אָדָם יְלוּד אִשּׁה קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז.
בַּבֹּקֶר יָצִיץ וְחָלָף לָעֶרֶב יְמוֹלֵל וְיָבֵש.
חִדְלוּ לָכֶם מִן-הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ
כִּי בַמָּה נֶחְשָׁב הוּא.
אָדָם אֲדָמָה הוֹרָתוֹ, אָבִיו הקֶּבֶר,בּוֹ מָשְׁחָתוֹ אוֹכֵל אוֹתוֹ כַּדֶבֶר,
גַּם כָּל יָמָיו יַקִּיפוּ אֵיד וָשֶבֶר
מִצְעֲדֵי גָבָר וְאָדָם
אָדָם! דֶרֶךְ אֶחָד לָךְ לָעָשׁ וּלְתוֹלָעַת,הַיּוֹם תִּחְיֶה, מָחָר נַפְשְׁךָ נֵסַּעַת,
וּמַה-יַמְרִיצְךָ אִם גַּם תּוֹסִיף דָּעַת –
כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם?
אָדָם זוּ דַרְכּוֹ כֶּסֶל לוֹ, תַּרְמִית עֵינָיִם,חֶפְצוֹ מָרוֹם מֶנּוּ כִּמְרוֹם שָׁמַיִם,
טֹרַח וּמְרֹרִים יָסֹבּוּ כַּמַּיִם
אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים וְהָאָדָם,
אָדָם יָשָׁר יִצְעַק חָמָס וּמִי שׁוֹמֵעַ?כִּי אֶרֶץ נִתְּנָה בִּידֵי הַמְּבַלֵּעַ,
לַשּׁוְא יֶאֱנֹק אֻמְלָל, יָהִים גֹּוֵעַ –
אֵין יוֹדֵעַ הָאָדָם!
אָדָם! מַה-יִתְהַלֵּל גֵּבּוֹר? יִתְהַדֵּר מֶלֶךְ!נִצְחוֹ לֹא נַצַח, שַׁרְבִיטוֹ אַךְ פֶּלֶךְ,
סִפּוּן בֵּית אֲרָזיו אַךְ סֻכַּת הֵלֶךְ –
כִּי הוֹלֵךְ הָאָדָם!
אָדָם עָצָב נִבְזֶה אֶל כָּל צַמִּים הוּא אֹכֶל.פֹּתָה! לתִּקְוָה תַּאֲמִין וּפִיהָ נוֹכֵל:
צֵל נָטוּי יָמֶיךָ וּכְאַבְקַת רוֹכֵל
שֵׂכֶל אָדָם.
אָדָם קַו תֹּהוּ יַטֶּה עַל כָּל אַפְסֵי חָלֶד,רוּחַ יַהַר רוּחַ וָרִיק יִוָּלֶד.
שָׂב, הֲלֹא תֵּבוֹש הִתְהוֹלֵל כַּיָּלֶד!
לְצָרָה יִוָּלֵד אָדָם!
אָדָם! תִּוָלֵד תִּחְיֶה תָּמוּת כַּחֲסַר לֵב!לַרְבּוֹת יְגִיעַת בָּשָׁר לַנֶּפֶש לֹא טוֹב,
גַם אֲסוֹף רָב דַּעַת אֵין נַחַת לַגֵּו!
אֵין טוֹב לָאָדָם!
-
(שתי שלמוניות מיֻסָּדות על–פי א"ב ושם המחבר בסופן) ↩
אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה.
וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ,
תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו,
אָדָם אִם מֵחֹמֶר קֹרָץ כַּשׁוֹר כַּעֵגֶל,
בַּית אֵל בַּית נַפְשׁוֹ, בִּשְׁמוֹ יָרִים דֶּגֶל;
גֵּר הוּא בָּאָרֶץ, בִּמְקוֹם רוּחוֹ תָּגֶל
לֹא תַּעֲבָר בָּה רֶגֶל אָדָם.
אָדָם – דִּבֶּר יוֹצְרוֹ – זֶה תִּכַּנְתִּי בַּזֶּרֶת
“הַהוּא יִהְיֶה טֶרֶף לַשֹׁד וּמִגְעֶרֶת?”
וַיַעֲנוֹד עַל רֹאשׁוֹ חָכְמָה עֲטֶרֶת,
וַיַעֲשֵׂהוּ כְּתַבְנִית אִיש כְּתִפְאֶרֶת אָדָם
אָדָם זֶה עַל אֶרֶץ רַבָּה יָדוֹ מוֹשֶׁלֶת,
חֶלֶד יָשִׂים כִּמְכוֹנָה, לַיָּם דֶּלֶת,
טֶרֶף יַצִּיל מִשּׁנֵי הָאִוֶּלֶת
אוֹכֶלֶת אָדָם.
אָדָם יַעֲבוֹר אָרְחוֹת יַמִּים יִכְלָא הָרוּחַ,
כָּל תַּכְלִית חוֹקֵר, כָּל סוֹד לוֹ פָּתוּחַ,
לִשְׁאוֹל יַחַת, יַמְרִיא לִמְקוֹר אוֹר זָרוּחַ –
מִי יוֹדֵעַ רוּח הָאָדָם!
אָדָם מֻצָּב אַרְצָה נַפְשׁוֹ כַּס יָהּ תַּגִּיעַ,
נֵרוֹ, נִשְׁמַת שַׁדַּי, דַּרְכּוֹ יַגִּיהַּ;
סוֹדוֹ בַּמַּרְאָה הָאֵל לוֹ יַשְׁפִּיעַ
לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם.
אָדָם, עֶלְיוֹן עַל כֹּל, רַב חָכְמָה, בַּעַל נֶפֶש,
פֶּה דּוֹבֵר, לֵב הוֹגֶה וּמַעֲמִיק חֵפֶשׂ,
צֶלֶם אֱלֹהִים – הַהוּא יִהְיֶה רֶפֶשׁ
בְּמֵת לְכָל נֶפֶשׁ אָדָם?
אָדָם! קַוֵּה, וּמִצָהֳרַיִם יָקוּם חָלֶד,
רַק הִתַּמֵּם עִם רֵעֲךָ שָׂב וָיָלֶד,
שֶהָאֱלֹהִים עָשָׂה אָדָם אֶחָד בֶּחָלֶד
וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵד אָדָם.
אָדָם תָּם-דֶּרֶךְ הַצְּדָקָה תִּצּוֹר;
לִבּוֹ יַאֲמִין בַּחַיִּים כִּי יֵש אוֹצָר
גַּם אַחֲרֵי רִדְתּוֹ דּוּמָה נַפְשׁוֹ בּוֹ יֶאֱצוֹר
נוֹצַר הָאָדָם
(בימי תשובה בשנת: “אדם כהבל דמה ימיו צל עובר”).
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.