חַלּוֹן-שֶׁל-גַּג רָחוֹק קָלַט עַל חַלְקוּתוֹ

שַׁבְרִיר דְּלֵקַת חַמָּה בִּשְׁקִיעָתָהּ

זֶה סְתָו בְּעִצּוּמוֹ, שַׁלֶּכֶת אַחְרוֹנָה.

אֲנִי עוֹמֵד דָּרוּךְ,

וּמַבָּטִי מַמְתִּין

עַד כֹּחַ-מְשִּׁיכַת-הָאֲדָמָה

שּׁוּב יִתְאַמֵּץ כֻּלּוֹ

מִן הֶעָנָף הַלַּח

עָלֶה צָהֹב לִתְלוֹשׁ.

מָלְאוּ כְּבָר, מָלְאוּ שָׂדוֹת בִּזְרִיחָה

בְּשִׁפְעָה הַגּוֹלֶשֶׁת;

וְגָדוֹת שֶׁלַּיַּעַר כָּשַּׁל כְּבָר כֹּחָן –

וְשֶׁמֶשׁ פּוֹלֶשֶׁת.

מֵעֵמֶק עַד תֵּל חֻרְשׁוֹת יוּאֲרוּ

וּשְׂרָכִים יְחֱוָרוּ.

וּצְבָא כִּתְמֵי-שֶׁמֶשׁ שֶׁלֹּא יִסָּפְרוּ

גַּם שָׁמָּה חָדָרוּ…

עַל שֻׁלְחֲנוֹת-הַשַּׁיִשׁ הַקָּרִים יֵשׁ שְׁתֵּי גְוִיּוֹת…

הַיּוֹם הָאַפְרוּרִי אָסַף אוֹתָן לְכָאן,

וּרְאֵה:

בְּרַחַף עַרְפִלֵּי הָרְחוֹב

פָּחֲתוּ הַיּוֹם נְקֻדָּתַיִם שְׁחַרְחָרוֹת…

עַל אֲבָנִים מִסְפָּר

מִנַּעַל שֶׁעוֹדֶנָּה רְטֻבָּה, מְלֻכְלָכָה

חָסֵר הַיּוֹם סִימָן וָאוֹת –

לֹא עוֹד…

רְאֵה-נָא, רְאֵה,

אֵיךְ הוּא דּוֹהֵר,

גַּלְגַּל הַמַּזָּלוֹת;

אֵיךְ הַחֻדִּים בּוֹרְקִים כְּסַכִּינִים…

אֵיךְ זֶה אֶת הַתְּאוֹמִים בַּחֲלוֹמִי רָאִיתִי –

וּכְבָר נַחֲלֵי-מַיִם מִדְּלִי…

אַךְ לִמַּדְתִּי עַצְמִי לְחַפֵּשׂ וְלִדְלוֹת הַשִּׂמְחָה

בְּדִגְלֵי מְרְחָבִים

עַכְשָׁיו אֲנִי רוֹאֶה כְּבָשִׂים שְׁחוּטוֹת,

עַכְשָׁיו אֲנִי שׁוֹמֵעַ רַק אֵימֵי גְּנִיחוֹת…