– אֶת מִי אַתָּה אוֹהֵב בְּיוֹתֵר, אִישׁ זָר וּפֶלִאי? אֶת אָבִיךָ, אוֹ אִמְּךָ, אֶת אֲחוֹתְךָ אוֹ אָחִיךָ?

– אֵין לִי לֹא אָב וְלֹא אֵם, לֹא אָח וְלֹא אָחוֹת.

– אֶת מַכִּירֶיךָ וּמְיוּדָעֶיךָ?

– הִנְּכֶם מִשְׁתַּמְּשִׁים עַתָּה בְּמִלָּה, אֲשֶׁר פִּשְׁרָהּ נִסְתַּם מִמֶּנִּי עַד הַיּוֹם.

– אֶת אֶרֶץ-מוֹלַדְתְּךָ?

– לֹא אֵדַע בְּאֵיזוֹ מַעֲלַת-רֹחַב הִיא נִמְצֵאת.

– אֶת הַיֹּפִי?

– בְּכָל לִבִּי הָיִיתִי אוֹהֵב אוֹתוֹ, לוּ הָיָה הַיֹּפִי אֱלֹהִי וּבֶן אַל-מָוֶת.

– אֶת הַזָּהָב?

– תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִיו כַּשִּׂנְאָה אֲשֶׁר תִּשְׂנְאוּ אֶת הָאֱלֹהִים.

– אֲבָל הַגִּידָה: אֶת מָה אַתָּה אוֹהֵב, זָר וּפֶלִאי וְאִישׁ-חִידוֹת?

– אוֹהֵב אֲנִי אֶת הָעֲנָנִים… הָעֲנָנִים, הַמְרַחֲפִים וּמִתְעַלְּמִים וּנְמוֹגִים פֹּה וַהֲלוֹם… שָׁם בְּיַרְכְּתֵי הָאֹפֶק… אוֹתָם, אֶת עַנְנֵי הַפְּלָאוֹת אֲנִי אוֹהֵב!

אִישׁ וָאִישׁ וּמִקְסַם כְּזָבוֹ / שארל בודלר / א"נ גנסין

(מִשִּׁירַת בּוֹדְלֵר – פואימות בפרוזה)

תַּחַת כִּפַּת שָׁמַיִם גְּדוֹלָה וַאֲפוֹרָה, בִּשְׂדֵי מִישׁוֹר רְחַב יָדַיִם וּמְכֻסֶּה אָבָק, אֲשֶׁר רִשּׁוּמֵי דְרָכִים וּמְסִלּוֹת לֹא נִכְּרוּ בּוֹ וְזֵכֶר לֹא הָיָה שָׁם לִירַק הַשָּׂדֶה, כִּי גַם חֲרֻלִּים וְקִמְשׁוֹנִים לֹא נִרְאוּ שָׁם, פָּגֹשׁ פָּגַשְׁתִּי בִּבְנֵי-אִישׁ מִסְפָּר, אֲשֶׁר שַׁחוּ וְהִשְׁתּוֹחֲחוּ וְגַם הָלְכוּ לָהֶם קָדִימָה.

וּמִקֱסַם-כָּזָב הָיָה רָכוּב לְאִישׁ וְאִישׁ מֵהֶם עַל גַּבּוֹ וְהַמִּקְסָם הָיָה גָדוֹל לִמְאֹד וַיְהִי גַם כָּבֵד לִמְאוֹד, כִּכְבֹד שַׂק הַסַּבָּלִים, הַמָּלֵא לוֹ קֶמַח אוֹ גֶחָלִים, אוֹ כִּכְבֹד כְּלֵי זֵינוֹ הַקָּשִׁים שֶׁל אִישׁ-צָבָא רַגְלִי מֵחֵיל הָרוֹמָאִים.

אוּלָם הָיֹה לֹא הָיְתָה הַמִּפְלֶצֶת הַזֹּאת כַּנֵּטֶל הַדּוֹמֵם אֲשֶׁר יִהְיֶה לָאִישׁ הַנּוֹשֵׂא אוֹתוֹ; כִּי הִנֵּה לָפוֹת לָפְתָה וְגַם לָחֲצָה אֶת הָאָדָם בִּשְׁרִירֶיהָ הַחֲזָקִים וְהַשְּׁלוּחִים כְּחִצִּים; חָרוֹד חָרְדָה בְּצִפָּרְנֶיהָ הָאֲרֻכּוֹת אֶל חֲזֵה קָרְבָּנָהּ שֶׁלָּהּ וְרֹאשָׁהּ הַדִּמְיוֹנִי זֶה הִתְרוֹמֵם מֵאֲחוֹרֵי רֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם וַיְהִי כַּקּוֹבָעִים הָאֲיֻמִּים הַלָּלוּ, אֲשֶׁר בָּמוֹ הִפִּילוּ אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה מִימוֹת קֶדֶם אֶת חִתִּיתָם בְּלֵב מַחֲנֵה אוֹיְבֵיהֶם.

נִגַּשְׁתִּי אֶל אֶחָד מֵהֶם וּבָאתִי אִתּוֹ בִּדְבָרִים וָאֶשְׁאָלֵהוּ לְדַרְכָּם אֲשֶׁר הֵם הוֹלְכִים. הוּא הֱשִׁיבַנִי וַיֹּאמֶר לִי, כִּי גַם מִמֶּנּוּ וְגַם מֵהָאֲחֵרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ נִסְתְּרָה דַרְכָּם, אֲשֶׁר הֵם הוֹלְכִים בָּהּ. וְאוּלָם, כַּנִּרְאֶה, יֵשׁ תַּכְלִית לְדַרְכָּם זוֹ, בִּהְיוֹת אֲשֶׁר חָיֹה תִּחְיֶה בְּקִרְבָּם הַתְּשׁוּקָה הַכַּבִּירָה, הַדּוֹחֶפֶת אוֹתָם לָלֶכֶת קָדִימָה וְקָדִימָה.

וְנִפְלָא הַדָּבָר: אַף לֹא בִּפְנֵי הָאֶחָד מֵהֶם הִכַּרְתִּי סִמָּנֵי גֵרוּי, אֲשֶׁר תְּהֵא נַפְשׁוֹ גְרוּיָה וּמִתְקוֹמֶמֶת כְּלַפֵּי הַמִּפְלֶצֶת הָאַכְזְרִיָּה, הַלּוֹפֶתֶת אֶת צַוָּארוֹ מִגַּבּוֹ וְשׁוֹחַחַת אֶת קוֹמָתוֹ אֶל הָאֲדָמָה. אֶפְשָׁר הָיָה לַחְשֹׁב, כִּי חוֹשְׁבִים הֵם אוֹתָהּ לְחֵלֶק נַפְשָׁם הֵם. בְּצֵל הַפָּנִים הָאֵלֶּה, הַנִּלְאִים וְהָרְצִינִים. לֹא רָאִיתִי כָּל רֹשֶׁם שֶׁל יֵאוּשׁ; תַּחַת כִּפַּת הַשָּׁמַיִם הַכֵּהָה הָלְכוּ וְרָמְסוּ בְּרַגְלֵיהֶם אֶת הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נֶחָמָה רָחֲקָה גַם מִמֶּנָּה כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה רְחוֹקָה גַם מֵאוֹתָם הַשָּׁמַיִם, וּפְנֵיהֶם הָיוּ מְלֵאִים רוּחַ הַכְנָעָה, כִּפְנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נָדוֹנוּ לְתִקְוַת נֶצַח.

וְהַחֲבוּרָה חָלְפָה לָהּ וְהָלְכָה וְגַם אָבְדָה בַּמֶּרְחָק הַמְטֻשְׁטָשׁ, שֶׁהָיָה לְפָנַי שָׁם, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר פְּנֵי הָאֲדָמָה מְקַבְּלִים צוּרַת כַּדּוּר וְהֵם אוֹבְדִים וּמִתְחַמְּקִים מִמַּבַּט הָאָדָם הַסַּקְרָנִי.

וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי צוֹלֵל בְּרֹב מַחְשְׁבוֹתַי וָאֶאֱזֹר אוֹנִים לִמְצֹא פֵּשֶׁר לַחִידָה הַזֹּאת; וְאוּלָם בְּקָרוֹב בָּאָה וְגַם לָפְתָה אֶת נַפְשִׁי רוּחַ לֹא חֶמְדָּה לְכָל דָּבָר וַתְּהִי נַפְשִׁי מְדֻכָּאָה וּמְרֹצָצָה מִסִּבְלָהּ הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר דֻּכְּאוּ נַפְשׁוֹת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה מִסֵּבֶל מִקְסְמֵי הַכָּזָב אֲשֶׁר לָהֶם.

(מִשִּׁירַת בּוֹדְלֵר – פואימות בפרוזה)

לָאַחֲרוֹנָה, הִנֵּה נִשְׁאַרְתִּי לְנַפְשִׁי! מֵהָרְחוֹב בּוֹא יָבוֹא אֶל אָזְנַי קוֹל מַשַּׁק הַמֶּרְכָּבוֹת הַמְאֻחָרוֹת. הִנְנִי וְאֶהְיֶה בּוֹדֵד לְנַפְשִׁי שָׁעוֹת אֲחָדוֹת רְצוּפוֹת וְנַפְשִׁי תְּהִי נִזּוֹנִית מֵהַדְּמָמָה – אִם לֹא מֵהַמְּנוּחָה וְהַשַּׁלְוָה. לָאַחֲרוֹנָה, הִנֵּה חָדוֹל יֶחְדַּל מֵהָצִיק לִי וּלְנַפְשִׁי מַרְאֵה פְּנֵי הָאָדָם, וְאִם אָמְנָם יִסּוּרֵי נַפְשִׁי חָדוֹל לֹא יֶחְדְּלוּ, אֲבָל הָיֹה יִהְיוּ הַיִּסּוּרִים הָאֵלֶה יִסּוּרַי שֶׁלִּי וְיִסּוּרֵי נַפְשִׁי שֶׁלִּי. לָאַחֲרוֹנָה, הִנֵּה מָצֹא אֶמְצָא לִי אֶת מְנוּחַת נַפְשִׁי, בִּהְיוֹתָהּ צוֹלֶלֶת בְּגַלֵּי הָאֲפֵלָה.

לָרֹאשׁ וְרִאשׁוֹנָה הָבָה נָא וְאֶסְגֹּר אֶת הַדֶּלֶת בְּמַפְתֵּחַ אַחַת וּשְׁתַּיִם; הַרְגֵּשׁ אַרְגִּישׁ בְּקִרְבִּי, כִּי יֵשׁ בַּדָּבָר הַזֶּה בִּכְדֵי לְהַגְדִּיל אֶת בְּדִידוּתִי וּבִכְדֵי לְבַצֵּר אֶת כָּל אֵלּוּ הַגְּדֵרוֹת וְהַמְּחִיצוֹת, הַחוֹצוֹת בֵּינִי וְכָל אֲשֶׁר מִסָּבִיב לִי.

אֵלֶּה הַחַיִּים הַנּוֹרָאִים! זֹאת הַקִּרְיָה הָאֲיֻמָּה ! יָבוֹא נָא לְפָנַי זֵכֶר הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר הָיוּ אִתִּי בְּיוֹם זֶה שֶׁגָּז. נִפְגֹּשׁ נִפְגַּשְׁתִּי אֶת אֲחָדִים מֵאֵלֶּה הַמּוֹשְׁכִים בְּשֵׁבֶט סוֹפֵר וְהָאֶחָד מֵהֶם גַּם שָׁאוֹל שְׁאֵלַנִי, אִם יֵשׁ, אֲשֶׁר אֶפְשָׁר לָבוֹא אֶל גְּבוּלוֹת רוּסְיָה גַם בַּיַּבָּשָׁה (כַּנִּרְאֶה, הוּא חוֹשֵׁב אֶת כָּל אַדְמַת רוּסְיָה לְאִי אֲשֶׁר בַּיָּם); אַחַר הִתְוַכַּחְתִּי בְּרוּחַ נִמְרָצָה אֶת אַחַד הַמְנַהֲלִים, הַמְנַהֵל אֶת אַחַת הַ“הַשְׁקָפוֹת”, וְכָל הוֹכָחוֹתַי לֹא מָצְאוּ בְּפִיו אֶלָּא תְּשׁוּבָה רַק אַחַת: “הַשְׁקָפָתֵנוּ – הִיא מְשַׁמֶּשֶׁת כְּלִי מִבְטָא לַאֲנָשִׁים יְשָׁרִים”, וַיְהִי הַדּוֹבֵר כְּרוֹמֵז, לֵאמֹר: אֲבָל לַאֲפוּקֵי כָּל אוֹתָם הַזּ’וּרְנָלִים הָאֲחֵרִים; שֶׁכָּל אוֹתָם הַזּ’וּרְנָלִים הָאֲחֵרִים – הַמְנַהֲלִים שֶׁלָּהֶם אֵינָם אֶלָּא נוֹכְלִים וְרַמָּאִים; בֵּרַכְתִּי לְשָׁלוֹם כִּשְׁנֵי מִנְיָנִים שֶׁל בְּנֵי-אָדָם, אֲשֶׁר מִלְּבַד כַּחֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים מֵהֶם, לֹא זְכַרְתִּים וְלֹא פְּקַדְתִּים מִיָּמַי בְּלִבִּי; גַּם יָדַיִם לָחַצְתִּי כַּמִּסְפָּר הַזֶּה, מִבְּלִי אֲשֶׁר הָיוּ עֵינַי בְּרֹאשִׁי לְהַקְדִּים וְלִקְנוֹת לִי בָּתִּים לְיָדַי אֲנִי; בִּהְיוֹת הַגֶּשֶׁם הַגָּדוֹל, סַרְתִּי מִפְּנֵי הַבַּטָּלָה אֶל בֵּית אַחַת הַמְחוֹלְלוֹת, אֲשֶׁר בִּקְשָׁה מִמֶּנִּי בַּקָּשָׁה נִמְרָצָה לִרְשֹׁם לָהּ אֶת צִיּוּר תִּלְבָּשְׁתָּהּ שֶׁל וֶנוּס; זָחַלְתִּי גַם זָחוֹל וָאֶתְרַפֵּס לִפְנֵי אֶחָד הַמְנַהֵל אֶת אֶחָד מִבָּתֵּי הַתֵּיאַטְרָאוֹת, וְהוּא אָמַר לִי, בְּהִפָּרְדוֹ מִמֶּנִּי:

– טוֹב הָיָה, לוּ פָּנָה אֲדוֹנִי בְּדָבָר זֶה אֶל מַר צ., כִּי הִנֵּה מַר צ. הוּא הָאָדָם הַיּוֹתֵר מְכֻבָּד וְהַיּוֹתֵר נוֹאָל וְהַיּוֹתֵר מְפֻרְסָם אֲשֶׁר בַּמְחַבְּרִים שֶׁלִּי; וְהָיָה אִם יָקוּם הוּא לִימִינוֹ, וְהִצְלִיחַ אוּלַי הַדָּבָר לַאדוֹנִי. יִתְרָאֶה נָא, אֵפוֹא, אֲדוֹנִי אֶת הָאִישׁ הַזֶּה וְאָז נִרְאֶה.

אַחַר זֶה הִתְפָּאַרְתִּי (וּלְשֵׁם מָה הִתְפָּאַרְתִּי?) בְּדִבְרֵי נְבָלָה מְזֻהָמִים אֲחָדִים שֶׁמִּיָּמַי לֹא יָצְאוּ מִתַּחַת יָדַי, וְכַחֵשׁ כִּחַשְׁתִּי בְּפַחְדָּנוּת נְמִבְזָה שֶׁבַּלֵּב דְּבָרִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר יָדִי אָמְנָם חוֹלְלָה אוֹתָם וּבַהֲנָאַת נֶפֶשׁ גְּמוּרָה – זֹאת הַהִתְפָּאֲרוּת לַשָּׁוְא, אֲשֶׁר בִּפְלִילִים תּוּבָא, וְרָמוֹס בָּרַגְלַיִם כָּל דְּבַר גֹּבַהּ אֲשֶׁר בָּאָדָם! – הֲשִׁיבוֹתִי רֵיקָם אֶת פְּנֵי אֶחָד מִידִידַי הַטּוֹבִים, אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ מִמֶּנִּי טוֹבַת הֲנָאָה אַחַת, שֶׁלֹא הָיְתָה לִי חֲשׁוּבָה כְּלָל וּכְלָל, וְנָתַתִּי מִכְתַּב מְלִיצָה לִידֵי אֶחָד נוֹכֵל וְאִישׁ מִרְמָה. פוּ! כִּמְדֻמֶּה לִי, שֶׁזֶּה הָיָה הַגְּמָר!

קְשֵׁה רוּחַ אָנֹכִי וְגַם בָּחֹל אֶבְחַל בַּחַיִּים אֲשֶׁר מִסָּבִיב לִי וַאֲשֶׁר בְּנַפְשִׁי אֲנִי. וְרוּחִי הַנְּכֵאָה הִנֵּה הִיא בּוֹכָה וּמִתְלַבְּטָה וְדוֹרְשָׁה לָהּ אֶת תִּקּוּנָהּ בִּבְדִידוּתִי זֹאת, אֲשֶׁר בְּדֻמִיַּת הַלַּיְלָה שֶׁמִּסָּבִיב. אַתֵּנָה, נַפְשׁוֹת אֵלֶּה הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר אָהוֹב אֲהַבְתִּים וְגַם אֶת שִׁירַי שׁוֹרַרְתִּי לָהֶם, סַמְּכוּנִי נָא, אוֹשְׁשׁוּנִי וְגָרְשׁוּ נָא מִמֶּנִּי אֶת צֵל זֶה הַשֶּׁקֶר, הוּא פְּרִי הַחַיִּים הַנִּפְסָדִים יַחַד אֶת בְּנֵי אִישׁ, וְאַתָּה, אֵלִי הַטּוֹב, תְּנָה לִי וַאֲחַבֵּר נָא שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה שִׁירִים יָפִים, אֲשֶׁר הוֹכֵחַ יוֹכִיחוּ לִי אֲנִי, כִּי לֹא הַפָּחוּת אֲשֶׁר בִּבְנֵי הָאָדָם אָנֹכִי, וְכִי לֹא שָׁפָל וְנִבְזֶה אֲנִי מִכָּל אֵלֶּה, אֲשֶׁר שָׂנֹא אֶשְׂנָא אוֹתָם בְּלִבִּי.

“כַּלְבִּי הַיָּפֶה, כַּלְבִּי הַטּוֹב! גְּשָׁה נָא הֵנָּה וְשָׁאַפְתָּ אֶל אַפְּךָ רֵיחַ עֲדָנִים מִבַּקְבּוּק שֶׁמֶן הַמּוֹר, אֲשֶׁר קָנִיתִי בַּחֲנוּת שֶׁל בְּשָׂמִים מִן הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁבְּעִירֵנוּ”.

הַכֶּלֶב הִקְרִיב וַיְּנַפְנֵף אֶת זְנָבוֹ: הֲלֹא הִיא הַתְּנוּעָה שֶׁעֶרְכָּהּ אֵצֶל הַבְּרִיּוֹת הַלָּלוּ הוּא כְּעֵרֶךְ הַשְּׂחוֹק אֵצֶל בְּנֵי אָדָם, וַיַּגֵּשׁ אֶת חוֹטְמוֹ הַלַּח אֶל פִּי הַבַּקְבּוּק. פִּתְאֹם נִרְתַּע לַאֲחוֹרָיו בְּחַלְחָלָה, וְהִתְחִיל נוֹבֵחַ לְעֻמָּתִי בְּקֶצֶף וּבִגְעָרָה שֶׁל תּוֹכֵחָה.

“הוֹי כֶּלֶב אֻמְלָל! לוּ הוֹשַׁטְתִּי לְךָ מְלוֹא הַכַּף גְּלָלִים, כִּי אָז הֲרִיחוֹתָ אֲלֵיהֶם בְּחֶמְדָּה, וְאוּלַי גַּם אָכַלְתָּ אוֹתָם לְמַעֲדַנִּים. אָכֵן דָּמִיתָ בָּזֶה אֶל הַקָּהָל הַגָּדוֹל, שֶׁעָלֵינוּ לִהְיוֹת נִזְהָרִים לְבִלְתִּי הַגִּישׁ אֵלָיו בְּשָׂמִים נִבְחָרִים הַמַּכְעִיסִים אוֹתוֹ מְאֹד, כִּי אִם לְהָכִין לוֹ מַטְעַמִּים מִן הַסְּחִי וְהַחֶלְאָה אֲשֶׁר אָהֲבָה נַפְשׁוֹ”.

חַיָּב אָדָם לִבְסֻמּוֹ / שארל בודלר, תרגם דוד פרישמן

צָרִיךְ אָדָם לִהְיוֹת מְבֻסָּם תָּמִיד. זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּחַיִּים; הֲפֹךְ בּוֹ וַהֲפֹךְ בּוֹ דְּכֻּלָּא בּוֹ. בִּכְדֵי שֶׁלֹּא תַּרְגִּישׁוּ בְּמַשָּׂא הַזְּמַן הַכָּבֵד הָרוֹבֵץ כְּאֶבֶן מַעֲמָסָה עַל שִׁכְמְכֶם וּמַכְרִיעַ אֶתְכֶם עַד לֶעָפָר, עֲלֵיכֶם לְהִתְבַּסֵּם בְּלִי הֶרֶף.

אַךְ בַּמֶּה? – בְּיַיִן, בְּשִׁירָה אוֹ בִּצְדָקָה – הַבְּרֵרָה בְּיֶדְכֶם. אַךְ הִתְבַּסְּמוּ!

וּבַהֲקִיצְכֶם וּבְהִתְנַעַרְכֶם מֵרִבְצְכֶם עַל יְצִיעַ אַחַד הַהֵיכָלוֹת, עַל מַצַּע דֶּשֶׁא וִירַקְרַק בִּקְעָה אוֹ עַל מִטַּתְכֶם בִּבְדִידוּתְכֶם הַשּׁוֹמֵמָה בַּחֲדַר מִשְׁכַּבְכֶם, וְהַשִּׁכָּרוֹן כְּבָר עָבַר מֵעֲלֵיכֶם, וְקַמְתֶּם וּשְׁאַלְתֶּם אֶת הָרוּחַ, אֶת הַנַּחְשׁוֹל, אֶת הַכּוֹכָב, אֶת הַצִּפּוֹר, אֶת מוֹרֵה-הַשָּׁעוֹת, אֶת כָּל רָץ וּמִתְעוֹפֵף, אֶת כָּל נֶאֱנָח וּמִצְטַעֵר, אֶת כָּל מִתְגַּלְגֵּל וּמִתְנוֹעֵעַ, אֶת כָּל מְשׁוֹרֵר וְכָל אֲשֶׁר מִלָּה בְּפִיו – וּשְׁאַלְתֶּם לַשָּׁעָה אֲשֶׁר הִשְׁמִיעַ מוֹרֵה-הַשָּׁעוֹת בָּרֶגַע הַהוּא. וְהָרוּחַ וְהַנַּחְשׁוֹל וְהַכּוֹכָב וְהַצִּפּוֹר וּמוֹרֵה-הַשָּׁעוֹת יַעֲנוּכֶם: הִגִּיעַ זְמַן שֶׁל שִׁכָּרוֹן! וּבִכְדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיוּ עֲבָדִים נִכְנָעִים וּמְעֻנִּים בְּיָד הַזְּמַן, הִשְׁתַּכְּרוּ, הִשְׁתַּכְּרוּ בְּלִי הֶרֶף וּבְלִי הֶפְסֵק! בְּיַיִן, בְּשִׁירָה אוֹ בִּצְדָקָה – הַבְּרֵרָה בְּיֶדְכֶם.

חֲפֵצָה אַתְּ לָדַעַת, מַדּוּעַ לִבִּי זוֹעֵף עָלַיִךְ הַיּוֹם. אֵין סָפֵק בְּעֵינַי, כִּי לֹא נָקֵל לָךְ הַדָּבָר כָּל-כָּךְ לְהָבִין אֶת זֹאת, כְּכָל אֲשֶׁר יֵקַל לִי לְבָאֵר לָךְ אֶת פֵּשֶׁר הַדָּבָר; כִּי בְּעֵינַי הִנָּךְ הַדֻּגְמָא הַיּוֹתֵר יָפָה, חוֹתַם-הַתָּכְנִית הַיּוֹתֵר נִפְלָאָה שֶׁל לֵב-אִשָּׁה-אֵין-חֵקֶר בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

יַחַד בִּלִּינוּ יוֹם תָּמִים, יוֹם אָרֹךְ, וַיְהִי בְּעֵינַי כִּרְגָעִים אֲחָדִים. הִבְטַחְנוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, כִּי כָּל מַחְשְׁבוֹתֵינוּ וְהָגוּת רוּחֵנוּ תִּהְיֶינָה מֵהַיּוֹם וָהַלְאָה מְשֻׁתָּפוֹת וְדוֹמוֹת זוֹ לְזוֹ, וְהָיִינוּ יַחַד לִנְשָׁמָה אַחַת – חֲלוֹם שֶׁחָלְמוּ וְשֶׁחוֹלְמִים כָּל בְּנֵי אָדָם כֻּלָּם, וְרַק שֶׁאֵין בָּהֶם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבָר רָאָה כָּזֶה בְּהָקִיץ וּבְפֹעַל.

לִפְנוֹת עֶרֶב עַיְפָה נַפְשֵׁךְ מְעַט וַתֹּאמְרִי לִנָּפֵשׁ לִפְנֵי בֵּית-מִשְׁתֶּה קַהְוָה חָדָשׁ, אֲשֶׁר הוּקַם זֶה עַתָּה בְּפִנַּת שְׂדֵרַת-טִיּוּל חֲדָשָׁה, וְלַמְרוֹת עֲרֵמוֹת שְׁיָרֵי בִּנְיָן אֲשֶׁר הָיוּ צְבוּרִים וּפְזוּרִים פֹּה וָשָׁם, כְּבָר הִצְטַיֵּן הַבַּיִת בִּגְאוֹנוֹ הַנֶּהְדָּר, כְּמִתְפָּאֵר עַל הוֹד יָפְיוֹ הָעוֹמֵד לְהִשְׁתַּלֵּם, פְּנֵי הַבַּיִת נָהֲרוּ. מְאוֹר הַגַּז שָׁפַךְ נַחַל אוֹרָה עַל פְּנֵי לֹבֶן הַקִּירוֹת, עַל חֶלַקַת הָאַסְפַּקְלַרְיוֹת הַמַּבְרִיקוֹת, עַל זְהַב הַכַּרְכֻּבִּים, עַל פְּנֵי הַנִימְפוֹת וְהָאֱלִילוֹת הַנּוֹשְׂאוֹת עַל רֹאשָׁן פֵּרוֹת, לְבִיבוֹת וּצְלִי בָּשָׂר, עַל פְּנֵי שָׂרֵי הַמַּשְׁקִים וֶאֱלִילוֹת הַיַּיִן הַמַּקְרִיבוֹת עַל כַּפֵּיהֶן גְּבִיעֵי חֶמֶד מְלֵאֵי עָסִיס אוֹ מִגְדְּלֵי קֶרַח שֶׁל צוּקָר הַלּוֹקֵחַ עֵינַיִם בִּשְׁלַל צְבָעָיו הַנֶּחְמָדִים – בְּמִלָּה אַחַת: כָּל סִפּוּרֵי הַתּוֹלָדָה וְהַמִּיתוֹלוֹגְיָה הָעָמְדוּ פֹּה אַךְ לְשַׁמֵּשׁ אֶת תַּאֲוַת הַיֵּצֶר, חֶמְדַת הַתַּעֲנוּגִים וּרְאוֹת בְּטִיבָהּ.

אֲנַחְנוּ יָשַׁבְנוּ אֶל אַחַד הַשֻּׁלְחָנוֹת, וּבַחוּץ מִמּוּלֵּנוּ נִצַּב עַל עָמְדוֹ אִישׁ פָּשׁוּט וְדַל כְּבֵן אַרְבָּעִים. פָּנָיו הֵפִיקוּ עֲיֵפוּת וּבִזְקָנוֹ זָרְקָה שֵׂיבָה. בְּיָדוֹ הָאַחַת הֶחֱזִיק בְּנַעַר קָטָן וְעַל כַּפּוֹ הַשֵּׁנִית נָשָׂא בְּרִיָּה קְטַנָּה, אֲשֶׁר לֹא יָכְלָה עוֹד לָלֶכֶת. הוּא מִלֵּא מְקוֹם אוֹמֶנֶת, וְיָצָא עִם יְלָדָיו לִשְׂמֹחַ וְלִשְׁאֹף רוּחַ עֶרֶב. שְׁלָשְׁתָּם הָיוּ עֲטוּפִים סְחָבוֹת. שְׁלֹשֶׁת הַפָּנִים הֵפִיקוּ כֹּבֶד-רֹאשׁ וּתְמִימוּת עֲמֻקָּה בִּלְתִּי שְׁכִיחָה, וְשֵׁשׁ הָעֵינַיִם הִבִּיטוּ אֵל בֵּית הַקַּהְוָה הֶחָדָשׁ עִם רֶגֶשׁ תִּמָּהוֹן אֶחָד וְגָדוֹל, אֲשֶׁר הִשְׁתַּנָּה וְהִתְבַּטֵּא אֵצֶל כָּל אֶחָד מֵהֵם לְפִי שִׁנּוּיֵי שְׁנוֹת חַיֵּיהֶם וּמַדְרֵגַת הַשַּׂגָתָם.

עֵינֵי הָאָב אַמְרוּ: “מַה יָּפֶה! מַה נֶּהְדָּר! אֵין זֹאת כִּי אִם כָּל חֵיל הַעֲנִיִּים, כַּסְפָּם וּזְהָבָם, נִצְבְּרוּ הֵנָּה לְשַׁפֵּר אֶת הַכְּתָלִים הָאֵלֶּה.” – עֵינֵי הַנַּעַר הַקָּטָן הִבִּיעוּ:“מַה נֶּחְמָד! מַה נָּאֶה! וְאוּלָם זֶה בַּיִת שֶׁבּוֹ נִכְנָסִים רַק אֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא כְּאֶחָד מִמֶּנּוּ.” – עֵינֵי הַבְּרִיָּה הַקְּטַנָּה הָיוּ כְּמֻכּוֹת סַנְּוֵרִים מִשִּׁפְעַת הָאוֹר וְקֶסֶם הַיֹּפִי, וְלֹא יָכְלוּ לְבַטֵּא אַחֶרֶת זוּלַת חֶדְוָה נִדְהֲמָה וַעֲלִיצוּת עֲמֻקָּה עִוֶּרֶת.

הַמְּשׁוֹרְרִים אוֹמְרִים: הָאֹשֶׁר וְהַנַּחַת עוֹשִׂים אֶת הַלֵּב רַךְ וְעָדִין וְאֶת הַנֶּפֶשׁ טוֹבָה וְנוֹחָה. הַשִּׁירָה הַזֹּאת צָדְקָה בַּנֶּשֶׁף הַהוּא בְּמַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לְנַפְשִׁי. עֵינֵי הָעֲנִיִּים הָהֵם לֹא רַק נָגְעוּ עַד נַפְשִׁי, כִּי אִם בֹּשְׁתִּי בְּקִרְבִּי לְמַרְאֵה הַצִּנְצָנוֹת וְהַבַּקְבּוּקִים אֲשֶׁר הֻגְּשׁוּ לְפָנֵינוּ וַאֲשֶׁר הָיוּ גְּדוֹלִים מִשִּׁעוּר צִמְאוֹנֵנוּ. הֲעִיפוֹתִי עֵינַי עַל עֵינַיִךְ, אֲהוּבָתִי, לִקְרֹא בָּהֶם מֵהִרְהוּרֵי לִבִּי: חָדַרְתִּי עָמֹק עָמֹק אֶל עֵינַיִךְ הַיָּפוֹת, שֶׁכַּמָּה הֵן נְעִימוֹת וִירַקְרַקּוֹת, וְהֵן הִגִּידוּ לִי בָּרֶגַע הַהוּא: “הַבְּרִיּוֹת הַנִּצָּבוֹת שָׁם הָיוּ עָלַי לְמַשָּׂא עִם עֵינֵיהֶן הַגְּדוֹלוֹת וְהַפְּתוּחוֹת מְאֹד! הַתּוּכַל לְבַקֵּשׁ אֶת אֲדוֹנֵי-הַבַּיִת לְהַרְחִיקָם מִזֶּה?”

הוֹי מַה קָּשֶׁה הַדָּבָר לְהָבִין אֶחָד אֵת מִשְׁנֵהוּ, מַלְאָכִי הַיָּקָר, וּמַה קָּשֶׁה מַעֲבַר-הָרַעְיוֹן בֵּין שְׁתֵּי נְפָשׁוֹת, וַאֲפִלּוּ בֵּין נְפָשׁוֹת הָאוֹהֲבוֹת זוֹ אֶת זוֹ!

הַשּׁוֹטֶה וּוֶנוּס / שארל בודלר / אורי ניסן גנסין

(מִשִּׁירַת בּוֹדְלֵר – פואימות בפרוזה)

מַה נִּפְלָא הַיּוֹם הַזֶּה! זֶה הַפַּרְדֵּס רְחַב הַיָּדַיִם מִשְׁתַּטֵּחַ לוֹ וְהוּא נִדְהָם מֵאֵשׁ הַחַמָּה הַלּוֹהֶטֶת, כִּהְיוֹת יַלְדוּת הָאָדָם נִדְהֶמֶת מֵאֵשׁ הָאַהֲבָה וְכֹחָהּ כִּי רַב.

וְזֹאת הַדְּבֵקוּת הַגְּדוֹלָה וְהַכְּבוּשָׁה אֲשֶׁר לַיְקוּם הִיא לֹא תִּמְצָא לָהּ בִּטּוּי גַּם בְּקוֹל דְּמָמָה דַקָּה; מֵי הַמַּיִם אֲשֶׁר בָּאֲגָם הִנֵּה גַם הֵם כְּצוֹלְלִים בִּשְׁנָת. צָהֳלָה הוֹמֵמָה הִיא זֹאת אֲשֶׁר אֵינָהּ דּוֹמָה בִּמְאוּמָה לַחַגִּים הַשּׁוֹאֲנִים, אֲשֶׁר יָחֹגּוּ בְּנֵי הָאָדָם.

וְחָלֹם תַּחֲלֹם, כִּי הָאוֹר אֲשֶׁר בַּכֹּל גָּדֵל וְגָדֵל, הַנֹּגַהּ אֲשֶׁר מִסָּבִיב לָהוֹט יִלְהַט וְיַכֶּה בְּסַנְוֵרִים, הַפְּרָחִים הַנִּרְגָּשִׁים אֵשׁ חֵשֶׁק לוֹהֶטֶת בָּם לְהִתְחָרוֹת בְּגַוְנֵיהֶם אֶת תְּכֵלֶת הַשָּׁמַיִם הַצַּחָה, וּבָאֲוִיר הַלּוֹהֵט יִנָּשְׂאוּ, כְּזִרְמֵי תִּמְרוֹת קְטֹרֶת שְׁקוּפוֹת, רֵיחוֹת נִיחוֹחַ קַלִּילִים וְנָהֹר יִנְהֲרוּ אֶל הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל.

וְאוּלָם בְּצָהֳלַת הַחֲגִיגָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת הַרְגֵּשׁ הִרְגַּשְׁתִּי בְּבִרְיָה אַחַת, אֲשֶׁר הָיְתָה מִתְבּוֹסֶסֶת בְּיִסּוּרֵי נַפְשָׁהּ.

אֵצֶל הֲדוֹם הַפֶּסֶל הַגָּדוֹל אֲשֶׁר לְוֶנוּס רָאִיתִי נִצָּב אֶת אֶחָד מֵאֵלֶּה הַמִּתְחַפְּשִׂים, אֵלֶּה הַבַּדְחָנִים מֵרְצוֹנָם הַטּוֹב, אֲשֶׁר חוֹבָתָם הִיא כָּל הַיָּמִים לְשַׂמֵּחַ לְבַב מְלָכִים יוֹשְׁבִים לַכִּסֵּא, בִּהְיוֹת הַתּוּגָה אוֹ מוּסַר כִּלְיוֹתֵיהֶם אוֹכְלִים וְקוֹסְסִים אֶת לִבָּם; רְאִיתִיו נִצָּב, כְּשֶׁהוּא לָבוּשׁ אֶת בִּגְדֵי הַשּׁוֹטִים הַמְגֻוָּנִים אֲשֶׁר לוֹ, זוֹגוֹתָיו מְקַשְׁקְשִׁים לוֹ מִסָּבִיב לְרֹאשׁוֹ וְתַלְתַּלָּיו מְסֹרָקִים וְיוֹצְאִים לוֹ מִמִּצְחוֹ בְּצוּרַת קַרְנֵי פָּרָה. הוּא נִצָּב לוֹ אֵצֶל הַהֲדוֹם וַיְהִי כֻּלּוֹ כִּמְכֻנָּס אֶל תּוֹכוֹ וְעֵינָיו הָיוּ מְלֵאוֹת דֶּמַע וַתִּהְיֶינָה נְשׂוּאוֹת אֶל פְּנֵי הָאֱלִילָה, בַּת הָאַלְמָוֶת.

וְזֶה אֲשֶׁר מִלֵּל מַבָּטוֹ: נְקַלּוֹתִי מִכָּל הָאָדָם וּבוֹדֵד אֲנִי מִכֻּלָּם; אַהֲבָה וִידִידוּת זָרוּ לִי וַאֲשֶׁר לָזֹאת שָׁפָל אֲנִי מִכָּל הַבִּרְיָה הַיּוֹתֵר שְׁפָלָה וּנְמִבְזָה. וְאוּלָם הֲלֹא נִבְרֹא נִבְרֵאתִי גַם אֲנִי בַּצֶּלֶם וְנַפְשִׁי הִנֵּה מְבִינָה הִיא וְגַם הִנֵּה מַרְגִּישָׁה הִיא אֶת כָּל אֲשֶׁר יָפֶה. אוֹיָה, חוּסִי נָא, הָאֱלִילָה, וְהַשְׁפִּילִי לִרְאוֹת אֶל יִסּוּרֵי נַפְשִׁי הַגְּדוֹלִים וְאֶל רוּחַ הַשְּׁטוּת אֲשֶׁר בִּי הַגְּדוֹלָה.

וְאוּלָם וֶנוּס קְשַׁת הַלֵּב הַבֵּט הִבִּיטָה אֶל אֵיזֶה מָקוֹם אֲשֶׁר בַּמֶּרְחָק וּמַבָּטָה הָיָה – שַׁיִשׁ.

(מִשִּׁירַת בּוֹדְלֵר – פואימות בפרוזה)

אָמְנָם, הַיְקָרָה! הִנֵּה יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִדַּי וְגַם בְּלִי רַחֲמִים בַּלֵּב תַּדְרִיכִינִי מְנוּחָה, כִּי הִנֵּה בְּהַקְשִׁיב אָזְנֵי אִישׁ אֶת אֵלּוּ הָאֲנָחוֹת הַתְּכוּפוֹת, וְחָשַׁב בְּנַפְשׁוֹ, כִּי אָמְנָם סָבוֹל תִּסְבְּלִי יִסּוּרֵי נֶפֶשׁ רַבִּים וְכִי הַיִּסּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא פָּחוֹת נוֹרָאִים הֵם מִיִּסּוּרֶיהָ שֶׁל אוֹתָהּ הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה וְחַבְרוֹתֶיהָ הַנִּצָּבוֹת כְּפוּפוֹת כָּל הַיּוֹם וּמְלַקְּטוֹת אֶת הַשִׁבֳּלִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדוֹת, שֶׁל אֵלּוּ הַנָּשִׁים הַקַּבְּצָנִיּוֹת וְהַחוֹלוֹת, אֲשֶׁר תְּלַקֵּטְנָה אֶת פְּתוֹתֵי הַלֶּחֶם מֵהָאַשְׁפַּתּוֹת, אֲשֶׁר לְיַד פִּתְחֵי בָּתֵּי הַמַּרְזֵחַ.

וְאִלּוּ הָיוּ, לְפָחוֹת, בָּאֲנָחוֹת הָאֵלֶּה רוֹחֲשִׁים רִגְשׁוֹת מוּסַר הַכְּלָיוֹת אֲשֶׁר יָצִיקוּ לָאִישׁ, כִּי אָז הָיוּ אֵלּוּ נוֹתְנוֹת לָהּ כָּבוֹד רַב; וְאוּלָם הִנֵּה כָּל אֲנָחָה וַאֲנָחָה, הַיּוֹצֵאת מֵחָזֶהָ, סַפֵּר תְּסַפֵּר רַק עַל הַחַיִּים הַשַּׁאֲנַנִּים, אֲשֶׁר כְּבָר הָיוּ לָהּ לְזָרָא, וְעַל הַבַּטָּלָה הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר הָיְתָה לָהּ לְמַשָּׂא. כִּי הִנֵּה תָּמִיד הַקְשֵׁב תַּקְשִׁיב מִפִּיהָ רַק אֶת הֲגִיגָהּ חִנָּם זֶה:

– יֶאֱהָבֵנִי נָא אָהוֹב – הֲלֹא אֲנִי כָּכָה זְקוּקָה לָזֶה! יְנַחֲמֵנִי נָא גַם נַחֵם וִיקָרְבֵנִי אֵלָיו קְצָת!

יָפֶה, אֵפוֹא. הִנֵּה נַסֵּה אֲנַסֶּה לְרַפֵּא אוֹתָהּ מִמְּשׁוּבָתָהּ; מְקַוֶּה אֲנִי, כִּי בְּנָקֵל יִצְלַח לָנוּ לִמְצֹא לָהּ בִּימוֹת הַיְרִיד הַלָּלוּ, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא נִהְיֶה מֻכְרָחִים לְהַרְחִיק נְדֹד בִּשְׁבִיל זֶה, אֵיזוֹ תְּרוּפָה, אֲשֶׁר מְחִירָהּ לֹא יְהֵא רַב יוֹתֵר מִדָּי.

הִנֵּה תָּשִׂים נָא, בְּטוֹבָתָהּ, אֶת לִבָּהּ אֶל מִסְגֶּרֶת הַבַּרְזֶל הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת אֲשֶׁר מֵאֲחוֹרֵי הַשְּׂבָכָה אֲשֶׁר לָהּ תֵּשֵׁב זֹאת הַמִּפְלֶצֶת הַשְּׂעִירָה אֲשֶׁר שִׁרְטוּטֵי בְּשָׂרָהּ הַגַּסִּים הַזְכֵּר יַזְכִּירוּ כְּמוֹ בְּדִמְדּוּמִים אֶת שִׁרְטוּטֵי בְּשָׂרָהּ הַיָּפִים שֶׁלָּהּ, יְקָרָה. הִנֵּה יֵשׁ, אֲשֶׁר כְּבָר תִּתְלַבֵּט הַמִּפְלֶצֶת בְּמִסְגַּרְתָּהּ זֹאת וְהִיא מְיַלֶּלֶת, כְּחוֹטֵא, אֲשֶׁר כְּבָר יָצָא דִינוֹ לְמִיתָה מִלִּפְנֵי הַשּׁוֹפְטִים, וְיֵשׁ, אֲשֶׁר אָחוֹז תֹּאחַז בְּשִׁבְטֵי הַבַּרְזֶל אֲשֶׁר לַשְּׂבָכָה וְגַם לָפוֹת תִּלְפְּתֵם וּתְמוֹטְטֵם, כְּאוֹתוֹ אוֹרַנְג-אוּטַנְג כָּלוּא, אֲשֶׁר נַפְשׁוֹ יוֹצֵאת אֶל מוֹלַדְתּוֹ הָרְחוֹקָה, וְיֵשׁ, אֲשֶׁר הַזְכֵּר תַּזְכִּיר בִּקְפִיצוֹתֶיהָ הַנִּפְלָאוֹת אֶת קְפִיצוֹת הַנְּמֵרָה הַמְּהִירָה, אוֹ כִּי חַקֵּה תְּחַקֶּה פִּתְאֹם לְהִתְנוֹדְדוּתוֹ הַמְגֹחָכָה שֶׁל הַדֹּב הַצָּחוֹר. הִנֵּה הַמִּפְלֶצֶת הַזֹּאת אַחַת הִיא מֵאֵלּוּ הַחַיּוֹת, אֲשֶׁר בְּנֵי אָדָם רְגִילִים לִקְרֹא לָהֵנָּה: מַלְאָכִי שֶׁלִּי – אִשָּׁה הִיא זֹאת. וּמִפְלֶצֶת אַחֶרֶת יֵשׁ שָׁם, אֲשֶׁר יָדָהּ אוֹחֶזֶת בְּמַקֵּל וְגַם קָרֹא תִּקְרָא תָּמִיד בִּמְלוֹא גְרוֹנָהּ – אִישָׁהּ שֶׁל הָרִאשׁוֹנָה הוּא זֶה. זֶה הִנֵּה הוֹשֵׁב הוֹשִׁיב אֶת אִשְׁתּוֹ הַכְּשֵׁרָה, אֲשֶׁר אֵרֵשׂ לוֹ כַּדָּת, בִּכְלוּב וְגַם לִנְחֻשְׁתַּיִם הִנֵּה הִגִּישָׁה, כְּמוֹ שֶׁמַּגִּישִׁים אֶת כָּל הַחַיָּה, וְהִנֵּה הוּא מַצִּיג אוֹתָהּ לְרַאֲוָה – כְּמוֹ שֶׁהַשֵּׂכֶל מְחַיֵּב, בִּנְטִילַת רְשׁוּת קוֹדֶמֶת מֵאֵת הָרָשׁוּת – בִּימוֹת הַיְרִידִים אֲשֶׁר בַּפַּרְוָרִים הַשּׁוֹנִים.

וְתַבִּיט נָא אֶל הַמַּחֲזֶה בְּשִׂים לֵב. הֲרָאֹה תִּרְאֶה מַה גְּדוֹלָה הַתַּאַוְתָּנוּת (וְאוּלַי אָמְנָם גַם לֹא מְזֻיָּפָה הִיא), אֲשֶׁר בָּהּ תִּתְנַפֵּל וּתְשַׁסַּע אֶת הַשְּׁפַנִּים הַחַיִּים וְאֶת הַצִּפּוֹר, אֲשֶׁר מַנְהִיגָהּ זוֹרְקָם אֵלֶיהָ אֶל הַמִּסְגֶּרֶת?

– הַמְתִּינִי נָא! לֹא אֶת הַכֹּל בְּבַת אַחַת תִּטְרֹפִי!

כָּכָה דַבֵּר יְדַבֵּר אֵלֶיהָ אֶת דְּבָרָיו הַמְחֻכָּמִים בְּפִיו, וּבְיָדָיו הִנֵּה גַם הוֹצֵא יוֹצִיא בְּלִי רַחֲמִים בַּלֵּב אֶת טַרְפָּהּ מִשִּׁנֶּיהָ, וּבְהוֹצִיאוֹ אֶת הַבָּשָׂר, וְנִשְׁאֲרוּ רֶגַע אֶחָד הָאִמּוּרִים, אֲשֶׁר נָפְלוּ מִמֶּנּוּ, בְּשִׁנֵּי זֹאת חַיַּת הַשָּׂדֶה הַטּוֹרֶפֶת – רְצוֹנִי לוֹמַר? זֹאת הָאִשָּׁה.

– טוֹב, אֵפוֹא. חֲבָטָה יָפָה אַחַת בְּמַקֵּל חוֹבְלִים זֶה הִיא תְּלַמְּדֶנָּה בִּינָה?

כָּכָה יְדַבֵּר הַמַּנְהִיג, בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַמַּבָּטִים הַלּוֹהֲטִים, אֲשֶׁר אֵשֶׁת בְּרִיתוֹ זוֹרֶקֶת כְּלַפֵּי הַבָּשָׂר, אֲשֶׁר לֻקַּח מֵאִתָּהּ. אֵל אֱלֹהֵי הָרַחֲמִים! וַהֲלֹא מַקֵּל זֶה לֹא מַקֵּל שֶׁל בּוּטָפוֹרִים מְדֻמֶּה הוּא! הִנֵּה תַּקְשִׁיב נָא גַם הַקְשֵׁב אֶת שְׁרִיקוֹת הַחֲבִיטוֹת הַלָּלוּ, הַנּוֹפְלוֹת וְנָחוֹת בִּבְשָׂרָהּ – וִיהֵא גַם שֶׁמְּצֻפֶּה הוּא אַדֶּרֶת זוֹ. הִנֵּה עֵינֶיהָ כִּמְעַט אֲשֶׁר תִּפְרֹצְנָה לָהּ מֵחוֹרֵיהֶן, וּבְנָהֳמָהּ עַתָּה, וּתְהִי גַם נְהִימָתָהּ יוֹתֵר נֶאֱמָנָה, הִנֵּה הִיא מִתְהוֹלֶלֶת מֵרֹב קִצְפָּהּ בָּהּ וְיָרֹה תִּירֶה זִקִּים, כַּבַּרְזֶל הַזֶּה, בְּהַכּוֹת בּוֹ הַפַּטִּישׁ.

הִנֵּה כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה הֵם הַיִּחוּסִים שֶׁבֵּינוֹ וּבֵינָהּ, הַשּׂוֹרְרִים אֵצֶל אֵלֶּה הַשְּׁנַיִם מִיּוֹצְאֵי חַלְצֵי אָדָם וְחַוָּה, אֲשֶׁר אַתָּה, אֵל טוֹב, בְּרָאתָם, אַתָּה יְצַרְתָּם! הָאִשָּׁה הַזֹּאת הִיא, בְּלִי תְּפוּנָה, אַחַת הַנָּשִׁים הָאֻמְלָלוֹת, וְאִם כִּי בַּשּׁוּרָה הָאַחֲרוֹנָה אוּלַי מָצֹא נִמְצָא כִּי אֵלּוּ הַהַרְגָּשׁוֹת הַחֲרִיפוֹת שֶׁל הַכָּבוֹד וְשֶׁל הַתְּהִלָּה לֹא מוּזָרוֹת הֵנָּה לְנַפְשָׁהּ. יֵשׁ גַּם אֲסוֹנוֹת גְּדוֹלִים פִּי שְׁנַיִם מֵאֵלֶּה, אֲסוֹנוֹת אֲשֶׁר נֶצַח לֹא יְתֻקְּנוּ וְנֶצַח לֹא יְהוּ לָהֶם תַּשְׁלוּמִים; וְאוּלָם בִּהְיוֹתָהּ בְּאוֹתָהּ הַסְּבִיבָה הָאֲפֵלָה, אֲשֶׁר אֵלֶיהָ הֵטִיל אוֹתָהּ גּוֹרָלָהּ, הֲלֹא גַם לַהְגּוֹת לֹא יָכְלָה מִיָּמֶיהָ אֶת הַמַּחֲשָׁבָה, כִּי יֵשׁ, אֲשֶׁר תְּהֵא הָאִשָּׁה כַּדָּאִית וְזוֹכָה לְחֵלֶק טוֹב בַּחַיִּים.

הִנֵּה יָשׁוֹב נֵשֵׁב לָנוּ יַחְדָּו פָּנִים אֶל פָּנִים, אֵשֶׁת הַשְּׁקָרִים הַיְקָרָה שֶׁלִּי! וּבִהְיוֹת לְנֹכַח פָּנֵינוּ הַתֹּפֶת הַזֶּה, הוּא תֹּפֶת חַיֵּי יוֹם יוֹם, מֶה אָנוּ יְכוֹלִים לַחְשֹׁב בִּדְבַר אוֹתוֹ הַתֹּפֶת הֶחָבִיב שֶׁלָּהּ, בִּמְקוֹם שָׁכוֹב תִּשְׁכַּב לָהּ סְרוּחָה וְהוֹזָה בִּרְפִידָתָהּ, זֹאת הָרְפִידָה הָרַכָּה וְהַמְפֻנָּקָה, כִּבְשָׂרָה זֶה הַצַּח שֶׁלָּהּ, וְאָכוֹל תֹּאכַל לַאֲרֻחָתָהּ רַק מֵהַבָּשָׂר הַמְבֻשָּׁל, אֲשֶׁר מְשָׁרְתָהּ הַזָּרִיז גַּם נַתֵּחַ יְנַתְּחֶנּוּ בִּשְׁבִילָהּ לִנְתָחִים קְטַנִּים, בְּטֶרֶם הַגִּישׁוֹ אוֹתָם לְפָנֶיהָ לְאָכְלָה?

וּבִכְלָל – מָה אֲנִי יָכוֹל לִמְצֹא בְאַנְחוֹת הַהֶבֶל הַלָּלוּ, הַמַּכּוֹת גַּלִּים בֶּחָזֶה, הַסָּפוּג רֵיחוֹת בֹּשֶׂם יְקָרִים, שֶׁל אִשָּׁה עַגְבָנִית שֶׁכְּמוֹתָהּ, וּבְכָל אוֹתָהּ הַמִּרְמָה, הַלְּבוּשָׁה מַסְוֶה שֶׁל אֳמָנוּת הַנֶּפֶשׁ וְהַלְּקוּחָה בְּהַקָּפָה מֵהַסְּפָרִים הַשּׁוֹנִים, שֶׁקָּרְאָה בָּהֶם, וּבְכָל אוֹתָהּ תּוּגַת הַנְּכָאִים שֶׁאֵינָהּ פּוֹסֶקֶת, הַמּוֹלִידָה בְּלֵב כָּל רוֹאֶה אֶת כָּל הָרְגָשׁוֹת שֶׁהִיא רוֹצָה בָּהֶם, מִלְּבַד אֶת רֶגֶשׁ הַחֶמְלָה וְהַחֲנִינָה?

בְּאָמְנָה, הִנֵּה יֵשׁ אֲשֶׁר שְׁאִיפָה אַחַת שׁוֹקֶקֶת בְּכֹחַ רַב בִּלְבָבִי, הִיא הַשְּׁאִיפָה לְלַמְּדֶנָּה אֶת פֵּשֶׁר דְּבַר הָאֲסוֹנוֹת הַנֶּאֱמָנִים אֲשֶׁר לָאָדָם. כִּי הִנֵּה אִם יֵשׁ, הַיְפֵהפִיָּה שֶׁלִּי, אֲשֶׁר רָאֹה אֶרְאֶה בְּדִמְיוֹנִי אֶת כַּפּוֹת רַגְלֶיהָ הַקְטַנּוֹת וְהִנֵּה תִּצְלֹלְנָה יְחֵפוֹת בָּרֶפֶשׁ וְאֶת מַבָּטֶיהָ הַקּוֹרְמִים אֵד, וְהִנֵּה הֵם נְשׂוּאִים אֶל הַשָּׁמַיִם הָרְחוֹקִים וְהָיוּ כְּמִתְפַּלְלִים תְּפִלַּת נֶפֶשׁ לֵאלֹהִים גְּדוֹלִים, כִּי יִשְׁלַח לָהּ אֶת גּוֹאֲלָהּ – וַיְהִי לִי הַדָּבָר, כְּאִלּוּ רָאֹה אֶרְאֶה אֶת הַצְּפַרְדֵּעַ אֲשֶׁר בַּבִּצָּה וְהִנֵּה הִיא מְקַרְקֶרֶת וּצְמֵאָה לְמַשְׂאַת נֶפֶשׁ.

תִּשְׁמֹר נָא, אֵפוֹא, אֶת נַפְשָׁהּ מִפְּנֵי הַחֲסִידָה, אֲשֶׁר לֹא תָּבוֹא פִּתְאֹם וְתִתְפְּשֶׂנָּה בְּחַרְטֻמָּהּ הַקָּשֶׁה וְגַם הָבֵא תְּבִיאֶנָּה אֶל קִרְבָּהּ.

כִּי אָמְנָם מְשׁוֹרֵר אָנֹכִי; וְאוּלָם אֵינֶנִּי תָּמִים בְּאוֹתָהּ מִדָּה, אֲשֶׁר הִיא חוֹשֶׁבֶת בְּלִבָּהּ, וְאִם חָדוֹל לֹא תֶּחְדַּל מֵהָצִיק לִי גַם יוֹמָם וְגַם לַיְלָה בִּגְנִיחוֹתֶיהָ וְאַנְחוֹתֶיהָ הַמְזֻיָּפוֹת, אָז אָקוּם וְאֶשָּׁפֵט בָּהּ, כַּאֲשֶׁר נִשְׁפַּט אוֹתוֹ הַמַּנְהִיג, אֲשֶׁר רָאִינוּ יַחְדָּו, בְּאֵשֶׁת-הַפְּרָאִים אֲשֶׁר לוֹ, אוֹ כִּי אֶקָּחֶנָּה וְאַשְׁלִיכֶנָּה אֶל אֲחוֹרֵי אַחַד הַחַלּוֹנוֹת כְּמוֹ שֶׁמַּשְׁלִיכִים אֶת הַבַּקְבּוּק, אֲשֶׁר הוּרַק מִיֵּינוֹ.

(מִשִּׁירַת בּוֹדְלֵר – פואימות בפרוזה)

יֵשׁ, אֲשֶׁר בְּנֵי הָאָדָם מֵאֵלֶּה הַחוֹלְמִים וְהַחַיִּים תָּמִיד רַק בְהִרְהוּרֵי לִבָּם וְהֵם רְחוֹקִים תָּמִיד כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת מִכָּל דְּבַר מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה, תְּהִי בָּהֶם פִּתְאֹם יַד אֵיזוֹ דְחִיפָה פְּנִימִית נִסְתָּרָה וְנִשְׂגָּבָה מִבִּינַת אֱנוֹשׁ וְהִנֵּה מַלֵּא יְמַלְאוּ בִּידֵיהֶם אֶת מְזִמַּת לִבָּם בִּשְׁקִידָה נִמְרָצָה מְאֹד, אֲשֶׁר מִימֵיהֶם גַּם פַּלֵּל לֹא פִּלְּלוּ, כִּי מְסֻּגָּלִים הֵם לַאֲשֶׁר כָּזֹאת.

כָּכָה יֵשׁ, אֲשֶׁר הָאִישׁ, הָרָגִיל לְשׁוֹטֵט בְּפַחַד בַּלֵּב בְּקִרְבַת פֶּתַח בֵּיתוֹ יוֹם תָּמִים, מִבְּלִי אֲשֶׁר יָקוּם בּוֹ הָרוּחַ לָבוֹא אֶל הַבַּיִת פְּנִימָה מִיִּרְאָה מִדָּבָר, אֲשֶׁר לֹא יַקְשִׁיב דִּבְרֵי אֵיזוֹ בְּשׂוֹרָה נוּגָה מִפִּי מְשָׁרְתוֹ שׁוֹמֵר בֵּיתוֹ, אוֹ זֶה הָאִישׁ, אֲשֶׁר מָצֹא לֹא יִמְצָא בּוֹ אֶת הַכֹּחַ לִפְתֹּחַ אֶת הַמִּכְתָּב הֶחָתוּם, הַמֻּנָּח אֶצְלוֹ זֶה שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת רְצוּפִים, וַאֲשֶׁר נָגֹשׁ יִגַּשׁ תָּמִיד רַק אַחֲרֵי חֲצִי הַשָּׁנָה אֶל הַמְּלָאכָה, אֲשֶׁר הָיְתָה צְרִיכָה לִכְלוֹת כְּבָר לִפְנֵי שָׁנָה – הִנֵּה יֵשׁ, אֲשֶׁר הָאִישׁ הַנִּרְפֶּה הַזֶּה הַרְגֵּשׁ יַרְגִּישׁ פִּתְאֹם בְּנַפְשׁוֹ אֶת הַכֹּחַ הַנִּפְלָא, הַנּוֹגֵשׂ בּוֹ וְדוֹחֲפוֹ דְחִיפָה נִמְרָצָה לָגֶשֶׁת אֶל הַמְּלָאכָה, כְּאוֹתוֹ כֹּחַ הַיְרִיָּה הַגָּדוֹל, הַפּוֹלֵט חִצִּים מִקַּשְׁתוֹתָם. הוֹגֵי תּוֹרַת הַמּוּסָר וְחַכְמֵי הָרְפוּאָה הַשּׁוֹנִים, הַבְּטוּחִים בְּלִבָּם וּמַבְטִיחִים גַּם אֶת הָאֲחֵרִים, כִּי כָּל רָז לֹא אָנִיס לָהֶם, לֹא תִּמְצָא יָדָם לָהֶם בְּכָל אֵלֶּה לִמְצֹא פֵּשֶׁר וּבֵאוּר לְפֶטֶר הַגְּבוּרָה הַפִּתְאוֹמִית וְהַמּוּזָרָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר יִגָּלֶה פִּתְאֹם בְּנַפְשׁוֹת אֵלֶּה הָאֲנָשִׁים הַנִּרְפִּים תָּמִיד וַאֲשֶׁר תָּמִיד הֵם נוֹטִים בְּיוֹתֵר לְחַיֵּי תַּפְנוּקִים וּבַטָּלָה. אֵי אֵפוֹא הַמָּקוֹר, אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ יִשְׁאֲבוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה כֹּחַ וּגְבוּרָה לְחוֹלֵל, בִּהְיוֹת בָּהֶם הָרוּחַ, אֶת הַדְּבָרִים הַיּוֹתֵר מוּזָרִים וְיֵשׁ אֲשֶׁר גַּם הַיּוֹתֵר מְסֻכָּנִים לָהֶם, בִּהְיוֹתָם בְּחַיֵּי יוֹם יוֹם חַסְרֵי אוֹנִים מִמַּלְאוֹת אֶת חוֹבוֹתֵיהֶם הַיּוֹתֵר פְּשׁוּטוֹת וְהַיּוֹתֵר נְחוּצוֹת?

אֶחָד מִידִידָי אֲשֶׁר לִי, הָאָדָם הַנּוֹחַ וְהָרָצוּי שֶׁבְּחוֹלְמֵי הַחֲלוֹמוֹת אֲשֶׁר מֵאָז, הִצִּית יוֹם אֶחָד אֶת אַחַת הַחֻרְשׁוֹת הַגְּדוֹלוֹת בָּאֵשׁ, כִּי אָמוֹר אָמַר לְהִוָּכַח, כְּפִי שֶׁסִּפֵּר לְאַחַר זֶה, אִם אָמְנָם אָכוֹל תֹּאכַל הָאֵשׁ בְּאוֹתָהּ הַמְּהִירוּת, שֶׁרְגִילִים בְּנֵי אָדָם לְדַבֵּר בָּהּ. עֲשֶׂרֶת נִסְיוֹנוֹת נִסָּה וְלֹא עָלוּ בְּיָדוֹ וּבַפַּעַם הָאַחַת עֶשְׂרֵה הִנֵּה עָלָה בְּיָדוֹ וְגַם הִצְלִיחַ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר פִּלֵּל.

אוֹ אָדָם מַצִּית לוֹ סִיגָרָה בְּקִרְבַת הֶחָבִית, הַמְּלֵאָה לָהּ אֲבַק שְׂרֵפָה, בִּשְׁבִיל לִרְאוֹת, בִּשְׁבִיל לְהִוָּכַח, בִּשְׁבִיל לְנַסּוֹת אֶת גּוֹרָלוֹ, בִּשְׁבִיל לְהוֹכִיחַ לְנַפְשׁוֹ הוּא אֶת כֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ, בִּשְׁבִיל לְהַרְגִּישׁ אֶת רֶגֶשׁ הָאִישׁ, הָשָּׂם אֶת נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ, וְלָאַחֲרוֹנָה, שֶׁלֹּא לְשֵׁם אֶחָד מֵהַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אוֹ בְּדוֹמֶה לָהֶם, כִּי אִם רַק מִפְּנֵי שֶׁכֹּה נִיחָא לוֹ אוֹ מִפְּנֵי הַבַּטָּלָה.

גְּבוּרָה אֲשֶׁר כָּזֹאת הִיא גְבוּרָה מְיֻחָדָה בְּמִינָה – פְּרִי הַשִּׁעֲמוּם וְהַנֶּפֶשׁ הַחוֹלֶמֶת חֲלוֹמוֹת. וְאוֹתָם מִבְּנֵי הָאָדָם, אֲשֶׁר כָּכָה הִיא שׁוֹקֶדֶת בְּנַפְשׁוֹתָם, הִנָּם, כְּמוֹ שֶׁכְּבָר אָמַרְתִּי, הַיּוֹתֵר נִרְפִּים וְהַיּוֹתֵר נוֹטִים לְחַיֵּי הַחֲלוֹמוֹת מִכָּל הָאָדָם.

יֵשׁ, אֲשֶׁר הָאָדָם הַיָּרֵא וְהַמְפַחֵד תָּמִיד, אֲשֶׁר לֹא יָקוּם רוּחוֹ בּוֹ לְהַבִּיט יָשָׁר אֶל פְּנֵי הָאָדָם חֲבֵרוֹ, אֲשֶׁר אָזוֹר יֶאֱזֹר אֶת כָּל חֲיָלָיו הַדַּלִּים, בִּהְיוֹת לוֹ מִקְרֵהוּ לָבוֹא אֶל אֶחָד מִבָּתֵּי הַקַּהְוָה פְּנִימָה אוֹ לָגֶשֶׁת אֶל קֻפַּת בֵּית הַתֵּיאַטְר, כִּי מְשָׁרְתָיו שׁוֹמְרֵי פְּתָחָיו הֵמָּה יַזְהִירוּ וְיִהְיוּ לוֹ כְּמִינוֹס וּכְאֵיאַקוֹס וּכְרָדָמָנְטוֹס לְזֹהַר – יֵשׁ, אֲשֶׁר הָאִישׁ הַזֶּה יָקוּם בּוֹ פִּתְאֹם הָרוּחַ לְהִתְנַפֵּל אֶל צַוְּארֵי אַחַד הַיְשִׁישִׁים אֲשֶׁר יִפְגֹּשׁ בְּדַרְכּוֹ וִיחַבְּקֵהוּ בְּצָהֳלַת נֶפֶשׁ גְּלוּיָה בִּפְנֵי כָּל הָקָּהָל הַנִּדְהָם אֲשֶׁר בָּרְחוֹב.

מַה פֵּשֶׁר הַדָּבָר? זֶהוּ פֵּשֶׁר הַדָּבָר… אוּלַי מֻנָּח פִּשְׁרוֹ שֶׁל דָּבָר בָּזֶה, שֶׁאוֹתוֹ קְלַסְתֵּר פָּנִים הָיָה מוֹשְׁכוֹ אֵלָיו בְּכֹחַ רָב. אוּלַי יֵשׁ בָּזֶה מֵהָאֱמֶת. וְאוּלָם יוֹתֵר דּוֹמֶה לֶאֱמֶת יִהְיֶה הַדָּבָר, אִם חָשׁוֹב נַחְשֹׁב, כִּי גַם מִמֶּנּוּ נִבְצַר לִמְצֹא פֵּשֶׁר לַדָּבָר.

לֹא אַחַת הָיִיתִי גַם אֲנִי מַטָּרָה לְחִצֵּי הִתְרַגְּשֻׁיּוֹת פִּתְאֹם אֲשֶׁר כָּאֵלּוּ, הַמְּבִיאוֹת תָּמִיד לִידֵי מַחֲשָׁבָה כָּזוֹ, אֲשֶׁר יֵשׁ, כִּי אֵיזוֹ רוּחוֹת לֵיצָנִים הִכָּנֵס יִכָּנְסוּ אֶל קָרְבָּנוֹ וְגַם נָגוֹשׂ יִגְּשׂוּ בָּנוּ בַּמִּסְתָּרִים, וּמִבְּלִי אֲשֶׁר נַכִּיר בָּזֶה, לְחוֹלֵל בְּיָדֵינוּ אֶת הַדְּבָרִים הַיּוֹתֵר מוּזָרִים.

בֹּקֶר אֶחָד קַמְתִּי מִשְּׁנָתִי וְרוּחִי הָיָה קוֹדֵר וּמְדֻכָּא לְמַדַּי, כִּי הָיֹה הָיִיתִי כְּבָר נִלְאֶה מֵרֹב הַבַּטָּלָה אֲשֶׁר בְּחַיַּי וָאֱהִי, כְּפִי שֶׁנִּדְמָה לִי אָז, מְסֻגָּל לְחוֹלֵל אֵיזֶה דָבָר גָּדוֹל, אֵיזֶה דָבָר מַפְלִיא. וְאָז – אוֹיָה! אָז פָּתַחְתִּי אֶת חַלּוֹנִי. שִׂימוּ נָא אֶל לֵב: יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם, הַמֵּבִיא אוֹתוֹ לְהָתֵל בְּאָדָם אָחִיו, יֵשׁ בּוֹ הַרְבֵּה, אִם שָׁפוֹט נִשְׁפֹּט רַק לְפִי הַקַּדַּחַת הַלּוֹהֶטֶת שֶׁבְּזֹאת הַשְּׁאִיפָה בִּלְבַד, הַרְבֵּה מֵאוֹתוֹ הַמַּצָּב שֶׁבַּנֶּפֶשׁ (הוּא מַצַּב הַמָּרָה הַשְּׁחוֹרָה, כְּפִי שֶׁקּוֹרְאִים לָזֶה חַכְמֵי הָרְפוּאָה, אוֹ בְּחִינַת חֻלְשָׁה לְגַבֵּי הַסִּטְרָא אַחֲרָא, כְּפִי שֶׁמְּבָאֲרִים אֶת זֶה הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם תָּמִיד יוֹתֵר מְיֻסָּדוֹת), הַמֵּבִיא אוֹתָנוּ לִידֵי הַרְבֵּה דְבָרִים שֶׁבְּסַכָּנָה וַאֲפִילוּ לִידֵי דְבָרִים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים.

הַפָּנִים הָרִאשׁוֹנִים, אֲשֶׁר רָאִיתִי אָז בָּרְחוֹב, הָיוּ פְּנֵי אַחַד הַזַּגָּגִים, אֲשֶׁר קְרִיאוֹתָיו הַחוֹדְרוֹת וְהַטְּרוּפוֹת בָּאוּ אֶל אָזְנַי מֵאֵד הָאֲוִיר הַקָּשֶׁה וְהַמַּחֲנִיק אֲשֶׁר לַשֶּׁטַח הַפָּרִיזָאי. קָצוֹר קָצְרָה בִּינָתִי מִבָּאֵר לִי אֶת דְּבַר הַשִּׂנְאָה הַגְּדוֹלָה וְהַפִּתְאֹמִית, שֶׁתְּקָפַתְנִי אָז פִּתְאֹם, וָאֱהִי שׂוֹנֵא אֶת הָאָדָם הַזֶּה.

– הוֹי, אַתָּה, הַקְשִׁיבָה נָא!

כָּכָה קָרָאתִי לוֹ וְשֶׁלֹּא בְּלִי הֲנָאַת הַנֶּפֶשׁ הָגֹה הָגִיתִי בִּדְבַר הֱיוֹת הַחֶדֶר שֶׁלִּי בַּדְּיוֹטָה הַחֲמִישִׁית וְזֶה יְהִי מֻכְרָח לְטַפֵּס אֵלַי בְּקֹשִׁי גָדוֹל בַּמַּדְרֵגָה הַצָּרָה, בִּהְיוֹת הַסְּחוֹרָה שֶׁלּוֹ מְרַחֶפֶת בְּסַכָּנָה וְנִתְקֶלֶת בְּכָל זִיז וָזִיז שֶׁבְּפִנּוֹת הַסֻּלָּם.

וְאוּלָם הִנֵּה נִכְנֹס נִכְנַס וּבָא אֶל חַדְרִי. בְּתַאֲוַת נֶפֶשׁ בָּדַקְתִּי וָאֶסְתַּכֵּל בְּכָל מִינֵי הַזְּכוּכִיּוֹת אֲשֶׁר בְּתֵבָתוֹ וְאָמוֹר אָמַרְתִּי לוֹ:

– אֵיכָה? הַאֻמְנָם לֹא אֶמְצָא אֶצְלוֹ זְכוּכִיּוֹת מְגֻוָּנוֹת כְּלָל? לֹא יְרֻקּוֹת וְלֹא תְּכֻלּוֹת וְלֹא אֲדֻמּוֹת – גַּם לֹא אַחַת מֵאֵלּוּ זְכוּכִיּוֹת-הָאַגָּדָה הַנִּפְלָאוֹת? הַנּוֹכֵל הַזֶּה! הִנֵּה הָיֹה תִּהְיֶה בְּלִבּוֹ הַחֻצְפָּה הַזֹּאת לִהְיוֹת מְטַיֵּל בִּסְחוֹרָתוֹ בִּרְחוֹבוֹת דַּלַּת בְּנֵי הָאָדָם, וּזְכוּכִית אֲשֶׁר תַּרְאֶה לָהֶם אֶת הַחַיִּים שֶׁלֹּא כְּמוֹ שֶׁהֵם, הִמָּצֵא לֹא תִּמָצֵא אִתּוֹ!

וּבְדַבְּרִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וָאֲמַהֵר וָאֶדְחָפֶנּוּ אֶל מוֹצָא הַסֻּלָּם, וְהוּא יָרַד בַּמַּדְרֵגוֹת, כְּשֶׁהוּא נִתְקָל וְנוֹהֵם.

אָז נִגַּשְׁתִּי אֶל הַמִּרְפֶּסֶת וָאֹחַז בְּאֶחָד מִכַּדֵּי הַפְּרָחִים, וּבְצֵאת הַזַּגָּג וַיְהִי אֵצֶל הַפֶּתַח אֲשֶׁר מִתַּחַת, וָאוֹר בּוֹ בַּבְּלִיסְטְרָאָה שֶׁלִּי וְגַם אָמְנָם לֹא הֶחְטֵאתִי אֶת הַמַּטָּרָה וְהִיא נִפְגְּעָה בִּקְצֵה הַתֵּבָה אֲשֶׁר נָשָׁא אִתּוֹ. אָז נִתְקַל הַזַּגָּג וְגַם נָפַל עַל גַּבּוֹ. כָּל רְכוּשׁוֹ אֲשֶׁר אִתּוֹ נִשְׁבַּר פִּתְאֹם לִרְסִיסִים וּבְקוֹלֵי קוֹלוֹת, וְהָיָה הַדָּבָר דוֹמֶה, כְּאִלּוּ הֵיכָל שֶׁל בְּדֹלַח כֻּלּוֹ נֶהֱרַס פִּתְאֹם, בִּהְיוֹת בּוֹ יַד הַבָּרָק לְנַפְּצוֹ.

וַאֲנִי הָיִיתִי שִׁכּוֹר מֵרוּחַ הַהוֹלֵלוּת אֲשֶׁר הֲמָמַתְנִי פִּתְאֹם וָאֶקְרָא לוֹ בְּחֵמָה:

– אֶת הַחַיִּים, אֶת הַחַיִּים הַמּוּאָרִים אוֹר חַכְלִילִי הָבָה לִי!

מִינֵי הֲלָצוֹת חוֹלָנִיּוֹת שֶׁכְּמוֹת אֵלּוּ יֵשׁ בָּהֶם תָּמִיד מִשּׁוּם סַכָּנָה וְיֵשׁ אֲשֶׁר גַּם מְחִירָם יִהְיֶה רַב מְאֹד. וְאוּלָם בַּמֶּה נֶחְשְׁבָה מְאֵרַת אֱלֹהִים רוֹבֶצֶת לְאִישׁ, אֲשֶׁר הַשְׂכֵּל הִשְׂכִּיל לִמְצֹא בְּהֶרֶף-עַיִן אֶחָד פּוֹרֵחַ אֶת הַנֵּצַח שֶׁבָּעֹנֶג!

יְהִי בַּאֲשֶׁר יִהְיֶה – וְרַק מִחוּץ לָעוֹלָם / שארל בודלר / דוד פרישמן

רַק בֵּית-חוֹלִים לָנוּ הַחַיִּים, אֲשֶׁר שָׁם תְּשׁוּקָה עַזָּה רוֹדָה בְּכָל מַחֲלָה וּמַכְרִיחָה אוֹתָהּ לְהַחֲלִיף אֶת מִטָּתָהּ. הָאֶחָד מִתְאָוֶה לָשֵׂאת אֶת מַכְאוֹבָיו בִּהְיוֹתוֹ שׁוֹכֵב לִפְנֵי הַתַּנּוּר, וְהַשֵּׁנִי מַאֲמִין כִּי רַק עַל יַד הַחַלּוֹן יִרְוַח לוֹ.

וַאֲנִי גַּם אֲנִי מַרְגִּישׁ בְּנַפְשִׁי כְּאִלּוּ הָיָה עָלַי לִהְיוֹת תָּמִיד שָׁם בַּאֲשֶׁר אֵינֶנִּי, וְהַדָּבָר הַזֶּה הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר אָדוּן עָלָיו עִם נִשְׁמָתִי יוֹם יוֹם.

“הַגִּידִי לִי, נִשְׁמָתִי, אַתְּ הַנְּשָׁמָה הָעֲנִיָּה וְהַקּוֹפֵאת, הָאֵין לָנוּ לְהַחֲלִיט לָבוֹא וְלָשֶׁבֶת בָּעִיר לִסְבּוֹן? הִנֵּה אוֹמְרִים: חַם הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם; וְאַתְּ תָּשׁוּבִי וְהָיִית עֵרָה וְהֹמִיָּה כִּלְטָאָה. הָעִיר הַזֹּאת יוֹשֶׁבֶת עַל יַד הַמַּיִם. הָעִיר הַזֹּאת בְּנוּיָה שַׁיִשׁ כֻּלָּהּ, וְהָעַם הַיּוֹשֵׁב בָּהּ שׂוֹנֵא בְּנַפְשׁוֹ אֶת כָּל צֶמַח, עַד כִּי עוֹקֵר הוּא אֶת כָּל עֵץ מִשָּׁרְשׁוֹ. מָקוֹם כָּזֶה הוּא מָקוֹם כִּלְבָבֵךְ, מְקוֹם אוֹר וָאֶבֶן, וְהַמַּיִם גַּם הֵם בָּאִים וּמְצַיְּרִים לָךְ אֶת מִשְׁנֵה צֶלֶם מַרְאֵיהֶם!”

וְנִשְׁמָתִי אֵין עוֹנָה דָּבָר.

“כִּי אָהַבְתְּ כָּכָה אֶת הַמְּנוּחָה יַחַד עִם חֶזְיוֹנוֹת הַתְּנוּעָה, הָאֵין חֶפְצֵךְ לָלֶכֶת לָגוּר עִמִּי בְּהוֹלַנְדִיָּה זֹאת הָאֶרֶץ הַלּוֹקַחַת אֶת הַנֶּפֶשׁ? אוּלַי בָּאָרֶץ הַזֹּאת תִּמְצְאִי מָשׂוֹשׂ, כִּי גַּם עַל תְּמוּנָתָהּ הִשְׁתּוֹמַמְתְּ תָּמִיד בִּרְאוֹתֵךְ אוֹתָהּ בְּבָתֵּי הַמּוּזֵיאוּם. הַנִּבְחָר לָנוּ אֶת רוֹטֶרְדָּם, וְאַתְּ הֲלֹא כָּכָה אָהַבְתְּ אֶת יְעָרוֹת הַתְּרָנִים וְאֶת הָאֳנִיּוֹת הָעוֹמְדוֹת עַל עוֹגְנֵיהֵן לְרַגְלֵי הַבָּתִים?”

וְנִשְׁמָתִי מַחֲרִישָׁה וְאֵין דּוֹבֶרֶת דָּבָר.

“וְאוּלַי אַחֲרֵי בָּטָוְיָה יֵלֵךְ לִבֵּךְ? – אֶת רוּחַ אֵירוֹפָּה הֲלֹא נִמְצָא שָׁם יַחַד עִם כָּל הַיֹּפִי אֲשֶׁר לָאֵזוֹר הַחַם!”

אֵין קוֹל וְאֵין קֶשֶׁב. הַאִם מֵתָה נִשְׁמָתִי?

“הַאִם כָּכָה אֵפוֹא כְּבָר קָפָאת, עַד כִּי לֹא יִמְצָא עוֹד דָּבָר חֵן בְּעֵינַיִךְ זוּלָתִי רַק אַתְּ לְבַדֵּךְ וְאִידָךְ? אִם כָּכָה הוּא, אָז קוּמִי וְנִבְרְחָה לַאֲרָצוֹת אֲשֶׁר דִּמְיוֹנָן כַּמָּוֶת. – יוֹדֵעַ אָנֹכִי אֶת נַפְשֵׁנוּ, נְשָׁמָה אֻמְלָלָה! נִצְרוֹר נָא אֶת צְרוֹרוֹתֵינוּ וְנָבוֹא עַד טוֹרְנֵיאָה. נַרְחִיקָה נָא לָלֶכֶת גַּם מִשָּׁם וְהָלְאָה וְנָבוֹא עַד הַקָּצֶה הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר לַיָּם הַבַּלְטִי. נַרְחִיקָה נָא יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִן הַחַיִּים כְּכָל אֲשֶׁר נוּכַל. נָבוֹא נָא לָגוּר עַל יַד הַצִּיר. שָׁם נוֹגֵעַ אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ אֶל הָאֲדָמָה רַק בְּשִׁפּוּעוֹ, וְהַחֲלִיפוֹת אֲשֶׁר לְאוֹר וְלַיְלָה בָּאוֹת לְאַט וּמְבַעֲרוֹת אַחֲרֵי כָּל הִשְׁתַּנּוּת אֲשֶׁר בַּיְּקוּם וּמַגְדִּילוֹת אֶת הַמּוֹנוֹטוֹנְיָה הַמּוֹסֶכֶת בָּנוּ רוּחַ תַּעֲלוּמוֹת לְמֶחֱצָה. שָׁם לֹא יִבָּצֵר מִמֶּנּוּ לְהִתְרַחֵץ עֵת רַבָּה בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה, וְאוֹרוֹת הַצָּפוֹן יִשְׁלְחוּ לָנוּ מִזְּמַן לִזְמַן אֶת אֲלֻמּוֹת הַשּׁוֹשַׁנִּים אֲשֶׁר לָהֶם לְשַׂמֵּחַ אֶת נַפְשֵׁנוּ, וְהָיוּ כְּמִשְׁנֵה זֹהַר הָעוֹלֶה מִתּוֹךְ אֵשׁ עֲשׂוּיָה אֲשֶׁר לַשְּׁאֹל!”

וְרַק זֶה עַתָּה הִתְעוֹרְרָה נִשְׁמָתִי וַתַּעַן: “יְהִי לַאֲשֶׁר יִהְיֶה! יְהִי לַאֲשֶׁר יִהְיֶה! וְלוּ רַק אֶל מִחוּץ לָעוֹלָם הַזֶּה!”

יֵאוּשׁ הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה / שארל בודלר / דוד פרישמן

הַזְּקֵנָה קְטַנַּת הַקּוֹמָה וּבַעֲלַת הַקְּמָטִים הָעֲמֻקִּים שָׂמְחָה בְּכָל לִבָּהּ בִּרְאוֹתָהּ אֶת הַתִּינוֹק הָרַךְ וְהַנֶּחְמָד, שֶׁכָּל רוֹאֶהוּ צוֹהֵל לִקְרָאתוֹ וּמֵאִיר לוֹ פָּנִים. הַבְּרִיָּה הַקְּטַנָּה וְהַעֲנֻגָּה הָיְתָה רְפַת כֹּחַ כְּמוֹ הַזְּקֵנָה, וְכָמוֹהָ הָיְתָה גַּם הִיא חַסְרַת שִׁנַּיִם וְשֵׂעָר.

הִיא קָרְבָה אֶל הַיֶּלֶד וַתִּתְאַמֵּץ לִשְׂחֹק וּלְהַרְאוֹת לוֹ פָּנִים יָפוֹת.

אֲבָל הַיֶּלֶד יִתְפַּלֵּץ וַיִּתְמַרְמֵר אֶל יְדִידוּתָהּ וּמְאוֹר פָּנֶיהָ שֶׁל הַזְּקֵנָה הַטּוֹבָה, וַיַּרְעֵשׁ אֶת הַבַּיִת בְּצַעֲקָתוֹ.

אָז נָסוֹגָה הַזְּקֵנָה אָחוֹר, גַּלְמוּדָה וְשׁוֹמֵמָה, וַתִּסָּתֵר בְּאַחַת הַפִּנּוֹת וַתֵּבְךְּ וַתֹּאמֶר: “הָהּ, אֲנַחְנוּ הַזְּקֵנוֹת לֹא נִמְצָא עוֹד חֵן בְּעֵינֵי כֹּל, אֲפִלּוּ בְּעֵינֵי הָעוֹלָל הַתָּם; מַרְגִּיזוֹת אֲנַחְנוּ אֶת הַיְלָדִים בְּחֶפְצֵנוּ לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִמָּהֶם!”