רִנָּה וָבֶכִי יָבֹאוּ חֲלִיפוֹת,

לְרֶגֶל הָאַהֲבָה, בִּמְסִבּוֹת מַאֲלִיפוֹת:

בֹּקֶר שַׁרְתִּי בְּכָל עֹז,

וּמַדּוּעַ אֶבְכָּיָה,

עֵת עֶרֶב אָתָיָה? –

רַק אַהֲבָתִי תָּבִין זֹאת…

רִנָּה וָבֶכִי יָבֹאוּ חֲלִיפוֹת,

לְרֶגֶל הָאַהֲבָה, בִּמְסִבּוֹת מַאֲלִיפוֹת:

לַיְלָה אֵילִיל מִכְּאֵב,

וּמַדּוּעַ אָרִיעַ,

עֵת בֹּקֶר יוֹפִיעַ? –

יַגִּיד פֵּשֶׁר רַק הַלֵּב!

כִּי “תִנְעַם שְׁנָת” לָך יַגִּיד לְבָבִי,

דּוֹד, הַקְשֶׁב־נָא!

כְּרוּב זֶה, לָךְ בִּרְכַת־שְׁלוֹמִי יָבִיא,

הוּא הוֹלֵךְ־בָּא.

יְבִיאֶנָהּ לָךְ, וְאֵלַי יְמַהֶר

בְּלַחַשׁ רָז:

"גַּם לָךְ דּוֹד רָחוֹק שִׁירוֹ יָעֶר:

תִּנְעַם הַשְּׁנָת!"