הִרְגִינִי נָא הָרֹג

אֲבָל אֲנִי

אֵדַע יָדֹעַ

כִּי לֹא אוּכַל בִּכְלָל

לוֹמַר לָךְ כְּמוֹ

מָה הַדָּבָר הַזֶּה

הַכּוֹרְכֵנִי אַחֲרַיִךְ

הַכּוֹרְכֵנִי בָּךְ

הַכּוֹרְכֵנוּ יַחַד

הָאוֹסְרֵנוּ זֶה לָזוֹ

גַּם גּוּף גַּם נֶפֶשׁ

לִבְלִי הַתִּיר

וּמוֹסְרוֹתָיו רוֹצְעוֹת אוֹתָנוּ

שֶׁבִי

הִרְגִינִי הָרֹג

אֲבָל אֲנִי

נִבְצָר מִמֶּנִּי לְהָכִיל

אֶת הַדָּבָר הַמְשֻׁנֶּה הַזֶּה

אֶת הַמּוּזָר הַזֶּה וְהַתָּמוּהַּ

הַשּׁוֹפֵעַ מִמֶּנִּי אֵלַיִךְ

וְחוֹזֵר חֲלִילָה

הַחוֹזֵר וּמְפַרְנֵס אֶת הַבְּעֵרָה

שֶׁהִיא חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ־יָמֵינוּ

זוֹ הָאֵשׁ הַלּוֹחֶכֶת

אֶת שְׁנֵינוּ יַחַד

בְּאֵין מְכַבֶּה

וּמְלוֹא הַבַּיִת חֻמָּה

וַעֲשָׁנָהּ

הִרְגִינִי נָא

אֲבָל אֲנִי מוֹדֶה וּמִתְוַדֶּה

כִּי קָטֹנְתִּי מִכַּנּוֹת בְּשֵׁם

אֶת הַדָּבָר הַדִּבּוּקִי הַמִּדַּבֵּק הַזֶּה

הַמְדַבֵּק אוֹתָנוּ לִהְיוֹתֵנוּ אֲחָדִים

לִהְיוֹתֵנוּ גּוּף אֶחָד

דּוּ־רָאשִׁי חַד־סִטְרִי

אוֹ צֶמַח אֶחָד

דּוּ־מִינִי חַד–פְּסִיגִי

אֶת הַדָּבָר שֶׁבְּקַלּוּת־לָשׁוֹן כָּזוֹ

בְּבִטָּחוֹן חוֹגֵג כָּזֶה

וּבְתֹקֶף־הַכָּרָה

אַתְּ קוֹרֵאת לוֹ

אַהֲבָה

טבריה, מאי 1987

הֲיִי טוֹבָה אֵלַי

הָאִירִי לִי פָּנִים

זִכְרִי לִי חֶסֶד —

חֶסֶד נְעוּרִים

כְּלִילֵי אַהֲבָה

הֲיִי טוֹבָה אֵלַי

רְאִי כִּי בִּקַּשְׁתִּיךְ

וּנְטִי לִי חֶסֶד —

חֶסֶד שֶׁל עַרְבִית

מוּפֶזֶת־שְׁקִיעָה

הֲיִי טוֹבָה אֵלַי

זִכְרִי לִי חֶסֶד־נְעוּרַי —

קַחְתִּי אוֹתָךְ עִמִּי

אֶל מִדְבָּר־תַּלְאוּבוֹת

אֶל הַמִּדְבָּר הַנּוֹרָא

הַזֶּה

טבריה, מאי 1987

לָאֹהֶל בַּשָּׂדֶה

פָּסַעַתְּ לְפָנַי

בְּעֶלְפוֹנֵי יוֹם־קַיִץ זַמְזוּמִי —

פַּגּוֹת טֶרֶם חָנְטָן

נָשְׂאוּ רֵיחָן סָבִיב,

וְשָׁמַיִם גְּבֹהִים

תָּכְלוּ מִצְּחוֹק —

הָאֹהֶל בַּשָּׂדֶה

אָטַר עָלֵינוּ שְׁנֵינוּ —

בֵּין כְּלֵי־הָעֲבוֹדָה

וְתַרְמִילֵי־בַּארוּד,

בְּצַד כַּדֵּי־הַחֶרֶס

כּוֹמְסֵי צִנַּת הַמַּיִם,

מְצֻיְּצֵי־תַּכְסִית,

הֵשַׂמְתְּ עַצְמֵךְ חוֹפֶשֶׂת

אֶת שֶׁלִּשְׁמֹו הָלַכְנוּ

וּכְבָר נִשְׁכַּח מִלֵּב —

אֵלַיִךְ אָז חָרַדְתִּי

לְלוּשֵׁךְ,

וְאַתְּ,

עוֹדֵךְ צוֹחֶקֶת,

בְּלִי הַכְבִּיר מִלִּים

כָּרַעַת אַרְצָה

לְצַחֵק —

בָּאֹהֶל בַּשָּׂדֶה

בְּאַפְלוּלִית נִשְׁנֶקֶת

כְּחֹם הַצָּהֳרַיִם

שָׁם כִּבְאַחַת חָדַל

צְחוֹקֵךְ הַמִּתְגַּרְגֵּר —

שָׁם, לְמוּדָה וְקַדְמוֹנִית,

בַּת־אִכָּרִים עֲבַת־מָתְנַיִם,

רִנָּה בְּפִי כֹּל,

מְבוּזָה וְנֶחְשֶׁקֶת

מִכַּאוּכַּבָּה עַד טַיְבֶּה,

בְּלִי אֹמֶר וּדְבָרִים

הִפְשַׁלְתְּ שְׁלַל שִׂמְלוֹתַיִךְ

עַל סְאוֹן חָזֵךְ־מַפּוּחַ —

וַאֲנִי, בָּהוּל עַל מִשְׁמַנַּיִךְ,

גָּהַרְתִּי לְחַבְּקֵךְ,

בַּצְלוּת־נְשִׁימָתֵךְ מַכָּה בְּרַקָּתִי

וְצַוָּארֵךְ זֵיעַת־אַפַּי לוֹקֵק,

וּתְמִים־שְׂפָתַיִם

שַׁחוֹתִי אֶל הַבְּאֵר,

הוֹגֶה שְׁמֵךְ כְּמִתְלוֹעֵעַ

וְאַתְּ עוֹנָה: “אוֹךְ אוֹךְ — —”

הֲעוֹדֵךְ זוֹכֶרֶת, לִפְעָמִים,

בִּבְלוֹתֵךְ הַנִּמְאָסָה?

הֲעוֹדֵךְ צוֹחֶקֶת, רֵיקָם,

זְקֵנָה לֹא־רֻחָמָה?

הֲעוֹד בַּחַיִּים חַיָּתֵךְ?

טבריה, 6.4.1989