמות כדם. אולם מהר הגיעו הנוסעים עד אגם אשר במימיו השקופים נראה אור כהה החודר בין סבכי היער. האגם חסם בעדם את הדרך, והגורילה בעת ההיא אחזה את דרכה הלאה בעברה מעץ לעץ וכבר עמדה ממעל האגם ועוד מעט ותתחמק מעין רודפיה.
וגם אמנם כעבור רגעים אחדים והנוסעים לא ראו עוד לא את הגורילה ולא את הילדה. רב החובל כמעט התיאש מראות עוד את בתו, ומעצר רעה כמעט עזבוהו כחותיו ורגליו מעדו, לולא עזרו לו חבריו ויתמכוהו. גם הינריך בכה בלי הפוגות ויספור לאחותו האהובה. בדמיונם כבר ראו רב החובל והינריך בנו, כי נלי טרופה וקרועה לגזרים, וכאשר שאלו את פי סלא אולי יודע הוא מה עושים הקופים בקחתם את בני האדם בשבי, לא יכול סלא לענות דבר ברור. הוא ידע כי הגורילה איננה אוכלת בשר, כי אך צמחים מאכלה. הוא אמנם שמע כי הקופים בחמתם קרעו אנשים לגזרים, אבל כזאת יעשו רק הקופים ממשפחת מַיִם־רֹמְבִּי והקוף הזה היה ממשפחת פַּפּואַן. הקופים האחרונים אך לעתים רחוקות מאד יתנפלו על האדם וגם זה רק בעת רגזם.
הקוף אשר גנב את נערה אמנם התקצף במלחמתו עם התנין ובפגשו את הילדים חשב גם אותם לאויביו; אפס הן לא בכונה ובזדון בא הקוף עד הנערה, כי אך במקרה מצא אותה ועל כן אפשר כי אך פתאם נולד בלבו חפץ מוּזר לגנב אותה. המלקי ידע כי הקופים עושים לפעמים מעשים משונים שאין להם מובן, ולפעמים יֻכּו גם בשגעון, כאחד האדם.
בעמדם על שפת האגם לא דברו הנוסעים איש לאחיו, כי אם מלות מקוּטעות, כי המעצור, אשר לא נתן להם לרדוף עוד אחרי הקוף ולהציל את הילדה, המר את רוחם מאד.
סלא כרה אזן ויקשב למשברי הענפים, אשר העידו אנא שמה הגורילה פעמיה הלאה. הוא הבין, כי קרוב למקום אשר הוא עומד עליו ימצא קן הגורילה, והאגם אשר נגלה לפניהם היה לו לאות כי צדק בהשערתו.
הגורילה אשר תמיד תגור ותנוע ביער, ותשים לה קנים במקומות שונים בזמן אחד. הקנים עשוים באופן פשוט מאד, היא תתלש ענפים גדולים ותשימם על הזיזים היוצאים מהעצים בדרך שתי וערב והיו לה הענפים למשכן עראי. אמנם יחד עם זה יש לה גם דירת קבע, עשויה על מכונות חזקים על אחד האגמים, במקום בצה, למען לא יוכל אויבה – האדם – לרדפה. היא בוחרת תמיד לקנה עץ נמוך, כי בעבור רוח סערה וטלטל את כל עץ גבוה טלטלה חזקה, עד כי לפעמים ישבר העץ, ועץ נמוך על עמדו יעמוד ולא ידע רע.
סלא בקש את חבריו, כי יעמדו רגע דומם, והוא הקשיב רב קשב, והנה עוד הגיע לאזניו קול משברי ענפים, ואחרי כן נדמה הקול ותחתיו נשמעו כמקהלת קולות שונים כקול נהם ונביחה, שעול, שחוק וקול משוּנה כקול הילד אשר אך יצא מבטן אמו. כל זה העיד כי במקום אחד נמצאו נפשות חיות רבות. ויבן סלא כי משפחת הגורילה נמצאת קרוב להן.
– הנה קן הגורילה קרוב אלינו – אמר סלא –, נתחזקה נא ונציל את גוית הנערה מידיה.
בלב רב החובל עוד הפעם התעודדה התקוה למצוא את בתו ואולי גם חיה. אז החל למוד את עמק האגם אולי יוכלו לעבור במים ולהגיע עד קן הגורילה. מהר נודע לו כי האגם עמוק ולעברו ברגל אי אפשר, כי גם על שפתו יגיעו המים עד צוארו ומשם והלאה עוד יגדל עמקו.
הוא שב בפחי נפש אל חבריו ויחל להקשיב אל הקולות הבלולים אשר הגיעו לאזניו.
אך איפה היו הנפשות אשר השמיעו את הקולות ההם: האם על האגם או על היבשה? לו נדמה כי הקולות באו ממעל, אבל נקל היה גם לטעות, כי כן חק המים כי יטעו את חוש השמיעה.
קול אחד היה דומה ליללת ילד. אך רב החובל הכיר, כי לא קול בתו הוא, וסלא גם הוא אמר כי כקול הזה ישמיעו הקופים הקטנים בהולדם, עתה נוכחו כי קן הקוף נמצא בקרבתם.
אך איך יגיעו אליו? אמנם רב החובל ידע היטב לשחות במים, וסלא גם הוא היה שוחה מצוין עוד ממנו. אבל לשחות בלי נשק מה יועילו בעמלם? ואם נשק יקחו אותם ובאו המים בנשק ולא יצלח עוד לירות. היעשו להם מעברה? – אבל עבודה כזו תמשך יום תמים, ולהם כל רגע כנצח יחשב.
– תן לי את הנשק ואחזנה מעל המים בידי האחת, – אמר סלא. – כי גם ביד אחת אני יודע לשחות כמו בשני ידי.
סלא קשר אל מצנפתו אשפה מלאה חצים רעילים, וקריס (מן כלי זיין אשר ישתמשו בו ההודים) תלוי על ירכו.
מיוטרג והינריך נשארו על מקומם, כי מיוטרג לא ידע לשחות היטב, והינריך אשר היה עוד צעיר לימים לא יכול עוד לעבוד עבודה רבה כזו – לעבור במים כברת ארץ רבה.
בלי אֹמר ודברים שחו שני האנשים תחת צללי עצים הרעננים, אשר שמו אור לחשך. אפשר היה להם לשגות מן הדרך לולי נשמעו להם קולות הקופים. אך לב רב החובל חרד פן נעשה הקן על שטח המים ואז אם המים עמוקים שם לא יוכלו לשחות ולירות אל תוך הקן כאחד. אך סלא נחם אותו בחלש, כי אפשר שימצאו ענף עץ מנגד אשר יוכלו לעמוד עליו. קולות הקופים נשמעו להם יותר ברור, עתה נדמה להם, כי לא קול יללה ישמעו, כי אם כעין שיחה נעימה אשר יביעו הקופים איש לרעהו את הגיגי לבם.
אחרי כן קרבו השוחים מאד אל קן הקופים. הם הכירו כי אחרי עבור רגעים אחדים יגיעו אליו, ועל כן לטשו עיניהם אולי יראו איזה עץ אשר עליו יוכלו לעמוד ולהנפש; אך אף כי עצים רבים היו שם אבל גם ענף אחד לא נמצא אשר יוכלו להנפש עליו.
אך מהר פגשו השוחים באיזה מעצור וכרגע והנה נזקפה קומתם: תחתם היתה גבעה, אשר קצתה היתה מכוסה במים, וקצתה עלתה מעל שטח המים בגבה אצבעות אחדות.
פה עמדו הנוסעים רגעים אחדים וינוחו ויביטו אל כל סביבם. והנה מסביב אך חשכת לילה. בלטשם את עיניהם ראו כי משני עברי הגבעה אשר עמדו עליה תשתרע חלקת יבשה מכֻסה ביער. לפי הנראה, זה היה אי אשר התנשא בתוך האגם, אולם העצים אשר צמחו על האי שונים היו מהעצים אשר צמחו באגם. לכל עץ היו סמוכים רבים מהענפים אשר ירדו ויכו שרש בארץ. העצים ההם היו בַּנַּנַי־הודו.
כמעט בתָּוך על האי צמח עץ גדול אשר התערה כאזרח האי וראש לכל משפחת העצים. אל העץ הזה שמו השוחים פניהם כי ממנו נשמעו הקולות המשונים. אין זה כי על העץ זה היה משכן הקופים.
בתפשם את הנשק בידיהם מהרו רב החובל וסלא לגשת בלאט אל העץ.
העץ היה בערך שאר העצים שפל הקומה, אך ברחבו היה גדול מאד. עליו נעשה קן הגורילה כתבנית מישור עשוי מענפים עבותים וקלועים יחד, ועליו מצע עשב ועלים. המישור הזה היה גבוה מהארץ כעשרים רגל, הצל העב אשר חסם בעד אור היום הסתיר את האנשים עד כי יכלו לגשת קרוב אל העץ ויבחרו להם מקום אשר ממנו ראו את כל הנעשה בקן.
לב רב החובל היה מלא רגשות שונים ורוחו נפעמה מאד בראותו כי בתו שוכבת בשולי הקן ופניה לבנים מאד, שערותיה היו פרועות ובגדיה קרועים לגזרים. רב החובל אמר כי מתה בתו, כי כל תנועת חיים לא נראתה לו בה. הוא לא יכול להבחין! הפתוחות הן עיניה אם לא. אפס הוא כבר חדל מקוות לראות את בתו בחיים.
סביב הילדה ישבו שלש נפשות דומות לנפשות אדם, אך פניהן משוּנים מאד וכלן מכֻסות בשער אדום־בהיר. הנפשות ההן היו שונות בקומתן ואחת מהן היתה הגורילה אשר גנבה את הילדה.
הגורילה השנית היתה עקרת הבית והשלישית היתה גדולה כשתי רגל, ובלי ספק, כי היתה פרי בטן הגורילה הזקנה.
הגורילה הבעל, אשר עיף מדרכו ישב כפוף וינמנם, ושתים הנותרות היו ערות. האם פשטה את ידיה ותחפש בפרי בטנה ותקרבהו אליה ותגפפהו, ותוצא את הרמשים משערותיו ותאכלם בתאות נפש. אך הגורילה הילדה השתמטה מידיה ותרקד סביב הנערה השוכבת ותקרע מבגדיה קרעים, קרעים ותפזרם לכל רוח.
אולם לרב החובל לא היה עת להשתעשע במראה הזה, כי כל מחשבתו היתה רק איך להוציא את בתו מידי שוביה. לכן לקח את הנשק ויכון אל הגורילה הישן… אך סלא לא נתנו לירות כי אמר: הנשק ישמיע קול רעש ואז אפשר כי לא תמית גם אחד מהם. תן לי ואנכי אירה בחץ מרעל בנשק־הרוח והמתי את כל המשפחה הרעה. אנכי אעשה כאלה מהרה ובלי כל רעש.
סלא קרב בלאט עד הקן ויקח את נשק־הרוח בפיו וינפח בו. מהנשק יצא חץ ויעף במהירות נפלאה אשר גם במקום אור לא היה נראה לעין, ועתה במקום מכֻסה בצל עב לא נראה החץ ולא נשמע, כאשר יעוף האֹח בלילה.
וברגע והנה קול אנחה נשמע מתוך הקן: הגורילה הזכר לפי הנראה חש כאב פצעו, אך הכאב לא היה גדול. הוא ינק וגרד במקום הפצע, כמו עקצהו מוסקיט (מין יתוש) ובמששו שביב עץ בשערו, התפלא מעט וישב לנום שנתו. הגורילה לא התעורר גם אחרי אשר בא בו חץ שני אשר האיץ בו להתגרד עוד הפעם. אולם הפעם תקפה עליו שנתו לרגלי הארס אשר החל לפעל בו פעולתו הנוראה. ואף אמנם כעבור רגעים אחדים והגורילה נפח נפשו מבלי התפלץ. וכעבר זמן קצר שכבה גם אשתו מתה; אותה מהר הרעל להמית כרגע, כי חלשה היתה מאישה. אפס לגורילה הקטנה לא שת סלא לב ולא אבה גם להוציא למענה חץ אחד, כי מהר עלה יבוא אל הקן ורב החובל אחריו, וכעבור רגעים אחדים החזיק בידו את הנערה ויקשב בחרדה לדפיקת לבה. ולבה אמנם עוד דפק דפיקה חלשה. היא עוד חיתה.
לא ארכה העת ונלי הקיצה מהתעלפותה, אשר, לאָשרה, ארכה מעת לֻקחה בשבי עד אשר מצאוה, ולא ידעה מאומה מכל אשר עבר עליה.
סלא שם מעברה מעצי במבוס ויעבירו את נלי את האגם, ובטרם קרבו אל החוף והינריך מהר לשחות במים לקראת אחותו ומהר נשמע קול נשיקת שפתיה ובכי של שמחה. האח והאחות הנפרדים לשעה חבקו עתה זה לזו באהבה רבה.
נלי מהר שבה לאיתנה והנוסעים שמו דרכם הלאה.
יז. עַל אַדְמַת אֵירוּפַּא.
הנוסעים באו אחרי עמל רב למחוז חפצם. הם הגיעו עד המושבה האנגלית ובעוד חדש ימים שבו ללונדון.
והיום היה יום אֵד, אשר אז תשור אפלה בחוצות לונדון, כי האֵד והקיטור העולה מתוך ארבות התנורים הגדולים, אשר לבתי חרשת המעשה, יהיו לענן גדול אשר יסך בעד קרני השמש.
אז זכרו הנריך ואחותו את הדר הטבע, אשר ראו עיניהם על האי בורניאָ ויתעצבו אל לבם.
– מדוע בחרו בני האדם לשבת בארץ חשכה הזו? – שאל הינריך את אביו, – ומדוע שלא ישבו במקומות הברוכים ההם, אשר לא יחסר בהם כל טוב ובלי כל עמל ימצא שם האדם את לחמו?
– אמנם ארץ ברוכה היא – ענה האב, – אך לבני האדם תהפך הברכה לקללה. הלא קראת בספר התורה כי האדם גֹרש מגן העדן וה' השכין שם את להט החרב לשמור את דרך עץ החיים. גם פה ראינו את להט החרב בדמות גורילה נוראה, נחשים ארסיים, נמלים, יתושים ומחלת הקדחת ועץ המות – כלם לא יתנו לבני האדם להתישב בגן העדן ההוא. ומלבד זה האדם המתישב גם קרוב אל גן העדן יחדל מהיות אדם והיה לפרא. הנה, למשל, ההודים אחרי אשר ימצאו את אכלם בנקל היו לעצלים ונרפים ואינם מוכשרים לעבודת הרוח, שומרים הם הבלי שוא, מאמינים בכל דמיונות כזב, יעריצו את התנין, את השקץ ואת העכבר. הפחד אשר הפילו על האדם הפרא מחזות הטבע הגדולים והחיות הטורפות ואי־הדאגה על דבר מזונו, כי ימצאהו בכל שעה נכון לפניו מעצי המאכל הרבים ומהחיות הרבות, – כל אלה נסכו עליו רוח תרדמה, ונפשו לא תוכל עוד לדרוך עז, להתרומם במעלות הרוח ולהמציא את כל אשר המציאו חכמי אירופא. ומה בצע לו בגן העדן אם חיי פרא יחיה? לא, בני! חיים כאלה לא חיי אדם הם. חיי אדם נקראים חיים אם רוחו חפשי, אם הוא יכול למלא גם מלבד מחסורי הגוף גם את מחסורי הנפש. ויפה אז שעה אחת של בן־תרבות מחיי אלפי שנה של איזה פרא בראמיני שונה ומשנה. אמנם הבראניני יושב בטל תמיד ומפהק, ובני התרבות עובדים עבודה קשה, אולם גדולה עבודה! היא מחממת, מזעזעה ומעירה את רוח האדם להתרומם מעלה,מעלה… העבודה והאֹשר תלוים זה בזה, ואך העובדים יחיו ויתענגו בחייהם.
– אם כן – אמר הינריך – מדוע לא יחכמו יושבי הארצות הקרות, כמו העסקימוסים, אשר בחרף נפש ימצאו לחמם על שפת ים הקרח, וכל ימיהם רק עמל ותלאה?
– אמנם, בני, – ענה רב החובל – גם העבודה יותר מדי היא רעה רבה, כי תחמוס כל כח האדם ועתו ולא תשאיר לו כח ועת לחשב דרכו ולהתבונן על כל זה. כמו שנחוצה לאדם עבודה בזמן מוגבל, כן נחוצה לו גם מנוחה בזמן מוגבל. בשעת המנוחה יקרא האדם בספר, יועץ בסוֹד חברים, יתבונן ויכיר מה טוב ומה רע לו ועל ידי זה ישתלם האדם וילך מחיל אל חיל.
א הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל שֶׁל אֲמֶרִיקָה
בִּפְנִים אֲמֶרִיקָה הַצְּפוֹנִית יֵשׁ מִדְבָּר גָּדוֹל רְחַב יָדַיִם כִּמְעַט כְּמוֹ מִדְבַּר סַהַרָה, אֲשֶׁר בְּאַפְרִיקָה. אוֹמְרִים, שֶׁאָרְכּוֹ אַלְפַּיִם וְאַרְבַּע מֵאוֹת קִילוֹמֶטֶר וְרָחְבּוֹ שֵׁשׁ מֵאוֹת; אֲחֵרִים סוֹבְרִים,כִּי הַשֶּׁטַח אֵינוֹ עוֹלֶה עַל שְׁנֵי מִלְיוֹנִים קִילוֹמֶטְרִים מְרֻבָּעִים, זֹאת אוֹמֶרֶת פִּי אַרְבָּעָה מִשִּׁטְחָהּ שֶׁל אֶרֶץ צָרְפַת. עַל כָּל פָּנִים, נָאֶה לוֹ הַשֵּׁם שֶׁל הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל בַּאֲמֶרִיקָה. הַשֵּׁם מִדְבָּר מְעוֹרֵר בַּלֵּב מַרְאֵה מִישׁוֹר רָחָב בְּלִי אַדְמַת הָר, מְכֻסֶה חוֹלוֹת. בְּלִי עֵצִים, בְּלִי שֶׂב,
וְאֵין בּוֹ שׁוּם יֶרֶק. הָרוּחַ מַעֲלֶה אֶת הַחוֹל מַעַרְבָּלָה שֶׁל עֲנָנִים צְהֻבִּים, וּמַיִם אֵין בְּשׁוּם מָקוֹם בַּצִּיָּה הָאֲיֻמָּה הַזֹּאת.
וְאוּלָם אִם בְּכָל הַמִּדְבָּרִיוֹת כִּמְעַט יֵשׁ מִישׁוֹרִים שֶׁל חוֹל כָּאֵלֶּה, הִנֵּה מוֹצְאִים שָׁם חֲלָקִים אֲשֶׁר מַרְאֶה אַחֵר לָהֶם. אַף כִּי פְּנִים הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל שֶׁל סַהַרָה לֹא נֶחְקַר עוֹד כֻּלּוֹ, אַךְ יָדוּעַ הַדָּבָר וְיֵשׁ רְאָיוֹת עַל זֶה, כִּי הוּא כּוֹלֵל רֻכְסֵי הָרִים, סְלָעִים, עֲמָקִים, יְאוֹרוֹת, נְהָרוֹת וּנְחָלִים. מוֹצְאִים שָׁם גַּם מְקוֹמוֹת פּוֹרִיִּים בְּמֶרְחָק רַב זֶה מִזֶּה, הַמְכֻסִּים עֵצִים וּמַטָּעִים. אֲחָדִים מֵהֶם קְטַנִּים בְּמִדָּתָם; וַאֲחֵרִים הָרְחָבִים יוֹתֵר, נוֹשָׁבִים עַל יְדֵי שְׁבָטִים בְּנֵי חוֹרִין, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם גַּם מְדִינוֹת. הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה נִקְרָאִים בְּשֵׁם נְאוֹת־דֶּשֶׁא (אוֹאַזִּיס); וְאִם תָּשִׂימוּ עַיִן עַל הַמַּפָּה, תִּרְאוּ כִּי הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה רַבִּים בְּמִסְפָּרָם בְּמִדְבַּר סַהַרָה, אֲשֶׁר בְּאַפְרִיקָה.
הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל שֶׁל אֲמֶרִיקָה אַף הוּא כָּמוֹהוּ, וְעוֹד יֶתֶר חֲלִיפוֹת לוֹ בְּמַרְאֵהוּ. פֹּה מִישׁוֹר רְחַב יָדַיִם, שֶׁהָעַיִן לֹא תִרְאֶה בּוֹ מְאוּם מִלְּבַד חוֹל לָבָן, הַמִּתְרוֹמֵם לְמַעְלָה, בִּהְיוֹת סְעָרָה, וְדוֹמֶה לְשֶׁלֶג; וְשָׁם מִישׁוֹר אַחֵר, רָחָב אַף הוּא, אֲשֶׁר לֹא יִמָּצֵא בּוֹ חוֹל כָּל שֶׁהוּא, אַךְ בְּכָל מָקוֹם הָאֲדָמָה צְחִיחָה, אֵין שׁוּם צֶמַח. וְיֵשׁ חֵלֶק אַחֵר בַּמִּדְבָּר הַזֶּה וְהוּא הֲרָרִי מְאֹד, רֶכֶס גָּדוֹל שֶׁל הָרִים־סְלָעִים עוֹבֵר שָׁם מִצָּפוֹן עַד דָּרוֹם וּמְחַלְּקוֹ לִשְׁנֵי חֲלָקִים שָׁוִים כִּמְעַט. וְהֶהָרִים שׁוֹנִים בְּמַרְאֵיהֶם וּבְצוּרָתָם. מֵהֶם גְּבֹהִים מְאֹד וְהַשֶּׁלֶג לֹא יִמַּס מֵעוֹלָם עַל רָאשֵׁיהֶם.
גַּם נְהָרוֹת שׁוֹנִים עוֹבְרִים בַּמְּקוֹמוֹת האֵלֶּה. אֲחָדִים מֵהֶם גְּדוֹלִים וּרְחָבִים, נוֹשְׂאִים מֵימֵיהֶם בְּעֹז וּפִתְאֹם הֵם הוֹלְכִים וְצָרִים וְנֶעְלָמִים בְּתוֹךְ הַחוֹל וְהָעַיִן לֹא תִרְאֶה כִּי אִם יַבֶּשֶׁת, אַךְ כַּעֲבֹר מַהֲלָךְ רָב מוֹפִיעִים מֵי הַנָּהָר שׁוּב. וְיֵשׁ נְהָרוֹת, הַנּוֹשְׂאִים מֵימֵיהֶם בֵּין סְלָעִים רָמִים וּמְשֻׁפָּעִים מְאֹד, עַד כִּי אֵין לָגֶשֶׁת אֶל אֲפִיקֵי הַמַּיִם. לֹא הֵלֶךְ אֶחָד מֵת בַּצָּמָא, בְּעוֹד אֲשֶׁר לְאָזְנָיו מַגִּיעַ שְׁאוֹן הַמַּיִם.
שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים הֵם גַּם הַיְאוֹרוֹת בַּמִּדְבָּר הַהוּא. אֲחָדִים מֵהֶם מִתְחַבְּאִים בֵּין הַקְּמָטִים הָעֲמֻקִּים שֶׁל הַגְּבָעוֹת הַמְּשֻׁפָּעוֹת כָּל כַּךְ, עַד כִּי אֵין לְטַפֵּס עַל צַלְעֵיהֶן. וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִמְצְאוּ יְאוֹר בְּתוֹךְ מִישׁוֹר רָחָב שֶׁל צִיָּה, וְכַעֲבוֹר שָׁנִים אֲחָדוֹת יְבַקְּשׁוֹ הַהֵלֶךְ לַשָּׁוְא: הוּא חָרַב וְנֶעְלַם. יֵשׁ מֵהֶם שֶׁמֵּימֵיהֶם מְתוּקִים וְצַחִים, וַאֲחֵרִים הֵם מְלוּחִים יוֹתֵר מִמֵּי הָאוֹקְיָנוֹס.
הַמִּדְבָּר יֵשׁ לוֹ שׁוֹכְנָיו שֶׁלּוֹ. מוֹצְאִים אוֹתָם בִּנְאוֹת־הַדֶּשֶׁא, שֶׁכַּמָּה מֵהֶם רַחֲבֵי יָדַיִם וְנוֹשָׁבִים עַל יְדֵי בְּנֵי אָדָם בַּעֲלֵי תַרְבּוּת. אֶחָד מֵאֵלֶּה הִיא אֶרֶץ מֶכְּסִיקָה הַחֲדָשָׁה, הַכּוֹלֶלֶת מִסְפָּר רַב שֶׁל עָרִים וְקָרוֹב לִמְאַת אֶלֶף תּוֹשָׁבִים, שֶׁמּוֹצָאָם סְפָרַדִּי עִם תַּעֲרֹבֶת דָּם אִינְדִיאַנִּי. עוֹד אוֹאַזִיס אֶחָד הוּא אַחַת הַמְּדִינוֹת שֶׁל אַרְצוֹת הַבְּרִית בַּאֲמֶרִיקָה.
מִלְּבַד שֵׁנִי הָאוֹאַזִּיסִים הַגְּדוֹלִים הָאֵלֶּה, יֵשׁ אַלְפֵי אֲחֵרִים, גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, לְמֵן שֶׁטַח שֶׁל חֲמִשּׁים מִילִין וְעַד חֶלְקַת־אֲדָמָה קְטַנָּה שֶׁל אַקֶּרִים אֲחָדִים, שֶׁמַּעְיַן בְּרָכָה מַשְׁקֶה אוֹתָהּ. רֻבָּם הֵם בִּלְתִּי נוֹשָׁבִים, אַךְ בְּרַבִּים מֵהֶם, לְהֶפֶךְ, יוֹשְׁבִים שְׁבָטִים אִינְדִיאַנִּים, לִפְעָמִים רַבֵּי־מִסְפָּר וְרַבֵּי־כֹחַ, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוּסִים וּמִקְנֶה רַב. עִתִּים הֵם מְחֻבָּרִים לִקְבוּצוֹת קְטַנּוֹת בְּנוֹת שְׁלשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה אֲלָפִים אִישׁ, הַחַיִּים בְּדַלּוּת וּמִתְפַּרְנְסִים מִשָּׁרָשִׁים וַעֲשָׂבִים, מִרְמָשִׂים וּשְׁרָצִים.
אֶל שְׁנֵי הַסּוּגִים שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם, שֶׁזֶּה עַתָּה הִזְכַּרְנוּ, יֵשׁ לְהוֹסִיף עוֹד סוּג אֶחָד שֶׁל אֲנָשִׁים לִבְנֵי־עוֹר, הַנְּפוֹצִים בָּאָרֶץ הַהִיא. אֵלֶּה הֵם הַצַּיָּדִים וְהַלַּכְדָּנִים. הֵם חַיִּים עַל לְכִידַת הַבֵּיבָר וְצֵיד הָרְאֵמִים וּשְׁאָר חַיּוֹת. חַיֵּיהֶם הֵם שַׁרְשֶׁרֶת שֶׁאֵינָהּ פּוֹסֶקֶת שֶׁל סַכָּנוֹת: עֲלֵיהֶם לְהִלָּחֵם עִם חַיּוֹת טוֹרְפוֹת, שֶׁהֵם פּוֹגְשִׁים בְּטִיּוּלֵיהֶם הַבּוֹדְדִים, וְעִם הָאִינְדִיאַנִּים הָאוֹיְבִים, שֶׁהֵם בָּאִים עִמָּהֵֶם תָּמִיד בְּמַגָּע. הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה מְבַקְּשִׁים אֶת עוֹפוֹת הַבֵּיבָר, שׁוּעַל־הַמַּיִם, הַנְּמִיָּה, הַכַּרְכֻּשְׁתָּא, הַשּׁוּעָל וְעוֹרוֹת שֶׁל חַיּוֹת אֲחֵרוֹת. זוֹ הִיא מְלַאכְתָּם הַיְחִידָה וְהַמָּקוֹר הָאֶחָד לְפַרְנָסָתָם. מַחְסְנֵי הַמִּסְחָר, שֶׁהֵקִימוּ הַסּוֹחֲרִים הַהַרְפַּתְקָנִים, נִמְצָאִים בְּמֶרְחָק רַב זֶה מִזֶּה. הַצַּיָּדִים בָּאִים שָׁמָּה לְהַחֲלִיף אֶת עוֹרוֹת הַחַיּוֹת בְּצָרְכֵי מָזוֹן, בְּמַלְבּוּשִׁים וּבְמַכְשִׁירִים, הַנְּחוּצִים לִמְלַאכְתָּם.
וְלָאַחֲרוֹנָה יֵשׁ עוֹד סוּג שֶׁל אֲנָשִׁים הָעוֹבְרִים אֶת הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל. זֶה שָׁנִים אֲחָדוֹת הוּקַם מִסְחָר תְּדִירִי בֵּין הָאוֹאַזִּיס שֶׁל מֶכְּסִיקָה הַחֲדָשָׁה וְאַרְצוֹת הַבְּרִית. הַמִּסְחָר הַזֶּה מַצְרִיךְ הוֹן עָצוּם וּמִסְפָּר רַב שֶׁל אֲנָשִׁים, בְּעִקָּר בְּנֵי אֲמֶרִיקָה. הַסְּחוֹרָה מַעֲבִירִים בִּקְרוֹנוֹת גְּדוֹלִים אוֹ עֲגָלוֹת גְּדוֹלוֹת, שֶׁפְּרָדִים אוֹ שְׁוָרִים מוֹשְׁכִים אוֹתָם. מַסָּע שֶׁל קְרוֹנוֹת כָּאֵלֶּה הוּא אֹרְחָה אוֹ שַׁיָּרָה, וְכָךְ מְצוּיוֹת הַשַּׁיָּרוֹת בַּמִּדְבָּר הָאֲמֶרִיקָאִי כְּמוֹ בְּסַהַרָה אֲשֶׁר בְּאַפְרִיקָה.
הֵן עוֹבְרוֹת דֶּרֶךְ שֶׁל מֵאוֹת פַּרְסָאוֹת בִּמְקוֹמוֹת, שֶׁאֵין שָׁם יִשּׁוּב אַחֵר מִלְּבַד גְּדוּדִים נוֹדְדִים שֶׁל אִינְדִיאַנִּים. וּבְהַרְבֵּה חֲלָקִים מִן הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת הָאֲדָמָה הִיא כֹּה שְׁמָמָה, עַד כִּי גַם הָאִינְדִיאַנִּים אֵינָם יְכֹלִים לְהִתְקַיֵּם שָׁם.
אוּלָם הַשַּׁיָּרוֹת הָאֵלֶּה רְגִילוֹת לָלֶכֶת בְּכִוּוּן יָדוּעַ, אֲשֶׁר שָׁם אֶפְשָׁר לִמְצֹא עֵשֶׂב וּמַיִם בִּתְקוּפוֹת מְסֻיָּמוֹת שֶׁל הַשָּׁנָה. יֵשׁ דְּרָכִים רַבּוֹת כְּאֵלֶּה אוֹ מְסִלּוֹת, כְּמוֹ שֶׁקּוֹרְאִים לָהֶן, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן יִשּׁוּבִים קְטַנִּים, הַמְּהַוִּים אֶת הַגְּבוּל שֶׁבֵּין אַרְצוֹת הַבְּרִית וּבֵין מֶכְּסִיקָה הַחֲדָשָׁה. וּבְכָל זֹאת, בְּתוֹךְ הַשֶּׁטַח הַנִּמְצָא בֵּין אֲחָדִים מִן הַנְתִיבוֹת הָאֵלֶּה מִשְׂתָּרְעִים אֵזוֹרִים רְחָבִים שֶׁל מִדְבָּר שֶׁלֹּא נֶחְקְרוּ עוֹד, שֶׁאֵינָם יְדוּעִים, וְכַמָּה אֲרָצוֹת פּוֹרִיּוֹת, שֶׁעַל אַדְמָתָן עוֹד לֹא דָרְכָה רֶגֶל אֱנוֹשׁ.
ב הַשִּׂיא הַלָּבָן
לִפְנֵי שָׁנִים אֲחָדוֹת אָרַחְתִּי לִקְבוּצַת סוֹחֲרִים בָּעֲרָבָה, אֲשֶׁר יָצְאָה עִם שַׁיָּרָה מִסַּן־לוּאִי עַל נְהַר מִיסִיסִיפִּי וְהָלְכָה לְסַנְטָה־פֶה, אֲשֶׁר בְּמֶכְּסִיקָה הַחֲדָשָׁה. הָלַכְנוּ בַּמְּסִלָּה הָרְגִילָה שֶׁל סַנְטָה־פֶה. אַחֲרֵי אֲשֶׁר לֹא יָכֹלְנוּ לִמְכֹּר אֶת כָּל סְחוֹרָתֵנוּ בְּמֶכְּסִיקָה הַחֲדָשָׁה, שַׂמְנוּ פָּנֵינוּ אֶל הָעִיר הַגְּדוֹלָה קִיהַאהַא, הַיּוֹשֶׁבֶת הַרְחֵק מְעַט דָּרוֹמָה. לְאַחַר שֶׁגָּמַרְנוּ עֲסָקֵינוּ, אָמַרְנוּ לָשׁוּב לְאַרְצוֹת הַבְּרִית וְלָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ שֶׁעָבַרְנוּ בָּהּ, וְהִנֵּה עָלְתָה הַצָּעָה, כִּי עַתָּה, בְּאֵין לָנוּ מַשָּׂא אַחֵר מִלְּבַד צְרוֹר כַּסְפֵּנוּ, כְּדַאי לָנוּ לְבַקֵּשׁ מְסִלָּה חֲדָשָׁה בָּעֲרָבוֹת. רָצִינוּ לִמְצֹא דֶרֶךְ טוֹבָה יוֹתֵר מִזּוֹ שֶׁל סַנְטָה־פֶה.
וּבְכֵן, כַּאֲשֶׁר בָּאנוּ לְאֶל־פַּזָּה, מָכַרְנוּ אֶת קְרוֹנוֹתֵינוּ וְקָנִינוּ פְּרָדוֹת מֶכְּסִיקַנִּיוֹת וְשָׂכַרְנוּ לָנוּ מִסְפַּר מְחַמְּרִים, אֲשֶׁר יִנְהֲגוּ אוֹתָן. וּבוֹ בַּזְּמָן לָקַחְנוּ גַם סוּסֵי רְכִיבָה מִן הַגֶּזַע הַמָּהִיר בְּמֶכְּסִיקָה הַחֲדָשָׁה, אֲשֶׁר אֵין כְּמוֹהֶם מֻכְשָׁרִים לְמַסָּע בַּמִּדְבָּר. חוּץ מִזֶּה שָׁקַדְנוּ לְהִצְטַיֵּד בְּכָל מִינֵי מִלְּבוּשִׁים וּמַאֲכָלִים, שֶׁיִּהְיוּ לָנוּ לְמוֹעִיל בְּתִיּוּרֵנוּ זֶה. כֻּלָּנוּ הָיִינוּ מְזֻיָּנִים יָפֶה וּרְכוּבִים עַל סוּסִים מֻבְחָרִים, שֶׁקָנִינוּ בְּמֵיטַב כַּסְפֵּנוּ. עָזַבְנוּ אֵפוֹא אֶת אֶל־פַּזָּה וְיָצָאנוּ לַדֶּרֶךְ לְצַד מִזְרָח.
עָלֵינוּ הָיָה תְּחִלָּה לַעֲבֹר אֶת הֶהָרִים הַמְּסֻלָּעִים הַנִּמְשָׁכִים בְּכָל הָאָרֶץ מִצָּפוֹן אֶל דָּרוֹם. הַסְּלָעִים שֶׁל הֶהָרִים הַתְּלוּלִים הָאֵלֶּה יֵשׁ לָהֶם לִפְעָמִים צוּרוֹת מְשֻׁנּוֹת עַד מְאֹד. אַךְ אַחַד הַדְּבָרִים הַמּוּזָרִים בְּיוֹתֵר הוּא, כִּי בְּרֹאשׁ אַחֵד הֶהָרִים הָאֵלֶּה יֵשׁ יְאוֹר, שֶׁמֵּימָיו יֵשׁ לָהֶם גֵּאוּת וְשֵׁפֶל כְּמוֹ הָאוֹקְיָנוֹס! אַנְשֵׁי הַמַּדָּע לֹא יָכְלוּ עוֹד לְבָרֵר אֶת הַחִזָּיוֹן הַמֻּפְלָא הַזֶּה. הַיְאוֹר מְשַׁמֵּשׁ מְקוֹם כִּנּוּס לְחַיּוֹת הַבָּר שֶׁל הַמָּקוֹם הַהוּא.
עָבַרְנוּ אֶת רֶכֶס הֶהָרִים בְּדֶרֶךְ קַלָּה אֲשֶׁר הוֹבִילָה לְאֶרֶץ פְּתוּחָה מִן הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי. אַחֲרֵי מַהֲלַךְ יָמִים אֲחָדִים הִגַּעְנוּ עַד נָהָר גָּדוֹל, הַשּׁוֹטֵף מִצָּפוֹן לְדָרוֹם. הָלַכְנוּ יָמִים אֲחָדִים לְחוֹפוֹ הַשְּׂמָאלִי מִתּוֹךְ תִּקְוָה לִמְצֹא שֶׁטֶף אַחֵר הַבָּא מִמִּזְרָח, שֶׁשָּׁם אָמַרְנוּ לַעֲבֹר, אַךְ תִּקְוָתֵנוּ לֹא בָּאָה.
כַּאֲשֶׁר חָדַרְנוּ לְצַד צָפוֹן יוֹתֵר מִמַּה שֶׁרָצִינוּ, עָלָה בְּלִבֵּנוּ רַעְיוֹן לְנַסּוֹת וְלַעֲבֹר אֶת הַמִּישׁוֹר הַצְּחִיחַ הַמִּשְׂתָּרֵעַ מִזְרָחָה לְכָל מְלֹא הָעַיִן. זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה לַעֲזֹב אֶת הַנָּהָר בְּלִי דַעַת אִם נִמְצָא מַיִם בְּדַרְכֵּנוּ. הוֹלְכֵי מִדְבָּר נוֹהֲגִים בִּתְנָאִים כָּאֵלֶּה לָלֶכֶת בְּקֵרוּב מָקוֹם לְשֶׁטֶף נַחַל, אַךְ רוּחֵנוּ קָצְרָה לַעֲבֹר לְצַד מִזְרָח. וּבְכֵן, לְאַחַר שֶׁמִּלֵּאנוּ אֶת כֵּלֵינוּ מַיִם וְהִשְׁקֵינוּ אֶת הַבְּהֵמוֹת שֶׁלָּנוּ, שַׂמְנוּ פָּנֵינוּ בְּעֹז דֶּרֶךְ הַמִּישׁוֹר.
מִקֵּץ שָׁעוֹת אֲחָדוֹת שֶׁל הֲלִיכָה עָמְדוּ רַגְלֵינוּ בְּתוֹךְ מִדְבָּר גָּדוֹל בְּלִי תֵל, בְּלִי הָר, וּבְעָמָל רַב מָצְאָה הָעַיִן סִמָּן קָלוּשׁ שֶׁל צֶמַח, אֲבָל בְּשׁוּם מָקוֹם לֹא נִרְאָה צִיץ עֵשֶׂב כָּל שֶׁהוּא לְשַׁמַּח אֶת עֵין בְּהֵמוֹתֵינוּ; אֵין טִפַּת מַיִם. אֵין סִמָּן כִּי הַגֶּשֶׁם יָרַד בִּזְמָן מִן הַזְּמַנִּים עַל הָאֲדָמָה הַצְּחִיחָה הַזֹּאת. וְהָאָבָק שֶׁהִתְרוֹמֵם מֵעַל הָאָרֶץ עַל יְדֵי פַּרְסוֹת סוּסֵינוּ וּפְרָדֵינוּ הֶאֱפִיל מִסָּבִיב כְּעָנָן כָּבֵד. נוֹסַף עַל זֶה הַחֹם הַנּוֹרָא, שֶׁיַּחַד עִם הָאָבָק וַעֲמַל הַדֶּרֶךְ הִגְדִּיל אֶת צִמְאוֹנֵנוּ בְּמִדָּה כָּזוּ, עַד אֲשֶׁר בִּזְמָן קָצֵר אָזְלוּ הַמַּיִם מִכֵּלֵינוּ. זְמַן רָב לִפְנֵי רֶדֶת הַלַּיְלָה לֹא נִשְׁאֲרָה לָנוּ אַף טִפָּה אַחַת וְאִישׁ אִישׁ מֵאִתָּנוּ הִתְעַנָּה בַּצָּמָא. בְּהֵמוֹתֵינוּ סָבְלוּ עוֹד יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, שֶׁלְּכָל הַפָּחוֹת לָקַחְנוּ אֶל פִּינוּ אֹכֶל, בְּעוֹד אֲשֶׁר הַבְּהֵמוֹת הָעֲלוּבוֹת לֹא טָעֲמוּ מְאוּמָה.
לֹא יָכֹלְנוּ לָשׁוּב עַל עִקְבוֹתֵינוּ: קַוֵּה קִוִּינוּ, כִּי בְּלֶכְתֵּנוּ הָלְאָה בְּדַרְכֵּנוּ נִמְצָא מַיִם קֹדֶם מִזֶּה, לוּ שַׁבְנוּ אֶל הַנָּהָר שֶׁעָזַבְנוּ אוֹתוֹ. עִם סוֹף שְׁעַת אַחֲרֵי־הַצָּהֳרַיִם נִגְלָה לְעֵינֵינוּ מַחֲזֶה מַרְהִיב לֵב וְאָנוּ עָלִינוּ עַל סוּסֵינוּ מִתּוֹךְ רֶגֶשׁ שֶׁל שִׂמְחָה, שֶׁאֵין לְהַבִּיעוֹ בְּמִלִּים. לֹא מַיִם נִרְאוּ לָנוּ, כִּי אִם דָּבָר לָבָן בַּשָּׁמַיִם בְּמֶרְחָק רַב. הָיְתָה לוֹ צוּרָה שֶׁל מְשֻׁלָּשׁ וְנִדְמָה כְּתָלוּי בָּאֲוִיר כַּחֵלֶק הָעֶלְיוֹן שֶׁל נְחַשׁ־נְיָר גָּדוֹל. כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ הִכִּיר בּוֹ שִׂיא שֶׁל הָר מְכֻסֵּה שֶׁלֶג.
לְמַרְאֵה הָהָר הַזֶּה יָדַעְנוּ, כִּי הוּא מֵאֵלֶּה שֶׁאֵין הַשֶּׁלֶג נָמֵס עֲלֵיהֶם לְעוֹלָם. חוּץ מִזֶּה אָנוּ יוֹדְעִים, כִּי בְּצֶלַע הָר כָּזֶה שׁוֹטְפִים בְּכָל תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה מַעְיָנוֹת רַבִּים. אַךְ בְּיִחוּד בִּימוֹת הַקַּיִץ מֵחֲמַת הַפְשָׁרַת הַשְּׁלָגִים. וְהוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת לִבֵּנוּ שִׂמְחָה, וְאַף כִּי הָהָר נִרְאָה בְּמֶרְחָק רָב, צָעַדְנוּ הָלְאָה בְּמֶרֶץ חָדָשׁ: אֲפִילּוּ בְּהֵמוֹתֵינוּ, כְּאִלּוּ הֵבִינוּ אֶת הַצָּפוּי לָהֶן, הִשְׁמִיעוּ קוֹלוֹת צָהֳלָה וּפָסְעוּ פְּסִיעוֹת עֵרוֹת יוֹתֵר וְאַמִּיצוֹת יוֹתֵר.
הַמְּשֻׁלָּשׁ הַלָּבָן הָלַךְ וְגָדַל כְּכָל אֲשֶׁר צָעַדְנוּ הָלְאָה. עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה יָכֹלְנוּ לְהַבְחִין אֶת הַקַּוִּים הַשְּׁחוֹרִים שֶׁל הַחֵלֶק הַתַּחְתּוֹן מִן הָהָר וְאֶת הַנְּקֻדּוֹת הַצְּהֻבּוֹת הַמַּזְהִירוֹת עַל גְּבִישׁ הַשֶּׁלֶג כְּנֵזֶר שֶׁל זָהָב. מָה רַב הַקֶּסֶם בַּמַּרְאָה הַזֶּה לְעֵינֵי הַהוֹלֵךְ בַּמִּדְבָּר!
הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה וְהַיָּרֵחַ לָקַח מְקוֹמָהּ עַל פְּנֵי הַשָּׁמַיִם. לְאוֹרוֹ הַחִוֵּר הָלַכְנוּ כָּל הַלַּיְלָה. הַאִם יָכֹלְנוּ לַעֲשׂוֹת הַפְסָקָה? לְהִתְעַכֵּב – הֲרֵי זֶה לָמוּת.
הַבֹּקֶר מָצָא אוֹתָנוּ מִתְנַהֲלִים בִּכְבֵדוּת, כִּי עָבַרְנוּ לְמַעְלָה מִמֵּאָה פַּרְסָאוֹת מִיּוֹם יְצִיאָתֵנוּ מִפֶּקוֹס, אוּלָם הָהָר עוֹד הָיָה דֵי רָחוֹק מֵאִתָּנוּ. כַּאֲשֶׁר אַךְ הֵאִיר הַבֹּקֶר, הִבְחִינוּ עֵינֵינוּ אֶת צוּרַת הָהָר וְאָנוּ רָאִינוּ, כִּי עַל שִׁטְחוֹ הַדְּרוֹמִי עָרוּץ עָמֹק עוֹלֶה עַד שִׂיאוֹ. מִצַּד מִזְרָח, קָרוֹב יוֹתֵר אֵלֵינוּ, לֹא הָיָה שׁוּם סִמָּן כָּזֶה וְאָנוּ הִסַּקְנוּ מִזֶּה, כִּי הַמָּקוֹם הַמַּתְאִים בְּיוֹתֵר לְשֶׁטֶף הַמַּיִם הוּא הֶעָרוּץ מִצַּד דָּרוֹם, אֲשֶׁר שָׁם יָכֹל לְהִתְהַוּוֹת נַחַל מַיִם מִמִּקְוֵה הַשְּׁלָגִים שֶׁנָּמַסּו.
חֶשְׁבּוֹנֵנוּ הָיָה נָכוֹן. בְּקָרְבֵנוּ, אַחֲרֵי אֲשֶׁר סָבַבְנוּ אֶת רֶגֶל הָהָר, רָאִינוּ קַו שֶׁל יֶרֶק נָאֶה שֶׁנִּבְדַּל מִן הַחוּם הַכֵּהֶה שֶׁל הַמִּדְבָּר. הָרוֹאֶה הָיָה אוֹמֵר, כִּי זוֹ הִיא מְשֻׂכָּה שֶׁל עֵצִים רָמִים הַגְּדֵלִים פֹּה וְשָׁם לְמַעְלֶה מִן הַשְּׁאָר. אֵלֶּה הָיוּ חֹרְשׁוֹת שֶׁל עֲצֵי עֲרָבָה וְכֹתֶן. לֹא הָיָה עוֹד סָפֵק, כִּי יֵשׁ פֹּה מַיִם, וְאָנוּ בֵּרַכְנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו בְּשִׂמְחָה עַל הַסִּמָּנִים הַמְבַשְּׂרִים יְשׁוּעָה. הָאֲנָשִׁים הִשְׁמִיעוּ קְרִיאוֹת הֵידָד, הַסּוּסִים צָהֲלוּ, הַפְּרָדִים נָעֲרוּ, וְכַעֲבוֹר רְגָעִים מְעַטִּים כָּרְעוּ הָאֲנָשִׁים, הַפְּרָדִים וְהַסּוּסִים עַל שְׂפַת נַחַל זַךְ לְהַרְווֹת אֶת צִמְאוֹנָם בְּמֵימָיו הַמְּשִׁיבִים נָפֶשׁ.
ג נְאוֹת־דֶּשֶׁא בָּעֵמֶק
אַחֲרֵי מַהֲלָךְ כֹּה אָרֹךְ וְקָשֶׁה הִרְגַּשְׁנוּ אֶת כָּל הַצֹּרֶךְ לָנוּחַ וּלְהַחֲלִיף כֹּחַ. בְּלִבֵּנוּ הָיָה לָשֶׁבֶת כָּל הַלַּיְלָה עַל גְּדוֹת הַנַּחַל, וְאוּלַי יוֹם אוֹ יוֹמַיִם. חֹרְשַׁת עֲצֵי הָעֲרָבָה הִשְׂתָּרְעָה עַל פְּנֵי הַחוֹף בְּמֶרְחָק שֶׁל תִּשְׁעִים קִילוֹמֶטֶר בְּמִישׁוֹר. בֵּין הָעֵצִים הָאֵלֶּה וּבְצִלָּם גָּדְלוּ אֲגֻדּוֹת עֲשָׂבִים מִמִּין מְיֻחָד בְּמֶכְּסִיקָה הַיָּדוּעַ בְּשֵׁם “גְּרַמִיט”. זֶה הוּא צֶמַח רָוֶה וּמֵזִין, שֶׁהַסּוּסִים וּבַהֲמוֹת הַבַּיִת אוֹכְלִים אוֹתוֹ בִּתְשׁוּקָה כְּמוֹ הָרְאֵמִים וּשְׁאָר חַיּוֹת הַבָּר. הַפְּרָדִים שֶׁלָּנוּ וְהַסּוּסִים הוֹכִיחוּ לָנוּ זֹאת עַד מְהֵרָה. אַךְ שָׁבְרוּ אֶת צִמְאוֹנָם, הִתְנַפְּלוּ עַל הָעֵשֶׂב בִּמְלֹא פִיהֶם, וְעֵינֵיהֶם הִזְהִירוּ מֵרֹב נַחַת. פָּרַקְנוּ מֵעֲלֵיהֶם אֶת מַשָּׂאָם וְאֶת הָאֻכָּפִים; וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר קָשַׁרְנוּ אוֹתָם לְעַמּוּדִים קְטַנִּים, נָתַנּוּ לָהֶם חֹפֶשׁ לִרְעוֹת כְּאַוַּת נַפְשָׁם.
אַחֲרֵי כֵן עָסַקְנוּ בַּהֲכָנַת סְעֻדַּת־הָעֶרֶב. עוֹד לֹא סָבַלְנוּ הַרְבֵּה מֵרָעָב. בָּעֵת שֶׁעָבַרְנוּ אֶת הַמִּישׁוֹר לָעַסְנוּ מִזְּמָן לִזְמָן חֲתִיכוֹת בָּשָׂר מְיֻבָּשׁ, אַךְ עָלֵינוּ הָיָה לְאָכְלוֹ חַי וְ“הַטַּסַּיָּה” (זֶה שֵׁם הַבָּשָׂר הַמְּיֻבָּשׁ) אֵינוֹ מָזוֹן טָעִים בְּיוֹתֵר בֵּין שֶׁאוֹכְלִים אוֹתוֹ חַי אוֹ צָלוּי. אַחֲרֵי אֲשֶׁר חָיִינוּ כַּךְ בְּמֶשֶׁךְ יוֹתֵר מִשָּׁבוּעַ יָמִים, הִשְׁתּוֹקַקְנוּ מְאֹד מְאֹד לֶאֱכֹל בָּשָׂר טָרִי. בְּכָל הַדֶּרֶךְ מֵאֶל־פַּזָּה לֹא מָצָאנוּ שׁוּם צַיִד, מִלְּבַד חֲצִי תְּרֵיסַר דִּישׁוֹנִים רָזִים, שֶׁלֹּא עָלָה בְּיָדֵינוּ לַהֲרֹג אֶלָּא אֶחָד מֵהֶם בִּירִיָּה מֵרוֹבֶה.
בְּעוֹד אֲשֶׁר קָשַׁרְנוּ אֶת בְּהֵמוֹתֵינוּ וְגָמַרְנוּ לְהָכִין אֶת אֲרֻחַת הָעֶרֶב מִקָּפֶה וּבָשָׂר מְיֻבָּשׁ, אֶחָד מִצַּיָּדֵינוּ וּשְׁמוֹ לִינְקוֹלְן יָרָה יְרִיָּה בָּעֵמֶק. בַּתְּחִלָּה שָׁמַעְנוּ שְׁרִיקַת רוֹבֵהוּ שֶׁעָלְתָה דֶרֶךְ הַנָּקִיק; אַחֲרֵי כֵן, בְּהַבִּיטֵנוּ לְמַעְלָה, רָאִינוּ עֵדֶר “מַקְרִינִים” (כַּךְ קוֹרְאִים לְכִבְשׂוֹת־הַבָּר שֶׁל הֶהָרִים הַמְּסֻלָּעִים) קוֹפְצִים מִסֶּלַע אֶל סֶלַע וְעָפִים כַּצִפֳּרִים עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים.
עַד מְהֵרָה הוֹפִיעַ לִינְקוֹלְן בִּקְצֵה הַנָּקִיק וְהוּא נוֹשֵׂא בִּזְרוֹעוֹתָיו חַיָּה, שֶׁעַל פִּי קַרְנֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת בְּצוּרַת אוּנְקָל, הִכַּרְנוּהָ כְּאַחַת מִן הָעֵדֶר שֶׁזֶּה עַתָּה נִמְלַט. גָּדְלָהּ הָיָה כְּאַיָּלָה, וְסַכִּינֵי הַצַּיָּדִים הַחֲרוּצִים לֹא שָׁהוּ זְמָן רַב לְהַפְשִׁיט אֶת עוֹרָהּ וּלְנַתְּחָהּ לִנְתָחִים. בָּהּ בַּשָּׁעָה תָּפְסוּ יָדַיִם חֲזָקוֹת שְׁנֵי גַרְזִנִּים; וְעֵץ כֹּתֶן נָפַל לָאָרֶץ אַחֲרֵי מַכּוֹת אֲחָדוֹת שֶׁל הַבַּרְזֶל, וְעַד מְהֵרָה נֶחְטַב הָעֵץ לִגְזָרִים וּבָעַר בְּתוֹךְ לֶהָבָה לוֹהֶטֶת. הַצְּלָעוֹת וְהַנְּתָחִים שֶׁל “הַמַּקְרִין” שָׂמוּ עַל גֶּחָלִים לוֹחֲשׁוֹת, וּכְלִי הַקָּפֶה שֶׁהֶעֱמִידוּ בָּאֵשׁ הִתְחִיל רוֹתֵחַ בְּנוֹזְלָיו הַשְּׁחוֹרִים הַנּוֹתְנִים רֵיחַ נִיחוֹחַ. לְאַחַר שֶׁכִּלּוּ לֶאֱכֹל סְעֻדַּת הָעֶרֶב, הִתְעַטֵּף כָּל אִישׁ מֵאִתָּנוּ בִּשְׂמִיכָתוֹ וְעַד מְהֵרָה שָׁכַח אֶת כָּל הַסַּכָּנוֹת שֶׁעָבְרוּ עָלֵינוּ.
לְמָחֳרָת הַיּוֹם קַמְנוּ מְעֻדָּדִים, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר אָכַלְנוּ פַּת שַׁחֲרִית טִכַּסְנוּ עֵצָה בִּדְבַר הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר עָלֵינוּ לָלֶכֶת בָּהּ. וַדַּאי הָיִינוּ רוֹצִים לָלֶכֶת לְיַד הַנַּחַל, אִלּוּ לֹא הָיוּ מֵימָיו שׁוֹטְפִים לְצַד דָּרוֹם, שֶׁשָּׁם אֵין לָנוּ מַה לַּעֲשׂוֹת. עָלֵינוּ הָיָה לָלֶכֶת מִזְרָחָה. וּבְעוֹד אֲשֶׁר אָנוּ מִתְיַעֲצִים וְהִנֵּה הִבְהִילָה אוֹתָנוּ קְרִיאַת הַצַּיָּד לִינְקוֹלְן. הוּא הָיָה עוֹמֵד בַּמִּישׁוֹר בְּמֶרְחָק מְעַט מֵעֲצֵי הָעֲרָבִים וְהִתְבּוֹנֵן לְצַד דָּרוֹם. הֲסִבּוֹנוּ עֵינֵינוּ לַצַּד הַהוּא וּלְתִמְהוֹנֵנוּ הָרַב רָאִינוּ עַמּוּד עָשָׁן מִסְתַּלְסֵל בַּמָּרוֹם וְנִדְמֶה כְּעוֹלֶה מִן הַמִּישׁוֹר.
– אֵלֶּה הֵם אִינְדִיאַנִּים! – קָרָא אֶחָד מֵחֲבֵרֵינוּ. – שָׁם לְמַטָּה בְּתוֹךְ הָעֲרָבָה – פָּתַח לִינְקוֹלְן – רָאִיתִי אֶמֶשׁ כְּשֶׁאָרַבְתִּי לַמַּקְרִין נִקְרָה מְשֻׁנָּה. הֶעָשָׁן שֶׁאָנוּ רוֹאִים עוֹלֶה מִשָּׁם; וּבְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ עָשָׁן צָרִיךְ לִהְיוֹת אִישׁ, וְהָאֵשׁ אֵינָהּ נִדְלֶקֶת מֵאֵלֶיהָ. יֵשׁ אֵפוֹא שָׁם אֲדֻמֵּי־הָעוֹר אוֹ אֲנָשִׁים לְבָנִים.
– אִנְדִיאַנִּים! אִנְדִיאַנִּים, בְּלִי שׁוּם סָפֵק! – קָרְאוּ רַבִים מֵאִתָּנוּ – מִי זֶה אַחֵר יוּכַל לָגוּר בְּמָקוֹם כָּזֶה בְּמֶרְחָק מֵאוֹת פַּרְסָאוֹת מִכָּל יִשּׁוּב? אֵלֶּה הֵם אִינְדִיאַנִּים.
הִתְיַעַצְנוּ בִּקְצָרָה, מַה טּוֹב לָנוּ יוֹתֵר לַעֲשׂוֹת. הָאֵשׁ שֶׁלָּנוּ כָּבְתָה, סוּסֵינוּ וּפְרָדֵינוּ הוּשְׁבוּ אֶל תַּחַת צֵל עֲצֵי הָעֲרָבִים. אֲחָדִים מֵאִתָּנוּ הִצִּיעוּ לִשְׁלֹחַ גְּדוּד קָטָן לַחְקֹר לְאֹרֶךְ הַנַּחַל; אֲחֵרִים סָבְרוּ, כִּי רָאוּם1 לַעֲלוֹת עַל הָהָר, אֲשֶׁר מִשָּׁם נוּכַל לְהַשְׁקִיף עַל הַמָּקוֹם שֶׁמִּמֶּנּוּ יוֹצֵא הֶעָשָׁן. בָּרִי שֶׁזּוֹ הָיְתָה הָעֵצָה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר. וּמַה גַּם שֶׁאִם הַדָּבָר לֹא יַצְלִיחַ, הֵן תָּמִיד יִהְיֶה זְמַן לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַשְּׁנִיָּה. חֲצִי תְּרֵיסָר אֲנָשִׁים מִשֶּׁלָּנוּ עָלוּ תֵּכֶף בָּהָר וְאֶת הָאֲחֵרִים הִשְׁאִירוּ לִשְׁמֹר אֶת הַמַּחֲנֶה.
טִפַּסְנוּ עַל הַגַּיְא וּמִזְּמָן לִזְמָן עָמַדְנוּ לְהִתְבּוֹנֵן בַּמִּישׁוֹר. וְכַךְ הִגַּעְנוּ לְגֹבַהּ הָגוּן. לָאַחֲרוֹנָה רָאוּ עֵינֵינוּ קֶרֶן אוֹר וְנִרְאֶה הָיָה כְּאִלּוּ הִיא יוֹצֵאת מִמָּקוֹם עָמֹק, אֲשֶׁר שָׁמָּה פּוֹרֵץ וְיוֹרֵד הַנַּחַל, אַךְ לֹא יָכֹלְנוּ לְהַבְחִין דָּבָר מִמֶּרְחָק רַב כָּזֶה. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר לֹא עָלָה בְּיָדֵינוּ לְגַלּוֹת מְאוּמָה בְּעָמְדֵנוּ עַל הָהָר, יָרַדְנוּ לָשׁוּב אֶל חֲבֵרֵינוּ בַּמַּחֲנֶה.
הָחְלַט אֵפוֹא, כִּי גְדוּד נִבְחָר יֵלֵךְ לְאֹרֶךְ הַנַּחַל עַד גְּבוּל הַבִּקְעָה הַמּוּזָרָה הַהִיא, כְּדֵי לַחְקֹר אוֹתָהּ בִּתְבוּנָה. שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים יָצְאוּ מִבֵּינֵינוּ. וְיֶתֶר חֲבֵרֵינוּ יָשְׁבוּ עִם הַסּוּסִים. הָלַכְנוּ בְּדוּמִיָּה וְהִתְאַמַּצְנוּ לְהֵחָבֵא בֵּין עֲצֵי הָעֲרָבִים, וְעַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר לֹא הִרְחַקְנוּ מִשְּׂפַת הַנַּחַל. כָּךְ עָבַרְנוּ כִּשְׁנֵי קִילוֹמֶטְרִים. רָאִינוּ כִּי עוֹמְדִים אָנוּ סָמוּךְ לִגְבוּל הַמָּקוֹם. שָׁמַעְנוּ קוֹל הַדּוֹמֶה לָזֶה שֶׁל מַפַּל מַיִם; חָשַׁבְנוּ, כִּי זֶה הוּא אֶשֶׁד שֶׁנִּתְהַוָּה עַל יְדֵי נַחַל הַמַּיִם. וְאָמְנָם, כַּעֲבֹר רְגָעִים מְעַטִּים הִגַּעְנוּ לְרֹאשׁ צוּק, שֶׁמִּשָּׁם יָצְאוּ מֵי הַנָּהָר וְיָרְדוּ בְּרַעַשׁ מֵעַל גֹּבַהּ שֶׁל מָאתַיִם רֶגֶל.
זֶה הָיָה מַחֲזֶה נֶהְדָּר, אַךְ עַד מְהֵרָה הִרְהִיבוּ אֶת עֵינֵינוּ מַחֲזוֹת אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לְמַרְאֵיהֶם מָלְאָה נַפְשֵׁנוּ הִשְׁתּוֹמְמוּת. מִתַּחַת לָנוּ, בַּמֶּרְחָק, הִשְׂתָּרְעָה בִּקְעָה קְטַנָּה וְנֶחְמָדָה וְהִיא מַזְהִירָה כֻּלָּהּ בְּתִפְאֶרֶת דֶּשֶׁא עֵשֶׂב. הָיְתָה לָהּ צוּרָה סְגַלְגַּלָּה כִּמְעָט וּתְחוּמָהּ הִיא מִכָּל עֵבֶר עַל יְדֵי תְהוֹם, הַמַּקִּיף אוֹתָהּ כְּחוֹמָה. אָרְכָּהּ הָיָה בְּעֵרֶךְ שִׁשִּׁים קִילוֹמֶטֶר וְרָחְבָּהּ כִּשְׁמוֹנָה קִילוֹמֶטֶר לְכָל הַיּוֹתֵר. עַל צִדֵּי הַתְּהוֹם גָּדְלוּ עֵצִים שׁוֹנִים. עֲלֵי הָעֵצִים הָיוּ מִצְּבָעִים שׁוֹנִים, כִּי הַיָּמִים יְמֵי הַסְּתָו. הַכָּתֹם, הַצָּהֹב, הָאָדֹם, הָעַרְמוֹנִי, כָּל הַמִּינִים שֶׁל הַיָּרֹק וְהַלָּבָן הִתְעָרְבוּ וְהִתְמַזְּגוּ כְּמוֹ הַפְּרָחִים עַל שָׁטִיחַ עָשִׁיר.
בְּמֶרְכַּז הַבִּקְעָה הִזְהִירוּ הַמַּיִם הַזַּכִּים שֶׁל יְאוֹר שֶׁהָיָה טָהוֹר כְּעֵין הַבְּדֹלַח וְחָלָק כָּרְאִי. הַשֶּׁמֶשׁ עָמְדָה אָז בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם, וְקַרְנֶיהָ הַיּוֹרְדוֹת עַל פְּנֵי הַמַּיִם שִׁוּוּ לָהּ מַרְאֶה שֶׁל גִּלָּיוֹן גָּדוֹל שֶׁל נְיָר מָזְהָב. קַל הָיָה לִרְאוֹת, כִּי הֶעָשָׁן שֶׁעָלָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה יָצָא מִצַּד מַעֲרָב.
שַׁבְנוּ אֶל הַמַּחֲנֶה, אֲשֶׁר שָׁם יָשְׁבוּ חֲבֵרֵינוּ. הֶחְלַטְנוּ לְהַקִּיף בִּרְכִיבָה אֶת הַמָּקוֹם עַד אֲשֶׁר נִמְצָא נָתִיב קַל לָרֶדֶת. הַאִם לֹא בָּרוּר, כִּי הַמָּקוֹם הַזֶּה יֶשְׁנוֹ אֵי בָּזֶה? וּבֶאֱמֶת, כֵּיצַד יָכְלוּ לְהַגִּיעַ שָׁמָּה אֵלֶּה הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הִבְעִירוּ אֶת הָאֵשׁ?
הִשְׁאַרְנוּ אֶת הַמֶּכְּסִיקָאִים מֵאַחֲרֵינוּ עִם הַפְּרָדִים, וְיֶתֶר אֲנָשֵׁינוּ עָלוּ עַל הַסּוּסִים וְיַחְדָּו יָצָאנוּ לַדֶּרֶךְ. פָּנִינוּ מִזְרָחָה וְשָׁקַדְנוּ לָרֶדֶת בַּמִּישׁוֹר לְמַעַן הִתְקָרֵב, בְּאֵין רוֹאֶה אוֹתָנוּ, וּלְגַלּוֹת מַה טִּיבָם שֶׁל הָאֲנָשִׁים הַנִּמְצָאִים בָּעֵמֶק. כַּאֲשֶׁר הִגַּעְנוּ אֶל מוּל הַמָּקוֹם, שֶׁמִּשָּׁם עוֹד יָצְאוּ אֲנִיצֵי עָשָׁן, עָמַדְנוּ, וּשְׁנַיִם מֵאִתָּנוּ יָרְדוּ רְכוּבִים עַל הַסּוּסִים וְעָבְרוּ עַל שְׂפַת הַתְּהוֹם, בְּהִתְאַמְּצָם לְהִתְאַחֵז מֵאָחוֹר בְּשִׂיחִים אֲחָדִים שֶׁגָּדְלוּ בֵּינֵיהֶם וּבֵין הַיְאוֹר. לָאַחֲרוֹנָה, אֶפְשָׁר הָיָה לְגַלּוֹת מַה שֶּׁנִּמְצָא מִתַּחַת. הִתְפַּעֲלוּת תָּקְפָה אוֹתָנוּ, כִּי לֹא פִּלַּלְנוּ וְלֹא עָלָה עַל לִבֵּנוּ לִמְצֹא תְּמוּנָה מֻפְלָאָה מִזּוֹ אֲשֶׁר הִתְגּוֹלְלָה לְנֶגֶד עֵינֵינוּ. עַל שְׂפַת הַיְאוֹר מִנֶּגֶד, בְּמֶרְחָק מֵאָה וּשְׁמוֹנִים מֶטֶר, נִגְלָה נָוֶה נֶחְמָד לָעַיִן עִם בַּיִת קָטָן יוֹתֵר בְּמֶרְחָק מַה מִן הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן, וְגָדֵר מַקִּיפָה אוֹתָם. שֶׁטַח גָּדוֹל חָרוּשׁ הָיָה מְחֻלָּק לְשָׂדוֹת, אֲחָדִים מֵהֶם שְׂדוֹת תְּבוּאָה וַאֲחֵרִים שִׁמְּשׁוּ מִרְעֶה לְעֶדְרֵי צֹאן. הַמָּקוֹם הַזֶּה הָיָה לוֹ מַרְאָה שֶׁל חַוָּה נָאָה עִם רְפָתוֹת, בֵּית־דִּירָה, גַּן, שָׂדוֹת, סוּסִים וּבַהֲמוֹת בֵּית. הַמֶּרְחָק הָיָה רַב וְלֹא יָכֹלְנוּ לְהַבְחִין מַה טִּיב הַבְּהֵמוֹת אֲשֶׁר שָׁם, אוּלָם הֵן נִרְאוּ לָנוּ מִמִּינִים שׁוֹנִים, אֲחָדִים צְהֻבִּים וַאֲחֵרִים לְבָנִים אוֹ מְנֻמָּרִים.
נִרְאוּ אֲנָשִׁים וִילָדִים וּמִסְפָּרָם אַרְבָּעָה, שֶׁהָלְכוּ וְשָׁבוּ בְּתוֹךְ הַמָּקוֹם הַמְּגֻדָּר, וְאִשָּׁה אַחַת עַל מִפְתַּן הַבַּיִת. אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיד, אִם אֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי
הַגֶּזַע הַלָּבָן, אֲבָל בָּרִי הָיָה לָנוּ כִּי אֵין כַּאן עֵסֶק עִם אִינְדִיאַנִּים, יַעַן כִּי הַלָּלוּ לֹא הָיוּ מֻכְשָׁרִים לִבְנוֹת נָוֶה אֲשֶׁר כָּזֶה. הַמַּרְאֶה הַזֶּה שֶׁלֹּא צִפִּינוּ לוֹ הִרְהִיב אֶת עֵינֵינוּ וְהִפְלִיא אֶת לִבֵּנוּ. לֹא פִּלַּלְנוּ לִמְצֹא נוֹף כָּזֶה בְּתוֹךְ מִדְבַּר שְׁמָמָה.
עָמַדְנוּ עַל הַחְלָטָתֵנוּ לְהוֹסִיף וְלָלֶכֶת הָלְאָה, כְּדֵי לְגַלּוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ הַמּוֹבִילָה אֶל הָאוֹאַזִּיס הַזֶּה שֶׁאֵין דּוֹמֶה לוֹ. כַּאֲשֶׁר נִדְמָה לָנוּ, כִּי רוֹאִים אָנוּ מִין מוֹרָד בַּמִּישׁוֹר סָמוּךְ לַקָּצֶה הַתַּחְתּוֹן שֶׁל הָעֵמֶק, שַׂמְנוּ פְּעָמֵינוּ אַל הַצַּד הַהוּא. אַחֲרֵי הֲלִיכָה שֶׁל פַּרְסָאוֹת אֲחָדוֹת הִגַּעְנוּ עַד הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר שָׁם נוֹטֶה הַנַּחַל לְצַד מִזְרָח.
זוֹ הָיְתָה הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה אֲשֶׁר אוֹתָהּ אָנוּ מְבַקְּשִׁים. הִיא הִשְׂתָּרְעָה לְכָל אֹרֶךְ הַנַּחַל וְהִקִּיפָה בְּמִדַּת מַה אֶת פְּנֵי הַתְּהוֹם. הִיא לֹא הָיְתָה רְחָבָה יוֹתֵר מֵרֹחַב עֲגָלָה, אַךְ קַל הָיָה לָלֶכֶת בָּהּ. בְּלִי פִּקְפּוּקִים הַרְבֵּה עָלִינוּ עָלֶיהָ בְּלֵב אַמִּיץ.
ד יִשּׁוּב מוּזָר
הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת הוֹבִילָה אוֹתָנוּ בַּמְּסִלָּה לְאֹרֶךְ הַנַּחַל עַד עֶצֶם הָעֵמֶק. מִשָּׁם קַל הָיָה לְהַגִּיעַ עַד שְׂפַת הַיְאוֹר, וּמִשָּׁם יָכֹלְנוּ לְהִתְבּוֹנֵן וְלִרְאוֹת אֶת הַנָּוֶה. הֻפְתַּעְנוּ לִרְאוֹת אֶת רֹב הַמִּינִים הַשּׁוֹנִים שֶׁל הָעֵצִים בַּיַּעַר, וְעוֹד יוֹתֵר – לַמַּרְאֶה הַמִּינִים הַשּׁוֹנִים שֶׁל הַצִּפֳּרִים שֶׁקָּפְצוּ בֵּין הָעֳפָאִים.
רַגְלֵינוּ עָמְדוּ מוּל הַיְאוֹר סָמוּךְ לְמַעַר־הַיַּעַר, אֲשֶׁר שָׁם הָיָה הַנָּוֶה. הַבִּינָה יָעֲצָה לַנּוּ לִבְלִי לֶכֶת הָלְאָה בְּטֶרֶם נַחְקֹר שׁוּב. יָרַדְתִּי מֵעַל הַסּוּס יַחַד עִם אֶחָד מֵחֲבֵרַי וְהִתְחַמַּקְנוּ מֵאֲחוֹרֵי שִׂיחֵי עֵצִים רַבֵּי־עָלִים, אֲשֶׁר מִשָּׁם יָכֹלְנוּ לִבְחֹן כְּאַוַּת נַפְשֵׁנוּ אֶת הַנָּוֶה עִם הַשָּׂדוֹת הַמַּקִּיפִים אוֹתוֹ.
הַבַּיִת הַבָּנוּי יָפֶה הָיָה עָשׂוּי קוֹרוֹת־עֵץ, כְּדֶרֶךְ שֶׁמּוֹצְאִים בְּאַרְצוֹת אֲמֶרִיקָה הַמַּעֲרָבִית. מִצַּד אֶחָד נִמְצָא גַן, שֶׁשָּׂדוֹת מְעֻבָּדִים הִשְׂתָּרְעוּ מִסָּבִיב לוֹ. הַשְׁעָרוֹתֵינוּ נִתְאַמְּתוּ אֵפוֹא. אַחַד הַשָּׂדוֹת הָיָה זָרוּעַ תִּירָס וְהַשֵּׁנִי חִטָּה. אוּלָם מַה שֶּׁהִפְלִיא אוֹתָנוּ בְּמִדָּה מְרֻבָּה מְאֹד הוּא מַרְאֵה בַעֲלֵי־הַחַיִּים הַשּׁוֹנִים בְּתוֹךְ הַגָּדֵר. לַמַּרְאֶה הָרִאשׁוֹן אֶפְשָׁר הָיָה לַחֲשֹׁב, כִּי אֵלֶּה הֵם בַּעֲלֵי־הַחַיִּים שֶׁמּוֹצְאִים כָּרָגִיל בְּחַוָּה אֲשֶׁר בְּאַנְגְּלִיָּה אוֹ בַּאֲמֶרִיקָה, הַיְנוּ סוּסִים, פָּרוֹת, כְּבָשִׂים, עִזִּים, חֲזִירִים וְעוֹפוֹת־בַּיִת. אוּלָם אַחֲרֵי יֶתֶר הִתְבּוֹנְנוּת לֹא יָכֹלְנוּ לְהַכִּיר אַף אֶחָד מִבַּעֲלֵי־הַחַיִּים שֶׁיִּהְיֶה דוֹמֶה לְאוֹתָם שֶׁזֶּה עַתָּה מָנִיתִי, מִלְּבַד הַסּוּסִים וְגַם אֵלֶּה הָיוּ קְטַנִּים יוֹתֵר מִן הַמִּין הַשָּׁכִיחַ וְכֻלָּם מְנֻמָּרִים כְּכַלְבֵי צַיִד. אֵלֶּה הָיוּ מַה שֶּׁקּוֹרְאִים מוּסְטַנְגִים, סוּסֵי הַבָּר שֶׁל הַמִּדְבָּר.
בַּעֲלֵי־הַחַיִּים, שֶׁהָיוּ בְּעֵינֵינוּ בַּהֲמוֹת־בַּיִת, הָיוּ רְאֵמִים! תּוֹאִים עוֹמְדִים כְּלוּאִים בַּשָּׂדוֹת וְאֵינָם שָׂמִים לֵב לִבְנֵי־הָאָדָם הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים בֵּינֵיהֶם וּמוֹצִיאִים מִפִּיהֶם קְרִיאוֹת שִׂמְחָה! יֶתֶר עַל כֵּן, שְׁתֵּי הַחַיּוֹת הַצְּמוּדוֹת לַמַּחֲרֵשָׁה הֵן מִמִּין אֶחָד; שְׁנֵי תוֹאִים גְּדוֹלִים הָעוֹשִׂים עֲבוֹדָתָם בְּשֶׁקֶט וּבְסֵדֶר כִּשְׁוָרִים!
חַיּוֹת אֲחֵרוֹת גְּדוֹלוֹת עוֹד יוֹתֵר מִן הַתּוֹאִים מָשְׁכוּ אֶת עֵינֵינוּ. רַבּוֹת מֵהֶן רָבְצוּ בִּמְנוּחָה בְּתוֹךְ מֵי הָאֲגָם. גּוּפָם הַגָּדוֹל וְקַרְנֵיהֶם הָעֲבֻתּוֹת הִטִּילוּ צֵל עַל פְּנֵיהֶם כְּמוֹ בְּתוֹךְ רְאִי. הִכַּרְנוּ אֶת הַמְּעוּף הַגָּדוֹל שֶׁל אֲמֶרִיקָה. מִינִים רַבִּים שֶׁל דִּישׁוֹנִים, אַיָּלוֹת עִם קַרְנַיִם קְצָרוֹת בְּצוּרַת מַזְלֵג; בַּעֲלֵי־חַיִּים דּוֹמִים לְאֵלֶּה בְּגָדְלָם, אַךְ בַּעֲלֵי קַרְנַיִם גְּדוֹלוֹת וּכְפוּפוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁל אַיָּל; וְעוֹד אֲחֵרִים שֶׁהָיוּ דּוֹמִים לַתְיָשִׁים וְלִכְבָשִׂים; אֲחָדִים בְּלִי זָנָב וּמַרְאֵיהֶם כְּמַרְאֵה חֲזִיר; אֲחֵרִים הָיוּ דּוֹמִים לְשׁוּעָלִים אוֹ לִכְלָבִים; גַּם בַּעֲלֵי־כָנָף מִכָּל הַמִּינִים הָמוּ וְרָעֲשׁוּ מִסָּבִיב לַפְּתָחִים, וּבֵינֵיהֶם רָאִינוּ אֶת תַּרְנְגֹל־הַבֶּר הַגָּדוֹל וְהַשָּׁמֵן, וְכָל זֶה שִׁוָּה לַתְּמוּנָה הַחַיָּה הַזֹּאת מַרְאֵה גַן־חַיּוֹת אוֹ בֵּיבָר.
אַחֲרֵי כֵן רָאִינוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים: הָאֶחָד, רָם הַקּוֹמָה, הָיָה אִישׁ לָבָן בַּעַל גּוּף פּוֹרֵחַ; הַשֵּׁנִי הָיָה כּוּשִׁי קָטָן בַּעַל אֵבָרִים מוּצָקִים. זֶה הָאַחֲרוֹן הָלַךְ אַחֲרֵי הַמַּחֲרֵשָׁה. לְיַד אִשָּׁה שֶׁיָּשְׁבָה עַל הַמִּפְתָּן וְעָשְׂתָה מְלַאכְתָּהּ עָמְדוּ שְׁנֵי נְעָרִים וּשְׁתֵּי נְעָרוֹת, אֲשֶׁר נִרְאוּ כִּי יְלָדֶיהָ הֵם.
אַךְ מַה שֶׁהִפְלִיאַנּוּ יוֹתֵר מִכֹּל, אוֹתִי וְאֶת חֲבֵרִי, הָיָה הַמַּרְאֶה הַמּוּזָר אֲשֶׁר נִגְלָה לְעֵינֵינוּ לִפְנֵי הַבַּיִת סָמוּךְ לַסַּף, אֲשֶׁר תַּחְתָּיו יָשְׁבָה הָאִשָּׁה. שְׁנֵי דֻבִּים גְּדוֹלִים וּשְׁחוֹרִים, בְּלִי כָּל שַׁלְשֶׁלֶת, הָיוּ מְשַׂחֲקִים יַחְדָּו; אַחֲרֵי כֵן עוֹד חַיּוֹת קְטַנּוֹת יוֹתֵר, שֶׁנִּרְאוּ מֵרָחוֹק בְּעֵינֵינוּ כִּכְלָבִים, אַךְ זְנָבָן הַשָּׂעִיר חַרְטֻמָּן הַדַּק, אָזְנֵיהֶן הַקְּטַנּוֹת וְהַקְּצָרוֹת וְהַזְּקוּפוֹת הֵעִידוּ עֲלֵיהֶן כִּי זְאֵבִים הֵם. הֵן הָיוּ בְּנֵי הַמִּין שֶׁמּוֹצְאִים עַל הָרֹב אֵצֶל הָאִינְדִיאַנִּים. הָיוּ מֵהֶן, לְכָל הַפָּחוֹת, כַּחֲצִי תְרֵיסָר. אוּלָם הַדָּבָר הַמַּחֲרִיד בְּיוֹתֵר הָיָה מַרְאֵה שְׁתֵּי חַיּוֹת אֲדַמְדַּמּוֹת שְׁחַרְחָרוֹת, אֲשֶׁר רָבְצוּ לְיַד הַסַּף כִּמְעַט לְרַגְלֵי הָאִשָּׁה. רֹאשָׁן הֶעָגֹל וְאָזְנֵיהֶן הַדּוֹמוֹת לְשֶׁל חָתוּל, חַרְטֻמָּן הַשָּׁחוֹר וְהַקָּצָר, צַוָּארָן הַלָּבָן, חָזֵהֶן מִצֶּבַע אָדֹם־חִוֵּר סִפְּרוּ לָנוּ דַי וְהוֹתֵר, מָה הַחַיּוֹת אֲשֶׁר לְנֶגֶד עֵינֵינוּ.
“נְמֵרִים!” – לָחַשׁ חֲבֵרִי בְּנָשְׁמוֹ בְּחָזְקָה וּבְהַבִּיטוֹ אֵלַי בְּפָנִים נִבְהָלִים. אָכֵן, אֵלֶּה הָיוּ נְמֵרִים, כְּמוֹ שֶׁמְּכַנִּים אוֹתָם הַצַּיָּדִים, אוֹ הָאֲרִי הָאֲמֶרִיקָאִי, כַּאֲשֶׁר יִקְרְאוּ לוֹ הַחוֹקְרִים.
בְּתוֹךְ כָּל הַחַיּוֹת הָרָעוֹת הָאֵלֶּה הָלְכוּ וְשָׁבוּ שְׁתֵּי הַנְּעָרוֹת, בְּלִי שִׂים לֵב לָהֶן בִּמְאוּם, כְּמוֹ שֶׁגַּם הַחַיּוֹת, כַּנִּרְאֶה, לֹא עָסְקוּ בָּהֶן כְּלָל. הַמַּחֲזֶה הַזֶּה הֶעֱלָה בְּזִכְרוֹנְנוּ אֶת אַחֲרִית הַיָּמִים, שֶׁעֲלֵיהֶם חָזָה הַנָּבִיא בְּכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ, עֵת יִשְׂרֹר הַשָּׁלוֹם בְּכָל הָאָרֶץ, “וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ”.
לֹא חָפַצְנוּ לַעֲמֹד וְלִרְאוֹת עוֹד. רַב לָנוּ. וְאָנוּ שַׁבְנוּ אֶל חֲבֵרֵינוּ. כַּעֲבֹר חֲמִשָּׁה רְגָעִים נִכְנְסָה כָּל הַחֲבוּרָה לְמַעַר־הַיַּעַר וְשָׂמָה פָּנֶיהָ אֶל הַנָּוֶה. הוֹפָעָתֵנוּ פִּתְאֹם הֵפִיצָה בְּכָל פִּנָּה אֵימָה. הָאֲנָשִׁים הוֹצִיאוּ קוֹלוֹת. הַסּוּסִים צָהֲלוּ, הַכְּלָבִים יִלְלוּ וְנָבְחוּ, עַד אֲשֶׁר גַּם בַּעֲלֵי הַכָּנָף הִתְעָרְבוּ בְּקוֹלוֹתֵיהֶם. בְּלִי סָפֵק, חָשְׁבוּ אוֹתָנוּ לִגְדוּד שֶׁל אִינְדִיאַנִּים. אוּלָם לֹא אָרַךְ הַזְּמָן וְאָנוּ גִלִּינוּ לָהֶם מִי וּמֶה אָנוּ: אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִזְמִין אוֹתָנוּ הָאִישׁ הַלָּבָן בְּנִמּוּס רַב לָבֹא תַּחַת צֵל קוֹרָתוֹ וְלִהְיוֹת אוֹרְחֵי כָבוֹד בְּבֵיתוֹ. וּבָהּ בַּשָּׁעָה נָתַן פְּקֻדָּה לְהָכִין לָנוּ סְעֻדָּה. וְאַחַר שֶׁהוֹבַלְנוּ אֶת סוּסֵינוּ לְתוֹךְ אַחַת הָאֻרְווֹת, שָׂם בַּעַל־הַבַּיִת מִסְפּוֹא לָהֶם בְּתוֹךְ אֵבוּס שֶׁל עֵץ. הַכּוּשִׁי מְשָׁרְתוֹ וּשְׁנֵי הַבַּחוּרִים, אֲשֶׁר הָיוּ כַּנִּרְאֶה בָּנָיו, עָזְרוּ לוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ זוֹ.
לֹא חָדַלְנוּ מֵהִשְׁתּוֹמֵם. כָּל מַה שֶּׁרָאוּ עֵינֵינוּ הָיָה מוּזָר לְלֹא בֵאוּר. הַחַיּוֹת אֲשֶׁר כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ לֹא רָאָה אוֹתָן בִּלְתִּי אִם בְּמַצָּב פְּרָאִי, הָיוּ נוֹחוֹת וּרְגִילוֹת אֵצֶל בְּנֵי אָדָם כְּבַהֲמוֹת הַבַּיִת. עַל כָּל שַׁעַל נִגְלָה לָנוּ מִין חָדָשׁ מֵהֶן. הַצְּמָחִים וְהַנְּטִיעוֹת הַמְּשֻׁנִּים בְּיוֹתֵר גָּדְלוּ בַּשָּׂדוֹת וּבַגָּן שָׁם. אֶשְׁכְּלוֹת עֲנָבִים כִּסּוּ אֶת שׁוּרוֹת הָעֵצִים, דָּגָן וְחִטָּה מִלְּאוּ אֶת הָאָסָמִים. סְנוּנִיּוֹת הִתְעוֹפְפוּ מִסָּבִיב לְיוֹנֵי הַבָּר וְצִפֳּרֵי הַקֶּרַח. כָּל זֶה יָצַר תְּמוּנָה מַפְלִיאָה וְנֶחְמָדָה לָעַיִן.
הָלַכְנוּ אָנֶה וְאָנָה יוֹתֵר מִשָּׁעָה וְהִנֵּה קָרְאוּ לָנוּ לִסְעֻדָּה. “לְכוּ אַחֲרַי, אֲדוֹנַי” – אָמַר אֵלֵינוּ מְאָרְחֵנוּ, בְּהוֹרוֹתוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל הַבַּיִת. נִכְנַסְנוּ וְיָשַׁבְנוּ אֶל שֻׁלְחָן גָּדוֹל וְנוֹחַ, אֲשֶׁר עָלָיו עָמְדוּ וְהֶעֱלוּ הֶבֶל כַּמָּה תַּבְשִׁילִי בָשָׂר טָעִים וּמְעוֹרֵר תֵּאָבוֹן. אֲחָדִים מִן הַמַּטְעַמִּים הָיוּ יְדוּעִים לָנוּ, וְאוּלָם אֲחֵרִים הָיוּ חֲדָשִׁים וְזָרִים לָנוּ. נִתְחֵי בְשַׂר צְבִי, לְשׁוֹנוֹת שֶׁל תְּאוֹ, קְצִיצוֹת שֶׁל בְּשַׂר־רְאֵם, בָּשָׂר צָלוּי שֶׁל עוֹפוֹת, בֵּיצִים שֶׁל תַּרְנְגֹלוֹת־הֹדּוּ; לֶחֶם, חֶמְאָה, גְּבִינָה; כָּל זֶה עוֹרֵר אֶת תַּאֲבוֹנֵנוּ, שֶׁבֶּאֱמֶת לֹא הָיָה זָקוּק שֶׁיְעוֹרְרוּהוּ: רְעֵבִים הָיִינוּ עַד מָוֶת, כִּי לֹא אָכַלְנוּ מְאוּמָה מֵאָז הַבֹּקֶר. קֻמְקוּם גָּדוֹל עָמַד עַל הָאֵשׁ וְרָתַח. מַה יֵּשׁ בּוֹ? וַדַּאי לֹא תֵּה וְלֹא קָפֶה. עַד מְהֵרָה סֻפְּקָה סַקְרָנוּתֵנוּ. שָׂמוּ סְפָלִים לְפָנֵינוּ. וּבַנּוֹזְלִים הָרוֹתְחִים שֶׁיָּצְקוּ לְתוֹכָם מָצָאנוּ מַשְׁקֶה טוֹב לַגּוּף וְעָרֵב לַחֵךְ. זֶה הָיָה תֵּה מִשָּׁרְשֵׁי צֶמַח אֶחָד הַגָּדֵל שָׁם וְסֻכָּר מֵעֵץ תִּדְהָר. כֻּלָּנוּ טָעַמְנוּ מִמֶּנּוּ וְרַבִּים מֵאִתָּנוּ מָצְאוּ, כִּי טוֹב הוּא כַּתֵּה הַסִּינִי.
בִּשְׁעַת הַסְּעֻדָּה לֹא יָכֹלְנוּ לְהִתְאַפֵּק מִבְּלִי הִתְבּוֹנֵן אֶל הַדְּבָרִים הַמְּשֻׁנִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵינוּ. כָּל כְּלֵי הַבַּיִת הָיוּ פְּשׁוּטִים וְגַסִּים; נִרְאֶה הָיָה, שֶׁרֻבָּם נַעֲשׂוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה. הַכֵּלִים הָיוּ בְּצוּרוֹת שׁוֹנוֹת וּמֵחֹמֶר שׁוֹנֶה. הַקְּעָרוֹת, הַכּוֹסוֹת וְהַגְּבִיעִים הָיוּ עֲשׂוּיִים מִקְלִפּוֹת שֶׁל דְּלַעַת, וְכֵן הַכַּפּוֹת הַגְּדוֹלוֹת וְהַקְּטַנּוֹת. הָיוּ שָׁם צַלָּחוֹת וְכֵלִים חֲרוּתִים בָּעֵץ וְגַם הַרְבֵּה כְּלֵי חֶרֶס אָדֹם מִכָּל הַצּוּרוֹת
וּמִכָּל הַמִּדּוֹת. אֵלֶּה הָיוּ קְדֵרוֹת גְּדוֹלוֹת לְבַשֵּׁל מָרָק, כֵּלִים לִשְׁאֹב מַיִם, כַּדִים מִכָּל הַמִּינִים.
הַכִּסְאוֹת אַף הֵם הָיוּ עֲשׂוּיִים מְלָאכָה פְּשׁוּטָה, אַךְ נוֹחִים מְאֹד. כִּמְעַט כֻּלָּם הָיוּ מְצֻפִּים עוֹרוֹת לֹא מְעֻבָּדִים וְהֵם מְתוּחִים בַּאֲלַכְסוֹן וּלְאָחוֹר, מַה שֶּׁעָשָׂה אֶת הַכִּסְאוֹת חֲזָקִים וְנוֹחִים. אֲחָדִים מֵאֵלֶּה, קַלִּים יוֹתֵר, שֶׁנּוֹעֲדוּ כַּנִּרְאֶה לִרְהִיטֵי שְׁנֵי הַחֲדָרִים הַפְּנִימִיִּים שֶׁל הַבַּיִת, הָיָה לָהֶם קַרְקַע קָלוּעַ מֵעַנְפֵי תֹמֶר. לֹא נַעֲשָׂה כִּמְעַט נִסָּיוֹן לְקַשֵּׁט אֶת הַקִּירוֹת, מִלְּבַד דְּבָרִים אֲחָדִים מֻפְלָאִים שֶׁבָּאוּ מִתּוֹצֶרֶת הָעֵמֶק: צִפֳּרִים מְמֻלָּאוֹת נוֹצוֹת יְקָרוֹת וּמַזְהִירוֹת; קַרְנַיִם גְּדוֹלוֹת שֶׁל חַיּוֹת, שְׁנַיִם אוֹ שְׁלשָׁה שִׁרְיוֹנֵי־צַבִּים מְמֹרָטִים יָפֶה. לֹא נִרְאוּ לֹא מַרְאוֹת וְלֹא תְמוּנוֹת; אֵין סְפָרִים, מִלְּבַד אֶחָד יוֹצֵא מִן הַכְּלָל. זֶה הָיָה כֶּרֶךְ שֶׁל סֵפֶר בַּעַל תַּבְנִית בֵּינוֹנִית, שֶׁהָיָה מֻנָּח עַל שֻׁלְחָן קָטָן עָשׂוּי בִּמְיֻחָד. הַסֵּפֶר הַזֶּה הַשָּׁמוּר יָפֶה הָיָה מְכֹרָךְ בִּכְרִיכָה נָאָה שֶׁל עוֹר דִּישׁוֹן צָעִיר.
מִתּוֹךְ סַקְרָנוּת פָּתַחְתִּי אֶת הַסֵּפֶר תֵּכֶף לְאַחַר כְּנִיסָתִי אֶל הַבַּיִת. עַל הָעַמּוּד הָרִאשׁוֹן קָרָאתִי בְּאוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת אֶת הַמִּלִּים: כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ. הַדָּבָר הַזֶּה עוֹד הִגְדִּיל אֶת הַתִּמָּהוֹן שֶׁעוֹרְרוּ בִּי בַּעַל הַבַּיִת וּמִשְׁפַּחְתּוֹ. יָשַׁבְתִּי אֶל הַשֻּׁלְחָן מִתּוֹךְ אֵמוּן, בְּתִתִּי שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לֵאלֹהִים, אֲשֶׁר נָחַנִּי בֵּית אִישׁ נוֹצְרִי בְּפִנָּה נִדָּחָה זוֹ שֶׁל הָאָרֶץ.
בַּעַל הַבַּיִת וּמִשְׁפַּחְתּוֹ יָשְׁבוּ אֶל הַשֻּׁלְחָן לֶאֱכֹל. אֶת כָּל בְּנֵי הַבַּיִת רָאִינוּ בִּכְנִיסָתֵנוּ, כִּי כֻלָּם בָּאוּ בִּמְרוּצָה לְקַדֵּם אֶת פְּנֵי הָאוֹרְחִים; אַךְ מַה הֻפְתַּעְנוּ, בְּשָׁמְעֵנוּ אֶת שִׁירַת הַיְלָדִים! אָנוּ הָיִינוּ הָאֲנָשִׁים הַלְּבָנִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁרָאוּ עֵינֵיהֶם זֵה לְמַעְלָה מֵעֶשֶׂר שָׁנִים! אֵלֶּה הָיוּ יְלָדִים נָאִים, כֻּלָּם בְּרִיאִים, מְלֵאִים חַיִּים וְעֵרָנוּת. מֵהֶם הָיוּ שְׁנֵי נְעָרִים, פְרַנְק וְהֶנְרִי, כְּפִי שֶׁקָּרְאָה לָהֶם אִמָּם, וּשְׁתֵּי נְעָרוֹת. אַחַת מֵהֶן בַּעֲלַת פָּנִים שְׁחַרְחָרִים: זוֹ הָיְתָה בְּרוּנֶטִּית קְטַנָּה וּפָנֶיהָ פְּנֵי בַת סְפָרַד. הַשְּׁנִיָּה הָיְתָה בְּלוֹנְדִּינִית, בִּרְיָה נֶחְמָדָה בַּעֲלַת שַׂעֲרוֹת זָהָב, עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת עִם גַּבּוֹת אֲרֻכּוֹת וּשְׁחוֹרוֹת, שְׁמָהּ הָיָה מַרִיָּה וְשֵׁם אֲחוֹתָהּ לוּאִיזָה. שְׁתֵּיהֶן הָיוּ יָפוֹת מְאֹד, אַךְ לֹא הָיוּ דוֹמוֹת בְּשׁוּם דָּבָר זוֹ לְזוֹ; וְהַמּוּזָר בְּיוֹתֵר, כִּי נִדְמוּ לִבְנוֹת גִּיל אֶחָד. הַנְּעָרִים אַף הֵם הָיוּ מִתֹּאֵר זֶה, אַף כִּי גְדוֹלִים בְּשָׁנִים הַרְבֵּה מֵאַחְיוֹתֵיהֶם. הֵם הָיוּ בְּנֵי שְׁבַע־עֶשְׂרֵה בְּעֵרֶךְ, אַךְ אִי אֶפְשָׁר הָיָה לִי לְנַחֵשׁ וְלָדַעַת מִי מֵהֶם הַבְּכוֹר. הֶנְרִי, בַּעַל הַשְּׂעָרוֹת הַבְּהִירוֹת וְהַמְּסֻלְסָלוֹת, עִם פָּנָיו הַגַּבְרִיִים וְהָאֲדֻמִּים, הָיָה דוֹמֶה לְאָבִיו, בְּעוֹד אֲשֶׁר הַשֵּׁנִי הָיָה שְׁחַרְחַר וְדוֹמֶה כֻּלּוֹ לְאִמּוֹ. זוֹ נִרְאֲתָה כְּבַת שְׁלשִׁים וְחָמֵשׁ וְלֹא יוֹתֵר; הִיא הָיְתָה עוֹד טוֹבַת מַרְאֶה וּפָנֶיהָ הֵפִיקוּ טוּב לֵב.
מְאָרְחֵנוּ הָיָה אִישׁ כְּבֶן אַרְבָּעִים, רָם קוֹמָה, טוֹב תֹּאַר, עוֹר בְּשָׂרוֹ רַעֲנָן וַאֲדַמְדָם. בְּלוֹרִיתוֹ, בְּהִירָה וּמְסֻלְסֶלֶת לְפָנִים, הָיְתָה כַּיּוֹם מַכְסִיפָה. לֹא הָיוּ לוֹ לֹא זָקָן וְלֹא שָׂפָם וְסַנְטֵרוֹ הוֹכִיחַ, כִּי רָגִיל הָאִישׁ לְהִתְגַּלֵּחַ בְּכָל יוֹם. מַרְאֵהוּ הָיָה כְּאָדָם הַמְדַקְדֵּק בְּכָל דִּינֵי תִלְבָּשְׁתּוֹ. הִכִּירוּ בּוֹ אָדָם כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר. הַנִּמּוּסִים שֶׁל שִׂיחָתוֹ הֵעִידוּ עַד מְהֵרָה, כִּי מָצָאנוּ פֹּה אִישׁ נָאוֹר.
הַבְּגָדִים שֶׁל כָּל בְּנֵי הַבַּיִת הָיוּ מִטִּיב מְיֻחָד: רֹאשׁ הַמִּשְׁפָּחָה הָיָה לָבוּשׁ כֻּתֹּנֶת שֶׁל צַיָּד וְנָעוּל נְעָלִים מֵעוֹר־אַיָּלָה מְעֻבָּד, דּוֹמוֹת כִּמְעַט לְאֵלֶּה שֶׁל צַיָּדֵינוּ. הַנְּעָרִים הָיוּ לְבוּשִׁים בְּדֶרֶךְ זוֹ, אַךְ מִתַּחַת לָבְשׁוּ מִין מַלְבּוּשׁ עָשׂוּי מִבַּד שֶׁל בַּיִת. הַנָּשִׁים הָיוּ לְבוּשׁוֹת שְׂמָלוֹת מִקְצָתָן מִבַּד כָּזֶה וּמִקְצָתָן מֵעוֹר נָאֶה שֶׁל בֶּן־צְבִי שֶׁנַּעֲשָׂה גָּמִישׁ כִּכְסָיָה. כּוֹבָעִים רַבִּים הָיוּ מְפֻזָּרִים פֹּה וְשָׁם וְאָנֹכִי הִתְבּוֹנַנְתִּי וְרָאִיתִי, כִּי הֵם הָיוּ עֲשׂוּיִים בָּאֳמָנוּת מֵעֲלֵי־תְמָרִים קְלוּעִים.
בְּשָׁעָה שֶׁיָּשַׁבְנוּ לְיַד הַשֻּׁלְחָן הוֹפִיעַ הַכּוּשִׁי בַּפֶּתַח וּבְכָרְעוֹ עִם כְּנִיסָתוֹ זָרַק עָלֵינוּ מֶבָּטִים מְלֵאִים סַקְרָנוּת. הוּא הָיָה קְטַן־קוֹמָה, בָּרִיא, שָׁחוֹר כַּשַׁחֲרוֹן2, אִישׁ כְּבֶן אַרְבָּעִים. רֹאשׁוֹ הָיָה מְכֻסֶּה בְּלוֹרִית שֶׁל שְׂעָרוֹת סְמִיכוֹת, קְצָרוֹת וְצַמְרִיּוֹת, וְאַף אֶחָד מִתַּלְתַּלָּיו לֹא עָלָה עַל חֲבֵרוֹ, וְזֶה שִׁוָּה לְגֻלְגָּלְתּוֹ מַרְאֶה שֶׁל פְּקַעַת עֲגֻלָּה. שִׁנָּיו הָיוּ גְדוֹלוֹת וּלְבָנוֹת: הוּא חָשַׂף אוֹתָן מִדֵּי צָחֲקוֹ, מַה שֶּׁעָשָׂה בְּכָל רֶגַע. בְּהַבָּעַת עֵינָיו הָיָה מַה־שֶּׁהוּא נָעִים. וְהָעֵינַיִם הַיָּפוֹת וְהַשְּׁחוֹרוֹת לֹא עָמְדוּ רֶגַע עַל מָקוֹם אֶחָד וְהִתְהַפְּכוּ בְּלִי הֶרֶף מִכָּל צַד שֶׁל אַפּוֹ הַשָּׁטוּחַ.
“קוּדְיָ’ה, יֵשׁ צֹרֶךְ לְגָרֵשׁ אֶת הַחַיּוֹת הָאֵלֶּה” – קָרְאָה הָאִשָּׁה, אוֹ יוֹתֵר נָכוֹן הַגְּבֶרֶת, כִּי הַשֵּׁם הַזֶּה נָאֶה וְיָאֶה לָהּ.
הַפְּקֻדָּה הַזֹּאת, אוֹ יוֹתֵר נָכוֹן הַבַּקָּשָׁה, שֶׁנֶּאֱמְרָה בְּקוֹל רַךְ מְאֹד, לֹא הָיָה צֹרֶךְ לַחֲזוֹר עָלֶיהָ שֵׁנִית. קוּדְיָ’ה מִהֵר לַעֲשׂוֹתָהּ: הוּא הִתְחִיל מְקַפֵּץ בָּאוּלָם, וּבְמֶשֶׁךְ רְגָעִים מְעַטִּים עָלָה בְּיָדוֹ לְהַשְׁלִיךְ הַחוּצָה אֶת הַכְּלָבִים, הַזְּאֵבִים, אֶת הַנְּמֵרִים וּשְׁאַר הַחַיּוֹת מִמִּין זֶה, שֶׁהִתְלַבְּטוּ בֵּין רַגְלֵינוּ וְעָלוּ עַל בִּרְכֵּינוּ, וְיֵשׁ אֲשֶׁר גָּרְמוּ פַּחַד מְעַט לְרַבִּים מִבֵּין אֲנָשֵׁינוּ.
כָּל זֶה נִרְאָה לָנוּ כֹּה מְשֻׁנֶּה, עַד כִּי לֹא הִתְאַמַּצְנוּ לְהַעֲלִים אֶת תִמְהוֹנֵנוּ וְאֶת סַקְרָנוּתֵנוּ, שֶׁנִּתְעוֹרְרוּ בְּקִרְבֵּנוּ. לְאַחַר שֶׁתַּמָּה סְעֻדָּתֵנוּ, הִבַּעְנוּ לִפְנֵי בַּעַל הַבַּיִת אֶת רְצוֹנֵנוּ הָעַז לִשְׁמֹעַ בֵּאוּרִים לְכָל הַדְּבָרִים שֶׁרָאִינוּ.
– חַכּוּ נָא עַד הַלַּיְלָה – אָמַר לָנוּ – אָנֹכִי אֲסַפֵּר לָכֶם אֶת קוֹרוֹת חַיֵּי, כַּאֲשֶׁר נֵשֵׁב כֻּלָּנוּ מִסָּבִיב לָאָח הַמְּבֹעֶרֶת; כָּעֵת עֲלֵיכֶם לְהִתְעַנֵּג בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת. לְכוּ נָא אֶל הָאֲגָם וְהִתְרַחֲצוּ; הַשֶּׁמֶשׁ חַמָּה וְעוֹמֶדֶת עוֹד בַּשָּׁמַיִם; הַטְּבִילָה בַּמַּיִם תּוֹעִיל לְהַשְׁלִים אֶת מְנוּחַתְכֶם מִיגִיעוֹת הַדֶּרֶךְ.
עָשִׂינוּ כַּעֲצָתוֹ; אַחֲרֵי כֵן חָזְרוּ אֲחָדִים מֵאִתָּנוּ אֶל רַגְלֵי הָהָר, אֲשֶׁר שָׁם עָזַבְנוּ אֶת הַפְּרָדִים תַּחַת מִשְׁמַר הַמֶּכְּסִיקָאִים, בְּעוֹד אֲשֶׁר אֲחֵרִים עָבְרוּ אֶת הַבַּיִת וְאֶת הַשָּׂדוֹת, בְּמָצְאָם עַל כָּל צַעַד וְשַׁעַל דָּבָר חָדָשׁ מַפְתִּיעַ.
סוֹף סוֹף בָּא הָעֶרֶב. אַחֲרֵי סְעֻדַּת עֶרֶב נֶהְדָּרָה יָשַׁבְנוּ מִסָּבִיב לָאָח הַמְּבֹעֶרֶת, כְּדֵי לִשְׁמֹעַ אֶת סִפּוּרוֹ הַמּוּזָר שֶׁל רוֹבֶּרְט רוֹלְף. זֶה הָיָה שְׁמוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת.
ה רוֹלְף פּוֹתֵחַ לְסַפֵּר סִפּוּרוֹ
כֹּה פָּתַח וְאָמַר:> – יְדִידַי, אַף כִּי לֹא נוֹלַדְתִּי בַּאֲמֶרִיקָה, אַךְ בְּכָל זֹאת בֶּן אֲנִי לְגִזְעֲכֶם: אַנְגְּלִי אָנֹכִי, יָצָאתִי לָאֲוִיר הָעוֹלָם בְּחֵלֶק הַדְּרוֹמִי שֶׁל בְּרִיטַנְיָה הַגְּדוֹלָה זֶה לְמַעְלָה מֵאַרְבָּעִים שָׁנָה. אָבִי הָיָה אָרִיס, בַּעַל חֶלְקַת אֲדָמָה אֲשֶׁר עִבְּדָהּ. פְּעָמִים הָיוּ אוֹמְרִים עָלָיו, כִּי אִכָּר הָגוּן הוּא. אוּלָם לְצַעֲרֵנוּ הָלַךְ בִּגְדוֹלוֹת. הוּא הֶחְלִיט, כִּי בְּנוֹ הַיָּחִיד צָרִיךְ לִהְיוֹת אָדָם כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר, בְּכָל הַמּוּבָן הַמְּקֻבָּל שֶׁל מִלָּה זוֹ, זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁעָלָיו לִהְיוֹת מְחֻנָּךְ לְפִי כָּל הַמִּנְהָגִים וְהַנִּמּוּסִים שֶׁהֶחֱזִיקוּ בָּהֶם בְּנֵי אָדָם. לֹא מֵחָכְמָה עָשָׂה זֹאת אָבִי, אַךְ סוֹבֵר אֲנִי, כִּי זֶה הוּא הַחֵטְא הָאֶחָד שֶׁעָשָׂה אֲבִי הַטּוֹב וְהַמְּצֻיָּן.
"שָׁלְחוּ אוֹתִי לְבָתֵּי סֵפֶר, אֲשֶׁר שָׁם יָכֹלְתִּי לְהִפָּגֵשׁ עִם צֶאֱצָאֵי הָאֲצִילִים. לָמַדְתִּי לָצֵאת בִּמְחוֹלוֹת, לִרְכֹּב עַל סוּס, לְשַׂחֵק בְּמִשְׂחָקִים. נָתְנוּ לִי לְבַזְבֵּז כֶּסֶף כְּאַוַּת נַפְשִׁי וּלְבַלּוֹת בְּמִשְׁתָּאוֹת עִם חֲבֵרַי. עִם גְּמַר לִמּוּדֵי בְּבֵית־הַסֵּפֶר שְׁלָחוּנִי לַעֲרֹךְ מַסָּעוֹת. עָבַרְתִּי אֶת חוֹפֵי הָרְהֵינוּס, אֶת צָרְפַת, אֶת אִיטַלְיָה, וּמִקֵּץ שָׁנִים אֲחָדוֹת שַׁבְתִּי לְאַנְגְלִיָה וּבָאתִי שָׁם לִהְיוֹת בִּשְׁעַת פְּטִירַת אָבִי.
“אָנֹכִי הָיִיתִי הַיּוֹרֵשׁ הַיְחִידִי שֶׁל רְכוּשׁוֹ שֶׁהָיָה רַב לְמַדַּי בִּשְׁבִיל אָדָם כְּעֶרְכִּי. עַד מְהֵרָה מָכַרְתִּי אֶת הָרְכוּשׁ בְּכֶסֶף. לֹא יָכֹלְתִּי לְהִנָּזֵר מִן הַחַיִּים בְּלוֹנְדוֹן. בְּחֶבְרַת חֲבֵרִים עַלִּיזִים אֲחָדִים מִימֵי תַּלְמוּדִי בְּבֵית הַסֵּפֶר הָיוּ מְקַבְּלִים אוֹתִי בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת כָּל עוֹד שֶׁכִּיסִי הָיָה פָּתוּחַ לִפְנֵיהֶם; אַךְ עַד מְהֵרָה הָיִיתִי קָרוֹב לְמַפָּלָה גְמוּרָה. הִצִּילָה אוֹתִי הִיא”.
לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֶחֱזִיר מְאָרְחֵנוּ רֹאשׁוֹ לְמוּל אִשְׁתּוֹ, אֲשֶׁר הָיְתָה מוּקָפָה כָּל בְּנֵי בֵיתָהּ וְיָשְׁבָה בְּאַחַת הַפִּנּוֹת שֶׁל הִכִּירָה הָרְחָבָה. הַגְּבֶרֶת הֵרִימָה עֵינֶיהָ בְּבַת־צְחוֹק וְהַיְלָדִים שֶׁהִקְשִׁיבוּ לַסִּפּוּר רַב־קֶשֶׁב הִבִּיטוּ אֵלֶיהָ מִתּוֹךְ אַהֲבָה.
“כֵּן,”3 הוֹסִיף הָאִישׁ, "מַרִיָּה הִצִּילָה אוֹתִי. הָיִינוּ חֲבֵרִים לְמִשְׂחָקִים בְּיַלְדוּתֵנוּ וּבַתְּקוּפָה הַהִיא נִפְגַּשְׁנוּ. בִּמְקוֹם הַיְדִידוּת מִימֵי הַיַּלְדוּת בָּאָה הָאַהֲבָה בֵּינֵינוּ; וְסוֹף דָּבָר הָיָה כִּי לָקַחְתִּי אוֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה.
"לְאָשְׁרי, לֹא עָקְרָה מִלִּבִּי קַלּוּת־דַּעְתִּי אֶת עִקָּרֵי הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת, כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה עִם רֹב בְּנֵי האדָם. הַדְּבָרִים שֶׁשִּׁנְּנָה לִי אִמִּי הַטּוֹבָה נִשְׁאֲרוּ חֲרוּתִים עַל לוּחַ לִבִּי.
"לְאַחֵר שֶׁהִתְחַתַּנְתִּי גָּמַרְתִּי בְּלִבִּי לְשַׁנּוֹת אֶת דֶּרֶךְ חַיֵּי. אוּלָם הַדָּבָר הַזֶּה לֹא קַל כָּל כַּךְ כְּמוֹ שֶׁמְּתָאֲרִים. יֵשׁ צֹרֶךְ בְּמַאֲמָץ רַב כְּדֵי לְהֵחָלֵץ מִן הָרֵעִים הָרָעִים הָאֵלֶּה, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עִנְיָן לְהַחֲזִיקְךָ עִמָּהֶם כְּחָבֵר לְהוֹלֵלוּת. אוּלָם לִבִּי הָיָה אַמִּיץ, וּבְרוּכָה תִּהְיֶה מַרִיָּה רַעְיָתִי, אֲשֶׁר בַּעֲצָתָהּ וּבְעֶזְרָתָהּ נִגַּשְׁתִּי בְּלִי שְׁהִיּוֹת לְקַיֵּם אֶת הַחְלָטָתִי.
"כְּדֵי לִפְרֹעַ אֶת חוֹבוֹתַי, הָיָה עָלַי לִמְכֹּר אֶת הַנַּחֲלָה שֶׁהִשְׁאִיר לִי אָבִי. אַחֲרֵי אֲשֶׁר סִלַּקְתִּי אֶת כָּל הַחוֹבוֹת, נִשְׁאַר לִי הוֹן שֶׁל שְׁלשֶׁת אֲלָפִים דּוֹלַר בְּעֵרֶךְ.
"אִשְׁתִּי הַחֲבִיבָה הִכְנִיסָה לִי סְכוּם שֶׁל שְׁנֵים־עָשָׂר אֶלֶף דּוֹלַר, וּבְכֵן הָיָה לָנוּ הוֹן שֶׁל חֲמִשָּׁה־עָשָׂר אֶלֶף לְהַתְחָלָה בְּבִנְיַן חַיֵּינוּ. סְכוּם זֶה אֵינוֹ רַב לִחְיוֹת בְּאַנְגְּלִיָּה וְלִנְהֹג מִנְהַג הָאֲנָשִׁים, שֶׁהָיוּ חֲבֵרִים לִי עַד הַיּוֹם. שָׁנִים אֲחָדוֹת עָבְרוּ עָלַי בְּנִסְּיוֹנוֹת לְלֹא הַצְלָחָה לְהַגְדִּיל אֶת הוֹנִי, וְהִגִּיעַ לִידֵי כַךְ, כִּי מִקֵּץ שָׁלשׁ שָׁנִים שֶׁל עִסְקֵי אֲרִיסוּת פָּחַת הוֹנִי וְעָמַד עַל עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים דּוֹלַר. אָמְרוּ לִי כִּי סְכוּם זֶה דַי וְהוֹתֵר הוּא לְהִתְיַשֵּׁב בַּאֲמֶרִיקָה וְלִקְנוֹת שָׁם נָוֶה נָאֶה. בְּדֶרֶךְ זוֹ אָמַרְתִּי לְהַבְטִיחַ אֶת עֲתִידָהּ שֶׁל מִשְׁפַּחְתִּי, וּבְכֵן הִפְלַגְתִּי עִם אִשְׁתִּי וִילָדַי לִנְיוּ־יוֹרְק.
עַד מְהֵרָה פָּגַשְׁתִּי אִישׁ, שֶׁהָיִיתִי זָקוּק לוֹ, כִּי יוֹרֵנִי מַה לַּעֲשׂוֹת בְּהַתְחָלָה שֶׁל הִתְיַשְּׁבוּת בָּאָרֶץ הַחֲדָשָׁה. נְטִיָּה הָיְתָה בְּלִבִּי לְחַקְלָאוּת, וְהָאִישׁ אֲשֶׁר פָּגַשְׁתִּי עוֹדֵד אֶת רוּחִי בַּעֲצוֹתָיו לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ זוֹ. לְפִי דְבָרָיו לֹא מֵחָכְמָה אֶעֱשֶׂה, אִם אַשְׁקִיעַ אֶת כָּל כַּסְפִי בְּאַדְמַת בּוּר וְנִיר; כִּי בִּהְיוֹתִי מְחֻסֵּר נִסָּיוֹן בְּמִין זֶה שֶׁל עֲבוֹדָה, אוֹצִיא עַל הַהִתְיַשְּׁבוּת יוֹתֵר מִשָּׁוְיָהּ שֶׁל הָאֲדָמָה. “מוּטָב לְךָ – אָמַר אֵלַי מוֹדָעִי הֶחָדָשׁ – שֶׁתִּקְּנֶה נַחֲלָה מְעֻבָּדָה וּמְעֻזָּקָה עִם בַּיִת יָפֶה, שֶׁתּוּכַל לְהִתְיַשֵּׁב בּוֹ מִיָּד”.
"הִכַּרְתִּי בְּכָל צִדְקַת הַדָּבָר הַזֶּה, אַךְ, הַאִם יַסְפִּיק לִי כַּסְפִּי לִקְנִיָּה כָּזוֹ? מוֹדָעִי אָמַר לִי, כִּי כֵן, וְהוֹסִיף כִּי יוֹדֵעַ הוּא חַוָּה בִּמְדִינַת וִירְגִ’ינִיָּה, מַטָּעָה כְּפִי שֶׁכִּנָּה אוֹתָהּ, הַמַּתְאִימָה לִי מְאֹד וּבְיָדִי לִקְנוֹתָהּ בִּמְחִיר שְׁלשֶׁת אֲלָפִים דּוֹלַר. עִם יֶתֶר כַּסְפִּי קַל יִהְיֶה לִי לְהִסְתַּדֵּר בְּרַחֲבוּת.
“בְּהֶמְשֵׁךְ שִׂיחָתֵנוּ נִתְבָּרֵר, כִּי הַמַּטָּעָה הַזֹּאת רְכוּשׁוֹ שֶׁל מוֹדָעִי הִיא. אָמַרְתִּי בְּלִבִּי, כִּי דָבָר זֶה לְטוֹבָתִי הוּא, וְסוֹף דָּבָר הָיָה, כִּי קָנִיתִי אֶת הַנַּחֲלָה מִמֶּנּוּ וְתֵכֶף וּמִיָּד יָצָאתִי אֶל נָוִי הֶחָדָשׁ”.
ו מַטָּעָה בְּוִירְגִינִיָּה
"אֶת הַחַוָּה מָצָאתִי בְּצוּרָה זוֹ שֶׁהַמּוֹכֵר תֵּאֲרָהּ לְפָנַי. מַטָּעָה רְחָבָה עִם בַּיִת יָפֶה עָשׂוּי עֵץ וְשָׂדוֹת מְעֻזָּקִים יָפֶה. תֵּכֶף הַחִלּוֹתִי בַּכֶּסֶף שֶׁנִּשְׁאַר לִי לְהָבִיא סְדָרִים. וּמָה רַבָּה הִשְׁתּוֹמְמוּתִי, כַּאֲשֶׁר נוֹדַע לִי, כִּי עָלַי לְהוֹצִיא חֵלֶק גָּדוֹל מִכַּסְפִי לִקְנִיַּת אֲנָשִׁים! עָלֵי הָיָה לְהִכָּנַע וְלִקְנוֹת אוֹ לִשְׂכֹּר עֲבָדִים, שֶׁמִּבְּחִינַת הַמּוּסָר גַּם זֶה וְגַם זֶה מַעֲשֶׂה רַע הוּא.
"בְּחָשְׁבִי כִּי אֶתְהַלֵּךְ עִם עֲבָדַי בְּיֶתֶר אֱנוֹשִׁיּוּת מִמַּה שֶׁעוֹשִׂים אֲחֵרִים, גָּמַרְתִּי בְּלִבִּי לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹנָה: קָנִיתִי אֵפוֹא מִסְפָּר שֶׁל כּוּשִׁים, גְּבָרִים וְנָשִׁים, וְהִתְחַלְתִּי בְּחַיִּים שֶׁל נַטָּע. אַחֲרֵי מִסְחָר כָּזֶה לֹא יָכֹלְתִּי עוֹד לְהִתְעַשֵּׁר, וְאָמְנָם הַהַצְלָחָה הָיְתָה רְחוֹקָה מִמֶּנִּי, כַּאֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ עוֹד.
"יְבוּלִי הָרִאשׁוֹן לֹא הִצְלִיחַ; אַךְ בְּקֹשִׁי טָמַנְתִּי בָּאֲדָמָה אֶת הַזְּרִיעָה. הַשָּׁנָה הַשְּׁנִיָּה הָיְתָה עוֹד גְּרוּעָה, וּלְדַאֲבוֹנִי הָרַב לֹא הָיָה לִי עוֹד כָּל סָפֵק בִּדְבַר סִבַּת הַצָּרָה הַזֹּאת. הָאֲדָמָה הָיְתָה טוֹבַת מַרְאֶה, וְהָרוֹאֶה אוֹתָהּ יַאֲמִין כִּי פּוֹרִיָה הִיא. בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה כַּאֲשֶׁר רְאִיתִיהָ, שָׂמַחְתִּי עַל קְנִיָּתִי וְהֶאֱמַנְתִּי כִּי עָשִׂיתִי מִסְחָר יָפֶה. בְּשִׂים לֵב אֶל הַכֶּסֶף הַמְּעַט שֶׁשִּׁלַּמְתִּי. אוּלָם מַרְאֵה הַדְּבָרִים מַטְעָה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת, מֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה אַכְזָבָה כֹּה שְׁלֵמָה כְּמוֹ זוֹ שֶׁלִּי בְּמַטָּעָה שֶׁל וִירְגִינִיָּה. לֹא הָיָה לָהּ שׁוּם עֵרֶךְ. בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת הוֹצִיאוּ מִמֶּנָּה יְבוּל שֶׁל תִּירָס, שֶׁל כֹּתֶן וְשֶׁל טַבַּק. הַקַּרְקַע נָתְנָה אֶת כָּל מִינֵי הַתּוֹצֶרֶת הַזֹּאת וְלֹא קִבְּלָה אַף שִׁבֹּלֶת קַשׁ וְלֹא זִבּוּל כָּל שֶׁהוּא הַנָּחוּץ לָאֲדָמָה לְחַדֵּשׁ אֶת כֹּחָהּ לְהַצְמִיחַ.
“הִנֵּה כִּי כֵן לֹא הָיָה לִי שׁוּם יְבוּל אוֹ הַיְבוּל הָיָה רַע מְאֹד. בַּשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה וְהַשְּׁנִיָּה. הַשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית הָיְתָה עוֹד רָעָה יוֹתֵר, אִם אֶפְשָׁר הַדָּבָר; גַּם הָרְבִיעִית וְהַחֲמִשִּׁית לֹא הֵבִיאוּ שׁוּם הַשְׁבָּחָה; עָלַי לְהוֹסִיף כִּי בַתְּקוּפָה הַהִיא הָיִיתִי הָרוּס אוֹ קָרוֹב לַהֲרִיסָה שְׁלֵמָה. כַּלְכָּלַת הַכּוּשִׁים הָעֲלוּבִים שֶׁלִּי הִגְדִּילָה מְאֹד אֶת סְכוּם חוֹבוֹתַי. לֹא יָכֹלְתִּי לָשֶׁבֶת עוֹד עַל נַחֲלָתִי שֶׁמּוֹצִיאָה וְאֵינָהּ מַכְנִיסָה; עָלַי הָיָה, כְּדֵי לִפְרֹעַ חוֹבוֹתַי, לִמְכֹּר הַכֹּל, אֶת הַחַיָּה, אֶת הַבְּהֵמוֹת וְאֶת הַכּוּשִׁים. אַךְ לֹא, לֹא הַכֹּל נִמְכַּר. הָיָה שָׁם בָּחוּר אֶחָד יָשָׁר וְחָרוּץ, שֶׁאֲנִי וּמַרִיָּה הָיִינוּ קְשׁוּרִים בּוֹ מְאֹד. לֹא חָפַצְתִּי לִמְסֹר אוֹתוֹ בְּעַבְדּוּתוֹ לַאֲדוֹנִים אֲחֵרִים. הוּא הָיָה לָנוּ עֶבֶד נֶאֱמָן, הוּא הָיָה הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הֵעִיר אוֹתִי עַל הָרַמָּאוּת שֶׁל הַמּוֹכֵר. בְּחָדְרוֹ לְתוֹךְ אֲסוֹנִי, עָשָׂה כָּל מַה שֶּׁבְּכֹחוֹ, אִם עַל יְדֵי מַאֲמַצִּים שֶׁלּוֹ אוֹ בְעוֹדְדוֹ אֶת חֲבֵרָיו לַעֲבוֹדָה, כְּדֵי שֶׁהַקַּרְקַע הַדַּלָּה תָּבִיא לִי הַכְנָסָה כָּל שֶׁהִיא. אֲבָל עֲמָלוֹ הָיָה לַשָּׁוְא; וְאוּלָם אָנֹכִי הֶחְלַטְתִּי לִגְמֹל עִמּוֹ טוֹב עַל עֲמָלוֹ וְעַל יְדִידוּתוֹ הַנֶּאֱמָנָה. נָתַתִּי לוֹ שְׁטַר שִׁחְרוּר. אַךְ הוּא לֹא רָצָה לְקַבְּלוֹ: הוּא מֵאֵן לְהִפָּרֵד מֵעִמָּנוּ. הוּא עוֹדֶנּוּ פֹּה!”
בְּהוֹצִיאוֹ מִפִּיו אֶת הַמִּלִּים הָאֵלֶּה הֶרְאָה הַמְּסַפֵּר עַל קוּדְיָ’ה, אֲשֶׁר יָשַׁב בְּלִי נוֹעַ עַל מִפְתַּן הַפֶּתַח וְהִקְשִׁיב בְּתַעֲנוּג לְדִבְרֵי הַשֶּׁבַח, שֶׁהָיוּ שִׁלּוּמִים לוֹ, וְחָשַׂף אֶת שִׁנָּיו הַלְּבָנוֹת מִתּוֹךְ חִיּוּכוֹ הַמָּלֵא חִבָּה.
רוֹלְף הוֹסִיף לְסַפֵּר: – אַחֲרֵי הַמְּכִירָה וְסִלּוּק הַחֶשְׁבּוֹנוֹת נִשְׁאַר לִי סְכוּם שֶׁל שְׁלשָׁה אֲלָפִים דּוֹלַר. קָנִיתִי לִי בְּהֶפְסֵדִי נִסָּיוֹן יָדוּעַ בְּהַנְהָלַת חַוָּה וְאָנֹכִי גָּמַרְתִּי בְלִבִּי לָלֶכֶת לִמְדִינוֹת הַמַּעֲרָב וְלִבְנוֹת בֵּיתִי בָעֵמֶק הַגָּדוֹל שֶׁל מִיסִיסִיפִּי. יָדַעְתִּי כִּי בְּכַסְפִּי אוּכַל לִרְכֹּשׁ בָּאָרֶץ הַהִיא חַוָּה בְשֶׁטַח הָגוּן הַמְּכֻסֶּה עוֹד יַעַר.
"בָּעֵת הַהִיא נִמְשְׁכָה עֵינִי אַחֲרֵי מוֹדָעוֹת מְדַבְּרוֹת גְּבוֹהָה בָּעִתּוֹנִים. הַמְּדֻבָּר הָיָה עַל עִיר חֲדָשָׁה שֶׁנִּבְנְתָה בִמְקוֹם הִתְחַבְּרוּת אוֹהַיוֹ וּמִיסִיסִיפִּי. אֶת הָעִיר כִּנּוּ בְשֵׁם קַאִיר, וְעַל יְדֵי מוֹשָׁבָהּ הַיּוֹצֵא מִן הַכְּלָל בֵּין שְׁנֵי הַנְּהָרוֹת הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר שֶׁבָּעוֹלָם חָזוּ לָהּ עֲתִידוֹת, כִּי בְמֶשֶׁךְ שָׁנִים מוּעָטוֹת תִגְדַל וְתִהְיֶה לְאַחַת הֶעָרִים הַפּוֹרְחוֹת שֶׁל אֲמֶרִיקָה, כַּךְ אָמְרוּ הַמּוֹדָעוֹת בָּעִתּוֹנִים. הַתָּכְנִיּוֹת שֶׁל הָעִיר הַחֲדָשָׁה תֵּאֲרוּ אֶת הַתֵּיאַטְרָאוֹת, הַחוֹפִים, הַבִּנְיָנִים הַצִּבּוּרִיִּים וּבָתֵּי הַיִּרְאָה וְהַתְּפִלָּה שֶׁל דָּתוֹת שׁוֹנוֹת. הִצִּיעוּ לִמְכִירָה מִגְרָשִׁים בְּצֵרוּף חֶלְקַת אֲדָמָה סְמוּכָה לָעִיר, כְּדֵי שֶׁהַתּוֹשָׁבִים יוּכְלוּ לְחַבֵּר אֶת עִסְקֵי הַמִּסְחָר עִם עֲבוֹדַת הַשָּׂדֶה. לֹא יָדַעְתִּי מְנוּחָה בַיּוֹם וּבַלַּיְלָה עַד אֲשֶׁר קָנִיתִי מִגְרָשׁ יַחַד עִם חַוָּה קְטַנָּה בִּסְבִיבוֹת הַמָּקוֹם.
"אַךְ נִגְמְרָה הַבְּנִיָּה יָצָאתִי לַדֶּרֶךְ לְקַבֵּל אֶת אֲחֻזָּתִי. לָקַחְתִּי עִמִּי אֶת אִשְׁתִּי וִילָדַי; אָז הָיוּ לִי שְׁלשָׁה; שְׁנֵי הַגְּדוֹלִים הָיוּ תְאוֹמִים וְהָיוּ כִּבְנֵי תֵשַׁע. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר לֹא הָיָה בְּדַעְתִּי לָשׁוּב לְוִירְגִינִיָּה, הָלַךְ עִמָּנוּ קוּדְיָ’ה הַנֶּאֱמָן אֶל מוֹשָׁבֵנוּ הָרָחוֹק בַּמַּעֲרָב.
"זוֹ הָיְתָה נְסִיעָה קָשָׁה, אַךְ קָשָׁה מִמֶּנָּה שִׁבְעָתַיִם הַמַּסָּה אֲשֶׁר חִכְּתָה לָנוּ בְּהַגִּיעֵנוּ לְקַאִיר. לֹא הָיָה שָׁם אֶלָּא בַיִת אֶחָד, הַבָּנוּי עַל הַמָּקוֹם הַיְחִידִי שֶׁאֵין שָׁם בִּצָּה. כִּמְעַט כָּל הַשֶּׁטַח שֶׁנּוֹעַד בִּשְׁבִיל הָעִיר עָמַד מִתַּחַת לַמַּיִם, וְהֶחָלָק שֶׁלֹּא הָיָה כֻּלּוֹ מוּצָף הָיָה אַדְמַת בִּצָּה מְכֻסָּה עֵצִים וְקָנֶה וְסוּף גְּדוֹלִים.
"אֵין שׁוּם סִמָּן לַתֵּיאַטְרָאוֹת, לַכְּנֵסִיּוֹת, לָאַרְמוֹנוֹת, לַחוֹפִים, לְשׁוּם בִּנְיָן דּוֹמֶה לְאֵלֶּה. הֵקִימוּ רַק סֶכֶר אֶחָד כְּדֵי לְסַפֵּק מַיִם לַבַּיִת הַיְחִידִי שֶׁנִּמְצָא שָׁם: מִין פֻּנְדָּק שֶׁמַּרְאֵהוּ רַע, שֶׁהָיוּ בָאִים אֵלָיו בַעֲלֵי־סִירוֹת גַּסִּים.
"קָרַבְתִּי אֶל הַחוֹף, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר אִכְסַנְתִּי אֶת בְּנֵי בֵיתִי בַּפֻּנְדָּק, יָצָאתִי לְבַקֵּשׁ אֶת אֲחֻזָּתִי. מָצָאתִי אֶת מִגְרָשִׁי הָעִירוֹנִי בְּתוֹךְ בִּצָּה וְהַבֹּץ הִגִּיעַ לִי בְּלֶכְתִּי עַד הַבִּרְכַּיִם. וַאֲשֶׁר לַחַוָּה שֶׁלִּי, הָיָה עָלַי לָקַחַת סִירָה כְּדֵי לָגֶשֶׁת אֵלֶיהָ; וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר שַׁטְתִּי כְּאַוַּת נַפְשִׁי וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהַגִּיעַ לַקַּרְקַע, שַׁבְתִּי אֶל הַפֻּנְדָּק וְלִבִּי מָלֵא אַכְזָבָה וְרֹגֶז.
בָּאֳנִיַּת־הַקִּיטוֹר הָרִאשׁוֹנָה שֶׁעָבְרָה יָשַׁבְתִּי וְהִפְלַגְתִּי לְסַן־לוּאִיס. מָכַרְתִּי אֶת מִגְרָשִׁי וְאֶת חַוָּתִי בִמְחִיר מְגֻחָך.
"אֵין לִי צֹרֶךְ לְסַפֵּר לָכֶם, עַד כַּמָּה הָיָה לִבִּי מָלֵא מְרִירוּת; לִבִּי נִשְׁבַּר בְּחָשְׁבִי עַל כָּל אֲסוֹנוֹתַי וְעַל גּוֹרַל אִשְׁתִּי וִילָדַי. בְּמַר לִבִּי קִלַּלְתִּי אֶת אֲמֶרִיקָה וְאֶת הָאֲמֶרִיקַנִּים; אַךְ מַדּוּעַ וְלָמָּה? הַאִם הָיָה זֶה מִצִּדִּי בְּיֹשֶׁר וּבְצֶדֶק?! אָמְנָם שְׁתֵּי פְעָמִים רִמּוּ אוֹתִי בְאֹפֶן נִתְעָב; אוּלָם הַאִם כַּדָּבָר הַזֶּה לֹא הָיָה מוֹצֵא אוֹתִי בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי, אֲשֶׁר שָׁם עָשׂוּ לִי כֵן הָאֲנָשִׁים שֶׁכִּנּוּ אֶת עַצְמָם יְדִידֵי? שְׁתֵּי פְּעָמִים גָּנְבוּ אֲמֶרִיקַנִּים מִמֶּנִּי אֶת כַּסְפִּי, אַךְ הָאָשָׁם תָּלוּי בִי, בְּחֹסֶר בִּינָה וְנִסָּיוֹן, וְכַךְ הָיוּ עוֹשִׂים לִי, אִלּוּ בָאתִי לִקְנוֹת סוּס בַּשּׁוּק אוֹ לִיטְרָה שֶׁל תֵּה בֶּחָנוּת, אִלְמָלֵא יָכֹלְתִּי לְהַבְחִין אֶת עֶרְכּוֹ שֶׁל זֶה אוֹ זֶה.
ז הַשַּׁיָּרָה
"כַּאֲשֶׁר בָּאתִי לְסַן־לוּאִיס, הָיוּ בְיָדִי לֹא יוֹתֵר מִשֵּׁשׁ מֵאוֹת דּוֹלַר, וְאִם אֵשֵׁב בָּטֵל, יִתַּם הַכֶּסֶף הַזֶּה מַהֵר.
"בְּאוֹתָם הַיָּמִים בָּא לָגוּר סְקוֹטִי אֶחָד בְּפֻנְדָּק זֶה שֶׁיָּשַׁבְתִּי בוֹ. כָּמוֹנִי גַם הוּא הָיָה נָכְרִי בְּסַן־לוּאִיס; כָּמוֹנִי גַם הוּא הָיָה בֶּן אַנְגְלִיָּה. עַד מְהֵרָה הִתְוַדַּעְנוּ אִישׁ אֶל אָחִיו, וְכַנָּהוּג שָׁפַךְ כָּל אֶחָד אֶת שִׂיחוֹ לִפְנֵי חֲבֵרוֹ. אָנֹכִי סִפַּרְתִּי לוֹ עַל אַכְזָבוֹתַי בְוִירְגִינִיָּה וּבְקַאִיר, וְנִדְמֶה לִי כִּי לִבּוֹ הָגָה חִבָּה אֵלַי. אַף הוּא סָח לִי כַּמָּה פְּרָטִים מִימֵי חַיָּיו בֶּעָבַר וְעַל תָּכְנִיּוֹתָיו לֶעָתִיד. הוּא עָמַל הַרְבֵּה שָׁנִים בְּמִכְרֵה נְחֹשֶׁת קָרוֹב לְמֶרְכָּז הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל שֶׁל אֲמֶרִיקָה.
"עָם מֻפְלָא הֵם הַסְּקוֹטִים הָאֵלֶּה. אֻמָּה קְטַנָּה וְהַשְׁפָּעָתָהּ גְּדוֹלָה בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת בָּעוֹלָם. בְּכָל מָקוֹם שֶׁתָּבֹאוּ, תִּמְצְאוּ אוֹתָם בְּעֶמְדוֹת חֲשׁוּבוֹת וְתָמִיד בַּדֶּרֶךְ לְהַצְלָחָה.
"מוֹדָעֵי הַסְּקוֹטִי מִסַּן־לוּאִיס בָּא בְעִנְיָן אֶחָד לְאַרְצוֹת הַבְּרִית וְכָעֵת אָמַר לָשׁוּב לְמִכְרֶה הַנְּחֹשֶׁת שֶׁלּוֹ, דֶּרֶךְ סַן־לוּאִיס וְסַנְטָה־פֶה. הוּא הָיָה בְלִוְיַת אִשְׁתּוֹ, מֶכְּסִיקָאִית צְעִירָה וְיָפָה, עִם יַלְדָּתָם הַיְחִידָה. הוּא חִכָּה לְשַׁיָּרָה קְטַנָּה, שֶׁעָמְדָה לָצֵאת בַּדֶּרֶךְ לְמֶכְּסִיקָה הַחֲדָשָׁה. וְהוּא רָצָה לַעֲשׂוֹת דַּרְכּוֹ עִמָּהֶם, כְּדֵי לִהְיוֹת בָּטוּחַ מֵהַתְקָפוֹת שֶׁל אִינְדִיאַנִּים בְּמֶשֶׁךְ מַסָּעוֹ.
"כַּאֲשֶׁר שָׁמַע אֶת דְּבַר עִנְיָנִי, יָעַץ לִי לֶאֱרֹחַ עִמּוֹ לְחֶבְרֶה וְהִצִּיעַ לִי מִשְׂרָה הֲגוּנָה בַּמִּכְרֶה,
שֶׁהוּא הָיָה הַמְּנַהֵל הָרָאשִׁי שָׁם. "וְיַעַן כִּי מָאַסְתִּי אָז בְּיוֹשְׁבֵי אַרְצוֹת הַבְּרִית, קִבַּלְתִּי בְּשִׂמְחָה אֶת עֲצָתוֹ; וְעַל פִּי הוֹרָאוֹתָיו בָּאתִי לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַהֲכָנוֹת לְדֶרֶךְ אֲרֻכָּה זוֹ. הַכֶּסֶף שֶׁנִּשְׁאַר בְּיָדִי הִסְפִּיק לִי לְהִצְטַיֵּד כְּהֹגֶן. קָנִיתִי קָרוֹן עִם שְׁנֵי זוּגוֹת שְׁוָרִים בְּרִיאִים לְהוֹבִיל אֶת אִשְׁתִּי, אֶת יְלָדַי וְגַם אֶת הַכֵּלִים וְצָרְכֵי הַמָּזוֹן הַנְּחוּצִים בְּדֶרֶךְ כָּזוֹ. לִמְחַמֵּר לֹא הָיִיתִי זָקוּק, כִּי קוּדְיָ’ה הַנֶּאֱמָן הָיָה עִמָּנוּ, וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא אֶמְצָא בָּעוֹלָם יָד חֲרוּצָה יוֹתֵר לְנַהֵג בָּעֲגָלָה. קָנִיתִי לִי סוּס, רוֹבֶה עִם כָּל הֲמוֹן הַדְּבָרִים שֶׁבִּלְעֲדֵיהֶם אֵין לַעֲבֹר אֶת הָעֲרָבוֹת הַגְּדוֹלוֹת. בָּנַי הֶנְרִי ופְרַנְק הָיו גַם לָהֶם רוֹבִים קְטַנִּים שֶׁלָּהֶם, אֲשֶׁר קָנִינוּ בְּוִירְגִינִיָּה, וְהֶנְרִי הָיָה גֵא מְאֹד עַל אֹפֶן שִׁמּוּשׁוֹ בְרוֹבֵהוּ.
"אַחֲרֵי אֲשֶׁר הַכֹּל הָיָה מוּכָן יָצָאנוּ לַדֶּרֶךְ בְּעַרְבוֹת הַפֶּרֶא. "הַשַּׁיָּרָה שֶׁלָּנוּ הָיְתָה קְטַנָּה בְמִסְפַּר אֲנָשֶׁיהָ; הַשַּׁיָּרָה הַגְּדוֹלָה, הָעוֹבֶרֶת בְּכָל שָׁנָה אֶת דַּרְכָּהּ מִסַּנְטָה־פֶה, יָצְאָה כְבָר לִפְנֵי שָׁבוּעוֹת אֲחָדִים קֹדֶם. אָנוּ הָיִינוּ כְּעֶשְׂרִים אִישׁ, וְעִמָּנוּ כִּתְרֵיסַר עֲגָלוֹת. הָאֲנָשִׁים הָיוּ כִּמְעַט כֻּלָּם בְּנֵי מֶכְּסִיקָה, אֲשֶׁר בָּאוּ לְאַרְצוֹת הַבְּרִית, כְּדֵי לְהָבִיא מִשָּׁם כַּמָּה דְבָרִים לָאַרְטִילֶרִיָּה בִּשְׁבִיל שַׂר־הַפֶּלֶךְ שֶׁל סַנְטָה־פֶה. עִמָּהֶם הָיָה תּוֹתָח וּשְׁתֵּי מַקְלָעוֹת שֶׁל בְּרוֹנְזָה עִם הַבְּסִיסִים וְהַתֵּבוֹת.
"אֵין צֹרֶךְ לִי, יְדִידַי, לְסַפֵּר לָכֶם כָּל אֲשֶׁר עָבַר עָלֵינוּ בְדַרְכֵּנוּ, בְּעָבְרֵנוּ אֶת הַמִּישׁוֹר הַגָּדוֹל הַזֶּה. כַּעֲבוֹר שְׁנֵי חֳדָשִׁים, עָזַבְנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלְכוּ בָהּ הַסּוֹחֲרִים וְנָטִינוּ לְדֶרֶךְ אַחֶרֶת. עַד מְהֵרָה הִכַּרְנוּ, כִּי בָחַרְנוּ בְדֶרֶךְ קָשָׁה. הִתְקַדַּמְנוּ רַק לְאַט מִפְּנֵי הַמִּכְשׁוֹלִים הָרַבִּים. בְּחֵלֶק גָּדוֹל הָיוּ שׁוּחוֹת עֲמֻקּוֹת אַף כִּי יְבֵשׁוֹת; וּבְכָל רֶגַע הָיְתָה כָּל הָאֹרְחָה צְרִיכָה לַעֲמֹד כְּדֵי לְיַשֵּׁר אֶת הַהֲדוּרִים וּלְפַנּוֹת מָקוֹם לְעֶגְלוֹתֵינוּ.
"בְּעָבְרָנו אַחַת מִן הַמְּסִלּוֹת הָאֵלֶּה, נִתֵּק מוֹט־הָרִתְמָה שֶׁל עֶגְלָתִי. קוּדְיָ’ה וְאָנֹכִי הִתַּרְנוּ אֶת הַשְּׁוָרִים וְעַל יְדֵי חֲבָלִים תִּקַּנּוּ עַד כַּמָּה שֶׁהָיָה בְּיָדֵנוּ אֶת הַקַּלְקָלָה. בְּנֵי לִוְיָתֵנוּ עָבְרוּ לְפָנֵינוּ וְהִמְשִׁיכוּ לָלֶכֶת בְּדַרְכָּם הָלְאָה. יְדִידִי הַסְּקוֹטִי הַצָּעִיר, כְּשֶׁרָאָה כִּי עָמַדְנוּ, דָּהַר עַל סוּסוֹ וְחָזַר אֵלֵינוּ וְהִצִּיעַ לְפָנֵינוּ לְהִשָּׁאֵר עִמָּנוּ וְלַעֲזֹר לָנוּ. אַךְ אָנֹכִי סֵרַבְתִּי וְיָעַצְתִּי לוֹ לָשׁוּב אֶל חֲבֵרָיו, כִּי עַל כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָבוֹא יִהְיֶה קַל לִי לְהַשִּׂיג אוֹתָם, כַּאֲשֶׁר יַעַמְדוּ בַחֲנִיָּה הָרִאשׁוֹנָה לָלוּן הַלָּיְלָה. הַדָּבָר רָגִיל הוּא לִרְאוֹת עֲגָלָה יְחִידָה נִשְׁאֶרֶת מֵאָחוֹר לְשֵׁם תִּקּוּנִים. וְכַאֲשֶׁר אֵינָהּ בָּאָה אֶל מַחֲנֵה הַלַּיְלָה, שׁוֹלְחִים לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר פְּלֻגָּה לִקְרָאתָהּ, כְּדֵי לָדַעַת אֶת סִבַּת אִחוּרָהּ.
בְּדַעְתִּי אֶת חֲרִיצוּתוֹ שֶׁל קוּדְיָ’ה כְּנַגָּר, לֹא הֵטַלְתִּי סָפֵק, כִּי יָכֹל אוּכַל לְהִתְחַבֵּר עִם שְׁאָר בְּנֵי הַשַּׁיָּרָה לִפְנֵי בֹא הַלַּיְלָה. בְּהַאֲמִינוֹ בְּדָבָר זֶה כָּמוֹנִי, עָזַב אוֹתִי הַסְּקוֹטִי הַצָּעִיר וְשָׁב מִיָּד אֶל עֶגְלוֹתָיו.
"מִקֵּץ שָׁעָה אַחַת עָלָה בְיָדֵינוּ, קוּדְיָ’ה וְאָנֹכִי, בְּעֶזְרַת מַסְמֵרִים וַחֲבָלִים לְתַקֵּן אֶת הַמּוֹט, וּבְדָפְקֵנוּ בַשְּׁוָרִים נָסַעְנוּ בְעִקְבוֹת בְּנֵי לִוְיָתֵנוּ. אַךְ עָבַרְנוּ מַהֲלַךְ מִיל אֶחָד וְהִנֵּה הַבַּלָּם שֶׁל אַחַד הָאוֹפַנִּים, שֶׁפָּסַק כֹּחוֹ עַל יְדֵי הַיֹּבֶשׁ הַנּוֹרָא שֶׁל הָאֲוִיר, נֶחְלַץ וְהַחִשּׁוּקִים עָמְדוּ לְהִתְפָּרֵד. מְאֻשָּׁרים הָיִינוּ, שֶׁקִּדַּמְנוּ אֶת הָאָסוֹן בְּעָצְרֵנוּ בְּבַת אַחַת וּבְשִׂימֵנוּ מוֹט, כְּדֵי לִתְמֹךְ בְּמַשָּׂא הָעֲגָלָה. הַדָּבָר הַזֶּה כְּפִי שֶׁאַתֶּם רוֹאִים, הָיָה גָּרוּעַ הַרְבֵּה יוֹתֵר מִקִּלְקוּל מוֹט־הָרִתְמָה. בִּתְחִלָּה עָלֶה בְלִבִּי הָרַעְיוֹן לָרוּץ וּלְבַקֵּשׁ עֶזְרָה מֵאֵת אֶחָד מִבְּנֵי הַשַּׁיָּרָה. אוּלָם כְּבַר גָּרַמְתִּי לָהֶם טִרְחָה רַבָּה בְּמֶשֶׁךְ הַנְּסִיעָה; כַּמָּה מֶכְּסִיקָאִים רָגְנוּ לֹא פַעַם עָלַי וְסֵרְבוּ בְמִקְרֶה אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם לָבֹא לְעֶזְרָתִי. אָמְנָם יָכֹלְתִּי לִפְנוֹת אֶל הַסְּקוֹטִי הַצָּעִיר, אֲבָל לֹא חָפַצְתִּי לִהְיוֹת אַסִּיר תּוֹדָה לְאִישׁ.
"אַחֲרֵי כֵן פָּשַׁטְנוּ שְׁנֵינוּ אֶת מְעִילֵינוּ, כְּדֵי לַעֲבֹד בְּיֶתֶר חֹפֶשׁ וּבְלִי אִבּוּד זְמָן. מָרִיָּה הַיְקָרָה שֶׁלִּי, שֶׁהָיְתָה מְחֻנֶּכֶת כְּעַלְמָה עֲדִינָה, יָכְלָה לִהְיוֹת לִי לְעֵזֶר בְּכָל צָרָה בְּדִבּוּרֶיהָּ הַמְעוֹדְדִים וּבְהוֹרָאוֹתֶיהָ הַנְּבוֹנוֹת. אֵין לְךָ דָּבָר הַמְעוֹדֵד יוֹתֵר אֶת הָאָדָם הַשָּׁרוּי בְצָרָה, שֶׁבָּאָה עָלָיו פִּתְאֹם, מֵאֲשֶׁר הָרַעְיוֹן כִּי אֶפְשָׁר הָיָה שֶׁתִּגְדַּל עוֹד הַצָּרָה; הַמַּחֲשָׁבָה הַזֹּאת מְרוֹמֶמֶת אֶת הָרוּחַ הַנִּדְכָּא וּמְבִיאָה לִידֵי הַצְלָחָה, בְּתִתָּהּ כֹּחַ וְעֹז לְהִתְגַּבֵּר עַל הַצָּרָה.
"כַּךְ אֵרַע גַּם לָנוּ. בְּיָדֵנוּ עָלָה לְתַקֵּן וּלְחַזֵּק אֶת הָאוֹפָן יוֹתֵר מִשֶּׁהָיָה, אוּלָם כְּבָר בָּא הַלַּיְלָה בְשָׁעָה שֶׁכִּלִּינוּ מְלַאכְתֵּנוּ הַקָּשָׁה. וְכַאֲשֶׁר עָמְדָה הָעֲגָלָה עַל מְכוֹנָהּ נְכוֹנָה לָזוּז מִמְקוֹמָהּ, רָאִינוּ לֹא בְלִי פַחַד, כִּי הַשֶּׁמֶשׁ עוֹמֶדֶת לִשְׁקֹעַ. מִבְּלִי דַּעַת אֶת הַדֶּרֶךְ, לֹא יָכֹלְנוּ לִנְסֹעַ בַּלַּיְלָה; וְיַעַן כִּי הָיָה לָנוּ דֵי מַיִם, הֶחְלַטְנוּ לַעֲמֹד בַּמָּקוֹם שֶׁהִנֵּנוּ – עַד מָחָר.
"אוֹר הַיּוֹם לְמָחֳרָת מָצָא אוֹתָנוּ עוֹמְדִים בִּמְקוֹמֵנוּ. אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֲכִינוֹנוּ וְאָכַלְנוּ פַּת שַׁחֲרִית יָצָאנוּ לַדֶּרֶךְ בְּעִקְבוֹת הַשַּׁיָּרָה. תָּמַהְנוּ מְאֹד, כִּי אַף אִישׁ מִבְּנֵי לִוְיָתֵנוּ לֹא חָזַר אֵלֵינוּ בְמֶשֶׁךְ כָּל הַלַּיְלָה, וְאָנוּ חִכִּינוּ בְּכָל רֶגַע, כִּי הִנֵּה יֵצֵא מִי שֶׁהוּא לִקְרָאתֵנוּ. וְאוּלָם אָנוּ הָלַכְנוּ עַד הַצָּהֳרַיִם וְלֹא פָגַשְׁנוּ שׁוּם אִישׁ. לֹא רָאִינוּ בִּלְתִּי אִם אֶרֶץ קָשָׁה עִם תִּלִים מְסֻלָּעִים וְשִׂיחִים דְּלִילִים אֲחָדִים הַגְּדֵלִים בָּעֲמָקִים.
"כַּאֲשֶׁר הָלַכְנוּ קָדִימָה, שָׁמַעְנוּ מִצַּד הֶהָרִים קוֹל מְמֻשָּׁךְ עִם נֵפֶץ הַדּוֹמֶה לְהִתְפּוֹצְצוּת שֶׁל פְּצָצָה. מַה זֶּה יָכֹל לִהְיוֹת? יָדַעְנוּ כִּי יֵשׁ פְּצָצוֹת עִם כְּלֵי־הַתּוֹתָח. הַאִם הֻתְקְפוּ חֲבֵרֵינוּ עַל יְדֵי אִינְדִיאַנִּים? הַאִם יָרוּ מִתּוֹתָח אֶל הַפְּרָאִים? לֹא: אִי אֶפְשָׁר הַדָּבָר. לֹא הָיְתָה כִּי אִם הִתְפּוֹצְצוֹת אַחַת וַאֲנִי יָדַעְתִּי, כִּי הַיְּרִיָּה מֵרִמּוֹן מוֹצִיאָה שְׁנֵי קוֹלוֹת, אֶחָד הַבָּא עִם יְצִיאַת הָאֵשׁ וְאַחֲרֵי כֵן קוֹל הִתְפּוֹצְצוּת הַפְּצָצָה עַצְמָהּ.
הַאִם הִתְפּוֹצֵץ רִמּוֹן אֶחָד בְּמִקְרֶה? זֶה עוֹלֶה יוֹתֵר עַל הַדַּעַת. אָנוּ עָמַדְנוּ וְהִקְשַׁבְנוּ אוּלַי נַבְחִין שָׁאוֹן אַחֵר. עָבַר חֲצִי שָׁעָה בַּעֲמִידָה זוֹ וְלֹא שָׁמַעְנוּ מְאוּמָה שׁוּב. וּבְכֵן הִמְשַׁכְנוּ לָלֶכֶת דַּרְכֵּנוּ, וְלִבֵּנוּ לֹא חָרַד כָּכָה בְּשֶׁל הַיְרִיּוֹת, כַּאֲשֶׁר עַל הָעֻבְדָּה הַמּוּזָרָה, כִּי אִישׁ מֵאֲנָשֵׁינוּ לֹא נִשְׁלַח לְבַקֵּשׁ וְלִרְאוֹת מֶה הָיָה לָנוּ.
הָלַכְנוּ אֵפוֹא כָּל הַזְּמָן בְּעִקְבוֹת הָעֲגָלוֹת. רָאִינוּ, כִּי הֵן עָבְרוּ מַהֲלָךְ רַב בַּיּוֹם הַקּוֹדֵם; כִּי הַשֶּׁמֶשׁ הָיְתָה קְרוֹבָה לִשְׁקִיעָה כַּאֲשֶׁר הִגַּעְנוּ לָרָמָה וְאָנוּ עוֹד הָיִינוּ רְחוֹקִים מִן הַמַּחֲנֶה שֶׁל הַלַּיְלָה שֶׁעָבָר. סוֹף סוֹף הִגַּעְנוּ לְשָׁם. הוֹי, מַה נּוֹרָא הַמַּחֲזֶה שֶׁנִּגְלָה לְעֵינֵינוּ! כָּל דָּמִי קוֹפֵא בִי לְזִכְרוֹן הַמַּרְאֶה. הָעֲגָלוֹת הָיוּ שָׁם, סִכְכוֹת־הַבַּד שֶׁעֲלֵיהֶן קְרוּעוֹת בְּרֻבָּן וּמַה שֶׁהָיָה בְתוֹכָן מְפֻזָּר עַל הָאָרֶץ. הַתּוֹתָח אַף הוּא הָיָה שָׁם; אֵשׁ כְּבוּיָה לְמֶחֱצָה עָשְׁנָה סָמוּךְ לִכְלִי הַיְרִיָּה. גּוּפוֹת אָדָם, פְּגָרִים מֵתִים הָיוּ מוּטָלִים עַל הָאָרֶץ; וִיצִירִים חַיִּים, זְאֵבִים, שָׁאֲגוּ וְרָבוּ בְּקָרְעָם אֶת בְּשַׂר הַפְּגָרִים. כַּמָּה מִבַּעֲלֵי־הַחַיִּים, סוּסִים, פְּרָדִים, שְׁוָרִים, שֶׁהָיוּ עִם הַשַּׁיָּרָה, רָבְצוּ גַם הֵם פְּגָרִים. אֲחֵרִים לֹא נִרְאוּ.
"בָּרוּר הַדָּבָר, שֶׁבְּנֵי לִוְיָתֵנוּ הֻתְקְפוּ וְנֶהֶרְגוּ עַל יְדֵי גְדוּד שֶׁל אִינְדִיאַנִּים פְּרָאִים. אָמַרְנוּ לָשׁוּב עַל עִקְבוֹתֵינוּ; אַךְ אִחַרְנוּ אֶת הַמּוֹעֵד. אָנוּ עָמַדְנוּ בְּתוֹךְ הַמַּעֲרָכָה. אִם הַפְּרָאִים עוֹדָם בְּמָקוֹם סָמוּךְ, לַשָּׁוְא יִהְיֶה כָּל נִסָּיוֹן לִבְרֹחַ. אוּלָם הֵם עָזְבוּ אֶת הַמָּקוֹם זֶה שָׁעוֹת אֲחָדוֹת, אִם לִשְׁפֹּט עַל פִּי הַחֻרְבָּן שֶׁעָשׂוּ הַזְּאֵבִים לְמִן זְמַן יְצִיאַת הַפְּרָאִים.
"הִשְׁאַרְתִּי אֶת אִשְׁתִּי לְיַד הָעֲגָלָה, אֲשֶׁר שָׁם עָמְדוּ הֶנְרִי וּפְרַנְק עִם רוֹבֵיהֶם הַקְּטַנִּים לִשְׁמֹר עָלֶיהָ, הָלַכְתִּי עִם קוּדְיָ’ה לִבְדֹּק וְלִרְאוֹת מַחֲזֵה־הַדָּמִים הַזֶּה. גֵּרַשְׁנוּ אֶת הַזְּאֵבִים מִטַּרְפָּם הַנּוֹרָא. כַּחֲמִשִּׁים חַיּוֹת טוֹרְפוֹת אֵלּוּ הָיוּ שָׁם, שֶׁעָמְדוּ בְּמֶרְחָק מוּעָט מִמֶּנּוּ. כַּאֲשֶׁר הִתְכּוֹפַפְנוּ, הִכַּרְנוּ אֶת גּוּפוֹת בְּנֵי לִוְיָתֵנוּ הָאֻמְלָלִים; אַךְ הֵם הָיוּ כֹּה קְרוּעִים וּשְׁסוּעִים, עַד כִּי אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַבְחִין אַף בְּפַרְצוּפוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם. הָאִינְדִיאַנִּים קָרְעוּ אֶת עוֹר הַפָּנִים מֵעַל כֻּלָּם.
רָאִיתִי קֶטַע שֶׁל פְּצָצָה שֶׁהִתְפּוֹצְצָה בְּאֶמְצַע הַשָּׂדֶה וְקָרְעָה לִגְזָרִים שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלשׁ עֲגָלוֹת. הַשַּׁיָּרָה לֹא הָיְתָה אֹרְחַת סוֹחֲרִים, וְלָכֵן הוֹבִילָה מְעַט סְחוֹרָה; אוּלָם הָאִינְדִיאַנִּים שָׁדְדוּ כָּל מַה שֶּׁנִּרְאָה בְּעֵינֵיהֶם בַּעַל עֵרֶךְ כָּל שֶׁהוּא. שְׁאָר הַדְּבָרִים, הַכְּבֵדִים אוֹ הָעֲמוּסִים, הָיוּ מְפֻזָּרִים עַל הָאָרֶץ וְכִמְעַט כֻּלָּם שְׁבוּרִים. נִרְאָה לָנוּ לְמַעְלָה מִכָּל סָפֵק, כִּי הַפְּרָאִים בָּרְחוּ עַל נַפְשָׁם בְּלִי סְדָרִים. אוּלַי נִבְהֲלוּ מִפְּנֵי הִתְפּוֹצְצוֹת הַפְּצָצוֹת, שֶׁלֹּא יָכְלוּ לְבָאֵר אֶת פְּעֻלָּתָהּ הַנּוֹרָאָה וְהֶאֱמִינוּ, כִּי זוֹ הִיא תּוֹפָעַת הָרוּחַ הַגָּדוֹל.
"הִבַּטְּתִּי לְכָל עֵבֶר, אוּלַי אֶרְאֶה אֶת יְדִידִי, הַסְּקוֹטִי הַצָּעִיר, אוּלָם לֹא הִכַּרְתִּי אֶת גּוּפָתוֹ בֵּין הַשְּׁאָר. בִּקַּשְׁתִּי גַם אֶת רַעְיָתוֹ, שֶׁמִּלְּבַד מַרִיָּה שֶׁלִּי הָיְתָה הָאִשָּׁה הַיְּחִידָה שֶׁנִּמְצְאָה בַשַּׁיָּרָה; אַךְ גַּם אֶת גּוּפָתָהּ לֹא רָאִיתִי. "אֵין סָפֵק – אָמַרְתִּי לְקוּדְיָ’ה –
כִּי הַפְּרָאִים הוֹלִיכוּ אוֹתָם חַיִּים“. בְּרֶגַע זֶה שָׁמַעְנוּ כְּלָבִים נוֹבְחִים בְּקֶצֶף גָּדוֹל, בּוֹ בַזְּמַן שֶׁהַזְּאֵבִים מְיַלְּלִים, כְּאִלּוּ הָיְתָה מִלְחָמָה בֵּין הַחַיּוֹת הָאֵלֶּה. הַקּוֹל בָּא מַחֹרְשָׁה סְמוּכָה אֶל הַשָּׂדֶה. יָדַעְנוּ, כִּי בַּעַל הַמִּרְעֶה הוֹבִיל עִמּוֹ שְׁנֵי כְלָבִים מִסַּן־לוּאִיס. אֵלֶּה הֵם הַנּוֹבְחִים, בְּלִי שׁוּם סָפֵק. רַצְנוּ בְּכִוּוּן אֶל הַחֹרְשָׁה דֶרֶךְ הַשִּׂיחִים. עַל פִּי הַקּוֹל הִגַּעְנוּ וּמָצָאנוּ שְׁנֵי כְלָבִים גְּדוֹלִים מְלֻכְלָכִים בְּדָם, אֲשֶׁר נִלְחֲמוּ בְּשֶׁצֶף־קֶצֶף עִם עֵדַת זְאֵבִים וְהִתְאַמְּצוּ לִמְנֹעַ בַּעֲדָם מִגֶּשֶׁת אֶל מַשֶּׁהוּ שָׁחוֹר, שֶׁבָּלַט בֵּין הֶעָלִים. זֶה הָיָה גוּף שֶׁל אִשָּׁה. יֶלֶד נֶחְמָד עָמַד וְחִבֵּק אֶת צַוָּארָהּ וְהוֹצִיא קוֹלוֹת פְּחָדִים! בְּמֶבָּט אֶחָד רָאִינוּ, כִּי הָאִשָּׁה מֵתָה וְ…”
כָּאן נִפְסַק פִּתְאֹם סִפּוּרוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. מֶק נַיְט, הַכּוֹרֶה שֶׁהָיָה אֶחָד מֵחַבְרֵי גְדוּדֵנוּ וְשֶׁנִּרְאָה לָנוּ מְזֻעְזָע מְאֹד בְּכָל שְׁעַת הַסִּפּוּר, קָם מִמְּקוֹמוֹ פִּתְאֹם וְקָרָא בְּקוֹל:
– הָהּ אֵלִי! אִשְׁתִּי… אִשְׁתִּי הָעֲלוּבָה! הוֹי, רוֹלְף! רוֹלְף! הַאִם לֹא הִכַּרְתַּנִי? – מֶק נַיְט! – עָנָה רוֹלְף בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת – מֶק נַיְט! הוּא זֶה, בֶּאֱמֶת!
– אִשְׁתִּי! אִשְׁתִּי הָעֲלוּבָה! – הוֹסִיף הַכּוֹרֶה מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ. יָדַעְתִּי כִּי הֵם הֲרָגוּהָ. רָאִיתִי אֶת שְׂרִידֶיהָ לְאַחַר זְמָן… אַךְ יַלְדָּתִי, רוֹלְף, מֶה הָיָה לְבִתִּי?!
– הִיא פֹּה – קָרָא מְאָרְחֵנוּ בְּהוֹרוֹתוֹ בְּאֶצְבָּעוֹ עַל הַשְּׁחַרְחָרָה שֶׁבֵּינֵיהֶן; וּכְרֶגַע הֵרִים הַכּוֹרֶה אֶת לוּאִיזָה הַקְּטַנָּה בִּזְרֹעוֹתָיו וְכִסָּה אוֹתָהּ בִּנְשִׁיקוֹתָיו.
ח סִפּוּר שֶׁל כּוֹרֶה
קָשֶׁה לְתָאֵר אֶת הַמַּחֲזֶה שֶׁבָּא אַחֲרֵי הַהִתְוַדְּעוּת הַבִּלְתִּי צְפוּיָה הַזֹּאת. כָּל בְּנֵי הַבַּיִת עָמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם, כָּל אֶחָד סָח, וְהַכֹּל, בִּדְמָעוֹת עַל עֵינֵיהֶם, הִצְטוֹפְפוּ מִסָּבִיב לְלוּאִיזָה הַקְּטַנָּה, כְּאִלּוּ בָּאוּ לְהִפָּרֵד מִמֶּנָּה לָנֶצַח. הַמַּחֲשָׁבָה הַזֹּאת אָמְנָם חָלְפָה רֶגַע בְּלֵב הַיְלָדִים, בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹדַע לָהֶם כִּי הִיא אֵינָהּ אֲחוֹתָם. הֵם רָאוּ אוֹתָהּ תָּמִיד כְּאָחוֹת לָהֶם, וְהֶנְרִי, שֶׁהִיא הָיְתָה חֲבִיבָה מְאֹד עָלָיו, הָיָה קוֹרֵא לָהּ “אֲחוֹתִי הַשְּׁחַרְחֶרֶת”, בְּעוֹד אֲשֶׁר אֶת הַצְּעִירָה כִּנָּה בְּשֵׁם “מָרִיָּה הַצְּהַבְהַבָּה”.
בְּתוֹךְ כָּל הַכְּנוּפְיָה עָמְדָה הַשְּׁחַרְחֶרֶת הַקְּטַנָּה נִרְגֶּשֶׁת כְּמוֹ יֶתֶר הָאֲנָשִׁים, אַךְ שְׁקֵטָה יוֹתֵר וּלְמַרְאִית עַיִן כּוֹבֶשֶׁת יוֹתַר אֶת רִגְשׁוֹתֶיהָ.
הַסּוֹחֲרִים וְהַצַּיָּדִים קָמוּ מִמְּקוֹמָם לְבָרֵךְ אֶת מֶק נַיְט עַל הַמְּצִיאָה הַמֻּצְלָחָה הַזֹּאת. הֵם לָחֲצוּ גַם אֶת יַד בַּעַל הַבַּיִת וְאִשְׁתּוֹ; הֵם נִזְכְּרוּ כִּי שָׁמְעוּ אֶת דְּבַר הַטֶּבַח. קוּדְיָ’ה הַזָּקֵן רָקַד עַל הָרִצְפָּה, הִצְלִיף עַל הַנְּמֵרִים וְעַל הַכְּלָבִים־זְאֵבִים, עָשָׂה אֶלֶף קְפִיצוֹת, וּבַעֲלֵי הַחַיִּים אַף הֵם קָמוּ בְּמִין שִׂמְחָה פְּרָאִית. מְאָרְחֵנוּ הָלַךְ לְחֶדֶר אַחֵר וְחָזַר מִשָּׁם וּבְיָדוֹ כְּלִי גָדוֹל שֶׁל חֶרֶס. הוּא שָׂם עַל הַשֻּׁלְחָן סְפָלִים עֲשׂוּיִים מִדְּלַעַת וּמִלֵּא אוֹתָם נוֹזֵל אָדֹם וְהִזְמִין אוֹתָנוּ לִשְׁתּוֹת. וּמָה רַב הָיָה תִּמְהוֹנֵנוּ, כַּאֲשֶׁר טָעַמְנוּ מִן הַמַּשְׁקֶה הַזֶּה וְהִנֵּה הוּא יַיִן: יַיִן בִּמְקוֹם קִנּוּחַ סְעֻדָּה! וְהַיַּיִן הָיָה נֶהְדָּר, וּבַעַל הַבַּיִת אָמַר לָנוּ, כִּי זֶה הוּא מִתַּעֲשִׂיַּת בַּיִת מֵעִנְבֵי בָר הַגְּדֵלִים לָרֹב בָּעֵמֶק הַזֶּה.
לְאַחַר שֶׁהֲרִיקוֹנוּ אֶת הַסְּפָלִים וְאִישׁ אִישׁ יָשַׁב עַל מְקוֹמוֹ, פָּתַח מֶק נַיְט, לְבַקָּשָׁתוֹ שֶׁל רוֹלְף, וְהִמְשִׁיךְ אֶת חוּט הַסִּפּוּר, כְּדֵי לְסַפֵּר לָנוּ, כֵּיצַד נִמְלַט מִידֵי הָאִינְדִיאַנִּים בַּלַּיְלָה הַנּוֹרָא הַהוּא. סִפּוּרוֹ לֹא הָיָה אָרֹךְ.
– כַּאֲשֶׁר עֲזַבְתִּיךָ – פָּנָה בִּדְבָרָיו אֶל רוֹלְף – בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר נִשְׁבְּרָה עֶגְלָתְךָ, דָּהַרְתִּי עַל סוּסִי לְהִתְחַבֵּר עִם הַשַּׁיָּרָה. הַדֶּרֶךְ, כְּפִי שֶׁתִּזְּכֹּר, נֶעֶשְׂתָה נוֹחָה וִישָׁרָה; וּבַאֲשֶׁר כִּי נִדְמָה לָנוּ, שֶׁבְּמָקוֹם אַחֵר לֹא נִמְצָא מְקוֹם טוֹב לַמַּחֲנֶה אֶלָּא בְּרַגְלֵי הַגְּבָעוֹת, הָלַכְנוּ בְּכִוּוּן זֶה בְּלִי הֶפְסֵק. הַשֶּׁמֶשׁ הָיְתָה קְרוֹבָה לִשְׁקִיעָה, כַּאֲשֶׁר בָּאנוּ אֶל נַחַל קָטָן, אֲשֶׁר שָׁם רְאִיתֶם אֶת הָעֲגָלוֹת. עָמַדְנוּ מִלֶּכֶת, כְּדֵי לִתְקֹעַ שָׁם אֶת מַחֲנֵנוּ; אָנֹכִי לֹא חִכִּיתִי לְבוֹאֲךָ לִפְנֵי שָׁעָה אוֹ שְׁתֵּי שָׁעוֹת, בַּעֲשׂוֹתִי חֶשְׁבּוֹן כִּי זְמָן כָּזֶה יִמָּשֵׁךְ תִּקּוּן הָרִתְמָה. אָנוּ הִדְלַקְנוּ מְדוּרָה, כְּדֵי לְהָכִין סְעֻדָּה. אַחֲרֵי סְעֻדַּת הָעֶרֶב יָשַׁבְנוּ מִסָּבִיב לַשִּׂיחִים הַבּוֹעֲרִים וּבִלִּינוּ בְּשִׂיחָה וּבְעִשּׁוּן. וְיַעַן כִּי לֹא עָלָה עַל דַּעְתֵּנוּ, כִּי בִּסְבִיבוֹת הַמָּקוֹם יֵשׁ אִינְדִיאַנִּים, לֹא שַׂמְנוּ מִשְׁמָר. לָאַחֲרוֹנָה הֶחְשִׁיךְ מְאֹד, וְאָנֹכִי הִתְחַלְתִּי דּוֹאֵג לָכֶם, בְּחָשְׁשִׁי כִּי לֹא תוּכְלוּ לָלֶכֶת בַּלַּיְלָה בְּעִקְבוֹתֵינוּ. הִשְׁאַרְתִּי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בִּתִּי לְיַד הַמְּדוּרָה וְאָנֹכִי טִפַּסְתִּי וְעָלִיתִי עַל רָמָה שֶׁעָמְדָה מִמּוּל הַנָּתִיב אֲשֶׁר עֲלֵיכֶם לָלֶכֶת בּוֹ; אוּלָם הַחֲשֵׁכָה הִפְרִיעָה אוֹתִי מֵרְאוֹת וּמֵהַבְחִין. עָמַדְתִּי זְמַן־מַה וְהִקְשַׁבְתִּי, בְּחָשְׁבִי כִּי אוּכַל לִשְׁמֹעַ חֲרִיקַת גַּלְגַּלֵּיכֶם אוֹ צְלִיל קוֹלוֹתֵיכֶם.
פִּתְאֹם הִגִּיעַ לְאָזְנֵי קוֹל הֲמוּלָה מְמֻשָּׁכָה; הֲסִבּוֹתִי רֹאשִׁי לְעֵבֶר הַמַּחֲנֶה מִתּוֹךְ רֶגֶשׁ שֶׁל אֵימָה. הִכַּרְתִּי אֶת הַהֲמוּלָּהּ הַפְּרָאִית: זוֹ הָיְתָה קְרִיאַת מִלְחָמָה. הִבְחַנְתִּי אֶת הָאִינְדִיאַנִּים, שֶׁצִּלְלֵיהֶם סֻמְּנוּ לְאוֹר הַלַּפִּידִים. שָׁמַעְתִּי אֲנָקוֹת מְעֹרָבוֹת בִּקְרִיאוֹת שָׂשׂוֹן, קְלָלוֹת וִילָלוֹת, וּבְתוֹךְ כָּל הַשָּׁאוֹן הַזֶּה אֶת קוֹל אִשְׁתִּי הַקּוֹרֵאת בִּשְׁמִי.
"לֹא פִקְפַּקְתִּי אַף רֶגַע אֶחָד; יָרַדְתִּי בִּמְרוּצָה מֵעַל הַגִּבְעָה וּמִהַרְתִּי בְּכָל כֹּחִי אֶל מַעַרְכוֹת הַמִּלְחָמָה. בְּיָדִי לֹא הָיָה כָּל נֶשֶׁק, מִלְּבַד סַכִּין גָּדוֹל, שֶׁבּוֹ הִכֵּיתִי עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל. לֹא הִפְסַקְתִּי אֶת הַמִּלְחָמָה רַק כְּדֵי לִקְרֹא אֶת אִשְׁתִּי. בִּקַּשְׁתִּיהָ בְּתוֹךְ הָעֲגָלוֹת, בְּכָל פִּנּוֹת הַמַּחֲנֶה, צָעַקְתִּי: “לוּאִיזָה!” “לוּאִיזָה!” אֵין עוֹנֶה. נִגְזַר עָלַי לִבְלִי רְאוֹתָהּ עוֹד. עָמַדְתִּי פָּנִים אֶל פָּנִים עִם הַפְּרָאִים וְנִלְחַמְתִּי עוֹד כְּאִישׁ מְיֹאָשׁ. רֹב בְּנֵי לִוְיָתִי הוּמְתוּ עַד מְהֵרָה. חֲנִיתוֹ שֶׁל אַחַד הָאִינְדִיאַנִּים פָּגְעָה בִּירֵכִי וּפָצְעָה אוֹתִי. נָפַלְתִּי תֵּכֶף לָאָרֶץ וְסָחַבְתִּי עִמִּי אֶת הָאִינְדִיאַנִּי, אַךְ בְּטֶרֶם הִסְפִּיק לָקוּם, תָּקַעְתִּי בּוֹ סַכִּינֵי וְהוּא נָפַל חָלָל.
"עָמַדְתִּי עַל רַגְלִי וְהִצְלַחְתִּי לְהוֹצִיא אֶת הַבַּרְזֶל מִתּוֹךְ פִּצְעִי. הַמִּלְחָמָה מִסָּבִיב לַמְּדוּרָה חָדְלָה. בְּהַאֲמִינִי כִּי בְּנֵי לִוְיָתִי, גַּם אִשְׁתִּי וּבִתִּי, נָפְלוּ חֲלָלִים, הִתְרַחַקְתִּי מִמַּעַרְכוֹת הַמִּלְחָמָה וְהִתְחַבֵּאתִי בֵּין הַשִּׂיחִים. לֹא הִרְחַקְתִּי שְׁלשׁ מֵאוֹת צְעָדִים וְהִנֵּה נָפַלְתִּי בְּאֵין אוֹנִים מֵאָבְדַן דָּם וּמִכְּאֵב פִּצְעִי. עָמַדְתִּי סָמוּךְ לַסְּלָעִים; וְאוּלָם אַךְ בָּאתִי נָפַלְתִּי מִתְעַלֵּף עַל שְׂפַת תְּהוֹם שֶׁמֵּאֲחוֹרֶיהָ רָאוּ עֵינַי נְקִיק עָמֹק. עוֹד הָיָה בִּי כֹּחַ לִסְחֹב אֶת גּוּפִי עַד הַמָּקוֹם הַהוּא וְשָׁם נַחְבֵּאתִי בְּמֵעֵין מְעָרָה זוֹ; וְאוּלָם אַךְ הִגַּעְתִּי לְשָׁם אָבְדוּ חוּשַׁי.
"שָׁעוֹת רַבּוֹת נִשְׁאַרְתִּי בְּמַצָּב זֶה. כַּאֲשֶׁר שָׁבָה אֵלַי רוּחִי, הֵאִיר הַיּוֹם אֶת מְקוֹם מִקְלָטִי. לָּשׁ
הָיִיתִי מְאֹד, עַד כִּי קָשֶׁה הָיָה לִי לָזוּז! פִּצְעִי הֵטִיל עָלַי פַּחַד. הַפֶּצַע הַפָּתוּחַ לֹא נִרְפָּא, אַךְ הַדָּם לֹא זָב עוֹד, וְאָנֹכִי קָרַעְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי וְחָבַשְׁתִּי אֶת פִּצְעִי עַד כַּמָּה שֶׁהָיָה בְּיָדִי. אַחֲרֵי כֵן זָחַלְתִּי וָאֶגַּשׁ עַד פֶּתַח מְאוּרָתִי וְהִקְשַׁבְתִּי רַב קֶשֶׁב. נִדְמָה לִי, כִּי שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֶת קוֹלוֹת הָאִינְדִיאַנִּים, אַף כִּי הִבְחַנְתִּי בָּהֶם מְעַט מְאֹד, בְּכִוּוּן אֶל הַשָּׂדֶה. הַשָּׁאוֹן נִמְשַׁךְ שָׁעָה אוֹ שְׁתַּיִם. פִּתְאֹם הֶחֱרִיד נֵפֶץ נוֹרָא אֶת הַסְּלָעִים: בָּרוּר, כִּי פְּצָצָה נִתְפּוֹצְצָה. תֵּכֶף לְאַחַר כַּךְ שָׁמַעְתִּי קְרִיאוֹת פְּחָדִים, אַחֲרֵי כֵן דַּהֲרוֹת חִפָּזוֹן שֶׁל סוּסִים רַבִּים, וְלָאַחֲרוֹנָה הִשְׂתָּרְרָה דְמָמָה. חָשַׁבְתִּי, כִּי הָאִינְדִיאַנִּים עָזְבוּ אֶת הַמָּקוֹם, אַךְ לֹא יָכֹלְתִּי לְבָאֵר לְעַצְמִי מַה גָּרַם לָהֶם לִבְרֹחַ בִּמְהוּמָה רַבָּה כָּזוֹ. זְמַן מָה אַחֲרֵי כֵן יָדַעְתִּי מַה זֶּה. הַשְׁעָרוֹתֵיכֶם הָיָה לָהֶן יְסוֹד. הָאִינְדִיאַנִּים הִשְׁלִיכוּ פְּצָצָה לְתוֹךְ הַמּוֹקֵד. הַפְּתִיל הֵרִיחַ אֵשׁ וְהַפְּצָצָה נִתְפּוֹצְצָה וְהָרְגָה פְּרָאִים רַבִּים. הֵם הֶאֱמִינוּ, כִּי פָּגְעָה בָּהֶם יַד הָרוּחַ הַכַּבִּירָה. וּבְכֵן אָסְפוּ בְּחִפָּזוֹן כָּל מַה שֶׁנִּרְאָה לָהֶם חָשׁוּב מִן הַשָּׁלָל, עָלוּ חִישׁ עַל סוּסֵיהֶם וְעָזְבוּ אֶת הַמָּקוֹם. עִם רֶדֶת הַלַּיְלָה נִדְמָה לִי, כִּי שׁוֹמֵעַ אֲנִי שָׁאוֹן מֵעֵבֶר הַשָּׂדֶה וְאָנֹכִי חָשַׁבְתִּי, כִּי הָאִינְדִיאַנִּים שָׁבוּ.
"כַּאֲשֶׁר הֶחְשִׁיךְ, נִסִּיתִי לִזְחֹל וְלָצֵאת, אַךְ לֹא הָיָה בִּי כֹּחַ. הָיָה עָלַי לִסְבֹּל כָּל הַלַּיְלָה גַם מַכְאוֹבִים גְּדוֹלִים שֶׁל פִּצְעִי וְגַם קוֹל יִלְלַת הַזְּאֵבִים. זֶה הָיָה לַיְלָה נוֹרָא.
"כַּאֲשֶׁר עָלָה הַשַּׁחַר, לֹא שָׁמַעְתִּי עוֹד מְאוּמָה. הִתְבּוֹנַנְתִּי וְרָאִיתִי דֶרֶךְ פֶּתַח מְאוּרָתִי עֵץ יָדוּעַ יָפֶה לַכּוֹרִים שֶׁלָּנוּ. זֶהוּ מִין אֹרֶן, שֶׁהַמֶּכְּסִיקָאִים מְכַנִּים אוֹתוֹ בְּשֵׁם “פִינָן” וְשֶׁפֵּרוֹתָיו
מְשַׁמְּשִׁים מָזוֹן לְאַלְפֵי פְּרָאִים עֲנִיִּים, הַנּוֹדְדִים בַּמִּדְבָּר הַמַּעֲרָבִי הַזֶּה. אִלּוּ רַק יָכֹלְתִּי לָגֶשֶׁת אֶל רַגְלֵי הָעֵץ, וַדַּאי הָיִיתִי מוֹצֵא עַל הָאָרֶץ מְעַט מִן הַפֵּרוֹת, הַתִּקְוָה הַזֹּאת נָתְנָה לִי כֹּחַ לָצֵאת מִן הַחוֹר שֶׁלִּי. מַהֲלַךְ עֶשְׂרִים צְעָדִים הָיָה עַד הָעֵץ, אֲבָל אָנֹכִי הָיִיתִי כֹּה חַלָּשׁ וּפִצְעִי הָיָה כֹּה דַוָּי, עַד כִּי הֲלִיכָה זוֹ נִמְשְׁכָה לְמַעְלָה מֵחֲצִי שָׁעָה. לְשִׂמְחָתִי הָרַבָּה, מָצָאתִי אֶת הַקַּרְקַע לְיַד הָעֵץ מְכֻסָּה פֵּרוֹת. הֲסִירוֹתִי אֶת הַקְּלִפָּה מִפֵּרוֹת רַבִּים, אַחֲרֵי כֵן זָרַקְתִּי אֶת הַחַרְצַנִּים וְאָכַלְתִּי לְתֵאָבוֹן אֶת הַתּוֹךְ, וְכַךְ הִצְלַחְתִּי לִשְׁבֹּר אֶת רַעֲבוֹנִי.
"אוּלָם צֹרֶךְ אַחֵר נוֹרָא מִזֶּה עִנָּה אוֹתִי: הָיִיתִי מֵת לְמֶחֱצָה מִצִּמָּאוֹן. הַאִם אוּכַל לִזְחֹל וְלָגֶשֶׁת אֶל הַשָּׂדֶה? הַמַּצָּב שֶׁל הַתְּהוֹם הוֹכִיחַ לִי, כִּי לֹא הָיוּ מַיִם בְּקִרְבַת הַמָּקוֹם. עָלַי אֵפוֹא לְהַגִּיעַ שָׁמָּה אוֹ לָמוּת מִתּוֹךְ מַחֲשָׁבָה זוֹ הַמְּעוֹרֶרֶת אֶת הַכֹּחַ. הִתְאַזַּרְתִּי לַעֲבוֹר אֶת הַדֶּרֶךְ מַהֲלַךְ שְׁלשׁ מֵאוֹת רֶגֶל, בְּלִי דַעַת אִם אֶעֱצֹר כֹּחַ לְהַגִּיעַ עַד הַמַּטָּרָה. רַק עָבַרְתִּי שִׁשָּׁה צְעָדִים דֶּרֶךְ הַשִּׂיחִים וְהִנֵּה מָשַׁךְ אֶת עֵינַי צְרוֹר פְּרָחִים לְבָנִים. אֵלֶּה הָיוּ פִרְחֵי עֵץ הֶחָמִיד, הוּא הַלִּיאוֹנֵיָה הַנֶּהְדָּרָה, וּמַרְאֵיהֶם מִלֵּא אֶת לִבִּי נַחַת. זָחַלְתִּי תַּחַת הָעֵץ וּבְאָחֳזִי אֶחָד מֵעֲנָפָיו הַנְּמוּכִים בְּיוֹתֵר קָטַפְתִּי מֵעָלָיו אֶת עָלָיו הַחֲלָקִים וְלָעַסְתִּי אוֹתָם בְּצִמָּאוֹן. אַחֲרֵי הֶעָנָף הָאֶחָד בָּא הַשֵּׁנִי וְאַחֲרָיו הַשְּׁלִישִׁי, עַד כִּי הַשִּׂיחַ נִרְאָה כְּאִלּוּ לָחַךְ אוֹתוֹ עֵדֶר שֶׁל עִזִּים. לָאַחֲרוֹנָה, אַחֲרֵי אֲשֶׁר שָׁבַרְתִּי אֶת צְמָאִי, נִרְדַּמְתִּי בַצֵּל הַמְּרַעֲנֵן שֶׁל הַלִּיאוֹנֵיָה.
"כַּאֲשֶׁר הֱקִיצוֹתִי, הֶחֱלַפְתִּי כֹּחַ וְהִרְגַּשְׁתִּי, כִּי הַתֵּאָבוֹן שָׁב אֵלַי. הַקַּדַּחַת, שֶׁהִתְחִילָה תּוֹקֶפֶת אוֹתִי, כִּמְעַט שֶׁחָלְפָה. זֶה הָיָה בִּזְכוּת הֶעָלִים שֶׁאָכַלְתִּי, כִּי הַמִּיץ שֶׁל עֵץ הֶחָמִיד אֵינוֹ רַק רְפוּאָה לְצִמָּאוֹן, כִּי אִם גַּם תְּרוּפָה עֲצוּמָה לְקַדַּחַת. אָסַפְתִּי לִי כַּמּוּת הֲגוּנָה שֶׁל עָלִים רַעֲנַנִּים, עָשִׂיתִי מֵהֶם חֲבִילָה וְחָזַרְתִּי אֶל עֵץ הַפִינָן. לָקַחְתִּי אֶת הֶעָלִים עִמִּי, כִּי לֹא הָיִיתִי יָכֹל לָשׁוּב וְלָקַחַת אוֹתָם לִפְנֵי בֹא הַלַּיְלָה. זוֹ הָיְתָה דֶרֶךְ שֶׁל יִסּוּרִים, אַף כִּי רַק מַהֲלַךְ עֲשָׂרָה צְעַדִים מִן הָעֵץ הָאֶחָד אֶל הַשֵּׁנִי לְכָל הַיּוֹתֵר. כָּל תְּנוּעָה קַלָּה שֶׁבְּקַלּוֹת גָּרְמָה לִי מַכְאוֹבִים קָשִׁים.
"הַלַּיְלָה עָבַר עָלַי תַּחַת הַפִינָן, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר אָכַלְתִּי בַּבֹּקֶר מִפֵּירוֹתָיו אָסַפְתִּי לִי מָזוֹן מְעַט וְזָחַלְתִּי אֶל עֵץ הֶחָמִיד; שָׁם יָשַׁבְתִּי כָּל הַיּוֹם וְעִם עֶרֶב חָזַרְתִּי שׁוּב אֶל עֵצִי עִם מַשָּׂא שֶׁל עָלִים.
"כַּךְ הָיִיתִי זוֹחֵל וְהוֹלֵךְ בְּמֶשֶׁךְ אַרְבָּעָה יָמִים וְאַרְבָּעָה לֵילוֹת חֲלִיפוֹת מִן הָאֶחָד אֶל הַשֵּׁנִי שֶׁל שְׁנֵי עֲצֵי הַבְּרָכָה הָאֵלֶּה וְהִתְפַּרְנַסְתִּי מִיבוּלָם. הַקַּדַּחַת חָלְפָה הָלְכָה לָהּ לְשִׂמְחָתִי, פִּצְעִי הִתְחִיל לְהַגְלִיד וּמַכְאוֹבִי הָלַךְ וְהִתְמַעֵט. הַזְּאֵבִים אָמְנָם בָּאוּ אֵלַי מִזְּמָן לִזְמָן לְשֵׁם בִּקּוּר, אַךְ בִּרְאוֹתָם בְּיָדִי אֶת סַכִּינִי הַגָּדוֹל וּבְהַכִּירָם כִּי עוֹדֶנִּי חַי, עָמְדוּ בְּרִחוּק מָקוֹם מִמֶּנִּי.
“בַּיּוֹם הָרְבִיעִי הָלַכְתִּי אֶל עֵבֶר הַנַּחַל. אָז הָיָה בִּי כֹּחַ לִזְחֹל עַל יָדַי וְעַל אַחַת מֵרַגְלַי וְאֶת רַגְלִי הַפְּצוּעָה סָחַבְתִּי אַחֲרַי. כַּאֲשֶׁר עָבַרְתִּי חֲצִי הַדֶּרֶךְ בְּעֵרֶךְ בֵּין הַחוּשָׁה, נִתְעַכַּבְתִּי עַל יְדֵי דָבָר שֶׁלְּמַרְאֵהוּ קָפָא כָּל דָּמִי בְּעוֹרְקַי: זֶה הוּא שֶׁלֶד, לֹא שֶׁל גֶּבֶר… וּבְכֵן, זֶה שֶׁל…”
כַּאן נִפְסַק קוֹלוֹ שֶׁל הַכּוֹרֶה עַל יְדֵי בְּכִי, שֶׁלֹּא נָתַן לוֹ לִגְמֹר אֶת הַדִּבּוּר שֶׁהִתְחִיל. כָּל אֵלֶּה שֶׁהִקְשִׁיבוּ לְסִפּוּרוֹ, וַאֲפִילּוּ הַצַּיָּדִים הַגַּסִּים בָּכוּ מֵרֹב הִתְרַגְּשׁוּת. מֶק נַיְט עָשָׂה מַאֲמָץ אַחֲרוֹן וְהִמְשִׁיךְ:
"רָאִיתִי, כִּי הָיְתָה קְבוּרָה, וְהַדָּבָר הִפְלִיא אוֹתִי, בְּדַעְתִּי כִּי אֵין זֶה מִנְהָגָם שֶׁל הָאִינְדִיאַנִּים. עַל לִבִּי עָלָה הָרַעְיוֹן, כִּי מַעֲשֶׂה יֶדְכֶם הוּא. וְאָמְנָם אַחֲרֵי מְצִיאָה מַעֲצִיבָה זוֹ בָּאתִי לְאַחַר זְמָן בְּנָתִיב זֶה, וְכַאֲשֶׁר לֹא מָצָאתִי אֶת עֶגְלַתְכֶם בְּשׁוּם מָקוֹם, שִׁעַרְתִּי כִּי בָּאתֶם אֶל הַשָּׂדֶה וְהִמְשַׁכְתֶּם אֶת דַּרְכְּכֶם הָלְאָה. אַךְ לְשָׁוְא בִּקַּשְׁתִּי אֶת הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם בָּהּ. הָבָה אָשׁוּב אֶל סִפּוּרִי בָּרֶגַע, שֶׁבּוֹ מָצָאתִי אֶת שְׂרִידַי גּוּפַת אִשְׁתִּי הַמִּסְכֵּנָה.
"הַזְּאֵבִים חָפְרוּ וְהוֹצִיאוּ אֶת הַגּוּף מִן הַקֶּבֶר, חִפַּשְׂתִּי בְּכָל מָקוֹם זֵכֶר כָּל שֶׁהוּא לִילָדַי; חָפַרְתִּי בְּיָדַי בָּאֲדָמָה הַתְּחוּחָה וּבֵין הֶעָלִים שֶׁזְּרַקְתֶּם עַל הַגּוּף, אַךְ לֹא מָצָאתִי שׁוּם זֵכֶר לַשָּׂרִיד. סָחַבְתִּי רַגְלַי אֶל הַשָּׂדֶה. מַרְאֵהוּ הָיָה כַּאֲשֶׁר תֵּאַרְתָּ, הָעוֹפוֹת הַדּוֹרְסִים אָכְלוּ אֶת בְּשַׂר הַגּוּפוֹת הַמֵּתוֹת הַזְּאֵבִים כְּבָר הִרְחִיקוּ. שׁוּם דַּבֵּר לֹא יָכֹל לְסַפֵּר לִי עַל גּוֹרָלָהּ שֶׁל לוּאִיזָה הַקְּטַנָּה שֶׁלִּי.
"בְּתוֹךְ אַחַת הָעֲגָלוֹת נִמְצְאָה תֵּבָה יְשָׁנָה טְמוּנָה תַּחַת גַּל סְמַרְטוּטִים, אֲשֶׁר נֶעֶלְמָה מֵעֵין הַשּׁוֹדְדִים הָאִינְדִיאַנִּים. פְּתַחְתִּיהָ. הִיא הֵכִילָה, מִלְּבַד שְׁאָר דְּבָרִים, גַּם קָפֶה וְלִיטְרָאוֹת אֲחָדוֹת שֶׁל בָּשָׂר מְיֻבָּשׁ. זוֹ הָיְתָה מְצִיאָה שֶׁל אֹשֶׁר, כִּי הַבָּשָׂר וְהַקָּפֶה יָכְלוּ לְהַסְפִּיק לְמִחְיָתִי עַד אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּיָדִי לֶאֱסֹף כַּמּוּת הֲגוּנָה מִשִּׁקְדֵי עֵץ הָאֹרֶן. "חֹדֶשׁ יָמִים חָלַף כֹּה. הָיִיתִי יָשֵׁן בַּלֵּילוֹת בְּתוֹךְ הָעֲגָלָה, וּבְמֶשֶׁךְ הַיּוֹם הָיִיתִי מִתְנַהֵל לֶאֱסֹף אֶת שִׁקְדֵי־הָאֹרֶן. בְּלִבִּי לֹא הָיָה עוֹד פַּחַד כִּמְעַט מִפְּנֵי שׁוּב הָאִינְדִיאַנִּים; כִּי חֵלֶק זֶה שֶׁל הַמָּקוֹם לֹא נוֹשַׁב עַל יְדֵי שׁוּם שֵׁבֶט.
"אַךְ הָיָה בִּי כֹּחַ לַחְפֹּר בּוֹר, קָבַרְתִּי אֶת שְׁאֵרִית עַצְמוֹת אִשְׁתִּי הַמִּסְכֵּנָה וְחָשַׁבְתִּי לְהַרְחִיק לֶכֶת מִמְּקוֹמוֹת־צַלְמָוֶת אֵלֶּה.
"עָמַדְתִּי מַהֲלַךְ מֵאָה וְשִׁשִּׁים קִילוֹמֶטֶר מִן הַגְּבוּל הַמַּעֲרָבִי שֶׁל מֶכְּסִיקָה הַחֲדָשָׁה; אַךְ לַעֲבֹר אֶת הַמֶּרְחָק הַזֶּה בְּרֶגֶל בַּמִּדְבָּר, הַאִם לֹא קָשֶׁה יוֹתֵר מְאֲשֶׁר לַעֲבֹר אֶת הָאוֹקְיָנוֹס? וּבְכָל זֹאת גָּמַרְתִּי בְּלִבִּי לְנַסּוֹת; יָשַׁבְתִּי לִתְפֹּר לִי שַׂק, אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו שִׁקְדֵי־אֹרֶן צְלוּיִים, הַמָּזוֹן הַיְחִידִי הַקַּל לְשֵׂאתוֹ.
"אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁעָסַקְתִּי בַּעֲבוֹדָתִי זוֹ וְעֵינַי נְעוּצוֹת בִּמְלַאכְתִּי, שָׁמַעְתִּי קוֹל צְעָדִים סָמוּךְ לִי; הֲרִימוֹתִי רָאשִׁי וְכֻלִּי חֲרָדָה. אַךְ מָה רַבָּה הָיְתָה שִׂמְחָתִי בִּרְאוֹתִי, כִּי הַדָּבָר שֶׁהֵטִיל פַּחַד עָלַי הוּא פֶּרֶד הַהוֹלֵךְ בִּפְסִיעוֹת קְטַנּוֹת וְקָרֵב אֶל הַמַּחֲנֶה!
"הַבְּהֵמָה עוֹד לֹא רָאֲתָה אוֹתִי, וְאָנֹכִי יָרֵאתִי לְהֵרָאוֹת אֵלֶיהָ פִּתְאֹם פֶּן תִּבְרַח. גָּמַרְתִּי אֵפוֹא בְּלִבִּי לִכְבֹּשׁ אוֹתָהּ בְּעָרְמָה: זָחַלְתִּי בְּתוֹךְ הָעֲגָלָה, שֶׁשָּׁם הָיָה כְּפִי שֶׁיָּדַעְתִּי חֶבֶל. לְקַחְתִּיו וְיָשַׁבְתִּי בַּמַּאֲרָב בְּאַחַד הַמְּקוֹמוֹת, אֲשֶׁר שֵׁעַרְתִּי, כִּי הַפֶּרֶד יַעֲבֹר שָׁם וַדַּאי. הַבְּהֵמָה בָּאָה יָשָׁר אֶל הַמָּקוֹם שֶׁחִכִּיתִי לָהּ שָׁם. כַּעֲבוֹר רֶגַע בָּא צַוָּארָהּ בְּקִשְׁרַי הַחֶבֶל וְהִיא נִרְתְמָה יָפֶה יָפֶה אֶל מוֹט הָעֲגָלָה. זֶה הָיָה אַחַד הַפְּרָדִים מִשֶּׁלָּנוּ אֲשֶׁר נִמְלַט מִידֵי הָאִינְדִיאַנִּים, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר תָּעָה כַּמָּה יָמִים בַּמִּדְבָּר, מָצָא שׁוּב אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל הַמַּחֲנֶה. אִלּוּ לֹא תָפַשְׂתִּיו, הָיָה אוּלַי חוֹזֵר לְסַן־לוּאִיס, כַּאֲשֶׁר יִקְרֶה לִפְעָמִים לְבַהֲמוֹת מַשָּׂא שֶׁנִּתְּקוּ מִן הַשַּׁיָּרוֹת. בְּמֶשֶׁךְ יָמִים אֲחָדִים עָלָה בְיָדִי לְתַקֵּן אֻכָּף וְרֶסֶן. אַחֲרֵי כֵן יָשַׁבְתִּי עַל פִּרְדִּי עִם הַשַּׂק שֶׁל הַשְּׁקֵדִים הַצְּלוּיִים וְשַׂמְתִּי פָּנַי לְסַנְטָה־פֶה, מִקֵּץ שָׁבוּעַ יָמִים בָּאתִי לְשָׁם בְּלִי פֶגַע.
“סִפּוּר קוֹרוֹתַי מִן הַתְּקוּפָה הַזֹּאת וָהָלְאָה אֵין בּוֹ עִנְיָן רַב בִּשְׁבִילְכֶם, זֶה הוּא סִפּוּר חַיֵּי אָדָם מָלֵא יֵאוּשׁ אַחֲרֵי אֲשֶׁר אָבַד לוֹ כָּל הָאָהוּב לוֹ בָּעוֹלָם. אוּלָם אַתָּה, רוֹלְף, הִנֵּה נָתַתָּ לִי חַיִּים חֲדָשִׁים, כִּי עַל יָדְךָ מָצָאתִי אֶת בִּתִּי, אֶת לוּאִיזָה הַיְקָרָה”. הַכּוֹרֶה שָׁתַק וּבַעַל הַבַּיִת, אַחֲרֵי אֲשֶׁר בִּקְּשָׁנוּ לְמַלֵּא כּוֹסוֹתֵינוּ יַיִן וְלָשִׂים טַבַּק בְּמִקְטְרוֹתֵינוּ, פָּתַח שׁוּב סִפּוּרוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁהִפְסִיקוֹ הַמְּאֹרָע הַמְּאֻשָּׁר הַזֶּה.
ט אוֹבְדִים בַּמִּדְבָּר
– כֵּן, יְדִידִי, הִמְשִׁיךְ רוֹלְף, זֶה הָיָה מַרְאֶה נוֹרָא אֲשֶׁר נִגְלָה לְעֵינֵינוּ: אֵלֶּה הַזְּאֵבִים הַטּוֹרְפִים וְהַזּוֹעֲמִים, אֵלֶּה הַכְּלָבִים הַנּוֹבְחִים בְּשֶׁצֶף־קֶצֶף, זוֹ הָאֵם הַמִּסְכֵּנָה שֶׁמֵּתָה, זוֹ הַיַּלְדָּה הַנִּפְחָדָה וְהַזּוֹעֶקֶת מָרָה! כַּאֲשֶׁר קָרַבְנוּ, נָשְׂאוּ הַזְּאֵבִים רַגְלֵיהֶם וּבָרְחוּ וְהַכְּלָבִים הִשְׁמִיעוּ נְבִיחָה שֶׁל שִׂמְחָה.
הַמִּלְחָמָה בֵּינֵיהֶם הִתְחִילָה עִם בּוֹאֵנוּ וְלֹא אָרְכָה אֶלָּא שָׁעָה קַלָּה, וּבְכָל זֹאת הָיוּ הַכְּלָבִים הָעֲלוּבִים נְשׁוּכִים וְדָמָם הָיָה שׁוֹתֵת מִפִּצְעֵיהֶם. כַּאֲשֶׁר עָמַדְתִּי לָקַחַת אֶת לוּאִיזָה הַקְּטַנָּה, הִיא הָיְתָה עוֹד חוֹבֶקֶת אֶת צַוְארֵי אִמָּהּ וְצוֹעֶקֶת בְּכָל כֹּחָהּ: “אִמָּא, אִמָּא, הִתְעוֹרְרִי!” אַךְ אִמָּהּ, אֲהָהּ! לֹא תִיקַץ עוֹד לְעוֹלָם. אַחֲרֵי אֲשֶׁר קִבְּלָה מַכַּת מָוֶת, הִתְאַמְּצָה לִבְרֹחַ אֶל הַיַּעַר וְאַחֲרֶיהָ רָצוּ הַכְּלָבִים הַנֶּאֱמָנִים, וְהַמַּצָּב שֶׁל זְרֹעוֹתֶיהָ הֶרְאָה, כִּי אֶת נְשִׁימָתָהּ הָאַחֲרוֹנָה הוֹצִיאָה בְּאַמְּצָהּ אֶת הַיַּלְדָּה אֶל לִבָּהּ.
“עָזַבְתִּי אֶת קוּדְיָ’ה לִשְׁמֹר עַל הַגּוּפָה וְאָנֹכִי שַׁבְתִּי עִם הַיַּלְדָּה אֶל עֶגְלָתִי וְלַמְרוֹת הָאֵימָה אֲשֶׁר הֵטִילָה עָלֶיהָ הַמִּלְחָמָה בֵּין הַזְּאֵבִים וְהַכְּלָבִים, לֹא חָדְלָה הַקְּטַנָּה לִצְעֹק כִּי יָשִׁיבוּ אוֹתָהּ אֶל אִמָּהּ וְהִתְאַמְּצָה לְהֵחָלֵץ מִזְּרוֹעוֹתַי”.
וְשׁוּב נִפְסַק סִפּוּרוֹ שֶׁל רוֹלְף עַל יְדֵי יִלְלוֹתָיו שֶׁל מַק נַיְט: הָאִישׁ הָאַמִּיץ הַזֶּה, הַגִּבּוֹר כָּאֲרִי, לֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק בְּשָׁמְעוֹ אֶת כָּל הַפְּרָטִים הָעֲגוּמִים. יְלָדָיו שֶׁל רוֹלְף בָּכוּ גַם הֵם בִּדְמָעוֹת חַמּוֹת; וְהַשְּׁחַרְחֹרֶת הַקְּטַנָּה, נִדְמֶה, הָיְתָה פָּחוֹת נִרְגֶּשֶׁת מִכֻּלָּם. אֶפְשָׁר שֶׁהַמַּחֲזֶה הָאָיֹם הַזֶּה שֶׁבָּא בַּשָּׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁל יַלְדוּתָהּ, הִטְבִּיעַ עַל נַפְשָׁהּ תַּקִּיפוּת שְׁקֵטָה זוֹ, שֶׁבָּהּ הִצְטַיְּנָה בַּשָּׁנִים שֶׁלְאַחֲרֵי כֵן.
"הִפְקַדְתִּי אֶת הַיַּלְדָּה בִּידֵי אִשְׁתִּי, שָׁב לְסַפֵּר רוֹלְף לְאַחַר הַפְסָקָה קְצָרָה. כַּאֲשֶׁר נִמְצְאָה הַקְּטַנָּה בְּחֶבְרַת בִּתִּי מָרִיָּה, שֶׁהָיְתָה בַּת גִּילָהּ כִּמְעַט, חָדְלָה לִבְכּוֹת וְכַעֲבֹר זְמָן מְעַט נִרְדְּמָה בִזְרֹעוֹת אִמָּהּ הַשְּׁנִיָּה. לָקַחְתִּי לִי מַעְדֵּר, שֶׁהָיָה מֻנָּח בַּעֲגָלָה, וְהָלַכְתִּי לַחְפֹּר בּוֹר. אַחֲרֵי כֵן, בְּסִיּוּעוֹ שֶׁל קוּדְיָ’ה, מִהַרְתִּי לִקְבֹּר אֶת הַמֵּת וּבְלִבִּי הִרְהַרְתִּי, כִּי אוּלַי לֹא רְחוֹקִים אָנוּ מִן הָרֶגַע, אֲשֶׁר אָנוּ בְּעַצְמֵנוּ נִהְיֶה זְקוּקִים שֶׁיַּעֲשׂוּ עִמָּנוּ חֶסֶד כָּזֶה.
"אַחֲרֵי אֲשֶׁר מִלֵּאנוּ חוֹבָה עֲגוּמָה זוֹ, שַׁבְנוּ אֶל הָעֲגָלָה. אֶת הַשְּׁוָרִים הוֹבַלְתִּי אֶל חֹרְשָׁה, שֶׁשָּׁם יָכְלוּ לְהִסָּתֵר מֵעֵינַי רוֹאִים. אֶת אִשְׁתִּי וִילָדַי הִשְׁאַרְתִּי בַּמָּקוֹם וְאָנֹכִי לָקַחְתִּי אֶת רוֹבִי עַל שִׁכְמִי וְיָצָאתִי לַדֶּרֶךְ לִרְאוֹת, אִם הַפְּרָאִים עָזְבוּ אֶת הַמָּקוֹם וּלְאֵיזֶה כִּוּוּן פָּנוּ. כַּוָּנָתִי הָיְתָה לָלֶכֶת בְּנָתִיב אַחֵר בַּדֶּרֶךְ לְמֶכְּסִיקָה הַחֲדָשָׁה, לְבַל אֶפָּגֵשׁ עִמָּהֶם.
"הִתְנַהַלְתִּי שְׁנַיִם שְׁלשָׁה קִילוֹמֶטְרִים דֶּרֶךְ הַשִּׂיחִים וְזָחַלְתִּי מֵאֲחוֹרֵי הַסְּלָעִים, יָכֹלְתִּי אֵפוֹא לְהַבְחִין אֶת עִקְבוֹת הָאִינְדִיאַנִּים, שֶׁהִשְׂתָּרְעוּ מִמֶּרְחָק בַּמִּישׁוֹר הַגָּלוּי, בְּכִוּוּן לְצַד מַעֲרָב. כַּנִּרְאֶה הָיָה מֵהֶם גְּדוּד רַב אֲנָשִׁים, וְכֻלָּם הָיוּ רוֹכְבִים, כַּאֲשֶׁר הוֹכִיחוּ עַל זֶה עִקְבוֹת רַגְלֵי סוּסֵיהֶם. הֶחְלַטְתִּי אֵפוֹא לָלֶכֶת דֶּרֶךְ שְׁנַיִם שְׁלשָׁה יָמִים לְצַד דָּרוֹם וְאַחֲרֵי כֵן לִנְטוֹת לְצַד מַעֲרָב. בָּרִי הָיָה לִי, כִּי אֶתְרַחֵק מֵהֶם וְאַגִּיעַ אֶל הַמּוֹרָד הַמִּזְרָחִי שֶׁל הֶהָרִים הַמְּסֻלָּעִים.
שָׁמַעְתִּי אֶת בְּנֵי לִוְיָתִי אוֹמְרִים, כִּי יֵשׁ עוֹד דֶּרֶךְ צַד
דָּרוֹם מִן הֶהָרִים הָאֵלֶּה; קִוִּיתִי לְהַגִּיעַ שָׁמָּה, אִם כִּי לְפִי חֶשְׁבּוֹנִי הָיָה זֶה מַהֲלַךְ שְׁלשׁ מֵאוֹת קִילוֹמֶטֶר. מִתּוֹךְ הִרְהוּרִים בְּתָכְנִיּוֹתַי אֵלֶּה שַׁבְתִּי אֶל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר עָזַבְתִּי שָׁם אֶת פְּלֻגָּתִי הַקְּטַנָּה.
"הַלַּיְלָה יָרַד, כַּאֲשֶׁר בָּאתִי אֶל הָעֲגָלָה. מָרִיָּה וְהַיְלָדִים הָיוּ שְׁרוּיִים בִּדְאָגָה רַבָּה כִּי אֵחַרְתִּי לָבֹא. אַךְ הֵבֵאתִי לָהֶם בְּשׂוֹרָה טוֹבָה: הָאִינְדִיאַנִּים חָלְפוּ הָלְכוּ לָהֶם.
"בַּתְּחִלָּה עָלֶה בְּדַעְתִּי לָלוּן הַלַּיְלָה בַּמָּקוֹם שֶׁעָמַדְנוּ שָׁם; אַךְ יַעַן כִּי הָיָה לֵיל יָרֵחַ מָלֵא וְדֶרֶךְ־מִישׁוֹר קַלָּה הָלְכָה אֶל הַדָּרוֹם, חָשַׁבְתִּי כִּי טוֹב לָנוּ לִנְסֹעַ בַּלַּיְלָה וְלַעֲבֹר, אִם אֶפְשָׁר, כְּעֶשְׂרִים מִיל בֵּינֵינוּ וּבֵין מְקוֹם הַמַּחֲנֶה. לְהַצָּעָה זוֹ הִסְכִּימוּ הַכֹּל. כָּל אֶחָד אָץ בֶּאֱמֶת לְהִתְרַחֵק מִן הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה, וְאִלּוּ נִשְׁאַרְנוּ פֹּה לֹא הָיָה אִישׁ עוֹצֵם עֵינָיו כָּל הַלַּיְלָה. לֹא חִכִּינוּ אֵפוֹא לְצֵאתֵנוּ לַדֶּרֶךְ אֶלָּא עַד עֲלוֹת הַיָּרֵחַ.
"אַךְ בֵּינָתַיִם, יַעַן כִּי הַמַּיִם הֵם הַצֹּרֶךְ הָרִאשׁוֹן לָאָדָם וְלַחַי בַּמִּדְבָּר, שָׁקַדְנוּ לְמָלֵא אֶת כָּל הַכֵּלִים שֶׁהָיוּ לָנוּ מִמֵּי הַנַּחַל. אֲהָהּ! הַמַּיִם הָאֵלֶּה לֹא הִסְפִּיקוּ לָנוּ.
"סוֹף סוֹף עָלָה הַיָּרֵחַ. הוֹצֵאנוּ אֶת הַשְּׁוָרִים מִמַּחֲבוֹאָם וְיָצָאנוּ לַדֶּרֶךְ בַּמִּישׁוֹר וְשָׁאַפְנוּ לְהִתְקָרֵב עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר לְצַד דָּרוֹם. מִזְּמָן לִזְמָן הָיִיתִי פּוֹנֶה לְצַד צָפוֹן לְבַקֵּשׁ בַּשָּׁמַיִם אֶת כּוֹכַב־הַצָּפוֹן, הַנִּמְצָא בִּזְנַב הַדֹּב הַקָּטָן (הָעַיִשׁ) וְקַל לְהַכִּירוֹ בְּמָשְׁכֵנוּ קַו הָעוֹבֵר דֶּרֶךְ שְׁנֵי הַכּוֹכָבִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל הַדֹּב הַגָּדוֹל. בִּזְמַן הֲלִיכָתֵנוּ שֶׁקַּדְתִּי לְהַחֲזִיר עָרְפִּי לִנְקֻדָּה זוֹ בַּשָּׁמַיִם. כָּל פַּעַם אֲשֶׁר הַהֲדוּרִים הִטּוּ אוֹתָנוּ מִדַּרְכֵּנוּ; חִפַּשְׂתִּי בְּעֵינַי אֶת הַכּוֹכָב הַקָּטָן הַמּוֹרֶה דֶרֶךְ לְהוֹלְכֵי מִדְבָּר. הוּא הֵצִיץ אֵלֵינוּ מִמְּרוֹם הַתְּכֵלֶת בְּעֵינֵי יְדִיד. אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִיא שֶׁהוֹרְתָה לָנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ.
"הָלַכְנוּ, פֹּה יָרַדְנוּ בְּקָעוֹת שֶׁנִּגְלוּ תַּחַת רַגְלֵינוּ, שָׁם עָלִינוּ גִבְעוֹת חוֹל, וְעַד מְהֵרָה עָבַרְנוּ אֶל מִישׁוֹר חָלָק וְשׁוֹמֵם, כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָּהּ הָיְתָה מִדְבַּר צִיָּה.
"בִּהְיוֹת רְצוֹנֵנוּ חָזָק לְהִמָּלֵט מִן הַפְּרָאִים, עָבַרְנוּ בַּלַּיְלָה מַהֲלָךְ הָגוּן. כַּאֲשֶׁר הֵאִיר הַיּוֹם, הָיִינוּ בְּמֶרְחָק עֶשְׂרִים מִילִין מִן הַמַּחֲנֶה. מַרְאֵה הַתִּלִּים מִסָּבִיב לוֹ נֶעֶלְמוּ כָּלִיל מֵעֵינֵינוּ, וְזֶה הוֹכִיחַ לָנוּ, כִּי הִרְחַקְנוּ לָלֶכֶת, מִפְּנֵי שֶׁאֲחָדִים מִן הַתִּלִּים הָיוּ רָמִים, וּבְכֵן הָיִינוּ בְּטוּחִים, כִּי אִם גַּם שָׁבוּ הַפְּרָאִים אֶל הַמַּחֲנֶה, לֹא יָכְלוּ לִרְאוֹתֵנוּ בַּמִּישׁוֹר וּפַחֲדָם סָר מֵעָלֵינוּ, לוּ רַק לֹא יִגָּלוּ עִקְבוֹתֵינוּ וְלֹא יִרְדְּפוּ אַחֲרֵינוּ. וְאֲשֶׁר לָזֹאת לֹא עָמַדְנוּ לָנוּחַ עִם עֲלוֹת הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי אִם הִמְשַׁכְנוּ דַרְכֵּנוּ עַד הַצָּהֳרַיִם. אָז הָיָה עָלֵינוּ לָנוּחַ. שְׁוָרֵינוּ וְסוּסֵינוּ הָיוּ עֲיֵפִים מְאֹד וְלֹא הָיָה בְּכֹחָם לָלֶכֶת הָלְאָה בְּלִי לָנוּחַ.
"אוּלָם לֹא הָיָה לָהֶם לֹא עֵשֶׂב וְלֹא מַיִם לְהָשִׁיב נַפְשָׁם. אַף שִׁבֹּלֶת אַחַת יָרָק, מִלְּבַד צִמְחֵי הַלַּעֲנָה שֶׁהַסּוּסִים וְהַשְּׁוָרִים לֹא רָצוּ לִנְגֹעַ בָּהֶם. הַשִּׂיחִים הָאֵלֶּה עִם עֲלֵיהֶם הַלְּבָנִים כְּלֹבֶן הַכֶּסֶף לֹא הִרְהִיבוּ אֶת הָעַיִן וָעוֹד הִגְדִּילוּ אֶת הַשְּׁמָמָה.
"זוֹ הָיְתָה אֵפוֹא חֲנִיָּה עֲגוּמָה בִּשְׁבִיל בַּהֲמוֹתֵינוּ. חֹם הַשֶּׁמֶשׁ הִתִּישׁ אוֹתָן יוֹתֵר וְיוֹתֵר. לֹא יָכֹלְנוּ לָתֵת לָהֶם אַף טִפָּה מִן הַמַּיִם שֶׁלָּנוּ, כִּי אָנוּ בְּעַצְמֵנוּ הָיִינוּ טֶרֶף לְצִמָּאוֹן נוֹרָא וְהַמַּיִם הָלְכוּ וּמָעֲטוּ מִשָּׁעָה לְשָׁעָה.
"זְמָן רַב לִפְנֵי בֹּא הַלַּיְלָה קַמְנוּ לְהַמְשִׁיךְ דַּרְכֵּנוּ מִתּוֹךְ תִּקְוָה לִמְצֹא נַחַל אוֹ מַעְיָן. עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה עָבַרְנוּ עֲשָׂרָה מִילִין אוֹ יוֹתֵר לְצַד דָּרוֹם; אוּלָם שׁוּם סִמָּן עַל הַקַּרְקַע לֹא בִּשֵּׂר לָנוּ עַל מְצִיאוּת מָיִם. לֹא רָאִינוּ מִסָּבִיב כִּי אִם מִישׁוֹר שְׁמָמָה, הַמֻּגְבָּל מִכָּל עֵבֶר בָּאֹפֶק. לֹא שִׂיחַ אֶחָד, לֹא סֶלַע, אַף לֹא חַיָּה אַחַת, כְּדֵי לְהַפְסִיק אֶת הַחַדְגוֹנִיּוּת שֶׁל הַמֶּרְחָב הַשּׁוֹמֵם הַזֶּה. בּוֹדְדִים הָיִינוּ פֹּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אִלּוּ יָשַׁבְנוּ בָּאֳנִיָּה עֲזוּבָה בְּלֶב יַם הָאוֹקְיָנוֹס.
"הַחֲרָדָה הִתְחִילָה לִתְקֹף אוֹתָנוּ וּלְהָטִיל פִּקְפּוּקִים לְתוֹךְ רוּחֵנוּ; אוּלָם אִם נָשׁוּב עַל עִקְבוֹתֵינוּ, הֵן לֹא וַדָּאִי הַדָּבָר, כִּי נִמְצָא אֶת הַנַּחַל אֲשֶׁר עֲזַבְנוּהוּ. הֵן יָכֹל נוּכַל לִמְצֹא מַיִם גַּם בְּלֶכְתֵּנוּ לְפָנִים; וּבְכֹחַ הַתִּקְוָה הַזֹּאת הָלַכְנוּ כָּל הַלַּיְלָה הַזֶּה.
"עִם אוֹר הַבֹּקֶר שָׁאַלְתִּי עֵצָה בְּאֹפֶק הָרָקִיעַ וְלֹא רָאִיתִי שׁוּם דָּבָר מְשַׂמֵּחַ אֶת הַלֵּב. עֲצוּב רוּחַ רָכַבְתִּי עַל סוּסִי אַחַר הַשְּׁוָרִים, שֶׁרָאִיתִי בְּצַעֲרָם וּבַעֲמָלָם, וְהִנֵּה קוֹל קוֹרֵא בְּאָזְנַי. זֶה הָיָה פְרַנְק, שֶׁעָמַד עַל רַגְלָיו בַּחֵלֶק הַקִּדְמִי שֶׁל הָעֲגָלָה וְהִבִּיט לַמָּרוֹם.
“אַבָּא! אַבָּא! הַבֵּט וּרְאֵה נָא אֶת הֶעָנָן הַקָּטָן, “הַלָּבָן”!” "הֶחֱזַרְתִּי רֹאשִׁי לְעֻמַּת הַנַּעַר לִרְאוֹת מַה שֶּׁנִּגְלָה לוֹ; הוּא הִתְבּוֹנֵן לְצַד דְּרוֹמִית־מִזְרָחִית וְגַם אֲנִי כִוַּנְתִּי מַבָּטִי לְצַד זֶה. מִפִּי פָּרַץ קוֹל שִׂמְחָה, אֲשֶׁר הִרְעִיד אֶת בְּנֵי לִוְיָתִי. מַה שֶּׁהָיָה בְּעֵינֵי פְרַנְק עָנָן צָחוֹר הָיָה שִׂיא־הַר מְכֻסֶּה שֶׁלֶג. הָיִיתִי רוֹאֶה אוֹתוֹ קֹדֶם, לוּלֵא הֲסִבֹּתִי עֵינַי מִן הַצַּד הַהוּא וְלוּלֵא הָיִיתִי שָׁקוּעַ תָּמִיד בְּהִסְתַּכְּלוּת לְצַד דְּרוֹמִית מֵעֲרָבִית. "שָׁם בִּמְקוֹם הַשֶּׁלֶג יִמָּצְאוּ מָיִם. בְּלִי הוֹצִיא מִלָּה מִפִּי, נָתַתִּי אוֹת לְקוּדְיָ’ה לְהוֹלִיךְ אֶת הַשְּׁוָרִים יָשָׁר אֶל הָהָר. זוֹ הָיְתָה סְטִיָּה מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְנוּ לָלֶכֶת בָּהּ, אַךְ הָיָה מִן הַצֹּרֶךְ לְהַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ מִמָּוֶת וְשׁוּם מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת לֹא הָיְתָה לָנוּ בָּרֶגַע הַזֶּה.
"הָהָר הָיָה עוֹד בְּמֶרְחָק שְׁלשִׁים קִילוֹמֶטֶר מֵאִתָּנוּ. אִלּוּ לֹא הָלַכְנוּ הַלַּיְלָה, הָיָה נִרְאֶה לָנוּ רָחוֹק הַרְבֵּה יוֹתֵר. הַשְּׁאֵלָה הָיְתָה, אִם שְׁוָרֵינוּ יַעַצְרוּ כֹּחַ לְהַגִּיעַ עַד שָׁמָּה. כְּבָר מָעֲדוּ רַגְלֵיהֶם עַל כָּל צָעַד. אִם יִפְּלוּ בַּדֶּרֶךְ, כֵּיצַד נוּכַל לְהַגִּיעַ לְשָׁם עִם מַשָּׂאֵנוּ. חָשַׁבְתִּי, כִּי נַחַל יוֹצֵא מִן הָהָר וְהוּא מְקַבֵּל מֵימָיו מֵהַפְשָׁרַת הַשְּׁלָגִים. אוּלַי נְגַלֶּה אֶת הַנַּחַל הַזֶּה בְּטֶרֶם נָבֹא לְרַגְלֵי הָהָר. אַךְ הַמִּישׁוֹר נָטָה יָשָׁר בְּכִוּוּן זֶה, וְנַחַל לֹא יָכֹל הָיָה לִזְרֹם אֶלָּא מִן הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי, אִם יֶשְׁנוֹ בִּכְלָל בַּמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה. יֵשׁ צֹרֶךְ לְטַפֵּס עַל הָהָר וְלָדַעַת זֹאת אֶל נָכוֹן. הָלַכְנוּ אֵפוֹא לְפָנִים בְּלֵב מָלֵא דְאָבוֹן.
"לִפְנוֹת הַצָּהֳרַיִם הִתְחִילוּ הַשְּׁוָרִים לְהִתְעַלֵּף. אֶחָד מֵהֶם נָפַל מֵת וְאָנוּ עֲזַבְנוּהוּ. שְׁלשֶׁת הַנִּשְׁאָרִים לֹא יָכְלוּ לָלֶכֶת הָלְאָה הַרְבֵּה. הִשְׁלַכְנוּ בַּמִּישׁוֹר, כְּדֵי לְהָקֵל מַשָּׂא הָעֲגָלָה, כָּל מַה שֶּׁלֹּא הָיָה בוֹ צֹרֶךְ תָּכוּף, אַךְ הַבְּהֵמוֹת הָעֲלוּבוֹת לֹא הָיָה בָהֶן כֹּחַ לִסְחֹב אֶת רַגְלֵיהֶן וְהָלְכוּ בְּצַעֲדֵי צָב.
"אוּלַי מְנוּחָה שֶׁל שָׁעוֹת אֲחָדוֹת הָיְתָה מַסְפִּיקָה לָהֶן לְהַחֲלִיף כֹּחַ, אַךְ לֹא הָיָה בִי רוּחַ לְהִתְעַכֵּב, כִּי לִבִּי נִשְׁבַּר בְּקִרְבִּי עַל יְדֵי קְרִיאוֹת הַצַּעַר שֶׁל יְלָדַי. מָרִיָּה נָשְׂאָה אֶת יִסּוּרֶיהָ בְאֹמֶץ, וְכָמוֹהָ גַם הַנְּעָרִים. וַאֲשֶׁר לִי, לֹא הָיָה בְּפִי אַף דִּבּוּר אֶחָד לְנַחֲמָם, הֵן יָדַעְתִּי כִּי נִמְצָאִים אָנוּ עוֹד בְּרִחוּק חֲמִשָּׁה עָשָׂר קִילוֹמֶטֶר מִן הָהָר. בְּלִבִּי עָלָה רַעְיוֹן לִרְכֹּב עַל סוּסִי לְפָנִים וּלְהָבִיא מַיִם בְּתוֹךְ הַכֵּלִים; אוּלָם סוּסֵי לֹא יָכֹל עוֹד לַעֲמֹד עַל רַגְלָיו וְאָנֹכִי הֻכְרַחְתִּי לַעֲבֹר דַּרְכִּי בְּרֶגֶל וּלְהוֹלִיךְ אֶת סוּסִי בָּרֶסֶן. קוּדְיָ’ה הָלַךְ לְצַד הַשְּׁוָרִים. עוֹד אֶחָד מֵהֶם נָפַל מֵת וְנִשְׁאֲרוּ רַק שְׁנַיִם לִסְחֹב אֶת הָעֲגָלָה.
"בְּרֶגַע מְצוּקָה זוֹ נִפְקְחוּ עֵינַי וְהִנֵּה בַּמִּישׁוֹר שִׂיחִים שֶׁהַגָּדוֹל בָּהֶם הָיָה כְּמִדַּת כַּוֶּרֶת שֶׁל דְּבוֹרִים. בִּרְאוֹתִי אוֹתָם דָּפַקְתִּי בְּסוּסִי, וּבְהוֹצִיאִי אֶת סַכִּינִי, הִתְחַלְתִּי לָרוּץ בְּכָל כֹּחִי. בְּנֵי לִוְיָתִי חָשְׁבוּ רֶגַע, כִּי יָצָאתִי מִדַּעְתִּי, אַךְ אָנֹכִי יָדַעְתִּי מַה שֶׁעָשִׂיתִי: הִכַּרְתִּי כִּי אֵלֶּה הֵם שִׂיחֵי צָבָר.
"בְּרֶגַע אֶחָד הֲרִימוֹתִי צְנִינִים אֲחָדִים מֵבִין הַשִּׂיחִים, וּפְלֻגָּתִי הַקְּטַנָּה הִשְׁתּוֹמְמָה לִרְאוֹת אֶת הַצֶּמַח הָעֲסִיסִי הַזֶּה הַיְרַקְרַק־כֵּהֶה עִם הַמַּיִם הַזַּכִּים הַנּוֹזְלִים מִנַּקְבוּבִיּוֹתָיו. עַד מְהֵרָה קָטַפְנוּ אֶת הַצְּנִינִים וּמָצַצְנוּ אוֹתָם בְּצִמָּאוֹן. שַׂמְנוּ אֲחָדִים מֵהֵם לִפְנֵי הַסּוּס וְהַשְּׁוָרִים, אֲשֶׁר אָכְלוּ אוֹתָם כֻּלָּם, וְהַכְּלָבִים לָקְקוּ אֶת הַנּוֹזֵל הַצַּח בְּכָל מָקוֹם שֶׁכָּרַתְנוּ אֶת הַצְּמָחִים.
"אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָלַכְנוּ עוֹד זְמַן מָה, נַחְנוּ בְּאַחַד הַמְּקוֹמוֹת, כְּדֵי לָתֵת מְנוּחָה לַשְּׁוָרִים. לְצַעֲרֵנוּ, בָּאָה הֲנָחָה זוֹ בְּאִחוּר זְמָן לְאֶחָד מֵהֶם. הוּא עָשָׂה מַאֲמָץ אַחֲרוֹן, וְכַאֲשֶׁר פָּסַעְנוּ לָצֵאת לַדֶּרֶךְ, רְאִינוּהוּ מִשְׁתַּטֵּחַ עַל הָאָרֶץ וְאֵין בּוֹ כֹּחַ לָקוּם. הָיָה הֶכְרַח לְעָזְבוֹ וְלִרְתֹם בְּדֹחַק אֶת הַסּוּס בִּמְקוֹמוֹ וְלָלֶכֶת הָלְאָה. קִוִּינוּ לִמְצֹא עוֹד גַּן קָטָן שֶׁל צִמְחֵי הַצָּבָר, אַךְ לֹא רְאִינוּם בְּשׁוּם מָקוֹם, וְעַד מְהֵרָה שָׁבוּ אֵלֵינוּ יִסּוּרֵינוּ כְּמִקֹּדֶם.
"כִּשְׁמוֹנָה קִילוֹמֶטֶר מִמְּחוֹז חֶפְצֵנוּ, נָפַל הָאַחֲרוֹן בִּשְׁוָרֵינוּ; סוּסִי לֹא יָכֹל עוֹד לָשֵׂאת אִישׁ עַל גַּבּוֹ; הָיָה עָלֵינוּ לַעֲזֹב אֶת הָעֲגָלָה, לָלֶכֶת בָּרֶגֶל אוֹ לֶאֱבֹד בַּמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה.
"הוֹצֵאתִי מִתּוֹךְ הָעֲגָלָה גַרְזֶן, גַּם קְדֵרָה שֶׁל בְּדִיל וַחֲתִיכַת בָּשָׂר מְיֻבָּשׁ שֶׁעוֹד נִשְׁאַר לָנוּ. קוּדְיָ’ה הֶעֱמִיס עַל שִׁכְמוֹ אֶת הַגַּרְזֶן וְאֶת מָרִיָּה הַקְּטַנָּה. אָנֹכִי לָקַחְתִּי אֶת הַבָּשָׂר, אֶת הַקְּדֵרָה, אֶת לוּאִיזָה הַקְּטַנָּה וְאֶת רוֹבִי. אִשְׁתִּי, פְרַנְק וְהֶנְרִי נָשְׂאוּ בִּידֵיהֶם אִישׁ אִישׁ מַשֶּׁהוּ. וְכָכָה הִתְנַהַלְנוּ עֲמוּסִים לְנֹכַח הָהָר. הַכְּלָבִים הָלְכוּ אַחֲרֵינוּ, וְהַסּוּס הֶעָלוּב שֶׁלֹּא רָצָה לְהִשָּׁאֵר מֵאָחוֹר הָלַךְ מִתְנוֹדֵד אַחֲרֵינוּ.
"אֵין לִי לְסַפֵּר עוֹד עַל הֲלִיכָה חֲדָשָׁה זוֹ. עָבַרְנוּ אֶת שְׁמוֹנַת הַקִּילוֹמֶטְרִים בְּכָל מַאֲמַצֵּי כֹּחֵנוּ. כַּאֲשֶׁר עָמַדְנוּ לְיַד הָהָר, יָכֹלְנוּ לִרְאוֹת אֶת הַגֵּאָיוֹת הָעֲמֻקִּים וְהַקּוֹדְרִים עַל צַלְעוֹתָיו וּלְהַבְחִין בִּקְצֵה הַנְּקִיקִים הָאֵלֶּה זֶרֶם דַּק כְּעֵין הַכֶּסֶף, שֶׁבּוֹ הִכַּרְנוּ אֶת קֶצֶף הַמַּיִם, שֶׁיָּרְדוּ מֵעַל הַסְּלָעִים. הַמַּרְאֶה הַזֶּה עוֹדֵד אֶת רוּחֵנוּ וּמִקֵּץ שָׁעָה אַחַת הִגַּעְנוּ עַד שְׂפַת נַחַל זַךְ כִּבְדֹלַח. לֹא נִשְׁאַר לָנוּ בִּלְתִּי אִם לְהוֹדוֹת לֵאלֹהֵי מָרוֹם עַל יְשׁוּעָתֵנוּ.
י הָאַרְמַדִּילָה
"נָתַנּוּ שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לֵאלֹהִים, שֶׁהֱבִיאָנוּ חַיִּים וּשְׁלֵמִים לִשְׂפַת הַנַּחַל הַזֶּה. כַּאֲשֶׁר שָׁבַרְנוּ אֶת צְמָאֵנוּ, נָשָׂאנוּ עֵינֵינוּ לְהַבִּיט אֶל סְבִיבוֹתֵינוּ. נַחַל הַמַּיִם אֲשֶׁר הִגַּעְנוּ אֵלָיו לֹא הָיָה זֶה שֶׁשָּׁטַף בָּעֵמֶק; דַּרְכּוֹ הָיְתָה בְכִוּוּן מְהֻפָּךְ מֵהָעֵבֶר הַשֵּׁנִי שֶׁל הָהָר. זֶה הָיָה זֶרֶם קָטָן כָּאֵלֶּה הַיּוֹצְאִים רַבִּים מִגֵּאָיוֹת שׁוֹנִים. אַחֲרֵי שָׁטְפוֹ בְּמֶרְחַק מָה בַּמִּישׁוֹר, פָּנָה לְצַד דְּרוֹמִית מִזְרָחִית וְהָלַךְ לְהִתְאַחֵד עִם אֵלֶּה שֶׁנָּסוּ מִן הַצַּד הַזֶּה.
"הָיִינוּ בְּטוּחִים כִּי לֹא נָמוּת בַּצָּמָא; אַךְ לֹא הָיָה לָנוּ כִּמְעַט סִכּוּי לִמְצֹא דְבַר מַאֲכָל. צַלְעוֹת הָהָר הָיוּ לֹא־יְשָׁרוֹת וּמְשֻׁפָּעוֹת. אֲחָדִים אֲחָדִים דַּלֵּי־מַרְאֶה עָמְדוּ תְּלוּיִים פֹּה וָשָׁם מִמַּעַל לַסֶּלַע. הַיֶּרֶק וְהָעֲרָבִים, אֲשֶׁר צָמְחוּ וְגָדְלוּ עַל שְׂפַת הַנַּחַל הַקָּטָן, אָמְנָם הָיוּ נֶחְמָדִים לְמַרְאֶה לְעֻמַּת הַשְּׁמָמָה הָאֲיֻמָּה שֶׁל הַמִּדְבָּר, אַךְ הֵם לֹא נָתְנוּ לָנוּ סִכּוּי עָגוּם, כִּי לֹא נִמְצָא מַה לֶאֱכֹל. אִם הַמִּדְבָּר מִשְׂתָּרֵעַ לִדְרוֹמוֹ שֶׁל הָהָר, כְּמוֹ לִצְפוֹנוֹ, לְמִזְרָחוֹ וּלְמַעֲרָבוֹ, אֵין לָנוּ אֵפוֹא אֶלָּא מָקוֹם אֶחָד לַחֲנָיָה, וְיָכֹל נוּכַל לָמוּת אִם לֹא בַּצָּמָא אֲזַי בָּרָעָב, וְאֵין בָּזֶה טוֹבָה בְּמִדָּה מְרֻבָּה.
"הַמַּחֲשָׁבָה הַזֹּאת הֶעֱסִיקָה אֶת כֻּלָּנוּ אוֹתָהּ שָׁעָה, כִּי לֹא אָכַלְנוּ מְאוּמָה כָּל הַיּוֹם; מוּבָן מֵאֵלָיו, כִּי אִישׁ לֹא שָׁכַח אֶת חֲתִיכַת הַבָּשָׂר הַמָּלוּחַ.
" – תֵּן לִי לְבַשֵּׁל אוֹתוֹ וְלַעֲשׂוֹת מָרָק – קָרְאָה אֵלַי מָרִיָּה. זֶה יִהְיֶה מַאֲכָל לַיְלָדִים. "אִשְׁתִּי הָעֲלוּבָה! רָאִיתִי יָפֶה עַד כַּמָּה הִיא עֲיֵפָה וִיגֵעָה מִן הַדֶּרֶךְ, עַד כִּי אָפְסוּ כֹּחוֹתֶיהָ, וּבְכָל זֹאת הִיא מִתְאַמֶּצֶת לְהֵרָאוֹת עַלִּיזָה.
– כֵּן, אַבָּא, תֵּן וִיבַשְּׁלוּ לָנוּ מָרָק; הַמָּרָק, עָלֶיךָ לָדַעַת, מַטְעַמִּים – אָמַר פְרַנְק, בְּנַסּוֹתוֹ לְעוֹדֵד אֶת אִמּוֹ וּלְהַרְאוֹת לָהּ, כִּי אֵין הוּא מְדֻכָּא.
" – טוֹב מְאֹד, אֵפוֹא – עָנִיתִי. הָבָה, קוּדְיָ’ה, קַח אֶת הַגַּרְזֶן לִכְרֹת עֵצִים בָּהָר. רוֹאֶה אֲנִי בְּרַגְלֵי הָהָר עֲצֵי־אֹרֶן אֲחָדִים, שֶׁיְשַׁמְּשׁוּ לָנוּ דֶלֶק מְצֻיָּן.
"הָלַכְנוּ שְׁנֵינוּ, קוּדְיָ’ה וַאֲנִי, לְבַקֵּשׁ עֵצִים בְּמֶרְחָק שְׁלשׁ מֵאוֹת צְעָדִים בְּעֵרֶךְ, בַּמָּקוֹם הַסָּגוּר עַל יְדֵי סְלָעִים, שֶׁמִּשָּׁם יוֹצֵא הַנָּחַל. "כַּאֲשֶׁר הָיִינוּ קְרוֹבִים לָעֵצִים הָאֵלֶּה, רָאִיתִי וְהִנֵּה אֵינָם אֳרָנִים. הַגֶּזַע וְהָעֲנָפִים הָיוּ מְכֻסִּים קוֹצִים אֲרֻכִּים. הֶעָלִים הָיוּ מִצֶּבַע יָרֹק בָּהִיר וּמַזְהִיר. אַךְ הַנִּפְלָא מִכֹּל הָיָה מַרְאֵה הַתַּרְמִילִים הָאֲרֻכִּים בְּצוּרַת תַּרְמִילֵי־פוֹלִים, שֶׁהָיוּ תְּלוּיִים בְּשֶׁפַע בְּכָל הָעֲנָפִים. הֵם הָיוּ כְאֶצְבַּע וָחֵצִי בָרֹחַב וַאֲחָדִים מֵהֵם אָרְכָּם לֹא פָחוֹת מִשְּׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֶצְבָּעוֹת. צִבְעָם הָיָה אָדֹם־כֵּהֶה. מִלְּבַד צִבְעָם הָיוּ דוֹמִים בְּדִיּוּק לְתַרְמִילִים גְּדוֹלִים שֶׁל פּוֹלִים.
"אָכֵן יָדַעְתִּי, אֵיזֶה מִין עֵץ הָיָה לְנֶגֶד עֵינֵינוּ. כְּבָר פָּגַשְׁתִּי אוֹתוֹ בִזְמַנִּים אֲחֵרִים. זֶה הָיָה “דְבַשׁ־הַצְּרָצַר”, שִׁטָּה עוֹקֶצֶת, וְהַסְּפָרַדִּים יִקְרְאוּ לוֹ אַלְגָרָבָה. יָדַעְתִּי גַּם אֶת שִׁמּוּשׁוֹ. קוּדְיָ’ה אַף הוּא יָדַע אֶת עֶרְכּוֹ שֶׁל הָעֵץ. וּבְרֶגַע שֶׁעֵינָיו רָאוּ אֶת הַתַּרְמִילִים הָאֲרֻכִּים הַתְּלוּיִים, קָרָא אֵלַי בְּפָנִים מְאִירוֹת:
" – אָדוֹן!… אָדוֹן רוֹף, רְאֵה!… פּוֹלִים וּדְבַשׁ לַסְּעֻדָּה! "עַד מְהֵרָה הָיִינוּ תַּחַת הָעֲנָפִים. בּוֹ בַּזְּמָן שֶׁאָסַפְתִּי אֶת הַיְבוּל שֶׁל פֵּרוֹת בְּשֵׁלִים, הָלַךְ קוּדְיָ’ה הָלְאָה בֵּין הַסְּלָעִים לְבַקֵּשׁ עֲצֵי בָעֵר וְכָרַת אֶת עַנְפֵי הָאֳרָנִים שֶׁגָּדְלוּ בַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה.
"עַד מְהֵרָה מִלֵּאתִי אֶת מִטְפַּחְתִּי וְחִכִּיתִי לְקוּדְיָ’ה, וְהִנֵּה שְׁמֵעְתִּיו קוֹרֵא קְרִיאוֹת שֶׁל שִׂמְחָה:
" – אָדוֹן רוֹף! שׁוּב, בֹּא הֵנָּה, וּרְאֵה אֵיזֶה רְמָשִׂים יֵשׁ פֹּה!> "רַצְתִּי אֵלָיו, בְּקָפְצִי מִסֶּלַע אֶל סֶלַע. בְּבוֹאִי אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה שָׁם קוּדְיָ’ה, מְצָאתִיו עוֹמֵד כָּפוּף עַל נָקִיק, שֶׁמִּשָּׁם יָצָא דָבָר הַדּוֹמֶה לְזָנָב שֶׁל חֲזִיר.
" – מַה זֶה, קוֹדְיָ’ה?
" – לֹא יוֹדֵעַ, אָדוֹן. כּוּשִׁי טוֹב, מֵעוֹלָם לֹא רָאָה רְמָשִׂים בְּוִירְגִ’ינִיָּה.
" – נַסֵּה לֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וּלְמָשְׁכוֹ מִן הַחוֹר. " – הָהּ, טַב! אָדוֹן רוֹף, נִסִּיתִי וְלֹא יָכֹלְתִּי. רְאֵה! הַבִּיטָה. "וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, תָּפַשׂ בֶּן־לִוְיָתִי אֶת הַזָּנָב וּמָשַׁךְ בְּכָל כֹּחוֹ, אַךְ לֹא עָלָה בְּיָדוֹ לְהוֹצִיא אֶת הַבְּרִיָּה.
" – הַאִם רָאִיתָ כְּשֶׁנִּכְנַס לְתוֹךְ חוֹרוֹ? " – כֵּן, אָדוֹן, אַנָּא רָאִיתִי נִכְנַס לְתוֹךְ.> " – לְמַה הוּא דוֹמֶה?
" – לְבֶן־חֲזִיר. סוֹבֵר אֲנִי, שֶׁהוּא צָב שֶׁל וִירְגִ’ינִיָּה. " – אַה! אִם כֵּן, הֲרֵי זוֹ אַרְמַדִּילָה. " – אַרְמַדִּילָה! קוּדְיָ’ה לֹא שָׁמַע מֵעוֹלָם עַל רֶמֶשׂ כָּזֶה. "הַבְּרִיָּה שֶׁהִפְלִיאָה כָּל כַּךְ אֶת בֶּן לִוְיָתִי הִיא אַחַת מֵאֵלֶּה הַבְּרִיּוֹת הַמֻּפְלָאוֹת, שֶׁהַטֶּבַע הוֹאִיל לִבְרֹא כְּדֵי לְגַוֵּן אֶת הַבְּרִיאָה. הֵן נוֹדָעוֹת בְּמֶכְּסִיקָה וּבְאַמֶּרִיקָה הַדְּרוֹמִית בְּשֵׁם אַרְמַדִּילוֹת. הַשֵּׁם הַזֶּה בָּא לָהֶן מִן הַמִּלָּה הַסְּפָרַדִּית “אַרְמַדָּה”, שֶׁפֵּרוּשָׁהּ מְזֻיָּן, כִּי כָּל הַגּוּף שֶׁל הַבְּרִיּוֹת הָאֵלֶּה מְכֻסֶּה קַשְׂקֶשֶׂת קָשָׁה מְאֹד, הַמְּחֻלָּקָה לְפַסִּים יְשָׁרִים הַדּוֹמִים בְּדִיּוּק לִלְבוּשׁ שִׁרְיוֹן־הַטַּבָּעוֹת, שֶׁהָיוּ לוֹבְשִׁים אַנְשֵׁי הַצָּבָא בִימֵי קֶדֶם. יֵשׁ לָהֶן בְּרֹאשָׁן גַּם מִין קוֹבַע הַמְּחֻבָּר לִשְׁאָר חֶלְקֵי הַזִּיּוּן עַל יְדֵי פֶּרֶק, מַה עוֹשֶׂה
אֶת הַדִּמְיוֹן עוֹד יוֹתֵר שָׁלֵם. יֵשׁ מִינִים שׁוֹנִים בֵּין הַבְּרִיּוֹת הַלָּלוּ. יֵשׁ מֵהֶן גְּדוֹלוֹת לְמַדַּי כְּמוֹ כִבְשָׂה; אֲבָל בְּדֶרֶךְ כְּלָל הֵן קְטַנּוֹת הַרְבֵּה יוֹתֵר. אֵלֶּה הֵם יְצוּרִים שֶׁאֵינָם מַזִּיקִים, הָאוֹכְלִים עֵשֶׂב וְקוֹצִים. אֵין הֵן זְרִיזוֹת בְּיוֹתֵר, אַף כִּי יְכוֹלוֹת הֵן לָרוּץ בִּמְהִירוּת יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁמְּשָׁעֲרִים לְמַרְאֵה הַמַּלְבּוּשׁ הַכָּבֵד אֲשֶׁר עֲלֵיהֶן. אֵין הֵן אִטִּיוֹת בְּמַהֲלָכָן כְּמוֹ הַצַּבִּים. כְּשֶׁרוֹדְפִים אַחֲרֵיהֶן, הֵן מִתְקַפְּלוֹת לִפְעָמִים בְּצוּרַת פְּקַעַת כְּמוֹ קִפּוֹד, וְאָז בְּשָׁעָה שֶׁהֵן עוֹמְדוֹת עַל שְׂפַת תְּהוֹם, הֵן מִתְגַּלְגְּלוֹת מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה, כְּדֵי לְהִמָּלֵט מֵאוֹיְבָן. לְעִתִּים קְרוֹבוֹת יוֹתֵר הֵן בּוֹרְחוֹת אֶל חוֹרָן אוֹ נִמְלָטוֹת לְאַחַד הַנְּקִיקִים בֵּין הַסְּלָעִים הַסְּמוּכִים, וְזֶה אֲשֶׁר קָרָה לַבְּרִיָּה שֶׁקּוּדְיָ’ה רָדַף אַחֲרֶיהָ. כַּאֲשֶׁר עָלָה בְּיָדָהּ לְהַסְתִּיר רֹאשָׁה, הֶאֱמִינָה כְּבַת־הַיַּעֲנָה כִּי נִמְלָטָה. בָּרוּר הָיָה, כִּי הַבְּרִיָּה חָדְרָה לְתוֹךְ הַנָּקִיק וְלֹא יָכְלָה לָלֶכֶת הָלְאָה, לוּלֵא זֹאת הָיָה נֶעֱלָם מִמֶּנּוּ גַּם זְנָבָהּ. אַךְ עַל יְדֵי מְשִׁיכָה אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהוֹצִיאָהּ. הִיא סִמְּרָה זֵינָהּ מִלְּמַטָּה וּמִלְּמַעְלָה בְּמִדָּה כָזוֹ, שֶׁנִּתְקְעָה בְּחָזְקָה מִכָּל צִדֵּי הַסֶּלַע. חוּץ מִזֶּה נִשְׁקְעוּ בְּכֹחַ צְבָתוֹתֶיהָ הַמְּצֻיָּנוֹת בְּחָזְקָן וּבְאָרְכָּן, בְּקַרְקַע הַנָּקִיק. הָיָה צֹרֶךְ, כְּדֵי לְהוֹצִיאָהּ מִשָּׁם, בְּצֶמֶד שְׁוָרִים, כְּפִי שֶׁאָמַר קוּדְיָ’ה מִתּוֹךְ הַעֲוָיָה.
"שָׁמַעְתִּי מְסַפְּרִים עַל תַּחְבּוּלָה, שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים בָּהּ הָאִינְדִיאַנִּים, הָעוֹרְכִים צַיִד עַל הַאַרְמַדִּילָה וְהָאוֹהֲבִים מְאֹד אֶת בְּשָׂרָה. הֶחְלַטְתִּי לְנַסּוֹת אֶת הַתַּחְבּוּלָה הַזֹּאת וְאָמַרְתִּי לְבֶן־לִוְיָתִי, כִּי יַרְפֶּה מִזְּנָבָהּ שֶׁל הַחַיָּה וְיַעֲמֹד מִן הַצַּד. "כָּרַעְתִּי עַל בִּרְכַּי לִפְנֵי הַחוֹר, וּבְקַחְתִּי עָנָף קָטָן שֶׁל אֶרֶז, הִתְחַלְתִּי לְדַגְדֵּג אֶת הַחַיָּה בַקָּצֶה הַמְּחֻדָּד שֶׁל הֶעָנָף. עַד מְהֵרָה רָאִיתִי אֶת שְׁרִירֶיהָ מִתְרוֹפְפִים, אֶת קַשְׂקַשֶּׂיהָ נִּפְרָדִים מִן הַסֶּלַע וּמִתְמַתְּחִים שׁוּב עַל גּוּפָה. מִקֵּץ רְגָעִים אֲחָדִים לְמִשְׁמוּשׁ זֶה הִתְבּוֹנַנְתִּי, כִּי חָזְרָה לְמַצָּבָהּ הַטִּבְעִי וְכִי שָׁכְחָה לִשְׁמֹר עַל צִפָּרְנֶיהָ לְשֵׁם הֲגָנָה. תְּפַסְתִּיהָ בִּזְנָבָהּ בְּכֹחַ וּבְתִתִּי לָהּ דְּחִיפָה פִּתְאֹם גָּרַמְתִּי שֶׁתִּקְפֹּץ מִתּוֹךְ הַחוֹר וְתִפֹּל בֵּין רַגְלֵי קוּדְיָ’ה. הַלָּהּ נָתַן לָהּ מַכָּה בְּגַרְזִּנּוֹ מִתּוֹךְ כֹּחַ וַחֲרִיצוּת, עַד שֶׁרֹאשָׁהּ שֶׁל הַחַיָּה נִפְרַד מִגּוּפָה וְהִיא הוּמְתָה כְּרָגַַע. גָּדְלָהּ הָיָה כִּמְעַט כְּגֹדֶל שָׁפָן, וְהִיא מִן הַמִּין הַיָּדוּעַ בִּבְשָׂרוֹ הַטּוֹב לְמַאֲכָל.
"שַׁבְנוּ אָז עִם עֲצֵי־הַבָּעֵר שֶׁלָּנוּ, עִם הַפּוֹלִים וְעִם הַאַרְמַדִּילָה. הַבְּרִיָּה הַזֹּאת הֵטִילָה פַּחַד עַל אִשְׁתִּי, וּמַה גַּם לְאַחַר שֶׁאָמַרְתִּי לָהּ, כִּי הֲבֵאתִיהָ לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרָה. אוּלָם בְּיָדַי הָיָה מַשֶּׁהוּ שֶׁשִּׂמַח אֶת לֵב מָרִיָּה הַקְּטַנָּה וַחֲבֶרְתָּהּ לוּאִיזָה: זֶה הָיָה הַחֵלֶק הָרַךְ, הַנָּעִים כִּדְבַשׁ, שֶׁל תַּרְמִילֵי־הַפּוֹלִים אֲשֶׁר אָסַפְתִּי. הַגַּרְעִינִים הוּצְאוּ מִן הַקְּלִפָּה וְחִכּוּ עַד אֲשֶׁר נַבְעִיר אֵשׁ לִצְלוֹת אוֹתָם.
“וְכָעֵת, יְדִידַי, הִמְשִׁיךְ רוֹלְף בְּקוּמוֹ מִמּוֹשָׁבוֹ, אַחֲרֵי אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם עַל הַצֶּמַח הַזֶּה אֲקַוֶּה, כִּי לֹא תְּסָרְבוּ לְהָרִיק כַּד שֵׁכָר מִבֵּית־הַחֲרֹשֶׁת שֶׁלִּי; הַיּוֹם הוֹצֵאתִי אֶת הַמַּשְׁקֶה הַזֶּה מִן הַפּוֹלִים שֶׁל הַשִּׁטָּה הָעוֹקֶצֶת בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁאַתֶּם סִיַּרְתֶּם אֶת שְׂדוֹתַי וְאֶת הַסְּבִיבָה בָּעֵמֶק”.
לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה פָּתַח בַּעַל הַבַּיִת אֶת הַמִּכְסֶה שֶׁל קַנְקַן גָּדוֹל וְיָצַק נוֹזֵל חוּם לְתוֹךְ הַסְּפָלִים שֶׁעָמְדוּ לְפָנֵינוּ. כֻּלָּנוּ שָׁתִינוּ אֶת הַבִּירָה הַזֹּאת, שֶׁטַעְמָהּ הָיָה כְּטַעַם יֵין־תַּפּוּחִים תּוֹסֵס.> אַחֲרֵי כֵן אָחַז רוֹלְף שׁוּב בַּחוּט שֶׁל סִפּוּרוֹ.
יא הַתּוֹא הָרָזֶה
"עַד מְהֵרָה נִגְּשׁוּ הַכֹּל לָעֲבוֹדָה. מָרִיָּה הֵכִינָה אֶת הַבָּשָׂר הַמְּיֻבָּשׁ, שֶׁאָמְרָה לְבַשְּׁלוֹ עִם הַפּוֹלִים בְּתוֹךְ סִיר הַבְּדִיל שֶׁלָּנוּ, לְאָשְׁרֵנוּ הָיָה גָדוֹל לְהָכִיל לְמַעְלָה מֵאַרְבַּע לִיטְרָאוֹת. קוּדְיָ’ה הָיָה עָסוּק לְהַבְעִיר אֵשׁ, שֶׁכְּבָר הֶעֱלָה עֲנַן עָשָׁן כְּחַלְחַל. פְרַנְק, הֶנְרִי וּשְׁתֵּי הַיְלָדוֹת הַקְּטַנּוֹת מָצְצוּ בְּשִׂמְחָה אֶת הַפְּרִי שֶׁל הַשִּׁטָּה, בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁאָנֹכִי הִתְקַנְתִּי אֶת הַאַרְמַדִּילָה לְשַׁפּוֹד. הוֹסִיפוּ עַל הַתְּמוּנָה הַזֹּאת אֶת סוּסֵנוּ, אֲשֶׁר רָעָה לְשׂבַע מִשֶּׁפַע הָעֵשֶׂב שֶׁצָּמַח עַל שְׂפַת הַנַּחַל, וְאֶת הַכְּלָבִים, (בְּרִיּוֹת עֲלוּבוֹת! הֵן הִשְׁתַּתְּפוּ פָּחוֹת מִכֹּל), שֶׁהִבִּיטוּ אֶל מַעֲשַׂי בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת וְחָטְפוּ בִּזְרִיזוּת כָּל נֵתַח־בָּשָׂר קָטָן שֶׁבִּקְטַנִּים, שֶׁנָּפַל תַּחַת סַכִּינִי, בִּזְמָן קָצָר הִתְלַקְּחָה הָאֵשׁ, הַבָּשָׂר הַמְּיֻבָּשׁ עִם הַפּוֹלִים הִתְחִילוּ לִרְתֹּחַ, וְהַאַרְמַדִּילָה לָחֲשָׁה עַל הַשַּׁפּוֹד סָמוּךְ לַסִּיר. עַד מְהֵרָה הָיָה הַכֹּל מְבֻשָּׁל וּמוּכָן לִסְעֻדָּה.
"וְרַק אָז רָאִינוּ, כִּי אֵין לָנוּ לֹא צְלוֹחִית, לֹא כּוֹסוֹת, לֹא סַכִּין, לֹא מִזְלָגוֹת, לֹא כַּפּוֹת. רַק אֲנִי וְקוּדְיָ’ה הָיוּ לָנוּ סַכִּינֵינוּ שֶׁל צַיִד. אַךְ לֹא זוֹ הַשָּׁעָה לְבַקֵּשׁ פִּנּוּקִים; עָזַרְנוּ לְעַצְמֵנוּ לְהוֹצִיא מִתּוֹךְ הַסִּיר אֶת נִתְחֵי הַבָּשָׂר וּפוֹלִים אֲחָדִים; אַחֲרֵי כֵן שַׂמְנוּ הַכֹּל על אֶבֶן חֲלָקָה, שֶׁנִּקִּינוּ אוֹתָהּ יָפָה יָפֶה. וְאֲשֶׁר לַמָּרָק, טָבַלְנוּ אֶת הַחֵלֶק הַתַּחְתּוֹן שֶׁל הַסִּיר בְּתוֹךְ הַמַּיִם הַקְּרִירִים שֶׁל הַנַּחַל וּמִקֵּץ רְגָעִים אֲחָדִים יָכְלוּ מָרִיָּה וְהַיְלָדִים לְהַגִּישׁ שִׂפְתוֹתֵיהֶם אֶל שְׂפַת הַסִּיר וְלִשְׁתּוֹת כָּל אֶחָד חֲלִיפוֹת.
"קוּדְיָ’ה וְאָנֹכִי לֹא הָיִינוּ צְרִיכִים לְמָרָק. אָנוּ מַחֲשִׁיבִים מַאֲכָל מַמָּשׁ.> "בַּתְחִלָּה הֶאֱמַנְתִּי, כִּי הַאַרְמַדִּילָה תִּשָּׁאֵר כֻּלָּהּ לִי לְבַדִּי; אוּלָם לַמְרוֹת בְּחִילָתוֹ בַּשֶּׁרֶץ, כְּפִי שֶׁאָמַר, אַךְ טָעַם מִמֶּנּוּ מְעַט, שָׁאַל חָזַר וְשָׁאַל מִמֶּנִּי לָתֵת לוֹ עוֹד וְעוֹד, עַד שֶׁהִתְחַלְתִּי חוֹשֵׁשׁ, כִּי לֹא יִשָּׁאֵר לִי כְּלוּם לִסְעֻדָּתִי.
"וּבְכָל זֹאת, לֹא מָרִיָּה וְלֹא הַיְלָדִים לֹא יָכְלוּ לְהַחְלִיט וּלְהִשְׁתַּתֵּף עִמָּנוּ בַּסְּעֻדָּה, אַף כִּי אָמֹר אָמַרְתִּי לָהֶם, מַה שֶּׁהָיָה אֱמֶת וְנָכוֹן, כִּי הַמַאֲכָל הַזֶּה דּוֹמֶה בְּרַכּוּתוֹ וּבְטַעֲמוֹ לִצְלִי בְּשַׂר חֲזִיר מִן הַמֻּבְחָר. וְאָכֵן בְּשַׂר הַאַרְמַדִּילָה דוֹמֶה הַרְבֵּה לִבְשַׂר הַחֲזִיר.
"הַשֶּׁמֶשׁ הִתְחִילָּה שׁוֹקַעַת וְעָלֵינוּ הָיָה לְבַקֵּשׁ עֵצוֹת וְתַחְבּוּלוֹת עַל לִינַת הַלָּיְלָה. אֶת כָּל שְׂמִיכוֹתֵינוּ עָזַבְנוּ בְּתוֹךְ הָעֲגָלָה. וְהָאֲוִיר נַעֲשָׂה קָרִיר יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה תָּמִיד בַּמְּקוֹמוֹת הַקְּרוֹבִים לְהַרְרֵי שֶׁלֶג. הַשְׁכָבוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת שֶׁל הָאַטְמוֹסְפֵירָה, הַמִּתְקָרְרוֹת בְּרֹאשׁ הָהָר הֶעָטוּף שֶׁלֶג, נַעֲשׂוֹת סְמִיכוֹת יוֹתֵר וּמְבַקְּשׁוֹת תָּמִיד לָרֶדֶת לְתַחְתִּית הָהָר לִרְדֹּף אַחֲרֵי הָאַוִּיר שֶׁל הַשְּׁכָבוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת, שֶׁהוּא חַם יוֹתֵר וְעַל יְדֵי כַּךְ קַל יוֹתֵר. לְנַסּוֹת וְלִישׁוֹן בְּחֵיק הָאֲוִיר הַקַּר הַזֶּה, גַּם אִם נַשְׁאִיר אֶת מְדוּרַת הָאֵשׁ דּוֹלֶקֶת כָּל הַלַּיְלָה, הֲרֵי זֶה לָתֵת אֶת גוּפֵינוּ לְיִסּוּרִים קָשִׁים.
"יָכֹלְתִּי לָשׁוּב אֶל הָעֲגָלָה, שֶׁעָמְדָה לְכָל הַיוֹתֵר בְּמֶרְחַק שְׁמוֹנָה קִילוֹמֶטֶר, וּלְהָבִיא מִשָּׁם אֶת שְׂמִיכוֹתֵינוּ. הֲיֵשׁ לִי לָלֶכֶת שָׁמָּה לְבַדִּי, הַאֶשְׁלַח לְשָׁם אֶת קוּדְיָ’ה אוֹ לָלֶכֶת עִמּוֹ יַחְדָּו? אֶחָד מֵאִתָּנוּ יוּכַל לִרְכֹּב עַל הַסּוּס וְלָקַחַת שָׁם חֲבִילָה שֶׁל חֲפָצִים אֲחֵרִים עִם שְׂמִיכוֹתֵינוּ. סוּסֵנוּ, שֶׁזֶּה שָׁעָה וָחֵצִי אָכַל עֵשֶׂב וְשָׁתָה מַיִם כְּאַוַּת נַפְשׁוֹ, – נִדְמֶה, כְּבָר הֶחֱלִיף כֹּחַ. בֶּאֱמֶת, דַּי לוֹ לְבַעַל־חַיִּים מִמִּין זֶה לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת בְּמִדָּה שֶׁהוּא רוֹצֶה, כְּדֵי לְהִתְעוֹדֵד אַחֲרֵי עֲיֵפוּת לְלֹא שִׁעוּר. רָאִיתִי, שֶׁהוּא מְסֻגָּל לַעֲבֹר אֶת הַדֶּרֶךְ וּפָקַדְתִּי עַל קוּדְיָ’ה לְקַחְתּוֹ. הוּא קָשַׁר מִסָּבִיב לְצַוָּארוֹ קְצֵה חֶבֶל לִנְהֹג בּוֹ. שָׁעָה קַלָּה פִּקְפַּקְתִּי וְחָשַׁבְתִּי, מִי מִשְּׁנֵינוּ יִשָּׁאֵר עִם מָרִיָּה וְהַיְלָדִים. אוּלָם אִשְׁתִּי הֵאִיצָה בָּנוּ לָצֵאת לַדֶּרֶךְ בְּאָמְרָהּ כִּי אֵין לָהּ פַּחַד, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֶנְרִי וּפְרַנְק עוֹמְדִים עַל יָדָהּ בְּרוֹבֵיהֶם. גַּם הַכְּלָבִים נִשְׁאֲרוּ עִמָּהֶם. וּבֶאֱמֶת, לֹא הָיְתָה סַכָּנָה מְרֻבָּה לְהַשְׁאִיר אוֹתָם עִם הַיְלָדִים וְהַכְּלָבִים.
"פָּקַדְתִּי לִירוֹת מֵאַחַד הָרוֹבִים בְּמִקְרֶה שֶׁל אָסוֹן, וְיָצָאתִי תֵּכֶף לַדֶּרֶךְ עִם קוּדְיָ’ה וְעִם הַסּוּס. "אֶת הַבַּד הַלָּבָן שֶׁל הָעֲגָלָה רָאִינוּ מִמֶּרְחָק רַב וְלֹא הָיָה לָנוּ קֹשִׁי לְכַוֵּן צְעָדֵינוּ אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא.
"שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי, בְּלֶכְתִּי, אִם הַזְּאֵבִים לֹא טָרְפוּ עוֹד אֶת שׁוֹרֵנוּ הֶעָלוּב, שֶׁהָיִינוּ מֻכְרָחִים לְעָזְבוֹ עִם הָעֲגָלָה; אִם חָסוּ עָלָיו, הָיָה בְּדַעְתִּי לְהַפְשִׁיט אֶת עוֹרוֹ וְלִשְׁמֹר אֶת בְּשָׂרוֹ, אִם כִּי הָיָה רָזֶה וְקָשֶׁה: כִּי הַבְּהֵמָה הָעֲלוּבָה הָיְתָה דּוֹמָה מְאֹד לְשֶׁלֶד מְיֻבָּשׁ וּמְתֻקָּן בִּשְׁבִיל מוּזֵיאוֹן. לֹא הָיָה לִי סִכּוּי לִמְצֹא סְעֻדָּה שְׁמֵנָה מִזוֹ, וְאָנֹכִי תָאַבְתִּי לָדַעַת, אִם נִמְצָא עוֹד נֵתַח אֶחָד. הוֹצִיאָה אוֹתִי מֵהִרְהוּרַי קְרִיאַת קוּדְיָ’ה שֶׁעָמַד פִּתְאֹם לִרְאוֹת וּלְהִתְבּוֹנֵן אֶל דָּבָר שֶׁנִּמְצָא יָשָׁר לִימִינֵנוּ. אַף אֲנִי הִבַּטְתִּי וּבְתוֹךְ הַצֵל וְהָאוֹר רָאִיתִי דָּבָר הַדּוֹמֶה מְאֹד לְהוֹלֵךְ־עַל־אַרְבַּע.
– אָדוֹן – לָחַשׁ קוּדְיָ’ה – אֶפְשָׁר, זֶהוּ תוֹא. – אֶפְשָׁר וְאֶפְשָׁר. קַח אֶת הַסּוּס, וְאָנֹכִי אֵלֵךְ וַאֲנַסֶּה לָגֶשֶׁת אֵלָיו מִקָּרוֹב לַהֲמִיתוֹ בִּכְלֵי־הַיְרִיָּה שֶׁבְּיָדִי.
"מָסַרְתִּי אֶת הַסּוּס עַל יַד קוּדְיָ’ה וְצִוִּיתִי עָלָיו לִשְׁתֹּק; אַחֲרֵי כֵן לָקַחְתִּי בְּיָדִי אֶת רוֹבִי הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר, וּבְזָחֳלֵי עַל יָדַי וְעַל רַגְלַי נִזְהַרְתִּי עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא לְהַפְחִיד פִּתְאֹם אֶת הַחַיָּה. קָרַבְתִּי אֵלֶיהָ בִּזְהִירוּת רַבָּה. אַךְ בַּאֲשֶׁר הַיָּרֵחַ לֹא עָלָה עוֹד בַּשָּׁמַיִם, לֹא הִבְחַנְתִּי אֶת צוּרַת גּוּפָהּ בִּלְתִּי אִם בְּדֶרֶךְ רְפוּיָה. סוֹף סוֹף הֶאֱמַנְתִּי, כִּי הִיא עוֹמֶדֶת בִּגְבוּל רוֹבִי. בְּחָשְׁבִי, כִּי אִם אֶגַּשׁ אֵלֶיהָ קָרוֹב, תִּשָּׂא רַגְלֶיהָ וְתִבְרַח, עָמַדְתִּי עַל מְקוֹמִי כּוֹרֵעַ עַל בִּרְכַּי וַהֲכִינוֹתִי עַצְמִי לִירוֹת. כַּאֲשֶׁר הֲרִימוֹתִי אֶת נִשְׁקִי, הִשְׁמִיעַ סוּסִי פִּתְאֹם קוֹל נְעִירָה, וּלְמַעֲנֶה עַל הַקְּרִיאָה הַזֹּאת הוֹצִיאָה הַחַיָּה הַמּוּזָרָה גְעִיָּה אֲרֻכָּה, שֶׁהִכַּרְתִּי בָּהּ גְעִיַּת שׁוֹר. וְאָמְנָם זֶה הָיָה שׁוֹרֵנוּ, אֲשֶׁר עָזַב אֶת הָעֲגָלָה וְהָלַךְ לוֹ בִּפְסִיעוֹת קְטַנּוֹת לְעֵבֶר הָהָר. הָאַוִּיר הַצַּח הֵשִׁיב אֶת נַפְשׁוֹ, וְחוּשׁוֹ הַטִּבְעִי הִנְחָה אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ זוֹ שֶׁהָלַכְנוּ בָּהּ אָנוּ.
אֵינִי יוֹדֵעַ מַה תָּקַף אוֹתִי בִפְגִישָׁה זוֹ עִם בֶּן־לְוָי יָשָׁן, אִם רֶגֶשׁ־שִׂמְחָה אוֹ רֶגֶשׁ אַכְזָבָה. וַדַּאי, תּוֹא שָׁמֵן הָיָה לָנוּ דָּבָר־בְּעִתּוֹ יוֹתֵר מִשּׁוֹר כָּחוּשׁ; אַךְ בְּחָשְׁבִי מַחֲשָׁבָה, כִּי הַשּׁוֹר הַזֶּה עוֹד יָכֹל לִהְיוֹת לָנוּ לְעֵזֶר לָצֵאת מִן הַמִּדְבָּר, מָצָאתִי, כִּי אַשְׁרֵינוּ וְטוֹב לָנוּ שֶׁנִּמְצָא חַי. הַסּוּס וְהַשּׁוֹר הֵרִיחוּ זֶה אֶת זֶה בִּנְחִירֵיהֶם: בָּרוּר, כִּי בֵּרְכוּ זֶה אֶת זֶה לִפְגִישָׁתָם, וּמֵאַחַר שֶׁהַשּׁוֹר הִצְלִיף עַל צַלְעוֹתָיו בִּזְנָבוֹ הָאָרֹךְ, לֹא יָכֹלְתִּי לְהִסְתַּלֵּק מִן הַמַּחֲשָׁבָה, כִּי הַסּוּס סִפֵּר לוֹ בְּלַחַשׁ דְּבֵר תַּעֲנוּג עַל הַמַּיִם הָאֵלֶּה וְעַל הַמִּרְעֶה הַזֶּה אֲשֶׁר בְּקֵרוּב מָקוֹם. הַשּׁוֹר עוֹד הָיוּ מוֹשְׁכוֹת עָלָיו, וּמֵחֲשָׁשׁ שֶׁמָּא יִטֶּה מִן הַדֶּרֶךְ, קָשַׁרְנוּ אוֹתוֹ אֶל עָנָף שֶׁל עֲרָבָה, לְמַעַן הוֹבִיל אוֹתוֹ עִמָּנוּ בְּשׁוּבֵנוּ.
"אָמַרְנוּ לַעֲזֹב אוֹתוֹ, וְהִנֵּה בָּאָה מַחֲשָׁבָה אֶל לִבִּי, כִּי אִלּוּ הָיָה שׁוֹתֶה מְעַט מַיִם, הָיָה יָכֹל, בְּסִיּוּעוֹ שֶׁל הַסּוּס, לִסְחֹב אֶת הָעֲגָלָה עַד הָהָר. הוֹי, מָה רַבָּה תִּהְיֶה הַהַפְתָּעָה לְמָרִיָּה, בִּרְאוֹתָהּ אוֹתָנוּ מְבִיאִים אֶת הַשּׁוֹר, אֶת הָעֲגָלָה וְכָל הַשְּׁאָר, לֹא רַק הַשְּׂמִיכוֹת, כִּי אִם גַּם אֶת הַסְּפָלִים, הַצַּלָחוֹת, כְּלֵי הַמִּטְבָּח, וְחוּץ מִזֶּה אֶת הַקֻּפָּה עִם כָּל הַמָּזוֹן שֶׁבַּסַּל הַגָּדוֹל. הוֹי, מָה רַבָּה הַשִּׂמְחָה! סִפַּרְתִּי אֶת רַעְיוֹנִי לְקוּדְיָ’ה. בֶּן־לִוְיָתִי קִבֵּל אוֹתוֹ בְּהִתְלַהֲבוּת וְרָאָה אוֹתוֹ קַל לְהוֹצִיאוֹ לַפֹּעַל.
נָשָׂאנוּ עִמָּנוּ אֶת סִיר הַבְּדִיל מָלֵא מַיִם צַחִים שֶׁשָּׁאַבְנוּ בַּנַּחַל, אַךְ פִּי הַסִּיר הָיָה צַר וְהַשּׁוֹר לֹא יוּכַל לִשְׁתּוֹת מִמֶּנּוּ.
" – חַכֵּה, אָדוֹן רוֹף, – קָרָא קוּדְיָ’ה – כְּשֶׁנָּבוֹא עַד הָעֲגָלָה, נִקַּח שָׁם אֶת הַכִּיּוֹר הַגָּדוֹל.
"הַבָּחוּר הַגָּדוֹל צָחַק לָרַעְיוֹן עַל הַשִּׂמְחָה שֶׁנִּגְרֹם לַאֲדוֹנָתוֹ בְּשׁוּבֵנוּ אֵלֶיהָ. "בְּלִי שְׁהִיּוֹת רַבּוֹת, הִתַּרְנוּ אֶת הַמּוֹשְׁכוֹת מִן הָעֲרָבָה וְהוֹבַלְנוּ אֶת הַשּׁוֹר אֶל הָעֲגָלָה. לֹא רָכַבְנוּ עַל הַסּוּס, בְּדַעְתֵּנוּ כִּי עָלָיו יִהְיֶה עוֹד לָתֵת מִכֹּחוֹ לִמְשִׁיכַת הָעֲגָלָה עִם הַמַּשָּׂא.
"מָצָאנוּ אֶת כָּל מַה שֶּׁהִשְׁאַרְנוּ. אַךְ הַרְבֵּה זְאֵבִים גְּדוֹלִים הָיוּ מְשׁוֹטְטִים בַּסְּבִיבָה, וּבְלִי שׁוּם סָפֵק, מַרְאֶה הַחַיּוֹת הָאֵלֶּה שֶׁהִפְחִיד אֶת הַשּׁוֹר נָתַן בּוֹ אֹמֶץ לָקוּם וְלַעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם.
"יָצַקְנוּ אֶת הַמַּיִם שֶׁהֵבֵאנוּ לְתוֹךְ הַכִּיּוֹר וְנָתְנּוּ לִפְנֵי הַשּׁוֹר, אֲשֶׁר שָׁתָה בְּצִמָּאוֹן וְלֹא הִשְׁאִיר אַף טִפָּה אַחַת, בְּלָקְקוֹ אֶת שׁוּלֵי הַכְּלִי וְאֶת קַרְקְעִיתוֹ עַד אֲשֶׁר הוֹבִישׁ אוֹתוֹ. אַחֲרֵי כֵן רָתַמְנוּ אֶת שְׁתֵּי הַבְּהֵמוֹת וּבְלִי הִתְמַהְמֵהַּ הַרְבֵּה שַׂמְנוּ פְּעָמֵינוּ אֶל הַמַּחֲנֶה הַקָּטָן שֶׁלָּנוּ אֲשֶׁר בָּהָר.
"לֹא הָיִינוּ כְּבָר אֶלָּא בְּמֶרְחַק קִילוֹמֶטֶר אֶחָד, וְהִנֵּה שָׁמַעְתִּי קוֹל יְרִיָּה מֵרוֹבֶה בֵּין הַסְּלָעִים, פַּחַד אֲחָזַנִי. הַאִם אִינְדִיאַנִּים הִתְקִיפוּ אֶת מָרִיָּה עִם הַיְלָדִים, אוֹ אוּלַי חַיָּה רָעָה בָּאָה? דֹּב אָפוּר?
"לֹא פִּקְפַּקְתִּי אַף רֶגַע אֶחָד וְרַצְתִּי בְּכָל כֹּחִי קָדִימָה, בְּעָזְבִי אֶת קוּדְיָ’ה עִם הָעֲגָלָה. לָקַחְתִּי אֶת רוֹבֵי וְדֶרֶךְ רִיצָתִי הִתְקַנְתִּי אוֹתָם לִירִיָּה. הִטֵּיתִי אֹזֶן לִשְׁמֹעַ קוֹל כָּל־שֶׁהוּא הָעוֹלֶה מֵעֵבֶר הַמְּדוּרָה. פַּעַם אוֹ פַּעֲמַיִם עָמַדְתִּי וְהִקְשַׁבְתִּי, אַךְ מִצַּד הַמַּחֲנֶה הָיָה שֶׁקֶט בַּכֹּל. מָה הַסִּבָּה לַדְּמָמָה הַזֹּאת? מַדּוּעַ שׁוֹתְקִים הַכְּלָבִים? הַאֻמְנָם פָּגְעוּ בָּהֶם בְּבַת אַחַת חִצֵּי הַמָּוֶת שֶׁל הָאִינְדִיאַנִּים? וְגַם אִשְׁתִּי וִילָדַי נָפְלוּ מֵתִים?
"וּבִהְיוֹתִי טֶרֶף לְהִרְהוּרִים אֵלּוּ, רַצְתִּי בִּזְרִיזוּת מוֹסִיפָה וְהוֹלֶכֶת, וּבְלִבִּי גָּמַרְתִּי לְהִתְנַפֵּל עַל הָאוֹיֵב, יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה, וְלִמְכֹּר אֶת חַיַּי בִּמְחִיר יָקָר.
"סוֹף סוֹף הִגַּעְתִּי עַד הַמְּדוּרָה. וּמַה גָּדֵל תִּמְהוֹנִי וְגָדְלָה גַם שִׂמְחָתִי לִרְאוֹת אֶת אִשְׁתִּי יוֹשֶׁבֶת לְיַד הַמְּדוּרָה עִם לוּאִיזָה הַקְּטַנָּה עַל בִּרְכֶּיהָ, בְּעוֹד אֲשֶׁר מָרִיָּה שִׂחֲקָה עַל הָאָרֶץ לְרַגְלֶיהָ. אַךְ אַיֵּה הֵם הֶנְרִי וּפְרַנְק?
לֹא יָכֹלְתִּי לְהָבִין מְאוּמָה.
" – מַה זֹּאת, מָרִיָּה יַקִּירָתִי? – קָרָאתִי תּוֹךְ רִיצָה. אַיֵּה הֵם הַיְלָדִים? הַאִם לֹא הִשְׁמִיעוּ יְרִיָּה?
" – כֵּן, עָנְתָה, הֶנְרִי יָרָה בְּמַה שֶּׁהוּא.
" – בַּמֶּה יָרָה?.. בַּמֶּה?
" – בְּחַיָּה, שֶׁאֵינִי יוֹדַעַת מַה טִּיבָהּ. אֲבָל סְבוּרָה אֲנִי, שֶׁהֵם פָּצְעוּ אוֹתָהּ, כִּי קָמוּ לִרְדֹּף אַחֲרֶיהָ עִם הַכְּלָבִים וְעוֹד לֹא חָזְרוּ.
" – בְּאֵיזֶה כִוּוּן? – שָׁאַלְתִּי בְחִפָּזוֹן.
"מַרִיָּה הוֹרְתָה לִי, וּבְלִי הִתְמַהְמֵהַּ רַצְתִּי
בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה. בְּמֶרְחָק מֵאָה צְעָדִים מִן הַמְּדוּרָה מָצָאתִי אֶת הֶנְרִי, פְרַנְק וְהַכְּלָבִים עוֹמְדִים מִסָּבִיב לְחַיָּה שֶׁהָיְתָה מֵתָה. הֶנְרִי הָיָה גֵא עַל הַיְרִיָּה הַיָּפָה שֶׁיָּרָה וְחִכָּה לִתְהִלּוֹתַי. בְּתָפְסִי אֶת הַחַיָּה בְּרַגְלֶיהָ
הָאֲחוֹרִיּוֹת מְשַׁכְתִּיהָ לְצַד הָאוֹר שֶׁל הַמְּדוּרָה. גָּדְלָהּ
הָיָה כְּעֵגֶל, אַךְ צוּרָתָהּ עֲדִינָה יוֹתֵר. וְאָמְנָם אֲבָרֶיהָ הָיוּ קְטַנִּים וַחֲטוּבִים, וְרַגְלֶיהָ לֹא עָבוֹת מִקָּנֶה רָגִיל. גּוּפָהּ אָדֹם־חִוֵּר, חָזֶהָ וּבִטְנָה מִצֶּבַע לְבַנְבַּן, עֵינֶיהָ גְּדוֹלוֹת וְלֵאוֹת, קַרְנֶיהָ קְטַנּוֹת. הִכַּרְתִּי, כִּי זֶה הוּא דִישׁוֹן בַּעַל קַרְנַיִם בִּדְמוּת מַזְלֵג, הַמִּין הָאֶחָד שֶׁמּוֹצְאִים בַּאֲמֶרִיקָה הַצְּפֹנִית.
"וְאָז סִפְּרָה לִי מָרִיָּה אֶת הַמְּאֹרָע. הֵם יָשְׁבוּ דוֹמְמִים מִסָּבִיב לַמְּדוּרָה וְצִפּוּ לְשׁוּבֵנוּ לֹא בְלִי קֹצֶר־רוּחַ, כִּי הָעֲגָלָה גָרְמָה לְאִחוּרֵנוּ. וּפִתְאֹם רָאוּ שְׁתֵּי עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת וְנוֹצְצוֹת כְּנֵרוֹת בְּמֶרְחָק צְעָדִים אֲחָדִים מִן הַמָּקוֹם שֶׁיָּשְׁבוּ. הֵם לֹא יָכְלוּ לִרְאוֹת בִּלְתִּי אִם אֶת הָעֵינַיִם; אַךְ זֶה הִסְפִּיק לְהַפְחִיד אוֹתָם, יַעַן כִּי חָשְׁבוּ שֶׁזֶּהוּ זְאֵב אוֹ אוּלַי מַה שֶּׁהוּא גָרוּעַ, כְּגוֹן דֹּב אוֹ פַּנְתֵּר. בְּכָל זֹאת לֹא אָבַד רוּחָם; לְהֵחָלֵץ מִן הַסַּכָּנָה עַל יְדֵי בְרִיחָה הָיָה אִי אֶפְשָׁר: וּבְכֵן אָחֲזוּ הֶנְרִי וּפְרַנְק תֵּכֶף בְּרוֹבֵיהֶם. הֶנְרִי הָיָה מוּכָן רִאשׁוֹן. הוּא קָלַע סְתָם אֶל שְׁתֵּי הָעֵינַיִם הַנּוֹצְצוֹת וְלָחַץ אֶת מַקּוֹר הָרוֹבֶה. הֶעָשָׁן וְהַחֹשֶׁךְ לֹא נָתְנוּ לוֹ לִרְאוֹת אִם הַכַּדּוּר פָּגַע בַּחַיָּה אוֹ לֹא. הַכְּלָבִים, אֲשֶׁר רָבְצוּ סָמוּךְ לַמְּדוּרָה, קָמוּ וְהִתְחִילוּ רוֹדְפִים אַחֲרֶיהָ. שָׁמְעוּ אֶת קוֹל רִיצָתָם בְּמֶרְחָק מָה, אַחֲרֵי כֵן נִשְׁמַע כְּמִין קוֹל מִלְחָמָה וְאַחֲרָיו הִשְׂתָּרְרָה דְמָמָה. בָּרִי הָיָה, מַה שֶּׁרָאוּ חִישׁ בְּעֵינֵיהֶם, כִּי הֶנְרִי פָּצַע אֶת הַחַיָּה וְכִי הַכְּלָבִים הִשִּׂיגוּהָ וְאָמְרוּ לִקְרֹעַ אוֹתָהּ לִקְרָעִים. אַךְ פְרַנְק וְהֶנְרִי הִקְדִּימוּ לָבֹא בְּעוֹד מוֹעֵד.
הַדִּישׁוֹן שֶׁנִּפְצַע בְּגַבּוֹ לֹא הָיָה רָחוֹק מֵהֶם. "וְאַף כִּי הֶנְרִי לֹא הִתְפָּאֵר בִּגְבוּרָתוֹ, אַךְ מַרְאֵה פָּנָיו הָיָה כִּפְנֵי מְנַצֵּחַ. בְּשַׂר־הַצַּיִד הַזֶּה הִבְטִיחַ אוֹתָנוּ מִפְּנֵי הָרָעָב לִשְׁלשָׁה יָמִים לְכָל הַפָּחוֹת.
שָׁעָה אַחַת לִפְנֵי זֶה לֹא יָדַעְנוּ מַה נֹאכַל בַּסְּעֻדָּה הַבָּאָה: אָכֵן, הָיָה כַּאן בַּמֶּה לְהִתְגָּאוֹת. אָז עָלָה עַל לִבִּי דְבָר הַהַפְתָּעָה, שֶׁאֲנִי מֵבִיא לָהֶם, בְּהוֹבִילִי לֹא רַק אֶת הָעֲגָלָה, הַמְּכִילָה כָּל הַמְּטַלְטְלִים וְכָל הַמָּזוֹן שֶׁלָּנוּ; אֶלָּא גַם אֶת הַמֻּבְחָר שֶׁבִּשְׁוָרֵינוּ.
" – אַיֵּה קוּדְיָ’ה? – שָׁאֲלָה אִשְׁתִּי – הַאִם הוּא נוֹשֵׂא אֶת שְׂמִיכוֹתֵינוּ?
" – כֵּן, עָנִיתִי, וְחוּץ מִזֶּה עוֹד מַשָּׂא הָגוּן. "לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִשְׁמְעָה חֲרִיקַת אוֹפַנִּים וְעֵינֵינוּ רָאוּ אֶת הַסְּכַכָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל בַּד לָבָן, שֶׁבִּצְבְּצָה מֵרָחוֹק לְאוֹר הַמְּדוּרָה. פְרַנְק קָפַץ וְעָמַד עַל רַגְלָיו וּבְמָחֳאוֹ כַּף מִשִּׂמְחָה קָרָא:
" – אִמָּא, אִמָּא! הָעֲגָלָה הִנֵּה בָּאָה! "וְאָז הִשְׁמִיעַ קוּדְיָ’ה בְּקוֹלוֹ הֶחָזָק אֶת קְרִיאַת הַשִּׂמְחָה: “הֶאָח!”, וְכַעֲבֹר רֶגַע בָּאוּ הַסּוּס וְהַשּׁוֹר בְּקַלּוּת כָּזוֹ, כְּאִלּוּ מַשָּׂאָם לֹא הָיָה אֶלָּא דָּבָר שֶׁל־מַה־בְּכָךְ. הָרוֹאֶה הָיָה אוֹמֵר, כִּי מְסֻגָּלִים הֵם לָלֶכֶת מֵאָה קִילוֹמֶטֶר בְּלִי מַרְגּוֹעַ. לֹא הִתְמַהְמַהְנוּ לְהַתִּיר אוֹתָם, כְּדֵי לָתֵת לָהֶם כְּאַוַּת נַפְשָׁם מַיִם לִשְׁתּוֹת וְעֵשֶׂב לְמַאֲכָל.
"אַחֲרֵי אֲשֶׁר הַשָּׁעָה הָיְתָה מְאֻחֶרֶת וְאָנוּ הָיִינוּ עֲיֵפִים מְאֹד מִן הַנִּסְּיוֹנוֹת שֶׁעָבְרוּ עָלֵינוּ הַיּוֹם, לֹא בִטַּלְנוּ זְמָן וְהָלַכְנוּ לָנוּחַ. מָרִיָּה הִצִּיעָה מִשְׁכָּב בְּתוֹךְ הָעֲגָלָה. מִקְלָט אַחֵר לֹא הָיָה לָנוּ, אַךְ זֶה הָיָה מְצֻיָּן. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּאנוּ, קוּדְיָ’ה וְאָנֹכִי, לְהַפְשִׁיט אֶת עוֹר הַדִּישׁוֹן, כְּדֵי לְהָכִין אוֹתוֹ לְמָחָר לַסְּעֻדָּה. הַכְּלָבִים לֹא הָיוּ אֲדִישִׁים לְמַרְאֵה פְּעֻלָּה זוֹ, כִּי הַחַיּוֹת הָעֲלוּבוֹת הָאֵלֶּה, עַד שָׁעָה זוֹ, הִתְעַנּוּ יוֹתֵר מִמֶּנּוּ. הֵם יְקַבְּלוּ בְּחֶלְקָם אֶת הָרֹאשׁ, אֶת הָרַגְלַיִם וְאֶת הַקְּרָבַיִם, וַעֲתִידָהּ לָהֶם סְעֻדַּת כַּלְבֵי מֶלֶךְ. אַחֲרֵי אֲשֶׁר הִפְשַׁטְנוּ אֶת הַדִּישׁוֹן, קָשַׁרְנוּ אֶת רַגְלָיו בְּחֶבֶל וְתָלִינוּ אוֹתוֹ עַל עֲנַף עֵץ בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ אֵלָיו זְאֵבִים, אוֹ גַם הַכְּלָבִים שֶׁלָּנוּ, בְּמֶשֶׁךְ הַלַּיְלָה. "מָרִיָּה גָמְרָה אֶת סִדּוּר הַמִּשְׁכָּב לָנוּ. לֹא נִשְׁאַר לָנוּ בִּלְתִּי אִם לַעֲשׂוֹת דָּבָר אֶחָד בְּטֶרֶם נַעֲלֶה עַל מִטָּתֵנוּ. קוּדְיָ’ה הִגְדִּיל אֶת לַהֶבֶת הַמְּדוּרָה, וְכַאֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ כֻּלָּנוּ מִסָּבִיב לָאֵשׁ, קָרָאתִי מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ אֶת הַפְּסוּקִים, שֶׁהָיוּ הַמַּתְאִימִים לְמַצָּבֵנוּ בְּשָׁעָה זוֹ: אֵיךְ שֶׁהִצִּיל אֱלֹהִים אֶת מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּלֶכְתָּם בַּמִּדְבָּר.
"אַחֲרֵי כֵן נָשָׂאנוּ כַּפֵּינוּ וְעֵינֵינוּ לַמָּרוֹם, וּבְכָרְעֵנוּ עַל בִּרְכֵּנוּ נָתַנּוּ תּוֹדָה לֵאלֹהִים עַל הַיְשׁוּעָה הַנִּפְלָאָה שֶׁשָּׁלַח לָנוּ.
יב צֹאן־הֶהָרִים
מִמָּחֳרָת הַיוֹם קַמְנוּ עִם הָנֵץ הַחַמָּה וְהִתְעַנַּגְנוּ לִרְאוֹת מַחֲזֶה מֻפְלָא כַּאֲשֶׁר עָלְתָה הַשֶּׁמֶשׁ: כָּל הָאָרֶץ בְּמֶרְחָק שֶׁהָעַיִן תּוֹפֶסֶת הָיְתָה מִישׁוֹר אֶחָד הַדּוֹמֶה לְיַם־אוֹקְיָנוֹס בְּשָׁעָה שֶׁהוּא שָׁקֵט. כַּאֲשֶׁר הוֹפִיעַ הַכַּדּוּר הַצָּהֹב שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ מִמַּעַל לָאֹפֶק, נִדְמָה כִּי יָצָא מִן הָאָרֶץ עַצְמָהּ, אַף כִּי הָיָה מֶרְחָק שֶׁל יוֹתֵר מִמִּילְיוֹן קִילוֹמֶטֶר. הִיא עָלְתָה אַט אַט בִּשְׁמֵי תְּכֵלֶת נֶהְדָּרִים לְלֹא עָנָן קַל. בַּמִּישׁוֹרִים הָרָמִים בִּפְנִים אֲמֶרִיקָה עוֹבֵר הָאָדָם לְעִתִּים בְּמֶשֶׁךְ הַרְבֵּה יָמִים בְּלִי רְאוֹת עָנָן כְּגֹדֶל נְחַשׁ נְיָר. שְׁרוּיִים הָיִינוּ בְּמַצַּב־רוּחַ טוֹב מְאֹד; נַחְנוּ יָפֶה יָפֶה, אַף לֹא פָחַדְנוּ עוֹד פֶּן יִרְדְּפוּ אַחֲרֵינוּ הַפְּרָאִים, אֲשֶׁר טָבְחוּ אֶת בְּנֵי לִוְיָתֵנוּ: בֶּאֱמֶת, הֲרֵי זוֹ תִּהְיֶה שְׁטוּת מִצִּדָּם לַעֲבֹר דֶּרֶךְ אֲיֻמָּה כָּזֹאת בְּשֶׁל מְעַט הַשָּׁלָל אֲשֶׁר יִקְּחוּ מִמֶּנּוּ חוּץ מִזֶּה, גַּם מַרְאֵה הַדִּישׁוֹן שֶׁלָּנוּ עִם חֶלְבּוֹ הָרַךְ וְהַנָּעִים, שֶׁהִתְקַמֵּט מִקְּרִירוּת הַבֹּקֶר, הָיָה בּוֹ מַשֶּׁהוּ שֶׁעוֹדֵד אֶת הַנֶּפֶשׁ. וּבִהְיוֹת קוּדְיָ’ה קַצָּב חָרוּץ, הֵטַלְתִּי עָלָיו לְנַתֵּחַ אֶת הַחַיָּה לִנְתָחֶיהָ, וַאֲנִי עַצְמִי הָלַכְתִּי אֶל הֶהָרִים, גַּרְזִנִּי עַל שִׁכְמִי, לִכְרֹת עֵצִים בִּשְׁבִיל מְדוּרָתֵנוּ, מָרִיָּה הָיְתָה עֲסוּקָה מְאֹד בֵּין הַסִּירִים, הַקְּעָרוֹת וְהַצַּלָחוֹת, לְנַקּוֹת וְלִשְׁטֹף אֶת הַכֵּלִים הָאֵלֶּה בַּמַּיִם הַצַּחִים שֶׁל הַנַּחַל. הָאָבָק שֶׁל הַמִּישׁוֹר הַצָּחִיחַ הַזֶּה, שֶׁעָלָה עַל יְדֵי הָעֲגָלָה בִּזְמַן נְסִיעָתָהּ, כִּסָּה אֶת כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה בְּשִׁכְבָה עָבָה. וְאָמְנָם הָיוּ לָנוּ כֵּלִים רַבִּים: שְׂבָכָה־לִצְלוֹת, קַלַּחַת גְּדוֹלָה, שְׁנֵי אֲגָנִים, סִיר לְמָרָק, פַּךְ לְקָפֶה, טַחֲנַת־קָפֶה, חֲצִי תְרֵיסַר סְפָלִים וּצְלוֹחִית שֶׁל בְּדִיל, עִם מַעֲרֶכֶת שֶׁל סַכִּינִים, מִזְלָגוֹת וְכַפּוֹת – דְּבָרִים נְחוּצִים לִנְסִיעָה דֶרֶךְ הַמִּדְבָּר.
"לֹא הָיָה לִי צֹרֶךְ לְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה אֶת הָעֵצִים, וְלֹא עָבְרָה שָׁעָה מְרֻבָּה וְאֵשׁ מְדוּרָתֵנוּ הִתְלַקְּחָה וְהֶעֶלְתָה לֶהָבוֹת. מָרִיָּה צָלְתָה אֶת הַקָּפֶה בְּכִירַיִם וּבָאָה לִטְחֹן אוֹתוֹ בְטַחֲנָה. אָנֹכִי לָקַחְתִּי אֶת הַשְׂבָכָה וְצָלִיתִי אֶת נִתְחֵי הַבָּשָׂר, וְאוֹתָהּ שָׁעָה אָסַף קוּדְיָ’ה כַּמּוּת גְּדוֹלָה שֶׁל פּוֹלֵי הַשִּׁטָּה שֶׁצָּלָה אוֹתָם לִהְיוֹת לָנוּ לְלֶחֶם, כִּי לֹא הָיָה לָנוּ לֹא דָגָן וְלֹא קֶמַח. לַחְמֵנוּ אָזַל זֶה יָמִים רַבִּים וְאָנוּ לֹא כִלְכַּלְנוּ אֶת נַפְשֵׁנוּ כִּי אִם בְּבָשָׂר צָלוּי וּבְקָפֶה. חָסָה עֵינֵינוּ מְאֹד עַל הַמָּזוֹן הָאַחֲרוֹן הַזֶּה, שֶׁלֹּא נִשְׁאַר בְּכֵלֵינוּ מִמֶּנּוּ יוֹתֵר מִלִּיטְרָה אַחַת וְהוּא הָיָה בֶּאֱמֶת מִן הַמּוֹתָרוֹת בִּשְׁבִילֵנוּ. לֹא הָיָה לָנוּ לֹא סֻכָּר וְלֹא שַׁמֶּנֶת, אַךְ לֹא חָשַׁבְנוּ כְּלָל עַל זֶה; כָּל אֵלֶּה הָעוֹבְרִים אֶת הַמִּדְבָּר רוֹאִים אֶת הַקָּפֶה מְצֻיָּן כְּמוֹ שֶׁהוּא בְּלִי תוֹסֶפֶת שֶׁל סֻכָּר וְשַׁמֶּנֶת. אוּלָם, אַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל, לֹא הָיָה לָנוּ הֶכְרָח לִשְׁתּוֹת אֶת הַקָּפֶה שֶׁלָּנוּ בְּלִי הַמְתָּקָה; לֹא הָיָה לָנוּ אֶלָּא לַעֲשׂוֹת כְּדוּגְמַת פְרַנְק, אֲשֶׁר לְאַחַר שֶׁהוֹצִיא אֶת הַפּוֹלִים מִן הַתַּרְמִילִים, גֵּרֵד אֶת הַלֵּב הַמָּתֹק שֶׁל הַקְּלִפָּה וְשָׂם אֶת הַקִּיפָה מִן הַצַּד; וּכְבָר אָגַר לוֹ מְלֹא הַצַּלַחַת מִזֶּה. הַשֶּׁבַח לִפְרַנְק.
"הָאַרְגָּז הַגָּדוֹל, שֶׁהֵכִיל אֶת הַמָּזוֹן, הוּרַם מֵעַל הָעֲגָלָה וּמִכְסֵהוּ, שֶׁפָּרַשְׂנוּ עָלָיו מַפָּה, שִׁמֵּשׁ לָנוּ שֻׁלְחָן. בִּמְקוֹם כִּסְאוֹת סִדַּרְנוּ לָנוּ אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת מִסָּבִיב לָאַרְגָּז. יָשַׁבְנוּ לִשְׁתּוֹת אֶת הַקָּפֶה וְלֶאֱכֹל אֶת נִתְחֵי הַבָּשָׂר.
"בְּעוֹד אֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ כֻּלָּנוּ וְסָעַדְנוּ, רָאִיתִי אֶת קוּדְיָ’ה, שֶׁבְּגַלְגְּלוֹ עֵינָיו מִצַּד אֶל צַד קָרָא פִּתְאֹם: “אֵל בַּשָּׁמַיִם! אָדוֹן… גְּבֶרֶת! הַבִּיטוּ שָׁם!”
"כָּל אֶחָד הֶחֱזִיר רֹאשׁוֹ חִישׁ, כִּי כֻּלָּנוּ יָשַׁבְנוּ וְגַבֵּינוּ אֶל הָהָר, וּבְכִוּוּן זֶה הוֹרָה קוּדְיָ’ה בְאֶצְבָּעוֹ. שַׂמְנוּ פָּנֵינוּ אֶל הַגְּבָעוֹת הָרָמוֹת וְהִנֵּה עַל צַלְעוֹתֵיהֶן חָמֵשׁ בְּרִיּוֹת אֲדַמְדַּמּוֹת רָצוֹת חִישׁ־מַהֵר, עַד כִּי בַּתְּחִלָּה חָשַׁבְנוּ, כִּי אֵלֶּה הֵם עוֹפוֹת פּוֹרְחִים. מִקֵּץ רְגָעִים אֲחָדִים הִכַּרְנוּ, כִּי אֵלֶּה הֵם הוֹלְכֵי־עַל־אַרְבַּע; אַךְ הֵם קָפְצוּ בְּקַלּוּת רַבָּה מִקְּצֵה הַיַּעַר אֶל קָצֵהוּ, עַד כִּי אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַבְחִין אֶת אֶבְרֵיהֶם. נִדְמָה, כִּי הֵן נִמְנוֹת עַל סוּג זֶה שֶׁל הָאַיָּלוֹת, הַגְּדוֹלוֹת קְצָת יוֹתֵר מִן הַכְּבָשִׂים אוֹ מִן הָעִזִּים; אַךְ בִּמְקוֹם הַקַּרְנַיִם הַקְּצָרוֹת הָיָה לְכָל אַחַת זוּג שֶׁל קַרְנַיִם גְּדוֹלוֹת וַעֲקֻלּוֹת. כַּאֲשֶׁר קָפְצוּ מִמְּרוֹם הַגִּבְעָה לְמַטָּה, רָאִינוּ מִתּוֹךְ הִשְׁתּוֹמְמוּת, כִּי הִתְגַּלְגְּלוּ בָאַוִּיר, כְּאִלּוּ זָרְקוּ אֶת עַצְמָם בְּבַת אַחַת מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה וְהָרֹאשׁ לְפָנִים.
"הָיָה שָׁם תֵּל שֶׁהִתְרוֹמֵם בְּמֶרְחָק מֵאָה צְעָדִים, לְפָחוֹת, מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תָּפַסְנוּ; הוּא נִגְמַר עַל יְדֵי תְּהוֹם מְשֻׁפָּעָה בְּרוּם שִׁשִּׁים אוֹ שִׁבְעִים רֶגֶל מִמַּעַל לַמִּישׁוֹר. הַחַיּוֹת הִשִּׂיגוּ עַד מְהֵרָה אֶת הַתֵּל וְהִמְשִׁיכוּ אֶת דַּרְכָּן עַד הַמִּדְרוֹן. בִּרְאוֹתָן אֶת הַתְּהוֹם, עָמְדוּ פִּתְאֹם כְּאִלּוּ לְהִתְבּוֹנֵן בָּהּ; אָז נִגְלוּ לְפָנֵינוּ בְּכָל קוֹמָתָן עִם אֶבְרֵיהֶן הַנָּאִים וְקַרְנֵיהֶן הָאֲרֻכּוֹת וְהַכְּפוּפוֹת, אֲשֶׁר גָּדְלוּ כְּגֹדֶל גּוּפָן, לְפָחוֹת. חָשַׁבְנוּ, כִּי הַתְּהוֹם תַּפְרִיעַ בַּעֲדָן לְהַרְחִיק לֶכֶת, וְאָנֹכִי עָשִׂיתִי חֶשְׁבּוֹן, אִם רוֹבִי, שֶׁזֶּה עַתָּה אָחַזְתִּי בּוֹ, יוּכַל לִפְגֹעַ בָּהֶן מִמֶּרְחָק זֶה. פִּתְאֹם, לְתִמְהוֹנֵנוּ הָרַב, הִפִּילָה עַצְמָהּ הַחַיָּה הָרִאשׁוֹנָה מִלְּמַעְלָה אֶל הַתְּהוֹם, וּבְהִתְהַפְּכָהּ בָּאַוִּיר נָפְלָה וְרֹאשָׁהּ עַל גַּבֵּי הַקַּרְקַע הַנֻּקְשָׁה שֶׁל הַמִּישׁוֹר; רְאִינוּהָ בְּנָפְלָהּ עַל קַרְנֶיהָ, בְּקָפְצָהּ שׁוּב מֵרוּם שֶׁל כַּמָּה רֶגֶל, בַּעֲשׂוֹתָהּ שׁוּב קְפִיצָה מֵעַל עַצְמָהּ, בְּעָמְדָה אַחֲרֵי כֵן עַל רַגְלֶיהָ שְׁרוּיָה בִּמְנוּחָה. בְּלִי שׁוּם פַּחַד עָשׂוּ כֵן גַּם הַשְּׁאָר בָּזוֹ אַחֲרֵי זוֹ כְּלוּלְיוֹנִים אֲמִתִּיִם.
"הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָפְלוּ שָׁם נִמְצָא בְּמֶרְחָק לֹא יוֹתֵר מֵחֲמִשִּׁים צַעַד מִמַּחֲנֵנוּ; אוּלָם אָנֹכִי הָיִיתִי כֹּה מִשְׁתָּאֶה לְמַרְאֵה הַקְּפִיצָה הַמְּסֻכָּנָה הַזֹּאת, עַד כִּי שָׁכַחְתִּי אוֹתוֹ רֶגַע אֶת הָרוֹבֶה אֲשֶׁר אָחַזְתִּי בְּיָדַי. הַחַיּוֹת אַף הֵן, כְּנִרְאֶה, הִשְׁתּוֹמְמוּ מְאֹד בִּרְאוֹתָן אֶת פָּנֵינוּ, כִּי בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן לֹא הִרְגִּישׁוּ בָּנוּ. נְבִיחַת הַכְּלָבִים שֶׁנִּשְׁמְעָה אָז הִזְכִּירָה לִי אֶת עַצְמִי וְנָתְנָה בִּינָה בְּלֵב הַחַיּוֹת לְהַכִּיר אֶת הַסַּכָּנָה שֶׁבִּשְׁכֵנוּת זוֹ. הֵן שָׁבוּ אָחוֹר כְּרֶגַע וְקָפְצוּ לְעֵבֶר הָהָר. יָרִיתִי עַל פִּי הַשְׁעָרָה. חָשַׁבְנוּ, כִּי יְרִיָּה זוֹ הָיְתָה לַשָּׁוְא, אַחֲרֵי אֲשֶׁר כָּל הֶחָמֵשׁ הִגִּיעוּ לְרַגְלֵי הָהָר וְהַכְּלָבִים רוֹדְפִים אַחֲרֵיהֶן. בִתְחִלָּה עָלוּ בְקַלּוּת, כְּאִלּוּ הָיוּ לָהֶן כְּנָפַיִם: אַךְ הִבַּטְנוּ וְרָאִינוּ, כִּי אַחַת מֵהֶן נֶחְשֶׁלֶת וְנִרְאֵית מְטַפֶּסֶת וְעוֹלָה בְּקֹשִׁי. הַשְּׁאָר נֶעֶלְמוּ עַד מְהֵרָה מֵעֵינֵינוּ. אַךְ זוֹ הַנֶּחְשֶׁלֶת, בִּרְצוֹתָהּ לִקְפֹּץ מִמָּקוֹם רָם, עָמְדָה בִּמְרוּצָתָהּ וְנָפְלָה עַל צֶלַע הָהָר. כַּעֲבֹר רֶגַע רְאִינוּהָ בְנָפְלָהּ לִפְנֵי כְּלָבֵינוּ.
"קוּדְיָ’ה, פְרַנְק וְהֶנְרִי פָּרְצוּ יַחֲדָּו אֶל הָהָר וְעַד מְהֵרָה שָׁבוּ וְהֵם נוֹשְׂאִים אֶת הַחַיָּה שֶׁהַכְּלָבִים שָׂמוּ קֵץ לְחַיֶּיהָ, קוּדְיָ’ה טִפֵּל בָּהּ: בִּרְאִיָּה רִאשׁוֹנָה נִדְמָה לָנוּ, כִּי גְּדוֹלָה הִיא כְּאַיָּלָה. אַךְ עַל פִּי קַרְנֶיהָ הָרְחָבוֹת וְהַקְּמוּטוֹת וְסִמָּנִים אֲחֵרִים רָאִיתִי, כִּי זוֹ הָיְתָה כִּבְשַׂת הַבָּר, הַיְדוּעָה בֵּין הַצַּיָּדִים בְּשֵׁם בַּעֲלַת־קַרְנַיִם, לִפְעָמִים שֶׁהִיא מְכֻנָּה בַּסְּפָרִים בְּשֵׁם כִּבְשַׂת הֶהָרִים הַמְּסֻלָּעִים, בְּמַרְאֶהָ הַכְּלָלִי הִיא קְרוֹבָה יוֹתֵר לְעֵז אוֹ לְאַיֶּלֶת שָׂדֶה עִם זוּג קַרְנַיִם עֲבֻתּוֹת בְּרֹאשָׁהּ. יָדַעְנוּ, כִּי הַחַיָּה הַזֹּאת הִיא לֹא רָעָה לְמַאֲכָל, בְּיִחוּד לָאֲנָשִׁים הַשְּׁרוּיִים בְּמַצָּב כְּמַצָּבֵנוּ. אַךְ כִּלִינוּ לֶאֱכֹל אֶת סְעֻדָּתֵנוּ, הִשְׁחַזְנוּ קוּדְיָ’ה וְאָנֹכִי אֶת סַכִּינֵינוּ, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר פָּשַׁטְנוּ אֶת הָעוֹר תָּלִינוּ אֶת הַשֶּׁלֶד לְיַד שְׂרִידַי הַדִּישׁוֹן. הַכְּלָבִים קִבְּלוּ בִּשְׂכַר עֲמָלָם סְעֻדָּה כַּאֲשֶׁר אָהֲבָה נַפְשָׁם, וְאָנוּ בִּרְאוֹתֵנוּ צֵידָה נָאָה שֶׁל בָּשָׂר טָרִי תָּלוּי עַל הָעֵץ עִם מַיִם זַכִּים שֶׁל נַחַל שׁוֹטֵף מִתַּחַת, חָשַׁבְנוּ, כִּי כְּבָר נֶחֱלַצְנוּ כָּלִיל מִן הַמִּדְבָּר.
"יָשַׁבְנוּ לְשׂוֹחֵחַ עַל הַדְּבָרִים שֶׁעָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת כָּעֵת. כֶּבֶשׂ־הַבָּר וְהַדִּישׁוֹן יִתְּנוּ לָנוּ מְזוֹן בָּשָׂר שֶׁיַּסְפִּיק לְשָׁבוּעַ יָמִים, לְפָחוֹת. אַךְ כַּאֲשֶׁר יִתַּם, מָה הַסִּכּוּי שֶׁיֵּשׁ לָנוּ לְהַשִּׂיג עוֹד? לְדַעְתֵּנוּ, מְעַט מְאֹד הַסִּכּוּי. בֶּאֱמֶת, אִלּוּ גַם יֵשׁ בַּסְּבִיבָה דִישׁוֹנִים וְכִבְשֵׂי־בָר אֲחֵרִים, וַדַּאי שֶׁמִּסְפָּרָם לֹא רַב, כִּי אִם לְפִי מַרְאֵה עֵינֵינוּ נִשְׁפֹּט, יֵשׁ לָהֶם לַחַיּוֹת כַּלְכָּלָה מְעַטָּה. מִלְּבַד זֹאת, לֹא קַל הַדָּבָר לָצוּד אוֹתָן, כִּי הַחַיּוֹת שֶׁיָּרִינוּ בָּהֶן, נַרְאֶה, שֻׁלְּחוּ אֵלֵינוּ בִּידֵי הַהַשְׁגָּחָה. יָדַעְנוּ, כִּי לֹא בְּצֶדֶק וְלֹא מֵחָכְמָה נַעֲשֶׂה, אִם נִסְמֹךְ עַל נִסִּים, זֹאת אוֹמֶרֶת, כִּי חוֹבָה מוּטֶלֶת עָלֵינוּ, בְּתִתֵּנוּ אֵמוּן בְּגוֹרָלֵנוּ, לַעֲשׂוֹת כָּל מַה שֶׁבְּיָדֵנוּ, כְּדֵי לְהֵחָלֵץ מִן הַסַּכָּנָה. כַּאֲשֶׁר יֶאֱזַל הַמָּזוֹן מִכֵּלֵינוּ, מַה יֵשׁ לָנוּ לַעֲשׂוֹת לְסַפֵּק אוֹתוֹ שׁוּב? בְּמֶשֶׁךְ שָׁבוּעַ יָמִים יִשְׁמַן שׁוֹרֵנוּ. בְּשָׂרוֹ יַסְפִּיק לָנוּ לִזְמַן מָה; אַחֲרֵי כֵן הַסּוּס, אַחֲרֵי כֵן… הַכְּלָבִים… וְאַחֲרֵי כֵן… יֵשׁ לְשַׁעַר כִּי מוֹת נָמוּת בָּרָעָב.
"כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת הָאֵלֶּה הָיוּ נוֹרָאוֹת לַהְגּוֹת בָּהֶן. אִם נִהְיֶה מֻכְרָחִים לְהָמִית אֶת שׁוֹרֵנוּ, לֹא נוּכַל לְהוֹבִיל הָלְאָה אֶת עֶגְלָתֵנוּ; וְכֵיצַד יִשָּׂא אוֹתָנוּ כֻלָּנוּ מִן הַמִּדְבָּר? אַחֲרֵי כֵן, אִם נָבֹא לְהָמִית אֶת הַסּוּס, יוּרַע לָנוּ עוֹד יוֹתֵר, וְלָנוּ לֹא תִהְיֶה עֵצָה אַחֶרֶת בִּלְתִּי אִם לָלֶכֶת בָּרֶגֶל. וְהִנֵּה, שׁוּם אִישׁ לֹא עָבַר עוֹד מֵעוֹלָם אֶת הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל בָּרֶגֶל, וַאֲפִילּוּ לֹא הַצַּיָּדִים; מַה לַּעֲשׂוֹת אֵפוֹא? לָשֶׁבֶת בַּמָּקוֹם שֶׁאָנוּ נִמְצָאִים בּוֹ אִי אֶפְשָׁר. יֵשׁ מְעַט מִן הַצּוֹמֵחַ עַל שְׂפַת הַנְּחָלִים הַשּׁוֹנִים הַיּוֹצְאִים דֶּרֶךְ פִּכְפּוּךְ מִן הָהָר. הֵם מְכֻסִּים עֲצֵי עֲרָבָה, אַךְ הָעֵשֶׂב אֵינֶנּוּ בְּשֶׁפַע וְאֵינוֹ יָכֹל לְסַפֵּק מָזוֹן לְחַיּוֹת־צַיִד דֵּי מִחְיָתֵנוּ, גַּם אִלּוּ הָיוּ בְּיָדֵינוּ הַתַּחְבּוּלוֹת לָצוּד אוֹתָן. בָּרוּר אֵפוֹא לְכֻלָּנוּ, כִּי יֵשׁ צֹרֶךְ לַעֲזֹב אֶת הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה בְּלִי הִתְמַהֲמֵהַּ.
"נִשְׁאֶרֶת שְׁאֵלָה אַחֶרֶת לִפְתֹּר אוֹתָהּ. הַאִם הַמִּדְבָּר מִצַּד צָפוֹן מִשְׂתָּרֵעַ בְּמֶרְחָב כָּזֶה כְּמוֹ שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים אוֹתוֹ כְּבָר מִצַּד דְּרוֹם? כְּדֵי לְהַחְלִיט דָּבָר, גָּמַרְתִּי בְּלִבִּי לָתוּר אֶת הָהָר, בְּעָזְבִי אֶת כָּל בְּנֵי בֵיתִי בַּמַּחֲנֶה עַד שׁוּבִי.
"סוּסֵנוּ כְּבָר שָׂבַע מְנוּחָה וָעֵשֶׂב. שַׂמְתִּי עָלָיו אֻכָּף, לָקַחְתִּי אֶת רוֹבִי וְרָכַבְתִּי עַל סוּסִי. הִתְחַלְתִּי אֶת סִיּוּרִי בְּעָבְרִי בְּרַגְלֵי הָהָר מִצַּד מִזְרָח. בְּכִוּוּן זֶה רָאִיתִי עֵצִים אֲחָדִים דַּלֵּי־מַרְאֶה וּפֹה וְשָׁם מַרְאֵה עֵשֶׂב עַל שֶׁטַח הַמִּישׁוֹר. רָאִיתִי בַּדֶּרֶךְ דִּישׁוֹן וְחַיָּה אַחֶרֶת הַדּוֹמָה לְאַיָּלָה, אַךְ שׁוֹנָה מִכֹּל מַה שֶּׁרָאִיתִי בְּאֹרֶךְ זְנָבָהּ.
"אַחֲרֵי אֲשֶׁר עָבַרְתִּי שְׁמוֹנָה קִילוֹמֶטֶר, עָבַרְתִּי אֶת הַצַּד הַמַּעֲרָבִי שֶׁל הֶהָרִים וְיָכֹלְתִּי לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִשְׂתָּרְעָה דָרוֹמָה. עַד כַּמָּה שֶׁהִגִּיעָה רְאִיָּתִי, לֹא גִלִּיתִי מְאוּמָה מִלְּבַד מִישׁוֹר גָּלוּי, אֲשֶׁר מַרְאֵהוּ הָיָה עוֹד שָׁמֵם יוֹתֵר מִזֶּה שֶׁבַּצָּפוֹן; רַק לְצַד מִזְרָח נִרְאוּ סִמָּנִים אֲחָדִים שֶׁל פּוֹרִיּוּת, אוּלָם גַּם אֵלֶּה לֹא הָיוּ בִּלְתִּי אִם חֶלְקוֹת־אֲדָמָה קְטַנּוֹת מְכֻסּוֹת צְמָחִים דַּלִּים.
"זֶה הָיָה מַרְאֶה עָגוּם לְמַדַּי. עָלֵינוּ בְּהֶכְרַח לַעֲבֹר אֶת כָּל הַמִּדְבָּר עַד אֲשֶׁר נַגִּיעַ לְאֶרֶץ נוֹשֶׁבֶת! לְהִתְאַמֵּץ וּלְהַגִּיעַ אֶל הַגְּבוּל הָאֲמֶרִיקָאִי מִצַּד מִזְרָח בְּמַצָּב שֶׁל מַחֲסוֹר שֶׁאָנוּ שְׁרוּיִים בּוֹ עִם צֶמֶד־בְּהֵמוֹת דַּל, הֲרֵי זֶה שִׁגָּעוֹן. לֹא חָסְרָה לִי הַיְדִיעָה, כִּי מִסְפָּר גָּדוֹל שֶׁל שְׁבָטִים אוֹיְבִים יוֹשְׁבִים בְּכִוּוּן זֶה. וּבְכֵן, אַף אִלּוּ הָיְתָה הָאָרֶץ פּוֹרִיָה לְמַדַּי, לֹא יָכֹלְנוּ לְקַוּוֹת לַעֲבֹר אוֹתָהּ, וְכֵן אִי אֶפְשָׁר הָיָה לָלֶכֶת צָפוֹנָה אוֹ דָרוֹמָה, יַעַן כִּי לֹא נִמְצָא יִשּׁוּב תַּרְבּוּתִי בְּמֶרְחָק רַב מִצַּד זֶה וּמִצַּד זֶה. תִּקְוָתֵנוּ הַיְחִידָה הִיא לַעֲבֹר אֶת הַמִּדְבָּר מִצַּד מַעֲרָב, מִצַּד הַיִּשּׁוּבִים הַמֶּכְּסִיקָאִים לְיַד הַנָּהָר דֶּל־נוֹטְר: מֶרְחָק שֶׁל לְמַעְלָה מִשְּׁלשׁ מֵאוֹת קִילוֹמֶטֶר! כְּדֵי לַעֲבֹר אוֹתוֹ, יֵשׁ לָנוּ צֹרֶךְ קֹדֶם לְחַדֵּשׁ אֶת כֹּחַ בְּהֵמוֹתֵינוּ שֶׁתָּשׁ. עָלֵינוּ גַּם לֶאֱגֹר דֵּי צֵידָה לַדֶּרֶךְ; אַךְ כֵּיצַד לְהַשִּׂיג כָּל זֶה?
"הִתְבּוֹנַנְתִּי וְרָאִיתִי, כִּי הָהָר בְּחֶלְק הַדְּרוֹמִי יֵשׁ לוֹ מוּל הָעֵמֶק שִׁפּוּעַ קַל יוֹתֵר לָרֶדֶת בּוֹ מְאֲשֶׁר בַּצַּד הַצְּפוֹנִי שֶׁשָּׁם פְּתוּחוֹת תְּהוֹמוֹת רַבּוֹת. מִכָּאן הִסַּקְתִּי, כִּי כַּמּוּת רַבָּה יוֹתֵר שֶׁל שֶׁלֶג פְשִׁירָה
פֹּה וְהַמַּיִם יוֹרְדִים בְּדֶרֶךְ זוֹ. הַיּוֹצֵא מִזֶּה, שֶׁהַצַּד הַהוּא פּוֹרֶה יוֹתֵר מִן הַשְּׁאָר. הִמְשַׁכְתִּי דַּרְכִּי עַד הָרֶגַע, שֶׁרָאִיתִי קְבוּצוֹת עֲצֵי עֲרָבָה וְכֹתֶן, שֶׁהֵטִילוּ צֵל עַל זֶרֶם מַיִם הַמַּשְׁקֶה אֶת הָעֵמֶק הַזֶּה. עַד מְהֵרָה הִגַּעְתִּי אֵלָיו וְגִלִּיתִי נַחַל, אֲשֶׁר עַל שְׂפָתוֹ מְקוֹמוֹת־מִרְעֶה הֲגוּנִים יוֹתֵר מֵאֵלֶּה שֶׁל מַחֲנֵנוּ. קָשַׁרְתִּי אֶת סוּסִי אֶל עֵץ וְאָנֹכִי טִפַּסְתִּי וְעָלִיתִי בָּהָר בְּגֹבַהּ יָדוּעַ, כְּדֵי לִזְרֹק מַבַּט־עַיִן עַל הָאָרֶץ מִדָּרוֹם וּמִמַּעֲרָב. לֹא הִגַּעְתִּי עֲדַיִן לְגֹבַהּ רַב וְהִנֵּה נִדְהַמְתִּי לְמַרְאֶה מוּזָר שֶׁל מֶרְחָב רַב הַנִּדְמֶה פָּתוּחַ מִן הַצַּד הַהוּא. אַחֲרֵי אֲשֶׁר נִמְשְׁכָה עֵינִי עַל יְדֵי הַמַּרְאֶה הַמּוּזָר, חָפַצְתִּי לְבָחֳנוֹ מִקָּרוֹב. שַׁבְתִּי אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָזַבְתִּי שָׁם אֶת סוּסִי וְעַד מְהֵרָה עָלִיתִי עָלָיו וְנָסַעְתִּי בְּכִוּוּן זֶה. בִּזְמָן מוּעָט הִגַּעְתִּי אֶל קְצֵה הַתְּהוֹם וְעָמַדְתִּי לְהִתְבּוֹנֵן וְלִרְאוֹת אֶת הָעֵמֶק הַצּוֹחֵק, אֲשֶׁר הִשְׂתָּרֵעַ מִתַּחַת.
"אֵין בְּיָדִי לְתָאֵר כְּמוֹ אֶת רִגְשׁוֹתַי בְּרֶגַע זֶה. רַק אֵלֶּה שֶׁבְּמֶשֶׁךְ יָמִים רַבִּים הָיוּ עֵינֵיהֶם נְעוּצוֹת בְּשִׁמְמַת הַמִּדְבָּר יוּכְלוּ לְתָאֵר לְעַצְמָם אֶת הָרֹשֶׁם שֶׁעָשָׂה עָלַי מַרְאֵה אֲדָמָה פּוֹרִיָה כָּזוּ שֶׁנִּגְלְתָה לְפָנֵי. הַיָּמִים יְמֵי סוֹף הַסְּתָו; הַיַּעַר אֲשֶׁר הִשְׂתָּרֵעַ לְרַגְלַי, עָטוּף בְּמַלְבּוּשֵׁי פְאֵר שֶׁל תְּקוּפַת שָׁנָה זוֹ, נִרְאָה לִי כִּתְמוּנָה שֶׁבָּהּ מַזְהִירִים הַצְּבָעִים הַיְקָרִים בְּיוֹתֵר. זִמְרַת הַצִּפֳּרִים עָלְתָה בִּמְרוֹם הַחֹרְשָׁה וְנִשְּׂאָה בָּאַוִּיר הַסָּפוּג רֵיחַ נִיחוֹחַ.
"עָמַדְתִּי רְגָעִים אֲחָדִים בְּתוֹךְ מִין הִתְפָּעֲלוּת וְעֵינַי נְעוּצוֹת בָּעֵמֶק הַקָּטָן וְהַנֶּחְמָד זֶּה.
לֹא רָאִיתִי שָׁם שׁוּם סִמָּן לְיִשּׁוּב בְּנֵי אָדָם. אֵין שׁוּם עָשָׁן מִמַּעַל לָאִילָנוֹת, אֵין שׁוּם קוֹל מִתַּחַת לָעֳפָאִים, מִחוּץ לְקוֹל הַטֶּבַע הַמִּתְגַּלֶּה בְּרִנְנַת הַצִּפֳּרִים וּבַהֲמוּלַּת הַמַּיִם הַמְּפַכִּים. נִדְמָה, כִּי הָאָדָם לֹא חִלֵּל מִיָּמָיו אֶת גַּן־הָעֵדֶן הַבּוֹדֵד הַזֶּה בַּעֲסָקָיו וּבִיצָרָיו.
"אָמַרְתִּי, כִּי עָמַדְתִּי רְגָעִים אֲחָדִים מַבִּיט וּמַקְשִׁיב; הָיִיתִי עוֹמֵד שָׁם שָׁעוֹת שְׁלֵמוֹת: אַךְ הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁנָּטְתָה לַעֲרֹב הוֹדִיעָה לִי כִּי עָלַי לְמַהֵר וְלָשׁוּב. עָמַדְתִּי בְּמֶרְחָק שְׁלשִׁים קִילוֹמֶטֶר בְּעֵרֶךְ מִמַּחֲנֵנוּ, וְסוּסִי לֹא הָיָה עוֹד רַב־כֹּחַ. מִתּוֹךְ הַחְלָטָה לְהַעֲבִיר מִמָּחֳרָת עִמִּי אֶת בְּנֵי בֵיתִי וְכָל אֲשֶׁר לָנוּ, אָחַזְתִּי בְּרֶסֶן הַסּוּס וְשַׁבְתִּי עַל עִקְבוֹתַי. הָיָה קָרוֹב לַחֲצוֹת הַלַּיְלָה, כַּאֲשֶׁר הִגַּעְתִּי אֶל הַמַּחֲנֶה; מָצָאתִי הַכֹּל כַּשּׁוּרָה; וְרַק מָרִיָּה בִּלְבַדָּהּ הָיְתָה חֲרֵדָה מְאֹד עָלֵי שֶׁאֵחַרְתִּי לָבֹא. אוּלָם שׁוּבִי עִם הַבְּשׂוֹרָה עַל תַּגְלִיתִי עוֹדְדוּ עַד מְהֵרָה אֶת רוּחָהּ. קָבַעְנוּ אֶת תָּכְנִיתֵנוּ שֶׁל חִלּוּף מְקוֹם הַמַּחֲנֶה וְהֶחְלַטְנוּ לָצֵאת לַדֶּרֶךְ מָחָר בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם.
יג הַיַּחְמוּר הַגָּדוֹל
"כַּאֲשֶׁר הֱקִיצוֹנוּ עִם עֲלוֹת הַשַּׁחַר, אָכַלְנוּ פַּת שַׁחֲרִית בְּחִיפָּזוֹן וַהֲכִינוֹנוּ אֶת הָעֲגָלָה לַעֲזֹב אֶת מַחֲנֵנוּ, שֶׁקָּרָאנוּ לוֹ בְּשֵׁם “מַחֲנֵה הַדִּישׁוֹן”. הַנַּחַל קִבֵּל אַחֲרֵי כֵן אֶת הַשֵּׁם “מִפְרַץ צֹאן הַבָּר”. הִגַּעְנוּ אֶל קָצֵהוּ הָעֶלְיוֹן שֶׁל הָעֵמֶק בְּשָׁעָה אַחַת אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִים, בְּעֵרֶךְ. בִּלִּינוּ שָׁם אֶת הַלַּיְלָה. בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי בָּאתִי לְחַפֵּשׂ נָתִיב לָנוּ לַעֲבֹר אֶל תּוֹךְ הָעֵמֶק. עָבַרְתִּי פַּרְסָאוֹת אֲחָדוֹת עַל שְׂפַת הַמִּדְרוֹן, אוּלָם לְתִמְהוֹנִי הָרַב לֹא מָצָאתִי בְּשׁוּם מָקוֹם כִּי אִם תְּהוֹם נוֹרָאָה וּפַחַד בָּא אֶל לִבִּי, כִּי גַן־הָעֵדֶן הַמַּדִּיחַ הַזֶּה אֵין לָגֶשֶׁת אֵלָיו וְכִי לֹא נוֹצַר אֶלָּא לְהָבִיא יֵאוּשׁ בְּלִבֵּנוּ. סוֹף סוֹף הִגַּעְתִּי אֶל קְצֵה הַשִּׁפּוּעַ, שֶׁשָּׁם רְאִיתֶם אֶת הַתְּהוֹם מִתְרוֹמֶמֶת מְעַט מֵחֲמַת שִׁפּוּעַ הַמִּישּׁוֹר. שֵׁם מָצָאתִי נָקִיק, הַפּוֹנֶה יָשָׁר מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה, וּבְתוֹכוֹ רָאִיתִי עִקְבוֹת צַעֲדֵי בַּעֲלֵי חַיִּים מִמִּינִים שׁוֹנִים. הִנֵּה זֶה אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתִּי.
"שַׁבְתִּי אֶל הָעֲגָלָה. וְיַעַן כִּי בְּרֹב הַחֵלֶק שֶׁל הַיּוֹם הִשְׁתַּמַּשְׁתִּי לְשֵׁם הַסִּיּוּרִים הָאֵלֶּה, כְּבָר הָיְתָה הַשָּׁעָה מְאֻחֶרֶת בְּשׁוּבִי אֶל הַמַּחֲנֶה. בִּלִּינוּ לַיְלָה שֵׁנִי בַּמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה שֶׁקָּרָאנוּ אוֹתָם בְּשֵׁם “מַחֲנֵה הָעֲרָבִים”.
"לְמָחֳרָת קַמְנוּ בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם. כַּאֲשֶׁר הִגַּעְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הַנָּקִיק מוֹבִיל מַטָּה, עָצַרְנוּ בְּעַד הָעֲגָלָה. מָרִיָּה וְהַיְלָדִים נִשְׁאֲרוּ סָמוּךְ לַמָּקוֹם, וְאָנֹכִי עִם קוּדְיָ’ה יָרַדְנוּ לַחְקֹר אֶת הָעֵמֶק. הַיְּעָרִים הָיוּ עֲבֻתִּים מְאֹד: כָּל הָעֵצִים נִרְאוּ קְשׁוּרִים בֵּינֵיהֶם עַל יְדֵי עֲנָפִים רְחָבִים, אֲשֶׁר הִתְפַּשְּׁטוּ מִן הָאֶחָד אֶל הַשֵּׁנִי כִּנְחָשִׁים עֲנָקִים. זוֹ הָיְתָה חוּשָׁה לְלֹא מוֹצָא. אַךְ רָאִינוּ, כִּי בַּעֲלֵי הַחַיִּים הָרַבִּים הַמִּתְגוֹרְרִים שָׁם סָלְלוּ דֶרֶךְ לַעֲבֹר.
"הָלַכְנוּ בְּעִקְבוֹת אֵלֶּה, אֲשֶׁר הוֹבִילוּנוּ בְּקַו יָשָׁר עַל שְׂפַת הַנַּחַל. הוּא הָיָה אָז שָׁפָל מְאֹד חֵלֶק גָּדוֹל מֵאֲפִיקוֹ הָיָה חֹרֶב. זוֹ הָיְתָה דֶרֶךְ מְצֻיָּנָה בִּשְׁבִיל הָעֲגָלָה וְאָנוּ נָסַעְנוּ בָּהּ. כִּשְׁלשָׁה מִילִין מֵהַחֵלֶק הַנָּמוּךְ שֶׁל הָעֵמֶק מָצָאנוּ מָקוֹם, אֲשֶׁר שָׁם בָּקַע הָאוֹר בַּיַּעַר וַעֲנָפָיו חָסְמוּ פָּחוֹת אֶת הַמַּעֲבָר. עַל הַחוֹף הַיְמָנִי שֶׁל הַנַּחַל הָיְתָה רָמָה פְּתוּחָה שֶׁהִשְׂתָּרְעָה עַל שֶׁטַח דַּי גָדוֹל וְשָׁם גָּדְלוּ כַּמָּה עֵצִים פְּזוּרִים. הַחֶלְקָה הַזֹּאת, הַנּוֹטָה מוּל הַנַּחַל, הָיְתָה עֲטוּפָה דֶּשֶׁא עֵשֶׂב וּפְרָחִים. זֶה הָיָה מָקוֹם נֶחְמָד; כַּאֲשֶׁר קָרַבְנוּ בָּרְחוּ כַּמָּה בְּעָלֵי חַיִּים נִפְחָדִים לְתוֹךְ הַשִּׂיחִים אֲשֶׁר מִסָּבִיב. עָמַדְנוּ רֶגַע לְהִתְבּוֹנֵן אֶל יְפִי הַתְּמוּנָה. הַצִּפֳּרִים עִם כְּנָפֵיהֶן הַמַּזְהִירוֹת דִלְּגוּ בֵּין הָעֳפָאִים שֶׁל כָּל הַצְּבָעִים, בְּזַמְרָן וּבְצַפְצְפָן וּבְעוּפָן מֵעָנָף אֶל עָנָף. אֵלֶּה הָיוּ תֻּכִּים וְתֻכִּיּוֹת, זְהָבִיּוֹת וְעוֹד מִינֵי עוֹפוֹת מִצְּבָעִים שׁוֹנִים. פַּרְפָּרִים בַּעֲלֵי כְּנָפַיִם רְחָבוֹת רַבּוֹת־גְּוָנִים וּמַזְהִירוֹת בִּצְבָעִים בְּהִירִים עָפוּ מִפֶּרַח אֶל פֶּרַח. אֲחָדִים מֵהֵם הָיוּ גְדוֹלִים כְּצִפֳּרִים יְדוּעִים וַאֲחֵרִים חֲזָקִים עוֹד יוֹתֵר. הֲמוֹן צִפֳּרִים־זְבוּבִים קְטַנִּים, לֹא גְּדוֹלִים מִדְּבוֹרִים, נוֹצְצוּ לְנֹכַח הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲבָנִים טוֹבוֹת וְהִתְנוֹדְדוּ עַל הַגְּבִיעִים שֶׁל פְּרָחִים מִתְפַּתְּחִים.
"אָכֵן, זֶה הָיָה מַחֲזֶה נֶחְמָד. וּבְכֵן גָּמַרְנוּ וְהִסְכַּמְנוּ, קוּדְיָ’ה וְאָנֹכִי, כִּי זֶה הוּא הַמָּקוֹם הָאֶחָד הַמַּתְאִים לִתְקֹעַ בּוֹ אֶת מַחֲנֵנוּ. קָבַעְנוּ בִּשְׁבִיל הַמַּחֲנֶה מָקוֹם, אֲשֶׁר בּוֹ נוּכַל לָשֶׁבֶת עַד אֲשֶׁר תּוּכַלְנָה בַּהֲמוֹתֵינוּ לָשׁוּב לְאֵיתָנָן וְכָל הַזְּמַן הַנָּחוּץ לֶאֱסֹף אֶת הַצֵּידָה הַנְּחוּצָה לְדַרְכֵּנוּ, בַּמִּדְבָּר: בְּקִצּוּר, מַחֲנֶה לְפִי שָׁעָה! וְאָנוּ עוֹדֵנוּ פֹה עַל הַמָּקוֹם הַהוּא! כֵּן, יְדִידִי, הַבַּיִת הַזֶּה נִבְנָה בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁל מַעַר־הַיַּעַר, אֲשֶׁר תֵּאַרְתִּיו לִפְנֵיכֶם זֶה עָתָּה. עוֹד תִּשְׁתּוֹמְמוּ, יוֹתֵר, כַּאֲשֶׁר אֲסַפֵּר לָכֶם, כִּי לֹא הָיָה קַיָּם בָּעֵת הַהִיא נָהָר וְלֹא דוֹמֶה לוֹ.
"הַמָּקוֹם, שֶׁהַמַּיִם מְכַסִּים אוֹתוֹ כַּיּוֹם, הָמָה עָטוּף דֶּשֶׁא נָאֶה עִם עֵצִים פֹּה וְשָׁם, מִקְצָתָם מְאֻחָדִים לִקְבוּצוֹת, מַה שֶּׁשִּׁוָּה לְשֶׁטַח זֶה מַרְאָה שֶׁל מְקוֹם־מִרְעֶה. יָכֹלְנוּ לְתָאֵר לָנוּ בְּדִמְיוֹנֵנוּ, כִּי הָלְאָה מִזֶּה יֵשׁ יִשּׁוּב נֶהְדָּר וְהַמָּקוֹם הַזֶּה שַׁיָּךְ לוֹ.
"לֹא נִשְׁאַרְנוּ פֹּה זְמָן רַב בִּלְתִּי אִם לְסַיֵּר אֶת הַחֶלְקָה. יָדַעְנוּ, כִּי מָרִיָּה מִשְׁתּוֹקֶקֶת לִרְאוֹת פָּנֵינוּ, וּמִהַרְנוּ לָשׁוּב אֶל הָעֲגָלָה. כַּעֲבֹר פָּחוֹת מִשָׁלשׁ שָׁעוֹת אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָמְדָה הָעֲגָלָה, הַמְּכֻסָּה בַּד לָבָן כַּשֶּׁלֶג, בְּאֶמְצַע הַמַּעַר; הַשּׁוֹר וְהַסּוּס, עֲיֵפִים וִיגֵעִים, לָחֲכוּ לְתֵאָבוֹן אֶת הָעֵשֶׂב בַּמִּרְעֶה. הַיְלָדוֹת הִשְׁתַּעַשְׁעוּ עַל הַכַּר הַיָּרֹק בְּצֵל אַחֵד הָאִילָנוֹת הַגְּדוֹלִים, בְּעוֹד אֲשֶׁר מָרִיָּה, קוּדְיָ’ה וּשְׁנֵי הַנְּעָרִים וְאָנֹכִי הָיִינוּ עֲסוּקִים בַּעֲבוֹדוֹת שׁוֹנוֹת בַּמָּקוֹם. הַצִּפֳּרִים עָפוּ מִסָּבִיב לָנוּ, צִיְּצוּ וְצִפְצְפוּ לְתַעֲנוּגָהּ הָרַב שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה הַקְּטַנָּה שֶׁלָּנוּ. הֵן נִגְּשׁוּ קָרוֹב לְמַחֲנֵנוּ, יָשְׁבוּ עַל הָעֵצִים הַסְּמוּכִים: אֵין סָפֵק כִּי הִשְׁתָּאו לְמַרְאֵה הַבְּרִיּוֹת הַמְּשֻׁנּוֹת כָּמוֹנוּ, שֶׁבָּאוּ לְתוֹךְ גְּבוּלָן שֶׁעַד הַיּוֹם לֹא הָיָה שָׁם זָר. הִנֵּה כִּי כֵן לֹא הָיָה שׁוּם חֲשָׁשׁ לִפְגֹּשׁ בָּעֵמֶק הַזֶּה אֶת מִי שֶׁהוּא מִבְּנֵי מִינֵנוּ. הָאֵין זֶה מוּזָר, כִּי מִכָּל הַיְצִירִים הֵטִיל עָלֵינוּ פַּחַד הָאָדָם? אוּלָם כַּךְ הִיא הָאֱמֶת; כִּי יָדֹעַ יָדַעְנוּ, שֶׁמִּבְּנֵי הָאָדָם נוּכַל לִמְצֹא בַּמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה רַק אִינְדִיאָנִים, אוֹיְבִים אֲשֶׁר לֹא יֵדְעוּ רַחֵם.
"קֵץ הַיּוֹם הָלַךְ וְקָרַב. גָּמַרְנוּ בְּלִבֵּנוּ לִבְלִי עֲשׂוֹת עוֹד מְאוּמָה וְלָנוּחַ. רַבּוֹת עָמַלְנוּ וְטָרַחְנוּ בְּהוֹבִילֵנוּ אֶת הָעֲגָלָה בַּאֲפִיק הַנַּחַל. הָיָה צֹרֶךְ לְהַסִּיעַ אֶת הָאֲבָנִים מִן הַדֶּרֶךְ וְלִפְעָמִים גַּם לִסְלֹל מְסִלָּה בַּגַּרְזֶן דֶּרֶךְ הַשִּׂיחִים הַסְּבוּכִים. אוּלָם כָּעֵת הִתְגַּבַּרְנוּ עַל כָּל הַקְּשָׁיִים וְאָנוּ שְׁרוּיִים בְּנַחַת, כְּאִלּוּ הִגַּעְנוּ לְנָוֶה נָאֶה. קוּדְיָ’ה הִבְעִיר אֵשׁ וְהֵקִים מִמַעַל לָהּ כִּירָה בָּאַוִּיר, שֶׁתָּלָה עָלֶיהָ אֶת הַסִּירִים וְאֶת הַקַּלָּחוֹת: הִכִּירָה בְּנוּיָה מִשְׁנֵי מַקְלוֹת מְקֻלְשָׁנִים תְּקוּעִים בָּאֲדָמָה מִשְׁנֵי צִדֵּי הָאֵשׁ וּמוֹט אָרֹךְ הוּשַׂם בִּמְאֻזָּן עַל שְׁנֵי הַקִּלְשׁוֹנִים. כִּירָה כָּזוֹ מְקִימִים הוֹלְכֵי יְעָרִים, כְּדֵי לְבַשֵּׁל אֲרֻחוֹתֵיהֶם תַּחַת כִּפַּת הַשָּׁמַיִם.
"בִּזְמָן מוּעָט מִלְּאוּ אֶת הַקַּלַּחַת מַיִם זַכִּים וְכַעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה רָתְחוּ לִקְלֹט אֶת הַקָּפֶה הַנּוֹתֵן רֵיחַ. שְׁאֵרִית הַדִּישׁוֹן, שֶׁתָּלוּ מֵעַל הָאֵשׁ, נִצְלְתָה וְנִבְשְׁלָה בַּלֶּהָבוֹת, מָרִיָּה הִצִּיבָה אֶת הָאַרְגָּז הַגָּדוֹל הַמְּכֻסֶּה מַפָּה לְבָנָה בְּיוֹם אֶתְמוֹל. הַסְּפָלִים וְהַצַּלָּחוֹת שֶׁל בְּדִיל, אֲשֶׁר שֻׁטְּפוּ יָפֶה וְנוֹצְצוּ כְּכֶסֶף, עָמְדוּ בְּשׁוּרָה יְשָׁרָה. אַחֲרֵי אֲשֶׁר גָּמַרְנוּ אֶת כָּל הַהֲכָנוֹת, יָשַׁבְנוּ מִסָּבִיב לַמְּדוּרָה וְחִכִּינוּ לִגְמַר בִּשּׁוּלוֹ שֶׁל בְּשַׂר־הַצַּיִד הַטָּעִים. קוּדְיָ’ה תָּלָה אֶת נֵתַח הַבָּשָׂר בְּחֶבֶל אָרֹךְ בְּאֹפֶן כָּזֶה, שֶׁעַל יְדֵי תְּנוּעָה פְּשׁוּטָה הִסְתּוֹבֵב מִסָּבִיב לְעַצְמוֹ, כְּאִלּוּ הָיָה מְחֻבָּר לְשַׁפּוֹד מְעֻלֶּה. פִּתְאֹם הִתְעוֹרַרְנוּ לַקּוֹל שֶׁיָּצָא מִן הַיַּעַר וְהִתְפַּשֵּׁט עַל הַמַּעַר. זֶה הָיָה קוֹל אָטוּם שֶׁל חֲרִיקַת עָלִים יְבֵשִׁים נִכְבָּשִׁים עַל יְדֵי פַּרְסוֹת חַיָּה גְדוֹלָה. כָּל הָעֵינַיִם נִפְנוּ תֵּכֶף לָעֵבֶר הַהוּא. עַד מְהֵרָה הוֹפִיעוּ שָׁלשׁ חַיוֹת גַּסּוֹת בִּמְבוֹא הַמַּעַר וְנִרְאֶה הָיָה, כִּי רְצוֹנָן לַעֲבֹר בַּמָּקוֹם הַזֶּה.
"בִּרְאִיָּה רִאשׁוֹנָה חָשַׁבְנוּ, כִּי אֵלֶּה הֵן אַיָּלוֹת, כָּל אַחַת מִן הַחַיּוֹת הָאֵלֶּה נָשְׂאָה זוּג שֶׁל קַרְנַיִם מְסֹעָפוֹת; אוּלָם בּוֹ בַּזְּמָן הִבְדִּיל אוֹתָן זְנָבָן הַגָּדוֹל מִכָּל הַמִּינִים שֶׁכְּבָר פָּגַשְׁנוּ. אַחַת מֵהֶן הָיְתָה גְדוֹלָה כִּמְעַט כְּסוּס; וְעַל יְדֵי קַרְנֵיהֶן הַגְּדוֹלוֹת, שֶׁעָלוּ בְּרוּם כַּמָּה רֶגֶל מִמַּעַל לְרֹאשָׁן, נִרְאוּ בְּעֵינֵי רוֹאֵיהֶן עוֹד גְּדוֹלוֹת יוֹתֵר. וּלְמַרְאֵה הַקַּרְנַיִם הָעֲנֵפוֹת וְהַכְּפוּפוֹת הָאֵלֶּה חָשַׁבְנוּ אוֹתָן לְאַיָּלוֹת; וְאָמְנָם הַדִּמְיוֹן הָיָה רַב. אוּלם מַה רַב הַהֶבְדֵל מֵאַיְלוֹת הַבָּר שֶׁפּוֹגְשִׁים בְּגַנֵּינוּ וּבִיעָרֵינוּ! אֵלֶּה הָיוּ יַחְמוּרִים… הַיַּחְמוּר הַגָּדוֹל שֶׁל הַרְרֵי הַסְּלָעִים.
"בְּצֵאתָן מִסִּבְכֵי הַיַּעַר, הָלְכוּ לְפָנִים זֶה בְצַד זֶה בַּהֲלִיכָה גֵאָה, שֶׁהֵעִידָה עַל הַבִּטָּחוֹן בְּכֹחָן וּבְקוֹמָתָן וְגַם בָּזֶה, שֶׁנִּשְׁקָן הַנּוֹרָא אֲשֶׁר בְּרֹאשָׁן יָטִיל אֵימָה עַל אוֹיְבֵיהֶן.
"סוֹף סוֹף רָאוּ עֵינֵיהֶן אֶת עֶגְלָתֵנוּ וְאֶת הָאֵשׁ, דְּבָרִים בִּלְתִּי יְדוּעִים לָהֶן עַד הַיּוֹם. הֵן עָמְדוּ פִּתְאֹם, הֵנִיעוּ בְּרֹאשָׁן, שָׁאֲפוּ אֲוִיר וְהִמְשִׁיכוּ לְהִתְבּוֹנֵן רְגָעִים אֲחָדִים מִתּוֹךְ הַבָּעָה שֶׁל הִשְׁתּוֹמְמוּת. " – עַתָּה הֵן אוֹמְרוֹת לִבְרֹחַ – לָחַשְׁתִּי עַל אָזְנוֹ שֶׁל קוּדְיָ’ה יְדִידִי – בְּעוֹד רֶגַע יִשְׂאוּ רַגְלֵיהֶן וְיִמָּלְטוּ וְעַד מְהֵרָה יִהְיוּ מִחוּץ לְמֶרְחַק הַיְרִיָּה מֵרוֹבִי.
"תָּפַשְׂתִּי אֶת הָרוֹבֶה אַךְ נִגְלוּ הַחַיּוֹת וַאֲחַזְתִּיו סָמוּךְ לִי בֵּין בִּרְכַּי. הֶנְרִי וּפְרַנְק אַף הֵם לָקְחוּ אֶת נִשְׁקָם בְּיָדָם.
" – חֲבַל, אָדוֹן רוֹף! – קָרָא קוּדְיָ’ה – כָּל אַחַת שְׁמֵנָה כְּשֻׁמֵּן חֲזִיר.
"שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי, אִם לֹא טוֹב אֶעֱשֶׂה בְּקָרְבִי אֲלֵיהֶן עוֹד מְעַט, וְהִנֵּה, לְתִמְהוֹנֵנוּ הַגָּדוֹל, תַּחַת לִפְנוֹת וְלָשׁוּב אֶל הַיַּעַר, פָּסְעוּ עוֹד פְּסִיעוֹת אֲחָדוֹת לְפָנִים, עָמְדוּ שׁוּב, נִעַנְעוּ רֹאשָׁן וְהֵרִיחוּ אֶת הָאַוִּיר, כְּמוֹ שֶׁכְּבָר עָשׂוּ זֶה עָתָּה. אָמַרְתִּי, כִּי הַדָבָר הִפְלִיא אֶת כֻּלָּנוּ, מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמַעְנוּ מְסַפְּרִים, כִּי הַיַּחְמוּר הוּא בַּעַל־חַיִּים נָבוֹן מְאֹד. וְאָמְנָם כֵּן הֵם בְּשָׁעָה שֶׁהֵם מַכִּירִים בְּסַכָּנָה; אוּלָם, כְּמוֹ הָרֹב שֶׁל הַחַיּוֹת מִמִּין הַדִּישׁוֹנִים וְהָאַיָּלוֹת, אֵין הֵם נִמְנָעִים מִגֶּשֶׁת אֶל דָּבָר חָדָשׁ לָהֶם. סַקְרָנוּתָם הִקְטִינָה אֶת הַמֶּרְחָק שֶׁהִפְרִיד בֵּינֵינוּ, וַאֲנִי קִוִּיתִי, כִּי הֵם יָבֹאוּ עוֹד סָמוּךְ לָנוּ וְעַל כֵּן פָּקַדְתִּי עַל בְּנֵי לִוְיָתִי לָשֶׁבֶת דּוּמָם וְלִבְלִי הַשְׁמִיעַ שׁוּם קוֹל.
"הָעֲגָלָה עִם הַבַּד הַלָּבָן וְהַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָלֶיהָ הִיא, כַּנִּרְאֶה, הָיְתָה הַדָּבָר הָעִקָּרִי שֶׁמָּשַׁךְ אֶת עֵינֵי אוֹרְחֵינוּ הַזָּרִים. הֵם הִתְבּוֹנְנוּ אֵלֶיהָ בְּעֵינַיִם מַבִּיעוֹת הִשְׁתּוֹמְמוּת. אַחֲרֵי כֵן פָּסְעוּ עוֹד פְּסִיעוֹת אֲחָדוֹת לְפָנִים, עָמְדוּ שׁוּב וְהָלְכוּ לְפָנִים בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית וְעָמְדוּ מִלֶּכֶת עוֹד הַפַּעַם.
"בַּעֲמֹד הָעֲגָלָה בְּמֶרְחַק־מָה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ לְיַד הַמְּדוּרָה, נִמְצְאָה הָעֲגָלָה בֵּינֵינוּ וּבֵין הַחַיּוֹת בְּקָרְבָן אֵלֶיהָ. אַךְ הַחַיָּה הַהוֹלֶכֶת בְּרֹאשׁ הָיְתָה בְּתוֹךְ טַחֲוֵי הָרוֹבֶה שֶׁלִּי. לֹא חָפַצְתִּי לְהַמְתִּין עוֹד. קָלַעְתִּי אֶל הַמָּקוֹם הַקָּרוֹב בְּיוֹתֵר אֶל הַלֵּב, לְפִי הַשְׁעָרָתִי, וְהִרְפֵּיתִי מִמַּקּוֹר הָרוֹבֶה. “הֶחְטֵאתִי!” – קָרָאתִי לְעַצְמִי בִּרְאוֹתִי אֶת שְׁלשׁ הַחַיּוֹת שָׁבוֹת עַל עִקְבֵיהֶן וְהוֹלְכוֹת מִזֶּה, כְּאִלּוּ לֹא קָרָה דָבָר. מַה שֶׁנִּרְאָה לָנוּ מוּזָר הוּא זֶה, שֶׁלֹּא דִלְּגוּ כְּמוֹ כָּל הָאַיָּלוֹת; הֵן הָלְכוּ בִּפְסִיעוֹת גַּסּוֹת וּבִמְהִירוּת כְּמוֹ הַסּוּס בְּדָהֳרוֹ.
"הַכְּלָבִים, שֶׁקּוּדְיָ’ה עָצַר אוֹתָם עַד כֹּה, נִשְׁמְטוּ וְרָדְפוּ אַחֲרֵיהֶן מִתּוֹךְ נְבִיחוֹת. הַיַּחְמוּרִים וְהַכְּלָבִים הָיוּ עַד מְהֵרָה מִחוּץ לִרְאִיָּתֵנוּ; אַךְ בְּמֶשֶׁךְ זְמַן מָה שָׁמַעְנוּ אֶת אִוְשַׁת הֶעָלִים שֶׁרָמְסוּ עֲלֵיהֶם וּמְרוּצַת הַכְּלָבִים שֶׁרָדְפוּ אַחֲרֵי הַחַיּוֹת.
"אָנֹכִי לֹא הֶאֱמַנְתִּי, כִּי יֵשׁ לָהֶם לִכְלָבֵינוּ אֵיזֶה סִכּוּי לְהַשִּׂיג אוֹתָן, וְלֹא הָיָה בִּי חֵשֶׁק לָלֶכֶת אַחֲרֵיהֶם. אוּלָם פִּתְאֹם שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל הַכְּלָבִים בְּנָבְחָם וְהַנְּבִיחוֹת עָבְרוּ לְיִלְלוֹת פַּחַד, כְּאִלּוּ עָמְדוּ בְּמִלְחָמָה קָשָׁה.
" – אֶפְשָׁר שֶׁפָּצַעְתִּי אֶת הַחַיָּה וְהַכְּלָבִים הִשִּׂיגוּהָ… הָבָה קוּדְיָ’ה, נָרוּצָה נָא אַחֲרֵיהֶם וְנִרְאֶה אֶת הַדָּבָר. וְאַתֶּם, יְלָדִים, שְׁבוּ פֹּה עִם אִמְּכֶם וְשִׁמְרוּ עָלֶיהָ.
"תָּפַשְׂתִּי אֶת הָרוֹבֶה שֶׁל הֶנְרִי, וּבְלִוְיַת קוּדְיָ’ה עָבַרְתִּי אֶת הַמַּעַר וְהָלַכְתִּי בְּעִקְבוֹת הַיַּחְמוּרִים וְהַכְּלָבִים, וּבְחָדְרִי אֶל סְבַךְ הַיַּעַר, הִתְבּוֹנַנְתִּי וְרָאִיתִי כִּי הֶעָלִים הָיוּ כְּתוּמִים בְּדָם.
"רַצְנוּ אֵפוֹא בְּכָל כֹּחֵנוּ דֶרֶךְ הַשִּׂיחִים הַסְּבוּכִים. אָנֹכִי עָבַרְתִּי אֶת חֲבֵרִי, אֲשֶׁר הָיָה מָהִיר פָּחוֹת מִמֶּנִּי, וּמֻנְהָג עַל פִּי הַקּוֹל הַצָּרוּד שֶׁל הַכְּלָבִים הִגַּעְתִּי חִישׁ עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם. הַיַּחְמוּר הָיָה כּוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו וְהֵגֵן עַל עַצְמוֹ בְּקַרְנָיו, בְּעוֹד אֲשֶׁר אֶחָד מִן הַכְּלָבִים מָתוּחַ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמְיַלֵּל מִכְּאֵב. הַכֶּלֶב הַשֵּׁנִי, הַמֻּכְשָׁר עוֹד לְמִלְחָמָה, הִתְאַמֵּץ לִתְפֹּשׂ אֶת הַחַיָּה מֵאָחוֹר, אוּלָם הִיא הִסְתּוֹבְבָה בְּחוּג עַל בִּרְכֶּיהָ, כְּמוֹ קוֹרָה מְסַבֶּבֶת, וְתָמִיד הֶעֱמִידָה לְמוּלוֹ, אֶת קַרְנֶיהָ הַמְטִילוֹת אֵימָה, בִּרְצוֹתוֹ לִתְקֹף אוֹתָהּ.
"חָשַׁשְׁתִּי שֶׁהַיַּחְמוּר יִפְגַּע סוֹף סוֹף בְּכַלְבִּי הַנֶּאֱמָן. יָרִיתִי אֵפוֹא בְּחִפָּזוֹן וּבְלִי הִתְמַהְמֵהַּ רַצְתִּי כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַחַיָּה בְּמַטֵּה רוֹבִי. הִכִּיתִי בְּכָל כֹּחִי וּפָגַעְתִּי בָּרֹאשׁ, אַךְ מַכָּתִי לֹא הִצְלִיחָה וּמִתּוֹךְ הַמַּאֲמָץ נָפַלְתִּי בְּדִיּוּק בְּאֶמְצַע הַקַּרְנַיִם הָעֲנֵפוֹת! זָרַקְתִּי אֶת רוֹבִי, תָּפַשְׂתִּי אֶת קַרְנֵי הַיַּחְמוּר בִּקְצוֹתֵיהֶן וּבִקַּשְׁתִּי לְהֵחָלֵץ. אַךְ לֹא הִסְפַּקְתִּי. הַחַיָּה עָמְדָה עַל רַגְלֶיהָ וּבִתְנוּעָה כַּבִּירָה שֶׁל רֹאשָׁהּ זָרְקָה אוֹתִי בַּאַוִּיר בְּגֹבַהּ גָּדוֹל. נָפַלְתִּי עַל סְבַךְ עָבֶה שֶׁל שִׂיחִים וַעֲנָפִים; אוּלָם אָנֹכִי אָחַזְתִּי בָהֶם בְּנָפְלִי וְלֹא הִרְפֵּיתִי מֵהֶם, וְהַדָּבָר הַזֶּה הִצִּילֵנִי.
"הַחַיָּה הַזּוֹעֶמֶת קָפְצָה מִתַּחְתַּי וְהִיא מִשְׁתּוֹמֶמֶת כֻּלָּהּ כִּי לֹא יָכְלָה לְהַשִּׂיגֵנִי, וַדַּאי, אִלּוּ נָפַלְתִּי לָאָרֶץ תַּחַת לֶאֱחֹז בָּעֲנָפִים, כִּי אָז הָיְתָה קוֹרַעַת אוֹתִי לִקְרָעִים.
בְּמֶשֶׁךְ רְגָעִים אֲחָדִים נִשְׁאַרְתִּי בְּלִי תְנוּעָה בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְרַקְתִּי וְהִתְבּוֹנַנְתִּי אֶל מַה שֶּׁעָבַר מִתַּחְתָּי. הַכֶּלֶב הִמְשִׁיךְ אֶת הַתְקָפָתוֹ; אַךְ נִרְאֶה הָיָה, כִּי בִהְיוֹתוֹ נִפְחָד מִכִּשְׁלוֹנוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, הִסְתַּפֵּק רַק לִנְשֹׁךְ אֶת הַיַּחְמוּר בְּכָל עֵת שֶׁיָּכֹל לִתְפֹּשׂ בְּצַלְעוֹ. הַכֶּלֶב הַשֵּׁנִי, אֲשֶׁר רָבַץ עַל הַשִּׂיחִים, הוֹסִיף לְהוֹצִיא נְאָקוֹת.
"קוּדְיָ’ה, אֲשֶׁר עֲבַרְתִּיו הַרְבֵּה בִּמְרוּצָתִי, הוֹפִיעַ אוֹתוֹ רֶגַע, רְאִיתִיו מְגַלְגֵּל מֵהִשְׁתּוֹמְמוּת אֶת הַלֹּבֶן שֶׁבְּעֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת, כַּאֲשֶׁר רָאָה אֶת הָרוֹבֶה מוּטָל לָאָרֶץ וְאוֹתִי לֹא רָאָה בְּשׁוּם מָקוֹם. לֹא הִסְפַּקְתִּי לְהוֹצִיא מִפִּי קוֹל, כְּדֵי לְהַזְהִירוֹ עַל הַסַּכָּנָה, וְהַיַּחְמוּר הִנֵּה זֶה רָאָה אוֹתוֹ, וּבְהַשְׁפִּילוֹ רֹאשׁוֹ, הִשְׂתָּעֵר עָלָיו בִּשְׁאָגָה שֶׁל זַעַם מְמֻשָּׁךְ.
"רָעַדְתִּי מֵחֲרָדָה לְגוֹרַל מְשָׁרְתִי וִידִידִי הַנֶּאֱמָן. הוּא נָשָׂא רֹמַח חָזָק שֶׁל אִינְדִיאָנִי, אֲשֶׁר מָצָא בַמַּחֲנֶה אַחֲרֵי הַטֶּבַח שֶׁל בְּנֵי לִוְיָתֵנוּ; אוּלָם לֹא קִוִּיתִי, כִּי יִהְיֶה מְסֻגָּל לַהֲדֹף אָחוֹר הַתְקָפָה מְהִירָה כָּזֹאת. חָשַׁבְתִּי, כִּי מְשֻׁתָּק הוּא מִפַּחַד וְאָמַרְתִּי בְּלִבִּי, כִּי עוֹד רֶגַע וְאֶרְאֶה אוֹתוֹ כּוֹרֵעַ מְדֻקָּר עַל יְדֵי הַקַּרְנַיִם הַחַדּוֹת שֶׁל הַיַּחְמוּר. זִלְזַלְתִּי בְּאֹפֶן מוּזָר בְּכֹחוֹ שֶׁל קוּדְיָ’ה יְדִידִי הָאַמִּיץ. כַּאֲשֶׁר הָיוּ הַקַּרְנַיִם מַהֲלַךְ שְׁנֵי צְעָדִים מֵחָזֵהוּ, קָפַץ בִּזְרִיזוּת מֵאֲחוֹרֵי אִילָן וְהַיַּחְמוּר הֶעֱבִיר אוֹתוֹ בִּמְרוּצָתוֹ בְּזַעַם. הַתְּנוּעָה הַזֹּאת הָיְתָה כֹּה מְהִירָה, עַד כִּי חָשַׁבְתִּי שֶׁקּוּדְיָ’ה נָפַל; אַךְ עַד מְהֵרָה רְאִיתִיו תּוֹקֵעַ אֶת חֲנִיתוֹ לְתוֹךְ צַלְעוֹת הַחַיָּה. שׁוּם לוֹחֵם עִם שְׁוָרִים בְּכָל סְפָרַד לֹא הָיָה עוֹשֶׂה כָּזֹאת בְּיֶתֶר זְרִיזוּת מִמֶּנּוּ.
"הוֹצֵאתִי קְרִיאַת גִּיל לְמַרְאֵה הַגּוּף הַגָּדוֹל הַזֶּה הַמִּתְגַּלְגֵּל עַל פְּנֵי הָאָרֶץ, וּבְרִדְתִּי מֵעַל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם יָשַׁבְתִּי, רַצְתִּי אֵלָיו. בְּבוֹאִי מָצָאתִי אֶת הַיַּחְמוּר בְּתוֹךְ פִּרְפּוּרֵי הַמָּוֶת וְקוּדְיָ’ה עוֹמֵד וּמַבִּיט עַל קָרְבָּנוֹ מִתּוֹךְ מֶבָּט שֶׁל אֹשֶׁר וְנִצָּחוֹן.
" – אָדוֹן, קָרָא קוּדְיָ’ה בְּקוֹל רְצִינִי שֶׁהִבִּיעַ גַּאֲוָה שֶׁל מְנַצֵּח, אָדוֹן רוֹף, הַכּוּשִׁי שֶׁלְּךָ שִׁלֵּם לַחַיָּה כְּפָעֳלָהּ לֹא תּוֹסִיף עוֹד לִדְקֹר אֶת הַנַּבְחָן". וְקוּדְיָ’ה לִטֵּף אֶת הַכֶּלֶב, שֶׁסָּבַל מְאֹד מִנְגִיחוֹת הַקַּרְנַיִם שֶׁל הַיַּחְמוּר.
"הֶנְרִי אֲשֶׁר שָׁמַע אֶת רַעַשׁ הַמִּלְחָמָה לֹא אֵחַר לָבוֹא אֵלֵינוּ. הוּא לֹא יָכֹל עוֹד לָשֶׁבֶת בַּמַּחֲנֶה. לְאָשְׁרֵנוּ מָצָא אֶת רוֹבֵהוּ שָׁלֵם. וּבְכָל זֹאת הוֹצִיא קוּדְיָ’ה אֶת סַכִּינוֹ וְהִתְחִיל שׁוֹחֵט אֶת בַּעַל הַחַיִּים לְפִי כָּל כְּלָלֵי הָאֳמָנוּת. מִשְׁקָלוֹ הָיָה וַדַּאי אֶלֶף לִיטְרָאוֹת, וְאִי אֶפְשָׁר הָיָה לָנוּ לְהַעֲבִירוֹ בְּלִי עֶזְרַת הַסּוּס וְהַשּׁוֹר. וְעַל כֵּן הֶחְלַטְנוּ לְהַפְשִׁיל עוֹרוֹ וּלְנַתְּחוֹ לִנְתָחִים בּוֹ בַמָּקוֹם. לְשֵׁם כַּךְ הָיָה צֹרֶךְ לָשׁוּב אֶל הַמַּחֲנֶה לְבַקֵּשׁ אֶת הַמַּכְשִׁירִים הַנְּחוּצִים וּלְבַשֵּׂר בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אֶת הַבְּשׂוֹרָה עַל הַצְלָחָתֵנוּ. אַחֲרֵי כֵן חָזַרְנוּ לִגְמֹר אֶת עֲבוֹדָתֵנוּ. לִפְנֵי שְׁקִיעַת הַחַמָּה הָיוּ לָנוּ כְּאֶלֶף לִיטְרָאוֹת בָּשָׂר טָרִי תָּלוּי עַל עֵצִים, אֲשֶׁר הִקִּיפוּ אֶת מַחֲנֵנוּ הַקָּטָן.
יד הַתַּחַשׁ
"מִמָּחֳרַת הַיּוֹם קַמְנוּ בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם. אָכַלְנוּ פַּת שַׁחֲרִית מִקְּצִיצוֹת בְּשַׂר הַיַּחְמוּר עִם קָפֶה; אַחֲרֵי כֵן הִתְיָעַצְנוּ, מַה יֵשׁ לָנוּ לַעֲשׂוֹת מִן הַנָּחוּץ בְּיוֹתֵר. יֵשׁ לָנוּ דֵי בָּשָׂר שֶׁיַּסְפִּיק לָנוּ לְדֶרֶךְ אֲרֻכָּה. אֵין לָנוּ אֶלָּא לְהַכְשִׁירוֹ כְּדֵי שֶׁיַעֲמֹד לְאֹרֶךְ יָמִים. אַךְ כֵּיצַד נַעֲשֶׂה זֹאת, אִם אֵין בְּיָדֵינוּ, אַף קֹרְטוֹב שֶׁל מֶלַח? הַקֹּשִׁי הַזֶּה נִדְמָה לָנוּ רֶגַע כְּאֵין פִּתְרוֹן לוֹ. אוֹמֵר אֲנִי רֶגַע אֶחָד, כִּי חִישׁ נִזְכַּרְתִּי שֶׁאֶפְשָׁר לִשְׁמֹר אֶת הַבָּשָׂר בְּלִי מֶלַח עַל יְדֵי תַּחְבּוּלָה שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים בָּהּ הַסְּפָרַדִּים וְגַם יוֹשְׁבַי הָאֲרָצוֹת שֶׁהַמֶּלַח שָׁם בְּיֹקֶר. עַל פִּי שִׁיטָה זוֹ נוֹהֲגִים בְּכָל מָקוֹם הַצַּיָּדִים הָרוֹצִים לְשַׁמֵּר אֶת הַבָּשָׂר שֶׁל תּוֹר אוֹ שֶׁל חַיָּה אַחֶרֶת שֶׁעָלָה בְּיָדָם לְהָמִית. הַבָּשָׂר הַמְּיֻבָּשׁ בְּדֶרֶךְ זוֹ מְכֻנֶּה בִּסְפָרַדִּית “טַסַיָ’ה”.
"קוּדְיָ’ה וְאָנֹכִי נִגַּשְׁנוּ מִיַּד לָעֲבוֹדָה. בַּתְּחִלָּה הִבִעַרְנוּ אֵשׁ גְּדוֹלָה, שֶׁזָּרַקְנוּ לְתוֹכָהּ הַרְבֵּה עֲנָפִים שֶׁל עֵצִים יְרֻקִּים שֶׁזֶּה עַתָּה כְּרַתְנוּם. הַלֶּהָבָה עָלְתָה לְאַט וְהִיא עֲטוּפָה בַּעֲטִיפָה גְדוֹלָה שֶׁל עָשָׁן, תָּקַעְנוּ יְתֵדוֹת חַדּוֹת רַבּוֹת בָּאֲדָמָה מִסָּבִיב לַמְּדוּרָה וְקָשַׁרְנוּ חֲבָלִים בֵּין אַחַת לַשְּׁנִיָּה, אֶת בִּתְרֵי הַיַּחְמוּר שַׂמְנוּ עַל הָאָרֶץ, הָעֲצָמוֹת לְבַד, וְאֶת הַבָּשָׂר נִתַּחְנוּ לִרְצוּעוֹת אֲרֻכּוֹת, כְּשָׁלשׁ רַגְלַיִם אֹרֶךְ הָאַחַת, וְאֶת הָרְצוּעוֹת הָאֵלֶּה תָּלִינוּ בַּחֲבָלִים לְנֹכַח הֶעָשָׁן וְחֹם הָאֵשׁ, בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יִצָּלֶה הַבָּשָׂר. עָלֵינוּ הָיָה רַק לְהַשְׁגִּיחַ עַל הָאֵשׁ שֶׁלֹּא תִכְבֶּה וְלִשְׁמֹר מִזְּמָן לִזְמָן, שֶׁלֹּא יָבֹאוּ הַזְּאֵבִים וְהַכְּלָבִים לַחֲטֹף מִמֶּנּוּ מִן הַבָּשָׂר הַתָּלוּי עַל הַחֲבָלִים. מִקֵּץ שְׁלשָׁה יָמִים, הָיָה כָּל בְּשַׂר הַיַּחְמוּר מְיֻבָּשׁ וְרָאוּי לְהַעֲבִירוֹ לְמֶרְחַקִּים בְּלִי סַכָּנָה שֶׁיִּתְקַלְקֵל.
"בְּמֶשֶׁךְ שְׁלשֶׁת הַיָּמִים הָאֵלֶּה נִשְׁאַרְנוּ לָשֶׁבֶת בְּקֵרוּב מָקוֹם אֶל הַמַּחֲנֶה. אָמְנָם יָכֹלְנוּ לָצוּד עוֹד צַיִד בְּלֶכְתֵּנוּ אֶל הַיַּעַר, אַךְ הָיָה לָנוּ בָּשָׂר דֵּי צָרְכֵּנוּ; מִלְּבַד זֹאת לֹא הָיָה בִּרְצוֹנֵנוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ, בְּלִי הֶכְרַח, גַּם בִּמְעַט מֵאֲבַק־הַשְׂרֵפָה שֶׁהָיָה לָנוּ; לָאַחֲרוֹנָה, הִנֵּה גִלִּינוּ בַּסְּבִיבָה עֲקֵבוֹת שֶׁל דֻּבִּים וּנְמֵרִים. לֹא חָפַצְנוּ לִפְגֹּשׁ אֶחָד מִן הָאוֹרְחִים הָאֵלֶּה בְּסִבְכֵי הַיְעָרוֹת הָאֲפֵלִים, וּכְדֵי לִמְנֹעַ מִי שֶׁהוּא מֵהֶם לַעֲשׂוֹת בִּקּוּר בְּמַחֲנֵנוּ בִּשְׁעַת שְׁנָתֵנוּ, שָׁקַדְנוּ לִשְׁמֹר עַל הַמְּדוּרָה שֶׁתִּבְעַר מִסָּבִיב לַעֲגָלָה בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַלַּיְלָה. וּבְכָל זֹאת לֹא חָסַרְנוּ גַּם בָּשָׂר טָרִי, וְגַם מִן הַמִּין הַמְּשֻׁבָּח בְּיוֹתֵר וְהֶעָדִין בְּיוֹתֵר. בְּיָדִי עָלָה לַהֲרֹג תַּרְנְגֹל־בָּר, שֶׁנִּכְנַס לַיַּעַר בְּלִוְיַת כַּמָּה חֲבֵרִים. זֶה הָיָה עוֹף כַּבִּיר וּמִשְׁקָלוֹ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים לִיטְרָאוֹת, וּלְמוֹתָר לְסַפֵּר לָכֶם, כִּי בְּשָׂרוֹ עָרַב לְחִכֵּנוּ לֹא פָּחוֹת מִבְּשַׂר בְּנֵי מִינוֹ, שֶׁמְּגַדְּלִים בִּשְׁקִידָה בַּחֲצַר הָעוֹפוֹת.
"בְּסוֹף הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הָיָה בְּשַׂר הַיַּחְמוּר יָבֵשׁ כְּקֵיסְמִין. אָנוּ הוֹרַדְנוּהוּ מֵעַל הַחֲבָלִים, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ חֲבִילוֹת קְטַנּוֹת, אֲשֶׁר שַׂמְנוּ אוֹתָן בְּתוֹךְ הָעֲגָלָה. לֹא חִכִּינוּ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לִרְאוֹת אֶת בַּהֲמוֹתֵינוּ מַבְרִיאוֹת כָּלִיל. הַסּוּס וְהַשּׁוֹר הָיוּ תַּחַת פִּקּוּחֵנוּ מִן הַבֹּקֶר עַד הָעֶרֶב רוֹעִים בְּמִרְעֵה הַדֶּשֶׁן; הֵם הִתְחִילוּ לְהַשְׁמִין וְאָנוּ שָׂמַחְנוּ עַל זֶה, כִּי מֵעַתָּה אֵין לָנוּ לְחַכּוֹת זְמָן רַב.
רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֵב אִישׁ… בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁאָנוּ הָיִינוּ שְׁרוּיִים בְּשִׂמְחָה עַל הַתִּקְוָה, כִּי בְּקָרוֹב נוּכַל לַעֲזֹב אֶת כִּלְאֵנוּ בַּמִּדְבָּר, אֵרַע מְאֹרָע בִּלְתִּי צָפוּי, אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת יְצִיאָתֵנוּ לְאִי־אֶפְשָׁרִית, לְפָחוֹת לִזְמָן שֶׁל שָׁנִים אֲחָדוֹת.
"הַדָּבָר הָיָה בְּשָׁעָה שֶׁאַחֲרַי הַצָּהֳרַיִם בַּיּוֹם הָרְבִיעִי לְבוֹאֵנוּ אֶל הָעֵמֶק. אָנוּ כִלִּינוּ אֶת סְעֻדָּתֵנוּ בְּשִׁבְתֵּנוּ לְיַד הַמְּדוּרָה, הִתְבּוֹנַנּוּ אֶל שְׁתֵּי הַיְלָדוֹת, מָרִיָּה וְלוּאִיזָה, שֶׁהִשְׁתַּעַשְׁעוּ בְּנַחַת לְלֹא דְאָגָה עַל פְּנֵי הַדֶּשֶׁא הַיָּרֹק.
"אִשְׁתִּי וְאָנֹכִי עָסַקְנוּ בְּשִׂיחָה עַל דְּבַר לוּאִיזָה הַקְּטַנָּה, סִפַּרְנוּ עַל סוֹפָם הַמַּר שֶׁל אָבִיהָ וְאִמָּהּ, אֲשֶׁר חָשַׁבְנוּ כִּי שְׁנֵיהֶם נִסְפּוּ בַּטֶּבַח שֶׁעָרְכוּ הַפְּרָאִים. הֲיֵשׁ לָנוּ לְחַנֵּךְ אֶת הַיַּלְדָּה הַזֹּאת בְּתוֹךְ אִי־הַדַּעַת שֶׁל גּוֹרַל הוֹרֶיהָ וּבְתוֹךְ הָאֱמוּנָה כִּי הִיא בִתֵּנוּ, אוֹ עָלֵינוּ, כַּאֲשֶׁר תַּגִּיעַ לְגִיל שֶׁל בִּינָה, לְגַלּוֹת לָהּ אֶת דְּבַר הַמְּאֹרָע הַמַּדְאִיב, שֶׁעָשָׂה אוֹתָהּ יְתוֹמָה? אָנוּ שַׁבְנוּ אַחֲרֵי כֵן, כְּמוּבָן, אֶל תָּכְנִיּוֹתֵינוּ שֶׁנִּכְזְבוּ כָּעֵת עַל יְדֵי מוֹת יְדִידֵנוּ הַסְּקוֹטִי. אָנוּ אוֹמְרִים לָצֵאת אֶל אֶרֶץ נָכְרִיָּה, אֲשֶׁר שָׁם לֹא יָדַעְנוּ אִישׁ, שֶׁאֶת לְשׁוֹנָה לֹא נָבִין, שֶׁתּוֹשָׁבֶיהָ אֵינָם מְאֻשָּׁרים וְעַל כֵּן לֹא יְקַבְּלוּ בְּפָנִים יָפוֹת אֶת הַגֵּר. מַה יְהֵא עָלֵינוּ? כָּאֵלֶּה הָיוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת הַמָּרוֹת שֶׁעוֹרֵר בָּנוּ הֶעָתִיד; אוּלָם הֵן לֹא עִנּוּ אוֹתָנוּ זְמָן רַב.
" – אַל תִּירָא, רוֹבֶּרְט – אָמְרָה אֵלַי אִשְׁתִּי הָעֲדִינָה, – בְּשִׂימָהּ אֶת יָדָהּ בְּתוֹךְ יָדִי וּבְהַבִּיטָה בְּפָנַי מִתּוֹךְ חִבָּה – הָאֵל אֲשֶׁר שָׁמַר אוֹתָנוּ עַד הַיּוֹם לֹא יַעַזְבֵנוּ גַם לְהַבָּא.
" – מָרִיָּה יְקָרָה! – עָנִיתִי, בְּהִתְעוֹדְדִי עַל יְדֵי דִבְרֵי הַנִּחוּמִים – צָדַקְתְּ… נָשִׂים מִבְטַחֵנוּ בֵּאלֹהִים.
"כַּאֲשֶׁר כִּלִּיתִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְהִנֵּה קוֹל מוּזָר הִגִּיעַ לְאָזְנֵינוּ; הוּא עָלָה מֵעֵבֶר הַיַּעַר. בִּתְחִלָּה נִדְמָה לָנוּ כִּי רָחוֹק הוּא; אַךְ מְעַט מְעַט הָלַךְ וְקָרַב: זֶה הָיָה כְּקוֹל חַיָּה בּוֹרַחַת מִשִּׁלְטוֹן הַפַּחַד וְהַיִּסּוּרִים. בִּקַּשְׁתִּי בְּמַבָּטִי אֶת שׁוֹרֵנוּ: הַסּוּס עָמַד לְבַדּוֹ בַּמַּעַר. הַקּוֹל שֶׁעָלָה מִן הַיַּעַר נֵעֲשָׂה נוֹרָא יוֹתֵר וְיוֹתֵר. זוֹ הָיְתָה גְעִיַּת שׁוֹר; אוּלָם מַה הִיא הַסִּבָּה לִזְעָקָה זוֹ? הַקּוֹל עָלָה שׁוּב בַּאַוִּיר וְהוּא קָרוֹב יוֹתֵר וּבָרוּר יוֹתֵר, כְּאִלּוּ הַחַיָּה זוֹעֶקֶת בְּרוּצָהּ.
"חִפַּשְׂתִּי אֶת רוֹבִי; פְרַנְק וְהֶנְרִי אַף הֵם לָקְחוּ אֶת נִשְׁקָם: קוּדְיָ’ה הִזְדַּיֵּן בַּחֲנִיתוֹ הָאִינְדִיאָנִית; וְהַכְּלָבִים עָמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם בְּרֶגַע אֶחָד וְלֹא חִכּוּ אֶלָּא לְאוֹת כִּי יִתְנַפְּלוּ.
"עוֹד פַּעַם נִשְׁמַע הַקּוֹל הַנּוֹרָא הַזֶּה, רִשְׁרוּשׁ הֶעָלִים, נִפּוּץ הָעֲנָפִים הִגִּיעוּ כְּבָר לְאָזְנֵינוּ, כְּאִלּוּ נִשְׁבְּרוּ בְּרַגְלֵי חַיָּה כַּבִּירָה בְּעָבְרָהּ אֶת הַשִּׂיחִים הָעֲבֻתִּים; הַצִּפֳּרִים הִתְעוֹפְפוּ מֵעַל הָעֵצִים נִפְחָדוֹת וּמַשְׁמִיעוֹת צְרִיחוֹת; הַסּוּס הוֹצִיא קוֹל צָהֳלָה שֶׁלֹּא כְּדַרְכּוֹ; הַכְּלָבִים נָבְחוּ מִקֹּצֶר רוּחַ, וִילָדֵינוּ הוֹצִיאוּ קוֹלוֹת פְּחָדִים; לָאַחֲרוֹנָה יָצָא מִן הָעֳפָאִים וְנִגְלָה לְעֵינֵינוּ דָבָר אֲדַמְדָּם. הִכַּרְנוּ אֶת שׁוֹרֵנוּ בְּמֶבָּט רִאשׁוֹן. הַאֻמְנָם רָדְפָה אַחֲרָיו אֵיזוֹ מִפְלֶצֶת, אֵיזוֹ חַיַּת טָרֶף? לֹא! הִיא לֹא רָדְפָה אַחֲרָיו כִּי אִם, אֲבוֹי! – כְּבָר הִשִּׂיגָה אוֹתוֹ.
"רֶגַע אֶחָד נִשְׁאַרְנוּ כֻלָּנוּ כִּמְשֻׁתָּקִים. בֵּין כְּתֵפֶיהָ שֶׁל הַבְּהֵמָה הָעֲלוּבָה רָבְצָה חַיָּה גְדוֹלָה, שֶׁצִּפָּרְנֶיהָ הִדְּקוּ אֶת צַוָּארָהּ. בַּתְּחִלָּה נִדְמָה לָנוּ, כִּי הַגּוּשׁ הַזֶּה שֶׁל שֵׂעָר חוּם וְסָמִיךְ הוּא חֵלֶק שֶׁל הַשּׁוֹר עַצְמוֹ, עַד כֹּה הָיָה דָבוּק לְגוּפוֹ. אוּלָם, כַּאֲשֶׁר הָלְכוּ וְקָרְבוּ, יָכֹלְנוּ לְהַבְחִין אֶת הַצִּפָּרְנַיִם הָאֲרֻכּוֹת, הָאֲבָרִים הַקְּצָרִים וְהַשְּׁרִירִיִּים שֶׁל בְּרִיָּה נוֹרָאָה. רֹאשָׁהּ הָיָה נָטוּי לִגְרוֹנוֹ שֶׁל הַשּׁוֹר, שֶּׁגּוּפוֹ הַקָּרוּעַ בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים הָיָה כֻלּוֹ מָכְתָּם בְּדָם. פִּיהָ שֶׁל הַחַיָּה הַמּוּזָרָה הָיָה צָמוּד אֶל וְרִיד הַצַּוָּאר: הוּא קֶרַע אֶת הַבָּשָׂר וּמָצַץ אֶת הַדָּם.
"הַשּׁוֹר, בְּצֵאתוֹ מִסִּבְכֵי הַחֹרְשָׁה, לֹא דָהַר אֶלָּא הָלַךְ אַט וְגַם קוֹל גְּעִיָּתוֹ לֹא הָיָה חָזָק כְּמוֹ לִפְנֵי רֶגַע. אַחֲרֵי כֵן רָאִינוּ אוֹתוֹ צוֹעֵד בְּיֶתֶר שֶׁטֶף, בְּהִתְאַמְּצוֹ לְהַגִּיעַ אֶל הַמַּחֲנֶה. עַד מְהֵרָה הָיָה בִּמְקוֹם הַמַּעַר: אַךְ אוֹתָהּ שָׁעָה הוֹצִיא גְנִיחָה עֲמֻקָּה, נָפַל לָאָרֶץ וְנַחֲרַת הַמָּוֶת בְּתוֹךְ חָזֵהוּ.
"הַחַיָּה הַמּוּזָרָה הִתְעוֹרְרָה עַל יְדֵי הַחֲבָטָה. הִרְפְּתָה פִּתְאֹם מִטַּרְפָּהּ וְהִתְנַפְּלָה עַל הַגּוּפָה. אָז הִכַּרְנוּ, כִּי זֶה הוּא הַתַּחַשׁ הָאֲמֶרִיקָאִי הַנּוֹרָא. בּוֹ בַּזְּמָן, כַּנִּרְאֶה, הִכִּיר גַּם הוּא בִּמְצִיאוּתֵנוּ וּפִתְאֹם הֵכִין אֶת עַצְמוֹ לְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ. עוֹד רֶגַע וְהוּא נָפַל בַּמָּקוֹם, שֶׁשָּׁם הָיוּ הַיְלָדִים וּמָרִיָּה.
"כַּאֲשֶׁר אָמַר לִקְפֹּץ, יָרִינוּ בּוֹ שְׁלָשְׁתֵּנוּ יַחְדָּו; אַךְ לֹא קָלַעְנוּ יָפֶה הַפַּעַם וְכָל כַּדּוּרֵינוּ הֶחֱטִיאוּ אֶת הַמַּטָּרָה. חָטַפְתִּי אֶת סַכִּינִי וּמִהַרְתִּי לָרוּץ אֵל הַחַיָּה. אַךְ קוּדְיָ’ה הָיָה זָרִיז יוֹתֵר מִמֶּנִּי; רָאִיתִי אֶת בַּרְזֶל חֲנִיתוֹ נוֹצֵץ בָּאַוִּיר כְּקֶרֶן אוֹר וְנִשְׁקַע לְתוֹךְ רַעֲמָתוֹ הֶעָבָה. הַחַיָּה הָרָעָה הוֹצִיאָה אֲנָקָה אֲטוּמָה, הִתְהַפְּכָה וְאָנֹכִי הִצְלַחְתִּי לִרְאוֹתָהּ בְּרֶגַע שֶׁלַּהֶבֶת הַחֲנִית פָּגְעָה בָּהּ וְחָדְרָה לְתוֹךְ גְּרוֹנָהּ. תַּחַת לָסֶגֶת, תָפְשָׂה אֶת הַחֲנִית וְאִלְּצָה אֶת קוּדְיָ’ה לַעֲזֹב אֶת נִשְׁקוֹ, כְּדֵי לְהִמָּלֵט מִצִּפָּרְנֶיהָ הַנּוֹרָאוֹת. וּבְטֶרֶם הִסְפִּיק קוּדְיָ’ה לְהֵחָלֵץ, לָקַחְתִּי אַחַד הָרוֹבִים הַגְּדוֹלִים שֶׁלִּי וְיָרִיתִי אֶל חָזֶהָ. זוֹ הָיְתָה יְרִיַּת מָוֶת. הַחַיָּה הַשְּׂעִירָה הִתְהַפְּכָה עַל הָאָרֶץ וְהִתְפַּרְפְּרָה בְּפִרְפּוּרֵי גְסִיסָה. אָנוּ נֶחֱלַצְנוּ!… אוּלָם הַשּׁוֹר הַמִּסְכֵּן שֶׁלָּנוּ, אֲשֶׁר עָלָיו הָיָה לְהוֹבִיל אוֹתָנוּ מִן הַמִּדְבָּר הַזֶּה, הָיָה מוּטָל בְּלִי רוּחַ חַיִּים עַל פְּנֵי הָעֵשֶׂב.
טו חִפּוּשִׂים לַשָּׁוְא
רֶגַע אֶחָד דֵּי הָיָה לַהֲרֹס אֶת הַתִּקְוָה אֲשֶׁר הָגִינוּ לָצֵאת מִן הָעֵמֶק הַזֶּה: הַסּוּס לֹא הָיָה בְּכֹחוֹ לִסְחֹב אֶת הַקָּרוֹן; וַאֲפִילּוּ אִם הָיָה עוֹלֶה בְּיָדֵנוּ לַעֲבֹר אֶת הַמִּדְבָּר בָּרֶגֶל, לֹא הָיָה הַסּוּס יָכֹל לָשֵׂאת אֶת מַשָּׂא הַמַּיִם הַנְּחוּצִים לָנוּ. חוּץ מִזֶּה, אֵיכָכָה נוּכַל לַעֲבֹר אֶת הַדֶּרֶךְ הַנּוֹרָאָה הַזֹּאת עִם אִשָּׁה חַלָּשָׁה וּשְׁנֵי יְלָדִים קְטַנִּים, שֶׁיֵּשׁ צֹרֶךְ מִזְּמָן לִזְמָן לָשֵׂאת אוֹתָם עַל כַּפַּיִם? כְּכָל אֲשֶׁר הִרְבֵּיתִי לַחֲשֹׁב בַּדָּבָר, כֵּן הָלְכוּ מַחְשְׁבוֹתַי וּמָלְאוּ יֵאוּשׁ.
"הַאִם נִגְמַר עָלֵינוּ אֵפוֹא לִבְלִי צֵאת לְעוֹלָם מִן הַמְּקוֹמוֹת הַשּׁוֹמְמִים הָאֵלֶּה? מַה סִּכּוּי יֵשׁ לָנוּ לְהֵחָלֵץ מֵהֶם בְּיוֹם מִן הַיָּמִים? שׁוּם בֶּן אָדָם לֹא יָבֹא לְהַצִּילֵנוּ. אֶפְשָׁר, כִּי לְפָנֵינוּ לֹא דָרְכָה מֵעוֹלָם רֶגֶל אֱנוֹשׁ בְּאַדְמַת הָעֵמֶק הַנִּדָּח הַזֶּה. וְגַם זֶה אֶפְשָׁר, כִּי כְּנוּפְיָה שֶׁל צַיָּדִים אוֹ אִינְדִיאָנִים, שֶׁעָבְרָה אֶת הַמִּדְבָּר, הָיְתָה בֶּהָרִים וְלֹא גִלְּתָה אֶת הָעֵמֶק שֶׁנֶּחְפַּר בְּאֹפֶן כֹּה מוּזָר בַּמִּישׁוֹר.
"לֹא מָצָאתִי אֶת הַדָּבָר קָרוֹב לַשֵּׂכֶל, כִּי הַמִּקְרֶה יָבִיא לְכִוּוּן זֶה אֵיזוֹ שַׁיָּרָה שֶׁל תַּיָּרִים אוֹ סוֹחֲרִים. הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר מִסָּבִיב הוּא חוֹמָה שֶׁאֵין לַעֲבֹר אוֹתָהּ; חוּץ מִזֶּה יָדַעְתִּי, כִּי הָהָר עוֹמֵד לְצַד דָּרוֹם, רָחוֹק מְאֹד מִן הַנְּתִיבוֹת שֶׁבָּהֶן עוֹבְרִים הַתַּגְרָנִים אֶת הָעֲרָבָה. לֹא נִשְׁאֲרָה לִי בִּלְתִּי אִם תִּקְוָה אַחַת, שֶׁבָּהּ נָתַתִּי אֵמוּן מְעַט. אוּלַי אֵין הַמִּדְבָּר מִשְׂתָּרֵעַ לְמֶרְחָק רַב כְּמוֹ שֶׁנִּרְאֶה לְצַד דָּרוֹם אוֹ מֵעֲרָב. וְאֵם אֶשְׁבֹּר אֶת הַקָּרוֹן שֶׁלָּנוּ וְאֶבְנֶה מִמֶּנּוּ עֲגָלָה קַלָּה, אוּלַי נוּכַל לַעֲבֹר בָּהּ אֶת הַמִּישׁוֹר. גָּמַרְתִּי בְּלִבִּי לָצֵאת לַדֶּרֶךְ לְבַדִּי, כְּדֵי לַחְקֹר אֶת הַדֶּרֶךְ בִּשְׁנֵי הַכִּוּוּנִים הָאֵלֶּה. אִם אַכִּיר וְאֶרְאֶה, כִּי הַתָּכְנִית הִיא מַעֲשִׂית, אֶגַּשׁ תֵּכֶף אֶל הַמְּלָאכָה לְהוֹצִיאָהּ לַפֹּעַל.
"לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר עָמַסְתִּי עַל סוּסִי מָזוֹן וּמַיִם כְּכָל אֲשֶׁר יוּכַל שְׂאֵת, נָשַׁקְתִּי בְּאַהֲבָה רַבָּה לְאִשְׁתִּי וְלִילָדַי הַקְּטַנִּים וְהִפְקַדְתִּי אוֹתָם בִּידֵי אֱלֹהִים, עָלִיתִי עַל סוּסִי וְשַׂמְתִּי פְּעָמַי לְצַד מַעֲרָב. הָלַכְתִּי בְּדֶרֶךְ זוֹ יוֹם וָחֵצִי, וְהַשְּׁמָמָה הִשְׂתָּרְעָה לְפָנַי בָּאֹפֶק. לֹא עָבַרְתִּי מֶרְחָק רַב, כִּי הָלַכְתִּי דֶּרֶךְ חֲרִיצִים וְתִלִּים שֶׁל חוֹלוֹת נָדִים, שֶׁסּוּסִי שָׁקַע בָּהֶם עַל כָּל צַעַד עַד בִּרְכָּיו. אַחֲרַי הַצָּהֳרַיִם שֶׁל הַיּוֹם הַשֵּׁנִי הִסְתַּלַּקְתִּי מֵרַעְיוֹנִי לָלֶכֶת הָלְאָה, מִפְּנֵי שֶׁחָשַׁשְׁתִּי כִּי לֹא אוּכַל לָשׁוּב וּלְהַגִּיעַ אֶל הָעֵמֶק. אוּלָם בָּאתִי בְּשָׁלוֹם, אַךְ בְּבֹאִי הָיִינוּ אֲנִי וְסוּסִי מֵתִים כִּמְעַט מִצָּמָא.
"מָצָאתִי אֶת מִשְׁפַּחְתִּי הַקְּטַנָּה שְׁלֵמָה וּבְרִיאָה כַּאֲשֶׁר בִּשְׁעַת עָזְבִי אוֹתָהּ; אוּלָם לֹא הָיוּ בְּפִי בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת לְהָבִיא לָהּ, וְלָכֵן יָשַׁבְתִּי לְיַד הַמְּדוּרָה וְנַפְשִׁי נְתוּנָה טֶרֶף לְרֶגֶשׁ שֶׁל יֵאוּשׁ עָמֹק.
"עָבַר יוֹם. בְּשִׁבְתִּי עַל גֶּזַע אִילָן לְיַד הַמְּדוּרָה, שָׁקַעְתִּי בְְּּמַחֲשָׁבוֹת עַל הֶעָתִיד הַקּוֹדֵר הַצָּפוּי לָנוּ. לִבִּי הָיָה מָלֵא יֵאוּשׁ וְלֹא שַׂמְתִּי לֵב אֶל הַנַּעֲשֶׂה מִסָּבִיב לִי. וְאוֹתָהּ שָׁעָה חַשְׁתִּי, כִּי יַד קַלָּה נוֹגַעַת בִּכְתֵפַי, וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתִי עֵינֵי, רָאִיתִי אֶת מָרִיָּה יוֹשֶׁבֶת עַל יָדִי עַל גֶּזַע עֵץ וּבַת־צְחוֹק שֶׁל נַחַת שְׁפוּכָה עַל פָּנֶיהָ. בָּרוּר הָיָה, כִּי יֵשׁ בְּפִיהָ דָבָר לְהַגִּיד לִי.
" – מַה לָךְ, מָרִיָּה? – שְׁאֵלְתִּיהָ. " – הַאִם הַמָּקוֹם פֹּה אֵינוֹ מַרְהִיב עַיִן? – אָמְרָה אֵלַי בְּנוֹפְפָה יָדָהּ כְּאִלּוּ לְחַבֵּק אֶת כָּל הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר הִקִּיף אוֹתָנוּ. עֵינַי הָלְכוּ אַחֲרַי עֵינֶיהָ וְעָמְדוּ רֶגַע עַל הַתְּמוּנָה הַמְּלֵאָה יֹפִי. אָמְנָם הָיָה זֶה מָקוֹם רַב קֶסֶם. מַעַר־הַיַּעַר הַפָּתוּחַ עִם קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַצּוֹהֲלוֹת עַל פְּנֵי הַדֶּשֶׁא הַיָּרֹק; הַפְּרָחִים עִם צִבְעֵיהֶם הַבְּהִירִים; הַגְּוָנִים הַשּׁוֹנִים שֶׁל שִׂיחֵי הַיַּעַר הֶעָטוּף מְעִיל סְתָו; הַגְּבָעוֹת מֵרָחוֹק, אֲשֶׁר לְפִי צִבְעָן הַקּוֹדֵר הֵן הַהֶפֶךְ מֵעֲצֵי הָאֶרֶז וְהָאֹרֶן; בְּמֶרְחָק מֵהֶן וּלְמַעְלָה מֵהֶן רָאשֵׁי הֶהָרִים הַלְּבָנִים כֻּלָּם מִשֶּׁלֶג וְהַחוֹדְרִים לְתוֹךְ תְּכֵלֶת הַשָּׁמַיִם, הַמַּזְהִירִים לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ וְהַמְּפִיצִים בַּחֲלַל הָאֲוִיר רַעֲנַנּוּת נְעִימָה: כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיוּ יַחַד לְמַרְאֶה נֶהְדָּר, אֲשֶׁר הִרְהִיב בֶּאֱמֶת כָּל עָיִן.
" – כֵּן, מָרִיָּה – עָנִיתִי – הַמָּקוֹם הַזֶּה הוּא בֶּאֱמֶת נֶחְמָד. " – אִם כֵּן, רוֹבֶּרְט – אָמְרָה בְּהַבִּיטָה אֵלַי בְּאֹפֶן מוּזָר – מַדּוּעַ זֶה אָנוּ דוֹאֲגִים כָּל כַּךְ עַל אֲשֶׁר לֹא נוּכַל לַעֲזֹב אוֹתוֹ?
" – מַדּוּעַ? – חָזַרְתִּי מַעֲשֵׂה מְכוֹנָה וְכֻלִּי מִשְׁתּוֹמֵם עַל הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת. " – כֵּן, מַדּוּעַ? – הִמְשִׁיכָה אִשְׁתִּי לְדַבֵּר. הִנֵּה אָנוּ עוֹמְדִים לְבַקֵּשׁ לָנוּ נָוֶה… הֲלֹא נוּכַל לִתְקֹעַ לָנוּ אָהֳלֵנוּ בַמָּקוֹם הַזֶּה. אַיֵּה נִמְצָא מָקוֹם טוֹב מִזֶּה, גַּם אִם נַנִּיחַ, כִּי יִתְּנוּ לָנוּ נָוֶה?
" – אֲבָל, מָרִיָּה יַקִּירָתִי, אֵיכָכָה תּוּכְלִי לָשֶׁבֶת הַרְחֵק מִן הָעוֹלָם, וְאַתְּ הֲלֹא גֻדַּלְתְּ בְּתוֹךְ חֶבְרָה וּרְגִילָה לְחַיֵּי תַפְנוּקִים?
" – הָעוֹלָם! – עָנְתָה – מַה לָּנוּ וְלָעוֹלָם? הַאִם אֵין יְלָדֵינוּ עִמָּנוּ? הִנֵּה עוֹלָמֵנוּ. חֶבְרָה זוֹ מַסְפִּיקָה לָנוּ יָפֶה. וּמִלְּבַד זֹאת – הוֹסִיפָה – זְכָר־נָא, כִּי הָעוֹלָם גָּרַם לָנוּ לְהַרְחִיק נְדֹד. הַאִם הָיִינוּ מְאֻשָּׁרים בְּתוֹךְ הָעוֹלָם? לֹא. מַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לִי, טָעַמְתִּי כְּבָר פֹּה מִן הָאֹשֶׁר בְּמִדָּה רַבָּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר יָדַעְתִּי בְּתוֹךְ הַחֶבְרָה שֶׁאַתָּה מְדַבֵּר עָלֶיהָ. עַיֵּן בַּדָּבָר, רוֹבֶּרְט, חֲשֹׁב וַחֲשֹׁב בְּטֶרֶם תַּעֲזֹב אֶת הָעֵמֶק הַנֶּחְמָד הַזֶּה, אֲשֶׁר, לְפִי אֱמוּנָתִי, יַד אֱלֹהִים הוֹלִיכָה אוֹתָנוּ אֵלָיו.
" – מָרִיָּה, לֹא חָשַׁבְתְּ עַל הֶעָמָל וְהַתְּלָאָה, שֶׁחַיִּים כָּאֵלֶּה עוֹמְדִים לְהָבִיא לָךְ.> " – חָשַׁבְתִּי הַרְבֵּה – עָנְתָה לִי – חָשַׁבְתִּי עַל כָּל זֶה מֶשֶׁךְ הַזְּמָן שֶׁהָלַכְתָּ לָתוּר. אֵין אֲנִי רוֹאָה שׁוּם קֹשִׁי לְהַשִּׂיג מָזוֹן וּמִחְיָה. בּוֹרֵא הָעוֹלָם בֵּרַךְ אֶת נְאוֹת־מִדְבָּר אֵלֶּה. מָצֹא נִמְצָא פֹּה אֶת כָּל צָרְכַי חַיֵּינוּ: וּמַה שֶׁנּוֹגֵעַ לְמוֹתָרוֹת, אֵין אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת אוֹתָן.
"הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשׂוּ עָלַי רֹשֶׁם מוּזָר. עַד הָרֶגַע הַזֶּה לֹא עָלָה עַל לִבִּי הָרַעְיוֹן לִבְנוֹת לָנוּ בֵּיתֵנוּ בִּנְאוֹת־מִדְבָּר אֵלֶּה; לֹא עָסַקְתִּי בִּלְתִּי אִם בְּבַקָּשַׁת עֵצוֹת וְתַחְבּוּלוֹת לְהֵחָלֵץ מִזֶּה. כָּעֵת הִנֵּה זֶה בָּא שִׁנּוּי בְּמַהֲלַךְ מַחְשְׁבוֹתַי. הַמַּעֲשִׂים הָרָעִים אֲשֶׁר עָשׂוּ לָנוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי תַרְבּוּת, חֲלִיפוֹת וּתְמוּרוֹת הַגּוֹרָל, הָאַכְזָבוֹת שֶׁבָּאוּ זוֹ אַחֲרַי זוֹ, מַצָּבֵנוּ שֶׁהָלַךְ וְרַע – כָּל זֶה גָרַם לְהַקְטִין בְּלִבֵּנוּ אַתְּ הַתְּשׁוּקָה לָשׁוּב אֶל הָעוֹלָם. רָאִיתִי אֶת עַצְמִי נוֹטֶה יוֹתֵר וְיוֹתֵר לְקַבֵּל אֶת הַצָּעָתָהּ שֶׁל מָרִיָּה.
"זְמַן מָה יָשַׁבְתִּי שׁוֹתֵק, בַּהֲבִיאִי בְּחֶשְׁבּוֹן בְּתוֹךְ דִּמְיוֹנִי אֶת הָאֶפְשָׁרוּת לְהָבִיא לִידֵי קִצּוֹ אֶת הָרַעְיוֹן הַזֶּה וְאֶת הַסִּכּוּיִים שֶׁיֵּשׁ לָנוּ לִמְצֹא פֹּה מָזוֹן וּמִחְיָה. עַתָּה יָדַעְנוּ כִּי בָּעֵמֶק יֵשׁ חַיַּת צַיִד בְּשֶׁפַע. וְלָנוּ יֵשׁ רוֹבִים וּלְאָשְׁרֵנוּ גַם כַּמּוּת רַבָּה שֶׁל אֲבַק־שְׂרֵפָה, וְעַד אֲשֶׁר יִתַּם אוֹצָרֵנוּ זֶה נִמְצָא, בְּלִי סָפֵק, תַּחְבּוּלוֹת אֲחֵרוֹת לָצוּד צַיִד. חוּץ מִזֶּה, הִנֵּה הָעֵמֶק מֵכִיל עוֹד הַרְבֵּה דְבָרִים הָרְאוּיִים לְצָרְכֵי קִיּוּמֵנוּ, שָׁרָשִׁים וּפֵרוֹת. כְּבָר יֵשׁ לָנוּ כַּמָּה דֻגְמָאוֹת מֵאֵלֶּה. מָרִיָּה, שֶׁהָיְתָה בְּקִיאָה בְּתוֹרַת הַצְּמָחִים, לִמְּדָה אוֹתָנוּ אֶת הַשִּׁמּוּשׁ בָּהֶם. יֵשׁ לָנוּ אֵפוֹא גַם מָזוֹן וְגַם מָיִם.
"וְיוֹתֵר שֶׁהָפַכְתִּי בָּרַעְיוֹן הַזֶּה בְּתוֹךְ דִּמְיוֹנִי יוֹתֵר נִרְאָה לִי נוֹחַ לְמִמּוּשׁ. וְסוֹף דָּבָר הָיָה, כִּי הָרַעְיוֹן הַזֶּה הִלְהִיב אוֹתִי כְּמוֹ אֶת אִשְׁתִּי.
"קוּדְיָ’ה, פְרַנְק וְהֶנְרִי נִתְכַּנְּסוּ עַל יָדִי לְמוֹעֵצָה וְהֵם קִבְּלוּ בְּשִׂמְחָה רַבָּה אֶת הַתָּכְנִית. קוּדְיָ’ה הַנֶּאֱמָן רָאָה אֶת עַצְמוֹ מְאֻשָּׁר, לְפִי דְבָרָיו, כִּי נָפַל בְּגוֹרָלוֹ לְחֵלֵּק חַיָּיו עִמָּנוּ. וַאֲשֶׁר לַיְלָדִים, הִנֵּה הָיוּ שְׂמֵחִים לְאֵין שִׁעוּר עַל הָרַעְיוֹן לִחְיוֹת חַיֵּי חֵרוּת וּבְדִידוּת.
"לֹא חָפַצְנוּ לְהַחְלִיט הַחְלָטָה אַחֲרוֹנָה בְּאוֹתוֹ יוֹם. "בְּמֶשֶׁךְ הַלַּיְלָה הֵבִיא אוֹתִי דָבָר שֶׁלֹּא חֲזִיתִיו מֵרֹאשׁ לִידֵי הַחְלָטָה לְהשָּׁאֵר בָּעֵמֶק, עַל כָּל פָּנִים עַד הַזְּמָן שֶׁמִּקְרֶה נוֹחַ יִתֵּן לָנוּ אֶפְשָׁרוּת לְעָזְבוֹ מִתּוֹךְ סִכּוּי לְחַיִּים אֲחֵרִים טוֹבִים מֵאֵלֶּה.
טז הַשִּׁטָּפוֹן הַכָּמוּס
"בָּעֶרֶב הַהוּא עוֹד שָׁמַרְתִּי אֶת שְׁאֵלַת עֲתִידֵנוּ בְלִבִּי לְלֹא פִּתְרוֹן. לֹא יָכֹלְתִּי לְהַחְלִיט לְהִשְׁתַּקֵּעַ פֹּה וְלִחְיוֹת שְׁאֵרִית יְמֵי חַיַּי בְּלִי שׁוּם תִּקְוָה לְשַׁפֵּר אֶת תְּנָאֵי קִיּוּמֵנוּ. הֵן גַּם אִם יְבָרֵךְ אֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂי יָדֵינוּ, אֵין אֶפְשָׁרוּת יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לְסַפֵּק אֶת צְרָכֵינוּ. אֵין לָנוּ שׁוּם צִנּוֹר לְהַשְׁפִּיעַ עַל יָדוֹ אֶת הָעֹדֶף, לוּ גַם יָכֹלְנוּ לְעַבֵּד אֶת הָעֵמֶק. אֵין בְּיָדֵנוּ אֵפוֹא לַעֲשׂוֹת עֹשֶׁר וְלֶאֱסֹף הוֹן, אֲשֶׁר יִתֵּן לָנוּ אֶת הַיְכֹלֶת לְשׁוּב לְתוֹךְ חֶבְרָה בַּת תַּרְבּוּת, כִּי אַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל זוֹ הִיא הַמַּחֲשָׁבָה אֲשֶׁר קִנְּנָה תָּמִיד בְּלִבִּי.
"מָרִיָּה שֶׁהָיְתָה מִסְתַּפֶּקֶת בְּמוּעָט יוֹתֵר מִמֶּנִּי, עָמְדָה עַל דַּעְתָּהּ וְטָעֲנָה, כִּי לֹא בֶּעֹשֶׁר הָאֹשֶׁר וְאֵין לָנוּ לִשְׁאֹף לַעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה, וַאֲשֶׁר לָכֵן אֵין לָנוּ צֹרֶךְ לִצְבֹּר הוֹן.
"אוּלַי זוֹ הִיא הַפִּילוֹסוֹפִיָּה הַנְּכוֹנָה; עַל כָּל פְּנִים, הִיא הַטִּבְעִית. אוּלָם הַצְּרָכִים הַמְּלָאכוֹתִיים שֶׁל חֶבְרַת בְּנֵי אָדָם נָטְעוּ בְּלִבֵּנוּ אֶת הַתְּשׁוּקָה לִצְבֹּר הוֹן וְאָנֹכִי לֹא יָכֹלְתִּי לְהִפָּטֵר מִן הָרֶגֶשׁ הַזֶּה שֶׁל רְאִיַּת הַנּוֹלָד. אִם נִמְצָא דָבָר, אָמַרְתִּי אֶל נַפְשִׁי, אֲשֶׁר יִתֵּן לָנוּ לַעֲסֹק בְּמִשְׁלַח יָדֵנוּ בְּאֹפֶן כָּזֶה, כִּי זְמַנֵּנוּ לֹא יֵלֵךְ לְאִבּוּד וְכִי שִׁיבָתֵנוּ לְחֶבְרַת בְּנֵי אָדָם תִּהְיֶה צְפוּיָה לָנוּ, אָז נוּכַל לִחְיוֹת פֹּה בְּנַחַת.
" – מִי יוֹדֵעַ? – פָּתְחָה מָרִיָּה – אוּלַי עוֹד נִמְצָא בָּעֵמֶק עִנְיָן לַעֲנוֹת בּוֹ וְלִבְרֹא אֶת הָאוֹצָר אֲשֶׁר אֵלָיו אַתָּה שׁוֹאֵף, כְּאִלּוּ אָנוּ מַמְשִׁיכִים דַּרְכֵּנוּ לְמֶכְּסִיקָה הַחֲדָשָׁה. מַה הִיא הַהַצְלָחָה הַצְּפוּיָה לָנוּ שָׁם יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר פֹּה! בְּיָדֵנוּ אֵין מְאוּמָה מֵרְכוּשֵׁנוּ לְפָנִים: עָלֵינוּ לְהַתְחִיל אֶת הַחַיִּים בְּיָדַיִם רֵיקוֹת. פֹּה יֵשׁ לָנוּ מָזוֹן וַאֲדָמָה, אֲדָמָה שֶׁנוּכַל לֵאמֹר עָלֶיהָ כִּי אֲחֻזָּתֵנוּ הִיא; וְשָׁם אֵין לָנוּ לֹא זֶה וְלֹא זֶה. פֹּה יֵשׁ לָנוּ מִשְׁכָּן. וְיוֹדֵעַ אַתָּה, רוֹבֶּרְט, כִּי אֶפְשָׁר שֶׁנּוּכַל לַעֲשׂוֹת עֹשֶׁר בַּמִּדְבָּר.
"הַדִּבּוּר הָאַחֲרוֹן הִצְחִיק אֶת שְׁנֵינוּ. מָרִיָּה כִּוְּנָה לְהוֹצִיא מִפִּיהָ הֲלָצָה, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֶת רַעְיוֹנֵנוּ מַקְסִים יוֹתֵר.
"כְּבָר הָיָה קָרוֹב לַחֲצוֹת הַלַּיְלָה, יַעַן כִּי יָשַׁבְנוּ עַד שָׁעָה מֵאֻחֶרֶת לָדוּן בְּכָל מַה שֶׁעָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת. הַיָּרֵחַ עָלָה מֵעַל הַגְּבָעוֹת לְצַד מִזְרָח וְאָנוּ הָלַכְנוּ לָנוּחַ וְלַעֲלוֹת אֶל הַקָּרוֹן לִשְׁכַּב, וְהִנֵּה נִמְשְׁכוּ עֵינֵינוּ אֶל דָּבָר, אֲשֶׁר הֵבִיא אוֹתָנוּ לְהוֹצִיא קְרִיאָה שֶׁל הִשְׁתּוֹמְמוּת.
"כְּבָר סִפַּרְתִּי לָכֶם, כִּי בְּבֹאֵנוּ אֶל הָעֵמֶק הָיָה בַּמָּקוֹם אֲגָם כַּר דֶּשֶׁא יָרֹק עִם שִׂיחִים קְטַנִּים פֹּה וְשָׁם. אוּלָם בַּמָּקוֹם הַזֶּה הָיוּ סִמָּנִים שֶׁל גְּדוֹת נַחַל וְהַמַּיִם זָרְמוּ בְּתוֹךְ תְּעָלָה שְׁטוּחָה וּנְמוּכָה. בַּלֵּילוֹת הַקּוֹדְמִים, כַּאֲשֶׁר הֵאִיר הַיָּרֵחַ עַל הָעֵמֶק, בִּזְמַן שֶׁיָּשַׁבְנוּ מִסָּבִיב לִמְדוּרָתֵנוּ, רָאִינוּ אֶת הַנַּחַל וְהִנֵּה נִבְדַּל מֵעַל הַקַּרְקַע הַיָּרֹק־כֵּהָה שֶׁל הָעֲרָבָה כְּעֵין חוּט שֶׁל כֶּסֶף. כָּעֵת, לְתִמְהוֹנֵנוּ הָרַב, בִּמְקוֹם הָרְצוּעָה הַצָּרָה הַזֹּאת נוֹצְצָה לְפָנֵינוּ שְׁלוּלִית־מַיִם רְחָבָה! נִרְאָה לָנוּ וְהִיא מְכַסָּה שֶׁטַח שֶׁל שָׁלשׁ אוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת רֶגֶל וּמִשְׂתָּרַעַת בְּמֶרְחָק רַב בְּמַעַר־הַיַּעַר, אֲשֶׁר שָׁם תָּקַעְנוּ אֶת מַחֲנֵנוּ וְאֵין זֶה חֲזוֹן הַדִּמְיוֹן. הַמַּיִם הִנֵּה מִשְׂתָּרְעִים לְפָנֵינוּ, הַיָּרֵחַ שֶׁעָלָה מִמַּעַל לַגִּבְעָה מִשְׁתַּקֵּף בִּמְלוֹאוֹ בַּשֶּׁטַח הַשָּׁקֵט וְהַשָּׁקוּף שֶׁל הַמָּיִם. אֵין לָנוּ לְהָטִיל שׁוּם סָפֵק כִּי כֵּן הוּא.
"אוּלָם בְּיָרְאֵנוּ לִסְמֹךְ עַל עֵדוּת זוֹ שֶׁל עֵינֵינוּ, רַצְנוּ אֶל הָעֵבֶר הַזֶּה כֻּלָּנוּ, קוּדְיָ’ה, בָּנַי וְאָנֹכִי. בִּרְגָעִים מְעַטִּים הִגַּעְנוּ אֶל שְׂפַת אֲגָם גָּדוֹל, שֶׁנִּרְאָה לָנוּ כְּאִלּוּ נִבְרָא בְּמַאֲמָרוֹ שֶׁל קוֹסֵם.
"תְּחִלָּה רַק הִסְתַּכַּלְנוּ בַּמַּחֲזֶה הַמֻּפְלָא הַזֶּה מִתּוֹךְ רֶגֶשׁ שֶׁל תִּמָּהוֹן; אוּלָם עַד מְהֵרָה נִשְׁתַּנָּה רֶגֶשׁ הִשְׁתּוֹמְמוּתֵנוּ וְהָיָה לְפַחַד, בִּרְאוֹתֵנוּ כִּי הַמַּיִם עוֹלִים וְעוֹלִים! הֵם הִגִּיעוּ כְּבָר עַד מְקוֹם רַגְלֵינוּ וְעָלוּ אַט לְאֹרֶךְ הַפֶּלֶג הַשָּׁקֵט, כְּמוֹ גֵאוּת הַיָּם.
"מַה הִיא הַסִּבָּה שֶׁל הַשִּׁטָּפוֹן זֶה? אֵין שׁוּם סָפֵק, זוֹ הִיא גֵאוּת־פִּתְאֹם שֶׁל הַנָּהָר; אַךְ מֵאַיִן אָה
גֵאוּת זוֹ? זֶה יָמִים רַבִּים לֹא הָיוּ פֹּה גְּשָׁמִים, אַף לֹא הָיוּ יְמֵי חֹם עָצוּם שֶׁהָיוּ יְכוֹלִים לִגְרֹם לְהַפְשָׁרָה בִּלְתִּי רְגִילָה שֶׁל הַשְּׁלָגִים בָּהָר. מֵאַיִן אֵפוֹא בָּא הַשִּׁטָּפוֹן הַזֶּה?
"עָמַדְנוּ רְגָעִים אֲחָדִים בְּדוּמִיָּה, אַךְ לִבֵּנוּ דָפַק בְּכֹחַ. חָשַׁבְנוּ עַל זַעֲזוּעַ נוֹרָא, אוּלַי מַפֹּלֶת שֶׁל הַתְּהוֹם סָתְמָה אֶת הַחֵלֶק הַתַּחְתּוֹן וְחָסְמָה אֶת הַבְּקִיעַ הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר עַל יָדָיו נֶחֱלַץ הַנַּחַל מִן הָעֵמֶק. אִם כַּךְ הוּא הַדָּבָר, יוּצַף הָעֵמֶק בְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת מוּעָטוֹת; הַמַּיִם יְכַסּוּ עַד מְהֵרָה לֹא רַק אֶת הָאֲדָמָה שֶׁאָנוּ בָּנִינוּ שָׁם אֶת מַחֲנֵנוּ, כִּי אִם יַגִּיעוּ עַד רָאשֵׁי הָעֵצִים הָרָמִים בְּיוֹתֵר!
"תּוּכְלוּ לְתָאֵר לָכֶם אֶת הָאֵימָה אֲשֶׁר עוֹרְרָה בָּנוּ מַחֲשָׁבָה כָּזֹאת. רַצְנוּ לְעֵבֶר הַמַּחֲנֶה מִתּוֹךְ הַחְלָטָה גְמוּרָה לַעֲזֹב אֶת הָעֵמֶק, אִם רַק נַסְפִּיק עוֹד לַעֲשׂוֹת זֹאת. קוּדְיָ’ה לָקַח אֶת הַסּוּס, מָרִיָּה הֵעִירָה אֶת הַיְלָדִים וְהוֹרִידָה אוֹתָם מִתּוֹךְ הַקָּרוֹן, וּבוֹ בַּזְּמָן אָסַפְנוּ אֲנִי וְנַעֲרִי בְּחִפָּזוֹן כַּמָּה דְבָרִים נְחוּצִים כְּדֵי לְשֵׂאתָם עִמָּנוּ.
"עַד כֹּה לֹא חָשַׁבְנוּ עַל הַקְּשָׁיִים, יֵשׁ לֵאמֹר: עַל אִי־הָאֶפְשָׁרוּת לָצֵאת מִתּוֹךְ הָעֵמֶק. בֵּינָתַיִם וְהָאָסוֹן הַנּוֹרָא נִרְאָה לָנוּ בָּרוּר כְּאוֹר הַיּוֹם. הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכָה אוֹתָנוּ אֶל מַעַר הַיַּעַר לְאֹרֶךְ הַנָּהָר הָיְתָה מְכֻסָּה כֻּלָּהּ וְהַמַּיִם הָעוֹלִים עָבְרוּ עָלֶיהָ הַרְבֵּה. וּמוֹצָא אַחֵר אָיִן. לִסְלֹל דֶּרֶךְ חֲדָשָׁה בְּסִבְכֵי הַיַּעַר – הֲרֵי זוֹ עֲבוֹדָה שֶׁל יָמִים רַבִּים. מִלְּבַד זֹאת זָכַרְנוּ כִּי עָבַרְנוּ אֶת הַנַּחַל לְהַגִּיעַ אֶל הַמַּחֲנֶה; וְהַנַּחַל וַדַּאי רַבּוּ מֵימָיו מְאֹד עַד כִּי לֹא נוּכַל לְעָבְרוֹ הַפַּעַם. לֹא יָכֹלְנוּ לְהַעֲלִים עֵינֵינוּ, כִּי הָעֵמֶק בְּחֶלְקוֹ הַנָּמוּךְ הוּא עַתָּה מָלֵא מַיִם וְאֵין מָנוֹס וּמִפְלָט מִן הַצַּד הַזֶּה.
"אֵין מִלִּים בְּפִי לְתָאֵר אֶת מַצַּב נַפְשֵׁנוּ, כַּאֲשֶׁר נִגְלוּ בָּרוּר לְנֶגֶד עֵינֵינוּ כָּל הָעֻבְדוֹת הָאֵלֶּה. הִנֵּה אָמַרְנוּ לַעֲזֹב אֶת הַמַּחֲנֶה. כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ נָשָׂא אֶת מַשָּׂאוֹ. אַךְ נִסְיוֹנֵנוּ לִבְרֹחַ הֲלֹא לַשָּׁוְא הוּא, וּמִתּוֹךְ יֵיאוּשׁ הִשְׁלַכְנוּ לָאָרֶץ אֶת הַדְּבָרִים הַשּׁוֹנִים אֲשֶׁר הֶעֱמַסְנוּ עַל גַּבֵּנוּ. הַמַּיִם עוֹד עָלוּ, הָאֲגָם הָלַךְ וְגָאָה מֵרֶגַע לְרֶגַע!
"הַזְּאֵבִים יִלְּלוּ, כִּי אֵיתָנֵי הַטֶּבַע גֵּרְשׁוּ אוֹתָם מִמְּעוֹנוֹתֵיהֶם; הַצִּפֳּרִים אֲשֶׁר הֵקִיצוּ מִשְּׁנָתָן, צָרְחוּ וּפָרְחוּ בֵּין הָעֵצִים; כְּלָבֵינוּ נָבְחוּ לַמַּחֲזֶה הַמְּשֻׁנֶּה הַזֶּה; וּלְאוֹר הַיָּרֵחַ הַמָּלֵא נִרְאוּ הָאַיָּלוֹת וְהַחַיּוֹת רָצוֹת מִתּוֹךְ אֵימָה וָפַחַד דֶּרֶךְ מַעַר הַיַּעַר. אֵל בַּשָּׁמַיִים! הַשִּׁטָּפוֹן הַכָּמוּס הַזֶּה עוֹמֵד לְבַלְעֵנוּ, לַעֲשׂוֹת כָּלָה בָּנוּ!
"מַה לַּעֲשׂוֹת? לְטַפֵּס וְלַעֲלוֹת עַל הָעֵצִים? הַדָּבָר הַזֶּה לֹא יַצִּיל אוֹתָנוּ. וּפִתְאֹם הִבְרִיק מִן הַשָּׁמַיִם רַעְיוֹן בְּלִבִּי.
“רַפְסוֹדָה! רַפְסוֹדָה! הִיא תַצִּילֵנוּ” "הַכֹּל הֵבִינוּ אֶת רַעְיוֹנִי. קוּדְיָ’ה חָטַף אֶת הַגַּרְזֶן, וּמָרִיָּה מִהֲרָה אֶל הַקָּרוֹן לְהָבִיא מִשָּׁם אֶת כָּל הַחֲבָלִים שֶׁנִּמְצְאוּ שָׁם. רָאִיתִי כִּי לֹא יַסְפִּיקוּ, לָקַחְתִּי אֶת עוֹר הָאַיִל וְחֲתַכְתִּיו לִרְצוּעוֹת אֲרֻכּוֹת.
"סָמוּךְ לַמַּחֲנֶה מָצָאנוּ מִסְפָּר רַב שֶׁל גִּזְעֵי עֵץ אֲרֻכִּים וְדַקִּים, אֲשֶׁר נָפְלוּ לָאָרֶץ וְיָבְשׁוּ. יָדַעְתִּי אֶת טִיב הָעֵץ הַזֶּה מִסּוּג הַמַּגְנוֹלִיָּה, שֶׁהָאִינְדִיאַנִּים עוֹשִׂים מִמֶּנּוּ אֶת דּוּגוֹתֵיהֶם. וְהָעֵץ הַזֶּה הוּא אָמְנָם רַךְ וְקַל וּמִשְׁקָלוֹ לֹא רַב. בִּהְיוֹתִי עָסוּק בַּעֲבוֹדָתִי, פָּקַדְתִּי עַל קוּדְיָ’ה לִגְזֹר קְרָשִׁים בְּנֵי אֹרֶךְ שָׁוֶה, וְקוּדְיָ’ה שֶׁלֹּא הָיָה דוֹמֶה לוֹ בִּמְלֶאכֶת גַּרְזֶן, עָשָׂה אֶת אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מִמֶּנּוּ בְּדִיּוּק. קֵרַבְנוּ אֶת הַקְּרָשִׁים זֶה לָזֶה וּבְעֶזְרַת הַחֲבָלִים וְהַקּוֹרוֹת קָשַׁרְנוּ אוֹתָם יָפֶה יָפֶה.
כַּאֲשֶׁר כִּלִּינוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הָרַפְסוֹדָה, שַׂמְנוּ עָלֶיהָ אֶת אַרְגָּזֵנוּ הַגָּדוֹל, שֶׁהֵכִיל בָּשָׂר מְיֻבָּשׁ, עִם הַשְּׂמִיכוֹת וּכְלֵי־הַמְּלָאכָה שֶׁיֵּשׁ הֶכְרַח לְשָׁמְרָם. וּבְנוֹגֵעַ לְמַיִם לֹא דָאַגְנוּ, כִּי יַחְסְרוּ לָנוּ בְּדַרְכֵּנוּ הַחֲדָשָׁה.
"קָרוֹב לִשְׁתֵּי שָׁעוֹת עָבְרוּ עָלֵינוּ בְּבִנְיַן הָרַפְסוֹדָה. בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמָן הַזֶּה הָיִינוּ טְרוּדִים כָּל כַּךְ בַּעֲבוֹדָה, עַד כִּי לֹא רָאִינוּ כִּמְעַט מְאוּמָה מַה שֶׁנֵּעֲשָׂה בַּשִּׁטָּפוֹן. כַּאֲשֶׁר הִשְׁלַמְתִּי אֶת מְלַאכְתִּי, שַׁבְתִּי אֶל שְׂפַת הַמַּיִם. חִכִּיתִי רְגָעִים אֲחָדִים וְרָאִיתִי כִּי הַגֵּאוּת פָּסְקָה. קָרָאתִי בְּקוֹל אֶל בְּנֵי בֵיתִי לְבַשֵּׂר לָהֶם אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַטּוֹבָה וְהֵם מִהֲרוּ לָבֹא אֵלַי וּלְהִוָּכֵחַ בְּעֵינֵיהֶם, כִּי אָמְנָם קָרָה הַנֵּס. בְּמֶשֶׁךְ חֲצִי שָׁעָה עָמַדְנוּ עַל שְׂפַת הָאֲגָם הֶחָדָשׁ וְסוֹף סוֹף נוֹכַחְנוּ לָדַעַת, כִּי הַמַּיִם עוֹמְדִים עַל מָקוֹם אֶחָד. חָשַׁבְתִּי אֵפוֹא, כִּי הַמַּיִם הִגִּיעוּ עַד רֹאשׁ הַסֶּכֶר וְהֵם שׁוֹטְפִים מִלְּמַעְלָה.
" – אוֹי אָסוֹן, אָדוֹן רוֹף – קָרָא קוּדְיָ’ה, בְּשׁוּבֵנוּ אֶל הַמַּחֲנֶה – אָסוֹן הוּא, עָשִׂינוּ רַפְסוֹדָה נָאָה כָּזוּ לַשָּׁוְא.
" – הָהּ, קוּדְיָ’ה – פָּתְחָה וְאָמְרָה אִשְׁתִּי – לְעוֹלָם לֹא צָרִיךְ לְהִצְטָעֵר עַל מַעֲשֵׂה זְהִירוּת, וְאַל לָנוּ לִשְׁכֹּחַ, כִּי הָרַפְסוֹדָה הַזֹּאת, אַף אִם אֵין בָּהּ צֹרֶךְ מֵעַתָּה, כְּבָר שִׁלְּמָה לָנוּ שְׂכַר עֲמָלֵנוּ. נַעֲלֶה בְּזִכְרוֹנֵנוּ אֶת רִגְשׁוֹת הַפַּחַד בָּרִאשׁוֹנָה וְכַמָּה אֹמֶץ עוֹרֵר בְּלִבֵּנוּ הָרַעְיוֹן הַזֶּה. אֵין לְזַלְזֵל לְעוֹלָם בְּאֶמְצְעֵי הַזְּהִירוּת, אַף כִּי קָשִׁים הֵם. רַק הָעַצְלָן, הָאָדָם הַמְּפַקְפֵּק תָּמִיד בְּמַעֲשָׂיו, יָכֹל לְזַלְזֵל בָּהֶם אוֹ לְהִצְטָעֵר עֲלֵיהֶם.
“הַשָּׁעָה כְּבָר הָיְתָה מְאֻחֶרֶת־בַּלַּיְלָה אוֹ יוֹתֵר נָכוֹן מֻקְדֶּמֶת־בַּבֹּקֶר וּמָרִיָּה הָלְכָה עִם הַיְלָדִים אֶל הַקָּרוֹן לַעֲלוֹת עַל מִשְׁכָּבָם. קוּדְיָ’ה וְאָנֹכִי לֹא חָפַצְנוּ לָתֵת אֵמוּן בַּקַּפְּרִיסוֹת שֶׁל הַמַּיִם וְלָכֵן הֵחְלַטְנוּ לִהְיוֹת עֵרִים עַד אוֹר הַיּוֹם מִתּוֹךְ פַּחַד פֶּן תִּתְקֹף אוֹתָנוּ גֵּאוּת חֲדָשָׁה בִּשְׁעַת שֵׁנָה”.
יז הַבֵּיבָרִים וְהַזּוֹלֵל4
"כַּאֲשֶׁר הֵאִיר הַיּוֹם, עוֹד הָיָה הַשִּׁטָּפוֹן הַכָּמוּס בְּכָל גָּבְהוֹ. אוֹמַר אֲנִי: הַכָּמוּס, כִּי לֹא יָדַעְנוּ מַה סִּבָּתוֹ. שִׁעַרְנוּ, כִּי הוּא בָא מִתּוֹךְ מַפֹּלֶת הַחֵלֶק הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַתְּהוֹם. גָּמַרְתִּי בְלִבִּי, אַךְ יַעֲלֶה הַשֶּׁמֶשׁ, לִסְלוֹל לִי דֶּרֶךְ אֶל הַיַּעַר וּלְבָרֵר לִי אֶת סְפֵקוֹתַי. הַתּוֹפָעָה הַמּוּזָרָה הַזֹּאת שִׁמְּשָׁה לָנוּ עִנְיָן חָמוּר שֶׁל דְּאָגָה.
צָאתִי לַדֶּרֶךְ לְבַדִּי, בְּעָזְבִי אֶת הַשְּׁמִירָה עַל הַמַּחֲנֶה בִּידֵי קוּדְיָ’ה עִם חֲנִיתוֹ הַאֲרֻכָּה וּבִידֵי בָּנַי עִם רוֹבֵיהֶם. לָקַחְתִּי לִי אֶת הָרוֹבֶה הַגָּדוֹל שֶׁלִּי, גַּם גַּרְזֶן קָטָן שֶׁהָיָה בִּרְשׁוּתֵנוּ, כְּדֵי לְפַנּוֹת לִי דֶּרֶךְ בֵּין הַשִּׂיחִים הַסְבוּכִים.
"חָדַרְתִּי אֶל הַיַּעַר. וְקַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁזֶּה עַתָּה עָלְתָה, הִנְחוּנִי, וְאָנֹכִי פָּנִיתִי לְצַד דְּרוֹמִית מִזְרָחִית. בְּדַעְתִּי הָיָה לְהַגִּיעַ אֶל שְׂפַת הַמַּיִם לְמַטָּה קְצַת בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאַחֲרַי כֵן לְהַמְשִׁיךְ דַּרְכִּי הָלְאָה. אַחֲרַי אֲשֶׁר סָלַלְתִּי לִי מַעֲבָר דֶּרֶךְ הַחֹרְשָׁה וְעָבַרְתִּי כִּשְׁנֵי קִילוֹמֶטְרִים, בָּאתִי פִּתְאֹם אֶל שְׂפַת הַנַּחַל. תַּאֲרוּ לָכֶם אֶת תִּמְהוֹנִי: לֹא לְבַד שֶׁהַנַּחַל לֹא גָאָה, כִּי אִם גַּם הַמַּיִם בִּתְעָלָתוֹ הָיוּ מְעַטִּים מִכְּפִי הָרָגִיל! וְאוּלָם הִתְבּוֹנַנְתִּי וְרָאִיתִי, כִּי הַמַּיִם הֱיוּ עֲכוּרִים וְכִי עָלִים עָלִים יְרֻקִּים וּגְזָעִים שֶׁכֹּרְתוּ לֹא מִזְּמָן צָפוּ וְנִסְחֲפוּ בְּזֶרֶם הַמַּיִם.
"פָּנִיתִי אֶל מַעֲלֵה הַזֶּרֶם, בְּחָשְׁבִי כִּי הַסֶּכֶר נִמְצָא וַדַּאי בַּצַּד הַזֶּה, אַךְ לֹא יָכֹלְתִּי לְהַעֲלוֹת עַל דַּעְתִּי, כִּי מִקְרֶה טִבְעִי עָצַר אֶת זֶרֶם הַנַּחַל: מַפַּל עֵצִים לֹא הָיָה גוֹרֵם לְדָבָר כָּזֶה, וְשׁוּם רָמָה לֹא הָיְתָה סְמוּכָה לַנַּחַל, אֲשֶׁר יָכְלָה לְהִתְמוֹטֵט וְלִפּוֹל לְתוֹךְ אֲפִיקוֹ. הִתְחַלְתִּי לְהַאֲמִין, כִּי יְדֵי בְנֵי אָדָם בַּמִּקְרֶה הַזֶּה וּכְבָר בִּקַּשְׁתִּי עִקְבוֹת רַגְלֵי אָדָם, אַךְ לֹא מָצָאתִי מְאוּמָה, לְעֻמַּת זֹאת הָיוּ סִמָּנִים רַבִּים שֶׁל בַּעֲלֵי חַיִּים.
"הָלַכְתִּי הָלְאָה בִּזְהִירוּת, בְּחָשְׁשִׁי תָּמִיד – אַף כִּי לֹא מָצָאתִי שׁוּם עִקְבוֹת רֶגֶל אָדָם – לִפְגֹּשׁ אִינְדִיאַנִּים, זֹאת אוֹמֶרֶת אוֹיְבִים. לָאַחֲרוֹנָה הִגַּעְתִּי אֶל עִקּוּל הַנַּחַל, אֲשֶׁר לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ, כְּפִי שֶׁזָּכַרְתִּי, הוֹלַךְ הַנַּחַל וְצַר וְהוּא זוֹרֵם בֵּין שְׁנֵי חוֹפִים רָמִים מְאֹד. זָכַרְתִּי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה יָפֶה, מִפְּנֵי שֶׁבִּזְמַן חֲדִירָתֵנוּ אֶל הָעֵמֶק הֻכְרַחְנוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה לִסְחֹב אֵת הַקָּרוֹן מִחוּץ לַאֲפִיקוֹ שֶׁל הַנָּהָר וְלָסֹל לוֹ מַעֲבָר דֶּרֶךְ הָעֵצִים
הַסְּמוּכִים. אֵין זֹאת, כִּי שָׁם מָצֹא אֶמְצָא אֶת הַמִּכְשׁוֹל אֲשֶׁר גָּרַם בְּאֹפֶן כָּמוּס כָּזֶה לְהַפְסָקַת הַזֶּרֶם.
"כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל הָעִקּוּל הַזֶּה, טִפַּסְתִּי וְעָלִיתִי עַל הַחוֹף, וּבְהִתְחַלְּקִי תַּחַת הַשִּׂיחִים הֵצַצְתִּי דֶרֶךְ הָעֳפָאִים. וְהִנֵּה מַחֲזֶה מְשֻׁנֶּה מְאֹד נִגְלָה לְנֶגֶד עֵינַי.
"כַּאֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי עַל פִּי הַשֵׂכֶל, נִפְסַק זֶרֶם הַנַּחַל בַּמָּקוֹם שֶׁהַתְּעָלָה הָלְכָה וְצָרָה; זֶה לֹא הָיָה דָבָר שֶׁבְּמִקְרֶה, כִּי אִם בִּנְיָן עָשׂוּי בְּכַוָּנָה. הִפִּילוּ אִילָן גָּדוֹל לְרֹחַב הַנַּחַל. הַחֵלֶק הַכָּרוּת לֹא הָיָה נִפְרָד כֻּלּוֹ מִגִּזְעוֹ, כִּי אִם הָיָה מְחֻבָּר אֵלָיו עוֹד יָפֶה עַל יְדֵי לִיפִים רַבִּים. מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי הָיוּ הָעֲנָפִים קְבוּרִים תַּחַת עֲרֵמָה שֶׁל אֲבָנִים וְטִיט, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מְחֻבָּרִים לַקַּרְקַע. כְּלוֹנְסָאוֹת אֲרֻכִּים וְחַדִּים תָּמְכוּ אֶת הָאִילָן הַזֶּה. הֵם הָיוּ כְּמִין מִקְלַעַת שֶׁקָּצֶהָ הַתַּחְתּוֹן הָיָה מְחֻזָּק עַל יְדֵי אֲבָנִים שֶׁנֶּעֶרְמוּ בִּצְדִיָּה. מֵאֲחוֹרֵי הַמִּקְלַעַת הַזֹּאת הָיוּ כְּלוֹנְסָאוֹת אֲחֵרִים, וַעֲנָפִים מֻנָּחִים לָרֹחַב נֶעֶרְמוּ לַעֲרֵמָה וְחֻבְּרוּ יַחַד עַל יְדֵי שִׁכְבָה שֶׁל אֲבָנִים וְטִיט, עַד כִּי הַבִּנְיָן הַזֶּה הָיָה כְּמִין חוֹמָה שֶׁעָבְיָהּ יוֹתֵר מִשֵּׁשׁ רֶגֶל, וּרְחָבָה הִיא בְּרֹאשָׁהּ וְנוֹטָה אֶל הַמַּיִם. מִצַּד אֶחָד עָמְדָה הַחוֹמָה מְאֻנָּכָה כִּמְעָט. רֹאשָׁה הָיָה מְכֻסֶּה טִיט וּשְׁנֵי סְכָרִים צָרִים נָתְנוּ אֶת הַמַּיִם לִזְרוֹם בְּנַחַת בְּלִי לְכַסּוֹת אֶת הַמַּעֲקֶה.
הָרוֹאֶה הָיָה אוֹמַר, כִּי מְלָאכָה זוֹ עֲשׂוּיָה בִּידֵי אָדָם. אוּלָם לֹא כֵן הָיָה. הַבּוֹנִים הָיוּ לְנֶגֶד עֵינַי וְנִדְמֶה הָיָה, כִּי הֵם נָחִים מֵעֲבוֹדָתָם. רָאִיתִי מֵהֶם מֵאָה אַחַת, לְפָחוֹת, רוֹבְצִים עַל הָאָרֶץ וּלְאֹרֶךְ הַבִּנְיָן שֶׁל הַסֶּכֶר הֶחָדָשׁ. עַל פִּי הַצֶּבַע הַחוּם אוֹ הָעַרְמוֹנִי־הַכֵּהֶה דּוֹמִים הָיוּ לְעַכְבָּרִים עֲנָקִיִּים, אַךְ זְנָבָם לֹא הָיָה אָרֹךְ. גַּבָּם הָיָה כַּחֲצִי־עָגֹל וְגוּפָם בְּצוּרָה עָבָה וּמְעֻגָּלָה, כְּמוֹ כָּל בַּעֲלֵי הַחַיִּים מִמִּין הָעַכְבָּרִים. חוּץ מִזֶּה הָיוּ מְזֻיָּנִים בְּשִׁנַּיִם חוֹתְכוֹת, שֶׁהֵן חֵלֶק לְמִשְׁפַּחַת הַמְכַרְסְמִים. רָאִיתִי אֶת הַשִּׁנֵּיִם הָאֵלֶּה בְצוּרָה נִכֶּרֶת מְאֹד, כִּי הֵם הִשְׁתַּמְּשׁוּ בָהֶן בְּכָל רֶגַע, וְהֵן הָיוּ בּוֹלְטוֹת גַּם בְּשָׁעָה שֶׁהַפֶּה הָיָה סָגוּר; שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם הָיוּ בְּכָל לֶסֶת, חֲזָקוֹת וְחַדּוֹת כְּמִסְפָּרַיִם. אָזְנֵיהֶם הָיוּ קְצָרוֹת וּמְסֻתָּרוֹת לְמֶחֱצָה תַּחַת הַשֵּׂעָר. שְׂעַר־עוֹרָם הָיָה אָרֹךְ וְחָלָק עַל כָּל חֶלְקֵי הַגּוּף. צִיצִית שֵׂעַר זָקוּף צָמְחָה מִימִין וּמִשְּׂמֹאל לְחָטְמָם, כְּמוֹ הַשָּׂפָם שֶׁל חָתוּל. עֵינֵיהֶם הָיוּ קְטַנּוֹת וּמוּרָמוֹת כְּעֵינֵי כֶּלֶב־הַיָּם. כַּפּוֹתֵיהֶם הַקִּדְמִיּוֹת הֱיוּ קְצָרוֹת יוֹתֵר מִן הָאֲחוֹרִיּוֹת, גַּם אֵלֶּה וְגַם אֵלֶּה מְזֻיָּנוֹת בְּחָמֵשׁ צִפָּרְנַיִם. אוּלָם הָרַגְלַיִם הָאֲחוֹרִיּוֹת, גְּדוֹלוֹת וּרְחָבוֹת, אֶצְבְּעוֹתֵיהֶן מְחֻבָּרוֹת לְגַמְרֵי עַל יְדֵי קְרוּם. אֵלֶּה הֵן אֵפוֹא שֶׁהִשְׁאִירוּ סִמָּנִים שֶׁרָאִיתִי אוֹתָם בְּבוֹאִי אֶל הַנַּחַל. הַחֵלֶק הַמְשֻׁנֶּה בְּיוֹתֵר שֶׁל בַּעֲלֵי־הַחַיִּים הָאֵלֶּה הָיָה הַזָּנָב, כֻּלּוֹ חֲסֵר שֵׂעָר, צִבְעוֹ כֵּהָה כְּאִלּוּ הוּא מְכֻסֶּה עוֹר חָרוּךְ.
"וְאַף כִּי מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי בְּרִיּוֹת כָּאֵלֶּה, בְּכָל זֹאת הִכַּרְתִּי אוֹתָן, כִּי אֵלֶּה הֵם בֵּיבָרִים. "מִן הָרֶגַע הַזֶּה נִגְלָה הַסּוֹד הַכָּמוּס. מוֹשָׁבָה שֶׁל בֵּיבָרִים הֶעְתִּיקָה מְקוֹמָהּ וּבָאָה אֶל הָעֵמֶק וּבָנְתָה לָהּ אֶת הַסֶּכֶר וְהוּא שֶׁגָּרַם זֶה עַתָּה לַשִּׁטָּפוֹן הַפִּתְאוֹמִי.
"אַחֲרֵי אֲשֶׁר גִּלִּיתִי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, נִשְׁאַרְתִּי עוֹד זְמַן מָה לְהִתְבּוֹנֵן וְלִרְאוֹת אֶת הַתְּנוּעוֹת שֶׁל הַבְּרִיּוֹת הַמֻּפְלָאוֹת הָאֵלֶּה. מְלֶאכֶת הַמַּעֲקֶה, נִדְמֶה לִי, כְּבָר נִגְמְרָה; אוּלָם הִסַּקְתִּי דָבָר זֶה לֹא מִתּוֹךְ כַּךְ שֶׁבַּעֲלֵי הַחַיִּים הָאֵלֶּה לֹא עָסְקוּ בַעֲבוֹדָה אוֹתָהּ שָׁעָה, יַעַן כִּי הֵן רְגִילוֹת לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתָּן רַק בַּלַּיְלָה. לְעִתִּים רְחוֹקוֹת מְאֹד רוֹאִים אוֹתָם בַּיּוֹם, כִּי מְפַחֲדִים הֵם מִפְּנֵי הַצַּיָּדִים. אַךְ אֶת אֵלֶּה פֹּה וַדַּאי לֹא הֶחֱרִיד מֵעוֹלָם בֶּן־אָדָם. כְּפִי הַנִּרְאֶה, יָשְׁבוּ וְנָחוּ עַתָּה מֵעֲבוֹדָתָם בַּלָּיְלָה. בְּלִי סָפֵק, לֹא בָנוּ אֶת הַמַּעֲקֶה כֻּלּוֹ בְּלַיְלָה אֶחָד, רַק אֶת הַחֵלֶק הַהוּא, שֶׁגָּרַם לַשִּׁטָּפוֹן הַפִּתְאוֹמִי. וּבַאֲשֶׁר כִּי מַעַר־הַיַּעַר, שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ חָסְמוּ אֶת הַנַּחַל, הָיָה כִּמְעַט בְּגֹבַהּ אֶחָד עִמּוֹ, כִּי הָיָה מִכְשׁוֹל קָטָן בְּזֶרֶם הַמַּיִם כְּדֵי לְהָצִיף שֶׁטַח גָּדוֹל שֶׁל הָאֲדָמָה.
"אֲחָדִים מִן הַבֵּיבָרִים רָבְצוּ עַל הַבִּנְיָן הֶחָדָשׁ וְכִרְסְמוּ אֶת הֶעָלִים וְהַגְּזָעִים שֶׁיָּצְאוּ מִן הַטִּיט; אֲחֵרִים טָבְלוּ וְשִׂחֲקוּ בְּתוֹךְ הַמַּיִם; עוֹד אֲחֵרִים יָשְׁבוּ עַל גִּזְעֵי הָעֵצִים בִּקְצֵה הַסֶּכֶר וּמִזְּמָן לִזְמָן חָבְטוּ אֶת הַמַּיִם בְּזַנְבוֹתֵיהֶם הַכְּבֵדִים, כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשׂוֹת הַכּוֹבְסוֹת הַשּׁוֹטְפוֹת בַּמַּיִם אֶת הַלְּבָנִים.
"זֶה הָיָה מַחֲזֶה מֻפְלָא וּמְבַדֵּחַ כְּאֶחָד. אַחֲרֵי אֲשֶׁר הִשְׁתַּעְשַׁעְתִּי זְמַן מָה לַמַּרְאֶה, עָלָה בְּדַעְתִּי לְהֵרָאוֹת כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת הָרֹשֶׁם אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עֲלֵיהֶם מְצִיאוּתִי, אַךְ פִּתְאֹם הִתְבּוֹנַנְתִּי וְרָאִיתִי, כִּי יְצוּר אַחֵר הֵטִיל חֲרָדָה בֵּין הַבֵּיבָרִים. אֶחָד מֵהֶם שֶׁיָּשַׁב עַל גֶּזַע עֵץ, בְּמֶרְחָק מָה מִמַּעַל לַנַּחַל, כְּמוֹ צוֹפֶה, קָפַץ לְמַטָּה וְחָבַט עַל פְּנֵי הַמַּיִם שָׁלשׁ פְּעָמִים בִּזְנָבוֹ הַכָּבֵד. זֶה הָיָה כַּנִּרְאֶה אוֹת אַזְהָרָה: כִּי בּוֹ בָּרֶגַע, כְּאִלּוּ רָדַף אַחֲרָיו אוֹיֵב, הֵטִיל עַצְמוֹ בַּעַל־הַחַיִּים הַמַּיְמָה רֹאשׁוֹ לְפָנִים וְנֶעְלָם. יֶתֶר בְּנֵי הַחֲבוּרָה נִרְעֲדוּ לְקוֹל הַהֲמוּלָה, וּבְהַבִּיטָם סְבִיבוֹתָם מִתּוֹךְ פַּחַד רָצוּ כֻּלָּם אֶל הַחוֹף וְהִשְׁקִיעוּ עַצְמָם בַּמַּיִם. כָּל אֶחָד חָבַט חֲבָטָה בִּזְנָבוֹ וְנֶעֱלָם.
"בְּבַקְּשִׁי אֶת הַסִּבָּה לִמְנוּסַת פִּתְאֹם זוֹ, מָצָאתִי בְצַד זֶה שֶׁנֶּעֱלַם הַבֵּיבָר, אֲשֶׁר יָשַׁב בַּמָּקוֹם צוֹפֶה, חַיָּה מְשֻׁנָּה בְּצוּרָתָהּ. הִיא הָלְכָה אַט וּבְלִי הֲמוּלָה, חָמְקָה בֵּין הָעֵצִים וְנִדְחֲקָה לָגֶשֶׁת אֶל שְׂפַת הַמַּיִם. רָאִיתִי כִּי הִיא פּוֹנָה לְצַד הַסֶּכֶר וְעָמַדְתִּי לְהִתְבּוֹנֵן אֵלֶיהָ. סוֹף סוֹף הִגִּיעָה עַד הַמַּעֲקֶה וְהִתְנַהֲלָה לְאֹרֶךְ הַסֶּכֶר בִּזְהִירוּת, בְּהִתְאַמְצָהּ לְהִסָּתֵר מֵאָחוֹר לְבַל יִרְאוּ אוֹתָהּ מִצַּד הַמַּיִם.
"אָז הָיָה נוֹחַ לִי לִרְאוֹתָהּ כֻּלָּהּ. זוֹ הָיְתָה חַיָּה מְכֹעָרָה, לֹא גְדוֹלָה הַרְבֵּה מִבֵּיבָר וּבְכַמָּה דְּבָרִים דּוֹמָה לוֹ. אוּלָם נִמְצְאוּ בֵּינֵיהֶם הֶבְדְּלִים בּוֹלְטִים לָעַיִן. הַצֶּבַע שֶׁל שְׁנֵיהֶם לֹא הָיָה אֶחָד. חַיָּה זוֹ גַבָּהּ וּבִטְנָהּ הָיוּ כִּמְעַט שְׁחוֹרִים. שְׁתֵּי רְצוּעוֹת חוּמוֹת בְּהִירוֹת עָבְרוּ לְאֹרֶךְ צַלְעוֹתֶיהָ וְהִתְאַחֲדוּ תַּחַת חֲלָצֶיהָ. חָטְמָהּ וְרַגְלֶיהָ הָיוּ שְׁחוֹרִים לְגַמְרֵי, בְּעוֹד אֲשֶׁר חָזֶהָ וְצַוְּארֵהּ הָיוּ לְבָנִים וְחוּג לְבַנְבַּן מִסָּבִיב לְעֵינֶיהָ. אָזְנֶיהָ קְטַנּוֹת, צִיצִית שֵׂעָר סוֹמֵר תַּחַת חָטְמָהּ, זְנָבָהּ קָצָר וְשָׂעִיר. שְׂעַר עוֹרָהּ הָיָה אָרֹךְ וְסָמִיךְ, רַגְלֶיהָ חֲזָקוֹת, שְׁרִירִיּוֹת וּקְצָרוֹת כָּל כַּךְ, עַד כִּי בְּלֶכְתָּהּ הָיָה נִדְמֶה, כִּי נִגְרֶרֶת הִיא עַל הָאָרֶץ: נִדְמֶה הָיָה, כִּי זוֹחֶלֶת הִיא וְלֹא הוֹלֶכֶת; אַךְ זֶה בָּא מִתּוֹךְ שֶׁהִיא נִמְנֵית עַל מִשְׁפַּחַת בַּעֲלֵי הַחַיִּים הַמְהַלְּכִים עַל כַּפּוֹת רַגְלֵיהֶם. כַּפּוֹת רַגְלֶיהָ הָיוּ מְזֻיָּנוֹת בְּצִפָּרְנַיִם לְבָנוֹת וּכְפוּפוֹת. הֲלִיכוֹתֶיהָ הָיוּ כְּשֶׁל חַיָּה אוֹכֶלֶת בָּשָׂר, בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת, שֶׁל חַיַּת טֶרֶף. זוֹ הָיְתָה הַחַיָּה שֶׁשְּׁמָהּ זוֹלֵל, הָאוֹיֵב הַנּוֹרָא שֶׁל הַבֵּיבָרִים.
"כַּאֲשֶׁר הִגִּיעָה עַד מְקוֹם הַסֶּכֶר, עָמְדָה, וּבְשִׂימָהּ אֶת רַגְלֶיהָ הַקִּדְמִיּוֹת עַל הַמַּעֲקֶה, הֵרִימָה אֶת רֹאשָׁהּ לְאַט וְהִבִּיטָה לְמַעְלָה מִן הַשָּׂפָה לְתוֹךְ הַמָּיִם.
"אַף כִּי הַבֵּיבָר הוּא דוּחַי5, וַחֲצִי חַיָּיו עוֹבֵר עָלָיו בְּתוֹךְ הַמַּיִם, אֵין הוּא יָכֹל לִשְׁהוֹת שָׁם זְמָן רַב בְּלִי עֲלוֹת עַל הַיַּבָּשָׁה לִשְׁאֹף רוּחַ. הִנֵּה כִּי כֵן כְּבָר נִרְאוּ רָאשִׁים רַבִּים מְצִיצִים מִתּוֹךְ הַמַּיִם בִּמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים שֶׁל הַנַּחַל. עוֹד אֲחֵרִים הִרְהִיבוּ עֹז לִזְחֹל וְלַעֲלוֹת עַל אִיִּים קְטַנִּים שֶׁנִּרְאוּ פֹּה וָשָׁם, אֲשֶׁר לְשָׁם, כְּפִי שֶׁיָּדְעוּ יָפֶה, לֹא יַגִּיעַ הַזּוֹלֵל, שֶׁאֵינוֹ שַׂחְיָן חָרוּץ. אוּלָם אַף אֶחָד מֵהֶם לֹא עָלָה עַל דַּעְתּוֹ לָשׁוּב אֶל הַמַּעֲקֶה.
"הַזּוֹלֵל מִצִּדּוֹ, נִדְמָה, לֹא חִכָּה עוֹד שָׁם, הוּא גַּם לֹא הִתְאַמֵּץ עוֹד לְבַל יִרְאוּ אוֹתוֹ מִצַּד הַמַּיִם. הוּא הִבִּיט כָּל הַזְּמָן סְבִיבוֹתָיו, כְּאִלּוּ הִתְכַּוֵּן לִרְדֹּף אַחֲרַי טַרְפּוֹ אוֹ לֶאֱחֹז בְּאֶמְצָעִים נְכוֹנִים יוֹתֵר לִלְכֹּד אֶת טַרְפּוֹ. לָאַחֲרוֹנָה נִדְמָה, כִּי הֶחְלִיט מַה שֶׁהֶחְלִיט, וּבְקָפְצוֹ בְּעֹז עַל הַמַּעֲקֶה, פָּנָה וְהָלַךְ מִשָּׁם לְאֹרֶךְ שְׂפַת הַמַּיִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר בָּא מִשָּׁם. בְּהַגִּיעוֹ עַד מֶרְחָק יָדוּעַ מִן הַסֶּכֶר, עָמַד רֶגַע, אַחֲרֵי כֵן פָּנָה עֹרֶף אֶל הַנַּחַל וְנִכְנַס לְתוֹךְ הַיַּעַר.
"תָּאֵב הָיִיתִי לִרְאוֹת, אִם הַבֵּיבָרִים יָשׁוּבוּ אֶל הַסֶּכֶר וְגָמַרְתִּי בְּלִבִּי לְהִשָּׁאֵר עוֹמֵד זְמַן מָה בְּלִי הַרְאוֹת פָּנַי. חִכִּיתִי לְכָל הַיּוֹתֵר חֲמִשָּׁה רְגָעִים וְהִנֵּה רַבִּים מֵאֵלֶּה, אֲשֶׁר נִמְלְטוּ אֶל הָאִיִּים הַקְּטַנִּים וְהָרְחוֹקִים בְּיוֹתֵר שׂוֹחִים בַּמַּיִם וּבָאִים בִּשְׁחִיָּה אֶל עֶבְרִי. בְּעוֹד אֲשֶׁר אֲנִי מִתְבּוֹנֵן אֲלֵיהֶם, שָׁמַעְתִּי פִּתְאֹם שָׁאוֹן עָמֹק בֵּין הֶעָלִים שֶׁנָּשְׁרוּ סָמוּךְ לַסֶּכֶר. נָשָׂאתִי עֵינַי וְהִנֵּה הַזּוֹלֵל חָזַר בְּחִפָּזוֹן אֶל הַסֶּכֶר. אוּלָם כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ עַד הַמָּקוֹם, תַּחַת לְהִתְחַמֵּק מֵאֲחוֹרֵי הַמַּעֲקֶה כַּאֲשֶׁר בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, רָאִיתִי אוֹתוֹ תּוֹפֵשׂ בְּצִפָּרְנָיו הָאֲרֻכּוֹת גֶּזַע שֶׁל עֵץ וּמְטַפֵּס לְמַעְלָה, בְּהִתְאַמְּצוֹ לַעֲמֹד מִן הַצַּד שֶׁמִּמּוּל הַמַּיִם. עַנְפֵי הָעֵץ הַזֶּה הִתְרוֹמְמוּ בְּצוּרָה מְאֻזֶּנֶת מִמַּעַל לַמַּעֲקֶה. בְּרֶגַע אֶחָד הִגִּיעַ הַזּוֹלֵל אֶל אַחַד הָעֲנָפִים הָאֵלֶּה וּבְהִתְנַפְּלוֹ לְמַעְלָה אַפַּיִם אַרְצָה הִבִּיט לְמַטָּה.
“אַךְ הִסְפִּיק לְכוֹנֵן עַצְמוֹ בְּמַצָּבוֹ הֶחָדָשׁ הַזֶּה, וַחֲצִי תְּרֵיסַר שֶׁל בֵּיבָרִים, בְּחָשְׁבָם וַדַּאי כִּי הָאוֹיֵב כְּבָר הִרְחִיק מִזֶּה, טִפְּסוּ וַעֲלוּ עַל הַמַּעֲקֶה, בְּחָבְטָם בְּזַנְבוֹתֵיהֶם הַגְּדוֹלִים כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ קֹדֶם. הֵם נִמְצְאוּ כִּמְעַט תַּחַת הַקָּצֶה שֶׁל הֶעָנָף וְהַזּוֹלֵל קָם עַל כַּפּוֹת רַגְלָיו וְזָקַף אֶת אָזְנָיו מוּכָן וּמְזֻמָּן לִקְפֹּץ עַל טַרְפּוֹ. עַתָּה הִגִּיעַ תּוֹרִי: הֲרִימוֹתִי אֶת רוֹבִי וְקָלַעְתִּי יָשָׁר אֶל לֵב הַטּוֹרֵף. לְקוֹל הַיְרִיָּה נִבְהֲלוּ הַבֵּיבָרִים וְהִפִּילוּ עַצְמָם הַמַּיְמָה. בְּעוֹד אֲשֶׁר הַזּוֹלֵל נָפַל מֵעַל הַמָּקוֹם שֶׁיָּשַׁב עָלָיו וְהִתְגַּלְגֵּל פָּצוּעַ. מִהַרְתִּי לָרוּץ אֵלָיו וְהִכִּיתִיו בַּקַּת שֶׁל רוֹבִי כְּדֵי לָשִׂים קֵץ לְחַיָּיו, אַךְ מָה רַב הָיָה תִּמְהוֹנִי, כִּי הַחַיָּה הָרָעָה הַזֹּאת תָּפְשֶׂה אֶת הָעֵץ בְּשִׁנֶּיהָ וְטָחֲנָה אוֹתוֹ כִּמְעַט לְפִתִּים! אָז הִשְׁלַכְתִּי עָלָיו אֲבָנִים כְּבֵדוֹת וְהוּא הִתְאַמֵּץ בְּכָל פַּעַם לִתְפֹּשׂ אוֹתִי בְּצִפָּרְנָיו. לָאַחֲרוֹנָה נָתַתִּי לוֹ מַכָּה בַּגַּרְזֶן וְהוּא נָפַח נַפְשׁוֹ. זוֹ הָיְתָה חַיָּה נוֹרָאָה, דּוֹמָה כִּמְעַט לַתַּחַשׁ שֶׁהֵמִית אֶת שׁוֹרֵנוּ סָמוּךְ לַמַּחֲנֶה, וְרַק הִיא הָיְתָה קְטַנָּה יוֹתֵר. לֹא עָשִׂיתִי נִסָּיוֹן לָשֵׂאת אֶת הַנְּבֵלָה, כִּי זֶה הָיָה מַשָּׂא שֶׁאֵין בּוֹ מוֹעִיל. חוּץ מִזֶּה, בַּאֲשֶׁר הוֹצִיאָה הַחַיָּה רֵיחַ סֵרְחוֹן, מִהַרְתִּי לְהִתְרַחֵק מִמֶּנָּה. עָזַבְתִּי אוֹתָהּ בַּמָּקוֹם שֶׁנָּפְלָה שָׁם, בָּחַרְתִּי לִי דֶרֶךְ קְצָרָה בְּיוֹתֵר, כְּדֵי לָשׁוּב אֶל הַמַּחֲנֶה”.
יח בַּיִת מִגִּזְעֵי עֵצִים
"אֵין לִי צֹרֶךְ לְתָאֵר לָכֶם מַה גָּדְלָה הַשִּׂמְחָה שֶׁל אִשְׁתִּי וִילָדַי, כַּאֲשֶׁר סִפַּרְתִּי לָהֶם בְּשׁוּבִי אֶת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינַי וְאֶת הַקּוֹרוֹת אוֹתִי עִם הַזּוֹלֵל. הַשְּׁאֵלָה עַל־דְּבַר הִתְיַשְּׁבוּתֵנוּ בָּעֵמֶק נִפְתְּרָה אַחֲרַי אֲשֶׁר רָאִינוּ וְנוֹכַחְנוּ, כִּי הַיְאוֹר הֶחָדָשׁ שֶׁלָּנוּ נִבְרָא עַל יְדֵי הַסֶּכֶר שֶׁל הַבֵּיבָרִים. זֶה הָיָה בִּשְׁבִילֵנוּ מָקוֹר שֶׁל עֹשֶׁר רַב יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר מִשְׂרָה טוֹבָה בַּמִּכְרוֹת בְּמֶכְּסִיקָה וַאֲפִילּוּ מִן הַמִּכְרֶה עַצְמוֹ. עוֹרוֹ שֶׁל כָּל בֵּיבָר שָׁוְיוֹ כִּשְׁתֵּי לִירוֹת. כָּאן הָיוּ לְכָל הַפָּחוֹת מֵאָה בֵּיבָרִים וְאוּלַי יוֹתֵר; אַךְ מִכֵּיוָן שֶׁהַבְּרִיּוֹת הָאֵלֶּה יוֹלְדוֹת בְּכָל שָׁנָה אַרְבָּעָה אוֹ חֲמִשָּׁה יְלָדוֹת כָּל זוּג, הֲרֵי יִפְרוּ וְיִרְבּוּ עַד מְהֵרָה לַאֲלָפִים. יָכֹל נוּכַל לְהַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם, לְסַפֵּק לָהֶם מְזוֹנָם וּלְהַשְׁמִיד אֶת הַזּוֹלְלִים וְאֶת יֶתֶר אוֹיְבֵיהֶם הַשּׁוֹכְנִים בָּעֵמֶק; עַל־יְדֵי־כָךְ יִרְבֶּה עוֹד מִסְפָּרָם מְהֵרָה יוֹתֵר; וּכְדֵי שֶׁלֹּא יַעֲלֶה מִסְפָּרָם יוֹתֵר מִדַּי, אֵין לָנוּ אֶלָּא לָקַחַת אֶת הַזְּקֵנִים בְּיוֹתֵר וְלִשְׁמֹר אֶת עוֹרוֹתֵיהֶם בִּשְׁקִידָה וּבְדִיּוּק, וּמִקֵּץ שָׁנִים אֲחָדוֹת, אִם נֵעֲשֶׂה כֵּן, נוּכַל לָשׁוּב לְעוֹלָם הַתַּרְבּוּת וּלְהָבִיא עִמָּנוּ כַּמּוּת רַבָּה שֶׁל הָעוֹרוֹת הַיְקָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר יַכְנִיסוּ לָנוּ הוֹן הָגוּן.
"מֵעַתָּה נִשְׁקְפָה לָנוּ תִּקְוָה נְעִימָה לְהִתְכּוֹנֵן בַּמָּקוֹם הַזֶּה; לֹא חָשַׁבְתִּי, שֶׁיֵּשׁ לָנוּ דֶרֶךְ טוֹבָה מִזּוֹ לַעֲשׂוֹת. גַּם אִלּוּ הָיוּ לִי שְׁנֵי שְׁוָרִים חֲדָשִׁים, סָפֵק הוּא אִם הָיִיתִי יוֹצֵא בְּשָׁעָה זוֹ. מַה שֶּׁאָמְרָה מָרִיָּה בַּהֲלָצָה עָתִיד הָיָה, כִּמְדֻמֶּה, לִהְיוֹת דָּבָר שֶׁל מַמָּשׁ: יְכֹלִים אָנוּ עוֹד לַעֲשׂוֹת הוֹן וָעֹשֶׁר בַּמִּדְבָּר.
"מֵעַתָּה תַּם וְנִשְׁלַם הַדָּבָר: אָנוּ הֶחֱלַטְנוּ לְהִשָּׁאֵר פֹּה.> "הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן, שֶׁיֵּשׁ לָנוּ לַעֲשׂוֹת, הָיָה לְהָקִים לָנוּ נָוֶה; לֹא יָכֹלְנוּ לַחֲשֹׁב בִּלְתִּי אִם עַל בַּיִת שֶׁל גִּזְעֵי עֵצִים, וּבִשְׁבִיל קוּדְיָ’ה הֲרֵי זוֹ עֲבוֹדָה שֶׁל מַה־בְּכָךְ. בִּזְמַן שִׁבְתֵּנוּ בְּוִירְגִ’ינְיָה בָּנָה שְׁנֵים אוֹ שְׁלשָׁה בָּתִּים בַּחַוָּה שֶׁלִּי, וְלֹא הָיָה אִישׁ חָרוּץ מִמֶּנּוּ בִּמְלָאכָה מִמִּין זֶה. אִישׁ לֹא יָדַע יָפֶה יוֹתֵר לְהַקְצִיעַ אֶת הַקּוֹרוֹת, לָתֵת לָהֶן צוּרָה וּלְשִׂימָן יָפֶה כָּל אַחַת בִּמְקוֹמָהּ; לֹא הָיָה דוֹמֶה לוֹ בָּעֲבוֹדָה לִגְזֹר קְרָשִׁים, לְחַבְּרָם אֶל הַקּוֹרוֹת וּלְתַקְּנָם בַּמָּעוֹן בְּלִי הִשְׁתַּמֵּשׁ אַף בְּמַסְמֵר אֶחָד; לָאַחֲרוֹנָה, לֹא הָיָה אִישׁ אֲשֶׁר הִשְׂכִּיל יוֹתֵר מִקּוּדְיָ’ה לְחֵלֵּק אֶת הַכְּתָלִים, לָטוּחַ מֵעֲפַר־אֲדָמָה כִּירַיִם וּלְהַצִּיב דָּלֶת. נָכוֹן אֲנִי לְהִתְעָרֵב, אִם יֵשׁ בָּעוֹלָם אַרְדִּיכָל מֻכְשָׁר מִמֶּנּוּ יוֹתֵר לִבְנוֹת בַּיִת שֶׁל עֵץ.
"הַמִּינִים שֶׁל עֲצֵי־בִנְיָן, נוֹחִים וּמַתְאִימִים, הָיוּ בְקֵרוּב מָקוֹם לָנוּ וּבְשֶׁפַע, בְּיִחוּד עֲצֵי הַמַּגְנוֹלִיָּה עִם גִּזְעֵיהֶם הַגְּדוֹלִים וְהֶעָבִים שֶׁגָּבְהָם לְמַעְלָה מֵחֲמִשִּׁים רֶגֶל לְלֹא עָנָף אֶחָד. הַגַּרְזֶן שֶׁל קוּדְיָ’ה הִשְׁמִיעַ קוֹלוֹ בְּמֶשֶׁךְ שְׁנֵי יָמִים תְּמִימִים בְּתוֹךְ הַיָּעַר.
בְּכָל רֶגַע נִשְׁמַע בָּעֵמֶק הֵד קוֹל הָעֵצִים הַנּוֹפְלִים. הֶנְרִי וְאָנֹכִי, בְּעֶזְרַת סוּסֵנוּ פּוֹמְפּוֹ, הֶעֱבַרְנוּ אֶת גִּזְעֵי הָעֵצִים אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר בָּחַרְנוּ לִבְנוֹת שָׁם אֶת הַבָּיִת.
"בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הִנִּיחַ קוּדְיָ’ה אֶת קוֹרוֹת הַיְסוֹד וּמִמָּחֳרָת הַיּוֹם הֲקִימוֹנוּ אֶת הַכְּתָלִים בְּרִבּוּעַ. הַיּוֹם הַחֲמִשִּׁי שִׁמֵּשׁ לָנוּ לָשִׂים אֶת הַקּוֹרוֹת וְהַתִּקְרוֹת.
"בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי נִגַּשׁ קוּדְיָ’ה לַעֲבֹד לְיַד גֶּזַע גָּדוֹל שֶׁל אַלּוֹן אֲשֶׁר הִפִּיל וּבִקַּע אוֹתוֹ לִגְזָרִים אַרְבַּע רֶגֶל אֹרֶךְ הָאֶחָד. אֶת הָעֵץ כָּרַת עוֹד מֵרֵאשִׁית גִּשְׁתֵּנוּ לָעֲבוֹדָה וְעַתָּה הִתְיַבֵּשׁ יָפֶה יָפֶה וְנוֹחַ הָיָה לְבַקְּעוֹ. קוּדְיָ’ה עָשָׂה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה בְּגַרְזִנּוֹ וּבִטְרִיזִים. עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה הָיְתָה מִסָּבִיב לוֹ עֲרֵמָה שֶׁל נְסָרִים בְּצוּרָה דּוֹמָה לְזוֹ שֶׁל הַקָּרוֹן שֶׁלָּנוּ וּבְכַמּוּת הֲגוּנָה לַעֲשׂוֹת מֵהֶם אֶת הַגַּג שֶׁל בֵּיתֵנוּ. אָנֹכִי הִשְׁתַּמַּשְׁתִּי בַּיּוֹם הַזֶּה לְהָכִין חֵמָר לָטוּחַ בּוֹ אֶת הַכְּתָלִים וְאֶת הַתַּנּוּרִים.
"בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וְיוֹם רִאשׁוֹן־בְּשַׁבָּת הָיָה, נָחְנוּ. אָנוּ הֶחֱלַטְנוּ לִשְׁמֹר תָּמִיד אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת. אָמְנָם עֵינֵי בְּנֵי־אָדָם אֵינָן רוֹאוֹת אוֹתָנוּ, אַךְ יָדַעְנוּ כִּי עֵין אֱלֹהִים צוֹפִיָה עָלֵינוּ גַם בָּעֵמֶק הַנִּדַּח הַזֶּה.
“הִתְרַחַצְנוּ כְּדַרְכֵּנוּ, וְאַחֲרֵי פַּת־שַׁחֲרִית הֵבֵאנוּ אֶת סֵפֶר הַתְּנָ”ךְ. הַקָּרְבָּן הָאֶחָד שֶׁיָּכֹלְנוּ לְהַקְרִיב לֵאלֹהִים הָיָה תְּפִלָּתֵנוּ בְּלֵב שָׁלֵם. מָרִיָּה הָיְתָה טְרוּדָה מְאֹד בְּכָל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה וְהַיּוֹם הִלְבִּישָׁה אֶת הַיְלָדִים בִּגְדֵי חָג, וְאָנוּ לָקַחְנוּ אוֹתָם לְטִיּוּל אֶל עֵבֶר הַיְאוֹר. הַבֵּיבָרִים אַף הֵם הָיוּ עֲסוּקִים בְּבִנְיָן כָּמוֹנוּ; מְעוֹנוֹתֵיהֶם, בְּצוּרַת חֲרוּטִים, נִגְלוּ מֵעַל הַמַּיִם, אֲחָדִים מֵהֶם סָמוּךְ לְחוֹפִים, אֲחֵרִים עַל פְּנֵי הָאִיִּים הַקְּטַנִּים. הָיְתָה שָׁם סֻכָּה אַחַת אֲשֶׁר יָכֹלְנוּ לָגֶשֶׁת אֵלֶיהָ וּלְהִתְבּוֹנֵן אֵלֶיהָ בְּסַקְרָנוּת מְרֻבָּה. הִיא עָמְדָה בְּמֶרְחַק צְעָדִים אֲחָדִים מִן הַחוֹף אַךְ בַּמָּקוֹם, שֶׁהַמַּיִם הָיוּ עֲמֻקִּים מִצַּד הֶחָזִית. הִיא הָיְתָה דוֹמָה בְּצוּרָתָהּ לְכַוֶּרֶת שֶׁל דְּבוֹרִים, בְּנוּיָה מֵאֲבָנִים וּמֵעֵצִים וּמִמֶּלֶט מְעֹרָב בְּעֵשֶׂב. חֵלֶק מִמֶּנָּה הָיָה מִתַּחַת לַמַּיִם, אוּלָם אַף כִּי אִי־אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת מַה בִּפְנִים, אַךְ הִכַּרְנוּ, כִּי קוֹמָה אַחַת עוֹמֶדֶת מִתַּחַת לְשֶׁטַח הַמַּיִם, כִּי רָאֹה רָאִינוּ אֶת זִיזֵי הַקִּירוֹת שֶׁתָּמְכוּ אֶת הַתִּקְרָה הַשְּׁנִיָּה. הַפֶּתַח הָיָה שָׁקוּעַ בַּמַּיִם, עַד כִּי אֶת הַיְצִיאָה מִבֵּיתוֹ מֻכְרָח הָיָה הַבֵּיבָר תָּמִיד לַעֲשׂוֹת בִּשְׂחִיָּה, אַךְ הוּא לֹא חָשַׁשׁ כְּלָל לְכָךְ, וְנִדְמֶה הָיָה, כִּי תַּעֲנוּג הוּא לוֹ וְלֹא טִרְדָה.
מִצַּד הַיַּבָּשָׁה לֹא הָיְתָה לוֹ כְּנִיסָה, כְּפִי שֶׁשָּׁמַעְנוּ אוֹמְרִים. וְאָמְנָם הָיָה זֶה חֶשְׁבּוֹן גָּרוּעַ מִצַּד בֵּיבָר לַעֲשׂוֹת פֶּתַח, שֶׁדַּרְכּוֹ יָכֹל הָיָה אוֹיְבוֹ, הַזּוֹלֵל, לַחְדֹּר וּלְהַשְׁמִידוֹ. כָּל הַסֻּכּוֹת הָאֵלֶּה הָיוּ מְכֻסּוֹת בְּמֶלֶט, שֶׁעַל־יְדֵי הַטְּפִיחָה בַּזָּנָב שֶׁל הַבֵּיבָר וְהָרְמִיסָה הַמְּמֻשָּׁכָה בְּרַגְלָיו הָרְחָבוֹת נַעֲשָׂה חָלָק כָּל־כַּךְ, כְּאִלּוּ יִשְּׁרוּ אוֹתוֹ בְּכַף־הַסַּיָּדִים. יָדַעְנוּ, כִּי כָּכָה עָשׂוּ אֶת בֵּיתָם מִבִּפְנִים, וְעַל־יְדֵי־כָךְ הָיָה חַם לָהֶם וְנוֹחַ לִימוֹת הַחֹרֶף.
"אֲחָדוֹת מִן הַסֻּכּוֹת הָאֵלֶּה לֹא נַעֲשׂוּ בְּצוּרַת חָרוּט, כִּי אִם הָיְתָה לָהֶן צוּרַת בֵּיצָה. שָׁם הָיוּ שְׁתֵּי דִירוֹת תַּחַת גַּג אֶחָד, כְּדֵי לַעֲמֹד בְּיֶתֶר תֹּקֶף בִּפְנֵי הַמַּיִם וּלְקַמֵּץ בַּעֲבוֹדַת הַבִּנְיָן. הַדִּירוֹת הָיוּ מְרֻוָּחוֹת לְמַדֵּי. מִסְפָּר גָּדוֹל שֶׁל הַבִּנְיָנִים הִתְרוֹמְמוּ בְּקוֹמַת אָדָם מֵעַל שֶׁטַח הַמַּיִם, הַגַּגּוֹת הָיוּ רְחָבִים, כִּי הַבֵּיבָרִים אָהֲבוּ לָשֶׁבֶת שָׁם לָנוּחַ וּלְהִתְחַמֵּם בַּשָּׁמֶשׁ.
כָּל דִּירָה נִבְנְתָה בִּידֵי יוֹשְׁבֶיהָ וּבָהּ מָצְאוּ מָעוֹן זוּג בֵּיבָרִים, זָכָר וּנְקֵבָה, וְלִפְעָמִים הָיְתָה הַמִּשְׁפָּחָה בַּת אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ נְפָשׁוֹת. אֵלֶּה שֶׁכִּלּוּ אֶת בִּנְיַן בָּתֵּיהֶם קֹדֶם לָאֲחֵרִים, כְּבָר עָמְדוּ וְאָסְפוּ אֶת אוֹצַר־הַחֹרֶף אֲשֶׁר לָהֶם: זֶה הָיָה שֶׁל עָלִים וּקְלָחִים קְטַנִּים שֶׁל צְמָחִים מִצְּמָחִים שׁוֹנִים, מֵעֲצֵי עֲרָבָה, לִבְנֶה, תּוּת. אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת עֲרֵמוֹת מֵאֵלֶּה צָפוֹת עַל פְּנֵי הַמַּיִם בְּפֶתַח כַּמָּה וְכַמָּה מִן הַבָּתִּים הָאֵלֶּה.
"תְּקוּפַת־הַשָּׁנָה כְּבָר הִתְקַדְּמָה מְאֹד וְלֹא זוֹ הָעֵת לִבְנוֹת סֶכֶר חָדָשׁ. דַּרְכָּם שֶׁל הַבֵּיבָרִים לְהַתְחִיל בַּעֲבוֹדָה כָּזוֹ בָּאָבִיב. בָּרוּר הָיָה אֵפוֹא, כִּי הַמּוֹשָׁבָה הַחֲדָשָׁה שֶׁבָּאָה זֶה עַתָּה גֹרְשָׁה עַל־יְדֵי צַיָּדִים אוֹ
אִינְדִיאָנִים, אוֹ כִּי שׁוֹאַת־פִּתְאֹם הִכְרִיחָה אוֹתָם לַעֲזֹב אֶת מְקוֹם־מְגוּרֵיהֶם הַקּוֹדֵם, שֶׁאוּלַי נִמְצָא בְּמֶרְחַק כַּמָּה מֵאוֹת קִילוֹמֶטְרִים. שִׁעַרְנוּ, כִּי הֵם בָּאוּ בְּמַעֲלֵה הַנָּהָר הַזּוֹרֵם לְצַד מִזְרָח.
"בְּלִי סָפֵק, נִכְנְסוּ לְתוֹךְ הָעֵמֶק זְמַן־מָה קֹדֶם שֶׁגִּלִּיתִי אוֹתָם, כִּי עֲלֵיהֶם הָיָה לְבַלּוֹת יָמִים רַבִּים לִכְרֹת אֶת הָעֵצִים וְלֶאֱסֹף אֶת הֶחֳמָרִים לְבִנְיַן הַסֶּכֶר, שֶׁהִתְרוֹמְמוּתוֹ פִּתְאֹם גָּרְמָה לָנוּ פְחָדִים כָּאֵלֶּה. רַבִּים מִן הָעֵצִים הָאֵלֶּה הָיוּ כְּרֶגֶל אַחַת בְּקֹטֶר. רֹב הָאֲבָנִים שֶׁגִּלְגְּלוּ אוֹ נָשְׂאוּ בֵּין רַגְלֵיהֶן הַקַּדְמִיּוֹת יַחַד מִשְׁקָלָן הָיָה בְּעֵרֶךְ עֶשְׂרִים לִטְרוֹת.
“הֵם בָּאוּ אֵפוֹא בְּאִחוּר זְמָן שֶׁל תְּקוּפַת־הַשָּׁנָה וְעָבְדוּ בִּשְׁקִידָה עֲצוּמָה, כְּדֵי לְהָכִין אֶת דִּירוֹתֵיהֶם לִפְנֵי בּוֹא הַחֹרֶף”.
יט הַסְּנָאִי הַנָּבוֹן
"בְּשָׁעָה שֶׁעָמַדְנוּ וְהִתְבּוֹנַנּוּ אֶל הַתְּנוּעוֹת שֶׁל הַבֵּיבָרִים וְשׂוֹחַחְנוּ עַל מִנְהֲגֵי הַיְצוּרִים הַמֻּפְלָאִים הָאֵלֶּה, בָּא מִקְרֶה מְשַׁעֲשֵׁעַ אֶחָד לְהוֹכִיחַ לָנוּ, כִּי הַבֵּיבָרִים אֵינָם הַחַיּוֹת הַיְחִידוֹת שֶׁהַטֶּבַע חָנַן אוֹתָן בְּחָכְמָה יְתֵרָה.
"כִּמְעַט בְּאֶמְצַע הַיְאוֹר עָלְתָה חֹרְשָׁה שֶׁל עֵצִים גְּדוֹלִים, שֶׁגִּזְעֵיהֶם הָיוּ שְׁקוּעִים בַּמַּיִם בְּעֹמֶק שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלשׁ רַגְלַיִם. קֹדֶם שֶׁנִּבְרְאָה הַבְּרֵכָה נִמְצְאוּ הָעֵצִים הָאֵלֶּה עַל חוֹפֵי הַנַּחַל, וְעַתָּה הָיוּ מֻקָּפִים מַיִם מִכָּל עֵבֶר וְעָשׂוּ כְּמִין אִי קָטָן. בָּרוּר הָיָה לָעַיִן, כִּי סוֹפָם לִכְלָיָה, כִּי הֶעָצִים הָאֵלֶּה נַמְנוּ עַל מִין הַצַּפְצָפוֹת, שֶׁאֵינָן יְכֹלוֹת לְהִתְקַיֵּם בִּזְמַן שֶׁשָּׁרְשֵׁיהֶן מְכֻסִּים בַּמָּיִם.
"עַל רָאשֵׁי הָעֵצִים הָאֵלֶּה רָאִינוּ הַרְבֵּה בַּעֲלֵי חַיִּים קְטַנִּים, שֶׁקָּפְצוּ בִּזְרִיזוּת רַבָּה מֵעָנָף אֶל עָנָף וּמֵעֵץ אֶל עֵץ. אֵלֶּה הָיוּ סְנָאִים. נִרְאֶה הָיָה, כִּי תְּקוּפִים הֵם חֲרָדָה רַבָּה. הָרוֹאֶה הָיָה אוֹמֵר, כִּי הֵם נִבְהֲלוּ מִפְּנֵי אוֹיֵב. אוּלָם שׁוּם סַכָּנָה לֹא הָיְתָה צְפוּיָה לָהֶם. הֵם עָבְרוּ מֵעֵץ אֶל עֵץ, יָרְדוּ לְאֹרֶך הַגֶּזַע לְמַטָּה־לְמָטָּה עַד הַמָּקוֹם שֶׁהַמַּיִם הִרְשׁוּ לָהֶם. אַחֲרֵי־כֵן, בְּהַבִּיטָם מִחוּץ לִמְקוֹמָם, כְּאִלּוּ עָלָה בְּדַעְתָּם לִקְפֹּץ הַיְאוֹרָה, עָלוּ פִּתְאֹם וְרָצוּ בֵּין הָעֲנָפִים הַגְּבוֹהִים. מִסְפָּרָם הָיָה כִתְרֵיסָר. אַךְ הַמְּהִירוּת שֶׁבָּהּ עָבְרוּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם הֶעֶלְתָה רַעֲיוֹן בַּלֵּב, כִּי מִסְפָּרָם פִּי עֲשָׂרָה. הָעֲנָפִים וְהֶעָלִים הָיוּ מְזֻעְזָעִים תָּדִיר, כְּאִלּוּ הֲמוֹן צִפֳּרִים קְטַנּוֹת עָפוּ בְּתוֹךְ חֹרְשַׁת הָעֵצִים הָאֵלֶּה.
"כְּבָר רָאִינוּ קֹדֶם אֶת בַּעֲלֵי־הַחַיִּים הָאֵלֶּה קוֹפְצִים מֵאִילָן לָאִילָן, אַךְ בַּאֲשֶׁר לֹא מָצָאנוּ בָּזֶה שׁוּם דָּבָר יוֹצֵא מִן הַכְּלָל, לֹא שַׂמְנוּ לֵב לִתְנוּעוֹתֵיהֶם. אוּלָם כָּעֵת נִרְאָה לָנוּ בָּרוּר, כִּי הַחַיּוֹת הַקְּטַנּוֹת הָאֵלֶּה, שֶׁאֵינָן נִכְנָסוֹת מֵעוֹלָם לְתוֹךְ הַמַּיִם בְּלִי הֶכְרַח גָּמוּר לְכָךְ, נִפְתְּעוּ פִתְאֹם בְּמִקְלָטָן הָרָגִיל עַל יְדֵי הַסֶּכֶר שֶׁנַּעֲשָׂה וְרָאוּ אֶת עַצְמָן נְתוּנוֹת בַּשֶּׁבִי. הָעֵצִים הָיוּ חֲשׂוּפִים רֹב עֲלֵיהֶם וְהַקְּלִפָּה הוּסְרָה מֵעַל הַגְּזָעִים וְהָעֲנָפִים הַקְּטַנִּים בְּיוֹתֵר. הַסְּנָאִים נִתְקַפְּחוּ בְּאֹפֶן זֶה מִפַּרְנָסָתָם וְהֵם בִּקְּשׁוּ בִּדְאָגָה רַבָּה תַּחְבּוּלוֹת לַעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם.
"עַד מְהֵרָה גִלִּינוּ אֶת הַסִּבָּה שֶׁגָּרְמָה לְהִתְעוֹרְרוּת זוֹ שֶׁבָּאָה בֵּינֵיהֶם. סָמוּךְ לְחֹרְשַׁת הָעֵצִים, בְּמַעֲלֵה הַיְאוֹר, צָף גֶּזַע קָטָן עַל פְּנֵי הַמָּיִם. הוּא נָפַל הַמַּיְמָה בְּדֶרֶךְ זוֹ אוֹ זוֹ וְנִסְחַף עַל־יְדֵי הַזָּרֶם. הוּא הָלַךְ וְקָרֵב אֶל הָאִי הַקָּטָן, שֶׁנּוֹצַר עַל־יְדֵי הָעֵצִים, אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם נִמְצְאוּ הַסְּנָאִים, אַךְ הוּא הָלַךְ אַט, כִּי הַזֶּרֶם בְּתוֹךְ הַמַּיִם הָיָה מֻרְגָּשׁ מְעָט. הַגֶּזַע הַזֶּה שֶׁל הָעֵץ הוּא שֶׁגָּרַם לְבֶהָלָה זוֹ, וּבַעֲלֵי־הַחַיִּים הָאֵלֶּה וַדַּאי הָיָה בְּדַעְתָּם, כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הַגֶּזַע קָרוֹב לָהֶם, לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְשֵׁם רַפְסוֹדָה.
"יָשַׁבְנוּ לְהִתְבּוֹנֵן יָפֶה אֶל כָּל תְּנוּעוֹתֵיהֶם. הַגֶּזַע הִתְקַדֵּם בְּלֶכְתּוֹ לְאַט לְאַט, וְתַחַת לַעֲלוֹת וְלָרֶדֶת, כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ קֹדֶם, יָשְׁבוּ הַסְּנָאִים עַל קְצוֹת הָעֲנָפִים וְהִסְתַּכְּלוּ.
"בֵּינָתַיִם צָף הַגֶּזַע אֶל מוּל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר שָׁם הָיָה צָרִיךְ לַעֲבֹר בְּיֶתֶר קִרְבָה עַל פְּנֵי הָעֵצִים. עָנָף אָרֹךְ עָלָה בְּכִוּוּן זֶה, אַךְ אָנוּ חָשַׁבְנוּ כִּי הָעֵץ שֶׁנָּטָה מִן הַדֶּרֶךְ לֹא יַעֲבֹר בְּמֶרְחַק פָּחוֹת מֵעֶשְׂרִים צְעָדִים. אוּלָם הַסְּנָאִים נֶאֶסְפוּ כֻּלָּם, זֶה מֵאֲחוֹרֵי זֶה, בְּשׁוּרָה אֲרֻכָּה, וְהַסְּנָאִי שֶׁהָיָה בְּרֹאשׁ כְּבָר עָמַד נָכוֹן לִקְפֹּץ.
" – אָכֵן, אִי־אֶפְשָׁר שֶׁיֵּשׁ בְּדַעְתָּם לִקְפֹּץ בְּמֶרְחָק רַב כָּזֶה! – אָמְרָה מָרִיָּה בְּשָׁעָה שֶׁעָמַדְנוּ וְעָצַרְנוּ נְשִׁימָתֵנוּ, בְּהִתְבּוֹנֵנוּ אֲלֵיהֶם מִתּוֹךְ סַקְרָנוּת שֶׁל חֲרָדָה.
" – כֵּן, אֲדוֹנַי – עֲנֵה קוּדְיָ’ה. בְּדַעְתָּם יֵשׁ! בְּחַיַּי! הֵם יִקְפְּצוּ עַל זֶה, בְּכָל זֹאת. כּוּשִׁי רָאָה זֹאת בְּוִירְגִ’ינְיָה קָפֹץ הַרְחֵק יוֹתֵר… נָכוֹן! הַבִּיטוּ עַתָּה!… הִנֵּה, קְפָץ!…
"קוּדְיָ’ה טֶרֶם כִּלָּה דְבָרוֹ, וְהַסְּנָאִי הָרִאשׁוֹן חָצָה אֶת הָאַוִּיר וְהִפִּיל עַצְמוֹ עַל גֶּזַע־הָעֵץ הַצָּף. הַשֵּׁנִי קָפַץ אַחֲרָיו, הַשְּׁלִישִׁי, הָרְבִיעִי וְעוֹד, כְּאִלּוּ עֲדַת צִפֳּרִים עָפָה בָּאַוִּיר בַּשּׁוּרָה, עַד אֲשֶׁר כֻּסָּה כָּל הַגֶּזַע בַּחַיּוֹת הַקְּטַנּוֹת הָאֵלֶּה וְהִמְשִׁיךְ לִשְׂחוֹת עָמוּס מַשָּׂאוֹ הֶחָדָשׁ.
"אָנוּ חָשַׁבְנוּ כִּי כֻּלָּם הִצְלִיחוּ לִמְצֹא מָקוֹם עַל הָעֵץ הַצָּף, אַךְ חָשַׁבְנוּ וְטָעִינוּ. בְּהַבִּיטֵנוּ שׁוּב לְצַד הָעֵצִים, רָאִינוּ כִּי עוֹד סְנָאִי אֶחָד נִשְׁאַר. וַדַּאי לֹא הִסְפִּיק לְהַגִּיעַ בְּעוֹד מוֹעֵד אֶל הֶעָנָף. וְאָמְנָם מִשְׁקָלוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד שֶׁקָּדַם לוֹ הִשְׁפִּיעַ מְעַט מְעָט עַל תְּנוּעַת הַגֶּזַע הַצָּף, וְסוֹף דָּבָר הָיָה, כִּי הָאַחֲרוֹן נִמְצָא בְּרִחוּק מָקוֹם וְהַקְּפִיצָה מִשָּׁם הָיְתָה בָּהּ סַכָּנָה. הַחַיָּה הָעֲלוּבָה רָצָה וְשָׁבָה בְּמַצָּב שֶׁל טֵרוּף וַחֲרָדָה, שֶׁנִּגְרַם גַּם עַל־יְדֵי אִי־הָאֶפְשָׁרוּת לְהִמָּלֵט מִצָּרָה וְגַם מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ שֶׁעָלֶיהָ לְהִשָּׁאֵר בּוֹדְדָה וַעֲזוּבָה. בְּמֶשֶׁךְ רְגָעִים אֲחָדִים הִתְחִילָה קוֹפֶצֶת מֵעֵץ אֶל עֵץ, עָלֹה וְיָרֹד מִכָּל הַעֲבָרִים, עָמְדָה וְהִבִּיטָה בְּפָנִים שֶׁל יֵאוּשׁ עַל חַבְרוֹתֶיהָ הַמִּתְרַחֲקוֹת מִמֶּנָּה.
"לָאַחֲרוֹנָה יָרְדָה מֵעַל עֵץ, שֶׁקְּלִפָּתוֹ הָיְתָה עָבָה מְאֹד וְנִבְקְעָה לַחֲתִיכוֹת גְּדוֹלוֹת לְמַעְלָה מֵרֶגֶל הָאֹרֶךְ וְכַמָּה אֶצְבָּעוֹת הָרֹחַב, וְנִרְאָה, כִּי הֵן עוֹמְדוֹת לְהִקָּרֵעַ מֵעַל הָעֵץ. בְּשֶׁל כַּךְ זָכָה הָעֵץ הַזֶּה לְהִקָּרֵא בְּפִי הוֹלְכֵי יְעָרוֹת בְּשֵׁם בַּעַל קְלִפַּת הַקַּשְׂקֶשֶׂת. הַסְּנָאִי הִשְׁקִיעַ עַצְמוֹ תַּחַת אַחַת הַחֲתִיכוֹת הַגְּדוֹלוֹת בְּיוֹתֵר וְעַד מְהֵרָה רָאִינוּ, כִּי הַקְּלִפָּה מִתְרוֹמֶמֶת לְאֵט לְאַט. בַּעַל־הַחַיִּים הַקָּטָן עָשָׂה כָּל מַה שֶׁבְּיָדוֹ לִקְרֹעַ אֶת הַקְּלִפָּה מֵעַל הָעֵץ. הוּא נִכְנַס, יָצָא וְשׁוּב נִכְנַס, כִּרְסֵם בְּשִׁנָּיו מִשְּׁנֵי הַקְּצָווֹת וְעָמַל וְיָגַע גַּם בְּצִפָּרְנָיו.
"לָאַחֲרוֹנָה נָשְׁרָה בְּבַת־אַחַת חֲתִיכַת הַקְּלִפָּה מֵעַל גֶּזַע הָעֵץ וְנִשְׁאָרָה תְּלוּיָה רַק בְּסִיבִים אֲחָדִים, שֶׁנִּכְרְתוּ כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה עַל יְדֵי שִׁנֵּי הַשָּׁפָן. הַקְּלִפָּה נָפְלָה לְתוֹךְ הַמָּיִם; אַךְ נָגְעָה בְּשֶׁטַח הַמַּיִם וְהַסְּנָאִי הַקָּטָן קָפַץ עָלֶיהָ בְּקַלּוּת. בַּמָּקוֹם הַזֶּה לֹא הָיָה הַזֶּרֶם מֻרְגָּשׁ וְסָפֵק הָיָה, אִם הַקְּלִפָּה תּוּכַל לָשֵׂאת אֶת הַסְּנָאִי הַרְחֵק מִן הָעֵצִים. אַךְ הַחַיָּה הַקְּטַנָּה שֶׁלָּנוּ לֹא דָאֲגָה כְּלוּם. אַחֲרֵי אֲשֶׁר הִתְנוֹדְדָה בְּנַחַת בְּסִירָתָהּ הַקְּטַנָּה, הֵרִימָה אֶת זְנָבָהּ הָרָחָב בָּאַוִּיר בִּדְמוּת מִפְרָשִׂים, וְשָׁעָה קַלָּה אַחֲרֵי־כֵן נָשְׁבָה רוּחַ מִלְּמַעְלָה וְדָחֲפָה אֶת הָאֳנִיָּה הַקְּטַנָּה בְּנַחַת אַךְ לָבֶטַח. עַד מְהֵרָה עָבְרָה עַל פְּנֵי הָעֵצִים וְהָרוּחַ הִנְחָה אוֹתָהּ עִם הַזֶּרֶם בְּכִוּוּן זֶה אֲשֶׁר הָלְכוּ חֲבֵרָיו שֶׁל הַסְּנָאִי.
“אֵלֶּה קָרְבוּ אֶל הַמַּעֲקֶה שֶׁל הַסֶּכֶר וְהֶנְרִי עָלָה בְּדַעְתּוֹ לַחֲסֹם אֶת הַמַּעֲבָר לִפְנֵיהֶם, אַךְ אִמּוֹ מָנְעָה אוֹתוֹ מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה, בְּאָמְרָה, כִּי הַחַיּוֹת הַקְּטַנּוֹת הָאֵלֶּה זָכוּ בְּחֵרוּתָן אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֶרְאוּ לָנוּ מַחֲזֶה מַרְהִיב עַיִן שֶׁל תְּבוּנָתָן וַחֲרִיצוּתָן”.
כ בַּיִת בָּנוּי בְּלִי מַסְמֵרִים
"מִמָּחֳרָת הַיּוֹם נִגַּשְׁנוּ קוּדְיָ’ה וְאָנֹכִי שׁוּב לַעֲבוֹדַת בִּנְיָנֵנוּ. הַיּוֹם הַזֶּה הָקְדֵּשׁ לַגָּג. תְּחִלָּה שַׂמְנוּ טִיחַ שֶׁל נְסָרִים שֶׁעָבְרוּ בְּהַרְבֵּה אֶת קְצוֹת הַכְּתָלִים, כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הַמַּיִם מִן הַבַּיִת וָהָלְאָה. הֵם חֻבְּרוּ בִּקְצֵהֶם הַתַּחְתּוֹן עַל־יְדֵי מוֹט אָרֹךְ, שֶׁעָבַר אֶת הַגַּג בְּדֶרֶךְ מְאֻזֶּנֶת מֵהַקָּצֶה הָאֶחָד עַד הַקָּצֶה הַשֵּׁנִי. הַמּוֹט הַזֶּה הָיָה קָשׁוּר בִּרְצוּעוֹת שֶׁל עוֹר הַיַּחְמוּר שְׁרוּיוֹת בַּמָּיִם, וְהָרְצוּעוֹת הָאֵלֶּה צְרִיכוֹת הָיוּ לְהִתְכַּוֵּץ בְּהִתְיַבְּשָׁן וּלְהַדֵּק אֶת הַמּוֹט יָפֶה־יָפֶה אַל הַכְּתָלִים.
"טוּר שֵׁנִי שֶׁל נְסָרִים הוּשַׂם אַחֲרֵי־כֵן לְכַסּוֹת בְּחֶלְקוֹ אֶת הַטּוּר הָרִאשׁוֹן עַל יְדֵי הַקָּצֶה הַתַּחְתּוֹן. חִבַּרְנוּ אוֹתָם אַף הֵם עַל־יְדֵי מוֹט שֵׁנִי מִאֻזָּן. אַחַר־כֵּן שַׂמְנוּ טוּר שְׁלִישִׁי, וְכַךְ הָלְאָה עַד הַסּוֹף.
"הַצַּד הַשֵּׁנִי הָיָה מְצֻפֶּה גַם הוּא בְּדֶרֶךְ זוֹ; וְרֹאשׁ הַגַּג עַצְמוֹ הָיָה מוּגָן מִמַּיִם עַל יְדֵי תִּקּוּן הַנְּסָרִים, שֶׁהָיוּ בּוֹלְטִים וְעוֹלִים מֵעֵבֶר אֶחָד, עַד כְּדֵי לְכַסּוֹת אֶת קְצוֹת הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי.
הַבִּנְיָן בָּנוּי וּמְכֻסֶּה גַג, אַךְ הָיָה דוֹמֶה יוֹתֵר לִכְלוּב מֵאֲשֶׁר לְבָיִת. אֶת הַיּוֹם הַבָּא הִקְדַּשְׁנוּ לַעֲשׂוֹת פֶּתַח וְחַלּוֹן. לֹא חָפַצְנוּ בִּלְתִּי אִם בְּחַלּוֹן אֶחָד.
"אֶת חֲלַל הַפֶּתַח עָשִׂינוּ בְּאֹפֶן פָּשׁוּט. תְּחִלָּה הִצַּבְנוּ אֶת הַמְּזוּזוֹת שֶׁעֲלֵיהֶן לִתְמֹךְ בַּדֶּלֶת מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל, וּבְמַשּׂוֹר נָטַלְנוּ אֶת קוֹרוֹת־הָעֵץ שֶׁנִּמְצְאוּ בֵּינֵיהֶן. מַה טּוֹב לָנוּ, כִּי הָיָה בְּיָדֵינוּ כְּלִי־מְלָאכָה זֶה, שֶׁבִּלְעָדָיו הָיְתָה עֲבוֹדָה כָּזוֹ גוֹרֶמֶת לָנוּ עָמָל רַב. בְּדֶרֶךְ זוֹ עָשִׂינוּ גַם אֶת הַחַלּוֹן. אַחֲרֵי־כֵן בָּחַרְנוּ לָנוּ צַפְצָפָה יָפָה וְעָשִׂינוּ מִמֶּנָּה אֶת הַקְּרָשִׁים הַנְּחוּצִים לְדֶלֶת וְחַלּוֹן, יוֹתֵר נָכוֹן: תְּרִיס שֶׁל חַלּוֹן. כַּאֲשֶׁר גָּזַרְנוּ אוֹתָם בַּמִּדָּה הַדְּרוּשָׁה, חִבַּרְנוּם יַחַד עַל יְדֵי יְתֵדוֹת עֲשׂוּיוֹת מֵעֵץ קָשֶׁה. אֶת הַדֶּלֶת וְהַתְּרִיס שֶׁל הַחַלּוֹן קָשַׁרְנוּ בִּרְצוּעוֹת שֶׁל עוֹר הַיַּחְמוּר, הֶעֱבַרְנוּ אֶת כָּל כֵּלֵינוּ וְאֶת מַצְּעוֹתֵינוּ, וְאָנוּ יָשַׁבְנוּ לָנוּחַ עַל הַגַּג שֶׁל מְעוֹנֵנוּ הֶחָדָשׁ.
"הוּא הָיָה רָחוֹק עוֹד מִגְּמַר בִּנְיָנוֹ. אֶת הַיּוֹם הַבָּא הִקְדַּשְׁנוּ לַעֲשִׂיַּת כִּירָה וַאֲרֻבָּה. זוֹ, כַּמּוּבָן, צְרִיכָה הָיְתָה לִהְיוֹת עַל קְצֵה הַגַּג, וְאָנוּ בָּחַרְנוּ אֶת הַצַּד הַפּוֹנֶה צָפוֹנָה. אֶת הַכִּירָה עָשִׂינוּ מֵאֲבָנִים וּמֶלֶט, וְאֶת הָאֲרֻבָּה בָּנִינוּ מִגִּזְרֵי־עֵץ קְצָרִים וִישָׁרִים, וְכַאֲשֶׁר נִשְׁלְמָה הַמְּלָאכָה שָׂמַחְנוּ עַל הַמַּרְאֶה. וְאַף כִּי עוֹד לֹא הָיָה קַר בַּחוּץ, הִבְעַרְנוּ אֵשׁ מִגִּזְעֵי עֵצִים, וְהַלֶּהָבוֹת עָלוּ וְלִבֵּנוּ עָלָץ.
"בְּיוֹם הַמָּחֳרָת סָתַמְנוּ אֶת הַחוֹרִים וְהַסְּדָקִים שֶׁל הַכְּתָלִים בִּנְסֹרֶת, בַּאֲבָנִים וּבְמֶלֶט, וְכֵן עָשִׂינוּ גַם לַגַּג, וְלֹא הִשְׁאַרְנוּ אַף חוֹר אֶחָד, שֶׁיּוּכַל עַכְבָּר לַעֲבֹר בּוֹ. וַאֲשֶׁר לַקַּרְקַע שֶׁהָיָה כֻּלּוֹ יָבֵשׁ, כִּסִּינוּ אוֹתוֹ לְפִי שָׁעָה עָלִים יְרֻקִּים מֵעֵץ דֶּקֶל, וְזֶה עָשָׂה אוֹתוֹ נָעִים וְנוֹחַ. בְּאֹפֶן רִשְׁמִי חִנַּכְנוּ אֵפוֹא אֶת מְעוֹנֵנוּ הֶחָדָשׁ, שֶׁנִּבְנָה מִן הַיְסוֹד עַד הַגַּג בְּלִי מַסְמֵר אֶחָד.
"דַּאֲגָתֵנוּ הָרִאשׁוֹנָה הָיְתָה אַחֲרֵי־כֵן לִבְנוֹת מִקְלָט לְסוּסֵנוּ. אָמְנָם תְּקוּפַת הַשָּׁנָה לֹא הִצְרִיכָה עוֹד לְפּוֹמְפּוֹ לִישֹׁן תַּחַת גַּג, אוּלָם פָּחַדְנוּ כִּי חַיַּת־טֶרֶף תִּתְגַנֵּב וְתָבֹא בַּלַּיְלָה אֶל מַעַר הַיַּעַר וְגוֹרָלוֹ שֶׁל סוּסֵנוּ יִהְיֶה כְּגוֹרַל שׁוֹרֵנוּ הַמִּסְכֵּן.
"בִּנְיַן הָאֻרְוָה הָיָה עִנְיָן שֶׁל שְׁנֵי יָמִים. הִשְׁתַּמַּשְׁנוּ לְבִנְיָנָהּ בְּגִזְעֵי הָעֵצִים שֶׁכְּבָר כָּרַתְנוּ וּבְמַפַּל הַקְּרָשִׁים שֶׁלָּנוּ. לֹא הָיָה צֹרֶךְ לָנוּ לַעֲשׂוֹת שָׁם לֹא כִירָה וְלֹא חַלּוֹן, וּבְאַקְלִים כָּזֶה לֹא הָיָה צֹרֶךְ לִסְתֹּם אֶת סִדְקֵי הָאֻרְוָה מִפְּנֵי הַקֹּר. קוּדְיָ’ה עָשָׂה אֵבוּס מִגֶּזַע עֵץ צַפְצָפָה.
"מֵאָז וָהָלְאָה הָיוּ סוֹגְרִים בְּכָל עֶרֶב אֶת פּוֹמְפּוֹ בְּתוֹךְ הָאֻרְוָה שֶׁלּוֹ.> "אַחֲרֵי אֲשֶׁר נִגְמַר בִּנְיַן הָאֻרְוָה, בָּאנוּ לַעֲשׂוֹת לָנוּ שֻׁלְחָן וְשִׁשָּׁה כִּסְאוֹת חֲזָקִים. כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי לָכֶם, לֹא הָיוּ לָנוּ מַסְמֵרִים; לְאָשְׁרֵנוּ, הָיוּ בְּיָדִי מַפְסֶלֶת, מַקְדֵּחַ וְעוֹד כְּלֵי־מְלָאכָה רַבִּים, שֶׁהֵבֵאתִי מִוִּירְגִ’ינְיָה בְּתוֹךְ תֵּבָה גְדוֹלָה, בְּחָשְׁבִי שֶׁיְּהִי לִי צֹרֶךְ בָּהֶם בַּחַוָּה שֶׁלָּנוּ. בְּעֶזְרַת כְּלֵי־הַמְּלָאכָה הָאֵלֶּה וְתוֹדוֹת לַחֲרִיצוּתוֹ שֶׁל קוּדְיָ’ה כְּנַגָּר, יָכֹלְנוּ לַעֲשׂוֹת חוֹרִים וִיתֵדוֹת עֲגֻלּוֹת כְּאַוַּת נַפְשֵׁנוּ. הַקַּרְנַיִם וְהַפְּרָסוֹת שֶׁל הַיַּחְמוּר וְהַשּׁוֹר שִׁמְּשׁוּ לִי חֹמֶר לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ דֶּבֶק חָזָק, מְצֻיָּן. הָיָה לָנוּ צֹרֶךְ בְּמַקְצוּעָה כְּדֵי לִלְטֹשׁ בָּהּ אֶת שֻׁלְחָנֵנוּ, אַךְ בְּסִיּוּעַ שֶׁל גְּזָרִים אֲחָדִים מֵאֶבֶן־סְפוֹג שֶׁאָסַפְנוּ בָּעֵמֶק עָשִׂינוּ אֶת פְּנֵי הַשֻּׁלְחָן חֲלָקִים כִּזְכוּכִית.
"לֹא שָׁכַחְנוּ אֶת הַבַּיבָרִים שֶׁלָּנוּ. מִיּוֹם לְיוֹם הָיוּ טְרוּדִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר לְהַשְׁלִיךְ עֲנָפִים גְּדוֹלִים לְתוֹךְ הַמַּיִם וּלְהַנְחוֹתָם אֶל סֻכּוֹתֵיהֶם, שֶׁיִּהְיוּ לָהֶם לְמָזוֹן לִימוֹת הַחֹרֶף. הֵם הִסְכִּינוּ לְאַט לְאַט אֵלֵינוּ וּפְעָמִים שֶׁהָיוּ בָּאִים אֶל מְקוֹמֵנוּ. הָאֵמוּן אֲשֶׁר נָתְנוּ בָּנוּ עוֹרֵר אוֹתָנוּ לָתֵת לָהֶם סְעֻדָּה יָפָה, שֶׁבְּוַדַּאי לֹא חִכּוּ לְקַבְּלָהּ מִיָּדֵינוּ.
"רָאִיתִי עֵצִים יָפִים שֶׁגָּדְלוּ בִּקְצֵה הַמַּעַר, סָמוּךְ מְאֹד לַמָּקוֹם שֶׁהִתְנוֹסֵס שָׁם נָוֵנוּ. אֵלֶּה הָיוּ עֵצִים קְטַנִּים, כְּפוּפִים וְלֹא עָלוּ לְמַעְלָה מִשְּׁלשִׁים רֶגֶל וַעֲלֵיהֶם עֲגֻלִּים, שֵׁשׁ אֶצְבָּעוֹת אָרְכָּם, וְצִבְעָם יָרֹק־תְּכַלְכַּל. פִּרְחֵיהֶם הָיוּ בְּצוּרַת שׁוֹשַׁנָּה, אַף כִּי הָיוּ לְבָנִים כַּשֶּׁלֶג. רֵיחָם הָיָה נָעִים עַד מְאֹד וּמָרִיָּה הָיְתָה רְגִילָה לֶאֱסֹף מֵהֶם בְּכָל יוֹם צְרוֹר וּלְשִׂימוֹ בְּתוֹךְ כְּלִי מָלֵא מָיִם.
"קוּדְיָ’ה וְאָנֹכִי נִגַּשְׁנוּ לָעֲבוֹדָה, וּבְעֶזְרַת הָרֹמַח וְהַגַּרְזֶן עָלָה בְּיָדֵנוּ בְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת אֲחָדוֹת לִכְרֹת גְּזָעִים רַבִּים עִם שָׁרָשִׁים חֲזָקִים, אֲשֶׁר הֶעֱבַרְנוּם עַל חוֹפֵי הַיְאוֹר. הִשְׁלַכְנוּ אוֹתָם הַמַּיְמָה אֶל הַמָּקוֹם, שֶׁהַבַּיבָרִים הָיוּ רְגִילִים לָבוֹא שָׁמָּה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת.
הַשָּׁרָשִׁים הַנּוֹתְנִים רֵיחַ נִגְלוּ עַד מְהֵרָה; הַבַּיבָרִים בָּאוּ בֶּהָמוֹן לִזְכּוֹת בַּמְּצִיאָה וְכָל אֶחָד מִהֵר לָשׁוּב אֶל מְעוֹנָתוֹ עִם שֹׁרֶשׁ אֶחָד אוֹ אֲגֻדָּה שְׁלֵמָה בֵּין שִׁנָּיו.
כא הָרְדִיפָה אַחֲרֵי שְׁחוֹרֵי־זָנָב
"לֹא יָכֹלְנוּ לַעֲשׂוֹת עוֹד מְאוּמָה לְפִי שָׁעָה בִּשְׁבִיל הַבַּיבָרִים שֶׁלָּנוּ, אֲשֶׁר שָׁמַרְנוּ אוֹתָם בְּשֶׁל עוֹרָם. מִלְּבַד זֹאת קִוִּינוּ כִּי לֹא יֶחְסַר לָנוּ צַיִד, אַחֲרֵי אֲשֶׁר בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָאֲדָמָה הָיְתָה רַכָּה רָאִינוּ עִקְבוֹת אַיָּלוֹת וְעוֹד חַיּוֹת אֲחֵרוֹת.
"בְּעוֹד אֲשֶׁר אָנוּ הָיִינוּ טְרוּדִים בְּבִנְיַן מְעוֹנֵנוּ, אָזַל אוֹצַר הַבָּשָׂר שֶׁל הַיַּחְמוּר וְלָכֵן הֶחְלַטְנוּ לַעֲרֹךְ מַסַּע־צַיִד גָּדוֹל. זֶה הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת גַּם מַסַּע־תִּיּוּר, כִּי עַל כֵּן לֹא רָאִינוּ עוֹד שׁוּם חֵלֶק אַחֵר שֶׁל הָעֵמֶק מִלְּבַד זֶה הַסּוֹבֵב אֶת נָוֵנוּ. בַּחֲבוּרַת הַצַּיָּדִים וְהַתַּיָּרִים הָיוּ פְרַנְק, הֶנְרִי וְאָנֹכִי; קוּדְיָ’ה נִשְׁאַר בַּבַּיִת וְעָלָיו הוּטַל לִשְׁמֹר בְּרָמְחוֹ הַגָּדוֹל עַל שְׁלוֹם הַנָּשִׁים אֲשֶׁר בַּעֲדָתֵנוּ הַקְּטַנָּה.
"אַחֲרֵי כָּל הַהֲכָנוֹת יָצָאנוּ וְעִמָּנוּ שְׁלשָׁה רוֹבִים וְשַׂמְנוּ פָּנֵינוּ לַדֶּרֶךְ בְּמַעֲלֵה הָעֵמֶק. בְּעָבְרֵנוּ עַל פְּנֵי הָעֵצִים, רָאִינוּ הֲמוֹן שְׁפַנִּים מִכָּל עֵבֶר: אֲחָדִים יָשְׁבוּ עַל אֲחוֹרֵיהֶם כְּקוֹפִים קְטַנִּים, אֲחֵרִים הָיוּ מְפַצְּחִים שְׁקֵדִים, אֵלֶּה נָבְחוּ כִּכְלָבִים קְטַנִּים וְאֵלֶּה הָיוּ מְקַפְּצִים בֵּין הָעֲנָפִים. מְהִירוּתָם הָיְתָה דוֹמָה יוֹתֵר לִמְעוּף צִפּוֹר מֵאֲשֶׁר לַהֲלִיכַת בְּרִיָּה בַּעֲלַת אַרְבַּע רַגְלָיִם. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ לָאִילָן שֶׁבָּחֲרוּ לִמְקוֹם מִקְלָטָם, יָשְׁבוּ עַל־פִּי־רֹב בַּצַּד שֶׁכְּנֶגֶד לָנוּ, כְּאִלּוּ לִהְיוֹת בְּטוּחִים מֵרָעָה. אַךְ לִפְעָמִים הָיְתָה הַסַּקְרָנוּת מִתְגַבֶּרֶת עַל הַפְּחָדִים, וְכַאֲשֶׁר טִפְּסוּ וְעָלוּ לְרוּם הֶעָנָף הָרִאשׁוֹן אוֹ הַשֵּׁנִי, עָמְדוּ רֶגַע לִזְרֹק מַבַּט־עַיִן אֶל מַהֲלָכֵנוּ, בַּעֲשׂוֹתָם אֶת זְנָבָם הַשָּׂעִיר בְּצוּרַת גַּלְגַּל. יָכֹלְנוּ אֵפוֹא לָנוּחַ; הָיָה לָנוּ לִשְׁלֹחַ אֲלֵיהֶם כַּדּוּר־עוֹפֶרֶת, אַךְ פָּקַדְתִּי עַל שְׁנֵי נְעָרַי לְבַל יְבַזְבְּזוּ אֶת כַּדּוּרֵיהֶם לִירוֹת בְּחַיָּה קְטַנָּה מֵאַיָּלָה אוֹ יַחְמוּר.
"כַּאֲשֶׁר עָבַרְנוּ מַהֲלַךְ קִילוֹמֶטֶר מִמַּעַל לַנַּחַל, הִתְבּוֹנַנּוּ וְרָאִינוּ, כִּי הָעֵצִים הוֹלְכִים וְנַעֲשִׂים פָּחוֹת סְבוּכִים וְהֵם יוֹצְרִים מַעֲרֵי־יַעַר קְטַנִּים אוֹ מְקוֹמוֹת מְכֻסִּים עֵשֶׂב וּפְרָחִים. זֶה הָיָה מָקוֹם נוֹחַ יוֹתֵר לִפְגִישַׁת הָאַיָּלָה, אֲשֶׁר פֹּה אֵינָהּ צְפוּיָה לָהּ, כְּמוֹ בְּסִבְכֵי הַיַּעַר, סַכָּנָה שֶׁל הִתְנַפְּלוּת מִצַּד הַקּוּגוּאַר אוֹ הַתָּחַשׁ. לֹא עָבַרְנוּ דֶרֶךְ רַבָּה בַּמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה וְרָאִינוּ כַּמָּה וְכַמָּה עֲקֵבוֹת, שֶׁהָיוּ דוֹמִים יוֹתֵר לְאֵלֶּה שֶׁל חֲזִיר מְאֲשֶׁר לְעִקְבוֹת אַיָּלָה, אִם לֹא שֶׁאֵינָם כִּמְעַט גְּדוֹלִים כְּאֵלֶּה שֶׁל יַחְמוּר.
"הָלַכְנוּ הָלְאָה בִּזְהִירוּת, בְּצֵל הָעֵצִים, עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לָנוּ. לָאַחֲרוֹנָה רָאִינוּ לְפָנֵינוּ מַעַר־יַעַר גָּדוֹל וְרָחָב יוֹתֵר מֵאֵלֶּה שֶׁעָבַרְנוּ עַד כֹּה. קָרַבְנוּ לְשָׁם בְּלִי שׁוּם שָׁאוֹן, וּלְנַחַת־רוּחֵנוּ גִּלִּינוּ עֵדֶר שֶׁרָעָה בְּשֶׁקֶט.
"הַחַיּוֹת שֶׁהָיוּ לְנֶגֶד עֵינֵינוּ נִמְנוּ וַדַּאי עַל מִשְׁפַּחַת הָאַיָּלוֹת, כַּאֲשֶׁר הֵעִידוּ עֲלֵיהֶן רַגְלֵיהֶן הָאֲרֻכּוֹת וְהַדַּקּוֹת וְקַרְנֵיהֶן הַגְּדוֹלוֹת וְהָעֲנֵפוֹת; אוּלָם הֵן נִבְדְּלוּ מִן הַמִּין הָרָגִיל שֶׁל הָאַיָּלוֹת גַּם מִן הַיַּחְמוּר. הֵן הָיוּ גְדוֹלוֹת בְּגוּפָן יוֹתֵר מִן הָאַיָּלָה הַצְּהֻבָּה אוֹ הַכְּתֻמָּה, אַף כִּי דוֹמוֹת לָהּ בְּצוּרָה וּבְצֶבַע. אָזְנֵיהֶן הָיוּ אֲרֻכּוֹת כְּאָזְנֵי הַפִּרְדָּה וְהִגִּיעוּ לְמַעְלָה מֵחֲצִי גָבְהָן שֶׁל קַרְנֵיהֶן. הַזָּנָב הָיָה קָצָר וְשָׂעִיר, לָבָן לְמַטָּה אַךְ בְּקָצֵהוּ וּמִמַּעַל הָיָה שָׁחוֹר כִּכְנַף עוֹרֵב. שְׂעָרוֹת שְׁחוֹרוֹת הָיוּ לָהֶן גַּם עַל גַּבָּן וּרְצוּעָה שְׁחוֹרָה לְאֹרֶךְ הַצַּוָּאר וְהַכְּתֵפַיִם, בְּעוֹד אֲשֶׁר הָאַף הָיָה מִצֶּבַע אָפוֹר מִזֶּה וּמִזֶּה. קַוֵּי־הַהֶבְדֵּל הָאֵלֶּה שִׁנּוּ אוֹתָן לְגַמְרֵי מִן הָאַיָּלָה שֶׁל וִירְגִ’ינְיָה אוֹ שֶׁל אַנְגְּלִיָּה.
"זָכַרְתִּי, שֶׁקָּרָאתִי קְצָת בְּנוֹגֵעַ לְבַעֲלֵי־חַיִּים אֵלֶּה הַיְדוּעִים מְעַט לְחוֹקְרֵי־הַטֶּבַע וְהַמְכֻנִּים בְּשֵׁם הָאַיָּלוֹת שְׁחוֹרוֹת־הַזָּנָב אֲשֶׁר בֶּהָרִים הַמְסֻלָּעִים.> "לֹא שָׁהִינוּ זְמַן רַב לִבְחֹן אוֹתָן. לִבֵּנוּ הָיָה מָלֵא תְּשׁוּקָה לִירוֹת בָּהֶן, אַךְ כֵּיצַד נִגַּשׁ אֲלֵיהֶן מִקָּרוֹב? הָעֵדֶר שֶׁהָיָה בֶּן שֶׁבַע גֻּלְגָּלוֹת נִמְצָא בָּאֶמְצַע שֶׁל מַעַר־הַיַּעַר, וְיוֹתֵר מִשְּׁלשׁ מֵאוֹת צְעַדִים הִפְרִידוּ בֵּינֵינוּ, וְהֵן עָמְדוּ מִחוּץ לִמְטַחֲוֵי הָרוֹבִים הָאֲרֻכִּים שֶׁלָּנוּ.
"אַחֲרֵי אֲשֶׁר חָשַׁבְנוּ בַּדָּבָר רְגָעִים אֲחָדִים, רָאִיתִי, כִּי מֵהָעֵבֶר הַשֵּׁנִי מוֹלִיךְ מַעֲבָר פָּתוּחַ מִחוּץ לְמַעַר־הַיַּעַר דֶּרֶךְ הָעֵצִים. זֶה הָיָה נָתִיב הַהוֹלֵךְ וַדַּאי לִמְקוֹם מַרְגּוֹעַ אַחֵר, וְעַל לִבִּי עָלָה, כִּי אִם נָטִיל פַּחַד עַל הָאַיָּלוֹת תַּבְרַחְנָה וַדַּאי בְּכִוּוּן זֶה. אָנֹכִי חָמַקְתִּי אֵפוֹא לָעֵבֶר הַהוּא, כְּדֵי לַחֲסֹם בִּפְנֵיהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ לָנוּס. פְרַנְק נִשְׁאַר בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר רָאִינוּ אֶת הַחַיּוֹת בָּרִאשׁוֹנָה, וְאִלּוּ הֶנְרִי תָּפַס מָקוֹם בַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ בַּכִּוּוּן אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תָּפַסְתִּי אָנֹכִי וְהִתְחַבֵּא מֵאֲחוֹרֵי עֵץ.
הָאַיָּלוֹת נִמְצְאוּ אֵפוֹא בְּתוֹךְ מְשֻׁלָּשׁ וּבָרִי הָיָה לָנוּ, כִּי הַחַיּוֹת תַּעֲבֹרְנָה בִּמְטַחֲוֵי הָרוֹבֶה בְּטֶרֶם תַּצְלַחְנָה לְהִמָּלֵט.
"אַךְ הִגַּעְתִּי מֵעֵבֶר הַנָּתִיב מִזֶּה, רָאִיתִי וְהִנֵּה הָעֵדֶר הוֹלֵךְ לִלְחֹךְ עֵשֶׂב בְּכִוּוּן הַדֶּרֶךְ אֶל פְרַנְק. עִם כָּל פְּסִיעָה הָלְכוּ וְקָרְבוּ אֵלָיו. פִּתְאֹם רָאוּ עֵינַי עֲנַן עָשָׁן וְאֵשׁ עוֹלֶה מִן הָעֳפָאִים: נִשְׁמְעָה הַיְרִיָּה וּנְבִיחָתָם שֶׁל כְּלָבֵינוּ. אַחַת מִן הָאַיָּלוֹת קָפְצָה קְפִיצָה לְמַעְלָה וְנָפְלָה מֵתָה לָאָרֶץ בּוֹ בַּמָּקוֹם. הַשְּׁאָר הָפְכוּ פְּנֵיהֶן לָרוּץ מִתּוֹךְ מְבוּכָה רַבָּה מְאֹד; לָאַחֲרוֹנָה, אַחֲרֵי כַּמָּה דִלּוּגִים, שָׂמוּ פְּנֵיהֶן לָנוּס אֶל עֵבֶר הַנָּתִיב אֲשֶׁר שָׁם תָּפַסְתִּי מָקוֹם. בִּשְׁעַת בְּרִיחָתָן הָלְכוּ וְקָרְבוּ אֶל הֶנְרִי, וְכַאֲשֶׁר עָבְרוּ עַל פָּנָיו, נִשְׁמְעָה הַיְרִיָּה הָעַזָּה שֶׁל רוֹבֵהוּ בֵּין סִבְכֵי הָעֵצִים וְעוֹד שְׁחוֹר־זָנָב אֶחָד הִתְגַּלְגֵּל בַּמִּישׁוֹר.
"הֲכִינוֹתִי עַצְמִי לִשְׁלֹחַ יְרִיָּה אַף אֲנִי, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהִכָּלֵם בִּפְנֵי בְּנִי. יָרִיתִי אֶל הָאַיָּלוֹת אֲשֶׁר עָבְרוּ עַל פָּנַי וְנִדְמֶה הָיָה לִי, כִּי הֶחֱטֵאתִי אֶת הַמַּטָּרָה. אוּלָם עַד מְהֵרָה הִגִּיעוּ שְׁנֵי הַכְּלָבִים, שֶׁרָדְפוּ אַחֲרֵי הָעֵדֶר, וְקָפְצו עַל הָאַיָּלָה וְהִפִּילוּהָ לָאָרֶץ. מִהַרְתִּי לְעֶזְרָתָם, וּבְתָפְשִׂי אֶת הַחַיָּה הַפְּצוּעָה בְאַחַת מִקַּרְנֶיהָ, שַׂמְתִּי קֵץ לְחַיֶּיהָ בְּמַכַּת הַסַּכִּין אֲשֶׁר בְּיָדִי. הִיא נִפְצְעָה בְּכַדּוּרִי בַּצֵּלָע, וְזֶה שֶׁנָּתַן אֶת הַכֹּחַ לַכְּלָבִים לְהַשִּׂיגָהּ. נֶאֱסַפְנוּ שְׁלָשְׁתֵּנוּ לְדַבֵּר בְּהִתְלַהֲבוּת עַל הַמַּזָּל הַטּוֹב, שֶׁהִקְרָה לְפָנֵינוּ צַיִד כַּהֲלָכָה. שָׂמַחְנוּ מְאֹד, כִּי לֹא הוֹצֵאנוּ לַשָּׁוְא אַף כַּדּוּר אֶחָד וּבְיָדֵנוּ עָלָה לִרְכֹּשׁ כַּמּוּת מְרֻבָּה כָּזוֹ שֶׁל בָּשָׂר יָפֶה. בֶּאֱמֶת, זֶה לֹא הָיָה לְשֵׁם תַּעֲנוּג שֶׁל צַיִד, כִּי הָרַגְנוּ אֶת הַבְּרִיּוֹת הַיָּפוֹת הָאֵלֶּה, אֶלָּא הַהֶכְרַח אִלֵּץ אוֹתָנוּ, הַהֶכְרַח לִמְצֹא מָזוֹן. כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ שִׁבַּח וְהִלֵּל אֶת חֲרִיצוּתָם שֶׁל חֲבֵרָיו וְלֹא דִבֵּר מְאוּמָה עַל עַצְמוֹ, אַף כִּי בָּרוּר הָיָה כִּי כָּל הַשְּׁלשָׁה מִתְגָּאִים עַל הַחֲרִיצוּת הָרַבָּה. כְּדֵי לַהוֹדוֹת עַל הָאֱמֶת, יֵשׁ לְהַגִּיד, כִּי הַיְרִיָּה שֶׁל הֶנְרִי הִיא הַמֻּצְלָחָה בְּיוֹתֵר; הוּא יָרָה בַּחַיָּה בִּמְרוּצָתָהּ, מַה שֶּׁאֵינוֹ דָבָר קַל לְגַבֵּי שְׁחוֹרֵי־זָנָב אֵלֶּה, שֶׁאֵינָם דּוֹהֲרִים בְּסֵדֶר כְּמוֹ שְׁאָר הָאַיָּלוֹת, אֶלָּא מְקַפְּצִים לְפָנִים וּמְרִימִים כָּל אַרְבַּע רַגְלֵיהֶן בְּבַת־אֶחָת, כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂים הָאַיָּלִים.
"לְאַחַר שֶׁנִּגַּבְנוּ וּמִלֵּאנוּ שׁוּב אֶת רוֹבֵינוּ כָּרָאוּי, הֶעֱמַדְנוּ אוֹתָם לְנֹכַח עֵץ וְאָנוּ נִגַּשְׁנוּ לְהַפְשִׁיט אֶת עוֹרוֹת הַצָּיִד.
"בְּשָׁעָה שֶׁהָיִינוּ עֲסוּקִים בַּעֲבוֹדָה זוֹ הִתְאוֹנֵן הֶנְרִי, כִּי צָמֵא הוּא; עַל צַד הָאֱמֶת, הָיִינוּ כֻּלָּנוּ צְמֵאִים, כִּי הַשֶּׁמֶשׁ הָיְתָה לוֹהֶטֶת וְאָנוּ עָבַרְנוּ מַהֲלָךְ רַב. חָשַׁבְנוּ, כִּי לֹא רְחוֹקִים אָנוּ מִמְּקוֹם נָחַל. הֶנְרִי לָקַח אֶת סֵפֶל הַבְּדִיל שֶׁהָיָה עִמָּנוּ וְהָלַךְ לְבַקֵּשׁ מָיִם. אַךְ עָזַב אוֹתָנוּ וְהִנֵּה נִשְׁמַע קוֹלוֹ הַקּוֹרֵא לָנוּ מִתּוֹךְ הָעֵצִים. תָּפַשְׂתִּי אֶת רוֹבִי, גַּם פְרַנְק עָשָׂה כָּמוֹנִי וּשְׁנֵינוּ רַצְנוּ אֵלָיו. בְּהַגִּיעֵנוּ לְשָׁם, וְהִנֵּה הוּא יוֹשֵׁב בִּמְנוּחָה עַל שְׂפַת נַחַל מַיִם וְאוֹחֵז אֶת הַסֵּפֶל בְּיָדוֹ.
" – לָמָּה זֶה קָרָאתָ לָנוּ לָבוֹא? שָׁאַל פְרַנְק.
" – טְעַם נָא מֵאֵלֶּה, עָנָה הַנַּעַר, מְלוּחִים הֵם כְּמֵי הַיָּם.
" – הֲרֵי זֶה מַמָּשׁ צִיר־קִשּׁוּאִים! – קָרָא פְרַנְק.
"הַתַּגְלִית הַזֹּאת הָיְתָה אֹשֶׁר בִּלְתִּי־צָפוּי. הַיְלָדִים, שֶׁצָּמְאוּ לַמַּיִם, לֹא הֵבִינוּ אֶת שִׂמְחָתִי, הֵם הָיוּ וַדַּאי מְבַכְּרִים סֵפֶל אֶחָד מַיִם צִחִים עַל פְּנֵי נָהָר שָׁלֵם שֶׁל מַיִם מְלוּחִים. בֵּאַרְתִּי לָהֶם אֶת חֲשִׁיבוּתָהּ שֶׁל תַּגְלִית זוֹ. עַד הַיּוֹם הָיָה לָנוּ צֹרֶךְ רַב בְּמֶלַח, לֹא הָיָה בְּכֵלֵינוּ אַף גַּרְעִין אֶחָד מִמֶּנּוּ, וּמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּאנוּ אֶל הָעֵמֶק כְּבָר סָבַלְנוּ הַרְבֵּה מִמַּחֲסוֹר זֶה. אֵלֶּה שֶׁלֹּא חָסְרוּ מִימֵיהֶם מֶלַח אֵינָם יְכֹלִים לְהָבִין, מַה נוֹרָא הַדָּבָר כְּשֶׁאֵין לְגַמְרֵי תַּבְלִין פָּשׁוּט אֲבָל נָחוּץ זֶה.
"בְּשַׂר הַיַּחְמוּר, אֲשֶׁר שִׁמֵּשׁ לָנוּ מָזוֹן זֶה יָמִים רַבִּים נַעֲשָׂה תָּפֵל לְגַמְרֵי מֵחֹסֶר מֶלַח: לֹא הָיְתָה לָנוּ אֶפְשָׁרוּת לְבַשֵּׁל מָרָק טוֹב־טַעַם; כָּעֵת יִהְיֶה לָנוּ מֶלַח כְּאַוַּת נַפְשֵׁנוּ. בֵּאַרְתִּי לִבְנֵי לִוְיָתִי הַקְּטַנִּים, כִּי עָלֵינוּ פָּשׁוּט לְהַרְתִּיחַ אֶת הַמַּיִם הָאֵלֶּה בְּקַלַּחַת, וְאָז נְקַבֵּל אֶת זֶה שֶׁהָיִינוּ חֲסֵרִים לְצַעֲרֵנוּ עַד הַיּוֹם. “הִנֵּה, אָמַרְנוּ לְעַצְמֵנוּ, הַבְּשׂוֹרָה הַטּוֹבָה שֶׁיֵּשׁ לָנוּ לְהָבִיא לְאִמָּא בְּשׁוּבֵנוּ”. הָרַעְיוֹן לִגְרֹם נַחַת־רוּחַ לְאִמָּא רֶגַע אֶחָד עַל יְדֵי הַסִּפּוּר בִּדְבַר תַּגְלִיתֵנוּ גָּרַם לָנוּ לִהְיוֹת קִצְרֵי־רוּחַ וּלְמַהֵר הַבָּיְתָה.
"עָשִׂינוּ אֶת כָּל מְלַאכְתֵּנוּ בִּשְׁקִידָה וְלֹא עָבְרָה שָׁעָה מְרֻבָּה וּשְׁלשֶׁת שְׁחוֹרִי־הַזָּנָב הָיוּ מֻפְשָׁטִים, מְנֻתָּחִים וּתְלוּיִים עַל עֵצִים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מִחוּץ לִתְחוּמֵי הַהֶשֵּׂג שֶׁל זְאֵבִים. אַחֲרֵי־כֵן שַׂמְנוּ אֶת רוֹבֵינוּ עַל הַשֶּׁכֶם וְשַׂמְנוּ פְּעָמֵינוּ חִישׁ בַּדֶּרֶךְ הַבָּיְתָה.
כב הַסִּרְחוֹן
"רַבָּה הָיְתָה שִׂמְחָתָהּ שֶׁל מָרִיָּה בְּשָׁמְעָהּ אֶת דְּבַר הַתַּגְלִית אֲשֶׁר עָלָה בְּיָדֵנוּ לַעֲשׂוֹת. אֶחָד מִן הַצְּרָכִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל בַּעֲלַת־בַּיִת הוּא אוֹצָר שֶׁל מֶלַח טוֹב, וְאָנוּ הִבְטַחְנוּ לְאִמֵּנוּ לְהַמְצִיא לָהּ אֶת זֶה מִיּוֹם הַמָּחֳרָת. בְּדַעְתֵּנוּ הָיָה לָשֵׂאת אֶת הַקַּלַּחַת אֶל שְׂפַת הַנַּחַל הַמָּלוּחַ וְלַעֲשׂוֹת אֶת הַמֶּלַח בּוֹ בַּמָּקוֹם, מַה שֶּׁנִּרְאָה לָנוּ נוֹחַ יוֹתֵר מְאֲשֶׁר לְהָבִיא אֶת הַמַּיִם אֶל הַבָּיִת. וּבַאֲשֶׁר כִּי הַלַּיְלָה עוֹד הָיָה רָחוֹק, לָקַחְנוּ אֶת פּוֹמְפּוֹ וְהוֹלַכְנוּ אוֹתוֹ עִמָּנוּ לְהָבִיא אֶל מְעוֹנֵנוּ אֶת בְּשַׂר שְׁחוֹר־הַזָּנָב. הַדָּבָר הַזֶּה הִצְרִיךְ נְסִיעוֹת רַבּוֹת, כִּי כָּל אַיָּלָה הָיְתָה כְּבֵדָה בְּמִשְׁקָלָהּ כְּמוֹ עֶגְלָה גְדוֹלָה. אוּלָם בְּיָדֵנוּ עָלָה לְהַעֲבִיר אֶת הַכֹּל לִפְנֵי שְׁקִיעַת הַחַמָּה, מִלְּבַד הָעוֹרוֹת, אֲשֶׁר הִשְׁאַרְנוּ תְּלוּיִים עַל הָעֵצִים. בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁבָּנַי וְאָנֹכִי עָסַקְנוּ בַּעֲבוֹדָה זוֹ לֹא יָשַׁב בָּטֵל גַּם קוּדְיָ’ה.
"הוּא גָדַע אִילָן גָּדוֹל, וְכַאֲשֶׁר הֵבֵאנוּ הַבַּיְתָה אֶת מַשָּׂאֵנוּ הָאַחֲרוֹן, גָּמַר הַכּוּשִׁי לִנְקֹב אֶת גֶּזַע הָעֵץ וְהֶחָלָל יָכֹל הָיָה לְהָכִיל אֶת כָּל שְׁלשֶׁת שְׁחוֹרֵי־הַזָּנָב יַחַד בְּתוֹךְ הַצִּיר שֶׁאָמַרְנוּ לְהָכִין בְּיוֹם מָחָר. מְלָאכָה זוֹ הִזְכִּירָה לָנוּ אֶת הָעֲבִיטִים, הַצַּלָּחוֹת וּשְׁאַר כְּלֵי־עֵץ הָעֲשׂוּיִים בְּאֹפֶן זֶה, שֶׁרָאִינוּ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת אֵצֶל הַכּוּשִׁים בַּמַּטָּע שֶׁלָּנוּ: וְאַף כִּי הַמְּלָאכָה פְּשׁוּטָה, אַךְ הַכֵּלִים הָיוּ יְכֹלִים לְסַפֵּק אֶת צְרָכֵינוּ וְאָנוּ הֶחְלַטְנוּ לְהַמְצִיא לָנוּ כָּאֵלֶּה מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה.
"אַחֲרֵי הַסְעֻדָּה יָצָאנוּ כֻּלָּנוּ לָלֶכֶת אֶל הַנַּחַל. הָלַכְנוּ כֻּלָּנוּ יַחְדָּו. מָרִיָּה רָכְבָה עַל הַסּוּס בְּעוֹד אֲשֶׁר קוּדְיָ’ה וְאָנֹכִי נָשָׂאנוּ אֶת הַיְלָדוֹת הַקְּטַנּוֹת בִּזְרוֹעוֹתֵינוּ. פְרַנְק וְהֶנְרִי אָחֲזוּ בְּיַד אַחַת אִישׁ אִישׁ אֶת רוֹבֵהוּ, וּבַיָּד הַשְּׁנִיָּה הֶחֱזִיקוּ בִּקְצֵה הַמּוֹט שֶׁבּוֹ נָשְׂאוּ אֶת הַקַּלַחַת הַגְּדוֹלָה. הַכְּלָבִים הָלְכוּ אַחֲרֵינוּ וְאֵת הַבַּיִת נָטַשְׁנוּ כִּי יִשְׁמֹר עָלָיו אֱלֹהִים.
"מָרִיָּה הָיְתָה מֻקְסָמָה לְמַרְאֶה הַתְּמוּנָה אֲשֶׁר נָגוֹלָה לְנֶגֶד עֵינֵינוּ. הִיא הִתְבּוֹנְנָה אֶל עֵצִים מִמִּינִים שׁוֹנִים כְּכָל אֲשֶׁר הוֹסַפְנוּ לָלֶכֶת הָלְאָה, וּפַעַם אַחַת הוֹצִיאָה קְרִיאוֹת חֶדְוָה, כְּאִלּוּ גִלְּתָה עוֹד דָּבָר נָעִים יוֹתֵר מִכָּל הַשְּׁאָר.
"שָׁאַלְנוּ אוֹתָהּ, מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיהָ, אַךְ הִיא סֵרְבָה לְסַפֵּק אֶת רֶגֶשׁ הַסַּקְרָנוּת שֶׁלָּנוּ, וְרַק זֹאת אָמְרָה, כִּי גִלְּתָה דָבָר, שֶׁעֶרְכּוֹ חָשׁוּב לֹא פָחוֹת מֵהַנַּחַל הַמָּלוּחַ שֶׁלָּנוּ. בְּרַם רוֹצָה הִיא לִשְׁמֹר אֶת סוֹדָהּ עַד אֲשֶׁר נָשׁוּב הַבַּיְתָה אַחֲרֵי הָעֲבוֹדָה עִם עָרֶב. “אָז תִּהְיוּ עֲיֵפִים וִיגֵעִים, אָמְרָה, וְהַדָּבָר אֲשֶׁר אֲסַפֵּר לָכֶם יְעוֹדֵד אֶת רוּחֲכֶם”.
"לֹא יָכֹלְתִּי לִבְלִי הִשְׁתּוֹמֵם עַל הַבִּינָה הַיְתֵרָה וְעַל הַסַּבְלָנוּת שֶׁל אִשְׁתִּי, אֲשֶׁר שָׁמְרָה בְּלִבָּהּ אֶת דְּבַר הַבְּשׂוֹרוֹת הַטּוֹבוֹת עַד אוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁאָז נִהְיֶה מְסֻגָּלִים בְּיוֹתֵר לִטְעֹם טַעֲמוֹ שֶׁל רֹשֶׁם מֵבִיא אֹשֶׁר רַב.
"עָבַרְנוּ מַעַר־יַעַר קָטָן מִתּוֹךְ שִׂיחָה וּצְחוֹק מִטּוּב־לֵב וְהִנֵּה חַיָּה קְטַנָּה קוֹפֶצֶת וּבָאָה מִן הַשִּׂיחִים וְהִיא הִתְחִילָה מְהַלֶּכֶת בְּנַחַת לְצִדֵּנוּ. זוֹ הָיְתָה חַיָּה קְטַנָּה וְנָאָה, גָּדְלָהּ כְּגֹדֶל הֶחָתוּל כִּמְעָט, וְעוֹרָהּ הַשָּׂעִיר וְהַנּוֹצֵץ שָׁחוֹר וְרַק רְצוּעוֹת אֲחָדוֹת לְבָנוֹת עוֹבְרוֹת עַל הַגָּב. הִיא הָלְכָה לֹא הַרְחֵק בְּלִי הֶפְסֵק, וּבַהֲנִיעָהּ זְנָבָהּ הָאָרֹךְ וְהַשָּׂעִיר, הִבִּיטָה אֵלֵינוּ מִתּוֹךְ תְּמִימוּת וְשׁוֹבְבוּת שֶׁל חָתוּל צָעִיר. הֶנְרִי הַפַּחַז לֹא יָכֹל עוֹד לְהִתְאַפֵּק, עָזַב אֶת הַמּוֹט וְאֶת הַקַּלַחַת וְאֶת הַכֹּל, כְּדֵי לִרְדֹּף אַחֲרֵי הַחַיָּה.> "לַשָּׁוְא קָרָאתִי בְּקוֹל לְהָנִיא אוֹתוֹ: אִם מֵאֲשֶׁר לֹא שָׁמַע אֶת קוֹלִי מֵחֲמַת נְבִיחַת הַכְּלָבִים שֶׁקָּמוּ לִרְדֹּף אַחֲרֵי הַחַיָּה, אוֹ כִּי תָּקַף עָלָיו יִצְרוֹ לָצוּד אֶת הַחַיָּה, אַךְ הַנַּעַר הוֹסִיף לָרוּץ. אַךְ הַצַּיִד לֹא אָרַךְ זְמָן רָב. הַחַיָּה הַקְּטַנָּה, שֶׁנִּבְהֲלָה, כַּנִּרְאֶה, מְאֹד לְמַרְאֵה הָאוֹיְבִים הָרוֹדְפִים אַחֲרֶיהָ, עָמְדָה בִּקְצֵה הַמַּעַר, כְּאִלּוּ לְחַכּוֹת לְרוֹדְפֶיהָ. הֶנְרִי הִתְאַמֵּץ בְּרוּצוֹ לַעֲצֹר אֶת הַכְּלָבִים. הוּא רָצָה לִלְכֹּד אֶת הַבְּרִיָּה הַנָּאָה חַיָּה וְחָשַׁשׁ, כִּי כַּלְבֵּי הַצַּיִד יְחַנְּקוּ אוֹתָהּ בְּטֶרֶם יַגִּיעַ אֵלֶיהָ. בְּרֶגַע זֶה מַמָּשׁ עָמְדָה הַחַיָּה עַל רַגְלֶיהָ הָאֲחוֹרִיּוֹת, הֵרִימָה אֶת זְנָבָהּ מֵעַל גַּבָּה וְהֶחֱזִירָה גוּפָהּ בִּקְפִיצָה, כְּאִלּוּ לַעֲלֹב אֶת אֵלֶּה שֶׁרָדְפוּ אַחֲרֶיהָ. הָרֹשֶׁם שֶׁל הַתְּנוּעָה הַמְשֻׁנָּה הַזֹּאת לֹא הֶאֱרִיךְ בּוֹאוֹ. הַכְּלָבִים שָׁבוּ תֵּכֶף עַל עִקְבוֹתֵיהֶם. נְבִיחַת הַנִּצָּחוֹן שֶׁלָּהֶם נֶהֶפְכָה וְהָיְתָה לִילָלָה מִתּוֹךְ פַּחַד וְהֵם הִתְחִילוּ לָרוּץ וּלְשַׁפְשֵׁף חָטְמָם בָּעֵשֶׂב וּלְפַזֵּז עַל הָאָרֶץ, כְּאִלּוּ הָיוּ אֲחוּזֵי עֲוִית. הֶנְרִי עָמַד כֻּלּוֹ מִשְׁתָּאֶה, אַךְ לֹא שָׁעָה רַבָּה הָיָה מְחֻסָּר תְּנוּעָה. כַּעֲבֹר רֶגַע רָאִינוּ אוֹתוֹ מֵרִים יָדָיו כְּלַפֵּי פָּנָיו וּבְהוֹצִיאוֹ צְעָקָה רָץ לָשׁוּב אֵלֵינוּ בְּיֶתֶר מְהִירוּת מִזּוּ שֶׁהָלַךְ מֵעִמָּנוּ.
הַחֻלְדָּה (זוֹ שֶׁקּוֹרְאִים לָהּ סִרְחוֹן), אַחֲרֵי אֲשֶׁר זָרְקָה אֶת הַנּוֹזֵל הַמַּסְרִיחַ שֶׁלָּהּ, עָמְדָה רֶגַע לְהַבִּיט מֵעַל כְּתֵפָהּ; הָרוֹאֶה הָיָה אוֹמֵר כִּי לִגְלְגָה בִּפְנֵי בְּנִי. אַחֲרֵי־כֵן הֵנִיעָה בִּזְנָבָהּ אָנֶה וָאָנָה, מַעֲשֵׂה שׁוֹבָב, וּבִקְפִיצָה אַחַת בָּאָה אֶל שִׂיחֵי הַחֲרוּלִים וְנֶעֱלָמָה.
"לֹא הָיָה לָנוּ לְהִתְמַהֲמֵהַּ הַרְבֵּה וְלַעֲזֹב מְהֵרָה אֶת הַמַּעַר, שֶׁנִּתְמַלֵּא רֵיחַ מַחֲנִיק. צִוִּיתִי עַל הֶנְרִי לָשׁוּב וְלָקַחַת חִישׁ אֶת מַשָּׂאוֹ, וְאָנוּ עָזַבְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה בְּרִיצָה. אוּלָם הַכְּלָבִים הֵפִיצוּ מִסְּבִיבָם אֶת הָרֵיחַ הָרַע שֶׁסָּפְגוּ וְאָנוּ הָיִינוּ מֻכְרָחִים לִזְרֹק בָּהֶם אֲבָנִים כְּדֵי לְהַרְחִיקָם מֶרְחַק־מָה מֵעָלֵינוּ. הֶנְרִי נֶחְלַץ מִצָּרָה בְּאֹפֶן טוֹב מִמַּה שֶׁפִּלַּלְתִּי, כִּי הַחַיָּה פָּנְתָה בְּעִקָּר נֶגֶד הַכְּלָבִים. הוּא קִבֵּל אֶת חֶלְקוֹ בְּמִדָּה כָּזוֹ הָרְאוּיָה לוֹ לְעֹנֶשׁ עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמַע בְּקוֹל אָבִיו.
"בְּהַמְשִׁיכֵנוּ דַרְכֵּנוּ, הִשְׁתַּמַּשְׁתִּי בְּהִזְדַּמְּנוּת זוֹ, כְּדֵי לְסַפֵּר לְבָנַי עַל מִנְהָגֶיהָ וּדְרָכֶיהָ שֶׁל הַחַיָּה הַמּוּזָרָה הַזֹּאת.
"הִנֵּה רְאִיתֶם, אָמַרְתִּי בִּפְנוֹתִי אֶל פְרַנְק וְהֶנְרִי, כִּי גָדְלָהּ כִּמְעַט כְּגֹדֶל הֶחָתוּל, אַף כִּי גוּפָהּ חָזָק וְשָׁמַן יוֹתֵר, אֲבָרֶיהָ נְמוּכִים יוֹתֵר וְחַרְטֻמָּהּ דַּק וּמָאֳרָךְ יוֹתֵר. זוֹ הִיא חַיָּה אוֹכֶלֶת בָּשָׂר וְהִיא טוֹרֶפֶת הֲמוֹן יְצוּרִים חַיִּים. הַטֶּבַע חָנַן אוֹתָהּ צִפָּרְנַיִם חֲזָקוֹת, חַדּוֹת וּשְׁלשָׁה מִינֵי שִׁנַּיִם, שֶׁאַחַת מֵהֶן הִיא הַסִּמָּן הַמֻּבְהָק לְדַרְכֵי חַיֶּיהָ. הֲלֹא יוֹדְעִים אַתֶּם, כִּי אֶת הַחַיָּה מַכִּירִים עַל פִּי שִׁנֶּיהָ: בַּעֲלֵי־הַחַיִּים שֶׁמִּתְכַּלְכְּלִים בִּצְמָחִים, כְּגוֹן הַסּוּסִים, הַצֹּאן, הַשְּׁפַנִּים וְהָאַיָּלוֹת אֵין לָהֶם שִׁנֵּי־הָעַיִן. הַחֻלְדָּה יֵשׁ לָהּ אַרְבַּע מֵאֵלֶּה (שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם בְּכָל לֶסֶת) שֶׁהֵן חַדּוֹת מְאֹד. חַיָּה זוֹ אוֹהֶבֶת מְאֹד בֵּיצִים וְהִיא גּוֹזֶלֶת אוֹתָן בְּחַוּוֹת הָאִכָּרִים וּבְקִנֵּי עוֹפוֹת שׁוֹנִים וְהוֹרֶגֶת אֶת בַּעֲלֵי־הַכָּנָף בַּמָּקוֹם שֶׁהִיא מַשִּׂיגָה אוֹתָם. אוּלָם אַחֲרֶיהָ רוֹדְפִים הַזְּאֵב, הַתִּנְשֶׁמֶת, הַזּוֹלֵל וּבַעַל־הַחַיָּה. הִיא אֵינָהּ קַלָּה בְּרַגְלֶיהָ לְהִמָּלֵט מֵאוֹיְבֶיהָ בְּרִיצָה, אַךְ הִיא מַבְרִיחָה אוֹתָם בַּנּוֹזֵל הַמַּסְרִיחַ שֶׁהִיא זוֹרֶקֶת עֲלֵיהֶם. הִיא נוֹשְׂאָהּ אוֹתוֹ בְּתוֹךְ שְׁנֵי שַׂקִּיקִים הַנִּמְצָאִים תַּחַת זְנָבָהּ. הִיא יְכֹלָה לִזְרֹק אוֹתוֹ בְּמֶרְחַק חֲמִשָּׁה צְעָדִים וּלְעִתִּים רְחוֹקוֹת אֵין הָאוֹיֵב בּוֹרֵחַ מִפְּנֵי הָרֵיחַ: הַזְּאֵבִים, הַכְּלָבִים אוֹ גַם הָאָדָם עַצְמוֹ. פְּעָמִים שֶׁהָרֵיחַ הַזֶּה גּוֹרֵם מַחֲלָה קָשָׁה. מָקוֹם שֶׁהוּמְתָה שָׁם הַחֻלְדָּה נִשְׁמָר הָרֵיחַ הָרַע כַּמָּה חֳדָשִׁים, וַאֲפִילּוּ לְאַחַר שֶׁיָּרַד עַל הָאָרֶץ שֶׁלֶג עָבֶה, אוּלָם אִם הוֹרְגִים אוֹתָהּ פִּתְאֹם, בְּטֶרֶם הִסְפִּיקָה “לִשְׁלֹחַ חִצֶּיהָ”, אֵין מַרְגִּישִׁים כְּלוּם בָּרָעָה הַזֹּאת.
"הַחֻלְדָּה הִיא חַיָּה שׁוֹכֶנֶת בִּמְאוּרָה: בָּאֲרָצוֹת הַקָּרוֹת הִיא נִכְנֶסֶת לְתוֹךְ חוֹרָהּ וְרוֹבֶצֶת יְשֵׁנָה בְּמִין קִפָּאוֹן בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַחֹרֶף. וּבָאֲרָצוֹת הַחַמּוֹת הִיא מְשׁוֹטֶטֶת כָּל הַשָּׁנָה. בָּעִקָּר בַּלֵּילוֹת, כִּי הַלַּיְלָה מְשַׁמֵּשׁ לָהּ יוֹם, כְּמוֹ לְרֹב הַחַיּוֹת הַטּוֹרְפוֹת. הִיא יוֹשֶׁבֶת בִּמְעוֹנָהּ הַתּוֹפֵס מִדַּת כַּמָּה רַגְלַיִם תַּחַת הָאֲדָמָה בְּחֶבְרַת עֲשָׂרָה אוֹ תְּרֵיסַר שֻׁתָּפִים. הַנְּקֵבָה יֵשׁ לָהּ מִקְלָט מְיֻחָד מְקֻשָּׁט בְּעֵשֶׂב וּבְעָלִים וְשָׁם הִיא מְגַדֶּלֶת אֶת וַלְדוֹתֶיהָ, שֶׁמִּסְפָּרָם מֵחֲמִשָּׁה עַד תִּשְׁעָה בְּשֶׁגֶר אֶחָד. אוֹמְרִים, שֶׁבְּשַׂר הַחַיָּה הַזֹּאת הוּא גַם נָעִים וְטָעִים כִּצְלִי מְעֻלֶּה שֶׁל חֲזִיר.
כָּעֵת נָשׁוּבָה נָא אֶל הַמֶּלַח שֶׁלָּנוּ".
כג הַמַּעְיָן הַמָּלוּחַ
"סוֹף־סוֹף בָּאנוּ עַד שְׂפַת הַמִּפְרָץ הַקָּטָן הַמָּלוּחַ. אוּלָם בִּרְאוֹתֵנוּ אֶת הָעֹמֶק סָמוּךְ לָנוּ יָדַעְנוּ, כִּי הַמַּעְיָן הַמְכַלְכֵּל אֶת הַנַּחַל הַקָּטָן הַזֶּה אֵינוֹ רָחוֹק מֵאִתָּנוּ, וְלָכֵן גָּמַרְנוּ בְּלִבֵּנוּ לָלֶכֶת אֶל הַמַּעְיָן עַצְמוֹ.
"בְּרַגְלֵי הַזֶּרֶם מָצָאנוּ כַּמּוּת מְרֻבָּה שֶׁל דְּבָרִים עֲגֻלִּים, דּוֹמִים לַחֲצִי־כַדּוּרִים. צִבְעָם הָיָה לְבַנְבַּן, דּוֹמֶה לַחֲתִיכוֹת שֶׁל חַלָּמִישׁ לָבָן. אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת בֵּינֵיהֶן גְּדוֹלוֹת כְּתַנּוּר, שֶׁאוֹפִים בּוֹ לֶחֶם, וּקְטַנּוֹת כְּצַלַּחַת שֶׁל עֵץ. בְּרֹאשׁ כָּל אַחַת מֵהֶן נִמְצָא חוֹר עָגֹל, דּוֹמֶה לְפֶה שֶׁל הַר־גַּעַשׁ קָטָן, שֶׁבּוֹ רָתְחוּ מַיִם כְּחַלְחַלִּים, כְּאִלּוּ אֵשׁ לוֹהֶטֶת הָדְלְקָה מִתָּחַת. אוּלָם לְמִסְפָּר רַב מֵהֶן לֹא הָיָה חוֹר בְּרֹאשָׁן. אֵלֶּה לֹא נָתְנוּ לַמַּיִם לִזְרֹם בַּדֶּרֶךְ אֶל הַנָּחַל. "הַפִּיּוֹת הָאֵלֶּה בִּדְמוּת תַּנּוּרִים נִבְרְאוּ, בָּרוּר, עַל יְדֵי הַמַּיִם עַצְמָם. צְמָחִים וְשִׂיחִים מְכֻסִּים עָלִים וְצִיצִים גָּדְלוּ מִסָּבִיב. הַמְּקוֹמוֹת הַגְּבוֹהִים הָיוּ מְכֻסִּים גִּבְעוֹלִים מְטַפְּסִים וּפְרָחִים אֲדֻמִּים נָאִים מְאֹד, וְשִׂיחִים שֶׁל עִנְבֵי־שׁוּעָל הֵפִיצוּ בָּאַוִּיר רֵיחַ נִיחוֹחַ שֶׁל עֲלֵיהֶם הָרֵיחָנִיִּים.
"אַחֲרֵי אֲשֶׁר סִפַּקְנוּ אֶת רֶגֶשׁ הַסַּקְרָנוּת הֲכִינוֹנוּ עַצְמֵנוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַמֶּלַח, פְרַנְק וְהֶנְרִי אָסְפוּ עֵצִים יְבֵשִׁים לְהַבְעִיר אֵשׁ, בְּעוֹד אֲשֶׁר קוּדְיָ’ה עָשָׂה אֻנְקָל בַּדֶּרֶךְ הַמְיֻחָדָה לוֹ. בּוֹ תָּלָה אֶת הַקַּלַחַת וּמִלֵּא אוֹתָהּ מַיִם אֲשֶׁר שָׁאַב מִן הַמַּעְיָן. הָאֵשׁ הִתְלַקְּחָה חִישׁ וְלָנוּ לֹא נִשְׁאַר לַעֲשׂוֹת דָּבָר בִּלְתִּי אִם לְחַכּוֹת לְהִתְאַדּוּת גְּמוּרָה שֶׁל הַמָּיִם.
"אֵין לִי צֹרֶךְ לְהוֹסִיף, כִּי בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם חִכִּינוּ לִרְאוֹת אֶת תּוֹצְאוֹת הַדָּבָר. הַאִם בֶּאֱמֶת מֶלַח הוּא? אָמְנָם הַמַּיִם יֵשׁ לָהֶם טַעַם מָלוּחַ, אֲבָל הַמַּיִם יְכֹלִים לִהְיוֹת סְפוּגִים אַשְׁלָג אוֹ מֶלַח מָר. בְּסוֹף הַהִתְאַדּוּת תִּמָצֵא הַתַּמְצִית שֶׁל זוֹ אוֹ זוֹ עַל קַרְקַע הַכֶּלִי.
"בֵּינָתַיִם עָסַקְנוּ בְּשִׂיחָה עַל הַמֶּלַח. סִפַּרְתִּי לִילָדַי אֶת אֲשֶׁר יָדַעְתִּי עַל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. הִבַּעְתִּי לָהֶם אֶת בִּטְחוֹנִי, כִּי בְּתוֹךְ הַמַּיִם הָאֵלֶּה נִמְצָא אֶת הַמֶּלַח, יַעַן כִּי בּוֹרֵא הָעוֹלָם שָׂם אֶת הַמֶּלַח, הֶחָשׁוּב כָּל־כַּךְ בְּחַיֵּי בַּעֲלֵי־חַיִּים, בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, בַּסְּלָעִים, בַּמַּעְיָנוֹת, בְּיָם אוֹקְיָנוֹס.
"בְּנִי פְרַנְק, אֲשֶׁר הָיָה חוֹבֵב מְאֹד אֶת תּוֹלְדוֹת הַטֶּבַע, שָׁאַל אוֹתִי כַּמָּה שְׁאֵלוֹת עַל מְּקוֹרוֹת הַשּׁוֹנִים שֶׁל הַמֶּלַח, וְאָנֹכִי סִפַּרְתִּי לוֹ עַל מִכְרוֹת הַמֶּלַח וְעַל תַּעֲשִׂיַּת הַמֶּלַח מִמֵּי הַיָּם.
" – מִפְּנֵי מָה מֵי הַיָּם מְלוּחִים? – שָׁאַל בְּנִי. " – בִּשְׁאֵלָה זוֹ – עָנִיתִי לוֹ – מְחֻלָּקוֹת הַדֵּעוֹת שֶׁל הַמְלֻמָּדִים. יֵשׁ אוֹמְרִים, כִּי בְּקַרְקַע הַיָּם יֵשׁ שְׁכָבוֹת רְחָבוֹת שֶׁל מֶלַח וּמֵהֶן סוֹפְגִים הַמַּיִם אֶת טַעֲמָם. אֲחֵרִים אוֹמְרִים, כִּי הַמַּיִם מְלוּחִים בָּאוֹקְיָנוֹס מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית וְזֶה טַעֲמָם הַטִּבְעִי, וְיֵשׁ עוֹד דֵּעוֹת וּסְבָרוֹת בְּעִנְיָן זֶה, אַךְ כְּלָן הֵן בְּגֶדֶר הַשְׁעָרוֹת.
"מִתּוֹךְ שִׂיחָה שָׁכַחְנוּ לִרְאוֹת אֶת הַקַּלַחַת, שֶׁבָּהּ מָצָאנוּ אֶת הַמֶּלַח. כַּאֲשֶׁר נִגַּשְׁנוּ אֶל הַקַּלַחַת, וַהֲרִימוֹנוּ אֶת הַמִּכְסֶה, רָאוּ עֵינֵינוּ קֶצֶף סָמִיךְ צָף לְמַעְלָה, דּוֹמֶה בְּצוּרָתוֹ לְשֶׁלֶג נָמֵס לְמֶחֱצָה. לָקַחְנוּ מִמֶּנּוּ קוֹרְטוֹב וְהִגַּשְׁנוּ לְפִינוּ. מָה רַב הָאֹשֶׁר! אָכֵן זֶה הָיָה מֶלַח!…
כד מִלְחֶמֶת נְחָשִׁים
"הַבְּשׂוֹרָה נִתְקַבְּלָה בִּתְרוּעַת שִׂמְחָה. כָּל אֶחָד רָצָה לְהִוָּכֵחַ בְּטָעֳמוֹ אֶת הַמֶּלַח. הוּא הִתְגַּבֵּשׁ בְּצוּרַת שְׁפוֹפָרוֹת קְטַנּוֹת וּמַרְאֵהוּ לָבָן כַּשֶּׁלֶג, מַה שֶּׁהֵעִיד כִּי טָהוֹר הוּא מִתַּעֲרֹבֶת. בְּתוֹךְ הַקַּלַּחַת שַׂמְנוּ כִּשְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה לִטְרוֹת מַיִם, וּלְאַחַר שֶׁהִתְאַדּוּ כָּלִיל קִבַּלְנוּ לֹא פָּחוֹת מֵעֶשֶׂר פִּינְטוֹת מֶלַח, וְזֶה הוֹכִיחַ לָנוּ, כִּי מֵי הַמַּעְיָן הַזֶּה מְכִילִים יוֹתֵר מֶלַח מִמֵּי הַיָּם.
"כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ הַמַּיִם בַּקַּלַּחַת בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, מִלֵּאנוּ אוֹתָהּ מַיִם בַּשֵּׁנִית וְשַׂמְנוּ אֶת הַכְּלִי עַל הָאֵשׁ. בְּצַד הַקַּלַּחַת הֶעֱמַדְנוּ כְּלִי אַחֵר, שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ לָנוּ מַחֲבַת לִצְלוֹת, וּבָהּ נְתָחִים רַבִּים וְיָפִים שֶׁל בָּשָׂר מְתֻבָּל בַּמֶּלַח הֶחָדָשׁ לִסְעֻדָּה. לֹא שָׁכַחְנוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל אֶת אֱלֹהִים, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לְגַלּוֹת אֶת הַתַּבְלִין הַנָּחוּץ לָנוּ כָּל־כָּךְ.
"פִּתְאֹם הִגִּיעוּ לְאָזְנֵינוּ מִמֶּרְחַק־מְעַט מֵאִתָּנוּ קוֹלוֹת חֲזָקִים, שֶׁהִכַּרְנוּ בָּהֶם אֶת קוֹל הַקִּיק הַכָּחֹל. לֹא הָיָה בָּזֶה יוֹצֵא מִן הַכְּלָל לִשְׁמֹעַ אֶת צְרִיחַת העוֹף הַזֶּה בַּחֲצוֹת הַיּוֹם, כִּי עַל כֵּן הוּא אֶחָד מִבַּעֲלֵי הַכָּנָף הַנּוֹחִים מְאֹד לְהִתְרַגֵּשׁ. אַךְ הָעוֹף מוֹצִיא קוֹל מְיֻחָד בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹאֶה מַה־שֶּׁהוּא מְשֻׁנֶּה. בִּזְמַן שֶׁאוֹיֵב נוֹרָא נִמְצָא בִּתְחוּמוֹ קוֹלוֹ נַעֲשֶׂה צוֹרֵחַ וּבָהוּל. גַּם הַפַּעַם הָיָה קוֹלוֹ כָּךְ, וְלָכֵן מָשַׁךְ אֶת תְּשׂוּמַת־לִבִּי וְגַם לֵב בְּנֵי־לִוְיָתִי.
"הִבַּטְנוּ לַצַּד הַהוּא, שֶׁמִּשָּׁם בָּא הַקּוֹל. הָעֲנָפִים שֶׁל אַחַד הָעֵצִים הִתְנוֹדְדוּ עַל יְדֵי מְחִיאוֹת הַכְּנָפַיִם הַתְּכֻלּוֹת שֶׁל הָעוֹף שֶׁבִּקֵּשׁ לָעוּף מִן הַמָּקוֹם. שׁוּם דָּבָר מִלְּבַדּוֹ לֹא רָאִינוּ עַל הָעֵץ, אַף כָּל אוֹיֵב לֹא נִרְאָה עַל הָעֵצִים הַסְּמוּכִים. אַךְ בְּהַשְׁפִּילֵנוּ מֶבָּטֵנוּ לָאָרֶץ, רָאִינוּ אֶת זֶה שֶׁהֵטִיל חֲרָדָה עַל הַקִּיק. בְּהַחֲלִיקוֹ לְאַט עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, עָבַר דֶּרֶךְ הָעֵשֶׂב וְהֶעָלִים הַיְבֵשִׁים, בְּלִי הַשְׁמִיעַ הֲמוּלָה קַלָּה, וְזָחַל יְצוּר נִתְעָב… נָחָשׁ. גּוּפוֹ הַכָּתֹם הַמְנֻמָּר בַּאֲבַעְבּוּעוֹת שְׁחוֹרוֹת, הָיָה נוֹצֵץ כְּקֶרֶן שֶׁמֶשׁ עַל־יְדֵי זֹהַר קַשְׂקְשׂוֹתָיו. הוּא עָלָה וְיָרֵד, הַכֹּל לְפִי תְּנוּעוֹתָיו. הוּא זָחַל לְפָנִים כִּמְעַט בְּקַו יָשָׁר, רֹאשׁוֹ מוּרָם בְּרְשּׁוּל מֵעַל הָעֵשֶׂב. הוּא עָמַד מִלֶּכֶת מִזְּמָן לִזְמָן, הֶרְאָה צַוָּארוֹ, הִשְׁפִּיל רֹאשׁוֹ הַשָּׁטוּחַ כְּבַרְבּוּר־בָּיִת, לָחַךְ אֶת הֶעָלִים בִּלְשׁוֹנוֹ מִמַּרְאֵה אֵשׁ, אַחֲרֵי־כֵן נִדְמָה כִּמְבַקֵּשׁ דֶּרֶךְ וְשׁוּב הִתְחִיל מְהַלֵּךְ. זְנָבוֹ נִגְמַר בְּיוֹתֶרֶת נֻקְשָׁה, רֶגֶל אָרְכָּהּ. לְנֶגֶד עֵינֵינוּ הָיָה הַנָּחָשׁ הַנּוֹרָא, הָאֶפְעֶה.
"עָצַרְתִּי אֶת בְּנֵי־לִוְיָתִי וְגַם אֶת הַכְּלָבִים. שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים, כִּי הַנְּחָשִׁים הַמְסֻכָּנִים הָאֵלֶּה יֵשׁ לָהֶם הַכֹּחַ לִנְסֹךְ קֶסֶם. עַתָּה בָּאָה לְיָדֵנוּ הִזְדַּמְּנוּת לִרְאוֹת אִם אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר. הֲיַעֲלֶה בְּיָדוֹ שֶׁל הַנָּחָשׁ הַזֶּה לְהַקְסִים אֶת הַצִּפּוֹר. אֶת זֶה חָפַצְנוּ לִרְאוֹת. "הַנָּחָשׁ זָחַל לִקְרַאת הַצִּפּוֹר, אֲשֶׁר רִחֲפָה מִמַּעַל לוֹ. הַקִּיק עָבַר מֵעָנָף אֶל עָנָף, מֵעֵץ אֶל עֵץ, בְּצָעֳקוֹ בְּכָל כֹּחוֹ. לֹא הָעוֹף וְלֹא הַנָּחָשׁ לֹא רָאוּ אוֹתָנוּ.
"הָאֶפְעֶה הִגִּיעַ עַד רַגְלֵי אִילַן מַגְנוֹלִיָּה גָדוֹל. אַחֲרֵי אֲשֶׁר הִקִּיף פַּעַם אַחַת אֶת הָעֵץ וְהֵרִיחַ אֶת קְלִפָּתוֹ, הִתְהַפֵּךְ לְאַט וּבִזְהִירוּת בְּצוּרָה לוּלְיָנִית סָמוּךְ לְגֶזַע הָעֵץ. גּוּפוֹ הָיָה דוֹמֶה לְחֶבֶל בָּרֹד וְנוֹצֵץ, כָּאֵלֶּה הַמְצוּיִים עַל גֶּשֶׁר שֶׁל אֳנִיָּה. הַקְּרוּם הָיָה מוּרָד עַל עֵינָיו, נִדְמֶה הָיָה כְּיָשֵׁן.
"חָשַׁבְתִּי אָז כִּי הַמַּחֲזֶה אֵין בּוֹ עוֹד עִנְיָן בִּשְׁבִילֵנוּ, וְאָנֹכִי אָמַרְתִּי לָקוּם וְלָקַחַת אֶת רוֹבִי כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַנָּחָשׁ, אַךְ תְּנוּעָה שֶׁל הַזּוֹחֵל הוֹכִיחָה לִי, כִּי הַחַיָּה הַנִּתְעָבָה אֵינָהּ יְשֵׁנָה כִּי אִם אוֹרֶבֶת. לְמִי? הִבַּטְתִּי אֶל עֵץ, שֶׁהָיָה אֶחָד מֵאֵלֶּה שֶׁבּוֹ בּוֹחֲרוֹת הַסְּנָאִיּוֹת לָשִׂים אֶת מִשְׁכָּנָן. בְּגִזְעוֹ הָיָה חוֹר בְּגֹבַהּ יָדוּעַ: הַקְּלִפָּה הִתְכַּרְכְּמָה מְעַט מִסָּבִיב לְפִי הַחוֹר עַל־יְדֵי כַּפּוֹת רַגְלֵי הַסְּנָאִיּוֹת, שֶׁהָיוּ עוֹבְרוֹת דֶּרֶךְ הַפֶּתַח הַזֶּה. בְּהַבִּיטֵנוּ אֶל פְּנֵי הַקְּלִפָּה שֶׁנִּתְכַּרְכְּמוּ, בָּרוּר הָיָה לָנוּ כִּי הַסְּנָאִיּוֹת עוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת מִן הַצַּד הַזֶּה. הָאֶפְעֶה הִתְקַפֵּל כֹּה סָמוּךְ לְדֶרֶךְ זוֹ, עַד כִּי שׁוּם בַּעַל־חַיִּים לֹא יָכוֹל לַעֲבֹר בְּלִי הֱיוֹת בִּתְחוּמוֹ. בָּרִי הָיָה לִי, כִּי הוּא מְחַכֶּה עַד אֲשֶׁר יֵרֵד הַסְּנָאִי, וְאָנֹכִי חָפַצְתִּי לִרְאוֹת מַה יֵּעָשֶׂה פֹּה.
"הִתְבּוֹנַנּוּ אֵל הַחוֹר, חִכִּינוּ לִרְאוֹת סְנָאִי יוֹצֵא. סוֹף־סוֹף הֵצִיץ בִּזְהִירוּת רֹאשׁ קָטָן גַּס כָּזֶה שֶׁל עַכְבָּר, אַךְ בַּעַל־הַחַיִּים נִשְׁאַר בְּמַצָּב זֶה וְנִדְמָה לָנוּ כְּרוֹצֶה לְהִתְעַלֵּם שׁוּב. קָרוֹב לְוַדַּאי, כִּי רָאָה אוֹתָנוּ, מַה שֶּׁקַּל הָיָה לוֹ מִן הַמָּקוֹם שֶׁנִּמְצָא שָׁם, וְלֹא הִרְהִיב לְסַכֵּן עַצְמוֹ וְלָרֶדֶת.
"וּכְבָר הָיִינוּ נְכוֹנִים לְהִסְתַּלֵּק מִתִּקְוָתֵנוּ לַעֲמֹד וְלִרְאוֹת בַּמַּחֲזֶה, וְהִנֵּה נִמְשְׁכָה תְּשׂוּמַת־לִבֵּנוּ עַל־יְדֵי הֲמֻלָּה קַלָּה שֶׁל עָלִים יְבֵשִׁים. הִבַּטְנוּ אֶל הַצַּד הַהוּא וְעֵינֵינוּ רָאוּ סְנָאִי אַחֵר הוֹלֵךְ וּבָא אֶל הָעֵץ. הוּא רָץ בְּכָל כֹּחַ רַגְלָיו, פַּעַם לְאֹרֶךְ הַגֶּזַע הַכָּרוּת, פַּעַם בֵּין הָעֵשֶׂב וְהֶעָלִים שֶׁנָּשְׁרוּ, כְּאִלּוּ מִי־שֶׁהוּא רָדַף אַחֲרָיו. וְאָמְנָם רָדְפוּ אַחֲרָיו, כִּי בְּאוֹתוֹ רֶגַע רָאִינוּ בַּעַל־חַיִּים הַמִּתְאַמֵּץ לַחֲטֹף אוֹתוֹ – אָרֹךְ, דַּק, גָּדוֹל פִּי שְׁנַיִם מִן הַסְּנָאִי; הִכַּרְנוּ אֶת הַכַּרְכֻּשְׁתָּא.
"שְׁתֵּי הַחַיּוֹת רָצוּ בְּכָל מְהִירוּתָן. "הָאֶפְעֶה פָּתַח אֶת לִסְתוֹתָיו, הַתַּחְתּוֹנָה נָגְעָה כִּמְעַט בְּחָזֵהוּ, שִׁנָּיו הַמְלֵאוֹת רַעַל הָיוּ חֲשׂוּפוֹת, לְשׁוֹנוֹ הָיְתָה שְׁלוּחָה לְפָנִים, עֵינָיו הָיוּ נוֹצְצוֹת כְּסַפִּירִים וְכָל גּוּפוֹ הָיָה עוֹלֶה וְיוֹרֵד בְּהַשְׁפָּעַת נְשִׁימָה כְּבֵדָה. נִרְאֶה הָיָה, כִּי גָדוֹל הוּא פִּי שְׁנַיִם מִמִּדָּתוֹ הָרְגִילָה.
"הַסְּנָאִי רָץ אֶל הָעֵשֶׂב בְּהַבִּיטוֹ אֲחוֹרַנִּית, הוּא חָלַף כְּקֶרֶן אוֹר, כַּאֲשֶׁר רֹאשׁוֹ שֶׁל הַנָּחָשׁ נִזְרַק בְּכֹחַ וּפָגַע בּוֹ בְּחָלְפוֹ, אַךְ הַפְּעֻלָּה הָיְתָה כֹּה מְהִירָה, עַד כִּי נִדְמָה שֶׁהַסְּנָאִי לֹא נִפְגַּע כִּמְעָט.
"בְּטֶרֶם הִגִּיעַ אֶל הֶעָנָף הָרִאשׁוֹן טִפֵּס אַט יוֹתֵר, אַחֲרֵי כֵן פִּקְפֵּק, לָאַחֲרוֹנָה עָמַד פִּתְאֹם, רַגְלָיו הָאֲחוֹרִיּוֹת הֶחֱלִיקוּ עַל הַקְּלִפָּה, גּוּפוֹ הִתְנוֹדֵד רֶגַע וְהָיָה תָּלוּי בְּצִפָּרְנָיו הַקַּדְמִיּוֹת, אַחֲרֵי כֵן נָפַל כְּמַשָּׂא כָּבֵד לְתוֹךְ הַלְּסָתוֹת שֶׁל הַנָּחָשׁ.
"הַכַּרְכֻּשְׁתָּא בִּרְאוֹתהּ אֶת הַזּוֹחֵל עָמְדָה פִּתְאֹם בְּמֶרְחָק צְעָדִים אֲחָדִים. עַתָּה רָצָה וְחָזְרָה, בְּקַפְּלָה אֶת גּוּפָהּ הָאָרֹךְ כְּתוֹלַעַת, וּפְעָמִים שֶׁעָמְדָה זְקוּפָה, רוֹקֶקֶת וְנוֹהֶמֶת כְּחָתוּל בְּכַעֲסוֹ. נִרְאֶה הָיָה, כִּי הַחַיָּה זוֹעֶמֶת עַל אֲשֶׁר גָּזְלוּ מִמֶּנָּה אֶת טַרְפָּה; רֶגַע אֶחָד חָשַׁבְנוּ, כִּי הִיא עוֹמֶדֶת לַעֲרֹךְ קְרָב עִם הַנָּחָשׁ אֲשֶׁר הִתְהַפֵּך, בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַיָּרִיב הֶחָדָשׁ הַזֶּה, וְחִכָּה לְהַתְקָפָה בְּמַלְתָּעוֹת פְּתוּחוֹת. גּוּפוֹ שֶׁל הַסְּנָאִי שֶׁהָיָה מֵת הָיָה סָמוּךְ לוֹ, עַד כִּי הַכַּרְכֻּשְׁתָּה לֹא יָכְלָה לָגֶשֶׁת וְלָקַחַת אוֹתוֹ, בְּלִי הִמָּצֵא בִּתְחוּם שִׁנָּיו הַמְּלֵאוֹת רָעַל.
"לַמַּרְאֶה הַזֶּה פָּסְקָה הַחַיָּה לְהַפְגִּין לְנֶגֶד הָאוֹיֵב, וּבְהָפְכָה לְצַד אַחֵר נִמְלְטָה מִתּוֹךְ קְפִיצוֹת אֶל הַיָּעַר.
"הַנָּחָשׁ פָּרַשׂ מְעַט־מְעַט אֶת הַחֵצִי הָעֶלְיוֹן שֶׁל גּוּפוֹ, וּבְפָשְׁטוֹ אֶת צַוָּארוֹ אֶל הַסְּנָאִי, הֵכִין עַצְמוֹ לְבָלְעוֹ. הוּא הִנִּיחַ אֶת בַּעַל הַחַיִּים לְכָל אָרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ, עַד כִּי רֹאשׁוֹ נִמְצָא מֵעַל וּכְבָר הִתְחִיל לְלַקֵּק אֶת עוֹרוֹ בְּרֻקּוֹ שֶׁמַּפְרִישָׁה לְשׁוֹנוֹ שֶׁדְּמוּת קִלְשׁוֹן לָהּ.
"בְּעוֹד אֲשֶׁר אָנוּ מִתְבּוֹנְנִים אֶל הַפְּעֻלָּה הַמֻּפְלָאָה הַזֹּאת, וְהִנֵּה נִמְשְׁכָה תְּשׂוּמַת לִבֵּנוּ עַל־יְדֵי תְּנוּעָה שֶׁעָלְתָה מִבֵּין הֶעָלִים סָמוּךְ לַמָּקוֹם שֶׁהָיָה שָׁם הַנָּחָשׁ. יָשָׁר מִמַּעַל לוֹ, בְּרוֹם שֶׁל עֶשְׂרִים רֶגֶל, הָיָה פָּרוּשׂ קִסּוֹס מֵעֵץ אֶל עֵץ; הוּא הָיָה עָבֶה כַּעֲבִי זְרוֹעוֹ שֶׁל אָדָם מְכֻסֶּה עָלִים יְרֻקִּים וּפְרָחִים בִּדְמוּת יָתֵד מִצֶּבַע שָׁנִי. פְּרָחִים אֲחֵרִים הָיוּ מְעֹרָבִים בָּאֵלֶּה, וְהֵם מְלַפְּפִים אֵלֶּה אֶת אֵלֶּה, וְאָנוּ יָכֹלְנוּ לְהַבְחִין כַּמָּה מֵהֶם, וּבְתוֹכָם הִתְנוֹעֵעַ דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ־חַיִּים; זֶה הָיָה גוּף… גּוּף שֶׁל הוֹלֵךְ עַל גָּחוֹן, אֲשֶׁר גָּדְלוֹ כְּגֹדֶל הַקִּסּוֹס עַצְמוֹ.
אֶפְעֶה שֵׁנִי? לֹא, כִּי הָאֶפְעֶה אֵינוֹ מְטַפֵּס עַל עֵצִים. מִלְּבַד זֹאת הִנֵּה צֶבַע עוֹרוֹ שֶׁל הָאוֹרַח הֶחָדָשׁ הָיָה שׁוֹנֶה לְגַמְרֵי, כֻּלּוֹ שָׁחוֹר, חָלָק וְנוֹצֵץ. זֶה הָיָה אֵפוֹא הַנָּחָשׁ הַשָּׁחוֹר, הוּא הַנָּחָשׁ הַבָּרִיחַ.
"כַּאֲשֶׁר רָאִינוּ אוֹתוֹ, הָיָה כָּרוּךְ בְּצוּרָה לוּלְיָנִית עַל הַקִּסּוֹס כְּעֵין חוּט שֶׁל גָּלִיל עֲנָקִי. וְהִנֵּה הִתְחִיל לְהִתְגּוֹלֵל אַט־אַט מִסָּבִיב לַשָּׂרִיג וְהוּא נֶאֱחַז בְּחָזְקָה בַּקִּסּוֹס. אַחֲרֵי מִסְפָּר רַב שֶׁל פִּתּוּלִים נֶעֶלְמוּ הַטַּבָּעוֹת כֻּלָּן, מִלְּבַד אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם הַסְּמוּכוֹת לַזָּנָב, וְהַנָּחָשׁ הִתְפַּשֵּׁט כִּפְלַיִם מֵאֹרֶךְ הַשָּׂרִיג. הַפְּעֻלָּה הַזֹּאת נֶעֶשְׂתָה בְּלִי שׁוּם שָׁאוֹן וּבִזְהִירוּת מְרֻבָּה מְאֹד; כָּעֵת נִרְאָה כְּנָח וּמִתְבּוֹנֵן אֶל הַנַּעֲשֶׂה מִתָּחַת.
"כָּל אוֹתוֹ הַזְּמַן הָיָה הָאֶפְעֶה עָסוּק מְאֹד בַּסְּנָאִי, עַד שֶׁלֹּא הָיָה מָקוֹם בְּלִבּוֹ לְמַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת. בְּמֶשֶׁךְ רְגָעִים אֲחָדִים נֶעֶלְמוּ מִן הָעַיִן רֹאשׁוֹ וּכְתֵפָיו שֶׁל הַסְּנָאִי.
"אוּלָם פִּתְאֹם נִפְסְקָה בְּאֶמְצַע סְעֻדָּתוֹ שֶׁל הַזּוֹלֵל; הַנָּחָשׁ הַשָּׁחוֹר יָרַד לְאַט־לְאַט מֵעַל הַקִּסּוֹס, עַד כִּי עַל הָעֵץ לֹא נִשְׁאֲרָה בִּלְתִּי אִם טַבַּעַת אַחַת שֶׁל זְנָבוֹ הַגָּמִישׁ. גּוּפוֹ הָאָרֹךְ הִתְפַּשֵּׁט מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה וְהָיָה תָּלוּי בְּקַו יָשָׁר עַל גַּבֵּי הַשֵּׁנִי.> "רֶגַע אֶחָד אַחֲרֵי־כֵן רָאִינוּ אוֹתוֹ קוֹפֵץ עַל הָאָרֶץ וּבִמְהִירוּת כְּמַחְשָׁבָה כָּרַך בְּקִפּוּלָיו הַשְּׁחוֹרִים אֶת גּוּפוֹ הַבָּרֹד שֶׁל הָאֶפְעֶה.
"זֶה הָיָה מַחֲזֶה מְשֻׁנֶּה לִרְאוֹת אֶת שְׁנֵי הַיְצוּרִים הָאֵלֶּה מִתְגַּלְגְּלִים וּמִתְפַּתְּלִים עַל פְּנֵי הָעֵשֶׂב. וּזְמַן מָה עָבַר עַד אֲשֶׁר נִתְבָּרֵר לָנוּ דְּבַר־הַקְּרָב.
לֹא הָיָה הֶבְדֵּל גָּדוֹל בַּקּוֹמָה שֶׁל שְׁנֵי הַלּוֹחֲמִים. הַנָּחָשׁ הָיָה אָרֹךְ יוֹתֵר בְּרֶגֶל אַחַת, אַךְ דַּק יוֹתֵר בְּגוּפוֹ מִירִיבוֹ. אוּלָם יִתְרוֹן אֶחָד הָיָה לוֹ, אֲשֶׁר עַד מְהֵרָה נִגְלָה לָעָיִן: זְרִיזוּתוֹ הָיְתָה רַבָּה פִּי עֲשָׂרָה עַל זוֹ שֶׁל הָאֶפְעֶה. הוּא גָלַל עַצְמוֹ וּפָשַׁט עַצְמוֹ לִרְצוֹנוֹ, כָּרַך אֶת גּוּפוֹ שֶׁל הַשֵּׁנִי וְלָחֵץ אוֹתוֹ כָּל פַּעַם בְּכָל כֹּחַ שְׁרִירָיו. עִם כָּל חִבּוּק חָדָשׁ הִתְפַּשֵּׁט וְהִתְכַּוֵּץ גּוּפוֹ שֶׁל הָאֶפְעֶה בְּכֹחוֹ הָרוֹעֵץ שֶׁל יְרִיבוֹ הַשָּׁחוֹר.
"הָאֶפְעֶה הָיָה לוֹ רַק נֶשֶׁק אֶחָד, שֶׁיָּכֹל הָיָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בְּהַצְלָחָה: שִׁנָּיו הָאַרְסִיּוֹת. אַךְ אֵלּוּ הָיוּ כְּבָר תְּחוּבוֹת בְּגוּפוֹ שֶׁל הַסְּנָאִי וְלֹא יָכֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן עוֹד כְּלַפֵּי אוֹיְבוֹ. הַסְּנָאִי הָיָה עוֹד בִּגְרוֹנוֹ, וּבַשָּׁעָה שֶׁשְּׁנֵי הַנְּחָשִׁים נִלְחֲמוּ זֶה בָּזֶה עַל הָעֵשֶׂב, הִסְתּוֹבֵב זְנָבוֹ בְּתוֹךְ קִפּוּלֵיהֶם הַמְעֻקָּלִים.
"תְּנוּעוֹתֵיהֶם שֶׁל שְׁנֵי הַלּוֹחֲמִים נַעֲשׂוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר אִטִּיוֹת. עַתָּה יָכֹלְנוּ לִרְאוֹת כֵּיצַד הֵם נִלְחָמִים. שִׁנֵּי הַנָּחָשׁ הַבָּרִיחַ הָיוּ תְּקוּעוֹת בַּחֲלָקִים הַגְּחוֹנִיִּים שֶׁל זְנַב הָאֶפְעֶה; זְנָבוֹ הוּא עָלָה וְיָרַד בְּזַעַף וּבְכֹחַ רַב, בְּהַכּוֹתוֹ אֶת יְרִיבוֹ עַד מָוֶת.
"הַמִּלְחָמָה כָּלְתָה עַד מְהֵרָה. הָאֶפְעֶה נָפַל חָלָל. הַנָּחָשׁ הַשָּׁחוֹר הוֹסִיף עוֹד לִלְחֹץ אֶת הַגּוּפָה הַבְּרֻדָּה, כְּאִלּוּ מָצָא בָּזֶה תַּעֲנוּג. מִקֵּץ רְגָעִים אֲחָדִים, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הִתְפַּשֵּׁט לְאַט, פָּנָה הַמְנַצֵּחַ וְזָחַל אֶל רֹאשׁ קָרְבָּנוֹ וְהִתְחִיל לָקַחַת לְעַצְמוֹ אֶת טַרְפּוֹ; אוּלָם קוּדְיָ’ה, אֲשֶׁר שָׂנֵא תַּכְלִית שִׂנְאָה אֶת הַנְּחָשִׁים, דָּקַר אֶת הַמְנַצֵּחַ בַּחֲנִיתוֹ.
כה עֵץ־הַסֻּכָּר
"עִם הָעֶרֶב שַׁבְנוּ לִמְעוֹנֵנוּ וְעִמָּנוּ נָשׂוּא עַל גַּבּוֹ שֵׁל פּוֹמְפּוֹ שַׂק מָלֵא מֶלַח בְּמִשְׁקָל הָגוּן. הָיָה מַסְפִּיק לְהַמְלִיחַ אֶת הַבָּשָׂר שֶׁלָּנוּ וְגַם לִשְׁאָר צְרָכֵינוּ לְמֶשֶׁךְ כַּמָּה שָׁבוּעוֹת. וְכַאֲשֶׁר יִתַּם אוֹצָרֵנוּ, הֲלֹא יָדַעְתִּי אֵיפֹה לָקַחַת עוֹד.
"בַּלַּיְלָה, אַחֲרֵי אֲשֶׁר כִּלִּינוּ לֶאֱכֹל אֲרֻחַת־הָעֶרֶב, פָּתַח הֶנְרִי, אֲשֶׁר כָּל הַיּוֹם הָיָה אֲכוּל סַקְרָנוּת לָדַעַת אֶת הַתַּגְלִית הַחֲשׁוּבָה שֶׁדִּבְּרָה עָלֶיהָ אִמּוֹ, וְהִזְכִּיר לָהּ אֶת הַהַבְטָחָה שֶׁהִבְטִיחָה.
"הִנֵּה עַתָּה, אִמָּא – אָמַר בְּקוֹל נָמוּךְ וְעַרְמוּמִי – מָה הַדָּבָר?… מַה מָּצָאתָ שֶׁיּוּכַל הִדַּמוֹת בְּעֶרְכּוֹ לְשַׂק הַמֶּלַח הַזֶּה, וְאַתֶּם הֲלֹא כֻּלְּכֶם תִּזְכְּרוּ, כִּי הוּא פְּרִי תַּגְלִיתִי אָנִי?
" – אַךְ כְּלוּם הִבְטַחְתִּי לְסַפֵּר לָכֶם הָעֶרֶב? הֲלֹא אָמַרְתִּי: “כַּאֲשֶׁר תִּהְיֶה לָכֶם רוּחַ נְכֵאָה”, וְלִי נִדְמֶה, כִּי בְּרֶגַע זֶה מְאֻשָּׁרים אַתֶּם כֻּלְּכֶם.
" – הָהּ, סַפְּרִי נָא לָנוּ הָעֶרֶב! – פָּתַח שׁוּב
הֶנְרִי. בְּרַם – הוֹסִיף בְּפָנִים עֲצוּבִים – רוּחִי נְכֵאָה. וְכָל הַיּוֹם אֲנִי שָׁרוּי בְּעַצְבוּת, לְאַחַר שֶׁ… לְאַחַר שֶׁ…
" – לְאַחַר שֶׁזָּרַקְתָּ לְרַגְלַי אֶת הַקַּלַּחַת, כְּדֵי לִרְדֹּף אַחַר הַסִּרְחוֹן – הִפְסִיקוֹ פְרַנְק מִתּוֹךְ צְחוֹק, וְקוּדְיָ’ה נִסְפַּח עָלָיו בִּצְחוֹקוֹ. "הָרֶמֶז הַזֶּה עַל הַמְאֹרָע שֶׁל הַבֹּקֶר, שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ נוֹשֵׂא לַהֲלָצוֹת אֵין קֵץ, לֹא הָיָה לְפִי טַעֲמוֹ שֶׁל הֶנְרִי. וְאִמּוֹ הִסְכִּימָה תֵּכֶף לְשַׁנּוֹת דַּעְתָּהּ וּלְגַלּוֹת אֶת סוֹדָה הָעֶרֶב.
"לוּ יְהִי כִּדְבָרֶיךָ – אָמְרָה – הִנֵּה תַּגְלִיתִי שֶׁלִּי. בִּזְמַן שֶׁעָבַרְנוּ אֶת הָעֵמֶק הַבֹּקֶר, רָאִיתִי בְּמֶרְחָק־מָה מִן הַיַּעַר עָלִים שֶׁל עֵץ יָפֶה מְאֹד וְיָקָר מְאֹד. הוּא גָדֵל בָּאֵזוֹר הַמְמֻזָּג וּמַגִּיעַ בְּהִתְפַּשְּׁטוּת רַבָּה בַּמְּקוֹמוֹת הַחַמִּים בְּיוֹתֵר שֶׁל הַמָּחוֹז הַזֶּה. הַאִם הִתְבּוֹנַנְתֶּם אֶל הָאִילָנוֹת הַגְּדוֹלִים וְהַיְשָׁרִים עִם הֶעָלִים בַּעֲלֵי הַצֶּבַע הַיָּפֶה, הָאָדֹם וְהַמַּזְהִיר?
" – הָהּ, אִמָּא, עָנָה פְרַנְק, יוֹדֵעַ אֲנִי חֵלֶק מִן הָעֵמֶק, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִסְפָּר רַב שֶׁל הָעֵצִים הָאֵלֶּה; אֲחָדִים מֵהֶם אֲדֻמִּים וַאֲחֵרִים מִצֶּבַע תַּפּוּחַ־הַזָּהָב.
" – בְּאִילָנוֹת אֵלּוּ אֲנִי מְסַפֶּרֶת. הֶעָלִים הֵם כָּעֵת מִצֶּבַע זֶה מֵחֲמַת הַסְּתָו. אִלּוּ הָיִינוּ עוֹמְדִים בִּימֵי הַקַּיִץ, כִּי אָז הָיוּ הֶעָלִים מִצֶּבַע יָרֹק מַזְהִיר מִלְּמַעְלָה וּלְבַנְבַּנִּים אוֹ יוֹתֵר נָכוֹן אֲפוֹרִים־יְרַקְרַקִּים מִלְּמָטָּה.
" – הָהּ, קָרָא הֶנְרִי, אֲשֶׁר נִרְאָה כִּמְאֻכְזָב בְּשָׁמְעוֹ אֶת הַדָּבָר, גַּם אָנֹכִי רָאֹה רְאִיתִים. אָמְנָם אִילָנוֹת נָאִים הֵם, אֲבָל…
" – מָה אֲבָל?..
" – הֲרֵי אֵין בָּהֶם מוֹעִיל בִּשְׁבִילֵנוּ, כִּי עַל כֵּן אִילָנוֹת־סְרָק הֵם, אֵינָם עוֹשִׂים פֶּרִי, רָאִיתִי זֹאת יָפֶה.
וּבְכֵן, מַה נַּעֲשֶׂה בָּהֶם?
" – כַּתֵּר זְעֵיר, הָאָדוֹן הֶנְרִי… אַל נָא בְּחָפְזְךָ. יֵשׁ בָּאִילָן כַּמָּה חֲלָקִים בַּעֲלֵי עֵרֶךְ יָקָר, מִלְּבַד פִּרְיוֹ וְעֵצוֹ.
" – מַה! הֶעָלִים? – שָׁאַל הַנַּעַר בְּקֹצֶר־רוּחַ – אֲבָל מַה מּוֹעִיל בֶּעָלִים?
" – לֹא נוּכַל אָמְנָם לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר מִן הֶעָלִים שֶׁל הָעֵץ הַזֶּה – הִמְשִׁיכָה הָאֵם – אֲבָל יָכֹל נוּכַל לְהָפִיק תּוֹעֶלֶת מֵחֶלְקוֹ הָאַחֵר, שֶׁלֹּא דִּבַּרְתִּי עָלָיו.
" – מַה הוּא, אִמָּא? פְּרָחִים אֵין לוֹ, זֶה בָּרִי לִי; פְּרִי אֵין לוֹ, אִם לֹא אוֹתָם הַגַּרְעִינִים הַקְּטַנִּים עִם הַקְּרוּם הַבּוֹלֵט כְּמוֹ זְבוּב הַנִּלְכָּד בְּקוּרֵי עַכָּבִישׁ.
" – זֶה פִּרְיוֹ. " – וּמַה יְכֹלִים אָנוּ לַעֲשׂוֹת בּוֹ? רָאֹה רָאִיתִי פְּרִי בְּדוֹמֶה לוֹ עַל הַשִּׁקְמָה הָרְגִילָה. " – יָפֶה אָמַרְתָּ, כִּי הַשִּׁקְמָה הָרְגִילָה, כְּמוֹ שֶׁכִּנִּיתָ אֶת הָעֵץ, הִיא מֵאוֹתָהּ הַמִּשְׁפָּחָה. כְּלוּם לֹא רָאִיתָ עוֹד בָּאִילָן דָּבָר מוֹעִיל?
" – לֹא כְלוּם! הַמְתִּינִי… אִם לֹא… אִם לֹא… הַמִּיץ? " – אָכֵן! הַמִּיץ! – חָזְרָה הָאֵם עַל הַדְּבָרִים בְּהַטְעָמָה מְיֻחָדָה.
" – מַה, אִמָּא! – קָרָא פְרַנְק – תִּדְהָר? " – כֵּן! תִּדְהָר שֶׁל סֻכָּר… וּבְכֵן, הָאָדוֹן הֶנְרִי?.. "הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשׂוּ רֹשֶׁם יוֹצֵא מִן הַכְּלָל עַל כָּל הַמְסֻבִּים. פְרַנְק וְאָחִיו שָׁמְעוּ מְסַפְּרִים עַל הַתִּדְהָר שֶׁל סֻכָּר, אַף כִּי לֹא רָאוּהוּ מִימֵיהֶם. הַיְלָדִים הַקְּטַנִּים, מָרִיָּה וְלוּאִיזָה, לֹא יָדְעוּ מְאוּמָה עַל הַתִּדְהָר, אֲבָל הַשֵּׁם סֻכָּר הָיָה יָדוּעַ לָהֶן יָפֶה. הַשֵּׁם הַזֶּה וְהַמַּבָּטִים הַשְּׂמֵחִים שֶׁל הָאֲחֵרִים עוֹרְרוּ בְּלִבָּן מַחֲזוֹת דִּמְיוֹנִיִּים שֶׁל מַעֲדַנִּים וּמַמְתַּקִים וְסֻכָּרִיּוֹת.
וַאֲפִילּוּ קוּדְיָ’ה שֶׁלֹּא מָצָא מִיָּמָיו אֶת הַתִּדְהָר, כִּי עַל כֵּן הָעֵץ הַזֶּה אֵינוֹ גָדֵל בָּאֲרָצוֹת אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֶן, גַּם הוּא אָהַב אֶת הַמִּלָּה סֻכָּר לֹא פָחוֹת מֵאֲחֵרִים וְקִדֵּם אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת בְּהִתְלַהֲבוּת.
"אַחֲרֵי אֲשֶׁר שָׁקְטוּ מְעַט קְרִיאוֹת הַשִּׂמְחָה שֶׁל חוּגֵנוּ הַקָּטָן, מִלְּאָה מָרִיָּה אֶת חוֹבָתָהּ לְתָאֵר לְפָנֵינוּ אֶת הָאִילָן הַמֻּפְלָא הַזֶּה.
"עֵץ־הַסֻכָּר – אָמְרָה – מִצְטַיֵּן בֵּין יֶתֶר הָעֵצִים בְּצִבְעוֹ הַמַּזְהִיר וּבִקְלִפָּתוֹ וּבְעָלָיו הַיְרֻקִּים־בְּהִירִים בִּימֵי הַקַּיִץ, אַךְ בַּסְּתָו הֵם מְשַׁנִּים צִבְעָם, כַּאֲשֶׁר עֵינֵיכֶם רוֹאוֹת, לְאָדֹם אוֹ צָהֹב. הָעֵץ הוּא קָשֶׁה מְאֹד; מִשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ לְתַעֲשִׂיַּת רָהִיטִים יָפִים, גַּם לְבִנְיַן אֳנִיּוֹת, טְחָנוֹת וּמְכוֹנוֹת יְדוּעוֹת. אַךְ עֲשִׁירוּתוֹ הָרַבָּה שֶׁל הָעֵץ הַזֶּה צְפוּנָה בְּמִיצוֹ. הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה נָטְעָה אֶת הָעֵץ הַזֶּה בָּאֵזוֹרִים שֶׁאֵין בָּהֶם קְנֵה־הַסֻכָּר, הַגָּדֵל רַק בָּאֲרָצוֹת הַחַמּוֹת.
"כָּל עֵץ תִּדְהָר – הִמְשִׁיכָה אִשְׁתִּי – מֵפִיק לְשָׁנָה מִשָּׁלשׁ עַד אַרְבַּע לִיטְרוֹת סֻכָּר מְצֻיָּן. לְשֵׁם כַּךְ יֵשׁ לִנְקֹב בּוֹ עִם בֹּא הָאָבִיב: הַמִּיץ אֵינוֹ נוֹזֵל בַּקַּיִץ אַף לֹא בַּחֹרֶף. הוּא נוֹזֵל גַּם בַּסְּתָו, אַךְ לֹא בְּקַלּוּת וּבְשֶׁפַע כַּאֲשֶׁר בָּאָבִיב. יֵשׁ לָנוּ אֵפוֹא לְקַוּוֹת, כִּי נַשִּׂיג עוֹד מִמֶּנּוּ מָנָה יָפָה עַד שׁוּב יְמֵי הָאָבִיב.
" – אַךְ, אִמָּא, הִפְסִיק הֶנְרִי הַסַּקְרָן, מָתַי וְאֵיךְ נְקַבֵּל אֶת הַמִּיץ?
" – הַדֶּרֶךְ לְהוֹצִיא אֶת הַמִּיץ וְלַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ סֻכָּר הִיא פְּשׁוּטָה עַד מְאֹד. רֵאשִׁית כָּל, עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת מִסְפָּר רַב שֶׁל עֲבִיטִים קְטַנִּים: אֶחָד לְכָל עֵץ שֶׁאוֹמְרִים לִנְקֹב בּוֹ. וְזֶה הָאִישׁ קוּדְיָ’ה הוּא יַעֲשֶׂה לָנוּ כֵּלִים כַּמָּה שֶׁנְּבַקֵּשׁ.
"אַחֲרֵי הָעֲבִיטִים אֵין לָנוּ צֹרֶךְ עוֹד אֶלָּא בְּרָאשֵׁי קָנִים, וְאֵלֶּה גְדֵלִים פֹּה מִסָּבִיב לָנוּ. יֵשׁ לִנְקֹב חוֹר בְּמַקְדֵּחַ בְּכָל אֶחָד מִן הָעֵצִים כְּשָׁלשׁ רַגְלַיִם מֵעַל הַקַּרְקַע. בְּכָל אֶחָד מִן הַחוֹרִים שָׂמִים שְׁפוֹפֶרֶת פְּשׁוּטָה שֶׁל קָנֶה, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מַרְזֵב לְהוֹלִיךְ אֶת הַמִּיץ הַנּוֹזֵל לְתוֹךְ הָעֲבִיטִים הָעוֹמְדִים מִתָּחַת. הַמִּיץ יוֹרֵד טִפִּין־טִפִּין; אַחֲרֵי־כֵן נִצֹּק אוֹתוֹ לְתוֹךְ הַקַּלַּחַת וְנָשִׂים אוֹתוֹ עַל הָאֵשׁ לִרְתֹּחַ, כַּאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִם הַמַּיִם הַמְּלוּחִים.
"וְעַתָּה, הָאָדוֹן הֶנְרִי – הוֹסִיפָה אִשְׁתִּי בְּדֶרֶךְ סִיּוּם – מְעַט סַבְלָנוּת. תְּחַכֶּה עַד בֹּא הַקֹּר, אָז תּוּכַל לְהוֹצִיא אֶל הַפֹּעַל אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר הוֹרֵיתִיךָ זֶה עַתָּה.
"הֶנְרִי לֹא חִכָּה זְמָן רָב. בַּלַּיְלָה הַשְּׁלִישִׁי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּסָּה כְּפוֹר לָבָן אֶת הָאֲדָמָה. וְהַיּוֹם הָיָה יָבֵשׁ וָחָם. זֶה הָיָה הַזְּמָן הַמֻּכְשָׁר בְּיוֹתֵר לִנְקֹב אֶת עֵץ הַתִּדְהָר וְאָנוּ נִגַּשְׁנוּ עַד מְהֵרָה לְטַפֵּל בַּדָּבָר.
"קוּדְיָ’ה כְּבָר הִתְקִין לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים עֲבִיטִים, שֶׁעָשָׂה בַּדֶּרֶךְ הָרְגִילָה מִגֶּזַע הַמַּגְנוֹלִיָּה. שְׁפוֹפָרוֹת שֶׁל קָנִים גַּם כֵּן קִבַּלְנוּ בְּנָקֵל. אַחֲרֵי־כֵן עָבַרְנוּ אֶל הָעֵצִים, נָקַבְנוּ חוֹר בַּמַּקְדֵּחַ בְּכָל אֶחָד מֵהֶם, כְּדֵי לָשִׂים בּוֹ אֶת הַשְּׁפוֹפֶרֶת, וְלָאַחֲרוֹנָה הֶעֱמַדְנוּ אֶת הָעֲבִיטִים תַּחַת הָעֵצִים. כַּעֲבֹר זְמָן מוּעָט, הִתְחִיל הַנּוֹזֵל הַזַּךְ מְטַפְטֵף בִּקְצֵה הַשְּׁפוֹפָרוֹת, אַחֲרֵי־כֵן זָב בְּשֶׁפַע יוֹתֵר וְיוֹתֵר, עַד אֲשֶׁר יָצָא זֶרֶם זַךְ מִן הָעֵץ וְיָרַד לְתוֹךְ הֶעָבִיט.
יָצַקְנוּ לְתוֹךְ כּוֹסוֹתֵינוּ אֶת הַמַּיִם הָרִאשׁוֹנִים שֶׁיָּצְאוּ מִן הָעֵצִים. הֵם הָיוּ נְעִימִים לַחֵךְ; הַיְלָדִים שָׁתוּ אוֹתָם בְּצִמָּאוֹן, בְּיִחוּד מָרִיָּה וְלוּאִיזָה, אֲשֶׁר לֹא אָמְרוּ “דָי”. הֵבֵאנוּ אֶת הַקַּלַּחַת הַגְּדוֹלָה, הִבְעַרְנוּ אֵשׁ, עָשִׂינוּ מוֹקֵד, כַּאֲשֶׁר עָרַכְנוּ לְשֵׁם הַמֶּלַח. מִקֵּץ שָׁעוֹת אֲחָדוֹת הָיְתָה הַקַּלַּחַת מְלֵאָה וְרָתְחָה עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ.
"כָּל אֶחָד עָשָׂה אֶת הַמּוּטָל עָלָיו. קוּדְיָ’ה וּדְלִי בְּיָדוֹ הָלַךְ מֵעֵץ אֶל עֵץ וְאָסַף אֶת הַמִּיץ שֶׁהָיָה נוֹזֵל לְתוֹךְ הָעֲבִיטִים, בּוֹ־בַזְּמָן שֶׁאִשְׁתִּי וַאֲנִי שָׁקַדְנוּ עַל הָאֵשׁ וַהֲסִירוֹנוּ אֶת הַקֶּצֶף מֵעַל הֶעָסִיס. אַחֲרֵי אֲשֶׁר הַקַּלַּחַת רָתְחָה בְּמִדָּה מַסְפִּיקָה, צָרִיךְ הָיָה לָצֶקֶת לְתוֹךְ סְפָלִים קְטַנִּים, שֶׁבָּהֶם הִתְגַּבֵּשׁ הַסֻּכָּר לְאַחַר שֶׁהִתְקָרֵר. הַסֻּכָּר נַעֲשָׂה קָשֶׁה כִּלְבֵנָה וְצִבְעוֹ הָיָה כֵּהֶה מְאֹד. אַחֲרֵי־כֵן הֲרִיקוֹנוּ אֶת הַסְּפָלִים וְיָצַקְנוּ לְתוֹכָם מָנָה חֲדָשָׁה שֶׁל עָסִיס. הַמָּנָה שֶׁלֹּא נִתְגַּבְּשָׁה יָצַקְנוּ טִפִּין לְתוֹךְ הַסְּפָלִים וּמִמֶּנָּה יָצָא דְּבַשׁ־פֵּרוֹת יָפֶה יוֹתֵר וְטוֹב בְּמַרְאֵהוּ וְנָעִים לַחֵךְ יוֹתֵר מִזֶּה שֶׁעוֹשִׂים מִן הַסֻּכָּר שֶׁל קָנֶה.
"פְרַנְק וְהֶנְרִי אַף הֵם מִלְּאוּ תַּפְקִידָם, וְהוּא לַעֲמֹד עַל הַמִּשְׁמָר וְהָרוֹבֶה בַּיָּד וְלִשְׁמֹר עַל הָעֲבִיטִים. הַדָּבָר הָיָה חָשׁוּב מְאֹד, כִּי כָּל חַיּוֹת הַיַּעַר אוֹ הַבַּיִת אוֹהֲבוֹת לִשְׁתּוֹת אֶת הַמִּיץ שֶׁל עֵץ־הַסֻּכָּר, וְהֵן מִשְׁתּוֹקְקוֹת כָּל־כַּךְ לַמַּשְׁקֶה הַזֶּה, עַד כִּי מְסַכְּנוֹת חַיֵּיהֶן כְּדֵי לְהַשִּׂיגוֹ.
"הַמִּיץ נָזַל בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה יָמִים וְאָנוּ טִפַּלְנוּ בּוֹ כָּל הַזְּמָן. אִלּוּ הָיָה הַדָּבָר בִּימֵי הַקַּיִץ, כִּי אָז הָיִינוּ עוֹסְקִים הַרְבֵּה שָׁבוּעוֹת בִּפְעֻלָּה זוֹ, כִּי בָּאָבִיב נוֹזֵל הַמִּיץ בְּיֶתֶר שֶׁפַע וּזְמָן יוֹתֵר.
"אֶל מְעוֹנֵנוּ לֹא הָיִינוּ הוֹלְכִים בִּלְתִּי אִם לָקַחַת מִשָּׁם אֶת הַדְּבָרִים שֶׁהָיוּ נְחוּצִים לָנוּ. הֲקִימוֹנוּ לָנוּ אֹהֶל קָטָן, עָשׂוּי מִמִּכְסֵה הַבַּד שֶׁל קְרוֹנֵנוּ הַיָּשָׁן, לִהְיוֹת לְמַחֲסֶה לָנוּ. הַמָּקוֹם הַזֶּה נִקְרָא בְּפִינוּ מַחֲנֵה הַסֻּכָּר. הַחַיִּים הָאֵלֶּה תַּחַת כִּפַּת הַשָּׁמַיִם הָיוּ בְּעֵינֵינוּ מְשׁוֹבְבִים נֶפֶשׁ וּנְעִימִים מְאֹד; אָנוּ הִתְעַנַּגְנוּ לִהְיוֹת חוֹנִים בְּסִבְכֵי הַיַּעַר וּצְלָלָיו, מֻקָּפִים אִילָנוֹת תִּפְאָרָה, אֲשֶׁר הִתְנוֹסְסוּ מֵעַל לְרָאשֵׁינוּ, לִשְׁכַּב וְלָנוּם לְקוֹל זִמְרוֹת אַלְפֵי צִפֳּרִים שׁוֹנוֹת. אוּלָם בְּאַחַד הַלֵּילוֹת לֹא הָיְתָה הַמּוּסִיקָה הַזֹּאת עֲרֵבָה לְאָזְנֵינוּ, כִּי שָׁמֹעַ שָׁמַעְנוּ יִלְלַת זְאֵבִים וְאֶת הַקּוֹל הַקּוֹדֵר וְהָאָיֹם שֶׁל הַקּוּגוּאַר. אַךְ בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַלַּיְלָה עָרַכְנוּ לֶהָבָה גְדוֹלָה. זוֹ הִיא סְגֻלָּה בְּדוּקָה לְהַבְרִיחַ אֶת הַחַיּוֹת הַטּוֹרְפוֹת.
“סוֹף־סוֹף נִגְמְרָה עֲבוֹדָתֵנוּ; מִיץ הַתִּדְהָר זָב אַט יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְעַד מְהֵרָה חָדַל לְגַמְרֵי, וְאָז פֵּרַקְנוּ אֶת אָהֳלֵנוּ. אָסַפְנוּ לְמַעְלָה מִמֵּאָה לִטְרוֹת סֻכָּר”.
כו קָפֶה וָלֶחֶם
"בָּעֶרֶב בְּשָׁעָה שֶׁיָּשַׁבְנוּ מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן לֶאֱכֹל סְעֻדָּתֵנוּ, אָמְרָה אִשְׁתִּי, כִּי הַגֵּרְעִין הָאַחֲרוֹן שֶׁל הַקָּפֶה נִמְצָא בַּסִּיר. זוֹ הָיְתָה בְּשׂוֹרָה רָעָה לְכָל הַמְסֻבִּים. מִכָּל מִינֵי הַמְּזוֹנוֹת שֶׁנָּשָׂאנוּ עִמָּנוּ בְּצֵאתֵנוּ מִסַּן־לוּאִיס, הָיָה הַקָּפֶה הַנָּעִים וְהַמּוֹעִיל בְּיוֹתֵרֶ
"וּבְכֵן! – עָנִיתִי לַשְּׁמוּעָה הַזֹּאת – נִלְמַד אֵפוֹא לְהִתְקַיֵּם בִּלְעָדָיו. כָּעֵת יֶשׁ לָנוּ מִמַּה לַעֲשׂוֹת מָרָק, וּמַה בְּכַךְ אִם אֵין קָפֶה? כַּמָּה אֲנָשִׁים עֲנִיִּים הָיוּ רוֹאִים אֶת עַצְמָם מְאֻשָּׁרִים, אִלּוּ הָיוּ בִּרְשׁוּתָם דִּבְרֵי הַמּוֹתָרוֹת הַמַּקִּיפִים אוֹתָנוּ!
" – אֲבָל, אַבָּא, קָרָא הֶנְרִי בְּהַפְסִיקוֹ שִׂיחָתִי, בְּוִירְגִ’ינְיָה הָיִיתִי רוֹאֶה לִפְעָמִים אֶת הַשְּׁחוֹרִים עוֹשִׂים קָפֶה מִדּוּרָה, וְזֶה אֵינוֹ רַע כְּלָל, בְּחַיַּי: שָׁתִיתִי מִמֶּנּוּ וּמָצָאתִי כִּי טוֹב. לֹא כַךְ, קוּדְיָ’ה?
" – הָאָדוֹן הֶנְרִי הַקָּטָן, טוֹב שְׁתוֹת קָפֶה זֶה מַמָּשׁ!
" – הָרוֹאֶה אַתָּה, אַבָּא?!
" – מַה?
" – הַאִם לֹא נוּכַל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּדוּרָה בְּצוּרַת קָפֶה?
" – בְּנִי! תַּחְשֹׁב וְאַחַר תְּדַבֵּר. הֲלֹא תָבִין,
כִּי יֵשׁ לָנוּ צֹרֶךְ הֶכְרָחִי יוֹתֵר מִזֶּה. אִלּוּ הָיְתָה לָנוּ דוּרָה, כִּי אָז הָיִינוּ עוֹשִׂים מִמֶּנָּה קֹדֶם־כָּל לֶחֶם. לְצַעֲרֵנוּ אֵין גַּרְעִין שֶׁל תְּבוּאָה בְּמֶרְחַק מָאתַיִם קִילוֹמֶטֶר מִמּוֹשָׁבֵנוּ.
" – אַךְ הִנֵּה יֶשְׁנוֹ, אַבָּא, יוֹדֵעַ אֲנִי אוֹתוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד, מַהֲלַךְ מֵאָה צְעָדִים מִמֶּנּוּ.
" – רַב לְךָ, בְּנִי, וַדַּאי גַּרְעִין־סְרָק הָיָה בְּעֵינֶיךָ כְּדָגָן. אֵין דָּגָן בָּעֵמֶק הַזֶּה, יוֹדֵעַ אֲנִי אֶל־נָכוֹן.
" – הַדָּגָן נָסַע עִמָּנוּ מִסַּן־לוּאִיס עַד הֵנָּה, הֲרֵי הוּא בְּתוֹךְ הַקָּרוֹן.
" – מַה?! דּוּרָה בְּתוֹךְ הַקָּרוֹן? – קָרָאתִי – הֲבָרִי לְךָ הַדָּבָר שֶׁיָּצָא מִפִּיךָ, הֶנְרִי? " – רָאֹה רְאִיתִיהָ הַבֹּקֶר בְּתַחְתִּית שַׂק יָשָׁן – עָנָה הַנַּעַר.
" – נֵלֵךְ נָא! – קָרָאתִי אֶל קוּדְיָ’ה, – הָבוּ לַפִּיד!
"חִישׁ הִגַּעְתִּי עַד הַקָּרוֹן שֶׁעָמַד סָמוּךְ
לַדֶּלֶת. טִפַּסְתִּי וְעָלִיתִי לְתוֹכוֹ: לִבִּי הָלַם בְּחָזְקָה. שָׁם הָיָה עוֹר־תּוֹא מְשֻׁמָּשׁ עִם כְּלֵי־הָרִתְמָה שֶׁל הַשּׁוֹר מִתָּחַת. הִשְׁלַכְתִּי כָּל זֶה הַצִּדָּה וְהִנֵּה רָאִיתִי שַׂק גַּס כָּזֶה שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ בַּמְּדִינוֹת הַמַּעֲרָבִיּוֹת לְשֵׁם שְׁמִירַת הַדּוּרָה בְּתוֹכוֹ. הִכַּרְתִּי כִּי הוּא אֶחָד מֵאֵלֶּה שֶׁהֵבֵאנוּ מִסַּן־לוּאִיס עִם מִסְפּוֹא לְסוּסֵנוּ וְלִשְׁוָרֵינוּ; אוּלָם הֶאֱמַנְתִּי, כִּי רֵיק הוּא זֶה מִזְּמָן. לָקַחְתִּי אֶת הַשַּׂק וּבְלִבִּי הִתְעוֹרְרָה שִׂמְחָה שֶׁאֵין לְהַבִּיעָהּ בְּמִלִּים, בִּרְאוֹתִי כִּי יֶשׁ בּוֹ עוֹד כַּמּוּת מְעַטָּה שֶׁל הַגַּרְעִינִים הַיְקָרִים הָאֵלֶּה. מִלְּבַד זֹאת הָיוּ שָׁם עוֹד גַּרְעִינִים מְפֻזָּרִים בְּכָל הַפִּנּוֹת וּבְכָל הַסְּדָקִים שֶׁל הַקָּרוֹן. אָסַפְנוּ אֶת הַכֹּל בִּשְׁקִידָה וְהוֹסַפְנוּ עַל הַשְּׁאָר, לֹא הִשְׁאַרְתִּי אַף גַּרְעִין אֶחָד. אַחֲרֵי־כֵן, בַּהֲבִיאִי אֶת הַשַּׂק הַבַּיְתָה, שָׁפַכְתִּי מַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן. שָׁם הָיָה קָרוֹב לִשְׁמוֹנִים לִטְרוֹת.
" – עַתָּה, אָמַרְתִּי, יֵשׁ לָנוּ לָחֶם. "זֶה הָיָה אֹשֶׁר רַב בִּשְׁבִיל אִשְׁתִּי. לָקַּטְנוּ וְצָלִינוּ בַּלּוּטֵי עֵץ אַשּׁוּחַ, אָסַפְנוּ הַרְבֵּה קְלִפּוֹת וּפוֹלִים שֶׁל מִין שִׁטָּה, אָכַלְנוּ אֶת הַתּוֹךְ שֶׁל פֵּרוֹת שׁוֹנִים: אֲבָל כָּל זֶה לֹא יָכֹל לָבוֹא בִּמְקוֹם לֶחֶם מַמָּשׁ.
"הַחֹרֶף הוּא קָצָר בְּחֵלֶק זֶה שֶׁל הָאָרֶץ. עַד מְהֵרָה נוּכַל לִזְרֹעַ אֶת הַדָּגָן שֶׁלָּנוּ. יֵשׁ לָנוּ רָב. הוּא יִגָּמֵל בְּמֶשֶׁךְ שִׁשָּׁה אוֹ שְׁמוֹנָה שָׁבוּעוֹת. הִנֵּה כִּי כֵן, בְּטֶרֶם יָשׁוּב הַחֹרֶף יִהְיֶה לָנוּ דַּי לָשִׂים מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמָרֶת.
"בְּעוֹד אָנוּ יוֹשְׁבִים מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן וּמְשׂוֹחֲחִים עַל־דְּבַר הַתִּקְווֹת הַיָּפוֹת לֶעָתִיד, קָרָא אַחַד הַנְּעָרִים בְּקוֹל: חִטָּה! חִטָּה!
"הִבַּטְתִּי לִרְאוֹת אִם נְכוֹנָה בְּפִיו. וּבְהָפְכִי אֶת גַּרְעִינִי הַזָּהָב שֶׁל הַדּוּרָה, גִּלִּיתִי בֵּינֵיהֶם כַּמָּה גַּרְעִינִים שֶׁל חִטָּה, בָּדַקְנוּ יָפֶה אֶת הַשַּׂק וּמָצָאנוּ עוֹד כַּמָּה גַּרְעִינִים מִן הַתְּבוּאָה הַיְקָרָה הַזֹּאת בֵּין הַתְּפָרִים. אַחֲרֵי אֲשֶׁר הִפְרַדְנוּ בֵּין שְׁנֵי הַמִּינִים בִּשְׁקִידָה רַבָּה, מָצָאנוּ כִּי מִסְפַּר גַּרְעִינֵי הַחִטָּה עוֹלֶה עַד לְמַעְלָה מִמֵּאָה! וַדַּאי זוֹ הָיְתָה כַּמּוּת קְטַנָּה לִכְבּשׁ בָּהּ אֲחֻזָּה, אַךְ זָכַרְנוּ אֶת הַמָּשָׁל הָעַתִּיק: “הָאַלּוֹנִים הַגְּדוֹלִים יִגְדְּלוּ מִן הַבַּלּוּטִים הַקְּטַנִּים”. " – הָרוֹאִים אַתֶּם, פָּנִיתִי אֶל מִשְׁפַּחְתִּי הַקְּטַנָּה, כִּי עֵינֵי אֱלֹהִים צוֹפִיּוֹת עָלֵינוּ. פֹּה, בַּמִּדְבָּר הַזֶּה, שָׁלַח לָנוּ כָּל מַחְסוֹרֵנוּ בַּחַיִּים. " – עוֹד תִּהְיֶינָה לָנוּ עוּגוֹת מְמֻלָּאוֹת פֵּרוֹת – הוֹסִיף הֶנְרִי. – גַּם פֵּרוֹת יֶשׁ פֹּה. מָצָאתִי שְׁזִיפֵי־בָר, דֻּבְדְּבָנִים וְגַרְעִינֵי־תוּת גְּדוֹלִים.
" – וְאֵין לָנוּ צֹרֶךְ עוֹד בְּקָפֶה.
" – לֹא, לֹא! – קָרְאוּ שְׁנֵי הַנְּעָרִים.
" – וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, גַּם זֶה יִהְיֶה לָכֶם – אָמְרָה הָאֵם בַּחִיּוּךְ הַמְיֻחָד לָהּ.
" – כֵּיצַד, אִמָּא? – שָׁאַל הֶנְרִי – הֲגַם עֵץ כָּזֶה יֶשׁ לָךְ?
" – כֵּן, עֵץ כָּזֶה.
"וְהִיא סִפְּרָה לָנוּ עַל אִילָן הַגָּדֵל פֹּה, שֶׁגַּרְעִינָיו בָּאִים בִּמְקוֹם קָפֶה. וּבְדַבְּרָהּ פִּזְּרָה עַל פְּנֵי הַשֻּׁלְחָן תַּרְמִילִים אֲחָדִים שֶׁל גַּרְעִינִים דוֹמִים לְפוֹלִים. הַגַּרְעִינִים הָאֵלֶּה יֵשׁ לְיַבֵּשׁ, וּכְשֶׁמְבַשְּׁלִים אוֹתָם נוֹתְנִים טַעַם כְּקָפֶה מַמָּשׁ עָרֵב לַחֵךְ.
"מֵעִנְיָן לְעִנְיָן סִפְּרָה הָאֵם עַל מִינֵי עֵצִים אֲחֵרִים, שֶׁפֵּרוֹתֵיהֶם בָּאִים בִּמְקוֹם לֶחֶם.> " – אֲבָל, אִמָּא – קְרָא הֶנְרִי – הַאִם עֵץ־הַלֶּחֶם גָּדֵל בָּעֵמֶק?
" – לֹא, אַךְ קַוֵּה אֲקַוֶּה, כִּי נִמְצָאֵהוּ בֶּהָרִים.
" – לָמָּה זֶה לֹא נֵלֵךְ אֶל הֶהָרִים לְבַקְּשׁוֹ? – שָׁאַל הֶנְרִי.
" – גַּם דַּעְתִּי כְּדַעְתְּךָ – עָנְתָה הָאֵם – וְאַךְ נַתְקִין עֲגָלָה בִּשְׁבִיל פּוֹמְפּוֹ סוּסֵנוּ, הָלֹךְ נֵלֵךְ אֶל הֶהָרִים.
“הָרַעֲיוֹן הַזֶּה נִתְקַבֵּל בְּשִׂמְחָה, כִּי כָּל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה הִשְׁתּוֹקְקוּ מְאֹד לַעֲלוֹת וְלִרְאוֹת אֶת הָהָר הַיָּפֶה הַמִּתְרוֹמֵם בְּגָאוֹן מִמַּעַל לָנוּ”.
כז קַו הַשֶּׁלֶג
"מְלֶאכֶת הָעֲגָלָה נִגְמְרָה בִּשְׁלשָׁה יָמִים. לֹא הָיוּ לָנוּ שׁוּם קְשָׁיִים בַּעֲשִׂיָּתָהּ; הַחֲלָקִים הַחֲשׁוּבִים בְּיוֹתֵר, הַיְנוּ הָאוֹפַנִּים, הָיוּ מוּכָנִים; הַקָּרוֹן הַיָּשָׁן שֶׁלָּנוּ הָיוּ לוֹ שְׁנֵי זוּגוֹת. הַגְּדוֹלִים יוֹתֵר שֶׁהָיוּ שְׁלֵמִים, הִתְאִימוּ יָפֶה לְמַטָּרָתֵנוּ. קוּדְיָ’ה הִתְקִין מוֹשָׁב וִיצוּלִים, שֶׁקָּשַׁר אֲלֵיהֶם אֶת כְּלֵי־הָרִתְמָה שֶׁל פּוֹמְפּוֹ.
"יָצָאנוּ עִם זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ וְלִבֵּנוּ מָלֵא שִׂמְחָה. כָּל בְּנֵי הַבַּיִת יָצְאוּ לְטִיּוּל.
"מָרִיָּה וּשְׁתֵּי הַיְלָדוֹת הַקְּטַנּוֹת עָלוּ עַל הָעֲגָלָה וְיָשְׁבוּ עַל גַּבֵּי מַצָּע עָשׂוּי מֵאֵזוֹב וּמֵעָלִים שֶׁל עֲצֵי תָמָר. פּוֹמְפּוֹ, כַּנִּרְאֶה, לָקַח חֵלֶק בַּשִּׂמְחָה הַכְּלָלִית וּמָשַׁךְ אֶת הָעֲגָלָה, כְּאִלּוּ לֹא הָיָה בָּהּ אִישׁ.
הָרוֹאֶה הָיָה אוֹמֵר, כִּי זֶה לוֹ דְבַר־שַׁעֲשׁוּעִים. קוּדְיָ’ה הִשְׁמִיעַ שְׁרִיקָה בְּשׁוֹטוֹ הַגָּדוֹל וּבְפִיו קָרָא בְּכָל רֶגַע: “נוּ… חִישׁ!…”, בְּעוֹד אֲשֶׁר שְׁנֵי הַכְּלָבִים רָצוּ בְּדִיצָה מִזֶּה וּמִזֶּה, בְּנָבְרָם בְּחָטְמָם בְּכָל הַשִּׂיחִים שֶׁעָבְרוּ עֲלֵיהֶם.
"עַד מְהֵרָה עָבַרְנוּ אֶת הָעֵמֶק וְהִמְשַׁכְנוּ אֶת דַּרְכֵּנוּ לְאֹרֶךְ הָרָמָה. רֹאשׁ־הָהָר הָעִקָּרִי הִזְהִיר לְנֶגֶד עֵינֵינוּ: הַשֶּׁמֶשׁ שָׁלְחָה קַרְנֶיהָ עַל שִׂיאוֹ וּלְאוֹרָהּ נִגְלָה בְּצֶבַע יָפֶה, כְּמִין תַּעֲרֹבֶת שֶׁל זָהָב וְאָדֹם. נִדְמֶה הָיָה, כִּי מְטַר שׁוֹשַׁנִּים יָרַד עַל גַּבֵּי שֶׁלֶג. הַשֶּׁלֶג הָיָה עַתָּה בְּשֶׁפַע יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בַּזְּמָן הַהוּא, כַּאֲשֶׁר רָאִינוּ אֶת הָהָר בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה.
"מַרְאֵה הַשֶּׁלֶג עַל הָהָר מָשַׁךְ אֵלָיו אֶת עֵינֵי הַנְּעָרִים, וְהָאֵם, אֲשֶׁר יָדְעָה יָפֶה אֶת הַהוֹפָעָה הַזֹּאת, בֵּאֲרָה לָהֶם אֶת הַדָּבָר לְכָל פְּרָטָיו.
"בָּאנוּ עַד רַגְלֵי הָהָר. בִּמְבוֹא הַנָּקִיק עָמַדְנוּ לָנוּחַ; פִּתַּחְנוּ אֶת מוֹסְרוֹת הַסּוּס, וְיָשַׁבְנוּ לָנוּחַ עַל שְׂפַת הַנַּחַל הַקָּטָן. רְגָעִים אֲחָדִים אַחֲרֵי־כֵן הִתְחַלְנוּ לָרֶדֶת אֶל הַגַּיְא, כְּדֵי לְבַקֵּשׁ שִׁקְדֵי־תָרְנִית. מָרִיָּה הֶרְאֲתָה לָנוּ אֶת הָעֵצִים, שֶׁרָאֲתָה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. הֵם נִרְאוּ יְרֻקִּים־בְּהִירִים יוֹתֵר מֵעֲצֵי־הַגֹּפֶר הָאֲחֵרִים שֶׁגָּדְלוּ סָמוּךְ לָהֶם. אָנוּ שַׂמְנוּ פָּנֵינוּ בְּרַעֲדַת־גִּיל אֶל אַחַד הָעֵצִים, שֶׁנִּרְאָה לָנוּ כְּאֶפְשָׁר יוֹתֵר לְהַגִּיעַ אֵלָיו וְשֶׁעָמַד בּוֹדֵד.
"עַד מְהֵרָה יָשַׁבְנוּ בְּצִּלּוֹ. מַרְאֵהוּ, רֵיחוֹ הַנָּעִים, הַכֹּל אָמַר לָנוּ, כִּי זֶהוּ הָאִילָן, אֲשֶׁר אָנוּ מְבַקְּשִׁים. הָאֲדָמָה הָיְתָה מְכֻסָּה צְנוֹבָרִים, אָרְכָּם כְּזֶרֶת וָחֵצִי, אַךְ הֵם הָיוּ פְּתוּחִים וְהַשְּׁקֵדִים הוּצְאוּ מִתּוֹכָם. קִדֵּם אוֹתָנוּ אֵיזֶה בַּעַל־חַיִּים, שֶׁלֹּא הִשְׁאִיר לָנוּ אֶלָּא אֶת הַתַּרְמִיל. הַדָּבָר הַזֶּה בִּלְבָד הוֹכִיחַ לָנוּ, כִּי הַגַּרְעִין טוֹב לְמַאֲכָל. מִסְפָּר רַב שֶׁל צְנוֹבָרִים הָיוּ תְּלוּיִים עוֹד בְּעַנְפֵי הָעֵץ; מִהַרְנוּ לֶאֱסֹף מֵהֶם אֲחָדִים, לְפָתְחָם וְלִטְעֹם מִגַּרְעִינֵיהֶם.
" – אֵלֶּה הֵם! – קָרְאָה אִשְׁתִּי בְּמָחֳאָה כַּף מִתּוֹךְ שִׂמְחָה. זֶה הוּא עֵץ־הַתָּרְנִית, שֶׁחַרְצַנּוֹ יְשַׁמֵּשׁ לָנוּ לֶחֶם עַד אֲשֶׁר יִגְדַּל הַדָּגָן שֶׁלָּנוּ וְהַתִּירָס שֶׁלָּנוּ.
“רַצְנוּ אֶל קְבֻצַּת עֵצִים אֵלֶּה, נִעֲנַעְנוּ אֶת הָעֲנָפִים וְאָסַפְנוּ כַּמּוּת גְּדוֹלָה שֶׁל צְנוֹבָרִים. אַחֲרֵי אֲשֶׁר כִּלִּינוּ אֶת הָאָסִיף, שַׁבְנוּ עִם עֶרֶב אֶל הָעֵמֶק. הָעֲגָלָה הַקְּטַנָּה שֶׁלָּנוּ הָיְתָה מְלֵאָה עַד הַחֵצִי שְׁקֵדִים, וּבָעֶרֶב הַהוּא אָכַלְנוּ לֶחֶם בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה זֶה מִזְּמָן שֶׁל הַרְבֵּה שָׁבוּעוֹת”.
כח הַבֵּיבָר, הַלּוּל וְהַגַּן הַבּוֹטַנִי
"כָּל יוֹם וָיוֹם הָיוּ לָנוּ מְלָאכוֹת חֲדָשׁוֹת. עָשִׂינוּ רִצְפָה בַּבַּיִת וְגָדֵר לִשְׁנֵי הַשָּׂדוֹת שֶׁסִּמַּנּוּ. הָאֶחָד נוֹעַד לָשִׂים שָׁם אֶת הַזְּרִיעָה שֶׁלָּנוּ, וְהַשֵּׁנִי לִמְנֹעַ אֶת פּוֹמְפּוֹ מִתְּעוֹת בַּיַּעַר וְלִהְיוֹת לוֹ לְמַחֲסֶה מִפְּנֵי הַחַיּוֹת לְבַל יִהְיֶה לָהֶן לַטָּרֶף.
"יוֹתֵר מִכֻּלָּנוּ הָיָה עָסוּק קוּדְיָ’ה. הוּא יָצַר כַּמָּה וְכַמָּה כְּלֵי־עֲבוֹדָה בִּשְׁבִיל הַמֶּשֶׁק, שֶׁהָיוּ לָנוּ לְתוֹעֶלֶת רַבָּה. הוּא שֶׁעָשָׂה מַחֲרֵשָׁה שֶׁל עֵץ, הַנּוֹחָה מְאֹד לַחֲרֹשׁ בָּהּ אֶת הָאֲדָמָה הַקַּלָּה שֶׁבָּחַרְנוּ וְשֶׁהָיְתָה מְכֻסָּה חַמָּנִיּוֹת, פְּרָגִים וְעוֹד צְמָחִים.
בְּדָאֳגֵנוּ לַהִתְמַעֲטוּת הַמְהִירָה שֶׁל חֹמֶר־הַיְרִיָּה שֶׁלָּנוּ, הִתְחַלְנוּ לָצֵאת לַצַּיִד בְּנֶשֶׁק שֶׁהִצְלַחְנוּ בּוֹ יָפֶה כְּמוֹ בָּרוֹבֶה. בְּחִקּוּי לָאִינְדִיאָנִים עָשִׂינוּ לָנוּ מֵעֵץ מֻכְשָׁר שֶׁמָּצָאנוּ שָׁלשׁ קְשָׁתוֹת עִם גִּידִים מְתוּחִים שֶׁל אַיָּלָה. לְשֵׁם חִצִּים שִׁמְּשׁוּ לָנוּ קְנֵי־סוּף יְשָׁרִים, שֶׁקּוּדְיָ’ה קָשַׁר אֲלֵיהֶם מַסְמֵרִים שֶׁל בַּרְזֶל שֶׁחִלַּצְנוּ מִן הַקָּרוֹן. עַל יְדֵי תַּרְגִּילִים בְּכָל יוֹם לָמַדְנוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּקֶּשֶׁת לִפְנֵי בּוֹא הַחֹרֶף. הֶנְרִי, לְשִׂמְחָתָהּ הָרַבָּה שֶׁל אִמּוֹ, קָלַע וְהִפִּיל סְנָאִי מֵרֹאשׁ אַחַד הָעֵצִים הָרָמִים בְּיוֹתֵר אֲשֶׁר בָּעֵמֶק. בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַחֹרֶף סִפֵּק לָנוּ לְשֻׁלְחָנֵנוּ סְנָאִיּוֹת מִכָּל הַמִּינִים, קוֹרְאִים, אַרְנָבוֹת וְתַרְנְגוֹלֵי־בָר.
"אִשְׁתִּי אַף הִיא הוֹסִיפָה מַטְעַמִּים לְשֻׁלְחָנֵנוּ. הִיא הִשְׁתַּמְּשָׁה בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל הַסְּתָו לְשֵׁם סִיּוּרִים בְּחִפּוּשׂ צְמָחִים. מִזְּמָן לִזְמָן הָיִינוּ נִלְוִים אֵלֶיהָ בְּטִיּוּלִים אֵלֶּה, כְּדֵי לְהָגֵן עָלֶיהָ, וְתָמִיד הָיְתָה מְבִיאָה הַבַּיְתָה מִין פְּרִי חָדָשׁ. הִיא גִלְּתָה בְּדֶרֶךְ זוֹ כַּמָּה מִינֵי פֵּרוֹת, כְּגוֹן עִנְבֵי־שׁוּעָל, דֻּבְדְּבָנִים, עֻזְרָד. עָשִׂינוּ מֵהֶם מִינֵי רִבָּה, אִשְׁתִּי מָצְאָה הַרְבֵּה צְמָחִים, אֲשֶׁר הִצְלַחְנוּ לַעֲשׂוֹת מֵהֶם, עַל פִּי הוֹרָאוֹתֶיהָ, מַשְׁקֶה עָרֵב לַחֵךְ.
"בָּעֵת הַהִיא עָלָה בְּלִבִּי רַעֲיוֹן חָדָשׁ, אֲשֶׁר גִּלִּיתִי אוֹתוֹ לִפְנֵי חֲבֵרַי, וְהֵם קִבְּלוּ אוֹתוֹ מִתּוֹךְ הִתְלַהֲבוּת. הָרַעְיוֹן הַזֶּה הָיָה לִלְכֹּד חַיּוֹת רָעוֹת בְּמִדָּה שֶׁנּוּכַל וְלַעֲשׂוֹת נִסָּיוֹן לְרַסֵּן אוֹתָן לִצְרָכֵינוּ. כַּמָּה וְכַמָּה מַחְשָׁבוֹת הֵבִיאוּ אוֹתִי לִידֵי מִמּוּשׁ תָּכְנִית זוֹ. רֵאשִׁית־כָּל, הִתְבּוֹנַנְתִּי וְרָאִיתִי, כִּי אַף אִם הַרְבֵּה מִינִים שֶׁל אַיָּלוֹת מְפֻזָּרִים בָּעֵמֶק, הִנֵּה יֵשׁ מִכָּל מִין רַק מִסְפָּר מוּעָט, וְאֵין לְשַׁעֵר כִּי יִפְרוּ וְיִרְבּוּ בְּעָתִיד. הַרְבֵּה חַיּוֹת־טֶרֶף, הַבָּאוֹת אֶל מְקוֹמֵנוּ, מַשְׁמִידוֹת מֵהֶן בְּכָל שָׁנָה מִסְפָּר רָב. מִלְּבַד זֹאת, מֵאָז בָּאנוּ לָשֶׁבֶת בָּעֵמֶק, נוֹסַף לָהֶן אוֹיֵב חָדָשׁ, הָעוֹשֶׂה עִמָּהֶן מִלְחָמָה קָשָׁה. בָּרוּר אֵפוֹא, כִּי בְּלִי תַּחְבּוּלוֹת־זְהִירוּת יוֹצְאוֹת מִן הַכְּלָל תִּהְיֶה הָאַיָּלָה בְּקָרוֹב יִקְרַת־מְצִיאוּת. יָדַעְנוּ, כִּי אֲבַק־הַשְּׂרֵפָה שֶׁלָּנוּ הוֹלֵךְ וְחָסֵר, וְעוֹד מְעַט וְהָרוֹבִים שֶׁלָּנוּ לֹא יוֹעִילוּ לָנוּ כְּלוּם. הַקְּשָׁתוֹת וְהַחִצִּים שֶׁלָּנוּ אֵינָם כְּלֵי־נֶשֶׁק לְהַפְחִיד בּוֹ אֶת הַחַיּוֹת הַטּוֹרְפוֹת. אוּלַי, בְּלָמְדֵנוּ אֶת דַּרְכַי הַחַיּוֹת הָרָעוֹת וְהֶרְגְּלֵיהֶן, יַעֲלֶה בְּיָדֵנוּ בֶּעָתִיד לִלְכֹּד אוֹתָן וּלְהַשְׁמִידָן מְעַט־מְעַט בְּלִי בַּזְבֵּז אֶת אֲבַק־הַשְּׂרֵפָה שֶׁלָּנוּ. הַדָּבָר הַזֶּה יִהְיֶה לָנוּ אַחַד הָעֲסָקִים הָעִקָּרִיִּים וְאַחַד הַמּוֹעִילִים בְּיוֹתֵר. וְאִם יַעֲלֶה בְּיָדֵינוּ בֵּינָתַיִם לִכְלֹא בְּתוֹךְ קַרְפִּיף מִסְפָּר קָטָן שֶׁל חַיּוֹת מוֹעִילוֹת לָנוּ, לֹא יַעַבְרוּ יָמִים רַבִּים וְהֵן תִּרְבֶּינָה, וְאָז יֵעָלְמוּ כָּלִיל הַקְּשָׁיִים וְהַסַּכָּנוֹת, שֶׁעָלֵינוּ לְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם בְּעָרְכֵנוּ צַיִד בַּיָּעַר.
"וְעוֹד מַחֲשָׁבָה אַחַת בָּאָה לְעוֹדֵד אוֹתִי לְמַעֲשֶׂה זֶה. בְּלִבִּי הָיָה חֵשֶׁק רַב לִלְמֹד מִקָּרוֹב אֶת הַמִּקְצוֹעַ שֶׁל תּוֹלְדוֹת־הַטֶּבַע הַנּוֹגֵעַ לְחַיֵּי הוֹלְכֵי־עַל־אַרְבַּע, וְתַעֲנוּג הָיָה לִי לְהִתְבּוֹנֵן אֶל מִנְהֲגֵיהֶן וְהֶרְגְּלֵיהֶן שֶׁל חַיּוֹת הַיָּעַר. לֹא חָפַצְתִּי אֵפוֹא לְצַמְצֵם אֶת עַצְמִי בְּגַנִּי בְּבַעֲלֵי־חַיִּים הַטּוֹבִים לְמַאֲכָל, כִּי אִם לֶאֱסֹף אֵלַי אֶת כָּל אֵלֶּה שֶׁאֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג, הֵן בַּעֲלֵי מֶזֶג שָׁקֵט וְהֵן בַּעֲלֵי מֶזֶג פֶּרֶא.
"הַמַּטָּרָה הָעִקָּרִית שֶׁל תַּעֲשִׂיָּתֵנוּ וְשֶׁל עָשְׁרֵנוּ בֶּעָתִיד: לֶאֱסֹף מִסְפָּר רַב שֶׁל עוֹרוֹת בֵּיבָרִים, לֹא הָיְתָה מְקֻפַּחַת עַל־יְדֵי מִמּוּשׁ הַתָּכְנִיּוֹת הָאֵלֶּה. הַבֵּיבָרִים לֹא הָיוּ גוֹרְמִים לָנוּ עָמָל רַב. עִבּוּד הָעוֹרוֹת וְהַשְּׁקִידָה עַל שְׁמִירָתָם הֶעֱסִיקוּ אוֹתָנוּ רַק חֵלֶק קָטָן מִן הַשָּׁנָה.
"הֶנְרִי נִכְנַס לְתוֹךְ הַשְׁקָפוֹתַי בְּהִתְלַהֲבוּת רַבָּה יוֹתֵר מִן הַשְּׁאָר. כָּמוֹנִי גַם הוּא הָיָה חוֹבֵב גָּדוֹל שֶׁל הוֹלְכֵי־עַל־אַרְבַּע. פְרַנְק מִצִּדּוֹ הָיָה צַיָּד גָּדוֹל שֶׁל עוֹפוֹת; אַף הוּא בִּקֵּשׁ רְשׁוּת לְהַכְנִיס לְתוֹךְ הַבֵּיבָר גַּם בַּעֲלֵי־כָנָף. וְאָנוּ, כְּמוּבָן, הִסְכַּמְנוּ לְכָךְ. מָרִיָּה גַם הִיא הָגְתָה רַעֲיוֹן: לֶאֱסֹף אֶת כָּל הָעֵצִים וְאֶת כָּל הַצְּמָחִים, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מַה־שֶׁהוּא מִן הַמּוֹעִיל אוֹ מִן הַמֻּפְלָא, כְּדֵי לְהִתְבּוֹנֵן אֶל פִּרְטֵי גִדּוּלָם, וְכַךְ לְסַדֵּר גַּן־בּוֹטַנִי שָׁלֵם.
"כָּל אֶחָד וּמַחְלְקָתוֹ. הֶנְרִי וְאָנֹכִי קִבַּלְנוּ אֶת הַשֵּׁם: מְרַסְּנֵי־הַחַיּוֹת; פְרַנְק – מְגַדֵּל־עוֹפוֹת; וּמָרִיָּה – רֹאשׁ הַגָּן. קוּדְיָ’ה לָקַח חֵלֶק חָשׁוּב מְאֹד בָּעֲבוֹדָה: הוּא שֶׁגָּדֵר אֶת הַמָּקוֹם שֶׁהָקְצָה בִּשְׁבִיל הָאַיָּלוֹת, גַּם אֶת הַשָּׂדוֹת הַמְיֻעָדִים לַגַּן הַבּוֹטַנִי. הוּא תִּקֵּן מַלְכְּדוֹת. עָשָׂה כְּלוּבִים לְבַעֲלֵי־כָנָף: מְלָאכוֹת שֶׁהָיָה בָּהֶן אָמָן. כֻּלָּנוּ הָיִינוּ עֲסוּקִים בָּעֲבוֹדָה אִישׁ אִישׁ בְּמַחְלְקָתוֹ, כְּדֵי לְהוֹצִיא לַפֹּעַל אֶת רַעֲיוֹנוֹתֵינוּ.
“הִנֵּה כִּי כֵן עָמַד לְפָנֵינוּ הֶעָתִיד בְּסִמָּן שֶׁל אֹשֶׁר”.
כט צֵיד חַיּוֹת וְעוֹפוֹת
"הֶנְרִי הִצְלִיחַ רִאשׁוֹן לִלְכֹּד: זֶה הָיָה זוּג שֶׁל סְנָאִיּוֹת אֲפוֹרוֹת, אֲשֶׁר לָכַד בְּעִמְקֵי מְאוּרָתָן עַל אִילָן. עָשׂוּ בִּשְׁבִילָן כְּלוּב גָּדוֹל וְעַד מְהֵרָה נַעֲשׂוּ רְגִילוֹת כָּל־כָּךְ, עַד כִּי הָיוּ לוֹקְחוֹת מִיָּדֵינוּ אֶת הָאֱגוֹזִים שֶׁנָּתַנּוּ לָהֶם. הַחַיּוֹת הַקְּטַנּוֹת הָאֵלֶּה לֹא הֵבִיאוּ לָנוּ שׁוּם תּוֹעֶלֶת, אָמְנָם, אוּלָם הֵן הָיוּ לָנוּ לְשַׁעֲשׁוּעִים בִּבְדִידוּתֵנוּ. תַּעֲנוּג הָיָה לָנוּ לִרְאוֹת אֶת תַּעֲלוּלֵיהֶן עַל הַקּוֹרוֹת שֶׁל הַכְּלוּב. פַּעַם קָפְצוּ זוֹ עַל זוֹ, פַּעַם רָבְצוּ כְּקוֹפִים קְטַנִּים, אַחֲרֵי־כֵן פִּצְּחוּ אֶת הָאֱגוֹזִים שֶׁהֶחֱזִיקוּ בֵּין רַגְלֵיהֶן הַקַּדְמִיּוֹת.
"זְמָן מוּעָט אַחֲרֵי־כֵן הִגִּיעַ תּוֹרוֹ שֶׁל פְרַנְק; שְׁלָלוֹ הָיָה חָשׁוּב מְאֹד. יָמִים אֲחָדִים צָפָה בְּעֵינָיו תַּרְנְגוֹלֵי־בָר, וּמִתּוֹךְ תִּקְוָה לִתְפֹּס אֲחָדִים מֵהֶם חַיִּים, עָשָׂה לוֹ לֹא הַרְחֵק מִן הַבַּיִת מִין מַלְכֹּדֶת, הַיְדוּעָה בַּאֲמֶרִיקָה בְּשֵׁם פַּח שֶׁל עֵץ. הָאַמְצָאָה הִיא פְּשׁוּטָה מְאֹד. הַמַּלְכֹּדֶת הַזֹּאת עֲשׂוּיָה מִקּוֹרוֹת מְבֻקָּעוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁקּוּדְיָ’ה הִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן לִגְדֵרוֹתָיו. שָׂמִים אוֹתָן זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ, וּבְאֹפֶן זֶה נַעֲשֶׂה חוֹר מְרֻבָּע, כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂים סֹרֶג. בְּגֹבַהּ שֶׁל גָּדֵר רְגִילָה מַנִּיחִים קוֹרָה גְדוֹלָה יוֹתֵר בְּאֹפֶן שֶׁתַּפְרִיעַ אֶת הַתַּרְנְגוֹלִים לָצֵאת לְאַחַר שֶׁנִּכְנְסוּ. אוּלָם הַקּוֹרוֹת הָאֵלֶּה אֵינָן סְמוּכוֹת בְּיוֹתֵר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה חֹשֶׁךְ בְּתוֹךְ הַמַּלְכֹּדֶת וְעַל־יְדֵי־כַךְ יִפְחֵד הָעוֹף לָגֶשֶׁת. סֵדֶר הַכְּנִיסָה דוֹמֶה הַרְבֵּה לָזֶה שֶׁל מַלְכֹּדֶת עַכְבָּרִים. יָדוּעַ, כִּי הַשְּׁרָצִים הַקְּטַנִּים הָאֵלֶּה יְכֹלִים לַחְדֹּר לְשָׁם בְּקַלּוּת, אַךְ אִי־אֶפְשָׁר לָהֶם לָצֵאת מִשָּׁם.
"עַל־יְדֵי תַּרְגִּילִים לָמַד לוֹכֵד־הָעוֹפוֹת לְחַקּוֹת אֶת הַקִּעֲקוּעַ שֶׁל תַּרְנְגוֹלֵי־הַבָּר בְּאֹפֶן טִבְעִי כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה שֶׁלֹּא לָבֹא לִידֵי טָעוּת לְמִשְׁמַע הַקּוֹל הַזֶּה בְּמֶרְחַק־מָה בַּיָּעַר. בְּתַחְבּוּלָה זוֹ יָכֹל הָיָה לִקְרֹא לְתַרְנְגוֹלֵי־בָר שֶׁיָּבֹאוּ קָרוֹב מְאֹד אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נֶחְבָּא שָׁם; אוּלָם הַגַּרְעִינִים וְהַשָּׁרָשִׁים שֶׁהִקִּיפוּ אֶת הַמַּלְכֹּדֶת לֹא הָיוּ לְפִי טַעֲמָם עַד כְּדֵי לָקַחַת אֶת לִבָּם שֶׁיִּכָּנְסוּ. לָאַחֲרוֹנָה מָצָא תַּחְבּוּלָה, שֶׁעָלֶיהָ הָיָה לְהַצְלִיחַ, אִם לֹא כֵן אָפְסָה כָּל תִּקְוָה. הוּא הָרַג תַּרְנְגוֹל־בָּר בְּקַשְׁתּוֹ, שָׂם אוֹתוֹ בְּתוֹךְ הַמַּלְכֹּדֶת בְּדֶרֶךְ כָּזוֹ שֶׁנִּרְאֶה הָיָה כְּחַי עוֹד וְעוֹסֵק בַּאֲכִילַת הַגַּרְעִינִים; אַחֲרֵי־כֵן נִרְתַּע מִשָּׁם בְּמֶרְחָק־מָה, הִתְחַבֵּא בֵּין הַשִּׂיחִים וְהִתְחִיל מְקַעֲקֵעַ כְּמוֹ קֹדֶם. שְׁלשָׁה בַּעֲלֵי־כָנָף גְּדוֹלִים הוֹפִיעוּ עַד מְהֵרָה, בְּצֵאתָם בִּזְהִירוּת מִבֵּין הָעֳפָאִים. כְּמוֹ כָּל תַּרְנְגוֹלֵי־הַבָּר, הָלְכוּ נְטוּיֵי גָרוֹן וְדוֹמִים הָיוּ לִבְנוֹת־יַעֲנָה. סוֹף־סוֹף הִבִּיטוּ וְרָאוּ אֶת הַמַּלְכֹּדֶת וְאֶחָד מֵחֲבֵרֵיהֶם אוֹכַל שָׁם בִּמְנוּחָה, וּבְכֵן נִגְּשׁוּ בְּלִי פַּחַד וְכֻלָּם הָלְכוּ מִסָּבִיב לַגָּדֵר כְּדֵי לִמְצֹא אֶת הַכְּנִיסָה. פְרַנְק אָרַב לְכָל תְּנוּעוֹתֵיהֶם וְלִבּוֹ דָפַק בְּחָזֵהוּ עַד לְהִקָּרֵעַ. חֶרְדָתוֹ לֹא אָרְכָה זְמָן רַב: שְׁלשֶׁת הָעוֹפוֹת הַגְּדוֹלִים פָּרְצוּ בְּלִי פִּקְפּוּק לְתוֹךְ מִין פֶּתַח זֶה וְחָדְרוּ אֶל הַמַּלְכֹּדֶת. אָז יָצָא פְרַנְק מִמַּחְבּוֹאוֹ וְסָגַר אֶת פֶּתַח הַמַּלְכֹּדֶת. הוּא לָכַד אֶת הָעוֹפוֹת דֶּרֶךְ הַקּוֹרוֹת וְקָשַׁר אוֹתָם בְּרַגְלֵיהֶם; אַחֲרֵי־כֵן הוֹצִיא אוֹתָם מִתּוֹךְ הַמַּלְכֹּדֶת, סִדֵּר אֶת כֻּלָּם כָּרָאוּי, הֶעֱמִיד עַל רַגְלָיו אֶת תַּרְנְגוֹל־הַבָּר שֶׁשִּׁמֵּשׁ פִּתָּיוֹן, וּבְשִׂימוֹ אֶת שְׁלָלוֹ עַל כְּתֵפָיו שָׁב הַבַּיְתָה כִּמְנַצֵּחַ. רַק דְּאָגָה אַחַת הָיְתָה לָנוּ וְהִיא, כִּי שְׁלשֶׁת בַּעֲלֵי־הַכָּנָף שֶׁלָּנוּ הָיוּ זְקֵנִים.
"בְּיוֹם הַמָּחֳרָת תִּקֵּן פְרַנְק אֶת הַמְעֻוָּת, בְּצוּדוֹ צַיִד חָשׁוּב. כַּאֲשֶׁר שָׁב לִרְאוֹת אֶת מַלְכֻּדְתּוֹ
לִפְנֵי עֲלוֹת הַשֶּׁמֶשׁ, רָאָה מֵרָחוֹק תַּרְנְגוֹל־בָּר חַי, מֻקָּף אֶפְרוֹחִים, שֶׁבְּדִמְדּוּמֵי הַבֹּקֶר נִרְאוּ כִּבְנֵי קוֹרְאִים. עַד מְהֵרָה הִכִּיר בְּשִׂמְחָה שֶׁל הַפְתָּעָה, כִּי אֵלֶּה שֶׁנִּרְאוּ לוֹ כְּקוֹרְאִים הֵם עֵדָה גְדוֹלָה שֶׁל אֶפְרוֹחֵי תַּרְנְגוֹל־בָּר, שֶׁהָלְכוּ אַחֲרֵי אִמָּם אֶל הַמַּלְכֹּדֶת. הָאֶפְרוֹחִים מֵהֶם הָיוּ בְּתוֹךְ הַפַּח וּמֵהֶם מִבַּחוּץ, כִּי הֵם יָכְלוּ בְּנָקֵל לַעֲבֹר בֵּין הַקּוֹרוֹת, בְּעוֹד אֲשֶׁר אִמָּם עָשְׂתָה מַאֲמַצִּים לַשָּׁוְא לְהֵחָלֵץ. הָעֵדָה הָיְתָה כֻּלָּהּ בִּמְבוּכָה בִּרְאוֹתהּ אֶת הָאֵם לְכוּדָהּ בַּפַּח וְהִתְרַגְּשָׁה סְבִיבָהּ.> "פְרַנְק, בְּיָרְאוֹ לְהַבְרִיחַ אֶת הָאֶפְרוֹחִים, אִם יִגַּשׁ לְבַדּוֹ, שָׁב הַבַּיְתָה לְבַקֵּשׁ עֶזְרָה מֵהֶנְרִי, מִקּוּדְיָ’ה וּמִמֶּנִּי. לָקַחְנוּ אֶת הַסְּכָכָה שֶׁל הַקָּרוֹן שֶׁלָּנוּ וַנּוֹסֶף עָלֶיהָ עוֹד שְׁתֵּי שְׂמִיכוֹת. קָרַבְנוּ מִתּוֹךְ זְהִירוּת, כִּי הַלְּכִידָה הָיְתָה בִּשְׁבִילֵנוּ חֲשׁוּבָה מְאֹד, וְאָנוּ לֹא חָפַצְנוּ, כִּי יִמָּלֵט אֶחָד מֵהֶם, כְּדֵי לְאַכְלֵס בְּבַת־אַחַת אֶת הַלּוּל שֶׁלָּנוּ. כַּאֲשֶׁר הָיִינוּ קְרוֹבִים אֶל הַמַּלְכֹּדֶת, נִפְרַדְנוּ וְאִישׁ אִישׁ מֵאִתָּנוּ הָלַךְ לְעֶבְרוֹ. אַחֲרֵי־כֵן הִקַּפְנוּ אֶת הַפַּח כֻּלּוֹ, וּבָהּ בַּשָּׁעָה שֶׁהָעוֹפוֹת הִתְאַמְּצוּ לָרוּץ מִצַּד אֶל צַד, עָטַפְנוּ אוֹתָם בִּסְכָכָה שֶׁל בַּד וּבִשְׂמִיכוֹת, כְּדֵי לַחֲסֹם בִּפְנֵיהֶם כָּל מָנוֹס. בְּבַת־אַחַת לָכַדְנוּ אֶת תַּרְנְגֹלֶת־הַבָּר עִם כָּל אֶפְרוֹחֶיהָ, אַרְבָּעָה עָשָׂר מִסְפָּרָם. מָה רַב הַשָּׁלָל! בָּנִינוּ בִּשְׁבִיל הַתַּרְנְגֹלֶת וְאֶפְרוֹחֶיהָ לוּל שֵׁנִי קָרוֹב לָזֶה שֶׁבּוֹ שַׂמְנוּ אֶת שְׁלשֶׁת הַתַּרְנְגוֹלִים הַזְּקֵנִים. עָשִׂינוּ אֶת הַלּוּל בִּשְׁקִידָה יְתֵרָה: הַקּוֹרוֹת הָיוּ סְמוּכוֹת יוֹתֵר זוֹ לְזוֹ, כְּדֵי לִמְנֹעַ אֶת הָאֶפְרוֹחִים מֵעֲבֹר דַּרְכָּן וְלִבְרֹחַ אֶל הַשָּׂדוֹת.
"פְרַנְק עוֹד הֶעֱמִיד אֶת הַמַּלְכֹּדֶת, שָׂם בָּהּ אֶת הָאֶחָד מִשְׁלשֶׁת הַתַּרְנְגוֹלִים שֶׁלָּכַד וְקָשַׁר אוֹתוֹ בְּרַגְלוֹ אֶל אַחַת הַקּוֹרוֹת. בְּדֶרֶךְ זוֹ לָכַד רַבִּים אֲחֵרִים, אוּלָם סוֹף־סוֹף נַעֲשׂוּ הָעוֹפוֹת זְהִירִים יוֹתֵר וְחָשְׁדוּ בַּמַּלְכֹּדֶת.
"הַלּוּל שֶׁלָּנוּ הִתְאַכְלֵס בְּכָל יוֹם בְּתוֹשָׁבִים חֲדָשִׁים. פְרַנְק יָגַע וּמָצָא, כִּי קְלִפַּת עֵץ הַדָּקְרָנִיָּה6 הָאֲמֶרִיקָאִית, שֶׁשּׁוֹרִים בַּמַּיִם וּמְכִינִים בְּדֶרֶךְ יְדוּעָה, יָפָה לְדִבְקִית מְצֻיָּנָה. הוּא עָשָׂה כְּלוּב גָּדוֹל, מְחֻלָּק לְהַרְבֵּה חֲדָרִים, כְּדֵי שֶׁכָּל בַּעֲלֵי־הַחַיִּים לְמִינֵיהֶם יִהְיוּ נִבְדָּלִים. בִּזְמָן מוּעָט הָיָה הַכְּלוּב מָלֵא עוֹרְבִים כְּחֻלִּים, זְמִירִים, שְׁנֵי מִינִים שֶׁל יוֹנִים וְעוֹד עוֹפוֹת שׁוֹנִים. הָיוּ שָׁם גַּם תֻּכִּים רַבִּים, וּפְרַנְק הִצְלִיחַ לִלְכֹּד צִפּוֹר מִמִּין יָקָר מְאֹד, שֶׁהָאִינְדִיאָנִים קוֹרְאִים לָהּ בְּשֵׁם וַקָן. זוֹ הִיא צִפּוֹר גַּן־עֵדֶן בַּאֲמֵרִיקָה, וּכְמוֹ אֵלֶּה שֶׁבְּעוֹלָם הַמִּזְרָח, מְקַשְּׁטוֹת הַרְבֵּה נוֹצוֹת גְּדוֹלוֹת אֶת זְנָבָהּ, הַמִּתְפַּשֵּׁט בְּחֵן מֵאֲחוֹרֶיהָ. וְעוֹד צִפֳּרִים קְטַנּוֹת מִמִּינִים שׁוֹנִים וּמִצְּבָעִים שׁוֹנִים הָיוּ תּוֹשָׁבֵי כְּלוּבֵנוּ. וּבְתוֹךְ כְּלוּב אַחֵר לְבַד יָשַׁב עוֹף, אֲשֶׁר עַל־פִּי מַרְאֵהוּ לֹא הָיְתָה לוֹ זְכוּת זוֹ לִתְפֹּשׂ דִּירָה מְיֻחָדָה לוֹ לְעַצְמוֹ. צִבְעוֹ הָיָה אָפוֹר, רַגְלָיו אֲרֻכּוֹת וּשְׁחוֹרוֹת, וְכֻלּוֹ בְּלִי חֵן וּבְלִי יֹפִי. הָרוֹאֶה אוֹתוֹ רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה לֹא יַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ, כִּי רָאוּי הוּא לְהִתְבּוֹנֵן אֵלָיו שׁוּב. אַךְ מִשֶּׁפּוֹתֵחַ הָעוֹף הַזֶּה אֶת מַקּוֹרוֹ הַשָּׁחוֹר וּמִגְּרוֹנוֹ מִצֶּבַע עוֹפֶרֶת יוֹצְאִים קוֹלוֹת אֲחָדִים שֶׁל זִמְרָתוֹ, שׁוֹכְחִים עַד מְהֵרָה אֶת הַמַּרְאֶה הָאָפוֹר שֶׁל נוֹצוֹתָיו, הַכְּנָפַיִם הַנּוֹצְצוֹת שֶׁל הַתֻּכִּי, הַצּוּרָה הַיָּפָה שֶׁל הַצִּפּוֹר הָאֲדֻמָּה אוֹ שֶׁל הַוַּקָן, אֵינָם מוֹשְׁכִים עוֹד אֶת לִבֵּנוּ, שׁוֹכְחִים הַכֹּל וְהָעֵינַיִם נְשׂוּאוֹת אֶל הַזַּמָּר מִתּוֹךְ תַּעֲנוּג וְהַעֲרָצָה. כְּשֶׁאָנוּ מַרְבִּים לְהַקְשִׁיב אֶל זִמְרָתוֹ, מַכִּירִים כִּי מְחַקֶּה הוּא כָּל הַצְּלִילִים הַנִּשְׁמָעִים מִסָּבִיב לוֹ. כַּאֲשֶׁר תִּפְתַּח צִפּוֹר אַחֶרֶת פִּיהָ בְּשִׁיר, הוּא, הַזַּמָּר, כְּאִלּוּ תּוֹפֵשׂ אֶת הַחוּט הַדַּק שֶׁל הַקּוֹלוֹת הַיּוֹצְאִים מִגְּרוֹנָהּ, וּבַהֲרִימוֹ אֶת קוֹלוֹ לְמַעְלָה וּבְיֶתֶר עֹז, הוּא מֵבִיא אֶת הַמְזַמֶּרֶת לִידֵי שְׁתִיקָה. אֵין צֹרֶךְ לִי לְסַפֵּר, כִּי זֶה הָיָה הָעוֹף הַלַּגְלְגָן הַמְפֻרְסָם, הַזָּמִיר הָאֲמֶרִיקָאִי.
“וּבוֹ בַּזְּמָן שֶׁפְרַנְק הִרְבָּה בְּכָל יוֹם אֶת הָאֹסֶף שֶׁל עוֹפוֹתָיו, לֹא נֶחֱשַׁל הֶנְרִי בְּנוֹגֵעַ לְהוֹלְכֵי־עַל־אַרְבַּע. בִּכְלוּבוֹ הָיוּ לוֹ לֹא פָּחוֹת מֵחֲמִשָּׁה מִינִים שֶׁל סְנָאִים וּשְׁנֵי סוּגִים שֶׁל כְּלָבִים קְטַנִּים. אֶחָד מֵהֶם הָיָה בַּעַל־חַיִּים נָאֶה, לֹא גָדוֹל הַרְבֵּה מֵעַכְבָּר וְעוֹרוֹ מְנֻמָּר כְּעוֹר שֶׁל זֶבְרָה קְטַנָּה. הוּא הִסְכִּין אֵלֵינוּ מְאֹד וְהָיָה יָשֵׁן עַל בִּרְכַּי הַיְלָדִים כְּעַכְבָּר אַלּוּף”.
ל הַקִּפּוֹד
"אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָלָה בְּלִבֵּנוּ לַעֲסֹק בְּדִיּוּג. קוּדְיָ’ה מָצָא, כִּי הַנַּחַל מֵכִיל הַרְבֵּה דָּגִים, וּכְבָר צָד מֵהֶם פְּעָמִים רַבּוֹת. הֵם שׁוֹנִים לְגַמְרֵי מִן הַדָּגִים הַיְדוּעִים לָנוּ, אַךְ בְּשָׂרָם נָעִים מְאֹד לְמַאֲכָל.
"קוּדְיָ’ה יָדַע, בְּרִדְתּוֹ אֶל הַנַּחַל, מָקוֹם אֶחָד הַרְחֵק קְצָת, אֲשֶׁר שָׁם הַדָּגָה בְּשֶׁפַע. אָנוּ לָקַחְנוּ אֶת הַחַכּוֹת, אֲשֶׁר עָשִׂינוּ מִפִּשְׁתָּן מִדְבָּרִי הַגָּדֵל בְּתוֹךְ הָעֵמֶק. הָעֵץ שֶׁל הַחַכּוֹת הָיָה מִקָּנִים, הַבָּאִים בְּשֶׁפַע בַּמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה. הַקּוֹצִים הַכְּפוּפִים שִׁמְּשׁוּ לָנוּ וָוִים־לְחַכָּה. וְתוֹלָעִים שׁוֹנִים לָקַחְנוּ לְשֵׁם פִּתָּיוֹן. הֶנְרִי וּפְרַנְק נָשְׂאוּ אֶת כָּל הַמַּכְשִׁירִים הָאֵלֶּה, קוּדְיָ’ה וְאָנֹכִי לָקַחְנוּ אֶת הַיְלָדִים עַל זְרוֹעוֹתֵינוּ, וּמָרִיָּה חָקְרָה בַּדֶּרֶךְ אֶת הַצְּמָחִים. קַסְטוֹר וּפוֹלוּקְס, שְׁנֵי הַכְּלָבִים אָרְחוּ לְחֶבְרָה עִמָּנוּ, כַּמּוּבָן. קוּדְיָ’ה הָיָה לָנוּ לְמוֹרֵה־דָּרֶךְ. הוּא הוֹלִיךְ אוֹתָנוּ בַּיַּעַר אֶל הַמָּקוֹם הַנּוֹחַ וְהַיָּאֶה, אֲשֶׁר כְּבָר בָּחַר בּוֹ לְדִיּוּג.
"הָלַכְנוּ בִּמְנוּחָה זֶה רֶבַע שָׁעָה וְהִנֵּה עָמַדְנוּ פִּתְאֹם לְקוֹל קְרִיאַת אִשְׁתִּי, אֲשֶׁר הוֹרְתָה לָנוּ בְּאֶצְבַּע עַל אַחַד הָעֵצִים אֲשֶׁר עָמַד בַּמִּשְׁעוֹל.
" – מַה זֹּאת? – שָׁאַל הֶנְרִי.
" – אֲנִי מַכִּירָה, עָנְתָה אִשְׁתִּי, אֶת הַסִּמָּנִים
שֶׁל מְצִיאוּת חַיָּה אַחַת, שֶׁעוֹסֶקֶת בַּהֲרִיסָה. הִבִּיטוּ לַצַּד הַזֶּה.
"מָרִיָּה הֶרְאֲתָה לָנוּ קְבֻצָּה שֶׁל עֲצֵי־כֹתֶן צְעִירִים, שֶׁקְּלִפָּתָם וַעֲלֵיהֶם שֻׁדְּדוּ, כְּאִלּוּ כֻּרְסְמוּ עַל־יְדֵי עֵז אוֹ גֹרְדוּ בְּסַכִּין. אֲחָדִים מִן הָעֵצִים הָאֵלֶּה כְּבָר הָיוּ מֵתִים; אֲחֵרִים, שֶׁקֻּלְּפוּ זֶה לֹא מִזְּמָן, וְלֹא הָיוּ צְרִיכִים לְחַכּוֹת לְגוֹרָל זֶה יָמִים רַבִּים.
" – אָכֵן, קָרָא הַנַּעַר, רוֹאֶה אֲנִי עַתָּה מַה יֵּשׁ בְּלִבֵּךְ לֵאמֹר, אִמָּא: זוֹ הִיא עֲבוֹדָה שֶׁל חַיָּה כַּרְסְמָנִית… אַךְ מִי הִיא בְּרִיָּה זוֹ? הַבֵּיבָרִים אֵינָם מְטַפְּסִים, וּבָרִי לִי כִּי לֹא הַסְּנָאִים וְלֹא חַיָּה אַחֶרֶת מִמִּין זֶה אֵינָם מֻכְשָׁרִים לַהֲפֹךְ קְלִפַּת־עֵץ לְמַצָּב זֶה.
" – בֶּאֱמֶת, לֹא אַחַת מִן הַחַיּוֹת הָאֵלֶּה עָשְׂתָה זֹאת.
"סָבַבְנוּ אֶת הָעֵץ הַשָּׁדּוּד. מִקֵּץ רְגָעִים אֲחָדִים וְהִנֵּה בַּעַל־הַחַיִּים אֲשֶׁר בִּקַּשְׁנוּ הוֹפִיעַ עַל הָאָרֶץ בְּמֶרְחַק צְעָדִים אֲחָדִים מִמֶּנּוּ. אָרְכּוֹ הָיָה כְּשָׁלשׁ רַגְלַיִם, עָבֶה וְרָחָב מֵאָחוֹר, הָאַף וְהַזָּנָב כְּפוּפִים. עוֹרוֹ הָיָה אָפוֹר־בָּרֹד עִם שְׂעָרוֹת גַּסּוֹת עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר לְתָאֵר. רֹאשׁוֹ וְאַפּוֹ הָיוּ קְטַנִּים מְאֹד לְעֻמַּת גוּפוֹ הַגָּדוֹל; רַגְלָיו קְצָרוֹת, חֲזָקוֹת, מְזֻיָּנוֹת בְּצִפָּרְנַיִם אֲרֻכּוֹת, שֶׁיָּצְאוּ וְנִרְאוּ מִתַּחַת לְעוֹרוֹ הַשָּׂעִיר. אָזְנָיו נֶחְבְּאוּ תַּחַת שְׂעָרוֹ: הָרוֹאֶה הָיָה אוֹמֵר, כִּי זֶהוּ גוּשׁ שָׂעִיר וְלֹא בַּעַל־חַיִּים. הוּא הָיָה זוֹחֵל עַל הָאָרֶץ וּכְפִי הַנִּרְאֶה הִכִּיר, כִּי הוֹלְכִים אָנוּ וּקְרֵבִים אֵלָיו, כִּי טָרַח וְיָגַע לְהִסָּתֵר בְּתוֹךְ הָעֵשֶׂב, אוּלָם הוּא לֹא יָכֹל לָרוּץ חִישׁ כְּדֵי לְהִמָּלֵט מִיָּדֵינוּ. זוֹ הִיא חַיָּה אִטִּית מְאֹד לְפִי טִבְעָהּ.
"אַךְ הִתְבּוֹנַנְתִּי וְרָאִיתִי אוֹתָהּ עַל הָאָרֶץ וְלֹא בֵּין הָעֲנָפִים, אֲשֶׁר שָׁם חָשַׁבְנוּ לְמָצְאָהּ, הֶחֱזַרְתִּי פָּנַי כְּדֵי לַעֲצֹר אֶת הַכְּלָבִים. אוּלָם אֵחַרְתִּי. כַּאֲשֶׁר קָרְבוּ הַכְּלָבִים, עָמְדָה הַחַיָּה עַל מְקוֹמָהּ, הֶחְבִּיאָה רֹאשָׁה בֶּחָזֶה וּפִתְאֹם נִרְאֲתָה גְדוֹלָה פִּי־שְׁנַיִם מֵאֲשֶׁר בְּמַצָּבָהּ הַטִּבְעִי. הִיא נִפְנְפָה בִּזְנָבָהּ הֶעָבֶה מִצַּד אֶל צַד מִתּוֹךְ תְּנוּעוֹת זוֹעֲמוֹת וּמְאַיְּמוֹת.
“אָז הִכַּרְנוּ, כִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה בְּעֵינֵינוּ תְּחִלָּה עוֹר שָׂעִיר סָמִיךְ הָיָה בֶּאֱמֶת שִׁרְיוֹן עִם קוֹצִים אֲרֻכִּים, וְהֶנְרִי קָרָא: " – חֲזִיר־סָמָר! חֲזִיר־סָמָר!”
"הַכְּלָבִים, לְדַאֲבוֹנָם, לֹא יָדְעוּ מַה זֹּאת. הֵם שָׁבוּ אֵלֵינוּ וּפִיהֶם פָּעוּר יוֹתֵר מִשֶּׁהָיָה וְהֵם מְיַלְּלִים בְּקוֹל מְעוֹרֵר חֶמְלָה. נְחִירֵיהֶם וּשְׂפָתֵיהֶם וְלִסְתוֹתֵיהֶם הָיוּ מְלֵאוֹת עֳקָצִים חַדִּים! אוּלָם הַחֲזִיר־הַסָּמָר נִרְתַּע יוֹתֵר וְיוֹתֵר וּכְבָר נִגַּשׁ עַד רַגְלֵי אַחַד הָעֵצִים וְהִתְחִיל לְטַפֵּס; אַךְ קוּדְיָ’ה, שֶׁכָּעַס עָלָיו עַל אֲשֶׁר פָּגַע בַּחֲבִיבָיו, רָץ אֵלָיו וְתָקַע בּוֹ חֲנִיתוֹ וְשָׂם קֵץ לְחַיָּיו.
"הֶנְרִי, שֶׁנַּעֲשָׂה זָהִיר הַרְבֵּה יוֹתֵר מִיּוֹם שֶׁאֵרַע לוֹ הַמְאֹרָע עִם הַסִּרְחוֹן, לֹא מִהֵר לָגֶשֶׁת אֶל הַחֲזִיר־הַסָּמָר. הוּא שָׁמַע אוֹמְרִים, כִּי הַחַיָּה הַזֹּאת יֵשׁ בְּכֹחָהּ לִזְרֹק אֶת עֳקָצֶיהָ מִמֶּרְחָק יָדוּעַ וְלִפְגֹעַ בְּאוֹיְבֶיהָ כְּמוֹ בְּחִצִּים. פְרַנְק שָׁאַל אוֹתִי, אִם אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר.
" – לֹא, עָנִיתִי, זוֹ הִיא אַחַת הַבְּדֻיּוֹת שֶׁהִמְצִיאוּ חַכְמֵי־טֶבַע אֲחָדִים. עֻקְצֵי הַחֲזִיר־הַסָּמָר יְכֹלִים לִפְגֹעַ בְּגוּף הַקָּרֵב אֲלֵיהֶם, כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשׂוּ כְּלָבֵינוּ. וְאָמְנָם הֵם מְגִנִּים עָלָיו, וּפְעָמִים שֶׁחַיָּה זוֹ מְבִיאָה בָּעֳקָצֶיהָ מָוֶת עַל יְרִיבֶיהָ. יֵשׁ אֲשֶׁר יִמְצְאוּ בַּיַּעַר קוּגוּאָרִים, כְּלָבִים וּזְאֵבִים, שֶׁנָּפְלוּ חֲלָלִים מֵעֻקְצֵי הַחֲזִיר־הַסָּמָר.
"סִפַּרְתִּי בְּשִׂיחָתִי עִם הַיְלָדִים כָּל מַה שֶׁיָדַעְתִּי אָז עַל חַיַּי הַחֲזִיר־הַסָּמָר, אוּלָם כַּעֲבֹר זְמַן־מָה, קָרָה מִקְרֶה, שֶׁהָיִינוּ עֵדֵי־רְאִיָּה לוֹ, הֶנְרִי וְאָנֹכִי, וְהַדָּבָר הוֹכִיחַ לָנוּ, כִּי הַחֲזִיר־הַסָּמָר, לַמְרוֹת שִׁרְיוֹנוֹ הַמְסֻמָּר, יֵשׁ לוֹ אוֹיֵב שֶׁבְּכֹחוֹ לְהַכְרִיעוֹ. וְאַף כִּי הַמְאֹרָע אֵרַע רַק כַּעֲבֹר חֳדָשִׁים רַבִּים אַחֲרֵי יְצִיאָתֵנוּ לָדוּג, אֲנִי רוֹצֶה לְסַפְּרוֹ עַתָּה, כְּדֵי לְסַיֵּם אֶת סִפּוּרִי עַל הַחַיָּה הַזֹּאת.
לא מִלְחָמָה גְּדוֹלָה בֵּין נְמִיָּה וַחֲזִיר־סָמָר
"הַדָּבָר הָיָה בְּאֶמְצַע הַחֹרֶף. שִׁכְבָה קַלָּה שֶׁל שֶׁלֶג כִּסְּתָה אֶת פְּנֵי הָאָרֶץ. הוּא הָיָה בְּדִיּוּק בְּמִדָּה שֶׁנָּחוּץ בִּשְׁבִיל לָלֶכֶת בְּעִקְבוֹת־הַחַיּוֹת, הַטְּבוּעִים בַּשָּׁלֶג. זֶה עוֹרֵר בָּנוּ רַעֲיוֹן לָצֵאת לַצָּיִד. אָנוּ, הֶנְרִי וְאָנֹכִי, אָרַבְנוּ לְזוּג שֶׁל יַחְמוּרִים, אֲשֶׁר עָבְרוּ דֶרֶךְ מַעַר־הַיַּעַר שֶׁלָּנוּ בַּלַּיְלָה הַקּוֹדֵם.
"הָעֲקֵבוֹת נִמְשְׁכוּ לְכָל אֹרֶךְ הָאֲגַם וְעָלוּ שׁוּב אַחֲרֵי־כֵן אֶל הַחוֹף הַשְּׂמָאלִי שֶׁל הַנָּחַל. קַסְטוֹר וּפוֹלוּקְס הָיוּ עִמָּנוּ, אַךְ מִנְהָגֵנוּ הָיָה בִּיצִיאָתֵנוּ לַצַּיִד לֶאֱחֹז אוֹתָם בָּרְצוּעָה, כְּדֵי לִמְנֹעַ אוֹתָם מֵהַפְחִיד אֶת הַצַּיִד בְּרוּצָם לְפָנִים.
"בְּמֶרְחַק קִילוֹמֶטֶר אֶחָד בְּעֵרֶךְ מִן הַבַּיִת רָאִינוּ, כִּי הַיַּחְמוּרִים עָבְרוּ אֶת הַנָּחַל. אָמַרְנוּ לַעֲשׂוֹת כְּמוֹהֶם, אַךְ פִּתְאֹם נִמְשְׁכוּ עֵינֵינוּ אַחֲרֵי עֲקֵבוֹת מוּזָרִים, אֲשֶׁר הוֹלִיכוּ לְעֵבֶר הַיָּעַר. אֵלֶּה הָיוּ עִקְבוֹת רַגְלֵי בֶּן־אָדָם!.. רַגְלֵי יְלָדִים!
"תּוּכְלוּ לְתָאֵר לָכֶם, מָה רַב הָיָה תִּמְהוֹנֵנוּ פִּתְאֹם. הָעֲקֵבוֹת הָאֵלֶּה הָיוּ כְּחָמֵשׁ אֶצְבָּעוֹת בָּאֹרֶךְ וְדוֹמִים הָיוּ לְאֵלֶּה שֶׁל יֶלֶד בֶּן חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ הַהוֹלֵךְ יָחֵף. הֵם הָלְכוּ בָּזֶה אַחַר זֶה, כְּאִלּוּ שְׁנֵי יְלָדִים צָעֲדוּ אִישׁ אַחֲרֵי אָחִיו בְּדֶרֶךְ אֶחָת. מַה זֶּה יָכֹל לִהְיוֹת? הַאֻמְנָם יֵשׁ בָּעֵמֶק יְצוּרֵי בְּנֵי־אָדָם חוּץ מִמֶּנּוּ? הַאִם אֵלֶּה הֵם עִקְבוֹת שְׁנֵי אִינְדִיאָנִים צְעִירִים?
"הִפְסַקְנוּ אֶת צֵידֵנוּ עַל הַיַּחְמוּר, כְּדֵי לְהַבְהִיר אֶת הַתַּעֲלוּמָה, וְהָלַכְנוּ בְּעִקְבוֹת אֵלֶּה, אֲשֶׁר שִׁעַרְנוּ כִּי שֶׁל יְלָדִים הֵם. בְּהַגִּיעֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר הַשֶּׁלֶג הָיָה שָׁם רַב יוֹתֵר, נִרְאוּ לָנוּ הָעֲקֵבוֹת טְבוּעִים יוֹתֵר. עָמַדְתִּי לִבְחֹן אוֹתָם בְּיֶתֶר פְּרָטוּת, כְּדֵי לְהִוָּכֵחַ יָפֶה, כִּי אֵלֶּה הֵם עִקְבוֹת רַגְלֵי בְּנֵי־אָדָם. רָאִיתִי בָּרוּר, כִּי צוּרַת הָעֲקֵבַיִם, הַהַרְחָבָה הַיְשָׁרָה שֶׁל הָרַגְלַיִם סָמוּךְ לָאֶצְבָּעוֹת וְהָאֶצְבָּעוֹת עַצְמָן, הָיוּ טְבוּעוֹת בִּשְׁלֵמוּת עַל גַּבֵּי הַשָּׁלֶג. אַךְ הִנֵּה עוֹד תַּעֲלוּמָה אֶחָת. כַּאֲשֶׁר מָנִיתִי אֶת הָאֶצְבָּעוֹת, מָצָאתִי כִּי בַּעֲקֵבוֹת אֲחָדִים הָיוּ חָמֵשׁ וְרַק אַרְבַּע בַּאֲחֵרִים. בָּדַקְתִּי אָז בְּיֶתֶר דִּיּוּק אֶת טְבִיעַת הָאֶצְבָּעוֹת וְרָאִיתִי, כִּי כָּל אַחַת מֵהֶן מְזֻיָּנָה בְּצִפָּרְנַיִם, שֶׁקַּל מְאֹד הָיָה לְהַכִּירָן עַל פְּנֵי הַשֶּׁלֶג, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאוּ מְקֻשָּׁטוֹת בְּשֵׂעָר. מִכָּאן שֶׁלֹּא הָיוּ אֵלֶּה עִקְבוֹת יְלָדִים, כִּי אִם עִקְבוֹת אֵיזֶה בַּעַל־חַיִּים.
"תְּשׁוּקָתֵנוּ גָדְלָה לֹא מְעַט לְגַלּוֹת מַה טִּיבָהּ שֶׁל חַיָּה זוֹ, שֶׁגָּרְמָה לָנוּ חֲרָדָה כָּל־כָּךְ. לֹא הִרְחַקְנוּ לָלֶכֶת. בְּמֵאָה צְעָדִים בְּעֵרֶךְ עָמְדָה לְנֶגֶד עֵינֵינוּ קְבֻצָּה שֶׁל עֲצֵי־כֻתָּנָה צְעִירִים; בְּמַבָּט אֶחָד הִכַּרְנוּ, כִּי הֵם כֻּרְסְמוּ עַל־יְדֵי חֲזִיר־סָמָר. כָּל הַתַּעֲלוּמָה נִתְבַּהֲרָה. נִזְכַּרְתִּי, כִּי חֲזִיר־הַסָּמָר הוּא חַיָּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ חָמֵשׁ אֶצְבָּעוֹת בְּרַגְלֶיהָ הָאֲחוֹרִיּוֹת וְרַק אַרְבַּע בְּרַגְלֶיהָ הַקַּדְמִיּוֹת.
"חָרָה לָנוּ קְצָת עַל אֲשֶׁר נָטִינוּ מִדֶּרֶךְ צֵידֵנוּ בְּשֶׁל דָּבָר בִּלְתִּי־חָשׁוּב כָּזֶה וְגָמַרְנוּ בְּלִבֵּנוּ לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּחֲזִיר־הַסָּמָר, אִם יַעֲלֶה בְּיָדֵנוּ לְלָכְדוֹ. עַד מְהֵרָה רָאִינוּ אוֹתוֹ מִתְחַמֵּק בֵּין עַנְפֵי הָעֵצִים בְּמֶרְחַק
כַּמָּה צְעָדִים. בְּאוֹתוֹ רֶגַע נִרְאָה בַּעַל־חַיִּים אַחֵר, שֶׁלֹּא הָיָה דוֹמֶה לוֹ בִּמְאוּמָה.
"אָרְכּוֹ שֶׁל הַהוּא הָיָה שָׁלשׁ רַגְלַיִם מֵרֹאשׁוֹ וְעַד זְנָבוֹ, אַךְ גּוּפוֹ לֹא הָיָה גָדוֹל יוֹתֵר מַעֲבִי זְרוֹעַ. רֹאשׁוֹ הָיָה רָחָב וְשָׁטוּחַ קְצָת, אָזְנָיו קְצָרוֹת וִישָׁרוֹת, אַפּוֹ מְחֻדָּד. וְאַף כִּי הָיָה לוֹ שָׂפָם כְּחָתוּל, הָיָה בְּמַרְאֵה־פָּנָיו מַשֶּׁהוּ מִפְּנֵי הַכֶּלֶב. רַגְלָיו הַקְּצָרוֹת וְהַחֲזָקוֹת, גּוּפוֹ הַגָּמִישׁ, הֵעִידוּ עַל זְרִיזוּת וְעַל כֹּחַ. צֶבַע עוֹרוֹ הָאָדֹם הָיוּ לוֹ כְּתָמִים לְבָנִים עַל חָזֵהוּ; הַגַּב, הָרַגְלַיִם, הָאַף וְהַזָּנָב הָיוּ מִצֶּבַע כֵּהֶה יוֹתֵר. הָרוֹאֶה הָיָה אוֹמֵר כִּי זוֹ הִיא חֻלְדָּה גְדוֹלָה; אוּלָם בֶּאֱמֶת זוֹ הָיְתָה נְמִיָּה גְדוֹלָה אֲמֶרִיקָאִית. עָמַדְנוּ רֶגַע לְהִתְבּוֹנֵן אֵלֶיהָ.
"חֲזִיר־הַסָּמָר לֹא רָאָה עוֹד אֶת אוֹיְבוֹ, עַד כֹּה הָיָה עָסוּק בְּכִרְסוּם הַקְּלִפָּה מֵעַל הָעֵץ. הַנְּמִיָּה, לְאַחַר שֶׁהִתְבּוֹנְנָה אֵלָיו רְגָעִים אֲחָדִים, קָפְצָה מֵעַל הַגֶּזַע וּבָאָה בִּמְרוּצָה אֶל הָעֵץ. וְאָז נִגְלְתָה לְעֵינֵי הַחֲזִיר, אֲשֶׁר הוֹצִיא פִּתְאֹם מִין צְרִיחָה שֶׁל נְהִי, שֶׁהֵעִידָה עַל כָּל פַּחְדּוֹ. וּבְכָל זֹאת, תַּחַת לְהִשָּׁאֵר בַּמָּקוֹם שֶׁהָיָה, רְאִינוּהוּ, לֹא בְּלִי הִשְׁתּוֹמְמוּת, קוֹפֵץ עַל הָאָרֶץ כִּמְעַט סָמוּךְ לִירִיבוֹ. בְּרֶגַע שֶׁגּוּפוֹ נָגַע בָּאָרֶץ הִסְתּוֹבֵב וּפָשַׁט מִכָּל עֲבָרָיו אֶת כְּלֵי־זֵינוֹ הַנּוֹרָאִים.
"הַנְּמִיָּה הִתְחִילָה לָרוּץ מִסָּבִיב לוֹ, קִפְּלָה בִּזְרִיזוּת אֶת גּוּפָה הַגָּמִישׁ כְּתוֹלַעַת, חָשְׂפָה מִזְּמָן לִזְמָן אֶת שִׁנֶּיהָ, הֵרִימָה אֶת גַּבָּה וְיִלְּלָה כְּחָתוּל. בְּכָל רֶגַע חִכִּינוּ לִרְאוֹת אוֹתָהּ מִתְנַפֶּלֶת עַל טַרְפָּהּ. אוּלָם הִיא הֵבִינָה יָפֶה אֶת סַכָּנַת מַצָּבָהּ וְנִרְאֶה הָיָה, כִּי הִיא מְהַסֶּסֶת לִפְתֹחַ בְּהַתְקָפָה, אוּלָם חֲזִיר־הַסָּמָר נִשְׁאַר עוֹמֵד בְּלִי תְּנוּעָה, וְרַק זְנָבוֹ בִּלְבַד נִפְנֵף. רַק חֵלֶק זֶה שֶׁל גּוּפוֹ הָיָה נִרְאֶה לָעַיִן, כִּי רֹאשׁוֹ וְרַגְלָיו הָיוּ מְסֻתָּרִים כָּלִיל. אַךְ הַזָּנָב, שֶׁהָיָה נָע בְּלִי הֶרֶף, חָבַט בַּקַּרְקַע מִכָּל צַד כְּמוֹ מְנִיפָה.
"מָה אוֹמֶרֶת הַנְּמִיָּה לַעֲשׂוֹת?
"אַחֲרֵי אֲשֶׁר רָצָה רְגָעִים אֲחָדִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי, עָמְדָה הַנְּמִיָּה עַל מָקוֹם אֶחָד מֵאָחוֹר, וְאַפָּהּ בְּמֶרְחָק טְפָחִים אֲחָדִים מִזְּנָבוֹ שֶׁל חֲזִיר־הַסָּמָר. וְהִיא עָמְדָה בְּלִי־נוֹעַ.
"חֲזִיר־הַסָּמָר, שֶׁלֹּא יָכֹל לִרְאוֹת מֵאֲחוֹרָיו וְשֶׁאוּלַי הֶאֱמִין, כִּי הַנְּמִיָּה הָלְכָה לָהּ, לֹא נִעְנַע עוֹד בִּזְנָבוֹ בִּמְהִירוּת רַבָּה וְעַד מְהֵרָה חָדַל לְגַמְרֵי לַהֲנִיעוֹ.
"לְרֶגַע זֶה חִכָּה אוֹיְבוֹ. כְּהֶרֶף־עַיִן תָּפַשׂ אֶת הַזָּנָב בֵּין שִׁנָּיו בְּקָצֵהוּ שֶׁלֹּא הָיָה מְזֻיָּן בָּעֳקָצִים.
"מִשֶּׁהִרְגִּישׁ חֲזִיר־הַסָּמָר אֶת הַנְּשִׁיכָה בִּזְנָבוֹ, הוֹצִיא אֶנְקַת כְּאֵב, אַךְ הַנְּמִיָּה לֹא הִשְׁגִּיחָה בְּקוֹלוֹ וְהִתְחִילָה מוֹשֶׁכֶת אֶת קָרְבָּנָהּ מֵאָחוֹר וְסָחֲבָה אוֹתוֹ אֶל עֵץ שֶׁעֲנָפָיו לֹא הָיוּ גְבוֹהִים מְאֹד.
"חֲזִיר־הַסָּמָר לֹא יָכֹל לְהִתְנַגֵּד נִגּוּד כָּל־שֶׁהוּא. רַגְלָיו נִגְרְרוּ עַל גַּבֵּי־הַשֶּׁלֶג בְּלִי כֹּחַ, כִּי הַנְּמִיָּה הָיְתָה חֲזָקָה הַרְבֵּה מִמֶּנּוּ.
"עַד מְהֵרָה הִגִּיעָה אֶל הָעֵץ, בְּסָחֳבָהּ אֶת חֲזִיר־הַסָּמָר עַד רַגְלֵי הָאִילָן. אַחֲרֵי־כֵן הִתְחִילָה עוֹלָה עַל הָעֵץ בְּלִי הַרְפּוֹת מִטַּרְפָּהּ וְנִזְהֲרָה מֵעֳקָצָיו. הִיא עָמְדָה עַל הָעֲנָפִים הַנְּמוּכִים בְּיוֹתֵר, בְּהֵאָחֲזָהּ בְּצִפָּרְנֶיהָ כְּחָתוּל, בְּלִי הַרְפּוֹת מֵחֲזִיר־הַסָּמָר. הַהוּא הָיָה אָז תָּלוּי בָּאַוִּיר, בְּאֹפֶן שֶׁרַגְלָיו הַקַּדְמִיּוֹת עוֹד הָיוּ נוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ, וְהוּא הוֹצִיא זְעָקוֹת גְּדוֹלוֹת וּמָרוֹת.
"אַחֲרֵי אֲשֶׁר נִדְנְדָה אֶת חֲזִיר־הַסָּמָר רְגָעִים אֲחָדִים, הִרְפְּתָה הַנְּמִיָּה מִמֶּנּוּ פִּתְאֹם וְהַהוּא נָפַל לָאָרֶץ לְכָל אָרְכּוֹ עַל גַּבּוֹ. וּבְטֶרֶם הִסְפִּיקָה הַחַיָּה, שֶׁנִּדְהֲמָה מַעָצְמַת הַנְּפִילָה, לָזוּז, הִתְנַפְּלָה הַנְּמִיָּה עַל בִּטְנָהּ וְנָעֲצָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ בִּבְשָׂרוֹ, וּבָהּ בַּשָּׁעָה רִסְּקָה בְּשִׁנֶּיהָ אֶת חָזֵהוּ.
"חֲזִיר־הַסָּמָר עָמַל וְיָגַע לַשָּׁוְא. הַנְּמִיָּה הֶרְאֲתָה זְרִיזוּת רַבָּה כָּזוֹ, עַד כִּי בְּמֶשֶׁךְ רְגָעִים מְעַטִּים הָיָה הַיָּרִיב לְדוֹמֵם. הִגִּיעָה לָנוּ הַשָּׁעָה לְהִתְעָרֵב בָּעִנְיָן. הִתַּרְנוּ אֶת שְׁנֵי כְּלָבֵינוּ אֲשֶׁר פָּרְצוּ לְפָנִים.
"הַכְּלָבִים הִכְרִיחוּ אוֹתָהּ עַד מְהֵרָה לְהַרְפּוֹת מִטַּרְפָּהּ, אַךְ לֹא יָכְלוּ לְהַבְרִיחַ אוֹתָהּ: הִיא רָצָה מִסָּבִיב לָהֶם וְחָשְׂפָה אֶת שִׁנֶּיהָ וְנָהֲמָה כְּחָתוּל זוֹעֵם. סָבוּר אֲנִי, כִּי הַכְּלָבִים לֹא הָיוּ מַגִּיעִים בְּנָקֵל לְמַטָּרָתָם, לוּלֵא אֲנַחְנוּ שֶׁהָיִינוּ שָׁם. אוּלָם כַּאֲשֶׁר רָאֲתָה הַחַיָּה אוֹתָנוּ קְרֵבִים, הִתְחִילָה לְטַפֵּס עַל הָעֵץ כִּסְנָאִי. כַּדּוּר מֵרוֹבֶה הִפִּיל אוֹתָהּ עַד מְהֵרָה, וּמִגּוּפָהּ הַמּוּטָל עַל הָאָרֶץ נָדַף רֵיחַ לֹא־נָעִים שֶׁל מוּשְׁק.> "נָשָׂאנוּ אֶת הַנְּמִיָּה, כְּדֵי לְהַפְשִׁיט עוֹרָהּ, וְשַׁבְנוּ הַבַּיְתָה, וְאֶת צֵידֵנוּ עַל הַיַּחְמוּר דָּחִינוּ לְיוֹם אַחֵר.
"כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי לָכֶם, אֵרַע מְאֹרָע זֶה לְאַחַר זְמַן־מָה. עַתָּה אָשׁוּבָה אֶל סִפּוּרִי בִּדְבַר יְצִיאָתֵנוּ לָצוּד דָּגִים.
לב תַּחְבּוּלוֹת דְּחִיָּה זְקֵנָה
"אַחֲרֵי אֲשֶׁר חֲזִיר־הַסָּמָר נֻצַּח בַּמִּלְחָמָה, טִפַּלְנוּ בִּכְלָבֵינוּ הַפְּצוּעִים, שֶׁחָדְלוּ לִנְבֹּחַ וּבִקְּשׁוּ, כִּי יוֹצִיאוּ אֶת הָעֳקָצִים הָרַבִּים מִלִּסְתוֹתֵיהֶם. אָנוּ עָשִׂינוּ אֶת הַדָּבָר בִּזְהִירוּת רַבָּה עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר, אֲבָל לַמְרוֹת כָּל זֹאת, הָיוּ רָאשֵׁיהֶם שֶׁל כְּלָבֵינוּ הָעֲלוּבִים נְפוּחִים וְיִסּוּרֵיהֶם הָיוּ רַבִּים, כַּנִּרְאֶה.
"הִמְשַׁכְנוּ אֶת דַּרְכֵּנוּ אֶל הַמָּקוֹם שֶׁבָּחַר בּוֹ קוּדְיָ’ה לְדִיּוּג. הוּא תָּלָה אֶת הַחֲזִיר עַל עֵץ, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִמְצֹא אוֹתוֹ בְּשׁוּבֵנוּ. בְּדַעְתּוֹ הָיָה לְהַפְשִׁיט עוֹרוֹ וְלֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרוֹ; לְפִי דְבָרָיו, אֵין בְּשָׂרוֹ נוֹפֵל בְּטַעֲמוֹ מִטַּעַם חֲזִיר בֵּיתִי.
"עַד מְהֵרָה בָּאנוּ אֶל שְׂפַת מִפְרָץ קָטָן, סָמוּךְ לַבְּרֵכָה שֶׁנִּבְרְאָה עַל־יְדֵי שֶׁטַח גָּדוֹל שֶׁל מַיִם עֲמֻקִּים. עֵצִים רַבֵּי־עָלִים הֵטִילוּ צֵל עַל הַחוֹף הַגָּבֹהַּ יוֹתֵר. הַחוֹף הַשֵּׁנִי, הַנָּמוּךְ מְאֹד, הָלַךְ בְּשִׁפּוּעַ וְהָיָה מְכֻסֶּה גִּזְעֵי עֵצִים הַשְּׁקוּעִים לְמֶחֱצָה בַּמָּיִם.
"לֹא הָיָה לָנוּ בִּלְתִּי אִם לְהַשְׁלִיךְ חַכָּתֵנוּ וּלְחַכּוֹת עַד אֲשֶׁר יֵאָחְזוּ הַדָּגִים בָּהּ. דִּבַּרְנוּ זֶה עִם זֶה בְּלַחַשׁ, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַפְחִידָם. מִקֵּץ רְגָעִים אֲחָדִים שֶׁל חִכָּיוֹן רָאִינוּ פֹּה וְשָׁם בְּתוֹךְ הַמַּיִם תְּנוּעָה קַלָּה, אֲשֶׁר יָצְרָה חוּגִים קְטַנִּים וּבְאֶמְצָעָם רָאִינוּ מוֹפִיעוֹת נְקֻדּוֹת שְׁחוֹרוֹת דּוֹמוֹת לְרָאשֵׁי נְחָשִׁים. קוּדְיָ’ה, שֶׁהָיָה בַּעַל־נִסָּיוֹן בְּצֵיד דָּגִים, קָרָא אֵלָיו:> “אָדוֹן, בְּחַיַּי, הַמִּפְרָץ מָלֵא צַבִּים! טוֹבִים לְמַאֲכָל, טוֹבִים מִדָּגִים, מִבָּשָׂר… אֵלֶּה הַצַּבִּים הָרַכִּים”.
"בְּדַבֵּר קוּדְיָ’ה אֶת דְּבָרָיו, קָפַץ אַחַד הַצָּבִּים קָרוֹב אֶל הַמָּקוֹם שֶׁיָּשַׁבְנוּ שָׁם. עַל פִּי צוּרַת רֹאשׁוֹ וְהַשִּׁרְיוֹן שֶׁכִּסָּה אוֹתוֹ, הִכַּרְתִּי כִּי זֶה הוּא מֵאוֹתוֹ הַמִּין, שֶׁבַּעֲלֵי־הַטַּעַם מַעֲרִיכִים אוֹתוֹ מְאֹד לִסְעֻדָּה.
"פָּנִיתִי לִשְׁאֹל אֶת קוּדְיָ’ה, כֵּיצַד צָדִים אוֹתוֹ, וְהִנֵּה רָאִיתִי אֶת הָעֵץ הַצָּף שֶׁל חַכָּתִי שׁוֹקֵעַ וְהִרְגַּשְׁתִּי בְּאֵיזֶה דָּבָר בְּקָצֵהוּ. וּמָה רַב הָיָה תִּמְהוֹנִי בִּרְאוֹתִי, כִּי לָכַדְתִּי צָב וּבְלִי שׁוּם סָפֵק אוֹתוֹ הַצָּב שֶׁרָאִיתִי לִפְנֵי שָׁעָה קַלָּה. הוּא לֹא הָיָה חָזָק בְּיוֹתֵר וְעַד מְהֵרָה הָיָה לְפָנֵינוּ עַל הַיַּבָּשָׁה. קוּדְיָ’ה לְכָדוֹ, פָּשׁוּט, בְּהָפְכוֹ אוֹתוֹ עַל גַּבּוֹ. בַּעֲלֵי־חַיִּים אֵלֶּה הֵם לְהוּטִים אַחֲרֵי כָּל מַה שֶּׁהֵם מוֹצְאִים בְּתוֹךְ הַמַּיִם וְנַרְאֶה לָהֶם מְשֻׁנֶּה.
"כַּעֲבֹר רְגָעִים מְעַטִּים צָד כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ הַרְבֵּה דָּגִים בַּעֲלֵי צוּרָה נָאָה. הִמְשַׁכְנוּ לְפַקֵּחַ עַל חַכּוֹתֵינוּ בְּדוּמִיָּה וְהִנֵּה נִמְשְׁכוּ עֵינֵינוּ עַל־יְדֵי תְּנוּעוֹת שֶׁל בַּעַל־חַיִּים בַּחוֹף הַשֵּׁנִי שֶׁל הַנַּחַל בְּמֶרְחַק כְּמֵאָה צְעָדִים מֵאִתָּנוּ. כֻּלָּנוּ יָדַעְנוּ אֶת הַחַיָּה הַזֹּאת וְהֶנְרִי קָרָא:
" – הַבֶּט־נָא, אַבָּא! דְּחִיָּה!" "עֵינֵינוּ לֹא הִטְעוּ אוֹתָנוּ: גַּבּוֹ הָרָחָב וְהַשָּׁחוֹר שֶׁל בַּעַל־חַיִּים זֶה, פָּנָיו וּפִיו שֶׁל שׁוּעָל, זְנָבוֹ הָאָרֹךְ וְהַשָּׂעִיר, רְצוּעוֹת עוֹרוֹ הַשְּׁחוֹרוֹת וְהַלְּבָנוֹת חֲלִיפוֹת גָּרְמוּ, כִּי נַכִּיר אוֹתוֹ. הִכַּרְנוּהוּ גַם עַל־פִּי רַגְלָיו הַקְּצָרוֹת, אָזְנָיו הַיְּשָׁרוֹת וְהַכְּתָמִים הַשְּׁחוֹרִים וְהַלְּבָנִים שֶׁל פָּנָיו.
"לְמַרְאֵה הַדְּחִיָּה נוֹצְצוּ עֵינָיו שֶׁל קוּדְיָ’ה בִּבְרַק אוֹר. הַכּוּשִׁים בַּאֲמֶרִיקָה מִתְעַנְּגִים מְאֹד עַל צֵיד הַחַיּוֹת הָאֵלֶּה. הֵם אוֹכְלִים אֶת בְּשַׂר הַדְּחִיָּה, אַף כִּי אֵין הוּא יָקָר כָּל־כַּךְ כִּבְשַׂר הָאַיָּל. מַרְאֵה הַחַיָּה הַזֹּאת הֶעֱלָה בְּלִבּוֹ שֶׁל קוּדְיָ’ה זִכְרוֹנוֹת רַבִּים.
"הַדְּחִיָּה לֹא רָאֲתָה אוֹתָנוּ, כִּי רַב הָיָה הַמֶּרְחָק בֵּינֵינוּ. הִיא זָחֲלָה בִּזְהִירוּת לְאֹרֶךְ הַחוֹף, פְּעָמִים שֶׁקָּפְצָה עַל גֶּזַע עֵץ וּפְעָמִים שֶׁעָמְדָה כְּדֵי לְהָצִיץ בַּמָּיִם.
" – הַדְּחִיָּה זוֹ הַזְּקֵנָה אוֹמֶרֶת לָדוּג, רָטַן קוּדְיָ’ה, לְשֵׁם כָּךְ בָּאָה הֲלוֹם.
"בְּעֵינֵינוּ נִרְאָה הַדָּבָר מִן הַנִּמְנָע, כִּי הַדְּחִיָּה תָּבֹא לִלְכֹּד צַבִּים בַּמַּיִם, כִּי עַל כֵּן בְּרִיָּה זוֹ אֵינָהּ יוֹדַעַת לִשְׂחוֹת כְּדָג. אִלּוּ נִסְּתָה לַעֲשׂוֹת כָּךְ לֹא הָיְתָה מַצְלִיחָה. אַךְ לֹא זוֹ הָיְתָה דַרְכָּהּ. סָמוּךְ לִקְצֵה גֶזַע שֶׁל אִילָן שֶׁעָמַד בַּמַּיִם, רָאִינוּ מוֹפִיעִים עַל גַּבֵּי הַשֶּׁטַח רָאשִׁים רַבִּים שֶׁל צַבִּים. הַדְּחִיָּה רָאֲתָה אוֹתָם בְּרֶגַע זֶה כָּמוֹנוּ. הִיא קָרְבָה בַּחֲשָׁאִי אֶל הָאִילָן וְטִפְּסָה עָלָיו בִּזְהִירוּת. אַחֲרֵי־כֵן הֶחְבִּיאָה אֶת רֹאשָׁהּ בֵּין רַגְלֶיהָ הַקַּדְמִיּוֹת, הֶחֱזִירָה זְנָבָהּ לְצַד הַמִּפְרָץ הַקָּטָן וְהִתְחִילָה לָרֶדֶת וּזְנָבָהּ לְפָנִים. הִיא עָשְׂתָה זֹאת לְאַט לְאַט, פְּסִיעָה אַחֲרֵי פְּסִיעָה עַד אֲשֶׁר נָגַע זְנָבָהּ הָאָרֹךְ בִּפְנֵי הַמָּיִם. אָז הֵנִיעָה אֶת זְנָבָהּ מִצַּד אֶל צַד, בְּסוֹבְבָהּ אֶת גּוּפָהּ בְּאֹפֶן כָּזֶה, שֶׁאִי־אֶפְשָׁר הָיָה לְהַבְחִין אֵיזֶה מִין חַיָּה יוֹשֵׁב עַל גֶּזַע הָאִילָן.
"לֹא עָבְרָה שָׁעָה מְרֻבָּה מֵאָז עָמְדָה הַדְּחִיָּה בְּמַצָּב זֶה, וְהִנֵּה אַחַד הַצַּבִּים בְּשׁוּטוֹ קָרוֹב לָהּ, רָאָה אֶת הַדָּבָר הַמִּתְנוֹעֵעַ. קְצָת מִתּוֹךְ סַקְרָנוּת וּקְצָת מִתּוֹךְ תִּקְוָה לִמְצֹא דָבָר הָרָאוּי לַאֲכִילָה נִגַּשׁ הַצָּב מְעַט יוֹתֵר וְתָפַשׂ אֶת קְצֵה הַזָּנָב בְּלִסְתוֹתָיו. אַךְ הִרְגִּישָׁה הַדְּחִיָּה אֶת הַנְּשִׁיכָה וְהִנֵּה בִּתְנוּעָה פִּתְאוֹמִית שֶׁל זְנָבָהּ הֶעֶלְתָה אֶת הַצָּב מִן הַמַּיִם וְזָרְקָה אוֹתוֹ הַרְחֵק עַל שְׂפַת הַנָּחַל. בְּשָׁלשׁ קְפִיצוֹת עָמְדָה לְיַד טַרְפָּהּ, שֶׁהָפְכָה אוֹתוֹ עַל גַּבּוֹ בְּחַרְטֻמָּהּ. וּכְבָר הֵכִינָה עַצְמָהּ לְבַתְּרָהּ עַל פִּי דַרְכָּהּ, וְהִנֵּה בָּא קוּדְיָ’ה וְאַחֲרָיו הַכְּלָבִים, אֲשֶׁר עָבְרוּ אֶת הַנַּחַל מִתּוֹךְ נְבִיחָה רַבָּה מְאֹד.
“אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שַׁבְנוּ אֶל הַדִּיּוּג, אַךְ לֹא לָכַדְנוּ עוֹד צַבִּים. בְּדָגִים לֹא הָיָה מַחֲסוֹר וְאָנוּ צַדְנוּ מֵהֶם כְּאַוַּת נַפְשֵׁנוּ”.
לג מָרִיָּה הַקְּטַנָּה וְהַדְּבוֹרָה
"בְּמֶשֶׁךְ הַחֹרֶף רָאִינוּ אֶת הַבֵּיבָרִים רַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת. בְּפֶרֶק־זְמָן זֶה יוֹשְׁבִים הַבֵּיבָרִים כְּלוּאִים בִּמְאוּרוֹתֵיהֶם לְהִסָּתֵר מִפְּנֵי הַקֹּר, אַךְ אֵין הֵם שְׁרוּיִים בְּמַצָּב שֶׁל תַּרְדֵּמָה, כְּמוֹ שְׁאָר הַחַיּוֹת. הֵם רַק יוֹשְׁבִים בַּיִת וּמְבַלִּים זְמַנָּם בַּאֲכִילָה וְשֵׁנָה. מִזְּמָן לִזְמָן רוֹאִים אֶת הַבּוֹנֶה יוֹצֵא לְהִתְרַחֵץ וּלְטַהֵר עַצְמוֹ, כִּי זֶה הוּא בַּעַל־חַיִּים הַשּׁוֹקֵד מְאֹד עַל חִיצוֹנִיּוּתוֹ.
"הַרְבֵּה שָׁבוּעוֹת הָיָה הַנַּחַל קָפוּא וְהַקֶּרַח הָיָה דֵי חָזָק לָשֵׂאת אוֹתָנוּ. הִשְׁתַּמַּשְׁנוּ בְּמַצָּב זֶה, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת בִּקּוּר בְּאָהֳלֵי הַבֵּיבָרִים, שֶׁעָמְדוּ עַל פְּנֵי הַנַּחַל כְּמוֹ בָּתֵּי־רֵחָיִם. הָאֹהָלִים הָיוּ בְּנוּיִים אֵיתָן כָּל־כָּךְ, עַד כִּי יָכֹלְנוּ לִזְחֹל וְלִקְפֹּץ עֲלֵיהֶם בְּלִי חֲשַׁשׁ לַהֲרֹס אֶת הַגָּג. רֹב הַדְּלָתוֹת הָיוּ מִמַּעַל לַקֶּרַח, בְּאֹפֶן שֶׁהַכְּנִיסָה הָיְתָה תָּמִיד פְּתוּחָה לְדַיָּרִים. וְאוּלָם בְּשָׁעָה שֶׁמִּי שֶׁהוּא דָרַך בְּרַגְלוֹ בְּכֹחַ עַל הַגַּג, אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת בְּעַד הָרְאִי הַשָּׁקוּף שֶׁל הַקֶּרַח אֶת הַבֵּיבָרִים נָסִים לְתוֹךְ הַמָּיִם. לֹא רָאִינוּ אַף אֶחָד מֵהֶם חוֹזֵר. הַדָּבָר הַזֶּה הִפְלִיא אוֹתָנוּ, כִּי יָדֹעַ יָדַעְנוּ, שֶׁמֵּחֲמַת חֹסֶר אַוִּיר אִי־אֶפְשָׁר לָהֶם לִחְיוֹת תַּחַת הַקֶּרַח. אוּלָם הַחַיּוֹת הַנְּבוֹנוֹת הָאֵלֶּה מָצְאוּ לָהֶן תַּחְבּוּלוֹת לְהִמָּלֵט מִן הַסַּכָּנָה לְהִטָּבֵעַ בַּמָּיִם.
"בְּאַחַד הַמְּקוֹמוֹת שֶׁל הַנַּחַל הָיָה לָהֶם סֶכֶר, שֶׁהִתְרוֹמֵם בְּגֹבַהּ דַּי הָגוּן מִמַּעַל לַמָּיִם. בַּסֶּכֶר הַזֶּה עָשׂוּ חוֹרִים גְּדוֹלִים, שֶׁהַכְּנִיסָה לָהֶם הָיְתָה עֲשׂוּיָה בְּאֹפֶן שֶׁהַמַּיִם לֹא יָכְלוּ לִקְפֹּא. כָּל פַּעַם שֶׁהַבֵּיבָרִים נִטְרְדוּ מִמְּנוּחָתָם מִתּוֹךְ פַּחַד עָזְבוּ בְּחִפָּזוֹן אֶת מְעוֹנוֹתֵיהֶם וּבָאוּ לְבַקֵּשׁ מִפְלָט בַּחוֹרִים הָאֵלֶּה, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ יְכֹלִים מִזְּמָן לִזְמָן לַעֲלוֹת עַל פְּנֵי הַמַּיִם וְלִשְׁאֹף אַוִּיר לָבֶטַח.
"הַקֶּרַח שֶׁל הַנַּחַל הָיָה חָלָק מְאֹד וְזֶה עוֹרֵר בְּלִבֵּנוּ אֶת הָרַעֲיוֹן לְהַחֲלִיק עַל גַּבּוֹ. פְרַנְק וְהֶנְרִי הָיוּ חוֹבְבִים גְּדוֹלִים שֶׁל אֳמָנוּת זוֹ, וְגַם אֲנִי עַצְמִי הִשְׁתַּתַּפְתִּי בְּתַעֲנוּג זֶה שֶׁל בָּנָי. קוּדְיָ’ה תִּקֵּן לָנוּ שְׁלשָׁה זוּגוֹת סַנְדַּלֵי־קֶרַח, שֶׁקָּשַׁרְנוּ אוֹתָם יָפֶה לְרַגְלֵינוּ בִּרְצוּעוֹת שֶׁל עוֹר אַיָּלָה. אַחֲרֵי כֵן הָיִינוּ מַחֲלִיקִים עַל גַּבֵּי הַנַּחַל מִסָּבִיב לַסֻּכּוֹת שֶׁל הַבֵּיבָרִים, בְּלִי סָפֵק לְתִמְהוֹנָם שֶׁל בַּעֲלֵי־הַחַיִּים הָאֵלֶּה, שֶׁהֵצִיצוּ אֵלֵינוּ מִבַּעַד לַקֶּרַח.
"הַשַּׁעֲשׁוּעִים הָאֵלֶּה הוֹעִילוּ לָנוּ לְבַלּוֹת בַּנְּעִימִים חֹרֶף זֶה שֶׁלֹּא הָיָה אָרֹךְ. עַד מְהֵרָה בָּא הָאָבִיב, וְקוּדְיָ’ה הִתְחִיל לַחֲרֹשׁ אֶת שָׂדֵנוּ בְּמַחֲרֶשֶׁת־הָעֵץ שֶׁלּוֹ וְאָנוּ זָרַעְנוּ אֶת הַדָּגָן. הָיָה לָנוּ סִכּוּי נָאֶה לֶאֱסֹף מִקֵּץ שִׁשָּׁה שָׁבוּעוֹת יְבוּל הָגוּן. לֹא שָׁכַחְנוּ גַם אֶת מְאַת הַגַּרְעִינִים שֶׁל חִטָּה וְזָרַעְנוּ אוֹתָם בִּזְהִירוּת בְּפִנָּה קְטַנָּה אַחַת לְבָד. גַּם מָרִיָּה תִּקְּנָה לָהּ גִנָּה שֶׁלָּהּ וְזָרְעָה בָּהּ תַּפּוּחֵי־אֲדָמָה וּשְׁאָר צְמָחִים שֶׁגִּלְּתָה בָּעֵמֶק.
"מְקוֹמוֹת הַמַּעַר בָּעֵמֶק הָיוּ עֲטוּפִים אָז פְּרָחִים נֶהְדָּרִים מְאֹד. הָיִינוּ עוֹרְכִים לְעִתִּים קְרוֹבוֹת טִיּוּלִים לַמְּקוֹמוֹת הַמְצֻיָּנִים בְּיוֹתֵר שֶׁל נַחֲלָתֵנוּ הַקְּטַנָּה הַטִּיּוּלִים הָאֵלֶּה הָיוּ מוֹסִיפִים לָנוּ תָּמִיד יְדִיעוֹת חֲדָשׁוֹת. סְפָרִים לֹא הָיוּ לָנוּ, אַךְ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ מִסָּבִיב לָנוּ שִׁמְּשׁוּ לָנוּ תְּמוּנוֹת וְצִיּוּרִים לְשִׁעוּרֵינוּ בְּתוֹרַת הַטֶּבַע.
"בְּאַחַד הַיָּמִים נָטִינוּ מִן הַדֶּרֶךְ בְּרוּצֵנוּ בְּאֶחָד מֵעִקּוּלֵי הַיָּעַר. הַדָּבָר הָיָה בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל הָאָבִיב. יָשַׁבְנוּ לָנוּחַ בְּמָקוֹם שֶׁל מַעַר, הַמֻּקָּף עֲצֵי־מַגְנוֹלְיָה זְקוּפִים. סָמוּךְ לָנוּ הָיָה שִׂיחַ עָבֶה שֶׁל פְּרָחִים גְּדוֹלִים כְּחֻלִים. פְרַנְק אָחַז בְּיָדָהּ שֶׁל מָרִיָּה הַקְּטַנָּה וְהָלַךְ עִמָּהּ אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא לִקְטֹף צְרוֹר פְּרָחִים לְהָבִיא לְאִמּוֹ. פִּתְאֹם הוֹצִיאָה הַקְּטַנָּה קוֹל זְעָקָה וְהִתְחִילָה לִבְכּוֹת בְּכָל כֹּחָהּ. הִיא שָׂמָה יָדָהּ עַל אַחַד הַפְּרָחִים, שֶׁבּוֹ נִמְצְאָה דְבוֹרָה, וְהָרֶמֶשׂ, שֶׁזָּעַם עַל אֲשֶׁר הִטְרִידוּ אוֹתוֹ מֵעֲבוֹדָתוֹ, נִקַּם בַּיַּלְדָּה, בַּהֲטִילוֹ בָּהּ אֶת עֻקְצוֹ.
"בְּמֶשֶׁךְ הַסְּתָו לֹא נָתְנוּ לָנוּ טִרְדוֹתֵינוּ לַעֲשׂוֹת הַרְבֵּה הִסְתַּכְּלֻיּוֹת, וּבִימֵי הַחֹרֶף, כַּמּוּבָן, לֹא יָכֹלְנוּ לְגַלּוֹת אֶת הַדְּבוֹרִים: הֵן בָּאוּ זֶה עַתָּה עִם הַפְּרָחִים.
"בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ דְּבוֹרִים יִמָּצֵא גַּם דְּבָשׁ. הַמִּלָּה דְבַשׁ צִלְצְלָה כְּקוֹל קֶסֶם בְּאָזְנֵי הָעֵדָה הַקְּטַנָּה שֶׁלָּנוּ. הַדְּבוֹרִים וְהַדְּבַשׁ נַעֲשׂוּ הַנּוֹשֵׂא הַיָּחִיד שֶׁל שִׂיחָתֵנוּ. בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה רְגָעִים לֹא יָצָא מִפִּינוּ אַף דִּבּוּר אֶחָד שֶׁלֹּא נִשְׁמַע בּוֹ רֶמֶז לַדְּבוֹרִים, לַכַּוָּרוֹת, לַצְּמָחִים הַחֲבִיבִים עֲלֵיהֶן, לַצַּיִד, לַדְּבָשׁ.
"אָנוּ הִתְפַּשַּׁטְנוּ בֵּין הַפְּרָחִים, כְּדֵי לִרְאוֹת וּלְהִוָּכֵחַ, אִם אָמְנָם הָיְתָה זוֹ דְבוֹרָה וְלֹא צִרְעָה רָעָה כָּל־שֶׁהִיא, שֶׁעָקְצָה אֶת מָרִיָּה הַקְּטַנָּה שֶׁלָּנוּ.
"עַד מְהֵרָה שָׁמַעְנוּ אֶת הֶנְרִי קוֹרֵא: “דְּבוֹרָה! דְּבוֹרָה!” וְכִמְעַט בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע קָרָא גַם פְרַנְק: "עוֹד אֶחָת!
הִנֵּה!"
" – הָא! הָא! – קָרָא גַם קוּדְיָ’ה – הִנֵּה עוֹד אַחַת… גְּדוֹלָה! עֲמוּסָה כְּשׁוֹר!"
"וַדַּאי יֵשׁ כַּוֶּרֶת בַּמָּקוֹם הַקָּרוֹב אֶל הָעֵמֶק.
"עַתָּה אֵין לָנוּ אֶלָּא לִמְצֹא אוֹתָהּ. הִיא בְּלִי סָפֵק בְּאַחַת הַנְּקָרוֹת שֶׁל עֵץ; אַךְ כֵּיצַד יֵשׁ לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ? כָּל הָעֵצִים מַרְאֶה אֶחָד לָהֶם וְקָשֶׁה הָיָה מְאֹד לְהַבְחִין בְּתוֹךְ אַלְפֵי הָעֵצִים שֶׁל הַיַּעַר, אֵיזֶה מֵהֶם מְשַׁמֵּשׁ כַּוֶּרֶת לַדְּבוֹרִים.
"לְאָשְׁרנוּ, הָיָה לָנוּ בְּחֶבְרָתֵנוּ צַיָּד גָּדוֹל שֶׁל דְּבוֹרִים: זֶה הָיָה קוּדְיָ’ה הַמְפֹאָר. בִּזְמַן שֶׁהָיָה שׁוֹכֵן בַּיְּעָרוֹת שֶׁל וִירְגִ’ינְיָה הַנָּאָה שֶׁלּוֹ, הִפִּיל לָאָרֶץ מִסְפָּר רַב שֶׁל עֵצִים, כְּדֵי לִרְדּוֹת מֵהֶם אֶת הַדְּבַשׁ, כִּי יְדִידֵנוּ זֶה אָהַב אֶת הַדְּבַשׁ כְּדֹב: וְעַל־כֵּן לֹא הָיָה שָׁרוּי בִּמְבוּכָה כָּמוֹנוּ.
"וְיַעַן כִּי הַיּוֹם כְּבָר רַד, דָּחִינוּ אֶת צֵידֵנוּ לְיוֹם הַמָּחָר בַּבֹּקֶר.
לד צַיִד גָּדוֹל שֶׁל דְּבוֹרִים
"יוֹם חַם וּמַזְהִיר הָיָה נוֹחַ לְמִפְעָלֵנוּ. אַחֲרֵי פַּת־שַׁחֲרִית יָצָאנוּ אֶל מַעַר הַיַּעַר, כֻּלָּנוּ שְׂמֵחִים לִקְרַאת הַתַּעֲנוּג הַצָּפוּי לָנוּ. הֶנְרִי שָׁמַע רַבּוֹת עַל צַיָּדֵי הַדְּבוֹרִים וְהוּא הִשְׁתּוֹקֵק מְאֹד לִרְאוֹת אוֹתָם בַּעֲבוֹדָתָם. הָעֵצִים לְמִשְׁכַּן הַדְּבוֹרִים אֵינָם נִבְדָּלִים בִּמְאוּמָה מִכָּל שְׁאָר הָעֵצִים, וְהַחוֹר הַמְשַׁמֵּשׁ כְּנִיסָה לִרְמָשִׂים נִמְצָא כְּרָגִיל בְּגֹבַהּ רַב, עַד כִּי מִלְּמַטָּה אִי־אֶפְשָׁר לְהַבְחִין בּוֹ. כְּדֵי לְגַלּוֹת אַחַת מִן הַכַּוָּרוֹת הָאֵלֶּה, יֵשׁ צֹרֶךְ לִבְדֹּק בְּעִיּוּן אֶת הַקְּלִפָּה הַמַּקִּיפָה אֶת הַפֶּתַח, שֶׁהִיא נְטוּלַת־צֶבַע, מִשּׁוּם שֶׁהַדְּבוֹרִים עוֹמְדוֹת עָלֶיהָ לָנוּחַ בְּרַגְלֵיהֶן הַלַּחוֹת. אוּלָם יָכֹל אָדָם לָרוּץ זְמָן רַב בַּיַּעַר עַד אֲשֶׁר יְגַלֶּה אֶחָד מִן הָאִילָנוֹת הָאֵלֶּה. הַצַּיָּד הָאֲמִתִּי שֶׁל דְּבוֹרִים אֵינוֹ סוֹמֵךְ עַל הַמִּקְרֶה, אֶלָּא עַל חֲרִיצוּתוֹ. הוּא מְבַקֵּשׁ אֶת הַנְּחִיל שֶׁל דְּבוֹרִים וּבָטוּחַ הוּא, כִּי מָצֹא יִמְצָאֶנּוּ. בְּדֶרֶךְ כְּלָל מְקִימוֹת הַדְּבוֹרִים אֶת כַּוְרוֹתֵיהֶן בְּקֵרוּב מָקוֹם לְמַעַר שֶׁל יַעַר, מִפְּנֵי שֶׁהַפְּרָחִים אֵינָם מְצוּיִים בִּמְקוֹם עֵצִים עֲבֻתִּים, אֲשֶׁר קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ לֹא תַּחְדֹּרְנָה שָׁמָּה.
"הַהֲכָנוֹת שֶׁהֶנְרִי עָזַר לְקוּדְיָ’ה לַעֲשׂוֹת הָיוּ פְּשׁוּטוֹת מְאֹד: כּוֹס, שֶׁעַל פִּי נֵס הִצַּלְנוּ אוֹתָהּ בְּאַרְגָּזֵנוּ הַגָּדוֹל, סֵפֶל מָלֵא שֶׁל עֵץ־הַתִּדְהָר וַאֲגֻדַּת שֵׂעַר לָבָן, שֶׁלֻּקַּח מֵעוֹרוֹ שֶׁל שָׁפָן.
“מַה הוּא אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת בְּכָל אֵלֶּה?” – חָשַׁב הֶנְרִי. גַּם כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ לֹא יָדַע יוֹתֵר מִמֶּנּוּ. סוֹף־סוֹף הִגַּעְנוּ עַד מַעֲרֵי הַיָּעַר. נִכְנַסְנוּ אֶל הָרָחָב בְּיוֹתֵר וְשָׁם עָמַדְנוּ מִלֶּכֶת. אֶת פּוֹמְפּוֹ סוּסֵנוּ קָשַׁרְנוּ אֶל כְּלוֹנָס, וְאָנוּ הָלַכְנוּ אַחֲרֵי קוּדְיָ’ה וְעֵינֵינוּ מַבִּיטוֹת אֶל כָּל תְּנוּעוֹתָיו הַקַּלּוֹת שֶׁבְּקַלּוֹת. הֶנְרִי הִתְבּוֹנֵן אֵלָיו בְּשֶׁבַע עֵינַיִם, עַד כֹּה חָשַׁשׁ, שֶׁמָּא יֵעָלֵם מִמֶּנּוּ פְּרָט קָטָן שֶׁל הַפְּעֻלָּה. הוּא הִסְתַּכֵּל, כְּאִלּוּ עוֹמֵד הוּא וְרוֹאֶה מַעֲשֵׂה־קְסָמִים וּמְבַקֵּשׁ לִתְפֹּשׂ אֶת הַסּוֹד שֶׁל הַלְּהָטִים. קוּדְיָ’ה הֵכִין אֶת עֲבוֹדָתוֹ מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה וְהוּא כֻּלּוֹ מָלֵא גָאוֹן עַל הַחֲשִׁיבוּת שֶׁנָּחַל בְּחָכְמָתוֹ וְעַל זֶה שֶׁהַכֹּל מִתְעַנְיְנִים בּוֹ בְּרֶגַע זֶה.
"צַיַּד הַדְּבוֹרִים שֶׁלָּנוּ בָּחַר לוֹ גֶזֶר עֵץ בְּאַחַת הַפִּנּוֹת שֶׁל מַעַר־הַיַּעַר. בְּסַכִּינוֹ הֵסִיר חֵלֶק קָטָן שֶׁל הַקְּלִפָּה, כְּדֵי לַעֲשׂוֹתוֹ יָשָׁר וְחָלָק. מְרֻבָּע בְּגֹדֶל אֶצְבָּעוֹת אֲחָדוֹת, מְלֻטָּשׁ וּמְהֻקְצָע, הִסְפִּיק לוֹ לְמַטָּרָתוֹ. עַל גֶּזֶר הָעֵץ הַמְתֻקָּן יָצַק קְצָת עָסִיס, שֶׁעָשָׂה עִגּוּל בְּגֹדֶל שֶׁל מַטְבֵּעַ קָטָן; אַחֲרֵי־כֵן לָקַח אֶת הַכּוֹס שֶׁל זְכוּכִית וְנִגֵּב אוֹתָהּ בִּכְנַף מְעִילוֹ עַד אֲשֶׁר הָיְתָה שְׁקוּפָה כְּיַהֲלֹם, וְאָז יָצָא לְבַקֵּשׁ דְּבוֹרָה, שֶׁאָגְרָה דְּבַשׁ בֵּין הַפְּרָחִים.
"קוּדְיָ’ה גִלָּה עַד מְהֵרָה דְבוֹרָה אַחַת בְּזֵר אַחַד הַפְּרָחִים. הוּא קָרֵב אֵלֶיהָ אַט־אַט, הָפַךְ אֶת הַכּוֹס בִּזְרִיזוּת רַבָּה, כְּדֵי לִכְלֹא בָּהּ אֶת הַפֶּרַח עִם הַדְּבוֹרָה, שָׂם לְמַעְלָה אַחַת מִיָּדָיו הָעֲטוּפָה בִּכְסָיָה שֶׁל עוֹר אַיָּלָה. בְּהַפְרִידוֹ אַחֲרֵי־כֵן אֶת הַפֶּרַח מֵעַל גִּבְעוֹלוֹ, דָּחַף אוֹתוֹ עִם הָרֶמֶשׂ לְצַד גֶּזֶר הָעֵץ. "בַּחֲרִיצוּת הוֹצִיא אֶת הַפֶּרַח מִתּוֹךְ הַכּוֹס וְהַדְּבוֹרָה נִשְׁאֲרָה שְׁבוּיָה, בְּזַמְזְמָהּ בְּתַחְתִּית הַכּוֹס. קוּדְיָ’ה הֶחֱלִיק אֶת הַכּוֹס עַל פְּנֵי גֶזֶר הָעֵץ, כְּדֵי לְכַסּוֹת עַל הֶעָסִיס.
"הַדְּבוֹרָה, שֶׁנִּבְהֲלָה מִפְּנֵי שִׁבְיָהּ, פָּרְחָה שָׁעָה קַלָּה מוּל מַעֲלֵה הַכּוֹס, בְּבַקְּשָׁהּ, כַּנִּרְאֶה, מוֹצָא. בְּתוֹךְ סִבּוּבֶיהָ נָגְעוּ כְּנָפֶיהָ בַּמְּחִיצָה הָעֶלְיוֹנָה וְהִיא נָפְלָה עַל הֶעָסִיס. לֹא רַב הָיָה הֶעָסִיס עַד כְּדֵי לְעַכְּבָהּ, אוּלָם אַךְ טָעֲמָה מִמֶּנּוּ וְהִיא שָׁכְחָה כַּנִּרְאֶה כִּי שְׁבוּיָה הִיא, וּבְטָבְלָהּ חַרְטֻמָּהּ בַּנּוֹזֵל הַמָּתוֹק הִתְחִילָה לִשְׁתּוֹת בִּרְעַבְתָּנוּת.
"קוּדְיָ’ה נָתַן לָהּ לְהִתְעַנֵּג עַל הַמִּשְׁתֶּה כְּאַוַּת נַפְשָׁהּ, אַחֲרֵי־כֵן מָשַׁךְ אוֹתָהּ בִּשְׂפַת הַכּוֹס וְנִתֵּק אוֹתָהּ מֵעַל הַלְּגִימָה. הוּא חָלַץ אֶת כְּסָיוֹתָיו וְלָקַח אֶת הַבְּרִיָּה הַקְּטַנָּה בְּנַחַת בֵּין הַבֹּהֶן וְהָאֶצְבַּע. הַדְּבוֹרָה הָיְתָה כְּשִׁכּוֹרָה מִן הַמִּשְׁתֶּה, וְקוּדְיָ’ה יָכֹל הָיָה לַעֲשׂוֹת בָּהּ כִּרְצוֹנוֹ. הוּא הָפַךְ אוֹתָהּ עַל גַּבָּהּ וְהִכְנִיס בֵּין רַגְלֶיהָ שְׂעָרוֹת אֲחָדוֹת שֶׁל שָׁפָן לָבָן, שֶׁדָּבְקוּ יָפֶה בִּהְיוֹתָן עֲמוּסוֹת עָסִיס. הַשַּׂעֲרָה שֶׁהָיְתָה קַלָּה עַד מְאֹד, נֶהֶדְקָה יָפֶה לְגוּפוֹ שֶׁל הָרֶמֶשׂ וְעָשְׂתָה אוֹתוֹ יוֹתֵר נִרְאֶה לָעַיִן בְּלִי הַכְבֵּד בְּכָל־זֹאת עַל תְּנוּעוֹת כְּנָפָיו. קוּדְיָ’ה הוֹכִיחַ, עַד כַּמָּה רַבָּה עֲדִינוּתוֹ בְּמַגָּעוֹ וּמַשָּׂאוֹ עִם הָרֶמֶשׂ הַחַלָּשׁ. וְכַאֲשֶׁר לֹא רָצָה לִפְגֹעַ בְּמִי שֶׁהוּא, הָיוּ אֶצְבְּעוֹתָיו הַגַּסּוֹת עֲנֻגּוֹת כְּאֶצְבָּעוֹת שֶׁל עַלְמָה עֲדִינָה.
"נִגְמְרוּ כָּל הַהֲכָנוֹת, שָׂם קוּדְיָ’ה אֶת הַדְּבוֹרָה עַל גֶּזַע שֶׁל עֵץ.> "הַבְּרִיָּה הַקְּטַנָּה הִשְׁתּוֹמְמָה מְאֹד עַל הַכִּבּוּד הַמּוּזָר שֶׁקִּבְּלָה. הִיא עָמְדָה רְגָעִים אֲחָדִים בְּלִי תְּנוּעָה עַל הָעֵץ, אַךְ קֶרֶן חַמָּה שֶׁל שֶׁמֶשׁ מִהֲרָה וְעוֹרְרָה אוֹתָהּ מֵחוּשֶׁיהָ שֶׁנִּרְדְּמוּ. הִיא הִכִּירָה, כִּי בַּת־חוֹרִין הִיא עוֹד פַּעַם, הֵנִיעָה אֶת כְּנָפֶיהָ הַשְּׁקוּפוֹת וְעָפָה פִּתְאֹם בָּאַוִּיר. תְּחִלָּה הִתְרוֹמְמָה בְּרוּם שֶׁל שְׁלשִׁים אוֹ אַרְבָּעִים רֶגֶל, וְאַחֲרֵי־כֵן הִתְחִילָה לְחוּג חוּג, וְקַל הָיָה לָנוּ לִרְאוֹת אוֹתָהּ, בְּהַבִּיטֵנוּ אֶל הַשְּׂעָרוֹת הַלְּבָנוֹת הַדַּקּוֹת, הַקְּשׁוּרוֹת אֶל רַגְלֶיהָ.
"אַחֲרֵי אֲשֶׁר חָגָה כַּמָּה חוּגִים בָּאַוִּיר, שָׂמָה הַדְּבוֹרָה פָּנֶיהָ אֶל הַיָּעַר. הִבַּטְנוּ אַחֲרֶיהָ בְּעֵינֵינוּ זְמָן רַב עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר, אַךְ הַנְּקֻדָּה הַקְּטַנָּה וְהַלְּבָנָה הָלְכָה וְהִתְרַחֲקָה כֹּה חִישׁ, עַד כִּי מְהֵרָה לֹא בָּחֲנוּ עֵינֵינוּ כְּלוּם. הִכַּרְנוּ כִּי הִיא עָפָה בְּקַו יָשָׁר וְהוֹרְתָה אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל הַכַּוֶּרֶת.
"קוּדְיָ’ה יָדַע עַתָּה, כִּי הַדְּבוֹרָה אֵין לָהּ כִּי אִם לָעוּף בְּקַו יָשָׁר, כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל מִשְׁכָּנָהּ. בְּיָדוֹ הָיָה אֵפוֹא אַחַד הַצִּיּוּנִים הַנְּחוּצִים לְתַגְלִיתוֹ: הַכִּוּוּן שֶׁל עֵץ הַדְּבַשׁ מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר בּוֹ עוֹמְדוֹת רַגְלֵינוּ.
"קוּדְיָ’ה עָשָׂה בְּסַכִּינוֹ סִמָּן עַל גֶּזֶר הָעֵץ, שֶׁמִּשָּׁם יָצְאָה הַדְּבוֹרָה, כְּדֵי לִזְכֹּר אֶת מְעוּפָהּ.
"נִרְאֶה הָיָה, כִּי אֵין הוּא דּוֹאֵג כְּלוּם. הוּא בָּחַר גֶּזַע עֵץ אַחֵר בְּמֶרְחָק מָאתַיִם רֶגֶל בְּעֵרֶךְ מִן הָעֵץ הָרִאשׁוֹן, הֵסִיר אֶת הַקְּלִפָּה בְּאוֹתָהּ דֶּרֶךְ וְיָצַק עָלָיו עָסִיס, כַּאֲשֶׁר כְּבָר עָשָׂה פָּעַם. הוּא צָד עוֹד דְּבוֹרָה, שָׂם אוֹתָהּ בְּתוֹךְ הַכּוֹס, הִשְׁקָה אוֹתָהּ מֹתֶק, קָשַׁר בְּבִטְנָה אֲגֻדָּה שֶׁל שְׂעָרוֹת לְבָנוֹת וְאַחֲרֵי־כֵן נָתַן לָהּ לָעוּף. לְתִמְהוֹנֵנוּ, הִיא שָׂמָה פָּנֶיהָ בְּכִוּוּן אַחֵר לְגַמְרֵי מִן הַדְּבוֹרָה הָרִאשׁוֹנָה.
" – זֶה לֹא רָע, אָמַר קוּדְיָ’ה, בִּמְקוֹם עֵץ אֶחָד שֶׁל דְּבוֹרִים יֵשׁ לָנוּ שְׁנָיִם.
"הוּא רָשַׁם אֶת הַכִּוּוּן שֶׁל הַדְּבוֹרָה הַשְּׁנִיָּה, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה עִם הָרִאשׁוֹנָה.
"אַחֲרֵי־כֵן, בְּלִי הַחֲלֵף אֶת גֶּזֶר הָעֵץ, צָד דְּבוֹרָה שְׁלִישִׁית, שֶׁעָשָׂה לָהּ כֵּן, וְהִיא שָׂמָה פָּנֶיהָ לְדֶרֶךְ חֲדָשָׁה, הַשּׁוֹנָה מִן הַשְּׁתַּיִם הַקּוֹדְמוֹת.
" – טַב! טַב! אָדוֹן – קָרָא – הָעֵמֶק הַזֶּה מָלֵא דְבַשׁ: שְׁלשָׁה עֵצִים בִּמְקוֹם הָאֶחָד.
"וְהוּא עָשָׂה סִמָּן חָדָשׁ עַל הָעֵץ. "הוּא צָד דְּבוֹרָה רְבִיעִית וְחָזַר עַל אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה הַקּוֹדֵם. דְּבוֹרָה זוֹ הָיְתָה בְּלִי סָפֵק בַּת אוֹתָהּ הַכַּוֶּרֶת שֶׁל הַדְּבוֹרָה הָרִאשׁוֹנָה, כִּי רָאֹה רָאִינוּ אוֹתָהּ עָפָה אֶל מוּל אוֹתָהּ הַנְּקֻדָּה בַּיָּעַר. הַכִּוּוּן צֻיַּן יָפֶה. בְּשָׁעָה זוֹ דַי לָנוּ לְטַפֵּל בַּקֵּן שֶׁהוֹרוּ לָנוּ הָרִאשׁוֹנָה וְהָרְבִיעִית.
"אָנוּ הִסְפַּקְנוּ לְהָבִין אֶת מַעֲשָׂיו שֶׁל מְשָׁרְתֵנוּ וּבְיָדֵנוּ הָיָה לַעֲזֹר לוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ. הַמָּקוֹם הַמְּדֻיָּק שֶׁבּוֹ נִמְצָא עֵץ־הַדְּבַשׁ נִקְבָּע עַל־יְדֵי חִבּוּר שְׁנֵי הַקַּוִּים שֶׁצִּיְּנוּ הַדְּבוֹרִים מִסְפַּר 1 וּמִסְפַּר 4. עָלֵינוּ הָיָה לִמְצֹא אֶת הָעֵץ הָרָם. שְׁנַיִם מֵאִתָּנוּ יָשְׁבוּ כָּל אִישׁ בְּאַחַת מִנְּקֻדּוֹת־הַמּוֹצָא שֶׁל שְׁתֵּי הַדְּבוֹרִים, בְּעוֹד אֲשֶׁר הַשְּׁלִישִׁי הָלַךְ בְּכִוּוּן שֶׁהוֹרָה מְעוּף הַדְּבוֹרָה. מִשֶּׁיִּמָּצֵא הַשְּׁלִישִׁי בְּבַת־אֶחָת בִּשְׁנֵי הַקַּוִּים שֶׁצֻּיְּנוּ, יִקְרְאוּ לִי שְׁנֵי חֲבֵרָיו לַעֲמֹד, וְהַנְּקֻדָּה הַמְבֻקָּשָׁהּ נִמְצָאָה.
"קוּדְיָ’ה שָׂם אֶת אַחַד הַנְּעָרִים, אֶת הֶנְרִי, בַּתַּחֲנָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַדְּבוֹרִים. הוּא לָקַח אֶת גַּרְזִנּוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְהָלַךְ בַּכִּוּוּן שֶׁל הַקַּו שֶׁצִּיֵּן עַל גֶּזַע הָעֵץ בִּמְבוֹא הַיָּעַר. שָׁם רָאָה עֵץ וְעָשָׂה בּוֹ חֲתָךְ, אַחֲרֵי־כֵן עֵץ שֵׁנִי הַרְחֵק יוֹתֵר קְצָת, אַחֲרֵי־כֵן עֵץ שְׁלִישִׁי וְכֵן הָלְאָה. אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָלַךְ בְּכִוּוּן זֶה זְמַן־מָה שָׁב אֵלֵינוּ וּבִקֵּשׁ אֶת פְרַנְק לָשֶׁבֶת אַף הוּא בִּנְקֻדַּת־הַמּוֹצָא שֶׁל הַדְּבוֹרָה הָרְבִיעִית. הוּא הִתְנַהֵל, עַל פִּי הוֹרָאַת הַמָּעוֹף שֶׁל הָרֶמֶשׂ, בַּדֶּרֶךְ אֶל הַיַּעַר וְעָשָׂה חֲתָך בָּעֵץ הָרִאשׁוֹן שֶׁפָּגַשׁ. אַחֲרֵי־כֵן עָשָׂה כְּמַעֲשֵׂהוּ הַקּוֹדֵם וְגַרְזִנּוֹ הִשְׁמִיעַ שׁוּב אֶת קוֹלוֹ בְּסִבְכֵי הַיָּעַר. אָנוּ נִצְטָרַפְנוּ אֵלָיו, כִּי יְשִׁיבָתֵנוּ בְּמַעַר־הַיַּעַר לֹא הָיְתָה נְחוּצָה עוֹד לִפְעֻלּוֹתָיו.
"בְּמֶרְחַק מָאתַיִם צַעַד בְּעֵרֶךְ מִגְּבוּל הַמַּעַר הִתְקָרְבוּ שְׁנֵי הַקַּוִּים בְּאֹפֶן נִכָּר. שָׁם הָיוּ אִילָנוֹת גְּדוֹלִים רַבִּים. עַל־יְדֵי אִינְסְטִינְקְט, אָמַר לוֹ קוּדְיָ’ה לְעַצְמוֹ, כִּי אֶחָד מִן הָעֵצִים הָאֵלֶּה הוּא שֶׁמְּשַׁמֵּשׁ כַּוֶּרֶת לַדְּבוֹרִים. הוּא הִנִּיחַ אֶת גַּרְזִנּוֹ וְנָשָׂא עֵינָיו אֶל רָאשֵׁי הָעֵצִים. כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ עָזַר לוֹ בְּחִפּוּשׂוֹ וְהִתְאַמֵּץ לְגַלּוֹת אֶת הַדְּבוֹרִים, שֶׁבְּלִי כָּל סָפֵק הָיוּ עָפוֹת בֵּין הָעֲנָפִים הָרָמִים.
"מִקֵּץ רְגָעִים מְעַטִּים הוֹצִיא קוּדְיָ’ה קוֹל קְרִיאָה מְמֻשָּׁכָה וּמַבִּיעָה שִׂמְחָה. הַצַּיִד בָּא לְסוֹפוֹ: הוּא מָצָא אֶת הָעֵץ עִם הַדְּבוֹרִים.
"הַקֵּן, יוֹתֵר נָכוֹן הַמָּבוֹא שֶׁהוֹבִיל אֶל הַקֵּן, נִמְצָא בְּרֹאשׁ שִׁקְמָה גְדוֹלָה. יָכֹלְנוּ לְהַבְחִין אֶת הַקְּלִפָּה שֶׁסָּר צִבְעָהּ עַל־יְדֵי רַגְלֵי הַדְּבוֹרִים, גַּם אֶת הַבְּרִיּוֹת הַקְּטַנּוֹת עַצְמָן, שֶׁעָפוּ הֵנָּה וָהֵנָּה. זֶה הָיָה אִילָן בַּעַל הֶקֵּף גָּדוֹל וּבוֹ נִקְרָה, שֶׁיְּכוֹלָה לְהָכִיל בֶּן אָדָם בְּתוֹכָהּ. בָּרוּר, כִּי הַכַּוֶּרֶת עֲשׂוּיָה בְּתוֹךְ הַנִּקְרָה הַזֹּאת.
"וְיַעַן כִּי הַיּוֹם כְּבָר רַד, הֶחֱלַטְנוּ לְחַכּוֹת בְּהַשָּׂגַת הַדְּבַשׁ הַנִּכְסָף עַד מָחָר.
לה הַגַּנָּב שֶׁל הַדְּבַשׁ
"לֹא דָבָר קָשֶׁה הוּא לִכְרֹת עֵץ וּלְגָזְרוֹ; דַּי הוּא לָאָדָם לָקַחַת גַּרְזֶן טוֹב וְלִהְיוֹת בַּעַל־יָדַיִם חֲזָקוֹת. אוּלָם לִכְבֹּשׁ אֶת הַדְּבַשׁ מִשִּׁבְעָה אוֹ שְׁמוֹנָה אֲלָפִים דְּבוֹרִים מְזֻיָּנוֹת בָּעֳקָצִים נוֹרָאִים יֵשׁ בָּזֶה קְשִׁי לֹא מָצוּי. גָּפְרִית לֹא הָיְתָה בְּיָדֵנוּ, וְגַם אִלּוּ הָיְתָה, הֲלֹא הָעֵץ גָּבוֹהַּ מְאֹד וְלֹא נוּכַל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ.
"אוּלָם קוּדְיָ’ה יָדַע תַּחְבּוּלָה לְהַרְדִּים אֶת הַדְּבוֹרִים וְלִטּוֹל מֵהֶן אֶת דִּבְשָׁן בְּלִי סַכָּנָה. עַל־פִּי פְּקֻדָּתִי הוּכְנוּ שְׁנֵי זוּגוֹת שֶׁל כְּסָיוֹת מֵעוֹר אַיָּלָה. הַכְּסָיוֹת הָאֵלֶּה הָיוּ לָהֶן רַק אֲגֻדָּל וּמָקוֹם לְכָל שְׁאָר הָאֶצְבָּעוֹת. מִשְּׁנֵי הַזּוּגוֹת הָאֶחָד נוֹעַד לְקוּדְיָ’ה, וְהַשֵּׁנִי לִי אָנִי. רַק אָנוּ לְבַדֵּנוּ הָיִינוּ צְרִיכִים לַעֲסֹק בִּרְדִיַּת הַדְּבַשׁ, בְּעוֹד אֲשֶׁר עַל יֶתֶר בְּנֵי הַחֲבוּרָה הָיָה לַעֲמֹד מִן הַצַּד.
"מִלְּבַד הַכְּסָיוֹת שֶׁלָּנוּ לָקַחְנוּ מַסְווֹת מֵעוֹר שֶׁל יַחְמוּר, שֶׁקְּשַׁרְנוּם בִּרְצוֹעוֹֹת. נוֹסְפוּ עַל זֶה מְעִילֵנוּ הֶעָבִים מֵעוֹר אַיָּלָה, וַאֲנִי שׁוֹאֵל אֶתְכֶם, הַאִם הָיָה לָנוּ לְפַחֵד מִכָּל הַדְּבוֹרִים שֶׁבָּעוֹלָם?
"הֵבֵאנוּ גַרְזֶן לִכְרֹת בּוֹ אֶת הָעֵץ וְכֵלִים רַבִּים לֶאֱסֹף בָּהֶם אֶת הַדְּבָשׁ.
"בְּבוֹאֵנוּ אֶל מַעַר־הַיַּעַר פִּתַּחְנוּ אֶת פּוֹמְפּוֹ סוּסֵנוּ וְקָשַׁרְנוּ אוֹתוֹ אֶל כְּלוֹנָס, כַּאֲשֶׁר עָשִׂינוּ אֶתְמוֹל. לֹא חָפַצְנוּ לְהוֹלִיכוֹ קָרוֹב יוֹתֵר, מִפַּחַד פֶּן יַעֲלֶה עַל דַּעְתָּן שֶׁל הַדְּבוֹרִים הַזּוֹעֲמוֹת לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּסּוּס הַמִּסְכֵּן. לָקַחְנוּ אֶת כָּל הַמַּכְשִׁירִים וְשַׂמְנוּ פָּנֵינוּ אֶל הָעֵץ, וְכַעֲבֹר רְגָעִים מְעַטִּים הִגַּעְנוּ עַד רַגְלָיו.
"בַּהֲרִימֵנוּ רֹאשׁ רָאִינוּ, כִּי בֵּין הַדְּבוֹרִים שׂוֹרֶרֶת תְּנוּעָה רַבָּה. הֵן הִסְתּוֹבְבוּ לַאֲלָפִים מִסָּבִיב לְפִתְחָן, נִכְנְסוּ וְיָצְאוּ בֶּהָמוֹן. הַשֶּׁקֶט בָּאַוִּיר נָתַן לְהַבְחִין בְּקוֹל זִמְזוּמָן.
" – רְאֵה נָא, אָדוֹן, אָמַר קוּדְיָ’ה, אַחֲרֵי הִתְבּוֹנְנוֹ רְגָעִים אֲחָדִים, יָכֹל אָדָם לְהַגִּיד, כִּי דְבוֹרִים אֵלּוּ נִפְחֲדוּ מִפְּנֵי “אוֹיֵב”.
"אוּלָם שׁוּם בַּעַל־חַיִּים לֹא נִרְאָה סָמוּךְ לְחוֹרָן. אַף אֵין בְּרִיָּה, שֶׁיֵּשׁ לָהּ עוֹר כֹּה קָשֶׁה, שֶׁתּוּכַל לַעֲמֹד בִּפְנֵי עֻקְצָהּ שֶׁל דְּבוֹרָה. הַפֶּתַח לֹא הָיָה לוֹ יוֹתֵר מִשָּׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת בַּקֹּטֶר, וּבָרִי הוּא, כִּי לֹא סְנָאִי, לֹא נְמִיָּה, לֹא סֵרְחוֹן לֹא יָעֵזּוּ לִתְחֹב שָׁם אֶת חָטְמָם.
"הַיּוֹם הָיָה חַם מְאֹד, וְיֵשׁ לְשַׁעֵר, כִּי הַחֹם הַגָּדוֹל הִכְרִיחַ אֶת הַדְּבוֹרִים לָצֵאת מֵחוֹרָן. וְיַעַן כִּי בֵּאוּר טוֹב מִזֶּה לֹא הָיָה לָנוּ, הִסְתַּפַּקְנוּ בּוֹ, וְאָנוּ נִגַּשְׁנוּ לִכְרֹת אֶת הַשִּׁקְמָה.
"קוּדְיָ’ה הִתְחִיל בָּעֲבוֹדָה, וְעַד מְהֵרָה עָפוּ כְּפִיסִים לְבָנִים מִן הַשִּׁקְמָה אֶל כָּל עֵבֶר תַּחַת הַמַּכּוֹת הַמְּהִירוֹת שֶׁל הַגַּרְזֶן. "אַךְ הִכָּה כִּתְרֵיסָר מַכּוֹת, וְהִנֵּה נִבְהַלְנוּ לִשְׁמֹעַ קוֹל שֶׁהָיָה דוֹמֶה לְהֶמְיָה וּלְנַחֲרָה יַחַד שֶׁל בַּעַל חַיִּים.
"קוּדְיָ’ה עָמַד פִּתְאֹם; הִבַּטְנוּ אֶל כָּל צַד בְּעֵינֵי מְבוּכָה, שֶׁבָּהֶן הִתְעָרְבוּ רִגְשֵׁי תִּמָּהוֹן וָפָחַד. אוֹמֵר אֲנִי פָּחַד, כִּי בַּקּוֹל הַזֶּה הָיָה מִן הַמַּפְחִיד וְשֶׁלֹּא יָכֹל לָצֵאת בִּלְתִּי אִם מֵחַיָּה טוֹרֶפֶת. הֵיכָן הִיא? שָׁלַחְנוּ מֶבָּטֵי חֲרָדָה מִסָּבִיב, אַךְ לֹא רָאִינוּ מְאוּמָה בְּסִבְכֵי הַיָּעַר.
"הַקּוֹל הַנּוֹרָא נִשְׁמַע שׁוּב לְאָזְנֵינוּ. נִדְמָה לָנוּ, כִּי עוֹלֶה הוּא מִן הָאֲדָמָה! לֹא… הוּא יָצָא וּבָא מִן הָעֵץ.
" – אֵל בַּשָּׁמַיִם! – קָרָא קוּדְיָ’ה – זֶה הוּא דֹב!… אָדוֹן רוֹף, אַנָא מַכִּיר הֶמְיָתוֹ!
" – דֹּב – אָמַרְתִּי, נִרְעָד כֻּלִּי לָרַעֲיוֹן הַזֶּה – דֹּב בְּתוֹךְ עֵץ עִם דְּבַשׁ! רַחְמָנָא יַצִּילֵנּוּ!..
"וְאָנֹכִי הֵאַצְתִּי בְּאִשְׁתִּי וִילָדַי לַעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם. הֶנְרִי וּפְרַנְק עָמְדוּ עַל דַּעְתָּם לְהִשָּׁאֵר עִם רוֹבֵיהֶם וְאָנֹכִי לֹא יָכֹלְתִּי לְהַרְחִיקָם. סוֹף־סוֹף עָלָה בְּיָדִי לְשַׁדְּלָם, כִּי אַל לָהֶם לַעֲזֹב אֶת הָאֵם וְהַיְלָדִים,
לְמַעַן הָגֵן עֲלֵיהֶם בְּמִקְרֶה אִם הַחַיָּה תִּתְקֹף אוֹתָם.
"בָּרוּר הָיָה לָעַיִן, כִּי הַדֹּב נִכְנַס לְתוֹךְ הָעֵץ וְזוֹ הִיא הֵסִּבָּה שֶׁגָּרְמָה לְזַעֲזוּעַ הַדְּבוֹרִים. הַגַּרְזֶן שֶׁל קוּדְיָ’ה הִטְרִיד אוֹתוֹ וְהוּא עָמַד לָרֶדֶת מֵעַל הָעֵץ.
"תָּפַשְׂתִּי אֶת רוֹבִי, בְּעוֹד אֲשֶׁר קוּדְיָ’ה אָחַז בְּגַרְזִנּוֹ. הִתְקַנְתִּי אֶת נִשְׁקִי וְנָכוֹן הָיִיתִי לִירוֹת בָּרֶגַע אֲשֶׁר הַדֹּב יַרְאֶה אֶת רֹאשׁוֹ. אוּלָם בִּמְקוֹם רֹאשׁ הַחַיָּה, מָה רַב הָיָה תִּמְהוֹנֵנוּ לִרְאוֹת גּוּשׁ חֲסַר־צוּרָה שֶׁל שֵׂעָר שָׁחוֹר וְסָמִיךְ. זֶה הָיָה הַגַּב וְהָאָחוֹר שֶׁל הַחַיָּה, אֲשֶׁר יָרְדָה מִצִּדָּהּ הָאֲחוֹרִי. "לֹא שָׁהִינוּ לִבְדֹּק אוֹתָהּ. אַךְ נִגְלוּ צַלְעוֹתֶיהָ וְאָנֹכִי יָרִיתִי תֵּכֶף וּבוֹ־בַזְּמָן חִלֵּק לוֹ קוּדְיָ’ה מַכָּה עֲצוּמָה בְּגַרְזִנּוֹ. הַמַּכָּה הַזֹּאת הָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַחַיָּה וְכַךְ גַּם חָשַׁבְנוּ. אוּלָם לְתִמְהוֹנֵנוּ, נֶעֶלְמָה הַחַיָּה וְתֵכֶף שָׁבָה וְעָלְתָה עַל הָעֵץ.
"מַה הִיא אוֹמֶרֶת לַעֲשׂוֹת? הַאֻמְנָם תּוּכַל לָשׁוּב לְתוֹךְ הַנִּקְרָה וְלָרֶדֶת שׁוּב וְרֹאשָׁהּ רִאשׁוֹנָה?
"בְּרֶגַע זֶה רָאוּ עֵינֵינוּ אֶת שְׁנֵי הַמְּעִילִים הָרְחָבִים מֵעוֹר שֶׁל אַיָּלָה, שֶׁהָיוּ פְּרוּשִׂים עַל הָאָרֶץ. אִם נִכְרֹך אוֹתָם יָפֶה וְהָיוּ לַחֲבִילָה גְדוֹלָה כְּדֵי לִסְתֹּם בָּהּ אֶת חוֹר הָעֵץ. הִשְׁלַכְתִּי לָאָרֶץ אֶת רוֹבִי וְלָקַחְתִּי אֶת שְׁנֵי הַמְּעִילִים. קוּדְיָ’ה בָּא לְעֶזְרָתִי. בִּרְגָעִים מְעַטִּים עָשִׂינוּ מֵהֶם חֲבִילָה, שֶׁנִּכְנְסָה יָפֶה־יָפֶה לְתוֹךְ הַחוֹר וְסָתְמָה אוֹתוֹ הֵיטֵב.
"בִּשְׁעַת הַמַּעֲשֶׂה רָאִינוּ דָם מְטַפְטֵף מֵעַל הַבְּגָדִים. הַדֹּב הָיָה פָּצוּעַ. אִי־אֶפְשָׁר הָיָה לְשַׁעַר שֶׁיַּטְרִידֶנּוּ זְמַן־מָה, וּבְעוֹד אֲשֶׁר הָאֶחָד שָׁמַר עַל הַבְּגָדִים, הֵבִיא הַשֵּׁנִי אֲבָנִים כְּבֵדוֹת, שֶׁאָסַפְנוּ לַעֲרֵמָה כְּדֵי לְחַזֵּק אֶת הַכֹּל.
"אַחֲרֵי־כֵן עָשִׂינוּ סִבּוּב שֶׁל הָעֵץ, בָּדַקְנוּ אֶת הַגֶּזַע, כְּדֵי לְהִוָּכֵחַ, כִּי אֵין שׁוּם פֶּתַח, שֶׁיּוּכַל לְשַׁמֵּשׁ מוֹצָא לַדֹּב, כְּדֵי לָרֶדֶת אֵלֵינוּ.
"חָשַׁבְתִּי כִּי מָרִיָּה וְהַיְלָדִים יִדְאֲגוּ לָנוּ מֵרָחוֹק. הָלַכְתִּי לְעֵבֶר הַמַּעַר, כְּדֵי לְסַפֵּר לָהֶם אֶת דְּבַר הַצְלָחָתֵנוּ. הַיְלָדִים פִּזְּזוּ וְרָקְדוּ מִשִּׂמְחָה, וּבַאֲשֶׁר כִּי לֹא הָיְתָה עוֹד שׁוּם סַכָּנָה, חָזְרוּ הַכֹּל אֶל רֶגֶל הָעֵץ.
"הָיִינוּ יְכֹלִים עַתָּה לְהִמָּלֵט, אִלּוּ לֹא הָיָה לָנוּ לְפַחֵד מְאֹד מִפְּנֵי חַיָּה רָעָה כָּזוֹ. מוּטָב הָיָה לָנוּ לְהֵחָלֵץ מִמֶּנָּה. בַּתְּחִלָּה חָשַׁבְתִּי, כִּי זֶה הוּא דֹב אָפוֹר, וְהָרַעְיוֹן הַזֶּה מִלֵּא אֶת לִבִּי אֵימָה וָפָחַד, כִּי יָדַעְתִּי שֶׁאִי־אֶפְשָׁר לְהָמִית חַיָּה מֵעֵין זוֹ בִּירִיָּה אֶחָת. וּבְכָל זֹאת, אַחֲרֵי מַחְשָׁבָה בַּדָּבָר, הִכַּרְתִּי בְּטָעוּתִי: הַדֹּב הָאָפוֹר אֵינוֹ מְטַפֵּס עַל עֵצִים. זֶה הוּא אֵפוֹא דֹּב שָׁחוֹר, שֶׁכָּלָאנוּ אוֹתוֹ בַּשֶּׁבִי.
"אַךְ כֵּיצַד נִפְגַּע בּוֹ? הֲיֶשׁ לָנוּ לְהַשְׁאִירוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁהָיָה וּלְחַכּוֹת עַד אֲשֶׁר יָמוּת בָּרָעָב? וַדַּאי שֶׁלֹּא, כִּי אָכֹל יֹאכַל אֶת כָּל אוֹצַר הַדְּבַשׁ, אִם הַדָּבָר הַזֶּה לֹא נַעֲשָׂה כְּבָר.
"קָרוֹב לְשַׁעֵר, כִּי יֵרֵד וְיַעֲשֶׂה נִסָּיוֹן לִדְחֹף אֶת הַבְּגָדִים בְּחַרְטֻמּוֹ. לֹא יָכֹלְנוּ לֵאמֹר שׁוּם דָּבָר בְּוַדָּאוּת, כִּי לֹא שָׁמַעְנוּ עוֹד הֶמְיָה. הַדֹּב הָיָה חוֹלֶה מְאֹד אוֹ נִפְחָד מְאֹד, כְּדֵי לְהַשְׁמִיעַ קוֹל. הֶחֱלַטְנוּ לִנְקֹב חוֹר קָטָן בְּתוֹךְ הָעֵץ, כְּדֵי לְנַסּוֹת וְלִפְגֹעַ בּוֹ בְּכַדּוּר. בְּמֶשֶׁךְ רְגָעִים אֲחָדִים נַעֲשָׂה הַחוֹר וְאֶפְשָׁר הָיָה לָנוּ לִרְאוֹת בְּתוֹךְ חֲלַל הָעֵץ. הַחַיָּה לֹא הוֹפִיעָה; הִיא הָיְתָה עוֹד בַּמַּעֲלֶה. הַדֶּרֶךְ, שֶׁבָּהּ קִבַּלְנוּ אֶת פָּנֶיהָ, הֵסִירָה, כַּנִּרְאֶה, אֶת הַחֵשֶׁק מִלִּבָּהּ לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הַכָּרָה רַבָּה.
" – נַעֲלֶה עָשָׁן לַחַיָּה! – קָרָא קוּדְיָ’ה – זֶה יַכְרִיחַ אוֹתָהּ לָרֶדֶת.
"זוֹ הָיְתָה תַּחְבּוּלָה טוֹבָה; אַךְ כֵּיצַד לְהוֹצִיאָהּ לַפֹּעַל? יֵשׁ לְמַלֵּא עָלִים יְבֵשִׁים וְחָצִיר יָבֵשׁ אֶת הַחוֹר שֶׁנָּקַב קוּדְיָ’ה וּלְהַבְעִיר בָּהֶם אֵשׁ. אֶת בְּגָדֵינוּ הוֹצֵאנוּ וְשַׂמְנוּ בִּמְקוֹמָם אֲבָנִים. כַּאֲשֶׁר הִתְלַקְּחָה הָאֵשׁ, סָתַמְנוּ אֶת הַחוֹר לְהַפְרִיעַ אֶת הֶעָשָׁן מִצֵּאת.
"לֹא עָבְרוּ רְגָעִים רַבִּים וְעֵינֵינוּ רָאוּ, כִּי הַדָּבָר עָלָה יָפֶה. רְצוּעַת עָשָׁן כְּחַלְחַל יָצְאָה מִתּוֹךְ הַנְּחִיל שֶׁל דְּבוֹרִים וְהָרְמָשִׂים הַנִּבְהָלִים הָאֵלֶּה יָצְאוּ בֶּהָמוֹן מִמְּקוֹם מִקְלָטָם. תַּחְבּוּלָה זוֹ לֹא עָלְתָה קֹדֶם עַל לִבֵּנוּ, לוּלֵא־כֵן, לֹא הָיָה צֹרֶךְ לָנוּ בְּמַסְווֹת וּבִכְסָיוֹת.
"עַד מְהֵרָה הִשְׁמִיעַ גַּם הַדֹּב קוֹלוֹ. שָׁמַעְנוּ אֶת הֶמְיָתוֹ וְאֶנְקָתוֹ בַּחֵלֶק הָעֶלְיוֹן שֶׁל הָעֵץ. בְּכָל רֶגַע הוֹצִיא קוֹל עָמוּם כְּנַחֲרַת קְצַר־נְשִׁימָה. אַחֲרֵי־כֵן הִשְׁמִיעַ אֲנָקוֹת מְקֻטָּעוֹת, הוֹצִיא שְׁאָגָה נוֹרָאָה וְנָדַם. רֶגַע אַחֲרֵי־כֵן שָׁמַעְנוּ חֲבָטָה עֲצוּמָה. זֶה הָיָה הַדֹּב שֶׁהִתְגַּלְגֵּל וְנָפַל מִלְמַעְלָה לְמָטָּה.
"הִטִּינוּ אֹזֶן לְהַקְשִׁיב רְגָעִים אֲחָדִים. שׁוּם דָּבָר לֹא זָז, שׁוּם קוֹל לֹא נִשְׁמָע. הִרְחַקְנוּ אֶת הֶחָצִיר שֶׁסָּתַם אֶת הַחוֹר. עַב־עֲנַן עָשָׁן פָּרַץ מִשָּׁם. הַדֹּב הָיָה מֵת. שׁוּם בְּרִיָּה לֹא הָיְתָה יְכֹלָה לִחְיוֹת בְּאַוִּירָה כָּזוֹ. הִכְנַסְתִּי אֶת קַת הָרוֹבֶה שֶׁלִּי לְתוֹךְ הַחוֹר וְהִרְגַּשְׁתִּי אֶת הַגּוּף הַשָּׂעִיר שֶׁל הַחַיָּה בְּלִי רוּחַ חַיִּים. הִרְחַקְנוּ אֶת הָאֲבָנִים וְהוֹצֵאנוּ אֶת הַחַיָּה אֶל הַחוּץ. קוּדְיָ’ה חִלֵּק לָהּ עַל רֹאשָׁהּ מַכָּה עַזָּה בְּגַרְזִנּוֹ. שְׂעַר־עוֹרוֹ הָאָרֹךְ וְהַסָּמִיךְ הָיָה מָלֵא דְבוֹרִים מֵתוֹת שֶׁנֶּחֶנְקוּ מִן הֶעָשָׁן וְנָפְלוּ מִקִּנֵי הַכַּוֶּרֶת.
"אָז הִתְבּוֹנַנּוּ וְרָאִינוּ, כִּי הָעֵץ בּוֹעֵר כֻּלּוֹ בָּאֵשׁ.
"לֵב הַקְּלִפָּה הַיְבֵשָׁה הִתְלַקֵּח, כַּאֲשֶׁר הֵסַרְנוּ אֶת סְתִימַת הַחוֹר מִבִּפְנִים וְהָאֵשׁ הִתְפַּשְּׁטָה בָּעֹז. אָנוּ עוֹמְדִים אֵפוֹא בִּפְנֵי אָבְדַּן הַדְּבַשׁ שֶׁכָּל־כַּךְ עָמַלְנוּ וְשָׁאַפְנוּ אֵלָיו.
"כֵּיצַד לְהַצִּילוֹ? לֹא הָיְתָה בִּלְתִּי אִם תַּחְבּוּלָה אַחַת: לְגַדֵּעַ אֶת הָעֵץ חִישׁ עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר וְלִכְרֹת אוֹתוֹ בֵּין מְקוֹם הָאֵשׁ וּבֵין מְקוֹם הַכַּוֶּרֶת שֶׁל הַדְּבוֹרִים.
"אוּלָם הַאִם יַסְפִּיק לָנוּ הַזְּמָן? הָאֵשׁ עוֹלָה מַהֵר וְעוֹזֵר לָהּ הָרוּחַ שֶׁקָּם.
"שַׁבְנוּ וְסָתַמְנוּ אֶת הַחוֹר, וְקוּדְיָ’ה נִגַּשׁ לָעֲבוֹדָה, בְּהַכּוֹתוֹ בְּגַרְזִנּוֹ עַל הָעֵץ מַכּוֹת נֶאֱמֶנוֹת. הַכְּפִיסִים עָפוּ מִכָּל עֵבֶר.
"לָאַחֲרוֹנָה הִתְחִיל הָעֵץ לַחֲרֹק; כֻּלָּנוּ סַרְנוּ הַצִּדָּה, מִלְּבַד קוּדְיָ’ה, אֲשֶׁר יָדַע מֵאֵיזֶה צַד עוֹמֵד הָעֵץ לִנְפֹּל וְלֹא פָּחַד לִהְיוֹת לְמִרְמָס.
"חְרְרְרְרַק!… חְרְרְרְרַק!… – הִשְׁמִיעָה הַשִּׁקְמָה הַגְּדוֹלָה, אַחַר נָפְלָה בְּרַעַשׁ גָּדוֹל וְכִסְּתָה אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲנָפֶיהָ.
"אַךְ נָגְעָה בָּאֲדָמָה וְקוּדְיָ’ה הִתְקִיף אוֹתָהּ מִצַּד שֵׁנִי, כְּאִלּוּ הָיָה לוֹ עֵסֶק עִם מִפְלֶצֶת עֲנָקִית, שֶׁרָצָה לִכְרֹת אֶת רֹאשָׁהּ מֵעָלֶיהָ.> "עַד מְהֵרָה הִפְרִיד אֶת הֶחָלָל, שֶׁהֵכִיל אֶת חַלּוֹת הַדְּבַשׁ, וּלְנַחַת רוּחֵנוּ רָאִינוּ, כִּי הָאֵשׁ לֹא נָגְעָה לְרָעָה בְּכָל הַחֵלֶק הַזֶּה. הַחֵלֶק הָיָה נוֹדֵף מִמֶּנּוּ קְצָת עָשָׁן, אַךְ הַדְּבוֹרִים עֲזָבוּהוּ כֻּלּוֹ, עַד כִּי לֹא הָיָה צֹרֶךְ לָנוּ לֹא בְּמַסְווֹת וְלֹא בִּכְסָיוֹת כְּדֵי לִרְדּוֹת אֶת הַדְּבָשׁ. הַדֹּב אָמְנָם הִקְדִּימָנוּ, אוּלָם אָנוּ לֹא נָתַנּוּ לוֹ זְמָן לֶאֱכֹל דְּבַשׁ לָשׂבַע וְהוּא זָלַל רַק חַלַּת־דְּבַשׁ אַחַת אוֹ שְׁתָּיִם.
“הֶעֱמַסְנוּ אֶת הַדֹּב עַל הַקָּרוֹן, כִּי רַגְלָיו וְעוֹרוֹ אֵין לְזַלְזֵל בָּהֶם; אַחֲרֵי־כֵן עָזַבְנוּ אֶת הַשִּׁקְמָה הָעַתִּיקָה הַבּוֹעֶרֶת בָּאֵשׁ וְשַׂמְנוּ פָּנֵינוּ אֶל הַדֶּרֶךְ הַמּוֹבִילָה הַבָּיְתָה”.
לו מִלְחֶמֶת אַיָּלוֹת
"הַמַּטָּרָה הָעִקָּרִית, שֶׁהָיְתָה לְנֶגֶד עֵינֵינוּ עוֹד לֹא הֻשָּׂגָה. מִלְּבַד עֲדַת תַּרְנְגוֹלֵי־הַבָּר שֶׁלָּנוּ, אַף אַחַת מִן הַחַיּוֹת שֶׁאָסַפְנוּ לְתוֹךְ בֵּיתֵנוּ לֹא יָכְלָה לַעֲזֹר לְקִיּוּמֵנוּ.
"בְּאַחַד הַיָּמִים, כַּאֲשֶׁר יָצָאתִי עִם הֶנְרִי לְבַקֵּשׁ וְלָצוּד אַיָּלָה, הֶחֱלַטְנוּ לִשְׁלֹחַ אֶת כְּלָבֵינוּ לִרְדֹּף אַחֲרֵי עָפְרָה רִאשׁוֹנָה שֶׁנִּרְאֶה וְלִלְכֹּד אוֹתָהּ חַיָּה. לְשֵׁם כָּךְ חָסַמְנוּ אֶת פִּי הַכְּלָבִים, כְּדֵי לִמְנֹעַ אוֹתָם מִנְּשֹׁךְ אֶת הָעָפְרָה אַחֲרֵי אֲשֶׁר יִרְדְּפוּ וְיַשִּׂיגוּ אוֹתָהּ. הָלַכְנוּ אֶל חֵלֶק הָעֵמֶק, שֶׁלְּפִי הַשְׁעָרָתֵנוּ שָׁם מִשְׁכַּן הַחַיּוֹת שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים. כְּדֵי שֶׁלֹּא נֵרָאֶה לְפֶתַע־פִּתְאֹם בָּרֶגַע שֶׁאַיָּלָה תֵּצֵא מִסִּבְכֵי הָעֵצִים, צָעַדְנוּ בַּחֲשָׁאי וְאַט־אַט עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר לְאֹרֶךְ הַחֹרְשָׁה, חָקַרְנוּ אֶת הַיַּעַר וְהִקְשַׁבְנוּ לְכָל אִוְשָׁה קַלָּה. סוֹף־סוֹף הִגַּעְנוּ עַד קְצֵה מַעַר קָטָן: בְּדַעְתֵּנוּ, כִּי זֶה הוּא מְעוֹנָן הָרָגִיל שֶׁל הָאַיָּלוֹת, הִכְפַּלְנוּ אֶת זְהִירוּתֵנוּ, בְּאָחֳזֵנוּ אֶת כְּלָבֵינוּ בִּרְצוּעָה. פִּתְאֹם נִשְׁמַע לְאָזְנֵינוּ קוֹל מוּזָר, שֶׁעָלָה וּבָא מִן הַיַּעַר. דּוֹמֶה הָיָה, כְּאִלּוּ חַיּוֹת רַבּוֹת חָבְטוּ בְּרַגְלֵיהֶן אֶת הַקַּרְקַע בְּשֶׁצֶף־קֶצֶף; וּבְמָקוֹם זֶה שֶׁל רְקִיעַת הָרַגְלַיִם, הִבְחַנּוּ הִתְנַגְּשׁוּת שֶׁל הַרְבֵּה גּוּפִים קָשִׁים, שֶׁפָּגְעוּ זֶה בָּזֶה, כְּאִלּוּ חֲצִי תְּרֵיסַר שֶׁל בְּנֵי־אָדָם שִׂחֲקוּ בְּמַקֵּל. עִם כָּל רֶגַע שָׁמַעְנוּ צְלִיל מוּזָר, קָצָר וּפְרָאִי, כְּצָהֳלַת סוּס.
" – מַה זֶּה אֶפְשָׁר לִהְיוֹת, אַבָּא? – שָׁאַל הֶנְרִי. " – אֵין לִי שׁוּם מֻשָּׂג – עָנִיתִי.
" – אֵלֶּה הֵן חַיּוֹת, וּמִסְפָּרָן וַדַּאי רַב, כְּדֵי לְהָקִים שָׁאוֹן גָּדוֹל כָּזֶה… אַךְ, אַבָּא, כְּלוּם אֵין אָזְנְךָ בּוֹחֶנֶת קוֹל אַיָּלָה?
" – אוּלַי כֵּן הוּא. גַּם אֶפְשָׁר שֶׁזֶּה הוּא עֵדֶר שֶׁל יַחְמוּרִים. אוּלָם אֵין אֲנִי מֵבִין, מַה יְכוֹלָה לִהְיוֹת הַסִּבָּה שֶׁל הָרַעַשׁ הַזֶּה.
" – אוּלַי הָתְקְפוּ עַל־יְדֵי חַיָּה רָעָה!… פַּנְתֵּר אוֹ דֹב?
" – כִּי אָז לֹא הָיוּ נִשְׁאָרוֹת פֹּה וְהָיוּ מְבַקְּשׁוֹת לְהִמָּלֵט מֵאוֹיְבִים כָּאֵלֶּה. הַיַּחְמוּר וְהַצְּבִי סוֹמְכִים יוֹתֵר עַל כֹּחַ רַגְלֵיהֶם מְאֲשֶׁר עַל כֹּחַ קַרְנֵיהֶם, כְּדֵי לְהִנָּצֵל מִן הַדֻּבִּים וּמִן הַפַּנְתֵּרִים. לֹא, לֹא זוֹ הַסִּבָּה: הָבָה נִקְרַב קְצָת וְנִרְאֶה מָה הַדָּבָר הַזֶּה.
"צָעַדְנוּ בִּזְהִירוּת וְהִתְאַמַּצְנוּ שֶׁלֹּא לִדְרֹךְ עַל עָלִים יְבֵשִׁים וְלֹא לִשְׁבֹּר עֲנָפִים בְּדַרְכֵּנוּ. עַד מְהֵרָה עָמַדְנוּ מֵאֲחוֹרֵי חֹרְשָׁה עֲבֻתָּה וְיָכֹלְנוּ לְהִתְבּוֹנֵן וְלִרְאוֹת מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה בְּתוֹךְ הַיַּעַר וּמֵהֵיכָן בָּא זֶה הַקּוֹל הַמּוּזָר.
"בְּתוֹךְ הַיַּעַר הָיוּ שִׁשָּׁה אַיָּלִים גְּדוֹלִים אֲדֻמִּים; אֵלֶּה הָיוּ זְכָרִים, כְּפִי שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לְהַכִּיר עַל־פִּי קַרְנֵיהֶם הַגְּדוֹלוֹת וְהָעֲנֵפוֹת. הֵם עָמְדוּ בְּמִלְחָמָה אֲיֻמָּה; פְּעָמִים שְׁנַיִם כְּנֶגֶד שְׁנַיִם, פַּעַם בִּשְׁלֹשָׁה אוֹ בְּאַרְבָּעָה, וּפַעַם מִלְחֶמֶת כֻּלָּם יָחַד. לִפְעָמִים הָיוּ נִפְרָדִים, רָצִים מֶרְחַק־מָה וְשָׁבִים פִּתְאֹם לַקְּרָב, לְנַגֵּחַ זֶה אֶת זֶה בְּשֶׁצֶף־קֶצֶף. הֵם בָּעֲטוּ זֶה בָּזֶה בְּרַגְלֵיהֶם הַקַּדְמִיּוֹת, נָגְחוּ נְגִיחוֹת מְהִירוֹת בְּקַרְנֵיהֶם מִתּוֹךְ כֹּחַ רַב כָּזֶה, עַד כִּי נִקְרַע הָעוֹר וְהַשֵּׂעָר עָף בַּאֲנִיצִים.
"זֶה הָיָה מַחֲזֶה לוֹקֵחַ־לֵב לִרְאוֹת אֶת הַחַיּוֹת הַנֶּהְדָּרוֹת הָאֵלֶּה עוֹרְכוֹת קְרָב עַז כָּזֶה וְאָנוּ הִסְתַּכַּלְנוּ בָּהֶן בְּדוּמִיָּה.
"הֵן עָמְדוּ מִחוּץ לִמְטַחֲוֵי רוֹבֵינוּ. אָנוּ עָמַדְנוּ דוּמָם. פְּעָמִים שֶׁהִפְסִיקוּ אֶת הַבְּעִיטוֹת וְהַנְּגִיחוֹת וּשְׁנֵי הַיְרִיבִים הִתְגּוֹלְלוּ עַל פְּנֵי הָעֵשֶׂב, אַךְ כַּעֲבֹר רֶגַע הִתְעוֹדְדוּ וְקָמוּ וְנִלְחֲמוּ בְּיֶתֶר־עֹז.
"בְּיִחוּד לֹא גָרַעְנוּ עַיִן מִשְּׁנֵי לוֹחֲמִים, גְּדוֹלִים יוֹתֵר וּזְקֵנִים יוֹתֵר מִן הַשְּׁאָר, כְּפִי שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לָנוּ לְהַבְחִין עַל־פִּי הַסִּמָּנִים בְּקַרְנֵיהֶם. שׁוּם אַיָּל אַחֵר לֹא קָרַב, כַּנִּרְאֶה, לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה עִמָּהֶם, וְסוֹף־סוֹף נִבְדְּלוּ וְנִלְחֲמוּ זֶה בָּזֶה לְבָד. אַחֲרֵי בְּעִיטוֹת אֲחָדוֹת הִתְרַחֲקוּ בְּהֶסְכֵּם כֻּלָּם וְעָמְדוּ בְּמֶרְחָק עֶשְׂרִים צַעַד בְּעֵרֶךְ. אָז פָּשְׁטוּ צַוָּארָם לְפָנִים וְהִתְנַפְּלוּ זֶה עַל זֶה, רֹאשׁ כְּנֶגֶד רֹאשׁ, כִּשְׁנֵי אֵילֵי־צֹאן. חֲבִיטַת קַרְנֵיהֶם הִשְׁמִיעָה קוֹל כָּזֶה, עַד כִּי אָנוּ, הֶנְרִי וְאָנֹכִי, חָשַׁשְׁנוּ, כִּי תִּשָּׁבַרְנָה, אַךְ לֹא כֵן הָיָה. הֵם נִלְחֲמוּ רְגָעִים אֲחָדִים, אַחֲרֵי־כֵן פָּסְקוּ פִּתְאֹם, זֶה כְּנֶגֶד זֶה, כְּאִלּוּ עַל־פִּי הֶסְכֵּם בְּלִי מִלִּים, כְּדֵי לִשְׁאֹף רוּחַ. הֵם נִשְׁאֲרוּ כַּךְ בְּלִי זִיעַ, אַחֲרֵי־כֵן פָּתְחוּ שׁוּב בְּמִלְחָמָה. הֵם פָּסְקוּ עוֹד וְלֹא חָדְלוּ לִנְגֹּעַ זֶה בִּפְנֵי זֶה, נְחִירֵיהֶם הַבּוֹעֲרִים נִרְאוּ סְמוּכִים זֶה לָזֶה. דֶּרֶךְ מִלְחַמְתָּם לֹא הָיָה דוֹמֶה כְּלָל לָזֶה שֶׁל הַשְּׁאָר. הַלָּלוּ הִנֵּה הָלְכוּ וְקָרְבוּ אֵלֵינוּ וְאָנוּ הֲכִינוֹנוּ עַצְמֵנוּ לְקַדֵּם פְּנֵיהֶם. עַד מְהֵרָה הָיוּ קְרוֹבִים אֵלֵינוּ. אָז בָּחַרְנוּ אִישׁ אִישׁ אֶת שֶׁלּוֹ
וְיָרִינוּ בִּזְמָן אֶחָד. לְקוֹל הַיְרִיָּה הַכְּפוּלָה נָפַל אֶחָד מִן הָאַיָּלִים הַצְּעִירִים, וְיֶתֶר הַשְּׁלשָׁה, בִּרְאוֹתָם אֶת הָאוֹיֵב הַמְשֻׁתָּף לְכֻלָּם, הִפְסִיקוּ תֵּכֶף אֶת הָרִיב וְנָסוּ בִּקְפִיצָה כְּחֵץ מִקָּשֶׁת. אַחֲרֵי אֲשֶׁר יָרִינוּ, רַצְנוּ, הֶנְרִי וְאָנֹכִי, אֶל הַחַיָּה שֶׁבְּנִי הִפִּיל אוֹתָהּ, וּבְחָשְׁבֵנוּ כִּי הִיא רַק נִפְצְעָה, פִּתַּחְנוּ אֶת כְּלָבֵינוּ בָּהּ בַּשָּׁעָה שֶׁעָמַדְנוּ לְהַבִּיט עַל תּוֹצְאַת פְּעֻלָּתֵנוּ. מָה רַב הָיָה תִּמְהוֹנֵנוּ לִרְאוֹת אֶת שְׁנֵי הָאַיָּלִים הַזְּקֵנִים עוֹמְדִים עוֹד בַּמַּעַר וּמִתְנַגְּחִים זֶה בָּזֶה בַּמַּעֲמָד שֶׁהָיָה וּבְאוֹתוֹ הַזָּעַם!
"תְּנוּעָתֵנוּ הָרִאשׁוֹנָה הָיְתָה לְמַלֵּא שׁוּב אֶת נִשְׁקֵנוּ, אוּלָם הַכְּלָבִים הָיוּ נְבָלִים וּבִמְקוֹם לִרְדֹּף אַחֲרֵי הָאַיָּל הַפָּצוּעַ, הִתְנַפְּלוּ עַל הַשְּׁנַיִם הָאֲחֵרִים וּבִקְפִיצָה אַחַת תָּפְשׂוּ בְּחַלְצֵיהֶם. אָנוּ רַצְנוּ לָעֵבֶר הַהוּא, וְאַתֶּם הֲלֹא תָּבִינוּ אֶת תִּמְהוֹנֵנוּ הַהוֹלֵךְ וְגָדוֹל
בִּרְאוֹתֵנוּ, כִּי שְׁנֵי הַיְרִיבִים, תַּחַת לְהִפָּרֵד זֶה מִזֶּה, נִשְׁאֲרוּ תָּמִיד רֹאשׁ כְּנֶגֶד רֹאשׁ, כְּאִלּוּ סַעֲרַת הַמִּלְחָמָה בָּלְעָה אֶת כָּל רוּחָם וְהָפְכָה אוֹתָם לַאֲדִישִׁים לְכָל סַכָּנָה אַחֶרֶת. כַּאֲשֶׁר בָּאנוּ אֶל הַמָּקוֹם, יָכֹלְנוּ לְהָבִין אֶת הַסִּבָּה הָאֲמִתִּית שֶׁל הַמִּלְחָמָה הַזֹּאת, שֶׁלֹּא בָּאָה לְקִצָּהּ: הֵם לֹא יָכְלוּ לְהִתְפָּרֵד, כִּי קַרְנֵיהֶם הָיוּ קְלוּעוֹת וּמְסֻבָּכוֹת אֵלֶּה בְּאֵלֶּה. כָּל הַשִּׂנְאָה שֶׁבֵּין שְׁנֵי הַיְרִיבִים כְּבָר בָּטְלָה זֶה מִזְּמָן, בְּלִי־סָפֵק מֵאוֹתוֹ הָרֶגַע שֶׁקַּרְנֵיהֶם הִסְתַּבְּכוּ. עַתָּה עָמְדוּ פָּנִים מוּל פָּנִים מְלֵאִים פַּחַד מִפְּנֵי מַצָּבָם, רָאשֵׁיהֶם מֻשְׁפָּלִים וְנִרְאוּ כְּנִכְלָמִים בְּשֶׁל הִתְנַהֲגוּתָם.
"יָדוּעַ, כִּי קַרְנֵי הָאַיָּלוֹת גְּמִישׁוֹת הֵן: בַּקְּרָב הַנּוֹרָא הַזֶּה הִתְכּוֹפְפוּ וְכַאֲשֶׁר הִתְיַשְּׁרוּ קִבְּלוּ צוּרָה שֶׁל מְצֻמָּדוֹת. שָׁלַחְתִּי אֶת הֶנְרִי לְבַקֵּשׁ וְלִמְצֹא אֶת קוּדְיָ’ה עִם הַמִּסְפָּרַיִם. צִוִּיתִי עָלָיו לְהָבִיא בְּאוֹתוֹ זְמָן אֶת הַסּוּס עִם הַקָּרוֹן, כְּדֵי לָשֵׂאת הַבַּיְתָה אֶת הָאַיָּל הֶהָרוּג, וְלֹא לִשְׁכֹּחַ אֶת הַחֲבָלִים בִּשְׁבִיל שְׁבוּיֵינוּ.
"בִּזְמַן הֵעָדְרוֹ נִגַּשְׁתִּי לִפְשֹׁט אֶת עוֹר הַחַיָּה, בְּעָזְבִי אֶת שְׁנֵי חֲבֵרֶיהָ הַחַיִּים לְנַפְשָׁם. הֵם נִרְאוּ כִּשְׁרוּיִים בִּמְבוּכָה רַבָּה וְדוֹאֲגִים מְאֹד לְגוֹרָלָם, שֶׁבְּוַדַּאי הָיָה גָרוּעַ הַרְבֵּה יוֹתֵר, אִלּוּ עָזַבְנוּ אוֹתָם בְּלִי טִפּוּל בָּהֶם. הֵם הָיוּ בְּלִי סָפֵק לְטֶרֶף לַזְּאֵבִים אוֹ לְחַיּוֹת טוֹרְפוֹת אֲחֵרוֹת; וְאִם גַּם בְּמִקְרֶה לֹא הָיוּ מְגַלּוֹת אוֹתָם הַחַיּוֹת הָרָעוֹת, סוֹפָם הָיָה לָמוּת בָּרָעָב וּבַצָּמָא.
“קוּדְיָ’ה בָּא עִם כָּל הַמַּכְשִׁירִים הַנְּחוּצִים. אָנוּ אָסַרְנוּ בַּחֲבָלִים יָפֶה־יָפֶה אֶת שְׁנֵי הָאַיָּלִים, אַחֲרֵי־כֵן גָּזַזְנוּ אַחַת־אֶחָת מִקַּרְנֵיהֶם וְכָךְ הִפְרַדְנוּ בֵּינֵיהֶם. תֵּכֶף שַׂמְנוּ אֶת שְׁלָשְׁתָּם בְּתוֹךְ הַקָּרוֹן, וּמְעֻטְרֵי־נִצָּחוֹן נִכְנַסְנוּ הַבָּיְתָה.”
לז הַמַּלְכֹּדֶת
"קוּדְיָ’ה כִּלָּה לִבְנוֹת קַרְפִּיף בִּשְׁבִיל הָאַיָּלִים. הוּא הָיָה מֻקָּף מִכָּל עֲבָרָיו גָּדֵר עֲשׂוּיָה כְּלוֹנָסִים דֵּי רָמִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יוּכַל שׁוּם בַּעַל־חַיִּים לִקְפֹּץ מֵעַל הַגָּדֵר. נָתַנּוּ חֹפֶשׁ לָאַיָּלִים שֶׁלָּנוּ בְּתוֹךְ הַקַּרְפִּיף לִרְאוֹת עַצְמָם כִּבְנֵי־חוֹרִין.
"חָפַצְנוּ מְאֹד לְהַשִּׂיג אַיָּלָה, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה לָהֶם חֲבֵרָה.> "בָּעֶרֶב, בְּשִׁבְתֵּנוּ לְיַד הָאָח, סִדַּרְנוּ לָנוּ אַלְפֵי תָּכְנִיּוֹת. עָלָה בְּדַעְתֵּנוּ לְהָמִית צְבִיָּה עִם יְלָדֶיהָ. יָדַעְנוּ כִּי הָעֳפָרִים לֹא יַעַזְבוּ אֶת אִמָּן, גַּם כִּי תִּפֹּל חָלָל מִירִיַּת הָרוֹבֶה, וְאָז אֶפְשָׁר לְלָכְדָם חַיִּים. אוּלָם זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה אַכְזָרִי וְאִשְׁתִּי עִם פְרַנְק הִתְנַגְּדוּ בְּכָל תֹּקֶף לְכָךְ.
"אַחֲרֵי אֲשֶׁר בִּקְּשָׁנוּ עֵצוֹת וְתַחְבּוּלוֹת שׁוֹנוֹת, אָמַרְתִּי לְהֶנְרִי בְּנִי: " – הֲזוֹכֵר אַתָּה אֶת הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר רָאִינוּ שָׁם עִקְבוֹת אַיָּלִים רַבִּים, הָעוֹבְרִים בֵּין הָעֵצִים?
" – כֵּן, אַבָּא! הַמָּקוֹם קָרוֹב הוּא לַנַּחַל הַמָּלוּחַ.
" – יָפֶה מְאֹד!.. בֵּין שְׁנֵי עֵצִים הָבָה נַחְפֹּר בּוֹר גָּדוֹל, נְכַסֶּה אוֹתוֹ עֲנָפִים, עֵשֶׂב וְעָלִים, וְאַחַר נִרְאֶה!.. מַה דַּעְתְּךָ?
" – מַלְכֹּדֶת זְאֵבִים, אוֹתוֹ הַדָּבָר.
"מִמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר לָקַחְתִּי אֵת וְגַרְזֶן וְיָצָאתִי עִם קוּדְיָ’ה, פּוֹמְפּוֹ וַעֲגָלָה. בַּמָּקוֹם הַמְיֻעָד עָרַכְנוּ לָנוּ תָּכְנִית שֶׁל הַמַּלְכֹּדֶת. אָרְכָּהּ שְׁמוֹנֶה רֶגֶל וְרָחְבָּהּ – הָרֶוַח בֵּין שְׁנֵי עֵצִים. קוּדְיָ’ה הִתְחִיל חוֹפֵר וְאָנֹכִי כָּרַתִּי בַּגַּרְזֶן אֶת הַשָּׁרָשִׁים שֶׁהִפְרִיעוּ לוֹ, הֶנְרִי הִסִּיחַ אֶת הָעֲנָפִים הַקְּטַנִּים שֶׁחָסְמוּ אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל הַבּוֹר. אֶת הֶעָפָר שַׂמְנוּ בְּתוֹךְ הַקָּרוֹן וְהֶעֱבַרְנוּ אוֹתוֹ לְמֶרְחַק־מָה. וְיַעַן כִּי הָאֲדָמָה הָיְתָה רַכָּה מְאֹד, הִסְפַּקְנוּ בְּמֶשֶׁךְ חָמֵשׁ שָׁעוֹת לַחְפֹּר בְּעֹמֶק שֶׁבַע רַגְלַיִם. זֶה הָיָה דַי שֶׁלֹּא תוּכַל אַיָּלָה לָצֵאת מִמֶּנּוּ.
"שַׂמְנוּ זְמוֹרוֹת עַל הַחוֹר וְכִסִּינוּ אוֹתָן בְּקָנִים, וַעֲלֵיהֶם שַׂמְנוּ שִׁכְבָה שֶׁל עָלִים וְחָצִיר יָבֵשׁ. אַחֲרֵי־כֵן הִתְאַמַּצְנוּ לְהַרְחִיק כָּל סִמָּן שֶׁל עֲבוֹדָתֵנוּ, וּבְקַחְתֵּנוּ אֶת כְּלֵי־הַמְּלָאכָה, חָזַרְנוּ הַבַּיְתָה.
"עִם זְרִיחַת הַחַמָּה הָלַכְנוּ לִרְאוֹת אֶת מַלְכֻּדְתֵּנוּ. בְּקָרְבֵנוּ רָאִינוּ לְשִׂמְחָתֵנוּ, כִּי הַמָּקוֹם מִמַּעַל הוּא תָּחוּחַ.
" – אֵין זֹאת כִּי לָכַדְנוּ מַשֶּׁהוּ, אַבָּא – קָרָא הֶנְרִי בְּרוּצוֹ אֶל הַמַּלְכֹּדֶת. אַךְ מָה רַב הָיָה תִּמְהוֹנֵנוּ, בִּרְאוֹתֵנוּ עַל קַרְקַע הַבּוֹר שֶׁלֶד שֶׁל חַיָּה, שֶׁהִכַּרְנוּ כִּי אַיָּלָה הִיא, קַרְנֶיהָ וְחֵלֶק מֵעוֹרָהּ עוֹד הָיוּ שָׁם. הַכֹּל מִסָּבִיב לַמַּלְכֹּדֶת הֵעִיד, כִּי מִלְחָמָה נוֹרָאָה הָיְתָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה בְּמֶשֶׁךְ הַלַּיְלָה; הָעֲנָפִים וְהָעֵשֶׂב הָיוּ מְגֹאָלִים בְּדָם וּמְכֻסִּים בְּנִבְלַת הַחַיָּה. הַזְּאֵבִים טָרְפוּ לַהֲנָאָתָם אֶת הָאַיָּלָה שֶׁנָּפְלָה לְתוֹךְ הַבּוֹר.
"שָׁלַחְתִּי אֶת קוּדְיָ’ה לְהָבִיא אֶת כְּלֵי־הַמְּלָאכָה וְנִגַּשְׁנוּ לַחְפֹּר עוֹד בּוֹר. כַּאֲשֶׁר הָיָה עָמְקוֹ כִּשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה רֶגֶל, יִשַּׁרְנוּ אֶת כְּתָלָיו וְעָשִׂינוּ אוֹתוֹ עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר רָחָב יוֹתֵר לְמַטָּה מֵאֲשֶׁר לְמָעְלָה. אַחֲרֵי אֲשֶׁר כִּלִּינוּ אֶת הַמְּלָאכָה, כִּסִּינוּ אוֹתוֹ, כַּאֲשֶׁר עָשִׂינוּ אֶתְמוֹל, בְּעָלִים וְחָצִיר.
"מִמָּחֳרָת הִשְׁכַּמְנוּ לָקוּם; כָּל בְּנֵי הַבַּיִת יָצְאוּ עִמָּנוּ: פְרַנְק, מָרִיָּה וּשְׁתֵּי הַקְּטַנּוֹת; כָּל אֶחָד הִשְׁתּוֹקֵק לָדַעַת אֶת תּוֹצְאַת הַמִּפְעָל. קוּדְיָ’ה לָקַח אֶת חֲנִיתוֹ הַאֲרֻכָּה, הֶנְרִי וְאָנֹכִי אִישׁ אִישׁ אֶת רוֹבֵהוּ, גַּם פְרַנְק הָיָה מְזֻיָּן בְּקַשְׁתּוֹ. הַכֹּל חַכּוּ לִמְצֹא זְאֵבִים בְּתוֹךְ הַבּוֹר.
"עַד מְהֵרָה עָמַדְנוּ עַל שְׂפַת הַמַּלְכֹּדֶת וְהִבַּטְנוּ לְתוֹכָהּ. הַחוֹר שֶׁנַּעֲשָׂה בְּמִכְסֵה הַבּוֹר לֹא הָיָה רָחָב בְּיוֹתֵר וְקַרְקַע הַמַּלְכֹּדֶת הָיָה אָפֵל מְאֹד. בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה יָכֹלְנוּ לְהַבְחִין עֵינַיִם נוֹצְצוֹת כָּאֵשׁ. הָיוּ כַּמָּה זוּגוֹת עֵינַיִם וְהֵן נוֹצְצוּ כְּגֶחָלִים בּוֹעֲרוֹת. מָה הֵן הַחַיּוֹת הָאֵלֶּה? – שָׁאַלְנוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ.
"צִוִּיתִי לְהַעֲמִיד אֶת הַיְלָדִים מִן הַצַּד, וּבְשָׁכְבִי וּבִטְנִי לְמַטָּה עַל שְׂפַת הַבּוֹר הֵצַצְתִּי תוֹכוֹ
יָפֶה. מָנִיתִי לְפָחוֹת שִׁשָּׁה זוּגוֹת שֶׁל עֵינַיִם, וּלְתִמְהוֹנִי הָרַב כָּל הָעֵינַיִם הָאֵלֶּה נִרְאוּ לִי שׁוֹנוֹת בְּצוּרָתָן וּבְצִבְעָן. אֶפְשָׁר הָיָה לְהַגִּיד כִּי הַמַּלְכֹּדֶת הָיְתָה מְלֵאָה חַיּוֹת מִכָּל הַמִּינִים.
"עַל לִבִּי עָלָה הָרַעֲיוֹן, כִּי זוֹהִי אוּלַי פַּנְתֵּרָה וְגוּרֶיהָ; וּבְחָשְׁבִי, כִּי יְכֹלָה הִיא בְּקַלּוּת לָצֵאת מִשָּׁם, מִהַרְתִּי לָקוּם וְלַעֲמֹד עַל רַגְלָי. צִוִּיתִי עַל מָרִיָּה לַעֲלוֹת וְלָשֶׁבֶת בַּקָּרוֹן עִם כָּל הַיְּלָדִים וְלַעֲמֹד מִן הַצַּד עַד אֲשֶׁר יַעֲלֶה בְּיָדִי לְבָרֵר, עִם אֵיזֶה מִין חַיָּה יֵשׁ לָנוּ עֵסֶק. שַׁבְנוּ אֶל הַבּוֹר, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר הֲסִירוֹנוּ מְעַט חָצִיר בְּמִדָּה שֶׁנּוּכַל לִרְאוֹת, הֵצַצְנוּ שׁוּב לְתוֹךְ הַבּוֹר. לְשִׂמְחָתֵנוּ הָרַבָּה, הַחַיָּה הָרִאשׁוֹנָה אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֵינוּ הָיְתָה זוֹ אֲשֶׁר לִשְׁמָהּ חָפַרְנוּ אֶת הַמַּלְכֹּדֶת שֶׁלָּנוּ: אַיָּלָה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁבֵּין רַגְלֶיהָ רָאִינוּ שְׁנֵי עֳפָרִים קְטַנִּים וְיָפִים. אַחֲרֵי־כֵן הִבַּטְנוּ מִסָּבִיב,
כְּדֵי לִרְאוֹת שֶׁל מִי הֵן הָעֵינַיִם הַנּוֹצְצוֹת אֲשֶׁר רָאִינוּ בַּחֲשֵׁכָה: אֵלֶּה הָיוּ שְׁלשָׁה זְאֵבֵי עֲרָבוֹת. קוּדְיָ’ה דָּקַר אוֹתָם בַּחֲנִיתוֹ.
"מָרִיָּה שָׁבָה וּבָאָה אֵלֵינוּ. קוּדְיָ’ה יָרַד לְתוֹךְ הַבּוֹר וְעָזַר לָנוּ לְהַעֲלוֹת לְמַעְלָה אֶת הָאַיָּלָה עִם הָעֳפָרִים, אֲשֶׁר שַׂמְנוּ אוֹתָם בָּעֲגָלָה. גַּם אֶת הַזְּאֵבִים הוֹצֵאנוּ מִן הַבּוֹר וְסָחַבְנוּ אֶת גּוּפוֹתֵיהֶם לְמֶרְחַק־מָה; אַחֲרֵי־כֵן הֵבֵאנוּ שׁוּב אֶת הַבּוֹר בְּסֵדֶר, שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ לִשְׁבוּיִים אֲחֵרִים, וְחָזַרְנוּ הַבַּיְתָה בְּלֵב שָׂמֵחַ, כִּי הִצְלַחְנוּ לְהַגְדִּיל אֶת עָשְׁרֵנוּ. לֹא מְעַטָּה הָיְתָה שִׂמְחָתֵנוּ גַם עַל זֶה, כִּי עָלָה בְּיָדֵנוּ לְהַשְׁמִיד אֶת שְׁלשֶׁת הַזְּאֵבִים; כִּי רַב הָיָה מִסְפַּר הַחַיּוֹת הָאֵלֶּה בָּעֵמֶק וּמֵאָז בָּאנוּ לָשֶׁבֶת פֹּה גָרְמוּ לָנוּ תָּמִיד רֹגֶז רַב.
"הַדָּבָר הַמֻּפְלָא בְּיוֹתֵר בְּכָל הַמַּעֲשֶׂה הָיָה זֶה, כִּי שְׁלשֶׁת הַזְּאֵבִים הִנִּיחוּ אֶת הָאַיָּלָה עִם יְלָדֶיהָ בְּתוֹךְ הַבּוֹר. הֵן קַל הָיָה לָהֶם לִטְרֹף אוֹתָם כְּרֶגַע, וּבְכָל זֹאת לֹא נָגְעוּ אַף בְּשַׂעֲרָה אַחַת מֵעוֹרָם. זֶהוּ מִפְּנֵי שֶׁמִּכָּל הַחַיּוֹת הַשּׁוֹכְנוֹת בָּעֵמֶק שֶׁלָּנוּ, זְאֵב־הָעֲרָבוֹת הוּא בְּלִי סָפֵק בַּעַל תְּבוּנָה יְתֵרָה.
"כַּמָּה וְכַמָּה נִסְיוֹנוֹת הָיוּ לִי בְּצֵיד הַזְּאֵבִים הָאֵלֶּה, וְעַל פִּיהֶם נוֹכַחְתִּי לָדַעַת, כִּי רַבָּה מְאֹד מִדַּת חָכְמָתָן וּבִינָתָן שֶׁל הַחַיּוֹת הָאֵלֶּה, וְיָמִים רַבִּים אַחֲרֵי־כֵן בֵּאַרְנוּ לָנוּ, מִפְּנֵי מַה חָסוּ שְׁלשֶׁת הַזְּאֵבִים עַל הָאַיָּלָה עִם שְׁנֵי עֳפָרֶיהָ. אֵלֶּה הָיוּ וַדַּאי אוֹתָם הַזְּאֵבִים, אֲשֶׁר טָרְפוּ בְּלֵיל אֶתְמוֹל אֶת הָאַיָּל. הֵם מָצְאוּ אוֹתוֹ בְּתוֹךְ הַמַּלְכֹּדֶת, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר אָכְלוּ אֶת בְּשָׂרוֹ נֶחֶלְצוּ מִן הַבּוֹר בְּקַלּוּת, כִּי לֹא עָמֹק הָיָה.
מִמָּחֳרָת בָּאוּ שֵׁנִית אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא, וּבִרְאוֹתָם כִּי מְאוּם לֹא נִשְׁתַּנָּה לְמַרְאִית עַיִן, קָפְצוּ לְתוֹךְ הַבּוֹר; אוּלָם הֵם הָפְתְּעוּ לִרְאוֹת כִּי עָמֹק הַבּוֹר וְהֵבִינוּ כִּי נָפְלוּ בַּמַּלְכֹּדֶת, וּמִתּוֹךְ פַּחַד רַב מִפְּנֵי תּוֹצְאוֹת הַדָּבָר, הִתְכַּוְּצוּ בְּתוֹךְ אַחַת הַפִּנּוֹת וְלֹא הֵעֵזּוּ לִנְגֹּעַ בְּטַרְפָּם. בְּמַצָּב זֶה מָצָאנוּ אוֹתָם וְהֵם אֲחוּזֵי אֵימָה יוֹתֵר מִן הָעֳפָרִים הַקְּטַנִּים.
"אוּלַי יַחֲשֹׁב אָדָם אֶת הַסִּפּוּר הַזֶּה לְמֻגְזָם, אַךְ כֻּלָּנוּ הָיִינוּ עֵדִים זְמַן־מָה אַחֲרֵי־כֵן לְמַחֲזֶה בְּדוֹמֶה לוֹ. פְרַנְק לָכַד בַּפַּח בְּבַת־אַחַת שׁוּעָל וְתַרְנְגֹל־הֹדּוּ, וְאַף כִּי שְׁתֵּי הַחַיּוֹת הָאֵלֶּה יָשְׁבוּ יַחְדָּו הַרְבֵּה שָׁעוֹת, לֹא נָפְלָה אַרְצָה אַף נוֹצָה אַחַת מִתַּרְנְגֹל־הֹדּוּ עַל יְדֵי שְׁכֵנוֹ שֶׁהָיָה רוֹעֵד כֻּלּוֹ.
“כַּיּוֹצֵא בָּזֶה שָׁמַעְתִּי מְסַפְּרִים מַעֲשֶׂה בְּפַנְתֵּרָה שֶׁנִּמְצְאָה בִּזְמַן שֶׁטֶף־פִּתְאֹם בְּאִי קָטָן הִיא עִם אַיָּל אֶחָד, וּמִתּוֹךְ פַּחְדָּהּ לֹא עָשְׂתָה רָעָה לַחַיָּה הָעֲלוּבָה. הַחַיָּה הַטּוֹרֶפֶת הֵבִינָה, כִּי הִיא שְׁרוּיָה בְּסַכָּנָה כְּמוֹ שְׁכֵנָהּ; וְיֵשׁ חַיּוֹת שֶׁהֵן כִּבְנֵי־אָדָם: שִׁתּוּף־הַסַּכָּנָה הוֹפֵךְ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת אֶת הָאוֹיְבִים לִידִידִים”.
לח הַכִּיסוֹנִית וְגוּרֶיהָ
"הַמְאֹרָע שֶׁבָּא אַחֲרֵי־כֵן כִּמְעַט שֶׁנִּגְמַר בִּטְרַגֵדִיָּה בִּשְׁבִילֵנוּ. בַּפַּעַם הַזֹּאת הָלַךְ עִמִּי פְרַנְק, וְהֶנְרִי נִשְׁאַר בַּבַּיִת עִם אִמּוֹ. יָצָאנוּ לִלְקֹט אֵזוֹב, הַגָּדֵל עַל הָאַלּוֹנִים הַקְּטַנִּים בָּעֵמֶק.
"בְּעוֹד אָנוּ עוֹשִׂים כֹּה וָכֹה וְהִנֵּה הִגִּיעַ לְאָזְנֵינוּ צִפְצוּף רַב שֶׁל צִפֳּרִים קְטַנּוֹת, אֲשֶׁר עָפוּ בַּחֹרְשָׁה הַסְּמוּכָה לָאַלּוֹן שֶׁלָּנוּ. הִבַּטְנוּ לַצַּד הַהוּא וְרָאִינוּ אוֹתָן יָפֶה. חָשַׁבְנוּ, כִּי יֵשׁ לָהֶן שָׁם קֵן, כִּי הוֹצִיאוּ קוֹל צְרִיחָה, כַּאֲשֶׁר עָבַרְנוּ עַל פְּנֵיהֶן. אַךְ מֶה הָיָה לָהֶן בְּרֶגַע זֶה כִּי חָרְדוּ כָּכָה? הֵן קָפְצוּ מֵעָנָף אֶל עָנָף וְצָרְחוּ בְּכָל כֹּחָן. עָזַבְנוּ לְרֶגַע אֶת מְלַאכְתֵּנוּ וְיָרַדְנוּ לִרְאוֹת מִקָּרוֹב אֶת הַדָּבָר.
"אָז רָאוּ עֵינֵינוּ מִין דָּבָר מְשֻׁנֶּה זָע עַל הָאָרֶץ קָרוֹב מְאֹד לַחֹרְשָׁה. בְּמַבָּט רִאשׁוֹן לֹא יָכֹלְנוּ לְהַבְחִין מַה זֹּאת. חַיָּה? לֹא. מִיָּמֵינוּ לֹא רָאִינוּ בְּדוֹמֶה לָזֶה. הַגּוּף הָיָה מְכֻסֶּה אָזְנַיִם, עֵינַיִם, רָאשִׁים, זְנָבוֹת. מָנִינוּ וּמָצָאנוּ יוֹתֵר מֵחֲצִי תְּרֵיסָר. הִיא הִתְנַהֲלָה לְאִטָּהּ, וּפִתְאֹם כְּאִלּוּ נִפְרְדוּ הָרָאשִׁים מֵעַל הַגּוּף וְאָנוּ רָאִינוּ קוֹפְצוֹת עַל הָאָרֶץ הֲמוֹן חַיּוֹת קְטַנּוֹת כְּעַכְבָּרִים. בַּעַל־הַחַיִּים שֶׁהַקְּטַנִּים הָיוּ צְמוּדִים אֵלָיו רָאָה אֶת עַצְמוֹ בֶּן־חוֹרִין. אָז הִכַּרְנוּ כִּי זוֹ הִיא הַכִּיסוֹנִית. גָּדְלָהּ כְּגֹדֶל הֶחָתוּל וּשְׂעַר עוֹרָהּ נוֹצֵץ. חַרְטֻמָּהּ דּוֹמֶה לָזֶה שֶׁל חֲזִיר, אַף כִּי חַד יוֹתֵר וּמְעֻטָּר שָׂפָם דּוֹמֶה לָזֶה שֶׁל חָתוּל. אָזְנֶיהָ קְצָרוֹת וִישָׁרוֹת וְלֹעָהּ רָחָב וּמָלֵא שִׁנַּיִם חַדּוֹת. רַגְלֶיהָ קְצָרוֹת וְעָבוֹת, וְכַפּוֹתֶיהָ עִם הַצִּפָּרְנַיִם הַדּוֹקְרוֹת נִדְמוּ כְּנִשְׁעָנוֹת עַל הָאָרֶץ בַּיָּדַיִם וְלֹא בָּרַגְלָיִם. זְנָבָהּ הַמְשֻׁנֶּה הָיָה אָרֹךְ כְּגוּפָהּ, דַּק כִּזְנַב הָעַכְבָּר וּבְלִי שֵׂעָר. אוּלָם הַדָּבָר הַמּוּזָר בְּיוֹתֵר שֶׁבָּהּ הוּא מִין כִּיס פָּתוּחַ שֶׁהָיָה לָהּ עַל בִּטְנָה. הַכִּיסוֹנִים הַקְּטַנִּים הָיוּ דּוֹמִים לְאִמָּם; גַּם לָהֶם אוֹתוֹ הַחַרְטֹם הַחַד, אוֹתוֹ הַזָּנָב הָאָרֹךְ וּבְלִי שֵׂעַר. מָנִינוּ אוֹתָם וּמִסְפָּרָם לֹא פָּחוֹת מִשְּׁלשָׁה־עָשָׂר, וְהֵם מְשַׂחֲקִים וּמְפַזְּזִים בְּתוֹךְ הֶעָלִים.
"אַךְ נֶחֶלְצָה הָאֵם מִגּוּרֶיהָ, הִתְחִילָה לָרוּץ מִצַּד אֶל צַד, בְּהִתְבּוֹנְנָהּ אֶל הָאִילָנוֹת שֶׁגָּדְלוּ סָמוּךְ לְשָׁם. הַזַּהֲבָנִים הִמְשִׁיכוּ לְהִתְעוֹפֵף בַּחֲרָדָה; יֵשׁ אֲשֶׁר יָרְדוּ עַד לָאָרֶץ וְכַנְפֵיהֶם נָגְעוּ כִּמְעַט בְּחַרְטֻמָּהּ שֶׁל הַכִּיסוֹנִית. אוּלָם הִיא, כַּנִּרְאֶה, לֹא הִשְׁגִּיחָה בְּכָל הַזַּעַם הַזֶּה וּבְוַדַּאי לֹא דָאֲגָה כְּלָל מִפְּנֵי הַפַּחַד שֶׁמְּטִילוֹת עָלֶיהָ הַצִּפֳּרִים. הִיא נָשְׂאָה עֵינֶיהָ כָּל הַזְּמַן אֶל צַד זֶה, שֶׁמִּשָּׁם רָאִינוּ אוֹתָהּ מִתְנַהֶלֶת. רָאִינוּ, כִּי קֵן הַצִּפֳּרִים הוּא הַדָּבָר שֶׁהִיא מְבַקֶּשֶׁת. קֵן זֶה הָיָה תָּלוּי כְּמוֹ כִּיס אָרֹךְ, אוֹ יוֹתֵר נָכוֹן כְּמוֹ גֶרֶב, בָּעֲנָפִים הָעֶלְיוֹנִים.
"מִקֵּץ רְגָעִים אֲחָדִים הֶחֱלִיטָה, כַּנִּרְאֶה, הַכִּיסוֹנִית מַה לָהּ לַעֲשׂוֹת. הִיא קָרְבָה אֶל גוּרֶיהָ, אֲשֶׁר שִׂחֲקוּ עַל פְּנֵי הָעֵשֶׂב, הוֹצִיאָה צְרִיחָה עַזָּה, אֲשֶׁר קָרְאָה אוֹתָם לָבֹא מִסָּבִיב לָהּ. רַבִּים מֵהֶם הִתְנַפְּלוּ לְתוֹךְ הַכִּיס שֶׁפָּתְחָה כְּדֵי לְקַבְּלָם; שְׁנַיִם אֲחֵרִים כָּרְכוּ אֶת זַנְבוֹתֵיהֶם הַקְּטַנִּים מִסָּבִיב לִזְנָבָהּ וְטִפְּסוּ וְעָלוּ עַל גַּבָּהּ, בְּהִתְחַבְּאָם בְּתוֹךְ שְׂעָרָהּ הָאָרֹךְ; שְׁנַיִם אוֹ שְׁלשָׁה עָלוּ עַל צַוָּארָהּ וְעַל כְּתֵפֶיהָ. זֶה הָיָה מַחֲזֶה מוּזָר לִרְאוֹת אֶת הַבְּרִיּוֹת הַקְּטַנּוֹת הָאֵלֶּה מִתְפַּתְּלוֹת עַל גּוּפָהּ שֶׁל אִמָּן וּבוֹ־בַּזְּמָן מוֹצִיאוֹת אֲחֵרוֹת, בְּצוּרָה מְגֻחֶכֶת, אֶת חַרְטֻמָּן מִתּוֹךְ הַכִּיס הָרָחָב הַפָּתוּחַ.
"חָשַׁבְנוּ כִּי הִיא עוֹמֶדֶת לָשׁוּב עִם מַשָּׂאָהּ, אַךְ לֹא כֵן הָיָה: הִיא שָׂמָה פָּנֶיהָ אֶל הָאִילָן וְהִתְחִילָה מְטַפֶּסֶת. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעָה עַד הָעֲנָפִים הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁהִתְפַּשְּׁטוּ בִּמְאֻזָּן, עָמְדָה מִלֶּכֶת, לָקְחָה אֶת גוּרֶיהָ אַחַד אֶחָד, וְסָבְבָה פַּעַם אוֹ פַּעֲמַיִם אֶת זַנְבוֹתֵיהֶם כְּדֵי לִתְלוֹתָם בֶּעָנָף וְרֹאשָׁם לְמָטָּה. חֲמִשָּׁה אוֹ שִׁשָּׁה גוּרִים נִשְׁאֲרוּ עַל הָאָרֶץ: הָאֵם הָלְכָה לְבַקְּשָׁם, נָטְלָה אוֹתָם כְּמוֹ אֶת הַשְּׁאָר וְטִפְּסָה עִמָּהֶם עַל הָעֵץ. הִיא סִדְּרָה אוֹתָם כְּמוֹ אֶת הַשְּׁאָר, עַד כִּי הָיוּ שְׁלשָׁה־עָשָׂר כִּיסוֹנִים קְטַנִּים תְּלוּיִים עַל הָעֲנָפִים וְרָאשֵׁיהֶם לְמַטָּה 7כְּמוֹ שׁוּרָה שֶׁל נֵרוֹת חֲנֻכָּה. "זֶה הָיָה מַחֲזֶה מְבַדֵּחַ כָּל־כַּךְ, עַד כִּי לֹא אֲנִי וְלֹא בֶּן־לִוְיָתִי לֹא יָכֹלְנוּ לְהִתְאַפֵּק מִצְּחוֹק לְמַרְאֵה כָּל אוֹתָן הַבְּרִיּוֹת הַקְּטַנּוֹת תְּלוּיוֹת בְּזַנְבוֹתֵיהֶם. אוּלָם נִזְהַרְנוּ שֶׁלֹּא לְהַשְׁמִיעַ צְחוֹקֵנוּ, כִּי חָשְׁקָה נַפְשֵׁנוּ מְאֹד לְהִתְבּוֹנֵן אֶל הַתְּנוּעוֹת הַקַּלּוֹת שֶׁבְּקַלּוֹת שֶׁל הָאֵם, וְאִלּוּ שָׁמְעָה אֶת קוֹלֵנוּ, כִּי אָז הָיָה סוֹף לְמַחֲזֵה־הַשַּׁעֲשׁוּעִים.
"אַחֲרֵי אֲשֶׁר הַקְּטַנִּים הָיוּ קְשׁוּרִים יָפֶה אֶל הֶעָנָף, הִתְחִילָה הָאֵם לְטַפֵּס לְמָעְלָה. הִיא אָחֲזָה אֶת הָעֵץ בְּצִפָּרְנֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁיָּכֹל הָיָה בֶּן־אָדָם לַעֲשׂוֹת בְּיָדָיו. לְבַסּוֹף הִגִּיעָה עַד הֶעָנָף, שֶׁשָּׁם הָיָה תָּלוּי הַקֵּן שֶׁל הַזַּהֲבָנִים: הִיא עָמְדָה רֶגַע מִלֶּכֶת וְנִרְאֶה הָיָה כְּאִלּוּ הִיא שׁוֹאֶלֶת אֶת עַצְמָהּ, בְּטֶרֶם תֵּצֵא לְדֶרֶךְ שֶׁל סַכָּנָה, אִם הֶעָנָף הַזֶּה הוּא דֵּי חָזָק לְכַלְכֵּל אֶת מִשְׁקָלָהּ. וְאָמְנָם הָיְתָה סַכָּנָה; הָאִילָן הַזֶּה הָיָה אֶחָד מִן הַגְּבוֹהִים בְּיוֹתֵר שֶׁרָאִינוּ מִיָּמֵינוּ וּמִתַּחַת לַכִּיסוֹנִית לֹא נִרְאָה שׁוּם עָנָף, שֶׁהָיְתָה יְכֹלָה לְהֵאָחֵז בּוֹ בִּשְׁעַת נְפִילָתָהּ.
"אוּלָם הַקֵּן הַמָּלֵא בֵּיצִים עֲרֵבוֹת לַחֵךְ מָשַׁךְ אֶת הַלַּקְקָנִית וְאַחֲרֵי הַפְסָקָה קְטַנָּה שָׂמָה נַפְשָׁהּ בְּכַפָּהּ וְעָלְתָה עַל הֶעָנָף. הִיא לֹא עָבְרָה עוֹד חֲצִי הַדֶּרֶךְ וְהָעֵץ הִתְחִיל לַחֲרֹק וְלִכְרֹעַ. הַדָּבָר הַזֶּה, יַחַד עִם צְרִיחוֹת הַצִּפֳּרִים שֶׁעָפוּ סָמוּךְ לָהּ, הִפִּיל קְצַת פַּחַד עַל הַחַיָּה שֶׁמִּהֲרָה לָסֶגֶת אָחוֹר. בַּהֲעִיפַהּ עֵינֶיהָ אֶל כָּל עֵבֶר, רָאֲתָה הַכִּיסוֹנִית אַלּוֹן, שֶׁעֲנָפָיו פְּשׁוּטִים מִמַּעַל לַקֵּן. בְּרֶגַע אֶחָד יָרְדָה מֵעַל הָאִילָן, טִפְּסָה עַל הָאַלּוֹן וְעָלְתָה עַל עֲנָפָיו. רָאִינוּ אוֹתָהּ נֶעֱלֶמֶת בֵּין הָעֳפָאִים, אַחֲרֵי־כֵן עוֹלָה מֵעַל הַקֵּן.
"הִיא תָּלְתָה עַצְמָה בִּזְנָבָהּ וּבְמַצָּב זֶה עָשְׂתָה תְּנוּעָה שֶׁל תְּנוּדָה, כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל טַרְפָּהּ. הִיא פָּתְחָה אֶת לֹעָהּ, פָּשְׁטָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ וְעָשְׂתָה כָּל הַמַּאֲמַצִּים כְּדֵי לְהַצְלִיחַ, אוּלָם הִיא לֹא יָכְלָה לְהַגִּיעַ אֶל מַטָּרָתָהּ. רֶגַע אֶחָד רָאִינוּ אוֹתָהּ מְגוֹלֶלֶת כִּמְעַט כָּל הַטַּבָּעוֹת שֶׁל זְנָבָהּ וְאָנוּ חִכִּינוּ לִרְאוֹתָהּ בְּנָפְלָהּ. אַךְ סוֹף־סוֹף הִסְתַּלְּקָה מִתָּכְנִיתָהּ, עָלְתָה עַל הָעֵץ וְיָרְדָה מִמֶּנּוּ, בְּהוֹצִיאָהּ קוֹל זָעַם.
"זַעֲמָהּ הָיָה, כַּנִּרְאֶה, גָּדוֹל מְאֹד: בְּטַפְּסָהּ עַל הָאִילָן, הִתְנַפְּלָה עַל הֶעָנָף, שֶׁשָּׁם הָיוּ גוּרֶיהָ, וְהִשְׁלִיכָה אוֹתָם בְּגַסּוּת לָאָרֶץ. כְּהֶרֶף־עַיִן הֶעֱמִיסָה אוֹתָם עַל שִׁכְמָהּ וּבְתוֹךְ כִּיסָהּ וְנִרְתְּעָה אָחוֹר, וּבוֹ בַּזְּמָן פָּצְחוּ הַצִּפֳּרִים רִנָּה וְקוֹל הַפַּחַד נִתְחַלֵּף בְּקוֹל נִצָּחוֹן.
"חָשַׁבְנוּ, כִּי עַתָּה הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לָנוּ לְהִתְעָרֵב בַּדָּבָר וּלְהַפְסִיק אֶת הַדֶּרֶךְ לַכִּיסוֹנִית לָסֶגֶת אָחוֹר. בְּגִשְׁתֵּנוּ הִתְקַפְּלָה הָאֵם כִּפְקַעַת שֶׁל חוּטִים, עַד שֶׁלֹּא נִרְאוּ לֹא רֹאשָׁהּ וְלֹא כַּפּוֹת רַגְלֶיהָ, וְהִיא הִתְחַפְּשָׂה לְמֵתָה. אֲחָדִים מְגוּרֶיהָ עָשׂוּ כָּמוֹהָ, וְאֶפְשָׁר הָיָה לַחֲשֹׁב, כִּי זֶהוּ כַּדּוּר גָּדוֹל מֻקָּף חֲמִשָּׁה אוֹ שִׁשָּׁה כַּדּוּרִים קְטַנִּים.
"אוּלָם אֲנַחְנוּ לֹא שַׂמְנוּ לֵב לְתַחְבּוּלַת־עָרְמָה זוֹ, וּבְשַׁלְּחֵנוּ אֶל הַחַיָּה חֻדּוֹ שֶׁל חֵץ, הִכְרַחְנוּ אוֹתָהּ לָזוּעַ. הִיא פָּתְחָה מַלְתְּעוֹתֶיהָ וְאָמְרָה לִנְשֹׁךְ מִתּוֹךְ רְטִינָה.
“אַךְ כָּל טִרְחָתָהּ הָיְתָה לַשָּׁוְא: בְּרֶגַע אֶחָד שַׂמְנוּ עָלֶיהָ רֶסֶן וְקָשַׁרְנוּ אוֹתָהּ אֶל שִׂיחַ עֵץ וְגָמַרְנוּ לָקַחַת אֶת כָּל הַמִּשְׁפָּחָה עִמָּנוּ בְּשׁוּבֵנוּ הַבָּיְתָה.”
לט הַנָּחָשׁ וְהַזַּהֲבָנִים
"שַׁבְנוּ אֵפוֹא אֶל הָאִילָן לְהַמְשִׁיךְ אֶת לֶקֶט הָאֵזוֹב שֶׁהִתְחַלְנוּ בּוֹ. סִפַּרְנוּ זֶה עִם זֶה מִתּוֹךְ בְּדִיחוּת הַדַּעַת עַל הַמַּחֲזֶה הַמֻּפְלָא, שֶׁזֶּה עַתָּה הָיִינוּ עֵדֵי־רְאִיָּה לוֹ. פְרַנְק שָׂמַח מְאֹד עַל כִּי מָצָא קֵן שֶׁל זַהֲבָנִים. הָיָה לוֹ צֹרֶךְ בְּצִפֳּרִים מִמִּין זֶה וְהוּא גָמַר בְּלִבּוֹ לְבַקֵּר אֶת הַקֵּן אַחֲרֵי גְמַר הַדְּגִירָה. פִּתְאֹם וְהִנֵּה הַצִּפֳּרִים, שֶׁכְּבָר שָׁקְטוּ אַחֲרֵי כִּשְׁלוֹן הַכִּיסוֹנִית, פָּתְחוּ שׁוּב בִּצְרִיחוֹת בְּקוֹל רָם.
" – עוֹד כִּיסוֹנִי! – קָרָא פְרַנְק – וְאוּלַי זֶה הוּא הָאָב שֶׁיָּצָא לְבַקֵּשׁ אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ.
"הִפְסַקְנוּ אֶת עֲבוֹדָתֵנוּ וְהִבַּטְנוּ אֶל הַצַּד הַהוּא. לֹא עָבְרָה שָׁעָה רַבָּה וְעֵינֵינוּ רָאוּ מָה הַדָּבָר שֶׁגָּרַם לַחֲרָדָה חֲדָשָׁה זוֹ. הוֹלֵךְ־עַל־גָּחוֹן נִתְעָב זוֹחֵל עַל הָעֵשֶׂב נִגְלָה לְפָנֵינוּ. זֶה הָיָה נָחָשׁ גָּדוֹל מִן הַמִּין הָאַרְסִי בְּיוֹתֵר: הוּא הַמּוֹקַסוֹן הַנּוֹרָא. הוּא הָיָה רַב־מִדּוֹת; רֹאשׁוֹ הַגָּדוֹל וְהַשָּׁטוּחַ, שִׁנָּיו הַבּוֹלְטוֹת, עֵינָיו הַנּוֹצְצוֹת שִׁוּוּ לוֹ מַרְאֶה דוֹחֶה. כְּכָל אֲשֶׁר הוֹסִיף לָלֶכֶת, שָׁלַח אֶת לְשׁוֹנוֹ בִּדְמוּת־מַזְלֵג, הַסְּפוּגָה רֹק שֶׁל אֶרֶס וְהַנּוֹצֶצֶת לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ כְּזִיקֵי־לֶהָבָה. הוּא זָחַל אֶל הָעֵץ אֲשֶׁר שָׁם נִמְצָא הַקֵּן. עָמַדְנוּ לְהִתְבּוֹנֵן וְלִרְאוֹת אֶת כָּל תְּנוּעוֹתָיו, כַּאֲשֶׁר עָשִׂינוּ לַכִּיסוֹנִית. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ עַד הָעֵץ, עָמַד רֶגַע מִלֶּכֶת.
" – מַה דַּעְתְּךָ, הַאִם יְטַפֵּס וְיַעֲלֶה אֶל הַקֵּן? – שָׁאַל בֶּן־לִוְיָתִי הַצָּעִיר. " – לֹא, עָנִיתִי, הַמּוֹקַסוֹן אֵינוֹ טַפְסָן; לוּלֵא כֵן, לֹא הָיָה נִשְׁאָר שָׂרִיד וּפָלִיט מִן הַצִּפֳּרִים וּמִן הַסְּנָאִיּוֹת הָעֲלוּבוֹת. אוּלָם הוּא אֵינוֹ מְטַפֵּס, הַבֶּט־נָא.
אֵין לוֹ מַטָּרָה אַחֶרֶת בִּלְתִּי אִם לְהָטִיל עַל הַצִּפֳּרִים אֵימָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר.
"כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הִזְקִיף הַנָּחָשׁ אֶת גּוּפוֹ לְאֹרֶךְ הָעֵץ, הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ וְשָׁלַח אֶת לְשׁוֹנוֹ, כְּאִלּוּ לְלַקֵּק אֶת קְלִפַּת הָעֵץ. "הַזַּהֲבָנִים, בְּחָשְׁבָם כִּי הַנָּחָשׁ עוֹמֵד
לְטַפֵּס עַל הָעֵץ, יָרְדוּ עַל הָעֲנָפִים הַנְּמוּכִים בְּיוֹתֵר, קָפְצוּ מֵעָנָף אֶל עָנָף וְצָרְחוּ בְּכָל כֹּחָם מִתּוֹךְ כַּעַס וּפַחַד גַּם יָחַד.
"הַנָּחָשׁ, בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַצִּפֳּרִים קְרֵבוֹת אֶל תְּחוּם מַלְתְּעוֹתָיו, בֵּרַךְ “שֶׁהֶחֱיָנוּ” וְהֵכִין עַצְמוֹ לִבְלֹעַ אוֹתָן. עֵינָיו יָרוּ בְּרָקִים וְנִדְמוּ כְּמוֹשְׁכוֹת אֶת הַצִּפֳּרִים בְּמִין קֶסֶם. הַלָּלוּ, תַּחַת לָסֶגֶת אָחוֹר, קָרְבוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, פַּעַם יָרְדוּ סָמוּךְ לַקַרְקַע, פַּעַם עָלוּ עַל הָעֲנָפִים בְּלִי גְרֹעַ עַיִן מֵאוֹיְבָם. תְּנוּעוֹתֵיהֶן נַעֲשׂוּ זְרִיזוֹת פָּחוֹת וּפָחוֹת, צְרִיחוֹתֵיהֶן חֲנוּקוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר. אַחַת מֵהֶן, תְּשׁוּשָׁה, מֻקְסֶמֶת, נָפְלָה סָמוּךְ מְאֹד לָרֶמֶשׂ. אָנוּ חִכִּינוּ לִרְאוֹת, כִּי הַנָּחָשׁ יִתְנַפֵּל עַל קָרְבָּנוֹ, וְהִנֵּה פִּתְאֹם הִתְקַפֵּל וְהִתְחִיל לְהִתְרַחֵק מִן הָעֵץ. הַצִּפֳּרִים שֶׁהִתְעוֹדְדוּ מִפַּחְדָן עָפוּ וְעָלוּ עַל הָעֲנָפִים הַגְּבוֹהִים וְקוֹל צְרִיחָתָן חָדַל.
"עָמַדְנוּ שָׁעָה קַלָּה שׁוֹתְקִים וּמִשְׁתָּאִים לִרְאוֹת אֶת הַמַּחֲזֶה הַזֶּה שֶׁנִּגְּמַר כָּכָה.
" – מַה יָּכֹל הָיָה לְהַבְרִיחוֹ מִזֶּה? – שָׁאַל פְרַנְק בִּפְנוֹתוֹ לְעֶבְרִי.
"לֹא הִסְפַּקְתִּי לַעֲנוֹתוֹ, וְהִנֵּה בְּרִיָּה חֲדָשָׁה, שֶׁיָּצְאָה מִן הַחֹרְשָׁה, מָשְׁכָה אֶת עֵינֵינוּ. זוֹ הָיְתָה חַיָּה, אֲשֶׁר גָּדְלָהּ כְּגֹדֶל הַזְּאֵב, צִבְעָהּ אָפוֹר אוֹ יוֹתֵר נָכוֹן שְׁחַרְחֹר. גּוּפָהּ בָּרִיא, עָגֹל וּמְכֻסֶּה לֹא שְׂעָרוֹת כִּי אִם צֶמֶר גַּס, שֶׁאָרְכּוֹ עַל גַּבָּהּ הָיָה כְּשֵׁשׁ אֶצְבָּעוֹת, מַה שֶּׁשִּׁוָּה לוֹ מַרְאֵה רַעֲמָה. אָזְנֶיהָ קְצָרוֹת, חַסְרַת זָנָב, רַגְלֶיהָ מְזֻיָּנוֹת בִּפְרָסוֹת וְלֹא בְּצִפָּרְנַיִם כִּשְׁאָר חַיּוֹת־הַטֶּרֶף, פִּיהָ רָחָב, וּשְׁנֵי הֶחָטִים הַבּוֹלְטִים מַמַּלְתְּעוֹתֶיהָ שִׁוּוּ לָהּ מַרְאֶה אָיֹם. רֹאשָׁהּ וְחַרְטֻמָּהּ דּוֹמִים הָיוּ יוֹתֵר לְשֶׁל חֲזִיר מֵאֲשֶׁר חַיָּה אַחֶרֶת, וְאָמְנָם זֶה הָיָה הַפֶקַרִי אוֹ הַחֲזִיר הַמֶּכְּסִיקָאִי. בְּשָׁעָה שֶׁהָלַךְ מִן הַחֹרְשָׁה רָאִינוּ שְׁתֵּי חַיּוֹת רַכּוֹת מִתְנַהֲלוֹת אַחֲרָיו. אֵלֶּה הָיוּ, כַּנִּרְאֶה, אֵם וּשְׁנֵי גוּרֶיהָ.
"שְׁלשֶׁת הָאוֹרְחִים הַחֲדָשִׁים עָמְדוּ קָרוֹב לָאִילָן: לְמַרְאֵיהֶם פָּצְחוּ הַצִּפֳּרִים שׁוּב בִּצְרִיחוֹת. אַךְ הַפֶקַרִי לֹא שָׂם לֵב כְּלָל אֶל בַּעֲלֵי־הַכָּנָף. הוּא לֹא הִשְׁגִּיחַ בָּהֶם וְהָלַךְ הָלֹךְ וְהָרִיחַ אֶת הָאֲדָמָה וְעָמַד לְכַרְסֵם גַּרְעִין אוֹ שָׁקֵד.
"בְּצֵאתָהּ מִן הַחֹרְשָׁה מָצְאָה הַחַיָּה אֶת עִקְבוֹת הַנָּחָשׁ. הִיא עָמְדָה, הֵרִימָה אֶת אַפָּהּ וְהֵרִיחָה בָּאַוִּיר. הָרֵיחַ הָרַע שֶׁל הַמּוֹקַסוֹן הִגִּיעַ אֵלֶיהָ וְזִעֲזַע אוֹתָהּ בְּמִדָּה מְרֻבָּה עַד מְאֹד. הִיא הָלְכָה וְשָׁבָה וּבִקְּשָׁה אֶת הָעֲקֵבוֹת. בַּתְּחִלָּה הָלְכָה בַּעֲקֵבוֹת אֵלֶּה שֶׁהִשְׁאִיר הַנָּחָשׁ בְּבוֹאוֹ מִן הָעֵבֶר הַהוּא, אַךְ אַחֲרֵי אֲשֶׁר הִכִּירָה בְּטָעוּתָהּ שָׁבָה עַד מְהֵרָה וְהָלְכָה בַּעֲקֵבוֹת אֲחֵרִים. "בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַהֲלִיכוֹת הָאֵלֶּה רָץ הַנָּחָשׁ וְנִמְלַט חִישׁ מַהֵר. אַךְ לֹא עָבַר דֶּרֶךְ מְרֻבָּה, כִּי הַבְּרִיָּה הַזֹּאת זוֹחֶלֶת בִּכְבֵדוּת רַבָּה. רָאִינוּ אוֹתוֹ בֵּין הָעֵצִים וְהוּא מֵרִים בְּכָל רֶגַע אֶת רֹאשׁוֹ מִתּוֹךְ חֲרָדָה וּמַבִּיט לַאֲחוֹרָיו. הוּא יָרַד אֶל הָעֵבֶר הַהוּא וּפָנָה אֶל סֶלַע אֶחָד שֶׁעָמַד בְּמֶרְחָק־מָה.
"הוּא לֹא עָבַר עוֹד חֲצִי הַדֶּרֶךְ וְהַפֶקַרִי הָלַךְ בְּעִקְבוֹתָיו וְקָרַב בִּפְסִיעוֹת גְּדוֹלוֹת. כַּאֲשֶׁר הָיָה קָרוֹב אֶל הַנָּחָשׁ, עָמַד מִלֶּכֶת וְנִרְאָה כְּמוֹדֵד אֶת הַמֶּרְחָק בֵּינוֹ וּבֵין אוֹיְבוֹ, וּבְסַמְּרוֹ אֶת צַמְרוֹ כִּמְחָטִים שֶׁל קִפּוֹד, הֵכִין עַצְמוֹ לַקְּרָב. הַנָּחָשׁ הָיָה אָחוּז אֵימָה. בְּעֵינָיו לֹא הָיְתָה עוֹד הָאַכְזָרִיּוּת שֶׁהֶרְאָה בְּהַבִּיטוֹ אֶל הַצִּפֳּרִים, וַאֲפִילּוּ גוּפוֹ נִרְאָה עַתָּה חִוֵּר וְרָפֶה.
“פִּתְאֹם הִתְלַהֵב הַפֶקַרִי וְהִתְנַפֵּל בְּכָל כֹּבֶד מִשְׁקָלוֹ עַל קִפּוּלֵי הַנָּחָשׁ. הַהוּא הִתְפַּשֵּׁט עַל הָאָרֶץ. הַפֶקַרִי קָפַץ עוֹד קְפִיצָה אַחַת, בָּעֵט בְּגוּפוֹ שֶׁל הָאוֹיֵב בְּעִיטָה בְּרַגְלָיו, תְּפָשׂוֹ בִּגְרוֹנוֹ וְכַעֲבֹר רְגָעִים אֲחָדִים שָׂם קֵץ לִירִיבוֹ אֲשֶׁר שָׁכַב עַל הָאָרֶץ בְּלִי רוּחַ חַיִּים. הַחַיָּה הַמְּנַצַּחַת הוֹצִיאָה קוֹל גָּדוֹל, כְּאִלּוּ לִקְרֹא אֵלֶיהָ אֶת שְׁנֵי גוּרֶיהָ, אֲשֶׁר הִתְחַבְּאוּ בְּתוֹךְ הָעֵשֶׂב, וּלְקוֹל אִמָּם יָצְאוּ מִמַּחְבּוֹאָם וְרָצוּ בְּחִפָּזוֹן אֵלֶיהָ.”
מ הַקְּרָב בֵּין הַקּוּגוּאַר וְהַפֶקַרִים
"פְרַנְק וְאָנֹכִי הָיִינוּ שְׂמֵחִים מְאֹד עַל תּוֹצְאַת הַקְּרָב הַזֶּה. אֵינִי יוֹדֵעַ, מַדּוּעַ נָטָה לִבֵּנוּ אַחֲרֵי הַפֶקַרִי, שֶׁהָיָה בּוֹלֵעַ אֶת הַצִּפֳּרִים וְאֶת בֵּיצֵיהֶן אַף הוּא כְּמוֹ הַנָּחָשׁ, וְגַם הַצִּפֳּרִים הֲלֹא אוֹכְלוֹת זְבוּבִים וּפַרְפָּרִים יָפִים. אַךְ מִזְּמַנִּים קְדוּמִים שׂוֹנְאִים וּמְתַעֲבִים בְּנֵי־הָאָדָם אֶת הַנָּחָשׁ, וַדַּאי כְּדֵי לְקַיֵּם אֶת הַכָּתוּב בְּסֵפֶר בְּרֵאשִׁית: “וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ.”
"בִּקַּשְׁנוּ תַּחְבּוּלָה לִלְכֹּד אֶת הַמְנַצֵּחַ, בְּיִחוּד חָפַצְנוּ לִכְבֹּשׁ אֶת הַגּוּרִים וּלְהוֹסִיפָם עַל אוֹצַר הַבָּשָׂר שֶׁלָּנוּ.
"כָּל עוֹד אֲשֶׁר הָאֵם עִמָּהֶם אִי־אֶפְשָׁר הָיָה לַחֲשֹׁב עַל זֶה. לֹא הִרְהַבְנוּ עֹז לְהַתְקִיף אֶת הַחַיָּה הָרָעָה הַזֹּאת מִפָּנִים, גַם כִּי הַכְּלָבִים עִמָּנוּ. הַכֶּלֶב עַז־הַנֶּפֶשׁ בְּיוֹתֵר מַשְׁפִּיל אֶת זְנָבוֹ בִּפְנֵי יָרִיב זֶה וְנִזְהָר לִבְלִי הִתְנַפֵּל עָלָיו. וּבְכֵן לֹא יָכֹלְנוּ לִשְׁלֹחַ יָד אֶל הַגּוּרִים בְּטֶרֶם שִׁלַּחְנוּ אֶת הָאֵם. אוּלָם כֵּיצַד לְהֵחָלֵץ מִמֶּנָּה?
לִירוֹת בָּהּ כַּדּוּר? פְרַנְק מָצָא תַּחְבּוּלָה זוֹ לְאַכְזָרִית, אַף כִּי הַפֶקַרִי הוּא חַיָּה טוֹרֶפֶת, אֲשֶׁר לֹא יָחוּס עַל אַיָּלָה אוֹ חַיָּה אַחֶרֶת תַּמָּהּ. וּבָעֵמֶק יֵשׁ מִסְפָּר רַב שֶׁל הַטּוֹרְפִים מִמִּין זֶה, וּשְׁכֵנִים לֹא טוֹבִים הֵם, וּכְדַאי הָיָה לְהֵחָלֵץ מֵאוֹיֵב כָּזֶה. הֲכִינוֹתִי אֵפוֹא אֶת רוֹבִי.
"אַךְ הַפֶקַרִי הָיָה עָסוּק מְאֹד בְּגוּפָתוֹ שֶׁל הַנָּחָשׁ, אֲשֶׁר כָּרַת אֶת רֹאשׁוֹ, נָטַל אֶת גּוּפוֹ בֵּין רַגְלָיו הַקַּדְמִיּוֹת, קָרַע מֵעָלָיו אֶת עוֹרוֹ, אַחֲרֵי־כֵן הִתְחִיל זוֹלֵל אֶת בְּשָׂרוֹ הַלָּבָן, בְּהַשְׁלִיכוֹ נְתָחִים קְטַנִּים לְגוּרָיו, שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַמָּנָה בְּקוֹל דִּיצָה.
"אָחַזְתִּי בְּרוֹבִי וְעָמַדְתִּי לִירוֹת, אַךְ מַרְאֵה בְּרִיָּה אַחֶרֶת הִדְהִים אוֹתִי וְהִפְסִיק אֶת הַיְרִיָּה. הַפֶקַרִי הָיָה בְּמֶרְחָק חֲמִשִּׁים צְעָדִים מִן הָעֵץ, אֲשֶׁר עַל־יָדוֹ עָמַדְנוּ, וְכִשְׁלשִׁים צְעָדִים הָלְאָה מִמֶּנּוּ. הָלְכָה וְקָרְבָה אֵלָיו חַיָּה אַחֶרֶת מִמִּין אַחֵר לְגַמְרֵי. צוּרָתָהּ כְּצוּרַת אַיָּל צָעִיר, אַךְ רַגְלֶיהָ קְצָרוֹת יוֹתֵר וְגוּפָהּ אָרֹךְ יוֹתֵר.
צֶבַע עוֹרָהּ אָדֹם־כֵּהֶה, מִלְּבַד הֶחָזֶה וְהַבֶּטֶן, שֶׁהָיוּ לְבָנִים כִּמְעָט. אָזְנֶיהָ יְשָׁרוֹת, קְצָרוֹת וּשְׁחַרְחֹרוֹת. רֹאשָׁה וּשְׂפָמָהּ שִׁוּוּ לָהּ מַרְאֶה שֶׁל חָתוּל. "גַּם לוּלֵא יָדַעְנוּ אֶת הַחַיָּה הַזֹּאת, הָיָה מַרְאֶהָ מֵטִיל עָלֵינוּ אֵימָה; אוּלָם יָדֹעַ יָדַעְנוּ, כִּי זֶה הוּא קוּגוּאַר.
"בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה לְמִן הָעֵת שֶׁבִּקַּרְנוּ בַּמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה תָּקַף אוֹתָנוּ פַּחַד אֲמִתִּי. בְּכָל אֵימַת הַפֶקַרִי יָדַעְנוּ, כִּי אֵין הוּא מְטַפֵּס עַל עֵצִים, בְּעוֹד אֲשֶׁר הַקּוּגוּאַר הוּא זָרִיז כְּמוֹ סְנָאִי וְקַל וְנוֹחַ לוֹ לָשֶׁבֶת עַל הָעֲנָפִים כְּמוֹ עַל הָאֲדָמָה. הֶחֱזַרְתִּי רֹאשִׁי לְצַד בְּנִי וְיָעַצְתִּי לוֹ לִבְלִי זוּז מִמְּקוֹמוֹ.
"הַקּוּגוּאַר הָלַךְ וּבָא בַּחֲשָׁאי, עֵינָיו נְטוּיוֹת אֶל הַפֶקַרִי, אֲשֶׁר לֹא חָשַׁד מְאוּם. הוּא גָרַר אֶת גּוּפוֹ יוֹתֵר מִשֶּׁהָלַךְ. בִּטְנוֹ נָגְעָה בָּאֲדָמָה, זְנָבוֹ הָאָרֹךְ הִתְנוֹעֵעַ כִּזְנָבוֹ שֶׁל חָתוּל אוֹרֵב עַל גַּג לָעוֹף הַמִּתְחַמֵם לְנֹכַח הַשָּׁמֶשׁ.
"אוּלָם הַפֶקַרִי אָכַל לְתֵאָבוֹן אֶת בְּשַׂר הַנָּחָשׁ וְלֹא יָדַע כְּלָל עַל הַסַּכָּנָה הָאוֹרֶבֶת לוֹ. הַקַּרְקַע בְּמֶרְחַב־מָה מִסָּבִיב לוֹ הָיָה נָקִי מֵעָלִים וּזְמוֹרוֹת, רַק אִילָן גָּדוֹל עָמַד בְּקֵרוּב מָקוֹם וּפָשַׁט אֶת עֲנָפָיו הַמְּאֻזָּנִים מִמַּעַל לַמָּקוֹם הַזֶּה. הַקּוּגוּאַר הִתְחַמֵּק בֵּין הָעֵשֶׂב וּמַהֲלָכוֹ הָיָה בְּהֵחָבֵא; אַךְ הוּא עָמַד מִלֶּכֶת וְנִרְאָה כְּאִלּוּ הוּא מִתְיָעֵץ עִם נַפְשׁוֹ. הוּא יָדַע, כִּי אִם יִתְנַפֵּל עַל הַפֶקַרִי וְיִקְפֹּץ עַל גַּבּוֹ בִּקְפִיצָה אֶחָת, יֶשׁ לוֹ לְפַחֵד מִפְּנֵי הֶחָטִים הַנּוֹרָאִים שֶׁל טַרְפּוֹ. הוּא הָיָה עוֹד רָחוֹק מִמֶּנּוּ וְנִדְמֶה הָיָה, כִּי מְבַקֵּשׁ הוּא תַּחְבּוּלָה לָגֶשֶׁת אֶל אוֹיְבוֹ וְזֶה לֹא יִרְאֵהוּ.
"וְאָז רָאוּ עֵינָיו אֶת עַנְפֵי הָעֵץ, שֶׁהָיוּ פְּשׁוּטִים מִמַּעַל לַפֶקַרִי. עַד מְהֵרָה גָמַר בְּלִבּוֹ מַה לַּעֲשׂוֹת; הוּא שָׁב אַט, הִתְחַמֵּק מֵאָחוֹר בְּלִי שָׁאוֹן כָּל־שֶׁהוּא, הִקִּיף אֶת הַדֶּרֶךְ וְהִגִּיעַ אֶל הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי שֶׁל הָאִילָן. הוּא נִגַּשׁ אֶל הַגֶּזַע וְקָפַץ חִישׁ כְּקֶרֶן־אוֹר. אָנוּ שָׁמַעְנוּ אֶת אִוְשַׁת צִפָּרְנָיו שֶׁנֹּאחֲזוּ בִּקְלִפַּת הָעֵץ. אַף הַפֶקַרִי שָׁמַע אֶת הָאִוְשָׁה, כִּי הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ בִּנְהִימָה וְעָמַד רָגַע. אַךְ אוּלַי חָשַׁב, כִּי אֵין זֶה אֶלָּא סְנָאִי וְלָכֵן שָׁב לַעֲבוֹדָתוֹ.
"וְאוֹתָהּ שָׁעָה טִפֵּס הַקּוּגוּאַר מֵאֲחוֹרֵי הַגֶּזַע וְגֵרַר אֶת גּוּפוֹ בִּזְהִירוּת עַל הָעֲנָפִים. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ אֶל מַטָּרָתוֹ, הִתְקַפֵּל כְּחָתוּל, הוֹצִיא קוֹל נוֹרָא וְהִתְנַפֵּל עַל גַּבּוֹ שֶׁל קָרְבָּנוֹ. צִפָּרְנָיו נִנְעֲצוּ בִּפְגִיעָה רִאשׁוֹנָה בְּעֹרֶף הַפֶקַרִי וְגוּפוֹ הִתְמוֹדֵד עַל הַגּוּף שֶׁל יְרִיבוֹ. הַחַיָּה שֶׁנִּבְהֲלָה הוֹצִיאָה אֲנָקָה וְהִתְאַמְּצָה לְהֵחָלֵץ מִן הַקּוּגוּאַר. שְׁנֵיהֶם הִתְגַּלְגְּלוּ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: הַפֶקַרִי הוֹצִיא אֲנָקוֹת, שֶׁהֵדָן נִשְׁמַע בְּתוֹךְ הַיָּעַר. גוּרָיו רָצוּ מִכָּל עֵבֶר, לָקְחוּ חֵלֶק בַּמִּלְחָמָה וְצָעֲקוּ כְּמוֹ אִמָּם. רַק הַקּוּגוּאַר לְבַדּוֹ נִשְׁאַר דּוֹמֵם. הוּא לֹא הִשְׁמִיעַ שׁוּם קוֹל לְמִן הַתְחָלַת הַמִּלְחָמָה; צִפָּרְנָיו וְשִׁנָּיו הָיוּ תְּקוּעוֹת כָּל הַזְּמַן בְּצַלְעוֹת קָרְבָּנוֹ.
"הַקְּרָב לֹא אָרַךְ זְמָן רָב. הַפֶקַרִי חָדַל לְהֵאָנֵק וְנָפַל עַל צִדּוֹ בְּאֵין כֹּחַ לְהֵחָלֵץ אַף לְרֶגַע מֵחִבּוּקָיו שֶׁל יְרִיבוֹ הַנּוֹרָא. הַלָּה קָרַע אֶת עוֹרְקֵי צַוָּארוֹ וְגָמַע אֶת הַדָּם הַחַם אֲשֶׁר זָב בְּזֶרֶם גָּדוֹל.
"חָשַׁבְנוּ, כִּי לֹא מֵחָכְמָה נַעֲשֶׂה אִם נִתְעָרֵב בַּקְּרָב. יָדַעְנוּ, כִּי הַחַיָּה הַנּוֹרָאָה הָיְתָה טוֹרֶפֶת גַּם אוֹתָנוּ, לוּ הָיִינוּ בִּתְחוּמָהּ. וּבְכֵן יָשַׁבְנוּ עַל הָעֵץ שֶׁלָּנוּ וְלֹא הֵעַזְנוּ לַעֲשׂוֹת תְּנוּעָה כָּל־שֶׁהִיא. הַחַיָּה הָיְתָה רְחוֹקָה מֵאִתָּנוּ לֹא יוֹתֵר מִשְּׁלשִׁים צַעַד, כִּי בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה הָלְכוּ הַיְרִיבִים וְקָרְבוּ אֶל הָעֵץ. הָיִיתִי עוֹשֶׂה נִסָּיוֹן לִירוֹת בּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה עָסוּק בִּשְׁסִיעַת טַרְפּוֹ, אַךְ יָרֵאתִי, כִּי כַּדּוּר אֶחָד לֹא יִהְיֶה דַי לְהָמִית חַיָּה כַּבִּירָה כָּזוֹ, וְלָכֵן הֶחְלַטְתִּי לָתֵת לַקּוּגוּאַר לִגְמֹר אֶת סְעֻדָּתוֹ וְאַחֲרֵי־כֵן לָלֶכֶת מִזֶּה וְאָנוּ לֹא נָשִׂים מִכְשׁוֹל עַל דַּרְכּוֹ.
"לֹא הָיָה לָנוּ זְמָן רַב לַחֲשֹׁב מַחְשָׁבוֹת: אַךְ נִגְמַר הַקְּרָב וְהִנֵּה קוֹלוֹת מְשֻׁנִּים הִגִּיעוּ לְאָזְנֵינוּ. נִדְמֶה הָיָה, כִּי יוֹצְאִים הֵם מִן הַיַּעַר הַמַּקִּיף אוֹתָנוּ. אַף הַקּוּגוּאַר הִקְשִׁיב אֲלֵיהֶם; הַחַיָּה הָרָעָה הִזְדַּקְּפָה פִּתְאֹם עַל רַגְלֶיהָ וְהִטְּתָה אֹזֶן מִתּוֹךְ חֲרָדָה. רֶגַע אֶחָד הִסְּסָה, הִבִּיטָה מִסָּבִיב לָהּ וְהֶעֱבִירָה עֵינֶיהָ שׁוּב אֶל הַחַיָּה שֶׁזֶּה עַתָּה טָרְפָה. וְאָז, בְּהַחֲלִיטָהּ פִּתְאֹם, תָּחֲבָה שִׁנֶיהָ בְּגוּפַת הַפֶקַרִי, הִשְׁלִיכָה אֶת הַנְּבֵלָה עַל כְּתֵפֶיהָ וְרָאֲתָה צֹרֶךְ לָהּ לַעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם.
"הִיא עָבְרָה רַק צְעָדִים אֲחָדִים, וְהַקּוֹל אֲשֶׁר הִבְהִיל אוֹתָנוּ נַעֲשָׂה בָּרוּר יוֹתֵר: פִּתְאֹם רָאוּ עֵינֵינוּ הֲמוֹן בְּרִיּוֹת שְׁחוֹרוֹת, שֶׁפָּרְצוּ אֶל מַעַר־הַיָּעַר. הִכַּרְנוּ בְּמַבַּט־עַיִן אֶחָד, כִּי אֵלֶּה הָיוּ פֶקַרִים. מִסְפָּרָם הָיָה לְכָל הַפָּחוֹת עֶשְׂרִים אוֹ שְׁלשִׁים, וְכֻלָּם בָּאוּ בִּמְרוּצָה לְקוֹל אֶנְקַת חֲבֵרָם שֶׁזֶּה עַתָּה הוּמַת. הֵם בָּאוּ מִכָּל עֵבֶר, בְּצַעֲדֵי־מֵרוֹץ, וְהִשְׁמִיעוּ נְהָמוֹת נוֹרָאוֹת.
"הֵם הָלְכוּ וּבָאוּ בֵּין הַקּוּגוּאַר וְהָעֵצִים בְּטֶרֶם הִסְפִּיק הַלָּה לְהִמָּלֵט. כְּהֶרֶף־עַיִן עָגוּ סְבִיבוֹ עוּגָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ סַכָּנָה, עַד כִּי לֹא מָצָא תַּחְבּוּלָה לְהֵחָלֵץ בְּלִי מִלְחָמָה.
"הַקּוּגוּאַר, בִּרְאוֹתוֹ כִּי חָסְמוּ לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ לִבְרֹחַ, פָּרַק מֵעָלָיו אֶת הַנְּבֵלָה שֶׁנָּשָׂא וְהִתְנַפֵּל עַל הַקְּרוֹבִים בְּיוֹתֵר מִן הָאוֹיְבִים, שֶׁהִכְרִיעָם בִּקְפִיצָה אֶחָת. אַךְ עוֹד לֹא הִסְפִּיק לְהַפְנוֹת גּוּפוֹ וְהַרְבֵּה פֶקַרִים כְּבָר תָּפְשׂוּ אוֹתוֹ וְדָמוֹ כְּבָר זָב עַל הָאָרֶץ. וּבְכָל זֹאת עָלָה בְּיָדוֹ לְהָטִיל פַּחַד עַל יְרִיבָיו בְּמֶשֶׁךְ רְגָעִים אֲחָדִים; אוּלָם הַחוּג הָלַךְ וְצַר מֵרֶגַע לְרָגַע. הוּא הוֹצִיא כַּמָּה מֵאוֹיְבָיו מִחוּץ לַמַּעֲרָכָה וְעָשָׂה נִסָּיוֹן לְהַבְקִיעַ אֶת הַחוֹמָה הַחַיָּה שֶׁעָמְדָה מִמּוּלוֹ. הַפֶקַרִים הִבִּיטוּ אֶל כָּל תְּנוּעוֹתָיו, אֲחָדִים חָסְמוּ לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ, וַאֲחֵרִים תָּקְפוּ אוֹתוֹ בְּשִׁנֵּיהֶם הַחַדּוֹת. לָאַחֲרוֹנָה עָשָׂה מַאֲמָץ אַחֲרוֹן וְהִצְלִיחַ לְהֵחָלֵץ רֶגַע אֶחָד; אַךְ מָה רַב הָיָה פַּחְדֵּנוּ, בִּרְאוֹתֵנוּ אוֹתוֹ הוֹלֵךְ וּפוֹנֶה לְצַד הָעֵץ, שֶׁשָּׁם הָיָה מְקוֹמֵנוּ.
"הֲכִינוֹתִי אֶת רוֹבֵי מִתּוֹךְ רֶגֶשׁ שֶׁל יֵאוּשׁ; אוּלָם בְּטֶרֶם הִסְפַּקְתִּי לְכַוֵּן אוֹתוֹ, חָלְפָה הַחַיָּה כְּחֵץ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים רֶגֶל מִמַּעַל לְרֹאשֵׁנוּ. צִפָּרְנָיו נָגְעוּ בְּפִי הָרוֹבֶה שֶׁלִּי וַאֲנִי חַשְׁתִּי אֶת נִשְׁמַת אַפּוֹ עַל פָּנֵינוּ. הַפֶקַרִים רָדְפוּ אַחֲרָיו עַד רַגְלֵי הָעֵץ וְעָמְדוּ בִּפְנֵי הַמִּכְשׁוֹל הַזֶּה שֶׁלֹּא יָכְלוּ לְעָבְרוֹ. אֲחָדִים סָבְבוּ אֶת הָעֵץ וְהִבִּיטוּ לְמָעְלָה; אֲחֵרִים נָשְׁכוּ אֶת קְלִפָּתוֹ בְּזַעַם וְכֻלָּם הוֹצִיאוּ קוֹלוֹת שֶׁל אַכְזָבָה וְאֵימָה.
"הַפַּחַד עָשָׂה אוֹתָנוּ אִלְּמִים בְּמֶשֶׁךְ רְגָעִים אֲחָדִים, אֶת בְּנִי וְאוֹתִי. לֹא יָדַעְנוּ עֵצָה. מִצַּד אֶחָד זָרַק עָלִינוּ הַקּוּגוּאַר מֶבָּטֵי־זַעַם וּבִקְפִיצָה אַחַת יָכֹל הָיָה לְהַכְרִיעֵנוּ.
"רֶגַע אֶחָד חָשַׁבְנוּ, כִּי עוֹמֵד הוּא לְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ. לְמַטָּה יֵשׁ לָנוּ מִסְפָּר רַב שֶׁל אוֹיְבִים, נוֹרָאִים לֹא פָּחוֹת, שֶׁהָיוּ קוֹרְעִים אוֹתָנוּ לִקְרָעִים, אִלּוּ רַק אָמַרְנוּ לְהַצִּיג כַּף רַגְלֵנוּ עַל הָאָרֶץ.
"עָמַדְנוּ לִפְנֵי בְּחִירָה נוֹרָאָה שֶׁל אַחַת מִשְּׁתֵּי אֵלֶּה וְצֹרֶךְ הָיָה לִי בְּכַמָּה זְמָן לְהַחֲלִיט הַחְלָטָה.
"לָאַחֲרוֹנָה לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְעַלֵּם מִזֶּה, כִּי הַסַּכָּנָה הַדְּחוּפָה יוֹתֵר הִיא מִצַּד הַקּוּגוּאַר. יְכוֹלִים אָנוּ לְהָגֵן עַל עַצְמֵנוּ מִפְּנֵי הַפֶקַרִים בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל הָעֵץ, בְּעוֹד אֲשֶׁר הָאוֹיֵב הַשֵּׁנִי יְכַלֶּה אוֹתָנוּ בְּכָל מָקוֹם. נָחוּץ אֵפוֹא לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמַּאֲמַצִּים וּלְהֵחָלֵץ מִן הָאוֹיֵב הַנּוֹרָא הַזֶּה.
"אוּלָם הַקּוּגוּאַר נִשְׁאַר בְּלִי תְּנוּעָה עַל הֶעָנָף שֶׁנִּמְלַט שָׁמָּה. הוּא הָיָה תּוֹקֵף אוֹתָנוּ לוּלֵא הַפַּחַד שֶׁהֵטִילוּ עָלָיו הַפֶקַרִים, שֶׁיָּכֹל הָיָה לִנְפֹּל בְּתוֹכָם בְּהִתְנַפְּלוֹ עָלֵינוּ. הַפַּחַד הַזֶּה הוּא שֶׁהֵבִיא אוֹתוֹ לִהְיוֹת שָׁקֵט. אוּלָם יָדֹעַ יָדַעְתִּי, מָה הַגּוֹרָל הַצָּפוּי לָנוּ אַךְ יַעַזְבוּ הַחַיּוֹת הָאֵלֶּה אֶת הַמָּקוֹם.
"בֶּן־לִוְיָתִי הַצָּעִיר לֹא הָיָה בְּיָדוֹ נֶשֶׁק. הוּא לָקַח עִמּוֹ רַק אֶת קַשְׁתּוֹ וְחִצָּיו; וְגַם אֵלֶּה נִשְׁאֲרוּ לְרַגְלֵי הָעֵץ וְהַפֶקַרִים כְּבָר שָׁבְרוּ אוֹתָם לִרְסִיסִים.
צִוִּיתִי עָלָיו לַעֲמֹד מֵאֲחוֹרַי, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לִפְנֵי הַקּוּגוּאַר בְּמִקְרֶה אִם לֹא יַעֲלֶה בְּיָדִי אֶלָּא לִפְצֹעַ אֶת הַחַיָּה. כָּל זֶה נַעֲשָׂה בְּדוּמִיָּה, בְּנַחַת עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַפְחִיד אֶת הַמִּפְלֶצֶת הַנּוֹהֶמֶת מִמַּעַל לָנוּ.
“אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָיִיתִי מוּכָן, אָחַזְתִּי בְּרוֹבִי מִתּוֹךְ זְהִירוּת. נִשְׁעַנְתִּי יָפֶה עַל עָנָף וְקָלַעְתִּי אֶל הַקּוּגוּאַר בְּרֹאשׁוֹ. זֶה הָיָה הָאֵבֶר הַיָּחִיד מִן הַחַיָּה, שֶׁנִּרְאָה לְעֵינַי מִבֵּין הֶעָלִים. הִרְפֵּיתִי מִן הַמַּקּוֹר. רְגָעִים אֲחָדִים עִוֵּר אֶת עֵינַי הֶעָשָׁן וְלֹא יָכֹלְתִּי לָדַעַת אֶת פְּעֻלּוֹת יְרִיָּתִי. אוּלָם שָׁמַעְתִּי הַרְבֵּה חֲרִיקוֹת שֶׁנִּגְרְמוּ, כַּנִּרְאֶה, עַל־יְדֵי נְפִילַת גּוּף כָּבֵד עַל עַנְפֵי הָעֵץ וְאַחֲרֵי־כֵן עַל־יְדֵי אוֹתוֹ הַגּוּף עַצְמוֹ שֶׁנָּפַל עַל הָאָרֶץ. עַד מְהֵרָה קָם רַעַשׁ גָּדוֹל בֵּן הַפֶקַרִים. הִבַּטְתִּי לְמַטָּה. הַקּוּגוּאַר, הַשּׁוֹתֵת דָּם, נִלְחָם בְּתוֹךְ מַחֲנֵה הָאוֹיֵב; אַךְ הַמִּלְחָמָה לֹא אָרָכָה; בִּרְגָעִים מְעַטִּים נִדְרֵס וְנִטְרַף בַּשִּׁנַּיִם הַחַדּוֹת.”
מא בַּמָּצוֹר בְּתוֹךְ אִילָן
"רֶגַע אֶחָד חָשַׁבְנוּ, כִּי נִצַּלְנוּ. הָיָה לָנוּ הָרֶגֶשׁ, לִפְרַנְק וְלִי, שֶׁל אֹשֶׁר שֶׁמֵּרָגִישׁ כָּל אָדָם שֶׁנִּמְלַט מִמָּוֶת וַדָּאִי. “הַפֶקַרִים, אָמַרְנוּ לְנַפְשֵׁנוּ, יִתְפַּזְּרוּ וְיֵלְכוּ אֶל הַיַּעַר, אַחֲרֵי אֲשֶׁר אוֹיְבָם אֵינוֹ חַי עוֹד.” אַךְ מָה רַבָּה הָיְתָה מְבוּכָתֵנוּ, בִּרְאוֹתֵנוּ כִּי טָעִינוּ. תַּחַת לְשׁוּב הַיַּעְרָה אַחֲרֵי הַנְּקָמָה אֲשֶׁר עָשׂוּ בַּקּוּגוּאַר, הִקִּיפוּ שׁוּב אֶת הָעֵץ, הִבִּיטוּ בְּזַעַם, נָשְׁכוּ אֶת הַקְּלִפָּה וְשָׁאֲגוּ שַׁאֲגוֹת פְּרָאִים. נִדְמֶה הָיָה, כִּי הֵם הֶחְלִיטוּ לִטְרֹף אוֹתָנוּ אִם יוּכָלוּ. אָכֵן, זוֹ הִיא דֶרֶךְ מְשֻׁנָּה שֶׁל תּוֹדָה לָנוּ עַל אֲשֶׁר מָסַרְנוּ בִּידֵיהֶם אֶת הָאוֹיֵב.
"אָנוּ יָשַׁבְנוּ עַל הָעֲנָפִים הַנְּמוּכִים וְרָאִינוּ אֶת הַחַיּוֹת יָפֶה־יָפֶה. קַל הָיָה לָנוּ לְטַפֵּס וְלַעֲלוֹת מַעְלָה, אַךְ לֹא הָיָה צֹרֶךְ בָּזֶה, כִּי הֵם לֹא יָכְלוּ לְהַשִּׂיגֵנוּ גַם פֹּה. יָרֵאנוּ רַק פֶּן נָמוּת בָּרָעָב וּבַצָּמָא, אִם יַמְשִׁיכוּ לָשִׂים עָלֵינוּ מָצוֹר. וּכְפִי שֶׁשָּׁמַעְתִּי מְסַפְּרִים עַל הַחַיּוֹת הָאֵלֶּה, הַחֲשָׁשׁ הַזֶּה לֹא הָיָה כְּלָל מְחֻסַּר־יְסוֹד.
"לֹא חָפַצְתִּי לִירוֹת בָּהֶם, בְּחָשְׁבִי כִּי מִקֵּץ זְמַן־מָה יִשָּׁכֵךְ כַּעְסָם וְיִתְפַּזָּרוּ. פְרַנְק וְאָנֹכִי טִפַּסְנוּ וְעָלִינוּ לְמַעְלָה קְצָת, כְּדֵי לְהֵחָבֵא בֵּין הָעֲנָפִים.
"מִקֵּץ שְׁתֵּי שָׁעוֹת רָאִינוּ וְנוֹכַחְנוּ, כִּי לַשָּׁוְא תִּקְוָתֵנוּ. הַפֶקַרִים, אַף כִּי נִרְגְּעוּ מְעַט, הוֹסִיפוּ לַעֲשׂוֹת חוּג מִסָּבִיב לָעֵץ וְנִדְמֶה הָיָה, כִּי גָמְרוּ בְּלִבָּם לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַמָּצוֹר. אֲחָדִים מֵהֶם אַף רָבְצוּ עַל הָאָרֶץ, כְּדֵי לְבַלּוֹת אֶת הַזְּמָן לַהֲנָאָתָם, אַךְ אֶחָד מֵהֶם לֹא עָזַב אֶת הַחֲבוּרָה.
"הַסַּבְלָנוּת הֵחֵלָּה לְהִתְמַעֵט בְּקִרְבִּי, יָדַעְתִּי כִּי בְּנֵי־בֵיתִי יִדְאֲגוּ מְאֹד לָנוּ כִּי לֹא שַׁבְנוּ זֶה זְמָן רָב. אוּלָם יָרֵאתִי פֶּן יֵצְאוּ הֶנְרִי וְקוּדְיָ’ה לְבַקְּשֵׁנוּ, וּבְהַגִּיעָם בָּרֶגֶל לֹא יוּכְלוּ לְטַפֵּס חִישׁ כָּמוֹנוּ עַל הָעֵץ לְהִנָּצֵל מִן הַחַיּוֹת הָרָעוֹת. הֶחְלַטְתִּי אֵפוֹא לְנַסּוֹת וְלִרְאוֹת אֶת הָרֹשֶׁם, שֶׁתַּעֲשֶׂינָה שְׁתַּיִם שָׁלשׁ יְרִיּוֹת עַל הָעֵדֶר.
"יָרַדְתִּי עַל הֶעָנָף הַנָּמוּךְ בְּיוֹתֵר, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַחֲטִיא אֶת הַמַּטָּרָה, וְהִתְחַלְתִּי לִירוֹת. בְּכָל פַּעַם בָּחַרְתִּי אַחַת מִן הַחַיּוֹת הָאֵלֶּה וְקָלַעְתִּי עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר קָרוֹב אֶל לִבָּהּ. חָמֵשׁ יְרִיּוֹת יָרִיתִי וּבְכָל פַּעַם הִפַּלְתִּי פֶקַרִי אֶחָד, אוּלָם הַשְּׁאָר, בִּמְקוֹם לְהִבָּהֵל
מִפְּנֵי הַשַּׁמּוֹת שֶׁעָשִׂיתִי בְּתוֹכָן, הִתְנַפְּלוּ בְּזַעַם עַל גּוּפוֹת חַבְרֵיהֶם. אַחֲרֵי־כֵן בָּעֲטוּ בְּגֶזַע הָעֵץ, חָבְטוּ אוֹתוֹ בְּרַגְלֵיהֶם הַקָּשׁוֹת וְנִדְמֶה הָיָה, כְּאִלּוּ רָצוּ לְטַפֵּס וְלַעֲלוֹת וּלְהַגִּיעַ אֵלֵינוּ.
"בְּקַחְתִּי אֶת רוֹבִי בַּפַּעַם הַשִּׁשִּׁית, רָאִיתִי לְחֶרְדָּתִי, כִּי לֹא נִשְׁאַר לִי אֶלָּא כַּדּוּר אֶחָד. שַׂמְתִּיו בְּתוֹךְ נִשְׁקִי, יָרִיתִי עוֹד פַּעַם אֶל הָעֵדֶר וְהָרַגְתִּי עוֹד פֶקַרִי אֶחָד. אַךְ מַה תּוֹעֶלֶת לָנוּ בְּכָל זֶה? הַחַיּוֹת הָאֵלֶּה, נִדְמֶה, אֵינָן מְפַחֲדוֹת מִפְּנֵי הַמָּוֶת.
"לֹא יָדַעְתִּי עוֹד מָה הַתַּחְבּוּלָה שֶׁעָלַי לַעֲשׂוֹת וְעָלִיתִי עַל הָעֲנָפִים הָעֶלְיוֹנִים וְיָשַׁבְתִּי שָׁם סָמוּךְ לְבֶן־לִוְיָתִי הַצָּעִיר. לֹא נִשְׁאַר לָנוּ בִּלְתִּי אִם לְחַכּוֹת בְּאֹרֶךְ־רוּחַ מִתּוֹךְ תִּקְוָה, כִּי הַלַּיְלָה יָבֹא וְיַצִּילֵנוּ מִן הַמָּצוֹר הַמְשֻׁנֶּה הַזֶּה. שָׁמַעְנוּ אֶת קוֹל הַחַיּוֹת מִתַּחְתֵּנוּ, הֵן שׁוֹאֲגוֹת וְשׂוֹרְטוֹת אֶת קְלִפַּת הָעֵץ, אַךְ לֹא שַׂמְנוּ עוֹד לֵב לָהֶן, וּבְשִׁבְתֵּנוּ בִּמְנוּחָה עַל עֲנָפֵנוּ, שַׂמְנוּ תִּקְוָתֵנוּ בֵּאלֹהִים, כִּי הוּא יִשְׁלַח לָנוּ יְשׁוּעָה.
"בְּמַצָּב זֶה הָיִינוּ זְמַן־מָה, וְהִנֵּה רָאוּ עֵינֵינוּ עָשָׁן עוֹלֶה וּמַגִּיעַ אֵלֵינוּ. תְּחִלָּה חָשַׁבְנוּ כִּי זֶה הוּא עֲשַׁן אֲבַק־הַשְּׂרֵפָה שֶׁחָדַל רֶגַע וְעַתָּה הוּא עוֹלֶה מְעַט־מְעָט. אַךְ הֶעָשָׁן נַעֲשָׂה עָבֶה יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְרָאֹה רָאִינוּ כִּי צִבְעוֹ אֵינוֹ זֶה שֶׁיּוֹצֵא מֵהִתְפּוֹצְצוּת שֶׁל אֲבַק־שְׂרֵפָה. הֶעָשָׁן הַזֶּה חָדַר לִגְרוֹנֵנוּ וּלְעֵינֵינוּ, סִמֵּא אוֹתָנוּ וְעוֹרֵר בָּנוּ שִׁעוּל. בְּהַבִּיטִי לְמַטָּה לֹא יָכֹלְתִּי לִבְחֹן לֹא אֶת הָאֲדָמָה וְלֹא אֶת הַפֶקַרִים: עָנָן כָּבֵד הִקִּיף אֶת הָעֵץ. שָׁמַעְתִּי אֶת שַׁאֲגוֹת הַחַיּוֹת הָרָעוֹת; אַךְ נִדְמָה כִּי הַקּוֹל נִשְׁתַּנָּה. הֲבִינוֹתִי, כִּי הַזִּיּוּן שֶׁל רוֹבִי שִׁלַּח אֵשׁ בָּאֵזוֹב, וְאָמְנָם כֵּן, הֶעָשָׁן נִתְפַּזֵּר וְלֶהָבָה יָפָה עָלְתָה פִּתְאֹם. וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה רָאִינוּ, כִּי הָאֵשׁ לֹא תַּגִּיעַ אֶל הָעֵץ שֶׁעָלָיו אָנוּ יוֹשְׁבִים וְכִי הִיא הִתְרַכְּזָה בַּצַּד הַהוּא שֶׁשָּׁם נִמְצָא הָאֵזוֹב שֶׁאָסַפְנוּ.
"שְׁנֵינוּ עָלִינוּ אֶל הָעֲנָפִים הָעֶלְיוֹנִים, כְּדֵי לִהְיוֹת מִחוּץ לִתְחוּם הֶעָשָׁן. עָלֵינוּ הָיָה לַחֲשֹׁשׁ פֶּן תֹּאחֵז הָאֵשׁ בָּעֲנָפִים הַתְּלוּיִים וְתַכְרִיחַ אוֹתָנוּ לָרֶדֶת לְתוֹךְ מַחֲנֵה אוֹיְבֵינוּ. לְאָשְׁרֵנוּ, כְּבָר סִלַּקְנוּ אֶת הָאֵזוֹב מֵעַל הָעֲנָפִים הַתַּחְתּוֹנִים וְהַלֶּהָבָה לֹא עָלְתָה עַד כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל הָעֲנָפִים הָאֲחֵרִים.
"כַּאֲשֶׁר הָיִינוּ מִחוּץ לִתְחוּם עֲנַן הֶעָשָׁן, יָכֹלְנוּ לְהַבְחִין אֶת הַפֶקַרִים שֶׁבָּרְאוּ גּוּשׁ צָפוּף בְּמֶרְחַק־מָה מִן הָעֵץ וּכְפִי הַנִּרְאֶה נִבְהֲלוּ לְמַרְאֵה הָאֵשׁ. “עַתָּה, אָמַרְתִּי, נֵחָלֵץ מֵהֶם; הֵם בְּרִחוּק מָקוֹם מֵאִתָּנוּ וְלֹא יוּכְלוּ לִרְאוֹת אוֹתָנוּ בְּעַד הֶעָשָׁן”. הִתְאַמַּצְתִּי אֵפוֹא לְהַכִּיר אֶת הַמְּקוֹמוֹת וְהִתְבּוֹנַנְתִּי אַל כִּוּוּן הָרוּחַ, אֲשֶׁר נָשָׂא אֶת עַנְנֵי הֶעָשָׁן. מֵהָעֵבֶר הַזֶּה לֹא הָיוּ עוֹד חַיּוֹת, וְלוּ עָלָה בְּיָדֵנוּ לָרֶדֶת וְלֹא יִרְאוּנוּ, כִּי אָז הָיִינוּ מַצְלִיחִים לְהִמָּלֵט. אָנוּ אָמַרְנוּ לָרֶדֶת עַל עָנָף נָמוּךְ יוֹתֵר כְּדֵי לְהוֹצִיא לַפֹּעַל אֶת תָּכְנִיתֵנוּ, וְהִנֵּה קוֹל נְבִיחָה מִמֶּרְחָק הִגִּיעַ לְאָזְנֵנוּ. הַדָּבָר מִלֵּא אֶת לִבֵּנוּ חֲשָׁשׁ נוֹרָא. הִכַּרְנוּ אֶת קוֹל כְּלָבֵינוּ. הֶנְרִי אוֹ קוּדְיָ’ה, אוּלַי שְׁנֵיהֶם יַחַד, הוֹלְכִים עִמָּהֶם בְּלִי סָפֵק: הַכְּלָבִים טָרֹף יִטָּרְפוּ עַל־יְדֵי הַחַיּוֹת הָרָעוֹת וְאָז יִקְרְעוּ לִגְזָרִים גַּם אֶת הֶנְרִי הַמִּסְכֵּן. לַמַּחְשָׁבָה הָאֲיֻמָּה הַזֹּאת הָלַם בָּנוּ הַלֵּב עַד לְהִקָּרֵעַ. כֵּן, אֵלֶּה אִם כְּלָבֵינוּ! קוֹל נְבִיחָתָם קָרַב יוֹתֵר וְיוֹתֵר וּכְבָר בָּחֲנָה אָזְנֵנוּ קוֹל כְּקוֹל אֲנָשִׁים מְשַׁסִּים אוֹתָם. אֵין זֶה כִּי אִם קוֹל הֶנְרִי וְקוּדְיָ’ה הַהוֹלְכִים וּבָאִים לְבַקְּשֵׁנוּ. לֹא יָדַעְתִּי מַה לַּעֲשׂוֹת. הֲיֵשׁ לִי לָתֵת לָהֶם, כִּי יִקְרְבוּ אֵלַי, וּבְעוֹד אֲשֶׁר הַכְּלָבִים יִהְיוּ רֶגַע טְרוּדִים בַמִּלְחָמָה אוֹצִיא קְרִיאַת אַזְהָרָה, כִּי יִפְנוּ מֵעֵבֶר לָעֵצִים? וְאוּלַי יִשָּׁאֵר פְרַנְק פֹּה וְאָנֹכִי אֶעֱבֹר דֶּרֶךְ הֶעָשָׁן וְאֵלֵךְ לְהַזְהִיר אוֹתָם בְּטֶרֶם יִרְאוּנִי הַפֶקַרִים?
"הֶחְלַטְתִּי לַעֲשׂוֹת כֵּן וְלֹא הִתְמַהְמַהְתִּי אַף רָגַע. מָסַרְתִּי אֶת רוֹבִי שֶׁנִּתְרוֹקֵן לִידֵי פְרַנְק וְאָנֹכִי לָקַחְתִּי סַכִּינִי בְּיָדִי וְרַצְתִּי דֶרֶךְ הֶעָשָׁן וְהָאֵזוֹב הַנֶּאֱכָל לְמֶחֱצָה. רַגְלַי לֹא נָגְעוּ בָאָרֶץ וּבְמֶרְחַק מֵאָה צְעָדִים רָאִיתִי אֶת הַכְּלָבִים וְאַחֲרֵי־כֵן אֶת הֶנְרִי וְאֶת קוּדְיָ’ה. אוּלָם בּוֹ בַּזְּמָן, בְּזָרְקִי מַבָּט לְאָחוֹר, רָאִיתִי אֶת כָּל הָעֵדֶר רוֹדֵף אַחֲרַי בִּשְׁאָגוֹת אֲיֻמּוֹת. הָיָה לִי זְמָן לְהַזְהִיר אֶת בְּנֵי לִוְיָתִי הַחֲדָשִׁים, שֶׁרָאוּ אוֹתִי תּוֹפֵשׂ בְּעָנָף בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁהַפֶקַרִים אָמְרוּ לְהַקִּיף אוֹתִי. הֵם טִפְּסוּ וְעָלוּ כָּמוֹנִי עַל עֵץ שֶׁעָמַד בְּקֵרוּב מָקוֹם. הַכְּלָבִים, לְהֶפֶךְ, בָּעֲטוּ בַּעֲדַת הַחַיּוֹת וְאָמְרוּ לִפְתֹחַ בְּמִלְחָמָה עִמָּהֶן. אַךְ חֵשֶׁק זֶה חָלַף מֵהֶם עִם הַנְּשִׁיכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁקִּבְּלוּ וְהֵם נִמְלְטוּ לְצַד קוּדְיָ’ה וְהֶנְרִי. לְאָשְׁרָם שֶׁל הַכְּלָבִים, הָיוּ הָעֲנָפִים לֹא גְבוֹהִים, מַה שֶּׁנָּתַן אֶפְשָׁרוּת לְקוּדְיָ’ה לְהָרִים אוֹתָם סָמוּךְ לוֹ. לוּלֵא זֹאת הָיָה גוֹרָלָם כְּגוֹרַל הַקּוּגוּאַר. הַפֶקַרִים הַזּוֹעֲמִים רָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם עַד רַגְלֵי הָעֵץ, אֲשֶׁר הִקִּיפוּהוּ בִּשְׁאָגוֹת גְּדוֹלוֹת וּבְוַדַּאי הָיוּ מְטַפְּסִים וְעוֹלִים עָלָיו, אִלּוּ הָיוּ מְסֻגָּלִים לְכָךְ.
"הַחִלּוֹתִי לִשְׁאֹף קְצָת אַוִּיר. מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָשַׁבְתִּי שָׁם לֹא יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת לֹא אֶת הֶנְרִי וְלֹא אֶת קוּדְיָ’ה, אַף לֹא אֶת הַכְּלָבִים, אַךְ הִבְחַנְתִּי יָפֶה־יָפֶה אֶת הָעֵדָה הַשְּׁחוֹרָה אֲשֶׁר הִקִּיפָה אוֹתָם. גַּם שָׁמַעְתִּי אֶת הַקּוֹלוֹת שֶׁל הֶנְרִי וְשֶׁל קוּדְיָ’ה, הַנְּבִיחוֹת שֶׁל הַכְּלָבִים וְהַנַּהַם הֶעָמוּם שֶׁל הַפֶקַרִים. כָּל זֶה יָצַר קוֹנְצֶרְט פָּרוּעַ
וְאָיֹם. אַחֲרֵי־כֵן שָׁמַעְתִּי נֵפֶץ קְנֵה־רוֹבֶה קָטָן וְרָאִיתִי אֶחָד מִן הַפֶקַרִים מִתְגּוֹלֵל עַל הָאָרֶץ. קוּדְיָ’ה צָעַק בְּכָל כֹּחוֹ וְאָנֹכִי רָאִיתִי אֶת חֲנִיתוֹ הַאֲרֻכָּה שֶׁיָּרְדָה בְּהַפְסָקוֹת לְתוֹךְ הָעֵדָה הַזּוֹעֶמֶת. הַבַּרְזֶל הָיָה טָבוּל בְּדָם וּמִסְפַּר הָאוֹיְבִים הָלַךְ וְהִתְמַעֵט עִם כָּל מַכָּה וּמַכָּה. הֶנְרִי יָרָה עוֹד הַרְבֵּה פְּעָמִים, וּשְׁנֵיהֶם עָבְדוּ יָפֶה, זֶה בְּרוֹבֵהוּ וְזֶה בַּחֲנִיתוֹ, עַד כִּי מִקֵּץ רְגָעִים אֲחָדִים הָיְתָה הָאֲדָמָה מְכֻסָּה פְּגָרִים וְרַק מְעַט מִן הַפֶקַרִים נִשְׁאֲרוּ עוֹמְדִים עַל רַגְלֵיהֶם. הַלָּלוּ הֵחֵלּוּ לְפַחַד, פֶּן יִהְיֶה גּוֹרָלָם כְּגוֹרָל חַבְרֵיהֶם וְלָכֵן לֹא הִתְמַהְמְהוּ לְהַפְנוֹת עֹרֶף לָעֵץ וְלִבְרֹחַ הַיָּעְרָה. הַכִּשָּׁלוֹן הָיָה גָּמוּר וְלֹא הָיָה עוֹד בָּהֶם רָצוֹן לְהַטְרִיד אוֹתָנוּ. בְּבָטְחֵנוּ בָּרַעֲיוֹן הַזֶּה, יָרַדְנוּ אַרְבַּעְתֵּנוּ מֵעַל הָעֵצִים אֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ עֲלֵיהֶם וְשַׂמְנוּ פְּעָמֵינוּ חִישׁ, עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר, בַּדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה וּמִהַרְנוּ לְהַרְגִּיעַ אֶת רוּחַ אִשְׁתִּי, אֲשֶׁר חִכְּתָה לָנוּ בְּכִלְיוֹן־עֵינָיִם.
"לְעִתִּים קְרוֹבוֹת אַחֲרֵי הַמְאֹרָע הַזֶּה, פָּגַשְׁנוּ פֶקַרִים בְּטִיּוּלֵי־הַצַּיִד שֶׁלָּנוּ, אַף עָלָה
בְּיָדֵנוּ לִלְכֹּד אֲחָדִים מִגּוּרֵיהֶם חַיִּים, אַךְ מֵעוֹלָם לֹא בִּקְּשׁוּ עוֹד הַחַיּוֹת הָאֵלֶּה לִתְקֹף אוֹתָנוּ. כָּךְ דַּרְכָּן שֶׁל אֵלּוּ לְהִלָּחֵם בִּגְבוּרָה עַד שֶׁיְּנֻצְּחוּ וּלְהִמָּלֵט בְּשָׁעָה שֶׁיָּדָן עַל הַתַּחְתּוֹנָה. בְּרַם, נִדְמָה לָנוּ, כִּי הָיָה רַק עֵדֶר אֶחָד מֵהֶם בָּעֵמֶק, וְאַחַר אֲשֶׁר הִשְׁמַדְנוּ חֵלֶק גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, הָיִינוּ פּוֹגְשִׁים מֵהֶם אַחֲרֵי־כֵן רַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת.
"בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי שַׁבְנוּ מְזֻיָּנִים יָפֶה אֶל מְקוֹם הַמִּלְחָמָה, כִּי שָׁכֹחַ שָׁכַחְנוּ שָׁם אֶת הַכִּיסוֹנִית עִם גּוּרֶיהָ. אוּלָם לְאַכְזָבָתֵנוּ הַגְּדוֹלָה לֹא מָצָאנוּ מְאוּמָה. הַחַיָּה כִּרְסְמָה וְקָרְעָה אֶת מוֹסְרוֹתֶיהָ וּבָרְחָה בְּקַחְתָּהּ עִמָּהּ אֶת גּוּרֶיהָ.
מב פְּגִישָׁה עִם זְאֵבִים שְׁחוֹרִים
"בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה אָסַפְנוּ שְׁתֵּי פְּעָמִים אֶת יְבוּל הַדָּגָן, אֲשֶׁר הִסְפִּיק לִהְיוֹת לְמָזוֹן לָנוּ וְלִבְהֶמְתֵּנוּ לְכָל יְמוֹת הַחֹרֶף.
"הַשָּׁנָה הַשְּׁנִיָּה עָבְרָה כְּמוֹ הָרִאשׁוֹנָה. אָסַפְנוּ הַרְבֵּה סֻכָּר בָּאָבִיב וְזָרַעְנוּ דָגָן בְּכַמּוּת מְרֻבָּה. הִגְדַּלְנוּ אֶת אֹסֶף בַּעֲלֵי־הַחַיִּים, אַיָּלוֹת וְדִישׁוֹנִים, לָכַדְנוּ זְאֵבָה עִם גּוּרִים רַבִּים. אֶת הָאֵם הֻכְרַחְנוּ לַהֲרֹג בְּשֶׁל טִבְעָהּ הָאַכְזָרִי וְאֶת הַגּוּרִים עָלָה בְּיָדֵנוּ לְרַסֵּן. הֵם נַעֲשׂוּ רְגִילִים אֶצְלֵנוּ כְּמוֹ הַכְּלָבִים, שֶׁהָיוּ לָהֶם כְּאַחִים, בְּנֵי מִשְׁפָּחָה אֶחָת.
"בְּמֶשֶׁךְ הַקַּיִץ וְהַחֹרֶף אֵרְעוּ לָנוּ בִּזְמַן טִיּוּלֵינוּ לַצַּיִד כַּמָּה וְכַמָּה מְאֹרָעוֹת, שֶׁאֲנִי עוֹבֵר עֲלֵיהֶם בִּשְׁתִיקָה. וְרַק דְּבַר הַרְפַּתְקָה אַחַת יוֹצֵאת מִן הַכְּלָל וְשֶׁהָיְתָה בָּהּ סַכָּנָה רַבָּה לָנוּ כְּדַאי שֶׁתִּשְׁמְעוּ.
"הַדָּבָר הָיָה בְּעֶצֶם הַחֹרֶף: שֶׁלֶג עָבֶה כִּסָּה אֶת פְּנֵי הָאָרֶץ וַאֲנִי חוֹשֵׁב, כִּי זוֹ הָיְתָה הַצִּנָּה הָעַזָּה בְּיוֹתֵר שֶׁעָבְרָה עָלֵינוּ לְמִן הַיּוֹם שֶׁהִתְיַשַּׁבְנוּ בָּעֵמֶק הַזֶּה.
"הַנַּחַל קָפָא וְהַקֶּרַח הָיָה חָלָק כִּרְאִי. חֵלֶק רַב מִזְּמַנֵּנוּ בִּלִּינוּ בַּהַחֲלָקָה עַל הַקֶּרַח כְּדֵי לְחַמֵּם אֶת גּוּפֵנוּ וּלְהַגְדִּיל אֶת תַּאֲבוֹן הָאֲכִילָה. גַּם קוּדְיָ’ה הִשְׁתַּתֵּף עִמָּנוּ, וְאוּלָם פְרַנְק הָיָה הַזָּרִיז בְּיוֹתֵר בָּאֳמָנוּת זוֹ מִכָּל בְּנֵי הַחֲבוּרָה.
"וְאוּלָם בְּאַחַד הַיָּמִים לֹא הָלַכְנוּ אֶל הַנַּחַל לֹא קוּדְיָ’ה וְלֹא אָנֹכִי. הָלְכוּ רַק פְרַנְק וְהֶנְרִי, וְאָנוּ נִשְׁאַרְנוּ בַּבַּיִת לִגְמֹר עֲבוֹדָה שֶׁהִתְחַלְנוּ בָּהּ. שָׁמַעְנוּ אֶת קוֹל צְחוֹקָם שֶׁל הַבַּחוּרִים וְאֶת קוֹל הַחֲלָקָתָם עַל פְּנֵי הַקֶּרַח.
"פִּתְאֹם הִגִּיעַ לְאָזְנֵינוּ קוֹל מְבַשֵּׂר סַכָּנָה רַבָּה. " – הָהּ, רוֹבֶּרְט – קָרְאָה אִשְׁתִּי – הֵם שָׁבְרוּ אֶת הַקֶּרַח.> "עָזַבְנוּ אֶת הָעֲבוֹדָה וְרַצְנוּ אֶל הַמָּקוֹם. אֲנִי חָטַפְתִּי חֶבֶל שֶׁנָּפַל בְּיָדִי וְקוּדְיָ’ה לָקַח אֶת חֲנִיתוֹ הַאֲרֻכָּה, בְּחָשְׁבוֹ כִּי תּוּכַל לִהְיוֹת לוֹ לְתוֹעֶלֶת. זֶה נִמְשַׁךְ רֶגַע וְעַד מְהֵרָה הָיִינוּ מִחוּץ לַבָּיִת. מָה רַב הָיָה תִּמְהוֹנֵנוּ לִרְאוֹת אֶת שְׁנֵי הַבַּחוּרִים בָּאִים מִקְּצֵה הַנַּחַל וּמַחֲלִיקִים בְּכָל כֹּחָם לְעֶבְרֵנוּ. וְאוֹתָהּ שָׁעָה רָאִינוּ מֵאֲחוֹרֵיהֶם בְּרִיּוֹת אֲחָדוֹת נוֹרָאוֹת. סָמוּךְ מְאֹד לָהֶם, כְּאִלּוּ בְּעִקְבוֹתֵיהֶם, נִמְצָא עֵדֶר זְאֵבִים. אֵלֶּה לֹא הָיוּ הַזְּאֵבִים הַקְּטַנִּים שֶׁל הָעֲרָבָה, שֶׁיֶּלֶד יָכֹל לְגָרְשָׁם בְּמַקֵּל, כִּי אִם מִן הַמִּין הַיָּדוּעַ בְּשֵׁם הַזְּאֵב הַגָּדוֹל וְהַשָּׁחוֹר שֶׁל סַלְעֵי הֶהָרִים. שִׁשָּׁה הָיָה מִסְפָּרָם. גָּדְלָם הָיָה כִּפְלַיִם, לַפָּחוֹת, מִגֹּדֶל זְאֵבֵי הָעֲרָבָה. גּוּפָם הַגָּדוֹל וְהַשָּׁחוֹר, הַכָּחוּשׁ מֵרָעָב, שִׁוָּה לַחַיּוֹת הָאֵלֶּה מַרְאֶה נוֹרָא. הֵם רָצוּ וְאָזְנֵיהֶם מָשְׁפָּלוֹת, פִּיהֶם פָּעוּר, לְשׁוֹנָם הָאֲדֻמָּה שְׁלוּחָה וְשִׁנֵּיהֶם הַלְּבָנוֹת חֲשׂוּפוֹת.
"לֹא עָמַדְנוּ רֶגַע וְרַצְנוּ אֶל הַנָּחַל. זָרַקְתִּי אֶת הַחֶבֶל שֶׁאָחַזְתִּי בְּיָדִי וְתָפַשְׂתִּי בּוּל עֵץ רִאשׁוֹן שֶׁבָּא לְיָדִי, בְּעוֹד אֲשֶׁר קוּדְיָ’ה פָּרַץ רִאשׁוֹן וְנִפְנֵף בַּחֲנִיתוֹ. מָרִיָּה לֹא אִבְּדָה בִּינָתָהּ וְשָׁבָה הַבַּיְתָה לָקַחַת אֶת הָרוֹבֶה שֶׁלִּי.
"הֶנְרִי הָיָה רָץ רִאשׁוֹן, וּפְרַנְק הָיָה נָתוּן בְּסַכָּנָה, כִּי יַשִּׂיגוּהוּ הַזְּאֵבִים. הַדָּבָר הַזֶּה הָיָה לְפֶלֶא בְּעֵינֵינוּ, כִּי פְרַנְק הָיָה מַחֲלִיק מְצֻיָּן. קָרָאנוּ כֻּלָּנוּ אֵלָיו בְּקוֹל, כְּדֵי לְעוֹדְדוֹ. הַסַּכָּנָה הָלְכָה וְגָדְלָה, כִּי הַזְּאֵבִים הָיוּ בְּעִקְבוֹתָיו.
“אֵלִי! הֵם יִטְרְפוּ אוֹתוֹ!” – קָרָאתִי מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ, וְחִכִּיתִי לִרְאוֹתוֹ נוֹפֵל עַל פְּנֵי הַקֶּרַח. וּמַה גָּדְלָה שִׂמְחָתִי בִּרְאוֹתִי, כִּי פִּתְאֹם נָטָה לְכִוּוּן אַחֵר וְהוֹצִיא קוֹל תְּרוּעַת־נִצָּחוֹן. הַזְּאֵבִים הִתְפָּרְצוּ בְּעִקְבוֹת הֶנְרִי וְאָז רָעַד לִבֵּנוּ לְגוֹרָלוֹ. הַחַיּוֹת הָרָעוֹת כְּבָר הִדְבִּיקוּ אוֹתוֹ, וְהִנֵּה הוּא עוֹשֶׂה אוֹתָהּ תַּחְבּוּלָה כְּאָחִיו, הוּא נוֹתֵן לַזְּאֵבִים לָרוּץ עַל פָּנָיו בְּכָל כֹּחַ מְרוּצָתָם הַמְּהִירָה. הֵם חָזְרוּ, וְכַאֲשֶׁר הָיָה הֶנְרִי קָרוֹב לָהֶם דָּהֲרוּ אֵלָיו, אַךְ אָז שָׁב פְרַנְק עַל עִקְבוֹתָיו וְרָץ אַחֲרֵיהֶם בְּהוֹצִיאוֹ קוֹלוֹת, כְּדֵי לְבַלְבֵּל אֶת רִיצָתָם. בְּרֶגַע זֶה נָטָה הֶנְרִי חִישׁ עוֹד הַפַּעַם וְהָלַךְ בְּכִוּוּן אַחֵר.
"וּבְכָל זֹאת קָרָא פְרַנְק אֶל אָחִיו, כִּי יְמַהֵר לְהַגִּיעַ אֶל הַחוֹף. וְהוּא עַצְמוֹ רָץ בְּרֹאשׁ הַזְּאֵבִים, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר הֶנְרִי הִתְרַחֵק, מָשַׁךְ הוּא אֶת כָּל הָעֵדֶר בְּעִקִבוֹתָיו. וְכַאֲשֶׁר הָלְכוּ וְקָרְבוּ אֵלָיו, שִׁנָּה עוֹד הַפַּעַם אֶת הַכִּוּוּן.
"סָמוּךְ לִשְׂפַת הַנַּחַל הָיָה חוֹר גָּדוֹל בַּקֶּרַח: אֶל הָעֵבֶר הַהוּא שָׂם הַבָּחוּר אֶת פָּנָיו. יָרֵאנוּ פֶּן לֹא יִרְאֶה אֶת הַסַּכָּנָה וְצָעַקְנוּ אֵלָיו כִּי יִזָּהֵר. כַּאֲשֶׁר נִגַּשׁ אֶל
קְצֵה הַחוֹר, פָּנָה בְּזָוִית יְשָׁרָה וְרָץ לְעֶבְרֵנוּ. הַזְּאֵבִים אֲשֶׁר הִדְבִּיקוּהוּ, פָּרְצוּ בְּכָל כֹּחַ רַגְלֵיהֶם וּמִתּוֹךְ הִתְלַהֲבוּתָם לֹא רָאוּ אֶת הַסַּכָּנָה. חוּץ מִזֶּה לֹא יָכְלוּ לַעֲמֹד בְּעוֹד מוֹעֵד. וּבְכֵן רָאִינוּ אוֹתָם נֶעֱלָמִים כָּל הַשִּׁשָּׁה כְּהֶרֶף־עַיִן בְּתוֹךְ הַתְּהוֹם הַפְּתוּחָה תַּחַת רַגְלֵיהֶם.
"רַצְתִּי עִם קוּדְיָ’ה, וְהִתְחַלְנוּ שְׁנֵינוּ, הוּא בַּחֲנִיתוֹ וַאֲנִי בְּבוּל־הָעֵץ, לַעֲרֹךְ עִמָּהֶם מִלְחָמָה. חֲמִשָּׁה מֵהֶם נֶהֶרְגוּ בִּרְגָעִים אֲחָדִים, וְהַשִּׁשִּׁי הִצְלִיחַ לְהָגִיחַ מִן הַחוֹר; הוּא הָיָה כֻּלּוֹ סוֹמֵר מִקֹּר וּמִפַּחַד. חָשַׁבְתִּי, כִּי יִמָּלֵט מִיָּדֵינוּ, וְהִנֵּה פִּתְאֹם שָׁמַעְתִּי מֵאֲחוֹרַי קוֹל יְרִיָּה מֵרוֹבֶה וְרָאִיתִי אֶת הַחַיָּה נוֹפֶלֶת בְּהוֹצִיאָהּ אֶנְקַת כְּאֵב. הֶחֱזַרְתִּי רֹאשִׁי וְרָאִיתִי אֶת הֶנְרִי וְרוֹבִי בְּיָדוֹ. מָרִיָּה בְּרֹב בִּינָתָהּ נָתְנָה לוֹ אֶת הָרוֹבֶה, בְּיָדְעָהּ כִּי יוֹרֶה מְצֻיָּן הוּא. הַזְּאֵב הָיָה רַק פָּצוּעַ. הוּא בָּעֵט בְּזַעַם עַל פְּנֵי הַקֶּרַח. אַךְ קוּדְיָ’ה בָּא עִם חֲנִיתוֹ וְשָׂם קֵץ לַחַיָּה הָרָעָה.
"הַיּוֹם הַזֶּה הָיָה מָלֵא רְגָשׁוֹת בְּמִשְׁפַּחְתֵּנוּ. פְרַנְק, אֲשֶׁר הָיָה גִבּוֹר הַיּוֹם, אַף כִּי שָׁמַר אֶת פִּיו מֵהִתְהַלֵּל, הָיָה בְּכָל זֹאת גֵּא בְּמַעֲשֵׂהוּ, וְאָמְנָם הָיָה עַל מַה לְהִתְגָּאוֹת, כִּי לוּלֵא תַּחְבּוּלוֹתָיו הֶחָרוּצוֹת, הָיָה הֶנְרִי הַמִּסְכֵּן בְּלִי סָפֵק לְטֶרֶף לְשִׁנֵּי הַחַיּוֹת הָרָעוֹת.
מג הַגְּאֻלָּה
"מִקֵּץ שָׁלשׁ שָׁנִים פָּרו וְרָבוּ הַבֵּיבָרִים שֶׁלָּנוּ וְאָז הִתְחַלְנוּ לֶאֱסֹף אֶת אוֹצַר הָעוֹרוֹת. מָצָאנוּ תַּחְבּוּלוֹת לִמְשֹׁךְ אֶת הַחַיּוֹת אֵלֵינוּ, וְאַחֲרֵי־כֵן לְהָמִית אוֹתָן וְלִפְשֹׁט עוֹרָן. בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים מוּעָטוֹת הִצְלַחְנוּ לֶאֱצֹר עוֹרוֹת בֵּיבָר, אֲשֶׁר מְחִירָם הָיָה אַלְפֵי לִירוֹת.
"וְאוּלָם אַחֲרֵי אֲשֶׁר אָסַפְנוּ אֶת הַסְּחוֹרָה הָרַבָּה הַזֹּאת, בָּא רַעְיוֹן אֶחָד וְנִקֵּר בְּמֹחֵנוּ בְּלִי־הֶרֶף: מָתַי וְאֵיךְ נוּכַל לִמְכֹּר אוֹתָם בַּשּׁוּק? אִם לֹא נִמְכֹּר אוֹתָהּ, לָמָה הִיא לָנוּ. הֲרֵי זֶה דוֹמֶה לְכִכַּר זָהָב בִּידֵי אָדָם הַהוֹלֵךְ לָמוּת בָּרָעָב בַּמִּדְבָּר. אָמְנָם יֵשׁ לָנוּ כָּל מַחְסוֹרֵינוּ בָּעֵמֶק הַזֶּה, וּבְכָל זֹאת אָנוּ כִּכְלוּאִים בַּמָּקוֹם. אֵין לָנוּ בֶּהֱמַת־מַשָּׂא. פּוֹמְפּוֹ הַסּוּס שֶׁלָּנוּ כְּבָר הִזְקִין וּבְעָמָל רַב הוּא סוֹחֵב אֶת רַגְלָיו. וּמִי יוֹצִיאֵנוּ מִן הַשְּׁמָמָה הַזֹּאת?
"אֲנִי וּמָרִיָּה אִשְׁתִּי הָיִינוּ מַשְׁלִימִים עִם הַגּוֹרָל וְנִשְׁאָרִים פֹּה כָּל יָמֵינוּ אַךְ מַה יְהֵא עַל בָּנֵינוּ? הֵן נָחוּץ לְחַנְּכָם וְלַהֲבִיאָם בֵּין אֲנָשִׁים. הֵן לֹא נוּכַל לְעָזְבָם כִּי יִגְדְּלוּ פֶּרֶא הַרְחֵק מִבְּנֵי־אָדָם.
"בִּקַּשְׁתִּי עֵצוֹת וְתַחְבּוּלוֹת, אַךְ לַשָּׁוְא. וּכְכֹל אֲשֶׁר הִרְבֵּיתִי לַחְשֹׁב בָּעִנְיָן, כֵּן גָּדֵל יֵאוּשִׁי, בִּרְאוֹתִי אֶת כָּל הַמִּכְשׁוֹלִים הָעוֹמְדִים עַל דַּרְכֵּנוּ. " – אֹרֶךְ־רוּחַ! – אָמְרָה אֵלַי אִשְׁתִּי – אֱלֹהִים הֵבִיא אוֹתָנוּ הֲלוֹם. וְכַאֲשֶׁר תַּגִּיעַ שְׁעַת הַגְּאֻלָּה, יִשְׁלַח אֵלֵינוּ אֶת מַלְאָכוֹ.
"רָאִיתִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כְּדִבְרֵי־נְבוּאָה. הֵן כַּמָּה פְּעָמִים נוֹכַחְתִּי, עַד כַּמָּה צָדְקָה אִשְׁתִּי בְּתַנְחוּמֶיהָ.
"בְּאַחַד הַיָּמִים, בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית לְשִׁבְתֵּנוּ בָּעֵמֶק, כַּאֲשֶׁר עָסַקְנוּ בְּשִׂמְחָה, כְּדַרְכֵּנוּ, וְהִנֵּה הֶנְרִי בָּא וּבְשׂוֹרָה בְּפִיו: "אַבָּא, אִמָּא! שְׁנֵי
יַחְמוּרִים… שֵׁנִי יַחְמוּרִים צְעִירִים נָפְלוּ בַּמַּלְכֹּדֶת… קוּדְיָ’ה הֱבִיאָם בַּעֲגָלָה, גָּדְלָם כְּגֹדֶל עֲגָלִים. "חִדּוּשׁ גָּדוֹל לֹא הָיָה בַּדָּבָר. יַחְמוּרִים כְּבָר הָיוּ לָנוּ בְּגַן הַחַיּוֹת שֶׁלָּנוּ, וְלָכֵן קַמְנוּ בְּשֶׁקֶט וְהָלַכְנוּ עִם הַיְלָדִים לִרְאוֹת אֶת הַשְּׁבוּיִים הַחֲדָשִׁים שֶׁלָּנוּ.
"וּבְעוֹד אֲשֶׁר קוּדְיָ’ה עִם הַנְּעָרִים טִפְּלוּ לְהַכְנִיסָם לְתוֹךְ הַקַּרְפִּיף, נִזְכַּרְתִּי שֶׁקָּרָאתִי כִּי הַיַּחְמוּר הָאֲמֶרִיקָאִי הַגָּדוֹל מֻכְשָׁר לְאִמּוּן כְּאַחַת מִבַּהֲמוֹת־הַמַּשָּׂא.
"הֲלֹא תָּבִינוּ, יְדִידַי, כִּי הָרַעְיוֹן הַזֶּה פָּתַח שָׂדֶה חָדָשׁ לְהִרְהוּרָי. הֲיַצְלִיחַ בְּיָדֵנוּ לִרְתֹּם אֶת הַיַּחְמוּרִים הָאֵלֶּה לָעֲגָלָה? הֲיוּכְלוּ לְהַעֲבִיר אוֹתָנוּ דֶרֶךְ הַמִּדְבָּר?
"וְאָמְנָם קוּדְיָ’ה, הַזָּרִיז וְהֶחָרוּץ, הִצְלִיחַ לִרְתֹּם אֶת שְׁנֵי הַיַּחְמוּרִים, כַּאֲשֶׁר גָּדְלוּ מְעַט, לַמַּחְרֵשָׁה וְחָרַשׁ בָּהֶם כִּבְרַת אֲדָמָה. בְּמֶשֶׁךְ הַחֹרֶף לִמֵּד אוֹתָם לִסְחֹב עֵצִים בַּעֲגָלָה לְהַסִּיק אֶת מְעוֹנֵנוּ, וְהֵם עָבְדוּ גַם בַּמַּחְרֵשָׁה גַּם בָּעֲגָלָה כְּזוּג מֻבְחָר שֶׁל שְׁוָרִים.
"אַחֲרֵי הַנִּסָּיוֹן הַזֶּה שֶׁהִצְלִיחַ גָּדְלָה תִּקְוָתֵנוּ לְאַמֵּן מִסְפָּר רַב שֶׁל יַחְמוּרִים, אֲשֶׁר יַעַזְרוּ לָנוּ לְהוֹצִיא רַעְיוֹנֵנוּ לַפֹּעַל. לָקַחְנוּ בְּנֵי־יַחְמוּרִים קְטַנִּים וְקוּדְיָ’ה אִמֵּן אוֹתָם, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לָרִאשׁוֹנִים.
"אַךְ בַּתְּקוּפָה הַהִיא אֵרַע מְאֹרָע חָדָשׁ, אֲשֶׁר הוֹכִיחַ לִי, כִּי נְבוּאַת אִשְׁתִּי אֱמֶת הִיא וְכִי יַד אֱלֹהִים מַנְחָה אוֹתָנוּ.
"בְּבֹקֶר יוֹם אֶחָד, אַךְ קַמְנוּ מִשְּׁנָתֵנוּ עִם עֲלוֹת הַשֶּׁמֶשׁ, וְהִנֵּה הִגִּיעַ לְאָזְנֵינוּ קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל. וְהַקּוֹל כְּקוֹל שַׁעֲטַת סוּסִים, וְגַם שָׁמַעְנוּ אֶת צָהֳלָתָם.
פּוֹמְפּוֹ צָהַל בָּאֻרְוָה וְכַחֲצִי תְּרֵיסַר סוּסִים עָנוּ לְעֻמָּתוֹ.
" – אֵלֶּה הֵם אִינְדִיאָנִים! אָבַדְנוּ, אָבַדְנוּ" – חָשַׁבְנוּ בְּלִבֵּנוּ.
"רַצְנוּ לֶאֱחֹז בַּנֶּשֶׁק. הֶנְרִי, פְרַנְק וְאָנֹכִי לָקַחְנוּ אֶת רוֹבֵינוּ וְקוּדְיָ’ה – אֶת חֲנִיתוֹ הַאֲרֻכָּה. פָּתַחְתִּי אֶת הַחַלּוֹן וְהֵצַצְתִּי הַחוּצָה. וְאָמְנָם רָאִיתִי סוּסִים, אַךְ רוֹכְבִים אֵין עֲלֵיהֶם. כִּתְרֵיסַר הָיוּ: לְבָנִים, שְׁחוֹרִים, חוּמִים וּבַעֲלֵי צְבָעִים אֲחֵרִים. הֵם רָצוּ דֶרֶךְ מַעַר הַיַּעַר, בִּצְהִילָה, בִּדְהִירָה, בְּנַעֲנוּעַ זָנָב וְרַעֲמָה. בְּלִי מֶתֶג וָרֶסֶן, בְּלִי אֻכָּף, לֹא הָיָה שׁוּם סִמָּן, כִּי יַד אָדָם נָגְעָה בַּחַיּוֹת הָאֵלֶּה. וְאָנֹכִי הִכַּרְתִּי כִּי אֵלֶּה הֵם הַמּוּסְטַנְגִים, סוּסֵי־הַפֶּרֶא שֶׁל הַמִּדְבָּר. "בָּרוּר הָיָה, כִּי הֵם עָלוּ עִם זֶרֶם הַנָּהָר וּבָאוּ מֵעַרְבוֹת הַמִּזְרָח. יְרַק הָעֵמֶק מָשַׁךְ אוֹתָם הֲלוֹם.
"עַד מְהֵרָה מָצָאנוּ עֵצָה לַחֲסֹם לִפְנֵיהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ. אַחֲרֵי־כֵן הִצְלַחְתִּי בְּעֶזְרַת קוּדְיָ’ה לִמְצֹא תַּחְבּוּלָה, עַד כִּי בְּמֶשֶׁךְ שְׁלשָׁה יָמִים לָכַדְנוּ אֶת כָּל הָעֵדֶר שֶׁל סוּסֵי־הַפֶּרֶא, שְׁנֵים־עָשָׂר הָיוּ בְּמִסְפָּרָם.
__________
"וְעַתָּה, יְדִידֵי, יָרֵאתִי, כִּי אָרַךְ מְאֹד סִפּוּרִי. יֵשׁ בְּיָדִי לְסַפֵּר לָכֶם עוֹד מְאֹרָעוֹת אֲחֵרִים, אַךְ אֶת זֹאת אֶעֱשֶׂה בְּפַעַם אַחֶרֶת.
"זֶה קָרוֹב לְעֶשֶׂר שָׁנִים מִן הַיּוֹם שֶׁבָּאנוּ אֶל הַנָּוֶה הַזֶּה. וֵאלֹהִים בֵּרַךְ אֶת עֲמָלֵנוּ וְהִצְלַחְנוּ בְּכָל מַעֲשֵׂינוּ. אַךְ הִנֵּה בָּנֵינוּ גָדְלוּ, כַּאֲשֶׁר עֵינֵיכֶם רוֹאוֹת, לְלֹא חִנּוּךְ אַחֵר, מִלְּבַד זֶה שֶׁקִּבְּלוּ מֵאִתָּנוּ. וְנַפְשֵׁנוּ חָשְׁקָה מְאֹד לְשׁוּב לְחַיֵּי־תַּרְבּוּת. יֶשׁ עִם לִבֵּנוּ לִנְסֹעַ בָּאָבִיב לְסַן לוּאִיס. עָשִׂינוּ כְּבָר אֶת כָּל הַהֲכָנוֹת לַדֶּרֶךְ: הָעֲגָלוֹת, הַסּוּסִים, הַסְּחוֹרוֹת. בְּצֵאתֵנוּ מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה, נִפְתַּח אֶת שַׁעֲרֵי הַקַּרְפִּיף וְנוֹצִיא לַחֹפֶשׁ אֶת כָּל בַּעֲלֵי הַחַיִּים, לְמַעַן יָשׁוּבוּ לְחַיֵּי־דְרוֹר.
"וְכָעֵת, יְדִידַי, אֵין לִי אֶלָּא בַּקָּשָׁה אַחַת אֲלֵיכֶם. חֵלֶק מִן הַחֹרֶף כְּבָר עָבָר. אַתֶּם תְּעִיתֶם בַּדֶּרֶךְ, וּכְפִי שֶׁיָּדוּעַ לָכֶם, יֵשׁ סַכָּנָה לַעֲבֹר אֶת הָעֲרָבָה בִּימֵי־הַחֹרֶף. שְׁבוּ אֵפוֹא עִמָּנוּ עַד הָאָבִיב: וְאָז נֵצֵא לַדֶּרֶךְ כֻּלָּנוּ יַחְדָּו. הַחֹרֶף אֵינֶנּוּ אָרֹךְ בָּאָרֶץ הַזֹּאת. אָנֹכִי אֶתְאַמֵּץ לְהַנְעִים אֶת יְשִׁיבַתְכֶם פֹּה כְּכָל אֲשֶׁר אוּכָל. עֲנוּנִי נָא: הֲיֵשׁ עִם לִבְּכֶם לָשֶׁבֶת פֹּה?
סוֹף־דָּבָר
הַהַצָּעָה הַזֹּאת נִתְקַבְּלָה. יְדִידֵנוּ מֶק נַיט לֹא שָׁאַל דָּבָר טוֹב מִזֶּה, אַחֲרֵי אֲשֶׁר מָצָא אֶת לִיזָה הַקְּטַנָּה. יָדַעְנוּ אֶת הַסַּכָּנוֹת הַצְּפוּיוֹת לָנוּ, אִם נַעֲבֹר אֶת הַמִּדְבָּר בַּחֹרֶף.
וְכַאֲשֶׁר אָמַר לָנוּ רוֹלְף כֵּן הָיָה. בִּלִּינוּ אֶת יְמֵי הַחֹרֶף, אֲשֶׁר לֹא אָרְכוּ פֹּה, בַּנְּעִימִים, בְּצַיִד וּבְטִיּוּלִים.
הָאָבִיב בָּא, וְאָנוּ הָיִינוּ מוּכָנִים לָצֵאת לַדֶּרֶךְ. שָׁלשׁ עֲגָלוֹת גְּדוֹלוֹת הָיוּ עֲמוּסוֹת: שְׁתַּיִם נוֹשְׂאוֹת אֶת רְכוּשֵׁנוּ, אֶת עוֹרוֹת הַבֵּיבָרִים, וּבַשְּׁלִישִׁית יָשְׁבוּ הַנָּשִׁים, וְרוֹלְף עִם בָּנָיו רָכְבוּ עַל סוּסִים. שַׁעֲרֵי הַקַּרְפִּיף נִפְתְּחוּ לָרְוָחָה וּבַעֲלֵי הַחַיִּים יָצְאוּ לַחָפְשִׁי; אַחֲרֵי אֲשֶׁר חִלְּקוּ לָהֶם בְּיָד רְחָבָה מִן הַמָּזוֹן, עָזַבְנוּ אוֹתָם לְנַפְשָׁם. פָּנִינוּ לְצַד צָפוֹן, כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל הַדֶּרֶךְ הַמּוֹבִילָה לְסַן לוּאִיס. הִגַּעְנוּ שָׁמָּה בְּחֹדֶשׁ מַאי, וְרוֹלְף מָכַר עַד מְהֵרָה אֶת הַפַּרְווֹת שֶׁלּוֹ, אֲשֶׁר הִכְנִיסוּ לוֹ הוֹן רָב.
* * *
שָׁנִים רַבּוֹת חָלְפוּ וְעָבְרוּ מִן הַמְאֹרָעוֹת הָאֵלֶּה. מְחַבֵּר הַסֵּפֶר הַקָּטָן הַזֶּה יָשַׁב זְמָן רָב בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה וְלֹא שָׁמַע מְאוּמָה עַל רוֹלְף וְעַל בְּנֵי־בֵיתוֹ. לִפְנֵי יָמִים מְעַטִּים קִבַּלְתִּי מִכְתָּב מֵרוֹלְף, אֲשֶׁר בִּשֵּׂר לִי בְּשׂוֹרָה טוֹבָה, כִּי הַכֹּל חַיִּים בַּטּוֹבָה. פְרַנְק וְהֶנְרִי גָמְרוּ חָק־לִמּוּדֵיהֶם בְּבֵית־סֵפֶר עֶלְיוֹן. שְׁנֵיהֶם אֲנָשִׁים הֲגוּנִים. שְׁתֵּי הַבַּחוּרוֹת מָרִיָּה וְלוּאִיזָה, אֲשֶׁר לֹא עָזְבָה אֶת הַמִּשְׁפָּחָה, עָזְבוּ אֶת בֵּית־הַסֵּפֶר. אַחֲרֵי־כֵן מְסַפֵּר לִי הַמִּכְתָּב שֶׁל רוֹלְף עַל־דְּבַר אַרְבַּע חֲתֻנּוֹת. הֶנְרִי הָיָה לֶחָתָן “לַאֲחוֹתוֹ הַקְּטַנָּה”, לְלוּאִיזָה הַשְּׁחוֹרָה. פְרַנְק נָשָׂא לוֹ לְאִשָּׁה בַּחוּרָה יְפַת־תֹּאַר, בִּתּוֹ שֶׁל נוֹסֵעַ אֶחָד מִמְּדִינַת מִיסוּרִי. מָרִיָּה, בַּעֲלַת הָעֵינַיִם הַכְּחֻלּוֹת וּלְחָיֵי־הַשּׁוֹשַׁנִּים, נָתְנָה אֶת יָדָהּ לְסוֹחֵר מִן הַשַּׁיָּרָה, שֶׁבִּלְּתָה אֶת יְמֵי הַחֹרֶף בְּבֵית אָבִיהָ, וְאֲשֶׁר נָתַן אֶת עֵינָיו בַּנַּעֲרָה הַהִיא וְיָדוֹ לֹא זָזָה מִתּוֹךְ יָדָהּ. גַּם קוּדְיָ’ה הִתְחַתֵּן – וְזוֹהִי הַחֲתֻנָּה הָרְבִיעִית.
בְּסוֹף מִכְתָּבוֹ מְסַפֵּר לִי רוֹלְף, כִּי עָלָה בְּדַעְתּוֹ, אַחֲרֵי כְּלוֹת כָּל חַגֵּי הַחֲתֻנּוֹת, לָשׁוּב אֶל הָעֵמֶק. אַךְ לְפִי שָׁעָה נִדְחָה הַדָּבָר.
-
אולי ראוי?? מילה לא מוכרת – הערת פב"י ↩
-
מִין אֶבֶן־טוֹבָה, שְׁחוֹרָה מְאֹד. ↩
-
חסרות מרכאות שמאליות גם בהמשך המשפט חסרות מרכאות – מסומן בצהוב = הערת פב"י ↩
-
שֵׁם חַיָּה. ↩
-
הַחַי גַם בַּמַּיִם וְגַם בַּיַּבָּשָׁה. ↩
-
Ilex ↩
-
כל כך נהניתי ממשפט זה אשר ממש אינו צפוי להיות כאן שרציתי לשתף אותך בהמשך יש גם את המילה שהחיינו…– הערת פב"י ↩
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.