גנון והציל: סיפור מקורות האנוסים בפורטוגל / גרייס אגילאר, תרגם ע"נ פְרֶנְק
ל גבר חכם בעז,
משׁורר נפלא ומליץ מהולל,
נדיב ושׁוע, מעוז לסופרים וכו' הר"ר
צבי הירש יאָנאַטהאנזאהן
מחבר ספר “שירי ציון”
בן הרב המשורר הנודע לתהלה מו"ה אהרן
מחבר ספר “כלי שיר”
מגשׁ ברגשׁי כבוד ויקר
מאת
המחבר.
א.
העיר מונטיץ הקרובה לליסבון מלאה תשואות, כמשק גבים שוקק ברחובותיה, קול שוט, רעש אופן ומרכבה מרקדה מחוצותיה, כי רבים ממרומי עם הארץ, מרחוק ומקרוב נקהלו ביום ההוא לשיש שם משוש את איש התהלה אלוואר ראָדריג הנודע בשערים ברב עשרו ובצדקת פזרונו בעמו.
וגם כל אנשי העיר נהרו אז אל בית התפלה, לעמוד ולראות בּאָרֵשׂ לו איש חסדם ומטיבם את העלמה עלמא דיאץ, אשר עשתה לה שם ביפיה ובחכמתה ובנדבת רוחה.
ואמנם תקות האנשים אשר קוו לחזות שם מחזה נחמד ונעים לא נכזבה. כי הנה בית התפלה כליל היה בהדרו, כי ראָדריג הנדיב אשר על נדבות קם תמיד, גם הרבה מעודו לכבד את בתי אלהים מהונו, שת ביום ההוא פאר על בית התפלה ההוא, וימלא אותו כל הוד לכבוד ולתפארת, ושני הנאהבים כללו את יפי המחזה. אלוואר היה גבר כבן שלשים שנה, חכמתו האירה פניו, על מצחו רחפה רוח נדיבה ועיניו הפיקו אומץ לב ורוח כביר, ועלמא הנצבת לימינו היתה כבת עשרים שנה, מלאה הוד עלומים, עיניה השחורות הזהירו מבינות לשמורותיהן הארוכות והשחורות גם הן כככבי טוהר מבעד למפלשי עב, תוי פניה וכל יצירי גוה הביעו חן, קוֻצותיה השחורות משחור אשר התנוססו מבעד לרדידה הלבן שָׂמו על הוד יפיה נוספות להרהיב כל עין.
קול העוגב הנה נשמע, והכהן עלה הבמתה, וישא מדברותיו באזני החתן והכלה, ויער את רוחם להיותם נאמנים תמיד כל ימי חייהם, האיש לאשתו והאשה לאישה, ויביאם בברית וישביעם באלהיו לבל ישקרו בברית זאת כרתו לפניו עד עולם.
ואולם מדוע זה אך לעג וקלס ילין על שפתי פי אלוואר ברגע נעלה ונשגב כזה? הלא הוא אלוואר ראָדריג, אשר לאמונה יגבר בארץ, וביראתו את אלהים הנהו למופת לבני פורטוגל, ואיככה איפוא ישקוט לבו בקרבו ולא ימלא המון רגשות תודה ותפלה לאלהיו?
אמנם כן, לולי היה אלוואר נודע לאיש רד עם אל ועם קדושיו נאמן, כי עתה למברך אלהים נחשב אז בעיני כל הנצבים שם, והכהנים הקתולים נקמו את נקמת אלהיהם ממנו, אך באיש ירא אלהים מרבים כמוהו לא העיז כל איש לשום דופי.
ואתם הקוראים, אם יש את נפשכם לדעת, מדוע זה לא לבש אלוואר חרדות מפני הדר גאון אלהים בעת ההיא ומדוע זה לא רחש לו לבו אז תודה על שהחיהו לזמן ההוא, הבה נא ונלוה אל הקרואים, אשר היו כחמשים במספר, ובאנו אחריהם אל היכל ראָדריג אשר התנוסס לתפארה בתוך פרדס מלא כל עצי חמד בקרבת מונטיץ.
כל היום ההוא עלזו הקרואים, ויחדו בשמחה את פני אלוואר ורעיתו, שׁרים ושׁרות נתנו קול ובני הנעורים יצאו במחול וכל הנמצא שם היה אך שמח. ובפנות היום לערוב, ויפרדו הקרואים מאת החתן והכלה, ולא נותר מהם איש בלתי אם שאריהם ורעיהם הקרובים אליהם.
עבר יום, ויאת לילה, וכאשר כסה החשך ארץ, והנה מרחוק נראו לשונות אש מתלקחות עפות השמימה, ובני רשף הגביהו עוף, כי אנשי הגליל ההוא העלו מאורי אש על ההרים, אשר מסביב להיכל אלוואר, למען כבד באורים את חג חתונתו, ואז באו אנשי ביתו ויחלו את פניו כי יואיל לתת להם לצאת ולראות במראות ההם ולהשתעשע יחדו את המון העם אשר נאסף שמה, ויאות ראָדריג להם, ומכלם לא נשאר בבית איש, לבד מחַסַן בן אַחמד, מבני המורים, המזכיר בבית מרכולת אלוואר וארבעה חמשה מזקני ביתו.
אז באו כל האנשים והנשים הנשארים שם דרך דלת מסֻתרה בקיר האולם אל אחד החדרים הנשענים לו, ואחרי אשר כסו הקרואות את פני עלמא בצעיף, הציגו אותה ואת אלוואר תחת חפת כבוד, אשר ארבעה צעירים אחזו בה במוטות, ופניהם מזרחה, ואיש שיבה התיצב לפניהם, ויברך על כוס יין, ויקרא דברים אחדים מעל מגלת ספר, ואלוואר קדש לו את עלמא כדת משה וישראל. וככלות הזקן לקרוא את הברכות כחק לבני ישראל, ויאחז אלוואר בעלמא אשר כמעט התעלפה מרוב רגשותיה בקרבה, וילחצה אל לבו ויקרא ברגש:
– עתה לי את משאת נפשי, כי ארשתיך לי בצדק, במשפט ובאמונה כדת אל אלהי הגולים והנאמנים בבריתו, גורלך גורלי וחבלי חבלך!
והישיש ההוא נשא את כפיו השמימה, ומעמקי לבבו התפלל לה' לאמר:
– אנה ה' אלהי האומללים אשר יחרפו למות נפשם על דתך ותורתך, אנא חוס, אנא רחם על שני אלה, אשר בשמך הקדשׁ באו עתה בברית לקחת חלק כחלק בחבל אשר תפיל להם, אם לשבט ואם לחסד, חזק את לבבם והיה מחסה למו לבל ינקשׂו באמרי פיהם ובהליכותיהם לגלות סוד דתם ואמונתם. אמץ נא את רוחם, כי לא יסורו מאחריך כל ימיהם לעולם, ושמרו משמרתך, מצותיך וחקיך, וכי יטעו את מטעי דתך גם בלב צאצאיהם אחריהם, כאשר שתלו אותם אבותיהם בלבביהם. אנא אל רחום, בוחן כליות ולב! סלח נא לעון המרמה, אשר עליה תחש רגלנו בהיותנו נאמנים לך ולתורתך; היה זרוע למו, מפלטם ומגינם בארץ אשר מלכה, כהניה ושריה קמים עלינו לכלותנו ולאבד כל זכר לנו. ואולם אם, חלילה, מנו להם, ימי עוני ומאסר, ומכאובים נוראים ומות נכונים להם, כי יגָלה סודם בשער שונאינו, היה אתה למען שמך הקדשׁ משגבם לעתות בצרה. עודדם ותן להם כח ועצמה לבל ימעלו בך מעצמת מכאוביהם ויערו למות נפשם למען שמך הגדול. אבינו, מלכנו! שמע בקול תפלתנו, תפלת בניך אשר ישליכו את נפשם מנגד למען עבוד אותך באמת ובתמים.
וכל הנאספים בכו רב בכי, עיניהם ירדו מים בשמעם את תפלת השָׁב, ואלוואר ועלמא הגדילו, אך עד מהרה מחו את דמעותיהם מעל פניהם, וימהרו לשוב אל האולם, אשר בו ישבו לפני צאת אנשי הבית משם, לבל ידעו בשובם מכל אשר נעשה שם דבר.
הנה כי כן נגלה לעיני הקוראים הסוד הכמוס את אלוואר ומרעיו והחתום בלבבם, וכל איש מהם יבין עתה לדעת, כי אחֵינו, עצם מעצמינו ובשר מבשרנו היו האנשים ההם ואת דתנו, אשר אנחנו נחזיק בה כיום לעין השמש בכל ארצות תבל, שמרו הם מכל משמר במסתרים, כי ממנה למות תוצאות בפורטוגל ובספרד בימים ההם.
אמנם נפלאת היא בעינינו עתה, נשגב הוא מאתנו לדעת, איך הצליח בידי היהודים לשמור בסתר, מאות בשנים, את תורת ה' אלהי אבותיהם, בארץ אשר חרשי משחית, שֵׁדֵי האינקוויזיציא ארבו להם על כל מדרך כף רגל, וכאשר מצאו באיש עון, כי עשה אחת ממצות ה‘, אחת היתה דתו להֵעָלות על המוקד ולהשרף חיים, אחרי העשות בו שפטים נוראים באף ובחמה! אכן נשתאה ונשתומם לרוחם הכביר וללבם החזק מצור, כי ככל אשר הוסיפו הכהנים והנזירים לרדוף אותם, כן הוסיפו הם להתחזק באמונתם, וכן הוסיפו אומץ לבל עזוב דת מורשה ולהנחיל אותה גם לזרעם אחריהם. לפסלי קדשי הקתולים השתחוו בבתי תפלתם, ויכרעו לפניהם ברך, גם פזרו כסף כאפר לפאר את בתי התפלה ההם, ובמסתרים עבדו את אלהי ישראל. ליום הראשון קרו עונג, ואת יום השבת שמרו מחלל, וכל יודעיהם העידו בם כי נאמנים הם לדת הנוצרית, כי לא יעשו כל מלאכה ביום השבת, אך יתקדשו בו ליום הראשון הקדשׁ להם, ויבלו אותו בתפלות ובזמירות לאל חי. את בניהם הקטנים מסרו לבתי מקלט הנזירים, למען יחנכו אותם הכהנים הקתולים על פי דרכם, והם נטעו בלבבם אהבה נאמנה לצור מחצבתם, לעמם ודתם וכל מטעי הכהנים אשר נטעו בלבבם עלו בתֹהו ואבדו. ואחרי אשר שבעה אֹזן הקטנים משמוע תהלות הקדושים אשר בארץ, אשר נתנו את גום למכים וחיתם לממיתים הסגירו, ולא אבו לסור מאחרי אלהיהם, לבשו גאה וגאון בהודע להם, כי בנים הם לקדשׁים כאלה, והתברכו בהם לאמר: ישימנו אלהים כאבותינו. איש איש מבני ישראל ההם, אשר חלק לו אלהים עשר ונכסים, בנה לו בביתו תאים נעלמים, למען יוכל הוא ואחיו להאסף במו, ולעבוד שם את ה’ באין מפריע ורבים מבני אמונתו היו אנשי ביתו. ובכן הנקל היה לו לכסות סודו במשאון, כי בבא יום מועד, בקש, וימצא תואנה לו להרחיק מביתו את אלה אשר עליו היה להזהר מהם.
אמנם לולי ה' שהיה להם לבני ישראל בימים ההם, להצילם מכף מבקשי נפשם לספותה, לולי ה' שהיה להם, בקום עליהם האינקוויזיציא אשר שאפה לדם, כי עתה לא נשאר מהם שריד ופליט. ואולם חסדי ה' כי לא תמו! רבים מהם עתקו וגם גברו חיל, והניחו יתרם לעולליהם, וצאצאיהם אחריהם יְתַנו על היות תהלות ה' ונפלאותיו, אשר הראה לאבותיהם.
ב.
ימים לא כבירים עברו על אלוואר ועלמא אשתו בשמחה ובטוב לב, ושנת תקט"ו הגיעה עד קצה. והיהודים יושבי פורטוגל אשר שמו מסוה דת הנוצרית על פניהם, קוו כי בתום השנה ההיא תתומנה גם כל תלאותיהם ומצוקותיהם ולא יוסיפו לדאבה עוד.
כי הנה בעת ההיא הקים ה' בפורטוגל שטן לישועים, שטן אשר כבר בצר את רוחם באמעריקא, ועתה קם לשית קציר להם גם בפורטוגל. הוא פאָמבאַל כביר הרוח, אשר בידו היה השלטון וימשול בארץ בשם המלך העצל, ורפה הידים יוסף עמנואל, אשר מלך בפורטוגל בימים ההם.
האיש הנבון ההוא, אשר ימים רבים היו על שכמו משרות גבוהות בפאריז ובלאָנדאָן, הביא לבב חכמה לדעת ולהבין, כי הישועים מורדי אור החכמה, אשר מרבית בני ארצו הם באמנה אתם ואשר תפשו את רסן הממשלה בידיהם, ירעו וישחיתו כל חלקה טובה בארץ מולדתו, ובשלהם שבה פורטוגל מעלות רבות אחרונות במעלות ההשכלה מכל יתר ארצות אירופא, ויתאזר עז להכריתם מן הארץ, להתם פשע כהניה ולכלות חטאת נזיריה.
והנה בעוד היתה המלכה האלמנה אֵם יוסף עמנואל בחיים חָיתה, קצרה ידו מבצע את אשר יזם, כי כחומר ביד היוצר כן היה לבה ביד הישועים להטותו לכל אשר יחפצו, והיא אצלה מרוחה על בנה ועל יתר שרי המלוכה, אך אחרי מותה (1755), קם פאָמבאל ויצא ביד רמה להשמיד ולהכחיד את הישועים, אנשי חרמו מן הארץ ולהעביר את ממשלת הכהנים והנזירים מפורטוגל.
הנה כי כן לא יפלא בעינינו, כי בהאסף רבים מבני ברית אלוואר, קרוביו ומיודעיו אל ביתו, לשאת בו רנה ותפלה לאלהים בראשית שנת תקט"ז, היה כל שיחם והגיגם רק בדבר האיד הנכון לצלע הישועים אשר אכלו את ישראל בכל פה ומבשרו לא שבעו, ותקותם חזקה בקרבם כי בנפול אויביהם בנפש ההם, ישבו לבטח תחתם באין מחריד, וַיְחַזֵק איש את לב רעהו להוסיף אומץ ללכת בחקות ה' ולשמור מצותיו, כי קרוב ישעם ושנת גאולם באה.
ואולם האמללים ההם לא שמו לב לדעת, כי הישועים הערומים, יעשו בתחבולות מלחמה את שונאיהם, ולמען קנות את לב העם וכליותיו לאהבה אותם, יראו ראשית להם לעשות לו מטעמים כאשר אהב ולהעלות באפיו עשן עולות, זבחי אדם, אשר לריח ניחוח היה לבני פורטוגל. ולבעבור ימלאו זהב חוריהם, להתגבר בו על אויביהם, יפרשו שחת רשתם ליד עשירי עם למען העלם אותם בחרמם, והחרימו את הונם לבתי מקלטם ואותם יקדישו ליום הרגה…
ויהי ביום השני לימי ראש השנה, בנטות צללי ערב ואורחי אלוואר ישבו באולם אשר בהיכלו, ויטיבו לבם, וישוחחו חד את אחד, וישאו מדברותיהם על גוי ואדם, על רוח החפש אשר ינשב בכל ארצות אירופא ואשר נגע גם בפורטוגל, על פאָמבאל אשר הוא רוח החיה באפני הממשלה ועל הישועים העתידים לכידור. פתאום, והנה איש לבוש בגדי צידים בא הביתה.
– סלחו נא לי אדוני – קרא האורח החדש אשר משחת מאיש היה מראהו ועיניו התגלגלו בחוריהן ותפקנה תוך ומרמה – סלחו נא לי אדוני, הן חג היום הזה לכם ואנכי לא ידעתי.
– כן – קרא אלוואר בקומו ממושבו לקדם פני האורח בכבוד כמשפטו כל הימים – כן אדוני, חג היום לי ולכל בני משפחתי, כי יום הולדת את אשתי היום. ואתה אדוני, הגידה נא לי את חפצך ונכון הנני לשרת אותך ככל אשר תשיג ידי.
– הנה יצאתי היום בבקר לצוד ציד – אמר האיש הזה בהביטו אל כל סביביו – ואתע ביער כל היום, עד בֹאי כעת הנה. ויען כי כשל כחי מאד, ואסור אל ההיכל הזה לבקש מאת אדוניו, כי יתן לי להנפש פה מעט, ואחר כן אלך לדרכי ליסבונה.
– שב אדוני אל השלחן – קרא אלוואר אשר שש תמיד לעשות צדק – וסעד לבך אתנו, ואם לא ירט הדרך לנגדך ולא נחוץ לך הדבר לשוב היום לביתך, לין נא בזה, ומחר בבקר השכם, תקום ונסעת עמי יחדו ליסבונה, כי שמה אסע גם אני מחר.
– במה אשיב לך אדוני כעל כל תגמוליך עלי! – קרא האיש המוזר בשפתי חלקות – הן טובה המנוחה לעיף והמשקה לצמא, ואתה אדוני דע לך, כי החייתני! אך לו היתה לאל ידי ללכת הלאה, כי עתה הודיתי לך מקרב ולב על החסד אשר תאמר לעשות עמדי, ואפנה על ימין או על שמאל, כי לא לכבוד הוא לך אדוני ולקרואיך, כי ישב אתם איש זר, לבוש בגדי צידים אשר לא ידעוהו מתמול שלשום, אך מה אעשה ואנכי לא אוכל למוש מזה, כי עיפה נפשי מאד!
– אין דבר, אדוני – קרא אלוואר אל האורח בהאירו את פניו אליו – כאחד מקרואי תהיה לי. וישב האורח אל השלחן, ויאכל, וישת וילן בלילה ההוא.
ג.
מיום אשר אלוואר עזב את ביתו, ויסע ליסבונה בחברת אורחו המוזר, עברו יומים, יומים אשר כשנים אחדות היו לעלמא אשתו, אשר נפשה היתה קשורה בנפשו, כי מעיה המו לה לאישה, אשר מיום חתונתה ועד אז לא נפרד ממנה, אך בעת ההיא עליו היה לנסוע שמה בחפצו לכונן לו בעיר ההיא בית מרכולת, וטרם שם לדרך פעמיו הבטח הבטיח לה כי בעוד ימים שְׁנַיִם ישוב אליה.
בעת ההיא ישבה לה עלמא בחדרה אשר חלונותיו פונים דרך בואכה ליסבונה ובעד האשנב נשקפה, ותחכה בכליון עינים לבֹא אישה אשר אהבה בכל לבבה ונפשה. פתאום נשאה עיניה, ותרא מרחוק נזיר בענדיקטי רוכב על פרד אשר ברעש ורגז יגמא ארץ, הולך הלוך וקרב אל היכלה.
ותתחלחל עלמא מאד, כי לבה חש עתידות לה, כי שמועה רעה בפי האיש ההוא, ותקפוץ ממקומה. ותרץ אל החדר השני לקרוא לבן אחמד, ולצות לו, כי ילך לקראת הנזיר לשאל אותו על דבר הבשורה המוצאת בפיו. ואולם טרם יצא בן אחמד מאת פניה, והנה הנזיר בא הביתה.
– האַתּ היא הגבירה אשת אלוואר ראַדריג? – קרא הנזיר אליה בבואו הביתה ודבריו לעו, כי עיף ויגע היה מאד מעמל הדרך.
– אנכי! – השיבה עלמא ופניה אדמו ויחורו חליפות לרגעים – ומה?
– לא עת עתה הרבות אמרים ללא הועיל – הוסיף הנזיר – מהרי גבירה והמלטי על נפשך, כי עוד מעט ואבדת!…
– ומי אתה כי באת אלי להחרידני ממנוחתי? – התחכמה עלמא לשאול – מי שָׂמך לגואל ולמושיע לי, ומה האסון המרחף על ראשי?
– שמי יהושע, עמך עמי ואלהיך אלהי! – קרא אליה עברית – וחזות קשה אני מגיד לך בתי: בעוד שתים, שלוש שעות יבאו הנה מלאכי האינקוויזיציא, ואם אַתּ תשארי בזה עד אז, ותפשו אותך, ונתנו אותך בית הכלא, ועשו לך, כאשר עשו לאישך…
– אישי…..! – צעקה עלמא בקול גדול ולא יספה כי התעלפה.
אחרי אשר יגעו בן אחמד והנזיר בדי עמל, הצליח בידם להשיב את רוחה אליה, והיא התאוששה, ותחגור עז, ותפצר ביהושע לספר את כל אשר קרה לאישה. ואז הגיד לה, כי האורח אשר נטה לפני יומים ללין בבית אלוואר היה אחד ממרגלי חרש אשר לאינקוויזיציא, ובשובו את אלוואר יחדו ליסבונה, ויספר באזני שולחיו, כי מצא אנשים חוגגים חג בביתו ביום ההוא, ויצוו שרי האינקוויזיציא לתתו אל המהפכת עד אשר יחקרו לדעת, אם אמנם יום הולדת את אשתו היה היום ההוא כאשר אמר, או היה יום מועד לבני דת אחרת, אשר אולי נפתה לב אלוואר בסתר לדבקה בה.
– ואנכי – הוסיף הנזיר – בהודע לי הדבר מפי אחד מרעי מהרתי, וארכב על פרדי, ואדפוק אותו עד אשר רץ כעופר האילים, למען בֹאי הֵנה שעות אחדות לפני בֹא מלאכי בלהות לצוד גם אותך בחרמם.
– אך אל תאמרי גברתי נואש! – קרא בראותו את עלמא והנה הודה נהפך למשחית ועורקיה מלאו דם – בטחי בה', כי הוא יחזק את לב אישך לכל יכשל בלשונו בעמדו לפני השופטים ולבל יאמר פיו דבר אשר יהיה לו למוקש, ואז יקראו לו דרור ממאסרו. אך אַתּ בתי, מהרי ונוסי מזה כי בנפשך הוא.
ותצו עלמא לכל אנשי ביתה להאסף אליה, ותגד להם את כל הדברים אשר קרו ויאתיו, ותגדל המהומה בבית, אך יהושע האיץ בם לכל יתמהמהו ולצאת משם כרגע. ואחרי אשר פנו משם האנשים, ויעזבו את הבית, וישארו אך אחדים מנאמני בית אלוואר, יעץ אותם הנזיר לקחת אתם כל הכסף והזהב וכל יקר אשר בבית ולברוח חיש ארצה אנגליא. ולבן אחמד צותה עלמא ללכת אל כל קרוביה ומיודעיה ולהזהירם כי יצילו נפשם.
עד מהרה נשאר היכל אלוואר ריק מאדם, ובבֹא שמה מלאכי האינקוויזיציא ולא מצאו בו איש, ויבוזו את כל אשר בו, ויעמסו על עגלות, וישאו את כל הכבודה ליסבונה.
ד.
ויהי ממחרת, ויבא אחד המוירים הצעירים לפני יואן פאַשעקאָ, המזכיר בסוד האינקוויזיציא, ויתנפל לפני רגליו, ויקרא: הושיעה אדוני, איש האלהים!
– מה לך בני כי נזעקת? – שאל פאשעקא בתתו לו אות לקום מן הארץ.
– זה ימים רבים – ספר הצעיר בקול חרדה – כלתה נפשי להשליך את גילולי אבותי אחרי גוי ולהחזיק באמונת הנוצרים, כי רוח ממרום הוערה עלי להשכילני בינה, כי אך דת הנוצרית, דת אל היא ואלהיהם הוא אלהים אמת, ולכן בשמעי את שמע אלוואר ראָדריג, אשר תמיד תהלתו בפי כל יושבי הארץ הזאת, ואבֹא אליו ואחל את פניו לספחני אל ביתו, למען למדי שם את תורת הנוצרים חקותיהם והליכותיהם, והביאני במסורת ברית דתם, ויעתר לי אלוואר, וישימני למזכיר בבית מרכולתו, אך הוא לא שמר את מוצא שפתיו עד כה, וגם הליכות ביתו לא תענה בבעליו כי נאמן הוא לאלהיו, כי ברגלים תרמסנה בו חקי הדת הנוצרית ולכהניה אין שֹׁוֶה להניח בית רֶשַׁע כזה.
– ומה שמך, בני? – שאל פאשעקא.
– שמי חַסַן בן אחמד, מבני המוירים השוגים בתורת מחמד נביאם.
– ואם באמת ובתמים אִותה נפשך להדבק באלֹהינו, מדוע החשית עד כה, ולא גלית את אזנינו, כי אלוואר ישלה את נפשך? – העמיק פאשקענא שאלה, אחרי חפשו בספרי הזכרונות, וימצא כתוב, כי אמנם נמצא בבית אלוואר מויר צעיר לימים, ושמו כשם האיש הנצב לפניו כזה.
– יען כי מן העת אשר הייתי למזכיר לו ועד עתה לא נתן אותי לצאת מביתו, ויום יום רמני, באמרו כי למחר ישלים חפצי. אך עתה, בראותי, כי אך בעקבה יתהלך עמי וכי ימים רבים עברו עלי בתוחלת ממושכה ותקות שוא, לא יכולתי עוד להתאפק, ובנסעו מביתו, מהרתי גם אנכי לבא ולהפיל תחנתי לפניך אבי, איש החסד, כי תחוס על רוחי ונשמתי להפיץ עליהן אור אמונת הנוצרים ואמִתּה, ותשועת עולמים בך אִוָשע.
ככה הגה חסן בשיחו, ויבך בכי תמרורים, ויוצא מצלחתו מאה שקלי זהב, ויתן אותם על ידי פאַשעקאָ, לשאת בעדו רנה ותפלה לאלהי הנוצרים.
אם עוד פסח פאַשעקאָ על שני הסעיפים ולא האמין לקול אות הדמעות אשר שפך חסן לפניו, הנה ברק הזהב אשר התנוצץ לפניו אז, עִוֵר גם עיני פקח כמוהו מראות נכחה, ויאמר:
– דע לך, כי אמנם נתפש אלוואר וגם הושם בכלא ושם ישב עד אשר יֵחָקר, והשופטים יוכחו לדעת אם צדיק, או רשע הנהו, ואתה אם מצאת בו עון אשר חטא, הגד נא לי, ואועיד אותך לבא אל בית המשפט להעיד בו.
– הלא הגדתי לך אדוני – קרא חסן ויתנודד – כי אלוואר העמיק סרה, במאנו לפדות נפש אומללה מיד שאול ובהרחיקו ממני ישע ואנשי ביתו יעברו על מצות דת הנוצרית.
– והאם לא נודע לך, כי אלוואר יתהולל באימים וידבק באלהי נכר לעבדם? – שאל פאַשעקאָ.
– לא אדוני!
– הנה מצאת חן בעיני – קרא פאַשעקאָ אחרי רגע דומיה – כי נוכחתי לדעת, כי בכל לבבך ונפשך תאבה להצמד לאלהינו, ולכן הנני למנות לך אחד הכהנים השוכנים בבית הזה למורה, אשר יורוך דעת חקי דתנו, ואם יש את נפשך לשבת פה אתנו איעד לך גם מעון בזה ונתתי לך הלכים בין קדשׁינו.
– אכן נפלאים לי חסדיך איש האלהים! – קרא חסן ברגש – כי טוב לי הסתופף בבית הזה מגור בהיכלי מלכים וארמנותיהם.
וישב חסן בבית האינקוויזיציא, ויקשב בלמודי הדת מפי הכהן המורה אשר מִנה לו פאַשעקאָ, וכל גרי הבית ההוא מקטן ועד גדול, משכוהו חסד, ויאהבוהו, כי שרת אותם ככל אשר היתה לאל ידו, ויזל להם זהב מכיסו, ולכן התהלכו אתו כלם כאח וכרע ואיש איש מהם הגיד לו את כל לבו ולא כחד ממנו דבר.
לא ארכו הימים, ופאשעקא יצא את חסן לשוח בחצר המטרה אשר לאינקוויזיציא, ויראהו את החלונות הקטנים, אשר בחומות החצר סביב ואשר מוטות ברזל מבריחים במו בשתי ובערב מן הקצה אל הקצה, ויאמר:
– פה משכן האסירים אשר עוד לא נגלה עונם, כי מעלו מעל ויבגדו באלהים, והכופרים והפושעים אשר חטאתיהם ומעלם כבר נודעו לשופטים, המה ישבו בתחתית ארץ, במחשכים, עד אשר יצליחו השופטים להציל מפיהם דבר אמת על אודות רעיהם אשר עשו סרה עמהם יחדו.
– ואיפֹה ישב האיש – שאל חסן – אשר עקוב עקבני וימנעני ימים רבים מהחסות בצל כנפי אלהים אמת?
– הבה ואראך – קרא פאַשעקאָ ויאחז ביד חסן, וינהלהו אל גן קטן הנשען אל החצר ההוא, אשר חומה גבוה ארבעים רגל תקיפהו מסביב ובהורותו לו באצבעו על חלון אחד ויחיד אשר באחת הפנות ממעל, ויוסף לדבר:
– פה ישב אלוואר ראָדריג, כי השופטים חמלו עליו, יען הרבה תמיד לעשות צדקה וחסד ועוד לא נודע להם כי אשֹׁם אשַׁם, מלבד אשר עצר בעדך ימים רבים מבֹא בברית דתנו.
תפוש ברוב שרעפיו בקרבו, עמד חסן רגע, ויתבונן על החלון, אך מהר התאושש, ויפן כה וכה ויקרא:
– האח! מה נחמד הגן הזה ומה נעימים הם הפרחים והשושנים אשר ימלאוהו! ומי יתן ויכולתי לפתח ולשדד את אדמתו, כי עתה מה מאושר הייתי! לבי ימלא תמיד עונג וכליותי תעלוזנה בקרבי בהביטי על הדר התולדה, מפלאות תמים דעים.
– היפלא ממך, בני, הדבר הזה? – קרא המזכיר – הן לא ימנע היוגב ממך מעבוד עבודתו. ליירא! – קרא בפנותו אל היוגב אשר עמד שם – האם לא לרצון יהיה לך אם יעשה הצעיר הזה את אשר עליך לעשות?
– עבד עבדים הנני לך אדוני איש האלהים ולכל הנלוים עליך – ענה ליירא, ויקוד וישתחו לאפיו.
– הנך רואה, בני, – קרא פאשעקא אל חסן – כי בידך טובך.
– במה אכוף ואקדם לך אדני, איש קדשׁ על רב טוב אשר תעשה עמדי? – קרא חסן, ויאחז ביד פאשעקא וַיִשקה.
ה.
רבת שבעה לה נפש אלוואר כעס ומכאובים מיום הושם בית הכלא, רבת צררוהו שופטי האינקוויזיציא, בחקרם אותו, בצותם לענותו, וליסרו מוסר אכזרי, למען פתוח סגור לבו ולמען יתודה לפניהם על פשעיו; אך הוא הקשה את לבו ולא הוציא מפיו כל הגה אשר יהיה לכלי חפץ ביד השואפים לדמו ולהונו. לילות עמל רבים מנו לו, פניו נפלו מאד, עצמותיו שֻׁפּו וכל יצירי גוו כמו התמוללו, והוא לא נתן את פיו לחטיא את בשרו.
ויהי היום, ואלוואר ישב לו משמים בבית כלאו, ועל לבבו עלו המון מחשבות אשר המרו את רוחו מאד מאד. כליותיו יסרוהו, על כי גם עתה יכחש לאל ממעל ולא יגיד לשופטיו קושט דבר אמת, כי עבד הוא לאלהי עולם נוטה שמים ויוסד ארץ לבדו. אך אז השיב אל לבו, כי חדל אונים הוא מהסגיר למות נפשו, כי בעשותו כדבר הזה, ואבדה תקותו לשוב ולראות את פני עלמא אשר בה יהגה תמיד.
אך מי יודע – חשב בלבבו – אם לא אפול שדוד תחת ידי מעני, אף אם אקשה את ערפי ולא אתן תודה לה'? כי הן לא כח אבנים כֹחי. – פתאום, והנה קול שיר באזניו! הקול לא היה מוזר לו וגם דברי השיר המלאים תקוה ומנגינתם נודעו לו מאז.
– מה לה פה במקום התופת הזה? – קרא וישתומם מאד מאד ובלהות בעתוהו. אך מהר התעודד, ויקשב קשב ולאזניו הגיעו הדברים האלה:
אַל תִּשְׂמְחִי אוֹיַבְתִּי / הִנֵּה יַאַסְפֵנִי הָאֵל
עַל שֶׁבֶר אֲשֶׁר קָרָנִי; / בְּיָדֵךְ הִסְגִירָנִי;
כִּי נָפַלְתִּי קַמְתִּי, / וּגְאָלַנִּי מִמֵךְ צוּרִי
וַיהֹוָה עַזָרָנִי. / אֲשֶׁר מְכָרָנִי.
כחולם בהקיץ עמד אלוואר וכמעט לא האמין למשמע אזניו, אך עד מהרה הבליג על רגשותיו, ויגש אל החלון, וישקף אל הגן.
– שמע אזני התכחש לי – אמר אלוואר אל לבו, בראותו בתוך הגן איש צעיר לבוש בגדו המוירים עומד שחוח על יד ערוגת שושנים – חסן הנאמן, הוא השליך את נפשו מנגד לבוא אלי להישיעני!…
ובהביטו כה וכה, וירא כי חסן הוא לבדו בגן ואין איש אתו, וימהר, ויקרע את כתנתו אשר עליו לקרעים, ויקשור אותם אחד באחד, ויהיו לחבל אחד ארוך, ואותו הוריד בקצהו האחד לארץ, למען אשר יוכל חסן לקשור בו מכתב להודיעו את דבר בֹאו שמה.
ואולם יותר מאשר קוה אלוואר שלח לו חסן ואת אשר לא פלל נתן לו. כי במשׁכו את החבל להשיבהו אליו, וימצא פצירה-פים קשורה בו.
ואלוואר הבין אל מה תרזום הפצירה פים ומה יעשה בה. וישלך על ה' יהבו, כי יהיה עם חסן לחלץ את נפשו ממות.
ביום העשרים ואחד לחדש סעפטעמבאר, הוא יום אורשולא הקדֹשה לקתולים, חג היה לכל פקודי האינקוויזיציא, משרתיהם ואנשי חילם, וישתו, וישכרו בו, וגם חסן התהולל עמהם ולא חשך מהם כסף לתת ביין ובשכר ככל אשר שאלו ממנו.
חצות לילה הגיעה, ומסביב השלך הס; כל אנשי המשמר נמו שנתם כי היין אשר שתו לרוב הפיל עליהם תרדמה, אך חסן לבדו לא ינום ולא יישן.
פעמון מורה השעות אשר במגדל השמיע את השעה שתים העשרה, וחסן עמד ממשכבו, ויחלוף על פני חיל המשמר, ויעמוד בגן, ויכרע על ברכיו וישפוך רגע שיח לפני ה', ואחרי כן חפר באדמת הגן, ויוצא ממנה סלם של חבלים אשר טמן שם לראשונה, וֵיַד צרור קטן בחלון.
כקול אלפי כלי תותח, כן הרעיש הד קול הצרור הזה את לב אלוואר, ובעוד רגע ראה חסן והנה הוא עומד על יד החלון ומוטות ברזל בידו. ויורד את החבל, וכאשר חסן קשר בו את הסולם, ויעלהו, וימהר לרדת וכעבור שני רגעים, התיצב למול חסן, ויאחז בידו, ויקרא ברגש: “חסן אחי! מפלטי ומושיעי!” אך חסן לא ענה אותו דבר, כי נפשו כלתה להמלט חיש משם, פן תדבקם הרעה. ואולם רגליו כשלו וקרסֻליו מעדו ולא יכול להחזיק מעמד. אך עד מהרה התאושש, החליף כח, ויחזק ביד אלוואר וימשכהו אחריו אל אחת הפנות, כי שם נמצאה דלת מסֻתרה אשר היתה פונה אל מערה אחת הפתוחה מעברה השני אל חוף הנהר טייאָ, והיוגב בשתותו לרויה מן היין אשר מסך לו חסן, גלה לו סוד הִפָּתֵחַ הדלת ההיא מבלי אשר התבונן איך מלא לב חסן רגשות גיל בהגלות לו הרז הזה.
ואולם פתאום, והנה קול צעדים וצלצל כלי נשק נשמע. האומללים חגרו שארית כחם לנוס ולמלט נפשם מיד צר, אך לשוא היה כל עמלם, כי כרגע אפפו אותם אנשי חיל המשמר ויכתרו אותם מסביב.
אלוואר היה כאיש נדהם, זמותיו נתקו ובינתו כמעט הסתתרה וחסן התעורר ויהדוף את אנשי החיל אשר סבוהו, וישָׁמט מידם, ובתוך חרבות שלופות וקני רובה נטויים, הנכונים להשחית ולבלע התנפל לרגלי אלוואר, וקרא בקול מר, מרגיז כליות ולב:
– הה, אלי, אלי! אנכי המתיו, אנכי הסבותי בנפשו!
לקול הזה שבה בינת אלוואר אליו ויפקח את עניו. ואולם מה נבהל מאד בראותו לאור הלפידים אשר נשאו אנשי החיל בידיהם, והנה לא חסן, אך אשתו עלמא מתחפשת בבגדי זכר עומדת לפניו!
– עלמא!!! – קרא בקול כקול הרעם בגלגל ויפול באין אונים אחורנית על איש החיל אשר עמד תחתיו וגם עלמא שכבה על הארץ דומם כמת.
ואולם האכזרים ההם לא נתנו את המות לחלץ אותם ממצוקותיהם ולפדות אותם מיד מעניהם, ויגעו בדי עמל להשיב רוחם אליהם וחפצם בידם הצליח. אפס המים אשר שפכו על על עלמא בהתעלפה שטפו את הפוך אשר בו שמה פניה למען היות מראיהם כמראה פני המוירים.
ו.
בשוב עלמא לתחיה, ותרא, והנה היא שוכבת בירכתי בור במחשכים בסביבה פקודי האינקוויזיציא ומשרתיהם נושאים לפידים בידיהם וכלם לוטשים עליה עיניהם בזעם וחרון אף.
בשאול ראש הפקידים את פיה, מה ראתה על ככה ומה הגיע אליה, כי באה אליהם לרמותם ולהתחפש בבגדי איש, ותען להם במנוחת לב:
– אשת אלוואר ראָדריג אנכי, וכאשה הנאמנת בבריתה לאישה שמתי נפשי בכפי להצילו מרעתו.
– ולמען תשיאי מות עליו – שסע ראש הפקידים את דבריה – ולמען הוכיח לנו כי חטא אישך ואשם! כי לו ידעת כי חף הוא מפשע ואין בידו רמיה, כי עתה שקטת במכונך וחכית עד אשׂר שרי קֹדש יצדיקו צדיק.
– שרי קֹדש יצדיקו צדיק! – שנתה עלמא אחרי דברו בלעג מר – לולי שפכו שרי קֹדש גם דמי נקיים, לולא רצחו גם נפש אנשים ישרים אשר עולתה לא נמצאה בהם, כי עתה בטחתי בהם ובצדקתם, ואולם ידוע אדע, כי אם הם ישימו פניהם באיש, אז נָקה לא ינקה וכאורג יקפדו חייו על לא חמס עשה.
– והתדעי את השפטים אשר נכונו לאסירים אשר יתאמצו לברוח מבתי כלאם ולאלה אשר יוציאו ממסגר אסיר? – שאל אחד הפקידים – אחת דתם להשרף חיים אל המוקד. ועתה, דעי לך כי אך ידך היתה באישך להכריתו מן הארץ. אַתּ תלכי עמו יחדו באור אִשֵׁך ובזיקות בערת!
בלעגי מעוג, בבוז ובשאט נפש יצאו פקידי האינקוויזיציא מן התא ויסגרו אותו על מסגר. עלמא רצה אחריהם ותחנן קולה כי יושיבוה גם בתחתיות ארץ, אך עם אישה יחדו, ואולם קולה לא הגיע עוד לאזניהם והאומללה נפלה עוד הפעם באין אונים על הארץ.
ושופטי האינקוויזיציא לא הרבו עוד לחקור את האסירים, כי דבר ברחם, מלבד אשר היה לחטאת שאול, היה גם לאות נאמן כי אמנם אלוואר ואשתו כבדי עון הם, ועלמא לא כחדה מהם את שמות האנשים אשר נאספו אליהם ביום ראש השנה לחוג אתם את חגם, בדעתה כי הם כבר עזבו את אדמת פורטוגל, ארץ הדמים, ולכן מהרו לחרוץ משפטם, כי יֵעָלו על המוקד וישרפו חיים ביום הראשון לחדש נאוועמבער, הוא חג “כל קדֹשיהם”, בשעה התשיעית בבקר. גם העבירו קול בליסבון, כי כל האנשים אשר יבאו לעמדו ולהתבונן בהעשות נקמה בכופרים באלהי הנוצרים, וסר עונם, וחטאתם תכֻפר ומשרתי אלהיהם אמר להם.
שרי קֹדש לא נתנו להם חנינה להקל מעליהם את חבלי המות, בהחנקם לפני הִשָׂרפם באש, יען כי לא נראה במו כל אות, כי ינָחמו ממעשיהם הרעים וגם לא בטחו בצדקת כהני אל וביושר משפטם ודינם.
בהקרא המשפט החרוץ הזה לפני האסירים עמד אלוואר קוממיות ולא חת ולא זע מפניו. בעינים מפיקות גאון ושלות השקט הביט אל כל סביביו, כי בזכרו את כל אשר עוללה עלמא אשתו ברוחה הכביר לבש גם הוא עז. אפס היא נקוטה בפניה על אשר קצרה רוחה מחכות, עד צאת משפט אישה מלפני השופטים, ולכן בשמעה את אשר נחרץ עליהם, ותגהר מלא קומתה ארצה לפני אישה, ותקרא בקול איום:
– הה, אישי, אישי! אנכי הייתי בעוכריך ודמך על יטוש!… השמיעני כי תסלח לעוני!…
– החרישי משאת נפשי! החרישי ודומי אשת החיל! – קרא אליה בקול נעים ודבריו באו כשמן בעצמותיה, ובדברו הרימה מעל הארץ וילחץ אותה אל לבו, ויוסף לדבר:
– עלינו למות מות גבורים וישרים!… שאי נא אלי עיניך עלמא, והגידי לי כי המות משחק לך וכי כהולך בחליל כן בשמחת לבב תלכי למות עם אישך זה אהבת יחדו! נאמנים היינו לה' אלוהינו כל ימי חיינו ועד רגענו האחרון לא נכחש ולא נשקר בו.
– כל חבלי מות ומצרי שאול – קראה עלמא ברוח שוקטה – לא יעצרו כח להסיר מלבי את אמונתי באלהי, ומה מאשר חלקי בדעתי כי גם המות לא יפריד ביני בינך!
– אנשי דמים ומרמה! קרא אלוואר אל השופטים בהדפו מפניו בחזקה את אנשי החיל אשר נגשו להפריד בינו ובין אשתו – הביטו וראו כי היהודים אשר לתועבה הם לכם, ישחקו, ילעגו לכם ולמשפטכם! אתם מאין ואכזריותכם מאפע לעומת אמונתנו בה' אלהי אבותינו!…
אלוואר חפץ עוד להרבות אמרים, אך אנשי החיל מהרו ויסחבו אותו ואת אשתו אל תאי כלאם ושם ישבו עד בֹא יום הכסא, הוא היום אשר נועד לשום בו קץ לחייהם.
ז.
יום הראשון לחדש נאָוועמבער, שנת 1755 בא, וכמעט נבקע השחר והפעמון הגדול אשר במגדל בית תפלת הדאָמיניקאַנים נתן קול, לאות כי עוד מעט והמחזה הנורא יחל. לקול הזה התעוררו יושבי ליסבון משנתם, והמונים המונים נהרו אל מקום המשפט לראות את המחזה הנורא.
השמש יצאה על הארץ להאיר את מקום התופת וגיא ההרגה, והמסע החל. בראש האורחה הלכו הנזירים הדאמיניקאנים איש וסמל קדשו בידו. אחריהם השרים והאלופים, לבושים מחלצות שחורות עם נסיהם ודגליהם. ועל ידם הכהנים וביד אחד מהם צלב גדול עוטה מעטה שחור, ומאחריהם אסירי עני החטאים בנפשותם הלכו יחף, לבושים מעילים עבים וצרים ועל ראשיהם מגבעות גבוהות ההולכות הלוך וקצר למעלה. בגדי האסירים ומגבעותיהם היו מלאים צלמי בלהות ותמונות שֵׁדי שחת הקופצים ומרקדים בתוך להבות אש אוכלה, ומסביב להם המון נזירים וכהנים הלכו ברגש ויעברו בסך, עד בואם אל בית התפלה הגדול.
כתום הרנה והתפלה עלה הכהן הגדול הבמתה וישא מדברותיו על קדושת הדת הנוצרית וייסר בשבט לשונו את החטאים האלה על פשעיהם ועונותיהם הגדולים מנשוא ועל הלעיבם בבן אלהים, ויגל למוסר אזנם, כי ישובו אל לב לשוב מאון וקבלו עליהם להיותם מהיום והלאה דבקים בדת הקתולית בכל לבבם ובכל נפשם. אך הם הניעו אחריו ראש בחרפה ובוז, ואלוואר פתח את פיו לדבר דבר. אפס אז נגשו אליהם השוטרים, ויתנו בידיהם נרות כבוים, ויציגו אותם לפני צלב גדול, וראש פקודי האינקוויזיציא קרא לפניהם את פתשגן כתב הדת אשר נִתַּן לשרפם חיים על המוקד וככלותו לקרֹא ויך באגרופו על לב האסירים, אשר על פניהם נראו אותות גאה וגאון ומבטי עיניהם הביעו שלות השקט.
אחרי הדברים האלה הובלו בתוך מקהלות המון רבה אל עמק החרוץ, אשר שם הוכנה המערכה – מערכת עצים גבוה מאד ותחתיה וסביבותיה חשש וקש, תבן וזפת וכל דבר אשר על נקלה תאחז בו האש.
השמים אשר על ראש ליסבון היו טהורים, כמו לא אבה ה' לחתום בעד צבא השמים מהביט אל מעשי בני האדם ועלילותיהם הנוראות. כל רוח לא נשב ואך שקט ודמיה מסביב.
ראש פקידי האינקוויזיציא נתן אות, השוטרים נגשו, ויקשרו את הנאשמים אל מוטות עץ וישליכו אותם על הבמה וכרגע התאבכו גאות עשן ואש להבה נצתה בבמה.
“שְׁמַע יִשְׂרָאֵל: יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, יְהֹוָה אֶחָד!” – אלה הדברים השמיעו אז אלוואר ועלמא בקול נעים. ואולם פתאום לפתע – ומבטן האדמה התפרץ קול רעש אדיר וחזק וגם השמים רבו ברקים, הרעימו בחזיזי קולות להכות כל איש בתמהון.
פני כל הנאספים קבצו פארור, כל לב נמס, כל ברכים פקו ומפי כלם התמלטה צעקת שבר נוראה ואיומה כמו בא קץ כל בשר, כמו הקיץ הקץ על התבל ומלואה. ובעוד רגע והנה – רוֹעָה הִתְרוֹעֲעָה הָאָרֶץ, פּוֹר הִתְפּוֹרְרָה הָאָרֶץ, מוֹט הִתְמוֹטְטָה הָאָרֶץ!!!
הסאון סואן ברעש, וכגלי ים סוער נערמו ערמות עפר מן האדמה וכל הארץ היתה כסיר נפוח.
עצי המערכה נפזרו, האסורים אשר על עלמא ואלוואר נמסו, וההמון נמוג כלו, רפו ידיו ורוחו נבקה בקרבו; תעה לבבו, פלצות בעתתהו והמהומה והמבוכה גדלו מאד מאד.
אז התעורר אלוואר ויחזק באשתו ויעמס אותה על שכמה.
– אתה האל עושה פלא! – קרא בנשאו עיניו השמימה – אתה נסיתנו במסה, צרפתנו כצרף כסף, הראנו נא נסיך ונודה שמך כי עשית נפלאות!
בצעדי און רץ אלוואר, אל ההרים נשא עיניו, דרך הגבעות פניו, בחשבו כי שם תשקוט הארץ. אך מה נורא היה המחזה אשר עיניו ראו על דרכו! הבתים רקדו כאילים, המגדלים והארמונות – כבני צאן ויהיו למעי מפלה. קורות, אבנים גדולות וקרשים עפו ברוח כנוצות מכל עבר ופנה, וירומו מעלה מעלה, ואחרי כן נפלו על הארץ ברעש ובשאון לערער את החומות אשר יד הרעש לא היתה עוד בהן ולהכות אם על בנים.
נוע תנוע עוד הארץ כשכור ותתנודד כמלונה, צוחה איומה בחוצות ואלוואר רץ הלאה בתוך ערמת פגרים מתים, אשר השלכו כדומן על פני השדה ובתוך עיים וחרבות. אלפי היכלות יפלו מימינו ורבבות בתים משמאלו ואליו לא תאֻנה רעה.
ואולם פתאום כסה חשך אפלה את הארץ ויהפוך את אור הבקר לצלמות. אלוואר היה נבוך מאד. כי החשך אשר הלך הלוך וגדל, סגר בעדו את הדרך, ויעמוד משמים.
בין כה וכה נשמע עוד הד קול רעם מחריד מתחתיות ארץ ומוסדי תבל רעשו ועמודיה התפלצו. מכל עבר ופנה נשמעו קולות הגה והי, יללת בני האדם אשר עוד לא נגעה בם הרעה, זעקות הפצועים, אנקות אלפי גועים וכל הארץ היתה לחרדת אלהים.
אך הנה שקטה הארץ רגע והעננים הכבדים נפזרו, ואלוואר קם וירץ הלאה, ויעל על הגבעה עסטראללא אשר מזרחה לעיר, ויפרוק את עלמא מעל שכמו וישב שם להנפש מעט. ואולם טרם ישאפו רוח והנה השמים רגזו והארץ רעשה עוד הפעם ממקומה והמון בתים והיכלות אשר עמדו עוד על תלם התפוצצו לרסיסים. חרדת אלוואר ועלמא גדלה עוד ביתר שאת בשמעם קול זעקה איומה מאחריהם:
אהה, כי עוד שטף מים רבים אלינו יגיע!!!
המה נשאו עיניהם, ויראו, והנה מימי נהר טייאָ גברו מאד מאד, וישתקשקו ברעם וברעש וישטפו שטוף ועבור, עד מחצית העיר הגיעו, ויכסו על אנשים ובתים רבים מאד, ואחרי כן שבו אחור על עקבם, נדעכו ממקומם, עד האניות אשר עמדו על שפת הנהר נשארו על היבשה. עוד פעמים ושלש שלח הנהר מימיו על פני חוצות ומדי עברם לקחו בתים ויושביהם ואחרי כן חורבו ונצמתו.
אלוואר ואשתו עמדו כנציבי מלח על עמדם ויתבוננו במחזה הנורא הזה ואת מבטי עיניהם כוננו על גל אבנים אשר אנשים למאות עלו עליו למען מלט נפשם ממות. אפס אז נערמו גלי הנהר, ויתיצבו כמו נד, ואחרי כן התנפלו על הגל ההוא וישטפו אותו ואת כל האנשים אשר עליו.
– חזקי והתחזקי עלמא, אור עיני! – קרא אלוואר אל אשתו בחבקו אותו בזרועותיו ובראותו כי רוחה האמיץ החל לסור מעליה – הלא עיניך הרואות כי אלהינו יסך עלינו באברתו. –
ואולם טרם כלה לדבר, ועוד רעה אחת, הנה באה לחבל ולהשחית את אשר הותירו הרעש והמים.
הנה עוד באש ה' נשפט!… משלשת עברי העיר ההפוכה והחרבה התפרצו להבות אש ותפרושנה מוטות כנפיהן מלוא רוחב העיר. נואלו אנשי ליסבון, נשאו האנשים אשר יד האסונות לא נגעו בהם עוד, אבדה מהם עצה לכבות את האש.
ובכן הנמלט מן הרעש טֻבע במים ואשר לא עברו על נפשו המים הזדונים, ויהי לשרפה מאכולת אש!
הנה כי כן נפלה, נפלה ליסבון! הקריה העליזה, משוש ארץ פורטוגל, היתה לשמה; בתי המקלט, הארמונות והיכלות, בתי התפלה, החזיון והמרכולת אשר בה, ספו תמו כרגע, ולולי נתחי גויות ופגר רב ונהרי, נחלי דם אשר כסו את כל המקום השמם, כי עתה נדמתה לשרידי חרבות עיר אשר נהרסה עוד בימי קדם קדמתה.
והרעש טרם יחדל. האדמה היתה עוד כמרקחה, מימי הנהר רצו רצוא ושוב כבזק, האניות התפתחו ממסגרותיהן ועוגניהן נסחו מן הארץ והשלכו השמימה, קול רעמים בגלגל נשמע ולפידי אש התהלכו בתוך העיים להאיר על ההפכה. – כל המחזות האלה התלכדו יחדו, ויהיו למראה אחד איום ונורא אשר תקצר שפת כל איש מהביע אותו כמו.
ואולם ה' אשר הראה כי רשעת בני אדם חדלת אונים היא להרע אם הוא לא צוה – הוא הרבה לאלוואר ולעלמא עצמה והוא היה עמהם, ויביאם אל המנוחה ואל הנחלה, לראות בטוב, לחיות חיי אושר ושלום ולספר לדור תהלותיו, נפלאותיו ועזוזו אשר ראו.
ביום השלישי באו שלם ארצה אנגליא מחוז חפצם. ומה גדלה אז שמחתם במצאם שם את כל קרוביהם ומיודעיהם, כי שמה נמלטו בהודיע להם חסן כי אנשי האינקוויזיציא כרו להם שוחה ללכדם במצודתם. בארץ ההיא הסירו כלם מעל פניהם את מסוה דת הקתולים, ועבדו את ה' אלהי ישראל ביד רמה ויחדו הודו לה', כי טוב כי לעולם חסדו.
חלק ראשון
רֵאשִׁית דָּבָר.
מְעָרָה גְדוֹלָה וְנוֹרָאָה הִשְׂתָּרְעָה מִתַּחַת לְאַדְמַת הָעִיר שֵׂיגוֹבְיָה. יְדֵי אֲנָשִׁים רַבִּים כָּרוּהָ בַסֵּתֶר, הֶעֱמִיקוּ אוֹתָהּ הִרְחִיבוּהָ וַיִתְּנוּ בָהּ מַהַלְכִים אֶל כָּל קְצוֹת הָעִיר – שְׁבִילִים צָרִים וַאֲרֻכִּים לִבְלִי קֵץ, וּלְעֶבְרֵיהֶם מְאוּרוֹת וְתָאִים קְטַנִּים לְאֵין מִסְפָּר. קִירוֹתֵיהֶם וְקוֹרוֹתֵיהֶם מֵאֲבָנִים עֵרֻמוֹת וּשְחוֹרוֹת, טוֹבִים הֵם מֵרוּחַ רָע הַכָּלוּא בְּקִרְבָּם וּמְפִיצִים קוֹר וְקִפָּאוֹן עַל כָּל סְבִיבוֹתָם – שָׁם יִתְעַנּוּ הָאֲסִירִים הָאֻמְלָלִים. בְּרֶפֶשׁ הָאֲדָמָה יִכְרְעוּ וְיִרְבָּצוּ. נְשִׁימָתָם תָּשִׂים מַחֲנָק לָהֶם. רֹבֶץ גֵּוָם יִדַכֵּא עַצְמוֹתֵיהֶם, וְכִי יָנִיעוּ יָד אוֹ רָגֶל, יֹאחֲזֵם גֹעַל נֶפֶש: הַשֶקֶץ וְהָרֶמֶשׂ אֲשֶׁר לַאֲלָפִים יִרְחֲשׁוּ סְבִיבָם. מִבָּתֵּי כִלְאֵיהֶם יוּצְאוּ רַק עֵת לַמִשְׁפָּט יִקָּרֵאוּ, עֵת יֻתֵּן גֵּוָם לְמַכִּים וְנַפְשָם לִמְמִיתִים. מֵרֹב מַכְאוֹבֵיהֶם מַר יֵאָנֵקוּ, יְשַׁוְעוּ, אַךְ לֹא יֵעָנוּ, כִּי סָגְרָה הָאָרֶץ בְרִיחֶיהָ בַעֲדָם. אוֹר שֶׁמֶשׁ לֹא יֶחֱזוּ עוֹד לַנֶצַח, רַק לְיוֹם אַחֲרוֹן עֵינֵיהֶם תִּכְלֶינָה. הַקֶּבֶר יִפְדֶה אוֹתָם מִפִּצְעֵי אוֹיֵב, מֵעָקַת רָשַׁע.
מִי הֵם הָאֻמְלָלִים הָאֵלֶה? מִי הֵמָּה מְעַנֵּיהֶם הָרָעִים? וּמֶה עָשׂוּ, כִּי יַעַנּוּם בְּלִי חֶמְלָה?
הָאֻמְלָלִים הָאֵלֶה לֹא בְמַּחְתֶּרֶת נִמְצָאוּ, אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה כִּי אִם בְּדֶרֶךְ עַמָּם הָלָכוּ וֶאֱמוּנַת אֲבוֹתֵיהֶם נָצָרוּ. רֻבָּם אֲצִילִי עָם נִכְבַּדֵּי קָרֶת, עוֹבְדֵי מַלְכָּם וְאַרְצָם בְּעֵת שָׁלוֹם וְגַם בְּיוֹם מִלְחָמָה. וּמְעַנֵּיהֶם לֹא חֶבֶר מְרַצְחִים שׁוֹכְנֵי מִדְבָּר וָיָּעַר – כֹּהֲנִים הֵמָּה, קְדוֹשֵׁי עֶלְיוֹן יִקָּרֵאוּ, רוֹעֵי עֵדֶר ה‘; וּבְחֶמְלָתָם לַצֹאן הָאוֹבְדוֹת יֶאֶסְפוּ אוֹתָן בְּחֵיקָם, יָכִינוּ לָהֶן מַטְבֵּחַ, יַקְרִיבוּן קָרְבָּן לה’ וּלְהָפִיק רָצוֹן מִמֶּנוּ יְקַוּוּ… כֹּהֲנֵי אָוֶן אֵלֶּה בָּחֲרוּ לָהֶם מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט וְהָרֶשַׁע בְּתוֹךְ מְעָרַת־הָאֹפֶל הַזֹּאת. פֹּה הֵכִינוּ לְשִׁבְתָּם חֶדֶר רְחַב־יָדָיִם. קִירוֹתָיו וְכָל כֵּלָיו מְשׁוּחִים בְּשָשַׁר. בְּתוֹךְ הַחֶדֶר מָסָךְ אָדֹם כַּדָּם אֲשֶׁר יַפְרִידֵהוּ לִשְׁנָיִם. מֵעֵבֶר מִזֶה שֻׁלְחָן וְכִסְאוֹת עֵץ; עַל הַשֻׁלְחָן עֵץ שֶׁתִי וָעֵרֶב1 וְעָלָיו סֵמֶל אָדָם תָקוּעַ בְּמַסְמְרִים. מֵרֹאשׁוֹ הַמְּסֻבָּךְ בִּצְרוֹר קוֹצִים וּמִפִּצְעֵי גֵווֹ הַמֻּכֶּה, יָזוּב דָּם – לְעוֹרֵר קִנְאָה וַחֲמַת נָקָם מִזֶּרַע הָעָם, אֲשֶׁר, לְפִי הַמְּסֻפָּר, עִנּוּהוּ לִפְנֵי שְׁנוֹת אָלֶף; וּמֵעֵבֶר מִזֶּה כְּלֵי מַשְׁחִית לְחַבֵּל, עֲשׂוּיִים מֵעֵץ וּבַרְזֶל בִּתְמוּנוֹת וּתְכוּנוֹת שׁוֹנוֹת. לְמַרְאֵיהֶם יִתַּר כָּל לֵב, תִּתְפַּלֵּץ כָּל נֶפֶשׁ, כִּי מְלֵאִים הֵם כְּתָמִים קְפוּאִים וַעֲכוּרִים מֵאָבָק רִשְׁמֵי דְמֵי אָדָם רָב, אֲשֶׁר עֻנּוּ פּה בְאַכְזָרִיּוּת רֶצַח. חַיִּים בָּאוּ הֵנָה, בְּרִיאִים וּשְלֵמִים נִגְשׁוּ הֲלוֹם, וְעַל כַּפַּיִם נִשְּאוּ מִזֶּה, רְצוּצֵי קָדְקֹד, שְבוּרֵי יָד וְרָגֶל, אֵין מְתֹם בִּבְשָׂרָם וְכָל עַצְמוֹתֵיהֶם הִתְפָּרָקוּ.
בִּשְׁנַת ר"ךְ לָאֶלֶף הַנּוֹכְחִי, בְּאֶחָד מִימֵי הָאָבִיב בַּצָּהֳרַיִם בְּהוֹפִיעַ הַשֶּׁמֶשׁ בַּהֲדָרָהּ עַל הָאָרֶץ, יָצְאוּ תּוֹשְׁבֵי הָעִיר שֵיגוֹבְיָה הָעַלִּיזִים וְהַגֵּאִים לָשׂוּחַ וּלְהִתְעַנֵּג עַל הַחֹם הַצַּח וְרוּחַ הָאָבִיב הַמְּחַדֵּשׁ פְּנֵי הָאֲדָמָה, אוֹ לָשִׂיחַ בִּדְבַר מַחֲנֵה הַצָּבָא, אֲשֶׁר עָבַר דֶּרֶךְ עִירָם, בְּצֵאתוֹ לַמִּלְחָמָה נֶגֶד אוֹיְבֵיהֶם בְּנֵי־עֲרָב. יָשִׂיחוּ וִישׂוֹחֲחוּ אֲצִילֵי שֵׂיגוֹבְיָה עַל אוֹדוֹת הָאוֹיְבִים, הָאוֹמְרִים לְהִתְנַפֵּל עַל אֶרֶץ קַשְטִילְיָה לַעֲשׂוֹתָהּ לְמַס עוֹבֵד – אַךְ לֹא יֵדְעוּ וְלֹא יַרְגִּישׁוּ, כִי אוֹיֵב נוֹרָא אוֹרֵב לָהֶם מִתַּחְתָּם, לֶאֱסֹר אוֹתָם בְּנַפְשָׁם וּלְשָׁפְטָם בָּאֵשׁ עַל מַעַרְכֵי לִבָּם. שָׁם בַּמְעָרָה הָאֲפֵלָה, בַּחֲדַר הַמִּשְפָּט וְהַרֶצַח, עָרְכוּ הַמְּנוֹרָה, הֶעֱלוּ נֵרוֹתֶיהָ; לְאוֹרָהּ נִרְאוּ אַרְבָּעָה כְמָרִים בִּפְאַת ראשָׁם הַמֻּקָּפָה, עֲטוּפִים מְעִילִים שְׁחוֹרִים עַל בִּגְדֵיהֶם הַלְּבָנִים וַחֲגוּרִים בְּחֶבְלֵי פִשְתָּן, כְּמִשְׁפַּט הַדּוֹמִינִיקַנִים. בְּצִדְקַת־רְמִיָה כָּרְעוּ, הֵנִיעוּ שְׂפָתַיִם, קָרְצוּ עַיִן, אַף תּוֹפְפוּ עַל לִבָּם. אָז קָמוּ יַחְדָּו, כֹּהֵן הָרֹאשׁ כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ, וַיָּשֵׂם לְפָנָיו סֵפֶר תּוֹרַת דָתָם, וְעַל יָדוֹ שְׁנֵי יוֹעֲצָיו מְתֵי־סוֹדוֹ, וּמִמּוּלוֹ יָשַׁב הַסּוֹפֵר וַיַעֲרֹךְ עַל הַשֻּׁלְחָן גִּלָּיוֹן וָקֶסֶת. וְהִנֵּה קָרְבוּ שְנֵי אֲנָשִׁים עֲטוּפִים שְחוֹרִים וּמַסְוֶה עַל פְּנֵיהֶם, וּמִבַּעַד לְחוֹרֵי הַמַּסְוֶה הַשָׁחוֹר הִבְרִיקוּ עֵינֵיהֶם, כְּעֵינֵי זְאֵבִים הַמְשַׁחֲרִים לַטֶּרֶף2 – הֵם הֵמָּה חָרָשֵׁי־מַשְׁחִית מְעַנֵּי אָדָם, לִמּוּדֵי הָרֵעַ. אַחֲרֵיהֶם נִגְּשוּ עוֹד אֲחָדִים מֵאֲצִילֵי הָעָם, אַךְ לֹא נִכַּר מַרְאֵיהֶם, כִּי גַם הֵם שָׂמוּ לָהֶם סֵתֶר פָּנִים – הֵם הֵמָה הַחֲבֵרִים, הַמַּקְשִׁיבִים לְשׁוֹפְטֵי הָאָוֶן, הָאוֹרְבִים לַאֲחֵיהֶם וּמַלְשִינִים עֲלֵיהֶם לִפְנֵי הַכְּמָרִים הָאֵלֶה. לַהֲבִיאָם בְּמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם. אֵימָה חֲשֵׁכָה כִּסְתָה אֶת הַמְּעָרָה, וְדוּמִיַת מָוֶת שָרְרָה מִסָּבִיב. לֹא נִשְׁמַע בִּלְתִּי אִם אַנְחוֹת הָאֲסִירִים הָאֻמְלָלִים, בְּהִתְעַטֵּף עֲלֵיהֶם נַפְשָׁם! אַךְ קוֹלָם כְּאוֹב מְאֶרֶץ כְּהֶמְיַת רוּחַ חֲרִישִׁית. פִתְאֹם נִשְׁמַע צִלְצַל נְחֻשְּׁתַּיִם כְּבֵדִים בְּהִתְנוֹעֲעָם לְרַגְלֵי נוֹשְׂאָם וּלְאוֹר הַנֵּר הָהוֹלֵךְ וְקָרֵב, נִרְאוּ שׁוֹמְרִים מְזֻיָּנִים וְחָרָשֵי מַשְחִית, הָעוֹטְרִים בְּנִשְׁקָם לַאֲסִיר כֶּלֶא, אֲשֶר הוֹצִיאוּהוּ מִבּוֹר הַשֶּבִי לַהֲבִיאֵהוּ הֵנָה. כֹּמֶר הָרֹאש קָם שֵׁנִית וַיִתְחַסֵּד וַיִתְפַּלֵּל אֶל אֱלֹהָיו, כִּי יִפְקַח עֵינָיו לְהוֹצִיא לָאוֹר מִשְׁפָּט. בֵין כֹּה וָכֹה וְהָאסִיר הוּבָא אֶל הֶחָדֶר; שָׁם הוֹשִׁיבוּהוּ עַל גֶּזַע עֵץ חַד, עַד אֲשֶר כִּלָּה הַכֹּמֶר לְהִתְפַּלֵּל וַיִפֶן אֵלָיו וּיִצַוּהוּ לַעֲמוֹד עַל רַגְלָיו וּלְהַקְשִׁיב אֶל כָּל דְּבָרָיו.
כַּאֲרִי סָגוּר בִּכְלוּב, הַמִתְנַשֵּׂא בְּגֵאוּת עֹז, גַּם בְּהַקְשִׁיבוֹ לְקוֹל הָרוֹדִים בּוֹ, כֵּן הִתְנָעֵר הַשָּבוּי בְּקוּמוֹ מִמּוֹשָׁבוֹ הָרָע – כִּי הֵרִים רֹאש, הִרְחִיב שֶכֶם, הִגְבִּיהַּ חָזֶה, מָתַח כָּל יְצוּרֵי גֵּווֹ וּכְאָדָם אָזוּר בִּגְבוּרָה, נָשָׂא עֵינָיו לִרְאוֹת, מִי הֵמָּה הַנּוֹעָזִים לִגְזֹל חֻפְשוֹ וְלָבֹא בַּמִשְׁפָּט עִמּוֹ. אַךְ מַרְאֵה הַכְּמָרִים הַיּוֹשְׁבִים עַל כִּסֵא דִין, הַכְּבָלִים אֲשֶׁר עָלָיו וַהֲמוֹן אַנְשֵי מַשְחִית אֲשֶר סְבִיבוֹ, כָּל אֵלֶּה הוֹרוּהוּ דַעַת, כִּי כָל תִּקְוָה אָבְדָה מִמֶּנּוּ לִמְצֹא יְשׁוּעָתוֹ בִּזְרוֹעַ כֹּחַ, עַל כֵּן הֶחֱרִיש הִתְאַפֵּק וַיְּאַמֵּץ לִבּוֹ לִקְרַאת כָּל הַבָּא עָלָיו.
“קְרַב נָא, בְּנִי, הֵנָה – חִנֵּן הַכֹּמֶר קוֹלוֹ בְעַנְוַת־רְמִיָּה – הִשָׁבְעָה נָא בֵּאלֹהֵינוּ הַמּוֹשִׁיעַ, כִּי תָשִיב אִמְרֵי אֱמֶת לְשוֹאֲלֶיךָ!”
– בְּשֵׁם אֱלֹהֵי אֲבוֹתַי, אֱלֹהֵי הָאֱמֶת, אִשָּׁבַע, כִּי אַךְ אֱמֶת יֶהְגֶּה חִכִּי – עָנָה הָאַסִּיר. הַכֹּמֶר הִשְׁקִיף אֵלָיו פִּתְאֹם בְּעַיִן חוֹדֶרֶת, אַךְ הוּא לֹא הִשְפִּיל עֵינוֹ וְלֹא נֵחַת מִמַּבָּטוֹ. “מִי אַתָּה וּמָה שְמֶךָ?” שָׁאַל הַכֹּמֶר, כִּכַלּוֹת הַסּוֹפֵר לְהַעְתִּיק אֶת דִבְרֵיהֶם. – בֶּן־אֲנוּסִים אָנִי, וּשְׁמִי דּוֹן סַבַּסְטִיוֹן דִּי שִׂיבִילִיָה. לְשֵׁמַע הַשֵּׁם הַזֶּה חָרַד אַחַד הַחֲבֵרִים חֲרָדָה גְדוֹלָה, וּמִבְּעַד לְחוֹרֵי מַסְוֵהוּ הֵפִיקוּ עֵינָיו חִיל וּרְעָדָה, פַּלָּצוּת וְחֶמְלָה; אַךְ לְאָשְרוֹ לֹא הִתְבּוֹנְנוּ אֵלָיו הַמְבַקְרִים בִּהְיוֹת עֵינֵי כֻּלָּם נְשׂוּאוֹת אֶל הַשָּׁבוּי הָעוֹנֶה אֲמָרָיו לִבְלִי־חַת.
עִבְרִים הָיוּ אֲבוֹתַי – הוֹסִיף הַשָּבוּי לְדַבֵּר – אֶת אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם יָרְאוּ מֵעוֹדָם, וּמִשְפַּחְתָם הֲכִי־נִכְבָּדָה בְּדִבְרֵי הַיָּמִים לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל – כִּי מִשֹּרֶש יִשַּי הִיא, מִבֵּית מַלְכֵי יְהוּדָה מִלְּפָנִים, וּשְׁמָהּ נוֹדָע לִתְהִלָּה גַם בְּקוֹרוֹת הָאָרֶץ הַזֹּאת. מִמֶּנָּה יָצְאוּ מְחוֹקְקִים נוֹשְׂאֵי מִשְרָה בַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ; מִמֶּנָּה יָצְאוּ גִבּוֹרִים לְיֵשַע אַרְצָם, אֲשֶׁר חֵרְפוּ נַפְשָׁם עַל שְׂדֵי הַמִּלְחָמָה. אַךְ זֶה כְּמֵאָה שָׁנָה וְרוּחַ עִוְעִים בָּאָה עַל הָאָרֶץ.. מִפִּי הַכֹּמֶר פֶרְנַאנְדוֹ מַרְטִינֵילִי יָצְאָה הָרָעָה, וְסַעַר נוֹרָא הִתְחוֹלֵל מֵאֵת הַנּוֹצְרִים עַל אֲחֵיהֶם הַעִבְרִים הַיּוֹשְׁבִים לָבֶטַח עִמָּם כִּי הֲרָגוּם, שְׂרָפוּם, אֲכָלוּם בְּכָל פֶּה, הֶחֱרִימוּ עָרִים עַל יוֹשְׁבֵיהֶן. הָהּ! צֹאן אוֹבְדוֹת הָיוּ עַמִּי, כִּי תָעוּ כַצֹּאן מִשְפָּחוֹת, תָּעוּ אֶל אֲרָצוֹת אֲחֵרוֹת, אוֹ אֶל עַם אַחֵר. כֵּן נִפְלְגוּ גַם שְׂרִידֵי מִשְפַּחַת אַבְּרַבַּנְאֵל, הַחֹטֶר הָאַחֲרוֹן מִגֶּזַע יִשָׁי: אֵלֶּה הֵחִישּו מִפְלָט לָהֶם אֶל אֶרֶץ פּוֹרְטוּגַל, וְאֵלֶּה נֶאֶנְסוּ לְהָמִיר דַת אֲבוֹתֵיהֶם וּלְהִתְכַּחֵשׁ לְמַרְאֵה עַיִן. בְּרֹאשָׁם הָיָה הָרַב ר' שְׁמוּאֵל אַבְּרַבַּנְאֵל, אֲשֶׁר בִּהְיוֹתוֹ מִיּוֹשְבֵי הָעִיר שִיבִיליָה, קָרָא אַחֲרֵי כֵן אֶת שְמוֹ יוּאַן־דִּי־שִיבִילִיָה; אָכֵן שִׁנָּה אֶת שְמוֹ וְלֹא אֶת טַעֲמוֹ – כִּי נָעַם לוֹ לֶחֶם סְתָרִים, לֶחֶם שָׁמַיִם, אֱמוּנַת אָבוֹת וְדַת קְדוֹשִׁים. וְכָמֹהוּ כֵּן גַם בָּנָיו אַחֲרָיו אָהֲבוּ תוֹרַת יִשְרָאֵל בְּכָל נַפְשָׁם. אַךְ מִיִּרְאַת הֶהָמוֹן וְקִנְאַת כְּמָרָיו הִתְנַכְּרוּ לְמַרְאֵה עַיִן, אַף נִזְהֲרוּ לְהַסְתִּיר פָּעֳלָם מֵעֵינֵי בְּנֵיהֶם הַקְּטַנִּים, וְלִפְעָמִים גַם מִנְּשֵׁיהֶם כִּחֲדוּ לֹא הִגִּידוּ – פֶּן לֹא יַשְׂכִּילוּ לִשְׁמוֹר אֶת סוֹדָם וּבְיוֹם אֶחָד אָבֹד יֹאבֵדוּ.
"כֵּן גַּם אָנֹכִי: עִבְרִי אָנֹכִי, שְׂרִיד הַמִּשְׁפָּחָה הַנִּכְבָּדָה הַזֹּאת, אֶת אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, הָאֵל הָאֶחָד, אֲנִי יָרֵא, וְתוֹרָתוֹ אֵהַב בְּכָל לֵבָב. וְכָמוֹהָ כֵּן יְקָרָה לִי הָאָרֶץ הַזֹּאת, כִּי שְׁנוֹת אֶלֶף שָׂמוּהָ לָנוּ לְאֶרֶץ מוֹלֶדֶת, עַל כֵּן לֹא יָכֹלְנוּ לְעָזְבָהּ. גַּם בְּצוֹק הַעִתִּים, בְּהִתְקוֹמֵם הָאָרֶץ לָנוּ לִבְלָעֵנוּ, בְּכַנְפוֹתֶיהָ אָחַזְנוּ וְלֹא הִרְפִּינוּ, כּעוֹלֵל מִתְרַפֵּק עַל מֵינִקְתּוֹ. וַיְּהִי הַיּוֹם וְאָנֹכִי יוֹשֵׁב בֵּין אֲחֻזַּת מֵרֵעַי, בְּבֹאִי מִשִּיבֵילִיָה לָעִיר שֵׂיגוֹבְיָה, לְהִסְתַּפֵּחַ אֶל הַחַיִל הַיּוֹצֵא לִקְרַאת אוֹיֵב אַרְצֵנוּ. שָׁם רֵעָה לִי אֶחָד מִשָּׁרֵי הַחַיִל, אֲשֶׁר שָׁתָה אִתִּי לְשָׁכְרָה, וּיִבַקְשֵׁנִי לָלֶכֶת אִתּוֹ, וַיְבִיאֵנִי אֶל חַדְרוֹ, וּיַשְקֵנִי יַיִן מָסוּךְ בְּשִׁקּוּי־שֵׁנָה כִּי בְטָעֲמִי מִמֶּנּוּ אַךְ מְעַט, אֲחָזוּנִי חַבְלֵי שֵנָה, נָפְלָה עָלַי תַּרְדֵמָה וָאִישָׁן. הֱקִיצוֹתִי – וְהִנֵּה אָנֹכִי אָסוּר בַּאֲזִקִּים3 כָּלוּא בְּבוֹר תַּחְתִּיּוֹת וּסְבִיבִי חֹשֶׁךְ! עַתָּה הִנְנִי לָמוּת מוֹת קְדוֹשִים בְּעַד עַמִּי וֶאֱמוּנָתִי – כִּי עַל פִשָעַי לֹא כִסִּיתִי, וְעַנּוֹת נַפְשִׁי לֹא יוּכְלוּ עוֹד, אַחֲרֵי הַגִּידִי אֶת הַכּל.
כֵּן כִּלָּה הָאַסִּיר אֶת דְּבָרָיו, וּשְׂחוֹק מַכְאִיב לֵב עָבַר עַל שְׂפָתָיו, בְּהַשְלוֹתוֹ אֶת נַפְשוֹ, כִי סִכֵּל עֲצָתָם וְלֹא יוּכְלוּ עוֹד עַנּוֹתוֹ בִכְלִי מַשְׁחִיתָם אַחֲרֵי הִתְוַדּוּתוֹ עַל עֲוֹנוֹ הַגָּדוֹל מִנְשׂא – כִּי הִתְנַצֵּר רַק לְמַרְאֵה עַיִן וְלִבּוֹ בַל עִמּוֹ.
“דִּי־שִיבִילִיָה! – אָמַר הַכֹּמֶר פִּתְאֹם – הַשֵּׁם הַזֶה לֹא מוּזָר לִי וְנִדְמֶה לִי, כִי כְבָר נִסִּינוּ דָבָר אֶל אֶחָד מִבְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה הַזֹּאת”. "נִסִּינוּ אַךְ לֹא יָכֹלְנוּ – עָנָה הַסּוֹפֵר, בְּפָתְחוֹ אֶת סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת, וּבְחַפְּשׂוֹ בוֹ, מָצָא אֶת אֲשֶׁר בִּקֵּש וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי כֹל לֵאמֹר: בִּשְׁנַת 1438 הָיְתָה בִּקֹּרֶת לְהַשַּׂר דוֹן־מִיגוּאֵל־דִי־שִׂיבִילִיָה עַל דְּבַר גִּיסוֹ דוֹן הֵינְרִיקִי מִינְדוֹזָה, אֲשֶׁר נִמְלַט מִמַּאֲסָרוֹ בְּאֹרַח פֶּלֶא…
– אֵל אֱלֹהִים ה'! – קָרָא סַבַּסְּטְיוֹן פִּתְאֹם – הֲגַם אָחִי הַבְּכוֹר מִידֵיהֶם נִגְזַרָ? הֲכָלְתָה הָרָעָה לְבֵיתֵנוּ לִגְוֹעַ בִּמְאוּרַת צִפְעוֹנִים זֹאת, לֹא בְּחֶרֶב וְלֹא בְּחַיִל, כִּי אִם בִּידֵי אַנְשֵׁי קְנָאוֹת הַמְּרַצְחִים בַּסֵּתֶר!
הֶחָבֵר, אֲשֶר הִתְחַלְחַל בָּרִאשׁוֹנָה, לְשֵמַע שֵם סַבַּסְטִיוֹן, הִתְפַּלֵּץ עַתָּה בְיֶתֶר שֵׂאת. לִבּוֹ נִתַּר מִמְּקוֹמוֹ וִימִינוֹ הָרוֹעֶדֶת אָחֲזָה בְחַרְבּוֹ הַמְצֻמֶּדֶת עַל מָתְנָיו; אַךְ כְּרֶגַע הִבְלִיג עַל רִגְשַׁת לִבּוֹ, וַיֵט אָזְנוֹ לִשְׁמוֹעַ דִבְרֵי הַסּוֹפֵר, אֲשֶׁר צֻוָּה מֵאֵת רֹאשׁ הַשּוֹפְטִים לִקְרֹא אֶת הַדְּבָרִים עַד תֻּמָּם:
“דוֹן הֵינְרִיקִי מִינְדוֹזָה, אֲשֶׁר נִמְלַט מִמַּאֲסָרוֹ בְּאֹרַח פֶּלֶא; אַךְ שָׁוְא עָמְלוּ שׁוֹפְטֵי קֹדֶשׁ לְהַצִּיל מִפִּיו דְּבַר אֶמֱת – כִּי כַאֲשֶׁר עִנּוּנו, כֵן הוֹסִיף לְהַחֲרִישׁ וְלֹא עָנָה מְאוּמָה עַד צֵאת נַפְשׁוֹ.” – כִּי מִזֶּרַע הַחַשְמוֹנָאִים אֲנָחְנוּ! – קָרָא הָאַסִּיר בְּגָאוֹן – גַּם חַנָּה אִמֵּנוּ, יוֹלֶדֶת הַשִּבְעָה, יַחַד עַל בָּנֶיהָ רֻטָּשָה וּבְרִית אֱלֹהֶיהָ לֹא עָזָבָה. גַם אֲנִי לֹא אֲכַחֵד אֲמָרַי, כִּי אֶת פְּנֵי הָאֲצִילִים אֲנִי נוֹשֵׂא, הָאֲצִילִים הַשָּׂמִים לָהֶם סֵתֶר פָּנִים לִבְלִי תֵרָאֶה כְלִמָּתָם, אֲשֶׁר יִשְׂאוּ, בְּהִתְמַכְּרָם לְחֶבֶר מְרַצְחִים, הָאוֹרְבִים לְנַפְשוֹת תְּמִימִים מִסֵּתֵר מַחֲבוֹאָם כְּגַנָּבִים בְּמַחְתָּרֶת.
הַכְּמָרִים הִתְעַבְּרוּ וַיַּחְרְקוּ שֵׁן, אַךְ כְּרֶגַע נִדְמוּ לְקוֹל שׁוֹפֵט הָרֹאשׁ, אֲשֶר הֶעֱמִיד פָּנָיו, הִשְׁפִּיל עֵינָיו וַיָנַע בְּמוֹ רֹאשׁוֹ, לֵאמֹר: "אִי לָךָ, שֶׂה אֹבֵד! עַד אָן תְּדַבֵּר עַוְלָה, בֶּן אָדָם תּוֹלֵעָה! תֵּן תּוֹדָה, כִּי מָרִיתָ בַּאֱלֹהֶיךֶ, שׁוּבָה אֵלָיו בְּכָל לֵבָב וְתֶן מַעֲנֶה עַל כָּל אֲשֶׁר יִשְׁאָלוּךָ כֹהֲנָיו. אוּלַי יַאֲזִין לְקוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ וְיִקַּח לְרָצוֹן אֶת נַפְשְׁךָ אֲשֶׁר נוֹצִיא מִיַּד הַשָּטָן כְּאוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ.
– אִם מָרִיתִי בֵּאלֹהַי רֶגַע, בְּהִתְכַּחֲשִׁי לוֹ לְעֵין אָדָם – עָנָה הָאַסִּיר בְּעֹז רוּחוֹ – הֲלֹא אֱלֹהִים יַחֲקָר זֹאת. אָכֵן תּוּכְלוּ לַהֲמִיתֵנִי – כִּי בְיֶדְכֶם אֲנִי וְלָכֶם הַכֹּחַ בַּמָּקוֹם הַזֶּה; אַךְ אַל תַּשְׁלוּ אֶת נַפְשְכֶם, כִּי אָסוּר מֵאַחֲרֵי אֱלֹהָי, מֵיִרְאָתִי אֶת הַמָּוֶת! וּמַה לִּי עוֹד לְהַגִּיד לָכֶם? הֲלֹא אֶת אֲשֶׁר חֲפַצְתֶּם לָדַעַת – אוֹתָהּ הִשְׁמַעְתִּיכֶם, וְעַתָּה קוּמוּ וַעֲשׂוּ בִי כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם!–
“הֲיוֹדְעִים אִשְתְּךָ וּבִנְךָ אֶת סוֹדְךָ, כִּי יְהוּדִי אָתָּה?” – לֹא, כִי הֲעָרֵם הֶעֱרַמְתִּי לְהַסְתִּיר סוֹדִי, עַל כֵּן לָקַחְתִּי לִי אִשָּה נוֹצְרִית, וְגַם מִבְּנִי הַיָּחִיד, אֲשֶׁר יָלְדָה לִי, צָפַנְתִּי דְבָרִי עַד עֵת מְצוֹא. כִּי אָמַרְתִּי: אֲחַכֶּה נָא עַד אֲשֶר יִגְדַּל וְיֵדַע לִשְׁמוֹר סוֹד. – וַיִּשְׁאַל רֹאשׁ הַכְּמָרִים אֶת הָאַסִּיר:
– “הֲאֶמֶת תְּדַבֵּרְנָה שְׂפָתֶיךָ?”
– אַחַת נִשְׁבַּעְתִּי בּה', כִּי מִדְּבַר שֶׁקֶר אֶרְחָק.
– וּמֶה הָיָה לְאֵשֶׁת אָחִיךָ וּשְׁלֹשֶׁת יְלָדֶיהָ, כִּי נֶעֶלְמוּ וְלֹא נוֹדַע מְקוֹמָם אַיֵּה, וְאֵיפֹה מִסְתַּתֵּר הֵינְרִיקִי אִישׁ חֶרְמֵנוּ, אֲשֶׁר נֶעֱלַם מֵעֵינֵינוּ לְפֶתֶע פִּתְאֹם? הַגֵּד אִם יָדָעְתָּ!
בַּפַּעַם הַזֹּאת נָבוֹךְ הָאַסִּיר. גַּם הֶחָבֵר נִבְהַל מְאֹד, וּבְפִיק בִּרְכַּיִם נִשְׁעַן עַל יְדוֹת הַכִּסֵּא, אֲשֶׁר יָשַׁב עָלָיו הַסּוֹפֵר. אַךְ עֵין אָדָם לֹא הִתְבּוֹנְנָה בוֹ – כִי כֻלָּם הִבִּיטוּ אֶל הָאַסִּיר הַנָּבוֹךְ, אֲשֶׁר נֶעְתְּקוּ מִמֶּנּוּ מִלִּים. רָאוּ וְהֵבִינוּ, כִי יֹוֹדֵע כֹּל הוּא, עַל כֵּן נֶאֱלַם דּוּמִיָּה.
הַכֹּמֶר שָׁלַח אֶצְבָּעוֹ וְעַד אַרְגִּיעָה הוּרַם הַמָּסָךְ וְחֲדַר הַמּוּעֲקָה נִרְאָה בְּעֶצֶם מַרְאֵהוּ הַנּוֹרָא. כִּשְׂעִירֵי תָפְתֶּה וְשֵׁדֵי שְאוֹל מִהֲרוּ הַעֲבָדִים אַנְשֵׁי הַמַּסְוֶה וַיַּעַמְדוּ אִישׁ אִישׁ עַל מִשְׁמַרְתּוֹ וּכְלִי מַשְׁחִיתוֹ בְיָדוֹ. לַתְּכוּנָה הַזֹּאת חָרַד הָאַסִּיר וְנַפְשׁוֹ נִבְהֲלָה רֶגַע, אַךְ עַד מְהֵרָה הִבְלִיג עַל פַּחְדּוֹ וְעֵינָיו לְנֹכַח הִבִּיטוּ מִבְּלִי עֲנוֹת מִטוֹב עַד רָע.
– אַל נָא תַּקְשֶׁה, בְּנִי, עֹרֶף – הֶחֱלִיק הַכֹּמֶר לְשׁוֹנוֹ בְחֶמְלַת שֶׁקֶר – תֵּן תּוֹדָה וְלֹא תְעֻנֶּה לַשָׁוְא נַפְשֶׁךָ! הֲלֹא טוֹב לְךָ לָמוּת מוֹת יְשָׁרִים שָׁבֵי פֶשַׁע מֵהִתְעַנּוֹת תַּחַת יְדֵי חוֹבְלִים וְטַבָּחִים, אֲשֶׁר יַפְשִׁיטוּ עוֹרְךָ מֵעָלֶיךָ
הָאַסִּיר הֶחֱשָׁה וְלֹא עָנָה דָבָר.
– עוֹד בְּיָדְךָ עִתּוֹתֶיךָ, בְּנִי, פְתַח פִּיךָ וְיָאִירוּ דְבָרֶיךָ. הַשִׁיבָה נָא אִמְרֵי־אֱמֶת לְשׁוֹאֲלֶיךָ! לָמָה אֶרְאֶה דָמֶיךָ כַּמַּיִם הַמֻּגָּרִים אַרְצָה וּבְשָׂרְךָ כְּבֶגֶד בָּלֶה קָרוּעַ לִגְזָרִים?"
אֲבָל גַּם הַפַּעַם לֹא מָצָא הָאַסִּיר בְּפִיו מַעֲנֶה. קְשֵׁה עֹרֶף הוּא, מֵאֵן הִכָּנֵעַ! – אָמַר הַכֹּמֶר בִּמְנוֹד רֹאשׁ, וּלִקְרִיצַת עֵינֵיו קָרְבוּ אַרְבָּעָה חָרָשֵׁי מַשְׁחִית וַיָסֹבּוּ אֶת הָאַסִּיר.
"הֲעוֹדְךָ מַחֲזִיק בְּמִרְיֶךָ? – שְׁאָלָהוּ הַכֹּמֶר – הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת אַחֲרִיתְךָ! הִנֵּה כְלֵי הַמּוּעָקָה לְעֵינֶיךָ, הִנֵּה הַחוֹבְלִים וְהַטַּבָּחִים נְכוֹנִים לְהִתְנַפֵּל עָלֶיךָ כְּעוֹרְבִים עַל פֶּגֶר מוּבָס, בְּקַרְדֻּמּוֹת יָבֹאוּ עָלֶיךָ לִפְתוֹחַ סְגוֹר לִבֶּךָ, בְּמֶלְקָחַיִם בּוֹעֲרוֹת יוֹצִיאוּ סוֹדְךָ מִקִּרְבֶּךָ!
– אָכֵן הִרְבִּיתָ מוֹרַאֲךָ עָלַי – דִּבֶּר הָאַסִּיר רְתֵת – וְאָנֹכִי אַחַת נִשְׁבַּעְתִּי לְהַגִּיד לְךָ קֹשֶׁט אִמְרֵי אֱמֶת. לָכֵן, דַּע לְךָ, אָבִי, כִי אָמְנָם יוֹדֵעַ אֲנִי אֶת מְקוֹם גִּיסָתִי וּשְׁלֹשֶׁת בָּנֶיהָ, יוֹדֵעַ אֲנִי גַם אֶת מַחֲבֵא הֵינְרִיקִי אִישׁ חֶרְמֶךָ, יוֹדֵעַ כֹּל אָנִי – כִי עַצְמָם וּבְשָׂרָם אָנֹכִי, וּפְעָמִים רַבּוֹת דָּרַשְׁתִּי לְשִׁכְנָם. שִׁחַרְתִּי פְנֵיהֶם וּמְצָאתִים – אֲבָל לְךָ לֹא אַגִּיד! עַנֵּנִּי, רַב־חוֹבְלִים, כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבֶךָ, בְּחָנֵּנִי, שַׂר טַבָּחִים, בְּכוּר עֹנִי, צָרְפָה כִלְיוֹתַי בְלַהֲבוֹת שְׁאוֹל, הַעֲלֵנִי עַל הַמּוֹקֵד, גַּם אָז סוֹדִי אִתִּי רַק בֶּעָשָׁן יִכְלֶה וּמִמְּךָ יִסָּתֵר עַד הָעוֹלָם.
הַפַּעַם הַזֹּאת הֶחֱשָׁה הַכֹּמֶר וּלִרְמִיזַת עֵינָיו הִתְנַפְּלוּ הַמַּשְׁחִיתִים כִּזְאֵבֵי עֶרֶב עַל שֶׂה אֹבֵד, וַיִּקְרְעוּ אֶת בְּגָדָיו מֵעָלָיו וּיַצִּיגוּהוּ עָרֹם, לֹא נִשְאַר עָלָיו בִּלְתִּי אִם הַכֻּתֹּנֶת, אֲשֶׁר עַל בְּשָׂרוֹ. אָז פִּתְּחוּ חַרְצֻבּוֹתָיו וַיִּשָׂאוּהוּ עַל כִּסֵּא עֵץ הֶעָשׂוּי לַדָּבָר, וַיַּאַסְרוּהוּ אֵלָיו בַּחֲבָלִים וַיָּשִׂימוּ מוּעָקָה בִּבְהוֹנוֹת יָדָיו.
הַמּועָקָה הָיְתָה מֵעֵץ עָשׂוּי פְּרָקִים מִתְלַכְּדִים מֵעֵבֶר הָאֶחָד, בְּהַפְרִיד אוֹתָם הַיָּתֵד מֵעֵבֶר הַשֵּׁנִי, וְכַאֲשֶׁר תַּחְדֹּר הַיָּתֵד מֵעֵבֶר מִזֶּה, כֵּן יוֹסִיפוּ הַפְּרָקִים לְהִתְלַכֵּד, וְאִישׁ בְּאָחִיו יְדֻבָּקוּ. וְכֵן יָעִיקוּ תַחְתֵּיהֶם אֶת בֹּהֶן הַיָּד, הַמּושָׂמָה בְּתוֹכָם, עֲדֵי יִמָּעֵךְ הַבָּשָׂר, תִּנָקֵף הַצִּפֹּרֶן וְהָעֶצֶם תִּתְפּוֹרֵר לִרְסִיסִים. בִּמְצָרֵי־שְׁאוֹל אֵלֶּה יָשַׁב הָאַסִּיר דּוּמָם, וּמִבְּלִי הוֹצִיא אַף אֲנָחָה אַחַת מִלִּבּוֹ. הַמּועָקָה הָרִאשׁוֹנָה הוּסָרָה וּגְדוֹלָה וְנוֹרָאָה מִמֶּנָּהּ מִלְּאָה אֶת מְקוֹמָהּ – הִיא מוּעָקַת הָרַגְלַיִם הָעֲשׂוּיָּה מִשְּנֵי חֶלְקֵי עֵץ נָבוּב, אֲשֶׁר יְחֻבְּרוּ יַחְדָּו אֶל קַרְסֻלֵּי הָרֶגֶל, וּבְתוֹכָם יְתֵדוֹת בַּרְזֶל קְצָרוֹת, אֲשֶׁר יַחְדִּרוּ בִּבְשַׂר הָרֶגֶל, בְּהִלָּחֵץ הַחֲלָקִים הַנְּבוּבִים אִישׁ לְאָחִיו. בַּפַּעַם הַזֹּאת נִלְחֲצוּ עַד שְׁפָךְ־דָם מֵעַל כַּפּוֹת הָרַגְלַיִם. פְּנֵי הָאֻמְלָל חָוְרוּ, שְפָתָיו נֶהֶפְכוּ כְעֵין הַתְּכֵלֶת. עֵינֵיו קָמוּ וְאוֹרָן נִדְעָךְ. עוֹד אֲנָחָה אַחַת הוֹצִיא בַּעֲטֹף לִבּוֹ וַיִּתְעַלָּף.
אֲבָל חָרַשׁ־הַמַּשְׁחִית לֹא נְתָנָהוּ לִשְׁכֹּחַ כְּאֵבוֹ אַף רֶגַע – כִּי הִכָּה בִּיתַד בַּרְזֶל כָּבֵד עַל עֶבְרֵי הַמּוּעָקָה הַנּוֹרָאָה, וּבְחֶבְלֵי שְאוֹל אֵלֶּה הֵקִיץ הַמְּעֻנֶּה וְעֵינָיו הִבִּיטוּ אֶל רֹאשׁ הַשׁוֹפְטִים הָעוֹמֵד מִנֶּגְדוֹ, כְּכֹהֵן נִצָּב עַל עוֹלָתוֹ.
– הָשִׁיבָה, בְנִי, אֶל לִבֶּךָ, פְּנֵה אֵלַי וְהִוָּשֵעַ! – אָמַר הַכֹּמֶר בְּחֶמְלַת כַּחַשׁ וּבְלִבּוֹ לָעַג לְיִסּוּרֵי הָאֻמְלָל.
אֲבָל הָאַסִּיר לֹא עָנָהוּ מְאוּמָה, רַק שְפָתָיו נָעוּ כִי יָצַק לַחֲשׁוֹ בְמוּסָרוֹ הַנּוֹרָא וְלִפְנֵי ה' שָׁפַךְ שִׂיחוֹ.
“הָאַרְנֶבֶת!” – קָרָא הַכֹּמֶר אֶל חָרָשֵׁי הַמַּשְחִית, וְהֵם מִהֲרוּ וַיָסִירוּ אֶת הַמּוּעָקָה וַיֶּאֶסְרוּ אֶת הָאֻמְלָל אֶל סֻלַּם עֵץ, וְפָנָיו מָפְנִים לְמָטָּה. בַּפַּעַם הַזֹּאת קָרְעוּ גַם כֻּתָּנְתּוֹ מֵעָלָיו, וַיְּחַזְּקוּ מוֹסְרוֹתָיו, עַד כִּי נִקְרַע עוֹר בְּשָׂרוֹ, אָז נְשָׂאוּהוּ אֶל “הָאַרְנֶבֶת” – וְהִיא גְלִיל־עֵץ עָבֶה מָלֵא יְתֵדוֹת, בְּנוֹת שְׁמוֹנָה קְצָווֹת. עָלָיו הִנִּיחוּ אֶת הָאַסִּיר וַיַּעַבִירוּהוּ מַעְלָה וּמָטָּה, וּמִדֵּי הַעֲבִירָם אוֹתוֹ מָעֲכוּ הַחֲבָלִים אֶת בְּשָׂרוֹ וְעַד עֶצֶם הִגִּיעוּ, וְהַגָּלִיל הִתְהַפֵּךְ כַּגַּלְגַּל עַל צִירָיו וְיִתְדוֹתָיו עָבְרוּ עַל בְּשָׂרוֹ וַיְּמַלְּאוּהוּ חַבּוּרוֹת פֶּצַע מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ.
כִּרְאוֹת הַכֹּמֶר, כִּי גַם הַפַּעַם יַקְשֶׁה לִבּוֹ וְלֹא יֹאבֶה הָשֵׁב דָּבָר, צִוָּה לְהוֹרִידֵהוּ מֵעַל הַסֻּלָּם וּלְהוֹשִׁיבֵהוּ עַל הַכִּסֵּא – וְהַמַּשְחִיתִים מִלְּאוּ אֲחַרֵי דְבָרוֹ. אָז צִוָּה לְהָבִיא אֶת הַשְּׂמָמִית וּלְנַסּוֹת בָּהּ דָּבָר אֵלָיו – וְהִיא מְכוֹנַת בַּרְזֶל וּלִשְׁנֵי עֲבָרֶיהָ יָדַיִם חַדּוֹת וַעֲקוּמוֹת, אֲשֶׁר תִּרְחַקְנָה וְתִקְרַבְנָה אִשָּה לִרְעוּתָהּ כְּשִׂפְתֵי מֶלְקָחָיִם. אוֹתָהּ הִנִּיחוּ עַל חֲזֵהוּ מִשְּׁנֵי צִדָּיו, וְיָדֶיהָ הַחַדּוֹת חָדְרוּ בִּבְשָרוֹ כִּפְרָסוֹת שְנוּנוֹת. וְכַאֲשֶׁר הֵנִיעוּ אוֹתָהּ, הִתְקָרְבוּ יָדֶיהָ אִשָה אֶל אֲחוֹתָהּ וְאַחֲרֵיהֶן מָשְכוּ כָּל בְּשַר הֶחָזֶה וַיִמַלְּאוּהוּ קְרָעִים וְדַם הָאֻמְלָל נִשְׁפַּךְ כַּמַּיִם אָרְצָה. עֶשֶׂר פְּעָמִים תָּפְשָה הַשְּמָמִית בְּיָדֶיהָ הַנּוֹרָאוֹת אֶת חֲזֵה הָאֻמְלָל, אֲשֶׁר פִּרְפֵּר מֵעָצְמַת מַכְאוֹבָיו, עַד כִּי לֹא נִשְׁאַר בּוֹ מְתֹם, וְצַלְעוֹתָיו הַלְּבָנוֹת נִרְאוּ כְּעַצְמוֹת פֶּגֶר, אֲשֶׁר כְּבָר בִּלָּה הַכִּלָּיוֹן אֶת בְּשָׂרוֹ וְעוֹרוֹ.
הַכֹּמֶר שָׂם פָּנָיו, אוּלַי יַצִּיל מִפִּיו עַתָּה דְבַר אֱמֶת. אֲבָל שִׂפְתֵי הָאֻמְלָל כְּמוֹ לָנֶצַח נֶאֱלָמוּ, נֶעְתְּקוּ מִמֶּנּוּ מִלִּים – כִּי רוּחוֹ עֲזָבָהוּ. “שָׂאוּהוּ אֶל בּוֹר שְׁבוּתוֹ!” צִוָּה הַכֹּמֶר בִּמְנוּחַת נֶפֶשׁ אֶל מְשָרְתָיו הַמְחַבְּלִים, וְהֵם מִהֲרוּ וַיְפַתְּחוּ מוֹסְרוֹתָיו וַיְכַסּוּהוּ בִּבְגָדָיו וּכְגַל עֲצָמוֹת נְשָׂאוּהוּ אֶל מְקוֹמוֹ, לְהַעֲלוֹת לוֹ אֲרוּכָה לְמַעַן הוֹסִיף עַנּוֹתוֹ, אַחֲרֵי הֵרָפְאוֹ מְעַט מִן הַמַּכּוֹת אֲשֶׁר הִכּוּהוּ עַתָּה כֹּהֲנֵי ה' אֵלֶּה.
* * *
חֲצוֹת לַיְלָה הִגִּיעַ. אֵימָה חֲשֵׁכָה וְדוּמִיָּה נוֹרָאָה שׂוֹרֶרֶת בִּמְעָרַת הַמְּרַצְּחִים; עַל פְּנֵי כֻלָּהּ הָשְׁלַךְ הָס, לֹא נִשְׁמְעוּ בִלְתִּי אִם צַעֲדֵי הַשּׁוֹמְרִים, הַהוֹלְכִים כִּצְלָלִים לְאוֹר עֲשָשִיּוֹתֵיהֶם, וּמְאִירִים דֶּרֶךְ לְהַחֲבֵרִים הָרוֹפְאִים הַבָּאִים לְחַבֵּשׁ פְצָעִים וְלִגְהוֹת מָזוֹר לָאַסִּירִים, אֲשֶׁר יַד הַבִּקֹּרֶת נָגְעָה בָם וַתְּדַכְּאֵם וַתְּרַצְצֵם. בְּאַחַד הַשְּבִילִים הַצָּרִים הָלַךְ אִישׁ אֶחָד עָטוּף בְּאַדַּרְתּוֹ וּמַסְוֶה עַל פָּנָיו – הוּא הֶחָבֵר, אֲשֶׁר רְאִינוּהוּ נִבְהָל וּמְשׁוֹמֵם לְמַרְאֵה סַבַּסְטִיוֹן הָאֻמְלָל, בְּעָמְדוֹ לָדִין לִפְנֵי שׁוֹפְטָיו וּמַרְשִׁיעָיו, וְאַחַד הַשּׁוֹמְרִים הֵאִיר לְפָנָיו עַד בּוֹאָם אֶל פֶּתַח חֲדַר הַכֶּלֶא, אֲשֶׁר סַבַּסְטִיוֹן אָסוּר שָׁם. הַשּׁוֹמֵר הֵסִיר אֶת הַמַּסְגֵּר וַיִּפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת, וְאָז לָקַח הָרוֹפֵא אֶת הָעֲשָשִית מִיָּדוֹ וַיְצַוֵּהוּ לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ וְלָשׁוּב כַּעֲבֹר שָעָה.
עַל גַּל תֶּבֶן מָלֵא רָקָב וּמַעֲלֶה צַחֲנָה נִרְאוּ בְגָדִים קְרוּעִים צְבוּרִים עַל גְּוִיַּת אָדָם עָרֹם מֻכֶּה וּפָצוּעַ. פָּנָיו חִוְרִים, עֵינָיו קָמוֹת, עַל עַפְעַפָּיו צַלְמָוֶת, שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ לְבָנוֹת, כִּי שֵׂיבָה זָרְקָה בָהֶן, וּבְהוֹנוֹת יָדָיו וְקַרְסֻלֵּי רַגְלָיו מְעוּכוֹת וּרְצוּצוֹת, מְלֵאוֹת כְּתָמִים, חֲבַרְבּוּרוֹת וְדָם נִקְפָּא. בְּפִיק בִּרְכַּיִם כָּרַע הָרוֹפֵא אֶצְלוֹ, וְלַמַּרְאֶה הַנּוֹרָא הַזֶּה בִּעְתַתּוּ פַּלָצוּת וַיֵּאָנַח מָרָה וַיֵּבְךְ תַּמְרוּרִים: "הַזֶּה סַבַּסְטִיוֹן הַגִּבּוֹר? הֲזֹּאת אַחֲרִית אַבִּירֵנוּ בְּאֶרֶץ הַדָּמִים?
בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז, אֵיכָה נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי חֶרֶשׂ, מַעֲשֵׂה יְדֵי יוֹצֵר!" בֵין כֹּה וָכֹה הוֹצִיא צְלוֹחִית קְטַנָּה מִכְּנַף בִּגְדוֹ, וַיִּמְשַׁח אֶת רַקּוֹתָיו וַיִּתֵּן מִמֶּנָּה אֶל אַפּוֹ, מֵרֵיחַ הַסַּם הַנּוֹדֵף הִתְעוֹרֵר הָאֻמְלָל מִתַּרְדֵּמַת הַמָּוֶת, אֲשֶׁר נָסְכוּ עָלָיו מַכְאוֹבָיו הַנּוֹרָאִים, וַיֵּאָנַח וַיִּשְׁאַף רוּחַ “אוֹי מַיִם, מַיִם! – לָחַש הַגֹּוֵעַ בְּקוֹל דְּמָמָה דַקָּה – אֵשׁ עָצוּר בְעַצְמוֹתַי!” – הָרוֹפֵא הִטִּיף אֶל פִּיו מְעַט יַיִן; אָז שָׁב אֵלָיו רוּחוֹ וְעֵינָיו הֵפִיקוּ אוֹר כֵּהֶה, אַךְ בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַמַּסְוֶה, הִתְחַלְחֵל וּמְחִתָּה אֲחָזַתְהוּ.
וְלֵב הָרוֹפֵא חַם בְּקִרְבּוֹ, כָּל חוּשָׁיו בּוֹ הִתְעוֹרָרוּ, וּבְהִשְׁתַּפֵּךְ עָלָיו נַפְשׁוֹ, שָׁכַח אֶת כָּל אֲשֶׁר סְבִיבָיו וַיִּסְפֹּד וַיִּקוֹנֵן קִינַת רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי
לֵאמֹר:
"אֵיךְ יֶעֱרָב לִי אֲכֹל וּשְתוֹת, בְּעֵת אֶחֱזֶה
כִּי יִסְחֲבוּ הַכְּלָבִים אֶת כְּפִירָיִךְ?
אוֹ אֵיךְ מְאוֹר יוֹם יְהִי מָתוֹק לְעֵינַי, בְּעוֹד
אֶרְאֶה בְּפִי עֹרְבִים פִגְרֵי נְשָׁרָיִךְ?!
הַקּוֹל הַזֶּה לֹא מוּזָר הָיָה לְאָזְנֵי הַגֹּוֵעַ, וְעֵינָיו שָׁבוּ נִפְקְחוּ לִרְאוֹת פְּנֵי מִי מִמַּכִּירָיו יִסְתַּתְּרוּ תַּחַת הַמַּסְוֶה הַזֶּה – אָז הֵסִיר הָרוֹפֵא אֶת מַסְוֵהוּ…
“יוּלְיאַן!” – לָחַש הָאֻמְלָל כְּאוֹב מֵאָרֶץ. “סַבַּסְטִיוֹן, דּוֹדִי וְגֹואֲלִי! – קָרָא הָרוֹפֵא הַנָּקוּב בְּשֵׁם יוּלְיאַן, וַיִּשַׁק אֶת יְדֵי דוֹדֹו הַקָּרוֹת – אַלְלַי לִי, כִי אֶרְאֲךָ בְּכַךְ!”
– אַשְׁרֶיךָ, כִּי תִרְאֵנִי בְּכַךְ – עָנָה סַבַּסְטִיוֹן בַּלָּט – אַשְׁרֵיכֶם גַּם אַּתֶּם, בְּנֵי אָחִי הָאֻמְלַל, כִּי חִזֵּק ה' אֶת לְבָבִי וְלֹא גִלִּיתִי אֶת סוֹדְכֶם בַּצַּר לִי!
וְיוּלְיאַן לֹא יָכֹל לַעֲנוֹת מֵעָקַת לִבּוֹ וּבְכִי תַמְרוּרִים. – לָמָה עָזַבְתָּ אֶת עֵמֶק הָאֲרָזִים? וּמַה מַעֲשֶׂיךָ פֹּה? פֹּה בִּמְקוֹם… וְיוּלְיאַן הִתְאַמֵּץ לְהַבְלִיג עַל הֵמְיַת לִבּוֹ וַיֹּאמַר: הֲלֹא יָדַעְתָּ, כִּי מִיּוֹם אֲשֶׁר נִכְזְבָה תוֹחַלְתִּי בַחָלֶד, נוֹאַשְׁתִי מִכָּל עֲמָלִי וּמֵחַיַּי וָאָשִׂים לְבָבִי לֶאֱרוֹב לְכֹהֲנֵי הָאָוֶן וְלָתֵת נִקְמָתִי בְרוֹצְחֵי נֶפֶשׁ אָבִי. זֶה לִי שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, מֵאָז עָזַבְתִּי אֶת עֵמֶק הָאֲרָזִים, וּמֵאָז וְעַד עַתָּה אֲנוֹדֵד כָּל שְׁנוֹתַי וַאֲצַפֶּה לְיוֹם נָקָם. קוֹל דְּמֵי אָבִי צוֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה הָאֲרוּרָה הַזֹּאת. הוֹי כַּמָּה רַוְתָּה הָאָרֶץ מִדַּם חֲלָלֵינוּ, דַּם אַחֵינוּ אֲשֶׁר נֶהֶרְגוּ עַל אֱמוּנָתָם וּבְרִיתָם אֶת אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם! זֶה כְּחֹדֶשׁ יָמִים אָנוּעַ בִּמְּעָרַת פָּרִיצִים זֹאת לְבַצֵּעַ זְמָמִי וְהִנֵּה נָשָׂא רוּחַ עָרִיצִים גַּם אוֹתְךָ הֵנָּה, לִמְנוֹתְךָ עִם קְדוֹשֵׁי עַמֵּנוּ. עֵינַי רָאוּ עֱנוּתְךָ בְּמָאֶנְךָ לֵעָנוֹת מִפְּנֵי צוֹרְרֶיךָ וּלְגַלּוֹת מִסְתְּרֵי צֶאֱצָאֵי אָחִיךָ. לְמַרְאֲךָ נִשְׁבַּר לִבִּי בְּקִרְבִּי הֲלֹא עֶצֶם מֵעֲצָמֶיךָ וּבָשָׂר מִבְּשָׂרְךָ אָנִי, וְהִנֵּה לְעֵינַי רִטְּשׁוּ קָרְעוּ אֶת בְּשָׂרְךָ, דִּכְּאוּ וְשִׁבְּרוּ עַצְמוֹתֶיךָ – אַלְלַי לִי וְאֵיכָה אֶחְיֶה מִמַּרְאֵה עֵינַי וּמִמִּשְׁמַע אָזְנָי?…
– עוֹד תִּהְיֶינָה עִתּוֹתֶיךָ בְּיָדְךָ לָשֵׂאת קִינָה עַל דּוֹדְךָ הָאֻמְלָל – עָנָה הַמְּעֻנֶּה – אֲבָל לִבִּי לְבֵיתִי יִזְעָק, כִּי עֲזָבְתִּיו פִּתְאֹם, לֹא צִוִּיתִי לוֹ וְלֹא הִנַּחְתִּי בְרָכָה אַחֲרַי… מָה אֶעֱשֶׂה לְרַעֲיָתִי הַתַּמָּה? וּמָה תְּהִי אַחֲרִית בְּנִי? מִי יוֹדִיעֶנוּ, כִּי מִמְּעֵי יְהוּדָה יָצָא? מִי יִלַמְּדֵהוּ אֱמוּנַת אֹמֶן, וּמִי יוֹרֵהוּ לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי אֲבוֹתָיו הָעִבְרִים?…
“תֵּרָגַע נָא נַפְשְׁךָ – עָנָה בֶּן־אָחִיו בְּרֶגֶשׁ – אָנֹכִי אֶהֱיֶה אָב לְבֵיתְךָ אַחֲרֶיךָ, אָנֹכִי אֲשַׁלֵּם נִחוּמִים לְרַעֲיָתְךָ הָאֻמְלָלָה, וְעַל בִּנְךָ אָשִׂים עֵינִי. אֶקַחֶנּוּ אִתִּי לִפְעָמִים אֶל “עֵמֶק הָאֲרָזִים”, שָׁם אוֹרֶנּוּ דַעַת עַמּוֹ, אֱמוּנָתוֹ, תּוֹרָתוֹ וְקוֹרוֹתָיו”.
– חָלִילָה לְךָ, יַקִירִי, לַעֲשׂוֹת זֹאת בְלֹא עֵת, פֶּן יְסַכֵל עֲצָתְךָ בְחָפְזוֹ וְתִקְוַת דוֹדךָ לָנֶצַח תֹּאבֵד!… הֵן עֶלֶם נִלְבָּב הוּא, רִגְשׁוֹתָיו כִּשְׁאוֹן מַיִם כַּבִּירִים, וּבְהִוָדַע לוֹ סוֹדֵנוּ, לֹא יוּכַל עוֹד מְשֹׁל בְּרוּחוֹ וְנִגְלָה סוֹדוֹ… וּבָאָה גַּם עָלָיו שׁוֹאָה…
“אַחַת הִיא עַל כֵּן אָמַרְתִּי – הוֹסִיף הָאֻמְלָל לְדַבֵּר, כְּחָגְרוֹ שְׁאֵרִית כֹּחוֹ – אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לְהַרְגִּיעַ רוּחִי בְטֶרֶם אֵלֵךְ וְאֵינֶנִּי… הִשָּבְעָה נָא לִי בֵּאלֹהֵי אֱמֶת, אִם תְּגַלֶּה אֶת סוֹדֵנוּ לִבְנִי עַד מְלֹאת לוֹ חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה… כִּי אָז יֵדַע לְהַעְלִים דָּבָר. יָדַעְתִּי כִי יִגְדַּל וְיִהְיֶה לְאִישׁ, מֵרוּחַ אֲבוֹתָיו יִירָש… וּפָעֳלוֹ יַגְדִּילֵהוּ בְעֵינֵי מֶלֶךְ וְשָׂרִים, אָז תִּבְחַר לְךָ מוֹעֵד לְגַלּוֹת אָזְנוֹ עַל דְּבַר מוֹלַדְתּוֹ וַאַחֲרִית אָבִיו מָה הִיא… וְנִפְקְחוּ עֵינָיו לִרְאוֹת אוֹר חָדָשׁ… אַךְ מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלָיו לְבַל יִפֹּל בְּרָעָה… וְאוּלַי חֵפֶץ ה' בְּיָדוֹ יִצְלָח, לִנְקוֹם נִקְמַת אָבִיו, הַמּוּמָת עַל לֹא פָשַׁע… וּלְהַעֲבִיר מֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן מִן הָאָרֶץ… אָז תָּגֵלְנָה עַצְמוֹתַי בַּקֶּבֶר… תִּשְׂמַח רוּחִי, כִי תֶחֱזָה נָקָם… וּבִרְכַּת אָב אֹבֵד עָלֶיךָ תָבֹא…”
– בְּשֵם אֱלֹהִים אֶשָּׁבַע, כִּי פְקֻדָּתְךָ תִּשְׁמֹר רוּחִי! – עָנָה יוּלְיַאן בְּשׂוּמוֹ יָדוֹ אֶל לִבוֹ הַסּוֹעֵר – אֲבָל מִי זֶה לְיָדֵנוּ יִתָּקַע4 כִּי יִתֵּן בִּנְךָ אֹמֶן לִדְבָרָי? – אוֹתוֹת נֱאֱמָנִים אֶתֵּן בְּיָדֶךָ! – עָנָה הָאָב הָאֻמְלָל, וַיצַוֵּהוּ לָתֵת לוֹ אֶת כֻּתָּנְתּוֹ וּלְהָאִיר לוֹ בַּעֲשָשִית. וְיוּלְיַאן מִלֵא אַחֲרֵי דְּבָרוֹ, וַיִּפְרֹשׂ לְפָנָיו אֶת כֻּתָּנְתּוֹ הַמְגֹאָלָה בַּדָם. וְהַגֹּוֵעַ הִתְחַזֵּק וַיְּאַמֵּץ אַחֲרִית כֹּחוֹ לָשֶׁבֶת עַל יְצוּעוֹ. אָז הֵסִיר אֶת הַתַּחְבֹּשֶׁת וַיִּפְתַּח סְגוֹר לְבָבוֹ הַקָּרוּעַ וַיִּטְבֹּל אֶצְבָּעוֹ בְּדָמָיו הַנִגָּרִים, וַיִתָו עַל הַכֻּתֹּנֶת אֶת חוֹתַם תָּכְנִית מִשְׁפַּחְתּוֹ וּמִתַּחַת לוֹ רָשַם לֵאמֹר:
דוֹּמָם כָּאֶבֶן נִשְׁאַר יוּלְיַאן לַמַּרְאֶה הַנּוֹרָא הַזֶּה. לֹא בָכָה, עֵינָיו לֹא הוֹרִידוּ דְמָעוֹת, כִּי אָחַז בְּשָׂרוֹ פַּלָּצוּת, וְלִבּוֹ מֵת בְּקִרְבּוֹ; לֹא מִהֵר לַחַבֵּשׁ פִּצְעֵי דוֹדוֹ הַמִסֻכָּנִים, בְּדַעְתּוֹ, כִי טוֹב מוֹתוֹ מֵחַיָּיו. – עֵינֵי שְנֵיהֶם נִפְגָּשׁוּ. הֵבִינוּ אִישׁ אֶל לֵב אָחִיו. זְמַן רָב הִבִּיטוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ בְאֵין דּוֹבֵר דָּבָר. פִּתְאֹם נַעֲוָה יוּלְיַאן מֵרְאוֹת, כִּי חָשְכוּ עֵינֵי סַבַּסְטִיוֹן, פַלָּצוּת אֲחָזַתּוּ וְהַמָּוֶת פָּרָשׂ עָלָיו עֲנָנוֹ. עוֹד נִסָה לְהִתְגַּבֵּר, וּלְהָרִים יָד, וְשְפָתָיו לָחֲשׁוּ בְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה לֵאמֹר:
"קַח לְךָ אֶת הַכֻּתֹּנֶת הַזֹּאת… וְהָיְתָה לְךָ לְמִשְׁמֶרֶת… עַד אֲשֶׁר יִגְדַּל בְּנִי… וְהֵבֵאתָ אוֹתָהּ אֵלָיו… וְהָיָה כִי יִשְאָלְךָ בְּנִי… מִי טָרַף נֶפֶשׁ אָבִי? וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לוֹ… חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ… חַיַּת הָאִינְקְוִיזִיצְיָה… הַנּוֹרָאָה… טָרוֹף טֹרַף אָבִיךָ… וְעֲלֶיךָ לִדְרֹשׁ אֶת דָּמוֹ… הַנָּקִי… מִיָּד שׁוֹפְכָיו… וּבֵעַרְתָּ הָרַע… מִקֶּרֶב…
הָאֻמְלָל לֹא כִלָּה דְבָרָיו, כִּי אֲחָזָהוּ הַשָּבָץ, גֵּווֹ נָפַל אֲחוֹרַנִּית וְכָל יְצוּרָיו הִתְפַּלָּצוּ. רְגָעִים אֲחָדִים נֶאֱבַק עִם מַר הַמָּוֶת. אָז נֶאֱנַח לְאִטּוֹ וַיִּדֹּם – כִּי נָפַח נַפְשׁוֹ, וְרוּחוֹ שָׁבָה אֶל הָאֱלֹהִים.
שׁוֹמֵם, נִפְעָם וְנִרְעָשׁ הִתְנַפֵּל יוּלְיַאן עַל גְוִיַת דּוֹדוֹ הַמֵת, וַיִּשַּׁק אֶת פִצְעֵי לְבָבוֹ. בִּדְמָעוֹת חַמּוֹת רָחַץ אֶת דָּמוֹ הַקָּפוּא וַיְקּוֹנֵן מָרָה. אַךְ פִּתְאֹם נִשְמַע קוֹל דּוֹפֵק מֵאַחֲרֵי הַדֶּלֶת, כִּי שָׁב הַשׁוֹמֵר אֵלָיו. וַיְמַהֵר יוּלְיַאן וַיְחַזֵּק לְבָבוֹ, וַיִּמַּח דִּמְעוֹתָיו וַיָּצַר אֶת הַכֻּתֹּנֶת וַיַּסְתִּירָהּ בְּחֵיקוֹ. עוֹד הַפַּעַם נָשַׁק אֶת יְדֵי דוֹדוֹ הַמֵּת, אָז הִבְלִיג על יְגוֹנוֹ וַיָּשֶׂם אֶת הַמַּסְוֶה עַל פָּנָיו וְאֶת הָעֲשָשִית לָקַח בְּיָדוֹ וַיֵּצֵא מִן חֲדַר הַכֶּלֶא.
“מָתַי יֵרָפֵא הַיְהוּדִי הָאָרוּר, כִּי נוּכַל לַעַנּוֹתוֹ שֵׁנִית?” שָׁאַל הַשּׁוֹמֵר לְתֻמּוֹ.
– פְּצָעָיו לֹא יִכְאֲבוּ לוֹ עוֹד – עָנָה הֶחָבֵר – כִּי יָצְאָה נַפְשׁוֹ. – יָבֹא רָקָב בַּעֲצָמָיו! – קִלֵּל הַשּׁוֹמֵר – הוּא סִכֵּל עֲצַת קְדוֹשֵׁינוּ, הֵם גָּזְרוּ אֹמֶר לְהַעֲבִירוֹ בָּאֵשׁ וְלִצְלוֹתוֹ חָי. – כְּפָעֳלוֹ כֵּן יְשַׁלֵּם לוֹ אֱלֹהֵי הַגְּמוּלוֹת – עָנָה הֶחָבֵר בִּמְנוּחָה מְדֻמָּה.
* * *
עָבַר חֹדֶשׁ יָמִים וּמְחִתַּת אֱלֹהִים הִרְגִּיזָה מְעָרַת תַּחְתִּיּוֹת זֹאת – כִּי הוּמַת רֹאשׁ הַשּׁוֹפְטִים מִיַּד מְסֻתָּרָה. לִפְנֵי חֲדַר כֶּלֶא סַבַּסְטִיוֹן נִמְצָא שׁוֹכֵב מֵת אַרְצָה, וּמַאכֶלֶת חַדָּה תְקוּעָה בְּלִבּוֹ עַד הַנִּצָּב, וְעָלֶיהָ כָּתוּב: “נִקְמַת בֵּן לְאָבִיו וְדוֹדוֹ בְּאִישׁ נָבָל רוֹצֵחַ נַפְשָׁם!”.
בֵּין עֲדַת הַחֲבֵרִים בַּעֲלֵי הַמַּסְוֶה נִרְאָה גַם יוּלְיַאן, אֲשֶׁר הִשְׁתּוֹמֵם מְאֹד לַמִּקְרֶה הַזֶּה, וּבְקוֹלוֹ חָצַב לַהֲבוֹת אֵשׁ לַחְקוֹר דָּבָר וְלִדְרוֹשׁ אֶת דְּמֵי הַכֹּהֵן הַקָּדוֹשׁ, אֲשֶׁר הוּמַת בַּסֵּתֶר וְלֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ נָפֶש.
* * *
וְהַקּוֹל נִשְׁמַע בָּעִיר שִׂיבִילִיָה, כִי נֶהֱרַג דּוֹן סַבַּסְטִיוֹן בַּמִּלְחָמָה – וַתִּתְאַבֵּל אִשְׁתּוֹ מְאֹד. וַיָּבֹאוּ כָּל שְׁכֵנֶיהָ, גּוֹאֲלֶיהָ וּקְרוֹבֶיהָ לְנַּחֲמָהּ וּלְדַבֵּר עַל לִבָּהּ. וַתְּמַאֵן לְהִתְנַחֵם. וַתִתְהַלֵּךְ קְדוֹרַנִּית בְּלַחַץ יְגוֹנָהּ עַד כִּי עָבְרָה מַחֲלָה עַל נַפְשָׁהּ וַתֵּאָנַּשׁ וַתִּגְוַע. וַתְּהִי נֶחָמָתָהּ בְּמוֹתָהּ, כִי הִיא נֶאֱסֶפֶת אֶל אִישָׁהּ, אַלּוּף נְעוּרֶיהָ.
וְהַנַּעַר פֶּדְרוֹ הָלַךְ וְגָדֵל, וּבְכַלּוֹתוֹ חֹק לִמּוּדוֹ אֵצֶל הַכְמָרִים, הַמּוֹרִים דָת וְחָכְמָה בְּעִיר מוֹלַדְתּוֹ, יָצָא בַצָּבָא לִלְחוֹם מִלְחֶמֶת אַרְצוֹ, וַיַעַשׂ לוֹ חַיִל וָשֵׁם בֵּין גִּבּוֹרֵי סְפָרַד וְכָל גְּדוֹלֵי הַמְּדִינָה וְשָׂרֶיהָ אֲהֵבוּהוּ עַל יָפְיוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ וְכֹחַ עֲלוּמָיו. גַּם הַמֶּלֶךְ זָכַר לוֹ אֶת חַסְדֵּי אָבִיו הַנֶּאֱמָנִים וּגְבוּרוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיֵט אֵלָיו חָסֶד, וַיְשִׂימֵהוּ לְשָׁלִיש וּמְפַקֵּד צָבָא בְּחֵיל מִלְחַמְתּוֹ.
* * *
א.
יוֹם קַיִץ בּוֹעֵר עָבַר וַיְּהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבֹא. עֶרֶב נֶחְמָד הֵבִיא קָרָה נְעִימָה עַל הָאָרֶץ הָעֲיֵפָה. הַשֶּׁמֶשׁ הִשְׁלִיכָה קַרְנֶיהָ הָאַחֲרוֹנוֹת עַל מִשְׁעוֹל אֶחָד הָעוֹלֶה רֹאשׁ הָרִים בְּאֶרֶץ סְפָרַד הַתִּיכוֹנָה. עֵצִים רָמִים וּסְלָעִים נוֹרָאִים מִלְּאוּ עֲבָרָיו, כְּמוֹ הִתְחָרוּ יַחַד, יַד מִי תִצְלַח לַעֲצֹר בְּעַד הַהֵלֶךְ הַנּוֹעָז לַעֲבֹר בְּמָקוֹם זֶה הַנִּשְׁכָּח מִנִּי רָגֶל. פֹּה יִתְנַגְּשׁוּ שְׁנֵי סְלָעִים, יַטּוּ רָאשֵׁיהֶם יַחְדָּו, וְהַבִּקְעָה הַצָּרָה אֲשֶׁר בֵּינֵיהֶם, צוֹמַחַת פְּרָחִים וְקוֹצִים בְּאֵין מַעֲבָר לְרֶגֶל אָדָם. הָלְאָה יִזְרְמוּ פַלְגֵּי מַיִם רוֹעֲשִׁים, וּבְשֶׁטֶף זִרְמָם יִסָּחֲפוּ עַנְפֵי עֵץ וְשִׁבְרֵי סָלַע, עַד הִשְׁתַּפְּכָם אֶל חֵיק יַעַר צוֹמֵחַ עֵצִים, יַעַר רַעֲנָן וְנוֹרָא־הוֹד. – כָּל הַמַּחֲזֶה הַזֶּה, תַּעֲרֹבֶת סֶלַע, מַיִם וָיַעַר, סָגוּר הוּא מִשְּׁנֵי עֲבָרָיו בְּמִסְגֶּרֶת הָרִים גְּבוֹהִים מְאֹד. כַּאֲשֶׁר יִפְרוּ וְיִרְבּוּ הַצְּמָחִים מִתַּחַת, כּן יִמְעֲטוּ בְּמַעֲלֵה הֶהָרִים הָרָמִים הָאֵלֶּה, וְרָאשֵׁיהֶם הַקֵּרְחִים, הָעֵרֻמִים מִכָּל שִׂיחַ וָעֵשֶׂב יָפֹזוּ עוֹד לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ הַשׁוֹקַעַת. הַמִּשְׁעוֹל הַצָּר יִטֶּה כְּנָחָש עֲקַלָּתון. לֹא אֶל מְקוֹם מוֹשָׁב יֹאחֵז דַּרְכּוֹ, כִי תוֹצְאוֹתָיו אֶל רֻכְסֵי סֵירָא טוֹלֵידָה, הֵם הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים וְהַנּוֹרָאִים, אֲשֶׁר יֶחֱצוּ אֶת אֶרֶץ סְפָרַד לְרָחְבָּהּ.
בָּאֹרַח הַזֶּה לֹא דָרְכָה רֶגֶל אֱנוֹשׁ; וּבְכָל זֹאת נִרְאָה בָּעֶרֶב הַזֶּה עֶלֶם אֶחָד, הַהוֹלֵךְ בּוֹ לְבָדָד. עֶלֶם נֶחְמָד לְמַרְאֶה, עַצְמוֹתָיו מָלְאוּ עֲלוּמִים, קַל הוּא כַצֶבִי. יֹאחַז דַּרְכּוֹ לָבֶטַח, וְלֹא יִירָא מִפְּנֵי הַמִּכְשוֹלִים אֲשֶׁר לְרַגְלָיו. נוֹצַת־כּוֹבָעוֹ הַגְּדוֹלָה וְהַנְּטוּיָה אֶל מוּל מִצְחוֹ לֹא כִסְּתָה אֶת הֲדַר פָּנָיו וּקְוֻצּוֹתָיו הַשְּׁחוֹרוֹת, עֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת לְמֵרָחוֹק. כֻּלּוֹ מַחְמַדִּים וּמַרְאֵהוּ יָפִיק חֵן, אֱמוּנָה וָתֹם.
הָעֶלֶם הַזֶּה סְפָרְדִּי הִנֵּהוּ. מְעִילוֹ קָצֵר וְכָפוּל בִּכְנָפוֹ הַיְּמָנִית מֵעַל כְּתֵפוֹ אֶל מוּל עָרְפּוֹ. חֵשֶב אֲפֻדָּתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֶׂה רִקְמָה, אֵלָיו מְצֻמֶּדֶת חֶרֶב גִּבּוֹרִים, חֶרֶב גַּאֲוָתוֹ, כִּי מִידֵי הַמֶּלֶךְ פֶרְדִינַאנְד נִתְּנָה לוֹ עַל עֹז רוּחוֹ וּגְבוּרוֹת יְמִינוֹ. הָעֶלֶם הַזֶּה סְפָרְדִּי הִנֵּהוּ לְכָל מַרְאֵהוּ וַהֲלִיכוֹתָיו; וּבְכָל זֹאת תַּעֲנֶה בוֹ הַכָּרַת פָּנָיו, כִי מֵעַם אַחֵר הוּא, וּמוֹצָאוֹ מִקֶּדֶם, מֵאֶרֶץ הַיַּרְדֵּן. כִי מֵאָז הֵחֵלוּ לִצְרוֹר אֶת יְהוּדֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת הֵמִירוּ רַבִּים דָּתָם, וְכָאֲשֶׁר חָדְלָה אֱמוּנָתָם לִהְיוֹת לְמִפְגָּע לָהֶם, עָלוּ מַעְלָה בְמַעֲלוֹת רוּחָם וּשְׁמָם גָּדַל בָּאָרֶץ וַאֲצִילֵי סְפָרַד עִמָּם הִתְחַתָּנוּ. כֵּן הִתְעָרְבוּ שְׁנֵי הֶעַמִּים יַחְדָּו, וְלֹא נִפְלֵאת הִיא, כִי נִפְגֹּש לִפְעָמִים אִישׁ סְפָרְדִּי מִמְּרוֹם עַם הָאָרֶץ וּמַרְאֵהוּ כְאִישׁ יְהוּדִי בְּצַלְמוֹ, כִּדְמוּתוֹ. גַּם עַל פְּנֵי הָעֶלֶם הַזֶּה נִכָּר מוֹצָא יִשְׂרָאֵל; אַךְ מִי יַעֲרֹב לִבּוֹ לְהַגִּיד לוֹ כָּזֹאת? הֲלֹא נוֹצְרִים הָיוּ אֲבוֹתָיו וְאֶת הָאֱמוּנָה הַנּוֹצְרִית נָצָרוּ, עַל בִּרְכֶּיהָ הוֹלִידוּהוּ, וּמֵאָז נִסְפָּה אָבִיו בַּמִּלְחָמָה, אֲסָפוּהוּ הַכְּמָרִים אֲלֵיהֶם. הֵם הוֹרוּהוּ וַיְּאַשְּׁרוּהוּ עַד צֵאתוֹ בַצָּבָא זֶה חָמֵשׁ שָׁנִים. יְמֵי שְׁנוֹתָיו שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים, אֲבָל לֹא כֵן מַרְאֵהוּ, כִי כְיֶלֶד תָּמִים מָלֵא רוּחוֹ שִׂמְחָה וַעֲלִיצוּת תֹּם, אוֹ רִגְשַׁת לֵב וּשְׁאוֹן קְרָב. אַךְ זֶה כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יְרָחִים נֶהְפַּךְ עָלָיו לִבּוֹ וְיָגוֹן טָמוּן הִפִּיל אוֹר פָּנָיו.
מֵאָז בִּקֵּשׁ עֵצוֹת לוֹ לִמְצֹא מְנוּחָתוֹ בְּרַעַשׁ תֻּפִּים וּשְׁאוֹן מִלְחָמָה, כִי תֶחֱרַשְׁנָה אָזְנָיו וְלֹא יִשְׁמַע הֶמְיַת לִבּוֹ. אֶפֶס, כִּי כַעֲבֹר רַעַשׁ הַקְּרָב לֹא יָדַע רוּחוֹ שָלֵו. עָבַר אֶרֶץ, תָּעָה בֶּהָרִים וּבַגֵּאָיוֹת, בִּיעָרִים וְשָׂדוֹת מִבְּלִי דַּעַת אָנָה יִשָּׂא רַגְלָיו.
כֵּן הִתְהַלֵּךְ הָעֶלֶם גַּם עַתָּה וַיֵּתַע לְאִטּוֹ עַל הַמִּשְׁעוֹל הַצָּר הַזֶּה, וַיַּעֲבֹר בְּאֵין מַעְצוֹר עַל כָּל מִכְשׁוֹל הַטָּמוּן לְרַגְלָיו מִבְּלִי דַעַת לְאָן הוּא הוֹלֵךְ וּמָה הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר אֵלָיו יָבֹא. פִּתְאֹם נָשָׂא עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה צוּר מָצוּק כְּהַר גָּבוֹהַּ עוֹמֵד לְשָׂטָן לוֹ, וְדֶרֶךְ אַחֶרֶת אֵין לְפָנָיו – כִּי עַל כָּל סְבִיבָיו הָרִים גַּבְנֻנִּים, אֲשֶׁר רָאשֵׁיהֶם לָעָב יַגִּיעוּ. לַשָּׁוְא הִפְנָה שִׁכְמוֹ לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּא, כִי לֹא מָצָא דַרְכּוֹ עוֹד; אָחוֹר וָקֶדֶם הִבִּיט וְאֵין מוֹצָא. גַּם הַשֶׁמֶשׁ בָּאָה, אוֹ מֵאַחֲרֵי הֶהָרִים הִתְחַבְּאָה – כִּי פִתְאֹם הָיָה חֹשֶׁךְ סְבִיבוֹתָיו, וְכִמְעַט לֹא הִכִּיר מַרְאֵה קִיר הַסֶּלַע, אֲשֶׁר לְנֹכַח עֵינָיו. בַּמְּבוּכָה הַזֹּאת לֹא מָצָא עֵצָה אַחֶרֶת בִּלְתִּי אִם לַעֲלוֹת עַל יָדָיו וְעַל רַגְלָיו עַל רֹאשׁ הַצּוּר הַזֶּה. מַהֵר צָנַף מְעִילוֹ סָבִיב לְצַוָּארוֹ וַיָּרֶם אֶת חַרְבּוֹ לְבַל תִּגֹּפְנָה רַגְלָיו בָּהּ, וַיַּעֲפֵל לַעֲלוֹת עַל הַמִּשְׁעוֹל הַצָּר, הָעוֹלֶה עַל רֹאשׁ הַצּוּר, בַּחֲרוּלִים אֲשֶׁר כִּסּוּ פְנֵי הַמִּשְׁעוֹל, בָּהֶם נֶאֱחַז לְעִתִּים, וְלוּ כָשְׁלוּ רַגְלָיו אַךְ רֶגַע, כִּי עַתָּה הִתְגַּלְגֵּל אֶל תְּהוֹם הַגָּיְא וְהִתְפָּרְקוּ עֲצָמָיו בְצוּרֵי הַסְּלָעִים, אַךְ רַגְלָיו קַלּוּ כָּאַיָּלוֹת, וּבְרוּחוֹ הַכַּבִּיר שָׂשׂ לִקְרַאת פַּחֲדֵי הַמָּוֶת.
עָיֵף וְיָגֵעַ, כֹּל עוֹד רוּחוֹ בְקִרְבּוֹ בָּא עַד מְרוֹם קֵץ הַצּוּר אֲשֶׁר עַל דַּרְכּוֹ וְהִנֵּה תְהוֹם נוֹרָא פָּתוּחַ לְנֶגְדּוֹ, כְּמוֹ הִרְחִיבָה שְׁאוֹל פִּיהָ, וּמֵאַחֲרָיו הַצּוּר כְּקִיר נָטוּי, קֵרֵחַ הוּא וַחֲלַקְלָק מִמַּיִם הַמְּפַכִּים מִמֶּנוּ וְיוֹרְדִים אֶל הַבִּקְעָה, שֶשָּׁם יִתְאַסְּפוּ וְהָיוּ לְנַחַל עָמֹק, הַמִּתְעַלֵּם בַּחֹשֶׁךְ.
וְהָעֶלֶם אָחַז בִּסְעִיף עֵץ יָבֵשׁ וּבְהִשָּׁעֲנוֹ עָלָיו, אָמַר לִקְפֹּץ עַל פְּנֵי הַתְּהוֹם. הָעֵץ נָע מִמְּקוֹמוֹ – עוֹד מְעַט וְהָעֶלֶם הַנּוֹעָז לָנֶצַח אָבָד, אַךְ כְּרֶגַע קָפַץ וּכְעַל כַּנְפֵי רוּחַ הִתְעוֹפֵף עַל הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי וַיִּפֹּל עַל דֶּשֶׁא הָעֵשֶׂב, הַצּוֹמֵחַ שָׁם.
וַחֲלִיפוֹת הַמַּחֲזֶה, אֲשֶׁר לְנֶגְדּוֹ נִפְלְאוּ כֹה בְּעֵינָיו, עַד כִּי לֹא אָבָה עוֹד הַרְגִּיעַ, וַיִּקְפֹּץ מִמְּקוֹמוֹ וַיַבֵּט וַיִּשְׁתוֹמֵם: כִּי הַר נֶחְמָד עָטוּף יְרַקְרַק דֶּשֶׁא: עֵשֶׂב, דָּגָן, חֵלֶב־חִטָּה וְעֵצִים רַעֲנַנִּים הִתְנַשֵׂא לְפָנָיו בִּתְמוּרוֹתָיו הַנְּעִימוֹת, וּמֵרָחוֹק נִרְאָה לוֹ עֵמֶק נֶחְמָד, בּוֹ אֶרֶז, שִׁטָּה, הֲדָס, תָּמָר וְעֵץ שֶמֶן יַחְדָּו יִתְבּוֹלָלוּ, וְלִשְמֹאלוֹ בַּיִת יָפֶה, אֲשֶׁר יְסֻּכּוּהוּ צֶאֱלִים5 וּלְפָנָיו גֻּלַּת־מַיִם6 יוֹרֶקֶת מֵימֵיהָ כְּקַרְנֵי אוֹר עַל תַּלְמֵי גַּן, שֶׁשָּׁם יָצִיצוּ פְּרָחִים נֶחְמָדִים תַּאֲוָה לָעֵינַיִם בִּשְלַל צִבְעֵי רִקְמָתָם. הַמַּחֲזֶה הַזֶּה שָׁת נוֹסָפוֹת עַל חֶמְדַּת הַמָּקוֹם הַבּוֹדֵד, אֲשֶׁר יְדֵי הָאָדָם וְהַטֶּבַע יַחַד כָּלֲלוּ יָפְיוֹ. וְהָעֶלֶם, אֲשֶׁר נִכְסְפָה נַפְשׁוֹ לָדַעַת מִי הִיא הַנֶּפֶשׁ הַיְקָרָה שׁוֹכֶנֶת הָעֵדֶן הַזֶּה, שָׂם רַגְלָיו כָּאַיָּלוֹת וַיָּרָץ אֶל הָעֵמֶק, וּבִמְרוּצָתוֹ הֶחֱרִיד עֵדֶר עִזִּים וּרְחֵלִים, אֲשֶׁר רָעוּ לָבֶטַח עַל הַכָּר הַנִּרְחָב הַזֶּה.
אֲבָל נֶפֶשׁ אָדָם עוֹד לֹא חָזוּ עֵינָיו – עַל כֵּן שָׂם אֶל לִבּוֹ לָתוּר אֶת כָּל סְבִיבוֹתָיו טֶרֶם יָסוּר אֶל הַבַּיִת הַנֶּחְמָד לְבַקֵּש מָלוֹן בְּצֵל קוֹרָתוֹ. – כֵּן הִתְהַלֵּךְ הָעֶלֶם בְּנָתִיב צָר אֲשֶׁר הֱבִיאָהוּ אֶל חֹרֶשׁ מֵצַל. שָׁם בְּסִבְכֵי הַחֹרְשָׁה הִתְנוֹסֵס בִּנְיָן קָטָן, אֲשֶׁר נִשְׂגַּב מִמֶּנּוּ לָדַעַת תְּעוּדָתוֹ. הַבִּנְיָן הַזֶּה הָיָה רָבוּעַ בָּנוּי עֲצֵי אֶרֶז; יְדֵי בוֹנִים לֹא כָלְלוּ יָפְיוֹ, אַךְ בְּדַעַת וּתְבוּנָה עָשׂוּהוּ, וְלוּלֵא חָסְרוּ הַמִּגְדָּלִים וְהַמְּצִלּוֹת אֲשֶׁר לְמִקְדְּשֵי הַנּוֹצְרִים, כִּי עַתָּה חֲשָבָהוּ לְאֶחָד מֵהֶם. הוּא עוֹמֵד תָּפוּשׁ בְּרוֹב מַחְשָׁבוֹתָיו עַל דִּבְרַת הַבִּנְיָן, אֲשֶׁר לֹא יָדַע פִּשְׁרוֹ – וּפִתְאֹם נִשְׁמַע מִתֹּוכוֹ קוֹל עָרֵב. זִמְרַת אִשָּה נְעִימָה לְאֹזֶן שׁוֹמָעַת. הַקּוֹל הָלַךְ לְאִטּוֹ בְּרֶגֶשׁ קֹדֶשׁ, כַּשִּׁיר הַנִּשְׁמָע בְּבֵית ה', גַּם נִשְמְעוּ מִלִּים בְּרוּרוֹת וּמִדְבָּרוֹת נָאווֹת בְּשָׂפָה מוּזָרָה, אֲשֶׁר לֹא יָדַע הָעֶלֶם שַׁחֲרָהּ. אָסוּר בְּחַבְלֵי קֶסֶם עָמַד עַל מְקוֹמוֹ וְאָזְנָיו הִקְשִׁיבוּ רַב קֶשֶׁב אֶל הַקּוֹל הַנָּעִים, אֲשֶׁר נָגַע עַד לִבּוֹ. בָּרִאשׁוֹנָה נִשְׁמַע כְּקוֹל נֶפֶשׁ נְכֵאָה מִשְׁתַפֶּכֶת לִפְנֵי אֱלֹהֶיהָ מֵעֹצֶר רָעָה וְיָגוֹן, מְעַט מְעַט גָּבַר הַקּוֹל וְהִתְעוֹרֵר כְּתַנְחוּמֵי תִקְוָה, עַד כִּי לָאַחֲרוֹנָה צָהַל וַיִּתְרוֹמֵם בְּגִיל וַעֲלִיצוּת נָפֶשׁ. הַקּוֹל חָדַל וַתְּהִי דוּמִיָּה שַׁאֲנָנָה. רִגְשׁוֹת הַהֵלֶךְ הָמוּ בְּקִרְבּוֹ וְעֵינָיו הָיוּ נְטוּיוֹת אֶל הַבִּנְיָן הַזֶּה. כְּפֶסֶל אִלֵּם נָטוּעַ בְּמַסְמְרִים עָמַד הָעֶלֶם הַנִּדְהָם וְלֹא יָכֹל לָמוּשׁ מִמְּקוֹמוֹ – וְהִנֵּה נִפְתְּחָה דֶלֶת מְסֻתָּרָה וּתְמוּנַת אִשָּה הוֹפִיעָה לְנֶגֶד עֵינָיו.
* * *
בּ.
לְמַרְאֵה הָעַלְמָה הָעֲדִינָה, שָׁכַח הַהֵלֶךְ כְּרֶגַע אֶת כָּל הֶעָמָל אֲשֶר שָׂבַע מֵרֵאשִית דַּרְכּוֹ עַד בּוֹאוֹ הֵנָּה. נוֹסָפוֹת עַל יָפְיָהּ וְתִפְאַרְתָּהּ הָיוּ רוּחַ הַחֵן, הַשָּׁפוּךְ עַל הֲדַר פָּנֶיהָ, הַתֹּם וְעַנְוַת הַצֶּדֶק גַּם בִּלְבוּשֶׁיהָ נִפְלְאָה מְאֹד: מְעִילָהּ תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן עַד קַרְסֻלֶּיהָ הִגִּיעַ וְלֹא כִסָּה פְעָמֶיהָ הַיָּפוֹת בְּנַעֲלֵי רִקְמָה. אֲפֻדָּתָהּ מֶשִׁי יָרֹק מוּסַב מִשְׁבְּצוֹת זָהָב רְכוּסָה אֶל לִבָּהּ בְּאֶבֶן מִלּוּאִים יְקָרָה, בָּתֵּי יָדֶיהָ הַצָּרִים וְהַמְּחֻשָּׁקִים אֶל כִּתְפוֹתֶיהָ הָלְכוּ וְרָחֲבוּ לְאֹרֶךְ זְרוֹעוֹתֶיהָ הָרַכּוֹת וְהָעֲנֻגּוֹת. מִבְּעַד לִקְוֻצּוֹתֶיהָ הַשְּׁחוֹרוֹת הִתְנוֹסְסָה שְׂפַת הַכֶּסֶף לְבֵית מַעֲשֵׂה אוֹרֵג וְטוֹטֶפֶת פְּנִינִים עַל מִצְחָהּ כָּלֲלָה הֲדָרָהּ.
כּחוֹלֵם בְּהָקִיץ עָמַד הָעֶלֶם הַמִּשְׁתָּאֶה, כִּי אֶת אֲשֶׁר לֹא פִלֵּל חָזוּ עֵינָיו. הָעַלְמָה לֹא רָאַתְהוּ וַתֵּפֵן לָלֶכֶת לְדַרְכָּהּ. אָז הִתְעוֹרֵר וּבְעֹז קוֹלוֹ קָרָא “מִרְיָם”! וַיָּרָץ אֵלֶיהָ כְּאַיָּלָה שְׁלוּחָה. לְקוֹל זֶה הַקּוֹרֵא פִתְאֹם חָרְדָה הָעַלְמָה וַתִּרְגַּז, וְהוּא מֵהֵר וַיְחַבְּקֶנָּה בִּזְרֹעוֹתָיו.
– “פֶּדְרוֹ!” קָרְאָה אֵלָיו בַּלָּאט וְנַחַל דִּמְעָה פָּרַץ מֵעֵינֶיהָ. אָז זָכַר לָהּ פֶּדְרוֹ חֶסֶד נְעוּרֶיהָ וְאָשְׁרוֹ מִקֶּדֶם, עֵת נִגְלוּ לוֹ תַעֲלוּמוֹת לִבָּהּ כִּי אֲהֵבַתְהוּ. שָׁמְעָה מִרְיָם וַתִּדֹּם וּפֶדְרוֹ נֶעֱצַב וְאָמַר: עוֹד תָּשוּחַ עָלַי נַפְשִׁי בְּזָכְרִי אֶת דְּבָרַיִךְ, כִּי אֲגֻדָּתֵנוּ לֹא תוּכַל לְהִוָּסֵד וְגַם אָהֲבָתִי תְהִי לָךְ לְחֲטָאָה? "כֵּנִים הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי – עָנְתָה מִרְיָם. אָז הִתְחַנֵּן אֵלֶיהָ פֶּדְרוֹ וַיַּשְׁבִּיעֶנָה לְבַל תְּכַחֵד עוֹד מִּמֶּנּוּ דָבָר – כִּי בִהְיוֹתוֹ קָרוּא פִתְאֹם לָצֵאת לַצָּבָא, לֹא מָצָא עֵת לוֹ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנָּה פֵּשֶׁר דְּבָרֶיהָ, אֲשֶׁר עֲכָרוּהוּ מְאֹד; וְאַחֲרֵי כַלּוֹתוֹ עֲבוֹדָתוֹ שָׁב אֵלֶיהָ וְלֹא מְצָאָהּ עוֹד. אָמְנָם הִגִּיד לוֹ דוֹן אַלְבֶּרְטוֹ דִי קַאסְטְרוֹ, אֲשֶׁר בְּצֵל קוֹרָתוֹ הִתְלוֹנָנָה, כִי בִנְסוֹעַ רַעֲיָתוֹ אֶל אַרְצוֹת הַנֶּגֶב, עָזְבָה גַם הִיא אֶת בֵּיתוֹ וַתָּשָׁב אֶל אֲבוֹתֶיהָ; אַךְ כִּחֵד מִמֶּנּוּ מְקוֹם הוֹרֶיהָ אַיֵּהוּ, וְכָל עֲמָלוֹ לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ מִלִּים הָיָה לַשָׁוְא – וְעַתָּה, כִי שָׁלַח ה' מַלִאָכוֹ לְפָנָיו שֵׁנִית, לָמָה זֶּה יָשׁוּבוּ יִפָּרְדוּ בְּאֶפֶס תִּקְוָה? מַדּוּעַ זֶה תַעַצְרֵהוּ מִלֶּכֶת אֶל אָבִיהָ, לָקַחַת מִמֶּנּוּ רָצוֹן וּבְרָכָה לִבְרִית אָהֲבָתוֹ עוֹלָם? וַתֵּבְךְ מִרְיָם, בְּשָׁמְעָהּ אֶת דִּבְרֵי פֶדְרוֹ וַתִּתְחַנֵּן לוֹ לַעֲזֹב אוֹתָהּ לְנַפְשָׁהּ וְלִשְכֹּחַ אֶת מִסְתְּרֵי הָעֵמֶק הַזֶּה, כִּי רָעָה נִשְׁקְפָה לָהּ וּלְאָבִיהָ אִם יִוָּדַע מִזֶּה מְאוּמָה. וּבְזָכְרָהּ זֹאת חָרְדָה הָעַלְמָה הַנּוּגָה חֲרָדָה גְדוֹלָה, וְרַק אַחֲרֵי הִשָּבְעוֹ בִּכְבוֹדוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ, לְבִלְתִּי גַלּוֹת לְאִישׁ אָנָה הֱבִיאוּהוּ הַיּוֹם רַגְלָיו, נִרְגְּעָה מְעַט וַתִּשְׁאַף רוּחַ. זֹאת הֵעִירָה לִבּוֹ בְיֶתֶר שְׂאֵת וְנַפְשׁוֹ כָלְתָה לָדַעַת מָה הַסּוֹד הַכָּמוּס בָּעֵמֶק הַבּוֹדֵד הַזֶּה? וְלָמָה תֵחָשֵׁב לָהּ אָהֲבָתָהּ לְעָוֹן?
– אוּלַי כְּבָר מְאֹרָשָׂה אַתְּ לְאִישׁ אַחֵר? – שָׁאַל לַאַחֲרוֹנָה בְּנֶפֶשׁ מָרָה. – “לֹא, יְדִידִי! – עָנְתָה מִרְיָם וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחְיָהּ – אֵיכָכָה אֶתֵּן יָדִי לְאִישׁ, אֲשֶׁר רָחַק מִמֶּנּוּ לִבִּי? אָכֵן רַבּוֹת אֶשָּׂא, רַבּוֹת אֶסְבֹּל וְאָהֲבָתִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן”.
– וּמָה הִיא אֵפוֹא הַחַטָאת הָרוֹבֶצֶת לְפֶתַח אָהֲבָתֵנוּ? הָהּ, מִרְיָם! הַגִּידִי נָא לִי: לָמָּה זֶה תְּשִׁיבִינִי רֵיקָם מִלְפָנַיִךְ לָלֶכֶת קוֹדֵר וּלְהִשְתּוֹחֵחַ בְּעָנְיִי. – לֹא זְרוֹעַ בָּשָׂר תַּפְרִידֵנוּ, כִי אִם זַעַם אֱלֹהִים וְקִלְלַת אָב אוֹבֵד. עַל כֵּן אֲבַקֶּשְׁךָ אַל תִּפְצַר בִּי עוֹד – כִּי לִדְבָרֶיךָ יִמַּס לִבִּי; עָזְבֵנִי נָא לְנַפְשִׁי – וְכָל יָמַי אֶשָּׂא בְשִׂיחִי עַל תִּקְוָה כִּי אָבְדָה מִמֶּנִּי. לַשָּׁוְא הִתְיַפְּחָה מִרְיָם. קוֹל בִּכְיָהּ לֹא עָצַר בְּעַד אֲהוּב לְבָבָהּ – כִי הִרְבָּה אֵלֶיהָ תַּחֲנוּנִים לְבַל תַּסְתִּיר סוֹדָהּ מִמֶּנּוּ, אוּלַי יִהְיֶה לְאֵל יָדוֹ לְהָסִיר אֶת הַמַּכְשֵׁלָה, אִם יֵדַע מָה הִיא. וּמִרְיָם הֵסַבָּה פָּנֶיהָ, כִּי נִלְאֲתָה לְהָכִיל מְרִי שִׂיחוֹ וְקוֹל תַּחֲנוּנָיו. אַךְ בְּנָשְׂאָהּ אֵלָיו עֵינֵיהָ, חָרַד הָעֶלֶם וַיִּתְפַּלֵּא לְמַרְאֵה פָּנֶיהָ הַיָּפִים, אֲשֶׁר כַּשֶּׁלֶג הִלְבִּינוּ.
“חָזְקוּ עָלַי דְבָרֶיךָ – אָמְרָה לָאַחֲרוֹנָה בְּאַמְּצָהּ לְבָבָהּ – לָכֵן הִכּוֹן הַפַּעַם לִשְׁמוֹעַ אֶת הַדָּבָר הַנּוֹרָא אֲשֶׁר יַפְרִיד בֵּינֵינוּ כִתְהוֹם רַבָּה, וְעַל יָשְׁרְךָ אֶשָׁעֵן, כִּי תִשְׁמֹר לְפִיךָ מַחְסֹם. הָהּ, יַקִּירִי! לֹא מִדְּאָגָה פֶן תִּבְגֹּד בִּי וּתְגַלֶּה מִסְתָּרֵינוּ כִחַדְתִּי מִמְּךָ אֲמָרָי, כִי אִם מְיִּרְאָתִי פֶּן אֵקַל בְּעֵינֶיךָ בְּהַגִּידִי לְךָ סוֹדִי”
– מִרְיָם יְדִידוּת נַפְשִׁי! קָרָא הָעֶלֶם מִשְתּוֹמֵם – מַה זֶּה תְּדַבֵּרִי? הַאוֹתָךְ חֶמְדַת לִבִּי אֶבְזֶה? אֲבָל אַךְ פָּתוֹחַ פָּתְחָה מִרְיָם אֶת שְׂפָתֶיהָ הַחִוְרוֹת, אַךְ הָחֵל הֵחֵלָּה לְגַלּוֹת לוֹ סוֹדָהּ, וְהִנֵּה נַסּוֹג פֶּדְרוֹ אָחוֹר בְּנֶפֶשׁ נִבְהָלָה וַיַּעֲזֹב אֶת יָדָהּ, אֲשֶׁר לְחָצָהּ לִפְנֵי רֶגַע, וּמֵעֵינָיו נִשְׁקְפוּ בּוּז־נֶפֶשׁ, חֶמְלָה וְאַהֲבַת עוֹלָם יַחְדָּו וְכָל עַצְמוֹתָיו רָחָפוּ. “הֵן כֹּל שָׁמְעָה אָזְנֶךָ!” אָמְרָה הָאֻמְלָלָה, אֲשֶׁר הֵבִינָה לְמַבָּטֵי עֵינָיו, יָדְעָה, כִי בְסוֹדָהּ זֶה הִרְחִיקַתְהוּ מֵעָלֶיהָ לָנֶצַח וַתּוֹרֶד רֹאשָׁהּ, וַתִּשָּׂא כַפֶּיהָ אֶל לִבָּהּ וַתַּעֲמֹד לְפָנָיו כְּשִׁפְחָה נִכְנָעָה לִפְנֵי אֲדוֹנֶיהָ.
“דּוֹן פֶּדְרוֹ אֲדוֹנִי! – הָגְתָה בְרוּחָהּ הַקָּשָׁה – בַּקָּשָׁתִי אוֹתְךָ לְעָזְבֵנִי עַתָּה אַךְ לְמוֹתָר תִּהְיֶה – אַךְ אַחַת אֲחַלֶּה פְּנֵי כְבוֹדְךָ: סְלַח נָא כְּגֹדֶל חַסְדְּךָ לַאֲמָתֶךָ, אֲשֶׁר נוֹעֲזָה לִשְׁגּוֹת בְּאַהֲבָתְךָ – כִּי לֹא בְזָדוֹן עָשְתָה זֹאת; וְאַתָּה אֲדוֹנִי, הֲלֹא בְּזָכְרְךָ מִי וּמָה אָנִי,קַל מְהֵרָה תִּשְׁכָּחֵנִי וְאַהֲבָתְךָ אֵלַי כָּלִיל תַּחֲלֹף!” – לֹא! – קָרָא פֶּדְרֹו – עַד בִּלְתִּי שָׁמַיִם לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ, מִרְיָם חֶמְדָתִי! עִזְבִי נָא אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וּלְכִי עִמָּדִי אֶל אַפְסֵי תֵבֵל, מְקוֹם לֹא יֵדַע אִישׁ מִי אָתְּ – שָׁם יָנוּחַ לָךְ. מַה לִּי וּלְמוֹלַדְתֵּךְ? אָנֹכִי רַק אוֹתָךְ אֵדַע, אוֹתָךְ, חֶמְדַת לְבָבִי וְחֶלְקִי לְעוֹלָם. קוּמִי וּלְכִי עִמָּדִי! הֵן עֶדוּאַרְדּ מֶלֶךְ בְּרִיטַּנְּיָה יַטֶּה לִי חָסֶד; נְמַהֵר נָחִישָׁה אֵלָיו וּבְצִלּוֹ נֶחֱסֶה. לְמַעֲנֵךְ אֶעֶזְבָה אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתִּי אָנוּעַ אֶל עַם אַחֵר וּמַמְלָכָה אַחֶרֶת. אִמְרִי נָא: לִי אַתְּ, וּמְאֻשָּׁר אֲנִי בָאָרֶץ!
“וּמָה יִהְיֶה גוֹרָל אָבִי? שָׁאֲלָה מִרְיָם וְקוֹלָהּ שָׁפֵל מְאֹד – הֲתִהְיֶה גַם לוֹ לְמָגֵן וּמַחֲסֶה? הַתִּשְׁכַּח לְמַעֲנִי אֶת מְקוֹר חַיָּיו וּתְאַמְּצֵהוּ לְאָב לָךְ?” וּפֶדְרוֹ הֵסֵב אֶת פָּנָיו וַיִּדֹּם.
“אָכֵן מֵרֹאשׁ יָדַעְתִּי, כִי יִבַּצֵּר מִמְּךָ עֲשׂוֹת זֹאת – הוֹסִיפָה הָעַלְמָה אֲמָרֶיהָ לוֹ – לָכֵן אוֹדְךָ בְּכָל לֵבָב עַל אַהֲבָתְךָ אוֹתִי, אֲבָל אַל נָא תִּפְצַר בִּי לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ – כִּי לֹא אוּכַל הֱיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה”.
– וּבְכָל זֹאת עוֹד תֶּהְגִּי אֵלַי אַהֲבָה? אָכֵן שֶׁקֶר בְּפִיךְ כִּי לֹא אֲהַבְתִּנִי מֵעוֹדֵךְ! – קָרָא פֶּדְרוֹ בְּחֲרוֹן7 אַפּוֹ, בִּרְאוֹתוֹ כִי אָבְדָה תִקְוָתוֹ – הֵן לְמַעֲנֵךְ נָכוֹן הָיִיתִי לָעֲזֹב אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתִּי, חֶסֶד מַלְכִּי וְלָעֲבוֹד עֲבוֹדָה עַל אַדְמַת עַם־נֵכָר, לְהַמְצִיא לָךְ בְּאַהֲבָתִי שַׁלְוַת הַשְׁקֵט וּמְנוּחַת עוֹלָם; לְמַעֲנֵךְ חָפַצְתִּי לְהָפֵר8 בְּרִית וּמִשְׁפְּטֵי תֵבֵל, לִשְׁכֹּחַ עַמֵּךְ וּמוֹלַדְתֵּךְ – וּמָה הַגְּמוּל תְּשַׁלְּמִי לִי? כִּי תְשַׁלְּחִינִי מֵעַל פָּנַיִךְ וּתְצַוִּינִי לְעָזְבֵךְ נֶצַח! וְעוֹד יַשִּׂיאֵךְ לִבֵּךְ לְדַבֵּר אֵלַי יְדִידוּת! אָכֵן שֶׁקֶר מִלַּיִךְ וְאַהֲבָתֵךְ לְאַחֵר נָתָתּ! “כֵּן דִּבַּרְתָּ, אֲדוֹנִי! – עָנְתָה מִרְיָם וּדְבָרֶיךָ אֵלֶּה הִזְכִּירוּנִי אֶת אֲשֶׁר כִּמְעַט שָׁכַחְתִּי בִמְבוּכַת לְבָבִי: אָמְנָם יֵשׁ אַהֲבָה, אֲשֶׁר מִפָּנֶיהָ כָּל רִגְשֵׁי אַהֲבָתִי לְךָ יִתְחַבָּאוּ – הֵן כֹּל אוּכַל לַעֲזֹב לְמַעַנְךָ, אַךְ לֹא אֶת אֱלֹהֵי אֲבוֹתָי!” – אָנֹכִי אֶשְׁמַע לְקוֹלֵךְ – אָמַר פֶּדְרוֹ לָאַחֲרוֹנָה – אֶעֶזְבֵךְ הַפַּעַם לְנַפְשֵׁךְ, אַךְ לֹא לָנֶצַח אֶעֶזְבֵךְ, חָלִילָה לִי! וְאִם בֶּאֱמֶת תֶּאֱהָבִינִי, הֲלֹא תִשְׁמְרִי לִי אֱמוּנָתֵךְ תָּמִיד. יָבֹא יוֹם וֶאֱסוּרַיִךְ יִמַּסּוּ, גַּלְמוּדָה וּבוֹדֵדָה תִהְיִי – אָז אֶקַּחֵךְ אֵלַי, וְאִתִּי מִמְּעוֹנֵךְ תָּבוֹאִי, אַחֲרַי תֵּלְכִי וּבְצִלִּי תַחְמְדִי לָשֶׁבֶת, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה.
“אַל תִּבְטַח, כִּי אֵין תִּקְוָה! הָהּ, פֶּדְרוֹ! לוּ שְׂנֵאתַנִי כְשִׂנְאַת אַחֶיךָ לְעַמִּי הַנִּדָּח, כִּי עַתָּה שָׁלַוְתִּי בִּמְנוּחַת נַפְשְׁךָ וַתְּהִי זֹאת נֶחָמָתִי”. עָנְתָה הַנַּעֲרָה הַנְּמוֹגָה בַּדְמָעוֹת וַתֵּבְךְ בְּכִי תַמְרוּרִים. אַךְ עַד מְהֵרָה הִתְאוֹשְׁשָׁה, וַתִּקְרָא: “נָשִׂימָה קֵץ לָאֲמָרִים! קוּם וָלֵךְ לְדַרְכֶּךָ, כִּי רָעָה נֶגֶד פָּנֵינוּ, אִם יִפְגְּשֵׁנּוּ אָבִי פֹּה יָחַד. לֹא זֶה הַדָּרֶךְ! – הוֹסִיפָה אֲמָרֶיהָ לוֹ, בִּרְאוֹתָהּ כִּי נָשָׂא עֵינָיו אֶל הָהָר הַנִּשְׁפֶּה, אֲשֶׁר עָבַר עַל דַּרְכּוֹ הֵנָּה – לְכָה אַחֲרַי בִמְסִלָּה אַחֶרֶת, הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה, אַךְ הִשָּבְעָה לִי לְכַסּוֹת דָבָר, פֶּן יִוָּדַע סוֹדֵנוּ וְנִגְזָרְנוּ!”
– בְּה' נִשְׁבַּעְתִּי! עָנָה פֶּדְרוֹ בְּמֹעַל יָדָיו. וּמִרְיָם הָלְכָה לְפָנָיו דּוּמָם וַתְּנַהֲלֵהוּ בְנָתִיב לֹא יְדָעוֹ אִישׁ, עַד בּוֹאָם אֶל חוֹמַת סֶלַע הַסּוֹבֶבֶת לְכָל הָעֵמֶק, אָז הֵסִירָה הֲמוֹן סִירִים סְבוּכִים, אֲשֶׁר כִּסּוּהָ, וּפִתְאֹם נִפְתְּחָה לִפְנֵיהֶם דֶּלֶת מְסֻתָּרָה. מִשָּׁם עָלוּ בְמַעֲלוֹת צָרוֹת, אֲשֶׁר רַק לְעִתִּים נָגַהּ עֲלֵיהֶן אוֹר כֵּהֶה לְהָאִיר אֲפֵלָתָן וַיֵּלְכוּ הָלְאָה בְּמַעְגָּל נָלוֹז וַיַּעַבְרוּ בְפֶתַח חוֹמָה שְׁנִיָּה, אֲשֶׁר נִפְתְּחָה לִפְנֵיהֶם בְּאֶפֶס יָד וַתִּסָּגֶר מֵאַחֲרֵיהֶם בְּרֶגַע עָבְרָם. בַּעֲמַל נֶפֶשׁ וִיגִיעָה רַבָּה הָלְכוּ בֵּין סִבְכֵי קוֹצִים וַחֲרוּלִים, אֲשֶׁר כִּסּוּ עַל דַּרְכָּם מִסָּבִיב. וּפִתְאֹם עָמְדָה מִרְיָם, וּפֶדְרוֹ הִשְׁתָּאָה לְמַרְאֵה עֵינָיו בִּרְאוֹתוֹ, כִּי עַל כָּר נִרְחָב עוֹמְדוֹת רַגְלָיו וְעַל כָּל סְבִיבָיו שִׁבְרֵי סֶלַע מֻשְׁלָכִים בְּלִי סְדָרִים. קִיר הַחוֹמָה נֶעְלַם מִנֶּגֶד עֵינָיו, וְלַשָּׁוְא הִבִּיט אֶל כָּל עֲבָרָיו, כִּי לֹא הֵבִין דַרְכּוֹ וְלֹא יָדַע מֵאַיִן בָּא הֵנָּה.
“הִנֵּה אֹרַח מִישׁוֹר לְפָנֶיךָ – אָמְרָה מִרְיָם לַאַחֲרוֹנָה – נְטֵה לְךָ הַשְׂמֹאל, מִשָּם תָּבֹא אֶל בֵּית־שָׂדֶה וְלַנְתָּ בוֹ עַד בֹּקֶר וּלְמָחָר כְּאוֹר הַיּוֹם תָּשׁוּב תֹּאחֵז דַּרְכְּךָ עַד בּוֹאֲךָ אֶל עִיר קְטַנָּה. מִשָּׁם תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר תְּבִיאֲךָ לָבֶטַח אֶל מְחוֹז חֶפְצֶךָ. אַךְ אַל נָא תִּתְמַהְמַהּ עוֹד, כִּי הַלַּיְלָה בָא וְהַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אָרֶץ. לֵךְ לְדַרְכְּךָ, יְדִידִי, וַה' יִשְׁפוֹת שָׁלוֹם לָךְ!”
אוּלָם עוֹד רַבּוֹת הִתְמַהְמַהּ פֶּדְרוֹ, עוֹד רַבּוֹת הִשְׁבִּיעַתְהוּ מִרְיָם לְעָזְבָהּ וְלָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ – כִי מִמְּקוֹמוֹ לֹא מָשׁ עֲדֵי נִשְׁבְּעָה לוֹ מִרְיָם שֵׁנִית, כִּי אַהֲבַת עוֹלָם תֶּאֱהָבֵהוּ וְאַהֲבָתָהּ לְאַחֵר לֹא תִתֵּן. אָז נִפְרְדוּ הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים, אִישׁ לְעֶבְרוֹ תָעוּ, עוֹד מְעַט וְעַל כָּל מֶרְחֲבֵי הַמָּקוֹם הַזֶּה הָשְׁלַךְ הָס, וְעִקְבוֹת אָדָם לֹא נוֹדְעוּ עוֹד.
עמק הארזים
* * *
ג.
רַק מְתֵי מִסְפָּר הִצְלִיחוּ לְהִינָצֵל מִפַּרְסוֹת הַאִינְקְוִיזִיצִיָּה הַנוֹרָאָה, וְאַחַד הַמְעַטִּים הָאֵלֶה הָיָה דוֹן הֵינְרִיקִי מִינְדוֹזָה, אַב אֲבִי מִרְיָם. הוּא הָיָה הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הֵכִין מוֹשָבוֹ בְּעֵמֶק הַאֲרָזִים; שָׁם מָצָא מָנוֹס וּמִפְלָט לוֹ מִתִּגְרַת יַד הַמֶּמְשָלָה הַנִּסְתָּרָה, וּבְמֶשֶך חָמֵשׁ שָׁנִים הִצְלִיחַ לַעֲשׂוֹת אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה לְמִשְׁכַּן מִבְטָחִים לוֹ וּלְכָל הַנִסְפָּחִים אֶל בֵּיתוֹ, כִּי הָעֵמֶק הַזֶּה כְּמוֹ מִבְּרֵאשִׁית נִבְרָא לְמָקוֹם בּוֹדֵד, וְהֵינְרִיקִי עוֹד הִפְלִיא עֵצָה לַעֲשׂוֹתוֹ לְמַחֲסֶה וּלְמִסְתָּר, עַד כִּי יָכֹל לָשֶׁבֶת בּוֹ בָּטוּח וְשַׁאֲנָן מִפַּחַד רָעָה. אֵָכֵן הִרְבְּתָה הָאִינְקְוִיזִיצִיָה לַחְקֹר וְלִדְרֹשׂ, לָתוּר וּלְבַקֵּש אֶת נֶפֶש הֵנְרִיקִי, אֲשֶׁר נִמְלַט מִיָּדָה בְּדֶרֶךְ פֶּלֶא; אַךְ כָּל עֲמָלָה עָלָה בַתֹּהוּ, כִּי עִקְבוֹתָיו לֹא נוֹדָעוּ, וַתִּוָּאֵש מִמֶּנּוּ וַתֶחְדַּל לְבַקְּשֵׁהוּ. גַּם לְכָל יוֹדְעָיו וּמְיֻדָּעָיו, אוֹהֲבָיו וְאוֹיְבָיו בַּמֵּתִים נֶחְשָב וזִכְרוֹ נִשְׁכָּח. וּמִקֵּץ חֲמֵש שָׁנִים יָצָא מִמַּחֲבוֹאוֹ וַיִּתְחַפֵּש בְּבִגְדֵי כְּהֻנָּה וַיַּחְגֹּר חֶבֶל בְּמֹתְנָיו כְּאַחַד הַכְּמָרִים, וַיֹאחֵז לָבֶטַח דַּרְכּוֹ וְאִיש לֹא הִכִּירָהוּ, עַד הַגִּיעוֹ בַלָּט אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ, וַיִּקָּחֵנָה אִתּוֹ אֶל מְקוֹם מִפְלָטוֹ. אָז מָצָא מְנוּחָתוֹ וְנֶחָמָתוֹ בְקֶרֶב בְּנֵי בֵיתוֹ מַחְמַדֵּי עֵינָיו, אֲשֶר אֲלֵיהֶם נָשָׂא אֶת נַפְשׁוֹ.
מִלְבַד אִשְׁתּוֹ וּבְנוֹ עִמָּנוּאֵל וּבִתּוֹ יוֹאָנָּה, אֲשֶׁר בָּאוּ אִתּוֹ, לָקַח אִתּוֹ גַּם אֶת שְׁלוֹשֶת יַלְדֵי אֲחוֹתוֹ, שֶׁאֲבִיהֶם דוֹן מִיגוּאֵל דִּי שִׂיבִילִיָּה אָבַד בִּידֵי הַבִּקֹּרֶת הָרְשָׁעָה. מֵרָעָה וְיָגוֹן נִשְׁבַּר לֵב הָאַלְמָנָה בְּקִרְבָּה וּבְהַגִּיעָה עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת, הִפְקִידָה אֶת בָּנֶיהָ בִּידֵי אָחִיהָ הֵינְרִיקִי, אֲשֶׁר אֲסָפָם אֵלָיו וַיְהִי לָהֶם לְאָב.
בִּרְבוֹת הַיָמִים הָיָה הָעֵמֶק הַבּוֹדֵד לְמִשְׁכַּן עֹנֶג, כִּי בִידֵי חֲרוּצִים הִפְרִיא וַיְהִי לִיפֵה נוֹף, מָשׂוֹשׂ לְכָל רוֹאָיו, וּמִדֵּי שׁוּב הֵינְרִיקִי מִמַּסְעוֹתָיו הֵבִיא אִתּוֹ אֶת כָּל הַדָּרוּש לְחֵפֶץ הַמָקוֹם וְיוֹשְבָיו, אֲשֶׁר יַחַד הִגְדִּילוּ תִּפְאַרְתּוֹ וַיַעֲשׂוּהוּ לְעֵמֶק בְּרָכָה וּכְלִיל יֹפִי. גַּם הַמִּקְדָּש הַמְּעַט נִבְנָה מִטַּעַם הֵינְרִיקִי עַל יְדֵי הַנְעָרִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ וַיִהְיוּ כַבִּירֵי כֹּח וּלִמּוּדֵי ה'. אָז שָׁבוּ לַעֲבֹד לָבֶטַח אֶת אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם וְלֹא פָּחֲדוּ מֵחֲמַת הַכְּמָרִים. גַּם הָיוּ חֲלִיפוֹת וּתְמוּרוֹת בַּמִּשְׁפָּחָה הַקְּטַנָּה הַזֹּאת, כְּמוֹ בְּכָל מִשְׁפְּחוֹת בְּנֵי הָאָדָם בָּאָרֶץ: אֵלֶה הִתְחַתְּנו וַיֵּלְדוּ בָנִים וּבָנוֹת, וְאֵלֶה חָלוּ גָּוְעוּ וַיֵּאָסְפוּ אֶל עַמָּם – כִּי יַד הַמָּוֶת בַּכֹּל מוֹשֶׁלֶת וּמִמֶּנָּה לֹא יִסָּתֵר אִיש בַּמִּסְתָּרִים. גַּם נִפְרְדו רַבִּים וְהָלְכוּ מִשָּׁם אֶל אֲשֶׁר תִּשָּׂאֵם רוּחָם – כִּי בֶּנֶדִיקְטוֹ וְיוֹאַנָּה פָּנוּ אַחֲרֵי כֵן לַהֲמוֹן תֵּבֶל וּשְאוֹנָה, אַךְ שִׁנּוּ שֵם מִשְׁפַּחְתָּם, וְתַחַת דִּי שִׂיבִילְיָּה קָרְאוּ לָהֶם בְּשֵׁם מוֹרַאלִיס.
וּלְעֻמַּת זאת בָּחֲרוּ עִמָּנוּאֵל וְשִׁפְרָה לִרְאוֹת חַיֵי שַׁלְוָה בִּנְאוֹת שֶׁקֶט אַלֶּה. גַּם יוּלִיאַן, אֲחִי בֶּנֶדִיקְטוֹ וְשִׁפְרָה, נָשָׂא לְבָבוֹ לְאַהֲבַת בַּת גִּילוֹ, אַך אָבְדָה תִּקְוָה מִמֶּנוּ, כִּי אֻשַּׁר אָחִיו לָקַחַת לֵב יוֹאַנָּה בְּאַהֲבָה. אָז לֹא יָכֹל לְהִשָּׁאֵר בְּקִרְבַת אֲהוּבַת נַפְשׁוֹ וַיִבְחַר לָנוּעַ עַד קַצְוֵי אָרֶץ. מְעוֹדוֹ הָיָה דֶּרֶך עֹצֶב בּוֹ, גַּם שַׁעְשׁוּעֵי הַיַּלְדּוּת זָרוּ לְרוּחוֹ – כִּי עָגְמָה נַפְשׁוֹ לְאָבִיו, אֲשֶׁר הוּמַת בִּידֵי רֶשָׁע, וַיִּשָּׁבַע לִנְקֹם נִקְמַת דָּמוֹ הַשָׁפוּךְ, עֵת יִגְדַּל וְיִהְיֶה לְאִיש. עַתָּה זָכַר אֶת נִדְרוֹ מִימֵי יַלְדּוּתוֹ וַיּתְאַזֵּר עֹז לְהֲקִימוֹ.
וּבֶנֶדִיקְטוֹ אֲחִי יוּלִיאַן וְרַעֲיָתוֹ בִקְּרוּ תָּמִיד אֶת עֵמֶק הַאֲרָזִים וּמְעוֹדָם לֹא נֶעְדְּרוּ שָׁם בִּימֵי מוֹעֵד וָחָג, כִּי בָאוּ לִפְעָמִים בְּלִוְיַת יְדִידִים וְרֵעִים נֶאֱמָנִים מִבְּנֵי עַמָּם, אֲשֶׁר דָּבְקָה נַפְשָׁם אַחֲרֵיהֶם. וַיִּתְעַנֵּג הֵינְרִיקִי בִּימֵי שֵׂיבָתוֹ לִרְאוֹת לִפְנֵי מוֹתוֹ עֵדָה קְטָנָּה נֶאֱסָפָה לִשְׁמוֹעַ דְּבַר ה' וּלְהִתְפַּלֵּל בְּמִקְדָשׁוֹ אֲשֶׁר עָשָּׂה; אַך לָשָׁוְא תָּרוּ עֵינָיו הַקָּמוֹת מִשֵׂיבָה לִרְאוֹת גַּם אֶת יוּלִיאַן בֶּן אֲחוֹתוֹ בְּתוֹךְ הַבָּאִים, כִּי נִפְקַד מְקוֹמוֹ תָּמִיד.
הַזָּקֵן כְּבָר גָּוַע וַיִּישַׁן שְׁנַת עוֹלָמִים תַּחַת פִּרְחֵי עָפָר קִבְרוֹ. גַּם עָבְרוּ מוֹעֲדִים וְחַגִּים נָקָפוּ, וְעִקְבוֹת יוּלִיאַן עוֹד לֹא נוֹדָעוּ. אָז גָּזְרוּ שְׁאֵרֵיו וּקְרוֹבָיו אֹמֶר: אֵין זֹאת כִּי אִם נֶאֱסַף אֶל עַמָּיו גַּם הוּא בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם. וַיִּבְכּוּ וַיִּתְאַבְּלוּ עָלָיו יָמִים רַבִּים.
גַּם אָחִיו הַמְאֻשָׁר מִמֶּנּוּ לֹא הֶאֱרִיךְ יָמִים, אַךְ כָּבוֹד גָּדוֹל עָשָׂה לוֹ בְמוֹתוֹ מוֹת גִּבּוֹרִים בְּמִלְחֶמֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, וְאִשְׁתּוֹ הָאַלְמָנָה שָׁבָה עִם פֶרְנַאנְדוֹ בְּנַהּ הַקָּטָן אֶל בֵּית אָבִיהָ בְּעֵמֶק־הָאֲרָזִים. וַיְּהִי כִּי גָּדַל הַנַּעַר וַיִּמְצָא לוֹ שַׁעֲשׁוּעִים בְּבַת גִּילוֹ מִרְיָם הַקְּטָנָה, אֲשֶׁר נוֹלְדָה לְשִׁפְרָה, וְהִיא צְעִירָה מִמֶּנּוּ עֶשֶׂר שָׁנִים. וְכִמְלֹאת לַנַּעַר שֵׁש עֶשְׂרֵה שָׁנָה, עָזַב גַּם הוּא אֶת עֵמֶק־הָאֲרָזִים וַיָּבֹא אֶל הַשָּׂר גּוֹנְזַאלוֹ דִּי לוֹרָה, אֲשֶׁר זָכַר לוֹ אֶת אַהֲבַת אָבִיו וַיַּעֲשֵהוּ לְנוֹשֵׂא כֵלָיו; אַךְ זֵכֶר הָעֵמֶק הַנָּעִים וְהַיַּלְדָּה הַנֶּחְמָדָה הָיָה חָרוּת עַל לוּחַ לְבָבוֹ, וּמִדֵּי מָצְאוֹ עֵת לוֹ מִהֵר לְבַקֵּר אֶת מְקוֹם מוֹלַדְתּוֹ וּמִשְׁפַּחְתּוֹ. בֵּין כֹּה וָכֹה וּמִרְיָם הַקְּטָנָה גָּדְלָה וַתְּהִי לְעַלְמָה רַבַּת חֵן וּכְלִילַת יֹפִי. וּמִנִּי אָז עָרְגָה נֶפֶש פֶרְנַאנְדוֹ לָעֵמֶק הַזֶּה, אֲשֶׁר שָׁב וַיְּהִי לְמָקוֹם בּוֹדֵד, כִּי רַק מִרְיָם וְאָבִיהָ וּמְשָׁרְתֵי בֵיתָם נִשְׁאֲרוּ בְּקִרְבּוֹ, וְיִתְרָם יָצְאוּ לָשׁוּט בָּאָרֶץ, אוֹ נָחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתֵיהֶם בִּשְׂדֶה הַקְּבוּרָה אֲשֶׁר לָעֵמֶק הַזֶּה.
וַיְּהִי הַיּוֹם וַתָּבֹא הַגְּבִירָה דּוֹנָה עֵמִילְיָה דִּי קַאסְטְרוֹ לְבַקֵּר אֶת יוֹשְׁבֵי הָעֵמֶק, אֲשֶׁר אָהֵבָה. וַתְּדַבֵּר עַל לֵב עִמָּנוּאֵל כִּי יַרְשֶׁה לָהּ לָקַחַת אֶת בִּתּוֹ אִתָּהּ, לְהַרְאוֹתָהּ הָמוֹן רָב וּתְשֻאוֹת תֵּבֶל. לוּ הָיְתָה שִׁפְרָה אִמָּהּ, כִּי עַתָּה לֹא עָזְבָה אֶת מִרְיָם בִּתָּהּ בִּלְתִּי אִם אַחֲרֵי הֱיוֹתָהּ לְאִשָׁה לְפֶרְנַאנְדוֹ, אֲשֶׁר לוֹ יְעָדוּהָ. אַך עִמָּנוּאֵל זָכַר בְּגַאֲוַת אַב רַק אֶת כְּבוֹד בִּתּוֹ הַיָּפָה, אֵיךְ יִתְפַּלְּאוּ עָלֶיהָ רַבִּים וִיהַלְלוּ בַשְּׁעָרִים יָפְיָהּ וְחִין עֶרְכָּהּ– וַיַפְקֵד אֶת בִּתּוֹ עַל יְדֵי הַגְּבִירָה הַזֹּאת. אָכֵן חָפֵץ עִמָּנוּאֵל קִרְבַת בֵּן אֲחוֹתוֹ אֵלֶיהָ, אַך לִבּוֹ בָּטַח בְּבִתּוֹ, כִּי לֹא תְּשַנֶּה טַעֲמָה וּבְרִית אֱלֹהֶיהָ לֹא תִּשְׁכַּח– עַל כֵּן לֹא הֵעִיד בָּהּ מְאוּמָה וְלֹא הִגִּיד לָהּ גַּם אֶת חֵפֶץ לְבָבוֹ לָשִׂים אֶת פֶרְנַאנְדוֹ אַלּוּף לְרָאשָׁהּ, אַלוּף נְעוּרֶיהָ, כִּי חִכָּה לְיוֹם בּוֹאוֹ לְבַקְשָהּ מִיָּדוֹ, בְּדַעְתּוֹ אֶת אַהֲבָתוֹ הָעַזָּה אֵלֶיהָ. וּמִרְיָם הַתַּמָּה– הִיא לֹא יָדְעָה לְהִזָּהֵר– וּבִהְיוֹת דוֹן פֶּדְרוֹ דִי שִׂיבִילִיָּה נִכְבָּד בְּעֵינֵי עֵמִילִיָה לְבַקֵּר בְּהֵיכָלָה יוֹם יוֹם, נָשָׂא אֶל מִרְיָם אֶת נַפְשׁוֹ וְהִיא הִתְבּוֹנְנָה אֶל גְּאוֹן עֻזּוֹ, הוֹד קוֹלוֹ וְנֹעַם הֲלִיכוֹתָיו. וְאַחֲרֵי עֵינֵיהָ הָלַךְ לִבָּהּ, וְנַפְשָׁה לֹא יָדְעָה, כִּי זֹאת הִיא הָאַהֲבָה הַמִּתְרַגֶּשֶׁת בְּלִבָּהּ.
אֲבָל יְמֵי אָשְׁרָהּ כַּחֲלוֹם עָבָרוּ– כִּי אַךְ הָחֵל פֶּדְרוֹ לְדַבֵּר עַל לִבָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה, וְהִנֵה עָלָה זֵכֶר עַמָּהּ וֶאֱמוּנָתָהּ וַיִּתְיַצֵּב כְקִיר בַּרְזֵל וּכְחוֹמַת אֵש בֵּינָהּ וּבֵין אֲהוּב לְבָבָהּ וַיָּשֶׂם לְאַל תִּקְוָתָהּ. וּמִכָּל חֲלוֹמוֹתֶיהָ הַנְּעִימִים לֹא נִשְׁאֲרוּ לָהּ רַק מַפַּח־נֶפֶש וּנְדוּדִים. – כִּי בְּתֻמָתָה וּבֹר לִבָּהּ עוֹד יִסְרוּהָ כִלְיוֹתֶיהָ עַל כִּי תָּרָה אַחֲרֵי לְבָבָהּ וְאַחֲרֵי עֵינֶיהָ לְאַהֲבָה עֶלֶם זָר, אֲשֶׁר עַל עַמָּהּ לֹא יִתְחַשָּׁב.
כֵּן שָׁבָה מִרְיָם אֶל אָבִיהָ עִמָּנוּאֵל, אֲשֶׁר שָׂמַח לִקְרָאתָהּ וְלִבּוֹ לֹא יָּדַע מָרַת נַפְשָׁהּ, כִּי הִתְאַמְּצָה לְהַסְתִּיר יְגוֹנָהּ לְבַל יֵדָע אָבִיהָ. חֲמִישָה עָשָׂר יְרָחִים הִתְעַטֵּף לִבָּהּ עָלֶיה, בְּשָפְכָהּ שִׂיחָהּ לִפְנֵי ה', כִּי יָשִׁיב לָהּ שְׂשׂוֹן רוּחָהּ וְתֻמָּתָהּ כְּקֶדֶם. כִּמְעַט הִבְלִיגָה עַל יְגוֹנָהּ, וְהִנֵּה זֶה שָׁב אֵלֶיהָ פֶּדְרוֹ וַיַּרְגֵּז מְנוּחָתָהּ.
פְּעָמִים רַבּוֹת כָּלְתָה נַפְשָׁהּ לְגַלּוֹת לְאָבִיהָ אֶת צָרָתָהּ וּמְצוּקָתָהּ, אֲבָל נִחֲמָה, בְּדַעְתָהּ, כִּי רַק אֶת רוּחוֹ תַעֲצִיב וְהוּא עוֹד יְמַלֵּא פִּיו תּוֹכָחוֹת, וִידַבֵּר אֵלֶיהָ קָשׁוֹת, וְהַרַעְיוֹן הַזֶּה דִּכָּא אֶת רוּחָהּ; הַמְעַט לָהּ מוּסַר כִּלְיוֹתֶיהָ, כִּי עוֹד יְחָרְפֶנָּה אָבִיהָ?
בְּעֵת אֲשֶׁר נִרְאָה פֶדְרוֹ אֵלֶיהָ פִּתְאֹם, לֹא הָיָה אָבִיהָ אִתָּהּ, כִּי נָסַע לְמַסְעוֹתָיו. בַּפַּעַם הַזֹּאת בּוֹשֵׁש לָבֹא, וּבִתּוֹ וּמְשָׁרְתֵי בֵיתוֹ דָאֲגוּ לוֹ פֶּן קָרָהוּ אָסוֹן, וְהַפַּחַד אֲשֶר פָּחֲדוּ בָּא לָהֶם, כִּי שָׁב חוֹלֶה מִדַּרְכּו וַיְסַפֵּר לָהֵם, כִּי בְּשׂוּמוֹ לַדֶּרֶךְ פְּעָמָיו, הִתְעַלְּפָה נַפְשׁוֹ פִּתְאֹם, וּמֵאָז יָבֹא לִפְעָמִים רַעַד בְּעֲצָמָיו וְקוֹר נוֹרָא יְסַמֵּר בְּשָׂרוֹ. אָכֵן לֹא מִפְּנֵי הַמָּוֶת פָּחַד, רַק פֶּן תִּסַגַּרְנָה עֵינָיו בְּטֶרֶם יִרְאֶה אֶת בִּתּוֹ נְתוּנָה לְפֶרְנַאנְדוֹ בֶּן אֲחוֹתוֹ אֲשֶׁר לוֹ הִיא יְעוּדָה. זִכְרוֹן הַדָּבָר הַזֶּה הִרְגִּיזָהוּ, כִּי חָלְיוֹ הָלַךְ הָלוֹךְ וְגָבוֹר. וְלֹא נוֹעָזָה מִרְיָם לְנַסּוֹת דָּבָר אֶל אָבִיהָ הַחוֹלֶה, פֶּן יְבֻלַּע לוֹ.
* * *
וְתוֹשְׁבֵי הָעֵמֶק עָשׂוּ לָהֶם בְּיֶרַח הָאֵיתָנִים מִדֵּי שָׁנָה בְּשָנָה סֻכַּת עֲנָפִים. בָּהּ חָגְגוּ חַגָּם לְזֵכֶר הַסֻּכּוֹת, אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ עַם יִשְׂרָאֵל בַּחֲנוֹתוֹ בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה, עֵת הָיוּ עַנְנֵי כְבוֹד ה' סְבִיבוֹתָיו סֻכָּתוֹ. כַּפּוֹת תְּמָרִים וְעַנְפֵי אֶרֶז, בְּרוֹש, שִׁקְמָה וְעַרְבֵי נַחַל יַחְדָּו הִתְלַכְּדוּ עָלוּ עַד קִירוֹת הַסִּפּוֹן, שֶׁשָּׁם שֹׂרְגוּ כִשְׂבָכָה, וּמִבַּעַד לָהּ נִשְׁקְפָה תְּכֵלֶת הָרָקִיע. בָּהּ נִתְלוּ צְרוֹרִים וְכוֹתָרוֹת כָּל פִּרְחֵי חֶמֶד מַרְהִיבֵי עַיִן וְנוֹתְנִים רֵיחַ כַּלְּבָנוֹן. עַל הַשֻּׁלְחָן הִתְנוֹסְסוּ עֲנָבִים, רִמּוֹנִים, תַּפּוּחֵי זָהָב, פְּרִי עֵץ הָדָר וְכָל פְּרִי מְגָדִים, אֲשֶר יִתֵּן הָעֵמֶק הַזֶּה לִבְרָכָה וּלְתִפְאֶרֶת, בֵּינֵיהֶם נֶעֱרְכוּ מַמְתַּקִים, מִגְדָּנוֹת וְכָל מַאֲפֶה תַּנּוּר, אֲשֶׁר הִשְׂכִּילָה מִרְיָם לַעֲשׂוֹתָם תַּאֲוָה לָעֵינַיִם וְחֶמְדָה לְלִבּוֹת הַבָּאִים אֶל הַמִּשְׁתֶּה, אֲשֶׁר עָשׂוּ בַּסֻּכָּה שִׁבְעַת יָמִים כַּמִּשְׁפָּט.
אֶל הַחַג הַזֶּה נִקְבְּצוּ רַבִּים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבָאוּ אֶל עֵמֶק הָאֲרָזִים לִשְׂמוֹחַ בּוֹ עִם עִמָּנוּאֵל הַזָּקֵן רֵעָם וּמְיֻדָּעָם. אֲבָל בַּפַּעַם הַזֹּאת עָרְבָה כָּל שִׂמְחָה, כִּי לֹא בָא אַף אֶחָד מֵהֶם, וְעִמָנוּאֵל הִתְאַמֵּץ לְהַסְתִּיר דַאֲגָתוֹ מִבִּתּוֹ, כִּי לֹא יָדַע מֶה הָיָה לָהֶם וַיֵּצַר לוֹ מְאֹד. גַּם עוֹד לֹא הֶחֱלִיף כֹּח מֵהִתְעַלְּפוּתוֹ, אַשֶׁר בָּאָה לוֹ לִפְנֵי אַרְבָּעָה יָמִים כְּתֹם יוֹם הַכִּפּוּרִים, אַך נִחֵם אֶת מִרְיָם בִּדְבַר שְׂפָתָיו, בְאָמְרוֹ: “אַך זֶה חֳלִי הַצוֹם וְאֶשָּׂאֶנוּ”. אֲבָל לִבּוֹ יָדַע, כִּי קָרְבָה אַחֲרִיתוֹ וְעֵינָיו כָּלוּ עַתָּה לִרְאוֹת אֶת בֶּן אָחִיו בָּא בְּצֵל קוֹרָתוֹ, כִּי אָז יַשְׁלִים חֶפְצוֹ וִיבֵיאֵהוּ בִּבְרִית אֶת מִרְיָם בִּתּוֹ. עַל כֵּן נִבְהֲלָה נַפְשׁוֹ מְאֹד בִּרְאוֹתוֹ, כִּי הַיּוֹם הוֹלֵךְ וְעוֹבֵר וּפֶרְנַאנְדוֹ עוֹד לֹא בָא.
עָבַר יוֹם הַשִּׁישִׁי וְעֶרֶב שַׁבָּת בָּא. הָאָב וּבִתּוֹ קָרְאוּ מוֹעֵד וַיֵּשְׁבוּ בְּסֻכָּתָם הַנֶּחְמָדָה, וּפְנֵי עִמָּנוּאֵל נָפְלוּ מְאֹד מִדְאָגָה וְעֹצֶב רוּחַ. וּמִרְיָם, אֲשֶׁר נִלְאָתָה נְשׂוֹא דּוּמִיַּת אָבִיהָ הַחוֹלֶה, נָפְלָה עַל צַוָּארָיו וַתִּשָּׁקֵהו, וַתְּחַל אֶת פָּנָיו לְהַגִּיד לוֹ תַּעֲלוּמוֹת לִבּוֹ, כְּדַרְכּוֹ מֵאָז מֵתָה עָלָיו אִמָּהּ וְעִמָּנוּאֵל לֹא יָכֹל עוֹד לְהָשִׁיב פָּנֶיהָ, וַיְּגַל אֶת אָזְנָהּ, כִּי אָמְנָם יַעַזְבֵהוּ כֹחוֹ מְעַט מְעַט, וְיוֹדֵע הוּא כִּי קָרֵב קִצּוֹ. וְלֹא מִפְּנֵי הַמָּוֶת יֵחַת לִבּוֹ, כִּי אִם פֶּן יַשִּׂיגֵהוּ בְּלֹא עִתּוֹ, בְּטֶרֶם יִמָּלֵא חֶפְצוֹ, לְחַבֵּק אֶת פֶרְנַאנְדוֹ בְּאַהֲבַת אָב, בְּתִתּוֹ לוֹ אֶת בִּתּוֹ, אֲשֶׁר אֵלֶיה כָּלְתָה נַפְשוֹ מֵאָז וּמִקֶּדֶם. וְלֵב מִרְיָם נִתַּר מִמְּקוֹמוֹ וּלְחָיֶיהָ וּשְׂפָתֶיה חָוְרוּ מְאֹד, וְעִמָּנוּאֵל נִבְהַל לְמַרְאֶה עֵינָיו, וַיְּחַבְּקֶנָּה וַיְּנַחֲמֶנָּה, וַיְּשַו לְנֶגְדָּהּ אֶת הַטּוֹב הָרַב הַצָּפוּן לָהּ מִיַד אוֹהֵב נַפְשָה, וְשִׂפְתֵי מִרְיָם עוֹד נֶאֱלָמוּ, כִּי פַלָּצוּת כִּסְּתָה אוֹתָה. וְעִמָּנוּאֵל הוֹסִיף לְנַחֲמָה וּלְנַשְּׁקָה, וַיְּדַבֵּר עַל לִבָּה וַיִּתְחַנֵּן לָהּ כִּי תָּאִיר פָּנֶיה אֵלָיו. אָז לֹא יָכְלָה עוֹד לְהִתְאַפֵּק, וַתִּצְנַח מִבֵּין זְרוֹעוֹתָיו וַתִּכְרַע וַתִּפֹּל לְרַגְלָיו, וַתַּסְתֵּר פָּנֶיהָ, וַתִּתְוַדֶּה בְּקֹצֶר רוּחַ וּבִּבְכִי תַמְרוּרִים: הֲיָכֹל תּוּכַל לְכָחֵש בְּבֶן דּוֹדָתָהּ? הַתִּתֵּן יָדָהּ לוֹ וְלִבָּהּ וְנַפְשָׁהּ וְכָל חוּשֶיהָ נְתוּנִים הֵם לְאִיש אַחֵר? וּמִי הוּא הָאִיש הַזֶּה?.. עוֹד לֹא כִּלְתָה מִרְיָם לְדַבֵּר, וְרִגְשֵי חֵמָה וָקֶצֶף, אַהֲבָה וְחֶמְלָה הִרְגִּיזוּ אֶת הָאָב הַזָּקֵן, עִוּוּ פָּנָיו וַיְּזַעְזְעוּהוּ.
כִּמְעַט נָשְׂאָה מִרְיָם עֵינֶיהָ אֵלָיו וֹתֶּחֱרַד וַתִּתְפַּלֵּץ וַתִּפֹּל עַל פָּנֶיהּ וַתִּדּוֹם. “הוֹי מִרְיָם, מִרְיָם! הֲכֹה תְדַבְּרִי אֵלַי, בַּת שִׁפְרָה הַתַּמָּה? הֲכֵן תַשְׁפִּילִי לָאָרֶץ כְּבוֹדִי, לָסוּר מֵאַחֲרֵי אֱלֹהַיִךְ, לַהְדֹף בֶּן עַמֵּך וְלֶאֱהֹב אִיש נָכְרִי! אֵלִי אֵלִי, לָמָה עָזַבְתָּנִי? מַדּוּעַ לֹא קִדְמַנִי יוֹם מוֹתִי וַיַּסְתֵּר עָמָל מֵעֵינָי?!” כֵּן קָרָא הַזָּקֵן הַנּוֹאָש, בְּהִתְאַמְּצוֹ לְהָרִים קוֹלוֹ וַיְּאָנַח בְּשִׁבְרוֹן מָתְנַיִם.
– "אָבִי מְקוֹר חַיָּי! – יִלְלָה הָעַלְמָה הָאֻמְלָלָה וַתְּחַבֵּק אֶת בִּרְכָּיו הַכּוֹשְׁלוֹת – שְׁפֹך חֲמָתְךָ עַל בִּתְּךָ הָאֻמְלָלָה, אַך מִקֶּרֶב לִבְּךָ אַל תַּרְחִיקֶנָּה. זְכֹר־נָא אֲשֶׁר נָשָׂאתִי וַאֲשֶׁר אֶסְבֹּל עוֹד… וְעִמָּנוּאֵל שָׁאַף לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו, אֲבָל קוֹל מִלָּיו נֶחְבָּאוּ מִסַעֲרַת רִגְשׁוֹתָיו, אֲשֶר הִתְגָעֲשׁוּ בְּקִרְבּוֹ, וּמִרְיָם קָפְצָה אֵלָיו וַתִּתְמְכֵהוּ בְּיָדֶיהָ, כִּי עֲזָבָהוּ כֹּחוֹ וַיִּצְנַח עַל כִּסְאוֹ וַיִּתְעַלָּף.
מִי יְמַלֵּל מְצוּקַת לִבָּהּ, בְּהִתְאַמְּצָהּ לְהָשִׁיב אֵלָיו רוּחוֹ וְלֹא יָכוֹלָה! הֵן רַבּוֹת פְּעָמִים רַאֲתָה, בְּהִתְעַטֵּף עָלָיו נַפְשׁוֹ, אֲבָל עַתָּה הֲלֹא מִיָדָהּ הָיְתָה לוֹ, וּמִי יוֹדֵעַ פֶּן הִתְעַלֵּף הַפַּעַם לִבְלִי הָקִיץ עוֹד? הֲלֹא הִיא הֵסַבָּה בְנֶפֶש אָבִיהָ… בִּרְגָעִים נוֹרָאִים כָּאֵלֶה, בְּהִתְעַטֵּף נֶפֶש אָבִיהָ עַל זְרוֹעוֹתֶיהָ, בִּהְיוֹת רוּחוֹ מְרַחֶפֶת בֵּין חַיִיּם וָמָוֶת, לֹא נִפְלֵאת הִיא, כִּי נָתְנָה אֶת לִבָּהּ לְיָאֵש עַל כָּל תִּקְוַת חַיֶּיהָ, אִם רַק יָשׁוּב אָבִיהָ לִרְאוֹת חַיִּים וּלְהָסִיר מִלִּבָּהּ גַּם זֵכֶר כָּל מַחְמַדֶּיהָ בֶּחָלֶד, אִם רַק יְדַבֵּר דָבָר. אַף נִדְמֶה לָהּ, כְּמוֹ הֵבִין–הֲגִיגָהּ כִּי מְעַט מְעַט שָב רוּחוֹ אֵלָיו וְעֵינָיו הַקָּמוֹת שָבוּ לִרְאוֹת אוֹר. פִּתְאֹם תָּפַשׂ אֶת בִּתּוֹ וַיִּמְשְׁכֵנָּה אֵלָיו, וְכָרֶגַע נִחַם וַיָּשָׁב וַיֶּהְדְפֶנָה, וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו וַיֵּבְךְ מִנַּהֲמַת לִבּוֹ.
וְלֵב מִרְיָם נָמֵס בְּקֵרְבָּהּ, וַיְּהִי לְמַיִם וַתֵּבְךְ בְּכִי תַמְרוּרִים וַתֹּאמֵר: “אָמְנָם אָבִי, הִרְבֵּיתִי לַחֲטוֹא בְּלִי דַּעַת – לוּ יָדַעְתִּי דֶּרֶךְ אַהֲבָה, כִּי עַתָּה הֱשִׁיבוֹתִי רַגְלִי מִדֶּחִי וְאָחוֹר נְסוּגוֹתִי; אַך הֱקִיצוֹתִי וְלֹא עֵת – וּבְכָל זֹאת הִנֵּה אֶתְכּוֹנֵנָה לְהָסִיר זִכְרָהּ מִלִּבִּי. וְעַתָּה פָקְדֵנִי נָא אָבִי כַאֲשֶׁר עִם לְבָבְךָ, כִּי פְּקֻדַּתְךָ תִּשְׁמֹר רוּחִי וּכְכָל אֲשֶׁר תְּצַוֶּה עָלַי אֶעֱשֶׂה”.
– וְאֶת פְּנֵי פֶרְנַאנְדוֹ לֹא תַּשִׁיב עוֹד, בִּתִּי?" – הֲיִרְצֵנִי, אוֹ הֲיִשָּׂא פָנָי, בְּדַעְתּוֹ תַּעְלֻמּוֹת לִבִּי? הֲאוּכַל הֱיוֹת לוֹ בְּבֹר לְבָבִי וְאֱמוּנָתִי, אִם אֶחֱשֶׁה וְלֹא אֲגַלֶּה לוֹ כָל אֲשֶׁר עִם לְבָבִי? וְאִם בֶּאֱמֶת יֶאֱהָבֵנִי, הֲזֶה הַגְּמוּל אֲשַׁלְּמָה לוֹ, כִּי כַזֵּב אֲכַזֵּב לוֹ בִּלְשׁוֹנִי?– שַׁאֲלָה מִרְיָם בִּרְתֵת.
“אַל נָא תְּגַלִּי לוֹ מְאוּמָה! – עָנָה עִמָּנוּאֵל בְּהִתְאַמְּצוֹ לְהַסְתִּיר רִגְשׁוֹתָיו, אֲשֶׁר הִתְעוֹרֵרוּ בְקִרְבּוֹ לְשֵׁמַע דְּבָרֵיהָ הָאַחֲרוֹנִים – אַל נָא יִוָּדַּע לוֹ מִדְּבָרֵינוּ מְאוּמָה, פֶּן יִשְׁמַע פֶרְנַאנְדוֹ וְיִתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ; כִּי אִם אַחֲרֵי הֱיוֹתֵךְ לוֹ לְאִשָּׁה וְזִכְרוֹן יָמִים עָבָרוּ יִמָּחֶה מְעַט מְעַט מְעַל לוּחַ לִבֵּךְ, אָז תְּגַלִּי לוֹ סוֹדֵךְ. יָדַעְתִּי, כִּי בִּרְבוֹת הַיָּמִים יֵהָפֵךְ לְבָבֵך, בִּתִּי, לְאַהֲבָה אוֹתוֹ, כְּאִלּוּ לֹא יָדַעַתְּ אִיש אַחֵר זוּלָתוֹ”
וּמִרְיָם הֶעֱמִיקָה לַחֲשֹׁב וַתֹּאמַר בִּשְׁפַל קוֹלָהּ: "אִם בִּתְלָאוֹת וּמַכְאוֹבִים יְכֻפַּר לְנֶפֶש חוֹטֵאת, יָדַעְתִּי, כִּי יִמְחֶה ה' פִּשְׁעִי וְחַטָאתִי לֹא יִזְכֹּר עוֹד; אֲבָל הַגִּידָה נָא, אָבִי: אִם כְּמִצְוַתְךָ אֶעֱשֶׁה, הֲלֹא אֶחְטָא לָאִיש הָאַחֵר, כִּי אֲשַׁנֶּה מוֹצָא שְׂפָתַי וְאוֹבִיש מַבָּטוֹ!
"וּמַה תִּקְוַת הָאִיש הָאַחֵר, כִּי יָשִׂיא לַשָּׁוְא נַפְשׁוֹ? הֲתוּכְלִי הֱיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה? אוֹ אוּלַי יֵש עִם לְבָבֵךְ לָלֶכֶת אַחֲרָיו עֵת תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי אָבִיךְ וְקוֹל תּוֹכַחְתּוֹ לֹא תִּשְׁמַעְנָה אָזְנַיִךְ עוֹד?
– חָלִילָה לִי! – עָנְתָה מִרְיָם בְּלֵב נָמוֹג. “וּמַה תְּהִי אֵפוֹא אַחֲרִיתְכֶם, אִם לֹא כִּלְיוֹן נֶפֶש וּנְדוּדִים? הֲלֹא תָּמִיד תִּשְׂאִי אֵלָיו נַפְשֵׁךְ וְלִבֵּךְ יַשִּׂיאֵךְ לַחֲטוֹא לֵאלֹהָיִךְ. גַּם כִּי תָּפִירִי חֹק, תִּשְׁכְּחִי בְרִית אֲבוֹתַיִךְ–הֲתַצְלִיחִי בָזֹאת? הֲתְאֻשְּׁרִי אָז בָאָרֶץ? – לֹא, בִּתִּי! נְקִיָּה אַתְּ מִשְּׁבוּעָתֵךְ. דְּבַר עַלְמָה תַּמָּה לֹא יָקוּם לְעוֹלָם, כִּי אָבִיהָ יָפִיר נִדְרָהּ. גַּם לֹא תֶּחֶטְאִי לָאִיש הַנֹּכְרִי, אִם לֹא תּוֹסִיפִי עוֹד תֵּת תִּקְוָה בְּלִבּוֹ. לָכֵן שִׁמְעִי, בִּתִּי, לְקוֹלִי: שִׁיתִי אֵלַי לִבֵּךְ וְכָל עֲוֹנוֹתַיִך לֹא יִזָּכְרוּ עוֹד. אֲהוּבָה תְּהִי לִי, מִרְיָם יְחִידָתִי, בַּת שִׁפְרָה אֵשֶת נְעוּרַי אֲשֶׁר אָהָבְתִּי!”
וּמִרְיָם עוֹדֶנָה מַחֲרִישָׁה, לֹא תָּשִׁיב לְאָבִיהָ דָּבָר, כִּי עוֹד יַךְ לִבָּהּ בְּקִרְבָּהּ. אָכֵן הִיא לֹא הֶעְלִימָה מִפֶּדְרוֹ, כִּי לֹא תּוּכַל הֱיוֹת לוֹ לְעוֹלָם, אֲבָל הֲלֹא גַּם נִשְׁבְּעָה לוֹ, כִּי אַהֲבָתָהּ לְאַחֵר לֹא תִּתֵּן. וּמַה יֹאמַר אוֹהֲבָה מִקֶּדֶם, בִּרְאוֹתוֹ אוֹתָהּ פִּתְאֹם לִימִין אִיש אַחֵר? אוֹ הֲיִהְיֶה לְבָבָה שָׁלֵם עִם בַּעֲלָהּ אַלּוּף נְעוּרֶיהָ וְרוּחָהּ וְנַפְשָׁהּ כְּבָר לְאַחֵר הִקְרִיבָה. בְּרֹב שַׂרְעַפֶּיהָ בְּקִרְבָּהּ נָבוֹכָה וַתֹּאמֶר לְבַקֵּש מֵאֵת אָבִיהָ לָתֵת לָהּ אֲרוּכָה, עַד אֲשֶׁר יָנוּחַ לָהּ מְעַט. אֲבָל בְּעוֹד עִמָּנוּאֵל יוֹשֵׁב וּמְחַכֶּה לְמַעֲנֵה פִּיהּ, וְהִנֵּה נִפְתְּחוּ הָעֲנָפִים בִּמְבוֹא הַסֻּכָּה וְעַל הַמִּפְתָן נִרְאָה אִיש רָם קוֹמָה, לָבוּש בִּגְדֵי מִלְחָמָה! וּמִרְיָם קָפְצָה מִמְקוֹמָהּ וַתֶּחֱרַד וַתֵּאָנֵק דֹם, וְהָאוֹרֵחַ חָשַׁב, כִּי נִבְהֲלָה מִרְיָם מִשִּׂמְחַת פִּתְאֹם וַיַּשְׁלֵך מֵעָלָיו אֶת אֶדֶר־הַיְקָר וְאֶת כּוֹבָעוֹ בַּעַל־הַנּוֹצָה וַיִּקְרָא: “הֲתִפְחַד בַּת גִּילִי מִפָּנָי? אוֹ לֹא תַּכִּירֵנִי עוֹד מִרְיָם מַשְּׂאַת נַפְשִׁי?” וְעִמָּנוּאֵל שָׁכַח כְּרֶגַע אֶת כָּל אֲשֶׁר עָבַר עָלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוְארֵי הָאוֹרֵחַ וַיְחַבְּקֵהוּ בִזְרוֹעוֹתָיו הָרָפוֹת. “הֶאָח, בְּנִי! בְּנִי!” קָרָא בַעֲלִיצוּת נֶפֶש וּמְעַפְעַפָּיו נָזְלוּ דִּמְעוֹת גִּיל.
* * *
* * *
ה.
וּפֶרְנַאנְדוֹ אֵחַר לָשֶׁבֶת בְּעֵמֶק־הָאֲרָזִים כָּל תִּשְׁעַת יְמֵי הֶחָג. זֶה כְּבָר כָּלְתָה נַפְשׁוֹ לְשַׁחֵר פְּנֵי מִרְיָם בְּאַהֲבָה וּלְבַקֵּש יָדָה, אֲבָל כָּל יְמֵי הַמִּלְחָמָה כָּלוּ עֵינָיו וְלֹא מָצָא עֵת לוֹ לַעֲשׂוֹת לְבֵיתוֹ. וְכַאֲשֶׁר בָּאוּ יְמֵי הַשָּׁלוֹם, אָז הֵחִיש הַגִּבּוֹר הַצָּעִיר צְעָדָיו לָקַחַת רָצוֹן מֵאֵת מִרְיָם מַשְׂאַת נַפְשׁוֹ וְלָחֹג חַג חֲתֻנָּתָם בָעֵמֶק הַזֶּה, כְּדַת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל, טֶרֶם יִשָׂאֶנָּה לוֹ לְעֵינֵי הַנּוֹצְרִים עַל פִּי דַּרְכָּם.
וּמַה שֻׁנְתָּה חָזוּת הַכֹּל, בְּשׁוּבוֹ שָׁמָּה עָתָּה ! מִרְיָם לֹא שָׂמְחָה עוֹד כְּמִקֶדֶם לִקְרַאת רֵעַ שַעֲשוּעֶיהָ מִימֵי יַלְדוּתָהּ, כִּי נִפְעָמָה וְלֹא דִּבֵּרָה, וּפָנֶיהָ זָעֲפוּ תָמִיד וְכִמְעַט הִתְחַמְּקָה מִמֶּנּוּ לְבִלְתִּי יִפְגְשֵׁנָה לְבַדָּה. וְעִמָּנוּאֵל לֹא אָחַז עוֹד בְּיָדוֹ לְהִתְהַלֵּךְ אִתּוֹ בִּנְאוֹת שְׁלוֹמוֹ כְּדַרְכּוֹ מֵאָז – כִּי נֶהְפַּךְ לְאִיש שֵׂיבָה, לְבֶן פָּנִים, אֲשֶׁר יָחוֹג וְיָנוּעַ אֶל יַרְכְּתֵי בוֹר. גַּם שִׂמְחַת גִּילוֹ לֹא יָכֹל עוֹד נְשׂוֹא, כִּי הִתְחַלְחַל מְאֹד, וְכִמְעַט יָצְאָה נַפְשׁוֹ, בִּרְאוֹתוֹ אוֹתוֹ פִתְאֹם.
וּפֶרְנַאנְדוֹ לֹא אֵחַר לְהַבִּיע חֵפֶץ לְבָבוֹ, וַעֲלִיצוּת הַזָּקֵן גָּבְרָה לְשֵמַע דִּבְרֵי בֶן אֲחוֹתוֹ. – הִנֵה מְאָז יְעַדְתִּיהָ לְךָ, יַקִּירִי! – עָנָה בְרֶגֶש לֵבָב – בְּדַעְתִּי, כִּי תִיקַר נֶפֶש בִּתִּי בְּעֵינֶיךָ וְעַל כַּפַּיִם תִּישָׂאֵנָּה. הָה, בְּנִי! הֵן רַבּוֹת חֲלִיפוֹת בַּתֵּבֵל… וְאַתָּה אַל נָא תְשַנֶּה טַעַמְךָ וְאַל תֶחְדַּל לְאַהֲבָהּ!
לַדְּבָרִים הָאֵלָה הִשְׁתָּאָה פֶרְנַאנְדוֹ מְאֹד, אַך נִזְהַר בְּרוּחוֹ לִבְלְתִּי הַרְגִּיזֵהוּ, וַיּוֹשֶׁט יָדוֹ לוֹ לְאוֹת שְׁבוּעָה, כִּי יַשְׁלִים חֶפְצוֹ.
וּמִרְיָם בָּאָה לְתֻמָּה אֶל חֶדֶר מוֹשָׁבָם, וּבִרְאוֹתָהּ אוֹתָם, חָפְצָה מְאֹד לָשׁוּב אָחוֹר, וַיַּעַצְרֵנָּה עִמָּנוּאֵל וַיְּבַשְּׂרֶנָּה, כִּי הִנֵּה שָׁמַע ה' אֶל קוֹל תְּפִלָּתוֹ וְתוֹחַלְתּוֹ לֹא נִכְזְבָה. וַיָּקָם וַיְּחַבְּרֵם יַד לְיָד וַיְּבָרְכֵם מִקִּירוֹת לִבּוֹ בְּמֹעַל יָדָיו וַיֵּצֵא מִן הַחֶדֶר בְּפִיק בִּרְכָּיִם.
כְּפֶסֶל אִלֵּם עָמְדָה מִרְיָם אֶל מוּל פְּנֵי אֲרוּשָׂהּ, אֲשֶׁר נִשְׁאַר אִתָּהּ לְבָדָד. וְפֶרְנַאנְדוֹ חִנֵן קוֹלוֹ וַיְּבַקְשֶׁנָּה לְהַשְׁמִיעֵהוּ נִדְבוֹת פִּיהָ, כִּי דִּבְרֵי אָבִיהָ לָהּ לְרָצוֹן. אַך הִיא שָׁמָה יָד לְפֶה וַתָּסֵב פָּנֶיהָ וַתֵּבְךְ וַתַּגֵּד לוֹ, כִּי אֵינֶנָּה שֹוָה בְּאַהֲבָתוֹ וְחַסְדּוֹ מָרוֹם מִנֶּגְדָּה. וּפֶרְנַאנְדוֹ דִּמָּה כִּי רַק מֵעַנְוַת לֵבָב בּוֹכִיָה הִיא וּבְתֻמָּתָה תֵּבוֹש לְהַבִּיעַ חֶפְצָהּ. וַיְּחַבְּקֶנָּה וַיְּנַשְׁקֶנָּה בְּאַהֲבָה וָגִיל, וּבְעֲלִיצוּת נַפְשׁוֹ סִפֵּר לָהּ אֶת כְּבוֹד עָשְׁרוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר גִּדְלוּהוּ הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה, בְּהַטּוֹתָם לוֹ חֶסֶד עוֹלָם.
בְּמֶשֶׁךְ שְׁנֵי הַיְּרָחִים, אֲשֶׁר יָעַד פֶרְנַאנְדוֹ לְיוֹם שׁוּבוֹ, יָגְעָה מִרְיָם בְמַפַּח נַפְשָהּ לָשֵׂאת אֶת אֲשֶׁר נָטַל עָלֶיהָ, וְאֶל אֱלוֹהָ הִתְחַנְנָה לְאַמֵּץ לְבָבָהּ, כִּי תּוּכַל לִשְׁמֹר אֱמוּנָתָהּ לְאַלּוּף נְעוּרֶיהָ. שָׂבְעָה נְדוּדִים וּמַכְאוֹבִים וְעַל כָּל אֵלֶּה חֶרְפָּה שָׁבְרָה לִבָּהּ לִהְיוֹת בְּעֵינֵי פֶּדְרוֹ כִּמְפִירָה בְרִית. כֵּן פָּנוּ יְמֵי כְלוּלוֹתֵיהָ בִּדְאָגָה וְנַפְשָׁהּ נָקְטָה בְּחַיֶּיהָ.
וְעִמָּנוּאֵל לֹא זָכַר עוֹד לְמִרְיָם אֶת דְּבָרֶיהָ וְהִתְוַדּוּתָהּ לְפָנָיו בְּטֶרֶם יָבוֹא פֶרְנַאנְדוֹ לְאָרְשָׂה לוֹ, כִּי אִם הִגְדִּיל אַהֲבָתוֹ אֵלֶיהָ עַל הָאֹשֶׁר אֲשֶׁר הִנְחִילַתְהוּ וְלֹא מָרְתָה אֶת פִּיו. גַּם מַחֲלָתוֹ עֲזָבַתְהוּ וּכְמוֹ שָׁב לִימֵי עֲלוּמָיו. וַיִּשְׁקֹד לְהַרְבּוֹת תְּכוּנַת בֵּיתוֹ לִקְרַאת הַמּוֹעֵד הַבָּא וּלְפָאֲרֵהוּ בְכָל שְׂכִיוֹת הַחֶמְדָה אֲשֶׁר הוֹצִיא מֵאוֹצְרוֹתָיו, וַיִּסַּע עִם רְאוּבֵן עַבְדּוֹ הַזָּקֵן לִקְנוֹת כָּל הַדָּרוּש עוֹד לְחֶפְצוֹ וַיָּבֵא אִתּוֹ עֲדִי עֲדָיִים, סְגֻלּוֹת וִיקָרוֹת לְבִתּוֹ חֶמְדַּת לְבָבוֹ, כִּי אָמַר: לְדוֹן פֶרְנַאנְדוֹ מוֹרַאלִיס נָאוָה כַּלָּה כְּלוּלָה בְּהֲדָרָה, אֲשֶׁר מִנָגְהָהּ יֶחְוְרוּ כּוֹכְבֵי רָקִיעַ וְהָאָרֶץ תָּאִיר מִכְּבוֹדָהּ.
יוֹם הַחֲתֻנָּה קָרֵב לָבֹא וּפֶרְנַאנְדוֹ הִקְדִּים בּוֹאוֹ, אַף חָשַׁב לְשַׂמֵּחַ לְבַב מִרְיָם, בְּהָבִיאוֹ לָהּ רַעְיָה יְדִידַת נֶפֶש, אֲשֶׁר תְּנַהֲלֶנָּה אֶל חֻפָּתָה, הִיא הַגְּבִירָה דוֹנָה עֵמִילְיָה דִי קַאסְטְרוֹ– וְהוּא לֹא יָדַע, כִּי בָזֶה הִרְעִיש הִרְגִּיז לְבָבָהּ לֹא מְעַט, כִּי עָלוּ לְנֶגְדָּהּ זִכְרוֹנוֹתֶיהָ, אֲשֶׁר חָפְצָה לְהַשְׁכִּיחָם. וּבִנְפֹל מִרְיָם עַל צַוְארֵי עֵמִילְיָה בִּנְהִי וּבְכִי תַּמְרוּרִים, דִּמָּה, כִּי רַק מֵהֲמוֹן רִגְשׁוֹתֶיהָ תִּשְׁתַּפֵּך נַפְשָה אֶל חֵיק רְעוּתָהּ הַנֶּאֱמָנָה.– אֲבָל עִמָּנוּאֵל לֹא שָׂם לִבּוֹ בַּפַּעַם הַזֹּאת אֶל בּוֹא פֶרְנַאנְדוֹ וְתוּגַת מִרְיָם – כִּי עֵינָיו הִבִּיטוּ אֶל אִיש זָר, אֲשֶׁר הִתְעָרֵב בְּתוֹך עֲדַת קְרוֹבָיו וִידִידָיו, הַבָּאִים לָשׂוּשׂ אִתּוֹ מָשׂוֹשׂ עַל רֹאש שִׂמְחָתוֹ. הָאִיש הַזֶּה הַלָּבוּש מְעִיל כֹּמֶר הֵסִיר פִּי־רֹאשׁוֹ הַמְכַסֶּה עַל פָּנָיו, וְעַפְעַפָּיו בָּחֲנוּ אֶת מִרְיָם, אֲשֶׁר הֵסַבָּה פָנֶיהָ– כִּי הִתְאַדְּמָה מִבֹּשֶׁת, בְּהַבִּיט הָאִיש הַזָּר אֵלֶיהָ בְּלִי חָשָׂךְ. “אַל נָא תָּסִירִי, בִּתִּי, פָּנַיךְ מִמֶּנִּי!” – קָרָא הָאִיש הַזָּר. וְעִמָּנוּאֵל הִתְחַלְחֵל לְקוֹלוֹ, כִּי עָלָה עַל לִבּוֹ זִכְרוֹן שְׁנוֹת קֶדֶם וַיְּהִי כְּחוֹלֵם בְּהָקִיץ. "אָכֵן זָר אֲנִי לָךְ, לֹא כֵן אַתְּ לִי, תַּמָּתִי! כִּי מַרְאֶה פָנַיךְ יַזְכִּירֵנִי אֶת אִמֵּךְ הַיְקָרָה, כְּמוֹ לְנֹכַח פָּנַי הִתְיַצָּבָה. וְאַתָּה עִמָּנוּאֵל, הַאֻמְנָם שָׁכַחְתָּ אֶת יוּלִיאַן וְלֹא תַּכִּיר מַרְאֵהוּ עוֹד?
עוֹד מִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנוֹ וְעִמָּנוּאֵל מִהֵר אֵלָיו וַיְּחַבְּקֵהוּ וַיֵּבְךְ עַל צַוָּארָיו. חָמֵש וְעֶשְׂרִים שָׁנָה הִנֵּה עָבְרוּ מֵאֵת הִפַּרְדָּם וְעַד עַתָּה. שַׂעֲרוֹת שְׁנֵיהֶם כַּשֶּׁלֶג הִלְבִּינוּ, כִּי שֵׂיבָה זָרְקָה בָם, וְאַהֲבָתָם עוֹד נִשְׁאָרָה בְּעֶצֶם תֻּמָּהּ.
וְלֵב עִמָּנוּאֵל פָּג בְּקִרְבּוֹ וְעֶשְׁתוֹנוֹתָיו אָבְדוּ מִשִׂמְחַת פִּתְאֹם. וּמִרְיָם שָׂמָה כָּל מַעְיָנֶיהָ בּוֹ, וּמְיִרְאָתָה לְנֶפֶש אָבִיהָ, שָׁכְחָה כִּמְעַט אֶת זִכְרוֹן הַיּוֹם הַנּוֹרָא הַהוֹלֵךְ וְקָרֵב.
וְיוֹם הַחֲתֻנָּה בָּא. עַלִּיזֵי אֱמוּנָה וִידִידוּת נֶאֶסְפוּ כָּל הַקְּרוּאִים אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם אֶל הַמִּקְדָּש הַמְּעַט הַהוּא, אֲשֶׁר הִתְפַּלֵּא פֶדְרוֹ לְמַרְאֵהוּ הַחִיצוֹן. הַמִּקְדָש הַזֶּה נִפְלָא גַּם בְּמַרְאֵהוּ הַפְּנִימִי: קִירוֹתָיו וְקוֹרוֹתָיו אֲרָזִים חֲלוּקֵי מַעֲצָד. בַּתָּוֶך בָּמָה גְּבוֹהָה מְכֻסָּה מִטְפַּחַת מֶשִׁי וְרִקְמָה, וּסְבִיבוֹתֶיהָ מַעֲקֶה מֵעֲצֵי בְרוֹשִׁים וְעָלָיו מִקְלַעַת פְּקָעִים וּפְטוּרֵי צִיצִים מְצֻפִּים זָהָב. בְּקִיר הַמִּזְרָח אֲרוֹן עֵץ גָּבוֹהָ עָגֹל לְמַעְלָה כְּמַרְאֶה קֶשֶׁת וְעָלָיו שְׁנֵי לוּחוֹת אָבֶן, וְעָלֵיהֶם חֲרוּתִים עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. לִשְׁנֵי עֲבָרָיו מִתְנוֹסְסִים שְׁנֵי עַמּוּדִים, הַתּוֹמְכִים אֶת כִּפַּת הָאָרוֹן וְלוּחוֹתָיו, וְהָעַמּוּדִים וְדִבְרֵי הַלּוּחוֹת מְצֻפִּים זָהָב, וּבְתוֹךְ הַבַּית עַל פְּתִיל מֶשִׁי תְּלוּיָה מְנוֹרַת כֶּסֶף טָהוֹר, אֲשֶׁר אוֹרָהּ לֹא יִכְבֶּה תָּמִיד.
כִּקְרַב הָעֵדָה אֶל הַשְּׁלַבִּים, אֲשֶר לְרַגְלֵי הָאָרוֹן, נִפְתְּחוּ שְׁתֵי דַּלְתוֹתָיו פִּתְאֹם, וּמִבַּעַד לוֹ נִרְאוּ שִׁבְעָה גְּלִילֵי כֶסֶף לוּטִים בִּמְגִלּוֹת סְפָרִים וְעֲלֵיהֶם תַּכְרִיך מֶשִׁי וְרִקְמָה וְכוֹתְרוֹת זָהָב וָכֶסֶף מְלֵאִים פַּעֲמוֹנִים וְרִמּוֹנִים מַעֲשֵׂי יְדֵי אָמָן.
וְיוּלִיאַן מוֹרַאלִיס נִכְבַּד מֵאֵת עִמָּנוּאֵל לְבָרֵךְ אֶת בִּרְכַּת הַנְּשׂוּאִים. וַיַּעַל עַל שְׁלַבֵּי הָאָרוֹן, וַיַּעֲמֹד בֵּין שְׁתֵי דַּלְתּוֹתָיו וּלְפָנָיו הִתְיַצְּבוּ הֶחָתָן וְהַכַּלָּה עַל אֶבֶן־שַׁיִש לְבָנָה, וְעֲלֵיהֶם חוֹפְפָה חֻפָּה יְקָרָה, מְשֻׁבֶּצֶת זָהָב וְּנְשׂוּאָה עַל אַרְבָּעָה מוֹטוֹת כֶּסֶף. שְׂעָרוֹת מִרְיָם הַשְּׁחוֹרוֹת כֻּסּוּ בִצְנִיף תִּפְאָרָה, כְּטַעַם יוֹשְׁבֵי אֶרֶץ הַקֶּדֶם, וְרַק שְׁתֵי קְוֻצּוֹת עֲבֻתּוֹת וַאֲרֻכּוֹת הִשְׁלִיכוּ צֵל עַל לִבְנַת מִצְחָהּ וּלְחָיֶיהָ, וַתְּנוּעֶינָה כְּגַלִּים עַל לִבָּהּ, אֲשֶׁר כַּיָּם נִגְרָש, וְהִיא עֲטוּיָה תִּלְבֹּשֶׁת לְבָנָה כַּשֶּׁלֶג, רַק אֲפֻדָּתָהּ זָהָב וַאֲבָנִים יְקָרוֹת, וּפָנֶיה כֻסּוּ בְצָעִיף כָּל עֵת עָמְדָה תַּחַת חֻפָּתָהּ, עַד אֲשֶׁר כִּלָּה יוּלִיאַן לְבָרֵךְ וַיִּתֵּן לָהּ לִשְׁתוֹת מִכּוֹס בִּרְכָתוֹ.
גַּם עִמָּנוּאֵל גַּם פֶרְנַאנְדוֹ, בִּהְיוֹתָם תְּפוּשִׂים בְּמַחְשְׁבוֹתֵיהֶם, לֹא רָאוּ אֶת רִגְשַׁת הָעֵדָה הַנִּבְהָלָה מִמַרְאֶה פְנֵי מִרְיָם, עֵת הוּסַר הַצָּעִיף הַלּוֹט עָלֶיהָ – כִּי לְחָיֵיהָ וּשְׂפָתֶיהָ כַּסִּיד חָוָרו, גַּם אוֹר עֵינֶיהָ דָּעַךְ, וְעַל פָּנֶיהָ שָׁכְנָה דּוּמִיַּת עֶצֶב וְתוּגָהּ חֲרִישִׁית, וַתְּהִי כְּפֶסֶל אֶבֶן, אֲשֶׁר הִשְׂכִּיל הַיּוֹצֵר לַעֲשׂוֹתוֹ בְּתִפְאֶרֶת אָדָם וְכָל רוּחַ אֵין בְּקִרְבּוֹ. – וְהֶחָתָן שָׂם אֶת הַטַּבַּעַת עַל אֶצְבָּעָהּ וַיְּקַדְּשֶנָה לוֹ, וּבְרֹב כּחֹ הִשְׁלִיךְ הַכּוֹס מִיָּדוֹ וַיְּנַפְּצֶנָּה לִרְסִיסִים כַּחֹק. וּבְכֵן תַּם הַמַּחֲזֶה וּמִרְיָם הֵקִיצָה לְקוֹל אָבִיהָ, אֲשֶׁר בֵּרַך אוֹתָה בְּרֶגֶש לֵבָב וַיְּחַבְּקֶנָּה בְּיָדַיִם רוֹעֲדוֹת וַיִּקְרָא: “הֶאָח, בִּתִּי תַּמָּתִי וִיחִידָתִי, אוֹר עֵינֵי וְחַיֵי רוּחִי, הִנֵּה זֶה הַיּוֹם שֶׁקִּוִּיתִיו מָצָאתִי, רָאִיתִי!”
אַחֲרֵי כֵן שָבוּ כֻלָּם הַבַּיְתָה, וַיֵּשְׁבוּ אֶל הַשֻׁלְחָן הַמָּלֵא דֶּשֶן וְהֶעָדוּי פְּרָחִים וּפְרִי בְּרָכָה מִתְנוֹסְסִים בְּסַלֵּי כָסֶף. אַך הֵם לֹא שָׂמוּ לִבָּם אֶל מַאֲכָלֵי הַתַּאֲוָה וְהַיַּיִן הַנִּבְחָר, – כִּי כָל אֵלֶה הֲלֹא יִמְצְאוּ תָּמִיד נְכוֹנִים לִפְנֵיהֶם בְּאַרְמְנוֹת קְרִיוֹתֵיהֶם וּבְהֵיכְלֵי תַּעֲנוּגֵיהֶם. וּפֹה כָל חֶפְצָם אַך לַעֲשׂוֹת פָעֳלָם בַּקֹּדֶש, לְהַגְדִּיל כְּבוֹד אֱמוּנָתָם הָעַתִּיקָה, לְקַשֵּׁר לִבּוֹתֵיהֶם וּלְחַזֵּק מוֹסְרוֹת אַהֲבָתָם אִיש לְרֵעֵהוּ, בְּהִוָעֲדָם יַחַד בְּמִסְתְּרֵי הָעֵמֶק הַזֶּה.
שָׁעוֹת מִסְפָּר יָשְׁבוּ הַקְּרוּאִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתוּ וַיָּשִׂיחוּ יַחְדָיו עַד אֲשֶׁר נָטוּ צִלְלֵי עָרֶב, וּמְנוֹרוֹת זָהָב וָכֶסֶף הֵאִירוּ אֶת הַבַּיִת וַתְּפִיצֶינָה רֵיחַ נִיחוֹח, רֵיחַ מוֹר וּלְבוֹנָה וְכָל אַבְקַת רוֹכֵל. וְיוּלִיאַן קָם מִמְקוֹמוֹ וַיְּבָרֵך בִּרְכַּת שֶׁבַע. וּכְכַלּוֹתוֹ לְבָרֵך קָמוּ עָמְדוּ הַקְּרוּאִים, וְהַגְּבִירָה עֵמִילְיָּה אָחֲזָה בְּיַד מִרְיָם, אֲשֶׁר יָשְׁבָה דּוּמָם וְעֵינֶיהָ שַׁחוּ אַרְצָה, וַתְּעִירֶנָּה לָבֹא אַחֲרֶיהָ הֶחָדְרָה. וּמִרְיָם נָשְׂאָה עֵינֶיהָ אֶל אָבִיהָ וּפִתְאֹם הִתְפַּלְּצָה מִמַרְאֶה עֵינֶיהָ וַתְּעוֹרֵר זַעֲקַת שָׁבֶר– כִּי הוֹד פָנָיו נֶהְפַּךְ לְמַרְאֶה הַתְּכֵלֶת, עֵינָיו קָמוּ, קָפְאוּ בְּחוֹרֵיהֶן כְּעֵין הַבְּדֹלַח, וְגֵווֹ הַקַּר כָּאֶבֶן הֵחֵל לְהִתְנוֹעֵע וּלְהִתְנוֹדֵד וְכִמְעַט נָפַל אַרְצָה, לוּלֵא חָרַד אֵלָיו עַבְדּוֹ הַזָּקֵן לְתָמְכוֹ בְיָדָיו.
וְעִמָּנוּאֵל הוּבָא אֶל חַדְרוֹ וְכָל קְרוֹבָיו וּמְיֻדָּעָיו נִלְאוּ בְּרֹב עֲצוֹתֵיהֶם לְהַעֲלוֹת לוֹ אֲרוּכָה. גַּם עֲמַל יוּלִיאַן, הַיּוֹדֵעַ לְהֵיטִיב גֵּהָה נִשְׁאַר מָעַל וְלֹא יָכֹל לְהָשִׁיב אֵלָיו רוּחוֹ. וּמִרְיָם הַנְּמוֹגָה כָּרְעָה עַל בִּרְכֶיהָ לִפְנֵי אָבִיהָ הַגֹּוֵע, וְעֵינֶיהָ הַשְּׁחוֹרוֹת נְשׂוּאוֹת אֵלָיו וְלָשָׁוְא תִּכְלֶינָה לִרְאוֹת בּוֹֹ רֶגֶש חַיִּים. בְּלֵב נוֹאָש לַחֲצָה מִרְיָם בְּיָדֶיהָ אֶת יָדָיו הַקָּרוֹת, כְּמוֹ אִוְתָה לְעָרוֹת אֵלָיו אֶת נַפְשָה וְאֶת חַיֶּיהָ. מֵחֶרְדַּת מָוֶת קָצְרָה רוּחָהּ וְלֹא יָכְלָה לְהוֹצִיא אַף אֲנָחָה אַחַת מִלִּבָּהּ הַלָּחוּץ. אַךְ פִּתְאֹם הֵחֵלוּ לְחָיָיו לְהִתְאַדֵּם, גַּם פָּקַח עֵינָיו רֶגַע וּכְהֶרֶף עַיִן שָׁב וַיַּעַצְמֵן, וְעֵין אָדָם לֹא חַזְתָּה זֹאת, זוּלָתִי מִרְיָם, אֲשֶׁר הִתְעוֹרְרָה לַמַּרְאֶה הַזֶּה וַתִּצְעַק מִכְּאֵב לֵב וַתִּקְרָא: הָה, אָבִי אוֹרִי וְיִשְׁעִי, חוּסָה נָא עָלַי, הַגִּידָה לְבִתְּךָ הָאֻמְלָלָה, כִּי סָלוֹחַ תִּסְלַח לָהּ וּבָרֵךְ תְּבָרְכֶנָּה!
"הַסְלִיחָה תְּבַקֵּשִׁי? – נִשְׁמַע כְּאוֹב מֵאֶרֶץ קוֹל הָאָב הַגֹּוֵע, אֲשֶׁר לְקוֹל בִּתּוֹ מַחְמַל נַפְשׁוֹ הִתְרוֹמֵם רֶגַע מִשַׁעֲרֵי מָוֶת – וּמַה חַטָאתֵךְ עַתָּה… אֵשֶת פֶרְנַאנְדוֹ? הוֹי, בִּתִּי הַנְּעִימָה… מִי יַרְאֵנִי אוֹר פָּנַיִךְ!.. אַך חֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי… לַיְלָה לִי מֵרְאוֹת… וִּמִרְיָם נָפְלָה עַל פְּנֵי אָבִיהָ וַתִּשָׁקֵּהוּ בִּשְׂפָתַיִם דּוֹלְקִים, וְהוּא נָשָׂא אֶת יָדוֹ וַיַּעֲבִירֶנָּה לְאִטּוֹ עַל חֶלְקַת פָּנֶיהָ וַיְּמֻשֶׁנָּה, כְּמוֹ אָבָה לַעֲזֹר בָּזֶה לְעֵינָיו הַכֵּהוֹת, כִּי תָּשֹׁבְנָה לְהַכִּיר אֶת מַשְׂאַת נַפְשׁוֹ. אָז קָרָא לְפֶרְנַאנְדוֹ לָגֶשֶׁת אֵלָיו, וַיִּלְחַש אֵלָיו דְּבָרִים: רַק שְׂפָתָיו נָעוּ וְקוֹלוֹ לֹא נִשְׁמָע.
“יְהִי נָא לִבְּךָ, אָבִי, בָּטוּחַ בִּי!– קָרָא פֶרְנַאנְדוֹ בְרֶגֶש– הֵן אָהַבְתִּי אֶת בִּתְךָ בְּעוֹדֶנִּי נָעַר, וּכְגָדְלִי כֵן גָדְלָה אַהֲבָתִי, כִּי לָהּ כָּלָה שְׁאֵרִי וּלְבָבִי–וְעַתָּה הַאַקְשִׁיחַ לְבָבִי מֵאַהֲבָתָהּ, בִּהְיוֹת עֵינֶיהָ נְשׂוּאוֹת רַק אֵלַי–כִּי מִי לָהּ מִבִּלְעָדָי. הַאֲמִינָה לִי אָבִי! כָּל עוֹד נַפְשִׁי בִי לֹא תְּאֻנֶּה אֵלֶיהָ רָעָה, עַל כַּפַּיִם אֶשָׂאֶנָּה, חוֹמָה אֶהְיֶה לָהּ כָּל יְמֵי חַיַּי וְלֹא תֵּדַע עֶצֶב עִמִּי!”
וְאוֹר נָגַהּ עַל פְּנֵי הַזָּקֵן הַגֹּוֵע. "בְּנִי! – לָחַש בְּקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה – בָּרוּךְ תִהְיֶה לַה‘… גַּם אַתְּ נֶפֶש נַעֲנָה… הֱיִי בְרוּכָה לָעַד… יוּלִיאַן אָחִי… קָבְרֵנִי נָא בִּקְבוּרַת רַעֲיָתִי שִׁפְרָה… הָהּ… לֹא לְזֹאת בָּאתָ… אַךְ לוּ כֵן יֶהִי… בָּנַי, רֵעַי וּמְיֻדָּעַי… בָּרְכוּ אֶת ה’… זָמְרוּ לֶאֱמוּנָה… וְתִשְׁמַעְנָה אָזְנָי… עוֹד הַפַּעַם… מִדַבְּרוֹת קֹדֶש… אִמְרוֹת אָבוֹת… "– תַּאֲוָת לִבּוֹ נִתְנָה לוֹ, וְקוֹל הָעֵדָה עָלָה הַשָׁמַיְמָה בְּשִׁיר מִתְּהִלּוֹת דָּוִד, בְּרֶגֶש קֹדֶש. אֲבָל קוֹל הָעַלְמָה הַמְּנַצַּחַת בִּנְגִּינוֹתֶיהָ תָמִיד, קוֹל מִרְיָם, לֹא נִשְׁמַע בְּתוֹכָם עַתָּה.– וּכְכַלּוֹתָם אֶת הַשִׁיר וְהַתְּפִלָּה לְנִשְׁמַת הַגֹּוֵעַ, הִתְחַזֵּק עִמָּנוּאֵל פִּתְאֹם, וַיֵּשֶב תַּחְתָּיו, וַיִּשָּׂא אֶת כַּפָּיו וַיִּקְרָא בְקוֹל דִּבְרֵי אֱלוֹהִים חַיִּים, הַיְּסוֹד הַמּוּסָד לֶאֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד!”–אָז נָפַל אֲחוֹרַנִּית וַיִּפַּח נַפְשוֹ.
דּוּמִיַּת מָוֶת שָׂרְרָה מִסָּבִיב. רְגָעִים אֵין מִסְפָּר עָבְרוּ וּמִרְיָם לֹא קָמָה וְלֹא זָעָה מִמְּקוֹמָהּ. בְּאַהֲבָה וְחֶמְלָה נִסָּה פֶרְנַאנְדוֹ לְהוֹצִיאָהּ מִן הַמָּקוֹם הַנּוֹרָא הַזֶּה; אֲבָל מִרְיָם הֵעִיפָה בוֹ עֵינֶיהָ כִּמְשֻׂגָּעָה וַתַּרְחִיקֵהוּ מִפָּנֶיהָ בְּחָזְקָה, וַתָּשָׁב וַתִּתְנַפֵּל בְּאֵין אֹמֶר וּדְבָרִים עַל גְּוִיַּת אָבִיהָ הַקָּרָה וְהַקְּפוּאָה.
* * *
* * *
ו.
שָׁנָה וָחֵצִי עָבְרוּ לְמִן הָעֵת אֲשֶׁר נֶאֱסַף עִמָּנוּאֵל אֶל עַמָּיו וַיִּקָּבֵר בִּשְׂדֵה הַקְּבוּרָה אֲשֶׁר לְעֵמֶק־הָאֲרָזִים, וּלְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר עָזְבָה מִרְיָם אֶת שֶׁקֶט מְקוֹם מוֹלַדְתָּהּ לָגוּר בִּשְאוֹן עִיר רַבָּתִי עִם, הִיא הָעִיר שֵׂיגוֹבִיָּה הַגְּדוֹלָה בְּעָרֵי קַשְטִיִלָיה. שָׁם יָשְׁבָה בְהֵיכַל חֶמֶד, הֵיכַל פֶרְנַאנְדוֹ אִישָׁהּ נָצִיב הָאָרֶץ הַזֹּאת, וַתְּהִי לִגְבִירָה, שָׂרָתִי בַמְדִינוֹת וַעֲדִינָה בִּקְהַל שָׂרִים וַאֲצִילֵי עָם, אֲשֶׁר שִׁחֲרוּ פָנֶיהָ בְכָבוֹד. וּבֵיתָהּ הָיָה מָלֵא תָּמִיד מִידִידֵי בַעֲלָהּ וְרֵעָיו הַמְּבַקְּרִים אוֹתוֹ בְּהֵיכָלוֹ, אוֹ מֵהַבָּאִים לְחַלּוֹת פָּנֶיהָ וּלְבַקֵּש עֶזְרָתָהּ – בַּאֲשֶׁר שָׂרִים רַבִּים סָרוּ לְמִשְׁמַעְתָּהּ. אַךְ כָּל כְּבוֹדָהּ הָיָה בְּהֵיכָלָה פְּנִימָה–כִּי מֵעוֹדָהּ לֹא יָצְאָה בִקְהַל עָם לְהִתְעַלֵּס עִם אִישָׁהּ בְּחוּג מְיֻדָּעָיו הָרַבִּים, אֲשֶׁר הִתְחָרוּ יַחְדָיו לְכַבְּדֶהוּ כְּעֶרְכּוֹ, בִּהְיוֹת שְׁמוֹ יָקָר מְאֹד בְּעֵינֵי הַמֶּלֶך וְהָעָם. רַק פַּעַם אַחַת הוֹפִיעָה עִם בַּעֲלָהּ בְּרֹאש הוֹמִיּוֹת, בְחָגְגָם חַג חֲתֻנָּתָם, לְפִי חֻקֵּי הַנּוֹצְרִים, בְּכָל יְקַר עָשְׁרָם וִּמִשְׁמַרְתָּם הַנִּכְבָּדָה. וּמֵאָז וָהָלְאָה לֹא הוֹסִיפָה עוֹד לָבוֹא בֵּית חָבֶר, וַתִּבְחַר לָשֶׁבֶת בּוֹדְדָה, לְהַחֲלִיף כֹּח וּלְהִתְחַזֵּק מְעַט מִצָּרוֹת לְבָבָהּ. אָכֵן כָּלְתָה נֶפֶש פֶרְנַאנְדוֹ לְהֵרָאוֹת בְּתוֹך קָהָל וְעֵדָה בְּחֶבְרַת רַעְיָתוֹ הָעֲדִינָה, אֲבָל נַפְשָׁהּ בָּחֲלָה בָּזֹאת, וְאַהֲבָתוֹ לֹא נְתָנַתְהוּ לַעֲשׂוֹת דָּבָר וְלֹא רוּחָהּ, עַל כֵּן נוֹאָש גַּם מֵחֶפְצוֹ זֶה וְתַאֲוַת לִבּוֹ לְהַצִּיגָהּ בְּיָפְיָהּ וְהֲדָרָהּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה.
לֹא לַשָּׁוְא הִתְפַּלְּלָה מִרְיָם–תְּפִלָּתָהּ נִשְׁמְעָה, וּמֵאֵת ה' הָיְתָה, כִּי נִקְרָא דוֹן פֶּדְרוֹ לְמִשְׁמֶרֶת כָּבוֹד בְּסִיצִילְיָה, וַתְּהִי לָהּ תִּקְוָה, כִּי לֹא מַהֵר יָשׁוּב יִרְאֶנָּה עוֹד. וּבְכָל זֹאת לֹא יָדְעָה שָׁלֵו וּמְנוּחָה לֹא מָצְאָה,–כִּי נָקוֹטָה בְּפָנֶיהָ עַל הַסְתִּירָהּ סוֹדָהּ מֵאִישָׁהּ אַלּוּף נְעוּרֶיהָ, הַיּוֹשֵׁב לָבֶטַח עִמָּהּ, אֲשֶׁר בְּאַהֲבָתוֹ וְצִדְקָתוֹ לֹא יָדַע כִּי דְּבַר סֵתֶר עִמָּהּ.
בְּתוֹךְ אֲצִילֵי אֶרֶץ סְפָרַד הַמְּבַקְּרִים בְּהֵיכַל דוֹן פֶרְנַאנְדוֹ מוּרַאלִיס הָיָה שַׂר אֶחָד וּשְׁמוֹ דּוֹן לוּאִיז גְּרַצִּיָה, אִיש חַיִּל רַב פְּעָלִים בְּעִסְקֵי הָאֱמוּנָה וְהַמְּדִינָה, בִּשְׂדֵה מִלְחָמָה וּבְשֶׁבֶת תַּחְכְּמוֹנִי9–וּבְכָל זֹאת נִסְתְּרָה דַּרְכּוֹ מִכָּל רוֹאָיו וְלֹא יָדְעוּ מִי וּמָה הוּא. הוּא הֵאִיר פָּנִים לְכָל מוֹדָעָיו וַיְּדַבֵּר אִתָּם יְדִידוּת–וּבְכָל זֹאת נִפְעֲמָה רוּחָם בְּקִרְבָתוֹ מֵאֵימָה מְסֻתֶּרֶת וַיִּירְאו מִגֶּשֶת אֵלָיו. פָּנָיו עוֹד מָלְאוּ הוֹד עֲלוּמִים – וּבְכָל זֹאת נִדְמָה, כְּמוֹ הִסְכִּין זֶה כְּבַר לְהִנָּזֵר מִכָּל תַּעֲנוּגֵי חֶלֶד, כִּי חִסֵּר נַפְשׁוֹ מִטּוֹבָה וַיֶּרֶב לָצוּם וּלְהִתְעַנּוֹת בַּיּוֹם וְלִשְׁפֹּךְ נַפְשׁוֹ בַלֵּילוֹת בִּבְכִי, תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים. גַּם הִרְבֶּה עֲשׂוֹת צֶדֶק וְּנְדָבוֹת גְּדוֹלוֹת הֵרִים לְמִקְדְשֵׁי אֱלֹהֵיהֶם וְכָמְרֵיהֶם, אֲשֶׁר כִּבְּדוּהוּ מְאֹד. וּבְכָל זֹאת לֹא הֵפִיק רָצוֹן מִבְּנֵי אָדָם, גַּם מְהַלְלָיו וּמְכַבְּדָיו לֹא אֲהֵבוּהוּ, כִּי רָחַק לִבָּם מִמֶּנּוּ, וַיִּבַּהֲלוּ מִפָּנָיו מִבְּלִי דַעַת לָמָּה זֶה וְעַל מַה זֶּה.
רַק פֶרְנַאנְדוֹ הָיָּשָׁר, בְתֻמֶּתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ עִם בְּנֵי־אָדָם הֶאֱמִין גַּם בּוֹ, וַיֵּט לוֹ חַסְדּוֹ וַיִּתֵּן לוֹ מַהַלְכִים בְּבֵיתוֹ בֵּין כָּל הַשָּׂרִים רוֹאֵי פָנָיו, וְלֹא יָדַע כִּי אָדָם חָנֵף הוּא, אֲשֶׂר תַחַת אַהֲבָתוֹ יִשְׂטְמֵהוּ, כִּי צָרָה עֵינוֹ בְּאָשְׁרוֹ, כְּבוֹד בֵּיתוֹ וְחִנּוֹ הָרַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶך וְהַשָׂרִים וְהֲמוֹן הָעָם. וְהוּא מָלֵא תַחְבּוּלוֹת מִרְמָה וְהַוּוֹת וַיְּהִי רֹאש לְחֶבֶר כֹּהֲנִים אֲשֶׁר בֶּאֱמוּנְתָם הִתְקַדָּשוּ.
* * *
וּפֶרְנַאנְדוֹ מוֹרַאלִיס הָיָה נָקִי לְבֵיתוֹ שָנָה תְמִימָה וַיִּתְעַנֵּג עַל רֹב שָׁלוֹם בְּחֶבְרַת מִרְיָם רַעֲיָתוֹ, מִלְבַד אֲשֶׁר נָסַע לִפְעָמִים לִימֵי מִסְפָּר וַלַדוּלִידָה אוֹ לִיאוֹנָה, תַּחֲנוֹת אִיזַבֶּלָה הַמַּלְכָּה, גְּבִרְתּוֹ וְאֵשֶׁת חַסְדוֹ. פִּתְאֹם בָּאָה אֵלָיו הַפְּקֻדָּה לְהִלָּווֹת אֶל הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה עַל דַּרְכָּם אֲרָגוֹנְיָה – וַיְּהִי לוֹ הַדָּבָר לְמוֹרַת רוּחַ, בְּדַעְתּוֹ, כִּי יִמָּשְׁכוּ יְמֵי מַסָּעוֹ עָתָּה. וּמִרְיָם הִתְעַצְּבָה אֶל לִבָּהּ – כִּי הִסְכִּינָה לָשֶׁבֶת לָבֶטַח בְּצֵל אִישָהּ אוֹהֲבָה כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ, וְזֶה מְעַט הֵחֵלָּה לְהִתְחַזֵּק וְלִמְצֹא מַרְגוֹעַ–וְהִנֵּה נִשְׁאֲרָה בוֹדְדָה וְגַלְמוּדָה.
מִרְיָם סָגְרָה בַעֲדָהּ, מִבְּלִי תֵּת לְאִיש מִדְרַךְ רֶגֶל עַל סַף הֵיכָלָהּ – וּמַה נִבְהֲלָה נַפְשָהּ, בִּראוֹתָהּ פִּתְאֹם אִיש זָר הוֹלֵךְ וְקָרֵב אֵלֶיהָ, לַמְרוֹת פְּקֻדָּתָהּ לִמְשָׁרְתֵי בֵיתָהּ! הָאִיש הַזֶּה הָיָה דּוֹן לוּאִיז גְרַצִּיָּה. הָאִשָּׁה הַנִּבְהָלָה קָצְפָה קֶצֶף, אַך דּוֹן לוּאִיז הֶחֱלִיק לְשׁוֹנוֹ, הִמְתִּיק שְׂפָתָיו, אַף חִנֵּן קוֹלוֹ וַיְּדַבֵּר דְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ לְמוֹרַת רוּחַ לְמִרְיָם, עַד כִּי חָוְרוּ פָנֶיהָ וּשְׁפָתֶיהָ נֶאֱלָמוּ. וְהִיא הִתְעוֹרְרָה וַתִּשְׁפֹך עָלָיו אַפָּהּ וַתְּמַלֵּא פָנָיו קָלוֹן וַתְּגָרְשֵׁהו. אַך הוּא שָׁב אָחוֹר וַיִּתְהַלֵּל, כִּי לוֹ יֵש מֶמְשָלָה אֲיֻמָּה וְנִסְתָּרָה הַסָּרָה לְמִשְׁמַעְתּוֹ, עַד כִּי אָחֲזָה רְעָדָה אֶת מִרְיָם.
* * *
ז.
וַיְּהִי הַיּוֹם וּמִרְיָם יָשְׁבָה בְּבֵית תַּעֲנוּגֶיהָ לְיַד בַּעֲלָה אֲשֶׁר שָׁב מִדַּרְכּוֹ, וְאָזְנֶיהָ הִקְשִׁיבוּ לַאֲמָרָיו עַל דִּבְרַת פֶרְדִינַאנְד וְאִיזַבֶּלָה וּמַחְשְׁבוֹתֵיהֶם לְיָמִים יָצָרוּ: “הִנֵּה הַמֶּלֶךְ מוֹסִיף אֹמֶץ, כָּל אַבִּירֵי הָאָרֶץ בִּשְׁמוֹ יִדְגֹּלוּ וּמִסְפַּר חֵיל צְבָאוֹ הוֹלֵךְ וָרָב, עַתָּה תִּמְצָא יָדוֹ לְנָעֵר מֵאַרְצוֹ כָּל מוֹשְׁלֵי רֶשַׁע וְלָשׂוּם רֶסֶן עַל שָׂרֵי הָאָרֶץ וְחוֹרֶיהָ לְנַהֲלָם עַל פִּי דַּרְכּוֹ, הֲלֹא עַל זֶה יִשְׂמַח כָּל לֵב, כִּי תִּכָּרֵת מֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן, וְהָעָם יִשְׂמַח וְיָרוֹן. אֲבָל לֹא לָךְ, יַלְדַת שַׁעֲשוּעִים, לָשִׂים לֵב לְעֲמַל לְאֻמִּים. אַחֶרֶת אַגִּיד לָךְ: הִנֵּה הַמַּלְכָּה הִתְאַנְּפָה בִי, כִּי לֹא לָקַחְתִּי אוֹתָךְ אִתִּי לְהַצִּיגֵך לְפָנֶיהָ – כִּי מְאֹד הִלְלָתֶךְ דוֹנָה עֵמִילְיָה דִי קַאסְטְרוֹ וְהֵרִימָה תִּפְאַרְתֵּך וּתְהִלָּתֵך עַד לַשְּׁחָקִים וַתְּעוֹרֵר בְּלֵב הַמַּלְכָּה אֶת הַחֵפֶץ לִרְאוֹתֵךְ עַין בְּעָין. עַל כֵּן רָעֲמוּ פָנֶיהָ, בִּרְאוֹתָהּ אוֹתִי בָא לְבַדִי. וְאָנֹכִי הִצְטַדַּקְתִּי בַּחֲלוֹתֶיך. אָמַרְתִּי לָהּ, כִּי חוֹלָה אַתְּ וְאֵיךְ אַעֲנֶה בַדֶּרֶךְ כֹּחֵךְ? וְגַּם בָּזֹאת לֹא רָפְתָה רוּחָהּ מֵעָלֶיהָ וַתֹאמֶר, כִּי הָיָה לִי לְנַטְּלֵך עַל זְרוֹעוֹתַי וּלְהָבִיאֵךְ אֲרָגוֹנְיָה.”
– אוֹ לְהִשָּׁאֵר אִתִּי פֹּה! – נִבְהֲלָה מִרְיָם לַעֲנוֹת–הָהּ, פֶרְנַאנְדוֹ שׁוֹמְרֵי וְצִלִּי, אַל לְךְ לָעֲזֹב אִשְׁתְּךָ לְבָדָד! כִּי כַמִּדְבָּר נֶחְשָׁב לִי הַבַּיִת הַזֶּה בִּלְעָדֶיךָ.
– אַל נָא תִּשְׁכְּחִי, כִּי רַעֲיַת אִיש־מִלְחָמָה אַתְּ! – הוֹכִיחָה מוֹרַאלִיס בְּלָשׁוֹן רַכָּה–וְעָלַיִךְ לְהַסְכִּין הֱיוֹת בּוֹדְדָה עֵת תִּקְרָאֵנִי אַרְצִי לָצֵאת לְיֵשַׁע עַמָּהּ וּמַלְכָּהּ, אַף לֹא עֲזוּבָה לְנַפְשֵךְ תִהְיִי – כִּי הַמַּלְכָּה בְּיָפְיָהּ תֶחֱזֶינָה עֵינַיךְ טֶרֶם אֶעֱזְבֵךְ, וְהִיא תִמְשֵׁכֵךְ חֶסֶד, תָּגֵן עָלַיִךְ בְּאַהֲבָתָהּ וּתְשַלֵּם נִחוּמִים לָךְ, עֵת אֵצֵא לִקְרַאת נֶשֶׁק לְחָרֵף נַפְשִׁי עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה". נֶשֶׁק וְחֵרֶף נָפֶש! קָרְאָה מִרְיָם בַּחֲרָדָה – וְאָנֹכִי דִּמִיתִי כִי הָיְתָה הָרְוָחָה וּבְאֶרֶץ שָׁלוֹם אֲנַחְנוּ בּוֹטְחִים.
“אָכֵן בָּאוּ יְמֵי הַשָׁלוֹם; אֲבָל הֲנֵדַע שָׁלֵו כָּל עוֹד בְּמִבְחָר אַרְצֵנוּ זָרִים יִמְשׁלוּ? אֶל גְרַנַּדָה יִשָּׂא מַלְכֵּנוּ נַפְשׁוֹ, לְגָרֵש אֶת הָעַרְבִיאִים מִתּוֹכָהּ וּלְהַבְקִיעָהּ אֵלָיו, אָז תְּהִי אֶרֶץ סְפָרַד כֻּלָּהּ לְמַמְלָכָה אֶחַת, חוֹסָה בְּצֵל מֶלֶךְ אֶחָד, אֲשֶׁר יְשִׂימֶנָּה לִגְאוֹן עוֹלָם וּמִפָּנֶיהָ גוֹיִם יֶחֱרָדוּ. וּמִי בַּסְפָרָדִים יִשְׁמַע זֹאת וְלִבּוֹ לֹא יַעֲלֹץ לָתֵת עֹז לְמַלְכּוֹ וּלְתָמְכֵהוּ בְּגְבוּרוֹת יְמִינוֹ? הַאַף אֵין זֹאת, מִרְיָם? גַּם אַתְּ הֲלֹא תִּסְלְחִי לְאַלּוּף נְעוּרַיִךְ, בְּעָזְבוֹ שַעֲשוּעָיו אִתַּךְ וּמְנוּחָתוֹ לָרוּץ לְמִלְחֶמֶת אַרְצוֹ וּמַלְכּוֹ?”
– גַאֲוָתְךָ, אַלּוּפִי, תַּרְבַּנִי וּבִכְבוֹדְךָ אֶתְיַמָּר –וּבְכָל זֹאת יֵצֶר לִי מְאֹד לְהִשָׁאֵר פֹה לְבַדִּי עֲזוּבָה וְגַלְמוּדָה.
“אַל נָא תִּפְחֲדִי, יָפָתִי, כִּי לֹא מַהֵר אֶעֱזְבֵךְ–נִחֵם אוֹתָה פֶרְנַאנְדוֹ וַיְּחַבְּקֶנָּה בְּאַהֲבָה – עוֹד יָמִים רַבִּים יַחְלְפוּ טֶרֶם נוֹצִיא מַחֲשַׁבְתֵּנוּ לְפָעֳלָה. עוֹד תָּסוּר אֵלֵינוּ הַמַּלְכָּה בְּבוֹאָה לְבַקֵּר אֶת הָעִיר הַזֹּאת, אָז תִּלְמְדִי דַעַת אוֹתָהּ, וְכָמוֹנִי תִּתְנִי לָהּ גַּם אַתְּ כָּבוֹד וִיקָר כִּי אֵשֶׁת חֶסֶד הִיא.” –הֲלֹא שָׁמַעְתִּי, רַבִּים אוֹמְרִים, כִּי קָשֶׁה לְבָבָה וְאֵין נִסְתָּר מֵחֲמָתָהּ! "אָכֵן תַּקְשֶׁה לְבָבָהּ אֶל קְשֵׁי עֹרֶף הַמִּתְפָּרְצִים מִפָּנֶיהָ; לָהֶם תִּטֹּר עֹז אַפָּהּ וְעֶבְרָתָהּ. אַךְ לָךְ, אַיֶּלֶת אֲהָבִים, מַה תַּעֲשֶׂה, כִּי תִּפְחֲדִי מִמֶּנָה? הֲלֹא הִיא בוֹחֶנֶת לִבּוֹת וּכְלָיוֹת וְעַל פְּנֵי אָדָם תָּבִין דַּרְכּוֹ, וּמַה תֶחֱזֶה בָּךְ, יָפָתִי? לֵב טָהוֹר וְנֶפֶש יְקָרָה–עַל כֵּן תִּמְשְׁכֵך חָסֶד. עוֹד זָכוֹר אֶזְכְּרָה, בְּשׂוּמָהּ עַיִן חוֹדֶרֶת אֶל הָעֶלֶם הַנֶּחְמָד דוֹן פֶּדְרוֹ דִּי שִׂיבִילִיָה אוֹהֵב הַמֶּלֶךְ וְנוֹשֵׂא חִנּוֹ, בִּרְאוֹתָהּ אוֹתוֹ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה,–אַךְ רֶגַע רָאַתְהוּ עֵינָהּ וַתְּעִידֵהוּ, כִּי אַמִּיץ לִבּוֹ בַּגִּבּוֹרִים, אַף יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בוֹ וּמֵאָז תּוֹקִיר שְׁמוֹ וְרָצוֹן תַּעַטְרֶנּוּ. וְהַקּוֹל יָצָא, כִּי קָרוּא הוּא עַתָּה אֵלֵינו, לְמַעַן תְּהִי גַּם יָדוֹ הַחֲזָקָה לְעֵזֶר לָנוּ בַּמִּלְחָמָה הַקְּרוֹבָה.
וּמִרְיָם נִבְהָלָה מְאֹד וַתְּבַקֵּש לְהַסְתִּיר פָּנֶיהָ הַחִוְרִים אֲשֶׁר הֶאְדִּימוּ כַתּוֹלָע לשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶה. אַךְ פִּתְאֹם נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת, וְעֶבֶד בָּא לְהַגִּיד, כִּי שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ בָּאִים הֵנָּה. וּמוֹרַאלִיס מִהֵר לָצֵאת, וּבְשׁוּבוֹ הֵבִיא אִתּוֹ מִכְתָּב חָתוּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ, וַיָּשֶׂם עֵינָיו וְלִבּוֹ אֶל הַכָּתוּב בְּתוֹכוֹ, עַד כִּי שָׁכַח גַּם אֶת מִרְיָם הַיּוֹשֶׁבֶת עַל מְקוֹמָהּ וּבְלִבָּהּ תִּתֵּן תּוֹדָה לָאֵל, כִּי תּוּכַל לְהַבְלִיג עַל חֶרְדָּתָהּ לִתְשׁוּבַת פֶּדְרוּ וּלְהַסְתִּיר מְבוּכָתָהּ מֵעֵינֵי בַעֲלָהּ.
"כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי כֵן הוּא – הִבִּיעַ מוֹרַאלִיס אֹמֶר – הִנֵּה הַמַּלְכָּה תּוֹפִיעַ הֵנָּה לָשֶׁבֶת פֹּה יְרָחִים אֲחָדִים, וְעָלַי תְּצַוֶּה לְהוֹשִׁיב אֶת הָאַרְמוֹן עַל מִשְׁפָּטוֹ. וְעַתָּה שִׁמְעִי נָא אֶת אֲשֶׁר תְּדַבֵּר גְּבִרְתֵּנוּ רַבַּת הֶחָסֶד!
"עַתָּה לֹא תַּסְתִּיר עוֹד מֵעֵינֵינוּ אֶת אֶבֶן הַחֵן, אֲשֶׁר תָּפִיץ אוֹר יְקָרוֹת בִּמְעוֹן בֵּיתְךָ. נִרְאֶנָּה הַפַּעַם וְנָבִין עֶרְכָּהּ–אָז נֵדַע, אִם הִשְׂכִּיל יְדִידֵנוּ לָשִׁית נוֹסָפוֹת עַל כְּבוֹד גְּבוּרָתוֹ גַּם טוּב־טַעֲמוֹ בְּתִפְאֶרֶת נָשִׁים.
– הַאֻמְנָם תְּבִיאֵנִי בְּהֵיכַל מֶלֶךְ, לְהַצִּיגֵנִי לִפְנֵי מוֹשְׁלֵי הָאָרֶץ? – שָׁאֲלָה מִרְיָם בִּמְבוּכָה. "כֵּן אֶעֱשֶׂה לְהַרְבּוֹת כְּבוֹדִי כִּדְבַר הַמַּלְכָּה, וְעַנְוָתֵךְ תַּרְבֵּנִי וּמִשְׁנֵה כָבוֹד תַּנְחִילֵנִי. אֲבָל מַה זֹאת? קָרָא בְּשׂוּמוֹ עֵינָיו בְּגִלָּיוֹן אַחֵר אֲשֶׁר בְּיָדוֹ – הִנֵּה מוֹדִיעֵנִי דּוֹן גוֹנְזַאלוֹ דִי לוֹרָה, כִּי הִצְלִיחַ דּוֹן פֶּדְרוֹ לְהַכְנִיעַ שְאוֹן עָרִיצִים, אֲשֶׁר פָּרְעוּ פְרָעוֹת בְּסִיצִילְיָה. וְעַתָּה כְּשׁוּב הַמְּנוּחָה לְקַדְמָתָהּ, הִנֵּהוּ קָרוּא הֵנָּה מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ, לְהִלָווֹת עִמָּנוּ וְלָצֵאת יַחְדָּיו בַּמִּלְחָמָה עַל בְּנֵי עֲרָב – וּבְכֵן קְרוֹבָה הַמִּלְחָמָה לָבוֹא, וִימֵי שֶׁבֶת מַלְכֵּנוּ אִתָּנוּ לֹא יִמָשֵׁכוּ. הָבָה! אֲמַהֵר אָחִישָׁה לְהַרְבּוֹת הַתְּכוּנָה וּלְקַדֵּם פְּנֵיהֶם בִּכְבוֹד מְלָכִים–כַּאֲשֶׁר יָאָתָה.
* * *
וּמִרְיָם נִשְׁאֲרָה שׁוֹמְמָה בְּחַדְרָה, וַתִּפֹּל בְּלִי כֹּח עַל כִּסְאָהּ. הִנֵּה פֶּדְרוֹ הוֹלֵךְ לָשׁוּב, וּמִי יוֹדֵעַ אִם לֹא יְבִיאֵהוּ הַמֶּלֶךְ אִתּוֹ הֵנָּה. זֹאת זָכְרָה וְזַלְעָפָה אֲחַזַתָּהּ, וַתִּכְרַע וַתֶּעְתַּר אֶל ה', כִּי יִשְׁלַח עֶזְרָתוֹ מִקֹּדֶש וְלֹא יַעַזְבֶנָּה לְעֵת צָר… וּפֶרְנַאנְדוֹ הִרְבָּה הַתְּכוּנָה לְקַדֵּם אֶת פְּנֵי מוֹשְׁלֵי הָאָרֶץ בְּכָבוֹד וְהוֹד מְלָכִים. וַיְּהִי הַמְּעַט לוֹ לְהוֹשִׁיב אַרְמוֹנָם עַל מִשְׁפָּטוֹ, כִּי גַּם הִרְבָּה כְבוֹד בֵּיתוֹ וַיְּגַדֵּל תִּפְאַרְתּוֹ, לָקַחַת רָצוֹן מִיַּד הַמּוֹשְׁלִים, בְּבוֹאָם אֶל הַמִּשְׁתֶּה, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְּבֵיתוֹ לִכְבוֹדָם.
עָבְרוּ יְמֵי מִסְפָּר וּמְבַשֵּׂר בָּא לְהַגִּיד, כִּי קְרוֹבִים הֵם לָבוֹא וּפֶרְנַאנְדוֹ מִהֵר לָצֵאת בְּרֹאש הַחַיִל וְהַשָׂרִים, לְקַדֵּם פְּנֵיהֶם וּלְהָבִיאָם הָעִירָה. וּמִרְיָם הִתְכַּסְּתָה בַצָעִיף וַתִּתְעַלָּף וַתֵּתַצַּב עַל יַד הַחַלּוֹן לִרְאוֹת בִּכְבוֹד הַבָּאִים.
וְהָעִיר הוֹמִיָּה וּמְלֵאָה תְּשׁוּאוֹת מֵהֲמוֹן אָדָם. עַל רֹאש כָּל חוֹמָה וּמִגְדָל הִתְנוֹסְסוּ דִּגְלֵי תִּפְאָרָה וְעַל יְצִיעֵיהֶם הוּצְעוּ יְרִיעוֹת יְקָרוֹת בְּצִבְעֵי רִקְמָתָיִם; שָׁם עָמְדוּ נָשִׁים עֲנוּגוֹת וְשָׂרוֹת עֲדִינוֹת לְבוּשׁוֹת מֶשִׁי וַעֲדוּיוֹת עֶדִי. וּמִרְיָם הַחֲרֵדָה שָׁכְחָה דַּאֲגָתָהּ כִּמְעַט מִפְּנֵי צַהֲלַת הָעִיר כֻּלָהּ. וְעֵינֶיהָ הִבִּיטוּ אֶל הֶהָמוֹן הָרַב הָעוֹבֵר בַּסָּך וּכְהֲמוֹת יַמִּים יֵהֱמֶה, יִרְעַש וְיַרְעִים בְּקוֹלוֹ. וְהִנֵּה קוֹל הֲמוּלָה נִשְׁמַע, קוֹל מַחֲנֶה צְבָא חַיִל, צְעִירִים וְכַבִּירֵי יָמִים, נְעָרִים חַכְלִילֵי לְחָיַיִּם וּזְקֵנִים אַנְשֵׁי שֵׂיבָה עָבְרוּ, אֵלֶּה בָרֶגֶל וְאֵלֶּה בַּסּוּסִים, אֵלֶּה בְנֶשֶק בַּרְזֶל מְמֹרָט וּמְעַוֵּר עֵינַיִם, וְאֵלֶּה לְבוּשֵׁי מִכְלוֹל עֲדוּיֵי כֶסֶף וְזָהָב. סוּסִים אַבִּירים מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה הִתְפָּרְצוּ מִפְּנֵי רוֹכְבֵיהֶם, כְּמוֹ מָאֲסוּ בְמַנְגִּינוֹת בְּנֵי הַחַיִל הַהוֹלְכִים לְאַט. רִבְבוֹת חֲנִיתוֹת, כִּידוֹנִים, שְׁלָטִים, מַגִּנִּים, שִׁרְיוֹנִים וַחֲרָבוֹת שְׁלוּפוֹת לְאוֹר הַשֶׁמֶש כַּבְּרָקִים רוֹצֵצוּ, דִּגְלֵי מִלְחָמָה כַּנְשָׁרִים רִחֵפוּ, וְנוֹצוֹת תִּפְאָרָה נָעוּ מֵעָל כּוֹבְעֵי נְחֹשֶׁת מָרוּק, רָעֲשׁוּ כָאַרְבֶּה וְנִדְמוּ כַהֲמוֹן בַּעֲלֵי כָנָף מְעוֹפְפִים עַל רָאשֵי הַפָּרָשִׁים רוֹכְבֵי הַסּוּסִים, וְקוֹל הֶהָמוֹן הוֹלֵךְ וְחָזָק, קוֹל שִׁיר, קוֹל מַחֲנֶה, קוֹל חֲצוֹצְרוֹת, רַעַש תֻּפִּים וְצִלְצְלֵי פַעֲמוֹנִים מִכָּל מִגְדְּלֵי הָעִיר, כָּל אֵלֶּה הָמוּ, רָעֲשׁוּ, הִתְבּוֹלְלוּ יָחַד. מֵהֶם חָרְשָׁה כָּל אֹזֶן וַתֶּחֱרַד הָאָרֶץ לְקוֹלָם.
הַסְּעָרָה קָמָה לִדְמָמָה וַהֲמוֹן הָרוֹאִים הִטּוּ רֹאש לָעֵבֶר הָאֶחָד, שֶׁשָּׁם הוֹפִיעוּ הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה בְּתוֹך צְבָא הַחַיִל הַשׁוֹמֵר לְרֹאשָׁם – הֵם הֵמָה מִבְחַר גִּבּוֹרֵי סְפָרָד, וְרֹאשֵי אֲצִילֶיהָ. פֶרְדִינַאנְד רָכַב עַל סוּס עֲרָב שָׁחוֹר כָּעוֹרֵב, וְאִיזַבֶּלָּה רָכְבָה לִימִינוֹ עַל סוּס אַבִּיר לָבָן כַּשֶּׁלֶג, יַחְדָיו הֵאִירוּ פְנֵיהֶם לְעַמָּם וְהֶהָמוֹן הֵרִיעַ לִקְרָאתָם: הֵידָד, הֵידָד!!
וּמִרְיָם רָאֲתָה אֶת הַמַּלְכָּה וַיָּפָג לִבָּהּ, וְתִקְוָתָהּ אִמְּצַתָּהּ, כִּי זֶה הַמַּלְאָך, אֲשֶׁר שָׁלַח ה' לְחַבֵּש לְעַצְבוֹתֶיהָ וְּלְרַפֵּא לְבָבָהּ הֶהָרוּס. וְהִנֵּה בַעֲלָהּ עוֹבֵר עַל פָּנֶיהָ וְהוּא מְדַבֵּר עִם מַלְכּוֹ אוֹהֲבוֹ וְאִיש חַסְדּוֹ. פָּנָיו צָהֲלוּ וּלְחָיָיו הֶאְדִימוּ מֵרִגְשַׁת עֹנֶג, וּבִרְאוֹתוֹ אֶת רַעֲיָתוֹ נִשְׁקֶפֶת בְּעַד הַחַלּוֹן, הִשְׁתַּחֲוָה אֵלֶיהָ בִּשְׂחוֹק חֵן, וְעֵינָיו הֵפִיקוּ יְדִידוּת וָנֹעַם. שְאוֹן הַמַּסָּה עָבַר, וּמִרְיָם תָּרָה אֶת כָּל הֶהָמוֹן וּפְנֵי פֶּדְרוֹ לֹא רָאָתָה–אָז חָיְתָה רוּחָהּ, וַתָּשָׁב אֶל חַדְרָהּ וַתּוֹדֶה לֵאלֹהֵי יִשְׁעֶהּ עַל חַסְדּוֹ זֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה אוֹתָהּ הַפַּעַם.
* * *
ח.
וְדוֹן לוּאִיז גְּרַצְיָה נִלְוָה גַּם הוּא עַל עֲדַת הַשָׂרִים, אֲשֶׁר יָצְאוּ אַחֲרֵי דוֹן פֶרְנַאנְדוֹ מוֹרַאלִיס לְקַדֵּם אֶת פְּנֵי הַמּוֹשְׁלִים. וּמוֹרַאלִיס הָאוֹהֵב עֲשׂוֹת חֶסֶד עִם כָּל הַיָּשָׁר־הוֹלֵךְ הִצִּיגָהוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה, וְהֵם כִּבְּדוּהוּ וַיָּאִירוּ אֵלָיו פָּנִים; אַך בְּסֵתֶר לְבָבָם לֹא הֵפִיק מֵהֶם רָצוֹן וְנַפְשָׁם לֹא יָדְעָה שֹׁרֶש דָּבָר נִמְצָא בָזֶה. כְּבוֹאָם הָעִירָה בֵרְכָם דוֹן לוּאִיז וַיִּשָׂא אֵלֵיהֶם מִדְבְּרוֹתָיו, וּבְכָל זֹאת רָחַק לִבָּם מִמֶּנּוּ וְלֹא חָפְצוּ קִרְבָתוֹ.
וְלֵיל הַמִּשְׁתֶּה בָּא, וּמִרְיָם עָמְדָה לִימִין בַּעֲלָהּ מִתְנוֹסֶסֶת כְּאֶבֶן נֵזֶר בְּהוֹדַהּ וַהֲדָרָה וּנְכוֹנָה לָבוֹא אִתּוֹ אֶל בֵּית הַמִּשְׁתֶּה.
קְוֻצּוֹתֶיהָ תַּלְתַּלִּים כְּאֲגֻדַּת נְחָשִׁים הִתְגַּלְגְּלוּ עַל תִּפְאֶרֶת רוּם עֵינֶיהָ וְסוֹבֵב סוֹבֵב הָלְכוּ עָבְרוּ רֹאשָׁה וְעָלָיו שֹׂרְגוּ כַּעֲטֶרֶת תִּפְאָרָה הַמִּתְנוֹסֶסֶת בַּאֲבָנִים יְקָרוֹת נוֹצְצוֹת. מִשָּׁם יָרַד צְעִיף הַמְּכַסֶּה כַּעֲרָפֶל דַּק אֶת כִּתְפוֹתֶיהָ הַלְּבָנוֹת כַּשֶּׁלֶג וְסוֹבֵב אֶת גֵּוָהּ כְּמַעֲטָפָה. אֲפֻדָּתָהּ תְּכֵלֶת וְרִקְמָתָהּ חוּטֵי כֶסֶף שֶׁרוֹצְצוּ כַּבְּרָקִים לְאוֹר הַמְּנוֹרוֹת. מֶשֶך פְּנִינִים גְּדוֹלוֹת וּכְבֵדוֹת סָבַב אֶת בָּתֵּי זְרוֹעוֹתֶיהָ, מִשָּׁם חָלַף עָבַר עַל פִּי אֲפֻדָּתָהּ וְשׁוּלֶיהָ מִסָבִיב. מְעִילָהּ אַרְגָּמָן צַח וְאָדֹם וַחֲלִיפוֹת לִבְרַק מַרְאֵהוּ. חֵשֶב אֲפֻדָּתָהּ זָהָב מְעֻלָּף סַפִּירִים, וּנְעָלֶיהָ מֶשִׁי וְרִקְמָה קְטַנִּים נֶחְמָדִים וּמְלֵאִים אַבְנֵי אֵש. זֹאת הִיא הַתִּלְבֹּשֶׁת הַיָּפָה, אֲשֶׁר נָאֲוָה מְאֹד לְהוֹד פְּנֵי מִרְיָם וְסַפִּיר גִּזְרָתָהּ, וּבָה הוֹפִיעָה לִימִין אִישָׁהּ הָאַלּוּף דּוֹן פֶרְנַאנְדוֹ מוֹרַאלִיס אֶל חֶבְרַת הָאֲצִילִים הָעַלִיזִים, אֲשֶׁר הִשְׁתָּאוּ וְהִשְׁתּוֹמְמוּ לְמַרְאֶה עֵינֵיהֶם, וְהִיא קָרְבָה אֶל הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה וַתִּכְרַע לִפְנֵיהֶם בְּעַנְוַת חֵן. וְהַמֶּלֶךְ הִבִּיט אֵלֶיהָ וַיִּתְפַּלֵּא עַל יָפְיָהּ וְחִין עֶרְכָּהּ, וַיִּתֵּן יָדוֹ לָהּ וַיְּרִימֶנָּה וַיּוֹרֶנָּה בְּחֶלְקַת שְׂפָתַיִם, כִּי לֹא נָאֶה לִגְבֶרֶת בַּיִת כְּרֹע בֶּרֶך לִפְנֵי אוֹרְחִים הַבָּאִים לְהִתְלוֹנֵן בְּצֵל קוֹרָתָהּ. וְעֵינֵי אִיזַבֶּלָה רָטְבוּ, בְּהִתְיַצֵּב מִרְיָם לְפָנֶיהָ בַּפַעַם הָרִאשׁוֹנָה – כְּמוֹ כְּבָר הִכִּירָה עֵינָהּ הַבּוֹחֶנֶת אֶת עַנְנֵי הָאֹפֶל, אֲשֶׁר יָעִיבוּ הוֹד פְּנֵי אֵשֶׁת־נְעוּרִים זֹאת.
“אָכֵן צָדַקְתָּ מִמֶּנִּי, בְּהַסְתִּירְךָ פְּאֵר חֶמְדָּתְךָ זוֹ מֵעֵינֵי רוֹאִים!” אָמְרָה אִיזַבֶּלָה לְדוֹן מוֹרַאלִיס, וּמֵאוֹר פָּנֶיהָ וְחַסְדָּהּ שָׁבָה נֶפֶש מִרְיָם לִמְנוּחָתָהּ. – “צָדַקְתָּ מִמֶּנּוּ, כִּי אָמְנָם אֶבֶן יְקָרָה הִיא, כְּלִילַת כָּל פְּאֵר, אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֵינוּ עַד כֹּה, וְעָלֶיךָ אָמְנָם לְהַסְתִּירָהּ מֵעֵינֵי רוֹאִים, כִּי לֹא יֵדְעוּ מְחִירָהּ וְרַק מִטָהֱרָה יַשְׁבִּיתוּ!”
וּפֶרְנַאנְדוֹ הִשְׁתַחֲוָה וַיָּשֶב תּוֹדוֹת לָהּ, וְהַמַּלְכָּה קָמָה מִמְקוֹמָהּ וַתֹּאחַז בִּימִין אִישָׁהּ לָבוֹא אֶל הַתָּא הַשֵׁנִי.
אַך לֹא לְעֵט סוֹפֵר לְתָאֵר אֶת כָּל הַהוֹד וְהֶהָדָר, אֲשֶׁר חָזוּ עֵינֵי הַבָּאִים בַהֲמוֹן הַתָּאִים וְהֵיכָלוֹת הַחֶמְדָּה הַפְּתוּחִים לִפְנֵיהֶם! רֶגַע הִשְׁתּוֹמְמוּ עַל מִבְנֶה קוֹרוֹתֵיהֶם וְכִפּוֹתֵיהֶם הַנִּפְלָאוֹת בְּשִׂיא גָּבְהָן וְהוֹדָן הַנּוֹרָא, וְרֶגַע נִבְהֲלוּ וְהִתְפַּלְּאוּ, בִּרְאוֹתָם בְּתָא הַמַרְאוֹת אֶת מַרְאֵיהֶם נִשְׁקָפִים אֲלֵיהֶם אֶלֶף מוֹנִים מֵהַקִּירוֹת וַהֲמוֹן הָעַמּוּדִים אֲשֶׁר סְבִיבָם. מִמְנוֹרוֹת הַבְּדֹלַח הַלְּטוּשׁוֹת לְרֹב עֶבְרֵיהֶן הִשְׁתַפַּךְ אוֹר יְקָרוֹת כְּנַחַל שׁוֹטֵף, וּמִנֹגָהּ נֶגְדָּן הוֹפִיעוּ מַרְאוֹת הַקִּירוֹת בִּשְׁלַל צִבְעֵיהֶם מַרְהִיבֵי עַיִן וָלֵב. עוֹד לֹא שָבְעוּ עֵינֵיהֶם לִרְאוֹת אֶת הַחֲמֻדּוֹת הָאֵלֶה, וְהִנֵּה נִשְׁמְעָה תְּרוּעַת חֲצוֹצְרוֹת לְאוֹת, כִּי יָבוֹאוּ אֶל הַגָּן, שֶׁשָּׁם הוֹפִיעַ פִּתְאֹם אוֹר חָדָש וַיַּשֶּׁת אֲפֵלָתוֹ כַּצָהֳרָיִם. מֵאַגְנוֹת אַבְנֵי שַׁיִש לָבָן כַּשֶּׁלֶג הֵרִיקוּ גֻּלּוֹת־עִלִּיוֹת מֵימֵהֶן הַמַּזְהִירִים בָּרוּחַ כְּקַרְנֵי אוֹר שֶׁמֶש, וּכְרַצֵּי כֶסֶף שָׁבוּ נָפְלוּ וַיִּשְׁתַפְּכוּ עַל תַּלְמֵי פְרָחִים אֵין מִסְפָּר, הַנּוֹצְצִים בְּצִבְעֵיהֶם כְּאַבְנֵי נֶזֶר, בְּהוֹפִיעַ עָלֵיהֶם נְהָרָה מֵרִבְבוֹת מְאוֹרוֹת הַמְּסֻתָּרִים בְּסִבְכֵי עֲלֵיהֶם. וּמִמַחֲשַׁכֵּי הַיַּעַר, הַנֶּחְמָד לָעַיִן בַּאֲפֵלָתוֹ חֲלִיפוֹת עִם אוֹר פְּנֵי הַגָּן, נִשְׁמְעוּ קוֹלוֹת שָׁרִים וְנוֹגְנִים, מַרְהִיבֵי לֵבָב וּנְעִימִים לְאֹזֶן שׁוֹמַעַת. כֵּן הִתְעַנְּגוּ הַקְּרוּאִים הַמִּשְׁתָּאִים לְמַרְאֶה עֵינֵיהֶם וּמִשְׁמַע אָזְנֵיהֶם, מִבְּלִי דַעַת אָנָא יִפְנוּ וְאָנָה יִשְׂאוּ פַעֲמֵיהֶם רִאשוֹנָה.
וְקוֹל־תֻּפִּים קָרָא אֶת כֻּלָּם לָשׁוּב וְלָבוֹא אֶל בֵּית הַמִּשְׁתֶּה. בְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה עַל כִּסְאוֹתֵיהֶם זָהָב, נָשְׂאוּ סָבִיב עֵינֵיהֶם וַיִּתְעַנְּגוּ לְמַרְאֶה הַתְּמוּנוֹת הַנֶּחְמָדוֹת, הַתְּלוּיוֹת עַל הַקִּירוֹת מִסָּבִיב, הַמְשַוּוֹת לְנֶגְדָם אֶת קוֹרוֹת אֶרֶץ סְפָרָד וְדִבְרֵי יְמֵי עַמָּהּ, מֵאָז הֵחֵלוּ לַעֲשׂוֹת חַיִל בַּמִּלְחָמָה. פֹּה הוֹפִיעָה תְּמוּנַת בַּת מֶלֶך תּוֹמֶכֶת שֵׁבֶט, פְּנֵי הָעַלְמָה אִיזַבֶּלָה. עַל יָדָהּ נִרְאָה מַחֲזֶה יָקָר, מַעֲשֶׂה יְדֵי אָמָן נִפְלָא, אֲשֶׁר תְּשַוֶּה לָעַיִן הִתְאַחֲדוּת אַרְצוֹת אֲרָגוֹנִיָּה וְקַשְׂטִילִיָּה בְּיוֹם חֲתֻנַּת פֶרְדִינַאנְד וְאִיזַבֶּלָה בְּמִקְדַש וַלַדוּלִיד. וְעַל כֻּלָם נִפְלָאָה הַתְּמוּנָה הַגְּדוֹלָה תְּמוּנַת אֲחִי הַמַּלְכָּה, הוּא אַלְפוֹנְזִי הַמֵּת, אֲשֶׁר הִשְׂכִּיל הַצַּיָּר לְתָאֲרוֹ בְּאוֹר עֵינָיו, רוּם מִצְחוֹ וְחֵן שְׁפָתָיו בְּעוֹדוֹ בַּחַייִם חַוָּתוֹ. מַחֲזֶה הָאָח הָאָהוּב נָגַע עַד לֵב הַמַּלְכָּה וְרוּחַ עַצֶּבֶת חָלַף עַל הוֹד פָּנֶיהָ.
“הֶהָיָה לָךְ אָח, יְדִידָתִי?”–שָׁאֲלָה אֶת מִרְיָם בַּאֲנָחָה. – לֹא, גְּבִרְתִּי! כִּי יְחִידָה הָיִיתִי לְהוֹרַי– עָנְתָה מִרְיָם וַתֵּאָנַח בִּמְרִירוּת גָּם הִיא. “אֲזַי לֹא תּוּכְלִי דַּעַת אֶת הָעַצֶּבֶת, אֲשֶׁר יִתֵּן מַרְאֶה כָזֶה בְּלֵב אָחוֹת אוֹהֶבֶת. – הָה, מִרְיָם יְדִידָתִי! מִי יִתְּנֵנִי מְאֻשָׁרָה לִרְאוֹת אֶת אָחִי עוֹד הַפַּעַם, וּלְחַבְּקֵהוּ בִזְרוֹעוֹתַי כִּבְלֵיל זֶה בֵּרְכַנִי בְּהִפָּרְדוֹ מִמֶּנִּי עַלִּיז, שָׁלֵו וּמָלֵא תִּקְוָה–כָּל הוֹנִי וַעֲטֶרֶת מַלְכוּתִי נָתַתִּי בְּעַד הָעֹנֶג הַזֶּה! אַך הָה, אָחִי הָאֻמְלָל לָנֶצַח נִפְרַד אָז מִמֶּנִּי: הָאָרֶץ סָגְרָה בְּרִיחֶיהָ בַּעֲדוֹ, וְעֵינַי לֹא תָּשׁוּב לִרְאוֹתוֹ עוֹד. – הֲיַזְכִּרֵהוּ מוֹרַאלִיס יְדִידוֹ מִלְפָנִים?”
– זִכְרוֹ כַּחוֹתָם עַל לִבּוֹ וְנַפְשוֹ עָלָיו תִּשְׁתוֹחַח וְתֶהֱמֶה מִדֵּי דַּבְּרוֹ בוֹ–עָנְתָה מִרְיָם. וְאִיזַבֶּלָה חִבְּקָה אֶת יְדִידָתָהּ זוֹ הַחֲדָשָה, וַתִּסֹּב לָקַחַת מֵאֵת מוֹרַאלִיס אֶת כּוֹס הַיַּיִן, אֲשֶׁר הוֹשִׁיט לָהּ בְּכָרְעוֹ בֶּרֶךְ. וְהִנֵּה זִמְרַת שָׁרִים וְנוֹגְנִים, קוֹל כִּנוֹר וְעוּגַב נִשְׁמַע, וְקִירוֹת הַהֵיכָל הָמוּ מִתְרוּעַת הַמְּנַצְּחִים בִּנְגִינוֹת. וְהַקְּרוּאיִם כִלּוּ לֶאֱכֹל וַיָּרִיקוּ אֶת גְּבִיעֵיהֶם הַמְּלֵאִים מִבְחַר יֵין סְפָרָד. מִדַּם עֲנָבִים רֻתַּח דָּמָם, חַם לְבָבָם, צָהֲלוּ פְנֵיהֶם וְעַלִּיזִים הִתְרוֹנְנוּ וַיִּשְׁתַעְשְׁעוּ יַחְדָיו. הַזְּקֵנִים הִרְבּוּ שִׂיחָה וַיְּסַפְּרוּ דִּבְרֵי גְּבוּרָתָם, אֲשֶׁר עָשׂוּ בְּמִלְחָמוֹת הָאָרֶץ; זֶה יְדַבֵּר חֲלָקוֹת וְזֶה יַרְבֶּה מַהֲתַלּוֹת, וְשָׁמַע רֵעֵהוּ וּמִלֵא שְׂחוֹק פִּיו, וְעָבַר הַשְּׂחוֹק עַל שִׂפְתֵי הַשְּׁלִישִׁי וְהָלַךְ לְמֵישָׁרִים עַל כָּל הַקְּרוּאִים עַלִּיזֵי שִׂמְחָה וָעֹנֶג. בְּתוֹךְ הָרַעַש וּמִצְהֲלוֹת הַקְּרוּאִים כֻּלָּם לֹא נִשְׁמַע קוֹל הָעֶבֶד אֲשֶׁר בִּשֵׂר, כִּי אוֹרֵחַ חָדָש בָּא הֲלוֹם, וּמוֹרַאלִיס שָׂמַח לִקְרָאתוֹ וַיְּמַהֵר לְקַדֵּם פָּנָיו. גַּם מִרְיָם, בְּשׂוֹחְחָה עִם הַמַּלְכָּה אֵשֶׁת חַסְדָּהּ, לֹא הִתְבּוֹנְנָה אֶל הָעֶלֶם הַמְּבַשֵּׂר וְאֶל אִישָׁהּ, אֲשֶׁר יָצָא מִן הַבַּיִת. אַך פִּתְאֹם צָהַל הַמֶּלֶךְ קוֹלוֹ, וְכֻלָּם הֵסַבּוּ פְנֵיהֶם אֶל פֶּתַח הַהֵיכָל– – –וּמִרְיָם חָרְדָה רָגְזָה תַחְתֶּיה, עֵינֶיהָ חָשְׁכוּ וְאָזְנֶיהָ כָבֵדוּ, רֹאשָׁה סוֹבֵב סוֹבֵב וּשְאוֹן הַקְּרוּאִים נִדְמָה לָהּ בְּעִלּוּף נַפְשָׁהּ כְּסַעַר מִתְחוֹלֵל. עוֹד מְעַט וְנָפְלָה לָאָרֶץ–לוּלֵא אִמַצְּתָּהּ רוּחַ בִּינָתָהּ לְהַבְלִיג עַל פַּחְדָהּ וְחֶרְדַּתָהּ, לֶאֱחֹז בְּכִסֵּא־הַמַּלְכָּה וּלְהִשָׁעֵן עָלָיו.
הָאוֹרֵחַ הֶחָדָש הָיָה דוֹן פֶּדְרוֹ דִי שִׂיבִילְיָה, אֲשֶׁר שָׁב מִסִּיצִילְיָה, וּבְשָׁמְעוֹ דְּבַר הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר בָּא אֵלָיו הַמֶּלֶךְ, מִהֵר לָבֹא שָׁמָּה גַּם הוּא וַיִּתְיַצֵּב עִם יְדִידוֹ מוֹרַאלִיס עַל סַף הֵיכָלוֹ, בְּהַבִּיטוֹ בְּעֵינַיִם מְפִיקוֹת גִּיל אֶל הֲמוֹן הַקְּרוּאִים וְּשְאוֹן עֲלִיצוּתָם.
* * *
* * *
ט.
“בָּרוּךְ אַתָּה בְּבוֹאֶךָ, דוֹן פֶּדְרוֹ – סִנְיוֹר שִׂיבִילִיָּה – שֵׁבֶט אַפִּי – מַטֶּה זַעֲמִי!” קָרָא הַמֶּלֶךְ בְּלֵב שָׂמֵח וֹיּוֹשֵׁט יָדוֹ לְהָאוֹרֵחַ, אֲשֶׁר מִהֵר וַיִּשָקֶנָּה לְפִיו. – אָכֵן נוֹרָא תְּהִלּוֹת אַתָּה, כִּי הִפְלֵאת לַעֲשׂוֹת, וְקָצוֹר תִּקְצַר יָדִי לְגָמְלְךָ כְּפִי פָעֳלֶיךָ."
– לְךָ לְבַדְּךָ הַתְּהִלָּה, מֶלֶךְ רַב חֶסֶד – עָנָה פֶּדְרוֹ – וְאָנֹכִי צְעִיר עֲבָדֶיךָ הַשְּׂמֵחִים לְכָל מִקְרֶה אֲשֶׁר יִקְרֶה לָהֶם לְהַרְאוֹת אַהֲבָתָם וֶאֱמוּנָתָם, בְהַעֲרוֹתָם נַפְשָׁם וְחַיָּתָם לְמַעֲנֶךָ.
"הִנְנִי מַאֲמִין בְּךָ אֱמוּנָה אֹמֶן– עָנָהוּ הַמֶּלֶךְ יְדִידוּת–מָחָר אֶתְעַנֵּג לִשְׁמֹעַ מִפִּיךָ כָּל אֲשֶׁר פָּעַלְתָּ בְּסִיצִילִיָּה לְמַעֲנִי. וְעַתָּה דַי לְךָ לָדַעַת, כִּי בִּגְבוּרָתְךָ וְחִין עֶרְכְּךׂ יִשְׂמַח לְבָבִי אַף יָגֵל כְּבוֹדִי. אֲנַחְנוּ קְרָאנוּךָ הֵנָּה, כִּי דָּרוּש הִנְּךָ לְחֶפְצֵנוּ פֹה, וְרֵאשִׁית פָּעָלְךָ עַתָּה: לִשְׂמֹח בְּחַגֵּנוּ וְלִשְׁתוֹת מִיֵין הָרֶקַח אֲשֶׁר יִמְסֹךְ לְךָ גִּבּוֹרֵנוּ אֲדוֹנֵי הַבַּיִת הַזֶּה. אֲבָל אַיֵּה הַגְּבֶרֶת?–קָרָא בְּנָשְׂאוֹ סָבִיב עֵינָיו–הֲלֹא אֹרַח־עוֹלָם תִּשְׁמֹר וְלֹא תִּשְׁתֶה טֶרֶם תִּקַח בְּרָכָה מִפִּיהָ, וְזֶה הַמְּעַט חָזִיתִי אֶת דּוֹנָה מִרְיָם פֹּה.
“הִנְנִי, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ!”–עָנְתָה מִרְיָם וַתָּקֹם וַתַּעֲמֹד לְיַד הַמַּלְכָּה וַתְּאַמֵּץ לְבָבָה, אַף חִזְקָה פָנֶיהָ לְבַל יָבִינוּ מְבוּכָתָהּ. נִרְעָש, נִדְהָם וּמְשׁוֹמֵם נִשְׁאַר פֶּדְרוֹ, בִּרְאוֹתוֹ אֶת גְּבֶרֶת הַבַּיִת לנֶגֶד עֵינָיו, וְלִבּוֹ הִשְׁתוֹמֵם בְּתוֹכוֹ: הֲזֹאת הִיא מִרְיָם הַיּוֹשֶׁבֶת בָּעֵמֶק, הַמְקַנֶּנֶת בָּאֲרָזיִם? מַה לָהּ פֹּה וּמִי לָהּ פֹּה? אַיך נָתְנָה לְאַחֵר יָדָהּ וְהַיא הֲלֹא נִשְׁבְּעָה לְהִשָׁאֵר בְּאֱמוּנָתָהּ אִתּוֹ? הַאֻמְנָם הִשְׁלִיכָה דַּת אֲבוֹתֶיהָ אַחֲרֵי גֵּוָהּ וַתִּכְרֹת בְּרִית־עוֹלָם עִם מוֹרַאלִיס זֶה לֹא יָדְעָה מֵעוֹדָהּ? – כֵּן הִשְׁתּוֹמֵם פֶּדְרוֹ וְלֹא מָצָא בְּלִבּוֹ מַעֲנֶה. נִשְׂגְּבָה מִמֶּנּוּ דַּעַת, מֵאַיִן בָּאָה הָעַלְמָה הַיְּהוּדִיָּה אַחַר כָּבוֹד, לִהְיוֹת לְאִשָּׁה לִנְצִיב הָאָרֶץ. מֵרֹב פְּלִיאָתוֹ אָמַר לְכַחֵש בְּמַרְאֶה עֵינָיו וּבְמִשְׁמַע אָזְנָיו, וַיִּתְאַמֵּץ לְהָשִׁיב כָּבוֹד לְמִרְיָם הַגְּבֶרֶת, וַיְּמַהֵר וַיִּפֶן אֶל רֵעָיו וִידִידָיו, אֲשֶׁר שָׂמְחוּ לִקְרָאתוֹ וַיְּבָרְכוּהוּ בְּאַהֲבָה.
עָבְרָה עֵת הַמִּשְׁתֶּה, וְהַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה וְרֹב שָׂרֵיהֶם אִתָּם נִפְרְדוּ מֵאֵת מוֹרַאלִיס וַיְּבָרְכוּהוּ וַיָּשׁוּבוּ לִמְעוֹנוֹתָם. רַק מְתֵי מִסְפָּר נִשְׁאֲרוּ וְּזעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם הִתְהַלְּכוּ עַל פְּנֵי תָאֵי הַהֵיכָל וּשְׂדֵרוֹת עֲצֵי הַגָּן. וִּמְרְיָם הַיְּגֵעָה וְהַנִּפְעָמָה עָזְבָה אֶת חֹם בֵּיתָה וְהֵיכָלָהּ וַתֵּלֵךְ לְהַרְגִּיעַ לְבָבָה הַלָּחוּץ וְלִשְׁאֹף רוּחַ צַח בְּגַן חֶמְדָתָהּ. וּמִבְּלִי דַעַת הוֹבִילוּהָ רַגְלֶיהָ אֶל מְקוֹם זֶה חָמְדָה תָּמִיד לְשִׁבְתָּהּ, וַתָּבֹא בְּצֵל הָאַלּוֹנִים אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַנַּחַל וַתַּבֵּט אֶל מֵימָיו הַמַּזְהִירִים כְּרַצֵּי כֶסֶף לְאוֹר יָרֵחַ יָקָר הוֹלֵךְ. “מִרְיָם!”–נִשְׁמַע בָּרֶגַע הַזֶּה קוֹל פֶּדְרוֹ, אֲשֶׁר הִתְחַמֵּק גַּם הוּא מִשְאוֹן הַמִּשְׁתֶּה לְהַשְׁבִּיחַ שְאוֹן לְבָבוֹ בַמָּקוֹם הַזֶּה – "הַאַתְּ זֹאת מִרְיָם, אוֹהַבְתִּי מִקֶּדֶם? הַאֻמְנָם כֹּה קַלּוֹת לְהָפֵר בְּרִיתֵךְ אִתִּי?
פִּתְאֹם עָצַר בְּמִלִּים, כִּי הִתְחַלְחֲלָה הָאִשָּה מְאֹד, חָפְצָה לָנוּס וְלֹא יָכֹלָה, אָמְרָה לִסּוֹג אָחוֹר – וְרַגְלֶיהֶ כִּבְמַסְמְרִים נִטָּעוּ, לְהָשִׁיב מִלִּים–וּלְשׁוֹנָהּ לְחִכָּהּ דָבֵקָה. כֵּן נִשְׁאֲרָה עַל מְקוֹמָהּ כְּפֶסֶל אִלֵּם וְלִבָּהּ וְרוּחָהּ עֲזָבוּהָ.
"עֲנִינִי נָא, עֲנִינִי! – שָׁב פֶּדְרוֹ לִקְרוֹא בְּקֹצֶר רוּחַ – פִּתְחִי נָא שְׂפָתַיִךְ עִמִּי וְהַגִּידִי לִי: מִי אַתְּ? כִּי שְׁתֵי עֵינַי בָּגְדוּ בִי, הֵן רִמּוּנִי לִרְאוֹת בָּךְ תִּפְאֶרֶת הָעַלְמָה אֲשֶׁר אָהַבְתִּי. גַּם הִיא מִרְיָם תִּקָּרֵא; גַּם קוֹלָהּ עָרֵב וּמַרְאֶהָ נָאוֶה כְּקוֹלֵךְ וּמַרְאֵךְ, גְּבִרְתִּי! אָכֵן נַעֲוֵיתִי מֵרְאוֹת וְחֲלוֹם נוֹרָא הוֹלִיכַנִי שוֹלָל. בְּשֵם ה', חוּסִי נָא עָלַי וְעֲנִינִי דָבָר! הַגִּידִי, כִּי שָׁגִיתִי, וְכִי לֹא אַתְּ הִיא מִרְיָם יְחִידָתִי וּמַחְמַד לְבָבִי!
– הָהּ, אָנֹכִי, אָנֹכִי הִיא! – הִתְאַמְּצָה מִרְיָם לַעֲנוֹת וּמֵעָפָר שַׁחָה אִמְרָתָהּ – אָכֵן הֲרֵעוֹתִי לְךָ וְרַבּוּ פְּשָעַי נֶגְדְךָ, אַך הַנִּיחָה לִי, אֲדוֹנִי די שִיבִילִיָּה, כִּי לְאַחֵר הִנֵּנִי וְאֲשֶׁר עָבַר אֵין לְהָשִׁיב. “הָשִׁיבִי אִמְרֵי אֶמֶת! – קָרָא פֶדְרוֹ בְּסַעֲרַת אַפּוֹ – הֵן נֶהְפַּכְתְּ, הֲמִירוֹת כָבוֹד בְּקָלוֹן, אֱמֶת בִּדְבַר שֶׁקֶר, תֻּמַת נֶפֶש בְּסֶלֶף בּוֹגְדים וְעוֹד תְּבַקְשִׁי מָעוֹז לָךְ בְּצֵל אֱמוּנָתֵךְ לְאיש אָחֵר? הֲלֹא לִי אַתְּ! עֵדִים הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, אֲשֶׁר שָׁמֱעוּ שְׁבוּעָתֵך אָז – וְעַתָּה דַּבְּרִי וּתְנִי תּוֹדָה; כִּי לֹא תָסוּרִי מִזֶּה, עַד הִגַּדְתְּ לִי פֵשֶר דָּבָר!” – אָנֹכִי אַגִּיד – דִּבְּרָה מִרְיָם רְתֵת– עוֹד תִּשְׁמַע מִפִּי דְּבַר אֶמֶת, אַךְ לֹא בָּעֶרֶב הַזֶּה, כִּי נִבְהֲלָה נַפְשִׁי מְאֹד. בִּי אֲדוֹנִי! בְּשֵׁם אַהֲבָתְךָ וְהָגוּת לִבְּךָ אֵלַי מִיָמִים עָבַרוּ, אַשְׁבִּיעֲךָ לָחוּס עָלַי וּלְעָזְבֵנִי עַתָּה!
“לוּ יְהִי כִּדְבָרָיִךְ! – עָנָה פֶּדְרוֹ בְּחֵמָה עֲצוּרָה – הִנֵה אֶעֶזְבֵךְ עַתָּה לָשׁוּב וְלִרְאוֹתֵךְ עוֹד. אָכֵן לֹא תֵּדְעִי בַמָּה לְהִצְטַדֵּק. אַך בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֶשָׁבַע, כִּי עוֹד תִּרְאִינִי שֵׁנִית וּמִפָּנַי לֹא תִּסַּתְרִי בְיוֹם נָקָם!” הַיָּרֵחַ מִן חַרְכֵּי הֶעָבִים , אֲשֶׁר כִּסּוּהוּ רֶגַע, וַיָּפֶץ אוֹר עַל מֵי הַנַּחַל הַהוֹלְכִים לְאָט. וּמִרְיָם נָשְׂאָה עֵינֶיהָ אֶל אוֹר פְּנֵי הַנַּחַל, וּפִתְאֹם הִתְפַּלְּצָה וַתִּרְגַז תַּחְתֶּיהָ, כִּי רָאֲתָה בּוֹ אִיש עָטוּף בְּאַדַּרְתּוֹ, הָעוֹמֵד מֵעֵבֶר הַנַּחַל מִזֶּה. זֶה הָיָה דּון לוּאִיז גְרַצִּיָה, אֲשֶׁר נִקְרָא גַּם הוּא אֶל הַמִּשְׁתֶּה, וּמֵעֵינָיו הַחוֹדְרוֹת לֹא נֶעְלְמָה מְבוּכַת מִרְיָם וְחֶרְדַּת פֶּדְרוֹ, בְּהִפָּגְשָׁם פִּתְאֹם, וּמֵאָז לֹא גָרַע מֵהֵם עֵינָיו וַיִּשְׁמֹר צַעֲדֵיהֶם וַיֵּלֶך בְּעִקְבוֹתֵיהֶם וַיִּתְחַבֵּא בְּסִבְכֵי הַיַּעַר וַיַּקְשֵׁב וַיִּשְׁמַע וַיִּשְׂמַח בְּלִבּוֹ, כִּי כַּאֲשֶׁר פִּלֵּל כֵּן הָיָה. כִּרְאוֹת מִרְיָם אוֹתוֹ מִהֵר וַיִּסּוֹג לְאָחוֹר וַיִּסָּתֵר בְּמַחֲשַׁכֵּי הַחֹרְשָׁה. אַך עֵינָיו אֲשֶׁר הֵפִיצוּ אֵש כְּעֵינֵי זְאֵב מְשַׁחֵר לַטֶּרֶף, הֵעִידוּ לְמִרְיָם, כִּי יוֹדֵעַ כָּל הִנֵּהוּ, עַל כֵּן נִבְהֲלָה מְאֹד וְלֹא יָכְלָה לָנוּעַ מִמְקוֹמָהּ.
פִּתְאֹם שָׁמְעָה קוֹל קוֹרֵא וְצַעֲדֵי אֲנָשִׁים הוֹלְכִים וּקְרֵבִים. הַקּוֹל הָיָה קוֹל פֶרְנַאנְדוֹ בַּעֲלָה, אֲשֶׁר דָּאַג לָהּ, בִּרְאוֹתוֹ כִּי בוֹשְׁשָׁה לָשׁוּב וַיִּקַּח עִמּוֹ אֲחָדִים מֵעֲבָדָיו וַיָּסַר אֶל הַגַּן לְבַקְשָׁה. אָז הִתְעוֹרְרָה מִרְיָם וַתְּמַהֵר לָרוּץ לִקְרָאתוֹ וּבְחֲרָדָה וּבְקֹצֶר רוּחַ נָפְלָה עַל צַוָּארָיו. אָכֵן נִפְעָם לִבָּהּ מְאֹד וְנַפְשָׁה כָּלְתָה הַפַּעַם לְהִתְנַפֵּל לְרַגְלָיו, לְסַפֵּר לוֹ אֶת כָּל קוֹרוֹתֶיהָ וּלְהַשְׁבִּיעֵהוּ לִהְיוֹת שׁוֹמְרָהּ וְצִלָּהּ מֵאַהֲבַת פֶּדְרוֹ וּמֵהָגוּת לְבָבָהּ – אֶפֶס כִּי בְּנָשְׂאָה עֵינֶיהָ אֶל אַלּוּף נְעוּרֶיהָ, הַמְּחַבְּקָהּ בְּאַהֲבָה, בִּרְאוֹתָה אוֹר פָּנָיו וַעֲלִיצוּתוֹ לְיוֹם זֶה אֲשֶׁר כָּבוֹד וְהָדָר הִנְחִילָהוּ, לֹא נְתָנָהּ לְבָבָהּ לָהֲפֹך שִׂמְחָתוֹ לְאֵבֶל בִּמְרִי שִׂיחָהּ, וַתַּחֲבֹש פָּנֶיהָ וַתּוֹסֶף לְהֵתְרַפֵּק עָלָיו וְעֵינֶיהָ הוֹרִידוּ כַּנַּחַל דִּמְעָה.
“אָכֵן יָגַעַתְּ בְּרוֹב עֲבוֹדָתֵךְ, יוֹנָתִי! –הָגָה בַעֲלָהּ אַהֲבָה, בְּהַעֲבִירוֹ יָדוֹ עַל לחָיֶיהָ הָרְטוּבוּת–כִּי כָּבְדָה עָלַיִךְ מִשְׁמֶרֶת פְּקֻדָּתֵךְ בָּעֶרֶב הַזֶּה, עַל כֵּן נִלְאֵית. אַך הִנָחֲמִי נָא, נֶפֶש עֲיֵפָה, כִּי עֶרֶב כָּזֶה לֹא מָהֵר יָשׁוּב לְהַשְׂבִּיעֵךְ עָמָל וּנְדוּדִים. גַּם הַמַּלְכָּה יוֹדַעַת עַתָּה, כִּי זָרוּ לָךְ תְּשׁוּאוֹת חָלֶד, וְלֹא תִּדְרְשֵׁךְ עוֹד אֵלֶיָה לְהִסְתּוֹפֵף בַּחֲצֵרֶיהָ–וּמַה מְאֻשָּׁר אֲנִי בָּזֶה! כִּי לִי לְבַדִי תִּהְיִי וְתָמִיד אֲחַדֶּה בְשִׂמְחָה אֶת פָּנָיִךְ. הֶאָח, מִרְיָם תַּמָּתִי וִיחִידָתִי! הָאִירִי אֵלַי פָּנַיִךְ עוֹד הַפַּעַם וּבוֹאִי שָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבֵךְ, לָנוּחַ מֵעָמָל הַיּוֹם הֶעָבָר–כִּי נִלְאֵית, נֶפֶש עֲנֻּגָה, בְּרוֹב עֲבוֹדָתֵךְ!”
כֵּן נָטְפוּ נֹפֶת שִׂפְתֵי בַעֲלָה אוֹהֲבָה כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ, אֲשֶׁר עִל כַּפַּיִם נְשָׂאָהּ וַיְּבִיאֶנָּה אֶל הֵיכָלָה וְאֶל חֲדַר מִשְׁכָּבָהּ, לָנוּחַ מִשְאוֹן הַיּוֹם וַעֲמַל הָעֶרֶב.
* * *
* * *
י.
“כֵּן אָמְנָם, אִישִׁי, מִי אֲשֶׁר לֹא יֵדַע אֶת נֶפֶש הַסִּינְיוֹר הַצָּעִיר, יַחֲשֹב כִּי רוּחַ רָעָה תְּבַעֲתֵהוּ. – חֲצוֹת לַיְלָה יָקוּם, יַכֶּה כַּף אֶל כָּף, יִרְקַע בְּרַגְלָיו, יֶהֱמֶה, יִגְעַש, יִרְעַש, עֲדֵי יָנוּעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים וְכָל רוֹאֵהוּ יֵשְׁט מֵעָלָיו. וְלוּלֵא תָּאֳרוֹ הַיָּפֶה וּפָנָיו הַזּוֹעֲפִים, אֲשֶׁר יִתְנוּהוּ לְרַחֲמִים בְּעֵינַי, כִּי עַתָּה יָרֵאתִי גַּם אֲנִי לָגֶשֶת אֵלָיו”.
כֵּן שׂוֹחֲחָה הָאִשָׁה הַזְּקֵנָה יוֹאַנָּה עִם בַּעֲלָה גוֹיְזִיפוּ לוֹפִּיץ עַל דְּבַרת דוֹן פֶּדְרוֹ, אֲשֶׁר סָר אֶל מְלוֹנָם זֶה אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם. אַך הַזָּקֵו הָרַגְזָן עָנָה וְאָמָר: – סִינְיוֹר דִי שִׂיבִילִיָּה הוּא נַעַר פַּחַז כַּמָּיִם, בַּעַר וְנִמְהַר לֵב, כְּכָל בְּנֵי הַנְּעוּרִים רוֹעֵי רוּחַ. – הֲלֹא גָּדוֹל כְּבוֹדוֹ בְּעַמֵּנוּ, וּמַלְכֵּנוּ יַט אֵלָיו חֶסֶד – הֵשִׁיבָה לוֹ הַזְּקֵנָה – אוֹת הוּא, כִּי חָכַם לִבּוֹ וּשְׁאָר־רוּחַ לוֹ. – אֵשֶת פְּתַיּוּת אָתְּ! – עָנָה גוֹיְזִיפוֹ בְּרֹגֶז קוֹלוֹ–הֲלֹא אַך בָּזֶה יְכֻבַּד אִיש מִלְחָמָה: בְּשַכְּלוֹ אֶת יָדוֹ לְהַכּוֹת שׁוֹק עַל יָרֵךְ וְלִטְרֹף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד. סוֹף דָבָר: אֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה מְשַׁכְּלֵי גוֹיִם הֵמָּה, זוֹבְחֵי אָדָם, וְאוֹי לָנוּ בְסוּרוֹ אֵלֵינוּ–עוֹד יָכִין פֹּה מַטְבֵּחַ לְנֶפֶש אָדָם וְאֲנַחְנוּ עֲוֹנוֹ נִשָׂא.
"מַה זֶּה תִּרְאֶינָה עֵינֵךָ זָרוֹת? הַבִּיטָה נָא אֶל הוֹד פָּנָיו הַמְּלֵאִים עֲלוּמִים, וְשִׂימָה עַיִן אֶל תֻּמַּת מַרְאֵהוּ! הַהוּא יַעֲשֶׂה עַוְלָה לְהָרִים יָד בְּרֶצַח? לֹא, כִּי נָקִי וְתָמִים הוּא אַך יָגוֹן נוֹרָא בְּלִבּוֹ – כִּי עוֹד לֹא רָאִיתִי כָּל שְׂחוֹק עַל שְׂפָתָיו.
– הַרְפִּי מִדְבַר פְּתַיּוּת –קָרָא הַזָּקֵן וְחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בו–זֹאת לָכֶן, נָשִׁים, כִּי אַך לְמַרְאֶה עֵינַיִם תִּשְׁפֹטְנָה –תַּם אֲנִי וְלֹא אֵדָע, מַה זֶה תַּרְהִיבְכֶן דְּמוּת עֶלֶם קַל־דַעַת כָּזֶה. “שְׂתוּם עַיִן הִנְךָ וְלֹא תֶּחְזֶה נְכוֹחוֹת” – עָנְתָה הַזְּקֵנָה בְּרֹגֶז וְכֵן הוֹסִיפוּ הַזָּקֵן וְהַזְּקֵנָה לְהִתְוַכֵּחַ עַל אוֹדוֹת אוֹרְחָם הַצָּעִיר לְיָמִים, עַד כִּי לָאַחֲרוֹנָה הִרְעִימָה הָאִשָּׁה בְּקוֹלָהּ וּבַעֲלָהּ נָסוֹג לְאָחוֹר.
אָז מִהֲרָה הַזְּקֵנָה הָרַחֲמָנִיָּה אֶל בֵּית הַמְּבַשְׁלוֹת, לְהָכִין לְפֶדְרוֹ מַאֲכָל תַאֲוָה לָעֶרֶב. אַך לְמוֹרַת רוּחָהּ, גַּם בְּמַאֲכָל זֶה לֹא נָגְעָה יַד פֶּדְרוֹ וְכַאֲשֶׁר הִצִּיגַתּוֹ לְפָנָיו, כֵּן הִסִּירָה אוֹתו.ֹ
* * *
תָּמִים הָיָה דִי שִׂיבִילִיָּה בְּאַהֲבָתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ אֶת מִרְיָם, גַּם בְּהִוָּדַע לוֹ מוֹלַדְּתָהּ וְעַמָּהּ לֹא סָר מֵעָלֶיהָ, וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִיהָ, אָז יִמַּסּוּ אֲסוּרֶיהָ וְחָפְשִיָּה תִּהְיֶה לָלֶכֶת אַחֲרָיו. וְהוּא לֹא יָדַע, כִּי קְשׁוּרָה הִיא בְעַמָּהּ בַּעֲבוֹתִים בַּל יִנָתֵקוּ, כִּי כָּל עוֹד רוּחָהּ בָּהּ, בְּרִית אֱלֹהֶיהָ לֹא תַעֲזֹב.
וּמַה גָּדְלָה חֶרְדָּתוֹ פִתְאֹם, בִּרְאוֹתוֹ, כִּי אָבְדָה תִּקְוָתוֹ, כִּי הָיְתָה מִרְיָם לְאִיש אַחֵר! – יוֹם וָלַיְלָה לֹא נָתַן דֳּמִי לְנַפְשׁוֹ, וַיִּזְכֹּר יָמִים מִקֶּדֶם וַיֶּהְגֶה בְּכָל דְּבָרֶיהָ וַהֲלִיכוֹתֶיהָ עִמּוֹ בָעֶרֶב הַהוּא בְּעֵמֶק הָאֲרָזִים. לַשָּׁוְא בִּקֵּש תּוֹאֲנָה לָשׂוּם אָשָׁם נַפְשוֹ, לְמַעַן הַצְדֵּק אֶת מִרְיָם. כִּי כַחֲשָהּ בְּפָנֶיהָ יַעֲנֶה. בִּמְבוּכַת לִבּוֹ הָלַךְ פֶּדְרוֹ שׁוֹלָל וַיַּאֲמֵן בַּשָוְא, כִּי לָמְדָה מִרְיָם מֵעַמָּהּ הַנִּתְעָב לִקְסֹם קֶסֶם לַעְכֹּר נְפָשוֹת, וַתִּלְכֹּד בְּרִשְׁתָהּ אוֹתוֹ וְאֶת מוֹרַאלִיס גַּם יַחַד.
בִּהְיוֹתוֹ מִסְתּוֹפֵף בְּחַצְרוֹת מַלְכּוֹ, לָמַד פֶּדְרוֹ לִמְשֹׁל בְּרוּחוֹ וּלְהַסְתִּיר רִגְשַׁת לְבָבוֹ מֵעֵין רוֹאִים; לֹא כֵן הָיָה בְּשִׁבְתּוֹ לְבָדוֹ בְּחֶדֶר מַשְׂכִּיתוֹ – כִּי אָז רָגַז וְהִתְרַגֵּש, הָגָה בְרוּחוֹ הַקָּשָׁה וְהִרְעִים בְּקוֹלוֹ. גָּרֵי הַבַּיִת שָׁמְעוּ וְתָמְהוּ וַיִּשְׁתּוֹמְמוּ עָלָיו מְאֹד, כִּי נִסְתְּרוּ מֵהֶם עֲלִילוֹתָיו, וְרַק יוֹאַנָּה הַזְּקֵנָה, בַּעֲלַת בֵּית הַמָּלוֹן, בִּקְשָׁה לְהַצְדִּיק אוֹתוֹ, כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ עָלָיו–עַל כֵּן הִתְקוֹטֵט בָּהּ בַּעֲלָהּ.
כֵּן עָבְרוּ עָלָיו אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם וּפְנֵי מִרְיָם לֹא רָאָה עֲדֶנָּה. לִפְעָמִים נִדְרַש מֵאֵת הַמֶּלֶךְ לָלֶכֶת אֶל בֵּית מוֹרַאלִיס לְהַמְתִּיק סוֹד וְּלִהִתְיָעֵץ עַל צְפוּנוֹתֵיהֶם; אֲבָל מִיִרְאָתוֹ, פֶּן לֹא יוּכַל תֵּת מַעֲצוֹר לְרוּחוֹ, לֹא סָר לִרְאוֹת אֶת מִרְיָם, וַיַּאֲרֵךְ אַפּוֹ עַד עֵת מְצוֹא. וַיְּהִי עוֹיֵן גַּם אֶת פֶרְנַאנְדוֹ בְּקִנְאָתוֹ בוֹ, וַיִּשְׂטְמֵהוּ בְסֵתֶר לְבָבוֹ לַמְרוֹת רוּחוֹ–כִּי הָיָה פֶרְנַאנְדוֹ אוֹהֲבוֹ וְאִיש חַסְדּוֹ מֵאָז בּוֹאוֹ בְּהֵיכַל מֶלֶךְ.
וַיְּהִי הַיּוֹם וּפֶדְרוֹ נִדְרַש כְּפַעַם בְּפַעַם לָלֶכֶת אֶל פֶרְנַאנְדוֹ, וַיִפְגְשֵׁהוּ דּוֹן לוּאִיז, וְהוּא נוֹדַע לוֹ בִּהְיוֹתָם יַחַד עַל הַמִּשְׁתֶה בְּבֵית מוֹרַאלִיס. וּבַפַּעַם הַזֹּאת הֶחְלִיק אֵלָיו לְשׁוֹנוֹ וַיְּבָרְכֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל וַיֹּאמֶר: “בָּרוּךְ אַתָּה בְצֵאתְךָ, אֲדוֹנִי הַצָּעִיר! אָנָה הִנְךָ נֶחְפָּז לָלֶכֶת בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם? –אֶל דּוֹן פֶרְנַאנְדוֹ מוֹרַאלִיס–עָנָה הָעֶלֶם בְּתָם־לְבָבָו. “הֲמִטַּעַם הַמֶּלֶךְ הִנְךָ שָׁלוּחַ אֵלָיו?” – כֵּן הוּא–עָנָה פֶּדְרוֹ וַיָחֶש צְעָדָיו מִבְּלִי לִפְנוֹת אֶל הָאִיש וְאֶל שִׂיחוֹ. אָכֵן נִכְבָּד מוֹרַאלִיס מְאֹד בְּעֵינֵי מֶלֶךְ וְשָׂרִים!–הוֹסִיף דוֹן לוּאִיז לְדַבֵּר אֵלָיו, בְּמַהֲרוֹ לָלֶכֶת אַחֲרָיו – וְהִנֵּה נִפְלָאת בְּעֵינַי: אֵיךְ יִצְלַח אֲהוּב מֶלֶך לָקַחַת רָצוֹן גַּם מֵעֲבָדָיו הַסָּרִים לְמִשְׁמַעְתוֹ?” – וּמַה מִנִּי יַהֲלֹך?– הֵשִׁיב פֶּדְרוֹ וּפָנָיו רָגָזוּ. “אָכֵן אֵין כָּמֹהוּ מְאֻשָּׁר בָּאָרֶץ! חִוָּה דּוֹן לוּאִיז דַעְתּוֹ–הֵן יְכֻבַּד כֵּאלֹהִים, גָּדוֹל כְּבוֹדוֹ בְּעַמּוֹ וּלְאוֹצְרוֹתָיו אֵין קֵצֶה, אַף אָצַל לוֹ ה' בְּרָכָה בְּתִפְאֶרֶת־נָשִׁים. הֲרָאִיתָ אִשָּׁה יָפָה כָמוֹהָ בְּכָל הָאָרֶץ? הֲלֹא כָּל יוֹדְעֵי דוֹנָה מִרְיָם מוֹרַאלִיס יְעִידוּהָ, כִּי אֵין עַל עָפָר מָשְׁלָה וּשְׁמָהּ רוֹמֵם תַּחַת לְשׁוֹן כָּל רוֹאֶיהָ”. פְּנֵי פּדְרוֹ הֶאְדִימוּ, כִּי בָעֲרָה בּוֹ קִנְאָתוֹ. וְדוֹן לוּאִיז הֵעִיף עֵינָיו בּוֹ, וּבִרְאוֹתוֹ אֶת הַסַּעַר הַמִּתְחוֹלֵל בְּלֵב הָעֶלֶם הָאֻמְלָל, הוֹסִיף לְהַלְלָהּ לְפָנָיו בְּיָפְיָה, תִּפְאַרְתָּהּ, חִין עֶרְכָּהּ וְאַהֲבָתָהּ הַנֶּאֱמָנָה לְמוֹרַאלִיס אַלּוּף נְעוּרֶיהָ, אֲשֶׁר יַחְדָיו יִרְאוּ חַיִים וְיֵדְעוּ אַהֲבָה בְּתַעֲנוּגֶיהָ.
כֵּן חָתָה גֶּחָלִים בְּלֵב הָעֶלֶם, אֲשֶׁר קָשְׁתָה כִּשְׁאוֹל קִנְאָתוֹ, עַד בּוֹאָם אֶל בֵּית מוֹרַאלִיס. שָׁם נִפְרַד מִמֶּנּוּ, וַיַּלָט פָּנָיו בַּאַדַּרְתּו וַיִּכֹּף כְּאַגְמוֹן רֹאשוֹ וַיֵּלֶך אַט וּשְׁחוֹחַ כְּדַרְכּוֹ. פִּתְאֹם נָשָׂא סָבִיב עֵינָיו וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיָּשֶׂם פָּנָיו אֶל הַגַּן הַגָּדוֹל הַסּוֹבֵב לְבֵית מוֹרַאלִיס וַיָּבֹא בּוֹ בְּחָפְזָה וַיִּסְגֹר הַדֶּלֶת אַחֲרָיו.
וּפֶדְרוֹ חָגַר שְׁאֵרִית כֹּחוֹ לִמְשֹׁל בְּרוּחוֹ, לְבִלְתִּי שְׁפֹךְ חֲמָתוֹ עַל מוֹרַאלִיס אִיש חֶרְמוֹ, כִּי אֲכָלַתְהוּ קִנְאָתוֹ, אֲשֶׁר הִגְדִּיל דוֹן לוּאִיז וְהִרְחִיב מְדוּרָתָהּ בְּדִבְרֵי שְׂפָתָיו. אַך מֵאוֹר פְּנֵי מוֹרַאלִיס, אֲשֶׁר דִּבֵּר אִתּוּ יְדִידוּת, רָפְתָה רוּחוֹ וַחֲמָתוֹ שָׁכְכָה כִּמְעַט. כַּעֲבֹר רֶגַע נִפְרְדוּ אִיש מֵעַל רֵעֵהוּ–כִּי נֶחְפַּז מוֹרַאלִיס לָלֶכֶת אֶל הַמֶּלֶךְ, וּפֶדְרוֹ נָשָׂא אֶת רַגְלָיו לָצֵאת אֶת הָעִיר וְלִתְעוֹת לְבָדָד בִּשְׂדֶה יַעַר, כְּדַרְכּוֹ מֵאָז. אַך פִּתְאֹם עָצַר לָלֶכֶת–כִּי רָאָה אֶת מִרְיָם מִתְהַלֶּכֶת בַּגַּן לְרוּחַ הַיּוֹם, וַתְּכַל נַפְשׁוֹ לִרְאוֹתָהּ עוֹד הַפַּעַם וְלִשְׁמֹע מִמֶּנָּה עַל מָה דִּכְּאָה חַיָּיו לָאָרֶץ–וּמֶבְּלִי דַעַת אָנָה יִשָׂאוּהוּ רַגְלָיו, שָׁב עַל דַּרְכּוֹ, וַיַּעֲבֹר אֶת אוּלָם הַהֵיכָל וַיָּבֹא אֶל הַגָּן, וְכַעֲבֹר רְגָעִים אֲחָדִים הִתְיַצֵּב לְנֶגֶד עֵינֵי מִרְיָם הַנִּבְהָלָה.
* * *
* * *
יא.
אַך יָצֹא יָצָא פֶרְנַאנְדוֹ מֵהֵיכָלוֹ, וְהִנֵּה פְּגָשָׁהוּ דּוֹן לוּאִיז הַהוֹלֵךְ לְתֻמּוֹ וַיְּבָרְכֵהוּ בְּפָנִים זֹעֲפִים, וּמוֹרַאלִיס שְׁאָלָהוּ עַל מָה הוּא נֶעֱצָב וְלָמָה נָפְלוּ פָנָיו.
– לֹא עָלַי הִנְנִי נֶאֱנָח, כִּי אִם עַל רֵעִי אֲשֶׁר אָהַבְתִּי כְנַפְשִׁי – עָנָה הַנּוֹכֵל בְּרוּחַ עֶצֶב –כִּי הִנֵּה תְּבוֹאֵהוּ שׁוֹאָה לֹא יֵדָע, וְאָנֹכִי הַיּוֹדֵעַ זֹאת יָרֹא אִירָא לְהַזְהִירֵהוּ, פֶּן אַרְגִּיזֵהוּ בָזֶה מִמְנוּחָתוֹ וְלֹא אֵדַע מָה אֶעֱשֶׂה".
אִם יֵש אֶת נַפְשְׁךָ לִשְׁאֹל לַעֲצָתִי, בָּאֵר נָא דְּבָרֶיךָ, יְדִידִי!–עָנָה מוֹרַאלִיס–כִּי בְּחִידוֹת תְּדַבֵּר אֵלַי וְלֹא אֲבִינְךָ. גַּם זֹאת נִפְלָאת בְּעֵינַי: הָאִיש כָּמוֹךָ יַחֲרִיש וְיַכְחִיד תַּחַת לְשׁוֹנוֹ אֶת הָרָעָה הַצְּפוּיָה לֵרֵעוֹ וַעֲמִיתוֹ?
“לוּ נָגְעָה הָרָעָה אַך בִּי, כִּי עַתָּה לֹא שַׂמְתִּי לְפִי מַחְסֹם; אֲבָל אֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בָרָעָה אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת רֵעִי וּמְיֻדָּעִי? כִּי הִנֵּה אִם אֶפְקַח אֶת עֵינוֹ וְיִרְאֶה בְרָעָתוֹ–וְהִשְׁתּוֹחֲחָה עָלָיו נַפְשׁוֹ וְנֹחַם יִסָּתֵר מֵעֵינָיו”.
– סַפְּרָה נָא לִי, אוּלַי אֶמְצָא עֵצָה לְחַלְּצֵךָ מִן הַמֵּצָר. – שְׁמָעֵנִי אֵפוֹא, יְדִידִי! הִנֵּה יִסְּרַנִי ה' לִרְאוֹת אָוֶן בְּאֶשֶׁת עֲמִיתִי, אֲשֶׁר יֶאֱהָבֶנָּה כְּנַפְשׁוֹ וּבְתֻמָּתוֹ יַאֲמִין בָּהּ אֱמוּנָה אֹמֶן–כִּי הִנֵּה בָגְדָה בוֹ, בְּשוּב10 אֵלֶיהָ אוֹהֲבָהּ הָרִאשׁוֹן מֵאֶרֶץ מֶרְחָקִים, וְהִיא עוֹד דָבְקָה נַפְשָׁהּ אַחֲרָיו, וּכְבָר נוֹעֲדוּ פַּעַם בְּאִישׁוֹן לַיְלָה, אַף נוֹסְדוּ יַחַד לָשׁוּב וּלְהִתְרָאוֹת פָּנִים–וּמִי יוֹדֵעַ עַד מָה יגְדַּל עֲוֹן רִשְׁעָתָם! אַך כָּבֵד עָלַי הַדָּבָר לְהִתְעַבֵּר עַל רִיב לֹא לִי וְלִשׁלֹחַ מְדָנִים בֵּין אִיש לְאִשְׁתוֹ– עַל כֵּן אָבְדָה עֵצָה מִמֶּנִי.
– חָלִילָה לְךָ לַחֲשׁוֹת בַּדָבָר הַזֶּה, אִם אַךְ תֵּדַע כִּי לֹא שָׁגִיתָ. “וְאֶת מִי אַגִּיד מִלִּין?” – אֶת בַּעַל נְעוּרֶיהָ – כִּי הוּא שוֹמְרָהּ וְצִלָּהּ מֵאֶת ה' לְשָמְרָהּ מִכָּל רָע. – “וְאֵיכָכָה אַשְׁחִית רַחֲמַי מִמֶּנוּ לְדַכֵּא רוּחוֹ וְּלהַצִּית אֵש בּוֹעֶרֶת בְּלִבּוֹ, אֲשֶׁר עַד כֹּה יָדַע שָלֵו וְעַל רֹב שָׁלוֹם הִתְעַנֵּג?”
– הֲיֵחַת רוֹפֵא חָכָם מִצַעֲקַת אִיש מַכְאוֹבוֹת, בְּהַעֲבִירוֹ יָדוֹ עַל פְּצָעָיו, לְהַסִּיר כָּל בָּשָׂר חַי, לְמַעַן הַעֲלוֹת לוֹ אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא? אַך עָלָיו לַחֲבֹש פְּצָעָיו בְּיַד חֲרוּצִים, לְבַל יִגְדַל הַכְּאֵב מְאֹד. גַּם אַתָּה, יְדִידִי, פְּתַח פִּיךָ בְּצֶדֶק, הַגֵּד לַבַּעַל פֶּשָע רַעֲיָתוֹ, אַך הַשְׂכִּילָה לָעֲרֹך אֵלָיו מִלִּים בְּמֶתֶק שְׂפָתָיִם. הֱיֶה לוֹ יוֹעֵץ שָׁלוֹם, כִּי יוֹכִיחֶנָּה בְּלָשׁוֹן רַכָּה, תִּרְאֶה הִיא, כִּי דְּבָרָיו טוֹבִים וּנְכוֹחִים, אָז תִנָּחֵם בְּרֵאשִׁית דַּרְכָּהּ–וּשְׁלוֹם הַבַּיִת יוּשָׁב עַל מְכוֹנוֹ. וְדוֹן לוּאִיז נָשָׂא עֵינָיו אֶל פְּנֵי הָאָדָם הַיָּשָׁר וּמַחְשָׁבוֹתָיו עָמְקוּ מְאֹד–לֹא מֵאֲשֶׁר חָסָה עֵינוֹ עַל רֵעֵהוּ הַמַּאֲמִין בּוֹ, כִּי אִם מֵאֲשֶׁר יָרֵא פֶּן תּוּפַר עֲצָתוֹ. אַך זָכַר אֶת פֶּדְרוֹ וְאֵש קִנְאָתוֹ וַיֵּדַע נֶאֱמָנָה, כִּי הִנֵּהוּ נִמְצָא עַתָּה בַגָּן אֶת מִרְיָם אֲהוּבָתוֹ– זֹאת הֵשִׁיב אֶל לִבּוֹ וַיָּשֶׂם יָדוֹ עַל שְׁכֶם מוֹרַאלִיס וַיַּבֶּט אֵלָיו בְּעֵינַיִם מְפִיקוֹת יָגוֹן וְחֶמְלָה וַיֹּאמֶר בִּמְנוֹד רֹאש: “יְאַמֶּצְךָ אֱלֹהֵי הָרַחֲמִים, כִּי אַתָּה הוּא הַבַּעַל הָאֻמְלָל!”
וּפְנֵי פֶרְנַאנְדוֹ חָוְרוּ מְאֹד. לְמִרְיָם נִשְׁבַּר לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ וַיְּאָנֵק דֹם–כִּי גָּדַל הַכְּאֵב מְאֹד. זְמַן רַב עָמְדוּ שְׁנֵיהֶם בְּאֵין דּוֹבֵר דָּבָר. אַחֲרֵי כֵן הִתְאַפֵּק מוֹרַאלִיס וַיְּאַמֵּץ כֹּחוֹ וַיֹּאמֶר: "אָנֹכִי אָבִין הֲגִיגְךָ, כִּי גָּלָה כָבוֹד מִמֶּנִּי, וְעַתָּה כַלֵּה דְּבָרֶיךָ, סַפְּרָה קֹשְׁט אִמְרֵי אֶמֶת, כִּי שׁוֹמֵעַ אֲנִי!
וְדוֹן לוּאִיז נֶעְתַּר לוֹ, וַיֵּאָנַח בְּשִׁבְרוֹן מָתְנַיִם, וַיִּתֵּן קוֹלוֹ בִּבְכִי וַיְּסַפֵּר לוֹ כְּכָל אֲשֶׁר רָאָה וַאֲשֶׁר שָׁמַע בְּלֵיל הַמִּשְׁתֶּה, וּדְבָרָיו יָרְדוּ כְּחִצִּים שְׁנוּנִים וּמַדְקְרוֹת חֶרֶב בְּלֵב הָאִיש הָאֻמְלָל. וּלְזֵכֶר לֵיל הַמִּשְׁתֶּה שַמָּה הֶחֱזִיקַתְהוּ–כִּי בַּלּיְלָה הַזֶּה מָצָא אֶת מִרְיָם חֲרֵדָה וּבוֹכִיָּה בְמִסְתְּרֵי הַגָּן11. אֲבָל הֲלֹא עַל צַוָּארָיו בָּכָתָה, וּכְעַל דּוֹד אָהוּב הִתְרַפְּקָה עָלָיו, – זֹאת זָכַר וְלִבּוֹ אָמַר לוֹ כִּי לֹא כֵנִים הֵם דִּבְרֵי הָאִיש הַזֶּה. –הִנֵּה כֹל שָמְעָה אָזְנִי–אָמַר מוֹרַאלִיס לָאחֲרוֹנָה וַיַּשְׁקֵף אֶל דּוֹן לוּאִיז בְּעַיִן חוֹדֶרֶת; אַך הַנּוֹכֵל הִבִּיט אֵלָיו בִּמְנוּחָה כְּשֶׂה תָּמִים–וְעַתָּה הַנִּיחָה לִי וְאֶרְאֶה, אֵיךְ יֵאָמְנוּ דְּבָרֶיךָ. אִם אֶמֶת בְּפִיךָ, אָז אוֹדֶה לְךָ עַל גַּלּוֹתְךָ אֶת אָזְנִי; אוּלָם אִם בְּזָדוֹן נוֹעַזְתָּ לְהַצְמִיד מִרְמָה, הִשָׁמֵר לְךָ מֵהִפָגֵש עוֹד אִתִּי–כִּי בְּנַפְשֵךָ הוּא, כְּאָבָק אֶשְׁחַקְךָ, וּכְזוֹחֵל עָפָר אֶרְמְסְךָ!
כֵּן עָנָהוּ מוֹרַאלִיס וַיְּמַהֵר לָשׁוּב לְבֵיתוֹ, וְדוֹן לוּאִיז הִבִּיט אַחֲרָיו וַיְּמַלֵּא שְׂחוֹק פִּיו. אַחֲרֵי כֵן שָׁב אֶל הַגָּן וַיִּסְתַּתֵּר לִרְאוֹת אַחֲרִית דָבָר.ּ
* * *
* * *
יב.
“אַיֵּה הַגְּבִירָה?” – שָׁאַל מוֹרַאלִיס אֶת מַנּוּאֵלָה שִׁפְחַת רַעֲיָתוֹ הִנֵּה הִיא מִתְהַלֶּכֶת בַּגָּן– עָנְתָה הָעַלְמָה. “וְלָמָּה לֹא לְקָחָתֶךָ עִמָּהּ, כְּדַרְכָּהּ תָּמִיד?” – אָכֵן הָלַכְתִּי אַחֲרֶיהָ, אֲדוֹנִי, וְזֶה כַּעֲשָׂרָה רְגָעִים צִוַתְנִי לָשׁוּב הַבַּיְתָה. וְדוֹן פֶרְנַאנְדוֹ דָּרַש לִמְקוֹם הֲלִיכָתָהּ, וַיֵּצֵא בְּעִקְבוֹתֶיהָ לְבַקְּשָׁה וְלִרְאוֹת פָּנֶיהָ. וַיֵּלֶךְ בִשְׁדֵרוֹת עֲצֵי הָדָר הַנּוֹתְנִים פְּרָחִים וְרֵיחַ כַּלְבָנוֹן, מִשָׁם יָצָא אֶל כַּר דֶּשֶא, אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ תָּרִיק גֻּלָּה מֵימֶיהָ, תְּפִיצֵם לְמֵרָחוֹק כְּמַרְאֶה הַקֶּשֶׁת וְתִזְרֵם כְּאָבָק דַּק עַל הֲמוֹן מַטָּעֵי חֶמֶד יְלִידֵי עֵמֶק הָאֲרָזִים, אֲשֶׁר נִטְעוּ פֹה יַחְדָיו. אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה הוֹלִיך אֶת מִרְיָם בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, בַּהֲבִיאוֹ אוֹתָהּ בְּצֵל קוֹרָתוֹ וּבְהַרְאוֹתוֹ לָהּ אֶת כָּל שְׂכִיּוֹת חֶמְדָּתוֹ; בּוֹ בָחֲרוּ תָּמִיד לְשִׁבְתָּם, וּלְזֵכֶר הָעֵמֶק הַנָּעִים, מְקוֹם שַעֲשוּעֵיהֶם, בִּימֵי יַלְדוּתָם, קְרָאוּהוּ בְּשֵׁם “נְוֵה יַלְדוּת”. עוֹד לֹא בָא מוֹרַאלִיס אֶל קְצֵה הַשְּׁדֵרָה וְהִנֵּה שָׁמְעָה אָזְנוֹ קוֹל מִרְיָם וְקוֹל אִיש זָר הַמְּדַבְּרִים חֲלִיפוֹת.
“אָכֵן לֹא לְבָדָהּ הִנֶּהָ פֹה, וּמִי הוּא הָאִיש הַזֶּה?” שָׁאַל פֶרְנַאנְדוֹ בְּלִבּוֹ וַיֵּט אָזְנוֹ וַיַּקְשֵׁב וַיִּשְׁמַע וַיִּרְגַּז תַחְתָּיו – כִּי הִכִּיר פִּתְאֹם אֶת קוֹל פֶּדְרוֹ, אֲשֶׁר הִזְהִירָהוּ דּוֹן לוּאִיז מִפָּנָיו. הוּא בִּקֵּש לְכַחֵש בְּמִשְׁמַע אָזְנָיו, אַף חָפֵץ לָגֶשֶׁת אֶל מִרְיָם וּלְבָרְכָה בּאַהֲבָה. אֲבָל בִּרְכָּיו כָּשָׁלוּ, כֹּחוֹ עֲזָבוּהוּ12 וַיַּחֲבֹש פָּנָיו לְבַל יֵרָאֶה וְלֹא יִשְׁמַע שֶׁמֶץ דָּבָר עַד שׁוּב נַפְשׁוֹ לִמְנוּחָתָהּ. אָכֵן עָצַם אֶת עֵינָיו, אֲבָל אָזְנָיו הִקְשִׁיבוּ רַב קֶשֶׁב לְמוֹרַת רוּחוֹ. וְהַדְּבָרִים יָרְדוֹ חַדְרֵי בִטְנוֹ כְּמַדְקְרוֹת חֶרֶב.
“וְעוֹד תִּשְׁמְרִי לְפִיךְ מַחְסוֹם, מִבְּלִי הַגִּיד פֵּשֶר דָּבָר?–קָרָא פֶּדְרוֹ בְּרֹגֶז קוֹלוֹ – וְאִם לֹא תּוּכְלִי הִצְטַדֵּק עַל רֹע מַעֲלָלַיִךְ, הֲלֹא תְחַלִּי פָנַי, לְמִצְעָר, כִּי סָלֹחַ אֶסְלַח לָךְ! אָכֵן יָדַעְתִּי, כִּי בְנֵי יַעֲקֹב עָקוֹב יַעֲקֹבוּ, נִבְחָר בָּהֵֶם עֹשֶׁר מִכָּבוֹד בֶצַע כֶּסֶף מִתֻּמַת נָפֶש – וּבְכָל זֹאת הֶאֱמַנְתִּי בָךְ, אָמַרְתִּי, לֹא כֵּן אַתְּ עִמֵּךְ. אַךְ עָבְרוּ יְרָחִים שִׁשָּׁה וְהִנֵּה נֶהְפַּכְתְּ, חִלַּלְתְּ נֶדֶר, הֵפַרְתְּ בְּרִית, נִשְׁכַּחְתִּי כַמֵּת מִלִבֵּךְ, גַּם הוּא לֹא הֱנִיאֵךְ לְבַצַּע מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ וַתִּקְפְּצִי עָלָיו לָבֶטַח – כִּי קַלּוֹת מְאֹד! אָכֵן הִפְלֵאת לַעֲשׂוֹת בִּזְמַן קָצֵר זֶה, וְלָךְ נָאוָה תְּהִלָּה!” – כֵּן דִּבֵּר פֶּדְרוֹ וַיִּשְׂחַק בִּמְרִירוּת.
– הַזְמַן הַקָּצֵר הֶאֱרִיךְ בְּרָעָתוֹ! יָמָין קַלּוּ, אַך יָדוֹ עָלַי כָּבְדָה עַד לְבִלְתִּי נְשֹׂא–עָנְתָה מִרְיָם בִּשְׁפַל קוֹלָהּ. “וּמַה זֶה הֵרַע לָךְ? וּבַמֶּה כָבְדָה עָלַיִך יָדוֹ? שִׁנֵּן פֶּדְרוֹ כַּחֶרֶב לְשׁוֹנוֹ – הֵן שַׂר וְגָדוֹל, נְשׂוּא פָנִים, אֲהוּב הַמֶּלֶךְ וֶאֱלִיל, הָעָם בָּא, רָאָה, שָׁרַק לָךְ–וַתָּרוּצִי אַחֲרָיו. כִּי מַה לִכְבוֹדֵךְ וּלְאַנְחוֹת עֶלֶם עָנִי וָדַל, אֲשֶׁר עַל חַרְבּוֹ יִחְיֶה? אוֹי לִי, כִּי נוֹאַלְתִּי לְהַאֲמִין בִדְּבַר אִשָּה וַאֲבַקֵּש אֱמֶת מִשִׂפְתֵי שָׁקֶר! הֶאֱמַנְתִי לְדִמְעוֹתֶיהָ וְהֵן הָיוּ כְּטַל מַשְׁכִּים הוֹלֵךְ. בְּקֶסֶם שְׂפָתַיִךְ בָּנִית חַיִץ וַתָּטִיחִי אוֹתוֹ תָּפֵל לְמַעַן הַרְחִיקֵנִי. וְאַךְ נִגֹּש נִגַּש מוֹרַאלִיס וְהִנֵּה קַל מְהֵרָה נָפַל הַקִּיר הַמַּבְדִיל וְהָרְחוֹקִים הָיוּ לִקְרוֹבִים, הִתְלַכְּדוִּ וְלֹא הִתְפָרָדוּ– אוֹת הוּא, כִּי לֹא אֲהַבְתִּנִי מֵעוֹדֵךְ, וְאוֹר פָּנַיִךְ אֵלַי בְּרֵאשִׁית אַהֲבָתֵנוּ וְדִמְעוֹת עֵינַיִךְ בְּאַחֲרִיתָהּ הָיוּ לָךְ לְהוֹלִיכֵנִי שׁוֹלָל. הַשְׂחוֹק הָיִיתִי לָךְ – כִּי הִתְעַנַּגְתְּ לִרְאוֹתֵנִי כּוֹרֵעַ בֶּרֶך וּמִשְׁתַּחֲוֶה אֶל הַדְרַת פָּנַיִךְ? אַך הָתֵל הִתַלְתְּ בִּי. הָה, מִרְיָם! כָּל זֹאת עָשִׂית לִי, וְעוֹד דָּבְקָה נַפְשִׁי אַחֲרַיִךְ! אִי שָׁמַיִם, עוֹד אֵהָבֵךְ אַהֲבָה עַזָּה, אַהֲבַת עוֹלָם!!”
– בִּי, פֶּדְרוֹ! – עָנְתָה מִרְיָם וּרְעָדָה אֲחָזַתָּהּ – לוּלֵא הִרְחִיבוּ צָרוֹת לְבָבִי, כִּי עַתָּה לֹא הִשְׁבַּעְתִּיךָ לְעָזְבֵנִי וְּלשָכְחֵנִי נֶצַח. אָכֵן הֲרֵעוֹתִי לְךָ בְּיָפְיִי, אֲשֶׁר נָתַן לִי ה' לַאֲסוֹנִי. הוֹסַפְתִּי יָגוֹן עַל מַכְאוֹבֶיךָ, כִּי לֹא הֶחֱרַשְׁתִּי בְּאַהֲבָתִי וְלֹא הֶעֱלַמְתִּיהָ מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ. אֲבָל זוּלָתִי זֹאת חַפָּה אֲנִי מִפֶּשַע, כִּי לֹא כִּחַדְתִּי אֲמָרַי, וְתָמִיד הִגַּדְתִּי לְךָ, כִּי יַד אֱלֹהִים תַּפְרִידֵנוּ וְתִקְוָתֵנוּ לָנֶצַח נִכְרָתָה!
“וְאֵיכָכָה הָיִית לְמֹוַראלִיס לְאִשָּה? וְלָמָּה לֹא נִכְזְבָה תּוֹחַלְתּוֹ מִמֵּךְ? הֲלֹא בְּנֵי עַם אֶחָד אֲנַחְנוּ, וּבַמֶּה נִפְלֶה הוּא מִמֶּנִּי? וְאַיֶּה שְׁבוּעָתֵךְ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעַתְּ, לְבִלְתִּי תֵּת יָדֵךְ לְאִיש אָחֵר, כִּי לִי אָתְּ?”
הַרְשִׁיעֵנִי אֵפוֹא בְּמִשְׁפָּטְךָ, אֲדוֹנִי! קָרְאָה מִרְיָם בְּאֹמֶץ לֵב–אֶהְיֶה נָא בְּעֵינֶיךָ לְאֵשֶׁת־רֶשַע סוֹרְרָה וּבוֹגֵדָה, שְׁפֹך עָלַי בוּז, הַשְׁלֵךְ עָלַי שִׁקוּצִים! כִּי סוֹד כָּמוּס עִמָּדִי, לֹא אוּכַל גַּלּוֹתוֹ לְמַעַן הִצְטַדֵּק. עַל כֵּן אֵין טוֹב לְךָ כִּי אִם לְעָזְבֵנִי בִּשְׁאָט נֶפֶש וּלְהָסִיר זִכְרִי מִלִבְּךָ!
"זֹאת לֹא אֶעֱשֶׂה! – קָרָא פֶּדְרוֹ בְּרִגְשַׁת לֵבב וַיִּתְנַפֵּל לְרַגְלֶיהָ. – לֹא, מִרְיָם! לֹא אוּכַל לְעָזְבֵךְ כָּכָה. אֲבָל הַגִּידִי נָא קֹשְׁט אִמְרֵי אֶמֶת, כִּי לֹא בְּחֶפְצֵךְ נַעֲשָׂה הַדָּבָר הַזֶּה, כִּי הִכְבִּיד עָלַיִךְ הַשָׂר הַגֵּאֶה אֶת אַכְפּוֹ וַיְּאַלְּצֵךְ לָתֵת יָדֵךְ לוֹ. הַגִּידִי, כִּי לֹא שָׁאֲלוּ אֶת פִּיךְ, כִּי לֹא הֲשִׁיבוֹת אַהֲבָה אֶל חֵיקוֹ, אַף לֹא נָתַתְּ מֵעוֹדֵךְ תִּקְוָה בְּלִבּוֹ, כִּי אָהֹב תֶאֱהָבִיהוּ. הַגִּידִי, כִּי לֹא חָדַלְתְּ מֵאָהֳבֵנִי; כָּל אֵלֶה הַגִּידִי נָא לִי – וּתְבָרְכֵךְ נַפְשִׁי!
– הֲכָזֹאת יִדְרֹש מִמֶּנִּי דּוֹן פֶּדְרוֹ דִּי שִׂיבִילִיָּה? חָלִילָה לִי, אֲדֹונִי! חָלִילָה לִי מִפְּשׁוֹעַ בְּבַעֲלִי אַלּוּף נְעוּרַי, כִּי קְשׁוּרָה נַפְשִׁי בְּחַבְלֵי תּוֹדָה בַּעֲבוֹתוֹת אֵמוּן וָתֹם–חָלִילָה גַּם לְךָ, אָדוֹן נִכְבָּד, לְבַקֵּש מִמּנִּי, כִּי אֲנַבֵּל כְּבוֹדִי בְּתוֹעֵבוֹת רָעוֹת כָּאֵלֶּה! הֶרֶף מִכְּרוֹעַ לְפָנַי – כִּי חֶרְפָּה הִיא לִשְׁנֵינוּ. קוּמָה נָא וְעָזְבֵנִי – וּמֵהָיוֹם וְהָלְאָה אַל נוֹסִיף עוֹד הֵרָאוֹת פָּנִים בְּאֵין אִיש אָחֵר אִתָּנוּ!
וְלֵב פֶּדְרוֹ נִקְרַע לִגְזָרים מֵרִגְשׁוֹת אַהֲבָה, קִנְָה וְכָבוֹד, אֲשֶׁר הִתְרוֹצְצוּ בְּקִרְבּוֹ חֲלִיפוֹת. אַך חָזְקוּ עָלָיו דִּבְרֵי מִרְיָם הַנְּכוֹחִים. עוֹד לֹא הִצְטַדְקָה מְאוּמָה בִּדְבַר שְׂפָתֶיהָ, וּכְבָר נִחַם עַל תּוֹכְחוֹת חֲמָתוֹ, וַיָּקָם וַיִּפֶן הַצִּדָּה לְהַסְתִיר מְבוּכָתוֹ מִמֶּנָּה. פִּתְאֹם נָשָׂא עֵינָיו – וְהִנֵּה דּוֹן פֶרְנַאנְדוֹ מוֹרַאלִיס נִצָּב לִקְרָאתוֹ.
אָז עֲזָבַתְהוּ רוּחוֹ הַטּוֹבָה וְכָל רִשְׁפֵּי אַהֲבָתוֹ וְקִנְאָתוֹ, אֲשֶׁר עֻמְמוּ רֶגַע, מִפְּנֵי תֻּמַּת מִרְיִם וְצִדְקָהּ, יַחְדָּיו הִתְלַקְּחוּ וַיִּתְּכוּ כָאֵש עַל צוֹרְרוֹ זֶה – בְּחָשְׁבוֹ, כִּי הִתְנַכֵּל מוֹרַאלִיס לֶאֱרֹב לוֹ, לְהַטּוֹת אֹזֶן וּלְהַקְשִׁיב קָשֶב. וַתִּתְקְפֵהוּ רוּחַ עִוְעִים וַיִּשְׁלֹף חַרְבּוֹ מִתַעֲרָה וַיָּרָץ אֵלָיו בַּחֲמַת כֹּחוֹ וַיַּרְעֵם בְּקוֹלוֹ: “הוֹי אַכְזָרִי וּמוּג לֵב! הַמְעַט לְךָ שַׁסּוֹתְךָ אוֹצַר חֶמְדָּתִי, כִּי עוֹד תֶאֳרֹב לִי אָרֹב בּמִּסְתָּרִים? הֵן לִי הָיְתָה מִרְיָם, יַעֲנוּ בִי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, כִּי אַךְ אוֹתִי אָהֲבָה, בְּטֶרֶם הִתְנַכַּלְתָּ לָנוּ לְהַפְרִידֵנוּ וּלְקַחְתָּהּ אֵלֶיךָ בְּתַחְבּוּלוֹת מִרְמָה וּזְרוֹעַ רָמָה. וְעַתָּה שְׁלֹף חַרְבְּךָ, נִקְלֶה! וְאִם לֹא וְקָרָאתִי אַחֲרֶיךָ מָלֵא, וְחֶרְפַּת נָבָל אֲשִׂימְךָ–כִּי יָרֵא וְחָרֵד הִנְּךָ, אִיש חָנֵף וְאֵין לֵב!” וּמִרְיָם זַעֲקָה וַתָּרָץ אֲלֵיהֶם לְהַפְרִידָם, אַך כֹּחָהּ עֲזָבָה וְרַגְלֶיהָ מָטוּ. וּפֶרְנַאנְדוֹ מִהֵר אֵלֶיהָ וַיְּרִימֶנָּה וַיֹּאחֲזֶנָּה בִּשְׂמֹאלוֹ, וְאֶת זְרוֹעַ יְמִינוֹ הוֹשִׁיט אֶל פֶּדְרוֹ הַמִּשְׁתּוֹלֵל וַיִּתְיַצֵּב לְפָנָיו בְּהוֹד פָּנָיו וּגְאוֹן מַרְאֵהוּ, אַך בְּכַעַס עָצוּר וּבְעֶצֶב מָר. “הָשִׁיבָה חַרְבְּךָ אֶל תַּעֲרָה, עֶלֶם נִמְהַר לֵב! – אָמַר אֵלָיו בְּחֶמְלָה וּמְנוֹד רֹאש – אָנֹכִי לֹא אִירָא אֶת חַרְבְּךָ וְאֶת זַעַם לְשׁוֹנְךָ. אֲבָל לֵך עַתָּה מִזֶּה, עֶלֶם אֻמְלָל, וְעַל תּוֹסֶף רְאוֹת פָּנַי עַד שׁוּב חֲמָתְךָ מִמֶּנִּי! אָז תָּשׁוּב אֵלֶיךָ רוּחֲךָ וּבוֹשְׁתָּ מִפַּחֲזוּתְךָ וְנָקֹטְתָּ בְּפָנֶיךָ, עַל שָׁלְחֲךָ פִיךָ בָרָעָה וַהֲרִימְךָ יַד עַל גֶּבֶר תָּמִים עִמְּךָ. וְאָנֹכִי לֹא אֹבֶה לְהִלָחֵם אִתְךָ וּלְיַסֶּרְךָ עַל מְשׁוּבָתְךָ, כִּי תָּעָה לְבָבְךָ וְלֹא תֵּדַע נַפְשֶׁךָ!”
וּפֶדְרוֹ הֵשִׁיב יָדוֹ, אַך עוֹד לֹא שָׁב אַפּוֹ. “הִנְנִי שׁוֹמֵעַ לְקוֹלְךָ–קָרָא אֵלָיו מְדֻכָּא מֵרֹגֶז וָכָעַס–אֲבָל שְׁמָעֵנִי גַּם אַתָּה, דּוֹן פֶרְנַאנְדּוֹ! הֵן אוֹהֲבִים הָיִינוּ עַד כֹּה, רֵעִים כְאַחִים בְּעֵת שָׁלוֹם וּבְיוֹם מִלְחָמָה – וְהַיּוֹם הַזֶּה הִתִּיר אֲגֻדָּתֵנוּ לָעַד. דַע לְךָ, כִּי אוֹיִבְךָ בְּנֶפֶש הִנְנִי מֵעָתָּה, וּבְחֶזְקַת הַיָּד עוֹד אֲאַלְּצְךָ לִשְׁלֹף חֶרֶב וְלָצֵאת אִתִּי לַמִלְחָמָה. וְאַל תְּדַמֶּה בְּנַפְשֶךָ לְהִמַלֵּט מִפָּנַי–כִּי עַד שְׁאוֹל אֶרְדְּפֶךָ. גַּם שָׁם תַּשִּׂיגְךָ חֶרֶב נִקְמָתִי, אִיש נָבָל, מוּג לֵב וְאוֹרֵב בַּמִּסְתָּרִים!” כֵּן בִּטֵּא פֶּדְרוֹ כְּמַדְקְרוֹת חֶרֶב וַיַּבֵּט אֵלָיו בּחֶרְפָּה וָבוּז וַיִּשְׂחַק מָרָה. אָז הֵשִׁיב חַרְבּוֹ בְּרַעַש אֶל נְדָנָהּ וַיִּפֶן וַיֵּלֶךְ. וְהַבַּעַל וְרַעֲיָתוֹ נִשְאֲרוּ לְבַדָּם שׁוֹמְמִים וּמַחֲרִישִׁים. דּוּמִיָּה אֲרֻכָּה וְנוֹרָאָה הִכְבִּידָה עֲלֵיהֶם. פְּנֵי מוֹרַאלִיס קָדְרוּ מְאֹד, וְהוּא עוֹמֵד עַל מְקוֹמוֹ כְּתֹמֶר מִקְשָה, עוֹד יָדוֹ הָאַחַת אוֹחֶזֶת בְּמִרְיָם וְהַשֵּׁנִית נְטוּיָה אֶל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר עָמַד עָלָיו פֶּדְרוֹ צוֹרְרוֹ. וּמִרְיָם הִתְאַמְּצָה לָשֵׂאת אֵלָיו עֵינֶיהָ, וְלֹא יָכֹלָה, כִּי נָבְקָה רוּחָהּ בְּקִרְבָּהּ, כָּבָה אוֹר עֵינֶיהָ, כָּשְׁלוּ בִּרְכֶּיהָ וַתִּשַּׁח רֹאשָׁה וַתִתְעַלָּף בִּזְרוֹעוֹת בַּעֲלָה הַנִּדְהָם.
* * *
* * *
יג.
אַך שׁוֹב שָׁבָה רוּחַ מִרְיָם אֵלֶיהָ וְהִנֵּה שָֹבוּ מְצוּקוֹתֶיהָ אִתָּהּ, נַפְשָהּ הִשְׁתּוֹחֲחָה עָלֶיהָ, בִּרְאוֹתָהּ כִּי זֹאת הַפַּעַם רָחַק בַּעֲלָה מִמֶּנָּה וַיַּעַזְבֶנָּה בִּידֵי אֲחֵרִים, כִּי יָשִׂימוּ הֵם עֵינָם עָלֶיהָ.
וַתֵּשֶב עַל מִטָּתָהּ וַתִּשְׁפֹּךְ עָלֶיהָ נַפְשָׁהּ, בְּזָכְרָהּ אֶת יְגוֹן פֶרְנַאנְדוֹ וּפָנָיו הַזּוֹעֲפִים, וַתֶּחֱרַד לִרְגָעִים מִפְּנֵי הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֵּר פֶּדְרוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ. “הָאָדוֹן הָלַךְ לוֹ, בְּשֹוּב אֵלַיִךְ רוּחֵךְ – אָמְרָה שִׁפְחָתָהּ אֵלֶיהָ בַהֲבִינָהּ אֶל גְּבִרְתָּהּ, אֶל מִי תִּכְלֶינָה עֵינֶיהָ–הוּא חִכָּה פּהֹ עַד שׁוּבֵךְ לִפְקֹחַ עַיִן, שָׁב לְמִשְׁמַרְתּוֹ אֶל אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר קְרָאָהוּ דּוֹן פֶּדְרוֹ בַּבֹּקֶר הַזֶּה”.
“אֶל אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ!–הָגְתָהּ מִרְיָם בְּרוּחָהּ הַקָּשָה–הֵן בְּלֵב נִשְׁבָּר יִשְׁמֹר מִשְׁמַרְתּוֹ, בְּרוּחַ נְכֵאָה יְמַלֵּא פְקֻדָּתוֹ, וְכָל רוֹאָיו וְשׁוֹמְעָיו הֲלֹא יְכַבְּדוּהוּ וְיִתְפַּלְּאוּ עַל חָכְמָתוֹ וּשְׁאַר רוּחוֹ, וְלֹא יֵדְעוּ כִּי תָּפְתָה עָרוּךְ בְּלִבּו וְכִי רַעֲיָתוֹ אֲהוּבַת נַפְשׁוֹ הִיא עֲצָבַתְהוּ הַיּוֹם וַתַּשְׂבִּיעֵהוּ קָלוֹן”.
"שִׁמְרִי עֵת שׁוּבוֹ וְהִשָׁאֲרִי אַךְ אַתְּ אִתִּי! – אָמְרָהּ לְשִׁפְחָתָהּ. וַתֵּשֶׁב שׁוֹמֵמָה וְנֶאֱנָחָה עַל מִטָּתָהּ. פִּתְאֹם קָפְצָה מִמְקוֹמָהּ וַתָּשֶׂם שִׂמְלָתָהּ עָלֶיהָ וַתַּעֲמֹד וַתֵּט אֹזֶן, כְּמוֹ שָׁמְעָה קוֹל צְעָדִים מֵרָחוֹק יָבֹאוּ. וַתִּפֶן אֶל שִׁפְחָתָהּ וַתּאֹמַר: “הִנֵּה שָׁב בַּעֲלִי הֵנָּה, קִרְאִי לְאַלְבְּרִיךְ וְיָבֹא הֲלוֹם!”
סְרִיס פֶרְנַאנְדוֹ בָא, וּמִרְיָם שְאָלְתּוּ אִם לֹא בָאוּ עוֹד אֲנָשִׁים עִם מוֹרַאלִיס? “לֹא, סִינְיוֹרָה! הָאַלּוּף לְבַדּוֹ בָא–עָנָה אַלְבּרִיךְ–הִנֵּה סָר אֶל חֲדַר מַשְׂכִּיתוֹ, וַיְּצַו עָלֵינוּ לְבִלְתִּי תֵּת לְאִיש לָבֹא אֵלָיו לְהַפְרִיעֵהוּ מִמַחְשְׁבוֹתָיו”.
* * *
עָבְרוּ עֲשֶׂרֶת רְגָעִים וּמִרְיָם בָּאָה וַתַּעֲמֹד בְּחֶדֶר בַּעֲלָה, וְהוּא לֹא שָׁמַע אֶת בּוֹאָהּ. זֹאת הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה לֹא הִקְשִׁיבָה אָזְנוֹ אֶל קוֹל צְעָדֶיהָ הַקַּלִּים. מְאָז עָזְבוֹ אוֹתָהּ הִתְאַמֵּץ לִשְׁלֹט בְּרוּחוֹ לְבַל תִּוָּדַע מבוּכָתוֹ בְּסוֹד הַמֶּלֶךְ. אַך בְּשׁוּבוֹ אֶל מְעוֹן בֵּיתוֹ, כָּשַל כֹּחוֹ, עֲזָבַתְהוּ רוּחוֹ, וַתִּשְׁתַפֵּךְ עָלָיו נַפְשׁוֹ. וַיְּהִי כְּעוֹבֵר אָרְחוֹת יַמִּים אֲשֶׁר נִשְׁבְּרָה אֳנִיָּתוֹ. – הַיּוֹם הַזֶּה הֵאִיר עַל כָּל אֲשֶׁר נֶעְלָם מִמֶּנּוּ בְּעֵמֶק־הָאֲרָזִים. אָכֵן לֹא לַשָּׁוְא הִתְחַמְּקָה מִרְיָם מִמֶּנּוּ תָמִיד: לֹא לַשָּׁוְא הִתְחַנֵּן אֵלָיו עִמָּנוּאֵל אָבִיהָ לְבַל יְשַׁנֶּה טַעֲמוֹ וְלֹא יֶחְדַּל לְאַהֲבָה, אִם כִּי “רַבּוֹת חֲלִיפוֹת בַּתֵּבֵל” – כָּל אֵלֶה זָכַר עַתָּה, וְעֵינָיו נִפְקְחוּ לִרְאוֹת, כִּי עָקוֹב עֲקֵבוּהוּ הָאָב וְהַבַּת גַּם יָחַד.
“פֶרְנַאנְדוֹ!” נִשְׁמַע קוֹל עֲנוֹת כְּקוֹל נֶפֶש נֶחֱנָקָה, וּמוֹרַאלִיס נָשָׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה מִרְיָם הִיא הַכּוֹרַעַת לְפָנָיו.
“אָנָּא, פֵרְנַאנְדוֹ, אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי וְאַל תַּדִּיחֵנִי מִקֶּרֶב לִבְּךָ–כִּי מִי לִי בַתֵּבֵל זוּלַתְךָ!”
אַך שָּׁוְא בִּקֵּש פֶרְנַאנְדוֹ לְחַלֵּץ יָדוֹ מִמֶּנָּה, כִּי קוֹל עֱנוּתָהּ נָגַע עַד לִבּוֹ, וַיְּחַבְּקֶנָּה וַיִּמְשְׁכֶנָּה אֵלָיו וּדְמָעוֹת גְּדוֹלוֹת וְחַמּוֹת הִתְגַּלְגְּלו מְעֵינֵי גִּבּוֹר הַחַיִל עַל רֹאש הָאִשָׁה מָרַת־הַנֶּפֶש. וּמִרְיָם בָּכְתָה מִנַּהֲמַת לִבָּהּ וַתִּתְחַנֵּן לוֹ לִשְׁמֹעַ אֵלֶיהָ טֶרֶם רְשִׁיעֶנָּה. – קוּמִי לָךְ, מִרְיָם! – עָנָה וְאָמַר לָהּ בְּנַסּוֹתוֹ לַהֲרִימָה מן הארץ. "לֹא, לֹא פֶרְנַאנְדוֹ! לֹא אָקוּם וְלֹא אֶשָׂא עֵינַי עַד תְּחַנֵּנִי, תִּסְלַח לִי וּתְרַחֵם אֶת אֵשֶת נְעוּרֶיךָ בְּחֶסֶד עוֹלָם–כִּי אָמְנָם זַכָּה אנִי מִכָּל פֶּשַע; לוּ בָגַדְתִּי בְּךָ, כִּי עַתָּה לֹא נוֹעַזְתִּי לִכְרֹעַ לְפָנֶיךָ וּלְבַקֵּש סְלִיחָתֶךָ. הָה, יְדִידִי וְאַלּוּפִי! לוּ יָדַעְתָּ, אֵיך קַלּוֹתִי בְּעֵינַי בְּהַסְתִּירִי סוֹדִי מִמֶּךָ וּבְשַׁלְּמִי לְךָ רְמִיָּה תַּחַת אַהֲבָתְךָ אוֹתִי וֶאֱמוּנָתְךָ אִתִּי! כָּל הַיָּמִים פָּחַדְתִּי פֶּן יִוָּדַּע לְךָ סוֹדִי מִפִּי אִיש אָחֵר. וְלוּלֵא הִרְבָּה הַיּוֹם הַזֶּה מַכְאוֹבֶיךָ, כִּי עַתָּה בְּרַכְתִּיהוּ, כִּי הִגִּיהָּ אוֹר עַל מַחֲשַׁכֵּי לְבָבִי.
– מַה יִסְכֹּן לִי הַיּוֹם הַזֶּה וּלְאוֹרוֹ אֵלֶךְ חֹשֶׁךְ! – כִּי לֹא אֲהַבְתִּנִי מֵעוֹדֵךְְ וְרַק תֻּמָּתֵךְ הֵגֵנָּה עָלַיִךְ לְבַל תִּבְגְּדִי בִּי כָלָה, מִרְיָם! הֲיַעֲמֹד לִבִּי לִשְמֹע כָזֹאת מִפִּיךְ13 וְנַפְשִׁי לֹא תֵּצֵא בְּדַבְּרֵךְ? “לֹא תֵּצֵא נַפְשֵׁךָ, יְדִידִי, כִּי נַפְשִׁי דָּבְקָה אַחֲרֶיהָ, וְרַק אַתָּה מִבְטַחִי עַתָּה, כִּי תָשִׁיב לִי שְׁלוֹמִי וּמְנוּחָתִי. אָכֵן לֹא אָבֹא אֵלֶיךָ בְּלַהֲבוֹת אֵש, אֲשֶׁר הִצִּית הָעֶלֶם הַזָּר בְּלִבִּי, טֶרֶם יָדַעְתִּי נַפְשִׁי, טֶרֶם רָאִיתִי אֶת הַתְּהוֹם הַנּוֹרָא הַפָּתוּחַ לְרַגְלָי. אֲבָל חַי ה' כִּי לְךָ אֲנִי, יְדִידִי, וְרַק אוֹתְךָ אֹהַב! הֲשִׁיבֵנִי נָא אֶל לִבְּךָ, כִּי שָׁם מְקוֹמִי, הָשִׁיבָה לִי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ וְאַהֲבָתְךָ נֶצַח, כִּי אַךְ בְּךָ חָסָיָה נַפְשִׁי!”.
– אָמְנָם אֶהְיֶה לָךְ לְמַחֲסֶה עֹז! – קָרָא פֶרְנַאנְדוֹ בְּשָכְחוֹ מְצוּקָתוֹ – לֹא תֵּבוֹשִׁי כִּי בִי בָטַחְתְּ. בֶּאֱמוּנָתֵךְ זֹאת קָנִית לְבָבִי נֶצַח. וְעַתָּה סַפְּרִי נָא לִי קוֹרוֹתַיִךְ, אֲשֶׁר נֶעֱלְמוּ מִמֶּנִּי עַד כֹּה, חִזְקִי אַל תִּרָאִי כִּי אָנֹכִי מָגֵן לָךְ וְאַהֲבַת עוֹלָם אֵהָבֵךְ!"
וּמִרְיָם סִפְּרָה לוֹ כָּל אֲשֶׁר עָבַר עָלֶיהָ מֵאָז נִפְגְּשָׁה אֶת דוֹן פֶּדְרוֹ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה, כָּל מַחְשְׁבוֹתֶיהָ וּמְצוּקוֹתֶיהָ מַעַרְכֵי לִבָּהּ וּמוּסַר כִּלְיוֹתֶיהָ הַכֹּל הִגִּידָה לֹא כִחֵדָה. אָז נִפְזְרוּ עַנְנֵי הָאֹפֶל, אֲשֶׁר כִּסּוּ פָנָיו, בְּשׁוּבוֹ מִן אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ אֶל חֲדַר מַשְׂכִּיתוֹ. מִנֹּגָהּ הָאֶמֶת יַחְדָּו נָפוֹצוּ.
יָמִים עָבְרוּ, שָׁבוּעוֹת חָלְפוּ וּמִרְיָם שָׁבָה לִמְנוּחָתָהּ. סָרוּ הַפְּחָדִים, אֲשֶׁר הִרְגִּיזוּהָ לִרְגָעִים, וְרַק בִּתְפִלָּתָהּ לְאֱלֹהֵי אֲבוֹתֶיהָ שָׁפְכָה שִׂיחָה, כִּי יוֹאִיל לְהָשִׁיב מְנוּחַת שָׁלוֹם גַּם אֶל לֵב פֶּדְרוֹ אוֹהֲבָהּ הָאֻמְלָל.
וְתוֹחֶלֶת דוֹן לוּאִיז לְעוֹרֵר מְדָנִים וּמַשְׂטֵמָה בֵּין הַבַּעַל וְרַעֲיָתוֹ נִכְזָבָה– כִּי עוֹד הוֹסִיף מוֹרַאלִיס לְאַהֲבָה אֶת מִרְיָם בְּכָל לְבָבוֹ. גַּם נֶפֶש מִרְיָם שָׁבָה לִמְנוּחָתָהּ וַתִגְמְלֵהוּ בְּאַהֲבַת חֶסֶד וֶאֱמוּנַת עוֹלָם. וְאוּלָם לֹא חָדַל הַנּוֹכֵל לַחֲרוֹש מְזִמּוֹתָיו הָרָעוֹת.
* * *
* * *
יד.
וּפֶרְדִינַאנְד וְאִיזַבֶּלָּה קָרְאוּ עֲצָרָה מִדֵּי חֹדֶש בְּחָדְשׁוֹ, אָסְפוּ אֲלֵיהֶם חַכְמֵיהֶם וְיוֹעֲצֵיהֶם לְהַמְתִּיק סוֹד בְּהֲלִיכוֹת הַמְּדִינָה וְהָאֱמוּנָה, וּבִהְיוֹת מוֹרַאלִיס נִכְבָּד וּשְׁמוֹ גָּדוֹל בְּעַמּוֹ לֹא נִפְקַד שָׁם מְקוֹמוֹ תָּמִיד. גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת נִקְרָא לְחַוּוֹת דַּעְתּוֹ; אַך כִּקְרוֹב יוֹם הַמּוֹעֵד, כֵּן נִפְעֲמָה רוּחוֹ מֵאֵימָה מְסֻתָּרָה וְנַפְשׁוֹ לֹא יָדְעָה מָה, וּבְכָל מַאֲמַצֵּי כֹּחוֹ הִבְלִיג עַל חֶרְדָּתוֹ לְעֵינֵי מִרְיָם רַעֲיָתוֹ. אַך בְּקָרְבוֹ אֵלֶיהָ בָּעֶרֶב הָאַחֲרוֹן לְהִפָּרֵד מִמֶּנָה, לִפְנֵי לֶכְתּוֹ לְסוֹד הַמּוֹעֵצָה, הֵעִיק כְּנֵטֶל עַל לְבָבוֹ וַיְּחַבְּקֶנָּה בְּאֵין אֹמֶר וּדְבָרִים וּפָנָיו קָדְרוּ מְאֹד.
“לָמָה תְּמַהֵר, אִישִׁי, הַיּוֹם לָלֶכֶת? – שְׁאָלַתְהוּ מִרְיָם–הֲלֹא תָּמִיד יְאַחֲרוּ לְהִוָעֵד עֲבֹר הָעֶרֶב”. – אָמְנָם כֵּן הוּא–עָנָה מוֹרַאלִיס–אֲבָל אָנֹכִי לֹא אֶרְכַּב בָּעֶרֶב הַזֶּה, כִּי בְרַגְלַי אֶעֱבֹרָה וּלְאִטִּי אֶתְנַהֲלָה, לִשְׁאֹף רוּח בַּמֶרְחַבְיָה–כִּי צַר לִי הַפַּעַם מְאֹד.
וּמִרְיָם הִבִּיטָה אֵלָיו וַתִּתְחַלְחַל, כִּי חָוְרוּ פָנָיו מְאֹד וַיִּמָּלְאוּ רְסִיסֵי זֵעָה קָרָה. “הֵן יֵצֶר לְךָ לְהִתְחַלּוֹת–אָמְרָה אֵלָיו בִּדְאָגָה–הִזָהֵר נָא אֵפוֹא וְשֵׁב בְּבֵיתְךָ! בִּי, אִישִׁי, אַל נָא תֵּלֵךְ בָּעֶרֶב הַזֶּה הָאַרְמוֹנָה! וּמַה מֵּהֶם יַהֲלֹךְ, אִם יִפָּקֵד מְקוֹמְךָ שָׁם בַּפַּעַם הַזֹּאת?” וּמוֹרַאלִיס הֵנִיעַ רֹאש: – לֹא, כִּי עָלַי לִשְׁמֹר פְּקֻדַּת מַלְכִּי בְּכָל עֵת. מִי יִתֵּן וְיָכֹלְתִּי בָּעֶרֶב הַזֶּה לְהִשָׁאֵר אִתָּךְ פֹּה – אַך אַל נָא אֶהְבַּל בְּרַעְיוֹן רוּחַ! הֵן מְעוֹדִי לֹא עָבַרְתִּי עַל מִצְוַת אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, וּמֶה הָיָה לִי הַיּוֹם, כִּי כֹּה יָחִיל לִבִּי בְּקִרְבִּי–נַפְשִׁי לֹא אֵדָע; אוּלָם אֲנַסֶּה נָא לְהִתְהַלֵּךְ בַחוּץ לְרוּחַ הָעֶרֶב וְרָוַח לִי. עוֹד מְעַט אָשׁוּבָה אֵלַיִךְ וְיַחְדָּו נִצְחַק לְדַאֲגָתֵנוּ הָבֶל!
“אָנָא, אַלּוּף נְעוּרַי, הִשָׁאֵר נָא אִתִּי!–הִתְחַנְנָה מִרְיָם–הֵן לֹא טוֹב הָעֶרֶב לָצֵאת הַחוּצָה, כָּל עָלֶה לֹא יָנוּעַ וְכָל רוּחַ לֹא יָפוּחַ לְשׁוֹבֵב נָפֶש, כִּי הָאֲוִיר חֹם מַחֲנִיק וְהַדּוּמִיָּה עֲיֵפָה, נְשִׂיאִים יַעֲלוּ מִקְצֵה הָאָרֶץ, עוֹד מְעַט וְסַעַר מִתְחוֹלֵל וְגֶשֶם שׁוֹטֵף יִהְיֶה”. – אַך הִנֵּה מֵחֹם וּמִשָׁרָב עָיְפָה נַפְשִׁי – לָכֵן טוֹב כִּי אֶתְהַלֵּךְ עַתָּה בַּחוּצוֹת, בְּהֵעוֹר רוּחַ מִיַרְכְּתֵי אָרֶץ. וְעַתָּה הֵרָגְעִי נָא, מִרְיָם יַקִּירָתִי, כִּי אָמְנָם הִסְכַּלְתִּי עֲשֹׂה, בְּהַחֲרִידִי אוֹתָךְ עַל לֹא דָּבָר. הַבְלִיגִי נָא, מִרְיָם, וְאַל יִכְבַּד עָלַי לְהִפָּרֵד מִמֵּךְ בְּהְיוֹת רוּחֵךְ נְכֵאָה.
– הֵרָגְעִי נָא, יַקִירָתִי, וְאַל תִּדְאָגיִ! קָרָא פֶרְנַאנְדוֹ, בְּהִפָּרְדוֹ וַיִשַׁקֶנָּה שְׂפָתָיִם. אֲבָל עוֹד לֹא מָש מִמְקוֹמוֹ, עוֹד פָּסַח עַל שְׁתֵי הַסְּעִפִּים, כִּי צַר לוֹ לְעָזְבָה–וּפִתְאֹם הִתְעוֹרֵר כְּמוֹ נְשָׂאַתְהוּ רוּחַ לֹא יָדַע, וַיִּפּלֹ עַל צַוָּארָהּ וַיְּחַבְּקֶנָּה וַיִּלְחַצֶּנָּה אֶל לִבּוֹ הַנִּפְעָם וּשְׂפָתָיו לָחָשׁוּ: “יְהִי ה' סִתְרֵךְ וּמְגִנֵּךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם!”–עוֹד רֶגַע וּמִרְיָם נִשְׁאֲרָה לְבָדָה.
מוֹרַאלִיס יָצָא מִן הַבַּיִת וְרוּחַ שָׁרָב וְחֹם הִכְבִּיד נִשְׁמַת אַפּוֹ. הַחוּצוֹת נָשַׁמּוּ מֵאָדָם, כִּי כֻלָם בָּאוּ בְחַדְרֵיהֶם וַיִּסְגְּרוּ דַּלְתֵיהֶם וְחַלּוֹנוֹתָם בַּעֲדָם, מֵרוּחַ סוֹעָה וָסַעַר הַקָּרוֹב לָבֹא. הַשָּׁמַיִם הִתְקַדְּרוּ עָבִים. עֲנָנִים כְּבַדִים עָלוּ וַיִּתְלַכְּדוּ, וְנֶשֶף עֶרֶב בָּא וַיְּהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה. נָשַׂא מוֹרַאלִיס עֵינָיו הַיָּמָּה, לִמְבוֹא הַשָּמֶש. שָׁם הִיא נֶחְבְּאָה מֵאַחֲרֵי הַגִּבְעָה. עוֹד לֹא הִסְתַּתְּרָה בָּאֹפֶל, מִלְחָמָה לָהּ בָּעֲנָנִים. שָׁם עֲנָנָה אַחַת אֲדַמְדֶּמֶת, מַרְאֶיהָ נוֹרָא מְאֹד, כְּמוֹ טְבוּלָה הִיא בְדָם כֻּלָה. אֵימָה חֲשֵׁכָה נָפְלָה עַל מוֹרַאלִיס, וְלַשָּׁוְא נִסָּה לְהָסֵב עֵינָיו מִן הַמַּרְאֶה הַנּוֹרָא הַזֶּה, אֲשֶׁר הִרְגִּיזָהוּ מְאֹד. הָעֲנָנָה נָדָה מִמְקוֹמָהּ וַתְּרַחֵף לְאִטָּהּ, וּבְלֶכְתָּהּ, כֵּן הָלְכָה הָלוֹך וְחָסוֹר, אַך לֹא נֶהְפַּך מַרְאֶהָ הָאָדֹם. וּמוֹרַאלִיס הָלַך אַט וּשְׁחוֹחַ עַל דַּרְכּוֹ הָאַרְמוֹנָה. לִרְגָּעִים הֵאִירוּ בְרָקִים וּרְעָמִים הִרְעִימוּ בְּקוֹלָם, וּפֶרְנַאנְדוֹ נֶחְפַּז, וְהָעֲנָנָה גַּם הִיא מִהֲרָה לָרוּץ אֹרַח לְפָנָיו עַד בּוֹאָהּ אֶל כִּכַּר קַאלִי־סוּלִידַאד. שָׁם הָלְכָה הָלוֹךְ וְדַל עַד כִּי נָמוֹגָה נָמַסָּה בְחֶשְׁכַת צַלְמָוֶת.
* * *
בָּעֶרֶב הַהוּא קִדֵּם פֶּדְרוֹ לָשׁוּב לְבֵיתוֹ שָׁעָה אַחַת לִפְנֵי בוֹא הַשָּׁמֶש, עָיֵף וְיָגֵעַ מֵחֹם וּמֵעֲמַל הַיּוםֹ פִּתַח חַרְבּוֹ מֵעַל מָתְנָיו וַיַּשְׁלִיכֶנָּה מֵעָלָיו הָלְאָה, וַיִּשְׁתְּ מִכּוֹס הַיַיִּן, אֲשֶׁר מָצָא נָכוֹן לְפָנָיו מִדֵּי עֶרֶב. וַיַּעַל עַל עֶרֶש יְצוּעוֹ וַיִּשְׁכַּב לְמַעֲצֵבָה עוֹד מְעַט וְתַרְדֵּמַת ה' נָפְלָה עָלָיו וַיִּשְׁכַּב כְּבוּל עֵץ וְכִמְעַט לֹא נִכַּר, אִם יֵש בּוֹ רוּחַ חַיִּים.
עָבְרוּ שָׁעוֹת אֲחָדוֹת וְרַעַם נוֹרָא הִתְגַּלְגֵּל בָּעֲנָנִים וַיַּחֲרִידֵהוּ מִשְׁנָתוֹ אֲשֶׁר לֹא עָרְבָה לוֹ. בַהֲקִיצוֹ מִשֵּׁש עַל כָּל סְבִיבָיו, לְמַעַן דַעַת מְקוֹמוֹ אַיֵּהוּ. אָז קָפַץ מִמְקוֹמוֹ וַיְגַשֵּׁש כְּעִוֵּר קִיר, עַד בּוֹאוֹ אֶל חַלּוֹן חַדְרוֹ וַיִּפְרְצֵהוּ בְּחָזְקָה, וְרוּחַ סוּפָה וּסְעָרָה נָשְבָה בוֹ פִּתְאֹם. אַך נָעַם לוֹ עַתָּה כָּל סַעַר מִתְחוֹלֵל, בִּהְיוֹת נַפְשׁוֹ עֲיֵפָה וְחֹם לִהֵט בְּקִרְבּוֹ. לְנֹגָּהּ בָּרָק מְעוֹפֵף הִתְנוֹצֵץ תַּעַר חַרְבּוֹ לְנֶגֶד עֵינָיו, וַיִּקְרַב אֵליֶהָ וַיִּקָחֶנָּה וַיַאַסְרֶנָּה עַל מָתְנָיו וַיִלְבַּש אֶת אַדַּרְתּוֹ, וּבְעוֹדֶנּוּ עוֹשֶׁה כֹּה וָכֹה, הֶעֱבִיר יָדוֹ עַל תַּעַר חַרְבּוֹ וְהִנֵּה הַחֶרֶב אֵינֶנָּה! וַיִּשְתּוֹמֵם פֶּדְרוֹ מְאֹד. לַשָּוְא מִשֵּׁש אֶת הַתַּעַר עַל כָּל עֲבָרָיו. גַּם הַנִּצָּב גַּם הַלַּהַב לֹא נִמְצְאוּ, וְהוּא נֵעוֹר וָרֵיק, אֵין בְּקִרְבּוֹ מְאוּמָה.
לָרִיק יָגַע לָדַעַת שֹׁרֶש דָּבָר נִמְצָא בָזֶה. לַשָׁוְא בִּקֵש לִמְצֹא חִידָתוֹ בְּזִכְרוֹן יוֹם הֶעָבָר. מַחְשְבוֹתָיו נִתָּקוּ, רֹאשׁוֹ כָּאֵש בּוֹעֵר, שְׂפָתָיו יָבֵשׁוּ, כָּבֵד עָלָיו גַּם לָנוּד מִמְקוֹמוֹ וּלְהִתְהַלֵּךְ בְחֶדְרוֹ כִמְעָט. בַּצַּר לוֹ קָרָא לְאוֹר נֵר, אֲבָל לְשֵׁמַע קוֹלוֹ הַמּוּזַר חֲרָדָה אֲחָזַתּוּ, כִּי נִחַר גְּרוֹנוֹ.
וְגוֹיזִיפוּ וְיוֹאַנָּה, אֲשֶׁר כְּבָר עָלוּ עַל מִשְכָּבָם, גַּם הִסְכִּינוּ זֶה כְּבָר לִשְׁאוֹן פֶּדְרוֹ וַהֲמוֹנוֹ, לֹא שָׂמוּ אֵלָיו לֵב וְלֹא הֵחִישׁוּ לְהָבִיא אוֹר בְּחֶדְרוֹ, כִּי רַק פַּעַם אַחַת קָרָא וְלֹא יָסָף. אַחֲרֵי רְגָעִים אֲחָדִים שָׁמְעוּ אֶת דּוֹן פֶּדְרוֹ פּוֹתֵחַ בְּרַעַש דֶּלֶת חַדְרוֹ וּמְמַהֵר לָרוּץ הַחוּצָה. וְיוֹאַנָּה אֲשֶׁר הִמְלִיצָה תָּמִיד עַל פֶּדְרוֹ, הוֹדתָה הַפַּעַם לְדִבְרֵי בַֹעֲלָהּ כִּי אָמְנָם לֹא יָשְׁרָה נֶפֶש פֶּדְרוֹ בוֹ, כִּי מִי גֶּבֶר הוֹלֵךְ תָּמִים יַעֲזֹב מְעוֹנוֹ בְּאִישׁוֹן לַיְלָה בְּעֵת סוּפָה וּסְעָרָה? אֵין זֹאת, כִּי אִם דְּבַר בְּלִיַעַל יָצוּק בּוֹ.
וּפֶדְרוֹ תָּעָה לְבָדָד בְּחוּצוֹת חֹשֶׁךְ, אֲשֶׁר לִרְגָעִים הֵאִירוּ בְּרָקִים אֲפֵלָתָם. מִבְּלִי דַעַת נְשָׂאוּהוּ רַגְלָיו בַּדֶּרֶךְ הָהוֹלֶכֶת אֶל אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ, כִּי כֵן הִסְכִּינוּ. הָרוּחַ הַהוֹלֵךְ וְסוֹעֵר הֶחְיָהוּ כִמְעַט וַיָּשָׁב אֵלָיו רוּחוֹ. וַיוֹסֶף לָלֶכֶת עַל דַּרְכּוֹ, בְּחָשְׁבוֹ לְהִפָּגֵש אֶת רֵעָיו וּמְיֻדָּעָיו, בְּשׁוּבָם מִבֵּית הַמּוֹעֵצָה, אוּלַי יֵקַּל לוֹ, בְּבַלּוֹתוֹ עִתּוֹתָיו אִתָּם וּבְחֶבְרָתָם יֵרָפֵא לוֹ. וַיְּהִי בְּקָרְבוֹ אֶל כִּכַּר קַאנִי־סוּלִידַאד וְהִנֵּה מָעֲדוּ אֲשׁוּרָיו פִּתְאֹם בְּחֶלְקַת דָּבָר נוֹזֵל, אֲשֶׁר לֹא יָכֹל לְהַכִּירֵהוּ בַחֹשֶׁך לָדַעַת מָה הוּא. כִּמְעַט הֵרִים פְּעָמָיו לָלֶכֶת הָלְאָה וְהִנֵּה נִדַֹּח וַיִּכָּשֵׁל וַיִּפֹּל עַל גְּוִיָּה כְּבֵדָה הַשּׁוֹכֶבֶת לְרֹחַב הָרְחוֹב! הַנִּבְהָל הִתְחַזֵּק לָקוּם, וּבְרֶגַע הַזֶּה הֵפִיץ הַבָּרָק אוֹרוֹ וַיַּרְאֵהוּ כִִי גַּם יָדָיו וּמַלְבּוּשָׁיו נְגֹאֲלוּ מֵהַנּוֹזֵל הַקָּפוּא בְּאַדְמַת הַמָּקוֹם הַזֶּה. אָז תָּעָה לְבָבוֹ, עֲזָבָהוּ רוּחוֹ, פָּנָיו כַּשֶׁלֶג הִלְבִּינוּ וְהוֹדוֹ נֶהְפַּך לְמַשְׁחִית–כִּי הֻכָּה בְּשִׁמָּמוֹן וּבְתִמָּהוֹן נוֹרָא. מַשְׁמִים וּמִתְפַּלֵּץ נִשְׁאַר עַל מְקוֹמוֹ, מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו וּלְהַשְׁמִיעַ קוֹל. רְעָמִים אֵין מִסְפָּר הִתְגַּלְגְּלוּ עַל רֹאשוֹ, בְּרָקִים אֵין קֵצֶה אֲפָפוּהוּ לִרְגָעִים, וַיַחֲרִידוּ וַיַּרְגִּיזוּ אֶת הָעֶלֶם הַנִּדְהָם וְהַנִפְעָם, הָעוֹמֵד לְבָדָד בְּאִישׁוֹן לַיְלָה, לִפְנֵי הַגְּוִיָּה הַכְּבֵדָה וְהָרְטֻבָּה, אֲשֶׁר עָלֶיהָ נָפַל.
* * *
* * *
טו.
לְיַד הַמֶּלֶךְ בְּהֵיכַל אַרְמוֹנוֹ נוֹעֲדוּ יָשְׁבוּ14) כָל חַכְמֵי אֲצִילֵי קַשְׂטִילִיָה וַאֲרָגוֹנִיָה, לְהַמְתִּיק סוֹד ולְהִתְיָעֵץ עַל צְפוּנוֹתֵיהֶם, אֲבָל בַּפַּעַם הַזּאֹת לא עָרַב אִישׁ אֶת לִבּוֹ לִפְתֹּחּ פֶּה וּלְהַבִּיעַ אֹמֶר. מִקּוֹל הַסַּעַר הַהוֹמֶה כְּנַהֲמַת יָם סָמַר בְּשָׂרָם מִפָּחַד, וַיִתְלַחֲשׁוּ אִיש אֶל רֵעֵהוּ בַלָּאּט. שְׁתֵּי שָעוֹת עָבְרוּ אַחֲרֵי עֵת־הַמּוּעָדָה וּמוֹרַאלִיס עוֹד לא בָא. אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ תָּמָהוּ. גַּם הַמֶּלֶךְ הִתְפַּלֵּא עַל מְקוֹמוֹ, כִּי נִפְקַד. הֵן תָּמִיד לֹא נֶעְדַּר, בִּקְרֹא אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ אֵלָיו, וְלָמָּה זֶה נִפְקַד מְקוֹמוֹ הַיוֹם? הֲלֹא דָבָר הוּא! עוֹדָם מִשְׁתָּאִים וּמַבִּיטִים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, וְהִנֵּה הִתְרוֹצֵץ בָּרָק נוֹרָא לְפֶתַע פִּתְאֹם בְּקֶרֶב הַהֵיכָל, וַיְמַלְּאֵהוּ אוֹר יְרָקוֹן מְעַוֵּר עֵינָיִם, וְאַחֲרָיו עָנָה הָרַעַם בְּקוֹל רַעַשׁ אַדִּיר וְחָזָק, עַד כִּי רָגְזָה הָאָרֶץ מִמְּקוֹמָהּ, כְּמוֹ נִבְקְעָה תַּחְתֶּיהָ וַתְּהִי לְחֶרְדַּת אֱלֹהִים. “אוֹי לָאִיש, אֲשֶׁר לֹא יִסָּתֵר עַתָּה בְּצֵל קוֹרַת בֵּית מַחֲסֶה!” לָחַש רוֹזֵן מוֹרַצִּיָה. “חָזוּת קָשָׁה הֻגַּד לָנוּ” – עָנָה דוֹן פֵילִיקְסְ דִּי אִיסְטַבַּן – כִּי סַעֲרוֹת עֹז כָּאֵלֶּה עֵת צָרָה הֵן לִסְפָרַד מֵאָז וּמִקֶּדֶם".
“אָכֵן עֵת צָרָה הִיא לִסְפָרַד, אִם קָרָה אָסוֹן לְמוֹרַאלִיס עַל דַּרְכּוֹ הֵנָּה” – הִבִּיעַ הַמֶּלֶךְ מַחֲשֶׁבֶת לֵב שָׂרָיו כֻּלָּם – “וּמִי מִכֶּם רָאָה אוֹתוֹ לָאַחֲרוֹנָה?” “אָנֹכִי רְאִתִיו לפְנֵי בֹא הַשֶּׁמֶשׁ, אַף שָׁמַעְתִּי מִפִּיו, כִּי נָכוֹן הוּא לָבֹא הֵנָּה” – עָנָה דּוֹן פֵילִיקְסְ דִי אִיסְטַבַּן. “אֵין זֹאת, כִּי אִם קָרָהוּ אָסוֹן!” – קָרָא הַמֶּלֶךְ, בְּהִתְאַמְּצוֹ לְהַסְתִּיר חֶרְדָּתוֹ – “וְלָמָה אֲנַחְנוּ מַחְשִׁים? הָבָה דוֹן אַלּוֹנְזוֹ דִּי אַגִּילַאר! אֱסוֹף לְךָ צְבָא חַיִל וּבַקְּשֵהוּ בָּרְחוֹבוֹת הַמּוֹבִילִים מִפֹּה לִמְעוֹן דּוֹן פֶרְנַאנְדוֹ, וְאִם לֹא תִמְצָאֵהוּ בַדֶרֶךְ, אֲזַי תָּסוּר אֶל בֵּיתוֹ. אַךְ אַל תָּשוּב הֵנָה, בְּטֶרֶם תֵּדַע שֹׁרֶשׁ דָּבָר נִמְצָא בוֹ!”
“אוּלַי חָלְתָה דּוֹנָה מִרְיָם רַעֲיָתוֹ?” חִוָּה רוֹזֵן מוֹרַצִּיָה דַעְתּוֹ. “אִם כָּזֹאת תַּחְשֹׁב” – הֵשִׁיב הַמֶּלֶךְ – “אֲזַי לֹא תֵדַע אֶת נֶפֶש מוֹרַאלִיס, כִּי דָּבָר לֹא יַעַצְרֵהוּ לִשְׁמֹר פְּקֻדָּתִי בְּכָל עֵת. וְאִם לֹא בָּא הַפַּעַם, אוֹת הוּא, כִּי מַחֲלָה אוֹ מוֹת פִּתְאֹם עָצְרוּ בַעֲדוֹ”.
וְדוֹן אַלּוֹנְזוֹ מִהֵר לַעֲזוֹב אֶת הָאַרְמוֹן, וְאֵימָה חֲשֵכָה נָפְלָה עַל כָּל שָׂרֵי הָאֲסֵפָה, בְּדַעְתָּם, כִּי כֵנִים דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ עַל דִּבְרַת מוֹרַאלִיס אֲהוּב נַפְשׁוֹ – וְלֹא שָׁוְא יֶהְגֶּה לִבּוֹ אֵימָה. עַל כֵּן כָּלְתָה נַפְשָׁם לִתְשׁוּבַת דּוֹן אַלּונְזוֹ, לָדַעַת מָה הָיָה לִידִידָם זֶה.
“מַה זֶּה נֶחְפַּז אַלּוֹנְזוֹ לָשׁוּב?” – קָרָא רוֹזֵן מוֹרַצִּיָה. וַיַּהַס אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ, בְּהַטּוֹתוֹ אֹזֶן לְהַקְשִׁיב אֶל הַקּוֹל הַהוֹלֵךְ וְקָרֵב. וְהִנֵּה נִפְתְּחוּ דַלְתוֹת הַהֵיכָל וְדוֹן אַלּונְזוֹ בָא אֶל הַבָּיִת. – “אֲהָהּ ה' אֱלֹהִים!” – קָרָא הַמֶּלֶךְ וְכָל שָׂרָיו עָנוּ אַחֲרָיו, בִּרְאוֹתָם אֶת הַמְבַשֵֹׂר, אֲשֶׁר קָדְרוּ פָנָיו, הוֹלֵךְ בְּפִיק בִּרְכַּיִם וְנוֹפֵל עַל הַכִּסֵא הַקָּרוֹב.
“הַגִּידָה נָא מַה זֶּה עֲצָרָהוּ אֵפוֹא?” הוֹסִיף הַמֶּלֶךְ לִשְׁאֹל בְּחֶרְדַּת לֵבָב, בִּרְאוֹתוֹ כִּי נֶעְתְּקוּ מִמֶּנּוּ מִלִּים וְהַדִּבֵּר אֵין בְּפִיו. "הַמָּוֶת! – עָנָה דּוֹן
אַלּוֹנְזוֹ בִּמְרִירוּת נֶפֶשׁ, וַיִכְרַע לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִקְרָא: הָהּ, אֲדוֹנִי וּמַלְכִּי, בְּתוֹךְ רְחוֹבוֹת הִנֵּה נִרְצָח!" “אִי שָׁמָיִם!” – זָעַק הַמֶּלֶךְ בְּלֵב נִשְׁבָּר וְהַזְּעָקָה הִקִּיפָה אֶת כָּל הַהֵיכָל – “נִרְצַח מוֹרַאלִיס!!” “דוֹן אַלּוֹנְזוֹ!” – הוֹסִיף פֶרְדִינַאנְדְ לִקְרֹא בְּשׂוּמוֹ יָדוֹ עַל שְׁכֶם הַמְּבַשֵׂר – “דְּבָרֶיךָ לֹא יִתָּכְנוּ, כִּי מִי זֶה יַעֲרֹב לִבּוֹ לִשְׁלֹחַ יָד בְּנֶפֶשׁ מוֹרַאלִיס הָאָהוּב לָנוּ וְרָצוּי לְכָל עַמֵּנוּ?! אָכֵן שָׁגִיתָ – כִּי פָגַעְתְ נִבְלַת אָדָם, וּפַחְדְּךָ וְחֶרְדָּתְךָ הוֹלִיכוּךָ שוֹלָל לְדַמּוֹת כִּי גוּפַת מוֹרַאלִיס הִיא”. “אָדוֹן רַב חָסֶד!” – עָנָה דּוֹן אַלּוֹנְזוֹ דִּי אַגִילַאר – “גַּם אָנֹכִי לֹא הֶאֱמַנְתִּי בָרִאשׁוֹנָה לְמַרְאֵה עֵינָי! אֲבָל הֲלֹא גְּוִיַת הַגִּבּוֹר הַמוּמָת הִנֵּה הִיא מוּבָאָה לְאוּלָם אַרְמוֹנְךָ, וְהִיא הֲלֹא תַעֲנֶה כִּי כִדְבָרַי כֵּן הוּא.”
מִבְּלִי עֲנוֹת דָּבָר מִהֵר הַמֶּלֶךְ לַעֲזֹב אֶת הַהֵיכָל וַיָרָץ בַּמַּדְרֵגָה הָאֲרֻכָּה הַהוֹלֶכֶת עֲקַלְקַלּוֹת אֶל הָאוּלָם, שֶׁשָּׁם שָׁכַב הֶחָלָל עַל מִטַּת עֵץ מְכֻסֶה בְּאַדַּרְתּוֹ עַל פָּנָיו וּסְבִיבָיו הֲמוֹן אַנְשֵׁי חַיִל הַשָּׂמִים עָלָיו מִשְׁמָר. וּפֶרְדִינַאנְדְ מִהֵר לָגֶשֶׁת וַיּוֹשֶׁט יָדוּ לְגַלּוֹת אֶת הַמִּכְסֶה מֵעַל פְּנֵי הַמֵּת. וּפִתְאֹם חָרַד וַיִּסּוֹג לְאָחוֹר, כְּמוֹ יָרֵא לְהַבִּיט, פֶּן תִּרְאֶינָה עֵינָיו כִּידוֹ.(15 רֶגַע נָע לְבָבוֹ כְּנוֹעַ עֲצֵי יַעַר מִפְּנֵי רוּחַ. אַחַר הִתְאַמֵּץ וַיִּקְרַע אֶת הַמִּכְסֶה מֵעַל גְֹוִיַת הַנִּרְצָח, וְהִנֵּה מַחֲזֶה נוֹרָא לְנֶגֶד עֵינָיו: פְּנֵי מוֹרַאלִיס נֶהְפְכוּ לְיֵרָקוֹן, קָפְאוּ וַיְכֻסּוּ בְּצַלְמָוֶת. מַחְלְפוֹת שַׂעֲרוֹתָיו הַשְּׁחוֹרוֹת דְּבוּקוֹת בְּדָם נִקְפָּא אֶל מִצְחוֹ הַלָּבָן, עֵינָיו קָמוּ וְאוֹרָן נִדְעַךְ, לְחָיָיו וּשְׂפָתָיו חָוְרוּ נֵָבֵלוּ, וְכַף יָדוֹ הַשְּׁמָאלִית עוֹד כְּפוּפָה הִיא בְּאֶגְרֹף; אוֹת כִּי גָדַל כְּאֵבוֹ מְאֹד בְּסוּר אֵלָיו הַמָּוֶת הַמָּר, כִּי נִדְקַר מֵאַחֲרָיו אֶל הַחֹמֶשׁ. יְמִין הַנִּרְצָח עוֹד דָּבְקָה בְּכַף חַרְבּוֹ, אֲשֶׁר נִשְׁאֲרָה בְּתַעֲרָהּ, כִּי בְרֶגַע הִדָּקְרוֹ יָצְאָה נַפְשׁוֹ. חַלְחָלָה וְחֶרְדַּת מָוֶת אָחֲזוּ אֶת כָּל הָעֵדָה הַנִּצָָּבָה סְבִיב מַלְכָּהּ, בְּגַלּוֹתוֹ פְּנֵי הֶחָלָל הָאָהוּב. לַמַּחֲזֶה הַזֶּה נָמֵס כָּל לֵב, כָּל הָעוֹמְדִים הוֹרִידוּ דְּמָעוֹת וַיִבְכּוּ תַמְרוּרִים. מְעַט מְעַט שָׁב אֲלֵיהֶם רוּחָם, אָז שָׁבוּ זָכְרוּ אֶת הָאֲבֵדָה הָרַָּה, אֲשֶׁר אָבְדָה עַתָּה לְמַלְכָּם וּלְאַרְצָם, וַיִּקְרְאוּ יַחְדָּו לִגְמוּל, נָקָם וְשִׁלֵם.
“וִידֵי מִי הָיוּ בַּמַּעַל הַנּוֹרָא הַזֶּה?” – שָאַל הַמֶּלֶךְ וַחֲמָתוֹ בָעֲרָה עַד לְהַשְׁחִית – “הַגִּידָה דּוֹן אַלּוֹנְזוֹ, הֲנוֹדְעוּ עִקְבוֹת הַנָּבָל הַמְרַצֵּחַ בַּסֶּתֶר?” “לֹא רַק עִקְּבוֹתָיו נוֹדָעוּ” – עָנָה הַנִּשְׁאָל – כ“ִּי בְנַפְשׁוֹ אֲסַרְנוּהוּ וַנְּבִיאֵהוּ אֶל הַמַּהְפֶּכֶת”. “הָבָה!” – קָרָא פֶרְדִּינַאנְדְ וְעֵינוֹ גֶחָלִים לִהֵטָה – “הֲבִיאוּהוּ הֲלוֹם וְנַחֲרֹץ מִשְׁפָּטוֹ. הַצִּיבוּהוּ עַל עוֹלָתוֹ, וְיִגְּעוּ דָּמָיו בַּדָּם אֲשֶׁר שָׁפְכוּ יָדָיו!”
וְאַלּוֹנְזוֹ רָזַם בְּעֵינָיו, וְאַנְשֵׁי חַיִל הֵבִיאוּ אֶת הָרוֹצֵחַ הָאָסוּר בַּחֲבָלִים, וַיָסִירוּ אֶת כּוֹבָעוֹ וְאַדַּרְתּוֹ מֵעָלָיו – וְהִנֵּה הוּא דוֹן פֶּדְרוֹ דִי שִׂיבִילִיָּה! יָדָיו וּבְגָדָיו נְגֹאֲלוּ בְדָמִים, עֵינָיו קָמוּ, יָדָיו רָפוּ וּמָתְנָיו מָלְאוּ חַלְחָלָה. נִפְעָם וְנִדְכֶּה הֵשַׁח כְּאַגְמוֹן רֹאשוֹ – כְּמו כָבֵד עָלָיו מִנְּשֹא אֶת מַבָּטֵי עֵינֵי כֻלָּם, הַלְּטוּשוֹת לוֹ בְּעֶבְרָה וְזַעַם נוֹרָא.
“דִּי שִׂיבִילִיָּה!” – קָרָא הַמֶּלֶךְ מִשְׁתּוֹמֵם לְמַרְאֵה עֵינָיו, וּבְקוֹל כָּמוֹהוּ הִרְעִימוּ כָל הַשָׂרִים אֶת קוֹלָם.> “מוּעָקוֹת וְעִנּוּיֵי נֶפֶשׁ לָאִישׁ הָרוֹצֵחַ! מוֹת נָבָל יוּמָת!” כֵּן הֵרִיעוּ כֻּלָם בַּחֲמַת עֶבְרָתָם, וְקִירוֹת הַהֵיכָל הָמוּ לְקוֹלָם, בְּהִתְנַפְּלָם עָלָיו יַחַד לִטְרֹף נַפְשׁוֹ בְּאַפָּם.
“אָכֵן חֲשַׁבְתִּיהוּ לְאוֹיֵב לִי” – דִּבֵּר פֶּדְרוֹ רְתֵת, “כִּי שָׁדַד מִמֶּנִּי אָשְׁרִי בֶחָלֶד. עַל כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי בְּאַפִּי לְהִנָּקֵם מִמֶּנוּ. אַךְ לֹא נָקָם כָזֶה חָשַׁבְתִּי. חָלִילָה לִי מֵרֶצַח. אָמְנָם כִּי שְׂנֵאתִיו, אֲבָל יָדִי לֹא הָיְתָה בַמַּעַל הַזֶּה וְחַרְבִּי נְקִיָּה מִדָּמוֹ הַשָּׁפוּךְ.”
– “הַס, בּוֹדֵד בָּאָדָם, כִּי שֶׁקֶר תְּדַבֵּר!” – קָרָא דּוֹן פֵילִיקְסְ דִּי אִיסְטַבַּן בְּזַעַם אַפּוֹ, וַיָּשֶׂם לְפָנָיו אֶת חַרְבּוֹ הַשְּׁבוּרָה, אֲשֶׁר קָצֶהָ נִשְׁאַר תָקוּעַ בְּצַלְעוֹת הֶחָלָל – “הִנֵּה זֹאת הַחֶרֶב הַמְּלֵאָה דָם, אֲשֶׁר מָצָאנוּ על יַד הֶהָרוּג! הֲלֹא חֶרֶב גַּאֲוָתְךָ הִיא, אֲשֶׁר שָׂם עָלֶיךָ מַלְכֵּנוּ בְּיוֹם רָצוֹן – עַתָּה הִיא מְחֻלָּלָה וְנִשְׁבָּרָה.” וְקוֹל חֲרָדָה נִשְׁמַע מִפִּי פֶּדְרוֹ, כִּי הִתְפַּלֵּץ מְאֹד, לְמַרְאֵה חַרְבּוֹ הָרְוָיָה מִדָּם, אֲשֶׁר הָיְתָה בוֹ לְעֵדָה וְכַחֲשׁוֹ בְפָנָיו עָנְתָה, וַיָשֶׂם בְּעָפָר פִּיו וַיִּדֹּם; וְכָל הַשָׂרִים רָגְזוּ רָגְשׁוּ וַיִּדְרְשׁוּ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ לְהַסְגִּירֵהוּ אֲלֵיהֶם, לָשִׂים שְׁפָטִים בּוֹ, וּלְכַלּוֹת בּוֹ אַפָּם.
“חָלִילָה לִי לְהָפֵר מִשְׁפָּט!” – עָנָה פֶרְדִינַאנְדְ – “לָמָּה יֹאמְרוּ כִּי בְאַפֵּנוּ נִמְהָרִים הָיִינוּ, וְלֹא נְתַנּוּהוּ גַם לְהִצְטַדֵּק עַל נַפְשׁוֹ! הֵן נַפְשֵׁנוּ נִבְהֲלָה מְאֹד וְאֵיךְ נוֹצִיא לְאוֹר מִשְׁפָּט? יַעַבְרוּ נָא שִׁבְעַת יָמִים, אָז נִוָּעַד יַחְדָּו וְנִשְׁפְּטֵהוּ בְצֶדֶק וּבְמֵישָׁרִים – וְעַד הָעֵת הַהִיא יַעֲמִיד דּוֹן פֵילִיקְס עָלָיו מִשְׁמָר. קָחוּהוּ אֵפוֹא עִמָּכֶם, הוֹרִידוּהוּ אֶל בּוֹר הַשְׁבִי וְאַל אוֹסִיף עוֹד רְאוֹת פְּנֵי הַמְּרַצֵּחַ בַּסֵּתֶר – כִּי תוֹעֵבָה הוּא!” הַדָּבָר יָצָא מִפִּי הַמֶּלֶךְ, וְאַנְשֵׁי הַחַיִל הִתְנַפְּלוּ עַל פֶּדְרוֹ לְחַזֵּק מוֹסְרוֹתָיו וּלְהַכְבִּיד אֶת כַּבְלֵי־נְחֻשְׁתּוֹ. אָז הִתְעוֹרֵר הָעֶלֶם האֻמְלָל וַיִבְקַע לוֹ דֶרֶךְ בֵּין הָעָם וַיִתְנַפֵּל לְרַגְלֵי הַמֶּלֶךְ. “אָנֹכִי לֹא רָצַחְתִּי אֶת נֶפֶשׁ מוֹרַאלִיס!” – קָרָא בְנֶפֶש נוֹאָשָׁה וְרוּחַ נִשְׁבָּרָה – “אָנֹכִי לֹא חִלַלְתִּי שֵׁם כְּבוֹדִי בֶחָלָל הַזֶּה, לֹא תֵעַבְתִּי נַפְשִׁי בְּרֶצַח חֶרֶשׁ. עַל זֹאת אֶשָׁבַע בְּדָם זֶה הַשָּׁפוּךְ, אֶקְרָא שָׁמַיִם מֵעָל וְאֶרֶץ מִתַּחַת לְעֵדִים לִי, אֶקְרָא בְּשֵׁם אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָט: אִם יָדַי שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה, יִבְרָא נָא חֲדָשָׁה, יָשִׁיב אֵלָיו רוּחוֹ רֶגַע וְיָשִׂים הֶחָלָל אוֹתוֹתָיו אוֹתוֹת, כִּי אָנּכִי הָיִיתִי בְּרוֹצְחֵי נַפְשׁוֹ!”
דּוּמִיַת מָוֶת שָׂרְרָה, בִּנְשׂא פֶּדְרוֹ אֶת אָלָתוֹ, כֻּלָם סַבּוּ עֵינֵיהֶם אֶל הֶחָלָל. בַּיָמִים הָהֵם הֶאֱמִינוּ, כִּי עַל פִּי שְׁבוּעָה כָּזֹאת יִתֵּן הַמֵּת עֵדָיו בָּאִישׁ הָרוֹצֵחַ – עַל כֵּן נִפְעֲמוּ כֻלָם וַיֶהְגּוּ אֵימָה. אַךְ שָׁוְא פָחֲדוּ פָחַד. כָּל אוֹת לֹא נִרְאָה: הַדָּם הַנִּקְפָּה לֹא שָׁב לָזוּב מִפִּצְעֵי הֶחָלָל, עֵינוֹ הַקָמָה לֹא נָעָה אֶל עֵבֶר פְּנֵי הָרוֹצֵחַ, וְיָדוֹ הַקָּרָה לֹא נָדָה מִמְּקוֹמָהּ.
בַּלַיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמַּלְכָּה, כִּי הֶחֱרִידוּהָ סַעֲרוֹת עֹז וּמִקּוֹל הָרְעָמִים נִבְהֲלָה מְאֹד. וּפִתְאֹם שָׁמְעָה קוֹל הֲמוּלָה וָרַעַשׁ מֵחֲצַר הָאַרְמוֹן, וַתְּצַו לְנַעֲרוֹתֶיהָ לָסוּר וְלִרְאוֹת מַה דְּבַר הַחֲרָדָה הַזֹּאת. וּבְשׁוּבָן נַעַוְתָה מִשְּׁמוֹע, כִּי דּוֹן פֶרְנַאנְדְ מוֹרַאלִיס שׁוֹכֵב מֵת בְּאוּלָם הָאַרְמוֹן וְדוֹן פֶּדְרוֹ דִי שִׂיבִילִיָּה הוּא אֲשֶׁר הִכָּהוּ נָפֶשׁ! וְאִיזַבֶּלָּה לֹא הֶאֱמִינָה לְמִשְׁמַע אָזְנָהּ וַתְּמַהֵר אֶל הָאוּלָם לָדַעַת שֹׁרֶשׁ דָּבָר נִמְצָא בָזֶה. אֲבָל אַךְ בּוֹא בָאָה אֶל הַמָּפְתָּן וְהִנֵּה פָגְשָׁהּ אֶת פֶּדְרוֹ וְחֵיל שׁוֹמְרָיו. כִּמְעַט שָׂמָה עֵינֶיהָ בּוֹ וְשִׂמְלָתוֹ הַמְגוֹלָלָה בְּדָמִים הֵעִידָה, כִּי אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר. דוֹמֵמָה וּמַחֲרֶשֶׁת קָרְבָה הַמַּלְכָּה אֶל הַמִּטָּה, אֲשֶר הֶחָלָל שׁוֹכֵב עָלֶיהָ. וְכַאֲשֶׁר הֵשַׁחָה רֹאשָׁהּ עַל פְּנֵי הַמֵּת, לֹא יָכְלָהּ לְהִתְאַפֵּק וַתֵּאָנֵק מִכְּאֵב לֵב: “הָהּ לְמִרְיָם רַעֲיָתוֹ, כִּי גָדַל כַּיָם שִׁבְרָהּ!”
קוֹל אַנְחָתָהּ נָגַע עַד לֵב אֶת כָּל הָעֵדָה הַנֶּאֱסָפָה, כִּי בִּהְיוֹתָם נִרְעָשִׁים וְנִבְהָלִים מֵהָאָסוֹן הַנּוֹרָא, אֲשֶׁר קָרָה אֶת יְדִידָם וְרֵעָם, לֹא זָכְרוּ אֶת הָאַלְמָנָהּ הָאֻמְלָלָה, אֲשֶׁר זֶה לֹא כְבָר הוֹפִיעָה בְּהוֹדָהּ וַהֲדַר גְּאוֹנָהּ לִימִין בַּעֲלָהּ אַלּוּף נְעוּרֶיהָ, הַשּׁוֹכֵב עַתָּה מֵת לְעֵינֵיהֶם. עַל כֵּן בְּשָׁמְעָם עַתָּה אֶת אֶנְקַת הַמַּלְכָּה, אֲשֶׁר בָּאָה אֲלֵיהֶם פִּתְאֹם, נִשְׁבַּר לִבָּם בְּקִרְבָּם וַיִבְכּוּ בְּכִי גָדוֹל.
“בְּרוּכָה תִהְיִי לָעַד, אִשְׁתִּי הַטּוֹבָה!” – קָרָא פֶרְדִינַאנְדְ וַיַּסִּיעֶנָּה מִגְּוִיַת הֶחָלָל וַיִמְשְׁכֶנָּה אֵלָיו בְּאַהֲבָה – “הֵן בָּכֹה בָכִינוּ לַמֵּת, אֲשֶׁר נִגְזַר פִּתְאֹם, וַתַּזְכִּירִינוּ אַתְּ אֶת הַנִּשְׁאֶרֶת אַחֲרָיו וְעוֹד בַּחַיִים חַיָּתָהּ! הָהּ, וּמִי יָבִיא לָהּ אֶת הַשְּׁמוּעָה הַנּוֹרָאָה הַזֹּאת? מִי יַעֲצָר כֹּחַ לִרְאוֹת בְּעָנְיַהּ וּלְשַׁלֵּם נִחוּמִים לָהּ?”
“אָנֹכִי!” – עָנְתָה אִיזַבֶּלָה בְּהִתְיַפְּחָהּ מִבֶּכִי. עוֹד פַּעַם אַחַת הִבִּיטָה אֶל הֶחָלָל, אָז אָחֲזָה בִּזְרוֹעַ בַּעֲלָהּ וַתֵּאָנַח מָרָה וַתֹּאמַר: “נַעַזְבָה נָא עַתָּה אֶת הַמָּקוֹם הַנּוֹרָא הַזֶּה! הֵן שְׁנַיִם מֵרָאשֵׁי אַלּוּפֵינוּ רָאִינוּ פֹה: הָאֶחָד הוּמַת בִּידֵי רֶשַׁע, וְהַשֵּׁנִי הוּא הוֹרְגוֹ רוֹצֵחַ נַפְשׁוֹ. אָכֵן נוֹרָא הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לָנוּ וּלְאַרְצֵנוּ, אֲשֶׁר שִׁכְּלָה שְׁנֵי טוּבֵי בָנֶיהָ גַם יָחַד!”
* * *
מְעַט מְעַט נֶעֱזַב הָאוּלָם מֵהֲמוֹן מֶלֶךְ וְשָׂרִים. גַם הַלַּיְלָה חָלַף וְעַפְעַפֵּי שַׁחַר נִבְקְעוּ וַיּוֹפִיעוּ אוֹר כֵּהֶה עַל לִבְנַת פְּנֵי הֶחָלָל, אֲשֶׁר נִשְׁאַר בָּאוּלָם הַהוּא לְבַדוֹ.
* * *
טז
בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה מִרְיָם וַתַּבֵּט אַחֲרֵי בַעֲלָהּ, בְּלֶכְתּוֹ הָאַרְמוֹנָה – כִּי לֹא נִכְחֲדָה מְבוּכָתוֹ מִמֶּנָּה, בְּעָמְלוֹ לַשָּׁוְא לָשִׂים עַל פָּנָיו מַסְוֵה מְנוּחָה, בִּהְיוֹת לִבּוֹ חָרֵד וְנַפְשׁוֹ נִבְהֲלָה מְאֹד, כִּמְעַט אָמְרָה לְמַהֵר אַחֲרֵי בַעֲלָהּ הָאָהוּב וּלְעָצְרֵהוּ אִתָּהּ בְּחָזְקָה, אַךְ הִתְאַמְּצָה לִכְלוֹא רוּחָהּ, בְּדַעְתָּהּ, כִּי אַךְ לַשָׁוְא תַּרְבֶּה אֵלָיו תַּחֲנוּנִים, יַעַן כִּי בְעֵת אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ נָחוּץ לֹא תַעַצְרֵהוּ מְאוּמָה מִמַּלְאוֹת פְּקֻדָּתוֹ. כִּנְטוּעָה בְּמַסְמְרִים נִצְּבָה עַל יַד הַחַלּוֹן וַתִּשָּׂא עֵינֶיהָ לְמֵרָחוֹק, אוּלַי יָשׁוּב בַּעֲלָהּ מִדַּרְכּוֹ מִפְּנֵי הַסּוּפָה הַנּוֹרָאָה. בְּרַק פִּתְאֹם וְסַעַר נוֹרָא הֶחֱרִידוּהָ מִמְּקוֹמָהּ; אַךְ עַד מְהֵרָה הִתְאוֹשְׁשָׁה וַתָּשָב לִרְאוֹת וּלְהַשְׁקִיף בְּעַד הָאֶשְׁנָב. אֲבָל הַחֹשֶׁךְ כְּבָר כִּסָּה אֶרֶץ וְרַק עֲנָנָה אַחַת אֲדַמְדֶּמֶת רִחֲפָה עַל פְּנֵי הָרָקִיעַ לְנֹגַהּ הַבְּרָקִים וְקוֹלוֹת הָרְעָמִים.
הַסּוּפָה עָבְרָה וּמִרְיָם הָלְכָה לְהַרְגִּיעַ וְתִּישַׁן שְׁנַת נְדוּדִים, כִּי בִעֲתוּהָ חֲלוֹמוֹת רָעִים, וּבַהֲקִצָהּ שָׁבָה זָכְרָה אֶת דִּבְרֵי בַעֲלָהּ בְּהִפָּרְדוֹ מִמֶּנָּה אָמֶשׁ. וַתֶּחֱרַד וַתִּקְרָא לַאֲמָתָהּ לִשְׁאֹל אוֹתָהּ, אִם שָׁב פֶרְנַאנְדּוֹ הַבָּיְתָה. וּמַנּוּאֵלָה בָּאָה וַתְּשִׁיבֶנָּה דָבָר, כִּי לֹא שָׁב עֲדֶנָּה. “צַוִּי וְיֵלְכוּ אֶל הָאַרְמוֹן וְשָׁאֲלוּ לָמָה נֶעֱצַר שָׁם בַּפַּעַם הַזֹּאת עַד כֹּה?” – אָמְרָה מִרְיָם וַתְּמַהֵר לָקוּם, וַתִּלְבַּשׁ שִׂמְלוֹתֶיהָ בְחָפְזָה. וְהִנֵּה בָא הנַּעַר וַיַגֵּד לָהּ, כִּי הִגִּיעוּ שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ בַּמֶרְכָּבָה לְהַבְהִיל אוֹתָהּ לָבֹא אֶל הָאַרְמוֹן. וּמִרְיָם כְּמוֹ הִתְעוֹרְרָה מֵחֲלוֹם נוֹרָא וַתִּשְׁאַל: “וְאַיֵּה פֶרְנַאנְדוֹ בַּעֲלִי? אַיֵּהוּ?” “בְּאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ הִנֵּהוּ, גְּבִירָה יְקָרָה!” – נֶחְפְּזָה מַנּוּאֵלָה לַעֲנוֹת – “כִּי עוֹד דָּרוּשׁ הוּא שָׁם לְחֶפְצָם, וְגַם אַתְּ, גְּבִרְתִּי, קְרוּאָה אֶל הַמַּלְכָּה עָתָּה – וְהִנֵּה שָׁלְחָה אֶת מֶרְכַּבְתָּהּ לַהֲבִיאֵךְ בָּהּ אֵלֶיהָ.” וּבַדְּבָרִים הָאֵֶלֶה שָׂמָה אֶת הַמַּעֲטֶפֶת עַל מִרְיָם, אֲשֶׁר הָיְתָה כְּחוֹלֶמֶת וְלֹא יָדְעָה נַפְשָׁהּ, וַתּוֹשִׁיבֶנָּה בַּמֶרְכָּבָה. אוּלָם אַךְ נוֹעַ נָעָה הָעֲגָלָה מִמְּקוֹמָהּ וְהִנֵּה שֻׁנּוּ פָּנֶיהָ מְאֹד, וְכָל עַצְמוֹתֶיהָ רָחֲפוּ מִפָּחַד, וַתֹּאחַז בְּיַד הַנַּעַר וַתָּאֶץ בּוֹ לָלֶכֶת אֶל הָאַרְמוֹן וּלְהוֹדִיעָהּ מַהֵר מִכָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה.
נְבוֹכָה וְנִדְהָמָה יָשְׁבָה מִרְיָם בַּמֶרְכָּבָה. שַׂרְעַפֶּיהָ הִתְבּוֹלְלוּ יַחַד וַיָבִיאוּ עָלֶיהָ אֵימִים – כִּי נִבְצְרָה מִמֶּנָּה לָדַעַת, מַדּוּעַ בּוֹשֵׁשׁ פֶרְנַאנְדּוֹ לָשׁוּב? וּמָה הַחֲרָדָה אֲשֶׁר חָרְדוּ עָלֶיהָ לְהָבִיא גַם אוֹתָהּ שָׁמָה? – הַאֻמְנָם גִּלָה פֶּדְרוֹ אֶת סוֹדָם, לְהִנָּקֵם בָּהּ וּבִבַעֲלָהּ, בַּחֲרוֹת אַפּוֹ בָּם? – לֹא, זֹאת לֹא יַעֲשֶׂה! כִּי תָמִים הוּא בִדְרָכָיו וּמוֹצָא שְׂפָתָיו לֹא יְשַׁנֶּה… אֲבָל בְּעֵינָיו הֲלֹא נֶחְשְּׁבָה עַתָּה לְבוֹגֵדָה – וּמָה־יַמְרִיצֵהוּ אֵפוֹא לִשְׁמֹר שְׁבוּעָתוֹ לָהּ וְלַחֲמֹל עָלֶיהָ מֵהַשְׁחִיתָהּ? – הֲלֹא גַם נִשְׁבַּע בְּאַפּוֹ לִנְקוֹם נִקְמָתוֹ בָּם…
הַמֶּרְכָּבָה עָמְדָה וּמִרְיָם בָּאָה הָאַרְמוֹנָה וַתִּשָׂא סָבִיב עֵינֶיהָ בְּתִקְוָתָהּ לִרְאוֹת אֶת מוֹרַאלִיס מְמַהֵר לְקַדֵּם פָּנֶיהָ אַךְ שָׁוְא קִוְּתָה נֶפֶשׁ הָאֻמְלָלָה לְשָׁלוֹם וּבִרְכַּת יְדִידוּת, כִּי דוּמִיַת מָוֶת הָיְתָה עַל כָּל סְבִיבֶיהָ, שָׂרִים וְשָׂרוֹת עָבְרוּ עַל פָּנֶיהָ דּוֹמֵמִים וּמַחֲרִישִׁים. אַף נִרְאָה לָהּ, כְּמוֹ יַבִּיטוּ אֵלֶיהָ רוֹאֶיהָ בִּמְנוֹד־רֹאשׁ. בְּחֶרְדַּת מָוֶת נִסְּתָה לִשְׁאֹל לְדוֹן פֶרְנַאנְדּו מוֹרַאלִיס אַיֵהוּ עָתָּה. אֲבָל קוֹל מִלֶּיהָ נֶחְבְּאוּ בְּלַחַץ לְבָבָהּ, רַק אַנְחוֹתֶיהָ נִשְׁמָעוּ. עָבְרוּ רְגָעִים אֲחָדִים וּמִרְיָם עָמְדָה לִפְנֵי הַמַּלְכָּה – – עַתָּה הִנֵּה יָדְעָה פֵשֶׁר דָבָר. וְאִיזַבֶּלָּה הִשְׂכִּילָה לְהִזָּהֵר וְלָבֹא בִּדְבָרִים עִמָּהּ, פֶּן יְבֻלַע לַנֶּפֶשׁ הָאֻמְלָלָה, בְּהִוָּדַע לָהּ אֵידָהּ פּתְאֹם. אָז הִתְאַבְּלָה עִמָהּ וַתֵּבְךְ עַל שֶׁבֶר יְדִידָתָהּ מְאֹד, אַף לֹא הֵאִיצָה לְנַחֲמָהּ. וּמִרְיָם סָפְדָה תַמְרוּרִים וַתִּשְׁתַּפֵּךְ עָלֶיהָ נַפְשָׁהּ בַּהֲמוֹן דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא יָדְעָה הַמַּלְכָּה פִּשְׁרָם. כִּי קִלְלָה אֶת יוֹמָהּ בְּתִתָּה אָשָׁם נַפְשָׁהּ, כִּי הִיא הֵסַבָּה בְּנֶפֶשׁ אַלּוּף נְעוּרֶיהָ.
– “הוֹי, מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ!” – קָרְאָה פַעַם בְּפַעַם בְּהִתְיַפְּחָה וּבְפָרְשָׂהּ כַּפֶּיהָ – “לָמָה עֲזַבְתַּנִי, אִישִׁי, וְאָנֹכִי זֶה הַחִלִּי לְאָהֳבֶךָ! כִּמְעַט דָּבְקָה נַפְשִׁי בְךָ וְהִנֵּה חָלַפְתָּ מִמֶּנִּי וַתַּעַזְבֵנִי בְּאֵין גּוֹאֵל וּמְנַחֵם לִי, אַלְמָנָה גַלְמוּדָה!” – “אַל תֹאמְרִי עֲזוּבָה אָתְּ, כָּל עוֹד חַיָּה אִיזַּבֶּלָּה!” – קָרְאָה הַמַּלְכָּה הַנּוּגָה, בְּקָרְבָה אֶל הָאֻמְלָלָה וּבְלָחֲצָהּ אֶת רֹאשָׁהּ הַבּוֹעֵר כָּאֵשׁ אֶל לִבָּה הַנִּגְרָשׁ כַּיָּם. “עוֹד רַבִּים יָמִים יַעַבְרוּ טֶרֶם תִּתְּנִי פוּגַת לָךְ, טֶרֶם תְּרַפֵּא הָעֵת אֶת מַחַץ מַכָּתֵךְ – אַךְ אַל נָא תִּטְרְפִי נַפְשֵׁך בְּאַפֵּךְ וְאַל תָּשִׁיתִי עַל אֵידֵךְ נוֹסָפוֹת בְּשִׂימֵךְ אָשָׁם נַפְשֵׁךְ, בְּעוֹד תֻּמָּתֵךְ בָּךְ וְעַנְוַת צִדְקָתֵךְ לַכֹּל מוּדָעַת!” אֲבָל מִרְיָם הִתְנַפְּלָה לְרַגְלֶיהָ וַתּוֹסֶף לְמָרֵר בַּבֶּכִי: “הֵן אַתְּ, גְבִרְתִּי, לֹא תֵדְעִי אֵיךְ נִפְלְאֲתָה אַהַבָתוֹ לִי! הָהּ, גְּבִירָה, יְקָרָה!” – קָרְאָה בְּנֶפֶשׁ נוֹאָשָׁה – “הַגִּידִי נָא לִי, כִּי עוֹד אָשׁוּב אֵרְאֶנּוּ, כִּי עוֹד תִּתְמַהְמַהּ נַפְשׁוֹ לָצֵאת… תְּנִינִי נָא לִשְׁמוֹעַ הוֹד קוֹלוֹ הַפָּעַם! כִּי אָז אֵרָגַע, אֶדֹּם וְאַבְלִיגָה עַל יְגוֹנִי הַנּוֹרָא16).”
–“עוֹד רָאֹה תִרְאִיהוּ, מִרְיָם, אִם תְּהִי זֹאת נֶחָמָתֵךְ, אֲבָל לִשְׁמוֹע קוֹלוֹ – הָהּ! לוּ הִפְלִיא ה' חַסְדּוֹ לְהַרְאוֹתֵנוּ נִפְלָאוֹת לְהַחֲיוֹת מֵתֵנוּ לְפָנֵינוּ, לְמַעַן אַרְצוֹ וּמוֹשְׁלָיו הַמִּתְאַבְּלִים עָלָיו, וּלְמַעֲנֵך, רַעֲיָתוֹ אֵשֶׁת נְעוּרָיו, הָאֲבֵלָה וְהַשּׁוֹמֵמָה! אֲבָל הָהּ – כִּי נָגְעָה הַחֶרֶב עַד הַנֶּפֶשׁ וְלֹא יִחְיֶה עוֹד אַחֲרֵי נָפְלוֹ!” “הַחֶרֶב!!” – צָעֲקָה מִרְיָם בְּקוֹל פְּחָדִים, וְהַמַּלְכָּה נִבְהֲלָה לְמַרְאֵה עֵינֶיהָ הַחֲשֵׁכוֹת וְהַמְזָרוֹת זְוָעָה, כְּמוֹ הִשְׁתַּגְּעָה מִשֹּׁד פִּתְאֹם. – “הֲלֹא מֵרֹאשׁ דִבַּרְתְּ אֵלַי כָּזֹאת בְּפִיךְ!” – אָמְרָה הַמַּלְכָּה אֵלֶיהָ “וְעַתָּה הַגִּידִי נָא אִם תֵּדְעִי: הֶהָיָה לְבַעֲלֵךְ שׂוֹנֵא מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם, אֲשֶר יִנְטֹר אֵיבָה וְלֹא יַחְמֹל בְּיוֹם נָקָם?”
וּמִרְיָם לֹא נוֹעֲזָה לָשֵׂאת עָיִן, וַתַּסְתֵּר פָנֶיהָ וַתִּלְחַשׁ: “לֹא, צַר אוֹיֵב כָּזֶה לֹא הָיָה לוֹ!” – “מַה זֶּה תְדַּבְּרִי אֵלַי תַּהְפּוּכוֹת?” קָרְאָה אִיזַבֶּלָּה וּפָנֶיהָ רָעָמוּ, אַךְ כְּרֶגַע נִחֲמָה וַתְּחַנֵּן קוֹלָהּ אֵלֶיהָ, אַחֲרֵי נַסּוֹתָהּ לַהֲרִימָהּ מִן הָאָרֶץ: – “אִם בֶּאֱמֶת יֵחָשֵׁב הַדָּם לָאִישׁ אֲשֶׁר תָּפַשְׂנוּ, אֲזַי לֹא תַכִּירִי אֶת אוֹיֵב בַּעֲלֵךְ כִּי לֹא תֵדָעִיהוּ. אָכֵן חִידוֹת לִי כָּל מַרְאֵה עֵינַי וּמִשְׁמַע אָזְנָי, גַּם דְּבָרַיִךְ נִפְלְאוּ מִמֶנִּי וְלֹא אֲבִנֵם. אַךְ נִקּוֹם נָא בָרִאשׁוֹנָה אֶת נִקְמַת בַּעֲלֵךְ וְאֶת הָאִישׁ, אֲשֶׁר הֵבִיא רֶצַח בַּעֲצָמָיו.”
“רֶצַח בַּעֲצָמָיו! וּמִי הוּא הָרוֹצֵחַ?!” –
קָרְאָה מִרְיָם וַתִּתְפַּלֵּץ לְרַעְיוֹן נוֹרָא אֲשֶׁר חָלַף לִבָּהּ כְּחֵץ פִּתְאֹם – וּמִי זֶה שָׁלַח יָד בְּאִישִׁי לְהַכּוֹתוֹ נָפֶשׁ? מִי הִגִּיד לָךְ, כִּי לֹא הָיָה לוֹ אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם?! אָכֵן רַבָּה הַמַּשְׂטֵמָה, קָשְׁתָה כִּשְׁאוֹל שִׂנְאָה – וְאָנֹכִי, אוֹיָה, אָנֹכִי סַבּוֹתִי בְּנַפְשׁוֹ, מִיָּדִי הָיְתָה זֹאת לוֹ – אֲבָל לֹא! – הוּא לֹא יְרַצְּחֵהוּ נָפֶשׁ. “הָהּ גְּבִרְתִּי!” – הוֹסִיפָה לִקְרֹא, בְּחַבְּקָהּ אֶת בִּרְכֵּי הַמַּלְכָּה – “בְּשֵׁם ה', הַגִּידִי נָא לִי! כִּי הִנֵה רַעְיוֹנַי יְבַעֲתוּנִי וְיוֹלִיכוּנִי שׁוֹלָל בְּלִי חֶמְלָה – הַגִּידִי נָא מִי הוּא הָרוֹצֵחַ?” – “הָרוֹצֵחַ הוּא אִישׁ זָר, אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתִּיהוּ רַק בְּשֵׁם, וְלֹא רְאִיתִיהוּ בִּלְתִּי אִם רְגָעִים אֲחָדִים – עָנְתָה אִיזַבֶּלָּה – הוּא אִישׁ אֲשֶׁר רָחַק לִבּוֹ מִנְּבָלָה כָזֹאת, גַּם כִּי הַכָּרַת פָּנָיו תַעֲנֶה בּוֹ; עוֹד לֹא נוּכַל הַאֲמִין, כִּי יְדֵי דּוֹן פֶּדְרוֹ דִּי שִׂיבִילִיָּה שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה.”
“דִי שׂיבִילִיָּה!!!” – צָעֲקָה מִרְיָם בְּקוֹל נוֹרָא מַרְגִּיז לֵבָב וַתָָָּקָם וַתַּעֲמוֹד לִפְנֵי הַמַּלְכָּה בְּעֵינַיִם קָמוֹת כִּמְשֻגָּעָה, וּכְרֶגַע נָפְלָה לְרַגְלֶיהָ כְּפֶגֶר מֵת אָרְצָה.
* * * יז.
בַּיוֹם הָרְבִיעִי בִּנְטוֹת צִלְלֵי עֶרֶב הוּבָא מוֹרַאלִיס אֱלֵי קָבֶר. הַמֶּלֶך הִתְנַצֵּל אֶת עֶדְיוֹ וְהוֹד מַלְכוּתוֹ וַיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי אֵבֶל וַיֵּלֶךְ אַחֲרָיו בְּרֹאשׁ שָׂרֵי אֲצִילֵי אֲרָגוֹנִיָּה וְקַשְׂטִילִיָה. אַחֲרֵיהֶם הָלְכוּ גִבּוֹרֵי חֵיל הַצָּבָא, אֲשֶׁר אִתָּם עָשָׁה הַמֵּת חַיִל, בְּהַכְנִיעוֹ צָרִים וּבְהוֹשִׁיבוֹ אֶת אִיזַבֶּלָּה לַכִּסֵּא, וְאַחֲרֵיהֶם יָצְאוּ כָל עַבְדֵי בֵית מוֹרַאלִיס וְהָמוֹן רָב מִתּוֹשְׁבֵי הָעִיר, אֲשֶׁר בָּאוּ יַחַד לְלַוּוֹת אֶת הַמֵּת הָאָהוּב.
וּבִית־הַתְּפִלָּה נִמְלָא אָדָם רָב, אֲשֶׁר קָרְאוּ עֲצָרָה לָעֶרֶב הַזֶּה. בּוֹ הוּשַׁב הֶעָפָר אֶל עֲפָרוֹ, וְהָאִישׁ, אֶשֶׁר כִּבְּדוּהוּ כְּמַלְאַךְ אֱלֹהִים, לִקְבָרוֹת הוּבַל וּמֵעֵינֵי כָל חַי לָעַד נֶעְלָם. הָאָרוֹן הַיָקָר הֶעָשׂוּי מֵעֲצֵי הבְנִים וְהַמִּתְנוֹסֵס בְּרַצֵּי כֶסֶף, כַּמִּשְׁפָּט לִגְּדוֹלֵי הַכֹּהֲנִים וְשָׂרֵי הַמְּלוּכָה, הָיָה פָתוּחַ וּפְנֵי הַמֵּת גְּלוּיִם לְכָל רוֹאֶה. וּכְכַלּוֹת הַכֹּהֲנִים לְהִתְפַּלֵּל, שָׂמוּ מִכְסֵהוּ עָלָיו וַיּוֹרִדוּהוּ מֵעַל הַבָּמָה וַיְבִיאוּהוּ בִּמְעָרָה. אָז נָתְנוּ כְמָרִים לְמֵאוֹת בְּשִׁיר קוֹלָם, וְהָעוּגָב עָנָה אַחֲרֵיהֶם בְּהוֹד קוֹלוֹ, הִרְעִישׁ אֶת קִירוֹת הַהֵיכָל, וְכָל הֶהָמוֹן נִמְלָא רֶגֶשׁ קֹדֶשׁ, וַיֶּאֶצְלוּ בְּרָכָה לְרֹאשׁ צַדִּיק בְּבֹאוֹ בְתַחְתִּיוֹת אֶרֶץ, וּבְהִפָּרְדוֹ מֵהֶם לָנֶצַח.
עוֹד יָמִים רַבִּים נִשְׁמְעוּ מִבֵּית הַתְּפִלָּה זְמִירוֹת וּתְפִלּוֹת בְּעַד נִשְׁמַת הַמֵּת הַנִּכְבָּד, אֲבָל עוֹד בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה הַהוּא, בְּעֵת אֲשֶׁר קִירוֹת הַהֵיכָל עוֹד הָמוּ מִזִּמְרוֹת הַמְנַצְּחִים בִּנְגִינוֹתֵיהֶם נֶאֶסְפָה עֲדַת אֲנָשִׁים בִּמְעָרָה מִתַּחַת, כֻּלָם כְּמָרִים וּנְזִירִים נוֹצְרִים וַאֲחָדִים מֵרָאשֵׁי אֲצִילֵי הָעִיר עִמָּם. עֲטוּיֵי מְעִילֵי בַד וַחֲגוּרֵי חֶבֶל נָשְׂאוּ דֶרֶךְ שְׁבִילֵי הַמְּעָרָה אֲרוֹן עֵץ עָשׂוּי כְּמַתְכֹּנֶת הָאָרוֹן, אֲשֶׁר הוּבָא בַּלַּיְלָה הַזֶּה שָׁמָּה. וַיוֹצִיאוּ אֶת הָאָרוֹן הָרִאשׁוֹן וַיַּסְתִּרוּהוּ בְּאַחַת הַפִּנּוֹת בִּמְבוֹא הַמְּעָרָה וַיִּתְּנוּ תַחְתָּיו אֶת הָאָרוֹן הֶחָדָשׁ, אֲשֶׁר אִתָּם. אָז שָׁבוּ בְּדוּמִיַת הַשֶׁקֶט כַּאֲשֶׁר בָּאוּ. וּלְמָחֳרָת הַלַּיְלָה בָּעֵת הַזֹּאת שָׁבוּ בָאוּ וַיְכַסּוּ אֶת אֲרוֹן מוֹרַאלִיס בְּמַסֵּכַת־אֵבֶל שְׁחוֹרָה, וַיְּשִׂימוּהוּ עַל עֲגָלָה עֲשׂוּיָה כְּתַבְנִית הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר לְהַמִּקְלָט ס"ט פְרַנְצִיסְקוֹ וְכֵן עָזְבוּ אֶת הָעִיר שִׂיגוֹבִיָה בְּאֵין מַחֲרִיד. הָארְחָה הִתְנַהֲלָה לְאִטָּה וַתַּעַשׂ דַּרְכָּהּ בְּחֶשְׁכַּת לָיִל. מְעַט מְעַט נִגְרַע מִסְפָּרָהּ, עַד כִּי בְּבֹא הָעֲגָלָה אֶל בִּקְעָה אַחַת שׁוֹמֵמָה וְרַחֲבַת־יָדַיִם, לֹא נִשְאֲרוּ אִתָּה בִּלְתִּי אִם אַרְבָּעָה אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אֶצְלָהּ. אָז מִהֲרוּ וַיַּעַבְרוּ אֶת הַבִּקְעָה וּבְרָב עָמָל חָתְרוּ לָהֶם דֶּרֶך בְּעַד יְעָרוֹת, עַד בּוֹאָם אֶל סֶלַע אֵיתָן אֲשֶׁר רֹאשׁוֹ לָעָב יַגִּיעַ. שָׁם פָּתְחוּ לָהֶם דֶּלֶת מְסֻתָּרָה חֲצוּבָה בְקִיר הָסָּלַע, וְאֶת הָאָרוֹן הֵרִימוּ מֵעַל הָעֲגָלָה וַיִּשָּׂאוּהוּ בַּנָּתִיב הַצָּר הַמְסֻתָּר בַּחֹשֶׁךְ בְּמַעֲלוֹת צָרוֹת וַחֲשֵכוֹת, הֵן הַמַּעֲלוֹת הַנּוֹדָעוֹת לַקּוֹרֵא מֵרֵאשִׁית הַסִּפּוּר הַזֶּה. וּבֲכֵן בָּאוּ אֶל עֵמֶק־הָאֲרָזִים! שָׁם פְּגָשוּם אַרְבָּעָה שָׂרִים נִכְבַּדֵּי אֶרֶץ, אֲשֶׁר אִישׁ מֵעֶבְרוֹ בָּאוּ אֶל הַמִפְלָט הַזֶּה, הַנּוֹדָע לָמוֹ מֵאָז וּמִקֶּדֶם, לְקַדֵּם פְּנֵי הָאֹרְחָה. אָז הֵרִימוּ פַעֲמֵיהֶם וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל הַמִקְדָּשׁ הַמְּעַט, וַיָסֹבּוּ אוֹתוֹ בִּתְפִלָּה, רִנָּה וְקִינָה, וּמִשָּׁם בָּאוּ אֶל שְׂדֵה הַקְבוּרָה, הַנָּטוּעַ אֲרָזִים וַעֲצֵי בְּרוֹתִים, וַיּוֹרִידוּ אֶת הָאָרוֹן אֶל הַקֶבֶר, אֲשֶׁר כָּרוּ עַל יַד עִמָּנוּאֵל הֵינְרִיקִי, וַיִּתְפַּלְלוּ תְפִלָּה קְצָרָה וַיְכַסּוּהוּ בֶּעָפָר, וַיַּצִּיבוּ עָלָיו מַצֶּבֶת אֶָבֶן. וּמוֹרַאלִיס מָצָא מְנוּחָתוֹ בְקֶרֶב אֲהוּבָיו מַחְמַדֵּי נַפְשׁוֹ, אֲשֶר הָיוּ קְרוֹבִים לִלְבָבוֹ תָמִיד, בִּהְיוֹתָם יַחַד מִבַּיִת אֶחָד, מִשְׁפָּחָה אֶחָת, אֱמוּנָה אֶחָת וְאֵל אֶחָד. מִמָּקוֹם אֶחָד יָצְאוּ וְאֶל מָקוֹם אֶחָד שָׁבוּ לָנוּחַ וְלַעֲמֹד לְגוֹרָלָם 17) לְקֵץ הַיָמִים. –
לִפְנוֹת בֹּקֶר פָּנוּ וַיֵלְכוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ, וְרַק אֲחָדִים מֵעַבְדֵי בֵית מוֹרַאלִיס נִשְׁאֲרוּ שָׁם, לִשְׁמֹר אֶת הָעֵמֶק וְלָגוּר בּוֹ. מַצְבוֹת שְׂדֵה הַקְּבָרוֹת לֹא הִתְנוֹסְסוּ בְהוֹד וְהָדָר לְזֵכֶר הַמֵּתִים אֲשֶׁר מָצְאוּ לָהֶם שָׁם קָבֶר – כִּי זִכְרָם חַי חַי נִשְׁאַר בְּלֵב אֲחֵיהֶם הַחַיִים. אַךְ בְּמִקְדַּשׁ הַנּוֹצְרִים אֲשֶׁר בְּשִׂיגוֹבִיָּה הֻצַּב צִיוּן אֶבֶן יְקָרָה לְמַזְכֶּרֶת־נֵצַח לְדוֹן פֶרְנַאנְדּוֹ, אֲשֶׁר הֵקִימוּ הַסְּפַרְדִים לְאוֹת תּוֹדַת הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה וְאַהֲבַת הָעָם כֻּלּוֹ לְהָאָדוֹן הַיָּקָר הַזֶּה – כִּי הִגְדִּיל בְּחַיָּיו לַעֲשׂוֹת!
* * *
יח.
בְּעֶרֶב יוֹם הַמִּשְׁפָּט בִּקְרָה אִיזַבֶּלָה אֶת אִישָׁהּ הַמֶּלֶךְ בַּחֲדַר מַשְׂכִּיתוֹ, וַתִּמְצָאֵהוּ שׁוֹקֵד עַל עֲבוֹדָתוֹ, מִבְּלִי הַקְשִׁיב גַּם לְקוֹל צְעָדֶיהָ. אַךְ כַּאֲשֶׁר פָּתְחָה שְׂפָתֶיהָ עִמּוֹ, מִהֵר לָקוּם מִמְּקוֹמוֹ וּלְקַדֵּם פָּנֶיהָ בְּאַהֲבָה.
– “בָּרוּךְ בּוֹאֵךְ, רַעֲיָתִי!” – קָרָא בְאָחֲזוֹ בְּיַד יְמִינָהּ וּבְהַגִּישׁוֹ אוֹתָהּ אֶל הַשֻּלְחָן הַמְכֻסֶּה בְּמַפּוֹת אֶרֶץ וּבְצִיּוּנֵי מַעֲרָכָה – “אָמְנָם נִכְסְפָה נַפְשִׁי לִרְאוֹתֵךְ וּלְהַשְׁמִיעֵךְ חֲדָשָׁה בִּדְבַר הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר נַעֲרֹךְ לִקְרַאת בְּנֵי־עֲרָב – אַךְ לָמָּה נָפְלוּ פַנַיִךְ, רַעֲיָתִי?” – “מַעַרְכֵי לְבָבְךָ בַּמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי־עֲרָב יַזְכִּירוּנִי, לְדַאֲבוֹן נַפְשִׁי, אֶת גִּבּוֹרֵנוּ דּוֹן פֶרְנַאנְדּוֹ מוֹרַאלִיס, אֲשֶׁר זֶה לֹא כְבָר הוֹפִיעָה עָלֵינוּ עֲצָתוֹ, וּבְמֶתֶק שְׂפָתָיו הוֹרָנוּ אֶת הָאַחֲרִית הַטּוֹבָה הַצְּפוּיָה לָנוּ וּלְמֶמְשַׁלְתֵּנוּ, אִם נִצְלַח בַּמִלְחָמָה הַזֹּאת. עוֹד אֲשַׁוֶּה לְנֶגְדִּי אֶת אוֹר עֵינָיו וְאֶת נֹעַם קוֹלוֹ, בְּנָשְׂאוֹ מִדַּבְּרוֹתָיו בְּשַׁלְהֶבֶת רוּחוֹ עַל הָאֹשֶׁר הַשָּמוּר לְאַרְצֵנוּ לְיָמִים יֻצָּרוּ. עַתָּה, הָהּ, לָנֶצַח נֶאֱלַם וְלֹא יָאִירוּ עוֹד דְּבָרָיו לָנוּ – וּלְרַעֲיָתוֹ הָאֲבֵלָה וְהַשּׁוֹמֵמָה!”
– “וּמַה שְּלוֹם דוֹנָה מִרְיָם?”
– “עוֹד יֶחְוְרוּ פָנֶיהָ, וְעֵינֶיהָ לֹא תִדְמַעְנָה לְמִן הָעֵת אֲשֶׁר הִתְעַלְּפָה, עַד כִּי לֹא הִפְרִיעַ אֶת דּוּמִיָתָהּ הַנּוֹרָאָה וְלֹא פָתַח אֶת מְקוֹר עֵינֶיהָ לְמַלֵּט מַשָּׂא יְגוֹנָהּ בְּדִמְעָתָהּ – וּלְמַעֲנָהּ הִנֵה בָאתִי אֵלֶיךָ הַפָּעַם.” "לְמַעֲנָהּ? – שָׁאַל פֶרְדִּינַאנְדְ מִשְׁתּוֹמֵם – “מַה לִּי לַעֲשׂוֹת עוֹד וְלֹא עָשִׂית אַתְּ לָהּ בְּאַהֲבָתֵךְ אוֹתָהּ וּבְחֶמְלָתֵךְ עָלֶיהָ?”
– “הַאֱמֶת הַדָּבָר, כִּי מָחָר תִּקָּרֵא לַעֲמֹד לִפְנֵי הַשּׁוֹפְטִים לַעֲנוֹת בָּאִישׁ הַנִּפְשָׁע וְלָתֵת עֵדֶיהָ נֶגְדּוֹ?”> “כֵּן הוּא” – עָנָה הַמֶּלֶךְ – “כִּי אֵין עֵצָה אַחֶרֶת לְהוֹצִיא לְאוֹר אֱמֶת. הֵן נִשְׁבַּע דּוֹן לוּאִיז גְרַצְיָּה, כִּי רָאָה בְעֵינָיו אֶת דִּי שִׂיבִילְיָּה, בְּעוֹפְפוֹ חַּרְבּוֹ עַל מוֹרַאלִיס אִישׁ חֶרְמוֹ וְגַם בְּהַפְרִיד אוֹתָם מִרְיָם, לֹא הֵשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית, וַיִּשָּׁבַע לִנְקֹם נִקְמָתוֹ בּוֹ לְעֵת מְצֹא. לְפִי דְבָרָיו יוֹדַעַת מִרְיָם שֹׁרֶשׁ דָּבָר נִמְצָא בְאֵיבָתוֹ וּמַשְׂטֵמָתוֹ לְמוֹרַאלִיס רֵעוֹ וִידִידוֹ מִקֶּדֶם. וּבְכָל זֹאת לֹא אֶתֵּן אֹמֶן בִּדְבָרָיו וְדַרְכּוֹ הֲפַכְפָּךְ בְּעֵינָי, כִּי לֹא יֹאבֶה לְהַגִּיד, מֵאַיִן יֵדַע כָּל אֵלֶּה – וְעָלֵינוּ לַחֲקֹר מִלִּים וְלִשְׁאֹל אֶת פִּי מִרְיָם.”
– “הָמֹה יֶהֱמֶה לִבִּי לָאִשָּׁה הַנַּהֲלָאָה18), הַהוֹלֶכֶת קוֹדֶרֶת בְּלַחַץ אֶבְלָהּ וִיגוֹנָהּ, כִּי עוֹד נַרְבֶּה פְּצָעֶיהָ לַהֲבִיאָהּ בַּמִשְׁפָּט לִפְנֵי אֲדוֹנִים קָשִׁים. הַאֵין לְפָנֵינוּ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת לְבַצֵּעַ חֶפְצֵנוּ? הַאִם לֹא תִשְׂפֹּק לָךְ הַתּוֹדָה, אֲשֶׁר תִּתֵּן מִרְיָם בְּאָזְנַי בַּחֲדַר מַשְׂכִּתִי, אַחֲרֵי הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר יַשְׁבִּיעֶנָּה הַכֹּהֵן פְרַנְצִיסְקוֹ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים לְהַגִּיד קֹשְׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת עַל אוֹדוֹת פֶּדְרוֹ, הֲיֵשׁ בּוֹ עָוֹן אִם לֹא? אָנֹכִי אֶחְקְרָה אֶת מִרְיָם לְבַדִּי: אִם תְּמַלֵּא אַחְרֵי דִבְרֵי דּוֹן לוּאִיז, אָז נֵדַע, כִּי אָמְנָם הִרְשִׁיעַ פֶּדְרוֹ לַעֲשׂוֹת וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ; וְאִם לֹא – אָז אֶקְרָא אֵלַי גַּם אֶת דּוֹן לוּאִיז, כִּי תַעֲנֶה כַּחֲשׁוֹ בְּפָנָיו וּמִשְׁפָּטֵנוּ אוֹר יֵצֵא. דֶּרֶך אַחֶרֶת אַיִן לְפָנֵינוּ – כִּי עָלַי הִשְׁלִיכָה הָאֻמְלָלָה יְהָבָהּ19).”
* * *
וְאִיזַבֶּלָּה שִׁחֲרָה20) אֶת מִרְיָם בְּאַהֲבָה לַעֲזֹב אֶת מְעוֹנָהּ בְּבֵית מוֹרַאלִיס הַגָּדוֹל וְהַשָׁמֵם, לְבַל יִהְיֶה אֵידָהּ נֹכַח פָּנֶיהָ תָּמִיד, וְלָשֶׁבֶת בְּאַרְמוֹנָהּ, גַם לִקְרֹא לָהּ אֶת נַעֲרוֹתֶיהָ לַעֲמֹד לְפָנֶיהָ לְשָׁרְתָהּ – וּמִרְיָם נֵאוֹתָה לַעֲצָתָהּ בְּחֵפֶץ לֵבָב. וַיְהִי בָּעֶרֶב אֲשֶׁר לִפְנֵי יוֹם הַמִּשְׁפָּט, וּמִרְיָם יָשְׁבָה בְּחַדְרָהּ שׁוֹמֵמָה נֵאֱנָחָה וּתְפוּשָׂה בְּמַחְשְׂבוֹתֶיהָ, וְהִנֵּה נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת, וְהַמַּלְכָּה בָאָה, וְאֶחָד מִנַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ בָא אַחֲרֶיהָ וַיִקְרַב אֶל מִרְיָם וַיִּשְׁתַּחוּ לָהּ אַפַּיִם אַרְצָה וַיֹאמַר: “פֶרְדִינַאנְדְ מֶלֶך אֲרָגוֹנִיָה וְקַשְׂטִילִיָה יִשְׁפֹּת שָלוֹם לְדוֹנָה מִרְיָם מוֹרַאלִיס וַיְשַׁחֲרֶנָּה לְהוֹפִיעַ בְּיוֹם מָחָר בַּצָהֳרַיִם בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט, בַּעֲבוּר תְּהִי לְעֵדָה בְּדוֹן פֶּדְרוֹ דִּי שִׂיבִילִיָּה, אִם הָיָה שׂוֹנֵא בְּנֶפֶשׁ לְדוֹן פֶרְנַאנְדוֹ הַנִּרְצָח, וְאִם קָרָא עָלָיו מִלְחָמָה בְּפָנֶיהָ אוֹ לֹא!” זֹאת דִבֶּר הַנַעַר וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִפֶן וַיֵצֵא. וּמִרְיָם נַעַוְתָה21) מִשְׁמֹעַ וַתִּפָּעֶם רוּחָהּ מְאֹד. פַּלָּצוּת אֲחָזַתָּהּ. – הַאֶעֱמֹּד לַמִּשְׁפָּט עִם פֶּדְרוֹ לַעֲנוֹת עֲוֹנוֹ בְּפָנָיו? – חָשְׁבָה עִם לְבָבָהּ – הַאַשְׁמִיעַ בְּאָזְנֵי כֹל אֶת הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר הִתְמַלְּטוּ מִפִּיו בְּעֵת אַפּוֹ?.. “מִרְיָם!” קָרְאָה אִיזַבֶּלָּה, וּלְקוֹל זֶה הֵקִיצָה מִרְיָם, כְּמֵחֲלוֹם נוֹרָא וַתַּבֵּט אֶל הַמַּלְכָּה, אֲשֶׁר נָדָה לָהּ מְאֹד. – “אוֹי לִי!” – קָרְאָה הָאֻמְלָלָה, בְּנָפְלָהּ עַל בִּרְכֶּיהָ – “חוּסִי נָא, גְבִרְתִּי! הַצִּילִינִי נָא מִן הַדָּבָר הַזֶּה, כִּי כָבֵד הוּא מִמֶּנִּי וְלֹא אוּכַל עֲשׂוֹתוֹ!” – “וּבַמָּה אַצִּילֵך אֵפוֹא, עֲנִיָּה? הֲתֶחֶשִׁי וְלֹא תְגַלִּי עַל עֲוֹן הָאִישׁ אֲשֵׁר רָצַח אֶת נֶפֶשׁ בַּעֲלֵךְ אַלּוּף נְעוּרָיִךְ? הֲתַחְמְלִי עָלָיו בְּיוֹם דִּין לְמַלֵּט מִמָּוֶת נַפְשׁוֹ?”
– “לֹא – לֹא!” – קָרְאָה מִרְיָם הַנְּמוֹגָה – “מוֹת יוּמַת הָרוֹצֵחַ, אֲבָל לֹא דוֹן פֶּדְרוֹ! מִי הִגִּיד לָכֶם, כִּי הוּא רְצָחוֹ נָפֶשׁ? לָמָּה יְנַבְּלוּ אֶת שֵׁם כְּבוֹדוֹ בַּעֲלִילוֹת שָׁוְא כָּאֵלֶּה? שִׁפְטוּ לָכֶם אֶת הָרָשָׁע, כִּגְמוּל יָדָיו עֲשׂוּ לוֹ. אַךְ אַל תִּגְּעוּ בְּדִי שִׂיבִילִיָּה – כִּי נָקִי הוּא! אָנֹכִי הַיּוֹדַעַת וְעֵדָה, כִּי לֹא הוּא הָאָשֵׁם… הַתֹאבוּ לְהַפִּיל גַּם אוֹתוֹ עַל חַלְלֵיכֶם?…” וְהַמַלְכָּה הִשְׁקִיפָה אֶל מִרְיָם בְעֵינַיִם חוֹדְרוֹת, וְנֶפֶשׁ מִרְיָם נִבְהֲלָה מְאֹד וַתָּשָׁב וַתִּפּוֹל עַל בִּרְכֶּיהָ.
“וּמֵאַיִן תֵּדְעִי, כִּי לֹא יַד פֶּדְרוֹ הָיְתָה בְּאִשֵׁךְ לַהֲמִיתוֹ… מֵאַיִן נוֹכַחַתְּ לָדַעַת תֻּמָּתוֹ – הֲלֹא מוּזָר הוּא לָךְ?” – שְׁאָלַתָּהּ אִיזַבֶּלָּה בְּפָנִים נִזְעָמִים. וּמִרְיָם הִסְתִּירָה פָּנֶיהָ בִּכְנַף בֶּגֶד הַמַּלְכָּה וַתִּקְרָא בִרְעָדָה לֵאמֹר: – “חוּסִי נָא עָלַי, גְּבֶרֶת עֲדִינָה! אֶהְיֶה נָא בְּעֵינַיִךְ כִּמְשֻׁגָּעָה, אַךְ אַל נָא תַעֲמִיקִי שְׁאֵלָה! כִּי אָמְנָם מְשֻׁגָּעָה אֲנִי בְּחָפְזִי לְעוֹרֵר חֶמְלָה עַל הָאִישׁ אֲשֶׁר הִקְרִיב לַשַּׂחַת נֶפֶשׁ בַּעֲלִי! אָכֵן מוֹת יָמוּת, אַךְ אַל נָא תִּדְרְשִׁי מִמֶּנִּי, כִּי אָשִׂים אָנֹכִי אָשָׁם נַפְשׁוֹ וְעַל פִּי דְבָרִי יוּמָת!”
– “אַל תִּרְאִי, מִרְיָם יַקִּירָתִי!” עָנְתָה אִיזַבֶּלָּה בִּידִידוּת – “כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד לְשָׁאֳלֵךְ. גַּם לֹא אֶדְרֹשׁ מִמֵּךְ דָָר, אֲשֶׁר לְמוֹרַת רוּחֵךְ יִהְיֶה – אִם לֹא יִדְרֹשׁ זֹאת הַמִּשְׁפָּט, אֲשֶׁר לֹא נוּכַל לְהַטּוֹתוֹ אֶל אֲשֶׁר נַחְפֹץ. אָכֵן אָבִין לִמְבוּכָתֵךְ – וּבְכָל זֹאת לֹא אָשִׂים אָשָׁם נַפְשֵׁךְ, אַף חָלִילָה לִי לְהַקְשִׁיחַ לִבִּי מִמֵּךְ. אֲבָל אֶת גְבוּל הַצֶּדֶק לֹא נוּכַל לַעֲבֹר. הֵן כָּבְדָה הָאַשְׁמָה עַל פֶּדְרוֹ וְעָלֵינוּ לַחְקֹר דָּבָר, אִם כִּי רָחַק לִבֵּנוּ מֵהַאֲמִין בְּדִבְרֵי שׂוֹטְנוֹ וּמַרְשִׁיעוֹ – וְרַק עַל פִּי עֵדוּתֵךְ יָקוּם דָּבָר: אִם יֵצֵא רָשָׁע בְּהִשָּׁפְטוֹ, אוֹ תֵצֵא כָאוֹר צִדְקָתוֹ וּדְרוֹר יִקָּרֵא לוֹ”. – “עַל פִּי עֵדוּתִי?” – שָׁאֲלָה מִרְיָם מִשְׁתָּאָה – “בְּאִמְרֵי פִי רֶוַח וְהַצָלָה יַעֲמָד לוֹ?” וְאוֹר תִּקְוָה נָגַהּ עַל חִוְרַת פָּנֶיהָ.
אָז סִפְּרָה הַמַּלְכָּה לְמִרְיָם אֶת כָּל דִבְרֵי דוֹן לוּאִיז גְרַצִיָה מֵהָחֵל וְעַד כָּלָה, וּכְכַלּוֹתָהּ לְסַפֵּר חִכְּתָה אֶת מִרְיָם בִּדְבָרִים, וּבִרְאוֹתָהּ, כִּי לֹא תִפְתַּח פִּיהָ, הוֹסִיפָה לֵאמֹר: “הִנֵּה יָצָא דָבָר מִפִּי, כִּי תִתְּנִי עֵדוּתֵךְ לְפָנַי לְבַדִּי, אַחֲרֵי הִשָּׁבְעֵךְ בֵּאֱלֹהִים לִפְנֵי אַחַד הַכֹּהֲנִים לְהוֹדִיעֵנִי קֹשְׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת, וּדְבָרַיִךְ יֵאָמְנוּ כְּמוֹ הִשְׁמַעְתִּים בְּתוֹךְ קָהָל וְעֵדָה לִפְנֵי הַשּׁוֹפְטִים בְּאוּלָם הַמִּשְׁפָּט!”
רְגָעִים אֲחָדִים הֶחֱרִישָׁה מִרְיָם, אָז קָמָה לִפְנֵי הַמַּלְכָּה וַתְּאַמֵּץ לִבָּה וַתֹּאמַר: – “מָרוֹם חַסְדֵּך מִנֶּגְדִּי”, גְּבִירָה יְקָרָה! “כִּי אַחַר כָּבוֹד לְקַחְתִּנִי וַתִּתְּנִי לִי מַחֲסֵה עֹז בְּצֵל כְּנָפַיִךְ, וְאָנֹכִי, צְעִירַת אַמְהוֹתַיִךְ, אֻמְלָלָה וּקְשַׁת־רוּחַ. הִנֵּה יְאַלְצֵנִי קְשִׁי יוֹמִי לַמְרוֹת רוּחֵךְ הַנְּדִיבָה וְחַסְדֵּךְ הַטּוֹב לִי מֵחַיִים. עַל כֵּן יָרֵאתִי, פֶּן תִּנָּחֲמִי עַל אַהֲבָתֵךְ, בְּעָזְבִי עֲצַת כְּבוֹדֵךְ. וְעַתָּה הַקְשִׁיבִי נָא, גְּבִירָה! לֹא לְפָנַיִךְ עֵדוּתִי אֶתֵּן, כִּי אִם בִּפְנֵי כָל עַם וְעֵדָה, וְאַחֲרֵי דְבָרַי לֹא אֲשַּׁנֶּה. אָכֵן נִבְהֲלָה נַפְשִׁי בָרִאשׁוֹנָה – כִּי נִקְרַאתִי פִתְאֹם מֵאֵת הַמֶּלֶךְ וְאָנֹכִי לֹא פִלַּלְתִּי. אַךְ הִנֵּה עָבְרָה מְבוּכָתִי וַאֲשֶׁר גָּמַרְתִּי בְּלִבִּי אֲקַיֵמָה… וְעַתָּה אַתְּ, מַלְכָּה עֲדִינָה וְרַבַּת חָסֶד!” – לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שָׁבָה וַתִּפֹּל לְרַגְלֵי אִיזַבֶּלָּה בִּבְכִי וְתַחֲנוּנִים – “סִלְחִי נָא לִי עַל שָׁפְכִי שִׂיחִי לְפָנַיִךְ, וָאֶשְׁכַּח, כִּי לִפְנֵי מַלְכַּת הָאָרֶץ הִנְנִי עוֹמֶדֶת, ואֲנִי שׁוֹמֵמָה, נֶאֱנָחָה וְאֻמְלָלָה – סִלְחִי נָא לִי, וּלְאוֹת סְלִיחָתֵךְ, אַל נָא תָשִׁיבִי פָנַי בִּשְׁאֵלָה אַחַת, אֲשֶׁר אֶשְׁאַל מִמֵּךְ הַפָּעַם!” “מָה חָטָאת, כִּי אֶסְלַח לָךְ”, בַּת טוֹבָה וְאֻמְלָלָה?! – עָנְתָה אִיזַבֶּלָה יְדִידוּת וַתְּנַס לַהֲקִימָהּ מִן הָאָרֶץ – דַבְּרִי נָא וְאֶשְׁמָעָהּ, כִּי לֹא אָשִׁיב פָּנַיִךְ רֵיקָם בְּכָל אֲשֶׁר תְבַקְּשִׁי מִמֶּנִּי."
– “הִנֵּה כֵן תְּדַּבְּרִי אֵלַי עַתָּה, גְּבִירָה רַבַּת חָסֶד; אֲבָל יָבֹא יוֹם וְלִבִּך יִנָּחֵם עַל מִבְטַח שְׂפָתַיִךְ עָתָּה – וּמָחָר יִהְיֶה הָאוֹת הַזֶּה! אָכֵן לֹא תַאֲמִינִי לְקוֹלִי; אֲבָל חַי ה' אֱלֹהֵי הָאֱמֶת, כִּי אַךְ אֱמֶת יֶהְגֶה חִכִּי – מָחָר יִהְיֶה הָאוֹת הַזֶּה, וְאַתְּ, גְּבִירָה, אַל נָא תִשְׁתָּאִי אֵלָי! הֵן חִידוֹת לָךְ דְּבָרַי עָתָּה – אֲבָל מָחָר תִּשְׁמְעִי פִּתְרוֹנָם הַנּוֹרָא, אָז תִּשְּׁמִּי וְתֹאחֲזִי רָעַד. אָז – תִּדָּרֵשׁ לִי עֶזְרָתֵךְ, אָז גְּבִרְתִּי אַל נָא תַרְשִׁיעִי בְאַפֵּךְ, גַּם כִּי תֵעָוִי מִשְּׁמֹעַ, אַל תִּקְצְפִי עָלַי עַד־מְאֹד וְאַל תַּסְתִּירִי פָנַיִךְ מִמֶּנִּי – אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינַיִךְ לְהַכִּירֵנִי וּלְאָהֳבֵנִי נְדָבָה!” “אִם רַק לֹא בְזָדוֹן אָשַׁמְתְּ, וּמֵרָעָתֵךְ שַׁבְתְּ וְנִחַמְתְּ, אָז לֹא אֶחְדַּל מִהְיוֹת עָלַיִךְ סִתְרָה, יַלְדָּה נִפְלָאָה וִיקָרָה! לָכֵן הִתְחַזְּקִי עַתָּה וּבַקְּשִׁי עֶזְרָה מֵאֵת אֱלֹהֵי הַיֵּשַׁע וְכָל קְדוֹשָׁיו עִמּוֹ, כִּי יִתֵּן לָךְ כּחַ לָשֵׂאת אֶת הֶעָמָל הָרַב, אֲשֶׁר תִּשְׂבַּע נַפְשֵׁךְ בְּיוֹם מָחָר!” וּבְדַבְּרָה זֹאת הוֹשִׁיטָה יָדָהּ לָהּ בְּאַהֲבַת חָסֶד.
* * *
יט.
הַבֹּקֶר אוֹר וּבְשִׂיגוֹבְיָה קָם שָׁאוֹן מֵהֲמוֹן אָדָם רָב, עֲבָדִים וְשָׂרִים, אִכָּרִים וּקְצִינֵי־עָם יַחְדָּו נָהֲרוּ אֶל בֵּית הַמִּשְׁפָּט. וּבְנוֹת אָדָם מֵהָעִיר וּסדְבִיבוֹתֶיהָ הָמוּ רָעָשׁוּ. בְּרֶגֶשׁ וְשָׁאוֹן עָרְרוּ וְאִישׁ אָחִיו דָחָקוּ, לִמְצֹא לָהֶם יָד בְּרֹאשׁ מְרוֹמִים עַל יְצִיעֵי הַבַּיִת מִסָּבִיב לִרְאוֹת בְּמִשְׁפַּט רוֹצֵחַ נֶפֶשׁ מוֹרַאלִיס.
מֵרֹאשׁ הַמִּגְדָּל הִשְׁמִיעַ הַפַּעֲמוֹן קוֹל הַשָּׁעָה הַתְּשִׁיעִית וְדַלְתוֹת הַהֵיכָל נִפְתְּחוּ וְשָׂרֵי הָאַחֲוָה הַקְּדוֹשָׁה22), כֹּהֲנֵי הַפְרַנְצִיסְקִים מֵהַמִּקְדָּשׁ הַקָּרוֹב וְרָאשֵׁי אֲצִילֵי קַשְׂטִילִיָה גוֹאֲלֵי דַם מוֹרַאלִיס בֶּן אַרְצָם בָּאוּ לְאִטָּם וַיֵשְׁבוּ בַּחֲצִי מַעְגָּל; בּוֹ פִנּוּ מָקוֹם לַנֶּאֱשָׁם, לַמַּשְׂטִינִים וְלָעֵדִים, אֲשֶׁר מִפִּיהֶם יַחְקְרוּ דָבָר. סָבִיב לָהֶם הֶעֱמִידוּ חֵיל שׁוֹמְרִים חֲמוּשִׁים, לְהַבְדִּיל בֵּינֵיהֶם וּבֵין הֲמוֹן הָרוֹאִים, אֲשֶׁר מִלְּאוּ אֶת הַבַּיִת עַד אֶפֶס מָקוֹם. אַחֲרֵי כֵן בָּא גַּם הַמֶּלֶךְ פֶרְדִנַאנְדְ עִם שָׂרִים אֲחָדִים רוֹאֵי פָנָיו. וּנְעָרִים אֲצִילִים הָעוֹמְדִים לְפָנָיו לְשָׁרְתוֹ. דּוּמָם הֵשִׁיב שָׁלוֹם לְכָל הָעֵדָה, אֲשֶׁר קָמוּ לְפָנָיו וַיְבָרְכוּהוּ וַיְרַמֵּז לָהֶם לָשֶׁבֶת עַל מְקוֹמוֹתֵיהֶם. אָז פָּתַח שְׂפָתָיו עִמָּם וַיֹּמַר:
"שִׁמְעוּ נָא, עֲדַת שָׂרִים, כֹּהֲנִים וְחַבְרֵי הָאַחֲוָה הַקְּדוֹשָׁה! הֲלֹא תֵדְעוּ אֶת הַמִּקְרֶה הַנּוֹרָא, אֲשֶׁר הִמְרִיצָנוּ לְהִוָּעֵד עַתָּה בַּמָּקוֹם הַזֶּה! וְלוּלֵי יָקְרוֹ לִי נַפְשׁוֹת הַנִּרְצָח וְהַנֶּאֱשָם, כִּי עַתָּה עָזַבְתִּי אֶת הַדָּבָר בִּידֵי שׁוֹפְטֵי הַצֶּדֶק, לִרְאוֹת מַה יַּחַרְצוּ הֵמָּה. אַךְ הִנֵּה אִיזַבֶּלָּה רַעֲיָתִי הַמַּלְכָּה, גּוֹאֶלֶת דַּם מוֹרַאלִיס עַבְדָהּ הַנֶּאֱמָן, דּוֹרֶשֶׁת מִיָדִי לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּטוֹ וְדִינוֹ, – וְהַנֶּאֱשָׁם הוּא דִּי שִׂיבִילִיָּה, אֲשֶׁר עֲבָדַנִי לֶאֱמוּנָה בְּמִלְחֶמֶת סְפָרַד וְסִיצִילִיָה, וְאָנֹכִי עוֹד לֹא גָמַלְתִּי חֶסֶד לְנַפְשׁוֹ עַל כָּל הַטוֹב אֲשֶׁר עָשָׂה, וּלְבָבִי לֹא יִתְּנֵנִי לְהַאֲמִין, כִּי אַבִּיר־אֶרֶץ, פּוֹעֵל גְּבוּרוֹת וְעוֹשֶׂה צְדָקָה וָחֶסֶד כָּמֹהוּ, יֵהָפֵךְ לְרָשָׁע נִקְלֶה, אַכְזָרִי וּמוּג־לֵב, הַשּׁוֹמֵר נֶשֶׁף לְהַכּוֹת נֶפֶשׁ בַּסָּתֶר. – אִי לָזֹאת אֲבַקֶּשְׁכֶם, חַבְרֵי הָאַחֲוָה הַקְּדוֹשָׁה, גַּם מֵאִתְּכֶם, כֹּהֲנֵי אֵל עֶלְיוֹן וּנְדִיבֵי עַמִּי, הַנֶּאֱסָפִים פֹּה יַחְדָּו הִנֵּה אֶדְרֹשׁ: הָבוּ לִי עֵצָה וְעֶזְרָה בַדָּבַר הַקָּשֶׁה הַזֶּה! חִקְרוּ, דִּרְשׁוּ הֵיטֵב, שִׁפְטוּ לֶאֱמוּנָה וְאַל תִּשְׂאוּ פְנֵי כֹל, אַךְ אַל נָא יַשִּׂיאֲכֶם לִבְּכֶם לִשְׁאֹף לְנָקָם! אַל יִתְחַמֵּץ לְבַבְכֶם לְזֵכֶר אוֹהַבְכֶם הַמּוּמָת – פֶּן תִּשְׁגּוּ בְּחָפְזְכֶם וְתוֹצִיאוּ מִשְׁפָּט מְעֻקָּל; זִכְרוּ חַסְדֵי דוֹן סַבַּסְטִיוֹן דִּי שִׂיבִילִיָּה הַנֶּאֱמָנִים וּגְבוּרוֹת דוֹן פֶּדְרוֹ בְּנוֹ וְצִדְקוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׁה בְּאַרְצֵנוּ וּמַמְלַכְתֵּנוּ – אוּלַי בֶּאֱמֶת נָקִי הוּא מִדַּם מוֹרַאלִיס הַשָּׁפוּךְ. אָמנָם אִם תֵּצא לָאוֹר אֱמֶת, כִּי יָדָיו שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה, הַרְשִׁיעוּהוּ אֵפוֹא בְּהִשָּׁפְטוֹ, אַל תַּחְמְלוּ עַל יְמֵי עֲלוּמָיו וַעֲשֹוּ בוֹ מִשְׁפָּט כָּתוּב! “שוֹפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ”. “וְעַתָּה יוּבָא נָא הָאָסִיר הֵנָּה וְנִרְאֶה אֵיךְ יִפּוֹל דָּבָר!”
מִכָּל פִּנּוֹת הַהֵיכָל נִשְׁמְעוּ תְּשׁוּאוֹת חֵן לְדִבְרֵי הַמֶּלֶךְ הַנֶּאֱמָרִים בְּצֶדֶק. וְכֻלָּם נָשְׂאוּ עֵינֵיהֶם אֶל הַפֶּתַח, – וְהִנֵּה הוּבָא דוֹן פֶּדְרוֹ אָסוּר בְּזִקִּים וְכַבְלֵי בַרְזֶל, בֵּין מַעַרְכוֹת גִּבּוֹרֵי חַיִל אֲחוּזֵי חֶרֶב הַנִּצָּבִים לִימִינוֹ וְלִשְׂמֹאלוֹ. מַלְבּוּשָיו הַמְגֹאָלִים וְהַמְּלֵאִים בֶּהָרוֹת וּכְתָמִים כֵּהִים – נָעוּ עָלָיו בְּלֶכְתּוֹ, מֵרֹחַב מִדָּתָם, כִּי שֻׁלַּח רָזוֹן בַּעֲצָמָיו, לְחָיָיו חָוְרוּ, פָּנָיו נָפְלוּ, שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ הַפְּרוּעוֹת רָטְבוּ דָּבְקוּ אֶל מִצְחוֹ, אֲשֶׁר הָיָה לִקְמָטִים מֵעֹצֶר רָעָה וְיָגוֹן, וּבְכָל זֹאת עָנְתָה בוֹ הַכָּרַת פָּנָיו, כִּי נָקִי הוּא מִן הַפֶּשַׁע הַגָּדוֹל הַזֶּה, וּבְעָמְדוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת, נָשָׂא סָבִיב עֵינָיו וַיִּשְׁתַּחוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וּכְרֶגַע שָׁב וַיָרֶם רֹאשׁוֹ וַיִּתְיַצֵּב בִּמְלֹא קוֹמָתוֹ – כִּי בְכָל מְצוּקוֹתָיו וּתְלָאוֹתָיו לֹא שַׁחָה גַּאֲוָתוֹ. “דּוֹן פֶּדְרוֹ דִּי שִׂיבִילִיָה!” – דִּבֵּר הַמֶּלֶךְ אֵלָיו – “הִנֵּהּ שָׁמַעְתִּי מִפִּי דּוֹן פֵילִיקְס דִי אִיסְטַבַּן, כִּי הֱשִׁיבוֹתָ חַסְדִּי אָחוֹר וְלֹא חָפַצְתָּ לִבְחֹר לְךָ אֲנָשִׁים יוֹדְעֵי דָת וָדִין, אֲשֶׁר יַמְלִיצוּ עָלֶיךָ וַאֲשֶׁר יַעַמְדוּ לִמִינְךָ לְהַצְדִּיקֶךָ: הַאְֱמֶת הִגִּידוּ לִי, כִּי אֵין אֶת נַפְשְׁךָ לְהַצִּיל כְּבוֹדְךָ מִדִּבַת עָם וְחַיָּתְךָ מֵרֶדֶת שָׁחַת? בָּזֶה הֲלֹא תִתֵּן תּודָה כִּי גָּדַל עֲוֹנְךָ מְנְּשׂוֹא, אוֹ כִי אָבְדָה אֱמוּנָתְךָ בֵּאֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט, אֲשֶׁר לֹא יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק, – הִנְנִי דוֹרֵשׁ מִמְּךָ לָתֵת לִי מַעֲנֶה. אוּלַי תִּצְדַּק בִדְבָרֶיךָ וְלֹא יִשָּׁפֵךְ דָם נָקִי בְקֶרֶב אַרְצִי – כִּי אָמְנָם הֲטוֹב לִי לִרְאוֹת דָּמֶיךָ כַּמַיִם הַמֻּגָּרִים? הַכְּמוֹת נָבָל וּמְרַצֵּח יָמוּת הָאִישׁ אֲשֶׁר הָיָה קָרוֹב לְלִבִּי וְאֵת יְדִידַי הוּא נִמְנָה?”
דּוּמִיַּת מָוֶת שָׂרְרָה עַל כָּל הָעֵדָה הַנֶּאֱסָפָה, וְדוֹן פֶּדְרוֹ הִתְעוֹרֵר מִדִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר נָגְעוּ עַד לִבּוֹ, וַיַעַן וַיֹּמַר: “מַה יּוֹעִילוּ אִמְרִי פִי, אִם הַכֹּל יַעֲנֶה עֲוֹנִי בִי? הָהּ, אֲדוֹנִי וּמַלְכִּי, מָה אֹמַר, מָה אֲדַבֵּר וּמָה אֶצְטַדָּק? לוּ הָיָה לִי אוֹת לְטוֹבָה, כִּי עַתָּה הִתְאַמַּצְתִּי לָגֹל מֵעָלַי חֶרְפָּתִי, לְמַעַן כְּבוֹד אָבִי הַיָקָר, אֲשֶׁר שְׁמוֹ וְזִכְרוֹ קֹדֶשׁ לִי; אַךְ מָה אֶעֱשֶׂה וּמְאוּמָה אין בְּפִי לְהוֹכִיחַ צִדְקָתִי! אָמְנָם שׂוֹנֵא הָיִיתִי לְמוֹרַלִיס, אַךְ לֹא נְקַלּוֹתִי לֶאֱרֹב אֵלָיו בַּמִּכְתָּרִים וּלְהִתְנַפֵּל עָלָיו בְּאִישׁוֹן לַיְלָה כְּגַנָּב בְּמַחְתֶּרֶת. וְאִם זַמּוֹתִי לָקַחַת נַפְשׁוֹ, הֲלֹא אַךְ קְרָבוֹת חָפָצְתִּי, לַעֲרֹךְ אִתּוֹ מִלְחָמָה לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ, כְּמִשְׁפָּט לְגִבּוֹר יָשָׁר. לָכֵן אַל נָא תְּהִי לָכֶם דּוּמְיָתִי לְאוֹת אַשְׁמָה וְתוֹדָה! כָּל עוֹד נִשְׁמָתִי בִי, בְּטֶרֶם אָשְׁלַךְ כְּפֶגֶר מוּבָס הַבּוֹרָה – קָרוֹא אֶקְרָא וְלֹא אֶחֱשֹׁךְ: אַל תִּתְּנוּנִי לִפְנֵי בֶן בְּלִיָעַל! אַל תַּאֲמִינוּ לְכָל הָאוֹתוֹת אֲשֶׁר יַעֲנוּ בִי שָׁקֶר! – לֹא! – הוֹסִיף לִקְרֹא בְמֹעַל יָדָיו הָאֲסוּרוֹת – גַּם פֹּה גַּם בְּגֵיא־הַהֲרֵגָה, כָּל עוֹד נִשְׁמָתִי בִי קָרֹא אֶקְרָא, כִּי נָקִי אֲנִי וּבְתֻמָּתִי אֹבַד! קוֹלִי אֱלֹהִים אֶקְרָא וּלְכָל קְדוֹשָיו עִמוֹ אֶתְחַנָּן, יִשְׁמְעוּ הֵמָּה וְיַעֲנוּ בִי וּמִן הַשָּׁמַיִם יַגִּידוּ צִדְקִי. עוֹד תִּקְוָתִי בִי, כִּי יָבֹא יוֹם וְנוֹד יָנוּדוּ לְפֶדְרוֹ הָאֻמְלָל, כִּי נָקִי אָבַד וּבְלִי פֶשַׁע נָתְנוּ אֶת רְשָׁעִים קִבְרוֹ. הָאֱלֹהִים יוֹדֵעַ תֻּמָּתִי, כִּי לֹא אָנֹכִי רָצַחְתִּי נֶפֶשׁ מוֹרַאלִיס, וְאִם אֵין לְאֵל יָדִי לְהוֹכִיחַ צִדְקָתִי – הַרְשִׁעיעוּנִי נָא אֵפוֹא בְּהִשָּׁפְטִי!” “אִם כֹּה תַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ, לָמָּה לֹא תִתֵּן עֵדֶיךָ לְמַעַן תִּצְדָּק?” שָׁאַל הַכֹּהֵן פְרַנְצִיסְקוֹ רֹאשׁ מִקְדַּשׁ הַפְרַנְצִיסְקִים – “הֲתֵדַע, בְּנִי, כִּי בְאָמְרְךָ נוֹאָשׁ תֶּחֱטָא לְאֵל שַׁדַּי, אֲשֶׁר לֹא יַחְפֹּץ בְּמוֹת הָאָדָם? וְהוּא יַחֲשֹׁב לְךָ זֹאת לְעָוֹן כְּאִלּוּ שָׁלַחְתָּ יָד בְּנַפְשְׁךָ, לַמְרוֹת רְצוֹן אֱלֹהִים. לָכֵן בְּאַחַת אֲדַבֵּר: אִם צָדְקָה נַפְשְׁךָ תֵּן לָנוּ עֵדוּת נֶאֱמָנָה, הוֹכַח עָלֶיךָ צִדְקָתְךָ וְנֵדָעָה!”
“אֵין בְּפִי תּוֹכָחוֹת” – עָנָה פֶּדְרוֹ בְלֵב רַגָּז – “וּמַה בֶּצַע בִּדְבַר שְׂפָתָיִם? מִי זֶה יַאֲמִין לִי? מִי בְכָל הָעֵדָה הַנֶאֱסָפָה לֹא יָנִיעַ רֹאשׁ, בְּשָׁמְעוֹ מִפִּי זָרוֹת, לֹא יֵאָמְנוּ כִּי יְסֻפָּרוּ: כִּי בְּלֵיל הָרֶצַח הַהוּא הֻכֵּיתִי בְשִׁמָּמוֹן וּבְתִמְהוֹן לֵבָב, וּבְתוֹךְ הֶמְיַת הַסּוּפָה וְהַסְּעָרָה קַמְתִּי וָאָרוּץ הַחוּצָה? מִי יַאֲמִין לַשְּׁמוּעָה, כִּי מִבְּלִי דַעַת הוֹבִילוּנִי רַגְלַי קַאלִי־סוּלִידאדָה, וּבְהִכָּשְׁלִי בִּגְוִיַּת דּוֹן פֶרְנַאנְדּוֹ מוֹרַאלִיס, נָפַלְתִּי עַל הָאֲדָמָה וְכָל מַלְבּוּשַׁי לִכְלָכְתִּי; וּבִרְאוֹתִי פְּנֵי הֶחָלָל בִּעֲתַתְנִי פַלָּצוּת וּזְוָעָה עַד כִּי לֹא יָכֹלְתִּי לָמוּשׁ מִמְּקוֹמִי? הֲיָכֹל יָכֹלְתִּי לְהָרִים בַּכֹּחַ קוֹלִי וְלִקְרֹא לְעֶזְרָה, בִּרְאוֹתִי פִתְאֹם אֶת אוֹיְבִי, אֲשֶׁר אָמָרְתִּי כִּי אִנָּקֵם בּוֹ, שׁוֹכֵב לְרַגְלַי מֵת וּמְתְגּוֹלֵל בְּדָמוֹ?”
מַרְעִיד וּמִתְנוֹדֵד נִשְׁעַן דּוֹן פֶּדְרוֹ עַל אִישׁ הַצָבָא הַקָּרוֹב אֵלָיו וַיִּדֹּם רְגָעִים אֲחָדִים. אָז שָׂם אֶל הַמֶּלֶךְ פָּנָיו וַיֹּאמַר: “בִּי, אֲדוֹנִי, צַוֵּה נָא וְיָחֵלוּ לַחְקֹר מִשְׁפָּט! אָכֵן מָרוֹם חַסְדְּךָ מִנֶּגְדִּי, כִּי לֹא כָלָאתָ רַחֲמֶיךָ מִמֶּנִי וּתְבַקֵּשׁ לְהוֹצִיא לְאוֹר צִדְקִי. וְרַק לְבַעֲבוּר זֹאת חָפַצְתִּי בַחַיִּים, לְמַעַן אוּכַל לַעֲרוֹת נַפְשִׁי לֱמַעַנְךָ וּלְהַרְאוֹתְךָ כִּי לֹא שָׁגָיתָ בִי בְּהַטּוֹתְךָ אֵלַי חַסְדֶּךָ. אַךְ מַה לַעֲשׂוֹת וְהָאְֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹנִי! כִּי חָרַשְׁתִּי רָעָה עַל דּוֹן פֶרְנַאנְדּו, עַל כֵּן הֲמָמַנִי חֶשֶׁד שָׁוְא. לָכֵן, אֲדוֹנִי וּמַלְכִּי, רַב לִי לַעֲצֹר אֶת הָעֵדָה הַנִּכְבָּדָה בִּדְבַר שְׂפָתַיִם לִבְלִי הוֹעִיל. צַוֵּה נָא אֵפוֹא וְיָחֵלּוּ לַחְקֹר מִשְׁפָּט!”
חָזְקוּ דְִּרֵי פֶּדְרוֹ עַל הַשּׁוֹמְעִים, כִּי הֵעִידוּ עַל תֻּמָּתוֹ וּבֹר לִבּוֹ. גַּם חַבְרֵי הָאַחֲוָה הַקְּדוֹשָׁה הִתְעוֹרְרוּ כִמְעַט לְחֻמְלָה עֶל הָעֶלֶם הָאֹבֵד הַזֶּה, וְרַק רֹאשׁ כֹּהֲנֵי הַפְרַנְצִיסְקִים הִקְשָׁה לְבָבוֹ. וַיְצַו לְדוֹן פֵילִיקְס דִי אִיסְטַבַּן לְמַהֵר וּלְהָבִיא אֶת הָעֵדִים, אַחֲרֵי אֲשֶׁר יַשְׁבִּיעֵם אַחַד הַכֹּהֲנִים בְּשֵׁם הָאֵל, כִּי רַק אֱמֶת יְדַבֵּרוּ.
* * *
* * *
כ.
הָעֵד הָרִאשוֹן הָיָה דוֹן אֲלוֹנְזוֹ דִי אֲגִילַאר. הוּא הִגִּיד לַשּוֹפְטִים אֶת כָּל אֲשֶר רָאָה בַּמָּקוֹם אֲשֶר מָצָא אֶת מוֹרַאלִיס מִתְבּוֹסֵס בְּדָמוֹ, וְכִי מְבוּכַת דּוֹן פֶּדְרוֹ וְיָדָיו וּבְגָדָיו הַמְּלֵאִים דָּם הֱעִירוּהוּ לֶאֱסֹר אוֹתוֹ עוֹד טֶרֶם נִמְצְאָה חַרְבּוֹ הַשְּבוּרָה אֵצֶל נִבְלַת הֶחָלָל. וְאַנְשֵי הַחַיִל, אֲשֶר נִלְווּ אֵלָיו אָז, מִלְּאוּ אֶת דְּבָרָיו. נִשְמְעָה גַּם עֵדוּת גוֹזִיפוּ הַזָּקֵן, כִּי מֵאָז יָשַב הָעֶלֶם בְּבֵיתוֹ, שָקְדָה יוֹאַנָה כָּל הַיָּמִים לַעֲשׂוֹת לוֹ מַטְעַמִּים, אֲבָל יָדוֹ לֹא נָגְעָה בָם, כִּי לֹא בָאֵלֶּה חָפֵץ, רַק כָּל הַיּוֹם הִתְאַוָּה תַּאֲוָה לִשְפוֹךְ דָם וּלְאַבֵּד נָפֶש. עַל כֵּן הִתְגָּעַש בְּחֶדְרוֹ וְתָמִיד נִשְמַע רֹגֶז קוֹלוֹ: “דָּם! נָקָם!” אַךְ בְּלֵיל הַסַּעַר הַנּוֹרָא עָרְבָה לוֹ שְנָתוֹ מִבֹּא הַשֶּמֶש עַד הַשָּעָה הָאַחַת עֶשְׂרֶה. אָז פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת בְּרַעַש וַיָּרָץ פִּתְאֹם מִתּוֹך הַבַּיִת כִּמְשֻגַּע, אֲשֶר רוּחַ רָעָה תְּבַעֲתֵהוּ. אַחֲרָיו דִּבְּרָה יוֹאַנָה, כִּי אָמְנָם הָיָה שְכֵנָם הַצָּעִיר סָר וְזָעֵף וְלִפְעָמִים הִתְרַגֵּז וּמִפִּיו הוֹצִיא מִלִּים: “דָּם וְנָקָם!” וּבַלַיְלָה הַהוּא נִרְדַּם מֵעֵת בֹּא הַשֶּמֶש וְלַשָּוְא שָקְדָה לְהֲעִירֵהוּ לֶאֱכֹל אֲרוּחַת הָעֶרֶב. "אֲבָל הַשְמַעְתֶּם בִּדְבָרָיו גַּם מִלַּת “רֶצַח”? שְאָלָם הַכֹּהֵן פְרַנְצִיסְקוֹ. כִּי בַיָּמִים הָהֵם הִסְכִּינוּ לִשְמֹועַ הֶגֶה “דָם וְנָקָם” מִפִּי הָאֲצִילִים הָאַבִּירִים, אֲשֶר לֹא נֶחְשַב לְעָוֹן לָהֶם, בְּקָרְאָם אִיש עַל רֵעֵהוּ מִלְחָמָה לִנְקום נִקְמַת כְּבוֹדָם. – הַמִּלָּה הַזֹּאת לֹא שָמַעְתִּי – עָנָה גוֹזִיפוֹ אַחֲרֵי חָשְבוֹ מְעָט. – “הֲשְמַעְתֶּם מִפִּי פֶּדְרוֹ שֵם הָאִיש, אֲשֶר עָלָיו שָׁפַךְ חֲמָתוֹ?”23 עַל זֹאת עָנְתָה יוֹאַנָה בִּשְׂחוֹק עָרְמָה: לֹא שֵם אִיש, כִּי אִם שֵם “מִרְיָם” שְמַעְתִּיו קוֹרֵא לִפְעָמִים בְּסַעֲרַת חֵמָה.
לִדְבָרִים הָאֵלֶה הִתְלַקְּחוּ פְּנֵי פֶדְרוֹ כְּאֵש לֶהָבָה, וְהַמֶּלֶךְ הִשְתָּאָה וַיִּתַּר מִמְּקוֹמוֹ. גַּם רַבִּים מֵהָאֲסֵפָה שָמְעוּ זֹאת וַיִּתְמְהוּ תָּמוֹהַּ. “וּמָתַי עָזַב הָאָסִיר בַּלַּיְלָה הַהוּא אֶת חֲדַר מִשְׁכָּבוֹ?” הוֹסִיף הַכֹּהֵן לִשְאֹל. – בָּרֶגַע אֲשֶר הִשְמִיעַ הַפַּעֲמוֹן הַגָּדוֹל מֵרֹאש הַמִּגְדָּל הַשָּעָה הַאַחַת עֶשְׂרֶה – עָנוּ גוֹזִיפוֹ וְיוֹאַנָה יַחְדָּו.
"וּמְאוּמָה לֹא שְמַעְתֶּם בִּלְתִּי אִם קוֹל צְעָדָיו בְּהַרְחִיקוֹ בְּחָפְזָה מִבֵּיתְכֶם? – אוּלַי דָּרַשׁ אֶתְכֶם אֶל חַדְרוֹ, אוֹ קָרָא כִּי תָּבִיאוּ לוֹ נֵר לְמָאוֹר? הַגִּידוּ אַל תְּכַחֲדוּ, זִכְרוּ, כִּי בֵאֱלֹהִים נִשְבַּעְתֶּם! – קָרָא אֲלֵיהֶם הַכֹּהֵן פְרַנְצִיסְקוֹ, בִּרְאוֹתוֹ כִּי נָבוֹכוּ וְהֶחֱרִישוּ – זִכְרוּ, כִּי ה' לֹא יְנַקֶּה אֶת אֲשֶר יִשָּא שְמוֹ לַשָּוְא! לָכֵן הַגִּידוּ! הַאִם קָרָא אֲלֵיכֶם פֶּדְרוֹ אוֹ לֹא?” – הוּא קָרָא, כִּי יָבִיאוּ לוֹֹ נֵר לַמָּאוֹר, אַךְ – – – “אַךְ עָרְבָה לָכֶם אָז מְנוּחַתְכֶם וַתְּמַאֲנוּ לַעֲזֹֹב עַרְשְׂכֶם הָרַעֲנַנָּה – וּבָזֶה הִשֵּׁאתֶם מָוֶת עַל הָאִיש, אֲשֶר אוּלַי גֶּבֶר תָּמִים הוּא, וְתְּסַכְסְכוּ אֶת דִּבְרֵי הַמִּשְפָּט, מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת לִמְצֹא אֶת הָרוֹצֵחַ עוֹד. הִנֵּה הִגַּדְתֶּם, כִּי בָא פֶדְרוֹ אֶל בֵּיתוֹ כְּבוֹא הַשָּמֶש, וּמֵאָז עַד הַשָעָה הָאַחַת עֶשְׂרֶה יָשֵן וַיֵּרָדֵם, עַד כִּי לֹא יְכָלְתֶּם לְהֲעִירֵהוּ גַם לֶאֱכֹל אֲרֻחָתוֹ; אַךְ לֹא יָנוּם וְלֹא יִישַן מְחַבֵּל אָוֶן לִרְצֹחַ נָפֶש! פִּיכֶם עָנָה בָכֶם, כִּי אֵחַרְתֶּם לִשְמֹע בְּקוֹלוֹ וּלְהָאִיר נֵר בְּחַדְרוֹ, וּפֶדְרוֹ אוֹמֵר, כִּי לֹא מָצָא אֶת חַרְבּוֹ וַיַּעֲזֹב אֶת בֵּיתוֹ בִּלְעָדֶיהָ. לוּ הִקְשַבְתֶּם לְקוֹלוֹ כִּי עַתָּה יָכוֹלְנוּ דַעַת מִכֶּם דְּבַר אֱמֶת, אִם כֵּנִים דְּבָרָיו, כִּי לֹא הָיְתָה חַרְבּוֹ אִתּוֹ. לְפִי דִבְרֵיכֶם הֲלֹא בִקֵּש נֵר לְמָּאוֹר. וְעַל זֹאת אֶתְפַּלֵּא: הֲלֹא רוֹצְחִים חוֹרְשֵי מַחְשְבוֹת רֶשַע מוֹרְדֵי אוֹר הֵמָּה וּבַחֹשֶׁךְ יִבְחָרוּ!”
– לוּלֵא זָמַם פֶּדְרוֹ לָקַחַת נֶפֶש מוֹרַאלִיס הָיִיתִי מַסְכִּים לִדְבָרֶיךָ – אָמַר רֹאש הָאַחֲוָה הַקְּדוֹשָה, אַךְ אַחֲרֵי דַעְתֵּנוּ אֶת שִׂנְאָתוֹ הָעֲצוּמָה לְאוֹיְבוֹ, מַדּוּעַ לֹא נַאֲמִין כִּי בִצַּע אֶת חֶפְצוֹ בְּבֹא הַמִּקְרֶה לְיָדוֹ, גַּם אִם לֹא עָלְתָה זֹאת עַל לִבּוֹ, לִפְנֵי צֵאתוֹ מִבֵּיתוֹ?" – “טֶרֶם נַחְקֹר שִׂנְאָתוֹ וְנִקְמָתוֹ, עָלֵינוּ לָדַעַת דָּבָר אֶחָד אֶל נָכוֹן – עָנָה רֹאש הַכֹּהֲנִים בִּמְנוּחָה – הֲיְדַעְתֶּם כִּי אָמְנָם רַק בַּשָּעָה הָאַחַת עֶשְׂרֶה יָצָא דוֹן פֶּדְרוֹ מִבֵּיתוֹ?” – הוֹסִיף לִשְאֹל אֶת גוֹזִיפוֹ. – עַל זֹאת לֹא אוּכַל לְהִשָּבֵעַ, אָב נִכְבָּד! כִּי בָעֵת הַזֹּאת בִּקַּרְתִּי אֲנִי וְרַעֲיָתִי בְּבֵית שְכֵנֵנּו. אַךְ בְּשוּבֵנוּ הַבַּיְתָה, עָלְתָה יוֹאַנָּה אֶל חֲדַר דּוֹן פֶּדְרוֹ וַתִּמְצָא אֶת הָאֲרֻחָה בַּמָּקוֹם אֲשֶר הִנִּיחָה, וְהוּא עוֹד הוֹזֶה שוֹכֵב כְּבָרִאשוֹנָה – וּבְצֶדֶק נַחֲשֹב, כִּי לֹא נָע וְלֹא זָע מִמְּקוֹמוֹ כָּל הָעֵת הַהִיא. “הַהוּא לְבַדּוֹ נִשְאַר בַּבַּיִת?” – לֹא, כִּי שִפְחָתֵנוּ בַּתְיָה עָשְׂתָה עֲבוֹדָתָהּ בַּחֶדֶר אֲשֶר תַּחַת עֲלִיַּת קִיר מְעוֹנוֹ. “יִקְרְאוּ לָהּ וְתָבֹא הֲלוֹם!” הַפְּקֻדָּה הַזֹּאת נִמְלְאָה כְרֶגָע, כִּי גַם בַּתְיָה הָיְתָה שָמָּה, בַּעֲרֹג נַפְשָהּ לָדַעַת דְּבַר הַמִּשְפָּט, וּלְקוֹל הַקְּרִיאָה מִהֲרָה לָגֶשֶת, וְהַכֹּהֵן שְאָלָה אִם שָמְעָה קוֹל הֲמוּלָה בַּעֲלִיַת הַקִּיר, בִּהְיוֹתָהּ בַּבַּיִת לְבַדָּהּ? – וַתְּסַפֵּר בַּתְיָה, כִּי אָמְנָם הִקְשִיבוּ אָזְנֶיהָ פַּעַם אַחַת כְּקוֹל צַעֲדֵי גֶבֶר מִתְהַלֵּךְ שָם לְאִטּוֹ. גַּם נִדְמָה לָהּ כְּמוֹ נִשְמַע אַחֲרֵי כֵן קוֹל מַשַּק הַדֶּלֶת אֲשֶר מֵאַחֲרֵי הַבַּיִת בְּהִסָּגְרָהּ. אַךּ כָּל אֵלֶּה כַּחֲלוֹם נִדְמוּ לָהּ, – כִּי אָז הָיְתָה אֲחוּזָה בְּחֶבְלֵי שֵנָה, גַּם הַסַּעַר הִתְחוֹלֵל וְיָרְאָה לָצֵאת מִפֶּתַח בֵּיתָהּ, וּבְשוּב הַמְּנוּחָה לְקַדְמוּתָהּ, לֹא הִקְשִיבָה עוֹד עַד שוּב אֲדוֹנֶיהָ לְבֵיתָם. “וּבְאֵיזוֹ שָעָה הָיְתָה זֹאת?” שָאַל הַכֹּהֵן פְרַנְצִיסְקוֹ. – אֲדַמֶּה כִּי הָיְתָה אָז הַשָּעָה הַתְּשִיעִית. וְהַמֶּלֶךְ וְהַכֹּהֵן שָׂמוּ זֹאת אֶל לִבָּם וַיָּחֵלוּ לַחֲשֹב מַחֲשָבוֹת, אַךְ רֹאש הָאַחֲוָה הִבִּיעַ אֹמֶר, כִּי כָל אֵלֶּה עוֹד יוֹסִיפוּ לְחַזֵּק דַּעְתּוֹ הָרִאשוֹנָה. פִּתְאֹם נָע פֶּדְרוֹ מִמְּקוֹמוֹ, כְּמוֹ שָעַר דָּבָר אֲשֶר לֹא פִלֵּל בָּרִאשוֹנָה. “הֲלֹא תַחְפֹּץ לְדַבֵּר – אָמַר הַמֶּלֶךְ אֵלָיו בְּסֶגֶת בַּתְיָה אָחוֹר – דַּבֵּר, דּוֹן פֶּדְרוֹ, וְנִשְמָעָה!” – הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְהַגִּיד לַאֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, כִּי כֵנִים דִּבְרֵי הַשִּפְחָה – עָנָה פֶּדְרוֹ – אָנֹכִי יוֹדֵעַ נֶאֱמָנָה, כִּי הַיַּיִן אֲשֶר שָתִיתִי בָּעֶרֶב הַהוּא, הָיָה מַסּוּךְ בְּשִקּוּי־שֵנָה. וְאוֹיְבִי הַנִּסְתָּר, אֲשֶר מָסַךְ לִי יֵין מִשְתִּי, הִתְגַּנֵּב בְּחֶדְרִי עֵת תְּקָפַתְנִי הַשֵּנָה הָעַזָּה וַיְּגְנֹב אֶת חַרְבִּי, לְמַעַן יַאֲשִימוּנִי כִּי אָנֹכִי הָרוֹצֵחַ, וְקוֹל צְעָדָיו הוּא, אֲשֶר שָמְעָה הַשִּפְחָה בְּתוֹךְ הַדּוּמִיָה, בְּהְיוֹתִי נִרְדָּם עַל מִשְכָּבִי וְחוּשַי עֲזָבוּנִי. וּבֶאֱמֶת אֵיךְ הָיָה בְּכֹחִי בָעֵת הַקְּצָרָה אֲשֶר לֹא הָיוּ גוֹזִיפוֹ וְיוֹאַנָּה בְּבֵיתָם לָקַחַת מוֹעֵד לִיקַץ מִשְנָתִי, לָקוּם מִמִּשְכָּבִי, לִרְדֹף, לְהַשִּׂיג וְלַהֲרֹג וְלָשוּב לִמְקוֹמִי, לִמְנוּחָתִי וּשְנָתִי, בְּאֵין שוֹמֵעַ וּבְאֵין מֵבִין? וְאִם בְּכָל אֵלֶּה עָשִׂיתִי זֹאת – אֵיכָה הִסְכַּלְתִּי לָשוּב אֶל מְקוֹם הָרֶצַח וְלַעֲמֹד עַל מִשְמַרְתִּי, עֲדֵי יִתְפְּשׂוּנִי וְאָסוֹר יַאַסְרוּנִי? – רוּחַ הַנֹּחַם הִמְרִיץ אוֹתָךְ24 – עָנָה רֹאש הָאַחֲוָה הַקְּדוֹשָׁה – רוּחַ אֱלֹהֵי הַמִּשְפָּט הוּא, אֲשֶר הִכְּךָ בַסַּנְּוֵרִים, לְמַעַן יוּשַב גְּמוּלְךָ בְּרֹאשֶךָ בְּנָפְלְךָ בִּידֵי שוֹפְטָיו, שוֹפְטֵי הָאָרֶץ. “אַל נָא בְחָפְזְךָ – הֵשִיב רֹאש הַכּהֲֹנִים אֲמָרָיו לוֹ – אִם נִגְזר אֹמֶר, כִּי הוּא הָרוֹצֵחַ, אֵיכָה לֹא הִקְשִיבָה הַשִּפְחָה אֶת קוֹל צְעָדָיו בְּשוּבוֹ? וְאַחֲרֵי דַעְתֵּנוּ כִּי בְּשוּב יוֹאַנָּה הַבַּיְתָה, מָצְאָה אוֹתוֹ שוֹכֵב בְּחַדְרוֹ עַל מִשְכָּבוֹ כְּבָרִאשוֹנָה, עָלֵינוּ לְהָשִיב אֶל לִבֵּנוּ, אוּלַי הַצֶּדֶק אִתּוֹ וִידֵי אֲחֵרִים הָיוּ בַמַּעַל הַזֶּה?” – אֲבָל מִי הִגִּיד לְךָ, אָבִי הַנִּכְבָּד, כִּי לֹא נַעֲשָׂה הָרֶצַח רְגָעִים אֲחָדִים לִפְנֵי הִתָּפֵשׂ הָרוֹצֵחַ אֵצֶל הֶחָלָל? – הֶעֱמִיק רֹאש הָאַחֲוָה לִשְאֹל. מִבְּלִי עֲנוֹת דָּבָר צִוָּה הַכֹּהֵן לַסּוֹכֵן אֲשֶר עַל בֵּית הֶהָרוּג לָגֶשֶת לִפְנֵי הָאֲסֵפָה, וַיַּשְבִּיעֵהוּ לְהַגִּיד לִפְנֵיהֶם: בְּאֵיזוֹ שָעָה עָזַב אֲדוֹנָיו בַּלַּיְלָה הַהוּא אֶת בֵּיתוֹ?
– בְּרֶבַע לַשָּעָה הַתְּשִיעִית – עָנָה הַנִּשְאָל. – וּמַדּוּעַ קִדֵּם לָלֶכֶת? הֲלֹא אַך בַּשָּעָה הַעֲשִׂירִית נוֹעֲדוּ שָׂרֵי הַמּוֹעֵצָה אֶל הֵיכַל הַמֶּלֶךְ, וּמֶרְחַק הַדֶּרֶךְ מִבֵּית דּוֹן פֶרְנַאנְדוֹ מוֹרַאלִיס לֹא יוֹתֵר מִמַּהֲלַךְ אַרְבָּעִים רֶגַע לְאִיש רַגְלִי.
– וּבְכָל זֹאת כֵּנִים דְּבָרַי – עָנָה הַסּוֹכֵן – וְאָנֹכִי שָאַלְתִּי אֶת פִּיו לִפְנֵי לֶכְתּוֹ: אֶת מִי מֵעֲבָדָיו יֹאבֶה לָקַחַת אִתּוֹ? וַיּאֹמֶר, כִּי חֶפְצוֹ לָלֶכֶת לְבַדּוֹ, כַּאֲשֶר הִסְכִּין לַעֲשׂוֹת פְּעָמִים רַבּוֹת. אַךְ בָּעֵת הַהִיא הָיוּ פָנָיו רָעִים מְאֹד, כִּי עָבְרָה מַחֲלָה עַל נַפְשוֹ, גַּם הָיָה סַר וְזָעֵף מְאֹד, כִּי בַפַּעַם הַהִיא לֹא הֵשִיב בְּרָכָה כְּדַרְכּוֹ בְּבָרֵךְ אוֹתוֹ עֲבָדַיו לְשָלוֹם. – 25וּמָתַי יָכֹל לָבֹא קַאלִי־סוּלִידַאדָה, אִם יָצָא מִבֵּיתוֹ בְּרֶבַע לַשָּעָה הַתְּשִיעִית? – בֵּין הָרֶגַע הָעֲשִׂירִי וְהַחֲמִשָּה עָשָׂר אַחֲרֵי הַשָּעָה הַזֹּאת, אִם לֹא נֶעֱצַר בַּדֶּרֶךְ בְּלֶכְתּוֹ שָמָּה. "אִם כֵּן הָיָה הָרֶצַח בֵּין הַשָּעָה הַתְּשִיעִית וְהָעֲשִׂירִית – הוֹכִיחַ הַכֹּהֵן – וְדוֹן פֶּדְרוֹ הֵן יָצָא מִבֵּיתוֹ בַּשָּעָה הָאַחַת עֶשְׂרֶה – הֲלֹא אוֹת הוּא, כִּי אֶמֶת יְדַבֵּר, כִּי כְבָר נַעֲשָׂה הָרֶצַח לִפְנֵי בוֹאוֹ קַאנִי־סוּלִידַאדָה. – וּמִי זֶה יוֹכִיחַ לָנוּ, כִּי לֹא נֶעֱצַר דּוֹן פֶרְנַאנְדוֹ בַדֶרֶךְ בְּטֶרֶם יָבֹא אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה? – נוֹכַח רֹאש הָאַחֲוָה עִמּוֹ.> "עֵת הַמּוּעָדָה בְּאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ הָיְתָה בַּשָּעָה הָעֲשִׂירִית עָנָה הַכֹּהֵן – וּמוֹרַאלִיס הָיָה אִיש, אֲשֶר יֵדַע מוֹעֲדוֹ וְאֶל נָכוֹן לֹא הִתְמַהְמַהּ גַּם הַפַּעַם הַזֹאת לַעֲבֹר אֶת הַמּוֹעֵד. – אוּלַי הִתְמַהְמַהּ בְּלֶכְתּוֹ מִפְּנֵי חֲלוּשָתוֹ, כִּי חוֹלֶה הָיָה לְפִי דִּבְרֵי הַסּוֹכֵן אֲשֶר עַל בֵּיתוֹ – הִקְשָה רֹאש הָאַחֲוָה לִשְאֹל. “הִנֵּה לְפָנֵינוּ תְּעוּדַת בֶּנֶדִיקְטוֹ הָרוֹפֵא, וּמִמֶּנָּה נִרְאֶה, כִּי כַאֲשֶר הוּבָא דוֹן פֶרְנַאנְדּוֹ מוֹרַאלִיס אֶל אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ, כְּבַר הָיָה מֵת יוֹתֵר מִשָּלֹש שָעוֹת. – יִגַּש נָא הָרוֹפֵא הֲלוֹם וְנִשְמַע זֹאת מִפִּיו שֵנִית!” אָז נִגַּש בֶּנֶדִיקְטוֹ רוֹפֵא בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיִּשְנֶה אֶת דִּבְרֵי רֹאש הַכֹּהֲנִים בְּאָזְנֵי כָּל בַּעֲלֵי הָאֲסֵפָה, גַּם שָת עֲלֵיהֶם נוֹסָפוֹת, בְּסַפְּרוֹ, כִּי בָרֶגַע אֲשֶר הוּבָא הֶהָרוּג, בִּקֵּר אֶת גְּוִיָתוֹ וְלַשָּוְא עָמַל לִמְצֹא בָהּ עוֹד רֶגֶש חַיִּים, כִּי הָיְתָה קָרָה וּקְפוּאָה וְרוּחָהּ עֲזָבָהּ זֶה כְבָר. “וּמָתַי הֱבִיאוּהוּ הָאַרְמוֹנָה?” – כַּחֲצִי שָעָה אַחֲרֵי חֲצוֹת הַלָּיְלָה.
* * *
* * *
כא.
דּוּמִיַּת מָוֶת שָרְרָה בְּכָל הַבַּיִת כְּכַלּוֹת הָרוֹפֵא לְהַגִּיד דְּבָרוֹ, וְהַשּוֹפְטִים הִתְעַצְּבוּ אֶל לִבָּם עַל תַּהְפּוּכוֹת הַדְּבָרִים, וְכִמְעַט נוֹאֲשוּ מִמְּצֹוא אֶת הַחִידָה וּמֵהוֹצִיא לְאוֹר אֱמֶת. "כָּל הַדְּבָרִים יְגֵעִים – אָמַר רֹאש הַכֹּהֲנִים – לוּ יָדַעְנוּ לְנָכוֹן, כִּי יָשֵן הָאַסִּיר בְּבֵיתוֹ מִבֹּא הַשֶּמֶש עַד הַשָּעָה הָאַחַת עֶשְׂרֶה, כִּי עַתָּה קָרָאנוּ לוֹ דְרוֹר עַל פִּי עֵדוּת הָרוֹפֵא הַנֶּאֱמָנָה. אַךְ קוֹל הַצְּעָדִים, אֲשֶר שָמְעָה הַשִּפְחָה, יְשנֶּה פְּנֵי הַדָּבָר – כִּי הָעֵת, אֲשֶר בָּהּ נִשְמַע הַקּוֹל הַזֶּה וְהָעֵת, אֲשֶר נַעֲשָׂה בָהּ הָרֶצַח מַתְאִימוֹת אִשָּה אֶת אֲחוֹתָהּ. הָרַגְלַיִם, אֲשֶר צָעֲדוּ לְאִטָּן בַּעֲלִיַֹּת הַקִּיר, הֵן אֲשֶר מִהֲרוּ גַם לָרוּץ לְרָעָה קַאלֵי־סוּלִידַאדָה; אַךְ אִם הָיוּ אֵלֶה רַגְלֵי דוֹן פֶּדְרוֹ, אוֹ רַגְלֵי הָאִיש, אֲשֶר לְפִי דַעְתּוֹ גָנַב חַרְבּוֹ מִמֶּנוּ – זֹאת פְּלִיאָה הִיא וְלֹא נֵדָע! אוֹתָהּ שִׂימוּ אֶל לֵב, כִּי עַל פִּי כֻלְּכֶם יָקוּם דָּבָר וְלֹא לְאִיש אֶחָד הַגֵּד מִשְפָּט. – אֲבָל עוֹד אַחַת נִשְאֲרָה לָנוּ וְהִיא תְבִינֵנוּ פֶשֶר דָּבָר – הִבִּיעַ רֹאש הָאַחֲוָה אֹמֶר: מַדּוּעַ לֹא נִתְבּוֹנֵן אֶל שִׂנְאַת הָאַסִּיר וְעֶבְרָתוֹ לַמֵּת, אֲשֶר קָשְתָה מְאֹד. אוּלַי הֵשִיב דּוֹן פֶרְנַאנְדוֹ מוֹרַאלִיס אֶת פְּנֵי אוֹיְבוֹ וַיְמָאֵן לְהִלָּחֵם אִתּוֹ, וְעַל כֵּן הִתְנַכֵּל אֵלָיו לְהַכּוֹתוֹ בַּשֶּלִי26 וְלְהֲמִיתֵהוּ בַּסֵּתֶר? עַל כֵּן אַחַת אָמַרְתִּי: נָשִׂימָה לֵב לַחְקֹר דְּבַר שִׂנְאָתוֹ לֶחָלָל.
"כִּדְבָרֶיךָ כֵּן יֶהִי – אָמַר הַמֶּלֶךְ, וּתְשוּאַת חֵן נִשְמְעָה מִכָּל הָאֲסֵפָה – עוֹד לָנוּ שְנַיִם עֵדִים וְעַל פִּיהֶם יָקוּם דָּבָר. אוּלָם אִם גַּם דִּבְרֵיהֶם לֹא יִשְּׂאוּ27 יָחַד, אָז חַי ה' אִם יִפֹּל עַתָּה מִשַּׂעֲרַת רֹאשוֹ אָרְצָה! וְרֹאש הָאַחֲוָה נַתַן צַו – וְדוֹן לוּאִיז גְרַצִּיָּה נִגַּש וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי הָאֲסֵפָה, וְרוֹאָיו כֻלָּם הִשְגִּיחוּ וְאֵלָיו הִתְבּוֹנָנוּ: הֲזֶה הָאִיש הַנָּזִיר וְהַקָּדוֹש הָרָחוֹק זֶה כַמָּה מִתְּשוּאוֹת תֵּבֵל, הָאִיש שֶרַק לֵאלֹהָיו נָשָׂא נַפְשוֹ בְצוֹם, תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים, יִתְיַצֵּב לַמִּשְפָּט לִהְיוֹת עֵד מְמַהֵר בֵּין דָּם לְדָם? וְיוֹתֵר מִכֻּלָּם הִשְתּוֹמֵם פֶּדְרוֹ, בִּרְאוֹתוֹ, כִּי קָם הָאִיש הַזֶּה לַעֲנוֹת בּוֹ רָעָה. וּבְסַפְּרוֹ בְּפָנָיו אֶת כָּל דְּבַר לֵיל הַמִּשְתֶּה וְרִיבוֹ עִם דּוֹן מוֹרַאלִיס, הִתְחַמֵּץ לֵב הָעֶלֶם וְלֹא יָכֹל עוֹד לִמְשֹׁל בְּרוּחוֹ וַיִּקְרָא בְזַעַם אַפּוֹ: “הוֹי נָבָל וּבְלִיַּעַל! אֵיפֹה נַחְבֵּאת בָּעֵת הַהִיא? אֵיכָה נוֹעַזְתָּ לְהִסָּתֵר בַּמִּסְתָּרִים וְלִשְמֹעַ דְּבָרִים לֹא לָךְ? אֵין זֹאת כִּי אִם אֹרֵב הָיִיתָ לִי וּבִצְדִיָּה נַחְבֵּאתָ לְהַפִּיל עָלַי הֹוָה – כִּי מַה זֹאת הֱבִיאַתְךָ בְּיַרְכְּתֵי הַגָּן וַתַּעֲצָרְךָ מִלֶּכֶת לְדַרְכֶּךָ? הוֹי בּוֹגֵד בָּאָדָם! הַעַל פִּי עֵדוּתְךָ זוּ אֵצֵא רָשָע בְּהִשָּפְטִי?” “לֹא עַל פִּי עֵדוּת כָּזֹאת מִלְפָנֵינוּ מִשְפָּטְךָ יֵצֵא – קָרָא הַמֶּלֶךְ מִבְּלִי חַכּוֹת אֶת הַכֹּהֵן וְרֹאשֵי הָאַחֲוָה בִּדְבָרִים – וְאַתָּה, דּוֹן לוּאִיז גְרַצִּיָה, אִם יֵש אֶת נַפְשְךָ לְהָקִים עֵדוּתְךָ, הַגִּידָה לָּנוּ: אֵיכָכָה נִמְצֵאתָ בְּגַן הַמֵּת בָּעֵת הַהִיא? אוֹ תֵּן לָנוּ עֵד אַחֵר, אֲשֶר יָעִיד לֶאֱמוּנָה – כִּי הָאוֹרֵב בַּמִּסְתָּרִים כְּעֵד שְקָרִים יֵחָשֵב וְלֹא עַל פִּיו יָקוּם דָּבָר”.
וְדוֹן לוּאִיז כָּפַף כְּאַגְמוֹן רֹאשוֹ וַיַּעַן בְּעַנְוַת רוּחַ וּבִלְשוֹן עֲרוּמִים לֵאמֹר: “אָכֵן צַר לִי לָשֵׂאת חֲמַת אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, עַל כִּי הִרְהַבְתִּי עֹז בְּנַפְשִי לְדַבֵּר בִּצְדָקָה. אַךְ אָנֹכִי לֹא אֲבַקֵּש כָּבוֹד מֵאָדָם, עַל כֵּן לֹא אִירָא פֶן יְחַשְּדוּנִי – וְאוּלַם לְבַעֲבוּר הַרְאוֹת כִּי נֶאֶמְנָה עֵדוּתִי, אֶהְיֶה כְמַזְכִּיר לִפְנֵי אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, כִּי עוֹד יֵש עֵדָה אַחַת, אֲשֶר תָּקִים וּתְמַלֵּא אֶת דְּבָרַי”. “כֵּן יְהִי כַּאֲשֶר דִּבַּרְתָּ” עָנָה פֶרְדִּינַאנְד וַיִּרְזֹם לְדוֹן פֵילִיקְס דִי אִיסְטַבַּן, אֲשֶר מִהֵר וַיַעֲזֹב אֶת הַהֵיכָל לַעֲשׂוֹת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ.
* * *
חֵלֶק שֵנִי
* * *
כב.
דּוֹן לוּאִיז נִכְשַל בִּלְשוֹנוֹ וַיְהִי בְעֵינֵי הַשּוֹפְטִים וְהָעָם כִּמְתַעְתֵּעַ, וְכֻלָּם חִכּוּ לְהָעֵדָה הַחֲדָשָה הַקְּרוּאָה לָבֹא. וְלֵב דּוֹן פֶּדְרוֹ נָע בְּקִרְבּוֹ, כְּנוֹעַ עֲצֵי יַעַר מִפְּנֵי רוּחַ, לְחָיָיו אָדְמוּ וְחָוְרוּ לִרְגָעִים וּבְעֵינַיִם כָלוֹת הִבִּיט אֶל דַּלְתוֹת הַהֵיכַל לִרְאוֹת מִי זֶה בָּא. וְהִנֵּה נִפְתְּחוּ הַדְּלָתוֹת, וְדוֹן פֵילִיקְס עִם דוֹנָה מִרְיָם בָּאוּ הֶחָדְרָה. וּמִרְיָם גִּלְּתָה אֶת צְעִיפָהּ הַשָּחוֹר וַתַּבֵּט בִּמְנוּחָה נוֹרָאָה אֶל כָּל הָעֵדָה הַנֶּאֱסָפָה וְעֵינֶיהָ הַחֲשֵכוֹת נִרְאוּ מִבַּעַד לִשְמוּרוֹתֵיהֶן הַשְחוֹרוֹת כְּמוֹ גָּדְלוּ בְּחוֹרֵיהֶן, כִּי נָפְלוּ פָנֶיהָ מְאֹד, רָזוּ וְהִלְבִּינוּ. בְּצָעֲדָהּ צְעָדִים אֲחָדִים עָמְדָה וַתִּשְתַּחוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וַתֵּפֶן וַתַּשְקֵף בְּעַיִן חוֹדֶרֶת אֶל פֶּדְרוֹ הָאַסִּיר. “הִכָּבְדִי וּשְבִי אִתָּנוּ, דּוֹנָה מִרְיָם! – אָמַר הַמֶּלֶךְ, אֲשֶר רַק בְּחָזְקָה יָכֹל לַעֲצֹר בְּעַד רִגְשוֹתָיו וְהֶמְיַת לִבּוֹ לְמַרְאֵה הָאַלְמָנָה הָאֻמְלָלָה – הַאֲמִינִי נָא לִי, כִּי לִבִּי עָלַי דַּוָּי, בְּהַחֲרִידִי אוֹתָךְ מִתּוּגָתֵךְ וּמְנוּחָתֵךְ בַּחֲדַר מַשְׂכִּיתֵךְ; אַךְ דְּרוּשָה עֵדוּתֵךְ לְמִשְפָּט זֶה עָרַכְנוּ – הִנֵּה מוֹת הָאַסִּיר הַזֶּה וְחַיָּיו בְּיַד לְשוֹנֵךְ, כִּי רַק עַל פִּיךָ28 יָקוּם דְּבַר מִשְפָּטוֹ. וְרֵאשִית דָּבָר הוֹאִילִי נָא לָשֶבֶת אִתָּנוּ!” – אַל נָא, אֲדוֹנִי וּמַלְכִּי! – עָנְתָה מִרְיָם – אַל נָא תִּשָּׂא פָנַי בְּחַסְדְּךָ לָתֵת לִי הַיִּתְרוֹן עַל הָעֵדִים הָאֲחֵרִים. אֲקַוֶּה כִּי לֹא יַעַזְבֵנִי כֹחִי לָעֵת הַזֹּאת. וּבְדַבְּרָהּ נָטְתָה יָדָהּ לְדוֹן פֵילִיקְס דִי אִיסְטַבַּן, אֲשֶר חָפֵץ לָתֵת לָהּ כִּסֵּא לְשִבְתָּהּ. וְהַמֶּלֶךְ לֹא נָתַן לַכּהֵן לְסַפֵּר לָאִשָּה הַנּוּגָה אֶת פָּרָשַת דִּבְרֵי הַמִּשְפָּט וְהַבִּקֹּרֶת, אֲשֶר הָיְתָה עַד כֹּה, כִּי בְּפִיו הִגִּיד לָהּ אֶת הָעֵדוּת וְהַדְּבָרִים, אֲשֶר הוֹכִיחוּ עַל צִדְקַת פֶּדְרוֹ וְרִשְעָתוֹ גַּם יָחַד. אָז דָּרַש מִמֶּנָּה לְהַגִּיד, אִם תֵּדַע שֹרֶש דְּבַר הָאֵיבָה, אֲשֶר הָיְתָה בֵינוֹ וּבֵין בַּעֲלָהּ הַמֵּת, אִם חֵרֵף אוֹתוֹ פֶדְרוֹ בְפָנֶיהָ, וְאִם הִתְפָּאֵר לָקַחַת נָקָם מִמֶּנּוּ! אִם חָפֵץ קְְרָבוֹת אִתּוֹ וְאִם מֵאֵן דּוֹן פֶרְנַאנְדוֹ לְהִלָּחֵם בּוֹ, אֲשֶר יוּכַל לִהְיוֹת, כִּי עַל כֵּן הִתְנַכֵּל פֶּדְרוֹ לְהֲמִיתוֹ בַסֵּתֶר. וּכְכַלּוֹתוֹ לִשְאֹל אֶת פִּיהָ עַל כָּל אֵלֶּה, שָׂם פָּנָיו אֶל הַכֹּהֵן וַיֹּאמַר: “עַתָּה, אָב נִכְבָּד, הוֹאִילָה נָא לְהַשְבִּיעַ אוֹתָה כַּמִשְפָּט, אָז נִשְמַע דְּבָרֶיהָ.” וַיָּקָם רֹאש הַכֹּהֲנִים מִמּוֹשָבוֹ וַיֹּאחֶז בְּיָדוֹ אֶת הַצְּלָב הַגָּדוֹל הֶעָשׂוּי כֶּסֶף צָרוּף וַיִּגַּש אֶל מִרְיָם וַיֹּאמֶר: דּוֹנָה הֵינְרִיקִי מוֹרַאלִיס! הֲלֹא תֵדְעִי אֶת קְדֻשַּת הַדְּבָרִים, אֲשֶר תִשְׂאִי עַל שְׂפָתַיִךְ עַתָּה, כִּי חַיִּים וָמָוֶת בְּיַד לְשוֹנֵךְ. הִשָבְעִי אֵפוֹא לְהַגִּיד לָנוּ קֹשְׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת, הִשָּבְעִי בְּאֹות קָדוֹש זֶה אֲשֶר אֶשָּׂא בְיָדִי! הִשָבְעִי בַה' אֱלֹהֵי הָאֶמֶת, הִשָבְעִי, בִּתִּי לֶאֱמוּנָה, וּבִרְכַּת ה' אוֹ מְאֵרָתוֹ תָּחוּל עָלַיִךְ וְעַל בֵּיתֵךְ, לְפִי הָאֶמֶת אוֹ הַשֶּקֶר אֲשֶר תַּשְמִיעִינוּ בְּמַעֲנֵה פִיךְ! פְּנֵי הַכֹּהֵן הֵאִירוּ בְּנָשְׂאוֹ מִדַּבְּרוֹתָיו אֶל מִרְיָם, בְּנוֹפְפוֹ בְּיָדוֹ הָאַחַת אֶת סֵמֶל קָדְשָם וּבִנְטוֹתוֹ אֶת הַשֵנִית אֵלֶיהָ לָשֵׂאת בְּאָלָה נַפְשָהּ. לַמַּרְאֶה הַזֶּה אָחֲזָה כֻלָּם חֲרָדָה וַיָּנוּעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחוֹק. דּוּמִיָּה קְדוֹשָה רִחֲפָה עַל כָּל הַבַּיִת, לֹא נִשְמְעָה בִּלְתִּי אִם נִשְמַת אַף פֶּדְרוֹ אֲשֶר שָאַף רוּחַ כְּתַּנִּים, כִּי נִפְעַם לִבּוֹ פִּתְאֹם, לְזֵכֶר הַדָּבָר, אֲשֶר הִגִּידָה לוֹ מִרְיָם מֵאָז – וְאִם אֶמֶת הוּא, אֵיכָכָה תוּכַל לְהִשָּבֵעַ כַּדְבָרִים אֲשֶר יָשִׂים הַכֹּהֵן בְּפִיהָ? – עוֹדֶנןּ הוֹגֶה בְּחֶרְדַּת לְבָבוֹ וְהִנֵּה נִשְמַע קוֹל מִרְיָם, אֲשֶר עָנְתָה בְּאֹמֶץ־לֵב וּשְׂפָתֶיהָ בָּרוּר מִלֵּלוּ, לֵאמֹר: "אוֹדְךָ, כֹּהֵן נִכְבָּד, עַל אֲשֶר הַעִידוֹתָ בִי בְּצִדְקַתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ. אָכֵן יָדַעְתִּי גַּם יָדַעְתִּי, מַה נִשְׂגָּבָה עֵדוּת פִּי, כִּי מִמֶּנָּה תּוֹצְאוֹת חַיִּים אוֹ מָוֶת – אַךְ שָוְא תִּקְוַת אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, גַּם אַתֶּם, שָׂרָיו וְיוֹעֲצָיו הַנִּכְבָּדִים אַךְ שָוְא תְּיַחֲלוּ לַחֲרֹץ מִשְפָּט עַל פִּי הַדָּבָר, אֲשֶר תִּשְמְעוּ מִמֶּנִּי, כִּי עֵדוּתִי לֹא נֶאֱמָנָה, בִּהְיוֹתִי יְלִידַת עַם אַחֵר – עַם, אֲשֶר דְּבָרָיו לֹא יֵאָמְנוּ וְאִמְרַת צִדְקוֹ לְחֶרְפָּה לְשׁוֹפְטֵי סְפָרָד; לֹא אוּכַל לְהִשָבֵעַ כַּדְּבָרִים, אֲשֶר יָשִׂים הַכֹּהֵן הַנִּכְבָּד בְּפִי – כִּי לֹא בֶּאֱמוּנַתְכֶם אֶחְיֶה; דָתְכֶם לֹא דָּתִי, עַמְּכֶם לֹא עַמִּי, אֱלֹהֵיכֶם לֹא אֱלֹהָי: – – – עִבְרִיָּה אָנֹכִי!!! וְקוֹל רַעַש אַדִּיר וְחָזָק הִתְפָּרֵץ מִפִּיוֹת אַלְפֵי אָדָם וַיַרְעֵש אֶת קִירוֹת הַהֵיכַל כְּרַעַם נוֹרָא. הַכֹּהֵן פְרַנְצִיסְקוֹ הִתְפַּלֵּץ וַיִּסּוֹג אָחוֹר בְּבִרְכַּיִם כּוֹשְלוֹת, כְּמוֹ יָרֵא, פֶּן תְּטַמְּאֵהוּ הַיְהוּדִיָּה בְּרוּחַ שְׂפָתֶיהָ. בְּיָדָיו הֶחֱזִיק הַצְּלָב וְעֵינָיו לָטַש לָאִשָּה הַחֲלוּשָה וְהָאֲנוּשָה, אֲשֶר נוֹעֲצָה לְדַבֵּר בָּלַע, וְכָל הַכְּמָרִים קָמוּ כְּאִיש אֶחָד וַיִּתְיַצְּבוּ סְבִיבָיו בַמַּעְגָלָה, לִהְיוֹת נְכוֹנִים עַל פִּי פְקֻדָּתוֹ לָתֵת לַחֵרֶם זְעוּמַת ה' זֹאת. אֲצִילֵי הָאָרֶץ וְחַבְרֵי הָאַחֲוָה הַקְּדוֹשָה הִתְנַשְּׂאוּ מִמְּרוֹמָם, גַּם הַמֶּלֶךְ הִתְחַלְחֵל מְאֹד וַיִּרְגַּז תַּחְתָּיו, וְכָל הֲמוֹן הַשּוֹמְעִים רָגְזוּ רָגְשוּ. וּכְגַלֵּי יָם הִתְגָּעֲשוּ עַל חֵיל הַשּוֹמְרִים לְקָרְבָה אֶל מְקוֹם הַמַּחֲזֶה הַנּוֹרָא. בַּמְּהוּמָה וְהַמְּבוּכָה הַזֹּאת הִתְפָּרֵץ פֶּדְרוֹ מִפְּנֵי שוֹמְרָיו וַיִּבְקַע לוֹ דֶרֶךְ בֵּיו הֶהָמוֹן הָרַב, וַיִּקְפּץֹ אֶל מִרְיָם וַיִּפּוֹל לִפְנֵי רַגְלֶיהָ וּבְקוֹל כָּאוֹב מֵאֶרֶץ קָרָא אֵלֶיהָ: “הוֹי מִרְיָם, מִרְיָם! לָמָּה עָשִׂית זֹאת? לָמָּה לֹא הוֹרַדְתִּנִי דוּמָה בִּשְּבוּעָתֵךְ לָהֶם? לָמָּה עָשִׂית זֹאת וְאָנֹכִי אֵינֶנִּי שֹוֶה בְּנֵזֶק נַפְשֵךְ!”
– הַאֻמְנָם רָצַחְתָּ, פֶּדְרוֹ, וְאָנֹכִי שָגִיתִי בָךְ? – שְאָלַתְהוּ בְּקוֹל פְּחָדִים, בְּשׂוּמָהּ יָדָהּ הָרוֹעֶדֶת עַל שִכְמוֹ. “לֹא!” – קָרָא פֶּדְרוֹ, וּמִרְיָם נוֹכְחָה מִמַּרְאֵה עֵינֶיהָ, כִּי הָאֱמֶת אִתּוֹ. בֵּין כֹּה וָכֹה וְהַמֶּלֶךְ הִתְבּוֹנֵן אֶל רֹאש הַכֹּהֲנִים, וַיַּרְא, כִּי שָב רוּחוֹ אֵלָיו, וַיִּירָא וַיֵצֶר לוֹ עַל יְדִידַת רַעֲיָתוֹ הַמַּלְכָּה, פֶּן יַכּוּהָ הַכֹּהֲנִים חֵרֶם וְתִפּוֹל בִּידֵי לֹא תוּכַל קוּם. וּבִרְאוֹתוֹ, כִּי הַכֹּהֵן חָפֵץ לִפְתֹחַ פִּיו וּלְדַבֵּר דָּבָר, מִהֵר וַיִּקְרָא אֵלָיו: “הַס, אָב נִכְבָּד! אַל נָא תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ בַּדָּבָר הַזֶּה! אָמְנָם דִּבְּרָה הָאִשׁה הַזֹּאת סָרָה, וְאָזְנֵנוּ שָמְעָה זָרוֹת לֹא פִלַּלְנוּ – אֲבָל כָּל דְּבָרֶיהָ אֶפֶס וָתֹהוּ, כִּי יְגוֹנָהּ הָעַז מָסַךְ בָּה רוּחַ עִוְעִים29. הַבִּיטָה נָא וּרְאֵה, אֵיךְ תִּלְטֹש עֵינֶיהָ לְפֶדְרוֹ הָאַסִּיר! הֲלֹא הַכָּרַת פָּנֶיהָ תַּעֲנֶה בָהּ כִּי מְשֻגָּעָה הִיא. חַי ה‘, כִּי לֹא טוֹב עָשִׂינוּ בְּקָרְאֵנוּ אוֹתָהּ הֵנָּה! לָכֵן גְּשוּ הָלְאָה כֹּהֲנֵי ה’, יוֹצִיאוּ אֶת הֶאָסִיר מִפֹּה, וְיוֹלִיכוּ אֶת דוֹנָה מִרְיָם אֶל בֵּיתָהּ וּמְעוֹנָהּ.” “לַדָּבָר הַזֶּה יִסְלַח נָא אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ – עָנָה הַכֹּהֵן בְּפָנִים נִזְעָמִיֹם – מִרְיָם לֹא בְשִגָּעוֹן, כִּי אִם בְּדַעַת דִּבֵּרָה וּבְרוּחַ נָכוֹן הִגִּידָה חַטָּאתָה וְלֹא כִחֵדָה. לָכֵן אַל תָּמוּש הַנֶּפֶש הַחוֹטֵאת מִפֹּה, עֲדֵי תִכְרַע לִפְנֵי הַצְּלָב, אֲשֶר חִלְלָה בִּזְדוֹן לִבָּהּ. וְאַתָּה, אֲדוֹנִי, הִשָּמֵר לְךָ בְנַפְשְךָ מִפְּנֵי לַהֲבוֹת שְאוֹל וּמוֹקְדֵי עוֹלָם, כִּי תָפְתֶּה עָרוּךְ לַחַטָּאִים בְּנַפְשוֹתָם וְלַמַּחֲזִיקִים בָּהֶם – לָכֵן הַנִּיחָה לִי וְאַל תַּפְרִיעֵנִי מֵעֲבוֹדָתִי!” בְּעוֹד אֲשֶר דִּבֵּר הַכֹּהֵן דְּבָרָיו, הֶחֱזִיקוּ הַשּוֹמְרִים בְּפֶדְרוֹ לְהַפְרִידֵהוּ מֵאֵת מִרְיָם, לַשָּוְא הִתְאַמֵּץ הָאַסִּיר לִמְצֹא יָד לוֹ לְהָגֵן עַל נֶפֶש מִרְיָם, כִּי חָזְקוּ הַשּוֹמְרִים מִמֶּנּוּ. אַךְ בִּנְשֹׂוא מִרְיָם עֵינֶיהָ אֵלָיו לִרְאוֹתוֹ בַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה, תָּעָה לְבָבָהּ וּבִינָתָהּ הֵחֵלָּה לְהִסְתַּתֵּר. כִּי מְאֹד הֵרֵעָה לָהּ בַּתּוֹדָה אַשֶר נָתָנָה: מִלְּבַד אֲשֶר הֵעִירָה עָלֶיהָ חֲמַת הַנּוֹצְרִים וְאַכְזְרִיּוּת הַבִּקֹּרֶת הַנֶּעְלָמָה, אֲשֶר מִכְּבָר כָּבְדָה יָדָהּ עַל מִשְפַּחְתָּהּ, עוֹד קֶצֶף גָּדוֹל שָמוּר לָהּ מֵאֵת בְּנֵי עַמָּהּ וָאֱמוּנָתָהּ – כִּי בְגַלּוֹתָהּ סוֹדָהּ, הֵבִיאָה גַּם עֲלֵיהֶם רָעָה גְדוֹלָהּ. אָכֵן מֵרֵאשִית כָּזֹאת חָזָתָה וּבְכָל זֹאת אִמְּצָה לְבָבָהּ לָשֵׂאת כָּל אֲשֶר יַעֲבֹר עָלֶיהָ וְלִפְדוֹת אֶת פֶּדְרוֹ מֵרֶדֶת שָחַת; אַךְ עַתָּה אַחֲרֵי בַצְּעָהּ אִמְרָתָהּ, זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ הַנּוֹרָאָה, וְכָל הָרָעוֹת וְהַתְּלָאוֹת הַצְּפוּיוֹת לָהּ נֹכַח פָנֶיהָ הִתְיַצְּבוּ – – וְכַאֲשֶר קָרַב אֵלֶיהָ הַכֹּהֵן שֵנִית וַיְצַו עָלֶיהָ בְמַפְגִּיעַ30 לִכְרֹעַ לַצְּלָב וּלְהַפִּיל תְּחִנָּתָהּ לְפָנָיו, הִתְפָּרְצָה מִלְפָנָיו פִּתְאֹם בִּשְׂחוֹק פָּרוּעַ וּמַרְגִּיז לֵבָב וַתִּפֹּל כְּבוּל עֵץ אָרְצָה וְעֵינֶיהָ כְמוֹ לָנֶצַח סֻגָּרוּ. "הֲלֹא אָמַרְתִּי, כִּי רוּחַ רָעָה מְבַעְתָּהּ, וְלָמָה עוֹד תּוֹסִיפוּ לְעַנּוֹת נַפְשָה? – הִרְעִים הַמֶּלֶךְ בַּחֲמַת רוּחוֹ וַיֶהְדֹף אֶת עֲדַת הַכְּמָרִים, אֲשֶר הִקִּיפוּהָ, וַיִּשַּח עָלֶיהָ לְעוֹרְרָהּ וּלְהָשִיב אֵלֶיהָ רוּחָהּ. אַחֲרָיו מִהֲרוּ גַּם רַבִּים מֵהָאֲצִילִים לְהָחִיש עֶזְרָתָם לָאִשָּה הַמִּתְעַלָּפֶת. אַךְ שָוְא הָיָה עֲמָלָם, וְדוֹן פֵילִיקְס דִי אִיסְטַבַּן נִדְרַש לְנַטְּלָהּ וּלְנַשְׂאָהּ עַל זְרוֹעוֹתָיו וּלַהֲבִיאָהּ אֶל בֵּית מְעוֹנָהּ. הַמְּנוּחָה שָבָה לְקַדְמוּתָהּ, וְרֹאש הָאַחֲוָה הַקְּדוֹשָה שָאַל אֶת הָאַסִּיר, אִם יֵש לוֹ עוֹד דְבָרִים לְצַדֵּק אֶת נַפְשוֹ וַיֹּאמֶר: “אָיִן!” – אָז הֵחֵל לְבָרֵר וֹלְלַבֵּן אֶת מוֹצָא דְבַר הַמִּשְפָּט הַזֶּה.
זְמַן רַב עָרְכוּ מִלִּים וַיִּתְוַכְּחוּ יַחְדָּו עֲדֵי הוֹצִיאוּ לְאוֹר מִשְפָּט: כִּי עַל פִּי הָרַבִּים, אֲשֶר נָטוּ לְהַשְׂמְאִיל, יָצָא פֶּדְרוֹ רָשָע בְּהִשָפְטוֹ וּמוֹת יוּמָת. אָז הִתְנַשֵּׂא רוֹזֵן מוֹרַצִּיָה וַיִּקְרָא דְּבַר הַמִּשְפָּט בְּשֵם רֵעָיו שָׂרֵי הַמְּלוּכָה וּבְשֵם אִיזַבֶּלָּה גְּבֶרֶת אֶרֶץ הֶחָלָל: כִּי אַחַר שׂוּם הַשּוֹפְטִים אֶל לֵב אֶת כָּל אֲשֶר עָשָׂה פֶּדְרוֹ לְעַמּוֹ וּלְאַרְצוֹ, וְאַחֲרֵי אֲשֶר הַדְּבָרִים מְסֻכְסָכִים מְאֹד וְלֹא נוֹדַע עוֹד אֶל נָכוֹן, כִּי הוּא הָאָשֵם, הִנֵּה יַעֲלוּ לוֹ אֲרוּכָה חֹדֶש יָמִים. – בָּעֵת הַזֹּאת יְחַלּוּ מִכָּל קְצוֹת הָאָרֶץ פְּנֵי ה' וְיַעְתִּירוּ אֵלָיו, לִפְקֹחַ עֵינֵיהֶם לִרְאוֹת וְלִמְצֹא אֶת הָרוֹצֵחַ אוֹ יֻתֵּן אוֹת עַל צִדְקַת פֶּדְרוֹ וְלֹא יִשָּפֵךְ דָּם נָקִי. אוּלָם אִם יַעֲבֹר הַמּוֹעֵד הַזֶּה וְצִדְקַת פֶּדְרוֹ לֹא תִגַּלֶה, אוֹת הוּא כִּי חָפֵץ ה' לְהֲמִיתוֹ – אָז יַעֲשׂוּ עֵץ גָּבוֹהַּ בִּרְחוֹב קַאלִי־סוּלִידַאד, בִּמְּקוֹם אֲשֶר נַעֲשָׂה הָרֶצַח, שָמָּה יוּבָא הָאַסִּיר וּכְבוֹדוֹ מֵעָלָיו יַפְשִיטוּ; שָם יִשְבְּרוּ חַרְבּוֹ לְעֵינָיו וְיִשְפְּטוּהוּ מִשְפַּט שוֹפְכֵי דָם מְרַצְּחֵי נָפֶש.
וְהַמֶּלֶךְ נָתַן תּוֹדָה לְכָל אַנְשֵי הָאֲסֵפָה, עַל אֲשֶר עָזְרוּ לוֹ בַּדָּבָר הַקָּשֶה הַזֶּה, וַיְבָרֵךְ אֶת הָעָם לְשָלוֹם וַיֵּצֵא מֵאֵת31 הַבַּיִת וְאַחֲרָיו יָצְאָה כָל הָעֵדָה הַנֶּאֱסָפָה.
* * *
כג.
וְאִיזַבֶּלָּה חִכְּתָה בְהֵיכָלָהּ לִשְמֹעַ מוֹצָא דְבַר הַמִּשְפָּט וּסְבִיבָהּ שָׂרוֹתֶיהָ הָעֲדִינוֹת הָרוֹאוֹת פָּנֶיהָ תָמִיד. רוּחַ הַמַּלְכָּה קָצְרָה מֵחַכּוֹת, עַד אֲשֶר הִתְחַמְּקָה הַנַּּעֲרָה אִינִיס פַּס צְעִירַת אַמְהוֹתֶיהָ וַתֵּלֵךְ לִדְרֹש אֶת הַדָּבָר. כַּעֲבֹר רְגָעִים אֲחָדִים שָבָה בְּבֶהָלָה וּרְעָדָה וְנַפְשָהּ נִפְעָמָה.
– גְּבִרְתִּי! – קָרְאָה הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה בְנָפְלָהּ לְרַגְלֵי32 הַמַּלְכָּה – “גְּבִירְתִּי! הִנֵה הִיא גֹּוַעַת33.” – מִי הִיא הַגֹּוַעַת? בְּשֵׁם ה' מַהֲרִי וְהַגִּידִי מִי זֹאת! – קָרְאָה הַמַּלְכָּה, בְּקוּמָהּ בַּחֲרָדָה מִמּוֹשָבָהּ. “דּוֹנָה מִרְיָם הִיא, הָאַלְמָנָה הָרַכָּה וְהַנּוּגָה! בָּרֶגַע הַזֶּה נְשָׂאָהּ דוֹן פֵילִיקְס אֶל חֲדַר הֵיכָלֵךְ, וְאָנֹכִי רְאִיתִיהָ – דִמְיוֹנָהּ כִרְפָאִים שוֹכְנֵי עָפָר! נִסִּיתִי לַהֲעִירָהּ, אֲבָל לַשָּוְא. הָהּ, גְּבִירָה רַבַּת חֶסֶד! הוֹשִיעִי, הַצִּילִי, מַלְּטִי נַפְשָׁהּ וְאַל תִּתַּם לִגְוֹע!” וַתְּמַהֵר הַמַּלְכָּה וַתְּצַו לְשָׂרוֹתֶיהָ כֻלָן לְמַהֵר וּלְהָחִיש יְשוּעָה לְמִרְיָם הַמִּתְעַלֶּפֶת, וְרַק אֶת הַנַּעֲרָה אִינִיס פַּס הִשְאִירָה אִתָּהּ לְהוֹצִיא מִפִּיהָ מִלִּים. – הַאִם לֹא רָאִית מֵעוֹדֵךְ נֶפֶש מִתְעַלֶּפֶת, כִּי תֶחֶרְדִי אֶת הַחֲרָדָה הַזֹּאת? שָאֲלָה הַמַּלְכָּה אוֹתָהּ. "לֹא רַק עִלוּף נַפְשָהּ הֶחֱרִידָנִי – עָנְתָה הַנַּעֲרָה רְתֵת34 – כִּי עַל פֶּתַח בֵּיתָהּ הוּשָׂם מִשְמָר, גַּם סִפְּרוּ דְּבָרִים, אֲשֶר נַעֲוֵיתִי מִשְּמֹע וְלֹא אוּכַל הַאֲמֵן בָּהֶם. – מַרְאֵה הָאִשָּה הַמִּתְעַלֶּפֶת שִנָּה אֶת טַעֲמֵך – אָמְרָה אִיזַבֶּלָּה בִּשְׂחוֹק – כִּי מַה הֵן הַנּוֹרָאוֹת אֲשֶר שָמַעַתְּ, יַלְדָּה רַכַּת־לֵב? “אַל נָא תִּלְעֲגִי לִי, גְּבִרְתִּי! – עָנְתָה אִינִיס פַּס בְּקֹצֶר רוּחַ. – הֵן שָמַעְתִּי אוֹמְרִים, כִּי מִרְיָם כּוֹפֶרֶת בֵּאלֹהֵינוּ וּמְנָאֶצֶת שֵם קָדְשוֹ. הִיא מֵאֲנָה לְהִשָבֵעַ, יַעַן לֹא בֶאֱמוּנָתֵנוּ תִּחְיֶה, אַף חִלְּלָה אֶת הַצְּלָב וַתְּתַעֲבֵהוּ וְנֶגֶד כָּל הָעָם נָתְנָה תוֹדָה, כִּי יְהוּדִיָּה הִיא, יְהוּדִיָּה בְּזוּיָה וְנִתְעָבָה – הֲלֹא שֶקֶר בְּפִיהֶם! הַאַף אֵין זֹאת, גְּבִרְתִּי?”
וְאִיזַבֶּלָּה הִתְחַלְחֲלָה מאֹד, אַךְ כְּרֶגַע הֵשִיבָה אֵלֶיהָ רוּחָהּ – וַתֹּאמֶר לַנַּעֲרָה: הַגִּידִי עוֹד הַפַּעַם וְאֶשְמָעָה: “יְהוּדִיָּה הִיא” יֹאמֵרוּ? שֶקֶר הַדָּבָר! אֵין זֹאת כִּי אֵימָתֵךְ וּפַחְדֵּךְ נָסְכוּ בָךְ רוּחַ־עִוְעִים. אֲבָל בְּטֶרֶם תִּפְתַח אִינִיס פַּס שְׂפָתֶיהָ לְהָשִיב לָהּ מִלִּים, זָכְרָה הַמַּלְכָּה אֶת דִּבְרֵי מִרְיָם וַתֵּדַע אֶת אֲשֶר נַעֲשָׂה. “הֵן חִידוֹת לָךְ דְּבָרַי עָתָּה – מָחָר תִּשְמְעִי פִּתְרוֹנָם הַנּוֹרָא”. הֲלֹא כֹה הָיוּ דְבָרֶיהָ אֵלֶיהָ – זֹאת זָכְרָה אִיזַבֶּלָּה עַתָּה וְלִבָּהּ נָמֵס בְּקִרְבָּהּ. זְמַן רָב עָמְדָה הַמַּלְכָּה תְּפוּשָׂה בְּרֹב מַחְשְבוֹתֶיהָ, בְּזָכְרָה אֶת אֲשֶר הִבְטִיחָה לְדוֹנָה מִרְיָם לִהְיוֹת עָלֶיהָ סִתְרָה וּלְהָגֵן בַּעֲדָהּ. וְהִנֵּה נִשְמַע קוֹל צְעָדִים מִתּוֹךְ הָאוּלָם וְהַמֶּלֶךְ בָּא הֶחָדְרָה. וְהַמֶּלֶךְ סִפֵּר לָהּ אֶת אֲשֶר כְּבָר יָדְעָה, וַיִּשְאָלֶנָּה, אוּלַי שָמְעָה אֶתְמוֹל מִפִּי מִרְיָם דְּבָרִים, אֲשֶר יָאִירוּ עַל מַעֲשֶׂיהָ עָתָּה. וְאִיזַבֶּלָּה לֹא כִחֲדָה מִבַּעֲלָהּ, כִּי אָמְנָם הִתְכּוֹנְנָה מִרְיָם לְהוֹצִיא תַּעֲלוּמָה נוֹרָאָה לְאוֹר וּלְגַלּוֹת נִסְתָּרוֹת, אֲשֶר לֹא פִלֵּל כָּל אִיש לִשְמֹעַ; וּבְדַעְתָּהּ, כִּי מָרָה תִהְיֶה אַחֲרִיתָה, בִּקְּשָה סֵתֶר לָהּ בְּצִלָּה, כִּי תְהִי הִיא לָהּ לְמָגֵן וּמַחֲסֶה בְיוֹם צָרָה. פֶרְדִינַאנְד הִתְהַלֵּךְ סַר וְזָעֵף בַּחֲדַר הַמַּלְכָּה. “מִי מִלֵּל לָנוּ – אָמַר לְנַפְשוֹ – מִי מִלֵּל לָנוּ, כִּי אֵשֶת דּוֹן פֶרְנַאנְדוֹ מוֹרַאלִיס יְהוּדִית הִיא! אֵיךְ נוֹדַע הוּא לָהּ וְאֵיפֹה מְצָאָהּ? וּמֶה הָיָה לוֹ, כִּי נוֹאַל לַעֲשׂוֹת תּוֹעֵבָה כָזֹאת נֶגֶד רְצוֹן ה'? וּמֶה הָיָה לָהּ, כִּי נוֹאֲלָה לְהַשְּלִיךְ נַפְשָהּ מִנֶגֶד וּלְהַגִּיד בַּשַּעַר מוֹלַדְתָּהּ וְעַמָּהּ? מִי בִקֵּש זֹאת מִיָּדָהּ? פְּלִיאָה דַעַת מִמֶּנִי!” וּבְעֵינַי לֹא יִפָּלֵא הַדָּבָר – עָנְתָה אִיזַבֶּלָּה – עוֹד מְעַט וְתֵדַע גַּם אַתָּה מַה זֶּה הִמְרִיצָהּ לְגַלּוֹת סוֹדָהּ בַּשַּׁעַר. אָכֵן הֵיטִיבָה אֶת אֲשֶר עָשָׂתָה – תַּחֲלִיף נָא כֹּחַ מֵהָרָעוֹת אֲשֶר שָׂבְעָה נַפְשָהּ בְּשָבוּעַ זֶה, אָז יָקוּמוּ כֹּהֲנֵינוּ לְעֵזֶר לָהּ, לְהַשְלִיךְ אַחֲרֵי גֵוָהּ אֶת דַּת אֲבוֹתֶיהָ, וְלִבִּי בָטוּחַ, כִּי תְבַקֵּש מַחֲסֶה בְּצֵל אֱמוּנָתֵנוּ לְטוֹב לָהּ כָּל הַיָּמִים.
“עֲצָתֵךְ טוֹבָה הִיא – עָנָה פֶרְדִינַאנְד – אַךְ אַל נָא תְמַהֲרִי לְהָבִיא לָהּ עֶזְרַת כֹּהֲנֵינוּ! כִּי הֵם יִתְגּוֹלְלוּ עָלֶיהָ עַל אֲשֶר הִתְנַכְּרָה בְּמַעֲשֶׂיהָ עַד כֹּה וַתְּחַלֵּל אֱמוּנָתֵנוּ, בְּהִתְחַפְּשָׂהּ בָּהּ לְעֵין רוֹאִים וְלִבָּהּ בַּל עִמָּהּ, גַּם יָשִׂימוּ לָהּ עֲלִילוֹת דְּבָרִים, כִּי קֶסֶם קָסְמָה לְהוֹלִיךְ אֶת מוֹרַאלִיס שוֹלָל וְלָצוּד נַפְשוֹ בְּחַבְלֵי אַהֲבָה – וְאָז הֲלֹא תֵדְעִי אֶת הָרָעָה, אֲשֶר נֶגֶד פָּנֶיהָ”. לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִבְהֲלָה אִיזַבֶּלָּה מְאֹד וַתַּבֵּט אֵלָיו וַתִּרְעַד. – לֹא תִהְיֶה כָזֹאת! – קָרְאָה בְּחֶרְדַת לְבָבָהּ – חָלִילָה לָהֶם מִנְּגֹעַ בְּנֶפֶש מִרְיָם! הֵן מֵעֶרֶב זֶה חֲזִיתִיהָ לָרִאשוֹנָה, בִּהְיוֹתָהּ עוֹד רַעֲנַנָּה וְעַלִּיזָה, דָּבְקָה נַפְשִי אַחֲרֶיהָ וָאֶמְשְכֶנָּה חֶסֶד – הֲאֶעֶזְבֶנָּה עַתָּה לְנַפְשָהּ בִּהְיוֹתָה אַלְמָנָה אוֹבֵדָה, נִדָּחָה וְאֻמְלָלָה, בְּעוֹדֶנָּה צוֹפִיָּה לְעֶזְרָתִי בַּצַּר לָהּ? גַּם כִּי פִיהָ עָנָה עֲוֹנָהּ בָּהּ. לֹא אוּכַל לְהָדְפָה מִפָּנָי, לֹא תִּהְיֶה כָּזֹאת. “וּמַה יַמְרִיצֵךְ35 לָהֲדֹּף אֶת הָאֻמְלָלָה מִפָּנָיִךְ? – שָאַל הַמֶּלֶךְ אוֹתָהּ – לוּ הָיְתָה מִרְיָם, כְּיֶתֶר בְּנֵי עַמָּהּ, אֲשֶר לְשִׂכִּים וְלִצְנִנִּים הֵם בְּצִדֵּנוּ, וְכָל יִשְעָם וְחֶפְצָם לְמַלֹּאת זָהָב חוֹרֵיהֶם מִנֶּשֶךְ וְתַרְבִּית, אֲשֶר יִקָּחוּ – כִּי עַתָּה עֲזַבְנוּהָ בִּידֵי הַכֹּהֲנִים לַעֲשׂוֹת אִתָּהּ כָּלָה; אַךְ הִיא לֹא כֵן עִמָּהּ – וּבִהְיוֹתָה אֵשֶת דּוֹן פֶרְדִינַאנְד מוֹרַאלִיס יְדִיד לְבָבֵנוּ, הֲלֹא הִסְכִּינָה לֶכֶת עִם אֲצִילֵינוּ שוֹמְרֵי אֱמוּנִים וְלָנוּ הִיא. וּמִי יוֹדֵעַ דְּבַר מָה הִמְרִיצָהּ לַחֲשֹׂף תַּעֲלוּמוֹת מוֹלַדְתָּהּ? לָכֵן תְּשַׂגְבֶנָּה יְשוּעָתֵנוּ וְנִפְדֶּנָּה. – וְאֵיךְ נָשִׂים פְּדוּת לָהּ? – שָאֲלָה אִיזַבֶּלָּה בִּדְאָגָה – הַעֵינֵי הַמְּקַנְּאִים נְנַקֵּר? הֲיַאֲמִין הַכֹּהַן פְרַנְצִיסְקוֹ, כִּי בְשִגָּעוֹן דִּבֵּרָה? – זֹאת לֹא אֵדָע – עָנָה פֶרְדִינַאְנְד בִּמְנוֹד רֹאש – הֵן כָּמוֹנוּ נוֹכַח גַּם הוּא, כִּי בְרוּח נָכוֹן נָתְנָה תוֹדָה עַל מוֹלַדְתָּה וֶאֱמוּנָתָה, וְהִנֵּהוּ דוֹרֵש מִמֶּנִּי לְהַסְגִּירָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים, אֲשֶר יִנָּקְמוּ בָהּ בְּאֵש קִנְאָתָם. רַק אַתְּ, רַעֲיָתִי, הַנּוֹדַעַת לָהֶם בְּצִדְקַת דַּרְכֵּךְ, כִּי דְּבֵקָה אַתְּ בֶּאֱמוּנָתֵנוּ בְּכָל לְבָבֵךְ וְנַפְשֵךְ, תּוּכְלִי לְהָגֵן עָלֶיהָ, אִם תְּצַוִּי עֲלֵיהֶם מִגֶּשֶת אֵלֶיהָ, בְּהַגִּידֵךְ קֹשְׁט אִמְרֵי אֱמֶת, כִּי חוֹלָה הִיא וְלֹא תַּעֲצָר כֹּחַ לָבֹא בִּדְבָרִים – אָז יַאֲמִינוּ בָּךְ וְיִרְפּוּ מֵעָלֶיהָ. וְאַת תַּפְקִידִי אוֹתָהּ בְּיָדַיִם אֱמוּנוֹת, יְדֵי אַמְהוֹתַיִךְ, אֲשֶר בָּחַנְתְּ אֱמוּנָתֵן, אַךְ עָלֶיהָ תְּצַוִּי מֵעָבוֹר אֶת מִפְתַּן בֵּיתָהּ. וּבֵין כֹּה וָכֹה יָסוּר אֵלֶיהָ הַכֹּהֵן דִיוֹנִיזוֹ, הַנּוֹדַע בְּטוֹבַת לִבּוֹ, וְנֹעַם דְּרָכָיו, וּבִדְבָרָיו טוֹבִים וְנִחוּמִים יַטֶּה לְבָבָהּ אַחֲרֵי אֱמוּנָתֵינוּ, אֲשֶר חַיִּים הִיא לְמוֹצְאֶיהָ, וְשָבָה וְרָפָא לָהּ. אַךְ אַל יֵרָאֶה פָנֶיהָ הַכֹּהֵן פְרַנְצִיסְקוֹ הַקָּשֶה, אוֹ כֹהֲנֵךְ טוֹרְקְוֵימַדָּה הַזּוֹעֵם תָּמִיד, כִּי הֵם קָשוֹת אֵלֶיהָ יְדַבֵּרוּ וִידֵיהֶם לֹא תַעֲשֶׂינָה תוּשִיָּה.”
וְאִיזַבֶּלָּה אִמְּצָה לְבָבָה וַתֵּלֵךְ אֶל חֲדַר הַיְּהוּדִיָּה אַף כִּלְכְּלָה מַחֲלָתָהּ בְּאַהֲבָה וִידִידוּת. זֹאת רָאוּ אַנְשֵי הַמִּשְמָר וַיִּתְמְהוּ תָּמוֹהַּ. וְגַם אַמְהוֹתֶיהָ, אֲשֶר נוֹדַע לָהֶן מִכָּל אֲשֶר נַעֲשָׂה, פָּחֲדוּ פָּחַד לִדְרֹךְ עַל מִפְתָּן הָאִשָה הַזְּעוּמָה הַזֹּאת וּבְשוּב הַמַּלְכָּה עִם בֶּנֶדִיקְטוֹ הָרוֹפֵא מֵחֲדַר מִרְיָם, הִתְחַנְנוּ אֵלֶיהָ וַתַּשְבַּעְנָה אוֹתָהּ לָחוּס עַל נַפְשָהּ, פֶּן תִּפּוֹל בְּרָעָה בְּקָרְבָה אֶל טְמֵאַת־הַשֵּם הַזֹּאת – וַתִּפְצַרְנָה בָהּ לְהַסְגִירָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים לָעֲשׂוֹת בָּהּ שְפָטִים, כְּתוֹעֲבוֹתֶיהָ וּמַעֲלָלֶיהָ הָרָעִים; – כִּי הֶעֱמִיקָהּ36 שִחֵתָה, בְּכָרְתָהּ בְּרִית עִם הַשָׂטָן לְהוֹנוֹת אֶת מוֹרַאלִיס הַשָּׂר הַיָּשָר בָּאָדָם, וּלְצוֹדֵד אֶת נַפְשוֹ. אֲבָל אִיזַבֶּלָּה שָמְרָה אֱמוּנָתָהּ וְאַהֲבָתָהּ לְמִרְיָם רְעוּתָהּ וְלֹא הִטְתָה אֹֹזֶן לְהַבְלֵי שָוְא אֵלֶּה; וּלְמָחֳרַת הַיּוֹם בָּא רֹאש הַכֹּהֲנִים הַפְרַנְצִיסְקִים וַיִּדְרֹש מִמֶּנָּה בְּשֵם הָאֵל לְהַסְגִּיר אֶת מִרְיָם אֵלָיו. אֲבָל הִיא לֹא נַעַנְתָה37 גַּם לוֹ בְּאָמְרָה לַכֹּהֵן הַצַּדִּיק, כִּי אַחַת הִבְטִיחָה לְאַלְמָנַת דּוֹן פֶרְנַאנְדוֹ מוֹרַאלִיס לִהְיוֹת לָהּ לְמָגֵן וּלְמַחֲסֶה, וּמוֹצָא שְׂפָתֶיהָ לֹא תְּשַנֶּה. לַשָּוְא הוֹכִיחָהּ הַכֹּהֵן, כִּי לֹא נָכוֹן לְמַלְכַּת סְפָרַד לָתֵת לִיהוּדִיָּה נִבְזָה וְנִמְאָסָה לְהִתְלוֹנֵן בְּצֵל קוֹרָתָהּ, וְכִי בַעֲשׂוֹתָהּ זֹאת, תִתֵּן יָדַיִם לֶאֱמוּנָה אַחֶרֶת בְּאֶרֶץ סְפָרַד, וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה. גַּם תִּשָּׂא עָלֶיהָ תְּלֻנַת הַמַּאֲמִינִים, הַנֶּאֱמָנִים לֶאֱמוּנָה הַקַּתּוֹלִית וְהַחֲרֵדִים עַל כְּבוֹדָהּ. כָּל אֵלֶּה שָמְעָה אִיזַבֶּלָּה וְאָחוֹר לֹא נָסוֹגָה, וַתָּשָב אֲמָרֶיהָ לוֹ, כִּי הִיא לֹא תִפְחָד פֶּן יְחֻלַּל שֵׁם צִדְקָהּ וֶאֱמוּנָתָהּ, בִּהְיוֹתָהּ מָגֵן לָעִבְרִיָּה, אֲשֶׁר בְּחֵפֶץ לְבָבָהּ וְתוֹדָתָהּ נָזוֹרָה מֵאַחֲרֵי אֱמוּנָתָהּ הָרִאשׁוֹנָה. כִּרְאוֹת הַכֹּהֵן פְרַנְצִיסְקוֹ, כִּי שָׁוְא עֲמָלוֹ לְהָסִיר לֵב הַמַּלְכָּה מֵאַחֲרֵי מִרְיָם, נִסָּה לִדְרֹש מִמֶּנָּה, כִּי תִתְּנֵהוּ –לַמִּצְעָר לְבַקֵּר אֶת הַיְּהוּדִיָּה בְּחַדְרָהּ, לְגַלּוֹת לַמּוּסָר אָזְנָהּ וּלְהַזְהִירָהּ לָשוּב מֵרָעָתָה. אֲבָל גַּם בָּזֹאת הֵשִיבָה פָּנָיו רֵיקָם. “הֵן מִרְיָם מוֹרַאלִיס חוֹלָה הִיא וְחָלְיָהּ חָזָק מְאֹד – הָיוּ דְבָרֶיהָ אֵלָיו – וְאָזְנֶיךָ הֲלֹא שָמְעוּ אֶת שְׂחוֹק שִגְעוֹנָהּ, בְּנָפְלָהּ לְעֵינֶיךָ אָרְצָה. לָכֵן חוּסָה נָא עָלֶיהָ עֲדֵי תֶחֱזַק וִיהִי בָהּ כֹּחַ לְהַקְשִיב וּלְהָבִין לְאִמְרוֹת צִדְקֶךָ”.
לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שָכְכָה חֲמַת פְרַנְצִיסְקוֹ הַכֹּהֵן, אֲשֶר בֶאֱמֶת לֹא הָיָה אַכְזָרִי, כִּי אִם יָרֵא וְחָרֵד עַל אֱמוּנָתוֹ. אָכֵן הִתְחַמֵּץ לְבָבוֹ בִּרְאוֹתוֹ, כִּי אִיזַבֶּלָּה הַמַּלְכָּה הַנּוֹצְרִית, הַנּוֹדַעַת בְּתֻמָּתָהּ וְצִדְקָתָה, תְּהִי מָגֵן לְאִשָּה סוֹרֵרָה, אֲשֶר פִּיהָ עָנָה בָּהּ, כִּי יְהוּדִיָּה הִיא; אַךְ בְּהִוָּכְחוֹ לָדַעַת כִּי בֶאֱמֶת וּבְתָמִים מִתְכּוֹנֶנֶת אִיזַבֶּלָּה לְהָשִיב רַגְלֵי מִרְיָם מִדֶּחִי38, לֹא בִקֵּש עוֹד מִיָּדָהּ בִּלְתִּי אִם לְהִתְאַמֵּץ בְּכָל עֹז, כִּי תָּשוּב הָעִבְרִיָּה מֵאַחֲרֵי אֱלֹהֶיהָ אַחֲרֵי שוּבָהּ לְאֵיתָנָהּ. וְאִם תְּמָאֵן לִשְמֹעַ, אֲזַי יְאַלְּצוּהָ בְּחֶזְקַת הַיָּד, וְעַד הָעֵת הָהִיא תִּהְיֶה כְלוּאָה בְּחַדְרָהּ וְלֹא יִתְּנוּ לְכָל אִיש לָבֹא אֵלֶיהָ לְבַקְּרָה, כִּי אִם נוֹצְרִים, הַנּוֹדָעִים לְשוֹמְרֵי אֱמוּנִים. הֵם יִשְקְדוּ עַל דַּלְתוֹתֶיהָ וִישַחֲרוּ פָּנֶיהָ יוֹם יוֹם. וְלַדְּבָרִים, הָאֵלֶה הַנֶּאֱמָרִים בְצֶדֶק נֵאוֹתָה גַּם אִיזַבֶּלָּה בְּחֵפֶץ לֵבָב, גַּם נָתְנָה לוֹ הָרִשְיוֹן לְבַקֵּר אֶת בֵּית דּוֹן פֶרְנַאנְדוֹ מוֹרַאלִיס וּלְחַפֵּשׂ בַּחֲדָרָיו, אוּלַי יִמָּצְאוּן שָם סְפָרִים אוֹ חֲפָצִים, הַנֶּחְשָבִים בְּקָדְשֵי הַדַּת הַשְּׂנוּאָה הַזֹּאת, וַתְהִי לוֹ הַצְּדָקָה לְשָׂרְפָם וּלְבַעֲרָם מִקֶּרֶב הָאָרֶץ. אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם עָבְרוּ וְקוֹל שָאוֹן נִשְמַע מֵהֵיכַל הַמֶּלֶךְ וְכָל הָעִיר שִׂיגוֹבִיָה הָיְתָה לִמְהוּמַת אֱלֹהִים – כִּי נֶעֶלְמָה מִרְיָם פִּתְאֹם וְעִקְבוֹתֶיהָ לֹא נוֹדָעוּ
* * *
* * *
כד.
וְשוֹטְרֵי מֶמְשֶלֶת סְפָרַד צִוּוּ לֶאֱרֹב לְאַנְשֵי אָוֶן וְלָשׂוּם בַּכֶּלֶא אֶת כָּל אֲשֶר יִמְשֹךְ עָלָיו חֶשֶד קַל, אַךְ רוֹצֵחַ מוֹרַאלִיס לֹא נִמְצָא. מִכָּל קְצוֹת הָאָרֶץ נִשְמְעוּ תְּפִלּוֹת, כִּי הֶעְתִּירוּ אֶל ה' לָתֵת אוֹת מִשָּמַיִם עַל צִדְקַת דּוֹן פֶּדְרוֹ, אִם נָקִי הוּא מִדְּמֵי הֶחָלָל. אַךְ לַשָּוְא הָיָּה עֲמָלָם. חֲדָשָה לֹא נִהְיְתָה בָאָרֶץ וְיוֹם הַמִּשְפָּט הָלַךְ וְקָרֵב.
וְּלפֶדְרוֹ נוֹדַע מִפִּי שוֹמְרֵהוּ דּוֹן פֵילִיקְס דִי אִיסְטַבַּן, כִּי מִרְיָם הוֹלֶכֶת וְשָבָה לְאֵיתָנָהּ, גַּם בְּטוּחָה הִיא מִפַּחַד אוֹיֵב, בִּהְיוֹת אִיזַבֶּלָּה לְמָגֵן לָהּ, וְכִי בְּהִוָּדַע לָהּ לְמִרְיָם חֵפֶץ רֹאש הַכֹּהֲנִים לְבַקֵּר אֶת הֵיכָלָהּ, גִּלְּתָה אֶת אֹזֶן הַסֵּנְיוֹרָה הַנִּלְוָה אֵלֶיהָ, כִּי הִמָּצֵא תִמָּצֵא דֶלֶת מְסֻתָּרָה בַּחֲדַר מִשְּכָּבָהּ, עַל יָדָהּ יָבֹאוּ לְלִשְכָּה אַחַת וּבָהּ יִמָּצְאוּ הַסְפָרִים וְהַחֲפָצִים, אֲשֶר אוֹתָם הוּא מְבַקֵּש. וּבְהִגָּלוֹת הַלִּשְכָּה הַנֶּעְלָמָה – הוֹסִיף דּוֹן פֵילִיקְס לְסַפֵּר – נִבְהֲלוּ כָל הַשָׂרִים וַיִּשְתּוֹמְמוּ לְמַרְאֵה עֵינֵיהֶם וּמִשְמַע אָזְנֵיהֶם וְיַחְדָּו שָאָלוּ: מֶה הָיָה לוֹ לְדוֹן פֶרְנַאנְדוֹ מוֹרַאלִיס, אֲשֶר לוֹ כָּלוּ עֵינֵי עַלְמוֹת סְפָרַד הַיָּפוֹת וְהָעֲדִינוֹת, כִּי נוֹאַל לָשֵׂאת לוֹ אִשָּה יְהוּדִיָּה וְלָתֵת לָהּ גַּם יָד וָשֵם בְּבֵיתוֹ, לַעֲבֹד אֱלֹהֵי אֲבוֹתֶיהָ לְעֵינָיו בְּאֵין מַפְרִיעַ? וַיְהִי מוֹרַאלִיס לְפֶלֶא בְּעֵינֵי כֹל וְאִיש לֹא הֵבִין אֶת דַּרְכּוֹ.
וּמְקַנְּאֵי הַדָּת, אֲשֶר נִבְצְרָה מֵהֶם לְהַעֲמִיד אוֹתוֹ לַמִּשְפָּט וְלִדְרֹש מִמֶּנוּ פֵּשֶר דָּבָר, הִשְׂתַּפְּקוּ לְהַבְעִיר בָּאֵש אֶת הַסְּפָרִים הַפְּסוּלִים, וְּלְהַתִּיךְ אֶת מְנוֹרוֹת הַכֶּסֶף, אֲשֶר נִמְצְאוּ שָם, לַעֲשׂוֹת מֵהֶם מַסֵּכָה, סֵמֶל “הָעַלְמָה הַקְּדוֹשָה” וּלהַעֲמִידָהּ בְּמִקְדָּש הַפְרַנְצִיסְקַנִּים. אַחֲרֵי כֵן טִהֲרוּ אֶת הַלִּשְכָּה וַיְּמַלְּאוּהָ עֲנַן קְטֹרֶת וַיַּזּוּ עָלֶיהָ מֵי נִדָּה וַיֶּחֶרְתוּ בְקִירוֹתֶיהָ אוֹת “שְתִי וָעֵרֶב” וְאֶת הַדֶּלֶת סִתְּמוּ וַיְּטוּחוּהָ בַסִּיד. כֵּן הִשְבִּיתוּ כָּל זֵכֶר לָמוֹ, וְאֶת נִכְסֵי מוֹרַאלִיס וּרְכוּשוֹ הָרַב לָקְחוּ לְאוֹצָר הַמְלוּכָה, כִּי לֹא תוּכַל הָאַלְמָנָה הַיְּהוּדִיָּה לָרֶשֶת אַחֲרָיו עַד אֲשֶר תָּמִיר דָתָהּ, וְתִשָּבַע לֵאלֹהֵי הַנּוֹצְרִים לְעֵינֵי כָל הָעָם. אָז יָשִיבוּ לָהּ אֶת כָּל נִכְסֵי בַּעֲלָהּ הַמֵּת וְתֵשֵב לָבֶטַח עַל נַחֲלָתוֹ.
וַיְהִי הַיּוֹם וַיָבֹא דּוֹן פֵילִיקְס אֶל חֲדַר הָאַסִּיר בְּפָנִים זוֹעֲפִים, וּלְמַרְאֵהוּ נִבְהַל פֶּדְרוֹ מְאֹד וַיִּשְאָלֵהוּ מַה זֹּּאת. וַיְסַפֵּר לוֹ דּוֹן פֵילִיקְס אֶת הַחֲדָשָה אֲשֶר נִהְיָתָה: כִי נֶעֶלְמָה מִרְיָם פִתְאֹם, לְמוֹרַת רוּחַ הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה, אֲשֶר קָצְפוּ מְאֹד עַל אַנְשֵי הַמִּשְמָר וַיאבוּ לְכַלּוֹת חַמָּתָם בָּם. אַךְ הֵם נִשְבְּעוּ בַּה', כִּי לֹא עָבַר אִיש אֶת מִפְתַּן בֵּיתָהּ, וּמֵאִתָּם אֵין יוֹדֵעַ שֹרֶש דָּבָר נִמְצָא בָזֶה. רַק הַנָּשִים, אֲשֶר יָשְנוּ בַחֶדֶר הַשֵּנִי הִגִּידוּ לְאִיזַבֶּלָּה, בְּשָאֲלָה אֶת פִּיהֶן, כִּי בִתְנוּמוֹת עֲלֵי מִשְכָּב39 דִּמּוּ לִשְמֹעַ קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָה מֵחֲדַר מִרְיָם, אַךְ לֹא שָׂמוּ אֵלָיו לִבָּן, כִּי בָרֶגַע הַהוּא נִדְמָה הַקּוֹל וְלֹא יָסַף עוֹד. וְהַמַּלְכָּה תַּחְלִיט מִמֶּנּוּ – הוֹסִיף דּוֹן פֵילִיקְס לְסַפֵּר – כִּי לֹא בְרָצוֹן חָמְקָה עָבְרָה מִרְיָם, כִּי יְדֵי אוֹיְבִים הָיוּ בַמַּעַל הַזֶּה. – זֹאת פְּעֻלַּת הַכֹּהֵן פְרַנְצִיסְקוֹ – קָרָא פֶּדְרוֹ בְּחַלְחָלָה – הוֹי כִּי קִנְאַת־הַדַּת אֲכָלַתָּהּ! “הַכֹּהֵן פְרַנְצִיסְקוֹ נִשְבַּע לֶאֱמוּנָה כִּי לֹא הוּא וְלֹא אַחֵר מֵהַכֹּהֲנִים עָרוֹב עָרַב אֶת לְבָבוֹ לִפְרֹץ בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ. אָמְנָם טוֹרְקְוֵימַדָּה הוּא הָאֶחָד, אֲשֶר יָעֹז לְעוֹלֵל עֲלִילוֹת כָּאֵלֶה – אֲבָל הוּא לֹא הָיָה אָז בְּשִׂיגוֹבִיָה. גַּם לֹא יִתָּכֵן לִהְיוֹת כִּי יֵעָלֵם אִתָּהּ מֵהֵיכַל הַמֶּלֶךְ וְאִיש לֹא יִרְאֵהוּ”.
– אוּלַי בָּרְחָה מִרְיָם, וְהַנָּשִים אַךְ חֲלוֹם חָלְמוּ לִשְמֹעַ קוֹל עֲנוֹת – הִתְנַחֵם פֶּדְרוֹ – אוּלַי הֵחִישָה מִפְלָט לָהּ מִיִּרְאָתָהּ אֶת אַחֲרִיתָהּ. "אֵיךְ יָכְלָה לְהֵעָלֵם מֵעֵינֵי שוֹמְרֶיהָ וְעֵין אָדָם לֹא תִרְאֶנָּה? – עָנָה דּוֹן פֵילִיקְס דִּי אִיסְטַבַּן – אֵין זֹאת, כִּי אִם קֶסֶם קָסְמָה, כְּכָל בְּנֵי עַמָּהּ הָאָרוּר. לוּ בִתְמוּנַת אָדָם עָבְרָה סַף חַדְרָהּ, אֲזַי עֲצָרוּהָ בְנֵי הַחַיִל, הַשּוֹמְרִים כָּל אָרְחוֹתֶיהָ; גַּם לֹא בְעַד הַחַלּוֹנִים בָּרָחָה – כִּי הֵם נִמְצְאוּ סְגוּרִים כְּמֵאָז, וְלוּ הִצְלִיחָה לְקַפֵּץ מֵעַל הַחַלּוֹנוֹת הַגְּבוֹהִים אֶל חֲצַר הָאַרְמוֹן, אֵיךְ עָצְרָה כֹחַ לְהַעְפִּיל עֲלוֹת עַל הַחוֹמָה הַגְּבוֹהָה וְהַבְּצוּרָה, אֲשֶר לוֹ סָבִיב? לָכֵן אָמַרְתִּי: בְּרֹב כְּשָפֶיהָ נִמְלָטָה. הַשָּׂטָן הִתְחַפֵּשׂ בִּתְמוּנַת הָאִשָּה הַיְּפֵה־פִיָּה הַזֹּאת לְצוֹדֵד נְפָשׁוֹת בְּרִשְתּוֹ. הִנֵּה כֵן יַשְבִּיתוּ בְנֵי שְאוֹל שָלוֹם מֵאַרְצֵנוּ – וּמִי יוֹדֵעַ מַה יֵּלֶד יוֹם; אָכֵן יַד שְאוֹל הוֹיָה בָנוּ גַּם יָחַד – קָרָא פֶּדְרוֹ, אַחֲרֵי חָשְבוֹ מַחֲשָבוֹת – יַד רָשָע עָרִיץ הַמִּתְנַקֵּש לְכֻלָּנוּ. מִמֶּנָּה נָפַל מוֹרַאלִיס שָדוּד, מִמֶּנָּה אָבְדָה מִרְיָם, וְעוֹדֶנָּה נְטוּיָה גַּם עָלַי לְהַכְרִית מֵאֶרֶץ זִכְרִי. הִנֵּה כֹה גָבַר הַזָּדוֹן! “וּמִמִּי יִפְרַח הַזָּדוֹן, אִם לֹא מִשֹּרֶש יְהוּדָה? כִּי הָעָם הַזֶּה יִהְיֶה לָנוּ תָּמִיד לְמוֹקֵש, וְלוּלֵא יָדַעְנוּ אֶת הַיְּהוּדִיָּה הָאֲרוּרָה, כִּי עַתָּה לֹא יָדַעְנוּ רָע!” – אָמַר דוֹן פֵילִיקְס בְּפָנִים40 נִזְעָמִים. לַדְּבָרִים הָאֵלֶה חָרָה אַף פֶּדְרוֹ, וְכִמְעַט הֵרִים אֶת יָדוֹ לְהַכּוֹת אֶת הָאִיש הַנּוֹעָז בְּפָנָיו לְדַבֵּר סָרָה עַל מִרְיָם הַתַּמָּה – אַךְ עַד מְהֵרָה נִחַם וַיָּשֶב יָדוֹ אָחוֹר בְּטֶרֶם יִרְאֶה דּוֹן פֵילִיקְס אֶת אֲשֶר חָפֵץ לַעֲשׂוֹת.
* * *
עָבְרוּ שִבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם – וְיוֹם הֶחָרוּץ קָרֵב לָבֹא. וְהַכֹּהֵן פְרַנְצִיסְקוֹ בִּקֵּר אֶת פֶּדְרוֹ תָמִיד לְנַחֲמֵהוּ וּלְהָכִין לִבּוֹ וְנַפְשוֹ לְיוֹם אֵידוֹ. וּפֶדְרוֹ הִתְוַדָּה לְפָנָיו עַל אַהֲבָתוֹ לְמִרְיָם וּדְבַר שִׂנְאָתוֹ וְקִנְאָתוֹ לְמוֹרַאלִיס – וְּבְכָל זֹאת לֹא חָדַל לְהִשָּבֵעַ, כִּי נָקִי הוּא מִדָּמוֹ הַשָּפוּךְ, וְנַפְשוֹ יוֹדַעַת אֶל נָכוֹן, כִּי הָאוֹיֵב הָרָע, אֲשֶר הֶאֱבִיד אֶת מוֹרַאלִיס וּמִרְיָם, הוּא אֲשֶר הִתְנַכֵּל גַּם לוֹ לְהַאֲבִידוֹ. גַּם סָלַח לְשוֹפְטָיו אֲשֶר הִרְשִיעוּהוּ – בְּדַעְתּוֹ, כִּי לֹא יָכְלוּ לְהַצְדִּיקֵהוּ עַל פִּי הָעֵדוּת וְהַתּוֹדוֹת אֲשֶר נִתְּנוּ לִפְנֵיהֶם בַּדָּבָר הַזֶּה.
עוֹד הַפַּעַם מִהֵר הַכֹּהֵן פְרַנְצִיסְקוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ, לְחַלּוֹת פָּנָיו לָשוּב וְלָתֵת אָרְכָה לָאָסִיר הָאֻמְלָל, אֲבָל תִּקְוָתוֹ נִשְאֲרָה מָעַל – כִּי אַחַת הִבְטִיחַ הַמֶּלֶךְ לְשָׂרֵי הָאַחֲוָה הַקְּדוֹשָה לִבְלִי הַעֲבִיר אֶת הַמּוֹעֵד, בִּלְתִּי אִם יִקְרֵה מִקְרֶה חָדָש, אֲשֶר יְשַנֶּה אֶת פְּנֵי הַדָּבָר. עָבַר הַלַּיְלָה הָאַחֲרוֹן, וּכְמוֹ הַשַּחַר עָלָה, בָּא הַכֹּהֵן פְרַנְצִיסְקוֹ אֶל פֶּדְרוֹ לָשֵׂאת אִתּוֹ בְשִׂיחוֹ עַד בֹּא קִצּוֹ. וּפֶדְרוֹ הִפִּיל תְּחִנָּתוֹ לְפָנָיו, כִּי אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא מִרְיָם, יוֹאֶל נָא לָתֵת לָהּ אֶת בִּרְכָתוֹ וּלְהַגִּיד לָהּ, כִּי אָהוֹב אֲהֵבָהּ בֶּאֱמוּנָה וְּבְלֵב תָּמִים עַד הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן לִימֵי חַיָּיו. גַּם לֹא יוֹכִיחֶנָּה בְּאַפּוֹ, כִּי אִם בְּשוּבָה וְנַחַת יוֹשִׁיעֶנָּה וִיבִיאֶנָּה בִּבְרִית דָּתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ. וּדְבָרָיו נָגְעוּ עַד לֵב הַכֹּהֵן, וַיַּבְטִיחֵהוּ נֶאֱמָנָה לְהֵיטִיב עִמָּהּ וּלְהָאִיר פְּנָיו אֵלֶיהָ. אָז שָׂם יָדוֹ עַל רֹאש הָאַסִּיר, אֲשֶר כָּרַע עַל בִּרְכָּיו וְנַפְשוֹ הִשְתַפְּכָה לִפְנֵי אֱלֹהָיו בִּתְפִלָּה. וְטֶרֶם יְכַלֶּה הַכֹּהֵן לְבָרְכֵהוּ הִשְמִיעַ הַפַּעֲמוֹן אֶת הָרֶבַע הָאַחֲרוֹן לַשָּעָה הַשְּתֵּים עֶשְׂרֶה, וְקוֹל צְעָדִים כְּבֵדִים מֵהֲמוֹן אַנְשֵי חַיִל נִשְמַע בְּלֶכְתָּם הָלוֹךְ וְקָרוֹב, וְדוֹן פֵילִיקְס דִי אִיסְטַבַּן בָּא דּוּמָם הַבָּיְתָה. הַכֹּהֵן הִבִּיט אֵלָיו, כְּמוֹ בִקֵּש לְהַכִּיר מֵחָזוּת פָּנָיו, כִּי נֶעֱתַּר הַמֶּלֶךְ אֵלָיו לְהַעֲבִיר אֶת הַמּוֹעֵד – אַךְ שָוְא קִוָּה. הַשָּעָה הַשְּתֵּים עֶשְׂרֶה בָאָה, וּפֶדְרוֹ דִּי שִׂיבִילִיָה הוּצָא מִמַאֲסָרוֹ וַיּוּבַל אֶל מְקוֹם הַהֲרֵגָה.
* * *
* * *
כה.
בְּתֵת מִרְיָם תּוֹדָה לַשּוֹפְטִים לִפְנֵי הֲמוֹן הַשּוֹמְעִים כִּי עִבְרִיָּה הִיא, הָיָה כָל יִשְעָה וְחֶפְצָהּ לְהַצִּיל אֶת פֶּדְרוֹ וְלָתֵת נַפְשָהּ כָּפְרוֹ. וּמֶה חָרְדָה עַתָּה בִּרְאוֹתָהּ, כִּי נִכְזְבָה תּוֹחַלְתָּהּ, וְתִקְוָתָהּ מַפַּח נָפֶש, כִּי אַךְ לָהּ הֵרֵעָה וְאוֹתוֹ לֹא הִצִּילָה, וְעוֹד הֵבִיאָה רָעָה נוֹרָאָה עַל כָּל אַחֶיהָ שוֹמְרֵי אֱמוּנָתָהּ בַּסֵּתֶר, וַתִּדֹּר נֶדֶר בְּלִבָּהּ לְהַעֲבִיר אֶת הָרָעָה וְיַעֲבֹר עָלֶיהָ מָה. וַתֵּרֶא רֵאשִית לָהּ לְהָסִיר חֶשֶד מִבַּעֲלָהּ הַמֵּת, וְאִם גַּם בָּטוּחַ הוּא עַתָּה מִפַּחַד רָעָה – לֹא טוֹב הַדָּבָר לְאַלְפֵי אַחֶיהָ וְאַחְיוֹתֶיהָ, אִם יִוָּדַע, כִּי אֶחָד מֵאֲצִילֵי קַשְׂטִילִיָה, אֲשֶׁר נָשָׂא חֵן וָחֶסֶד מֵאֵת הַמֶּלֶךְ וְכָל הָעָם אֲהֵבוּהוּ מְאֹד, הִתְנַצֵּר רַק לְמַרְאֵה עָיִן, בְּעוֹד אֲשֶׁר לִבּוֹ דָּבַק בֶּאֱמוּנַת הַיְהוּדִים וּבְתוֹרָתָם. אָכֵן הֵם יִתְפַּלְּאוּ עַל בּוֹאוֹ בִּבְרִית עִם אִשָּה יְהוּדִיָּה; אַךְ כָּזֹאת הֲלֹא קָרָהּ פְּעָמִים רַבּוֹת עַל כֵּן קִוְּתָה, כִּי בְהַסְתִּירָהּ סוֹדוֹ, יַאֲמִינוּ כָל הָעָם, כִּי נוֹצְרִי הָיָה, וְרַק מֵאַהֲבָתוֹ אוֹתָהּ, לֹא כִהָה בָּהּ וַיִּתְּנֶנָּה לֶאֱחֹז בֶּאֱמוּנָתָהּ.
מֵעֵת אֲשֶׁר הֵחֵלָּה מִרְיָם לָשוּב לְאֵיתָנָהּ חָדְלָה אִיזַבֶּלָּה לָבֹא אֵלֶיהָ וּלְהֵרָאוֹת אֶת פָּנֶיהָ, פֶּן יִכָּמְרוּ רַחֲמֶיהָ עַל זְעוּמַת ה' זֹאת וְהָיָה בָהּ חֵטְא, וְאַחַת נִשְבְּעָה לֶאֱמוּנָה, לְהָבִיא אֶת הַיְּהוּדִיָּה הַזֹּאת בַּבְּרִית הַנּוצְרִית בְּאַהֲבָתָהּ וּבְחֶמְלָתָהּ, גַּם לְהַכְבִּיד עָלֶיהָ אַכְפָּהּ, אִם תַּקְשֶה עָרְפָּהּ וּתְמָאֵן לִבְחֹר בַּטּוֹב לָהּ.
* * *
שְׁנֵי שָבוּעוֹת עָבְרוּ לְמִן הַיּוֹם הַנּוֹרָא הַהוּא, בּוֹ עָמְדָה מִרְיָם לַמִּשְפָּט, וּמִרְיָם נָפְלָה עֲיֵפָה וִיגֵעָה עַל מִטָּתָהּ, בְּעוֹד לְבוּשֶיהָ עָלֶיהָ, וַתִּשְכַּב וַתָּנָם. וְשוֹמְרוֹתֶיהָ יָצְאוּ מִן הַחֶדֶר בַּלָּאט, לְבְלְתִּי הַפְרִיעֶנָּה מִשְּנָתָהּ, אֲשֶׁר עָרְבָה לָהּ בַּפַּעַם הַזֹּאת. אַךְ לֹא אָרְכוּ רִגְעֵי מְנוּחָתָהּ, כִּי בִעֲתוּהָ חֲלוֹמוֹת נוֹרָאִים וּבְשָׂרָה סָמַר מִפָחַד. נִדְמָה לָהּ כְּמוֹ שָמְעוּ אָזְנֶיהָ קוֹל קוֹרֵא בָּעִיר לָבֹא לִרְאוֹת אֶת מִשְפַּט הַמָּוֶת, אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה בְּרוֹצֵחַ־נֶפֶש מוֹרַאלִיס – וְהִנֵּה הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים בְּעֵמֶק הֶחָרוּץ41, וּפֶּדְרוֹ עוֹלֶה עַל בָּמַת הַהֲרֵגָה. בִּרְאוֹתוֹ אוֹתָהּ יִשְטַח כַּפָּיו אֵלֶיהָ, וְהִיא מְמַהֶרֶת לָרוּץ אֶל זְרוֹעוֹתָיו לָמוּת אִתּוֹ יָחַד. עֲלֵיהֶם נִצָּב הַהוֹרֵג וּפִיו פָּעוּר בִּשְׂחוֹק נוֹרָא. מְעַט מְעַט הִתְעַוְּתוּ פָנָיו, נֶהְפָּכוּ. וְהִנֵּה הוּא דוֹן לוּאִיז גְרַצִּיָּה, הַשּׂוֹחֵק לְאֵידָהּ וְלוֹעֵג לָהּ – וּפִתְאֹם רָגְזָה הַבָּמָה תַּחְתֶּיהָ וַתִּשְקַע עָמֹק עָמֹק בְּבֶטֶן הָאֲדָמָה. וּמֵרָחוֹק נִרְאָה לָהּ בַּעֲלָה הֶהָרוּג הָעוֹלֶה לִקְרָאתָהּ מִשַעֲרֵי שְאוֹל וְהוּא קוֹרֵץ לָהּ בְּעֵינָיו לָלָכֶת אַחֲרָיו. פִּיו פָּתוּחַ וּשְׂפָתָיו נָעוֹת וְאָזְנֶיהָ שוֹמְעוֹת קוֹל קוֹרֵא אֵלֶיהָ לֵאמֹר: “מִרְיָם הֵינְרִיקִי מוֹרַאלִיס, קוּמִי וּלְכִי אַחֲרָי!” – אֲבָל לֹא קוֹל בַּעֲלָהּ הוּא, כִּי מֵאַחֲרֶיהַ הִנֵּה נִשְמַע קָרוֹב לָהּ מְאֹד. וַתֶּחֱרַד מִרְיָם וְהִנֵּה הִיא שוֹכֶבֶת עַל מִטָּתָהּ, אַךְ רִצְפַת חַדְרָהּ, כְּמוֹ שָׁקְעָה בְּבֶטֶן שְאוֹל וְאֶצְלָהּ נִצָּב אִיש זָר וּצְלָב בְּיָדוֹ; פָּנָיו לוּטִים בִּמְעִילוֹ הָאָרֹךְ וְהַלָּבָן וְהוּא חָגוּר חֶבֶל פִּשְתִּים. וּמִרְיָם עוֹדֶנָּה כְּחוֹלֶמֶת, לֹא תַאֲמִין לְמַרְאֵה עֵינֶיהָ. אַךְ הוּא קָרֵב אֵלֶיהָ וַיִּתְפְּשֶׂנָּה בְּיָד חֲזָקָה וַיְרִימֶנָּה מֵעַל מִשְכָּבָהּ וַיִשָּׂאֶנָּה אִתּוֹ, וְהָרִצְפָה עִם הַמִּטָּה וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ שָבָה וַתַּעַל לְעֵינֶיהָ, כְּמוֹ נִשְּׂאָה עַל כַּנְפֵי רוּחַ. וּמִרְיָם הִבִּיטָה בְּלֵב נָמוֹג אֶל כָּל סְבִיבֶיהָ – מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה! הִנֵּה הִיא בְתוֹךְ מְעָרָה גְּדוֹלָה הַמִּשְׂתָּרַעַת בְּבֶטֶן הָאֲדָמָה וְלָהּ תּוֹצָאוֹת וּמְבוֹאוֹת אֵין מִסְפָּר. זְעֵיר שָם זְעֵיר שָם נִרְאוּ אֲבוּקוֹת בּוֹעֲרוֹת, הַמְפִיצוֹת אוֹר כֵּהֶה עַל הַמַּרְאוֹת הַנּוֹרָאִים, אֲשֶׁר מִסָּבִיב לָהֶן. פֹּה נִרְאוּ כֵּלִים מִכֵּלִים שוֹנִים: כְּלֵי מַפֵּץ, כְּלֵי מוּעָקָה וּכְלֵי מַשְחִית לְחַבֵּל; שָם נִרְאוּ תְּמוּנוֹת מַבְהִילוֹת מְרַחֲפוֹת כְּרוּחוֹת הַתֹּפֶת – הֵם הַמְחַבְּלִים הַמִּתְהַלְּכִים רָצוֹא וָשוֹב בַּשְּבִילִים הַצָּרִים עֲטוּיִים מְעִילֵי בַד עָב וַחֲגוּרִים חַבְלֵי פִשְתָּן, וְעַל לִבּוֹתָם נוֹשְׂאִים הֵם אֶת הַצְּלָב. וְלֹא רַק מִמַּרְאֵה עֵינֶיהָ נִבְהֲלָה נֶפֶש מִרְיָם, כִּי לְאָזְנֶיהָ נִשְמַע קוֹל עֲנוֹת, אֶנְקַת אֻמְלָלִים הַמְעֻנִּים וְלַעַג מְעַנֵּיהֶם הָאַכְזָרִים. לִבָּהּ נִתַּר מִמְּקוֹמוֹ וַתֵּדַע, כִּי עוֹמְדוֹת רַגְלֶיהָ בַמָּקוֹם הַנּוֹרָא אֲשֶׁר שָמְעָה שִמְעוֹ בִּימֵי יַלְדוּתָהּ – הוּא מְקוֹם הַבִּקֹּרֶת הַקָּשָה, הַתָּפְתֶּה הֶעָרוּךְ לִבְנֵי אָדָם בְּעוֹד בַּחַיִּים חַיָּתָם. מִמֶּנָּה נִמְלַט אָבִיהָ הַזָּקֵן דּוֹן הֵינְרִיקִי מִינְדוֹזָה וַתְּהִי לוֹ נַפְשוֹ לְשָלָל. בָּהּ הוּמְתוּ רַבִּים מִבְּנֵי מִשְפַּחְתָּהּ וְזִכְרָם אָבַד מִנִּי אָרֶץ. לִבָּהּ הִגִּיד לָהּ כִּי נָפְלָה עַתָּה בַּפָּח, וּמִי יוֹדֵעַ אַחֲרִיתָהּ, וּמַה כְּלִי הַמָּוֶת, אֲשֶׁר הֵכִינוּ־לָהּ. רֶגַע עָמְדָה מִרְיָם נִפְעָמָה וְנֶאֱלָמָה. וּפִתְאֹם לָחֲצָה בְיָדֶיהָ אֶת רַקּוֹתֶיהָ וַתִּפּוֹל לְרַגְלֵי מְנַהֲלָהּ וַתֹּאבֶה לְעוֹרֵר רַחֲמָיו, אֲבָל שְׂפָתֶיהָ הַחִוְרוֹת נָעוּ וְלֹא יָכְלָה לִשְאֹף רוּחַ וּלְדַבֵּר דָּבָר – רַק צְעָקָה אַחַת הִתְפָּרְצָה מִלִּבָּהּ בְּקוֹל פָּרוּעַ וּמוּזָר מְאֹד. אַךְ מְנַהֲלָהּ גָּעַר בָּהּ לֵאמֹר: “הוֹי, סְכָלָה אֵין לֵב, בּוֹאִי אֶל אֲדוֹנֵנוּ וְחַלִּי פָנָיו, בַּקְּשִי חֶסֶד מִמֶּנּוּ – וְאָנֹכִי מָה כִּי אוֹשִיעַ לָךְ?” אָז תָּפַשׂ אוֹתָהּ וַיִּסְחָבֶנָּה אֶל הַחֶדֶר הַשָּחוֹר, שֶשָּם יָשְבוּ אַרְבָּעָה כְמָרִים, הֵם הֵמָּה רֹאש הַמְבַקְּרִים וְהַמַּזְכִּיר וּשְנֵי יוֹעֲצָיו, וּפְנֵי כֻלָּם חֲבוּשִים לְבַל תַּכִּירֵם עַיִן רוֹאָה. אוּלָם אַךְ פָּתוֹחַ פָּתַח הַכֹּהֵן הָרֹאש אֶת פִּיהוּ לְדַבֵּר דָּבָר, וְהִנֵּה הִתְפַּלְּצָה מִרְיָם לְקוֹלוֹ וַתִּרְגַּז תַּחְתֶּיהָ – הִכִּירָה וַתֵּדַע, כִּי נָפְלָה בִידֵי דוֹן לוּאִיז גְרַצִּיָּה.
וְרֹאש הַמְבַקְּרִים דָרַש מֵעִמָּהּ לְהַגִּיד לוֹ, אִם הָיָה גַם בַּעֲלָהּ מִבְּנֵי אֱמוּנָתָהּ, וְכַאֲשֶר כִּחֲשָה לוֹ וַתְּכַחֵד זֹאת מִמֶּנּוּ, קָרָא לְפָנֶיהָ מֵעַל הַסֵּפֶר שֵמוֹת רַבִּים מֵאֲצִילֵי סְפָרַד וַיְצַו אוֹתָהּ לְהַתְווֹת תָּו עַל אֵלֶּה, אֲשֶׁר תֵּדַע, כִּי שָבוּ אֶל אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם לְעָבְדֵהוּ בַּסֵּתֶר. וּמִרְיָם הִכְחִידָה סוֹדָהּ וְלֹא גִּלְּתָה מְאוּמָה. וַיִּשְנוּ וַיְשַלְּשוּ לְפָנֶיהָ אֶת דְּבַר חֶפְצָם; אַךְ הִיא הִקְשְתָה עֹרֶף וַתְּמָאֵן לְהָשִיב מִלִּים. אָז גִּלּוּ אֶת הַמָּסָךְ וַיַּרְאוּהָ אֶת כְּלֵי הַמּוּעָקָה לְיָרֵא אוֹתָהּ בָּהֶם, אֲבָל הִיא הִכְבִּידָה לְבָבָהּ וְלֹא עָנְתָה מְאוּמָה. אָז נוֹכְחוּ לָדַעַת, כִּי בִדְבָרִים לֹא תִוָּסֵר, וַיְכוֹנְנוּ אֶת כְּלֵי הַמַּשְחִית לְחַבֵּל נַפְשָהּ. אַךְ דוֹן לוּאִיז צִוָּה לְהַטּוֹת לָהּ חֶסֶד וְלָתֵת לָהּ אֲרוּכָה מְעַט קָט.
* * *
יָמִים וְלֵילוֹת חָלְפוּ עָבָרוּ וְהָאֲסִירָה הָאֻמְלָלָה לֹא יָדְעָה סְפוֹרוֹת לָמוֹ. שוֹמֵר לֹא עָמַד עַל דֶּלֶת כִּלְאָהּ, לְמַעַן לֹא תִרְאֶה דְּמוּת אָדָם חַי וְתִגְדַּל עֱנוּת נַפְשָהּ, וְאֶת מַאֲכָלָהּ הוֹרִידוּ לָהּ בְּעַד הַחוֹר אֲשֶׁר בַּקִּיר. עָבְרוּ הָעִתִּים וְהִיא לֹא יָדְעָה, אִם תִּזְרַח הַשֶּמֶש בַּתֵּבֵל לָאוֹר יוֹמָם אוֹ חֶשְכַּת לַיְלָה תְּכַסֶּה אָרֶץ. – פִּתְאֹם נִרְאָה אוֹר עֲשָשִית בְּמַחֲשַכֵּי כִלְאָהּ, וַתִּשָּׂא עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא וְהִנֵּה אִיש מִתְחַפֵּשׂ בַּאֲפֵר עַל עֵינָיו הוֹלֵךְ וְקָרֵב, וְאֵימוֹת מָוֶת נָפְלוּ עָלֶיהָ. וְהִיא אִמְּצָה כֹּחָהּ וַתִּתְיַצֵּב לִפְנֵי דוֹן לוּאִיז גְרַצִּיָּה בְּבֹר לִבָּהּ וּמְנוּחָתָהּ, כְּעָמְדָה אָז בְּיוֹם אָשְרָהּ, עֵת מִלְּאָה פָנָיו קָלוֹן וַתְּגָרְשֵהוּ בְחֶרְפָּה. וַחֲמַת דּוֹן לוּאִיז בָּעֲרָה בוֹ וַיִּקְרָא בְּזַעַם נוֹרָא: דְּעִי לָךְ כִּי אַךְ רָאֹה רָאִית אֶת כְּלֵי הַמּוּעָקָה וּבָךְ לֹא הוּשָׂמוּ – רֶגַע אֶרְזֹם לִמְשָרְתַי וְכָל כְּלֵי זַעֲמִי עָלַיִךְ יוּבָאוּ. “בְּשָׂרִי הַדַּל לֹא יָדַע מַכְאֹב כְּצֵאת נַפְשִי – עָנְתָה מִרְיָם רְתֵת – הֵן רַבִּים מִידֵיכֶם נִגְזָרוּ, תְּהִי גַם אַחֲרִיתִי כְּמֹהֶם וּמוֹת יְשָרִים אָמוּת.” – הֲמֵאִתָנוּ קַחַת מָוֶת תְּקַוִּי? – עָנָה גְרַצִּיָּה בְּלַעַג – חֲכָמִים אֲנַחְנוּ לְהָרַע וּלְהַשְחִית. – דְּעִי לָךְ, אֵשֶת כְּסִילוּת, כִּי לְעוֹלָם לֹא נִתֵּן מָוֶת לְאִיש חֶרְמֵנוּ עַד דַּכָּא נְשִיבֶנוּ, יְצוּרֵי גֵווֹ נְשַבֵּר, נִשְׂרֹף וּנְבַלֵּעַ – וּמוֹת לֹא יָמוּת. "צֵא, אִיש הַדָּמִים, מֵאֵת פָּנָי! שְלח בִּי אֶת כָּל מַגֵּפוֹתֶיךָ וַעֲשֵׂה אִתִּי כָלָה, כִּי כָלֹה תִכְלֶה נַפְשִי לַעֲזֹב אֶת בֵּית־חָמְרָהּ42 הָרָצוּץ. "נַפְשֵךְ?! – רָגָז דּוֹן לוּאִיז וְלָעַג – הֲיֵש נֶפֶש לִיהוּדִיָּה אֲרוּרָה? וְאִם כִּדְבָרַיִךְ כֵּן הוּא – אֲזַי אֵין טוֹב לָךְ, כִּי אִם לָלֶכֶת אַחֲרַי וְלִהְיוֹת לִי, וְאָז תִּשְׂבְּעִי גַּם אַתְּ מֵרֹב טוֹב, אֲשֶׁר צָפַן ה' לַמַּאֲמִינִים בּוֹ! “הוֹי, נָבָל וְרֶשָע עָרִיץ! הַאִתְּךָ אֲחַלֵּק טוֹבָה? קָרְאָה מִרְיָם מִנַּהֲמַת לִבָּהּ: אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ! עַד מָתַי תִּתֵּן יַד לַפּוֹשְעִים הָאֵלֶּה לִרְדף בְּשִמְּךָ אֶת עַמְּךָ הַנִּדָּח!” בַּדְּבָרִים הָאֵלֶה פָּרְשָׂה כַפֶיהָ וַתַּבֵּט הַשָּׁמַיְמָה בְּלֵב נִשְבָּר – "אוֹדְךָ אֱלֹהַי, כִּי הֲשִּיבוֹתָ אֵלַי רוּחִי וַתְּאַזְּרֵנִי חָיִל! – קָרְאָה אַחֲרֵי כֵן וְהִבִּיטָה בִּמְנוּחָה אֶל מְעַנָּהּ הָרָע – וְאַתָּה, נָבָל, דַע לְךָ, כִּי גַם בְּנִשְמַת־אַפִּי הָאַחֲרוֹנָה בּוֹז אָבוּז לַטּוֹב הַנָּתוּן לְעָרִיצֵי עוֹלָם כָּמוֹךָ! – אַךְ שָוְא תִּתְחַכָּמִי – עָנָה דוֹן לוּאִיז בְּלַעַג – הִתְגָּאִי לָךְ בְּאֹמֶץ רוּחֵךְ – הֲלֹא בְּיָדִי הִנָּךְ כְּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר, קוֹל צַעֲקָתֵךְ לֹא יִשָּמַע עוֹד בְּאֶרֶץ הַחַיִּים וּמִי יַצִּילֵךְ מִיָּדִי? – הָאֱלֹהִים!!! – הִרְעִימָה הַשְּבוּיָה וְלֹא בְּכֹחָהּ, כִּי הָיָה הַקּוֹל אַדִּיר וְחָזָק, עַד כִּי נִבְהַל גְרַצִּיָה וַיַבֵּט בַּחֲרָדָה סְבִיבָיו, כְּמוֹ שָמַע קוֹל אַחֵר מְדַבֵּר אֵלָיו מִבּוֹר הַשֶּבִי – הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר תְּנָאֵץ שְמוֹ בִּזְדוֹנְךָ וּבְמַעֲלָלֶיךָ הָרָעִים, הוּא מְצַוֶּה עָלֶיךָ לָמוּש מִפֹּה וּלְעָזְבֵנִי! “שְׂאֵתוֹ43 לֹא תְבַעֲתֵנִי44 – עָנָה גְרַצִּיָה וּבְדַבְּרוֹ קָרַב וַיִשְלַח יָדוֹ אֵלֶיהָ. – גֶּש הָלְאָה! – קָרְאָה אַבִּירַת הַלֵּב – עוֹד צַעַד אֶחָד – וַה' יִסְלַח לִי לַאֲשֶר אֶעֱשֶׂה! וּבְיָדַיִם מְהִירוֹת פִּתְּחָה חַרְצֻבּוֹת45 תַּלְתַּלֶּיהָ וּכְהֶרֶף עַיִן חִלְּקָתַם לִשְתֵּי קְוֻצּוֹת אֲרֻכּוֹת וַעֲבֻתּוֹת וַתִּצְנְפֵן צְנֵפָה סָבִיב לְצַוָּארָהּ, וַתַּעֲמֹד הָכֵן לָשׂוּם בָּהֶן מַחֲנָק לְנַפְשָה בְּרֶגַע קָרְבוֹ לִנְגּוֹעַ בָּהּ. וְהָאַכְזָר שָב אָחוֹר בְּבֶהָלָה וַיִּנְהַם: פּוֹתָה, עוֹד לֹא תֵדָעִינִי? הֲתִזְכְּרִי אֶת הָעֵת, אֲשֶר הִשְׂבַּעְתִּינִי קָלוֹן וַתֶּהְדְּפִינִי מִפָּנַיִךְ כְּרֶמֶשׂ נִבְזֶה? אָז נִשְבַּעְתִּי בְאַפִּי לִנְקוֹם נִקְמַת כְּבוֹדִי וּלְכַלּוֹת חֲמָתִי בָךְ – הֲיָדַעַתְּ אֵיךְ מִלֵּאתִי שְבוּעָתִי? מִי יָעַץ לְמוֹרַאלִיס עָלַיִךְ רָעָה, לִשְמוֹעַ תּוֹדָתֵךְ, כִּי בָגוֹד בָּגַדְתְּ בּוֹ? מִי הֵכִין כְּלֵי מָוֶת לִשְלוֹחַ רֶצַח בְּעַצְמוֹתָיו? מִי גָלַל אֶת הָאַשְמָה עַל רֹאש אֲהוּבֵךְ וַיוֹעֶד אוֹתְךְ לַעֲנוֹת בּוֹ עֲוֹנוֹ לִפְנֵי הַשּוֹפְטִים? מִי עָשָׂה זֹאת בִּלְעָדָי? וְעוֹד תְּדַמִּי בְנַפְשֵךְ לְהִנָּצֵל מִיָדִי? אָנֹכִי אַחַת אַגִּידֵךְ; אִם אָשִיבִי חַסְדִּי אָחוֹר, אָז יָמוּת פֶּדְרוֹ מוֹת נָבָל – אַךְ אִם לִי תִשְמְעִי וְתִרְצִינִי, אָז הַצֵּל אַצִּילֶנוּ וּתְחִי נַפְשוֹ!” – בִּמְחִיר כְּבוֹדִי לֹא יַחְפֹּץ פֶּדְרוֹ בַּחַיִּים – עָנְתָה מִרְיָם בְּתֻמָּתָהּ. – הַגֵּד אַגִּיד לוֹ, כִּי מֵאַנְתְּ לְחַלְּצֵהוּ מִמָּוֶת, בִּהְיוֹת לְאֵל יָדֵךְ. – הוּא לֹא יַאֲמִין בְּשֶקֶר כָּזֶה, כַּאֲשֶר לֹא הֶאֱמַנְתִּי אָנֹכִי כִּי הוּא רָצַח אֶת נֶפֶש בַּעֲלִי. גַּם מוֹת לֹא יָמוּת – הוֹסִיפָה אֲמָרֶיהָ בְּלֵב בָּטוּחַ – כִּי תֻמָּתוֹ תַצִּילֵהוּ, אַךְ רִשְעָתְךָ תִּוָּדַע בַּשַּעַר, אָז יֵחָלֵץ הוּא מִצָּרָה וְאַתָּה תָבֹא תַּחְתָּיו. "הוֹי, פְּתַיָה וְאֵין לֵב! הִתְקַלֵּס בָּהּ גְרַצִּיָה – גַם אִם יִהְיוּ לָךְ כַּנְפֵי נְשָרִים, לֹא תָעוּפִי מִפֹּה לִרְאוֹת אֶרֶץ הַחַיִּים. דּוֹן לוּאִיז עָצַר בְּמִלִּים, אַךְ שְׂפָתָיו חָוְרוּ וּמִפִּיו יֵז קֶצֶף לְמַרְאֵה מְנוּחָתָהּ וְאֹמֶץ לִבָּהּ. פִּתְאֹם הוּשְבָה הַדֶּלֶת עַל הַמַּסְגֵּר בְּרַעַם וָרַעַש – וּמִרְיָם נִשְאֲרָה לְבַדָּהּ. רַבּוֹת חָרְדָה הָאֻמְלָלָה, פֶּן יָשוּב מְעַנָּהּ הָרָע לְהָצִיק לָהּ וּלְחַבֵּל נַפְשָהּ – אָז שָׂמָהּ יָדֶיהָ עַל רֹאשָהּ וַתִּתְיַפַּח וַתֵּבְךְ בְּכִי תַמְרוּרִים.
* * *
כו
שְׁנֵי יָמִים עָבְרוּ וּמִרְיָם הוּבְאָה שֵנִית לִפְנֵי שוֹפְטֵי הַבִּקֹּרֶת הַנֶּעֱלָמָה, לְהָשִיב דָּבָר עַל כָּל אֲשֶר שְאָלוּהָ בָּרִאשוֹנָה, אֲבָל גַם בַּפַּעַם הַזֹּאת לֹא מָצְאוּ בְּפִיהָ מַעֲנֶה.
וּמִרְיָם הִבְלִיגָה בְּרָב כֹּחַ עַל מְצוּקוֹתֶיהָ, וַתִּשָּׂא בְּשָׂרָהּ46 בְּשִנֶּיהָ, וּבְכָל עִנּוּיֶיהָ הַקָּשִים לֹא הִשְמִיעָה קוֹלָהּ וְלֹא בִקְּשָה רַחֲמִים. עֵינֶיהָ רָאוּ אֶת דוֹן לוּאִיז, הָרוֹדֶה בְּאַף עַל יָדָהּ, כִּי בָעֲרָה כָאֵש רִשְעָתוֹ וַיֹאמֶר לָתֵת צָו לְהַגְדִּיל הַמּוּעָקָה וּלְהַרְבּוֹת עִנּוּיֶיהָ עַד לְבִלְתִּי נְשׂא. אֲבָל כְּרֶגַע שָב וְנִחָם, מִיִּרְאָתוֹ פֶּן תֵּצֵא בְרָעָה נַפְשָהּ, וַיְמַהֵר וַיִּרְזֹם לַחוֹבְלִים לַחְדֹּל מִמֶּנָּה וְלַהֲשִיבָה אֶל בּוֹר שְבוּתָהּ, עַד כִּי תַחֲלִיף כֹּחַ, אָז יָשוּבוּ לְעַנּוֹת אוֹתָהּ. כֵּן הוּשְבָה מִרְיָם אֶל בּוֹר כִּלְאָהּ. שָם כָּרְעָה נָפְלָה בְּאֶפֶס כֹּחַ לְהַטּוֹת גַּם אֶת כַּד הַמַּיִם, אֲשֶר אֶצְלָהּ, אֶל שְׂפָתֶיהָ הַיְבֵשוֹת וְהַמְבֻקָּעוֹת. עָבְרוּ יָמִים אֲחָדִים וּמַכְאוֹבֶיהָ קַלּוּ כִמְעָט. פַּעַם אַחַת בָּעֶרֶב נָמָה עַל מִשְכָּבָהּ וּשְנָתָהּ עָרְבָה לָהּ. וַתַּחֲלֹם חֲלוֹם וְהִנֵּה הִיא בְּעֵמֶק־הָאֲרָזִים, מְקוֹם שַעֲשׁוּעֶיהָ בִּימֵי יַּלְדוּתָהּ וְאָזְנֶיהָ מַקְשִיבוֹת קוֹל אִמָּהּ וְהִיא מִתְרַפֶּקֶת עָלֶיהָ כְּבִימֵי יַלְדוּתָהּ וְאָשְרָהּ, תַּנִּיחַ רֹאשָהּ עַל שְכֶם אִמָּהּ הַטּוֹבָה… “מִרְיָם מַחְמַל נַפְשִי!” שָמְעוּ אָזְנֶיהָ פִתְאֹם קוֹל דְּמָמָה מִקָּרוֹב לָהּ וְאוֹר נָגַהּ עַל פָּנֶיהָ. הַקּוֹל הַזֶּה נָעַם לְאָזְנָהּ בַּהֲקִיצָהּ מִשְּנָתָהּ, עַד כִּי לֹא נִבְהֲלָה גַּם מִפְּנֵי תִלְבּשֶׁת הָאִיש הַזֶּה, אֲשֶר הֵעִידָה כִּי מֵחַבְרֵי הַמְבַקְּרִים הוּא. “הֲשָכוֹחַ שְכַחְתִּינִי, בִּתִּי? – הִשְמִיעַ הָאַלְמוֹנִי קוֹלוֹ – אַךְ שִׂימִי נָא הַפַּעַם תִּקְוָתֵךְ בִּי וּתְשוּעָתֵךְ לֹא תְאַחֵר. צוֹרֵר נַפְשֵךְ, דוֹן לוּאִיז, נִקְרָא אֶל הַמֶּלֶךְ, גַם עוֹשֵׂי דְבָרוֹ לֹא יִתְגּוֹדְדוּ בַּלַּיְלָה הַזֶּה – הֲתֹאבִי אֵפוֹא, בִּתִּי, לָלֶכֶת עִמָּדִי?” – “אַחֲרֶיךָ אֵלֵךְ, כִּי לְקוֹלְךָ אַאֲמִין – לָחֲשָה מִרְיָם וְהִתְאַמְּצָה לָקוּם וַתֹּאמַר: אוֹי לִי, אַךְ שָוְא תִּקְוָתִי, כִּי לֹא אוּכַל קוּם”. “הֵרָגְעִי נָא, בִּתִּי, כִּי עַל כַּפַּיִם אֶשָּׂאֵךְ, אַךְ כַּבִּי אֶת הָעֲשָשִית וְאֶחֱזִי בָהּ וְאַל תְּדַבְּרִי מְאוּמָה – וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יִהְיֶה בְעֶזְרֵנוּ”! כֵּן דִּבֵּר הָאַלְמוֹנִי וַיְנַטְּלֶנָּה עַל זְרוֹעוֹתָיו וַיִּשָּׂאֶנָּה וַיַּעַזְבוּ אֶת בּוֹר הַשֶּבִי. וְהָאַלְמוֹנִי אָחַז דַּרְכּוֹ בִּשְבִילִים אֲרֻכִּים וּמְעֻקָּלִים בְּתַחְתִּיוֹת אָרֶץ. דּוּמִיַת קֶבֶר וְחֶשְכַּת צַלְמָוֶת הָיוּ עַל כָּל סְבִיבוֹתָם; אַךְ לָאִיש הַהוּא נוֹדְעוּ הֵיטֵב הַשְּבִילִים הָאֵלֶּה וְגַם בַּחשֶׁךְ לֹא תָעוּ רַגְלָיו, וַיִשָּׂא מַשָּׂאוֹ הַקַּל וַיֵּלֶךְ בְּאֵין מַעֲצוֹר עַד צֵאתָם לִרְוָחָה – וְעֵינֵי מִרְיָם אֹרוּ לְמַרְאֵה הָרָקִיעַ וְהַכּוֹכָבִים, אֲשֶר לֹא רָאָתָם זֶה כַּמָּה. בְּאַוַּת נַפְשָהּ שָאֲפָה אֶת הָרוּחַ הַצַּח, אֲשֶר חָלַף עַל פָּנֶיהָ, וְהָאַלְמוֹנִי מִהֵר לָרוּץ עַד צֵאתָם אֶת הָעִיר וְעַד בֹּאוֹ אִתָּהּ אֶל מְעָרָה אַחַת שֶׁבֵּין שִׂיחִים סְבוּכִים. שָם הִשְכִּיב אֶת מִרְיָם עַל יְצוּעַ רַךְ הֶעָשׂוּי מִדֶּשֶא עֵשֶׂב, וַיִּמְסֹךְ לָהּ שִקּוּי סַמִּים לְשוֹבֵב נַפְשָהּ הָעֲיֵפָה, וַיַנַּח אֶת רֹאשָהּ עַל בִּרְכָּיו וַיֹּאמַר: “שְתִי נָא, בַּת אֲחוֹתִי הָאֲהוּבָה, וּתְחִי נַפְשֵךְ!” וַתֵּשְתְּ מִרְיָם בְּתַאֲוַת נָפֶש. וְגוֹאֲלָה הֵסִיר מֵעָלָיו אֶת תִּלְבּשֶׁת הַחֲבֵרִים וַיַּעַט מְעִיל כֹּמֶר בֶּנֶדִיקְטוֹ, וַיָשֵב פִּי־רֹאשוֹ47 אָחוֹר – וְהִנֵּה פְנֵי יוּלְיַאן דּוֹדָהּ אֲחִי אִמָּהּ הֵאִירוּ אֵלֶיהָ, וְעַצְמוֹת מִרְיָם רָחֲפוּ מִשִּׂמְחַת פִּתְאֹם, כָּל יְצוּרֶיהָ רָעֲדוּ וַתְּחַבֵּק אֶת מְפַלְּטָהּ בִּזְרוֹעָהּ הַשְּׂמָאלִית – כִּי זְרוֹעַ יְמִינָה דֻּכְּאָה בְּחַבְלֵי הַמּוּעָקָה וְלֹא יָכְלָה לַהֲנִיעָהּ מִכְּאֵב אָנוּש וַתִּתְרַפֵּק עַל דּוֹדָהּ וַתִּפּוֹל עַל צַוָּארָיו וַתֵּבְךְ בְּכִי גָדוֹל. וְיוּלְיאַן עָמַל לְהָקֵל מַכְאֹב בַּת אֲחוֹתוֹ וּלְהָקֵר בְּמֵי סַמִּים אֶת זְרוֹעָהּ הַמְדֻּכָּאָה, אֲשֶר קָדְחָה כָאֵש, וַיַּתֵּר אֶת קְוֻצּוֹתֶיהָ, אֲשֶר דָּבְקוּ אֶל עוֹר מִצְחָהּ, וַיִּמְשַח אֶת רַקּוֹתֶיהָ בְּסַמֵּי מַרְפֵּא, וַיָסַר אֶת לְבוּשָהּ הַשָּׁחוֹר, וַיַּעַט אוֹתָהּ תִּלְבּשֶׁת פִרְחֵי כְהֻנָה,48 וַיָּשֶׂם עַל רֹאשָהּ מִגְבַּעַת־שֵש לְבָנָה כַּשֶלֶג וַיַּסְתֵּר שַׂעֲרוֹתֶיהָ בְּתוֹכָהּ. אָז נָתַן לָהּ רִפְאוּת תְּעָלָה, אֲשֶר הֵכִין לָהּ, וַיַּחֲלִימֶנָּה וַיְחַיֶנָּה וַיְשוֹבֵב נַפְשָהּ, וַיִּשָׂאֶנָּה וַיְבִיאֶנָּה אֶל יְצוּעָהּ, שֶשָּם שָכְבָה לְהַרְגִּיעַ, וַתִּישַן שֵנָה מְתוּקָה וּנְעִימָה – כִּשְנַת עוֹלָל וְיוֹנֵק בּוֹטֵחַ בֵּין שְדֵי אִמּוֹ.
וְזֶה דְּבַר הַגְּאֻלָּה: כִּי נִקְרֹה נִקְרָה יוּלְיאַן מוֹרַאלִיס בַּיָּמִים הָהֵם בְּשִׂיגוֹבִיָּה עָטוּף מְעִיל הַכְּמָרִים כְּדַרְכּוֹ. שָם נִבְהַל לִשְמֹעַ אֲסוֹן פֶרְנַאנְדוֹ מוֹרַאלִיס וְתוֹדַת מִרְיָם אִשְתּוֹ אֲשֶר הֵבִיאָה עָלֶיהָ רָעָה גְדוֹלָה, וַיִּפָּלֵא הַדָּבָר מִמֶּנּוּ. מֵאָז הִסְתּוֹפֵף בַחֲצַר הַמֶּלֶךְ גַּם בִּקֵּש עֵצָה לִרְאוֹת אֶת דּוֹן פֶּדְרוֹ הַהוֹלֵךְ לָמוּת; אַךְ בְּשָמְעוֹ, כִּי שָׂמָה הַמַּלְכָּה עַל מִרְיָם מִשְמָר וְהִיא מְסֻגֶּרֶת בְּחַדְרֵי מַשְׂכִּיתָהּ מֵאֵין יוֹצֵא וָבָא, נִחַם עַל מַחְשַבְתּוֹ וַיִּמְנַע רַגְלָיו מִלֶּכֶת, פֶּן יַחְשְדוּהוּ הַשּוֹמְרִים וִיבֻלַּע לִשְנֵיהֶם יַחְדָּו. וּמֵאָז בִּקֵּש תַּחְבֻּלּוֹת לִמְצֹא נְתִיבוֹת לוֹ אֶל בֵּית הַסֹּהַר, אֲשֶר דּוֹן פֶּדְרוֹ אָסוּר שָם – וְהִנֵּה קָם שָאוֹן בָּעִיר, כִּי נֶעֶלְמָה מִרְיָם פִּתְאֹם מֵחֲדַר מִשְכָּבָהּ, מִבְּלִי דַעַת אָנָּה הִיא בָאָה. מִכָּל תּוֹשְבֵי שִׂיגוֹבִיָּה הָיָה יוּלְיאַן הָאֶחָד אֲשֶר מָצָא אֶת הַחִידָה הַזֹּאת – כִּי הוּא יָדַע דֶּרֶךְ הַבִּקֹּרֶת הַנֶּעֱלָמָה עַד עֲשׂוֹתוֹ וְעַד הֲקִימוֹ אֶת נִדְרוֹ אֲשֶר נָדַר לִנְקֹם נִקְמַת אָבִיו וְדוֹדוֹ מֵאֵת שוֹפֵט הָרָשַע. אָז עָזַב אֶת מְעָרַת פָּרִיצִים הַזֹּאת וַיִּתְחַפֵּשׂ לְכֹמֶר בֶּנֶדִיקְטִי וַיַּסֵּב אֶת אֶרֶץ סְפָרַד לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ, וַיֶּאֱהַב לָנוּעַ בֶּעָרִים וּבַכְּפָרִים, וּבְכָל מְקוֹם בּוֹאוֹ זָרַע צְדָקָה לְמַכְבִּיר וַיְרַפֵּא לידוּעֵי חֹלִי וַיְנַחֵם לִשְבוּרֵי לֵב וַיַעַשׂ חֶסֶד עִם הַחַיִּים וְעִם הַמֵּתִים – עַל כֵּן אֲהֵבוּהוּ כָל יוֹדְעָיו וַיְקַדְּמוּ פָנָיו בְּאַהֲבָה וּבְכָבוֹד.
וּבְשָמְעוֹ כִּי נֶעֶלְמָה מִרְיָם מֵחֲדַר מִשְכָּבָהּ, חָשַב לֶאֱמֶת, כִּי בְתַחְתִּיוֹת אֶרֶץ הוּבָאָה, לַעֲמֹד לַמִּשְפָּט לִפְנֵי מְקַנְּאֵי הָאֱמוּנָה, וַיִּתֵּן אֶל לִבּוֹ לְהָחִיש לָהּ פְּדוּת. בָּעֶרֶב הַשֵּנִי לִמְנוּסָתָם עָזְבוּ אֶת מַחֲבוֹאָם וַיָּשִׂימוּ לַדֶּרֶךְ פַעֲמֵיהֶם49, וְאַמְבְּרוֹזִיוּס הַכֹּהֵן – בַּשֵם הַזֶּה נִקְרָא יוּלְיאַן, בְּהִתְחַפְּשוֹ בִלְבוּש כֹּמֶר בֶּנֶדִיקְטִי – שָׂכַר לוֹ עַיִר בֶּן־אֲתוֹנוֹת בַּכְּפָר הַקָּרוֹב וַיַרְכֵּב עָלָיו אֶת חֲנִיכוֹ הַצָּעִיר, הִיא מִרְיָם. וְכֵן עָבְרוּ אֶת הֶהָרִים הַגְּדוֹלִים, הַמַּגְבִּילִים כַּיוֹם אֶת קַשְׂטִילִיָה הַיְשָנָה וְהַחֲדָשָה, וַיִּסְעוּ לְמַסָּעָם מִבְּלִי דַּבֵּר דָּבָר – וּמְגַמַּת פְּנֵי שְנֵיהֶם אֶל עֵמֶק־הָאֲרָזִים, שֶּשָּם קִוּוּ לִמְצֹא מְנוּחָה שְלֵמָה.
בַּיוֹם הַשֵּנִי כְּבוֹא הַשֶּמֶש סָרוּ אֶל כְּפָר אֶחָד קָטן, אֲשֶר הָרִים סָבִיב לוֹ, וְהִנֵּה קָם שָאוֹן וַיֵּהוֹם כָּל הַכְּפָר לִקְרַאת בּוֹאָם! וְאֶחָד מִנִּכְבַּדֵּי הָאִכָּרִים וּפֶרֶץ שְמוֹ מִהֵר לִקְרַאת אַמְבְּרוֹזִיוּס הַכֹּהֵן וַיְבַקְּשֵהוּ לָסוּר אֶל בֵּיתוֹ, אֲשֶר בּוֹ חוֹלֶה גֹּוֵעַ מְשַוֵּעַ, כִּי יָבִיאוּ לוֹ אַחַד הַכֹּהֲנִים לְהִתְוַדּוֹת לְפָנָיו עַל פִּשְעוֹ הַרָב. הַגֹּוֵעַ הַזֶּה נִמְצַא פָּצוּעַ וּמֻשְלָךְ בִּבְאֵר נִשְכָּרָה עַל יַד הַדֶּרֶךְ הַהוֹלֵךְ לְשִׂיגוֹבִיָה – כֵּן סִפֵּר פֶּרֶץ – וְאֶל נָכוֹן חָלוּ בוֹ יְדֵי מְרַצְּחִים, אֲשֶר זָמְמוּ לָקַחַת נַפְשוֹ, וּלְמַעַן הַסְתִּיר פָּעֳלָם הִשְלִיכוּהוּ הַבּוֹרָה. וְהִנֵּה עָבְרוּ אִכָּרִים, וּכְשָמְעָם אֶת יִלְלַת הָאֻמְלָל, מָשוּהוּ מִתּוֹךְ הַבְּאֵר וַיְבִיאוּהוּ אֶל הַכְּפָר. בָּרִאשוֹנָה שָב רוּחוֹ אֵלָיו, גַּם הֵחֵל כִּמְעַט לְהִתְרַפֵּא מִן הַמַּכּוֹת אֲשֶר הִכּוּהוּ, אַךְ יַחַד עִם זֶה הֵחֵל גַּם לְהִתְרַגֵּז וַיִּנָּגֶף בְּקַדַּחַת נוֹרָאָה וְהוּא צוֹעֵק, כִּי יָבִיאוּ לוֹ אַחַד הַכֹּהֲנִים לְהִתְוַדּוֹת לְפָנָיו עַל חַטָּאתוֹ, גַּם יָשִׂים בְּפִיו דָבָר, הַנָּחוּץ מְאֹד לְהִגָּלוֹת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.
הִנֵּה כֵן שָׂמְחוּ בְנֵי הַכְּפָר לִקְרַאת אַמְבְּרוֹזִיוּס הַכֹּהֵן, כִּי הָיָה לָהֶם כְּצִיר שָלוּחַ מִמָּרוֹם לְכַפֵּר עֲוֹן אִיש חוֹטֵא וְלִסְלֹחַ לְשָב פֶשַע לִפְנֵי מוֹתוֹ. וּפֶרֶץ פִּנָּה מָקוֹם לְאוֹרְחָיו הַנִּכְבָּדִים בַּעֲלִּיַּת הַקִּיר. שָם הֵבִיא הַכֹּהֵן אֶת אֲמִתַּי חֲנִּיכוֹ – כֵּן קָרָא לְמִרְיָם – לְהִנָּפֵש מֵעֲמַל הַדֶּרֶךְ, וְאָז סָר אֶל הַגֹּוֵעַ. וּמִרְיָם עָלְתָה עַל עֶרֶש יְצוּעָהּ, אַךְ שְנָתָהּ נָדְדָה מֵעֵינֶיהָ. נַפְשָהּ כָּלְתָה לִרְאוֹת אֶת יוּלְיאַן וְלִשְמֹעַ מַה בְּפִיו. וְיוּלְיאַן בָּא הַחַדְרָהּ לְאִטּוֹ וַיִּסְגֹּר הַדֶּלֶת בַּעֲדוֹ וַיִּפֶן אֶל מִרְיָם בְּפָנִים זֹעֲפִים וַיִּלְחַש בְּאָזְנָיו לֵאמֹר: "אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִיא! שִמְעִי, בִּתִּי, וְהִשְתּוֹמָמִי, כִּי הָאֻמְלָל הַגֹּוֵעַ אֲשֶר אֵלָיו נִקְרֵאתִי – – – הוּא רָצַח נֶפֶש בַּעֲלִי! – מִלְּאָה מִרְיָם אֶת דְּבָרָיו בְּלֵב נִפְעָם – לִבִּי אָמַר לִי זֹאת, בְּשָמְעִי אֶת דִבְרֵי פֶרֶץ, וְעַתָּה הִנֵּה צִדְקַת דּוֹן פֶּדְרוֹ אוֹר יָצְאָה, וְעָלֵינוּ לְהָחִיש עֶזְרָתָהּ לוֹ וּלְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשוֹ! “הָהּ מִי יוֹדֵעַ, אִם חֶפְצֵנוּ בְיָדֵנוּ עוֹד יִצְלָח! – עָנָה יוּלְיאַן – הֵן הַשְבַּע הִשְבִּיעַנִי הַחוֹלֶה לְבַל אֶעֶזְבֵהוּ, וְאִם לֹא אֶשָאֵר אִתּוֹ, תִּטָּרֵף נַפְשוֹ עָלָיו – וּמִי יְקַיֵּם עֵדוּת פִּיו אַחֲרֵי מוֹתוֹ? – אָכֵן לֹא רְחוֹקִים אֲנַחְנוּ מִשִּׂיגוֹבִיָה, כִּי אִם מַהֲלַךְ עֶשְׂרִים שָעָה, אֲבָל רַע הַדֶרֶךְ מְאֹד וְגַם” – – הֲתִמְצָא לָנוּ הָעֵת? – שִסְּעָה מִרְיָם דְבָרָיו בְּקֹצֶר רוּחַ – הַגִּידָה לִי זֹאת וּמְאוּמָה לֹא תַעַצְרֵנוּ עוֹד!
“אִם נִמְצָא צִיר מְמַהֵר וְסוּס אַבִּיר, אֲשֶר יְמַהֵר לָרוּץ אֹרַח וְלָבֹא לְשִׂיגוֹבִיָה לְמָחָר, בְּטֶרֶם תָּבֹא הַשָעָה הַשְּתֵּים עֶשְׂרֵה. – אֲבָל אֵיךְ יַרְהִיב אִכָּר בַּעַר עֹז בְּנַפְשוֹ לָבוֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְשָׂרֵי הָאַחֲוָה, וּלְכַלְכֵּל דְבָרוֹ בְּטוּב טַעַם, כִּי יִשְמְעוּ לוֹ וְיַעֲבִירוּ אֶת עֵת הַמִּשְפָּט וְיִשְלְחוּ הֵנָּה כֹּהֵן נֶאֱמָן, אֲשֶר יִשְמַע תּוֹדַת הַגֹּוֵעַ? דְּעִי, בִּתִּי, כִּי צַר גַּם לִי מְאֹד עַל פֶּדְרוֹ הַצָּעִיר – – – מִי יִּתֵּן וְיָכֹלְתִּי, כִּי עַתָּה חַשְתִּי אָנֹכִי לַעֲבֹר דֶּרֶךְ; אַךְ אָנֹכִי לֹא אוּכַל לְעָזְבֵךְ פֹּה לְבַדֵּךְ, וְגַם הַחוֹלֶה חִיש יִגְוַע בִּלְעָדָי!”
– אַתָּה תִשָּׁאֵר פֹּה וְאָנֹכִי – גָמְרָה מִרְיָם אֹמֶר – אָבִיא אֶת הַבְּשוֹרָה אֶל הַמֶּלֶךְ. מַה תֶּחֱזֶה בִי, כִּי כֹה נִפְעָמְתָּ? הֲלֹא אֵין עֵצָה אַחֶרֶת – וְאָנֹכִי לֹא אֶעֶזְבֵהוּ לַמָּוֶת.
"הֲשוֹב תָּשוּבִי לְהַשְלִיךְ נַפְשֵךְ מִנֶּגֶד? קָרָא יוּלְיאַן וַיִּרְגַּז תַּחְתָּיו – הֲלֹא חוֹלָה אַתְּ, וְאִם תְּעַנִּי בַדֶּרֶךְ כֹּחֵךְ, הֲלֹא תִתַּמִּי לִגְוֹעַ, אוֹ כִי יַכִּירוּךְ שָם הַנּוֹצְרִים וְטָרוֹף יִטְרְפוּךְ בְּאַפָּם! וּמַה לָּךְ, בִּתִּי, וְלָעֶלֶם הַזֶּה, כִּי תַעֲרִי נַפְשֵךְ לַמָּוֶת בִּגְלָלוֹ זֶה פַּעֲמָיִם?
אַל תְּנִיאֵנִי, דוֹדִי, מֵעֲשׂוֹת דַּרְכִּי, כִּי דָמוֹ בְרֹאשִי יִהְיֶה, אִם מוֹת יוּמָת – כִּי אָנֹכִי סַבּוֹתִי בְנַפְשוֹ וּמִיָּדִי נִגְזָר! וַתְּסַפֵּר מִרְיָם לְדוֹדָהּ אֶת כָּל הַמּוֹצְאוֹת אוֹתָהּ וְאֶת פֶּדְרוֹ אֲהוּבָהּ מֵהָחֵל וְעַד כָּלָה. “אֲהָהּ, ה' אֱלֹהִים, לָמָּה תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ מִמֶּנּוּ! – הָגָה יוּלְיאַן בְּרוּחוֹ הַקָּשָה, וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו לְבַל תִּרְאֶה מִרְיָם דִּמְעוֹתָיו, הִנֵּה כֹה כָּלְתָה הָרָעָה לְבֵית אֲבוֹתָי: לְאַבֵּד כָּל זֵכֶר לָמוֹ. וּמֵאִתְּךָ, אֵל זוֹעֵם, הָיְתָה זֹאת: לְסַכְסֵךְ נַפְשוֹת הַצְּעִירִים הָאֵלֶּה וּלְכַלּוֹתָם גַּם יָחַד! הֵן הוּא יַעֲלֶה עַל בָּמַת הַהֲרֵגָה וְהִיא תַעֲלֶה עַל מוֹקְדָהּ – וְאָנֹכִי אֶשְכַּל שְנֵיהֶם בְּיוֹם אֶחָד. לֹא! – קָרָא פִתְאֹם, בְּשׂוּמוֹ אֶל מִרְיָם פָּנָיו – לֹא אֶתְּנֵךְ לָלָכֶת! רַב לָךְ, כִּי נוֹאַלְתְּ עַד כֹּה לָסוּר מֵאַחֲרֵי אֱלֹהַיִךְ וּלְאַהֲבָה עֶלֶם נוֹצְרִי – וְעוֹד תֹּאבִי לָתֵת נַפְשֵךְ כָּפְרוֹ וְלָשִית עַל חַטָּאתֵךְ נוֹסָפוֹת? – חִדְלִי, מִרְיָם, מֵאַהֲבָה כָזֹאת, כִּי תֹאבְדִי דֶּרֶךְ וְהִיא לֹא תִצְלָח!” – אָנֹכִי אֶתֵּן נַפְשִי כָּפְרוֹ, כִּי הוּא נָקִי אוֹבֵד, וּמִיָּדִי הָיְתָה זֹאת לוֹ! – נֶאֶנְקָה מִרְיָם בְּרֶדֶת עֵינֶיהָ פַלְגֵי מַיִם – אָנֹכִי אֶתֵּן נַפְשִי כָּפְרוֹ, כִּי אֲנִי סַבּוֹתִי בְּנַפְשוֹ, וְזוּלַת זֹאת אֵין דָּבָר. הַאֲמִינָה לִי, דוֹדִי, כִּי עוֹד מֵרֵאשִית נוֹאַשְתִּי מִמֶּנּוּ – וּלְעוֹלָם לֹא אֶהְיֶה לוֹ!
הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נָגְעוּ עַד נֶפֶש יוּלְיאַן; וְלֹא יָכֹל הַזָּקֵן הַזֶּה עוֹד לְהִתְאַפֵּק וַיִתֵּן קוֹלוֹ בִּבְכִי תַמְרוּרִים, וַיִּפֹּל עַל צַוְארֵי בַת אֲחוֹתוֹ מַחְמַד עֵינָיו וּמַחְמַל נַפְשוֹ וַיְחַבְּקֶנָּה וַיְנַשְּקֶנָּה וַיִּלְחָצֶנָּה אֶל לִבּוֹ. אַחֲרֵי כֵן שָׂם יָדָיו עַל רֹאשָהּ וַיְבָרְכֶנָּה בְשֵם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֶיהָ, וְנַפְשוֹ הִשְתַּפְּכָה עָלָיו בִּבְכִי וּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים. אָז הִתְעוֹרֵר וַיַּבְטַח אוֹתָהּ לָתֵת לָהּ אֶת בַּקָּשָתָהּ, אִם תִּשָּבַע לוֹ בַּה', כִּי לֹא תָסִיר אֶת הַתִּלְבּשֶׁת אֲשֶר עָלֶיהָ וּתְמַהֵר אַחֲרֵי הַשְלִימָהּ חֶפְצָהּ לָשוּב אֵלֶיו עִם פֶּרֶץ, אֲשֶר יֶאֱרַח עִמָּהּ לְחֶבְרָה בַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת. וְכַחֲצוֹת הַלַּיְלָה עָמַד צֶמֶד סוּסִים אַבִּירִים חֲבוּשִים לָשֵׂאת אֶת הָרוֹכְבִים אֶל מְחוֹז חֶפְצָם. וּפֶרֶץ הִבְטִיחַ לִמְצֹא יָד לוֹ לְהַחֲלִיפָם בַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ בְּסוּסִים אֲחֵרִים טֶרֶם יִיעֲפוּ אֵלֶּה וְיֵעָצְרוּ בִמְרוּצָתָם, וְלָבוֹא עִם אֲמִתַּי הֶחָנִיךְ הַצָּעִיר לְשִׂיגוֹבִיָה בְּעִתּוֹ וּמוֹעֲדוֹ. עוֹד הַפַּעַם הִשְבִּיעַ אַמְבְּרוֹזִיָה הַכֹּהֵן אֶת פֶּרֶץ, לָשׂוּם עֵינוֹ עַל הֶחָנִיךְ הָרַךְ וְהֶעָנֹג, לְבַל יִדָּרֵש לוֹ לְהָנִיעַ אֶת זְרוֹעַ יְמִינוֹ הָרָפָה מְאֹד – אָז בֵּרְכָם לְשָלוֹם וְהָרוֹכְבִים עָלוּ עַל סוּסֵיהֶם וּכְרֶגַע נֶעֶלְמוּ מֵעֵינָיו.
רַק שְתֵּי פְעָמִים עָמְדוּ הָרוֹכְבִים עַל דַּרְכָּם לָתֵת לְסוּסֵיהֶם מַרְגּוֹעַ כִּמְעָט וּלְהָשִיב רוּחָם, וּבַשָּׁעָה הַשִּשִּית בַּבֹּקֶר בָּאוּ אֶל הַמָּלוֹן אֲשֶר אָמַר פֶּרֶץ. שָם הֶחֱלִיפוּ אֶת סוּסֵיהֶם וַיָּחֵלוּ לסְעֹד לִבָּם בְּלֶחֶם וּפְרִי קָיִץ. וּבַעַל הַמָּלוֹן בָא וַיִּשְאַל אֶת פִּיהֶם: אָנָּה פְנֵיהֶם מוּעָדוֹת? “לְשִׂיגוֹבִיָה אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים בְּמַלְאֲכוּת אַמְבְּרוֹזִיָה אָבִינוּ לִמְצוֹא חֵפֶץ וּלְדַבֵּר דָּבָר” – עָנָה פֶּרֶץ בְּהַרְכִּיבוֹ אֶת הֶחָנִיךְ עַל סוּסוֹ. – לוּ קִדַּמְתֶּם לָצֵאת, אֲזַי לֹא אֵחַרְתֶּם הַמּוֹעֵד וּרְאִיתֶם שָם גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת – אָמַר בַּעַל הַמָּלוֹן. “וּמָה הֵן?” שָאַל פֶּרֶץ בְּחָפְזוֹ. – הַאֻמְנָם לֹא תֵדְעוּ מְאוּמָה מֵהַחֲדָשָה, אֲשֶר תִּהְיֶה הַיּוֹם בָּעִיר? – עָנָה הַנִּשְאָל – הֲלֹא יוֹם מִשְפָּט וָמָוֶת הוּא הַיּוֹם הַזֶּה לַשַׂר דִי שִׂיבִילִיָה, אֲשֶר רָצַח אֶת נֶפֶש דּוֹן פֶרְנַאנְדּוֹ מוֹרַאלִיס; וְגַם אֲנִי סַרְתִּי בְּכָל אַוַּת נַפְשִי לִרְאוֹת אֶת הַמַּחֲזֶה הַזֶּה, לוּלֵא – – – פִּתְאֹם נֶאֶנְקָה מִרְיָם, וּפֶרֶץ מִהֵר לְהַחֲזִיק בִּזְרעוֹתָיו אֶת הֶחָנִיךְ, אֲשֶר צָנַח מֵעַל סוּסוֹ מִפַּחַד פִּתְאֹם. “קָדִימָה! – קָרְאָה מִרְיָם בְּלב נוֹאָש – נְמַהֵר נָחִישָה דַרְכֵּנוּ לְבַל נַעֲבֹר הַמּוֹעֵד!” וְהִיא הֵרִיצָה אֶת סוּסָהּ כְּאַיָּלָה שְלוּחָה וּפֶרֶץ מִהֵר אַחֲרֶיהָ. וּבַעַל הַמָּלוֹן הִבִּיט אַחֲרֵי הָרוֹכְבִים וַיְקַנֵּא בָהֶם מְאֹד עַל הָעֹנֶג הַשָּׁמוּר לָהֶם בְּמַחֲזֵה הַיּוֹם הַזֶּה. הָרוֹכְבִים מִהֲרוּ לָרוּץ אֹרַח וַיַּעַבְרוּ הָרִים וּבְקָעוֹת, נְהָרִים וְשָׂדוֹת, יְעָרִים וַאֲגַמִּים. מִהֲרוּ וַיָּרוּצוּ בְלִי חָשָׂךְ, וּמִרְיָם הִרְגִּישָה, כִּי הֵחֵל כֹּחָהּ לְעָזְבָהּ וַתִּלְפֹּת בְּרֶסֶן סוּסָהּ וַתִּקְשְׁרֵהוּ וַתְּחַזְּקֵהוּ אֶל מָתְנֶיהָ. וּפֶרֶץ דָּפַק אֶת הַסּוּסִים, הַקַּלִּים כִּנְשָרִים. פִּתְאֹם הֵרִימוּ שְנֵיהֶם קוֹלָם – כִּי מֵרָחוֹק נִרְאוּ לָהֶם רָאשֵי מִגְדְּלֵי הָעִיר שִׂיגוֹבִיָה, וּמִרְיָם נָשְׂאָה עֵינֶיהָ דָרוֹמָה, וַתֵּרֶא, כִּי עוֹד לֹא עָלְתָה הַשֶּמֶש עַד הַצָהֳרָיִם. אֲבָל עוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לְבוֹאָם הָעִירָה וְהַסּוּסִים הֵחֵלוּ לָכֹף רֹאשָם, בִּרְכֵּיהֶם פָּקוּ, רַגְלֵיהֶם רָפוּ וְלִרְגָעִים כָּשְלוּ בִמְרוּצָתָם. אַךְ פֶּרֶץ דָּפַק בָּם בְּחָזְקָה וּמִתִּגְרַת יָדוֹ הִתְאַמְּצוּ לַחְגֹּר שְאֵרִית כֹּחָם, לְהָבִיא אֶת רוֹכְבֵיהֶם אֶל מְחוֹז חֶפְצָם. וְנֶפֶש מִרְיָם עָיְפָה לַמָּוֶת. זֵעָה קָרָה כִּסְּתָה אֶת כָּל בְּשָׂרָה. בֵּין כֹּה וָכֹה, עָבְרוּ אֶת הַשַּעַר הָרִאשוֹן וּמֵרֹאש גְּבָעוֹת רָאוּ אֶת הָעִיר הַגְּדוֹלָה וְהַמַּעֲטִירָה, וְאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ קָרוֹב לָהֶם כִּמְטַחֲוֵי קָשֶת. רָאוּ הָרוֹכְבִים וַתְּחִי רוּחָם. פִּתְאֹם נִשְמַע קוֹל שָאוֹן וְרַעַש תֻּפִּים, הֲמוֹן אָדָם כְּגַלֵּי יַם פָּרְצוּ וַיַּעֲבֹרוּ, וְעַל מִגְרַש קַאלִי־סוּלִידַאד נִרְאוּ רִבְבוֹת רָאשֵי אָדָם דְּחוּקִים יַחְדָּו וּבְתוֹכָם בָּמָה גְדוֹלָה וּגְבוֹהָה, הִיא בָּמַת הַהֲרֵגָה. וְהִנֵּה גְּדוּד אַנְשֵי חַיִל חֲמוּשִים מוֹבִילִים אִיש אָסוּר בִּכְבָלִים וְהֵם הוֹלְכִים וּקְרֵבִים אֶל עֵמֶק הֶחָרוּץ – זֹאת רָאוּ שְנֵי הָרוֹכְבִים וַיַּרְעִישוּ סוּסֵיהֶם אֶל אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ. וּמִרְיָם לֹא הֵסַבָּה עֵינֶיהָ מֵרְחוֹב הַמִּשְפָּט, וְהִנֵּה עָלוּ אֲנָשִים אֲחָדִים עַל הַבָּמָה – וּמֵרֹאש הַמִּגְדָּל הִשְמִיעַ הַפַּעֲמוֹן הַגָּדוֹל בְּצִלְצֵל נוֹרָא אֶת הַשָּעָה הַשְּתֵּים עֶשְׂרֵה.
* * *
כז.
עַד הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן קִוּוּ פֶרְדִינַאנְד וְאִיזַבֶּלָּה לְהַצִּיל נֶפֶש דוֹן פֶּדְרוֹ, אַךְ תִּקְוָתָם הָיְתָה לְמַפַּח נֶפֶש – כִּי בָא יוֹם הַפְּקֻדָּה. שָׁעָה שָׁעָה חָלְפָה עָבָרָה, וְעוֹד לֹא נִרְאוּ פְנֵי מְבַשֵּׂר מַשְמִיעַ צִדְקַת דִי שִׂיבִילִיָה כִּי נִתְפַּשׂ הָרוֹצֵחַ. סָרִים וְזוֹעֲפִים הָלְכוּ שְנֵיהֶם בְּהֵיכַל אַרְמוֹנָם הֵנָּה וָהֵנָּה וְאֵין דּוֹבֵר דָבָר, כִּי גָדַל יְגוֹנָם וְלִבָּם כַּיָּם נִגְרָש. וְהִנֵּה רָעֲשוּ הַמִּגְדָּלוֹת וְהַפַּעֲמוֹנִים נָתְנוּ קוֹל, כִּי בָא הַקֵּץ לְחַיֵּי פֶדְרוֹ. לְקוֹל זֶה נִתַּר לֵב הַמֶּלֶךְ מִמְּקוֹמוֹ וַיִּקְרָא: “הִנֵה מוֹת רְשָעִים תָּמוּת הַפַּעַם נֶפֶש יְקָרָה בְעֶצֶם תֻּמָּהּ – אַךְ נוֹרָא מִשְפַּט אֵל בָּאָרֶץ וַעֲלִילוֹתָיו נִפְלְאוּ מִמֶּנּוּ!”… עוֹד מִלָּתוֹ עַל לְשוֹנוֹ, עוֹד הַפַּעֲמוֹנִים הוֹמִים לְקוֹלָם הָאַחֲרוֹן, וְהִנֵּה נִשְמְעָה הֲמוּלָה גְדוֹלָה הַהוֹלֶכֶת וּקְרֵבָה מִן הֶחָצֵר אֶל הָאוּלָם. כְּחֵץ מִקֶּשֶת מִהֵר הַמֶּלֶךְ אֶל פֶּתַח הָאוּלָם וַיִּפְתַּח דַּלְתוֹתָיו לְהַקְשִיב קָשֶב. “הִנֵּה אִיש מְבַקֵּש לִרְאוֹת פָּנָי! – קָרָא כַּעֲבוֹר רָגַע – קוּמִי, אִיזַבֶּלָּה, וּלְכִי אַחֲרָי!” – הוּא טֶרֶם יֵצֵא וְחָנִיךְ צָעִיר מִכָּמְרֵי הַבֶּנֶדִיקְטִים הִתְנַפֵּל אֶל תּוֹךְ הָאוּלָם וַיִּקְרָא בַּחֲרָדָה וּבְקֹצֶר רוּחַ, כִמְעַט לֹא נִשְמַע קוֹלוֹ: “פֶּדְרוֹ הַצַּדִיק! נִמְצָא הָרוֹצֵחַ! הוּא גֹוֵעַ בַּעֲוֹנוֹ מַהֲלַךְ עֶשְׂרִים שָׁעָה מִפֹּה. שִׁלְחוּ שָׁמָּה וְיִתְוַדֶּה בְּטֶרֶם יָמוּת! הֲלֹא הַבָּמָה עֲרוּכָה… יְדֵי הַהוֹרֵג נְטוּיוֹת… עִצְרוּהוּ. עִצְרוּהוּ! פֶּן תְּאַחֵרוּ!”…
וְלֹא יָסַף הֶחָנִיךְ לְדַבֵּר מִקֹּצֶר רוּחַ, וַיּוֹרֶה בְּיָדוֹ עַל הָאִכָּר אֲשֶׁר בָּא אַחֲרָיו, כִּי יִתֵּן עֵדוּתוֹ גַּם הוּא! אַךְ לַשָּׁוְא נָעוּ שְׂפָתָיו הַחֲרֵדוֹת, כִּי קוֹלוֹ לֹא נִשְׁמָע. עָיֵף וְיָגֵעַ אָחַז בִּידֵי אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הַצָּבָא הַקְּרוֹבִים אֵלָיו וַיִּצְנַח לָאָרֶץ, כִּי כָשַׁל כֹּחוֹ וּלְחָיָיו כַּשֶּׁלֶג הִלְבִּינוּ.
וְכִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּפָג לִבּוֹ, וַיְמַהֵר וַיִתֵּן צָו לְאֶחָד מֵאַנְשֵׁי הַחַיִל שׁוֹמְרֵי רֹאשׁוֹ. וְהָאִישׁ רָץ כַּבָּרָק אֶל חֲצַר הָאַרְמוֹן וַיַּגֵד דְּבָרוֹ לָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר פָּגַשׁ בִּמְרוּצָתוֹ וְזֶה הִשְׁמִיעַ קוֹלוֹ לַשֵּׁנִי וְהַשֵּׁנִי לַשְּׁלִישִׁי, וְכֵן עָבְרָה מִצְוַת הַמֶּלֶךְ מִפֶּה לָפֶה, וּכְעַל כַּנְפֵי רוּחַ דָּאֲתָה בֵּין אַלְפֵי אָדָם עַד בּוֹאָהּ אֶל אָזְנֵי דוֹן פֵילִיקְס דִי אִיסְטַבַּן, אֲשֶר מִהַר וַיְצַו לַהוֹרֵג לֶאֱסֹף יָדָיו וְלַעֲצֹר בְּמַעֲשֵׂהוּ. “מָה הַמַּעֲצוֹר הַזֶּה לָנוּ?” שָׁאַל רֹאש הָאַחֲוָה הַקְּדוֹשָה אֲשֶר עָמַד עַל מִשְמַרְתּוֹ עַל יַד הַבָּמָה. “הַבִּיטוּ שָמָּה וְהַאֲזִינוּ דָּבָר” עָנָה דוֹן פֵילִיקְס, בְּהַכִּירוֹ אֶת אִיש הַחַיִל, אֲשֶר רָץ אֲלֵיהֶם וַיַּשְמַע בְּרַעַם קוֹלוֹ אֶת דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר: “מְהֻלָּל שֵם ה'! דּוֹן פֶּדְרוֹ הַצַּדִיק, נִמְצָא הָרוֹצֵחַ!” וְקוֹל הֵידָד נִשְמַע בָּרֶגַע הַזֶּה מִפִּיוֹת רִבְבוֹת אָדָם בְּרַעַש וּשְאוֹן תְּרוּעָה, כְּרַעַם נוֹרָא הַמִּתְגַּלְגֵּל בֵּין הַרְרֵי עֹז, שֶׁשָּם רִבְבוֹת צוּרִים וּסְלָעִים יִרְעֲשוּ יִרְגְּזוּ בַּעֲנוֹתָם אַחֲרָיו בְּהֵד קוֹלָם. רַעַש הַקּוֹל הַזֶּה הִגִּיעַ לְאָזְנֵי דוֹן פֶדְרוֹ בָּרֶגַע אֲשֶר נָגְעָה בּוֹ יַד הַהוֹרֵג לָקַחַת נַפְשוֹ, אַךְ מִכָּל הַמְּהוּמָה לֹא הֵבִין מְאוּמָה, כִּי אָבְדוּ עֶשְתְּנוֹתָיו וְלִבּוֹ עֲזָבָהוּ. גַּם בִּקְרֹא אֵלָיו דוֹן פֵילִיקְס בְּקוֹל צָהֳלָה: “הִתְחַזֵּק וָקוּם, דִי שִׂיבִילִיָה, כִּי יָצָא כָאוֹר צִדְקֶךָ!” – לֹא יָכֹל לְהָבִין פֶּשֶר הַגְּאֻלָּה וְהַתְּמוּרָה הַזֹּאת, וַיַּנַּח יָדוֹ הָרוֹעֶדֶת עַל פְרַנְצִיסְקוֹ הַכֹּמֶר, וַיַּחְפֹּץ לְהַבִּיעַ אֹמֶר, אַךְ נֶעְתְּקוּ מִמֶּנוּ מִלִּים, וְהַדִּבֵּר לֹא הָיָה בְּפִיו. "אָכֵן, בְּנִי יַקִּירִי! – אָמַר הַכֹּהֵן הַנִּכְבָּד – הִנֵּה נִרְצָה עֲוֹנְךָ וְחֶסֶד ה' עָלַיִךְ נִגְלָה. לֹא לַשָּוְא הִתְפַּלַּלְנוּ, כִּי הגִּידוּ שָמַיִם צִדְקֶךָ וְהָרוֹצֵחַ הִנֵּה נִמְצָא!
לַדְּבָרִים הָאֵלֶה שָב רוּחַ פֶּדְרוֹ אֵלָיו וְכָל חוּשָיו בּוֹ הִתְעוֹרָרוּ – וַיִּפֹּל עַל צַוְארֵי הַכֹּהֵן וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיֵּבְךְ.
וְכִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ כִּי כָשַל כֹּחַ הֶחָנִיךְ לִפְצוֹת פֶּה וּלְדַבֵּר דָּבָר, פָּנָה אֶל פֶּרֶץ הָאִכָּר, אֲשֶר בָּא עִמּוֹ, וַיִּשְאָלֵהוּ פֶּשֶר דָּבָר: אֵיךְ נִמְצָא הָרוֹצֵחַ וּמֵאַיִן נוֹדַע, כִּי הוּא זֶה? אֲבָל הָאִכָּר לֹא יָדַע מְאוּמָה, בִּלְתִּי אִם כִּי הִשְתּוֹמֵם אַמְבְּרוֹזִיָה הַכֹּהֵן הַצַּדִּיק לַמִקְרֶה הַזֶּה, בְּהִנָּתֵן הָאִיש עַל יָדוֹ לְכַלְכֵּל מַחֲלָתוֹ, וַיִּקְרָא: אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִיא! גַּם אָמַר, כִּי לֹא בְשִגָּעוֹן הִבִּיעַ הַחוֹלֶה חֶפְצוֹ, כִּי יִוָּדְעוּ לַמֶּלֶךְ דְּבָרָיו בְּהִתְוַדּוֹתוֹ. וּבִהְיוֹת הַדָּבָר נָחוּץ מְאֹד, שָלַח אֶת אֲמִתַּי הֶחָנִיךְ הַחַלָּש לְשִׂיגוֹבִיָה, בְּדַעְתּוֹ, כִּי בִכְהֻנָּתוֹ וּמִדְבָּרוֹ הַנָּאוֶה יֵקַל לוֹ לָבוֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וְאוֹתוֹ צִוָּה לָבֹא אַחֲרָיו וּלְמַלֵּא אֶת דְּבָרוֹ; כִּי נָחוּץ לַמֶּלֶךְ לְמַהֵר וְלִשְׁלֹחַ צִיר נֶאֱמָן אֶל הַכְּפָר הַהוּא; לִשְׁמֹעַ תּוֹדַת הַגֹּוֵעַ, אֲשֶר קָרַב קִצּוֹ. גַּם פָּקַד לְמַהֵר וְלָשׁוּב עִם הֶחָנִיךְ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶר בָּא, מִבְּלִי הִתְמַהְמֵהַּ בָּעִיר רֶגַע. אַךְ שׁוֹב שָׁבוּ פְרַנְצִיסְקוֹ הַכֹּהֵן וְדוֹן פֵילִיקְס עִם דּוֹן פֶּדְרוֹ אֶל הֵיכַל הַמֶּלֶךְ, וְדוֹן אַלוֹנְזוֹ דִי אֲגִילַאר יָצָא אֶת הָעִיר בְּרֹאשׁ גְּדוּד אַנְשֵׁי צָבָא וַאֲחָדִים מֵחַבְרֵי הָאַחֲוָה הַקְּדוֹשָׁה, לָבֹא אֶל הַכְּפָר הַהוּא. וְאֶת הָאִכָּר עָצַר הַמֶּלֶךְ אִתּוֹ, לְחַכּוֹת עַד אֲשֶׁר יַחֲלִיף הֶחָנִיךְ כֹּחַ וְעַד אֲשֶׁר יָשׁוּב דוֹן אַלוֹנְזוֹ מִדַּרְכּוֹ, אָז יוּבְאוּ לִפְנֵי שָׂרֵי הָאַחֲוָה הַקְּדוֹשָׁה לִשְׁמוֹעַ מַה בְּפִיהֶם וְלַעֲרוֹךְ אִמְרֵיהֶם יַחְדָּו.
לְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִתְבּוֹנְנָה אִיזַבֶּלָּה וַתִּדֹּם. אָמְנָם לְקוֹל הֶחָנִיךְ נִבְהֲלָה נַפְשָׁה, אַךְ הִתְאַפְּקָה וַתַּעֲצוֹר בְּרוּחָהּ וַתָּשֶׂם לְבָבָהּ לַדְּבָרִים, אֲשֶׁר עוֹד יִקְרוּ וְיֶאֱתָיוּ. אוּלָם בִּרְאוֹתָהּ, כִּי שָׁוְא עָמְלוּ לְהָעִיר אֶת אֲמִתַּי הֶחָנִיךְ הַצָּעִיר, קָרְבָה אֵלָיו וַתְּצַוֵּם לְהִסּוֹג אָחוֹר, בְּאָמְרָהּ, כִּי כֵן יֵקַּל לַמִּתְּעַלֵּף לִשְאֹף רוּחַ. אָז הֵסִירָה מְעַט אֶת הַמִּגְבַּעַת הַחֲבוּשָה לְרֹאשוֹ. רֶגַע אֶחָד הֵעִיפָה עֵינֶיהָ בְּפָנָיו הַחִוְרִים, רָאֲתָה מַרְאֵהוּ הַיָּפֶה – וַתַּכִּירֵהוּ. רַבּוֹת יָגְעָה הַמַּלְכָּה עֲדֵי הִצְלִיחָה לְעוֹרֵר אֶת הֶחָנִיךְ הָאָנוּש מֵעִלּוּף נַפְשוֹ. אָז עֲזָבַתְהוּ בִּידֵי עֲבָדֶיהָ וַתִּקְרַב וַתַּעֲמֹד אֵצֶל הַמֶּלֶךְ. וְהַמֶּלֶךְ פֶרְדִּינַאנְד הֵאִיר פָּנָיו אֶל הֶחָנִיךְ וַיְדַבֵּר אִתּוֹ טוֹבוֹת וַיְבַקְשֵהוּ לָגֶשֶת אֵלָיו, אַךְ הוּא נִגַּש בְּלִי חֵפֶץ. וְכַאֲשֶר שְאָלָהוּ הַמֶּלֶךְ, אִם יֵש לוֹ עוֹד מִלִּים אֵלָיו, עָנָה בִּשְפַל קוֹלוֹ: כִּי בִשְלֹחַ הַמֶּלֶךְ צִירָיו אֶל הַכְּפָר הַהוּא לִשְמֹעַ דִּבְרֵי הַגֹּוֵעַ בְּהִתְוַדּוֹתוֹ, הִנֵּה הִשְלִים עֲצַת שוֹלְחוֹ, וְכָל יִשְעוֹ וְחֶפְצוֹ, כִּי יִתְּנֵהוּ הַמֶּלֶךְ בְּחַסְדּוֹ לָשוּב עִם פֶּרֶץ אֶל הַכְּפָר הַהוּא, לְהִתְלוֹנֵן בְּצֵל אַמְבְּרוֹזִיָה הַכֹּהֵן מוֹרוֹ וּמְיֻדָּעוֹ. “כֹּה יִתֵּן ה' וְכֹה יוֹסִיף, אִם תָּמוּש מִפֹּה, גּוֹאֲלִי וּמוֹשִיעִי הַצָּעִיר, עַד תִּקַּח תּוֹדָה מִמֶּנִּי עַל חַסְדְּךָ הַטּוֹב?” קָרָא דִי שִׂיבִילִיָה בְּרֶגֶש לֵבָב – “הֵן הִשְלַכְתָּ נַפְשְךָ מִנֶּגֶד לְהַצִּיל אִיש זָר מֵחֶרְפָּה וָמָוֶת – לָכֵן הָבָה לִי יָדְךָ וְהִשָּבְעָה לִי לִפְנוֹת אֵלַי מִדֵּי תִמְצָא בִי חֵפֶץ לְבַקֵּש עֶזְרָתִי בַּעַדְךָ, אוֹ בְּעַד אֲחֵרִים, אֲשֶר יְשַחֲרוּךָ בַּצַּר לָהֶם!”
דּוּמָם וּמַחֲרִיש נָתַן הַמּוֹשִיעַ הַצָּעִיר יָדוֹ לוֹ וּבְיַד פֶּדְרוֹ נָחָה כַּף יַד קְטַנָּה רַכָּה וַעֲנֻגָּה, יַד אֲמִתַּי הַצָּעִיר, אֲשֶר הִבִּיט אֵלָיו בְּעֵינָיו הַשְּחוֹרוֹת וְהַיָפוֹת. גִּילָה וָרַעַד אֲחָזוּהוּ וְהוּא נַפְשוֹ לֹא יָדַע, בַּעֲמֹד לְפָנָיו חֲנִיךְ הַכְּהֻנָּה מִמִּפְלַגַּת הַבֶּנֶּדִיקְטִים, אִיש אֲשֶר פַּעַם רָאָהוּ וְלֹא יוֹסִיף – כִּי נְכוֹנָה לְפָנָיו דַּרְכּוֹ בַּקֹּדֶש, וּמַה לּוֹ וּלְעֶזְרָתוֹ הָבֶל?
וַאֲמִתַּי הִתְכּוֹנֵן לְדַרְכּוֹ, גַּם אָחַז בִּידֵי פֶרֶץ לַעֲזֹב אִתּוֹ אֶת הֵיכַל הַמֶּלֶךְ – וְהִנֵּה מֵאֵן פְרַנְצִיסְקוֹ הַכֹּהֵן לְתִתּוֹ לָשוּב וּלְעַנּוֹת בַּדֶּרֶךְ כֹּחוֹ, טֶרֶם יָשוּב לְאֵיתָנוֹ. וּבְישֶׁר לְבָבוֹ הִתְנַדֵּב לְאָסְפֵהוּ אֵלָיו וְלַהֲבִיאֵהוּ בְצֵל קוֹרָתוֹ, לְמַעַן יָנוּחַ יָמִים אֲחָדִים עֲדֵי יַחֲלִיף כֹּחַ וְיוּכַל לָשוּם לַדֶּרֶךְ פְּעָמָיו. אַךְ הַמַּלְכָּה מִהֲרָה לְקַדֵּם פָּנָיו וְלִמְנָעֵהוּ מֵחֶפְצוֹ, וַתַּעֲנֵהוּ לֵאמֹר: “הַנִּיחָה לִי, כֹּהֵן נִכְבָּד, לְכַלְכֵּל אֶת הַיֶּלֶד הַחוֹלֶה הַזֶּה, לָשׂוּם עֵינִי עָלָיו, גַּם לִמְצֹא מַעֲנֶה בְפִיו עַל הַדְּבָרִים, אֲשֶר אֶשְאָלֵהוּ, טֶרֶם אֶתְּנֵהוּ אֶל יְדֵי הָאִכָּר הַזֶּה לַהֲשִיבֵהוּ אֶל אַמְבְּרוֹזִיָה הַכֹּהֵן מוֹרוֹ וּמְיֻדָּעוֹ”.
“קוּמָה, אָח צָעִיר, וּלְכָה אַחֲרָי!” הוֹסִיפָה אֲמָרֶיהָ, בִּפְנוֹתָהּ אֶל אֲמִתַּי הַנִּבְהָל, אֲשֶר הִתְרַפֵּק עַל פֶּרֶץ בְּחֶרְדַּת לֵבָב. אַךְ מִי יִקְשֶה אֶל אִיזַבֶּלָה מַלְכַּת הָאָרֶץ וְלֹא יְמַלֵּא פְקֻדָּתָהּ? וּבְכֵן יָצָא הֶחָנִיךְ הַצָּעִיר בְּפִיק בִּרְכַּיִם וַיִּתְנַהֵל לְאִטּוֹ לְרַגְלֵי הַמַּלְכָּה, אֲשֶר הָלְכָה לְפָנָיו לְהַרְאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ אֶל חֲדַר מְעוֹנָהּ.
* * *
כח
דּוּמָם עָבְרוּ שְנֵיהֶם אֶת הָאוּלָם וְהַתָּאִים עֲדֵי נִפְתְּחָה דֶּלֶת חֲדַר הַמַּלְכָּה וְהֶחָנִיךְ בָּא אַחֲרֵי אִיזַבֶּלָּה אֶל חֲדַר מַשְׂכִּיתָהּ. הַמַּלְכָּה לֹא דִבְּרָה מְאוּמָה, כִּי אִם הִשְקִיפָה בְּעֵינֶיהָ הַחוֹדְרוֹת אֶל פָּנָיו הַחִוְרִים כַּשֶּלֶג. וּמִרְיָם רָאֲתָה, כִּי נִבְעוּ50 מַצְפּוּנֶיהָ51 וְאַךְ שָוְא תִּתְחַפֵּשׂ עוֹד, וַתַּשְלֵךְ אֶת מִגְבַּעְתָּהּ מֵעַל רֹאשָהּ וַתִּפּוֹל אַפַּיִם אַרְצָה לְרַגְלֵי הַמַּלְכָּה וַתִּתְחַנֵּן לָהּ לָחוּס עָלֶיהָ כְּרֹב חַסְדָּהּ. "לָמָּה רִמִּיתִנִי מִרְיָם? – קָרְאָה הַמַּלְכָּה בְּרֹגֶז – מֶה הָיָה לָךְ, כִּי לַבְּקָרִים תְּשַנִּי טַעְמֵךְ? לָמָּה נַחְבֵּאת לִבְרֹחַ מִפָּנַי וּמַדוּעַ זֶה הִתְחַפַּשְׂתְּ לְהוֹלִיכֵנִי שוֹלָל? אַךְ לֹא יָכְלָה מִרְיָם לַעֲנוֹת, כִּי נֶעֶצְרוּ מִלֶּיהָ מֵעָקַת לִבָּהּ וּבְכִי תַמְרוּרִים. "לָמָּה תֶחֱשִי מִמֶּנִי? – הוֹסִיפָה הַמַּלְכָּה וַתְּחַנֵּן קוֹלָהּ, כְּשֹךְ חֲמָתָהּ – הַגִּידִי נָא לִי, מִרְיָם: לָמָּה נֶחְפַּזְתְּ לִבְרֹחַ מִפָּנַי? הַאֻמְנָם דִּמִּית, כִּי אָשִיב דְּבָרִי אָחוֹר וְלֹא אֶתְּנֵךְ עוֹד לַחֲסוֹת בְּצִלִּי, אַחֲרֵי הַתּוֹדָה אֲשֶר נָתַתְּ לְמוֹרַת רוּחִי? – לֹא בְּחֵפֶץ לֵב נַחְבֵּאתִי מִפָּנַיִך, מַלְכָּה רַבַּת חָסֶד! עָנְתָה מִרְיָם רְתֵת52 – אָכֵן אִוִּיתִי לָשֶבֶת שְבוּיָה אֶצְלֵךְ וְלַחֲסוֹת בְּצִלֵּךְ; אַךְ יְדֵי עָרִיצִים סְחָבוּנִי בְּחָזְקָה אִתָּם. שָם עִנּוּנִי לִבְלִי חֹק וַיַּשְׂבִּיעוּ נַפְשִי בְּרָעוֹת, אֲשֶר לְזִכְרָן יָמוּת לִבִּי בְּקִרְבִּי וּתְכַסֵּנִי פַלָּצוּת. הָהּ, גְּבִרְתִּי הַיְקָרָה! יַסְּרִינִי בַחֲמָתֵךְ אַךְ אַל תַּשְלִיכִינִי מֵעַל פָּנַיִךְ אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא, כִּי נוֹרָא הוּא! “מַה זֹּאת תַּבַּעְנָה שְׂפָתַיִךְ, מִרְיָם? מִי זֶה יָעֹז לְצוּדֵךְ מִבֵּית מְעוֹנִי? אָכֵן נִחַמְתִּי כִּי דָרַשְתִּי מִמֵּךְ לַהֲשִיבֵנִי דָבָר, כִּי נָסְכוּ בָךְ דְּבָרַי רוּחַ עִוְעִים וּבְשִגָּעוֹן תְּדַבֵּרִי. עוֹד לֹא מָצָאת מְנוּחָה לְנַפְשֵךְ. עָלַיִךְ לָשֶּבֶת בּוֹדֵדָה בְּסֵתֶר חַדְרִי.”
– לָשֶבֶת בָּדָד תְּצַוִּינִי? – צָעֲקָה מִרְיָם בִּמְצוּקַת לְבָבָהּ – הוֹי, גְּבִרְתִּי הַיְקָרָה, חוּסִי נָא כְגֹדֶל חַסְדֵּךְ וְהַנִּיחִי לִי לְהִשָּאֵר אִתָּךְ! אוֹי לִי, כִּי שֻדַּדְתִּי פַעַם בִּידֵי רָשָע! לֹא בְעַד אֱמוּנָתִי סְחָבַנִי שָמָּה, כִּי אִם לְהִנָּקֵם בִּי בְזַעַם אַפּוֹ. הָהּ, שָׂרָתִי וּגְבִרְתִּי, אַל נָא תַסְתִּירִי פָּנַיִךְ מִמֶּנִּי: תְּנִינִי נָא לַחֲסוֹת בְּצִלֵּךְ מִפְּנֵי דּוֹן לוּאִיז הַאוֹרֵב לִי, פֶּן אֶפֹּל בְּיָדוֹ שֵנִית וְלָנֶצַח נִגְזָרְתִּי!"
"דוֹן לוּאִיז?! קָּרְאָה הַמַּלְכָּה: מַה תְּדַבֵּרִי? רוּחַ רָעָה מְבַעְתֵּךְ… – “הַאֻמְנָם הִשְתַּגַּעְתִּי?” – הֵשִיבָה הָאֻמְלָלָה, בְּהַעֲבִירָהּ יָדָהּ הַשְּׂמָאלִית עַל רֹאשָהּ וּמִצְחָהּ – “אוּלַי כֵן הוּא; אוּלַי אַךְ חֲלוֹם נוֹרָא חָלָמְתִּי – – אֲבָל הַבִּיטִי נָא הֵנָּה, גְּבִרְתִּי: הַאַךְ חֲלוֹם רָע חָלָמְתִּי, אִם לֹא יְדֵי אָדָם נָגְעוּ בִי – מֵאַיִן לִי הַזְרוֹעַ הַזֹּאת?–” וּפִתְאֹם הִתְחַלְחֲלָה הַמַּלְכָּה וַתִּסּוֹג לְאָחוֹר מִפְּנֵי מַרְאֵה עֵינֶיהָ, כִּי הֵסִירָה מִרְיָם אֶת הָאֵסוּר מֵעַל זְרוֹעָהּ הַיְמָנִית, וְהִנֵּה הַזְּרוֹעַ מְדֻכָּאָה וּרְצוּצָה לְאָרְכָּהּ מִן הָשֶּכֶם וְעַד הַיָּד. “הוֹי, יַלְדָּה עֲנִיָּה וְאֻמְלָלָה! – נֶאֶנְחָה הַמַּלְכָּה וְעֵינֶיהָ מָלְאוּ דִמְעָה – הֲתוּכְלִי לְהַאֲמִין כִּי מִיָּדִי הָיְתָה זאֹת לָךְ? הַגִּידִי נָא, מַחְמַל נַפְשִי, מִי עָשָׂה לָךְ זאֹת? סַפְּרִי נָא לִי יַקִּירָתִי, כָּל קוֹרוֹתַיִךְ – מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא, אֲשֶר נוֹעַז לְהַלְעִיב בָּנוּ וּבְמֶמְשַלְתֵּנוּ וְלַעֲשׂוֹת שַעֲרוּרִיָּה כָזֹאת בְּקֶרֶב אַרְצֵנוּ?” דּוֹן לוּאִיז גְרַצִּיָּה הוּא! דּוֹן לוּאִיז! – הָגְתָה מִרְיָם נְכָאִים בְּהִתְרַפְּקָהּ עַל הַמַּלְכָּה כְּיֶלֶד יָרֵא וְחָרֵד. הָהּ, הַצִּילִינִי נָא מִכַּף צוֹרְרִי זֶה! גַּם מוּעָקָה גַם מָוֶת נָשֹא אֶשּׂא, אַךְ לֹא אֶת דְּבָרָיו הַנּוֹרָאִים “דּוֹן לוּאִיז?! – קָרְאָה הַמַּלְכָּה וַחֲמָתָהּ בָּעֲרָה בָהּ – הַגִּידִי נָא, יַלְדָּה אֻמְלָלָה, מִי וּמָה הוּא, כִּי תֹאחֲזֵךְ פַּלָּצוּת, בְּנָשְׂאֵךְ שְמוֹ עַל שְׂפָתָיִךְ?” – הַאֻמְנָם לֹא תֵדְעִי, גְּבִרְתִּי, עַל אוֹדוֹתָיו מְאוּמָה? – שָאֲלָה מִרְיָם וַתִּשְתּוֹמֵם. הַאַף אָמְנָם לֹא יָדַעַתְּ וְלֹא שָמַעַתְּ דָּבָר מֵעֲלִילוֹת הַבִּקֹּרֶת הַנַּעֲלָמָה, הַלּוֹעֶגֶת לְמֶמְשַלְתֵּךְ בַּתֵּבֵל וְהָעוֹרֶכֶת מַטְבֵּחַ לִבְחִירֵי עַמְּכֶם, שָׂרֵיכֶם אֲצִילֵיכֶם וְאַלּוּפֵיכֶם? גַּם אֲנִי נָפַלְתִּי בְרִשְתָּהּ. צוֹד צָדוּנִי וַיְבִיאוּנִי בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ. שָם הָיָה הוּא הַשַּׂר וְהַשוֹפֵט עָלַי – הוּא הָאוֹרֵב לִי גַּם עַתָּה לְחָטְפֵנִי שֵנִית, אִם לֹא תִהְיִי אַתְּ לִי לְמַחֲסֶה עֹז. הָהּ, הַצִּילִינִי נָא מִמַּחֲזֵה הֶעָמָל, הַשּוֹד וְהָרֶצַח, אֲשֶר נֹכַח פָנַי הִתְיַצָּבוּ מֵאָז רְאִיתִים – כִּי לֹא יְכִילֵם לֵב אֱנוֹש, לֹא יִרְאֵם אָדָם וָחָי!
“הִנְנִי, בִּתִּי, לְהַצִּילֵךְ! – קָרְאָהּ הַמַּלְכָּה בְּלֵב סוֹעֵר – הִנְנִי לְאִיש הַדָּמִים הַזֶּה. כִּלָּיוֹן חָרוּץ אֶעֱשֶׂה לוֹ53 – הִשָּקְטִי, בִּתִּי, גַּם כִּי יְלִידַת אֱמוּנָה שְׂנוּאָה אָתְּ. לֹא יָקוּמוּ רְשָעִים עָלַיִךְ לַמִּשְפָּט לַעֲשׂוֹת בָּךְ כִּרְצוֹנָם, כִּי אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ – לַדָּבָר הַזֶּה יִסְלַח לִי ה'! – חָלִילָה לִי מֵעָזְבֵךְ, בִּתִּי, עוֹד אֲשַׂלֵּם נִחוּמִים לָךְ וְתִשְׂמְחִי עַל הַטּוֹב אֲשֵר תִּמְצְאִי בָארֶץ מִתַּחַת וּבַשָּמַיִם מִמָּעַל”…
* * *
וְאִיזַבֶּלָּה שָאֲלָה כַּמָּה פְעָמִים אֶת פִּי מִרְיָם מָה הַכֹּהֵן אַמְּבְּרוֹזִיָה לָהּ, כִּי דָבְקָה נַפְשָה אַחֲרָיו. וַתְּכַחֵד מִרְיָם מִמֶּנָּה וְלֹא הִגִּידָה לָהּ, כִּי עַצְמוֹ וּבְשָׂרוֹ הִיא; אַךְ אָמְרָה, כִּי הִרְבּוּ קְרוֹבֶיהָ וּבְנֵי מִשְפַּחְתָּהּ לְהֵיטִיב עִמּוֹ וְהוּא נִשְבַּע לְגָמְלָם חָסֶד, כַּאֲשֶר תִּמְצָא יָדוֹ, וְעַל כֵּן עָרַב אֶת לְבָבוֹ לָבוֹא בְּתַחְתִּיוֹת אֶרֶץ, מְקוֹם הַבִּקֹּרֶת הַנַּעֲלָמָה לְהַצִּילָהּ מֵרָעָתָהּ, וַיְהִי נָכוֹן לַהֲשִיבָהּ אֶל מְקוֹם מוֹלַדְתָּהּ וּבֵית אֲבוֹתֶיהָ שֶשָּם תִּהְיֶה בְטוּחָה מִפַּחַד אוֹיֵב וּמְרַגְּלֵי דוֹן לוּאִיז לֹא יַגִּיעוּ אֵלֶיהָ.
“וְאֵיכָכָה הִקְשִיחַ גּוֹאֲלֵךְ זֶה לִבּוֹ מִמֵּךְ וַיִּשְלָחֵךְ בְּמַלְאֲכוּת כָּזֹאת בְּעוֹדֵךְ חוֹלָה וְכוֹאֶבֶת מִפְּצָעַיִךְ הָאֲנוּשִים?” שָאֲלָה הַמַּלְכָּה כְּכַלּוֹת מִרְיָם לְסַפֵּר דְּבָרֶיהָ. – זֹאת עָשָׂה, בַּאֲשֶר כֵּן אִוְּתָה נַפְשִי – עָנְתָה מִרְיָם – הֵן אָנֹכִי סַבּוֹתִי בְּנֶפֶש דִיּ שִׂיבִילִיָה, עַל כֵּן הִמְרִיצַנִי לְבָבִי לְהָחִיש לוֹ יְשוּעָה כַּאֲשֶר יָכֹלְתִּי. ולוּלֵא הִכַּרְתִּיךְ, כִּי מִתְחַפֶּשֶׂת אַתְּ אִתָּנוּ, אֲזַי שַבְתְּ עִם פֶּרֶץ הָאִכָּר לְדַרְכֵּךְ וְלֹא נִשְאַרְתְּ פֹּה?" – כֵּן הוּא, גְּבִרְתִּי! – עָנְתָה מִרְיָם בְּאֹמֶץ לְבָבָהּ וּלְחָיֶיהָ חָוָרוּ. וְאִיזַבֶּלָּה שָׂמָה עֵינֶיהָ הַחוֹדְרוֹת בָּאִשָּה הַנַּהֲלָאָה הַזֹּאת וַתִּדֹּם. וְאַחֲרֵי כֵן שָלְחָה לִקְרֹא אֵלֶיהָ אַחַת מֵאַמְהוֹתֶיהָ הַנֶּאֱמָנוֹת וַתַּפְקֵד עַל יָדָהּ אֶת אַלְמָנַת דּוֹן פֶרְנַאנְדוֹ מוֹרַאלִיס לְשָרְתָהּ, אַךְ צִוְּתָה עָלֶיהָ מֵהַגִּיד לְאִיש, כִּי שָבָה מִרְיָם אֵלֶיהָ וְכִי גָרָה הִיא עַתָּה בְּחַדְרֵי מַשְׂכִּיתָהּ.
* * *
כט.
וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֻגַּד לַמֶּלֶךְ, כִּי הַמַּלְאָכִים אֲשֶר שָלַח אֶל הַכְּפָר מְבִיאִים אֶת הַחוֹלֶה אִתָּם לְשִׂיגוֹבִיָה. אָמְנָם הֶעְתִּיקוּ שָם אֶת דְּבָרָיו כְּכל אֲשֶר הִתְוַדָּה לִפְנֵיהֶם, אַךְ בְּחֶרְדַת לְבָבוֹ מֵאֵן לְהַגִּיד לָהֶם אֶת שֵם הָאִיש, אֲשֶר עַל פִּי פְקֻדָּתוֹ עָשָׂה אֶת הָרֶצַח הַהוּא. גַּם הוֹדִיעָם חֲדָשוֹת וּנְצוּרוֹת לֹא פִלְלוּ לִשְמוֹעַ; אַךְ נַפְשוֹ כָּלְתָה כִּי תִשְמַעְנָה אָזְנֵי הַמֶּלֶךְ אוֹתָן מִפִּיו. עַל כֵּן נוֹעֲצוּ לְמַלֵּא חֶפְצוֹ וְלַהֲבִיאֵהוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. בָּרִאשוֹנָה נִקְרָא פֶרֶץ לְהִשָּבֵעַ בַּה‘, כִּי הָאִיש הַזֶּה הַשּוֹכֵב לְפָנָיו הוּא אֲשֶר נִמְצָא פָּצוּעַ בַּבְּאֵר עַל יַד הַדֶּרֶךְ בֵּין כְּפַר מוֹשָבוֹ וּבֵין שִׂיגוֹבִיָה. וְהַחוֹלֶה, אֲשֶר הָיָה חָבֵר לַבִּקֹּרֶת הַנַּעֲלָמָה, הֵחֵל לְסַפֵּר בַּלָּאט וּבְקוֹל דְּמָמָה אֶת מִקְרֵהוּ הָאָיוֹם וְהַנּוֹרָא. וְהַמֶּלֶךְ וְכָל הַשָׂרִים הַנֶּאֱסָפִים נִבְהֲלוּ לְמִשְמַע אָזְנָם, בְּהִוָּדַע לָהֶם, אֵיךְ נֶעְלְמוּ מֵהֶם לִפְעָמִים רֵעִים אֲהוּבִים, כְּמוֹ בְּלָעָתַם שְאוֹל חַיִּים, וְלֹא נוֹדַע מְקוֹמָם אַיֵּה. עַל יַד הַחוֹלֶה יָשַב פְרַנְצִיסְקוֹ הַכֹּהֵן וְיָדָיו עַל רֹאשוֹ, עֵינָיו שַחוּ לָאָרֶץ, לֹא הִשְמִיעַ קוֹלוֹ, אַךְ לְבָבוֹ הָמָה לְמִשְמַע אָזְנָיו, אֵיךְ יְחַלְלוּ פָּרִיצִים עָרִיצִים אֶת אֱמוּנָתוֹ מַשְׂאַת נַפְשוֹ. וְכִכְלוֹת הַדְּבָרִים יָצָא אָבֵל וַחֲפוּי רֹאש לָבוֹא בְּסֵתֶר חַדְרוֹ, לְעַנּוֹת בְּצוֹם נַפְשוֹ וְלִשְפֹּךְ שִׂיחוֹ לִפְנֵי ה’, כִּי יְכַפֵּר עַל עֲוֹן אֶחָיו, אֲשֶר הִרְבּוּ לְשַחֵת בְּשֵם אֱלֹהֵיהֶם וְהוּא לֹא צִוָּה. בָּרִאשוֹנָה חָרַד הַחוֹלֶה בְּדַבְּרוֹ, כְּמוֹ יָרֵא מִפְּנֵי אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם הַמְבַקֵּש נַפְשוֹ, אַךְ בַּהֲחִלּוֹ לְהִתְוַדּוֹת, הִתְחַזֵּק לְהָרִים קוֹלוֹ, וַיְסַפֵּר כִּי כְחָבֵר נֶאֱמָן הַסְכֵּן הִסְכִּין מֵעוֹדוֹ לִשְמוֹעַ לְכָל אֲשֶר צִוָּהוּ רֹאש הַמְּבַקְּרִים מִבְּלִי שְאֹל אֶת פִּיו עַל מַה וְלָמָּה. גַּם בָּעֶרֶב הַהוּא שָמַר פְּקֻדָּתוֹ וַיֵלֶךְ וַיִּתְגַנֵּב אֶל חֲדַר דִּי שִׂיבִילִיָה וַיִּמְסֹךְ שִקּוּי שֵנָה בְּיֵין מִשְתֵּהוּ, וְכַאֲשֶר הֶרְאָה הַשִּקּוּי פָּעֳלוֹ עַל הָעֶלֶם הַיָּשֵן, גָּנַב אֶת חַרְבּוֹ וַיִקָּחֶנָּה אִתּוֹ. אַחֲרֵי כֵן אָרַב לְנֶפֶש דּוֹן פֶרְנַאנְדוֹ מוֹרַאלִיס בָּרְחוֹב קַאלִי סוּלִידַאד וַיָּקָם עָלָיו מֵאַחֲרָיו וַיַּהַרְגֵהוּ בֶּחָרֶב. מִשָּם חָשַב דַּרְכּוֹ לָשוּב וּלְהַשְמִיעַ צְעָדָיו בַּחֲדַר דִּי שִׂיבִילִיָה הַנִּרְדָם54, לְמַעַן יִגְדַּל הַחֶשֶד עַל הָעֶלֶם הַזֶּה – כִּי כֵן צֻוָּה. אַךְ לְבָבוֹ הִכָּהוּ מְאֹד עַל הָרָעָה, אֲשֶר עָשָׂה, כִּי זֹאת הָיְתָה לוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה לִרְצוֹחַ נֶפֶש בִּפְקֻדַּת אֲדוֹנָיו, וְלֹא מָצָא עֹז בְּנַפְשוֹ לְבַצֵעַ מְזִמָּתוֹ. נוֹסָף לָזֹאת הִתְחוֹלֵל רוּחַ סְעָרָה וַיְהִי חֹשֶךְ אֲפֵלָה וְלֹא יָדַע דֶּרֶךְ בָּעִיר הַזֹּאת הַזָּרָה לוֹ, וַיָּסֹב שְוָקִים וּבְלִי דַעַת שָב שֵנִית אֶל מְקוֹם הָרֶצַח, אַךָ מִפְּנֵי הַסְּעָרָה עָמַד לְהִסָּתֵר תַּחַת אַחַד הָעֵצִים הַקְּרוֹבִים וְשָם רָאָה לְאוֹר הַבָּרָק בְּהִתָּפֵשׂ דּוֹן פֶּדְרוֹ בְכַף אַנְשֵי הַמִּשְמָר. אָז שָב אֶל אֲדוֹנוֹ לְהַגִּיד לוֹ מִכָּל אֲשֶר נַעֲשָׂה.
הֶחָבֵר הַזֶּה נִרְעַש מְאֹד מִמַּעֲשֵׂה יָדוֹ וְלִבּוֹ נְגָפָהוּ55 כִּי לֹא הֵבִין, לָמָה שָלְחָה הַבִּקֹּרֶת הַנַּעֲלָמָה יָד בְּדוֹן מוֹרַאלִיס הַיָּקָר וְהַיָּשָר בָּאָדָם, וְלָמָּה יִשָּׂא דּוֹן פֶּדְרוֹ הַנָּקִי עֲוֹן הָרֶצַח? – מַחְשְבוֹתָיו אֵלֶּה גִּלָּה לְאֶחָד מֵרֵעָיו, וְרֵעֵהוּ בָגַד בּוֹ וַיָּבֵא אֶת דִּבָּתוֹ רָעָה אֶל הַבִּקֹּרֶת הַנַּעֲלָמָה. וַיְהִי כַעֲבוֹר יָמִים אֲחָדִים וַיִּפְקֹד עָלָיו רֹאש הַמְבַקְרִים לֶאֱרֹחַ אִתּוֹ לְחֶבְרָה בַדָּרֶךְ. בְּהַרְחִיקָם עֶשֶׂר שָעוֹת מִשִּׂיגוֹבִיָה, בָּאוּ לְמָקוֹם בּוֹדֵד וְשָמֵם מֵאָדָם. אָז צִוָּהוּ אֲדוֹנָיו לַעֲמוֹד וַיַּגֵּד לוֹ, כִּי בֶן מָוֶת הוּא לְפִי חֻקֵּי הַבִּקֹּרֶת הַנַּעֲלָמָה, כִּי לֹא שָקַד לְמַלֵּא פְקֻדָּתָהּ, וּכְרֶגַע דְּקָרָהוּ בְּחֶרֶב חַדָּה וּמְרוּטָה – – – כְּאֵב פִּצְעוֹ הַנּוֹרָא הֱעִירָהוּ אַחֲרֵי כֵן מֵעִלּוּף נַפְשוֹ וַיַּרְא וְהִנֵה הוּא שוֹכֵב בִּבְאֵר עֲמֻקָּה. הָאִכָּרִים אֲשֶׂר עָבְרוּ בַדֶּרֶךְ הַהִיא הוֹצִיאוּהוּ וַיַּעֲלוּ לוֹ אֲרוּכָה. אַךְ מוּסַר כִּלְיוֹתָיו וְזִכְרוֹן כָּל הַנּוֹרָאוֹת אֲשֶר רָאָה וַאֲשֶר עָשָׂה הֵבִיאוּ בַעֲצָמָיו קַדַּחַת וַיַכּוּהוּ בְּתִמְהוֹן לֵבָב וּבָרְגָעִים אֲשֶר שָב אֵלָיו רוּחוֹ צָעַק וְקָרָא לְעֶזְרַת אַחַד הַכֹּהֲנִים, אֲשֶר יִתְוַדֶּה לְפָנָיו וְהוּא יִשְמַע דְּבָרָיו וְיַגִּידֵם לַמֶּלֶךְ.
"וְרֹאש הַמְרַצְּחִים הָאֵלֶּה, אֲשֶר עַל יָדְךָ הֵבִיא מָוֶת עַל מוֹרַאלִיס וְאֶת דִּי שִׂיבִילִיָה הוֹצִיא לַהוֹרֵג – הַהוּא רְצָחֲךָ נַפְשוֹ? הוֹסִיף הַמֶּלֶךְ לִשְאֹל. הָאִיש עָנָהוּ, כִּי כֵן הוּא. “וּמַה שְמוֹ, כִּי אֵדָע?” לַשְּאֵלָה הַזֹּאת הִתְעַוְּתוּ פְּנֵי הַגֹּוֵעַ וְאֵימָה חֲשֵכָה נָפְלָה עָלָיו. וַיִּתְנַשֵּׂא בְּכָל מַאֲמַצֵּי כֹחוֹ וַיֹּאחז בְּיָדָיו הָרוֹעֲדוֹת בִּמְעִיל הַמֶּלֶךְ וַיִּמְשְכֵהוּ אֵלָיו וַיִּלְחַש בְּאָזְנוֹ לֵאמֹר: “הֵן שְמוֹ מְרוֹמָם תַּחַת לְשוֹנְכֶם, כִּי צַדִּיק הוּא וְחָכָם בָּאָדָם לְאוֹר יוֹמָם, אַךְ נוֹרָא הוּא וְחָבֵר לְמֶלֶךְ בַּלָּהוֹת בְּאִישוֹן לָיְלָה, וְדוֹן לוּאִיז גְרַצִּיָה זֶה שְמוֹ… וַאֲנִי הָרְבִיעִי לְמִסְפַּר הַנְּפָשוֹת, אֲשֶר הִקְרִיב לַשַּחַת”… וְקוֹל הַגֹּוֵעַ נִפְסַק פִּתְאֹם בְּנַחֲרַת גְּרוֹנוֹ, בְּסוּר אֵלָיו הַמָּוֶת וְהַשָּבָץ אֲחָזָהוּ. כָּל הַנִּצָּבִים עָלָיו חָרְדוּ וְעָמְדוּ מֵרָחוֹק.
* * *
ל.
וְשָׂרֵי הַמֶּלֶךְ נוֹעֲדוּ יוֹם יוֹם לַחְקֹר עֵצָה, אַךְ נוֹכְחוּ כִּי קָצְרָה יָדָם לָקוּם כְּנֶגֶד הַבִּקֹּרֶת הַנַּעֲלָמָה, אֲשֶר מִטַּעַם הָאֲפִיפְיּוֹר נוֹסְדָה עֲלֵי אָרֶץ. לָכֵן גָּזְרוּ אֹמֶר לְחַכּוֹת עַד יָשוּב טוֹרְקְוֵימַדָּה כֹּהֵן הַמַּלְכָּה מִדַּרְכּוֹ, וְלִשְמוֹעַ מַה יַעֲנֶּה הוּא עַל זֹאת – כִּי כְבָר יָצָא שְמוֹ בָאָרֶץ. אַךְ לֹא אֵחֲרוּ לַחֲרֹץ מִשְפָּט עַל דּוֹן לוּאִיז גְּרַצִּיָה, אֲשֶר הִשְחִית הִתְעִיב עֲלִילָה. וַיִּכְתְּבוּ סְפָרִים בְּשֵם הַמֶּלֶךְ וַיִּשְלָחוּם אֶל כָּל עָרֵי הָאָרֶץ וּכְפָרֶיהָ וַיִּקְרָאוּם בְּרָאשֵי הוֹמִיוֹת לֵאמֹר: “אַחֲרֵי אֲשֶר נוֹדְעוּ פִשְעֵי דּוֹן לוּאִיז גְּרַצִּיָה – וַעֲלִילוֹתָיו הַנּוֹרָאוֹת, כִּי הֵקִים מְרַצֵּחַ חֶרֶש עַל דּוֹן פֶרְנַאנְדוֹ מוֹרַאלִיס לְהַכּוֹתוֹ נָפֶש, אַף בִּקֵּש תַּחְבֻּלּוֹת לָגֹל אֶת הָאַשְמָה עַל דּוֹן פֶּדְרוֹ דִי שִׂיבִילִיָה, וְלָאַחֲרוֹנָה שָלַח יָד בְּעַבְדּוֹ עוֹשֵׂה דְבָרוֹ – עַל עֲוֹנוֹת פְּלִילִים כָּאֵלֶּה לֹא יִנָּקֶה, וְכַל בְּנֵי סְפָרַד, מֵרָאשֵי נִּכְבַּדֵּי הָאָרֶץ עַד צְעִירֵי הָעֲבָדִים, קְרוּאִים הֵם לִהְיוֹת זְרוֹעַ לַמֶּמְשָלָה, לְחַפֵּשּׂ אֶת הַנָּבָל הַזֶּה בַּאֲשֶר הוּא שָם וּלְהַסְגִּירֵהוּ אֵלֶיהָ, לְמַעַן תָּשִיב לוֹ כִגְמוּלוֹ וְתַחֲרֹץ עָלָיו מִשְפַּט מָוֶת.” הַסְּפָרִים הָאֵלֶּה עִם תְּמוּנַת אִיש הַדָּמִים נִשְלְחוּ בְכָל הֶעָרִים וְהַמְּדִינוֹת, מְקוֹם אֲשֶר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ; בָּם רָשְמוּ בִּכְתַב אֱמֶת אֶת הָאִיש הַזֶּה לְכָל מַרְאֵהוּ וַהֲלִיכוֹתָיו. אַךְ שָוְא הָיָה כָל עֲמָלָם! כִּי נֶעְלַם דּוֹן לוּאִיז מֵעֵינֵי כל, גַּם עָבְרוּ שָבוּעוֹת וִירָחִים וְעִקְבוֹתָיו לֹא נוֹדָעוּ. וּפְרַנְצִיסְקוֹ הַכֹּהֵן הַצַּדִּיק נָסַע רוֹמָאָה לְחַלּוֹת פְּנֵי הָאֲפִיפְּיוֹר לִמְחוֹת אֶת הָרָשָע הַזֶּה מִסִּפְרוֹ וּלְתִתּוֹ לְחֵרֶם בִּגְלַל אֲשֶר חִלֵּל אֶת הַקֹּדֶש וַתְּהִי הָאֱמוּנָה לוֹ כִּכְלִי מַשְחִית לַעֲשׂוֹת בָהּ כָּל תוֹעֵבָה, אֲבָל הָאֲפִיפְּיוֹר אַלֶכְּסַנְּדֶר הַשִּשִּי, אֲשֶר הִסְכִּין גַּם הוּא לַעֲשׂוֹת רָע וּלְנַבֵּל כִּסֵא כְּבוֹדוֹ, לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל הַכֹּהֵן הַתָּמִים הַמְדַבֵּר בִּצְדָקָה וַיִּשְׂחַק לוֹ וַיֹּאמֶר, כִּי צַר לוֹ, אֲשֶר אֵחַר הַכֹּהֵן הַסְּפַרְדִי לָבֹא אֵלָיו בְּמַלְאֲכוּת מַלְכּוֹ – כִּי כְבָר קִדְמָהוּ דוֹן לוּאִיז, הָעֶבֶד הַנֶּאֱמָן לְמַמְלֶכֶת הַכֹּהֲנִים בָּאָרֶץ, וַיִּתְנַפֵּל לִפְנֵי כִסֵּא קָדְשוֹ וַיִּתְוַדֶּה עַל שִגְגוֹתָיו וְחַטֹּאתָיו, גַּם לָקַח מִמֶּנּוּ רָצוֹן וַיִּסְלַח לוֹ וַיְחָנֵּהוּ וַיִּרְצֵהוּ. וְהִנֵּהוּ עַתָּה בְּתֻמָּתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ נָכוֹן לָשֶבֶת בְּאַרְצוֹ וְלַעֲמוֹד עַל מִשְמֶרֶת קֹדֶש, כְּאַחַד הַכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים אֲשֶר בָּאָרֶץ.
בְּדֵי רִיק יָגַע פְרַנְצִיסְקוֹ הַכֹּהֵן לְדַבֵּר עַל לֵב הָאֲפִיפְיוֹר לְנָעֵר רָשָע עָרִיץ זֶה מִכַּנְפוֹת אֱמוּנָתוֹ, לַשָּוְא הוֹכִיחַ לוֹ, כִּי כְּנֶגַע הוּא הַנּוֹכֵל הַזֶּה בְּבֵית אֱלֹהָיו – כִּי לָעַג לוֹ הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹש הַהוּא וַיַּשְׂבִּיעֵהוּ חֶרְפָּה. וְהַכֹּהֵן הַתָּמִים הַזֶּה שָב לְאַרְצוֹ בְּבֹשֶת פָּנִים וְנֶפֶש מָרָה, מָלֵא כְלִמָּה וּכְאֵב נֶעְכָּר.
* * *
וּמִשְפַּט דוֹן פֶּדְרוֹ דִי שִׂיבִילִיָה כָּאוֹר יָצָא, וְשָׂרֵי הַמַּמְלָכָה הָאֲצִילִים וְהַכֹּהֲנִים וְכָל נִכְבַּדֵּי הָעִיר שִׂיגוֹבִיָה הוֹבִילוּ אֶת הָעֶלֶם הַנּוֹשָע אֶל בֵּית מִקְדָּשָם. שָם הוֹדִיעוּ צִדְקָתוֹ בַשָּעַר וְיָשְרוֹ בִקְהַל עָם וְרוֹזֵן מוֹרַצִּיָה חִדֵּש כְּבוֹדוֹ, וַיָּשֶב לוֹ אֶת אוֹתוֹת הַגְּדֻלָּה וְהַתִּפְאֶרֶת, אֲשֶר הֵסִירוּ מֵעָלָיו בְּיוֹם רָעָה. הַמֶּלֶךְ מְשָכָהוּ חֶסֶד וַיְשִיבֵהוּ עַל כַּנּוֹ, וּמְאִיזַּבֶּלָּה הוֹבִילוּ שַי לוֹ, חֶרֶב־גִּבּוֹרִים יְקָרָה, חֵלֶף הַחֶרֶב הָרִאשוֹנָה אֲשֶר אָבְדָה מִמֶּנּוּ.
וּפֶדְרוֹ הִשְתַּעֲשַע לְמַרְאֵה עַיִן בְּחֶבְרַת הַשָׂרִים נִכְבַּדֵּי הָעָם אֲשֶר קִדְּמוּ פָנָיו בְּאַהֲבָה וְכָבוֹד, אַךְ לִבּוֹ דָּאַב בְּקִרְבּוֹ. בְּעֵינַיִם כָּלוֹת הִבִּיט אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה בְצֵאתָם אֶת הָאַרְמוֹן, וּפִתְאֹם הִתְחַמֵּק מִתּוֹךְ הָעֵדָה הָעוֹמֶדֶת סְבִיבָיו, וַיִּכְרַע לִפְנֵי הַמַּלְכָּה וַיִּלְחַש לָהּ בַּחֲרָדָה לֵאמֹר: “אִם בְּיַד דּוֹן לוּאִיז הִיא עוֹדֶנָּה, מַהֲרִי נָא לְהַצִּילָהּ, בְּטֶרֶם יָשוּב טוֹרְקְוֵימַדָה מִדַּרְכּוֹ – כִּי בְנַפְשָהּ הוּא!” וְהַמַּלְכָּה גַּם הִיא לָחֲשָה בְאָזְנוֹ וַתֹּאמַר: “אַל תִּירָא לְנַפְשָהּ, כִּי בִמְעוֹן שָלוֹם הִיא בוֹטָחַת!” – וּפֶדְרוֹ אָחַז בִּכְנַף מְעִילָהּ וַיִשָּקֶנָּה בְּלֵב רַגָּש. וַיְהִי בְעֶרֶב הַיּוֹם הַהוּא וּפֶדְרוֹ עָמַד עַל יַד הַחַלּוֹן וְעֵינָיו בָּחֲנוּ אֶת הַתְּשוּרָה הַיְקָרָה אֲשֶר כִּבְּדַּתְהוּ הַמַּלְכָּה בְּיוֹם רָצוֹן זֶה. הוּא אָחַז בְּנִצַּב חַרְבּוֹ הַחֲדָשָה, הַמְעֻלָּף סַפִּירִים וְכָל אֶבֶן יְקָרָה וַיּוֹצִיאֶנָּה מִתַּעֲרָהּ, וְהִנֵּה הֵאִירוּ פָנָיו לְנֹגַהּ בְּרַק הַלַּהֶבֶת הַחַדָּה וְהַמְמֹרָטָה, וּפִסַּת גִּלָּיוֹן קְטַנָּה נָפְלָה מֵעַל פִּי הַחֶרֶב אָרְצָה. וַיְמַהֵר פֶדְרוֹ לַהֲרִימָהּ וַיִּפְתָּחֶנָּה בְּיָדַיִם רוֹעֲדוֹת וְלֵב נִפְעָם, וַיִּמְצָא בָהּ כָּתוּב לֵאמֹר: "הַטּוּרִים הָאֵלֶּה יְגַלּוּ אֶת אֹזֶן דִי שִׂיבִילִיָה, כִּי "שָגָה הָאוֹהֵב בַּפַּעַם הַזֹּאת לְמַרְאֵה עֵינָיו, וְעֵינֵי אִשָּה "הֵיטִיבוּ לִרְאוֹת מִמֶּנּוּ: כִּי הִנֵּה הָאִשָּה, אֲשֶר נָשָׂא "אֵלֶיהָ עֵינָיו, הָיְתָה יְשׂוּעָתוֹ בְּעֵת צָרָה וַתַּצֵּל חַיָּתוֹ "וּכְבוֹדוֹ בְּחֵרֶף נַפְשָהּ. אַךְ בְּטוּחָה הִיא מִפַּחַד רָעָה, "בַּחֲסוֹתָהּ בְּצֵל הַמַּלְכָּה אֵשֶת חַסְדָּהּ. – יֵדַע זֹאת הַגִּבּוֹר "הַנּוֹשָע וְיִתֵּן מַרְגּוֹעַ לְנַפְשוֹ. רַק יִשָּאֵר הַדָּבָר לְסוֹד “כָּמוּס עִמּוֹ וְלֹא יֵדָעֶנוּ אִיש זוּלָתוֹ! אִיזַבֶּלָּה”
וּפֶדְרוֹ שִנָּה וְשִלֵּש לִקְרֹא אֶת הַדְּבָרִים וְלִבּוֹ הָמָה וְעֵינָיו הֵפִיקוּ שִׂמְחָה וָגִיל. עַתָּה נוֹדַע לוֹ כִּי הֶחָנִיךְ הָרַךְ וְהֶעָנֹג, אֲשֶר הֶעֱרָה כֹּחוֹ לְמַעֲנוֹ, הִנֵּה הוּא – מִרְיָם מַשְׂאַת נַפְשוֹ. וּמַה מְּאֹד נִכְסַף לִכְרֹעַ לְרַגְלֶיהָ וּלְהָשִיב תּוֹדוֹת לָהּ עַל כָּל אֲשֶר גְּמָלַתְהוּ בְרֹב חַסְדָּהּ. וּבְזָכְרוֹ אֶת הָרָעָה הַצְּפוּיָה לְמִרְיָם, עֵת יָשוּב טוֹרְקְוֵימַדָה הַכֹּהֵן מִדַּרְכּוֹ, הִתְעַצֵב אֶל לִבּוֹ מְאֹד, וְרַק תִּקְוָתוֹ עוֹדְדתְהוּ, כִּי לֹא תָשִיב מִרְיָם פְּנֵי אִיזַּבֶּלָּה וְתִשְכַּח לְמַעֲנָהּ אֶת בְּרִית אֲבוֹתֶיהָ וְתָמִיר דָּתָהּ, אוֹ אָז תִּהְיֶה לוֹ לְאִשָּה וְיַחְדָו יִרְאוּ בַטּוֹבָה וְיִחְיוּ בַנְּעִימִים.
* * *
לא.
וְהָעִיר שִׂיגוֹבִיָּה חִכְּתָה לְבֹא טוֹרְקְוֵימַדָה הַכֹּהֵן בְּשוּבוֹ מִמַּסְעוֹתָיו. עַד מְהֵרָה הוֹדִיעוּהוּ מִכָּל אֲשֶר נַעֲשָׂה, אֲבָל הוּא לֹא נִבְהַל בְּשָמְעוֹ עֲלִילוֹת הַבִּקֹּרֶת הַנַּעֲלָמָה, וְקָם נֶגֶד עֲצַת הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה, אֲשֶר אָמְרוּ לְבָעֵר אֶת הַמֶּמְשָלָה הַזֹּאת מִקֶּרֶב אַרְצָם. וַיּוֹכַח לָהֶם, כִּי עוֹד נָחוּץ לָתֵת יָדַיִם לָהּ, לְמַעַן תְּהִי כְלִי חֵפֶץ בְּיַד אֱלֹהָיו לְהַגְדִּיל אֱמוּנָתוֹ וּלְהַאְדִּירָהּ. וְכִי תַחַת בִּקֹּרֶת נַעֲלָמָה דָּרוּש לְהָקִים מִשְפַּט קֹדֶש בַּגָּלּוּי, לְמַעַן יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָל יוֹשְבֵי תֵבֵל, כִּי מֵאֵת מֶלֶךְ סְפָרַד הָיְתָה זֹאת לְהַגְדִּיל שֵם אֱלֹהָיו וְלָתֵת בַּגּוֹיִם כְּבוֹדוֹ. בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִטָּה אֶת לֵב הַמֶּלֶךְ אַחֲרָיו. אָז שָם אֶל הַמַּלְכָּה פָּנָיו וַיּוֹכִיחֶנָּה, כִּי דָרוּש לָהּ לִדְאֹג לְנַפְשוֹת עַמָּהּ כְּדַאֲגַת אֵם רַחֲמָנִיָּה, וְעָלֶיהָ לְהָרִים קֶרֶן אֱמוּנָתָה וּלְהַחֲזִיק בְּמָעֻזָּהּ.
וְאִיזַבֶּלָּה גִּלְתָה לְכֹהֲנָהּ אִיש סוֹדָהּ אֶת כָּל הַקּוֹרוֹת אֶת מִרְיָם עַד כֹּה. וַיִּהְיוּ לוֹ אֲמָרֶיהָ לְרָצוֹן, בְּהַגִּידָהּ לוֹ מַחֲשַבְתָּהּ, כִּי נְכוֹנָה הִיא לְסַפֵּחַ אֶת הַנִּדָּחָה הַזֹּאת אֶל עַמָּהּ וֶאֱמוּנָתָהּ. אַךְ דָּרַש מִמֶּנָּה לְבַצֵּעַ חֶפְצָהּ זֶה בְּחֶזְקַת הַיָּד. וְכַאֲשֶר הִתְחַנְנָה אִיזַבֶּלָּה עַל נֶפֶש הָאִשָּה הָאֻמְלָלָה וְהָרָפָה הַזֹּאת, רָעֲמוּ56 פְנֵי הַכֹּהֵן וַיְמַלֵּא פִיו תּוֹכָחוֹת. וּדְבָרָיו חָזְקוּ עַל אִיזַבֶּלָּה אַף יָכְלוּ לָהּ. וַתַּבְטִיחֵהוּ נֶאֱמָנָה, כִּי אִם לֹא תֵאוֹת מִרְיָם לַעֲצָתָהּ הַטּוֹבָה וְלֹא תִשְמַע לַכֹּהֲנִים בְּדַבְּרָם אֵלֶיהָ רַכּוֹת, אָז תַּקְשִיחַ לִבָּהּ מִמֶּנָּה וְתִתְּנֶנָּה בִידֵי מְקַנְאֵי הַדָּת. אַךְ בְּלִבָּהּ קִוְּתָה, כִּי עוֹד תִּצְלַח לְבַצֵּעַ חֶפְצָהּ בְּדֶרֶךְ הָרַחֲמִים.
וְאֶרֶץ סְפָרַד נָחָה וְשָקֵטָה. וַיִּמְצָא פֶרְדִינַאנְד הָעֵת נְכוֹנָה לְבַצֵּעַ חֶפְצוֹ וְלַעֲלוֹת עַל בְּנֵי הָעֲרָב לַמִּלְחָמָה. וְהַכֹּהֲנִים נָשְׂאוּ מִדַבְּרוֹתֵיהֶם בְּבָתֵי הַתְּפִלּוֹת וּבְרֹאש כָּל דֶּרֶךְ וַהֲמוֹנִים נָהֲרוּ אֶל חֵיל הַמֶּלֶךְ, וְדוֹן פֶּדְרוֹ דִי שִׂיבִילִיָּה נִסְפַּח אֶל הַחַיִל גַּם הוּא. אַךְ בְּטֶרֶם יַעֲזֹב אֶת הָעִיר שִׂיגוֹבִיָּה אֻשַּר מֵאֵת הַמַּלְכָּה לִרְאוֹת אֶת מִרְיָם, אֲשֶר הֵחֵלָּה לָשוּב לְאֵיתָנָהּ; וּמִרְיָם נִבְהֲלָה מְאֹד, בַּעֲמד דּוֹן פֶדְרוֹ פִּתְאֹם לְפָנֶיהָ, אֲבָל אִמְּצָה אֶת לְבָבָהּ וַתַּעֲצֹר בְּעַד דִּמְעוֹתֶיהָ. בְּחֶרְדַּת קוֹלָהּ הִשְבִּיעַתְהוּ לְבַל יִזְכֹּר עוֹד רִאשוֹנוֹת, אַף הֱנִיאַתְהוּ57 מֵהָשִיב תּוֹדוֹת לָהּ עַל כָּל אֲשֶר פָּעֲלָה לְמַעֲנוֹ. לְמַרְאֵה פָנֶיהָ נָפַל לֵב פֶּדְרוֹ בְּקִרְבּוֹ וַיֵּאָנֵק דֹּם. לֹא עַלְמָה רַכָּה וּמְעֻנָּגָה רָאָה לְפָנָיו, כִּי אִם אִשָּה קְשַת רוּחַ וּשְׂבֵעַת עָמָל, הָאוֹמֶרֶת נוֹאָש לְכל תִּקְוֹתֶיהָ, וְהוּא נִפְרַד מִמֶּנָּה בְּדַאֲבוֹן נָפֶש.
וּבְכָל זֹאת לֹא אָבְדָה תִּקְוַת פֶּדְרוֹ, כִּי הַמַּלְכָּה כְּגֹדֶל חַסְדָּהּ הִבְטִיחָה לְרַפֵּא אֶת לְבַב מִרְיָם הֶהָרוּס וְלַהֲשִיבֵהוּ אֶל אוֹהֲבָהּ כִּימֵי קֶדֶם.
* * *
לב.
עָבְרוּ שְמֹנַת יָמִים וְחֵיל סְפָרַד הִשְכִּימוּ וַיִּנָּעֲרוּ מֵרִבְצָם בַּיַּעַר הַגָּדוֹל, אֲשֶר עַל גְּבוּל אַרְצָם. פְּנֵי הַשָּמַיִם חָוְרוּ מְעַט מִפְּאַת קָדִים וְכוֹכְבֵי נֶשֶף עוֹד לֹא אָסְפוּ נָגְהָם. עוֹד הָאֲדָמָה שוֹתָה לָרְוָיָה מֵרְסִיסֵי לַיְלָה – וְצִפֳּרֵי הַיַּעַר נָעוּ חָרְדוּ וַיִּתְעוֹפְפוּ מֵעַנְפֵיהֶם – כִּי נִבְהֲלוּ מִקּוֹל הֲמוּלָה הַנִּשְמָע בְּסִבְכֵי הַיַּעַר, בְּקוּם אַנְשֵי הַצָּבָא לַעֲזֹֹב תַּחֲנוֹתָם. קוֹל תְּרוּעָה נִשְמַע לְמִקְרָא הַמַּחֲנֶה, וְקוֹל שָאוֹן עָנָה אַחֲרָיו מֵאַלְפֵי אָדָם מִתְכּוֹנְנִים לָשׂוּם לַדֶּרֶךְ פַּעֲמֵיהֶם. אֵלֶּה מְמַהֲרִים לֶאֱסֹף נִשְקָם וּלְהֵחָלֵץ, וְאֵלֶּה מוֹלִיכִים סוּסֵיהֶם לְהַשְקוֹתָם מִן הַנָחַל, אֲשֶר שִפְעַת עֲרָפֶל תְּכַסֵּהוּ מִדֵּי בֹקֶר עוֹד מְעַט וְהִנֵּה כֻלָּם מִתְיַצְּבִים בַּמַּעְגָּלָה סָבִיב לְשָׂרֵיהֶם. שָם הִתְנוֹסֵס דֶּגֶל קָדְשָם, דֶגֶל סט. יַאגָה רוּחַ גְּבוּרָתָם. אֶצְלוֹ עָמַד שַׂר הַצָּבָא הַמַּצְבִּיא אֶת הָעָם, הוּא הַגִּבּוֹר רוֹדְרִיגוֹ פּוֹנְצִי דִי לֵיאוֹן, אֲשֶר עָשָׂה לוֹ שֵם עוֹלָם בַּמִּלְחָמָה הַזֹּאת. אַחֲרָיו הוֹפִיעַ הַשַּר דוֹן אַלְבֵּירְטוֹ קַאסְטרוֹ וְאִתּוֹ רַבֵּי הַמֶּלֶךְ וְחוֹרֵי הָאָרֶץ, וְעַל יָדוֹ דּוֹן פֶרְנַאנְדוֹ דִי פוֹלְגַאר, הַגִּבּוֹר הַמְפַקֵּד עַל שוֹמְרֵי רֹאש הַמֶּלֶךְ הַגִּבּוֹרִים אַנְשֵי הַשֵּם, וְאִתּוֹ הָאַבִּיר הַצָּעִיר דּוֹן פֶדְרוֹ דִי שִׂיבִילִיָה. אַחֲרֵיהֶם הֲמוֹן גִּבּוֹרֵי חַיִל רוֹכְבִים וְרַגְלִים בְּמִסְפַּר עֲשֶרֶת אֲלָפִים אִיש. וְשַׂר הַצָּבָא נָתַן אוֹת, וְשָלִישוֹ הֵבִיא לְפָנָיו אִכָּר אֶחָד מִיּוֹשְבֵי הַגְּבוּל, אֲשֶר נִשְלַח לְרַגֵּל אֶת מַחֲנֵה הָאוֹיֵב. וַיְסַפֵּר הָאִכָּר לֵאמֹר: "עָשִׂיתִי, אֲדוֹנִי, כְמִצְוָתְךָ, דָּפַקְתִּי צֹאנִי וּבְקָרִי, אֲשֶר פְקַדְתַּנִי לְמָכְרָם בְּתוֹךְ הַמִּבְצָר וָאָבֹא אַלְהַמָּתָה58 בְאֵין מַעְצוֹר. שָם רָאִיתִי הֲמוֹן הָעַרְבִים, אֵלֶּה מְבַצְּרִים אֶת הַחוֹמָה וְאֵלֶּה יַרְחִיבוּ הַתְּעָלָה סְבִיבֶיהָ, אֵלֶּה יִלְמְדוּ קֶשֶת וְאֵלֶּה יָרִיצוּ סוּסֵיהֶם וִיכִינוּם לְיוֹם מִלְחָמָה. גַּם רָאִיתִי חֵיל כּוּשִיִים רָמִים כִּבְנֵי עֲנָק אֲשֶר מִלְּפָנִים. וּבְבֹאִי אֶל שַׂר הַמִּבְצָר, אָמַרְתִּי לוֹ כַדְּבָרִים אֲשֶר שַׂמְתָּ בְפִי. וַיַּעֲנֵנִי “כִּי פְתוּחָה הָרֶפֶת לִפְנֵי הָאַרְיֵה, אִם יְחַלֵּק שְלָלוֹ אֶת הָרוֹעֶה יַחְדָּו”. וְאָנֹכִי מָכַרְתִּי אֶת עֶדְרִי בְלֹא הוֹן וָאָשוּב לְהַגִּיד זֹאת לַאֲדוֹנִי.
“לֵךְ לְשָלוֹם וְאַל תִּדְאַג לְעֶדְרֶךָ, כִּי שְׂכָרְךָ נָכוֹן לְפָנֶיךָ!” עָנָהוּ שַׂר הַצָּבָא בְּפָנִים צוֹהֲלִים. הָאִכָּר פָּנָה וַיֵּלֶךְ לְדַרְכּוֹ וְאִיש צָבָא מִחֵיל הָרוֹכְבִים הַקַּלִּים הִתְיַצֵּב תַּחְתָּיו וַיִּשְתַּחוּ לִפְנֵי הַשַּׂר וַיֹּאמַר: פְּקֻדָּתְךָ, אֲדוֹנִי, שָמָרְתִּי. הִתְחַפַּשְׂתִּי לְרוֹכֵב עַרְבִיאִי וָאֶתְגַּנֵּב אֶל מַחֲנֵה הָאוֹיֵב – שָם נוֹדַע לִי כִּי חֵיל שׂוֹמְרֵי הַמִּבְצָר אַלְפַּיִם וּשְלֹש מֵאוֹת אִיש. הַחַיִל אֲשֶר שָלַח מֶלֶךְ גְרַנַאדָה הוּא בְּמִסְפַּר חֲמֵשֶת אֲלָפִים, אֲלֵיהֶם נִלְווּ עוֹד אֶלֶף וּמָאתַיִם מֵאֲצִילֵי בְנֵי עֲרָב הַגִּבּוֹרִים אֲשֶר בָּאָרֶץ, וְעוֹד הַיּוֹם יִלָּווּ אֲלֵיהֶם אַלְפַּיִם אִיש מֵחֵיל הַצֵּגְרִים, הָעַזִּים כִּנְמֵרִים וְהַקַּלִּים כִּנְשָרִים, וְעַל צְבָאָם הַגִּבּוֹר הַנּוֹדָע אַלְמַנְזוֹר בֶּן הוּסֵין רִידוֹן מִמִּשְפַּחַת הַמְּלוּכָה. וּכְבוֹא הַשְּמוּעָה כִּי הִנֵּה הוּא בָא – חָיְתָה רוּחָם, וְהִנָם כֻּלָּם עַתָּה אֲזוּרִים בִּגְבוּרָה וּנְכוֹנִים לַמִּלְחָמָה. זֹאת שָמַעְתִּי וָאֲמַהֵר הֵנָּה לְהַגִּיד לַאֲדוֹנִי.
"הֲגַם אַלְמַנְזוֹר בַּמַּחֲנֶה? – קָרָא דּוֹן אֲלוֹנזוֹ – הֶאָח, נַפְשִי אִוְּתָה לְהִפָּגֵש אֶת כְּפִיר גְרַנַאדָה זֶה וּלְנַסּוֹת אֵלָיו דָּבָר! “מִי יִתֵּן וְאֶמְצָאֵהוּ! – אָמַר דּוֹן פֶרְנַאנְדוֹ: חֵי סט. יַאגָה, אִם אָמוּשׁ מִמֶּנּוּ, עַד קַחְתּוֹ מִמֶּנִּי בִרְכָתִי אֶל בְּנוֹת הַחֵן59 הַסּוֹכְנוֹת לְמֻחֲמַד נְבִיאוֹ בָרָקִיעַ הַשְּבִיעִי!” “לִי, לִי הוּא! – הִרְעִים דּוֹן פֶּדְרוֹ בְקוֹלוֹ – הֵן חַרְבִּי הַנְּתוּנָה לִי מֵאֵת הַמַּלְכָּה מְבַקֶּשֶת טַרְפָּהּ מִבְּשַׂר גִּבּוֹרִים. אֲנַסֶּה בָהּ כֹּחִי, וְהָיְתָה זֹאת רֵאשִית פְּעֻלָּתִי לְמַלְכִּי וְלֶאֱמוּנָתִי בַמִלְחָמָה הַזֹּאת!” “לֹא עֵת עַתָּה לְהִתְחָרוֹת בִּגְבוּרָה וְלִרְאוֹת יַד מִי תָעֹז – עָנָה לָהֶם דּוֹן רוֹדְרִיגוֹ – טוֹב כִּי נְמַהֵר, בְּטֶרֶם יָבֹא הַגִּבּוֹר הַזֶּה עִם חֵילוֹ לְהַרְבּוֹת צְבָא אוֹיְבֵינוּ. נַעֲלֶה רִאשוֹנָה אַלְהַמָּתָהּ וְנַבְקִיעֶאָה60 אלינוּ, וּבָא אַלְמַנְזוֹר וְחֵילוֹ וְהִתְקַצֵּף וְקִלֵּל בִּנְבִיאוֹ וּבְמַלְכּוֹ, כִּי אֵחַר לָבוֹא; וַאֲנַחְנוּ נִשָּׂגֵב61 בְּמִבְצַר אַלְהַמָּה. מִשָּׁם נֵצֵא עַל אַלְמַנְזוֹר וְהָיָה גַּם הוּא לָנוּ לְמִרְמָס, שִׂימוּ לְבַבְכֶם עַל דַרְכְּכֶם, וַה' יִהְיֶה בְעֶזְרֵנוּ לְהָאִיר אֵש דָּתוֹ בְּמַחֲשַכֵּי אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה!” כִּכְלוֹת פּוֹנְצִי דִי לֵיאוֹן אֶת דְּבָרָיו יָרַד מֵעַל סוּסוֹ וְכָל חֵיל הָרוֹכְבִים יָרְדוּ אַחֲרָיו וַיִתְיַצְּבוּ בְמַעְגָּל וַיִּכְרְעוּ עַל בִּרְכֵּיהֶם וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם אָרְצָה. וְהַכְּמָרִים סַבּוּ אֶת דֶּגֶל קָדְשָם וַיָּרנּוּ וַיִּשְּאוּ תְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים בְּעַד חֵיל הַצָּבָא, הַהוֹלֵךְ בִּשְמוֹ לְהָבִיא מִלְחָמָה עַל עַם נֵכָר. וְאַחֲרֵי כֵן עָבְרוּ עִם דִּגְלֵיהֶם עַל פְּנֵי הַמַּחֲנֶה וַיַּקְטִירוּ קְטֹרֶת וַיַּעֲלוּ לְבוֹנָה וַיַּזּוּ עֲלֵיהֶם מֵי נִדָּה לְטַהֲרָם מִכָּל חַטֹּאתָם. אָז קָמוּ כָּל אַנְשֵי הַחַיִל, וְהַכְּמָרִים נִפְרְדוּ לְכָל רוּחַ לָתֵת בְּרָכָה עַל רָאשֵיהֶם בְּמֹעַל יָדַיִם וּבִתְפִלַּת לָחַש.
בְּתוֹךְ הֲמוֹן הַכְּמָרִים אֲשֶר הִקִּיפוּ אֶת הַמַּחֲנֶה, נִרְאָה כֹּהֵן אֶחָד מִמִּפְלַגַּת הַבֶּנֶדִיקְטִים, וּבְעוֹד אֲשֶר מְשָרְתוֹ הַזָּקֵן לָבוּש כְּתֹנֶת לְבָנָה נָשָׂא אֶת סֵפֶל מֵי הַנִדָּה לְפָנָיו נָשָׂא הַכֹּהֵן אֶת הַמַּחְתָּה בְּיָדוֹ הָאַחַת וְאֶת הַשֵּנִית נָשָׂא מַעְלָה וַיִּפְשְטֶנָּה וַיְחַלֵּק אֶצְבְּעוֹתֶיהָ, כְּכֹהֲנֵי יִשְׂרָאֵל בַּעֲלוֹתָם לְבָרֵךְ אֶת הָעָם. וּבְעָבְרוֹ כֵן נִמְשְכוּ רַבִּים אַחֲרָיו מִשָּרֵי הַצָּבָא וּמִבְּנֵי הַחַיִל, וְאַחַד אֶחָד כָּרְעוּ לְפָנָיו עַל בִּרְכֵּיהֶם, וְהוּא נָשָׂא לְמַעְלָה יָדָיו, וְתַחַת תְּנוּפַת יְדֵי הַכְּמָרִים לְאַרְבַּע הָרוּחוֹת, לְאוֹת “הַשְּתִי וְהָעֵרֶב”, שִׂכֵּל אוֹתָהּ וַיְנִיפֶנָּה לְשֵש קְצָווֹת, לְזֵכֶר מָגֵן גִּבּוֹרֵנוּ, דָּוִד בֶּן יִשָּי – וּשְׂפָתָיו לָחֲשוּ בְקוֹל דְּמָמָה אֶת הַבְּרָכָה הַמְשֻלֶּשֶת, הָאֲמוּרָה מִפִּי אַהֲרֹן לְזֶרַע יַעֲקֹב עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
“הֲיִצְלַח חֶפְצֵנוּ בַפַּעַם הַזֹאת?” – שָאַל דּוֹן אַלְבֵּירְטוֹ אֶת הַכֹּהֵן, בְּקוּמוֹ מִכְּרֹעַ עַל בִּרְכָּיו. – הָאֲנָשִים וְהַסּוּסִים הֲכִינוֹתִי בִמְקוֹמוֹת מְיֻעָדִים, וַאֲנִי וּרְאוּבֵן מְשָרְתִי וְעוֹד שְמוֹנָה מֵאַחֵינוּ, הַמִּתְחַפְּשִׂים לְאַנְשֵי חַיִל, נִשָּאֵר בַּמַחֲנֶה לְמַלֵּא עֲצָתֵנוּ בְיֵשַע אֱלֹהִים. “הֲלֹא תִזְכְּרֵנוּ לְטוֹבָה!” – לָחַש דּוֹן אֲלוֹנְזוֹ אֶל הַכֹּהֵן בְּקַחְתּוֹ גַּם הוּא בִרְכָתוֹ מִמֶּנּוּ. – אָנֹכִי אֶתְחַנֵּן אֶל אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ בְעַד חַיֶּיךָ כִּבְעַד חַיֵּי כָל אַחֵינוּ אֲשֶר בַּמַחֲנֶה. “הֲיָדַעְתָּ מִי הוּא הַכֹּהֵן הַלָּז, אֲשֶר תִּדְמַעְנָה עֵינָיו, בְּבָרְכוֹ אֶת הָעָם?” – שָאַל דֹּון אַלְבֵּירְטוֹ אֶת פֶּדְרוֹ, בְּהִתְיַצְּבוֹ אֶצְלוֹ בַמַעֲרָכָה. “ּוּמַה שְמוֹ כִּי אֵדָע?” – שָאַל פֶּדְרוֹ. "הֲלֹא זֶה אַמְבְּרוֹזִיָה הַכֹּהֵן, אֲשֶר שָלַח לְךָ פְדוּת עַל יְדֵי אֲמִתַּי חֲנִיכוֹ! – קְחָה גַּם אַתָּה בְּרָכָה מִמֶּנּוּ, כִּי אִיש אֱלֹהִים קָדוֹש הוּא!
* * *
“וְאִם אֶסָּפֶה בַּמִּלְחָמָה הַזֹּאת?” – הוֹסִיף דּוֹן אֲלוֹנְזוֹ לִשְאֹל בְּלַחַש אֶת מְבָרְכוֹ. “אָז תֵּאָסֵף אֶל אֲבוֹתֶיךָ בְעֶזְרַת אֱלֹהֵי יִשְעִי” – עָנָהוּ אַמְבְּרוֹזִיָה, בְּנָשְׂאוֹ עֵינָיו הַדּוֹלְפוֹת אֶל הַשָּמָיִם. “בָּרְכֵנוּ גַּם אָנִי, אָבִי!” – קָרָא דוֹן פֶּדְרוֹ בְלֵב רַגָּש, בְּהִתְנַפְּלוֹ לְרַגְלֵי הַכֹּהֵן הַזֶּה וּבְנַשְּקוֹ אֶת שוּלֵי מְעִילוֹ. לְמַרְאֵה הָעֶלֶם הַכּוֹרֵע רָחֲפוּ עַצְמוֹת אַמְבְּרוֹזִיָה וְלִבּוֹ נִתַּר מִמְּקוֹמוֹ. “בְּכָל לְבָבִי וְנַפְשִי בָּרֵךְ אֲבָרֶכְךָ, בְּנִי!” – קָרָא אַחֲרֵי רְגָעִים אֲחָדִים בְּקוֹל חֲרָדָה וַיָּשֶׂם יָדָיו הָרוֹעֲדוֹת עַל הָעֶלֶם, וַיְבָרְכֵהוּ מִקֶּרֶב לִבּוֹ, בְּרֶדֶת עֵינָיו פַּלְגֵי מָיִם; רַק שְׂפָתָיו נָעוּ וְקוֹלוֹ לֹא נִשְמָע.
“בַּמֶּה אִכַּף לְךָ, אָבִי, מְקוֹר הַבְּרָכָה! – קָרָא דּוֹן פֶּדְרוֹ בְּנַשְּקוֹ אֶת יְדֵי הַכֹּהֵן בְּאַהֲבָה וְתוֹדָה – הֲלֹא עוֹד לִי לְהוֹדוֹתְךָ עַל חַסְדְּךָ וְעַל אֲמִתֶּךָ – וְאָנֹכִי לֹא זָכִיתִי רְאוֹת פָּנֶיךָ עַד כֹּה”. – עוֹד תָּשוּב תִּרְאֵנִי בְיֵשַע אֱלֹהִים – עָנָה אַמְבְּרוֹזִיָּה בְנַשְּקוֹ אוֹתוֹ עַל מִצְחוֹ – עוֹד לִי אֵלֶיךָ מִלִּים, אִם יְזַכֵּנִי ה' לִרְאוֹתְךָ בַחַיִּים. וְעַתָּה שוּבָה אֶל מְקוֹמֶךָ, כִּי עוֹד מְעַט תֵּצֵא הַמַּחֲנֶה וְאָנֹכִי טֶרֶם כִּלִיתִי לְבָרֵךְ אֶת יֶתֶר אֶחָי. – לֵךְ לְשָלוֹם, וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֶיךָ יְהִי בְעֶזְרֶךָ!"
“בִּרְכָתְךָ, אָבִי, תְּשַׂגְּבֵנִי; אַךְ הַגִּידָה נָא לִי אֵפוֹא אֶמְצָאֶךָ? כִּי כָלְתָה נַפְשִי לִשְפֹּךְ שִׂיחִי בְּחֵיקְךָ וְלָדַעַת מַה תַּגִּיד לִי.” – עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד, וְטֶרֶם תְּשַחֲרֵנִי62 אִמָּצֵא לָךְ – עָנָה הַכֹּהֵן וַיִּפֶן מֵאֵת פָּנָיו. וְדוֹן פֶּדְרוֹ שָב לִמְקוֹמוֹ וַיִּקְרַב אֶל דּוֹן אַלְבֵּירְטוֹ וְדוֹן אֲלוֹנְזוֹ בְּהִתְלַחֲשָם יָחַד. בְּבוֹאוֹ חָדְלוּ מִדַּבֵּר; אַךְ הוּא לֹא שָת אֲלֵיהֶם לִבּוֹ – כִּי רַבּוּ מַחְשְבוֹתָיו, בְּמָצְאוֹ אֶת הַכֹּהֵן, אֲשֶר הִצִּיל אֶת מִרְיָם אֲהוּבָתוֹ מִידֵי רָשָע, וְהַכֹּהֵן הַזֶּה הִבְטִיחַ לוֹ לְהַשְמִיעֵהוּ חֲדָשוֹת לְעֵת מְצוֹא – וּמִי יוֹדֵעַ מָה הֵנָּה!
* * *
לג.
בָּאָה עֵת הַצָהֳרָיִם. הַשֶּׁמֶש מֵחֲצִי הַשָּׁמַיִם שָׁלְחָה חִצֶּיהָ הַלּוֹהֲטִים עַל הַכָּר הַנִּרְחָב אֲשֶׁר לִפְנֵי אַלְהַמָּה הָעִיר הַבְּצוּרָה. דּוּמִיַת מָוֶת שָׂרְרָה מִסָבִיב, לֹא נִשְׁמַע קוֹל צִפֳּרִים, לֹא נִרְאָה רוֹעֶה וְעֶדְרוֹ. הַמִּגְרָשִׁים נָשַמּוּ מֵאָדָם וְהַדְּרָכִים מֵעוֹבֵר וּמִשָּׁב. רַק מֵעָל חוֹמוֹת הָעִיר נִרְאוּ לִפְעָמִים פְּנֵי עֲרָבִי אוֹ פְּנֵי כוּשִׁי, הַתָּרִים בְּעֵינַיִם מְזָרוֹת אֵימָה63 אֶת סְבִיבוֹת הַמָּקוֹם הַהוּא וְהַמִּסְתַּתְּרִים עַד מְהֵרָה מֵאַחֲרֵי הַחוֹמָה. פִּתְאֹם קָם שָׁאוֹן בָּעִיר וְקוֹל תֻּפִּים וְנֶשֶׁק בַּרְזֶל נִשְׁמַע מִקִּרְבָּהּ, כִּשְׁאוֹן יָמִים בְּיוֹם סוּפָה–כִּי עָלָה עֲנַן אָבָק מֵרֹאש גְּבָעוֹת וַיְּכַס אֶת עֵין הָאָרֶץ מֵהָעֵבֶר הַצְּפוֹנִי וְקוֹל הֲמוּלָה, קוֹל מַחֲנֶה מִמֶּנּוּ נִשְׁמָע. עוֹד מְעַט וְהָעֵמֶק מָלֵא אָדָם – כִּי פָשְׁטוּ עָלָיו חֵיל הַסְּפַרְדִּים בְּמִסְפָּר שְׁמוֹנַת אֲלָפִים אִיש, בָּם רוֹכְבִים וְרַגְלִים יָחַד. מִקּוֹל צַעֲדֵיהֶם וְדַהֲרוֹת אַבִּירֵיהֶם רָגְזָה וַתִּרְעָש הָאָרֶץ וְשָׂרֵי הַצָּבָא הֵרִימוּ קוֹלָם בִּתְרוּעָה. וְּכְרֶגַע הִתְפָּרְדוּ אַנְשֵׁי הַחַיִל וַיִּהְיוּ לְאַרְבַּע מַחֲנוֹת וְיַחְדָיו יָצְאוּ בְּמַעֲרֶכֶת מִלְחָמָה. בְּרֹאשָׁם רָכְבוּ שָׂרֵי צִבְאוֹתֵיהֶם: דּוֹן רוֹדְרִיגוֹ, דּוֹן אֲלוֹנְזוֹ64 דּוֹן פֶרְנַאנְדוֹ וְדוֹן פֶּדְרוֹ, כֻּלָּם אֲזוּרִים בִּגְבוּרָה וְשָׂשִׂים לִקְרַאת נָשֶק65 הֵם הוֹלְכִים וּקְרֵבִים אֶל אַלְהַמָּה, וְהִנֵּה הִרְעִימוּ כְּלֵי הַתּוֹתָח מִקִּירוֹת הַחוֹמָה וַאֲבָנִים וְכַדּוּרֵי בַרְזֶל נָפְלוּ בְּחֵיל הַסְּפַרְדִּים וַיַּהַרְגוּ מֵהֶם רַב. הַסְּפַרְדִּים חִזְקוּ לְבָבָם וַיֶּהֶרְסוּ לַעֲלוֹת עַל הַסּוֹלְלוֹת – וְחֵיל הָעַרְבִים נִרְאָה עַל הַחוֹמָה וַיַּמְטִירוּ עֲלֵיהֶם חִצִּים, אַבְנֵי קֶלַע וְזֶפֶת בּוֹעֲרָה וַיִּנָגְפוּ לִפְנֵי אוֹיְבֵיהֶם וְחַלְלֵיהֶם רַבּוּ מְאֹד. וַיִּסּוֹגוּ הַסְּפַרְדִּים אָחוֹר הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת. שָׁם שָׁבוּ הִתְיַצְּבוּ בַּמַּעֲרָכָה וַיָּחֵלוּ לְנַסּוֹת גְּבוּרָתָם גַּם הֵם בִּכְלֵי תּוֹתָח. וּבְעוֹדָם עוֹשִׂים כֹּה וָכֹה וְשַׁעֲרֵי הָעִיר נִפְתְּחוּ וְחֵיל הָעַרְבִים הִתְפָּרֵץ מִתּוֹכָה בְּקוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה וּתְרוּעַת מִלְחָמָה, וְרַק שַׂר הַמִּבְצָר סִידִי יַאגִיָא נִשְׁאַר עִם גְּדוּדוֹ בְת וֹךְ הָעִיר לְהַחֲזִיק הַמִּשְׁמָר. וְרוֹדְרִיגוֹ נָתַן אוֹת וַיַּסַּע אֶת כָּל מַחֲנֵיהוּ אֶל קְצֵה הָעִיר. וְחֵיל הָעַרְבִים פָּתְחוּ אֶת כַּבְלֵי הַמַּעְבָּרָה וַיַּטִּילוּהָ לְעָבְרֵי הַתְּעָלָה, וּבְעָבְרָם אוֹתָהּ, הִרְעִישׁוּ סוּסֵיהֶם וַיָּרוּצוּ כִּזְאֵבִים אֶל מוּל פְּנֵי הָאוֹיֵב. פִּתְאֹם הִגִּיחַ חַיִל חָדָש מִסִּבְכֵי הַיַעַר, אֲשֶׁר לְיַרְכְּתֵי הָעִיר תֵּימָנָה, וְעַד אַרְגִּיעָה לָכְדוּ אֶת הַמַּעְבָּרָה וְדוֹן אַלְבֵּירְטוֹ עִם מַחֲנֵהוּ קָרְבוּ אֶל הַשַּׁעַר וַיִּכְבְּשׁוּ אֶת חֵיל הַמִשְׁמָר בְּאֶפֶס יָד, וַיְּמַהֲרוּ וַיַּעֲלוּ עַל הַחוֹמָה וַיַּהַפְכוּ אֶת כְּלֵי הַתּוֹתָח אֶל חֵיל הָעַרְבִים אֲשֶׁר נֲבְהֲלוּ מְאֹד, כִּי הָיְתָה לָהֶם הַמִּלְחָמָה מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר. “הוֹי בֶּגֶד בּוֹגְדִים! – קָרְאוּ שָׂרֵי עָרָב בְּחָרְקָם שֵׁן – עוּרוּ, בְּנֵי מֻחֲמַד! עוֹרְרוּ אֶת גְּבוּרַתְכֶם, הִתְחַזְקוּ וִהְיוּ לִבְנֵי חַיִל, וּנְבִיאֵנוּ יַעֲמֹד לָנוּ לַהְדֹף אוֹיְבֵינוּ מִפָּנֵינוּ!” "יְחִי סט' יַאגָה וְתָרוּם קֶרֶן מְשִׁיחֵנוּ!–קָרְאוּ שָׂרֵי סְפָרַד אֶל חֵילָם, אֲשֶׁר הִתְאַזֵּר עֹז וְעָנָה: הֵידָד הֵידָד. “אַלַּה אִיל אַלַּה!”66 עָנוּ הַמַּחְמַדִּים פֶּה אֶחָד וַיִשְׁתַקְשְׁקוּ בִּכְלֵי נִשְׁקָם לְאוֹת גְּבוּרָה וְאֹמֶץ לֵב.
נוֹרָא הָיָה הָרַעַש, בְּהִתְנַגֵּש שְׁתֵי הַמַּחֲנוֹת יַחְדָיו. לֹא נִכַּר מַרְאֶה הַנִּלְחָמִים מִתִּמְרוֹת הָאָבָק הָעוֹלֶה כְּעָנָן כָּבֵד מִדַּהֲרוֹת אַבִּירֵיהֶם. וְרַק לִרְגָעִים הִתְנוֹצֵץ לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶש בְּרַק חֶרֶב עַרְבִי קְצָרָה וַעֲקוּמָה, אוֹ לַהֶבֶת חֶרֶב סְפַרְדִּי אֲרֻכָּה וִישָׁרָה, קוֹבָע נוֹצְרִי הֶעָשׂוּי נְחֹשֶׁת קָלָל מְמֹרָט, אוֹ סִבְכַת בַּרְזֶל עֲטוּיָה עַל צְנִיף בַּד אוֹ מֶשִׁי, הֶחָבוּש לְרֹאש עַרְבִי אוֹ כוּשִׁי. קוֹל מַשַּׁק הַנֶּשֶׁק, הַחֲרָבוֹת וְהַכִּידוֹנִים, הַצִּנּוֹת וְהַרְמָחִים, הַקַּרְדֻמּוֹת וְהַשְּׁלָטִים יַחַד הִתְעָרְבוּ הִתְבּוֹלְלוּ בְּקוֹלוֹת אַלְפֵי הַנִּלְחָמִים, אֶנְקוֹת הַנִּפְצָעִים וְנַחֲרַת הַסּוּסִים, עַד כִּי רָגְזָה הָאֲדָמָה תַחְתֵּיהֶם וְחַלְלֵיהֶם הֻצְּעוּ לְאֵין מִסְפָּר, וְנַהֲרֵי דָּם שָׁפְטוּ עָבְרוּ עַל פְּנֵי הָעֵמֶק, וְעוֹד לֹא נוֹדַע יַד מִי תָעֹז – כִּי שְׁתֵי הַמַּחֲנוֹת יַחַד הִתְלַכְֹּדוּ נֶאֳבָקוּ, נֶאֶנְחוּ וְאָחוֹר לֹא נָסוֹגוּ. וְהַסְפַרְדִים הִצְלִיחוּ לְהַקִּיף אֶת הָאוֹיֵב וּלְהָדְפֵהוּ אֶל חוֹמַת הָעִיר, שֶׁשָׁם עוֹרְרוּ גְּדוּדֵי אַלְבֵּירְטוֹ גְּבוּרָתָם וַיִּשְׁלְחוּ מַגֵּפוֹתֵיהֶם בּוֹ בְּחִצִּים, כִּידוּנִים וְאַבְנֵי קָלַע, אֲשֶׁר יָרוּ עָלָיו מֵעַל הַחוֹמָה בְּלִי חָשָׂך, אָז נָשְׁתָה גְּבוּרַת הָעַרְבִים, וְכִמְעַט אָמְרוּ נוֹאָש–וְהִנֵּה פִתְאֹם שָׁבָה רָגְזָה הָאָרֶץ מִדַהֲרוֹת אַבִּירִים, כִּי בָא חֵיל הַצֵּגְרִים לְעֶזְרָה לָעַרְבִים. “מִי בַּגִּבּוֹרִים אֵלָי!”– הִרְעִים דּוֹן פֶּדְרוֹ בְּקוֹלוֹ–נְמַהֵר וְנָחִיש לְקַדֵּם פְּנֵי זְאֵבֵי הָעֶרֶב בְּטֶרֶם יָבֹאוּ הֲלוֹם וְנוֹסְפוּ גַּם הֵם עַל אוֹיְבֵינוּ!" לְקוֹל הַגִּבּוֹר הַזֶּה חָסוּ בָּאוּ כְּאֶלֶף וַחֲמֵש מֵאוֹת אִיש מֵרֹאשֵׁי גִּבּוֹרֵי סְפָרַד וְיַחְדָיו עָלוּ עַל הָאוֹיֵב הַבָּא לְחַדֵּש אֶת הַמִּלְחָמָה. “הָה, אֲדוֹנִי, הִנֵּה דָּם נוֹטֵף מִזְרוֹעַ שְׂמֹאלֶךָ!” – קָרָא אַחַד הָרוֹכְבִים אֶל פֶּדְרוֹ, בְּרוּצָם יַחַד אֶל מוּל הָאוֹיֵב– חַכֵּה לִי מְעַט וַאֶחְבֹש פִּצְעֶךָ!" "אַך שָׂרֶטֶת הִיא וְאֶשָׂאֶנָה–עָנָהו הַגִּבּוֹר הַצָּעִיר בְּשֶטֶף מְרוּצָתוֹ – זֹאת עָשָׂה לִי הוּסֵין הַשָּׂר הַכּוּשִׁי, אַךְ חַרְבּוֹ67 בָּאָה בְּלִבּוֹ. בְּדַבְּרוֹ זֹאת הֶרְאָהוּ חַרְבּוֹ הָאֲדֻמָּה מִדָם עַד הַחֵצִי. פִּתְאֹם הִשְׁמִיעַ הָרוֹכֵב אֶנְקַת חָלָל, כִּי חֲלָפָהוּ חֵץ שָׁנוּן מֵחֵיל הָאוֹיֵב הֶחָדָש הָהוֹלֵךְ וְקָרֵב.> “הוֹי נָקָם וְשִׂלֵּם!” – קָרָא דּוֹן פֶּדְרוֹ, וּבְרַעַם קוֹלוֹ נָתַן צָו, וּכְרֶגַע נִצְבוּ בְּנֵי חֵילוֹ כְּקִיר בַּרְזֶל, וַיַּטוּ כִידוֹנֵיהֶם כְּמַסְמְרוֹת נְטוּעִים אֶל מוּל הָאוֹיֵב, הָעוֹלֶה עֲלֵיהֶם בִּסְעָרָה. בַּתַּחְבֻּלָּה הַזֹּאת נָפְלוּ אוֹיְבִים רַבִּים מְדֻקָּרִים אָרְצָה, כִּי לֹא נִזְהֲרוּ, אוֹ לֹא יָכְלוּ עוֹד לָעֲצוֹר בְּעַד סוּסֵיהֶם הַשׁוֹטְפִים. אַך אָז נָסוֹג צְבָא הַצֵּגְרִים אָחוֹר צְעָדִים אֲחָדִים. וְכִידוֹנִים חִצִּים וְכַדּוּרֵי מָוֶת עָפוּ וְיָרְדוּ כְמִטְרוֹת עֹז. כִּכְלוֹת אֵלֶּה הֵרִיקוּ הַחֲרָבוֹת, הֵנִיפוּ הַקַּרְדֻמּוֹת וְקוֹל מַשַּק הַנֶּשֶׁק נִשְׁמַע לְמֵרָחוֹק. הַנִּפְצָעִים לֹא נֶאֳנָקוּ וְהָהוֹרְגִים לֹא חָמָלוּ וְהָעֵמֶק נִמְלָא פִּגְרֵי אָדָם וְסוּסִים עַד אֶפֶס מָקוֹם וְעוֹד לֹא חָדֵלוּ – כִּי מֵעֵבֶר מִּזֶּה נִלְחָם דּוֹן פֶּדְרוֹ כְּאַרְיֵה מַשְׁחִית, וּמֵעֵבֶר מִזֶּה הִתְנַשֵּׂא אַלְמַנְזוּר כְּדֹב שַׁכּוּל, וְחַלְלֵיהֶם נָפְלוּ אַחֲרֵיהֶם כְּעָמִיר מֵאַחֲרֵי הַקּוֹצֵר. – אַך יַד הַסְּפַרְדִים מָטָה, כִּי הָיוּ יְדֵיהֶם כְּבֵדוֹת מִמִּלְחַמְתָּם הָרִאשׁוֹנָה, גַּם נֶפֶש דּוֹן פֶּדְרוֹ עָיְפָה מְאֹד בְּאָבְדַן דָמוֹ מִפֶּצַע זְרוֹעוֹ. וּבְכָל זֹאת הוֹסִיף לְאַמֵּץ לְבָב חֵילוֹ בִּגְבוּרַת יְמִינוֹ. פִּתְאֹם צָהַל קוֹלוֹ וְהֵרִיעַ בְּשִׂמְחָה – כִּי הִכִּיר אֶת אַלְמַנְזוֹר בְּתוֹךְ מְהוּמַת הַמִּלְחָמָה, וַיַּסֵּב אֵלָיו סוּסוֹ וַיִּבְקַע לוֹ דֶּרֶך, בְּגָזְרוֹ עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל, עַד קָרְבוֹ אֵלָיו. “מוּת, עַרְבִי אָרוּר, כִּי בָא קִצֶּךָ!” קָרָא בְּעוֹפְפוֹ קַרְדֻמּוֹ עַל פָּנָיו. “בּוּז לְךָ, נוֹצְרִי, כִּי צַר כֹּחֶךָ.” עָנָה אַלְמַנְזוּר בְּשַׂכְּלוֹ יָדוֹ לַעֲרֹךְ מָגִנּוֹ נֶגְדּוֹ. “עַתָּה תִּרְאֶה אֵיךְ יַד עַרְבִי רַב לוֹ!” הוֹסִיף לִקְרֹא, וּבְדַבְּרוֹ נָטָה חֲנִיתוֹ עָלָיו וַיַּכֵּהוּ בְעֹז יָדוֹ וּפֶדְרוֹ מִהֵר גַּם הוּא לַעֲרֹךְ מָגִנּוֹ נֶגְדּוֹ. אַךְ רָפְתָה יָדוֹ הַשְּׂמָאלִית מֵהַחֲזִיק בְּמָגִנּוֹ, וּמֵעָצְמַת הַמַּכָּה נִדְחַף מֵעַל סוּסוֹ וַיִּפֹּל אַרְצָה. כִּמְעַט הִצְהִיל הָעַרְבִי קוֹלוֹ בְּהֲרִיעוֹ עַל אוֹיְבוֹ אֲשֶׁר נָפַל, וְהִנֵּה פִתְאֹם הִשְׁמִיעַ סוּסוֹ נַחֲרַת אֵימָה וַיִּכְרַע תַּחְתָּיו וְזֶרֶם דָּם פָּרַץ מִצַּוָּארוֹ, כִּי בְיָד מְהִירָה הִגִּירָהוּ פֶדְרוֹ עַל יְדֵי חֶרֶב, וּבְטֶרֶם יִמְצָא הָרוֹכֵב אֶת יָדָיו וְאֶת רַגְלָיו, הִתְנַפֵּל דּוֹן פֶּדְרוֹ עָלָיו כַּאֲרִי טֹרֵף וַיַּפִּילֵהוּ אַרְצָה, וַיֵּט עָלָיו חַרְבּוֹ לְהַכּוֹתוֹ. אַך אַלְמַנְזוֹר הִתְנָעֵר וַיִּתְפְּשֵׂהוּ פִּתְאֹם בִּזְרוֹעוֹ הַשְׂמָאלִית, וּפֶדְרוֹ נֶאֳנַק מִכְּאֵב, כִּי נִלְחֲצָה זְרוֹעוֹ הַפְּצוּעָה. וּבְהֵאָבְקָם כֹּה יַחְדָיו כָּשְׁלוּ נָפְלוּ עַל גְּוִיַת הַסּוּס, וְהָעַרְבִי קָפַץ עָלָיו כַּנָּמֵר וַיָּשֶׂם רַגְלוֹ עַל צַוָּארוֹ. בֵּין כֹּה וָכֹה וְדַהֲרוֹת אַבִּירִים נִשְׁמְעוּ מִצִּבְאוֹת סְפָרַד בְּשׁוּבָם מִן הַמִּלְחָמָה, אַחֲרֵי נוּס הָעַרְבִים מִפְּנֵיהֶם מְנוּסַת חֶרֶב, לַעֲזֹור לִגְדוּד דּוֹן פֶּדְרוֹ, אֲשֶׁר הָפַךְ עֹרֶף לִפְנֵי אוֹיְבָיו. רֶגַע קִוְתָה נֶפֶש פֶּדְרוֹ לֵהֵחָלֵץ מִן הַמֵּצָר. אַךְ פִּתְאֹם נָטָה אוֹיְבוֹ עָלָיו יַד חֲמוּשָׁה בְּמוֹטַת בַּרְזֶל קְצָרָה וּכְבֵדָה. אֵימָה חֲשֵׁכָה כִסְּתָה פְּנֵי פֶדְרוֹ: “הוֹי, מִרְיָם! מִרְיָם!” – צָעַק לִבּוֹ הַנָּמוֹג בְּסוּר אֵלָיו מַר הַמָּוֶת, וּבָרֶגַע הַזֶּה הֲלָמַתְהוּ הַמּוֹטָה הַנּוֹרָאָה וַתְּרוֹצֵץ אֶת גֻלְגַּלְתּוֹ.
וְחֵיל הָעוֹזרִים מִהֲרוּ וּבָאוּ אֶל מְקוֹם הַהֲרֵגָה. וְאַלְמַנְזוֹר קָפַץ עַל אַחַד הַסּוּסִים, אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ מֵאֵין רוֹכֵב וַיִּבְרַח וַיִּמָלֵט עִם חֵילוֹ אַל בַּאסָה, מְקוֹם מֶמְשֶׁלֶת אֶל סֵיגַּאל, לֶאֱסֹף אִתּוֹ חַיִל חָדָש וּלְהָבִיא מָצוֹר עַל אַלְהַמָּה, אֲשֶׁר נָפְלָה בְּיַד אוֹיֵב בְּאַשְׁמַת בֶּן סִידִי יַאגִיַא, אֲשֶׁר בָּגַד בָּם.
* * *
הַשֶּׁמֶש נָטָה לַעֲרֹב וְחֵיל הַסְּפַרְדִים שָׁבוּ מִרְדֹף אֶת הָאוֹיֵב וַיָּבוֹאוּ אַלְהַמָּה. שָׁם נָשְׂאוּ הַשָּׂרִים אֶת רֹאש אַנְשֵׁי הַחַיִל וְהִנֵּה נִפְקַד מֵהֶם כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִיש. אַך לֹא שָׁווּ בְּנֶזֶק דּוֹן פֶּדְרוֹ הַגִּבּוֹר הַצָּעִיר, אֲשֶׁר נֶהֱרַג, בְּהִלָּחֲמוֹ עִם רֹאש גִּבּוֹרֵי הַצֵּגְרִים, לְפִי עֵדוּת אֲחָדִים מִבְּנֵי הֶחָיִל. וַתִּתְאַבֵּל כָּל הַמַּחֲנֶה וַתַּעַשׂ לו מִסְפֵּד מָר. וְשָׂר הַצָּבָא צִוָּה לְחַפֵּשׂ בֵּין הַנּוֹפְלִים אֶת גְּוִיַּת הֶחָלָל הָאָהוּב, לְהָבִיאָה הָעִירָה וּלְחַלֵּק לָה כָּבוֹד כְּעֶרְכָּהּ. אַך הִשְׁתּוֹמֵם מְאֹד לַשְּׁמוּעָה, כִּי נִפְקַד מְקוֹם דּוֹן פֶּדְרוֹ גַּם בֵּין הַחֲלָלִים, וַיְּבַקְשׁוּהוּ כָּל הַלַּיְלָה וְלֹא מְצָאוּהוּ. עַל כֵּן הֶחְלִיט הַשַׂר כְּדַעַת דּוֹן אֲלוֹנְזוֹ, כִּי אָמְנָם חַי הוּא פֶּדְרוֹ וּבִידֵי הָעַרְבִים הִנֵּה נִשְׁבָּה וַתְּהִי זֹאת נֶחָמָתוֹ, כִּי עוֹד יָחִיש לוֹ פְּדוּת וְיִגְאָלֵהוּ מִשִּׁבְיוֹ. וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֲרָגוֹנִיָּה לְבַשֵּׂר לַמֶּלֶךְ אֶת דְּבַר נִצְחוֹנוֹ הַגָּדוֹל בְּהִפָּתַח לְפָנָיו שַׁעֲרֵי הָאָרֶץ! אַך הֶעֱלִים שְׁבִיַּת פֶּדְרוֹ, בְּחָשְׂכוֹ בְּשׂוֹרָתוֹ זֹאת לְעֵת יָבֹא בַכְּתוּבִים עִמּוֹ לְסַפֵּר לוֹ דִּבְרֵי הַמִּלְחָמָה לְכָל קוֹרוֹתֶיהָ.
* * *
* * *
לד.
וּבְנֵי סְפָרַד צָהֲלוּ וְשָׂמְחוּ עַל מַפֶּלֶת בְּנֵי עֲרָב, כִּי נָפְלוּ שַׁעֲרֵי אַרְצָם. כָּל הַיּוֹם צִלְצְלוּ הַפַּעֲמוֹנִים וְנִשְׁמְעוּ שִׁירֵי תּוֹדָה בְּבָתֵי אֱלֹהֵיהָם. הַכֹּהֲנִים נָשְׂאוּ מִדְבְּרוֹתֵיהֶם מֵעַל הַבָּמוֹת, וְכָל הָעָם שָׂשׂוּ וְשָׂמְחוּ כִּי עוֹד מְעַט וּמַלְכוּתָם וֶאֱמוּנָתָם תִּהְיֶינָה מְלֹא רֹחַב הָאָרֶץ. לְעֵת עֶרֶב כִּבְּדוּ בָאוּרִים אֶת נִצְחוֹן גִּבּוֹרֵיהֶם. מְאוֹרֵי אֵש כְּכוֹכְבֵי שָׁמַיִם הֵפִיצוּ אוֹר עַל פְּנֵי חוֹמוֹת שִׂיגוֹבִיָּה. וּמִכָּל חוּצוֹתֵיהָ וּרְחוֹבוֹתֶיהָ זְמִירוֹת נִשְׁמָעוּ. קוֹל צַהֲלַת הֲמוֹן הָעָם הַמִּתְרוֹצְצִים בְּבָתֵּי הַיַּיִן, שֶׁשָּׁם שָׁתוּ לְשָׁכְרָה וְלֹא בִּמְחִיר – כִּי פָתְחוּ נְדִיבֵי הָעָם אֶת אוֹצְרוֹתֵיהֶם לְהַשְׁקוֹת אֶת הָעֲנִיִּים יַיִן וּלְהַרְנִין לְבָבָם לְמַעַן יֵדְעוּ גַּם הֵמָּה מַה נִכְבַּד הַיוֹם לְעַמָּם וּלְאַרְצָם.
וּמִי יְמַלֵּל אֶת הַהוֹד וְהֶהָדָר, אֲשֶׁר מִלְאוּ אֶת אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ בְּהֵיכָלוֹ פְנִימָה! שָׁם נִקְבְּצוּ בָּאוּ כָּל שָׂרֵי הַמְּלוּכָה שוֹעֶיהָ וַאֲצִילֶיהָ עִם נְשֵׁיהֶם הַכְּבוּדוֹת וּבְנוֹתֵיהֶם הָעֲדִינוֹת לִשְׂמוֹחַ עַל הַמִּשְׁתֶּה, אֲשֶֹר עָשׂוּ פֶרְדִינַאנְד וְאִיזַבֶּלָה לִכְבוֹד הַיּוֹם הַזֶּה. שָׁם אֻסְּפוּ אֲסֵפָה כָּל תַּעֲנוּגוֹת בְּנֵי אָדָם וְשַׁעְשׁוּעֵיהֶם. הִנֵּה מִתְהַלְּכִים הֵמָּה עַל פְּנֵי רַחֲבֵי הַהֵיכָל הַנֶּהְדָּר וְהַנִּפְלָא לָאוֹר הַזָּרוּעַ בּוֹ מִצַּנְתְּרוֹת הַזָּהָב וּמִמַרְאוֹת הַבְּדֹלַח. בְּנֵי הַנְּעוּרִים יִרְקְדוּ לְקוֹל בְּחִירֵי הַמְּנַגְּנִים וְרָאשֵׁי הָאֲצִילִים בָּאֵי בַּיָּמִים יַשְׁגִּיחוּ אֲלֵיהֶם, יִזְכְּרוּ שַׁעְשׁוּעֵיהֶם מִקֶּדֶם. אַךְ נֶפֶש אַחַת קְרוֹבָה אֶל שְׁאוֹן הָעַלִּיזִים וְהִיא שָׂבְעָה רֹגֶז. אֶת הַכֹּל תִּרְאֶה עֵינָהּ, אַף תִּשְׁמַע אָזְנָהּ, וְשָׁם מֵאַחֲרֵי הַקִּיר הִיא נֶחְבְּאָה בַּחֲדַר הַמַּשְׂכִּית. הִיא סְגוּרָה עַל מַסְגֵּר מִטַּעַם אִיזַבֶּלָּה מַלְכַּת הָאָרֶץ, לְמַעַן דַּכֵּא לְבָבָה וּלְעַכֵּר רוּחָהּ. שׁוֹמֵמָה יָשְׁבָה מִרְיָם. לִבָּהּ סְחַרְחָר מִכָּל מַרְאֶה עֵינֶיהָ וּמִשְׁמַע אָזְנֶיהָ. לְנֶגֶד עֵינֶיהָ יִתְיַצֵּב זֵכֶר כְּבוֹדָהּ וְשַׁעְשׁוּעֶיהָ, אֲשֶׁר מָצְאָה גַּם הִיא בְּבוֹאָה מֵעֵמֶק הָאֲרָזִים וְהִיא זוֹכֶרֶת גַּם אֶת כָּל הַחֲלִיפוֹת אֲשֶׁר עָבְרוּ עָלֶיהָ מִנִּי אָז וְהָרָעוֹת הַצְּפוּיוֹת לָהּ עוֹד עַד בֹּא חֲלִיפָתָה. וּבְעוֹד לִבָּהּ הַנִּשְׁבָּר הוֹגֶה אֵימָה וּדְאָגָה לְאַחֲרִיתָהּ, וְהִנֵּה אָזְנֶיהָ שׁוֹמְעוֹת שְׁאוֹן הַעַלִּיזִים וּמִצְהֲלוֹתֵיהֶם, וְעֵינֶיהָ רוֹאוֹת בְּעַד מָסַךְ הַחַלּוֹן הַדַּק אֶת אִיזַבֶּלָּה הַמַּלְכָּה, אֵשֶת חַסְדָּה מִקֶּדֶם, בְּהִתְהַלְּכָה עִם שָׂרוֹתֶיהָ הַעֲדִינוֹת וְכָל מַעְיָנֶיהָ68 בָּהֶן, כְּמוֹ נִשְכַּח שֵׁם מִרְיָם אוֹהַבְתָּהּ מֵאָדָם. בַּחֲמַת רוּחָהּ שָׁמְעָה אֶת הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה מְדַבְּרִים נְעִימוֹת עִם אֵשֶׁת דּוֹן פֵילִיקְס דִּי אִיסְטַבַּן, וּפִתְאֹם חָלְפָה חֵץ שָׁנוּן מִדִבְרֵי הַשָׂר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֵּר עַל אוֹדוֹת הַנֹּכְרִיָה הַקּוֹסֶמֶת, וּבָהּ הִתְעוֹרְרוּ רִגְשׁוֹת עֶצֶב, חֶרְפָּה, אֵבֶל, אַהֲבָה וְקִנְאָה. אָז כָּשַל כֹּח סִבְלָהּ וַתָּקָץ בְּחַיֶּיהָ.
וּבְהִתְחַמֵּץ לִבָּהּ אָמְרָה לְנַפְשָׁהּ: "הֲלֹא כְּפֶשַׂע בֵּינִי וּבֵין הַחַיִּים, בֵּין מְצָרֵי שְׁאוֹל הַמָּרִים מִמָּוֶת וּבֵין חֶמְדוֹת הַחַיִּים וְשַׁעְשׁוּעֵיהֶם. וְאָנֹכִי בָשָׂר וְלֹא אֵל – רַב לִי בַּאֲשֶׁר סָבַלְתִּי עַד כֹּה! לֹא כֹּח אֲבָנִים כֹּחִי וְלִבִּי לֹא חָזַק מִסָּלַע.
פִּתְאֹם שָׁמְעָה קוֹל הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמָהּ בַּלָּאט. וַתַּסֵּב פָּנֶיהָ וַתֵּרֶא וְהִנֵּה אִיזַבֶּלָּה הַמַּלְכָּה הִיא הַקּוֹרֵאת לָהּ לָלֶכֶת אַחֲרֶיהָ. וְאִיזַבֶּלָּה שָׂמָה עֵינֶיהָ בָּהּ וַתָּבֶן כָּל מַחְשׂבוֹתֶיהָ וְתִקְוָתָהּ חָזְקָה, כִּי חָכְמָתָהּ תַּעֲמוֹד לָהּ לְבַצֵּעַ אֶת אֲשֶׁר זָמָמָה. "הִנֵּה יָמִים וְשָׁבוּעוֹת חִכִּיתִי וְצִפִּיתִי – אָמְרָה אִיזַבֶּלָּה בַּעֲמֹד מִרְיָם לְפָנֶיהָ בַּחֲדַר מַשְׂכִּיתָה – הֶעֱלֵיתִי אֲרוּכָה לָךְ לְמַעַן תַּחֲלִיפִי כֹח וְלִבִּי בָטַח בָךְ, כִּי בְּשׁוּבֵך לְאֵיתָנֵךְ תְּקַדְּמִי פָנַי בְּתוֹדָה וְלֹא תִפְנִי עֹרֶף לִדְבָרַי. הֲלֹא לָךְ לַדַּעַת, כִּי כָּל עוֹד יְהוּדִיָּה
תִּהְיִי לֹא תּוּכְלִי לִבְטֹחַ בִּישׁוּעָתִי! – וְהִנְנִי שׁוֹלַחַת לָךְ אֶת הַכֹּהֵן דִּיוֹנִיזָה, אוֹתוֹ בָּחַרְתִּי לָךְ לְהָבִיאֵךְ בְּסוֹד דָּתֵנוּ וּלְהוֹרוֹתֵךְ יְסוֹדֵי אֱמוּנָתֵינוּ. וּמֵהַיּוֹם הַזֶּה וָהָלְאָה לֹא תּוֹסִיפִי לִרְאוֹת פָּנַי – לְמַעַן יִהְיוּ כָּל מַעֲיָנַיִךְ בַּתּוֹרה זוּ יְלַמְּדֵךְ מוֹרֵךְ וּמַדְרִיכֵךְ, וְהָיוּ עֵינַיִךְ רוֹאוֹת אֶת מוֹרֵךְ יוֹם יוֹם, עַד אֲשֶׁר תִּכּוֹן אֱמוּנָתוֹ בְּפִיךְ וּלְבָבֵךְ נָכוֹן בִּבְרִיתֵנוּ. אָז אֲקָרְבֵךְ בְּצִלִּי וּבְחֶסֶד עוֹלָם אֲרַחֲמֵךְ. נֶגֶד כָּל עַמִּי אֲשִׁיבֵךְ אֶל הַנַּחֲלָה, אֲשֶׁר נִשְׁאֲרָה מֵאִישֵךְ לְמוֹרָשָה, אַף אָקִים הֲרִיסוֹתַיךְ וְתַאֲוַת לִבֵּךְ אֶתֵּן לָך – – – וְשַׂמְתִּיךְ לִגְּאוֹן עוֹלָם, תִּפְאֶרֶת נָשִׁים, רַבָּתִי בְשָׂרוֹת מַלְכוּתִי; אָז תְּבַלִּי יָמַיִךְ בַּטּוֹב וְתִשְׁכְּחִי צָרוֹתַיִךְ וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתָיִך.
דִּבְרֵי חֶסֶד אֵלֶּה נָגְעוּ עַד לֵב מִרְיָם. אַך כִּמְעַט פָּתְחָה פִּיהָ לָתֵת מַעֲנֶה, וְאִיזַבֶּלָּה הֵנִיפָה יָדָה וַתַּהַס אוֹתָהּ, בְּקָרְאָהּ בְּפָנִים נִזְּעָמִים לֵאמֹר: “לָמָּה לִי דְּבַר שְׂפָתַיִךְ? אָנֹכִי אַךְ אֹזֶן קָשֶׁבֶת וְלֵב מֵבִין אֶדְרֹש. לֹא אוּכַל הַאֲמִין כִּי כָּל הַטּוֹב וְהַחֶסֶד אֲשֶׁר מְצָאוּךְ אִתִּי שָׁכֹחַ תִּשְׁכְּחִי. לֹא אוּכַל הַאֲמִין, כִּי עוֹד תַּכְבִּידי לִבֵּךְ וְתַקְשִׁי עָרְפֵּךְ כִּבְנֵי עַמֵּךְ הָעִבְרִים, אֲשֶׁר לֹא יִוָּסְרוּ עַד כִּי יְפַצְפְּצוּ אֶת עָרְפָּם הַקָּשֶׁה בְּאַכְזְרִיּוּת חֵמָה.–וּמְעַתָּה שִׂימִי לִבֵּךְ אֶל דַּרְכֵּךְ וְהַקְשִׁיבִי לְקוֹל מוֹרֵךְ הַכֹּהֵן דִיוּנִיזָה, אֲשֶר יוּרֵךְ בְּצֶדֶק, בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. אוּלָם אִם תַּקְשִׁי לִבֵּךְ–אָז נְקִיָה אֲנִי מִמֵּךְ, וְעַל אַפִּי וַחֲמָתִי אֶתְנֵךְ בְּיַד אֲדוֹנִים קָשֶׁה, אֲשֶׁר לֹא טוֹבָה תִּהְיִי בְּעֵינָיו מִכָּל אַחַיִךְ בְּנֵי עַמֶּךְ, הָעָם אֲשֶׁר זָעַם ה' עַד עוֹלָם”. כָּכָה דִּבְּרָה אִיזַבֶּלָּה וַתֵּלֵךְ, וּמִרְיָם שָׁבָה חֲרֵדָה וְנִבְהָלָה אֶל חֲדַר כִּלְאָה.
* * *
* * *
לה.
לָיְלָה. בְּבֵית יַעַר הָאֲרָזִים חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה, רַק מֵהַחֶדֶר הַנִּשְׁקָף לְעֵבֶר פְּנֵי מִזְרָח נִרְאָה אוֹר כֵּהֶה מִנֵּר דּוֹלֵק עַל הַשֻּלְחָן אֲשֶּר לִפְנֵי הַחַלּוֹן. דּוּמִיַּת מָוֶת שׂוֹרֶרֶת בַּחֶדֶר, אַף כִּי שְׁתֵי נַפְשׁוֹת אָדָם בְּתוֹכוֹ. הָאֶחָד הוּא עֶלֶם צָעִיר לְיָמִים שׁוֹכֵב עַל הַמִּטָּה, חוֹלֶה גֹּוֵעַ וְכָל עוֹד נִשְמָתוֹ בוֹ–פָּנָיו חִוְרִים כַּמֵּת, שְׂפָתָיו מְבֻקָּעוֹת וּכְעֵין הַתְּכֵלֶת. מַרְאֵהוּ לֹא נִכַּר כִּמְעַט מִפְּנֵי הַכַּר וְהַמִּטְפַּחַת הַחֲבוּשָׁה לְרֹאשׁוֹ, בִּהְיוֹתָם יַחַד זַכִּים מִשֶּׁלֶג; וְרַק גַּבּוֹת עֵינָיו וּשְׂפָמוֹ הַשְּׁחוֹרִים הִתְווּ תְּמוּנַת אָדָם. הַשֵּׁנִי הַיּוֹשֵׁב אֶצְלוֹ הוּא אִיש שֵׂיבָה קָרַחַת רֹאשׁוֹ רְחָבָה, וּשְׂעָרוֹת זְקָנוֹ אַךְ זֶה הֵחֵלוּ לָשׁוּב וְלִצְמֹחַ, כִּי שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת לֹא עָבַר תַּעַר עֲלֵיהֶן. הִנֵּהוּ יוֹשֵׁב שְׁחוֹחַ עַל הַכִּסֵּא, אֲשֶׁר לִפְנֵי הַמִּטָּה וְעֵינָיו הָרְטֻבּוֹת נְשׂוּאוֹת אֶל הַגּוֵֹעַ וּבְיָדוֹ הוּא מוֹחֶה לִרְגָעִים אֶת דִּמְעוֹתָיו מֵעַל לְחָיָיו הַקְּמוּטוֹת, וְהוּא מִתְאַמֵּץ לִכְלוֹא נִשְׁמַת אַפּוֹ, פֶּן יַשְׁבִּית אֶת הַדּוּמִיָּה וְיַפְרִיעַ אֶת הֹגֹּוֵעַ מִמְּנוּחָתוֹ.
הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה בַּלָּאט וְאִיש זָקֵן בָּא הַחַדְרָה וַיִּקְרַב עַל בְּהוֹנוֹת רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה, וַיָּאֶר אֶת הַנֵּר אֶל עֵבֶר פְּנֵי הַגֹּוֵעַ וַיִּבְחַן אֶת מַרְאֵהוּ רְגָעִים אֲחָדִים. אָז הֵנִיעַ רֹאשׁוֹ בְּעֶצֶב מָר וַיִּתֵּן אֶת הַנֵּר לְרֵעֵהוּ וַיִּרְמֹז לוֹ לָקוּם מִמְּקוֹמוֹ, בְּחֶפְצוֹ לָשֶׁבֶת תַּחְתָּיו.
“הַנִּיחָה לִי, יוּלִיאַן אֲדוֹנִי–הִתְחַנֵּן אִיש הַשֵׂיבָה בַּלָּאט–הַנִּיחָה לִּי וְאֵשֵׁב עוֹד פֹּה עַל מִטַּת בֶּן דּוֹדְךָ! מַה תִּתֵּן וּמַה תּוֹסִיף שִׁבְתְּךָ פֹּה וְהוּא הוֹלֵךְ לָמוּת? לֵךְ־נָא אֲדוֹנִי, וְתֵן שֵׁנָה לְעַפְעַפֶּיךָ, הֲלֹא זֶה שְׁלֹשָׁה לֵילוֹת שָׂבַעְתָּ נְדוּדִים וְאֵיך תִּשָּׂא רֹאשֶׁךָ? אֲבָל הַזָּקֵן הֵנִיעַ רֹאש וַיִּרְמֹז לוֹ שֵׁנִית לַעֲזֹב מְקוֹמוֹ. “אָנָא אֲדוֹנִי, תִּיקַר נָא נַפְשְׁךָ בְּעֵינֶיךָ! מַה בֶּצַע בְּשִׁבְתְּךָ אֶצְלוֹ וְהוֹשֵׁעַ לֹא תּוּכַל לוֹ בְצֵאת נַפְשׁוֹ? רַבּוֹת יָגַעְתָּ לְהַצִּילֵהוּ מִשַּׁחַת, אַךְ ה' הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנוּ וְכָל חָכְמָתֵנוּ הִתְבַּלָּעָה.–” “אָכֵן הִסְתִּיר ה' פָּנָיו מִבֵּיתֵנוּ כְּמוֹ מִכָּל אַחֵינוּ בְּנֵי עַמֵּנוּ–עָנָה יוּלִיאַן בְּנֶפֶש נוֹאָשָׁה–הֵן זֶה פֶּדְרוֹ הַחֹטֶר הָאַחֲרוֹן לְגֶזַע מִשְׁפַּחְתֵּנוּ, אֵלָיו נָשָׂאתִי נַפְשִׁי, וְאָבִיו הוּא דּוֹן סַבַּסְטְיוֹן דּוֹדִי, הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַנִי לִפְנֵי מוֹתוֹ לְהַסְתִּיר שְׁמוֹ מִמֶּנּוּ עַד מְלֹאת לוֹ עֶשְׂרִים וְחָמֵש שָׁנָה. זֶה לִי שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה מֵאָז אֶשְׁמֹר צְעָדָיו. בְּעֵינַיִם כָּלוֹת חִכִּיתִי לְיוֹם אֲשֶׁר אוּכַל לְמַלֹּאת דְּבָרַי וּלְהֲשִׁיבֵהוּ אֶל אֱמוּנַת אֲבוֹתָיו וּלְהַפְקִיד עַל יָדוֹ נִקְמַת דָם אָבִיו הַשָּׁפוּךְ. עַתָּה הִנֵּה הִגִּיעוּ הַיָּמִים, עוֹד חֲמִשָּׁה שָׁבוּעוֹת וּמִסְפָּר הַיָּמִים יִמָּלֵאוּ–וְהִנֵּה קִדְמָהוּ הַמָּוֶת עַל שְׂדֵה הַמִּלְחָמָה וְהַחֹטֶר הָאַחֲרוֹן לְגֶזַע מִשְׁפַּחְתֵּנוּ הִנֵּהוּ נִכְרַת לְעֵינַי. וּמַה חֵפֶץ לִי עוֹד בְּחַיָי? הֲלֹא מִרְיָם בַּת אֲחוֹתִי, גַּם הִיא נָפְלָה בַפָּח בְּאֵין מָנוֹס וּמִפְלָט עוֹד – לָכֵן הַנִּיחָה לִי, רְאוּבֵן יְדִידִי נֶאֱמָן בֵּיתִי, אַל תִּדְאַג לְחַוַּי69 אֲשֶׁר הָיוּ עָלַי לְמַשָּׂא! לֵךְ לְךָ לָנוּחַ וּלְהָשִׁיב נַפְשְׁךָ בִּמְעַט שֵׁנוֹת, וְאָנֹכִי אֶהְיֶה שׁוֹמֵר לְרֹאש בּחִירִי”. “אִם ה' לֹא יִשְׁמֹר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר!”–נֶאֱנַח רְאוּבֵן בְּנֶפֶש מָרָה וַיֵּצֵא מֵאֵת הֶחָדֶר. וְיוּלִיאַן קָרֵב שֵׁנִית אֶל הַגֹּוֵעַ וַיִּשַּׁח רֹאשוֹ וַיֵּט אָזְנוֹ אֶל לִבּוֹ וַיְּמַשֵּׁש אֶת יָדָיו וְרַגְלָיו וּפָנָיו הֵפִיקוּ תּוּגָתוֹ וּמָרַת נַפְשׁוֹ. “הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָמוֹ” – שָׁפַךְ יוּלִיאַן שִׂיחוֹ עַל הַגֹּוֵעַ הָאָהוּב, כִּי בַיּוֹם הַזֶּה הִגִּיעָה מַחֲלָתוֹ עַד מְרוֹם קִצָּהּ בְּמִלְחַמְתָּה עִם חַיֵּי עֲלוּמָיו–”הַיּוֹם יַעֲמֹד בְּמִשְׁפָּט לִפְנֵי אֱלֹהֵי הַיְּצוּרִים: אִם תָּשׁוּב אֵלָיו נַפְשׁוֹ לִרְאוֹת אוֹר, אוֹ יִגְוַע גָוֹעַ בְּלֹא עִתּוֹ". "זֶה לִי שְׁנֵי שָׂבוּעוֹת מֵאָז הֵבֵאתִיו מֻכֶּה וּפָצוּעַ מִשְׂדֵה הַמִּלְחָמָה הֵנָּה, וּמֵאָז וְעַד עַתָּה יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי וְלַשָּׁוְא הִרְבֵּיתִי רְפוּאוֹת. עַד כֹּה אֲכָלַתְהוּ אֵש קָדַחַת – עַתָּה סָרָה הַבְּעֵרָה וְהִנֵּהוּ שׁוֹכֵב זֶה שְׁנֵי יָמִים כְּמֵת שׁוֹכֵן קָבֶר… עוֹד לִבּוֹ דּוֹפֵק וְעוֹרְקָיו יֶהֶלְמוּ בַעֲצַלְּתַיִם–עוֹד מְעַט הָהּ! וְגַם הֵם יִרְפּוּ יִפּלֹוּ. “אָנָּא, אֱלֹהֵי הָרַחֲמִים! הָחִישָׁה עֶזְרְךָ מִקֹּדֶש, שְׁאַב נָא יְשׁוּעָתְךָ מִמְּקוֹר הַחַיִּים לְעֶלֶם זֶה הַנּוֹצְרִי, אֲשֶׁר מִמְּעֵי יְהוּדָה יָצָא. הֲלֹא כָּל הָעַמִּים בְּשִׁמְךָ יִקְרָאוּ, וּלְפָנֶיךָ אֵין הַבְדֵּל בְּשֵׁם זֶה יִקְרָאוּךָ, בְּדַת זוֹ יַעַבְדוּךָ, אִם אַך יַכִּירוּ מַעְבָּדֶיךָ וְיֵדְעוּ כִּי אֱלֹהִים אַתָּה – – וְהוּא הֲלֹא שָׁאוּל מֵאָבִיו לְדַת הָאָרֶץ לַהֲשִׁיבֵהוּ לְיוֹם מוֹעֵד. עוֹד מְעַט וְיָבֹא הַיּוֹם וַהֲקִימוֹתִי לְאָבִיו הַקָּדוֹש אֶת הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְשִׁמְךָ הַקָּדוֹש. אָנָא אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת לְכָל בָּשָׂר. הָשִׁיבָה נָא רוּחוֹ אֵלָיו וַאֲשִׁיבֵהוּ גַּם אָנִי אֶל אֱמוּנָתוֹ, עַמּוֹ וֵאלֹהָיו! – גְּנֹן נָא בְּאֶבְרָתְךָ גַּם עַל מִרְיָם בַּאֲשֶׁר הִיא שָׁם, וְאִם יְאַלְּצוּהָ מְצִיקֶיהָ וּמְצוּקוֹתֶיהָ לְהַחֲלִיף שִׁמְךָ אַל נָא תַּחֲשֹב לָהּ עָוֹן! הוֹי מִרְיָם בַּת אֲחוֹתִי! הוֹי פֶּדְרוֹ בֶּן דּוֹדִי! הוֹי פֶרְנַאנְדוֹ בֶּן אָחִי! אֵיכֶם מַחְמַדֵּי נַפְשִׁי! מֶה הָיָה לָכֶם? מַה גּוֹרַלְכֶם וּמַה קִצְכֶם? אֵי שָׁמַיִם! הִנֵּה זֹאת אַחֲרִית מִשְׁפַּחְתֵּנוּ, כְּבוֹדֵנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ; זֶה נִרְצַח, זֶה גֹּוֵעַ וְזֶה מְחַכֶּה לַמָּוֶת וְאֵינֶנּוּ – וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי, מִתְחַפֵּש כְּגַנָּב בִּלְבוּש נָכְרִי בְאַרְצוֹת הַחַיִּים, הָהּ נוֹרָא מוּסָרְךָ, אֱלֹהִים, וּמִשְׁפָּטְךָ עָשִׂיתָ בְּעַמִּי, בֵּיתִי, וְנַחֲלָתִי!”
בְּקָרְאוֹ זֹאת סָפַק כַּפָּיו וַיָּשֶׂם יָדָיו עַל עֵינָיו וַיֵּבְךְ תַּמְרוּרִים. בֵּין כֹּה וָכֹה נִבְקַע הַשַּׁחַר וַיָּפֶץ אוֹרוֹ עַל יַעַר הָאֲרָזִים הַסּוֹבְבִים לַבַּיִת הַהוּא כִּבְנֵי עָנָק הַשּׁוֹמְרִים לְרֹאש מַלְכָּם. עוֹד מְעַט וְצַמְרוֹת הָעֵצִים יָפֹזּוּ מִנֹּגַהּ הַשֶּׁמֶש הַיּוֹצֵא מִפְּאַת קָדִים. צִלְלֵי לַיְלָה נָסוּ וְהָאָרֶץ הֵאִירָה כֻּלָהּ. נֵעוֹרוּ הַצִּפֳרִים וַיְּצַפְצְפוּ מִבֵּין הָעֳפָאִים וְרוּחַ צַח נָשְׁבָה בֵּין הָעֲנָפִים, אֶגְלֵי הַטַּל הִזְהִירוּ מִכָּל עָלֶה וָשִׂיחַ, וְגֻלַּת הָעִלִּית מִמּוּל הַחַלּוֹן זָרְקָה מֵימֶיהָ בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְקַרְנֵי הָאוֹר כַּבְּרָקִים רוֹצְצוּ בָם. הַפְּרָחִים הַנֶּחְמָדִים הַמְּמַלְּאִים אֶת הַגַּן בִּשְׁלַל צִבְעֵי רִקְמָתָם יַחַד הִטּוּ רָאשֵׁיהֶם לִקְרַאת הַשָּׁמֶש, הַמֵּבִיא לָהֶם חַיִּים וָחֹם. וּפִתְאֹם זָרַח אוֹרוֹ בַּחֶדֶר, הוֹפִיעַ בְּעַד הַחַלּוֹן אֶל גָּרֵי הַבַּיִת הַבּוֹדֵד, כְּמַלְאָךְ שָׁלוּחַ מִמָּרוֹם לְהָבִיא לָהֶם תַּנְחוּמוֹת אֵל. וְקַו אַרְגָּמָן יָצָא מִמֶּנּוּ אֶל בֵּין יְרִיעוֹת הַמָּסָךְ אֲשֶׁר לְמִטַּת הַגֹּוֵעַ וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו הַלְּבָנִים כַּשֶּׁלֶג. וְיוּלִיאַן הִתְעוֹרֵר לְנֹגָהּ בְּרַק הַשֶּׁמֶש וַיַּבֵּט אֶל פֶּדְרוֹ וְהִנֵּה אָדְמוּ שְׂפָתָיו מְעַט – וַיָּפָג לִבּוֹ, כִּי לֹא הֶאֱמִין לְמַרְאֵה עֵינָיו. וַיּוֹסֵף לְהַבִּיט וּלְהִתְבּוֹנֵן בְּשׂוּם לֵב אֶל הַתְּמוּרָה אֲשֶׁר נִרְאָתָה בִּפְנֵי הַגֹּוֵעַ. שְׁחוֹחַ עָמַד עַל הַמִּטָּה וּבְחָזְקָה עָצַר נִשְׁמַת אַפּוֹ, אַך קוֹל לִבּוֹ דּוֹפֵק כְּהֹלֶם פָּעַם.
וּרְאוּבֵן בָּא הַחַדְרָה, וּבִרְאוֹתוֹ אֶת אֲדוֹנוֹ שׁוֹחָה עַל פֶּדְרוֹ חָרַד אֵלָיו וַיִּשָּׂא עֵינָיו גַּם הוּא אֶל הַגֹּוֵעַ, וְיוּלִיאַן נָסוֹג אָחוֹר בְּלֵב נִשְׁבָּר. “הָה!” קָרָא בְּמַפַּח נֶפֶש, כִּי נִכְזְבָה תּוֹחַלְתּוֹ. אֲבָל רְאוּבֵן לֹא מָש מִמְקוֹמוֹ, כִּי רָאָה אֶת אֲשֶׁר לֹא פִּלֵל. וּפִתְאֹם קָרָא בְּבָהָלה אֶל יוּלִיאַן לֵאמֹר: “רְאֵה נָא, אֲדוֹנִי, וְהַבִּיטָה: הִנֵּה שְׂפָתָיו נָעוֹת!” כִּשְׁמֹעַ יוּלִיאַן זֹאת וַיִּתַּר לִבּוֹ מִמְּקוֹמוֹ וַיְּמַהֵר בְּבִרְכַּיִם כּוֹשְׁלוֹת מֵחֲרָדָה. וַיַּרְא וְהִנֵּה אָמְנָם נָעוּ שִׂפְתֵי הַגֹּוֵע, כְּמוֹ יְבַקּש לָתֵת מְאוּמָה אֶל פִּיהוּ, אַך קוֹלוֹ לֹא יִשָּמֵעַ. וַיָּרָץ אֶל הַשֻּׁלְחָן וַיַּחֲטֹף מִשָּם צִנְצֶנֶת קְטַנָּה וּבְיָדַיִם רוֹעֲדוֹת הִטִּיף אֶגְלֵי מַרְפֵּא אֶל פִּיהוּ, וַיַּט אָזְנוֹ וַיַּקְשֵׁב וַיִּשְׁמַע, וּלְחֶרְדַּת לְבָבוֹ הִקְשִׁיב כִּי נִשְׁאֲרוּ בְלֹעוֹ,מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת לִבְלֹעַ. אוּלָם כַּעֲבֹר רְגָעִים אֲחָדִים קָפַץ מִמְקוֹמוֹ וַיִּּפֹּל עַל צַוְארֵי עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ וַיִּקְרָא בְּקֹצֶר רוּחַ: "הֶאָח! הִנֵּהוּ נִצָּל! לָנוּ הוּא; חָיֹה יִחְיֶה!
אֲבָל גַּם בַּעֲלִיצוּת נַפְשׁוֹ לֹא שָׁכַח יוּלִיאַן לְכַלְכֵּל מַעֲשֵׂהוּ בַּמִּשְׁפָּט, וַיַּטֵּף עוֹד רְסִיסִים אֲחָדִים אֶל פִּי פֶּדְרוֹ; וּבַפַּעַם הַזֹּאת בְּלָעָם כְּרֶגַע, גַּם פָּקַח מְעַט מְעַט אֶת עֵינָיו. אֲבָל עוֹד כָּבְדוּ עָלָיו מַרְאוֹת, וּכְרֶגַע שָׁב וַיַעַצְמֵן, וּלְעֻמַּת זֹאת נִשְׁמְעָה נִשְׁמַת אַפּוֹ וְלִבּוֹ הֵחֵל לָנוּעַ בְּשָאֲפוֹ רוּחַ לִרְוָחָה. רְאוּבֵן כִּבָּה אֶת הַנֵּר וְיוּלִיאַן פָּרַש אֶת הַיְּרִיעוֹת לְמָסָך, לְבַל יַפְרִיעַ אוֹר הַשֶּׁמֶש אֶת הַחוֹלֶה מִשְׁנָתוֹ, אֲשֶׁר נִמְשְכָה עַד אַחֲרֵי הַצָּהֳרָיִם. אָז שָׁבוּ הֵחֵלוּ שְׂפָתָיו לָנוּעַ. בַּפַּעַם הַזֹּאת נָתַן לוֹ מְלֹא כַף מָרָק לְהָשִׁיב נַפְשׁוֹ, וְהַחוֹלֶה גָּמַע זֹאת בְּתַאֲוַת נֶפֶש וַיִּישַן שֵׁנִית. אָז הוֹשִׁיב יוּלִיאַן אֶת רְאוּבֵן תַּחְתָּיו וְהוּא שָׁכַב לָנוּחַ לְמַעַן הַחֲלִיף כֹּחַ, וַיְּצַו אֶת רְאוּבֵן לְהֲעִירֵהוּ מִשְׁנָתוֹ, אִם יָנוּעַ הַחוֹלֶה כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְּכְרֶגַע נִשְׁמְעָה נַחֲרַת אַפּוֹ וּשְׁנָתוֹ עָרְבָה לוֹ, כִּי לֹא נָתַן תְּנוּמָה לְעַפְעַפָּיו זֶה כַּמָּה לֵילוֹת.
* * *
* * *
לו.
בָּאָה הָאַשְׁמֹרֶת הַתִּיכוֹנָה וְּראוּבֵן עוֹדֶנוּ יוֹשֵׁב אֶל מִטַּת הַחֹלֶה הַיָּשֵׁן וּמֵזִיעַ. שְׁתֵי פְעָמִים נָע פֶּדְרוֹ מִמְּקוֹמוֹ לְהֵיטִיב מִשְׁכָּבוֹ, אַך עוֹד לֹא הֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ הָעֲרֵבָה. וְהַכֹּמֶר בֶּנֶדִיקְטִי בָא הֶחָדְרָה, וְהוּא עָטוּף מְעִיל כְּהֻנָּה מִצֶּמֶר צָחַר וְחֶבֶל בּוּץ לוֹ חֲגוֹרָה, וּבָה קָשׁוּר חוּט אַלְמֻגִּים כָּפוּל, מִמַּעַל לִמְעִילוֹ אֵפוֹד קָצֵר ושָׁחוֹר פָּתוּחַ לִשְׁתֵּי כִתְפוֹתָיו. רֹאשׁוֹ מְגֻלֶּה, עַל קָדְקָדוֹ קָרַחַת וּפְאַת רֹאשׁוֹ מֻקָּפָה בְּמַעְגָּל יָשָׁר מִמַּעַל לְאָזְנָיו. וּבְבֹאוֹ עַל סַף הַחֶדֶר קָם רְאוּבֵן מִפָּנָיו, וְיוּלִיאַן קָרַב אֶל פֶּדְרוֹ וַיִּתְבּוֹנֵן אֶל נִשְׁמַת אַפּוֹ וְעֵינָיו הֵפִיקוּ שִׂמְחַת לִבּוֹ. וַיֵּשֵׁב עַל הַכִּסֵּא וַיֹּאמֶר לִרְאוּבֵן בַּלָאט: הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה' כִּי לֹא עָזַב חַסְדּוֹ מֵאִתָּנו וְלֹא הֶאֱבִיד שָׂרִיד מִבֵּיתֵנוּ! הִנֵּה לִבִּי בָּטוּחַ, כִּי בֶן דּוֹדִי חָיֹה יִחְיֶה וּשְׁנָתוֹ זוֹ תַּחֲלִימֵהוּ וּתְחַיֵּהוּ. וְעַתָּה, יְדִיד לְבָבִי, הִנֵּה הִגִּיעָה הָעֵת לִזְכֹּר גַּם אֶת מִרְיָם. לךְ לְךָ לְהַרְגִּיעַ וּלְהִנָּפֵש מְעַט, וּכְאוֹר הַבֹּקֶר תֶּאֱזֹר מָתְנֶיךָ וְהִתְחַפַּשְׂתָּ וּבָאתָ אֶל בֵּית תְּפִלַּת הַפְרַנְצִיסְקִים בְּשִׂיגוֹבִיָה שָׁם תִּתְבּוֹלֵל בּתוֹךְ הֲמוֹן הַכֹּהֲנִים וְלִבְּךָ וְנַפְשְׁךָ תָּשִׂים לַחְקֹר וְלִדְרֹש, אִם יֵש אִתָּם יוֹדֵעַ עַל מִרְיָם עַד מָה. וְהָיָה אִם תִּשְמַע, כִּי נוֹדְעוּ לָהֶם עִקְבוֹתֶיהָ, כִּי עוֹדֶנָּה מַחֲזֶקֶת בֶּאֱמוּנָתֵנוּ, וְכִי יֵש אֶת נֶפֶש הַמַּלְכָּה לְהַסְגִּירָה אֲלֵיהֶם, אָז תָּשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ בְּכַפֶּךָ וּפָנִיתָ וְהָלַכְתָּ אֶל אָחִינוּ סִלְפִיָה מִשְׁנֵה הַכֹּהֵן פְרַנְצִיסְקוֹ; וְאִם לֹא נֶהְפַּךְ לִהְיוֹת לְצָרֵינוּ, אָז יַשְׂכִּיל לָתֵת לְךָ מַהֲלָכִים אֶל מִרְיָם לְהוֹרוֹתָהּ יְסוֹדֵי דָּתָם… וְהִגַּדְּתָּ לָהּ אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָשִׂים בְּפִיךָ–אַך הִשָּׁמֵר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד בְּדֶרֶךְ הַחֲלַקְלַקּוֹת, אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵך פֶּן תִּוָּקֵש וַהֲרֵעוֹתָ לְכֻלָּנוּ."– “בְּטַח בִּי, אֲדוֹנִי, כִּי אֵדַע לְהִזָּהֵר–עָנָה הַכֹּמֶר הַמִּתְחַפֵּשׂ–וְאִם יִקְרֵנִי אָסוֹן, אוֹת הוּא כִּי ה' חָפֵץ דַּכְּאֵנוּ, וְלֹא בִי יִהְיֶה הָאָשָׁם. אֲבָל הַגִּידָה נָא לִי מַה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אַגִּיד לְסִלְפִיָה?” כִּמְעַט פָּתַח יוּלִיאַן אֶת פִּיו לָתֵת לוֹ מַעֲנֶה וּפֶדְרוֹ הִתְעוֹרֵר וַיִּפְקַח עֵינָיו וַיַּבֵּט אֶל כָּל סְבִיבָיו, כְּמוֹ יְחַפֵּשׂ רוּחוֹ לָדַעַת וּלְהַכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ. וּפִתְאֹם אֹרוּ עֵינָיו וּבִשְׂפַל קוֹלוֹ קָרָא: “אָבִי אַמְבְּרוֹזִיָה, מַלְאָךְ מוֹשִׁיעִי!”
“בּרִיךְ רַחֲמָנָא דְיַהֲבָךְ לָן וְלֹא יַהֲבָךְ לְעַפְרָא!”70– לָחַש יוּלִיאַן בְּשׂוּמוֹ יָדָיו עַל רֹאש הַחוֹלֶה וּבְנָשְׂאוֹ מָרוֹם עֵינָיו רְגָעִים אֲחָדִים, וּכְהֶרֶף עַיִן הִתְהַפֵּךְ הַיְּהוּדִי וַיְּהִי לְכֹמֶר נוֹצְרִי וַיִּתּן בְּשִׁיר קוֹלוֹ וַיְּזַמֵּר עִם רְאוּבֵן בִּרְכַּת הַתּוֹדָה בִּשְׂפַת לַאטִינָה.
וּכְכַלּוֹתוֹ לָשִׁיר שָׂם פָּנָיו אֶל הַחוֹלֶה וַיַּעַן: “חַיִּים וְשָׁלוֹם לְךָ, דּוֹן פֶּדְרוֹ בְּנִי! אַל תָּנוּעַ מִמְּקוֹמְךָ! שְׁכַב בִּמְנוּחָה וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה, אִם חָפֵץ חַיִּים אָתָּה”.> לֹא אַאֲמִין עוֹד בַּחַיִּים!–לָחַש הַחוֹלֶה בַּהֲנִיעוֹ רֹאש. “לֹא, כִּי חָיֹה תִּחְיֶה, בְּנִי, לְאֹרֶךְ יָמִים – קָרָא יוּלִיאַן בְּנָשְׁקוֹ אוֹתוֹ עַל מִצְחוֹ הָרָטֹב – אָכֵן נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם הַמָּוֶת אַף יָכֹלְתִי לוֹ. הַאֲמִינָה לִי, כִּי בְּעֶזְרַת אֱלֹהֵינוּ סָרָה מַחֲלַתְךָ מֵקִּרְבֶּךָ. עוֹד מְעַט וְתָשׁוּב לְאֵיתָנְךָ וְהָיִיתָ בּרִיא כְאַחַד הָאָדָם!”
– לוּ חָפֵץ ה' בְחַיַּי…לֹא גָּבַר הָאוֹיֵב בְּהִלָּחֲמִי…לְמַעַן שְׁמוֹ – אָמַר פֶּדְרוֹ בְּנֶפֶש נוֹאָשָׁה – אַך אֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹנִי… אֶתְוַדֶּה נָא לְפָנֶיךָ אָבִי… וְלֹא אֵרֵד שְׁאוֹלָה… בְּחַטַּאת נַפְשִׁי… “אַשְׁרֵי הָאִיש נְשׂוּי פֶּשָׁע כְסוּי חַטָּאָה – עָנָה הַכֹּמֶר–כִּי גַם הַחַיִּים לֹא יִנְעֲמוּ לְעוֹשֵׂי עָוֶל. לָכֵן אִם יֵש בְּךָ עָוֹן, תֵּן תּוֹדָה וְהַרְחִיקֵהוּ וְשׁוּבָה בְּלֵב שָׁלֵם אֶל ה' הַמַּרְבֶּה לִסְלֹחַ!”
– אַלְלַי לִי – עָנָה הַחוֹלֶה בְּרוּחַ נְכֵאָה – אֵיךְ אַרְחִיק חַטַּאת נַפְשִׁי… וְהִיא קְשׁוּרָה בִי כָּל עוֹד בִּי נִשְׁמָתִי?… אָהַבְתִּי בַּת אֵל נֵכָר… תּוֹעֲבַת כָּל נוֹצְרִי תָּמִים… וְעוֹד עַתָּה… לִשְׁמָהּ וּלְזִכְרָהּ תַּאֲוַת נַפְשִׁי…
“אָמְנָם יָדַעְתִּי, כִּי אָהַבְתָּ אֶת הַיְּהוּדִיָּה, אֶת מִרְיָם – עָנָה יוּלִיאַן וַיִּקְרֹץ עֵינָיו אֶל רְאוּבֵן בִּמְנוֹד רֹאש–אַך הֵרָגַע בְּנִי, כִּי רַק כְּאָדָם עָבַרְתָּ בְּרִית וַתֹּאהַב אֶת אֲשֶׁר לֹא יָכֹלְתָּ לִשְׂנֹא. לֹא גָּדוֹל עֲוֹנְךָ מִנְשֹׂא וַה' יִסְלַח לְךָ.”
לַדְּבָרִים הָאֵלֶה אָדְמוּ פְּנֵי פֶּדְרוֹ מְעַט וְנַפְשׁוֹ רָוְתָה עֹנֶג לִשְׁמוֹעַ תַּנְחוּמוֹת כָּאֵלֶה מִפִּי כֹּהֵן, אֲשֶׁר צִדְקָתוֹ מוּדַעַת בְּכָל הָאָרֶץ. “גַּם אָמְנָם עוֹד תִּקְוָתִי בִי, כִּי תִּפַּקַחְנָה עֵינֵי מִרְיָם לְהַחֲזִיק בֶּאֱמוּנָתֵנוּ”–הֵשִׁיב פֶּדְרוֹ אֲמָרָיו לוֹ. וּרְגָעִים אֲחָדִים הִתְעַמֵּק בְּמַחְשָׁבוֹתָיו וַיְּחַפֵּש בְּזִכְרוֹנוֹ קוֹרוֹת יָמִים עָבָרוּ, אֲשֶׁר כִּמְעַט נִשְׁכְּחוּ מִמֶּנּוּ בְּחָלְיוֹ הַקָּשֶׁה. וּפִתְאֹם קָרָא: הֲלֹא אַתָּה הִצַּלְתָּ גַם נֶפֶש מִרְיָם מִבּוֹר הַשֶּׁבִי… וּמַה הִנְךָ לָהּ… וְאֵיך עָזַבְתָּ אוֹתָהּ לָנוּעַ לְשִׂיגוֹבִיָה… לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשִׁי? אֵיפֹה אָנֹכִי עָתָּה?… מִי הֱבִיאַנִי הֵנָה?… וְאֵיך נִקְרֵיתָ אֵלַי לְהַצִּיל מִמָּוֶת חַיָי?… וּמָה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִי לְעֵת מְצוֹא?… הֲלֹא כֵן הִגַּדְתָּ לִי אָבִי בְּיוֹם מִלְחָמָה"…
“הֵרָגַע לְךָ וְאַל תֶּרֶב שְׁאֵלָה!” – קָרָא יוּלִיאַן בְּחֶרְדָּתוֹ לְפֶדְרוֹ פֶּן יְבֻלַּע לוֹ מֵרֹב רִגְשׁוֹתָיו בּוֹ – הִשָׁקֵט, בְּנִי, עֲדֵי יָשׁוּב רוּחֲךָ וְכֹחֲךָ אֵלֶיךָ, אָז אֶעֶנְךָ עַל כָּל וְאוֹדִיעֲךָ פֵּשֶׁר דָּבָר. וְעַתָּה דַי לְךָ לָדַעַת, כִּי בְאֶרֶץ מוֹלַדְתְּךָ הִנְּךָ וּבִמְקוֹם שָׁלוֹם אַתָּה בָטוּחַ.–שׁוּבָה נָא לִמְנוּחָתְךָ וְקַח מֵאֵלֶּה הַסַּמִּים אֲשֶׁר הֲכִינוֹתִי הֵם יִהְיוּ רִפְאוּת לְנַפְשֶׁךָ."
גַּם אָמְנָם יָגַע הַחוֹלֶה בְּרֹב רִגְשׁוֹתָיו וְלֹא עָצַר כֹח לְדַבֵּר עוֹד וַיֵּשְׁתְּ סַמֵּי מַרְפֵּא וַיָשָׁב וַיִּשְׁכַּב בִּמְנוּחָה וּבְעֵינַיִם עֲצוּמוֹת. וְיוּלִיאַן שָׁלַח אֶת רְאוּבֵן לְהַרְגִּיעוֹ וְיַחְדָיו נִדְבְּרוּ לְהִתְרָאוֹת לְאוֹר הַבֹּקֶר, וּלְהִתְיָעֵץ עַל אוֹדוֹת מִרְיָם.
* * *
לז.
שְׁלוֹשִׁים יוֹם עָבְרוּ מֵאָז שָׁב רוּחַ פֶּדְרוֹ אֵלָיו וַיֶּחִי, וְהוּא שָׁב לְאֵיתָנוֹ וַיְּּהִי כְּאַחַד הָאָדָם. אָז יִפְצַר בְּרוֹפְאֵהוּ הַנֶאֱמָן לְתִתּוֹ לָצֵאת וּלְהִתְהַלֵּךְ לְרוּחַ הַיּוֹם, אַך בַּדָּבָר הַזֶּה הִקְשָׁה אֵלָיו יוּלִיאַן וַיְּצַו עָלָיו לְבַל יֵצֵא מִקִּיר חַדְרוֹ וָהָלְאָה. וַיְּהִי הַדָּבָר לְחִידָה בְּעֵינֵי פֶּדְרוֹ, אֲשֶׁר לֹא יָדַע עֲדֶנָּה מְקוֹם מִשְׁכָּנוֹ מָה הוּא. בַּיּוֹם הַהוּא אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם וּפֶדְרוֹ שָׁכַב עַל מִטָּתוֹ וּרְאוּבֵן יוֹשֵׁב עַל יָדוֹ כְּפַעַם בְּפַעַם. דּוּמִיָּה שַׁאֲנַנָּה עַל פְּנֵי כָּל הָעֵמֶק, רַק מִיַּרְכְּתֵי צָפוֹן, מִסִּבְכֵי הַחֹרְשָׁה, נִשְׁמַע קוֹל אֲנָשִׁים מִמִּקְדַש־מְעָט, בּוֹ נִקְבְּצוּ מִיּוֹם אֶתְמוֹל כָּל שְׂרִידֵי מִשְׁפַּחַת הֵינְרִיקִי, לְעַנּוֹת נֶפֶש מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב וְלַעֲרֹךְ תְּפִלָּתָם וַעֲבוֹדָתָם לִפְנֵי אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת בְּיוֹם דִין – כִּי יוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא, יוֹם קָדוֹש לְיִשְׂרָאֵל מִשְּנוֹת אָלֶף. וּבְאֵין מִקְדָּש וְכֹהֵן וּבְהֵרָדֵף בְּנֵי הָעָם הַזֶּה מִקִּנְאַת הָאֱמוּנָה הַשַּׁלֶּטֶת בָּאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּמְעָרוֹת וּבְמַעֲמַקִּים לִקְרֹא בְּשֵׁם ה'; אַךְ פֹּה, בְּיַרְכְּתֵי הָעֵמֶק, שָׁמוּר בֵּית תְּפִלָּה קָטָן לִשְׂרִידֵי הַמִּשְׁפָּחָה הַזֹּאת, לֵהֵאָסֵף בּוֹ בְּכָל עֵת הִתְקַדֵּש חָג. וְלַיּוֹם הַזֶּה נֶאֶסְפוּ כֻלָם מִמְקוֹמוֹתֵיהֶם, אִיש אִיש עָזַב מִשְׁמַרְתּוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ, וְהִנֵּה שַׂר וָעֶבֶד, קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא. לֹא נִכַּר שׁוֹעַ לִפְנֵי דָּל, כִּי לְבוּשֵׁי לְבָנִים וַעֲטוּפֵי צִיצִית כֻּלָּם יַחְדָו, וּבְרֹאשָׁם צִיר נֶאֱמָן שְׁלִיחַ צִבּוּר, עוֹרֵךְ תְּפִלָּתוֹ לֵאֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. כִּמְעַט כִּלָּה אֶת סֵדֶר הַעֲבוֹדָה; עוֹד הֲמוֹן הַמִּתְפַּלְלִים בּוֹכִים לְזֵכֶר תִּפְאֶרֶת הַיּוֹם הַהוּא, בִּהְיוֹת הַמִּקְדָש עַל מְכוֹנוֹ, וּרְאוּבֵן בָּא הַבַּיְתָה בַּלָאט וַיִּגַּש אֶל הַחַזָּן וַיִּלְחַש לוֹ דְּבַר־מָה, וְעַד מְהֵרָה מִלֵּא רְאוּבֵן אֶת מְקוֹמוֹ. וְהַחַזָּן, הוּא יוּלִיאַן, פָּשַׁט לְבוּש כְּהֻנָּתוֹ וַיִּתְחַפֵּש בִּמְעִיל כְּמָרִים וַיֵּלֶךְ וַיָּבֹא אֶל חֲדַר פֶּדְרוֹ הַמְּחַכֶּה לוֹ. – הֲלֹא הִבְטַחְתַּנִי, אָבִי, כִּי הַיּוֹם תָּשִׁיב פְּדוּת לִי – וְעַתָּה מַלֵּא נָא דְבָרְךָ וְאֵצֵא אִתְּךָ יַחְדָיו מֵחֲדַר כִּלְאִי לִרְאוֹת אוֹר וָשֶׁמֶש. “הִבְטַחְתִּי וַאֲקַיֵּמָה – עָנָה יוּלִיאַן – אוּלָם לֹא יָכוֹלְתִּי עַד כֹּה לְמַלּאת דְּבָרִי, כִּי בַבֹּקֶר יָשַנְתָּ וּשְׁנָתְךָ עָרְבָה לְךָ, וּבַצָּהֳרַיִם הֲלֹא גָּדוֹל הַחֹם. עַתָּה הֵחֵלָּה הַשֶׁמֶש לָרֶדֶת, וְאִם יֵש אֶת נַפְשְׁךָ, הִנְּנִי לְעֶזְרָתֶךָ.”
– קָטֹנְתִּי מִכָּל חֲסָדֶיךָ, אָבִי! – אָמַר פֶּדְרוֹ בְּלֵב רָגַּש–וַיְּמַהֵר וַיִּלְבַּש בְּגָדָיו וַיַּעֲזֹב בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אֶת חֲדַר מְעוֹנוֹ וַיֵּצֵא עִם יוּלִיאַן הַחוּצָה. אַךְ יָצֹא יָצְאוּ מִן הַבַּיִת וּפֶדְרוֹ הִשְׁתָּאָה לְמַרְאֶה עֵינָיו כִּי נִדְמָה לוֹ כְּמוֹ נוֹדַע לוֹ הַמָּקוֹם מֵאָז וּכְבָר עָמְדוּ רַגְלָיו פַּעַם אַחַת פֹּה. מְעַט מְעַט זָכַר אֶת אֲשֶׁר הָיָה, אַף הִכִּיר אֶת הַחֹרְשָׁה, אֲשֶׁר מִשָּׁם נִשְׁמַע לוֹ קוֹל מִרְיָם, מִשָּׁם נִשְׁקְפָה לוֹ תִּקְוָתוֹ, אַף נָדְדָה מִמֶּנּוּ… הַכָּרַת פְּנֵי פֶדְרוֹ עָנְתָה לְיוּלִיאַן עַל רֹב מַחְשְׁבוֹתָיו הַמִתְרַגְּשׁוֹת בְּקִרְבּוֹ – אַךְ הֶחֱשָׁה מִמֶּנּוּ עַד בּוֹאוֹ אִתּוֹ אֶל אַחַד הָעֵצִים הָרַעֲנָנִים אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבַּיִת וַיּוֹשִׁיבֵהוּ אִתּוֹ בְצִלּוֹ וַיּאֹמַר: "הֵן רָאֹה אֶרְאֶה, כִּי יָדַעְתָּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה מִקֶּדֶם וְעַתָּה עֵינֶיךָ נְשׂוּאוֹת אֵלַי בִּשְׁאַלָה: מַה לְכֹהֵן נוֹצְרִי בִּמְעוֹן יְהוּדִים? לָכֵן בְּאַחַת אֲשִׁיבֶךָ: כִּי קְשׁוּרָה נַפְשִׁי בְּנַפְשׁוֹת הַמִּשְׁפָּחָה הַזֹּאת מֵאָז וּמִקֶּדֶם, וְעַל כֵּן יוֹדֵעַ אֲנִי אֶת מִרְיָם וְאֶת כָּל הַנַּעֲשָׂה בָהּ. וּבְחֶמְלָתִי לָהּ מָשַׂכְתִּי גַּם אוֹתְךָ חֶסֶד, אַף הָיִיתִי לְךָ לִישׁוּעָה בְיוֹם צָרָה. וְאַתָּה אַל תִּשְׁתּוֹמֵם, בְּנִי, כִּי גִּלִּיתִי אַהֲבָתִי לְמִשְׁפָּחָה יְהוּדִיָּה, אֲשֶׁר תּוֹעֵבָה הִיא לְכָל אֲשֶׁר בְּשֵׁם נוֹצְרִי יִקָּרֵא, וְאַף כִּי לְכֹהֵן נָזִיר לֵאלֹהָיו. אָכֵן נוֹצְרִי אֲנִי לְעַמְּךָ, אֲבָל אָדָם אֲנִי לְכָל אֲשֶׁר בְּצֶלֶם אֱלֹהִים נִבְרָא; כֹּהֵן אֲנִי לְדָתְךָ, וְחָבֵר וָרֵעַ כְּאָח לְכָל שׁוֹמֵר אֱמוּנָתוֹ בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם. אַך אַל נָא תַּפְרִיעֵנִי מִדְּבָרַי עֲדֵי כִּלִיתִים וְתֵדַע וּבָחַנְתָּ דֶּרֶךְ וְיָדַעְתָּ עִם מִי הַצֶּדֶק.
"שָׂא סָבִיב עֵינֶיךָ, בְּנִי, וְהַבִּיטָה אֶל הָאָרֶץ כֻּלָּה, אֲשֶׁר לֹא לְתֹהוּ בְרָאָה ה' וְלֹא לְאֶחָד נְתָנָה, מִבְּלִי תֵת לַשֵּׁנִי גַּם הוּא חֶלְקוֹ. רִאשׁוֹן הָיָה הָאָדָם אֲשֶׁר יְצָרוֹ ה' בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם. יוֹצְרוֹ זֶה בָּרָא גַּם יִצְרוֹ עִמּוֹ – הוּא הַנָּחָש הֶעָרוּם אֲשֶׁר הִשִׂיאָהוּ לַחֲטֹא. לְרַגְלוֹ בָּא הַמָּוֶת עַל כָּל הַיְּקוּם, וְאֵין צֶמַח וּבְרִיאָה בַּתֵּבֵל, אֲשֶׁר שָׂגְבָה71 מִמֶּנּוּ. אַלְפֵי דְּרָכִים לוֹ לְהַכְרִית כָּל יֵש מֵאֶרֶץ. כִּי הוּשְׁתָה אֵיבָה בֵּין הַיְּצוּרִים כֻּלָּם וְיַחְדָיו לָמְדוּ לִטְרֹף טֶרֶף. זֶה בָא בִּמְתַלְּעוֹתָיו וְזֶה בְּפַרְסוֹתָיו, וֶּבן אָדָם – בְּיַד נְטוּיָה, אוֹ בִּלְשֹוֹן סָתֶר.
“שְׁנֵי בָנִים הָיוּ לְאָדָם, יַחְדָיו בָּאוּ לְאֵל אֶחָד, אִיש וּמִנְחָתוֹ בְּיָדוֹ, וּבְקִנְאָתוֹ קָם הָאֶחָד עַל הַשֵּׁנִי וַיַּהַרְגֵהוּ – וּמֵאָז וְעַד עַתָּה לֹא יָסוּף הַמַּחֲזֶה הַזֶּה מִנֶּגֶד עֵינֵינוּ. וּבִפְרֹחַ זָדוֹן, בִּגְבֹר הֶחָמָס, אָז תִּפְרַח שִׂנְאַת עָם, תָּקוּם קִנְאַת דָּת, וּלְרַגְלֵיהֶן יָקוּם קַיִן עַל הֶבֶל אָחִיו וְיַהַרְגֵהוּ. – אוּלָם עַתָּה בְּרָצְחוֹ אָחִיו, עוֹד לֹא יַכִּיר מַעְבָּדֵהוּ, כִּי הֵרַע לַעֲשׂוֹת, כִּי צַדִּיק הוּא בְעֵינָיו וְעוֹד יִשְׁתַּבַּח בָּאָרֶץ אֲשֶׁר כֵּן עָשָׂה. הֲיָדְעוּ הָרוֹמִים עַוָּלתָם בְּקוּמָם עַל הַנּוֹצְרִים הָרִאשׁוֹנִים לְהַכְרִית מֵאֶרֶץ זִכְרָם? הֲלֹא צְדָקָה נֶחְשְׁבָה זֹאת לָהֶם בְּעֵינֵיהֶם, כִּי כֵן הִגִּידוּ לָמוֹ כָמְרֵיהֶם בְּשֵׁם אֱלֹהֵיהֶם – וּבַמָּה אֵפוֹא צָדְקוּ בְּנֵי עַמֵּנוּ פֹּה מֵהֶם, בְּהִתְקוֹמְמָם עַל הַיְּהוּדִים לְטָרְפָם בְּאַפָּם? מִי נָתַן לָהֶם אֶת יַעֲקֹב לִמְשִׁסָּה?72 הֲלֹא אַך כֹּהֲנֵינוּ כְּמָרֵינוּ הָרוֹעִים הָאֱוִילִים, אֲשֶׁר אַך הַוַּת נַפְשָׁם יְדַבֵּרוּ וְרֶשַׁע לִבָּם יַגִּידוּ בְּשֵׁם ה‘. "וְאוּלָם הַקְשִׁיבָה, בְּנִי, וְאוֹרְךָ בִּינָה: עֶלֶם נוֹצְרִי אַתָּה. וְעִם חֲלֵב אִמְּךָ יָנַקְתָּ תּוֹרַת כְּמָרֶיךָ, עַל כֵּן גַּם בְּאַהֲבַתְךָ לְעַלְמָה עִבְרִיָּה לֹא תּוּכַל לְהִתְגַּבֵּר עַל תּוֹעֲבַת נַפְשְׁךָ לְמִשְׁפַּחְתָּה וְעַמָּהּ; וְאָנֹכִי כֹּהֵן זָקֵן, כַּבִּיר מִמְּךָ לְיָמִים, כַּאֲשֶׁר תֶּחָזֶינָה עֵינֵיךָ. הֵן שֵׂיבָה זָרְקָה בִי, וְרַבּוֹת רָאוּ עֵינַי בִימֵי חַיָּי, אַף רַבּוֹת חָקַרְתִּי. עַל כֵּן שְׁמַע לִי וְאַגִּידָה לְךָ: הֵן קָטֹן וָדַל כָּל אָדָם יִוָּלֵד, גַּם בְּרוּחוֹ גַּם בִּבְשָׂרוֹ כְּאַיִן וּכְאֶפֶס יֵחָשֵׁב, וְהוֹרָיו וּמוֹרָיו יְכַלְכְּלוּ יַלְדוּתוֹ, וְכַאֲשֶׁר יַחְנְכוּהוּ, יְכַלְכְּלוּהוּ וְיַדְרִיכוּהוּ, כֵּן יָקוּם וְכֵן יְהִי לְעֵת יִגְדַּל וְיִהְיֶה לְאִיש. אַך כָּל אָדָם כּוֹזֵב וּלְפֶתַח כָּל לֵב חַטָאת רוֹבֶצֶת; עַל כֵּן הִצִּיב לוֹ יוֹצְרוֹ שׁוֹמְרִים מִסָּבִיב, וַיִּהְיוּ לוֹ מֶלֶךְ וְשָׂרִים לְהוֹרִים מִתַּחַת, וְאלֹהִים וּמַלְאָכָיו הָרוּחוֹת לְמוֹרִים מִמַּעַל. זֹאת תּוֹרַת כָּל אֶרֶץ נוֹשָבֶת. אָכֵן תִּשְׁמְרֵהוּ נֶפֶש הָאָדָם מִזְּרוֹעַ רָמָה, מֵעָוֹן גָּלוּי, אֲבָל מִי יִשְׁמֹר חַטַּאת נַפְשׁוֹ וּמְזִמַּת לְבָבוֹ לְבַל יַעֲשֶׂה בַּמִּסְתָּרִים עָוֶל? עֲל זֹאת נִתְּנָה לוֹ הָאֱמוּנָה בְיּוֹצֵר הַכָּל, הַיּוֹדֵעַ מַחֲשָׁבוֹת אָדָם–הִיא תַּעֲרֹך לְבָבוֹ לְטוֹב. עַל כֵּן כָּל מֶמְשָׁלָה, אֲשֶׁר עַל אַדְנֵי73 הַיֹּשֶׁר הָטְבָּעָה, נִכְבָּדוֹת מְדֻבַּר בָּהּ, וְכָל תּוֹרָה וָדָת, אֲשֶׁר לִתְעוּדָה74 זוֹ נוֹסָדָה, קָדוֹש יֵאָמֵר לָהּ. אַך הַגּוֹיִם הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא, וַתַּתְעֵם תּוֹרָתָם לִזְנוֹת אַחֲרֵי אֱלֹהִים רַבִּים וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי תַּאֲוַת לִבָּם וַיַּעֲשׂוּ כָּל תּוֹעֵבָה. בְּתוֹךְ הַפְּרָעוֹת הָאֵלֶה, אֲשֶׁר גָּבְרוּ בַּתֵּבֵל קָם עַם אֶחָד וַיְּגַל לָעַמִּים אֱמוּנַת אֵל אֶחָד, וַיּוֹשַׁע לְכָל הָאָרֶץ לְבַל תִּשַׁחֵת כֻּלָּהּ מֵרָעַת יוֹשְבֵי בָהּ – וּמְאִתּוֹ נָחַלְנוּ אֱמוּנָתֵנוּ אָנוּ. אָכֵן שִׁנּוּ מוֹרֵינוּ הָרִאשׁוֹנִים מַרְאֶהָ; אֲבָל כָּל יוֹדְעֶיהָ יְעִידוּהָ, כִּי קְרוֹבָה הִיא לָהּ כְּבַת לְאִמָּהּ, וְנִשְׁעֶנֶת הִיא עָלֶיהָ כַּעֲלִיָּה עֲלֵי בָיִת. וְעַתָּה הַגִּידָה נָא לִי: הֲתָקוּם בַּת בְּאִמָּהּ? הַיְגָרֵש יוֹשֵׁב הַעֲלִיָּה אֶת הַגַּר בַּבַּיִת מִתַּחַת? הֲיִוָּאֵל לַהֲרֹס מְעוֹן רֵעֵהוּ? הֲלֹא בְּפָרְצוֹ פֶּרֶץ בַּבַּיִת מִתַּחַת, תִּפֹּל גַּם הַעֲלִיָּה מִמַּעַל.–וְאִם לֹא הָאֱמוּנָה בְאֵל אֶחָד, עַל מָה אֵפוֹא תִּשָׁעֵן הָאֱמוּנָה בִּבְנוֹ אַחֲרָיו? הֵן אָנֹכִי הֲשִׁיבוֹתִי נַפְשְׁךָ לְךָ בִּהְיוֹת כְּפֶּשַׂע75 בֵּינְךָ וּבֵין הַמָּוֶת וְתוֹדָתְךָ רַבָּה לְאֵין חֵקֶר–וּבַמָּה אֵפוֹא עָלֵינוּ לְהוֹדוֹת לָעָם הַזֶּה, אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַלְפֵי רִבְבוֹת אָדָם בְּכָל קְצוֹת אָרֶץ? וְעַתָּה אִם לֹא אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל דְּמֵי הַנְּקִיִּים הָאֵלֶה בְּנַפְשׁוֹתָם הַצּוֹעֲקִים עָלֵינוּ מִן אַדְמָתֵנוּ כְּעַל קַיִן עַל הָרְגוֹ אֶת אָחִיו בִּשְׁנוֹת קֶדֶם? כָּבֵד עֲוֹנֵנוּ מִנְשֹׂא, וּמִי יוֹדֵעַ מַה הָאוֹת אוֹת־קַיִן, אֲשֶׁר יָשִׂים ה’ לָנוּ. עוֹד יָמִים יָבֹאוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵי עַמֵּנוּ לְרְאוֹת אֶת אֲשֶׁר עָשׂוּ לָנוּ כְּמָרֵינוּ בְּקִנְאָתָם הָבֶל. וּבְהִגָּרֵש עַם יִשְׂרָאֵל, עַם חָרוּץ וְרַב פְּעָלִים מִקֶּרֶב אַדְמָתֵנוּ; בְּהִדָּחוֹת גַּם בְּנֵי עֲרָב עַל יָדָם לָצֵאת בַגּוֹלָה אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת; בְּהֲרִימָם שׁוֹט מוּסָרָם גַּם עַל בָּנֵינוּ אַחֲרֵינוּ לְטַאטֵא בְמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד אֶת כָּל־אֵלֶה, אֲשֶׁר יְמָעֲנוּ לָלֶכֶת אַחֲרֵיהֶם כִּבְהֵמָה בַּבִּקְעָה; בְּהַכְבִּידָם אָכְפָם עַל מֶמְשֶׁלֶת הָאָרֶץ לִרְדּוֹת עַל פִּיהֶם אֶת הָעָם בְּמַקֵּל חוֹבְלִים76 –אָז תִּהְיֶה שַׁעֲרוּרָה בָּאָרֶץ וְתִרְבֵּינָה הַפְּרָעוֹת: בֵּן יָקוּם בְּאָבִיו וְאִיש בְּרֵעֵהוּ, הָעָם יִפָּרַע וְאַרְצֵנוּ תֵּשָׁם, לֹא תִזָּרַע וְלֹא תֵעָבֵד, עַד יֵהָפְכוּ מְקוֹמוֹת הַרְבֵּה לְמִדְבַּר שְׁמָמָה…” כֵּן דִּבֵּר יוּלִיאַן בְּסַעֲרַת רוּחוֹ, בְּקִנְאָתוֹ לְעַמּוֹ וּלְאַרְצוֹ. וְעֵינֵי פֶדְרוֹ נָזְלוּ דִּמְעָה עַל הֶחָזוּת הַקָּשָׁה, אֲשֶׁר הֻגַּד מִפִּי אִיש קְדוֹש ה'. כִּי שְׁנֵיהֶם אָהֲבוּ אֶת עַם סְפָרַד ןְאַרְצוֹ, אִיש עַל פִּי דַּרְכּוֹ. בָּרֶגַע הַזֶּה נִשְׁמַע קוֹל הֶהָמוֹן כְּקוֹל שַׁדָּי מִסִּבְכֵי הַחֹרְשָׁה, קוֹל רִנְנַת אֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הִרְעִים נִפְלָאוֹת בְּדוּמִיַּת הָעָרֶב מִבֵּין עֲצֵי הַיָּעַר…
“הֲיָדַעְתָּ מָה הַקּוֹל הַזֶּה, בְּנִי?–קָרָא יוּלִיאַן בְּקוּמוֹ עִם פֶּדְרוֹ מִמְקוֹם מוֹשָׁבָם–הִנֵּה זֶה קוֹל קְְרוֹבֵי מִרְיָם וְגוֹאֲלֶיהָ, קוֹל יְהוּדִים נֶאֱסָפִים מִקְצוֹת הָאָרֶץ לַעֲבֹד אֶת ה‘. הַקּוֹל הַזֶּה קוֹרֵא מִמִּסְתְּרֵי אַרְזֵי הָעֵמֶק הַזֶּה כְּמִבֵּית מִקְדַש ה’ מִלְפָנִים וּמֵהֵיכַל קָדְשׁוֹ, אֲשֶׁר הָיָה לָעָם הַזֶּה בִּירוּשָׁלָיִם; קוֹל אֲשֶׁר מִפָּנָיו חַתּוּ אֱלִילֵי קֶדֶם וַיֻּכַּתּוּ וַיִּפֹּלוּ? הַקּוֹל הַזֶּה קוֹרֵא לְכָל אַפְסֵי תֵבֵל זֶה אַלְפֵי שָׁנִים, כִּי שָׁוְא כָּל מַמְלְכוֹת הָאֱלִיל, שֶׁקֶר וָתֹהוּ כֻלָם וְרַק– ה' הוּא הָאֱלֹהִים!!” "מִרְיָם, מִרְיָם! – קָרָא פֶּדְרוֹ בְּלֵב נָמוֹג, בְּשׁוּבוֹ עִם יוּלִיאַן הַבָּיְתָה–אַלְלַי לִי, כִּי צְרַרְתִּיךְ בְּקִנְאָתִי הָבֶל, וּבְעֶצֶם אַהֲבָתִי תֵּעַבְתִּי שְׁמֵךְ! אַיֵךְ מַחְמַל נַפְשִׁי? מִי יִתֵּן וְאֶמְצָאֵךְ עַתָּה! אַךְ מַה בֶּצַע בְּהִמָצְאֵךְ? אֵיך, אֶשָׂא עוֹד עֵינִי לָךְ, וּבַמָּה אֲכַפֵּר פָּנַיִךְ אֲשֶׁר מִלֵּאתִי קָלוֹן, גַּם בְּעֵת כָּרְעִי לְפָנַיִךְ בֶּרֶך?
“עוֹד תִּמְצָאֶנָּה לְעֵת מְצוֹא–נִחֲמָהוּ יוּלִיאַן בְּחֶמְלָתוֹ –אַף תְּכַפֵּר פָּנֶיהָ בְּסוּר הַמַּשְׂטֵמָה מִלִּבְּךָ לְעַמָּהּ וּלְאֱמוּנָתָה, וּבְהֵיטִיבְךָ דַּרְכְּךָ עִם אֲנָשִׁים, אֲשֶׁר כָּמוֹךָ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים נִבְרָאוּ, לִהְיוֹת לְמָגֵן לָהֶם מִפְּנֵי צוֹרְרֵיהֶם וּמְנַדּיהֶם. – אָנָּא הוֹרֵנִי דַּרְכְּךָ, אִיש הָאֱלֹהִים וְאֵדַע מַה לַעֲשׂוֹת! הֵן אַתָּה הֲשִׁיבוֹתָ אֵלַי רוּחִי, אַף פָּקַחְתָּ עֵינַי לִרְאוֹת חָדָש בַּתֵּבֵל – נְחֵנִי נָא בְמַעְגְּלוֹתֶיךָ, וּכְכָל הַיּוֹצֵא מִפִּיךָ אֶעֱשֶׂה. וְאוּלָם הַגִּידָה נָא לִי, אָבִי: אִם אֶשָׂא לִי אֶת מִרְיָם מִבְּלִי הָמִיר דָּתָה, אִם אֶתְּנֶהָ לִשְׁמֹר אֱמוּנָתָה לֵאלֹהֶיהָ כְּאַהֲבָתָה לִי–הַאַף אָמְנָם לֹא תִּהְיֶה לִי זֹאת לְחַטָּאָה?”
“הוֹי, עֶלֶם נוֹצְרִי–קָרָא יוּלִיאַן–הַמִּכֹּהֵן סְפַרְדִי תִּשְאַל כָּזֹאת וְלִבְּךָ לֹא יֶחֱרָד פֶּן יַסְגִּירְךָ בִּידֵי הַבִּקֹּרֶת הַנַּעֲלָמָה? וְאוּלָם הֵרָגַע נָא, נַעַר נִמְהָר! אָנֹכִי לֹא אִיעָצְךָ לָקַחַת מוֹקֵש לְנַפְשֶׁךָ–כִּי גַּם מִרְיָם בְּאֱמוּנָתְךָ תִּחְיֶה, וְדָת אַחַת וְלֵב אֶחָד יִהְיוּ לִשְׁנֵיכֶם–מִיָּדִי תִּהְיֶה זֹאת לְךָ. אַך חַכֵּה לִי עַד הַיּוֹם הַשְׁלִישִׁי, הוּא יוֹם הוּלַדְתֶּךָ, כַּאֲשֶׁר הִגַּדְתָּ לִי–אָז אֲגַלֶּה לְךָ חֲדָשׁוֹת אֲשֶׁר לֹא פִּלָלְתָּ. מֵהֶן תִּמָצֵא לָנוּ פֶתַח תִּקְוָה לְהַמְצִיא לְךָ אֶת מִרְיָם מַשְׂאַת נַפְשֶׁךָ וּלְיַסֵּד אֲגֻדַּתְכֶם לְטוֹב לָכֶם כָּל הַיָּמִים”. בַּדְבָרִים הָאֵלֶּה שָׁבוּ הַבָּיְתָה. וּפֶדְרוֹ שָׁכַב לִישׁוֹן בִּפְקֻדַּת רוֹפְאֵהוּ הַנֶּאֱמָן, יוּלִיאַן בָּא אֶל חֶדֶר אַחֵר, שֶׁשָׁם חִכָּה לוֹ רְאוּבֵן עִם אֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ לִסְעוֹד לִבָּם, אַחֲרֵי הַצּוֹם הַגָּדוֹל הַהוּא וּכְכַלּוֹתָם אֲרוּחָתָם נִפְרְדוּ אִיש מֵעַל רֵעֵהוּ וַיֵּלְכוּ לָהֶם. וּרְאוּבֵן קָם לְרֹאש אַשְׁמוּרוֹת לַעֲזֹב אֶת עֵמֶק־הָאֲרָזִים לְהִתְחַפֵּש וְלָבֹא אֶל שֵׂיגוֹבִיָה שֵׂנִית לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם מִרְיָם וּמָה יֵעָשֶׂה בָהּ.
* * *
* * *
לח.
הַכֹּהֵן דִּיוֹנִיזָה הָיָה אִיש טוֹב וְרַב חֶסֶד, וּבְהַאֲמִינוֹ בּתָם לְבָבוֹ, כִּי בְלִי אֱמוּנָתוֹ לֹא תִּמְצֵא גְּאֻלָּה לַנֶּפֶש–הִרְבָּה לְבַקֵּר אֶת מִרְיָם בִּמְעוֹנָהּ הַבּוֹדֵד. וְכַאֲשֶׁר גָּבְרָה תְּשׁוּקָתוֹ לְהַצִּילָהּ מִשַׁחַת, כֵּן גָּדְלָה צָרַת לִבּוֹ עַל קְשִׁי עָרְפָּהּ, וַיְּחַל פָּנֶיהָ בְּכָל לֵב וַיַּרְבֶּה אֵלֶיהָ תַּחֲנוּנִים לַעֲזֹב דָּתָה, וַיְּשַׁו לְפָנֶיהָ אֶת הַשָׁלוֹם וְהַמְּנוּחָה, הַשַׁלְוָה וְהָאֹשֶׁר הַצְּפוּיִם לָהּ לְנַחֲלָה בָּאָרֶץ מִתַּחַת וּבַשָּׁמַיִם מִמַּעַל, אִם תַּחֲזִיק בְּאֱמוּנָתוֹ. אֲבָל מִרְיָם נוֹכְחָה לִרְאוֹת מַה כָּבֵד עָלֶיהָ לַעֲזֹב בְּרִית אֱלֹהֶיהָ, אֲשֶׁר נָחֲלוּ אֲבוֹתֶיהָ מוֹרָשָׁה זֶה שְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי שָׁנָה. וּלְעֵינֶיהָ עָמְדוּ זִכְרוֹנוֹת יְמֵי יַלְדוּתָהּ, וְאָזְנֶיהָ שָׁמְעוּ שִׁירוֹת הֵיכָל וְנֹעַם זִמְרַת יִשְׂרָאֵל בְּמִקְדַש־הַמְּעַט אֲשֶׁר בְּעֵמֶק־הָאֲרָזִים, וּלְנֹכַח פָּנֶיהָ הִתְיַצְּבָה תְּמוּנַת אִמָּהּ הַמֵּתָה, בְּעָמְדָהּ בְּמֹעַל יָדֶיהָ בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְחַג לְבָרֵךְ עַל הַנֵּרוֹת, אֲשֶׁר הֵפִיצוּ אוֹר נָעִים בְּכָל פִּנּוֹת חֲדַר מַשְׂכִּיתָהּ, וְנַפְשָׁהּ דִּמְּתָה, כִּי עוֹד רֶגַע וְאֵלֶיהָ תִּפְנֶה לָשִׁית יָדֶיהָ עַל רֹאשָׁה וְלָתֵת גַּם לָהּ בְּרָכָה. נִדְמָה לָהּ, כְּמוֹ יוֹשֶׁבֶת הִיא עַתָּה בֵּין אֲבוֹתֶיהָ וּמִשְׁפַּחְתָּה בְּסֻכַּת שָׁלוֹם, אֲשֶׁר הִשְׂכִּילָה בִּתְבוּנַת כַּפֶּיהָ לַעֲדוֹתָהּ וּלְיַפּוֹתָהּ בְּכָל פְּאֵר, וְהוֹרֶיהָ וְכָל רֵעֶיהָ עֲלִיזֵי שַׁלְוָה וָעֹנֶג יַחְדָיו יָשִׂישׂוּ יִשְׂמְחוּ בָהּ וִיבָרְכוּהָ בְּאַהֲבָה. כָּל אֵלֶּה תִּזְכֹּר וְעֵינֶיהָ תִּכְלֵינָה בִתְשׁוּקָה עַזָּה לִמְקוֹם מוֹלַדְתָּה, וְנַפְשָׁה כָּמֵהָה וְנִכְסָפָה לְחַיֵּי שֶׁקֶט וְשָׁלוֹם בְּעֵמֶק־הָאֲרָזִים. וְנֶפֶש מרְיָם הָרַכָּה וְהָעֲנֻגָּה דֻּכְּאָה מֵרֹב חֲלִיפוֹת קוֹרוֹתֶיהָ. רָזוֹן בָּא בְּעֲצָמֶיהָ, סָר כֹּחָהּ, נָפְלוּ פָּנֶיהָ וְרוּחָהּ קָצֵרָה. פְּעָמִים אֲחָדוֹת בִּגְבֹר עָלֶיהָ הַשֵּׁעוּל, נִרְאוּ לָהּ נִטְפֵי דָּם בְּהוֹצִיאָהּ לֵחַ מִגְּרוֹנָהּ, וְלִבָּהּ הִגִּיד לָהּ, כִּי נָקֵל לְמַחֲלָה זֹאת לְהַצְעִידָהּ לַמָּוֶת, אִם לֹא תָּחִיש לְבַקֵּש לָהּ רִפְאוּת. אֲבָל יָרְאָה לְגַלּוֹת חָלְיָה וְלִדְרֹש תְּרוּפָה לְמַחֲלָתָהּ, פֶּן יְמַהֲרוּ לְבַקֵּש יְשׁוּעָה לְנַפְשָׁהּ וְיַכְרִיחוּהָ לְקַבֵּל דָּתָם בְּטֶרֶם יִקְרַב קִצָּהּ.
יָמִים רַבִּים עָבְרוּ וְעַל הַכֹּהֵן דִּיוֹנִיזָה נִשְׁאַר מָעַל77 וּבְלֵב נִשְׁבָּר פָּנָה אֶל הַמַּלְכָּה וַיּוֹדֶה בְּרוּחַ נְכֵאָה78 כִּי קָצְרָה יָדוֹ לַהֲפֹךְ לֵב מִרְיָם לְטוֹבָה. וַיְּחַל פָּנֵיהָ לְהַפְקִידָהּ בְּיַד חָזָק מִמֶּנּוּ, אוּלַי יִצְלַח חֶפְצוֹ בְּיָדוֹ. וְאִיזַבֶּלָּה שָׁמְעָה, כִּי גַּם הַכֹּהֵן הַזֶּה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר
בָּאָדָם הֵסִיר חַסְדּוֹ וְחֶמְלָתוֹ מִמִּרְיָם הַתּוֹעָה, וַתֵּפֶן אֶל רֹאש כֹּהֲנֶיהָ, הַסּוֹלֵחַ לַעֲוֹנוֹתֶיהָ, לִשְׁאֹל בַּעֲצָתוֹ. וְטוֹרְקְוֵימָדָה שָׁמַע דְּבָרֶיהָ בְּפָנִים נִזְעָמִים וַיּאמַר: הֲלֹא מֵרֵאשִׁית כָּזֹאת אָמַרְתִּי, כִּי הַיְּהוּדִים עַם סוֹרֵר וּמוֹרֶה. רַק בְּחֶרֶב וּבְאֵש עָלֵינוּ לְהִשָׁפֵט אִתָּם. וְהַמַּלְכָּה צִוְתָה לִקְרֹא אֵלֶיהָ אֶת מִרְיָם. – ”הִנֵּה קְרָאתִיךְ אֵלַי לִשְׁמֹע אֶת מַעֲנֶה פִיךְ, אֲשֶׁר הִגִּיד לִי הַכֹּהֵן דִּיוֹנִיזָה וְאֲשֶׁר לֹא אוּכַל הַאֲמִין בּוֹ בְּטֶרֶם תִּשְׁמְעֵהוּ אָזְנִי. לוּלֵא יָקַרְתְּ בְּעֵינַי, כִּי אָז כְּבַר שָׁמַעְתִּי לִפְקֻדַּת הַכֹּהֲנִים קְדוֹשֵׁי אַרְצִי. וְאַתְּ שׁוֹכַחַת רַחֲמַי וַחֲסָדַי, כִּי תַּקְשִׁי עָרְפֵּךְ וְתַכְרִיחִינִי לְנַסּוֹת אֵלַיִךְ דָּבָר, אֲשֶׁר מִפָּנָיו יֶחֱרַד לִבִּי וּתְכַסֵּנִי פַלָצוּת!" וּמִרְיָם לֹא יָכְלָה לַעֲנוֹת מְאוּמָה, וַתִּתֵּן אֶת קוֹלָהּ בִּבְכִי וְתְכַס פָּנֶיהָ בִּשְׂתֵּי יָדֶיהָ וְזֶרֶם דִמְעָה עָבַר בֵּין אֶצְבְּעוֹתֶיהָ הָרָזוֹת. “מִנְעִי עֵינַיִךְ מִדִּמְעָה! – קָרְאָה הַמַּלְכָּה בְּהַחֲשׁוֹתָהּ מְעַט־קָט–לֹא לָזֹאת קְרָאתִיךְ אֵלַי, כִּי אִם לָתֵת אוֹת לִי, כִּי הֵבֵאת לְבָב חָכְמָה לַדַּעַת מַה־טוֹב לְהַכִּיר אֶת הַתּוֹרָה וְהַתְּעוּדָה, אֲשֶׁר בִּלְעָדֶיהָ אֵין נְעִימוֹת בָּאָרֶץ וְאֵין חֶסֶד בַּשָּׁמַיִם. הִנָּזְרִי מִבֹּשֶׂת, הַשְׁלִיכִי מֵעָלַיִךְ שִׁקּוּצֵי אֱמוּנָה אֲשֶׁר אֵין שָׁלוֹם לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, כִּי אִם חֶרְפָּה וָבוּז מֵאַנְשֵׁי תֵּבֵל וְדֵרָאוֹן עוֹלָם מֵאֱלֹהֵי הַשָׁמָים!” –אָכֵן נִשְׂבַּע חֲרָפוֹת מִבְּנֵי אָדָם, אֲבָל ה' לֹא הִשְׁלִיכָנוּ מֵעָל פָּנָיו – עָנְתָה מִרְיָם בְּאַמְצָהּ אֶת לִבָּהּ – וְאִם יְחָרְפוּנוּ עַמִּים מִסָּבִיב, הֲלֹא קָצַר כֹּחָם לְכַלֹּתֵינוּ. אוֹת הוּא, כִּי עוֹד בָּנִים אֲנַחְנוּ לַה' אֱלֹהֵינוּ, וְגַּם לְעֵת אַפּוֹ לֹא יָסִיר חַסְדּוֹ מִמֶּנּוּ, וְעוֹד יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ בְּבֹא עַת לְהָשִׁיב אֵלֵינוּ כְּבוֹדֵינוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ, כַּאֲשֶׁר נִבְּאוּ לָנוּ חוֹזֵינוּ וּנְבִיאֵנוּ כֻלָּם. “לֹא לְהִתְוַכֵּחַ אִתַּךְ חֶפְצִי – הֵשִׁיבָה הַמַּלְכָּה אֲמָרֶיהָ מִבְּלִי שְׁמוֹעַ לָהּ–אַך עוֹד הַפַּעַם אֶשְׁאָלֵךְ: הַאֻמְנָם הֲסִירוֹת אָזְנֵךְ מִשְׁמוֹעַ תּוֹרַת הַכֹּהֵן דִּיוֹנִיזָה, כַּאֲשֶׁר הִקְשַׁחַתְּ לִבֵּך מִמֶּנִּי, בְּעָמְלִי לַשָּׁוְא לְהַטּוֹת לְבָבֵךְ אֵלַי בְּרֹב חַסְדִּי וְרַחֲמַי כִּי גָבֵרוּ?”
–הָהּ לוּ יָכֹלְתִּי קַחַת תּוֹרָה מִפִּיהוּ כְּחֶפְצֵךְ, גְּבִרְתִּי!–עָנְתָה מִרְיָם בְּרוּחַ נְכֵאָה – לוּ מָצְאוּ דְּבָרָיו מְסִלּוֹת בִּלְבָבִי! דִּרְשִׁי נָא מִמֶּנִּי נַפְשִׁי וְחַיָתי, וּבְשִׂמְחַת לֵבָב אַקְרִיבֶנָּה כָלִיל בַּעֲדֵךְ, לְאֹות תּוֹדָתִי עַל חַסְדֵּךְ הָרָב! אֲבָל אֶת אֲשֶׁר תִּדְרְשִׁי מִמֶּנִּי כָּעֵת יָכוֹל לֹא אוּכָל. הֵן לוּ יְהִי כִּדְבָרַיִךְ, כִּי מִשְׁגֶּה בֶּאֱמוּנָתִי, תָּלִין נָא אִתִּי מְשֻׁגָּתִי; כִּי דַּת אָבוֹת לֹא שִׂמְלַת בָּשָׂר הוּא, אֲשֶׁר כִּלְבוּש נַחֲלִיפֶהָ. – הוֹי, גְּבִרְתִּי, לֹא קְשַׁת עֹרֶף, כִּי אִם אִשָּׁה קְשַׁת־רוּחַ אָנִי. לָכֵן חוּסִי נָא עָלַי וְאַל תִּתְנִינִי לִפְנֵי בַת בְּלִיָעַל, אִם יָקְרָה לִי אֱמוּנָתִי גַּם מֵחַסְדֵּךְ הַיָּקָר לִי מֵחַיִּים. “שִׁמְעִי, מִרְיָם, וְהַטִּי אָזְנֵךְ–אָמְרָה הַמַּלְכָּה: הֵן לֹא רַק כְּאִשָּׁה נוֹצְרִית, כִּי גַּם כִּגְבֶרֶת מַמְלָכָה נוֹצְרִית עָלַי לְבָעֵר וּלְהַשְׁמִיד כָּל כַּחַש וָמֶרִי מִקֶּרֶב אַרְצִי –כִּי כֵן תְּצַוֵּנִי תּוֹרָתִי. לָכֵן שִׁמְעִי וְהַקְשִׁיבִי דָּבָר: הִנֵּה יָמִים רַבִּים הוֹלַכְתִּנִי שׁוֹלָל עַל דְּבַר דָּתֵךְ – זֹאת אֶסְלַח לָךְ בַּעֲבוּר בַּעֲלֵךְ הַיָּשָׁר, אֲשֶׁר יָקָר לִי זִכְרוֹ לָנֶצַח. אוּלָם אִם אֶתְנֵךְ הַפַּעַם לָשׁוּב לְכִסְלָה בְּדֶרֶךְ עַמֵּךְ, אֲזַי אֶהְיֶה בְּאַרְצִי כְּנוֹתֶנֶת יָד לַפּוֹשְׁעִים, לְהִתְחַתֵּן בְּעַם תּוֹעֵבוֹת וּלְהָבִיא עֵרֶב רַב בְּקֶרֶב עַמִּי. אַחַת הִיא עַל כֵּן גָּזַרְתִּי: לֹא יִקָרֵא עוֹד שְׁמֵךְ יְהוּדִיָּה, כִּי נַצֵּר תִּתְנַצְּרִי! אַךְ מָצָאתִי תַּחְבּוּלָה נְכוֹנָה, אֲשֶׁר תְּבִיאֵךְ אֶל מְחוֹז חֶפְצִי – אָכֵן זֶה יִהְיֶה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, אַחֲרֵי עָבוֹר עָלַיִךְ שָׁנִים רַבּוֹת בֶּעֱנוּת נֶפֶש וּמַכְאוֹבֵי בָשָׂר, לְטַהֵר אוֹתָךְ מִכָּל חַטֹּאתָיִךְ.” וּמִרְיָם הִתְחַלְחֲלָה מְאֹד, וַתִּשָּׂא מָרוֹם עֵינֶיהָ וַתִּקְרָא מִנַּהֲמַת לִבָּהּ: “אֲהָה ה' אֱלֹהִים, קַח נַפְשִׁי, כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי!” “זֶה פְּעָמִים רַבּוֹת בָּחַרְתְּ מָוֶת מֵחַיִּים – הוֹסִיפָה הַמַּלְכָּה – אַך שָׁוְא תְּקַוִּי לִישׁוּעָתוֹ בַּשָּׁמַיִם, כִּי אָז יִמְצְאוּךְ מְצָרֵי שְׁאוֹל בַּתֹּפְתֶּה79 הֶעָרוּךְ לְכָל הַחַטָּאִים בְּנַפְשׁוֹתָם, אשֶׁר אִשָּׁם לֹא תִּכְבֶּה לְעוֹלָם, אָנֹכִי עוֹד זֹאת אֶעֱשֶׂה לָךְ לְהַצִּיל נַפְשֵׁךְ: הֲלֹא שָׁמַעַתְּ מִנְזִירוֹת הַמִּקְלָט סט' אוּרְזוּלָה, אֲשֶׁר לְמַעַן הִתְקַדֵּש לִפְנֵי אֱלֹהֵיהֶן כָּרְתוּ בְרִית עוֹלָם לְיַסֵּר נַפְשָׁן מוּסָר אַכְזָרִי, לְנַתֵּק כָּל חַבְלֵי אַהֲבָה וַעֲבוֹתוֹת הַחַיִּים –שָׁמָה אֲשַלְחֵךְ לְמַעַן תִּקְחִי מוּסָר. אַךְ שִׂימִי לִבֵּךְ עַל דַּרְכֵּךְ זֶה הַנָּכוֹן לָךְ. כִּי נוֹרָא הוּא! הֲלֹא גַּם אָנֹכִי, אֲשֶׁר נוֹצְרִית אֲנִי מִבֶּטֶן אִמִּי, אֶתְפַּלֵּץ וְאְֶרגַּז לְזֵכֶר הַיָּמִים, אֲשֶׁר תְּבַלִּי שָׁם לְמַעֲצֵבָה, וּמְאֹד אֶחְפֹּץ לְהַצִּילֵךְ מִדֶּרֶךְ זֶה, אִם תּוֹאִילִי תֵּת יָדֵךְ לִי אַךְ הַפַּעַם, לְמַעַן תִּוָשֵׁעִי. כִּי הַכֹּהֶנֶת־הָרֹאשָׁה, אֲשֶׁר לְמִקְלַט סט' אוּרְזוּלָה לִבָּהּ חָזָק מִצּוֹר וּבְקִנְאַת אֱלֹהֶיהָ לֹא תֵּדַע רַחֲמִים, וְאוֹי לַנֶּפֶש הַחוֹטֵאת, אֲשֶׁר תִּפּוֹל בְּיָדָהּ הַקָּשָׁה לַקַּחַת מִמֶּנָּה מוּסָר. וְאִם נָפוֹל תִּפְּלִי בְיָדָהּ, אָז אֵין תִּקְוָה לָךְ עוֹד לְעֶזְרִי וְיִשְׁעִי, וּכְכָל אֲשֶׁר תִּגְמֹר הִיא עָלַיִךְ בְּקִנְאָתָהּ אִם לְשֵׁבֶט, וְאִם לְעַנּוֹת נֶפֶש וְאִם לְמָוֶת – כֵּן יָקוּם וְכֵן יְהִי! לָכֵן חוּסִי עַל נַפְשֵׁךְ בְּטֶרֶם יִסָגֵרוּ עָלַיִךְ שַׁעֲרֵי הַמִּקְלָט הַהוּא–כִּי אָז תִּקְרְאִי אֵלַי, תִּזְעֲקִי מֵעָצְמַת מַכְאוֹבַיִךְ וְהוֹשֵׁעַ לֹא אוּכַל לָךְ.”
– אִם יָכוֹל אוּכַל נְשׂוֹא כַּעֲסֵךְ, בַּהֲסִירֵךְ חַסְדֵּךְ מִמֶּנִּי, אָז לֹא יִכְבַּד עָלַי עוֹד כָּל עָמָל מִנְשֹׂא – עָנְתָה מִרְיָם בְּלֵב נִשְׁבָּר – כִּי יוֹתֵר הַרְבֵּה מְאֹד תֵּרֶב עֱנוּת נַפְשִׁי בְּסוּר מֵעָלַי אוֹר פָּנַיְךְ, בִּהְיוֹתִי בְּעֵינַיִךְ כְּעִקֶּשֶת־לֵב שׁוֹכַחַת תּוֹדָה, מִכָּל חַבְלֵי שְׁאוֹל הַצְּפוּיִם לְנַפְשִׁי וּבְשָׂרִי בַּמִּקְלָט הַהוּא!"
“מִרְיָם!”–קָרְאָה הַמַּלְכָּה פִתְאֹם, כִּי נָגְעוּ הַדְּבָרִים עַד לִבָּהּ. וּכְרֶגַע כָּרְעָה מִרְיָם עַל בִּרְכֶּיהָ וַתְּכַס אֶת יָד הַמַּלְכָּה בִּנְשִׁיקוֹת פִּיהָ וּדְמָעוֹת עֵינֶיהָ. “יָדַעְתִּי כִּי גַּם זֹאת לִי לַחֲטָאָה” – אָמְרָה הַמַּלְכָּה כַּעֲבוֹר רָגַע. אֲבָל לֹא הֵשִׁיבָה יָדָה מִמִּרְיָם הַכּוֹרַעַת לְפָנֶיהָ וַתַּבֵּט בְּיָגוֹן וּבְלֵב מָלֵא רַחֲמִים אֶל פָּנֶיהָ הַחִוְרִים–“אָכֵן זֹאת הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה, וְאוּלַי הִיא פְּעֻלַּת קְסָמַיִךְ, כִּדְבַר הַכֹּהֵן – לַדָּבָר הַזֶּה יִסְלַח לִי אֱלֹהַי!”–עוֹד רְגָעִים אֲחָדִים עָמְדָה דּוֹמֵמָה וּמַחֲרֶשֶת, כְּמוֹ חִכְּתָה לִדְבַר מִרְיָם לִשְׁמֹעַ מַה בְּפִיהָ. אֲבָל שָׁוְא חִכְּתָה–כִּי הֶחֱרִישָׁה גַם מִרְיָם וְלֹא דִּבְּרָה מְאוּמָה. “עוֹד דֶּרֶךְ אַחַת פְּתוּחָה לְפָנַיִךְ – אָמְרָה הַמַּלְכָּה לָאַחֲרוֹנָה–זֶה כְּבַר חָפַצְתִּי לְהַשְׁבִּית מִלִּבֵּךְ זֵכֶר יָמַיִךְ הָרָעִים בִּימֵי טוֹבָה וְשַׁלְוָה, וְכֹהֲנִי נוֹצֵר נַפְשִׁי הִרְשַׁנִי לְנַסּוֹת אֵלַיִךְ גַּם זֹאת – אוּלַי בְּפֶתַח תִּקְוָה לְחַיֵּי בְשָׂרִים אֲבִיאֵךְ לְחַיֵּי עַד. הַגִּידִי לִי, מִרְיָם: הָעוֹד יֵש בְּלִבֵּךְ אַהֲבָה, אֲשֶׁר יְקָרָה לָךְ גַּם מֵאַהֲבָתִי? – אַל תְּנַסִּי לְהִתְכַּחֵש, כִּי נוֹדַע לִי הַדָּבָר מֵאָז עֵת שָׂמוּ לְדוֹן פֶּדְרוֹ עֲלִילוֹת דְּבָרִים; וְלוּלֵא זֹאת, אֲזַי לֹא עָזַבְתְּ סִתְרֵךְ וּמִבְטַחֵךְ לָשׁוּב וְלָשֵׂאת צָרוֹת וּמַכְאוֹבִים וּלְהַשְׁלִיךְ נַפְשֵׁךְ מִנּגֶד, לְמַעַן הַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשׁוֹ. לָכֵן עֲנִינִי וְהַגִּידִי לִי הָאֱמֶת: הַאוֹהֶבֶת אַת אֶת דוֹן פֶּדְרוֹ?”
"אָכֵן אֲהַבְתִּיו בּיָמִים מִקֶּדֶם, גְּבִרְתִּי!–עָנְתָה מִרְיָם. “וְעַתָּה לֹא תֶּאֱהָבִיהוּ עוֹד? – מִרְיָם! אֲשֶׁר אֶחֱזֶה לִי אָנִי, הֲלֹא רַב הָיָה חֶטְאֵךְ בְּאַהֲבָתֵךְ אוֹתוֹ אָז, מֵאֲשֶׁר תֶּאֱהָבִיהוּ עַתָּה.” – גְּבִרְתִּי רַבַּת הֶחָסֶד!–הֵשִׁיבָה מִרְיָם – הֲיֵש שִׁלְטוֹן עַל הַלֵּב? מִי יִפְקֹד עָלָיו דַּרְכּוֹ וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה? אָכֵן הָיְתָה זֹאת אַהֲבָתִי הָרִאשׁוֹנָה, אֲבָל מִכָּל מִשְׁמָר נָצַרְתִּי נַפְשִׁי מֵחֲטֹא נֶגֶד בַּעֲלִי אַלּוּף נְעוּרַי. אַף אָמְנָם נוֹדַע לוֹ הַכָּל לִפְנֵי הִלַּקְחוֹ מֵעַל רֹאשִׁי, גַּם סָלַח לִי כְּרֹב חַסְדּוֹ. הָה, לוּ נִשְׁאַר לִי בַחַיִּים, אֲזַי בְּאַהֲבָתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ אִתּוֹ הֵסִיר מִמֶּנִּי כָּל מִכְשוֹל לֵב וְנִקִּיתִי מִפָּשַׁע רָב! “הִנְנִי מַאֲמִינָה לָךְ, עֲנִיָּה סוֹעֲרָה – עָנְתָה אִיזַבֶּלָּה בְּרַחֲמִים–אֲבָל הַגִּידִי נָא לִי, אִם אָהַבְתְּ אֶת דּוֹן פֶּדְרוֹ, לָמָה נָתַתְּ לְדוֹן מוֹרָאלִיס יָדֵךְ לִהְיוֹת אִשָּׁה לוֹ?”
וּמִרְיָם עָנְתָה בְּקוֹל חָרֵד: כִּי כֵן צִוַּנִי אָבִי. – “אָבִיךְ? וְאֵיךְ נְתָנֵךְ לְאִיש נוֹצְרִי?” – הוּא הָיָה הוֹלֵךְ לָמוּת וְאִיש לֹא נִמְצָא לוֹ, אֲשֶׁר יִהְיֶה לְמָגֵן לְמִרְיָם בִּתּוֹ, וְאֶת דּוֹן פֶרְנַאנְדוֹ מוֹרַאלִיס אָהַב מֵאָז וַיְהִי לוֹ לְרֵעַ יָקָר עַל אֲשֶׁר לֹא בָּזָה אֶת עַמֵּנוּ וְיְהִי לְמָגֵן לְמִשְׁפַּחְתֵּנוּ בְּכָל עֵת וְהִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ כְּפַעַם בְּפַעַם; וְעַל כֵּן בְּבוֹאוֹ אֶל אָבִי לְבַקֵּש יָדִי לוֹ, וּבְהִשָּׁבְעוֹ, כִּי יִתְנֵנִי לַעֲבוֹד אֶת אֲלֹהַי גַּם בְּבֵיתוֹ בְּאֵין מַפְרִיעַ, נֵאוֹת אָבִי לוֹ וַיְּבַרְכֵנִי בְּמוֹעַל יָדָיו בְּטֶרֶם תִּסָגַּרְנָה עֵינָיו לָנֶצַח, וְאָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי הִסְכַּלְתִּי וָאֶשְׁגֶה הַרְבֵּה מְאֹד, אֲבָל הֲיָכֹלְתִּי לְגַלּוֹת לְאָבִי הַגֹּוֵעַ אֶת אַהֲבָתִי לְאִיש אָחֵר וּלְהוֹרִידֵהוּ בְּעֶצֶב שְׁאוֹלָה? – וּמְאָז וָהָלְאָה הִרְבֵּיתִי צוֹם וּתְפִלָּה לְבַל תָּשׁוּב עֵינִי לְרְאוֹת עוֹד אֶת דּוֹן פֶּדְרוֹ עַד אֲשֶׁר יִשָּכַח מִלִּבִּי וּכְמוֹ זָר יֵחָשֵׁב לִי." “וְעַתָּה, בְּמוֹת מוֹרַאלִיס אִישֵׁךְ וּבְצֵאת פֶּדְרוֹ נָקִי בְּהִשָׁפְטוֹ, הַאִם לֹא הִתְעוֹרֵר לִבֵּךְ בְּצֶדֶק לַאֲהוּבֵךְ מִקֶּדֶם? – הוֹסִיפָה הַמַּלְכָּה לִשְׁאֹל – מִרְיָם! הֵן אָהוֹב יֶאֱהָבֵךְ דוֹן פֶּדְרוֹ בְּאַהֲבַת אֱמֶת מֵאֵין כָּמוֹהָ, וְאֵיךְ תֶּהְדְּפִיהוּ מִפָּנַיִךְ וְתַקְשִׁיחִי לִבֵּךְ מֵאַהֲבָתוֹ?” – וּמַה לִיהוּדִיָּה וּלְאַהֲבַת אִיש נוֹצְרִי? הֲלֹא בְּאַהֲבָתוֹ יִהְיֶה לִי מִכְשׁוֹל עַל דֶּרֶךְ אֱמוּנָתִי, וּבְרִיתִי הַנֶּאֱמֶנֶת לוֹ תְּנַסֵּנִי בְּמַסָּה יוֹם יוֹם לְהָפֵר בְּרִיתִי אֶת אֱלֹהִים.
“לֹא לְהָפֵר, כִּי אִם לְהָקִים בְּרִית עוֹלָם, אֲשֶׁר לֹא תִּכָּרֵת נֶצַח!–עָנְתָה אִיזַבֶּלָּה וְאָמְרָה לָהּ–רוּחַ הַאַהֲבָה תְּגָרֵש הָעֲנָנִים מִלְפָנַיִךְ וּתְבִיאֵךְ אֶל הַדֶּרֶךְ יִשְׁכָּן־אוֹר. מִרְיָם, מִרְיָם! הִנֵּה אָנֹכִי, מַלְכַּת סְפָרַד, אֲצַפֶּה לְהֶגֶה מִפִּיךְ כִּי יֵצֵא. דַּבְּרִי דָּבָר–וְאֵדְעָה, כִּי תִּהְיֶה לָךְ מִיָדִי הָרְוָחָה! וְשָׂשׂ לִבִּי עַל הַגְּאֻלָּה, בְּהַצִּילִי נַפְשֵׁךְ מִשַּׁחַת לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים וְלִשְׂבֹּעַ שְׂמָחוֹת וְּנעִימוֹת בַּתֵּבֵל, אֲשֶׁר עוֹד כְּאֶפֶס וּכְאַיִן הֵן נֶגֶד שַׁעֲשׁוּעֵי עוֹלָם וְתַעֲנוּגֵי נֶצַח, הַצְּפוּיִם לְכָל נֶפֶש תְּמִימָה בְדָתֵנוּ. חוּסִי נָא עָלַיִךְ וְעַל מַלְכַּת סְפָרַד יְדִידָתֵךְ וְחוֹנַנְתֵּךְ, וְעַל דּוֹן פֶּדְרוֹ דּוֹדֵךְ וַאֲהוּבֵךְ! עַד אָנָא נִרְאֵךְ כְּעוֹטְיָה80 וְאוֹבֶדֶת דֶּרֶךְ, הַצִּילִינוּ נָא מִיָּגוֹן קוֹדֵר, לְבַל נִרְאֶה בְרָעָתֵךְ בְּאָבְדֵךְ מֵאִתָּנוּ לָנֶצַח!”> – הוֹי מִי יִתֵּן וְיָכֹלְתִּי עֲשׂוֹת כָּזֹאת! – קָרְאָה מִרְיָם וַתִּסְפֹק כַּפֶּיהָ בְּלֵב נוֹאָש – מִי יִתֵּן וְיָכֹלְתִּי לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלֵךְ וְלִמְצֹא מַרְגוֹעַ לְנַפְשִׁי. הִנֵּה אֲנִי עֲזוּבָה וְאֻמְלָלָה לֹא נֻחָמָה. לוּ יָכֹלְתִּי לִבְכּוֹת עַל צַוַּאר אֲהוּב לְבָבִי, כִּי מַה יָקְרָה לִי אַהֲבָתוֹ. אַךְ לִבִּי הָמָה בִּי תָּמִיד: לֹא נָכֹן לָךְ לֶאֱחֹז בַּצְּלָב וְלִבֵּךְ בַּל עִמָּךְ–כִּי יְהוּדִיָּה נוֹלַדְתְּ וִיהוּדִיָּה תָּמוּתִי!" “אֶחֱזִי נָא בוֹ וְלִבֵּךְ יֵהָפֵךְ וְנַפְשֵׁךְ אַחֶרֶת תְּהִי! הֶעְתִּירָה אִיזַבֶּלָּה אֲמָרֶיהָ לָהּ – תַּבַּעְנָה שְׂפָתַיִךְ שֵׁם גּוֹאֲלֵנוּ וּכְרֶגַע יִמָּלֵא גַּם לִבֵּךְ, תִּמָּלֵא גַּם נַפְשֵׁךְ אוֹתוֹ! כִּי גָּדוֹל כֹּחַ שְׁמוֹ וְרַבּוֹת נִפְלְאוֹתָיו. הָפִירִי בְרִיתֵךְ אֶת תַּעְתּוּעֵי עַמֵּךְ, הִתְקַדְּשִׁי בְדָתֵנוּ וְהְיִי לְאִשָּה לַאֲהוּב לְבָבֵךְ!” לֹא! לֹא! לֹא! אַל תַּרְבִּי תּדַבְּרִי אֵלַי כָּזֹאת! אָנָּא חָנִּינִי וְאַל תּוֹסִיפִי עוֹד נַסּוֹת אֶת לִבִּי הָרָפֶה! הִתְחַנְנָה מִרְיָם עַל מַר נַפְשָׁה. “לְמַעַן חַסְדִּי לֹא אֶחֱשֶה!–עָנְתָה אִיזַבֶּלָּה, אֲשֶׁר יָדְעָה, כִּי אִם לֹא תִּצְלַח עַתָּה, שָׁוְא תִּשְׁקֹד עוֹד–”בַּחֲרִי דַּרְכֵּךְ, מִרְיָם, כִּי בְיָדֵךְ עִתּוֹתַיִךְ עַתָּה! מַלְאִי דְּבָרַי וִהְיִי בְרוּכָה, וְאִם לֹא–וַהֲסִירוֹתִי פָּנַי מִמֵּךְ וְהָיִית לַחֲרָפוֹת וּלְדִרָאוֹן עוֹלָם!" אֲבָל כַּאֲשֶׁר חָזְקוּ דִּבְרֵי אִיזַבֶּלָּה, כֵּן שָׁבָה הִתְאַמְּצָה מִרְיָם בִּלְבָבָה. עוֹד רְגָעִים אֲחָדִים כָּרְעָה לִפְנֵי הַמַּלְכָּה וַתְּכַס פָּנֶיהָ בְיָדֶיהָ וְלִבָּהּ כְּיָם נִגְרָש, כִּי כָּבְדָה בְּקִרְבָּהּ הַמִּלְחָמָה – אֲבָל מְעַט מְעַט שָׁבָה בָּהּ הַמְּנוּחָה לְקַדְמוּתָהּ. וְהִיא קָמָה עָמְדָה לְאִטָּהּ וַתִּתְיַצֵּב לִפְנֵי הַמַּלְכָּה, וּפָנֶיהָ הַלְּבָנִים כַּשֶּׁלֶג הֵעִידוּ, כִּי הִנֵּה גָּמְרָה אֹמֶר וּמִמַּחְשַׁבְתָּהּ לֹא תָּשׁוּב עוֹד. וַתֹּאמַר: עֲשִׂי בִּי, גְּבִרְתִּי, כַּטּוֹב בְּעֵינַיִךְ. אֲנִי אֶשָּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל–כִּי כָבֵד הַדָּבָר מִמֶּנִּי, לֹא אוּכַל הַבִּיעֵהוּ. טוֹב כִּי אֹמַר נוֹאָש לְחַסְדֵּךְ וּלְאַהֲבַת דּוֹן פֶּדְרוֹ, וְלֹא אֹמַר נוֹאָש לֵאלֹהַי! כֵּן יְצַוֵּנִי אֱלֹהֵי צוּרִי, וְהוּא יִתֵּן לַעֲיֵפָה כָמוֹנִי כֹּחַ לַעֲשׂוֹת כִּדְבָרוֹ. יְשִׁיבוּנִי אֵפוֹא לְעֲמָלִי, יַפְלִיאוּ מַכּוֹתַי, יָשִׂימוּ מוּעָקָה בְּמָתְנָי, יִתְנוּ גֵּוִי לְמַכִּים וּבְשָׂרִי לְמוֹרְטִים, יַעֲבִירוּנִי בָּאֵש וּבַמַּיִם וִיעַנּוִּני עַד מָוֶת–אֲנִי אֶשָּׂא וְאֲנִי אֶסְבֹּל! כִּי לֹא אוּכַל לְכַחֵש בִּלְבָבִי, לַעֲשׂוֹת שֶׁקֶר בְּנַפְשִׁי, וּלְבַטֵּא בִּשְׂפָתַי אֶת אֲשֶׁר לֹא יֶהְגֶּה לִבִּי".
לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִבְהֲלָה אִיזַבֶּלָּה וְנִרְעָשָׁה מְאֹד–כִּי בְכָל חֹם אַהֲבָתָהּ לֶאֱמוּנָתָה לֹא יָכְלָה לְנַכֵּר81 אֶת תֻּמַּת מִרְיָם, הַדְּבֵקָה גַּם הִיא בְדָתָהּ וְהַנְּכוֹנָה לָשֵׂאת וְלִסְבֹּל הַכָּל לְמַעֲנָהּ. אָכֵן תָּעֵב תֵּעֲבָה אֶת אֱמוּנַת הַיְּהוּדִים, אֲבָל רוּחַ הַגְּבוּרָה, אֲשֶׁר אִזְּרָה אֶת בַּת הָעָם הַנִּרְדָּף הַזֶּה, לְיָאֵש עַל כָּל רִגְשׁוֹתֶיהָ וְעַל חֶמְדּוֹת חַיֶּיהָ, וּלְהִתְאַמֵּץ לִקְרַאת כָּל צָרָה וּתְלָאָה, הִזְכִּירָהּ לָהּ אֶת קְדוֹשֵׁי הַנּוֹצְרִים בַּיָּמִים מִקֶּדֶם, אֵיךְ גַּם הֵמָּה בָּרוּחַ הַזֶּה גָּבְרוּ חֲיָלִים לִסְבֹּל כָּל עָמָל וּלְהַקְרִיב נַפְשָׁם בְּעַד אֱמוּנָתָם. וְלֹא יָכְלָה לְכַלּוֹת חֲמָתָהּ בְּמִרְיָם בּאֵש קִנְאָתָהּ, אַך הִתְאַפְּקָה וַתֹּאמַר: “עַתָּה אֵין לִי עֵצָה אַחֶרֶת, בִּלְתִּי אִם לִקְרֹא לְאֵלָּה, אֲשֶׁר בְּיָדָם תִּפָּקְדִי מֵעַתָּה וָהָלְאָה”. וּבְדַבְּרָה צִלְצְלָה בַּפַּעֲמוֹן אֲשֶׁר עַל הַשֻּלְחָן. אֲבָל בְּטֶרֶם תָּבֹא אֵלֶיהָ אַחַת אַמְהוֹתֶיהָ, וְהִנֵּה בִתָּהּ הַיַּלְדָה קָפְצָה הַחַדְרָה וַתְּנַשֵּׁק אֶת אִמָּהּ, וַתֵּפֶן אֶל מִרְיָם וַתּוֹאֶל לְחַבְּקָהּ, כַּאֲשֶׁר הִסְכִּינָה מֵאָז. וּמִרְיָם פָּנְתָה אֶל קִיר הַבַּיִת וַתָּשֶׂם מִטְפַּחְתָּהּ אֶל פִּיהָ, וּבְטֶרֶם מָצְאָה אִיזַבֶּלָּה יָדַיִם82 לְהָנִיא אֶת בִּתָּהּ רָצָה הַיַּלְדָּה אֶל מִרְיָם וַתָּסַר אֶת הַמִּטְפַּחַת מֵעַל פִּיהָ לְנַשְׁקָהּ שׂפָתַיִם –וְהִנֵּה הַמִּטְפַּחַת מְלֵאָה דָם! וַתֶּחֱרַד הַיַּלְדָּה וַתִּבָּהֵל. גַּם הַמַּלְכָּה הִתְנוֹדֵדָה וַתִּרְגָּז. בָּרֶגַע הַזֶּה הִתְעַשְׁתָּה83 מִרְיָם וַתִּפֹּל לִפְנֵי הַמַּלְכָּה וַתְּפָרֵש כַּפֶּיהָ וַתֵּבְךְ בְּכִי גָּדוֹל מִנַּהֲמַת לִבָּהּ: – אוֹיָה, מֶה הָיָה לִי! מַה זֶה עוֹד יְבַקְשׁוּ מִמֶּנִּי וַאֲנִי כַּחֶרֶשׂ הַנִּשְׁבָּר. הִנֵּה נָס לֵחִי, יָבֵש לְשַׁדִּי, בְּעוֹרִי וּבִבְשָׂרִי דָּבְקָה עַצְמִי–הַבִּיטִי נָא, מַלְכָּה, אֶל דָמִי הַשָּׁפוּךְ, הֲלֹא נַפְשִׁי וְחַיָּתִי הִיא הַנִּגֶּרֶת לְפָנַיִךְ – וְאֵיךְ לֹא תִּזְכְּרִי רַחֵם! הַעוֹד תֹּאמְרִי לְתִתֵּנִי בִידֶי אַכְזָרִים, וְאָנֹכִי עָלֶה נִדָּף, קַש יָבֵש, בְּעוֹדִי בְּכַפָּם אֶתְמוֹלֵלָה84 וְאֵינֶנִי! אָנָא, יֶהֱמוּ נָא רַחֲמַיִךְ עָתָּה– הַנִּיחִי לִי וְאֵלֵכָה לִגְוֹעַ אֶל אֲשֶׁר יִשָׂאֵנִי רוּחִי. הֲנִיחִינִי נָא וְאָשׁוּב אֶל בֵּית אֲבוֹתַי, לָשׁוּב לְאַדְמָתִי אֲשֶׁר עָלֶיהָ נוֹלַדְתִִּי! לֹא אָשׁוּב אָל עַמִּי, כִּי הֵם יֶהְדְּפוּנִי בִשְׁאָט נֶפֶש, עַל כִּי אָהַבְתִּי אִיש נוֹצְרִי. –אָשׁוּבָה נָא אֶל מְעוֹנִי הַבּוֹדֵד! שָׁם רַק שְׁתֵי נְפָשׁוֹת חַיּוֹת, אֲשֶׁר הָיּו בְאָמְנָה אֶת אָבִי הַמֵּת. שָׁם דָּבָר לֹא יִהְיֶה לִי עִם יוֹשְׁבֵי חָלֶד85 הִנְנִי נִשְׁבָּעָה לָךְ, כִּי לֹא אֶעֱזֹב אֶת בֵּיתִי לָנֶצַח, לֹא תָּשׁוּב עֵינִי לִרְאוֹת אֶת עַמִּי וְעַמֵּךְ. רְחוֹקָה אֶהְיֶה מִכָּל בְּנֵי אָדָם, כְּמוֹ כְבָר לַקֶּבֶר הוּבַלְתִּי. וְאִם חָטָאתִי לְפָנַיִךְ וּמָרִיתִי פִיךְ הַאֵין דַי לִי בְּצָרַת נַפְשִׁי, בַּאֲבֹד מִמֶּנִּי יִשְׁעֵךְ וְחַסְדֵּךְ, וּבְאָמְרִי נוֹאָש לְאַהֲבַת יְדִיד לְבָבִי, אֲשֶׁר נַפְשִׁי קְשׁוּרָה בוֹ? וְלָמָה אִתָּם לִגְוֹעַ בִּידֵי עֲרִיצִים, אֲשֶׁר לֹא יֵדְעוּ רַחֵם גַּם בְּצֵאת נַפְשִׁי?–הוֹי, בַּת מְלָכִים יוֹרֶשֶׁת עֶצֶר!–נָאֲקָה מִרְיָם בִּפְנוֹתָהּ אֶל הַיַּלְדָּה, אֲשֶׁר עָמְדָה בְעֵינַיִם מְלֵאוֹת דִּמְעָה–בַּקְשִׁי נָא, חַלִּי פְנֵי אִמֵּךְ בְּעַד יְדִידָתֵךְ הָאֻמְלָלָה! – הוֹי מַלְכָּה גְּבֶרֶת הָאָרֶץ! הֲלֹא מִלְחָמָה עַתָּה בְּשַעֲרֵי אַרְצֵךְ, וּמִי יוֹדֵעַ עַל מִי יָנוּחַ גּוֹרָלָהּ? אוּלַי יַפִּיל אֶת הַיַּלְדָּה הַתַּמָּה הַזֹּאת בִּידֵי הָעַרְבִים הַמְמָאֲסִים אֱמוּנַתְכֶם, כְּמָאָסְכֶם אַתֶּם אֱמוּנָתֵנוּ אָנוּ–וְאִם יְבִיאוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים כָּמוֹנִי, לְהוֹרוֹתָהּ אֶת אֲשֶׁר תִּבְחַר–שַׁאֲלִי נָא אֶת לִבֵּךְ וְיוֹרֵךְ דְּבַר מַה תַּעֲנֶה!–
הַדְּבָרִים הָאֵלֶה הִרְעִישׁוּ אֶת הַמַּלְכָּה עַד מְאֹד. “אָנָּא, חוּסִי נָא אִמִּי! – קָרְאָה הַיַּלְדָּה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחְיָהּ–נַחֲמִי נַחֲמִי נָא אֶת מִרְיָם הָאֻמְלָלָה. הֲלֹא תִרְאִי, כִּי אִין בָּהּ עוֹד כֹּחַ לִבְכּוֹת!”–וְאִיזַבֶּלָּה חִבְּקָה אֶת בִּתָּהּ וַתִּלְחָצֶנָּה אֶל לִבָּהּ הַסּוֹעֵר–כְּמוֹ יָרְאָה פֶּן תִפֹּל בְּרָעָה כִּדְבַר מִרְיָם, וּבְאֵין אֹמֶר וּדְבָרִים מִהֲרָה וַתֵּצֵא אִתָּה מִן הֶחָדֶר.
* * *
לט.
בִּשְׁנֵים עָשָׂר לְיֶרַח הָאֵיתָנִים אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם, וְיוּלִיאַן יָשַׁב עִם פֶּדְרוֹ תַּחַת הָעֵץ כְּפַעַם בְּפַעַם, וַיִּשָׂא מִדְבְּרוֹתָיו כְּדַרְכּוֹ עַל הָעַמִּים וְדָתֵיהֶם יַחַד. וּפֶדְרוֹ הִקְשִׁיב רֹב קֶשֶׁב אֶל כָּל דִּבְרֵי הַכֹּהֵן הַזָּקֵן הַזֶּה הַנֶּאֱמָרִים בֶּאֱמֶת, לֹא בְּקִנְאַת דָּת יוֹקֶדֶת, עַד שְׁאוֹל, אַף לֹא בְּקִנְאַת עָם, אֲשֶׁר תְּסַכְסֵךְ לְאֻמִּים יַחְדָּיו לָבֹא בְּמִלְחָמָה וְלַעֲרֹךְ טֶבַח לָאָדָם. דְּבָרָיו יוֹצְאִים מֵרִגְשֵׁי לֵב טָהוֹר וְרוּחַ נְכוֹנָה. לְפִיהֶם–הָאָרֶץ כֻּלָּהּ שֻׁלְחָן אֱלֹהִים הִיא, הֶעָרוּךְ לִקְרוּאָיו–הֵם אַלְפֵי רִבְבוֹת יְצוּרָיו; בָּהּ אִיש רֵעֵהוּ לֹא יִדְחָקוּן, כִּי לְכָל אֶחָד הֵכִין ה' חֶלְקוֹ, אִם אַךְ יֵדַע לַעֲשׂוֹת בְּחֵפֶץ כַּפָּיו. כֻּלָּם בְּנֵי אֵל חָי. אֲהוּבִים וְנֶחְמָדִים, כִּי בְצַלְמוֹ כִדְמוּתוֹ נִבְרָאוּ גַּם יַחַד, וְאִיש אִיש יוֹדֶנּוּ עַל פִּי דַּרְכּוֹ בְּאַרְצוֹתָם, לִלְשׁוֹנוֹתָם, לְמִשְׁפְּחוֹתָם, לְגוֹיֵיהֶם. וְכָל אָדָם לְבַדּוֹ מִקְדָּש מְעַט הוּא וּלְבָבוֹ יְכַהֵן בּוֹ. וַאֲשֶׁר יְחַלֵּל כְּהֻנָּתוֹ עֲוֹנוֹ יִשָּׂא. וְכַאֲשֶׁר שָׁגוּ דּוֹרוֹת קֶדֶם, כִּי הִגְשִׁימוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם בְּהַבְלֵיהֶם וְנָתְנוּ לָהֶם מַעַרְכֵי לֵב שֶל בְּנֵי אָדָם הַשְׁקוּעִים בְּתַאֲוָה וּבְמַעֲשִׂים שְׁפָלִים, כֵּן יִשְּׁגּוּ הַמִּתְאַמְּרִים בְּדוֹרוֹת אֵלֶּה לִהְיוֹת מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן בָּאָרֶץ, לַעֲשׂוֹת נִקְמָתוֹ וְתוֹכְחוֹתָיו בִּבְנֵי עַמִּים, לִשְׁלוֹחַ יָדָם בִּבְחִירֵי יְצוּרָיו, וְלִהְיוֹת שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים לְאֵל אֱלֹהֵי עוֹלָם, אֲשֶׁר גָּבְהוּ דְּרָכָיו מִבְּנֵי תְּמוּתָה וְאֵין חֵקֶר לִנְתִיבוֹתָיו.
“לוּ הִשְׂכִּילוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ – עָנָה פֶּדְרוֹ – לוּ נִקְבְּצוּ בָּאוּ הֵנָּה לְהַטּוֹת אֹזֶן וְלָשִׁית לֵב לְהָבִין לְשֵׂכֶל מִלֶּיךָ, אָז חֲדָשׁוֹת נַעֲשׂוּ בָאָרֶץ, כִּי לֹא נוֹאֲלוּ עוֹד לְהִלָּחֵם אִיש בּרֵעֵהוּ וּשלוֹֹֹם אֱמֶת וְאַהֲבַת אָחִים הָיוּ בֵינֵיהֶם”. "אָכֵן הַיָּמִים הָאֵלֶה עוֹד יִקְרְבוּ וְיָבֹאוּ–הֵשִׁיב יוּלִיאַן–כִּי כֵן חָזוּ לָנוּ שְׁנֵי נְבִיאֵי ה' אָז יְכַתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, וְיַחְדָיו יֵלְכוּ בְּאוֹר ה' לְטוֹב לָהֶם כָּל הַיָּמִים. אֲבָל לְדַאֲבוֹן לִבֵּנוּ הַיָּמִים הָאֵלֶה עוֹד יִרְחֲקוּ חֹק – כִּי צָרוּ עֵינֵי יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל וְנַפְשָׁם לֹא תֵּדַע שָׂבְעָה. בְּכָל דוֹר וָדוֹר יָקוּמוּ עַמִּים מִמְקוֹמָם לְהַרְגִּיז מַמְלָכוֹת, לָשִׂים אֲרָצוֹת לְשַׁמָּה, וּבְתַהְפּוּכוֹת אֵלֶּה יַשְׁחִיתוּ וִיבַלְּעוּ בְּנֵי אָדָם אִיש אֶת רֵעֵהוּ וְהָאָרֶץ תֵּהָפֵךְ לְיָם זוֹעֵף. לְעִתִּים עוֹבֶרֶת רוּחַ ה' לְהַשְׁבִּיחַ שְׁאוֹן הַגַּלִּים לִזְמַן מָה, אֲבָל עַד מְהֵרָה יִתְנַשְּׂאוּ גַלִּים חֲדָשִׁים וְיִתְגָעָשׁוּ. בְּנֵי אַשּׁוּר, פָּרַס, מֻקְדּוֹן וְרוֹמָה, הַהוּנִים וְהַגָּתִּים, כָּל אֵלֶּה יַחְדָיו בְּסוּפָה וּסְעָרָה הִתְגָּעֲשׁוּ כְּגַלִּים נוֹרָאִים לִבְלֹעַ כָּל אֶרֶץ וּלְאֹם, אֲבָל הֵמָה סָפוּ תַּמּוּ וְזִכְרָם אָבַד מִנִּי אָרֶץ.
“וּבְכָל עַמֵּי קֶדֶם, בְּכָל הַגּוֹיִם הָעַתִּיקִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר הִרְעִישׁוּ אֶרֶץ לְעִתִּים, רַק עַם אֶחָד קָטֹן וָדַל, נִשְׁאַר עַל עֶמְדָּתוֹ וְלֹא נִכְחַד קִימוֹ86 בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם בְּכָל סַעֲרוֹת הַגַּלִּים וְהַמַּהְפֵּכוֹת וְהַתְּמוּרוֹת–הוּא עַם הַיְּהוּדִים, אֲשֶׁר בְּכָל דּוֹר וָדוֹר רַבּים קָמִים עֲלֵיהֶם. וְתָמִיד תִּהְיֶה לָהֶם שְׁאֵרִית, וְהַשְּׁאֵרִית הַזֹּאת לֹא תִּתְבַּלַּע בַּהֲמוֹן עַמִּים וּשְׁאוֹנָם, כִּי תַּעֲמֹד לְדוֹר דּוֹרִים. וְכִי נַחְקֹר לַדַּעַת: מֶה חָפֵץ ה' בָּעָם הַנּוֹשָׁן הַזֶּה, אֲשֶׁר הִשְׁאִירָהוּ לִפְלֵטָה עַד כֹּה וּבָעַמִּים לֹא הִתְבּוֹלָל?–חִידָה הִיא וּמִי יִמְצָאֶנָּה!” – זֹאת פְּלִיאָה הִיא–אָמַר דּוֹן פֶּדְרוֹ–וְאוּלַי עֲצָרָהוּ ה' עַד כֹּה לִהְיוֹת צִיר לַגּוֹיִם וְהָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּהוּ, עַד אֲשֶׁר הִתְגַלְּתָה דָּתֵנוּ עַל כָּל אַפְסֵי אָרֶץ – וְעַתָּה אֵין חֵפֶץ עוֹד בָּעָם הַזֶּה. “לוּ הָיְתָה אֱמוּנָתֵנוּ שַׁלֶּטֶת בַּתֵּבֵל כֻּלָּה, כִּי אָז אוּלַי יָכֹלְתָּ לַחֲשֹׁב כָּכָה, אֲבָל מִי לֹא יֵדַע, כִּי רַק בְּחֵלֶק אֶחָד מִמֶּנָּה תִּשְלַט שַׁלֶּטֶת, אַך בְּיֶתֶר הָאֲרָצוֹת כָּל הָעַמִּים מוֹקִירֵי מֻחֲמַד הֵם אוֹ עוֹבְדֵי שֶׁמֶש וְאֱלִילִים כִּימֵי קֶדֶם. וְאוּלָם שְׁאַל נָא אוֹתָם וִיגִידוּךָ, כִּי רַק אִתָּם הַצֶּדֶק, רַק אֱמוּנָתָם עוֹמֶדֶת לָעַד וּבִלְעָדֶיהָ אֵין תְּקוּמָה לָנֶפֶש”.
– אֲבָל מִי זֶה לֹא יֵדָע, כִּי תּוֹעֵי רוּחַ הֵם וֶאֱמוּנָתָם הָבֶל! לֹא כֵן אֲנַחְנוּ–וְגַם הַיְּהוּדִים, אֲשֶׁר יִתְרוֹן לֶאֱמוּנָתָם מִכָּל אֵלֶּה כְּיִתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁך, יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם וְיַצְדִּיקוּנוּ–כִּי רַבִּים מֵהֶם הִכִּירוּ דַּרְכֵּנוּ, עָזְבוּ תּוֹרָתָם וַיִּסָּפְחוּ אֵלֵינוּ וַיִּהְיוּ כְנוֹצְרִים נֶאֱמָנִים מִלֵּדָה וּמִבֶּטֶן. "צָעִיר הִנְּךָ לְיָמִים, יְדִידִי, וּלְמַרְאֵה עֵינֵיךָ תִּשְׁפֹּט, עַל כֵּן שָׁגִיתָ – הֵשִׁיב יוּלִיאַן אֲמָרָיו לוֹ – הֵן תִּרְאֶה לָעֵינַיִם, בְּהִסָפַח יְהוּדִים רַבִּים עַל הַדָּת הַנּוֹצְרִית וְלֹא תָשִׂים לֵב לְחֵקֶר פָּעֳלָם: הֶעָשׂוּ כֵן בְּיָמִים מִקֶּדֶם, עֵת בָּאוּ כְּמָרֵינוּ וְרַבָּנֵיהֶם לְהִתְוַכֵּחַ וּלְהוֹכִיחַ עִם מִי הַצֶּדֶק? אָז גַּם שָׁבוּעוֹת גַּם יְרָחִים עָבְרוּ בְּהִתְוַכְּחָם יַחַד וְאִיש לֹא גָּבַר עַל רֵעֵהוּ בְּמִלְחֶמֶת שְׂפָתַיִם. אֲבָל אֵין חָכְמָה וְאֵין עֵצָה נֶגֶד מִי שָתַּקִּיף מִמֶּנּוּ אִם בְּחֶרֶב וַחֲנִית יָבֹא לְהוֹכִיחַ צִדְקוֹ בְּיָד חֲזָקָה – וּמַה הָיָה לַיְּהוּדִים לַעֲשׂוֹת? הֵן זֹאת תּוֹרַת הָאָדָם לִהְיוֹת אָסוּר בְּחַבְלֵי אַהֲבָה לְאַרְצוֹ וּמוֹלַדְתּוֹ, וְלֹא לִהְיוֹת כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִדְפֶנוּ רוּחַ, וְהַיְּהוּדִים הִנֵּה נֹאחֲזוּ בְּאַרְצֵנוּ מִדּוֹרוֹת עוֹלָמִים. עוֹד בַּעֲבֹר עַם קְדוּמִים, עַם כְּנַעַן בָּאֳנִיּוֹת תַּרְשִׁיש לִסְחֹר אֶל קְצוֹת אָרֶץ, נֹאחֲזוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל פֹּה לְרַגְלָם וַיִּבְנוּ עָרִים וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶן, הֲלֹא הֵן הַנִּקְרָאוֹת עַל שְׁמָם עַד הַיּוֹם הַזֶּה. לָכֵן גַּם בְּהַגִּיעַ הָרָעָה עַד נַפְשָׁם מְקוֹמָם לֹא הִנִּיחוּ, וּבַצַּר לָהֶם הֵחִישׁוּ מִפְלַט לָהֶם אֶל חֵיק הַדָּת הַשַּׁלֶּטֶת. כָּאֵלֶּה רַבִּים עִמָּנּו, אֲשֶׁר סְבָבוּנוּ בְכַחַש מִיִּרְאָתָם לְנַפְשָׁם–כִּי עוֹד נֶאֱמָנִים הֵם עִם אֱלֹהֵיהֶם וּבְסֵתֶר לִבָּם קְשׁוּרִים הֵם בְּאֱמוּנַת אֲבוֹתֵיהֶם בְּיֶתֶר עֹז. וְאָנֹכִי יוֹדֵעַ, כִּי רַבִּים מִשָּׂרֵינוּ וַהֲמוֹנֵנוּ, מֵרוֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ עַד הַעֶבֶד אֲשֶׂר אַחַר הָרֵיחַיִם נוֹצְרִים הֵם לְמַרְאֶה עַיִן וּשְׁלוּמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִסְתָּרִים.
– הֶאָח, מָצָאתִי חִידָתִי! קָרָא דּוֹן פֶּדְרוֹ פִּתְאֹם–עַתָּה יָדַעְתִּי עַל מַה הָיְתָה מִרְיָם לְדוֹן פֶרְנַאנְדוֹ מוֹרַאלִיס לְאִשָּׁה–אֵין זֹאת כִּי אִם הָיָה גַּם הוּא מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים. אָכֵן צָדְקָה הַתַּמָּה וְהַיְשָׁרָה מִמֶּנִּי, וְאָנֹכִי לֹא יָדַעְתִּי! "עוֹד חִידוֹת רַבּוֹת תִּמָּצֶאנָה לְךָ בְּאַחֲרִית דְּבָרַי – עָנָהוּ יוּלִיאַן, – כִּי הִנְּנִי הַיּוֹם לְגַלּוֹת לְךָ נְצוּרוֹת אֲשֶׁר לֹא פִלַּלְתָּ. "אַךְ לֹא הוּנַח לַמִּסְתַּתְּרִים – כִּי הֵבִינוּ עֲרוּמִים סוֹדָם. וּמַאֲשֶׁר קָצְרָה יָדָם לָשׁוּב וּלְהָעִיר קִנְאַת הָעָם עֲלֵיהֶם, הֶעֱרִימוּ עֵצָה לֶאֱרֹב לָהֶם מִמִּסְתָּרִים וְאוֹי לָאִיש אֲשֶׁר נָפַל בְּיָדָם, כִּי בְאֵין דִּין וּמִשְׁפָּט עִנּוּהוּ יִסְרוּהוּ בְּחַדְרֵי צַלְמָוֶת בִּמְעָרוֹת תַּחְתִּיּוֹת. וְלֹא רַק עַל אֲנוּסֵי הָעָם הַזֶּה עָבְרָה חֲמָתָם, כִּי גַּם עַל כָּל אִיש נוֹצְרִי אֲשֶׁר הִכִּיר אָרְחוֹת צְדָקָה וְשָׂם תָּהֳלָה87 בְּמִשְׁפָּטָם, כּי אַךְ זֶה כָּל חֶפְצָם לָשׂוּם רֶסֶן עַל לֶחְיֵי כָל הָעַמִּים לְבָעֵר כָּל מֶמְשָׁלָה מִן הָאָרֶץ, וּלְהָקִים תַּחְתֶּיהָ מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, אֲשֶׁר יִשְׂתָּרְרוּ עֲלֵיהֶם כְאַוַּת נַפְשָׁם. אָז תִּמַלֵּא הָאָרֶץ צֹאן אָדָם, וְהֵם יִהְיוּ הָרוֹעִים בָּם, לָגֹז צַמְרָם, לִמְצוֹת חֶלְבָּם וְדָמָם, לְהַפְשִׁיט מֵעֲלֵיהֶם עוֹרָם, לֶאֱכֹל בְּשָׂרָם וּלְפַצֵּחַ עַצְמוֹתֵיהֶם. עַל כֵּן כָּל אִיש אֲשֶׁר רוּחַ מְכִינָתוֹ88 בַּל תְּנִיחֶנּוּ לָלֶכֶת אַחֲרֵיהֶם כִּבְהֵמָה בַּבִּקְעָה, הִנֵּהוּ בְּעֵינֵיהֶם לְאֶבֶן נֶגֶף וְצוּר מִכְשׁוֹל, וְיַחְשְׁבוּ לִצְדָקָה לְהַעֲבִירֵהוּ מֵעַל דַּרְכָּם בְּכָל תַּחְבּוּלָה אֲשֶׁר יִמְצְאוּ–וּמֵאָז וְעַד עַתָּה רַבִּים וְכֵן שְׁלֵמִים מִידֵיהֶם נִגְזָרוּ. "הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי: בְּכָל דּוֹר וָדוֹר יָקוּם קַיִן עַל הֶבֶל אָחִיו וְיַהַרְגֵהוּ! מִפּנֵי קַיִן זֶה הָאוֹרֵב לְאָחִיו מִמִּסְתָּרִים, חָרְדוּ נָעוּ כָּל אֲצִילֵי אֶרֶץ, כְּנוֹצְרִים כְּמִתְנַצְּרִים רָגְזוּ וְחָלוּ מִפְּנֵיהֶם, פֶּן תָּבֹא עֲלֵיהֶם שׁוֹאָה מִתַּחְתִּיּוֹת אָרֶץ. רַבִּים נִלְווּ אֶל מְבַקְרֵי הַחֶרֶש לִהְיוֹת לָהֶם חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים. אֵלֶּה עָשׂוּ זֹאת בְּעָרְמָה וְאֵלֶּה בְּתֹם לְבָב וַיִּהְיוּ לִכְלֵי מַשְׁחִית בְּיָדָם. אָז רָבְתָה הַשַּׁעֲרוּרִיָּה כִּי אִיש קָם בְּאָחִיו וּבִקְרוֹבוֹ וְהִכָּהוּ בַלָּשׁוֹן וְצָדָהוּ חֵרֶם. "אָכַן כָּבְדָה עַל הַקַּנָּאִים הֶעָרִיצִים לְהָפִיק זְמָמָם בְּעֵת שָׁלוֹם – כִּי בַאֲבוֹד נָקִי וְצַדִּיק פִּתְאֹם מִן הָאָרֶץ הִתְעוֹרֵרוּ לִפְעָמִים לִנְקוֹם דָּמוֹ מִפּוֹעֲלֵי הָאָוֶן. לֹא כֵן בִּימֵי מְבוּכָה – כִּי אָז עַל נְקַלָּה הֶעֱבִירוּ קוֹל כִּי בַמִלְחָמָה יָרַד וְנִסְפָּה. – “פַּלָּצוּת תֹּאחֲזֵנִי לְמִשְׁמַע אָזְנִי! – קָרָא דּוֹן פֶּדְרוֹ–מִי מִלֵּל לָנוּ, כִּי בֶאֱמוּנָה, אֲשֶׁר רַק בְּאַהֲבָה וְשָׁלוֹם נוֹסָדָה, יַעֲמִיקוּ כֹהֲנֶיהָ סָרָה לְהָקִים לָהּ מִזְבֵּחַ תּוֹעֵבָה וּלְהַכְרִיעַ יִשְׁרֵי דֶּרֶך כַּצֹּאן טִבְחָה, לְמַעַן בֶּצַע מַחְשְׁבוֹתָם הָרָעוֹת.”
– עוֹד יוֹתֵר תִּשְׁתּוֹמֵם בְּאַחֲרִית דְּבָרַי, בְּהִוָּדַּע לְךָ, מִי הֵם זִבְחֵי קָרְבְּנוֹתֵיהֶם, אֲשֶׁר אוּלַי קְרוֹבִים הֵם לִלבָבְךָ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר פִּלָּלְתָ. הֵן בַּאֲבוֹד מִרְיָם פִּתְאֹם, חָשַׁבְתָּ כִּי הִיא נָפְלָה בִּידֵיהֶם – לָכֵן דַּע לְךָ, כִּי אָמְנָם כֵּן הוּא, וְלוּלֵא ה' שֶהָיָה לִי, אֲזַי כְּבָר שָׁכְנָה דּוּמָה נַפְשִׁי, בְּנִכְלֵי רָשָע וְאִיש מְזִמּוֹת הוּא דוֹן לוּאִיז גְּרַצִּיָּה רֹאש חֶבְרַת הַקְּנָאוֹת, אֲשֶׁר בְּקִנְאָתוֹ בְּבַעַל נְעוּרֶיהָ, הִגִּירָהוּ עַל יְדֵי חֶרֶב וּבְקִנְאָתוֹ בְךָ–הִשִּׂיא עָלֶיךָ עֲוֹן אַשְׁמָה, אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ שַׁחֲרָה89…
"הֲלֹא יָקָר לְךָ הָעֵמֶק הַזֶּה, אֲשֶׁר בּוֹ פָּגַשְׁתָּ אֶת מִרְיָם אֲהוּבַת נַפְשְׁךָ, וּבָטוּחַ הִנְנִי, כִּי יִיקַר לְךָ עוֹד יוֹתֵר, בְּהִוָּדַע לְךָ, מַה לִי פֹּה וּמִי לִי פֹה – וְעַתָּה הַטֵּה אָזְנְךָ וּשְׁמָע.
* * *
מ.
"אִיש יְהוּדִי הָיָה בְּעִיר שֵׂיגוֹבִיָּה וּשְׁמוֹ חֲנוֹך מִינְדוֹזָה מִמִּשְׁפָּחָה רָמָה בְיִשְׂרָאֵל, וְהָיָה הָאִיש הַהוּא עָשִׁיר גָּדוֹל וְרַב אוֹצָרוֹת. מֵרָחוֹק בָּא לָגוּר, מֵאֶרֶץ אַשְׁכְּנַז, מֵאֲשֶׁר כָּבְדָה שָׁם יַד הַנּוֹצְרִים עַל עַמּוֹ, עָזַב אֶת אַרְצוֹ וַיָּבֹא הֵנָּה בִמְקוֹם לֹא יְדָעוּהוּ, וַיִּתְנַצֵּר לְעֵין כָּל וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ דוֹן הֵינְרִיקִי. וְהָאִיש נִכְבָּד מְאֹד וְחָכְמָתוֹ נוֹדְעָה בַשְׁעָרִים. וַיִּתְיַצֵּב לִפְנֵי מֶלֶךְ קַשְׂטִילִיָּה, וַיִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לפָנָיו, וַתִּנָתֵן הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ לִהְיוֹת הַשָׂר עַל הַבַּיִת וְעַל פִּיהוּ יִשַּׁק כָּל הַקָּרֵב אֶל שֻׁלְחָן הַמֶּלֶךְ. וּבִרְאוֹתוֹ מְנוּחָה כִּי טוֹב הֵבִיא הֵנָּה גַּם אֶת אִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי יְלָדֶיהָ. שֵׁם בְּנוֹ עִמָּנוּאֵל וְשֵׁם בִּתּוֹ חַנָּה, וַיְּשַנֶּה גַּם אֶת שְׁמָם וַיִּקְרָא לִבְנוֹ–מַנּוּאֵל וּלְבִתּוֹ יוֹאַנָּה. גַּם אָחוֹת בְּתוּלָה הָיְתָה לוֹ, יָפָה וְטוֹבַת טַעַם, וּשְׁמָהּ שָׂרָה וּבְנַצְרוּתָהּ קָרְאוּ לָהּ דּוֹנָה קְלַארָה. וַיֶּאֱהָבֶנָּה אֶחָד מִשּׂרֵי הַחָיִל, אֲשֶׁר מוֹצָאוֹ הָיָה מִפָּרְטוּגַל, וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בָהּ. אֲבָל דּוֹן הֵינְרִיקִי הֵשִׁיב פָּנָיו רֵיקָם, עַד אֲשֶׁר נוֹדָע לוֹ, כִּי בֶן עַמּוֹ הוּא, מִזְרַע הָאֲנוּסִים וּשְׁמוֹ בְּעִבְרִית מִיכָאֵל, חוֹטֶר מִגֶּזַע הָאַבְּרַבָּנֵאל, מִמִּשְׁפַּחַת הַמְּלוּכָה בְּיִשְׂרָאֵל מִימֵי קֶדֶם. וַיִּתְּנֶהָ לוֹ לְאִשָּה, וַתֵּלֶד לוֹ שְׁנֵי בָנִים וּבַת אַחַת. שֵׁם הַבְּכוֹר יְהוּדָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִי בָּרוּךְ וְשֵׁם בִּתּוֹ שִׁפְרָה. אֶת בָּרוּךְ קָרְאוּ בְּנוֹצְרִית בֶּנֶדִיקְטוֹ וּלְשִׁפְרָה קָרְאוּ סוּמְפְּרוֹנִיָּה, וְשֵׁם הַבְּכוֹר לֹא אוּכַל אֲכַנֶּה מִטַּעַם כָּמוּס. יָמִים רַבִּים חָיוּ שְׁתֵי הַמִּשְׁפָּחוֹת בַּטּוֹב וּבַנְּעִימִים וַיִּתְעַנְּגוּ עַל רֹב שָׁלוֹם. וַיְּהִי הַיּוֹם וַיֵּעָלַם הֵינְרִיקִי פִתְאֹם וְאִיש לֹא יָדַע דַּרְכּוֹ. וַתְּהִי מְהוּמָה גְּדוֹלָה בָּעִיר, וְהַמֶּלֶךְ הִשְׁתּוֹמֵם מְאֹד וַיְצַו לְבַקֵּר מַעֲלָלָיו וְלִמְצֹא חֶשְׁבּוֹן. וַיְּבַקֵּש הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא, כִּי נֶעְדַּר כֶּסֶף הַרְבֵּה מֵאוֹצַר הַמְּלוּכָה, וְכָל שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ מְקַנְּאָיו מִקֶּדֶם הִרְשִׁיעוּהוּ שֶׁלֹא בְּפָנָיו וַיֶּחֶרְצוּ לוֹ מִשְׁפַּט מָוֶת.
"לֹא אָרְכוּ הַיָּמִים וְהִנֵּה אָבַד גַּם מִיכָאֵל גִּיסוֹ פִתְאֹם וְעִקְבוֹתָיו לֹא נוֹדָעוּ. וַיְּבַקְשׁוּ גַּּם בּוֹ עֶרְוַת דָּבָר וְלֹא מָצְאוּ וְהַקּוֹל נִשְׁמַע בְּבֵית הַמֶּלֶךְ: כִּי בָגַד בּוֹ מִיכָאֵל וַיִּבְרַח אֶל חֶיל בְּנֵי עֲרָב, גַּם הָיְתָה יָדוֹ בַּמַּעַל עִם הֵינְרִיקִי גִּיסוֹ. אֲבָל כָּל יוֹדְעָיו וּמְיֻדָּעָיו מִשָּׂרֵי הַצָּבָא עַד צְעִירַי הַחַיִל כֻּלָם עֲרָבוּהוּ לְטוֹבָה, כִּי זַךְ וְיָשָׁר הָיָה פָּעֳלוֹ וְלִבּוֹ תָּמִים עִם מַלְכּוֹ, וְאֵין זֹאת כִּי אִם קָרָהוּ אָסוֹן–וַיְּהִי הַדָּבָר לְחִידָה בְּעֵינֵי כָּל "אֲבָל הַנִּסְתָּרוֹת בַּגָּלוּי, גְּלוּיוֹת הָיוּ בַּמִּסְתָּרִים וְהַחִידָה נִמְצְאָה לְיוֹדְעֶיהָ בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ: כִּי חֶבֶר כֹּהֲנִים דוֹמִינִיקַנִים שָׂמוּ בַמְעָרָה קִנָּם, וּמִשָּׁם פָרְשׂוּ רִשְׁתָּם עַל כָּל אִיש, אֲשֶׁר חֲשָׁדוּהוּ כִּי לֹא נֶאֱמְנָה רוּחוֹ אִתָּם וַיַּעַרְכוּ לוֹ מִשְׁפָּט קָשֶׁה בְּבִקֹּרֶת נַעֲלָמָה. וְשָׂרִים רַבִּים חֻבְּרוּ אֲלֵיהֶם וַיִּהְיוּ לָהֶם יָדַיִם לְהוֹצִיא חֶפְצָם לְפָעֳלוֹ. בְּתוֹכָם הָיָה אִיש חָנֵף, פְּקִיד הֵינְרִיקִי בְּמִשְׁמֶרֶת עֲבוֹדָתוֹ, אֲשֶר צָרָה עֵינוֹ בִּגְדֻלַּת אֲדוֹנָיו וַיִּכְרֶה לוֹ שׁוּחָה לְלָכְדֵהוּ, וּמִרְמָתוֹ עָמְדָה לוֹ לְתִתּוֹ בְּיַד צָרָיו וְלִשְׁלֹחַ יָד בְּאוֹצַר הַמְּלוּכָה וּבָאַחֲרוֹנָה נִמְנָה עַל מִשְׁמֶרֶת אֲדוֹנָיו, וַיִּגְדַּל וַיִּגְבַּר חָיִל, וְהֵינְרִיקִי נָפַל בְּרָעָה, כִּי הוּבָא אֶל הַמִּשְׁפָּט הַנַּעֲלָם, אֲשֶׁר הִקְדִישָׁהוּ לְיוֹם מוֹעַד לַעֲשׂוֹת בּוֹ שְׁפָטִים. וַיְּהִי אָסוּר אֶל בּוֹר בִּמְקוֹם חֹשֶׁך וְצַלְמָוֶת וְלִבּוֹ נוֹאַש מִישׁוּעָה. "וּמִיכָאֵל גִּיסוֹ יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה, כִּי גַּם הוּא נִמְנָה בֵּין הַחֲבֵרִים, וּלְעִיתִים הָיָה מִתְחַפֵּש וּבָא אֶל מְעָרַת הַפָּרִיצִים, לָדַעַת מַה יָעֲצוּ כֹּהֲנֵי אָוֶן. וַיְהִי בַּלַּיְלָה וַיִּתְגַּנֵּב אֶל מִשְׁמָר הֵינְרִיקִי וַיְּחַלֵֵּף שִׂמְלוֹתָיו בִּמְעִיל כֹּהֵן הָרֹאש, בּוֹ הֶעֱבִירָהוּ בְּשָׁלוֹם עַל פְּנֵי הַשּׁומְרִים, אֲשֶׁרהִשְׁתַּחֲווּ לְפָנָיו בְּחֶרְדַּת קֹדֶש, וַיְּפַנּוּ לָהֶם מָקוֹם לַעֲבוֹר עַד צֵאתָם מִן הַמְּעָרָה וַיְּבִיאֵהוּ מִיכָאֵל אֶל בֵּיתוֹ וַיַסְתִּירֵהוּ בְּסֵתֶר חֲדָרָיו יָמִים אֲחָדִים. וּבִרְאוֹתוֹ כִּי כָּלְתָה אֵלָיו הָרָעָה מֵאֵת הַמֶּלֶךְ, כִּי הֶעֱלִילוּ עָלָיו אוֹיְבָיו עֲלִילוֹת בְּרֶשַׁע, וְעֵצָה אָבְדָה מִמֶּנּוּ לַעֲנוֹת כַּחֲשָׁם בִּפְנֵיהֶם, עָזַר לְהֵינְרִיקִי לְשַׁנּוֹת פָנָיו וּמַרְאֵהוּ וּלְהִתְחַפֵּש בִּמְעִיל הַנְּזִירִים, הַסּוֹבְבִים בָּאָרֶץ לְקַבֵּץ נְדָבוֹת לְמִקְלְטֵיהֶם, וַיִּתֵּן לוֹ הוֹן רָב וְצֵידָה לַדֶּרֶךְ וַיָּבֵא לוֹ אֶת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו לִבְכּוֹת עַל צַוָּארָיו, בְּטֶרֶם יִפָּרֵד מֵהֶם וְיַעַזֱבֵם, וַיִּשְׁקוּ אִיש אֶת רֵעֵהוּ וַיִּבְכּוּ מְאֹד. וְכֵן עָזַב הֵינְרִיקִי אֶת הָעִיר שִׂיגוֹבִיָּה וַיָּנוּעַ הַרְחֵק מִמֶּנָּה. אַחֲרֵי יָמִים אֲחָדִים שָׁלַח מִיכָאֵל אֶת אֵשֶׁת הֵינְרִיקִי וּבָנֶיהָ אַרְצָה פָּרְטוּגַל, לָשֶׁבֶת שָׁם עַד יַעֲבוֹר זַעַם, וְהוּא שָׁב אֶל פְּקֻדָּתוֹ וּמִשְׁמַרְתּוֹ בִּצְבָא הַחַיִל וַיֶּחְדַל לְבַקֵּר אֶת הַמְּעָרָה. מִיִּרְאָתוֹ פֶּן יַכִּירוּהוּ לְפִי קוֹמָתוֹ–כִּי תֹּאַר פָּנָיו לֹא יָכְלוּ דָּעַת. בְּהִתְחַפְּשׂוֹ אָז בָּאֵפֶר עַל עֵינָיו, כְּדֶרֶךְ הַחֲבֵרִים.
"וַיְּהִי אַחֲרֵי יְרָחִים אֲחָדִים וַיְּקַר מִקְרֵהוּ לִפְגֹש בְּחֶבְרַת אֲצִילֵי הָאָרֶץ אֶת הַפָּקִיד הַבְּלִיַעַל, אֲשֶׁר הוּרַם לִנְצִיב הַמֶּלֶךְ בִּמְקוֹם הֵינְרִיקִי גִּיסוֹ. לְמַרְאֶה הַבּוֹגֵד הַזֶּה הִתְחַמֵּץ לִבּוֹ וַיְּבַקֵּש תּוֹאֲנָה לָבֹא בְּרִיב עִמּוֹ וְלִקְרָאֵהוּ לַקְּרָב, אֲבָל הַנוֹכֵל הַזֶּה הִתְחַסֵּד לְעֵין כָּל, וּבְדַבֵּר בּוֹ מִיכָאֵל קָשׁוֹת שָׁמַע חֶרְפָּתוֹ וְלֹא הֵשִׁיב, רַק נָשָׂא מָרוֹם עֵינָיו בְּעַנְוַת רְמִיָּה כְּאִיש קָדוֹש וְכָּל רוֹאָיו הִצְדִּיקוּהוּ בְּתֻמָּתָם.
"אֲבָל עַד מְהֵרָה וּמִיכָאֵל נִתְפָּש בַּלַּיְלָה מֵעַל מֵשְׁכָּבוֹ בִּידֵי אֲנָשִׁים מִתְחַפְּשִׂים, אֲשֶר הִתְגַּנְּבוּ אֶל אֹהֶל מִשְׁכָּבוֹ בְּתוֹךְ צְבָא חֵילוֹ, וַיַּאַסְרוּהוּ בַּעֲבוֹתִים וַיָשִׂימוּ לְפִיו מַחֲנָק לְבַל יוּכַל קְרֹא לְעֶזְרָה וַיִּסְחָבוּהוּ אִתָּם אֶל מְעָרַת הַפָּרִיצִים. שָׁם הִצִּיגוּהוּ לִפְנֵי הַמִשְׁפָּט הַנֶּעֱלָם, וַיַּאֲשִׁימוּהוּ כִּי יְהוּדִי הוּא וְזֹאת קוֹמָתוֹ דָמְתָה לֶחָבֵר, אֲשֶׁר קָרָא דְרוֹר לְהֵינְרִיקִי גִּיסוֹ, וַיִּדְרְשׁוּהוּ לְהִתְוַדּוֹת עַל עֲווֹנוֹ וּלְגַלּוֹת מַחֲבֵא הֵינְרִיקִי וְאִיש חֶרְמוֹ הַבּוֹגֵד בֶּן הַבְּלִיַעַל יָשַׁב שָׁם עַל כִּסֵּא הַמִּשְׁפָּט. וּמִיכָאֵל לֹא עָנָה מְאוּמָה עַל כָּל אֲשֶׁר שְׁאָלוּהוּ. לַשָּוְא יִסְרוּהוּ בִּשְׁבָטִים נוֹרָאִים, לַשָּׁוְא הִפְלִיאוּ מַכּוֹתָיו וַיַּרְבּוּ פְּצָעָיו מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאש, וְכָל אֵלֶּה לֹא עָזְרוּ לָהֶם לְהוֹצִיא מִפִּיו מִלִּים. כֵּן עִנּוּהוּ בְּלִי חֶמְלָה עַד צֵאת נַפְשׁוֹ וְגְוִיָּתוֹ נִסְחֲבָה סָחוֹב וְהַשְׁלֵך כְּפֶגֶר מוּבָס אֶל אַחַד הַבּוֹרוֹת וַיִּסְתְמוּהוּ בְּסִיד. וְכֵן אָבַד זֵכֶר מִיכָאֵל מִנִּי אָרֶץ. לַשָּׁוְא בִּקְשׁוּהוּ רֵעָיו וְאַנְשֵׁי חֵילוֹ בַּבֹּקֶר, לַשָּׁוְא חִפְּשׂוּהוּ בְּכָל סְבִיבוֹתֵיהֶם–כִּי נֶעֱלָם לָנֶצַח, כְּמוֹ בְּלָעַתְהוּ שְׁאוֹל חַיִּים וְעִקְבוֹתָיו לֹא נוֹדָעוּ. וְהַשְּׁמוּעָה הִגִּיעָה אֶל אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וַתֵּרֶב הַמְּהוּמָה וְהַמְּבוּכָה, וַיִּגְדַּל הַבְּכִי וַיְּקוֹנְנוּ מָרָה עָלָיו וְלֹא יָכְלוּ לְהִנַּחֵם. וְהֵינְרִיקִי תָּעָה יָמִים רַבִּים, בְּשַנּוֹתוֹ אֶת פָּנָיו וְאֶת טַעְמוֹ, וַיָּנַע וַיָּנָד כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת, עַד אֲשֶׁר הֱבִיאוּהוּ רַגְלָיו אֶל הַר שָׁמֵם גָּבוֹהָ וְתָלוּל, וְעַל רֹאשׁוֹ כַּר נִרְחָב וְעֵמֶק נִסְתָּר, אֲשֶׁר יַסְתִּירוּהוּ אַרְזֵי אֵל –הוּא הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עוֹמְדִים עָלָיו עָתָּה. בּוֹ בָּחַר לְמָעוֹן בּוֹדֵד לוֹ וּלְמַחֲבֵא סֵתֶר. וּלְמִּקֵץ חֲמֵש שָׁנִים הֵבִיא הֵנָּה אֶת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו מֵאֶרֶץ פָּרְטוּגַל, גַּם אֶת בְּנֵי אֲחוֹתוֹ, אֲשֶׁר גָוְעָה בִּיגוֹנָהּ הֶעֱבִיר הֵנָּה וְיַחְדָּיו מָצְאוּ פֹּה מְנוּחָתָם סֵתֶר.
וּלְמִיכָאֵל אָח צָעִיר מִמֶּנּוּ וּשְׁמוֹ שַׁבְּתַי, אִיש חֲמוּדוֹת וְכַבִּיר כֹּחַ כָּאֲרִי. וּבְבוֹא הֵינְרִיקִי לְפָרְטוּגַל לָקַחַת אֶת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וּלְהֲבִיאָם אֶל סִתְרֵי מְעוֹנוֹ, נִסְפַּח גַּם הוּא עַל מִשְׁפַּחַת אָחִיו, כִּי כָּלְתָה נַפְשׁוֹ לִהְיוֹת בְּקִרְבָתָם. וְשַׁבְּתַי אִיש חַי וְרַב פְּעָלִים וְלֹא יָכוֹל לָשֶׁבֶת פֹּה בְּחִבּוּק יָדַיִם. וַיִּוָעֵץ לָבוֹא בִּצְבָא הַגִּבּוֹרִים בְּחֵיל מֶלֶךְ סְפָרָד. כְּעֶשְׂרִים שָׁנָה הָלַךְ עֲרִירִי, וְלָאַחֲרוֹנָה לָקַח לוֹ אִשָׁה נוֹצְרִית, אֲשֶׁר יָלְדָה לוֹ בֵן. וּבְעוֹד לִבּוֹ שָׁלֵם עִם אֱלֹהֵי אֲבוֹתָיו, חָיְתָה אִשְׁתּוֹ עִם בְּנָהּ בֶאֱמוּנָתָהּ–כִּי אָמֵר: עַד אֲשֶׁר יִגְדַּל בְּנִי וְיֵדַע לְהַסְתִּיר דָּבָר, אָז אֲגַלֶּה לוֹ צוּר מַחֲצַבְתּוֹ וַאֲשִׁיבֵהוּ אֶל אֱמוּנַת אָבוֹתָיו.
כַּאֲשֶׁר גָּדְלוּ הַבָּנִים בְּעֵמֶק־הַאֲרָזִים חָזְקוּ מוֹסְרוֹת מִשְׁפַּחְתָּם בְּחַבְלֵי אַהֲבָה. לְעִמָנוּאֵל בֵּן הֵינְרִיקִי הָיְתָה שִׁפְרָה בַּת מִיכָאֵל לְאִשָּׁה, בֶּנֶדִיקְטוֹ אָחִיהָ נָשָׂא אֶת חַנָּה בַּת דּוֹדוֹ וִיהוּדָה אָחִיו הַבְּכוֹר נָשָׂא אֵלֶיהָ עֵינָיו גַּם הוּא, אַך הִיא בָּחֲרָה בּבֶנֶדִיקְטוֹ הַצָּעִיר וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה.
"וִיהוּדָה הָיָה תָּמִיד סַר וְזָעֵף, מֵאָז נוֹדַע לוֹ בְּמִקְרֶה מִיַּד מִי נִגְזַר אָבִיהוּ. כִּי בְּבֹא פַּעַם אַחַת שָׂר וְגָדוֹל מֵהַמִּתְנַצְּרִים לָחֹג חָג עִם הֵינְרִיקִי בָּעֵמֶק הַזֶּה, הִמְתִּיקוּ שְׂנֵי הָרֵעִים הָאֵלֶה סוֹד בְּעֵמֶק הָאֲרָזִים. וְלַנַעַר יְהוּדָה קָרָא מִקְרֵהוּ לִישׁוֹן בְּצֵל אַחַד הָעֵצִים בְּקִרְבַת שְׁנֵי הַיְּדִידִים הָאֵלֶה וְהֵם לֹא יָדְעוּ, וּבְשָׁמְעוֹ אֶת שֵׁם אָבִיו מִפִּי דּוֹדוֹ הַזָּקֵן, הִטָּה אֹזֶן לְהַקְשִׁיב קָשֶׁב, וּלְחֶרְדַת לִבּוֹ שָׁמַע, כִּי הוּמַת אָבִיו בַּסֵּתֶר בִּידֵי רֶשַע, בִּפְקֻדַּת אוֹיְבוֹ פְּקִיד הֵינְרִיקִי מִקֶּדֶם, אֲשֶׁר הָיָה רֹאש הַשּׁוֹפְטִים בַּמִּשְׁפָּט הַנֶּעְלָם. הַדָּבָר הַזֶּה נוֹדַע עַל יְדֵי אַחַד הַחֲבֵרִים, אֲשֶׁר מִמְעֵי יְהוּדָה יָצָא – וְהֵם הִשְׁבִּיעוּ אִיש אֶת רֵעֵהוּ לְהַסְתִּיר דָּבָר, לְבַל יִוַדַּע גַּם לְשַׁבְּתַי אָחִיו, פֶּן לֹא יוּכַל מְשֹׁל בְּרוּחוֹ וְיַעֲבוֹר עַל פִּיו דָּבָר מַר, וּמִי יוֹדֵעַ מַה יִהְיֶה לוֹ!–וּמֵאָז נוֹדַע לִיהוּדָה הַסּוֹד הַכָּמוּס הַזֶּה הָלַך קוֹדֵר וְעָצוּב רוּחַ וַיִּשָׁבַע לִנְקֹם נִקְמַת אָבִיו מִידֵי שׁוֹפְכֵי דָמוֹ, כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה לְאֶל יָדוֹ. וַיַּעֲזוֹב אֶת הָעֵמֶק הַזֶּה, הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נִקְשַׁר אֵלָיו מִיַלְדוּתוּ, וַיַּעֲבוֹר אֲרָצוֹת וְּמדִינוֹת, וַיִּתְנוֹדֵד יָמִים רַבִּים בְּאַרְצוֹת מֶמְשֶׁלֶת בְּנֵי עָרָב. שָׁם הִרְבָּה לָקַחַת לֶקַח מִגְּדוֹלֵי חַכְמֵי הָעִבְרִים וְהָעַרְבִים, וַיִּשְׁתַּלֵּם בְּכָל מַדָּע וּבְיוֹתֵר בְּחָכְמַת הָרְפוּאָה, אַף יָדָיו עָשׂוּ תּוּשִׁיָּה. שָׁב אַרְצָה סְפָרָד וַיִּצֹק מַיִם עַל יְדֵי הַכְּמָרִים הַבֶּנֶדִיקְטִים וַיְּבַקֵּש תּוֹרָה מִפִּיהֶם, וְכַאֲשֶׁר קִדְּשׁוּהוּ לְאָב וּלְכֹהֵן יָצָא מֵאִתָּם וַיָּבֹא לְעִיר שֵׂיגוֹבִיָּה. שָׁם הִתְרוֹעֵעַ לַעֲדַת הַקַּנָּאִים בִּמְעָרַת הַמִּשְׁפָּט הַנַּעֲלָם.
"עוֹד לֹא עָבַר לִיהוּדָה חֹדֶש יָמִים מֵאָז הִתְחַפֵּש לְחָבֵר וַיְּהִי יוֹצֵא וּבָא בְּתוֹךְ הַמְּעָרָה הָהִיא – כִּמְעַט נוֹדַע לוֹ, כִּי רֹאש הַשּׁוֹפְטִים הוּא הָאִיש אֲשֶׁר כָּרָה שׁוּחָה לְדוֹדוֹ הַזָּקֵן וְאֲשֶׁר עִנָּה עַד מָוֶת אֶת נֶפֶש מִיכָאֵל אָבִיו, וְהִנֵּה הוּבָא אָסִיר חָדָש אֶל הַמְּעָרָה. הָאָסִיר הַזֶּה הָיָה דּוֹדוֹ אָחִי אָבִיו. וִיהוּדָה לֹא הִכִּיר מַרְאֵהוּ, כִּי לֹא רָאָהוּ זֶה שְׁתֵים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וּבְמֶשֶךְ הָעֵת הַזֹּאת גָּדַל וְגָבַר וּזְקָנוֹ וּשְׂפָמוֹ גָּדְלוּ וְרָחָבוּ. הָאָסִיר הַזֶּה קָם לִפְנֵי שׁוֹפְטָיו כַּלָּבִיא, וּבְגַּאֲוָתוֹ לֹא כִחֵד מֵהֶם מְאוּמָה, וַיַּגֵּד כִּי יְהוּדִי הוּא וְכִי מַחֲזִיק הוּא בֶּאֱמוּנַת אָבוֹתָיו בְּכָל לְבָבוֹ וְנַפְשׁוֹ. וִיהוּדָה הִתְחַלְחַל מְאֹד בִּרְאוֹתוֹ אֶת בֶּן עַמּוֹ עָרוּך לַטֶּבַח, וְחֶרְדָתוֹ גָּדְלָה עוֹד יוֹתֵר בְּשָׁמְעוֹ אֶת שְׁמוֹ וּבְדַעְתּוֹ מָה הוּא לוֹ! אַך הַמַּסְוֶה אֲשֶׁר עַל פָּנָיו הִסְתִּיר מְבוּכָתוֹ וְלֹא יָדַע אִיש מָרַת נַפְשׁוֹ. מָה אַגִּיד וַאֲסַפֵּר לְךָ, יְדִידִי הַצָּעִיר! אִם נוֹתְרָה נְשָׁמָה בֶּחָבֵר הָאֻמְלָל לְמַרְאֵה עִנוּיֵי הָרֶצַח, אֲשֶׁר עִנּוּ לְעֵינָיו אֶת דּוֹדוֹ עַצְמוֹ וּבְשָׂרוֹ – אִם יָכוֹל לְהתְאַפֵּק בַּהֲמוֹן מֵעָיו, בְּהַרְבּוֹת חָרָשֵׁי מַשְׁחִית פִּצְעֵי דּוֹדוֹ שְׁאֵרוֹ, בְּפוֹצְצָם עַצְמוֹתָיו וּבְקָרְעָם בְּשָׂרוֹ מֵעַל חָזֵהוּ – אִם כָּל אֵלֶּה ראָה הָאֻמְלָל וְהִתְאַפֵּק, אֵין זֹאת, כִּי אִם כֹּח אֲבָנִים כֹּחוֹ! כָּל זֹאת רָאָה וַיִּדֹם, נָשָׂא בְשָׂרוֹ בְּשִנָּיו וְהֶחֱרִיש. שָׁבוּר, קָרוּעַ וְהָרוּס לִרְסִיסִים נָשְׂאוּ אֶת הַגֹּוֵעַ הַזֶּה אֶל חֲדַר כִּלְאוֹ. שָׁם הִנִּיחוּהוּ עָרוֹם עַל גַּל תֶּבֶן מָלֵא רָקָב וּבָאֳשָׁה, וַיְּכַסּוּהוּ בִּבְלוֹיֵי סְחָבוֹת; וִיהוּדָה נִקְרָא לִהְיוֹת רוֹפֵא לְנַפְשׁוֹ, לְחַבְּשׁוֹ וּלְהַעֲלוֹת לוֹ אֲרוּכָה, לְמַעַן יוּכְלוּ לָשׁוּב וּלְנָגְפוֹ, נָגוֹף וְרָפוֹא, עַד גַלּוֹתוֹ סוֹד אָחִיו וְעַד צֵאת נַפְשׁוֹ.
"וַיְהִי בַּלַּיְלָה וַיָּבֹא יְהוּדָה אֶל חֲדַר כִּלְאוֹ, וַיִּשְׁלַח אֶת הַשּׁוֹמֵר מֵעַל פָּנָיו וַיִּסְגֹר הַדֶּלֶת בַּעֲדוֹ, וַיִּפֹּלֹ עַל גְּוִיַּת דּוֹדוֹ הַגֹּוֵעַ וַיְנַשֵׁק עֲצָמָיו הַמְּדֻכָּאוֹת וַיֶּרֶב לוֹ רְפוּאוֹת תְּעָלָה, עַד אֲשֶׁר הִקִּיץ הַגֹּוֵעַ מִתַרְדֵּמַת הַמָּוֶת, וּבְהַכִּירוֹ אֶת בֶּן אָחִיו הִתְאוֹשֵׁש וַיַּאֲסֹף שְּאֵרִית כֹּחוֹ וַיַּשְׁבִּיעֵהוּ בְּאֱלֹהֵי אֱמֶת לָשִׂים עֵינוֹ עַל בְּנוֹ הַקָּטֹן וּלְשָׁמְרֵהוּ מִכָּל מִשְׁמָר, עַד מְלֹאת לוֹ חֲמֵש וְעֶשְׂרִים שָׁנָה–אָז יְגַלֶּה לוֹ סוֹדוֹ, כִּי מִזֶּרַע הָעִבְרִים הוּא, יְשִׁיבֵהוּ אֶל עַמּוֹ וְיוֹרֵנוּ דַת אֱלֹהֵי אָבוֹתָיו וּבְאֱמוּנָתוֹ יְקַדְּשֵׁהוּ… וּפֶדְרוֹ הִתְפַּלֵּץ פִּתְאֹם וַיִּרְגַּז תַּחְתָּיו, אֲבָל יוּלִיאַן עֲצָרָהוּ בְמִלִּים וּבְקוֹל חָרֵד הוֹסִיף אֲמָרָיו לוֹ: "וִיהוּדָה שָׁאַל אֶת דּוֹדוֹ הָאָנוּש: “מִי יוֹדֵעַ אִם יִתֵּן בִּנְךָ אֹמֶן לִדְבָרַי?” – “אָנֹכִי אֶתֵן אוֹתוֹת נֶאֱמָנִים” – עָנָה הַגֹּוֵעַ וַיְאַמֵּץ אַחֲרִית כֹּחוֹ וַיֵּשֶׁב עַל יְצוּעוֹ, וַיִּקַּח אֵלָיו אֶת כֻּתָּנְתּוֹ הַקְּרוּעָה, וַיָּסַר אֶת הַתַּחְבֹּשֶׁת מֵעַל לִבּוֹ וַיִּטְבֹּל אֶצְבָּעוֹ בְּזֶרֶם דָּמוֹ הָעוֹבֵר, וַיְּתָו עָלֶיהָ חוֹתָם תָּכְנִיתוֹ90 וַיִּרְשֹׁם בִּכְתָב אֱמֶת צַוָּאָתוֹ לִבְנוֹ אַחֲרָיו, וְכִמְעַט כִּלָּה מַעֲשֵׂהוּ הַנּוֹרָא עֲזָבָהוּ כֹּחוֹ, עֵינָיו קָמוּ וּשְׂפָתָיו לָחֲשׁוּ בְצֵאת נַפְשׁוֹ לֵאמֹר:
"קַח לְךָ אֶת הַכֻּתֹּנֶת הַזֹּאת–וְהָיְתָה לְךָ
לְמִשְׁמֶרֶת–עַד אֲשֶׁר יִגְדַּל בְּנִי–וְהֵבֵאתָ אוֹתָהּ אֵלָיו–וְהָיָה
כִּי יִשְׁאָלְךָ בְּנִי: מִי טָרַף נֶפֶש אָבִי? – וְאָמַרְתָּ לוֹ –
חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ – הָאִינְקְוִיזִיצִיָּה הַנּוֹרָאָה–טָרוֹף
טֹרַף אָבִיךָ–וְעָלֶיךָ לִדְרֹש אֶת דָמוֹ הַנָּקִי–מִיַּד
שׁוֹפְכָיו–וּבִעַרְתָּ–הָרָע מִקֶּרֶב…"
“וְהָאֻמְלָל לֹא כִּלָּה עוֹד דְּבָרוֹ, כִּי יָצְאָה נַפְשׁוֹ בְּדַבְּרוֹ, וִיהוּדָה הִתְנַפֵּל עַל גְּוִיַּת דּוֹדוֹ וַיַּרְוֶהָ דִּמְעוֹתָיו. אַך בְּשָׁמְעוֹ קוֹל צַעֲדֵי הַשּׁוֹמֵר הָהוֹלֵךְ וְקָרֵב הִתְאַמֵּץ וַיִּמַּח דִמְעוֹתָיו וַיַּסְתֵּר אֶת הַכֻּתֹּנֶת אִתּוֹ – – – וְזֹאת הַכֻּתֹּנֶת לִיהוּדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה. הִנֵּה הִיא כְּמוּסָה, טְמוּנָה בַּאֲרוֹן־הַקֹּדֶש, אֲשֶׁר לְמִּקְדַּש הָעֵמֶק הַזֶּה וַחֲתוּמָה בִּשְׁמוֹת שְׁנֵי עֵדִים נֶאֱמָנִים, אֲשֶׁר גַּם אַתָּה תִּתֵּן עֵדֶיךָ עַל יָשְׁרָם וְעַל אֲמִתָּם!!”
"וּמִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא הָאִיש יְהוּדָה?–קָרָא פֶּדְרוֹ, בְּקָפְצוֹ מִמְקוֹמוֹ פִּתְאֹם, בְּאָחֲזוֹ בְּיָדַיִּם רוֹעֲדוֹת אֶת שְׁכֶם יוּלִיאַן וּבְהֲנִיעוֹ אוֹתוֹ בְּחָזְקָה כִּמְשֻׁגָּע, אֲשֶׁר רוּחַ רָעָה תְּבַעֲתֵהוּ. פָּנָיו הִלְבִּינוּ כַּשֶּׁלֶג, עֵינָיו קָמוּ, שְׂפָתָיו נָעוּ, שִׁנָּיו נָקְשׁוּ וְשַׂעֲרוֹתָיו סָמְרוּ, וְיוּלִיאַן קָרָא בְּאָזְנֵי פֶּדְרוֹ לֵאמֹר: “הוּא הָאִיש, אֲשֶׁר נָקַם נִקְמַת אָבִיו וְדוֹדוֹ בְּתָקְעוֹ מַאֲכֶלֶת חַדָּה בְּלֵב צוֹרֵר מִשְׁפַּחְתּוֹ עַד הַנִּצָּב. הוּא יוּלִיאַן הַנָּע וָנָד זֶה שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה מֵעִיר לְעִיר וּמִמְדִינָה לִמְדִינָה, לָפַחַת אֵש תָּמִיד בְּגַחֶלֶת הָאֱמוּנָה, אֲשֶׁר צוֹרְרֵינוּ וּמְנַדֵּינוּ יִתְאַמְּצוּ לְכַבּוֹתָהּ! וּלְבַל יִפֹּל גַּם הוּא בִּידֵי רֶשַע, הִנֵּהוּ מִתְחַפֵּש בְּבִגְדֵי כֹהֵן בֶנֶדִיקְטִי, וְנוֹדָע הוּא לְרַבִּים בִּשְׁמוֹ אַמְבְּרוֹזִיָּה !”
“אַמְבּרוֹזִיָּה! דּוֹד מִרְיָם בַּת מַנּוּאֵל! דּוֹדָהּ וְגוֹאֲלָהּ!” קָרָא פֶּדְרוֹ בְּרֶגֶש קוֹלוֹ וּפִתְאֹם הִתְרַפִּק עַל יוּלִיאַן וַיָּשֶׂם רֹאשׁוֹ עַל לִבּוֹ וּבִשְׁפַל קוֹלוֹ אָמַר: “וּמָה הִנְךָ לִי, אֲדוֹנִי?” לֹא אֲדוֹנֶיךָ אָנִי, כִּי אִם בֶּן דּוֹדְךָ, בֶּן מִיכָאֵל, הוּא דוֹן מִיגוּאֵל, אֲחִי שַׁבְּתַי, הוּא אָבִיךָ דוֹן סַבַּסְטִיּוֹן דִי שֵׂיבִילִיָּה!!! וּבַדְבָרִים הָאֵלֶה חָבַק בִּזְרוֹעוֹתָיו אֶת פֶדְרוֹ, אֲשֶׁר כִּמְעַט נָפַל אָרְצָה, בְּהִתְעַטֵּף עָלָיו נַפְשוֹ, וַיְנַטְּלֵהוּ וַיִּשָׂאֵהוּ אֶל בֵּית הַתְּפִלָּה הַקָרוֹב בַּיַעַר הָהוּא. שָׁם הִנִּיחָהוּ עַל כִּסֵּא אֵלִיָּהוּ – וַיִּתְאַמֵּץ לְהָשִׁיב אֵלָיו רוּחוֹ בְּסַמִּים מְשִׁיבֵי נָפֶש, אֲשֶׁר הֵכִין לוֹ מֵרֹאש.
* * *
* * *
מא.
וְיוּלִיאַן יָגַע לְעוֹרֵר אֶת דוֹן פֶּדְרוֹ מֵעִלּוּף־נַפְשׁוֹ וּלְהָשִׁיב אֵלָיו רוּחוֹ. מְעַט מְעַט פָּקַח פֶּדְרוֹ אֶת עֵינָיו וַיַּבֵּט בַּחֲרָדָה וּבְתִמָּהוֹן סְבִיבָיו, אֶל תְּכוּנַת הַבַּיִת וּמְלוֹאוֹ, אֶל הַסְּפָרִים הַגְּדוֹלִים הַמְּכַסִּים קִירוֹתָיו מִמַּסַּד עַד הַטְּפָחוֹת, אֶל אֲרוֹן הַקֹּדֶש וּפָרֹכֶת הַמָּסָךְ, אֶל הָעַמּוּד וְאֶל הַבִּימָה – כִּי לֹא רָאָה כָאֵלֶה מִיָּמָיו. וּפִתְאֹם זָכַר אֶת דִּבְרֵי יוּלִיאַן הָאַחֲרוֹנִים, וַיָּשֵּׁת יָדוֹ עַל עֵינָיו וַיִּשַּׁח רֹאשׁוֹ וַיִּתֵּן אֶת קוֹלוֹ בִּבְכִי תַּמְרוּרִים.
“וּבְכֵן לָעִבְרִים אָנִי! יְהוּדִי כְּכָל אֲבוֹתַי!” דִּבֵּר בְּמַר נַפְשׁוֹ. “אַל תִּשְׁתּוֹחָח נַפְשְׁךָ לָזֹאת, יַקִּירִי! אִמֵּץ יוּלִיאַן לְבָבוֹ וַיְּנַחֲמֵהוּ – שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה. הִנֵּה רוּחַ ה' אֲשֶׁר רִחֲפָה מֵרֹאש יְמוֹת עוֹלָם עַל הַמַּיִם, רוּחוֹת הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים, אֲשֶׁר שְׁמָם רוֹמַם תַּחַת לְשׁוֹן כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ; רוּחוֹת אֲבוֹתֶיךָ כֻלָּם, אֲשֶׁר הִתְיַחֲשָׂם לְתוֹלְדוֹתָם עוֹלֶה עַד אֶלֶף דּוֹר! רוּחוֹת מְחוֹקְקֵינוּ, אֲשֶׁר נָתְנוּ אֱלֹהִים לָאָרֶץ וְחֻקִּים לָאָדָם, יְשָׁרִים וְנֶאֱמָנִים מֵחֻקֵּי סוֹלוֹן וְלִיקּוּרְג; רוּחוֹת הַנְּבִיאִים וְהַמְּלָכִים, אֲשֶׁר גַּם נוֹצְרֵי דַת נַצֶּרֶת91 יַעֲרִיצוּ שְׁמָם וּבִכְבוֹדָם יִתְיַמָּרוּ; רוּחוֹת אַלּוּפֵינוּ וְגִבּוֹרֵינוּ, צַדִּיקֵינוּ וּקְדוֹשֵׁינוּ כֻּלָּם; רוּחַ אָבִיךָ מְחוֹנֶנְךָ, אֲשֶׁר הִקְרִיב חַיָיו קָרְבַּן עוֹלָם לֶאֱמוּנָתוֹ וַיִּזְכֹּר שִׁמְךָ לִבְרָכָה כְּצֵאת נַפְשׁוֹ–כָּל הָרוּחוֹת הָאֵלֶה הִנֵּה יְרַחֲפוּ עָלֶיךָ כָּעֵת בַּמָּקוֹם הַקָּדוֹש הַזֶּה וּמִמְרוֹם קָדְשָׁם יִדְרְשׁוּךָ לָשׁוּב אֶל תּוֹרָתָם וֶאֱמוּנָתָם, אֶל עַמָּם וֶאֱלֹהֵיהֶם, כִּי לָהֵם נוֹלַדְתָּ וְלָהֵם הִנֶּךָ. וְעַתָּה אַל תִּבְעַט בְּמִנְחָתָם וְאַל תִּתֵּן נַחֲלָתָם לְתוֹעֵבָה–כִּי קְדֻשַּׁת ה' עָלֶיהָ חוֹפֶפֶת – – – “הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית! – קָרָא בְּמָשְׁכוֹ אוֹתוֹ אַחֲרָיו אֶל עֵבֶר פְּנֵי הַמִּזְרָח – “הִנֵּה זֶה סֵפֶר הַתּוֹרָה!”–הוֹסִיף לִקְרֹא בְּשַׁלְהֶבֶת רוּחוֹ, בְּהַעֲבִירוֹ אֶת הַפָּרֹכֶת, בְּפָתְחוֹ דַלְתוֹת הָאָרוֹן וּבְהוֹצִיאוֹ אַחַד הַסְּפָרִים וַיְּנַשְּׁקֵהוּ בִּשְׂפָתַיִם דּוֹלְקִים–”הִנֵּה אִמְרוֹת ה' וְדִבְּרוֹת קָדְשׁוֹ, אֲשֶׁר הִשְׁמִיעַ לְמֹשֶה בְּחִירוֹ בְּהַר סִינַי, עֵת יָרַד מִמְרוֹמָיו עִם רְבָבוֹת אַלְפֵי מַלְאֲכָיו בְּקוֹלוֹת וּבְרָקִים וְלַהֲבוֹת אֵש! אָז רָעֲשָׁה אָרֶץ, נָטְפוּ שָׁמַיִם וְהָרִים נָמוֹגוּ מִגַּאֲוָתוֹ. וְזֹאת נַחֲלָתֵנוּ מֵאָז, זֶה דִּגְלֵנוּ מִקֶּדֶם וְחֶלְקֵנוּ בַּחַיִּים. וּבְהַרְעִיש עָלֵינוּ אָרֶץ, בְּהַרְעִים עָלֵינוּ עַמִּים, גַּם אָנוּ בָאֵש וּבַמַּיִם נָבֹא, וּכְגִבּוֹרֵי חַיִל אֲזוּרִים בַקְּרָב נֹאחַז דִּגְלֵנוּ וְלֹא נֶרֶף, עַד תָּקוּם יְשׁוּעָה לָנוּ, אוֹ נִפֹּל חֲלָלִים יָחַד!” “הַיּוֹם הַזֶּה הִקְדַשְׁתִּיךָ לְתוֹרָה וּלִתְעוּדָה! זֹאת הַתּוֹרָה תּוֹרֶה לְךָ דַּרְכְּךָ לְיָמִים יֻצָּרוּ” – דִּבֵּר יוּלִיאַן בְּנַחַת בְּקוּם סַעֲרַת רוּחוֹ לִדְמָמָה וּבְהֲשִׁיבוֹ סֵפֶר הַתּוֹרָה אֶל מְקוֹמוֹ–וְזֹאת הַתְּעוּדָה עֵדוּת חֶלְקְךָ בַּחַיִים מֵאָבִיךָ הַמֵּת"–הִשְׁפִּיל קוֹלוֹ אֵלָיו, בְּהוֹצִיאוֹ מֵאֲרוֹן הַקֹּדֶש צְרוֹר קָטֹן בְּתַכְרִיךְ שָׁחוֹר וְעֵינָיו מָלְאוּ דִּמְעָה. לַמַּרְאֶה הַזֶּה קָדְרוּ פְּנֵי פֶּדְרוֹ וּבִרְכָּיו כָּשָׁלוּ, וְיוּלִיאַן אֲחָזָהוּ בְּיָדוֹ וַיִּקַּח הַצְּרוֹר אִתּוֹ וַיְּבִיאֵהוּ אֶל הַבִּימָה, וּפֶדְרוֹ נִשְׁעָן עָלֶיהָ מֵרִפְיוֹן רַגְלָיִם וְכָל עַצְמוֹתָיו רָחָפוּ92. וְיוּלִיאַן הִנִּיחַ אֶת הַצְּרוֹר עַל הַבִּימָה, וְעַל יָדוֹ סֵפֶר סָגוּר שְׁנֲי חוֹתָמוֹת גְּדוֹלִים, הֵם חוֹתְמֵי תָּכְנִית שֶׁל שְׁנֵי שְׂרֵי סְפָרָד נִכְבַּדֵּי הָאָרֶץ: דּוֹן אַלְבֵּירְטוֹ דִי קַאסְטְרוֹ וְדוֹן אֲלוֹנְזוֹ דִי אֲגִילַאר. וְיוּלִיאַן הֵסִיר אֶת הַחוֹתָמוֹת, אַחֲרֵי הַרְאוֹתוֹ אוֹתָם אֶל פֶּדְרוֹ, וַיִּפְתַּח אֶת הַסֵּפֶר, וְהִנֵּה הוּא כָּתוּב סְפַרְדִִּית, וְאֵלֶה דְּבָרָיו:
"אֲנַחְנוּ הַחֲתוּמִים פֹּה, מְעִידִים עָלֵינוּ שָׁמַיִם
"וָאָרֶץ בֶּאֱמוּנַת אֹמֶן, כִּי זֹאת כֻּתֹּנֶת הַקָּדוֹש דִי
"סַבַּסְטְיוֹן דִי שֵׂיבִילִיָה, אֲשֶׁר נִקְרְעָה מֵעָלָיו בְּיוֹם דּוֹן,
"וְזֶה כְּתַב יָדוֹ, אֲשֶׁר כָּתַב עָלֶיהָ בִדְמִי לְבָבוֹ לִפְנֵי מוֹתוֹ,
"לִהְיוֹת לְמִשְׁמֶרֶת בְּיַד בֶּן אָחִיו דּוֹן יוּלִיאַן דִי שֵׂיבִילִיָה
"לְהַרְאוֹתָהּ לִבְנוֹ כַּאֲשֶׁר יִגְדָּל, לְמַעַן יֹאחֵז בֶּאֱמוּנַת
“אָבִיו וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִשְׂרָאֵל. שֵׂיגוֹבִיָה, י”ג לְחֹדֶש
“תִּשְׁרֵי שְׁנַת ה' אֲלָפִים רכ”ו לִבְרִיאַת עוֹלָם הִיא שְׁנַת 145693 לְמִנְיָן הַנּוֹצְרִים.
"נְאֻם אַבְרָהָם בֶּן יַעֲקֹב, הוּא אַלְבֵּירְטוֹ דִי קַאסְטְרִי.
"נְאֻם אֶלְחָנָן בֶּן יוֹסֵף, הוּא דוֹן אֲלוֹנְזוֹ דִי אֲגִילַאר.
–“דוֹן אַלְבֵּירְטוֹ, דוֹן אֲלוֹנְזוֹ, אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי!” לָחֲשׁוּ שִׂפְתֵי פֶדְרוֹ הַנָּבוֹך.
וְיוּלִיאַן פָּתַח אֶת הַצְּרוֹר וַיּוֹצֵא מִתּוֹכָהּ כְּתֹנֶת בַּד לְבָנָה, מְלֵאָה כִתְמֵי דָּם יָבֵש, אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לִשְׁחַרְחֹר מֵרֹב יָמִים. וּלְמַרְאֶהָ נִשְׁבַּר לֵב הָאִיש הָאַדִּיר הַזֶּה, אֲשֶׁר הִתְאַפֵּק בְּחָזְקָה עַד כֹּה, נִפְתְחוּ מַעְיְנוֹת דִּמְעוֹתָיו וַיִּשַּק אֶת הַכֻּתֹּנֶת הַקְּדוֹשָׁה וַיְּאָנֵק וַיֵּבְךְ תַּמְרוּרִים. וְלֵב פֶּדְרוֹ מֵת בְּקִרְבּוֹ וַיִּשְׁאַף רוּחַ כְּתַנִּים מֵעָקַת נֶפֶש, רַקּוֹתָיו מִתְדַּפְּקוֹת כְּהֹלֶם פָּעַם, וְעֵינָיו הַיְּבֵשׁוֹת נְטוּיוֹת אֶל הַכְּתָב הַנּוֹרָא, אֲשֶׁר לְפָנָיו – הִנֵּה זֶה חוֹתָם־תָּכְנִית מִשְׁפַּחְתּוֹ!–וְאֵלֶה הַדְּבָרִים הַנּוֹרָאִים כְּתוּבִים אֵלָיו בִּדְמֵי לְבָב אָבִיו, לֵאמֹר:
"מֵאֵת הַיְּהוּדִי סַבַּסְטִיוֹן בֶּן יוֹאַן בֶּן
פֶרְנַאנְדוֹ, בֶּן יוֹאַן דִי שֵׂיבִילִיָּה, הוּא הָאָנוּס ר' שְׁמוּאֵל
אַבְּרַבָּנֵאל לִבְנוֹ פֶּדְרוֹ, הוּא שִׁמְעוֹן, בִּמְלֹאת לוֹ חָמֵש
וְעֶשְׂרִים שָׁנָה:
הַכֵּר נָא: הַכְּתֹנֶת אָביךָ הִיא, אִם לֹא?
שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ–אָז תִּטֹּש תּוֹרַת אִמֶּךָ!"
זְמַן רַב הִבִּיט פֶּדְרוֹ אֶל הַמַּרְאֶה הַנּוֹרָא הַזֶּה, קָרָא וְלֹא יָדַע עַד מָה, כִּי תָּעָה לְבָבוֹ, אָבְדוּ עֶשְׁתּוֹנוֹתָיו וְזִמּוֹתָיו נִתָּקוּ–וּפִתְאֹם הִכָּה בִּשְׁתֵי אֶגְרוֹפָיו עַל רֹאשׁוֹ וַיְּאָנֵק נַאֲקַת חָלָל וַיִּפֹּל אָרְצָה.
* * *
לְאוֹר יָרֵחַ נִרְאֲתָה בִקְעָה קְטָנָה בְּתוֹךְ הַיַּעַר וְגָדֵר לָהּ מִסָּבִיב, וְהַבִּקְעָה מְלֵאָה רְכָסִים וְגַלֵּי עָפָר מְכֻסִּים עֵשֶב וִירַק דֶּשֶׁא, וְעַל יָדָם אַבְנֵי שַׁיִש עוֹמְדוֹת בְּטוּרִים אֲחָדִים. עַל אַחַת מִמַצְּבוֹת הָאֶבֶן בְּחֲצַר־מָוֶת זוֹ פְּרוּשָׂה עַתָּה כֻּתֹּנֶת לְבָנָה מְלֵאָה כְּתָמִים שְׁחוֹרִים בְּחֶשְׁכַּת הַלַּיְלָה, וְעַל יָדָהּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים הַצְּמוּדִים לָהּ כִּשְׁתֵי מַצֵּבוֹת חַיּוֹת. זָקֵן וְצָעִיר שָׁם הֵם, שְׁנֵיהֶם בּוֹכִים וּמִתְאַבְּלִים עַל עַצְמוֹת הָאִיש, אֲשֶׁר מֵעָלָיו נִקְרְעָה הַכֻּתֹּנֶת הַזֹּאת וְאֲשֶׁר נִכְתְּמָה מִדָּמוֹ בְּיוֹם זָעַם. אֲבָל הַצָּעִיר הִגְדִיל לִבְכּוֹת, כִּי עַצְמוֹ וּבְשָׂרוֹ הוּא, אָבִיו מְקוֹר חַיָּיו וּמַעֲיַן דִּמְעוֹתָיו עָתָּה. עוֹדָם כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַחֲוִים עַל גַּל קֶבֶר דּוֹן סַבַּסְטִיוֹן, עוֹדָם בּוֹכִים וּמִתְאַבְּלִים–פִּתְאֹם נִבְהֲלוּ לִשְׁמֹעַ קוֹל כַחּוֹלֶה, כְּיִלְלַת אִשָּׁה, אֲשֶׁר קֹצֶר רוּחַ מִשֵּׁעוּל חָזָק מַפְרִיעַ אוֹתָהּ לִרְגָעִים. מַר תִּבְכֶּה בְּקִרְבָתָם עַל אַחַד הַקְּבָרִים וְתֶהֱמֶה: "שָׁלוֹם לָכֶם, אֲבוֹתַי הַיְקָרִים! שָׁלוֹם גַּם לְךָ, אַלּוּף נְעוּרַי! עַלִ מי עֲזַבְתּוּנִי בְקֶרֶב צָרָה?.. לוּ יְדַעְתֶּם מַה רַבּוּ מַכְאוֹבַי בְּאֶרֶץ הַחַיִּים וּמַכָּתִי מָה אֲנוּשָׁה! כִּי הִכּוּנִי פְצָעוּנִי, אֶזְרוֹעִי מִקָּנָה שִׁבֵּרוּ, אַף הִתְנַקְּשׁוּ בְנַפְשִׁי לַהֲפֹך לִבִּי וּלְלַמְּדֵני כָּחַש94… אָכֵן בָּא כַּחַש95 בִּבְשָׂרִי, אֲבָל לֹא בְנַפְשִׁי… תַּמָּה אֲנִי כַאֲשֶׁר הָיִיתִי! תָּגֵלְנָה עַצְמוֹתֵיכֶם בַּקֶּבֶר, כִּי עוֹד מְעַט וְעָדֵיכֶם אָבֹא וְּבְשָׂרִי עִמָּכֶם יִשְׁכֹּן… כִּי רַבּוּ מַכְאוֹבַי… אֲנוּשָׁה מַכָּתִי… עוֹד מְעַט… וְאֵינֶנִי!
“מִרְיָם!!!!” קָרָא יוּלִיאַן וְכָל קְרָבָיו הִתְחַלְחָלוּ. וּבְטֶרֶם יָנוּעַ מִמְקוֹמוֹ, וּפֶדְרוֹ קָפַץ כַּאַיָּלָה שְׁלוּחָה עַל הַקְּבָרִים וְעַל הַמַּצֵּבוֹת וּכְהֶרֶף עַיִן עָמַד לְפָנֶיהָ וַיְּחַבְּקֶנָּה בִּזְרוֹעוֹתָיו וַיְּרִימֶנָּה מֵעַל גַּל קֶבֶר דּוֹן פֶרְנַאנְדוֹ מוֹרַאלִיס וַיִּשָׂאֵנָּה אֶל יוּלִיאַן אֲשֶׁר בִּרְכָּיו פָּקוּ וְרַגְלָיו כָּשְׂלוּ בַהֲלִיכָתוֹ. “הוֹי מִרְיָם, מִרְיָם!” קָרָא יוּלִיאַן עוֹד הַפַּעַם, אֲבָל לֹא מָצָא מַעֲנֶה, כִּי בִּקְרֹב פֶּדְרוֹ אֵלֶיהָ פִּתְאֹם הִתְעַלָּפה. “מַה זֹאת עָשִׂיתָ!–קָרָא יוּלִיאַן–לָמָּה מִהַרְתָּ קְרֹב אֵלֶיהָ? הִנֵּה יָצְאָה נַפְשָׁהּ מֵחֶרְדַּת פִּתְאֹם!” “הָרִים, כַּסּוּנִי! – צָעַק פֶּדְרוֹ מִנַהֲמַת לִבּוֹ – אַלְלַי לִי, אָנֹכִי הֵמַתִּי אֶת מִרְיָם! הוֹי יְהוּדָה דּוֹדִי, הֱיֶה לִי אַמְבּרוֹזִיָה כְמֵאָז וְהַצִּילָה לִי אֶת מִרְיָם! –הָקִיצִי, הָקִיצִי יְדִידַת נַפְשִׁי! הִתֱעוֹרְרִי, בַּת דּוֹדִי, עַצְמִי וּבְשָׂרִי! הָאִירִי אֵלַי עֵינַיִךָ, כִּי מָה אֲנִי בִלְעָדַיִךְ וְלָמָּה לִי חַיִּים!” “הִשָּׁקֵט, עֶלֶם נִבְהָל! – עָנָה יוּלִיאַן – אַל תֹּאמַר נוֹאָש לְנַפְשָׁהּ! הָבָה נָחִישָׁה וְנִשָּאֶנָּה הַבַּיְתָה! כִּי עוֹד לִבָּה דּוֹפֵק וְיֵש תִּקְוָה לְהַצִּילָה”–
* * *
* * *
מב.
לֵיל שִׁמּוּרִים הָיָה הַלַּיְלָה הַזֶּה בְּעֵמֶק־הָאֲרָזִים, לֵיל שִׁמּוּרִים לְיוּלִיאַן וּלְפֶדְרוֹ לִפְנֵי מִטַּת מִרְיָם הַחוֹלָה, אֲשֶׁר שָׁבָה אָמְנָם אֵלֶיהָ נִשְׁמָתָהּ, אֲבָל לֹא רוּחַ בִּינָתָהּ. בָּרִאשׁוֹנָה סָמַר בְּשָׂרָהּ מִקָּרָה וַאַחֲרֶיהָ לָקְחָה קַדַּחַת עַזָּה מְקוֹמָה. לְחָיֶיהָ בָעֲרוּ וּשְׂפָתֶיהָ יָבְשׁוּ הִתְבַּקָּעוּ, נִחַר גְּרוֹנָהּ וּלְשׁוֹנָהּ בַּצָּמָא נָשָׁתָה. כָּל הַלַּיְלָה רָאֲתָה זָרוֹת וַתְּדַבֵּר תַּהְפּוּכוֹת, אֲשֶׁר מִפְּנֵיהֶן הִתְפַּלְּצוּ שְׁנֵי שׁוֹמְעֶיהָ: "עִבְרִיָּה אָנִי! – קָרְאָה – בַּת מְלָכִים מִירוּשָׁלָיִם. כִּרְעוּ, נוֹצְרִים, לְפָנַי וְשִׂימוּ מוּעָקָה בְּמָתְנַי! מִשְׁחוּנִי בְּשֶׁמֶן רוֹתֵחַ, עִטְרוּנִי נֵזֶר קוֹצִים!.. קוֹל לִבִּי דּוֹפֵק… בָּרְכִינִי הוֹרָתִי!.. אַל תַּכֵּנִי פֶּדְרוֹ!.. נוֹרָאָה אִיזַבֶּלָּה בְרֹב חַסְדָּהּ… הַס כָּל הָאָרֶץ… מַנְגִינוֹת בְּהֵיכַל מֶלֶךְ!.. וּפֶדְרוֹ נָפַל עַל בִּרְכָּיו וַיַּחְבֹּש פָּנָיו בְּכַּר אֲהוּבָתוֹ מַשְׂאֵת נַפְשׁוֹ וַיַּרְוֵהוּ דִּמְעוֹתָיו וַיֵבְךְ מִנַּהֲמַת לִבּוֹ. וְיוּלִיאַן יָגַע לְכַבּוֹת אֶת הַבְּעֵרָה בְּשִקּוּיֵי מַרְפֵּא וּבִקֵּש תַחְבּוּלוֹת לְבַל יֶרֶב הַשֵּעוּל לִפְרֹעַ פְּרָעוֹת96 בִּלְבָבָה וְנַפְשׁוֹ עָלָיו הִשְׁתּוֹחָחָה. כֵּן הִתְהַפְּכָה הָאֻמְלָלָה בְּמַכְאוֹבֶיהָ עַל מִשְׁכָּבָה כָּל הַלַּיְלָה וְקוֹל שֵׁעוּלָהּ וְאַנְחוֹתֶיהָ דִּכְּאוּ לִבּוֹת שְׁנֵי שׁוֹמְעֶיהָ. בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר הוּנַח לָהּ כִּמְעַט וַתִּישַׁן שֵׁנָה קְצָרָה. וּכְעֲלוֹת הַשֶּמֶש עַל הָאָרֶץ פָּקְחָה עֵינֶיהָ וַתַּבֵּט סְבִיבֶיהָ, וַתֵּרֶא אֶת יוּלִיאַן וַתְּחִי רוּחָהּ. אֲבָל עַד אַרְגִיעָה שׁבָהָ נִבְהָלָה נַפְשָׁהּ–כִּי הִכִּירָה גַּם אֶת פֶּדְרוֹ, אַף כִּי נָפְלוּ פָנָיו וּמַרְאֵהוּ שֻׁנָּה מְאֹד, מֵאָז רָאֲתָה אוֹתוֹ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה.–וְלֵב פֶדְרוֹ פָּחַד וְרָחָב, בִּנְשׂוֹא מִרְיָם עֵינֶיהָ אֵלָיו, אַך יָרֵא לָגֶשֶׁת וַיַּעֲמֹד מֵרָחוֹק.
“אַל תִּרְגְּזִי, יַקִּירָתִי! – קָרָא אֵלֶיהָ יוּלִיאַן בְּאָחֲזוֹ אֶת יָדָהּ וּבְהַבִּיטוֹ אֵלֶיהָ בְּרַחֲמִים גְּדוֹלִים–אַל תִּפְחֲדִי עוֹד, מַחְמַל נַפְשִׁי, כִּי בִמְקוֹם שָׁלוֹם הִנָּךְ בּוֹטַחַת. הִתְאוֹשְׁשִי וְקִרְאִי אֵלַיִך אֶת שִׁמְעוֹן בֶּן דוֹדֵךְ הַמְּחַכֶּה לָךְ – כִּי לָנוּ הוּא עַתָּה וְלֹא עוֹד לְצָרֵינוּ.” “וִּמי הוּא זֶה שִׁמְעוֹן? – שָׁאֲלָה מִרְיָם בְּנָשְׂאָהּ סָבִיב עֵינֶיהָ–זָר לִי הַשֵּׁם הַזֶּה וְלֹא אֵדָע.” "אָכֵן זָר לָךְ שְׁמוֹ, אַךְ לֹא רוּחוֹ – עָנָה יוּלִיאַן – הֲלֹא זֶה דּוֹן פֶּדְרוֹ אוֹהֲבֵךְ מִקֶּדֶם. אָכֵן דָּבְקוּ נַפְשׁוֹתֵיכֶם מֵאָז, וַה' אָמַר לַדֶּבֶק טוֹב – וְהַמָּסָך הַמַּבְדִּיל בֵּינַיִךְ וּבֵין דּוֹן פֶּדְרוֹ הָיָה לְחֶבֶל אַמִּיץ לְקַשְּׁרֵךְ אֶל שִׁמְעוֹן בֶּן סַבַּסְטִיוֹן דּוֹדֵךְ. וְעַתָּה קִרְאִי אוֹתוֹ אֵלַיִךְ וְהִנַחֲמוּ יָחַד, כִּי רַבּוֹת נָשָׂא וְסָבַל גַּם הוּא בְּאַחֲרִית הַיָּמִים הָאֵלֶּה פִצְעֵי בָשָׂר וּמַכְאוֹבֵי רוּחַ. וּמִרְיָם הִשְׁתּוֹמְמָה לִדְבָרָיו וְלֵב פֶּדְרוֹ הֹלֶם פָּעַם. וְיוּלִיאַן סִפֵּר לָהּ בִּקְצָרָה אֶת קוֹרוֹת פֶּדְרוֹ. אָז הֵאִירוּ עֵינֵי מִרְיָם, וּבְטֶרֶם יְכַלֵּה דְּבָרוֹ נִדְבְּקוּ שְׁתֵי הַנְּפָשׁוֹת הַתְּמִימוֹת הָאֵלֶה בִּנְשִׁיקָה אַחַת רַבָּה וַאֲרֻכָּה. וּבְעוֹד שִׂפְתֵיהֶם כְּנַפְשׁוֹתָם דְּבוּקוֹת יַחַד נָזְלוּ עֵינֵיהֶם דֶּמַע שָׂשׂוֹן. גַּם יוּלִיאַן בָּכָה, אֲבָל בִּכְיוֹ לֹא מֵעֲלִיצוּת נֶפֶש הָיָה, כִּי אִם מִלֵּב נָמֵס, הַיּוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ, כִּי מְשׂוֹש הָעַלִּיזִים הָאֵלֶה לֹא לְאֹרֶךְ יָמִים יִמָּשֵׁךְ, כִּי אֲנוּשָׁה מַחֲלַת מִרְיָם. שֵׁעוּל אַדִּיר וְחָזָק הִפְרִיד פִּתְאֹם בֵּין הַדְּבֵקִים, הִרְעִיש חֲזֶה מִרְיָם, עַד הוֹצִיא מִקִּרְבָּהּ לֵחַ מָהוּל בִּרְסִיסֵי דָּם, וְהִיא נִשְׁאֲרָה כְּחָלָל, כָּל עוֹד נַפְשָׁה בָּהּ. אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶה וּמִרְיָם נָמָה שְׁנָתָהּ, קָרָא יוּלִיאַן אֶל פֶּדרוֹ לָבוֹא אֶל הַחֶדֶר הַשֵּׁנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו: "לֹא אִיש בְּשֹׂרָה אָנֹכִי לְךָ הַפַּעַם, כִּי הִנֵּה קְרָאתִיךָ, בְּנִי, לְהָכִינְךָ אֶל אֵידֵנוּ הַגָּדוֹל. הֵן לָנוּ אַתָּה, יַקִּירִי – אֲבָל מִרְיָם לֹא לָנוּ הִיא עוֹד. בְּכֵה בָכֹה, בְּנִי, לַמֵּד לְשׁוֹנְךָ קִינָה. הִתְנַצֵּל אֶת עֶדְיְךָ וּמְשׂוֹש חַיֶּיךָ יַחַד עִם שִׁמְךָ, פֶּדְרוֹ – הִכּוֹן לִקְרַאת גּוֹרָלְךָ, שִׁמְעוֹן הַיְּהוּדִי! לֹא לָנוּ, יַקִּירִי, לֹא לָנוּ אוֹר הַחַיִּים, לֹא לָנוּ מְשׂוֹש תֵּבֵל, כִּי שׁוֹד עַמִּים יְחִתֵּנוּ וְיַחֲרִידֵנוּ, הָהּ, לוּ יָכוֹלְנוּ מְשֹׁל בְּרוּחֵנוּ, לוּ יָכוֹלְנוּ לַעֲזוֹב אֶת הָאָרֶץ, בְּטֶרֶם תְקִיאֵנוּ מִתּוֹכָהּ! כִּי מַה תִּסְכּוֹן לָנוּ אֶרֶץ חָנְפָה תַּחַת יוֹשְׁבֶיהָ, אֲשֶׁר תְּלַמְדֵּנוּ לְהִתְהַלֵּךְ בָּהּ בְּמַסְוֶה כָּל הַיָּמִים? אֶת שְׁמֵנוּ הָעִבְרִי נַחֲבֹש בַּטָּמוּן עִם דָּתֵנוּ וְתוֹרָתֵנוּ, פֶּן יִרְאוּנוּ וְנִגְזַרְנוּ מִידֵיהֶם גַּם יָחַד?
– הוֹי נָקָם ןְשִׁלֵּם! – קָרָא פֶּדְרוֹ וִיגוֹנוֹ נֶהְפַּּךְ לְזַעַם–מֶה עָשִׂינוּ לָהֶם, כִּי יִשְׂטְמוּנוּ? מֶה עָשָׂה לָהֶם עַם יִשְׂרָאֵל? מֶה עָשׂוּ לָהֶם אָבִי וְדוֹדִי? וּמֶה עָשְׂתָה לָהֶם מִרְיָם תַּמָּתִי, כִּי מִנֶפֶש וְעַד בָּשָׂר כִּלּוּהָ? – הָבָה אֲחַפֵּש אֶת אַחַי מִכָּל קְצוֹת הָאָרֶץ הַזֹּאת! הֲלֹא לְפִי דְּבָרֶיךָ רַבִּים מֵהֶם גִּבּוֹרֵי חַיִל מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה–אֶלְמְדָה דַּרְכָּם לְהָסִיר הַמַּסְוֶה וְלַעֲמוֹד עַל נַפְשָׁם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיַד חֲזָקָה! נַעֲמוֹד עַל נַפְשֵׁנוּ וַה' אֳלֹהִים יַעֲזוֹר לָנוּ! אַך יוּלִיאַן הִתְאַמֵּץ וְהִשְׁבִּיחַ שְׁאוֹן יְדִידוֹ הַצָּעִיר וַיֹּאמַר: לֹא בְּחַיִל וְלֹא בְּכֹחַ תָּקוּם לָנוּ עֶזְרָה. לֹא בִּגְבוּרַת יָדַיִם יַעַש עוֹד יִשְׂרָאֵל חַיִל, כִּי אִם בְּהַשְׂכֵּל וָדַעַת–עַד יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם וּמָלְאָה כָּל הָאָרֶץ דֵּעָה. זֹאת תְּעוּדָתֵנוּ בֶּחָלֶד וּלְמַעֲנָה נְתָנָנוּ ה' לִפְלֵטָה כַיּוֹם הַזֶּה.
– הוֹי, מִרְיָם, מִרְיָם! – שָׁב פֶּדְרוֹ וַיֵּבְךְ מָר–מִי מִלֵּל לִי, כִּי אָשׁוּב אֶמְצָאֵךְ לְמַעַן תֹּאבְדִי מִמֶּנִּי לָעַד! הוֹי, מִי יִתֵן מוּתִי תַּחְתַּיִךְ, כִּי מַה בֶּצַע בְּחַיָּי. הוֹי, פֶּרַח אֻמְלָל, שׁוֹשַנָּה נוֹבֶלֶת! אֲרוּרִים הָרְשָׁעִים, אֲשֶׁר שָׁלְחוּ יָדָם לְרָעָה בָּךְ!" גַּם יוּלִיאַן לֹא יָכוֹל לְהִתְאַפֵּק וַיֵּבְךְ בְּכִי תַּמְרוּרִים. עוֹדָם בּוֹכִים וּמְיַלְלִים, וְהִנֵּה בָּא רְאוּבֵן. מִשֵּׂיגוֹבִיָּה שָׁב וּבְפִיו בְּשׂוֹרָה, כִּי הִצְלִיחָה מִרְיָם לְהַטּוֹת לֵב הַמַּלְכָּה וְהִיא שָׁלְחָה אֶת הַכֹּהֵן דִּיוֹנִיזָה עִמָּהּ לְשַׁלְּחָהּ בַּדֶּרֶךְ. וּבְהִוָּדַע לוֹ דְּבַר בִּכְיָם, כִּי הוּא הָיָה אוֹמְנָהּ מִבֶּטֶן, וְעַל כַּפַּיִם נְשָׂאָהּ כָּל יְמֵי יַלְדוּתָהּ. וְיוּלִיאַן קָם וַיִּמַּח דִּמְעוֹתָיו וַיָּבֹא אֶל חֲדַר מִרְיָם וַיֵּשֵׁב אֶל מִטָּתָהּ. גַּם פֶּדְרוֹ וּרְאוּבֵן בָּאוּ אַחֲרָיו, וְאַחֲרֵי רְגָעִים אֲחָדִים פָּקְחָה מִרְיָם אֶת עֵינֶיהָ, וַתַּבֵּט אֵלֵיהֶם בִּידִידוּת וּבִרְאוֹתָהּ, כִּי חֳמַרְמְרוּ עֵינֵיהֶם מִבֶּכִי, נִחֲמָה אוֹתָם וַתְּדַבֵּר עַל לִבָּם לְהַרְגִּיעַ אֶת רוּחָם.
– “אָכֵן יָדַעְתִּי, כִּי קָרֵב קִצִּי – אָמָרָה – וּמַה מְאֻשָּׁרָה אָנִי, כִּי עַל עֶרֶש יַלְדוּתִי אָמוּת וּבְעֵמֶק־הָאֲרָזִים עִם אֲבוֹתַי אֶקָבֵר! וְאֲנִי אָמַרְתִּי נִגְזַרְתִּי מֵעַמִּי וְנַחֲלָתִי וְחַיָּה חַיָּה אֶקָבֵר בְּמִקְלָט נָשִׁים נָכְרִיּוֹת… נַשְׁקֵנִי פֶּדְרוֹ! נַשְׁקֵנִי, יוּלִיאַן! גַּם אַתָּה, רְאוּבֵן, גְּשָה נָא וּשְׁקָה לִי, אָבִי! טוֹב לִי כִּי בִּזְרוֹעוֹתֵיכֶם אֶגְוַ ע וּבִנְשִׁיקוֹת פִּיכֶם אָמוּת. עוֹד בְּיַלְדוּתִי סִפְּרָה לִי אִמִּי, כִּי גְּדָל נְבִיאֵנוּ מֵת בִּנְשִׁיקָה, כִּי לְהָסִיר מִבְּחִירוֹ אֶת מַר הַמָּוֶת הוֹפִיעַ ה' אֵלָיו בְּמֶתֶק שְׂפָתָיו וַיֶּאֱסֹף רוּחוֹ אֵלָיו בִּנְשִׁיקוֹת פִּיהוּ. הִשָׁקְטוּ, אַחַי וְרֵעַי, הִשָׁקֵט גַּם אַתָּה יְדִיד לְבָבִי, כִּי לֹא לָנֶצַח נִפָּרֵדָה! עוֹד נִתְרָאֵה פָנִים – בְּבֵית ה' שָׁמָה!”
וּבְדַבְּרָה זֹאת נָשְׂאָה מִרְיָם עֵינֶיהָ. אָז פָּנְתָה אֶל יוּלִיאַן וַתּאֹמַר: “הֲלֹא חַג לְעַמֵּנוּ מָחָר, חַג הָאָסִיף–כִּי לִפְנֵי שְׁלֹשָׁה יָמִים צַמְתִּי צוֹם הָעֲשִׂירִי, צוֹם הַכִּפּוּרִים. –הֲלֹא חַג לְעַמֵּנוּ מָחָר, מִקְרָא קֹדֶש. יְמֵי שִׂמְחָתֵנוּ וּמוֹעֲדֵנוּ – וּמִי יוֹדֵעַ אִם אֲחָגֶנוּ עוֹד אִתְכֶם! אָנָא, יוּלִיאַן וּרְאוּבֵן! קָחוּנִי נָא וּשְׂאוּנִי אֶל סֻכַּת שְׁלוֹמֵנוּ, הוֹשִׁיבוּנִי בָהּ כְּיוֹם מוֹעֵד – וְלִי מַה יָקָר זִכְרָהּ! אֵרְאֶנָּה וְיִרְוַח לִי…” בַּקָּשָׁתָה נֶעֱשָׂתָה. וְיוּלִיאַן וּרְאוּבֵן וּפֶדְרוֹ נְשָׂאוּהָ עַל מִטָּתָהּ אֶל סֻכַּת הָעֲנָפִים, אֲשֶׁר עַל יַד הַבַּיִת. וּמִרְיָם הִבִּיטָה אֵלֶיהָ וְנֶאֶנְחָה, וַתֹּאַמר: "מָה אֲבֵלָה, אֻמְלָלָה סֻכָּתֵנוּ! מִי יְמַלֵּל הוֹדָהּ וַהֲדָרָהּ בַּיָּמִים מִקֶּדֶם, עֵת עֲנָדוּהָ יָדַי בְּמִבְחַר כָּל פֶּרַח וּפְרִי, וַיְּהִי רֵיחָהּ כְּרֵיחַ שָׂדֶה, אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה‘. פֹּה עַל הַשֻּלְחָן הַזֶּה פָּרְשָׂה אִמִּי אֶת הַמִּטְפַּחַת הַלְּבָנָה כַּשֶּׁלֶג! וּמֵעֵבֶר מִזֶּה שָׂמָה חַלּוֹת סֹלֶת אֲפוּיוֹת בְּיָדֶיהָ, וּמֵעֵבֶר מִזֶּה הֶעֱמִידָה מְנוֹרוֹת הַכֶּסֶף, וְהִיא עֲדוּיָה פְּאֵר וְרִקְמָה, בְּעוֹד יָדֶיהָ נְשׂוּאוֹת לַה’ לְבָרֵךְ עַל הַנֵּרוֹת, שִׂכְּלָה אוֹתָן לְשִׂימָן עַל רֹאשִׁי וְלָתֵת גַּם לִי בְּרָכָה. אָז בָּא אָבִי עִם עֲדַת קְרוּאָיו שְׂרִידֵי אַחֵינוּ מִמִּקְדָּש־הַמְּעַט–וַיְּהִי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה בִּמְעוֹנֵנוּ. אַך אִמִּי מֵתָה עָלַי בִּדְמִי יָמֶיהָ, אָבִי גָּוַע לְעֵינַי בְּיוֹם חֻפָּתִי, בַּעֲלִי בִּרְחוֹבוֹת קִרְיָה נִרְצַח, וְיֶתֶר יְדִידַי וּמְיֻדָּעַי מֵתוּ אוֹ הוּמְתוּ בְּשֵׁם ה' בִּידֵי רֶשַׁע. וַאֲנִי דַּלָּה חֲלוּשָׁה וַאֲנוּשָׁה–בֵּין כֹה וָכֹה וְסֻכַּת יַלְדוּתִי עוֹמֶדֶת שׁוֹמְמָה וַעֲזוּבָה, וְעֵינַי רוֹאוֹת וְכָלוֹת! – אָכֵן מִבְּעַד עֲנָפֶיהָ הַיְּבֵשִׁים הִנֵּה יָצִיצוּ אֵלַי קַרְנֵי הַשֶּׁמֶש, וְעִם אוֹרָן הַזָּרוּעַ מְרַחֲפוֹת עָלַי הָרוּחוֹת הַטְּהוֹרוֹת, רוּחוֹת קְדוֹשֵׁי עַמִּי כְּמַלְאֲכֵי יֶשָׁע!… “לָמָה, פֶּדְרוֹ, תַּעֲמוֹד מֵרָחוֹק–גְּשָׁה נָא אֵלַי, יְדִיד נַפְשִׁי יָאִירוּ נָּא אֲמָרֶיךָ אֵלַי בְּרִגְעֵי חַיַי אֵלֶה הָאַחֲרוֹנִים וְיִמְתַק לִי הַמָּוֶת, כִּי יֶעֱרָב עָלַי שִׂיחֶךָ.”
וּפֶדְרוֹ עָמַד נִשְׁעָן אֶל הַקִּיר וְיָדָיו עַל רֹאשׁוֹ, וְנַפְשׁוֹ בָּכְתָה בַמִסְתָּרִים וּבְקָרְאָה אוֹתוֹ אֵלֶיהָ, נִפְתַּח סְגוֹר לִבּוֹ וְעֵינָיו זֹרְמוּ דְמָעוֹת וְנַפְשׁוֹ הִשְתַּפְּכָה עָלָיו וַיּאֹמַר: "מָה אֹמַר וּמָה אֲדַבֵּר, וְהָאֱלֹהִים הִפְלִיא מַכּוֹתַי. עוֹד לֹא כִלִּיתִי שֵׂאת קִינָה עַל אָבִי עֲטֶרֶת רֹאשִׁי–וְהִנֵּה אֵיד חָדָש נָכוֹן לְצַלְעִי, וּמִי יְכִילֶנוּ? מִי כָּמוֹךְ, מִרְיָם יוֹדֵעַ, מַה גָּדְלָה לָךְ אַהֲבָתִי, בְּעוֹדֶנִי נֶחְשָב לְעַם אַחֵר… וְעַתָּה בַּאֲבוֹד מִמֶּנִּי טוּבִי וַהֲדָרִי, נִמְצֵאת אַתְּ לִי פִּתְאֹם כְאָחוֹת יְקָרָה–הִנֵּה עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהַי, וְעֶצֶם אַחַת וּבָשָׂר אֶחָד וְדַם אֶחָד לִשְׁנֵינוּ גַּם יַחַד–וְאֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי, בְּאָבְדֵךְ מִמֶּנִּי לָנֶצַח?–אָנָּא, מִרְיָם מַחֲמָד לְבָבִי! הִשָׁאֲרִי אִתִּי פֹה–וְהָעֵמֶק הַזֶּה יָקָר לִי מִשְׁמֵי שָׁמַיִם, בְּהִתְהַלֵּךְ לִימִינִי מַלְאַךְ אֱלֹהִים כָּמוֹךְ; אוֹ קָחִינִי אִתָּךְ אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה רוּחֵךְ – כִּי לֹא אוּכַל לְחְיוֹת בִּלְעָדָיִךְ, לֹא אוּכַל לָשׁוּב אֶל הָאֶרֶץ הָאֲרוּרָה, אֲשֶׁר פָּצְתָה פִּיהָ לְבְלוֹעַ דְּמֵי אָבִי הַקָּדוֹש! וְאִם אֶשָאֵר פֹּה, הֲלֹא יִהְיֶה לִי עֵמֶק־הָאֲרָזִים
לְעֵמֶק הַבֶּכֶה, לִבְכּוֹת כָּל הַיָּמִים עַל הֶרֶג אָבִי, עַל חַלְלֵי עַמִּי וְעַל מוֹתֵךְ, מִרְיָם בַּת דּוֹדִי, חַיַּי וְנִשְׁמַת אַפִּי!–חֲמָסִי עָלֶיךָ, יוּלִיאַן דּוֹדִי וְגוֹאֲלִי! – קָרָא אֶל הַזָּקֵן אֲשֶׁר חֳמַרְמְרוּ פָּנָיו מִבֶּכִי, בְּדַבֵּר הָעֶלֶם הָאֻמְלָל אֶת דְּבָרָיו– לָמָה רִפֵּאתָנִי? לוּלֵא נִמְצֵאתָ לִי, כִּי עַתָּה מָצָאתִי מְנוּחָתִי–כִּי טוּב לִי מָוֶת מֵחַיִּים!" “לֹא תָּמוּת כִּי תִּחְיֶה! – קָרָא יוּלִיאַן בְּאָחֲזוֹ בִּידֵי הָעֶלֶם הַנּוֹאָש– הֲלֹא שָׁאוּל הִנְךָ מֵאָבִיךָ עַד שַׁלְּמִי נִדְרִי בְּךָ: לְהֲשִׁיבְךָ אֶל מִשְׁמֶרֶת פְּקֻדָּתְךָ בַּעֲבוֹדַת מַלְכְּךָ. שָׁם תִּמְצָא יָדֵךָ לַהֲרוֹס קָמֵינוּ וּלְבַעֵר מֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן מִתַּחַת הָאָרֶץ. וּבִשְׁבוּעָה זוֹ נִשְׁבַּעְתִּי לְאָבִיךָ. הִנֵה אַשְׁבִּיעֲךָ עַל פִּי דְּבָרוֹ לִפְנִי מוֹתוֹ, כִּי תְּמַלֵּא אַחֲרֵי עֲצָתִי.” – “לֹא תָּמוּת כִּי תִּחְיֶה!– קָרְאָה גַּם מִרְיָם וּלְחָיֶיהָ הִתְאַדְּמוּ מִרִגְשַׁת פִּתְאֹם – אָנָא רְאוּבֵן זְקַן בֵּיתִי, הָחִישָׁה פְעָמֶיךָ אֶל חֲדַר מַשְׂכִּיתִי! שָׁם בַאֲרוֹן עֲצֵי אַלְמֻגִּים תִּמְצָא אַרְגָּז קָטֹן, בּוֹ כְּמוּסוֹת הַיְּקָרוֹת, אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ לִי מֵאִמִּי מוֹרָשָׁה, וַאֲשֶׁר הִשְׁאַרְתִּין פֹּה בְּעָזְבִי אֶת הָעֵמֶק הַזֶּה–אוֹתוֹ תָּבִיא נָא אֵלַי וְּתְבָרֶכְךָ נַפְשִׁי!” וַיֵּצֵא רְאוּבֵן לְמַלֵּא דְּבַר מִרְיָם, וְיוּלִיאַן וּפֶדְרוֹ הִבִּיטוּ אִיש אֶל רֵעֵהוּ וַיִתְמְהוּ, כִּי לֹא הֵבִינוּ עֲצָתָהּ.
* * *
* * *
מג.
– הִנֵּה שָׁמַעְתִּי אוֹתְךָ מִתְנוֹדֵד, כִּי אֶל נַחֲלַת זָר תִּשָּׂא נַפְשְׁךָ – אָמְרָה מִרְיָם אֶל פֶּדְרוֹ: – וּמְהֻלָּל אֶקְרָא ה‘, כִּי עוֹד בְּיָדִי עִתּוֹתַי לָתֵת לְךָ חֶלְקְךָ בִּשְׂדֵה נַחֲלָתֶךָ. הֵן בְּעוֹדִי בְּיַלְדוּתִי נָפַלְתִּי בְּגוֹרַל פֶרְנַאנְדוֹ אַלּוּף נְעוּרַי – כִּי חָזְקָה עָלַי מִצְוַת אָבִי הַמָּט לַמָּוֶת, אֲבָל רוּחִי וְנַפְשִׁי אֵלֶיךָ כָּלוּ מֵאָז רְאִיתִיךָ וְלוּ יָדַעְתִּי, כִּי לָנוּ אַתָּה, אֲזַי הָיִיתִי לְךָ מֵאָז, וְגַם אָבִי לֹא כִהָה בִּי–וּמַה יִבָּצֵר מִמֶּנִי עַתָּה לְהִקַשֵּׁר אֵלֶיךָ, לְמַעַן יִקָּרֵא שִׁמְךָ עָלַי, אִם בְּזֹאת נַפְשְךָ חָפֵצָה? וְיוּלִיאַן חָרֵד לְמִשְׁמַע אָזְנָיו וּפְנֵי פֶדְרוֹ אוֹרוּ. עַד כֹּה וְעַד כֹּה וּרְאוּבֵן שָׁב וַיָּבֵא אֶת הָאַרְגָּז אֶל מִרְיָם, אֲשֶׁר הִתְחַזְּקָה וַתֵּשֶב עַל הַמִּטָּה, וַתִפְתְּחֵהוּ וַתּוֹצֵא מִמֶּנּוּ טַבַּעַת זָהָב טָהוֹר וַתֹאמַר: "זֹאת טַבַּעַת קִדּוּשֵׁי אִמִּי, בְּאָרֵשׂ אוֹתָהּ אָבִיהָ – תְּהִי נָא הַטַּבַּעַת הַזֹּאת עַתָּה לְדֶבֶק טוֹב לָנוּ, לְחַבֵּר נַפְשׁוֹתֵינוּ לִפְנֵי ה’ בָּאָרֶץ מִתַּחַת וּבַשָּמַיִם מִמַּעַל. קָחֶנָּה, יְדִיד לְבָבִי, וְשִׂימָה עַל אֶצְבַּע יְמִינִי, וְיוּלִיאַן דּוֹדֵנוּ, אֲשֶׁר הִסְכִּין לְקַשֵּר לְבָבוֹת בִּבְנֵי מִשְׁפַּחְתֵּנוּ, יִקְרָא לָנוּ מִפִּיו אֶת סֵדֶר הַקִּדּוּשִׁין, וְהָיִיתִי אֲנִי לְךָ וְאַתָּה לִי–> “יוּלִיאַן דּוֹדִי וְגוֹאֲלִי! – הֲלֹא תִּזְכֹּר אֶת חַג הַסֻּכּוֹת בְּהוֹפִיעֲךָ אֵלֵינוּ פִתְאֹם בַּמִּקְדַּש־הַמְּעַט, בְּעָמְדִי לִימִין פֶרְנַאנְדוֹ לְהִתְקַדֵּש לוֹ כְּמִצְוַת אָבִי הַחוֹלֶה, אֲשֶׁר הִכִּירְךָ כָרֶגַע וַיְּכַבֶּדְךָ לְבַרְכֵנוּ בְשֵׁם ה’–הוֹאִילָה נָא גַּם עַתָּה לְבָרֵךְ שֶׁבַע הַבְּרָכוֹת עַל כּוֹס יַיִן מְלֵאָה, וּתְהִי נָא סֻכַּת שְׁלוֹמֵנוּ לָנוּ לְחֻפַּת כָּבוֹד וְקַרְנֵי הַשֶּמֶש לְעֵדִים כְּשֵׁרִים וְנֶאֱמָנִים עַל הַבְּרִית הַכְּרוּתָה בֵינֵינוּ לִפְנֵי ה' כְּדַת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל!” וַיָּבֵא רְאוּבֵן יַיִן וְכוֹסוֹת, וְיוּלִיאַן הִתְעוֹדֵד וַיִּקַּח הַכּוֹס בְּיָדוֹ וַיְּבָרֵךְ בִּרְכַּת הָאֵרוּסִין. וּפֶדְרוֹ שָׂם הַטַּבַּעַת עַל יַד מִרְיָם מַשְׂאַת נַפְשׁוֹ וַיְּקַדְּשֶׁנָּה לוֹ כַּחֹק. אָז שָׁב יוּלִיאַן וַיָּחֶל לְבָרֵךְ בִּרְכוֹת הַנִּשּׂוּאִים, וַיְּהִי בְּהַגּיעוֹ אֶל הַבּרָכָה הַחֲמִישִׁית: “שַׂמֵּחַ תְּשַׂמַּח רֵעִים אֲהוּבִים, כְּשַׂמֵּחֲךָ יְצִירְךָ בְּגַן עֵדֶן מִקֶּדֶם”–וַיָּשֶׂם פָּנָיו אֶל הָרֵעיִם הָאֲהוּבִים וַיִּתְבּוֹנֵן לְשִׂמְחָה מַה זּוּ עוֹשָׂה–וַיֶּהֱמוּ מֵעָיו לַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים הַמִּתְלַכְּדִים רֶגַע אֶחָד לְמַעַן הִתְפָּרֵד לָנֶצָח. וְלֹא יָכוֹל עוֹד לְהִתְאַפֵּק וַיִּשָׂא אֶת קוֹלוֹ וַיֵּבְךְ בִּכִי תַּמְרוּרִים, וּרְאוּבֵן אַף הוּא בָּכָה מִשֶּׁבֶר רוּחַ. וּפֶדְרוֹ כָּרַע עַל בִּרְכָּיו לִפְנֵי אֲהוּבָתוֹ מַשְׂאַת נַפְשׁוֹ וּשְׂפָתָיו דָּבְקוּ אֶל הַיָּד הַלְּבָנָה וְהָרָזָה, אֲשֶׁר שָׂם עָלֶיהָ אֶת הַטַּבַּעַת וְלֹא יָדַע נַפְשׁוֹ. וּמִרְיָם יָשְׁבָה כְּחוֹלֶמֶת. עֵינֶיהָ אֶל אֲהוֹב לְבָבָה הַכּוֹרֵעַ לְפָנֶיהָ וְשַׂרְעַפֶּיהָ מְשׁוֹטְטִים לְמֶרְחַקִּים וּנְשׂוּאִים בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ–וּפִתְאֹם רָגְזָה וַתִּפֹּל לְאַחֲרֶיהָ וַתִּקְרָא: "הוֹי רַגְלֵי זָרִים, פַּעֲמֵי נָכְרִים! הושִׁיעָה, אֱלֹהִים, כִּי הִנֵּה בָא לִטְרֹף נַפְשִׁי!! "מִי זֶה בָּא?–קָרָא פֶדְרוֹ בְּהִתְעוֹרְרוֹ מִמְּקוֹמוֹ. "הִתְחַזְּקוּ וְאַל תִּירָאוּ!–אָמַר לָהֶם יוּלִיאַן – אֶל נָכוֹן בָא אֶחָד מֵאַחֵינוּ לָחֹג חַג אִתָּנוּ כְּמֵאָז–צֵא נָא רְאוּבֵן וּרְאֵה מִי הוּא זֶה וַהֲבִיאֵהוּ הֵנָּה! וַיֵּצֵא רְאוּבֵן מִמְקוֹמוֹ, וְיוּלִיאַן קָרַב אֶל מִרְיָם לְהַרְגִּיעַ רוּחָהּ, וּפֶדְרוֹ שָׁב וַיִּכְרַע לְפָנֶיהָ וּשְׂפָתָיו שָׁבוּ וְדָבְקוּ אֶל יָדָהּ. אֲבָל מִרְיָם חָרְדָה וְעַצְמוֹתֶיהָ רָחֲפוּ מֵאֵימַת מָוֶת אֲשֶׁר נָפְלָה עָלֶיהָ. וּפִתְאֹם נִשְׁמַע קוֹל עֲנוֹת כְּאֶנְקַת חָלָל, וּבְרֶגַע זֶה פָּרַץ אִיש פָּרוּעַ וְנוֹרָא בְּחֶרֶב שְׁלוּפָה אֶל תּוֹךְ הַסֻּכָּה וַיִּקְפֹּץ עַל פֶּדְרוֹ וַיִּדְקְרֵהוּ מֵאַחֲרָיו אֶל הַחֹמֶש, וַיַחֲטֹף יַד מִרְיָם, אֲשֶׁר נִשְאֲרָה בִּידֵי פֶדְרוֹ בְּצֵאת נַפְשֹוֹ, וַיִּמְשְׁכֶנָּה אֵלָיו לְהָרִימָהּ מִמִּשְׁכָּבָהּ. אֲבָל הַיָּד נִשְאֲרָה קָרָה בְּכַפּוֹ, וְכַאֲשֶׁר הֵרִים אֶת מִרְיָם, כֵּן נָפְלָה אָחוֹר–כִּי יָצְאָה נַפְשָׁה וַתִּגְוַע עִם פֶּדְרוֹ יַחַד, וְאוֹרָה נִדְעַך פִּתְאֹם כְּאוֹר נֵר מֵרוּחַ נוֹשָבֶת. “הוֹי בַּת הַתֹּפֶת! – קָרָא הָרוֹצֵחַ – הִנֵּה שָׁבָה חָמְקָה מִמֶּנִּי וְלָנֶצַח אָבָדָה!” לַקּוֹל הַזֶּה הִתְעוֹרֵר יוּלִיאַן מִפַּלָּצוּת נִצַּחַת אֲשֶׁר תְּקָפַתְהוּ, וַיִּקְפֹּץ עַל דוֹן לוּאִיז גְּרַצִיָּה כְּאַרְיֵה מַשְׁחִית וַיִּתְפֹּש צַוָּארוֹ בִשְׁתֵי יָדָיו לָשׂוּם מַחֲנָק לְנַפְשׁוֹ; אֲבָל בְּרֶגַע זֶה נִשְׁמְעוּ צִלְצְלֵי חֲרָבוֹת מֵאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים חֲמוּשִׁים, אֲשֶׁר חָשׁוּ מְהֵרָה לְעֶזְרָתוֹ. לַמַּרְאֶה הַזֶּה חָרַד יוּלִיאַן וַיֶּרֶף מִמֶּנּוּ וַיִּסּוֹג אָחוֹר… “הוֹי נִבְזֶה וּבְלִיַעַל!” קָרָא דּוֹן לוּאִיז וְעֵינָיו מָלְאוּ חֲמַת רֶצַח – “הִנֵּה הִכַּרְתִיךָ הַפַּעַם לְכַלּוֹת חֲמָתִי בָךְ. הַרְפּוּ מִמֶּנּוּ, זֶרָע מְרֵעִים!” הִרְעִים בְּקוֹלוֹ עַל עוֹזְרָיו, אֲשֶׁר חָפְצוּ לְהַכּוֹתוֹ נָפֶש– “הַשְׁלִיכוּ חַרְבוֹתֵיכֶם מֵעָלֵיכֶם כָּמוֹנִי! כִּי לֹא בְּמוֹתוֹ תִּתְנַקֵּם נַפְשִׁי, תִּפְשׂוּהוּ חַיִּים, אִסְרוּהוּ וְסַחֲבוּהוּ אֶל מְעָרָתֵנוּ. שָׁם יֵדַע אֶת יָדִי; שָׁם אוֹלִיכֵהוּ בּמוֹ אֵש ואַפְלִיא נִקְמָתִי בוֹ, עַד כִּי יִרְגְּזוּ תַּחְתִּיּוֹת אֶרֶץ מִקּוֹל שַׁאֲגוֹתָיו!” וְיוּלִיאַן נָסוֹג אֲחוֹרָנִית עַד קָרְבוֹ אֶל דֶּלֶת הַבַּיִת, וּפִתְאֹם נִפְתְּחָה לְפָנָיו, בְּהַטּוֹתוֹ אוֹתָה בְּכֹח שִׁכְמוֹ. וַיִּקְפֹּץ לְאַחֲרָיו וַיֵּעָלֶם מֵעֵינֵיהֶם כְּרֶגַע. "מַהֲרוּ אַחֲרַי! – שָׁאַג דּוֹן לוּאִיז אֶל עֲדַת מְרֵעָיו – נִתְפְּשָׂה אֶת הַשּׁוּעָל בִּמְעָרָתוֹ! שָׁם לֹא יִמַלֵּט מִיָּדֵינוּ. וּבְדַבְּרוֹ קָפַץ עִם אַרְבָּעָה חָרָשֵי הַמַּשְׁחִית אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת.
זְמַן כַּבִּיר נֶעֶלְמוּ כֻּלָּם יַחַד וְלֹא נִשְׁמַע קוֹלָם – פִתְאֹם הֵחֵל עֲפַר הָאֲדָמָה מִתַּחַת הָעֵץ, אֲשֶׁר יַד הַבַּיִת לְהִנָּעֵר מִמְקוֹמוֹ וְדֶלֶת מְסֻתָּרָה נִפְתְחָה מֵאֵלֶיהָ. מִמֶּנָּה יָצָא יוּלִיאַן כְּמֵת עוֹלֶה מִן הָאָרֶץ, וַיָּרָץ אֶל הַסֻּכָּה וַיִּקַּח אֶת חֶרֶב דּוֹן לוּאִיז אֵלָיו, וַיְּנַטֵּל אֶת גְּוִיוֹת הֶחָתָן וְהַכַּלָּה עַל זְרוֹעוֹתָיו, וַיִּשָּׂאֵם מִתּוֹךְ הַסֻּכָּה וַיְּנִיחֵם יַחַד אָרְצָה תַּחַת הָעֵץ, וּבְעוֹדֶנּוּ עוֹשֶׂה כֹּה וָכֹה, פָּרַץ עָשָׁן רַב מִתּוֹךְ הַסֻּכָּה וּלְשׁוֹן אֵש מִתְלַקַּחַת אָחֲזָה בַּגַּג הַבַּיִת, וְעַד אַרְגִיעָה הִשְׁתַפְּכָה עָלָיו כְּנַחַל גָּפְרִית וַיְּהִי כֻלּוֹ לְאֵש שַׁלְהֶבֶת. "הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה' כִּי בְּפֹעַל כַפָּיו נוֹקֵש רָשָע וְכַאֲשֶׁר זָמַם כֵּן יֵעָשֶׂה לוֹ!–קָרָא יוּלִיאַן בְּנָשְׂאוֹ מָרוֹם עֵינָיו–שִׂישׂוּ, קִירוֹת בֵּית אֲבוֹתַי, מְעוֹן מִשְׁפַּחְתִּי מִקֶדֶם, כִּי נִקְדַּשְׁתֶּם עֲשׂוֹת נְקָמָה בְּאוֹיְבָהּ, אֲשֶׁר הִרְבָּה חֲלָלֶיהָ חִנָּם! עַד כֹּה וְעַד כֹּה וְהָאֵש אָחֲזָה בְּקִירוֹת הַבַּיִת, וְכַאֲשֶׁר לִהֲטָה הַלֶּהָבָה מִסָּבִיב, נִשְׁמַע פִּתְאֹם קוֹל עֲנוֹת מֵעֲדַת הַמְּרֵעִים, אֲשֶׁר הִתְאַמְּצוּ לְהִמָּלֵט מִתּוֹךְ הַמַּרְתֵּף. וְיוּלִיאַן פָּתַח אַחַד הַחַלּוֹנוֹת הַסְגוּרִים בְּלוּחוֹת עֵץ מִחוּץ וַיַּעֲמֹד אֶצְלוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ. בָּרֶגַע הַזֶּה מִהֵר דּוֹן לוּאִיז וַיּאחֵז בְּסַף הַחַלּוֹן לַעֲלוֹת בַּעֲדוֹ וּלְהַצִּיל נַפְשׁוֹ.
“גֶּש הָלְאָה!” הִרְעִים יוּלִיאַן בְּקוֹלוֹ וַיַּךְ עַל יָדוֹ בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה. וּבְעוֹד בִּן הַבְּלִיַעַל צוֹעֵק מֵעָצְמַת כְּאֵבוֹ, הוֹסִיף יוּלִיאַן לִקְרֹא: רֵד שְׁאוֹלָה, שֵׁד מַשְׁחִית, אַתָּה הֶאֱבַדְתָּ כָּל אֲהוּבֵי נַפְשִׁי, וּלְמַעַנְךָ הִנֵּה הֲשִׁמּוֹתִי אֶת נָוִי לָעֲשׂות נִקְמָתִי בָךְ. “חוּסָה נָא עָלַי!–הִתְחַנֵּן הַנּוֹכֵל עַל נַפְשׁוֹ – חָנֵּנִי אַך הַפַּעַם וּלְרֹאש גּוֹיִים אֲשִׂימְךָ, כִּי כָּל אוּכָל. הַצִּילָה מִמָּוֶת נַפְשִׁי וְאָנֹכִי אֶתֵּן לְךָ אוֹצְרוֹת סְגֻלּוֹת וּמַטְמוֹנִים, אֲשֶׁר עַיִן לֹא רָאָתַם!” וּבְדַבְּרוֹ שָׁלַח יָדוֹ הַשֵּׁנִית אֶל סַף הַחַלּוֹן. אֲבָל כְּהֶרֶף עַיִן אֲסָפָה אֵלָיו מִפְּנֵי מַכַּת הֶחָרֶב. בְּרֶגַע זֶה פָּרְצוּ אַרְבָּעָה מְשָׁרְתָיו אֶל הַחַלּוֹן וַיַּשְׁלִיכוּהוּ אָחוֹר וַיְּמַלְּאוּ מְקוֹמוֹ תַּחְתָּיו, וּבִרְאוֹתָם אֶת חֶרֶב יוּלִיאַן הַנְּטוּיָה בִּקְשׁוּ חֶסֶד וַיִּתְאַמְּצוּ לעוֹרֵר רַחֲמָיו. “אָכֵן אֲשֵׁמִים אֲנָחְנוּ – הִתְוַדּוּ לוֹ אֶת עֲוֹנָם – כִּי הֱדִיחָנוּ הַבְּלִיַעַל הַזֶּה וַיְסִיתֵנוּ לֶאֱרוֹב אֶל הַזָּקֵו, וְלָאַחֲרוֹנָה הִכִּינוּהוּ נֶפֶש, כִּי כֵן חָזְקָה עָלֵינוּ פְּקֻדַּת אֲדוֹנֵינוּ הָאַכְזָר אֲשֶׁר לֹא יָדַע רָחֵם–וְאַתָּה כְּגֹדֶל חַסְדְּךָ, סְלַח נָא, רַחֶם נָא!” “אֵין חֶסֶד וְאֵין רַחֲמִים לְעָרִיצִים כְּמוֹכֶם!–קָרָא יוּלִיאַן בְּחָרְקוֹ שֵׁן–וְאָנֹכִי הֲלֹא יָדַעְתִּי אֶת כֻּלְּכֶם, כִּי אִתְּכֶם בַּמְּעָרָה הָיִיתִי וּמַעַלְלֵיכֶם חָזִיתִי. עֵינַי רָאוּ עֲלִיצוּתְכֶם בְּעַנּוֹתְכֶם נֶפֶש מִרְיָם הַתַּמָּה. אַתֶּם רוֹצַצְתֶּם זְרוֹעַ יְמִינָה, אַתֶּם שִׁלַחְתֶּם רָזוֹן בַּעֲצָמֶיהָ וּמִיֶדְכֶם תַּמָּה לִגְוֹעַ–הַעַל אֵלֶה לֹא אֶפְקֹד בָּכֶם וְנַפְשִׁי לֹא תִּרְוֶה נָקָם?!”
“סוּרוּ, זֶרַע מְרֵעִים!– הוֹסִיף לִקְרֹא בְּעוֹפְפוֹ חַרְבּוֹ עַל פְּנֵיהֶם, בִּרְאוֹתוֹ אֶת כֻּלָּם מִתְפָּרְצִים אִיש לִפְנֵי רֵעֵהוּ לִקְפֹּץ בְּעַד הַחַלּוֹן–לוּ יַמְטִיר ה' אֵש עַל כָּל עֲדַתְכֶם בְּכָל מְקוֹמוֹת מַחֲבוֹאֵיכֶם וּבָעֲרָה בָּכֶם וְאֵין מְכַבֶּה–אָז תָּסוּר קִנְאַת עַמִּים, תִּשְׁבַּת מַשְׂטֵמַת אַחִים, וַתְּהִי הָרְוָחָה בָּאָרֶץ!” וְהָאֵש פָּרְצָה בְּתוֹךְ הַבַּיִת וַתָּשֶׂם מַחֲנָק לְנַפְשׁוֹת הֶעָרִיצִים הָאֵלֶה וַתִּשְׂרְפֵם כָּלִיל. אָז סָר יוּלִיאַן לְבַקֵּש אֶת גְּוִיַּת רְאוּבֵן וַיִּמְצָאֶנָּה קָרָה כַכְּפוֹר, כִּי רְצָחוּהוּ נֶפֶש בְּפָגְעָם בּוֹ, וַיִּשָׂאֵהוּ אֶל תַּחַת הָעֵץ וַיַּנִיחֵהוּ יַחַד אֶת פֶּדְרוֹ וּמִרְיָם, וַיֵּבְךְ וַיִּזְעַק מָרָה מֵהֶמְיַת לִבּוֹ בְּהַבִּיטוֹ אֶל שְׁלשֶׁת הַחֲלָלִים הַשׁוֹכְבִים לְפָנָיו. וּכְרֶגַע הִתְאַפֵּק וַיֹּאמַר: “עוֹד יָמִים וְשָׁנִים אֶבְכֶּה עַל חֲלָלַי אֵלֶה; אַך לֹא עֵת סְפוֹד עַתָּה, כִּי אִם עֵת לַעֲשׂוֹת לַה‘. כִּי הִנֵּה נִגְלוּ מִסְתָּרֵינוּ, עוֹד מְעַט וַאֲחֵרִים יָבוֹאוּ הֵנָּה, יְבַקְּשׁוּ אֶת רֵעֶיהֶם הָרָעִים וְיִמְצְאוּ מִקדָּשֵׁנוּ וִיטַמְּאוּהוּ וִיחַלְלוּ סִפְרֵי תּוֹרָתֵינוּ בִּזְדוֹן לְבָבָם. הֲלֹא טוֹב כִּי אַחֲרִימֵהוּ בְּיָדִי וְלֹא יָחוּלוּ בּוֹ יְדֵי זָרִים – אַעֲלֵהוּ עַל וִיוֹקְדוֹ וְהָיָה לְבָעֵר יַחַד עִם הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים הַנִּמְצָאִים בּוֹ, וְאִמְרוֹת ה’ הַטְּהוֹרוֹת תָּשׁוֹבְנָה אֶל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ לֻקָּחוּ. בְּלַהֲבוֹת אֵש בָּאוּ דִּבְרֵי קָדְשוֹ אֵלֵינוּ וּבְלַהֲבוֹת אֵש יָשׁוּבוּ יָעוּפוּ אֵלָיו הַשָּמַיְמָה!”
כֵּן קָרָא וַיָּרָץ אֶל הַבַּיִת אֲשֶׁר הָיָה לְגֶחָלִים וַיִּקַּח אוּדֵי אֵש מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה וַיָּרָץ וַיֵּעָלֶם בְּתוֹך הַחֹרְשָׁה, וְעַד מְהֵרָה נִרְאוּ תִּמְרוֹת עָשָׁן עוֹלֶה מִתּוֹכוֹ הָשָׁמַיְמָה, וְרִשְׁפֵּי אֵש הִתְעוֹפְפוּ כַּצִּפֳּרִים עַל פְּנֵי הָעֵמֶק וַיִּבְעֲרוּ בְּצַמְרוֹת הָאֲרָזִים. מִפְּנֵי הַבְּעֵרָה הַגְּדוֹלָה נָדְדוּ בַּעֲלֵי כָנָף מִקִּנֵּיהֶם, נָבוֹכוּ עֶדְרֵי בָקָר וַיָּרוּצוּ אֶל תּוֹךְ הָאֵש. וּבְתוֹךְ הַמְּהוּמָה, הַמְּבוּכָה וְהַמְּבוּסָה הַזֹּאת, נִרְאָה יוּלִיאַן שָׁלֹש פְּעָמִים, בְּעָבְרוֹ בֵין הָאֲרָזִים הַבּוֹעֲרִים מִמַּעַל לוֹ, עָמוּס מַשָּׂא חֲלָלָיו הָאֲהוּבִים, בְּשֵׂאתוֹ אוֹתָם אֶל הַבִּקְעָה הַקְּטָנָה, אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַיַּעַר, לָתֵת אֶת אֲחֵיהֶם קִבְרֵיהֶם וּלְהַמְצִיא לְעַצְמוֹת מַחֲמַדֵּי נַפְשׁוֹ בְּאַדְמַת עָפָר אֶת הַמְּנוּחָה אֲשֶׁר נֶעְדְרָה מֵהֶם עֲלֵי אֲדָמוֹת.
-
אות הצלב. ↩
-
במקור: “למרף” – הערת פב"י. ↩
-
במקור “באזקקים” – הערת פב"י. ↩
-
מי ערב לנו. ↩
-
צללים. ↩
-
פנטן. ↩
-
במקור “בחרות” – הערת פב"י. ↩
-
לעזב, להשבית. ↩
-
בבית מדרש למדעים. ↩
-
במקור כתוב (כנראה בטעות) “בשום” במקום “בשוב”. ↩
-
במקור כתוב (כנראה בטעות) “הגז”. ↩
-
הערת המקליד: יש כאן כפי הנראה טעות של ערוב לשון יחיד עם לשון רבים: צ“ל: ”כחו עזבו“ או ”כחותיו עזבוהו". ↩
-
הערת המקליד: במקור, כנראה בטעות “מפיךָ” בלשון זכר וצ“ל להיות ”מפיךְ" בלשון נקבה. ↩
-
ה־ש במקור המודפס אינו מנוקד, כך במקומות מרובים בטקסט. ↩
-
מפלתו ↩
-
" (גרשיים) חסרות בכל מיני מקומות בטקסט ומופיעות רק מידי פעם. ↩
-
לתחית המתים ↩
-
הנדכאה, העיפה. ↩
-
מבטחה. ↩
-
בּקשה. ↩
-
פניה נעוו בשמעה. ↩
-
הוא חבר אזרחים מערי קשטיליה וארגוניה, אשר התאחדו יחדו על פי המלך להיות למגן לעוברי דרך. ↩
-
במקור הסרוק אין סגירת המרכאות. הערת פב"י. ↩
-
במקור בצורת נקבה. הערת פב"י. ↩
-
במקור יש פתיחת מרכאות לאחר המקף ללא סגירתן בסוף הציטוט. הערת פב"י. ↩
-
בלאט ↩
-
יתאימו זה לזה ↩
-
במקור בלשון זכר. הערת פב"י. ↩
-
שגעון. ↩
-
בחזקה ↩
-
במקור, המילה “מאת” מופיעה, כנראה בטעות, פעמיים. הערת פב"י. ↩
-
במקור, המרכאות מתחילות, בטעות, לפני המלה “המלכה”. הערת פב"י. ↩
-
במקור, כתוב בטעות “גוֹעַת”. הערת פב"י. ↩
-
בפחד ↩
-
יכריח אותך ↩
-
הרבתה מאד לחטא ↩
-
לא הסכימה ↩
-
מדרכה הרעה ↩
-
במקור אחרי המלה “משכב” יש נקודה בטעות. הערת פב"י. ↩
-
במקור כתוב בטעות “כפנים”. הערת פב"י. ↩
-
מקום הנועד להרגה ↩
-
את הגוף. ↩
-
גבורתו. ↩
-
לא תפחידנו. ↩
-
קשרים. ↩
-
נשאה ענוייה בסבלנות. ↩
-
Capuce, כפה ↩
-
כוהנים צעירים ↩
-
צעדיהם ↩
-
נגלו. ↩
-
מסתריה. ↩
-
ברעדה. ↩
-
במקור – מילה לא ברורה. הערת פב"י. ↩
-
במקור, בטעות כתוב “הַנִּרְרָם”. הערת פב"י. ↩
-
היה לו מוסר כליות ↩
-
קדרו, חשכו מקצף. ↩
-
הפריעה אותו ↩
-
Alhamrah ↩
-
עלמות יפות הנתנות בעולם הבא לשעשועים לצדיקים המאמינים, על פי אמונת המחמדים. ↩
-
נלכדנה. ↩
-
נתבצר ↩
-
תבקשני ↩
-
הערה במקור: “מפיצות פחד” ↩
-
הערת מקליד: במקור חסר כאן פסיק. ↩
-
הערת מקליד: במקור חסרה נקודה. ↩
-
הערה במקור: “ה' הוא אלהים” ↩
-
הערת המקליד: נראה כי יש במקור טעות: צ“ל ”חרבי" ↩
-
הערה במקור: “מחשבותיה”. ↩
-
הערת המקליד: כך במקור. צ“ל כנראה ”לחיי". ↩
-
הערה במקור: “ברוך הרחמן (ה') שנתנך לנו ולא נתנך לעפר”. ↩
-
הערה במקור: “חזקה” ↩
-
הערה במקור: “לבז” ↩
-
הערה במקור: “יסודו” ↩
-
הערה במקור:“כצעד”. זו כנראה טעות. ההערה מתייחסת כנראה למראה המקום הבא: כפסע=כצעד. ↩
-
ההערה במקור חסרה. ↩
-
הערה במקור: “מחבלים, משחיתים”. ↩
-
הערה במקור: “לא הועיל”. ↩
-
הערה במקור: “עצובה”. ↩
-
הערה במקור: “גיהנום”. ↩
-
הערה במקור: “כאבלה”. ↩
-
הערה במקור: “לכחד” ↩
-
הערה במקור: “יכלת” ↩
-
הערה במקור: “נחמה” ↩
-
הערה במקור: “אסער” ↩
-
הערה במקור:“העולם”. ↩
-
הערה במקור: “קיומו” ↩
-
הערה במקור: “דפי, חרפה” ↩
-
הערת המקליד: מילה לא ברורה. האם האות השניה היא“כ” או “ב”? ↩
-
הערה במקור: “קשה להבין סבתה, מקורה” ↩
-
הערה (לא ברורה) במקור: “הערב” ↩
-
הערה במקור: “הנוצריות” ↩
-
הערה מקורית: “רעדו” ↩
-
הערת המקליד: חלה כנראה טעות: שנת ה' אלפים רכ"ו היא שנת 1465 לספירת הנוצרים. ↩
-
הערה מקורית: “שקר” ↩
-
הערה מקורית: “רזון” ↩
-
הערה מקורית: “להכאיב מאד” ↩
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.