הִנֵּה עַל אוֹתָן אֲבָנִים אֲפֹרוֹת

קַנַּאי בְּדָמָיו הִתְפַּלֵשׁ.

בְּעֹז לְבָאִים נֶאֱבַק עִם אוֹיֵב

בָּעִיר הַבּוֹעֶרֶת בָּאֵשׁ.

וּבְרֶגַע נָפְלוֹ, בְּעֵינַיִם כָּבוֹת

רָאָה הֶחָזוֹן הַמַּבְעִית:

כָּמוֹהוּ פָּצוּעַ כָּרַע כֹּל הָעָם

וְקוֹם לֹא יָקוּם עוֹלָמִית.

נָשַׁק הַגֹּוֵעַ אוֹתָן אֲבָנִים,

זָרְמוּ דִּמְעוֹתָיו הַצּוֹרְבוֹת.

הָיְתָה זוֹ פְּרִידַת כֹּל הָעָם מֵאַרְצוֹ

אֲשֶׁר לֹא יוֹסִיף עוֹד לִרְאוֹת.

חָלְפוּ שְׁנוֹת אַלְפַּיִם וְנִין שֶׁל קַנַּאי

נִצָּב עַל אוֹתָן אֲבָנִים

וְרָב אֶת רִיבוֹ עַל נַחֲלַת הָאָבוֹת

שֶׁתְּהִי לְנַחֲלָה לַבָּנִים.

הוֹי, סָבָא קַנַּאי! לֹא חָזִיתָ בָּאוֹר

אֲשֶׁר לְחֶשְׁכַת הַגָּלוּת:

עַמֵּנוּ – וְגַם אִם פָּצוּע אָנוּשׁ –

פָּצוּעַ וּמוֹת לֹא יָמוּת.

הוֹי, סָבָא קַנַּאי ! הֵן עוֹדֶנּוּ יוֹקֵד

הַכֹּסֶף הָהוּא הַיָּשָׁן,

עוֹדֶנָּה דִמְעַת יִשְׂרָאֵל הַמָּרָה

רוֹתַחַת כִּבְלֵיל הַחֻרְבָּן.

עֶרֶב טֵי"ת בְּאָב, שָׁמַיִם – אֵשׁ־זָהָב,

וְאוּלַי לְמַעְלָה עֵת־רָצוֹן עַכְשָׁו?

מְצַפֶּה הָרַב, צוֹפֶה מִן הַחַלּוֹן:

הַיְהִי יוֹם בֶּכִי יוֹם שִׂמְחָה וָרֹן?

הֲיָבוֹא מָשִׁיח בַּעֲנַן־כָּבוֹד,

בֶּן־דָּוִד יוֹפַע קוֹרֵן־זוֹהֵר בְּהוֹד?

וְרוֹאֶה הָרַב אֵיךְ נִשְׁתַּלְהֵב רָקִיעַ,

נֶחֱרַשׁ תְּלָמִים־תְּלָמִים שֶׁל אֵשׁ דּוֹלֶקֶת,

וּבָרֹאשׁ, בִּכְתָב שֶל לַהַב־פּוּרְפּוּרִיָּא,

שֵׁם יוּ“ד הֵ”א וָא“ו הֵ”א – אוֹת וָאוֹת מַבְהֶקֶת.

הוּא רוֹאֶה בָּרוּר אֶת כְּתָב־הַמַּלְאָכִים,

הוּא רוֹאֶה כָּל אוֹת עִם עִטּוּרֵי תָגִים.

הָהּ, הֲיַאֲמִין לְזֶה מַרְאֵה עֵינַיִם?

מַהוּ שֶׁיָּהִין סוֹפֵר שֶׁבַּשָּׁמַיִם

אֹדֶם־אֵשׁ לִכְתֹּב עֲלֵי גְוִילֵי־תְכֵלֶת –

מַהוּ זֶה הָאוֹת? הַאִם יִרְמֹז תּוֹחֶלֶת:

יוֹם זֶה שֶׁל חֻרְבָּן הוֹיֶה יוֹם־גְּאֻלָּה,

יוֹם זֶה שֶׁל אָסוֹן הוֹיֶה יוֹם־גְּדֻלָּה?

הוֹי, דֶּערְבַּארֶמְדִּיקֶע"ר!

וּבְבֵית הַכְּנֶסֶת עַמּוּדִים הֻפָּכוּ,

נְשׁוּלֵי הַנַּעַל יְהוּדִים יָשָׁבוּ,

רֹאשׁ אָבֵל הִרְכִּינוּ וּדְמָעוֹת שָׁפָכוּ.

וְהִמְתִּינוּ בְּקִינוֹת לְבוֹא הָרַב.

וּבְבֵית הָרַב, עָלוּף כֻּלּוֹ בְּצַעַר,

עוֹד צוֹפֶה הָרַב, צוֹפֶה עוֹד לַמָּשִׁיחַ,

שֶׁמָּא הִתְמַהְמֵהַּ אַךְ מִיָּד יוֹפִיעַ

בַּעֲנַן־הָאֵשׁ שֶׁל לֵיל תִּשְׁעָה־בְּאָב?

וְצוֹפֶה הָרַב, עוֹמֵד מַבִּיט מִבַּעַד

הַחַלּוֹן, מַבִּיט אֶל תּוֹך נַפְשׁוֹ בְּרַעַד,

וּכְכָל שֶׁאֵש־רָקִיעַ מִשְׁתַּלְהֶבֶת,

מִתְגַּבֵּר הַנַּהַם בְּנַפְשׁוֹ דוֹאֶבֶת,

בְּזָכְרוֹ אֶת כְּנֶסֶת־יִשְׂרָאֵל נִדְרֶסֶת,

הַבּוֹכָה עַתָּה בְּכָל בָּתֵּי־הַכְּנֶסֶת,

בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ, בְּאֶלֶף קְהִלּוֹת,

יִשְׂרָאֵל כֻּלּוֹ – נְהִי, בְּכִי, קִינוֹת.

כָּל מָקוֹם מֻכִּים, כָּל מָקוֹם דֻּכִּים,

עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם בְּמַסְרְקוֹת סְרוּקִים,

וְקוֹרְאִים מֵעֹמֶק, מֵחֶשְׁכַת הַלֵּיל:

בָּא? הֲבָא מְשִׁיחַ צֶדֶק הַגּוֹאֵל?

הוֹי, דֶּערְבַּארֶמְדִּיקֶע"ר!

וְהָרַב נוֹשֵׂא עֵינָיו דּוֹמְעוֹת לְמַעְלָה,

וְעֵינָיו רוֹאוֹת רְאוּת שֶׁאֵין דּוֹמָה לָהּ:

בִּמְרוֹמֵי הַשַּׁחַק מֻפְלָאָה נִשְׁקֶפֶת

בָּבוּאָה שֶל דְּמוּת־כִּסֵּא וּדְמוּת רוֹחֶפֶת,

צֵרוּפֵי־עֶלְיוֹן בְּאוֹר־סוֹדוֹת יִגָּהוּ,

נִיצוֹצֵי־קְדֻשָּׁה אֱלֵי שָׁרְשָׁם יִנָּהוּ,

מִקְּלִפּוֹת הָאֹפֶל מִתְמַשְּׁכִים לַזֹּהַר,

הִזְדַּכֵּךְ בַּלֹּבֶן, הִדַּבֵּק בַּטֹּהַר,

עוֹלָמוֹת שֶׁל נֹגַהּ, הֵיכָלוֹת שֶׁל לֶשֶׁם,

כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת בַּעֲנַן הַגֶּשֶׁם.

וּבֵית מִקְדָשֵׁנוּ, עִיר יְרוּשָׁלַיִם,

זוֹהֲרִים עַל כֹּל בְּאוֹר־הַשִּׁבְעָתַיִם.

מִתְקוֹמֵם בָּרַב לִבּוֹ כְּלַפֵּי־מַעְלָה,

בִּרְאוֹתוֹ לְמַטָּה אֶרֶץ שֶׁנִּשְׁפָּלָה –

מַעְלָה הָאַדְנוּת וּמַטָּה הַשִּׁפְלוּת,

עַם בְּלֹא מִקְדָּשׁ וּמֶלֶךְ אֵין מַלְכוּת…

הוֹי, דֶּערְבַּארֶמְדִּיקֶע"ר!

אַנְחָתוֹ גוֹבְרָה אַנְחוֹת כָּל יִשְׂרָאֵל

תַּחַת שִׁלְטוֹן־רֶשַׁע שֶל הַסַּמָּאֵל–

אֵצֶל הַפּוֹלִיק ואֵצֶל הַקּוֹזַק,

בַּשְּׁוָקִים, וּבֵין חָבִית וּבֵין הַשַּׂק,

בְּזוּיִים, תּוֹעֵי עוֹלָם, מְגֹרָשִׁים,

וְאַחַר כָּל אֵלֶּה – עַם שֶׁל קְדוֹשִׁים,

אֲלָפִים שָׁנָה בְּפַחַד מְאַיֵּם –

ומוּכָן לָמוּת עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם.

אֵימָתַי יִזְכֶּה כְּבָר לִגְאֻלָּה נִכְסֶפֶת?

אוֹ שֶׁגַּם הַפַּעַם תִּקְוָתוֹ נִכְזֶבֶת?

הוֹי, דֶּערְבַּארֶמְדִּיקֶע"ר!

וּבְהִתְלַהֲבוּת־הַקֹּדֶשׁ וּבְלִי אֹמֶר

מִתְפַּשֵּׁט הָרַב מִגַּשְׁמִיוּת הַחֹמֶר,

הוּא מַרְעִישׁ עוֹלָם וְהוּא מַרְעִיד הַיְסוֹד

וְגָדוֹל הָרשֶׁם בִּשְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת –

כָּאן מִלְּמַטָּה: אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא,

אֶל דָּרֵי־הַמַּעְלָה מִדָּרֵי־לְמַטָּה.

וְהוּא מְצָרֵף צֵרוּף אֱלֵי צֵרוּף,

עוֹלֶה לְמַעְלָה, מִתְרוֹמֵם בִּמְעוּף,

וּכְהֶרֶף עַיִן וְנַפְשׁוֹ מַרְגֶּשֶׁת:

זַיִ"ן רְקִיעִים עָבְרָה כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת…

מִתְעוֹרֵר לְמַעְלָה רַעַשׁ כְּבָר מִמֵּילָא –

פֶּלֶא עַל כָּל פֶּלֶא! אִתְעָרוּת דִּלְעֵילָא!

הוּא רוֹאֶה אֶת מִיכָאֵל שַׂר־יִשְׂרָאֵל

נֶאֱבָק עִם שַׂר־הַחֹשֶׁךְ סַמָּאֵל;

וְהַמַּלְאָכִים, לִגְיוֹן צְחֹרֵי כָּנָף,

וְנִשְׁמוֹת־קְדוֹשִׁים בָּאוֹת כִּתּוֹת בִּיעָף,

זוֹהֲרוֹת וְנוֹהֲרוֹת מִתּוֹךְ הַדָּם –

וְכֻלָּם מִסְתָּעֲרִים עַל מַחֲנֵה הַסַּ"ם;

מְאִירִים וּמַשְׁפִּיעִים כָּל צִנּוֹרֵי קְדֻשָּׁה,

הַקְּלִפּוֹת כְּבָר נְסוֹגוֹת מִפַּחַד וּבוּשָׁה,

רֶגַע קָט וְהַשָּׂטָן אֵינֶנוּ עוֹד –

הָאָבוֹת, הָאִמָּהוֹת, זְכוּתְכֶם תַּעֲמֹד!

כַּף אֶל כַּף מוֹחֵא הָרַב מֵרֹב הִתְלַהֲבוּת,

רֶגֶל בַּקַּרְקַע יִרְקַע בְּאֵשׁ, בְּתַקִּיפוּת:

הוֹי, דֶּערְבַּארֶמְדִּיקֶע"ר!

הַשַּׁמָּשׁ בַּפֶּתַח כֹּל הִבִּיט וַיַּרְא,

וּפִתְאֹם לָחַשׁ: רַבִּי, מְאֻחָר!

וְהָרַב הוּא חָשׁ, בִּקְרֹא קוֹל הַשַּׁמָּשׁ,

אֵיךְ שֶׁהוּא נוֹפֵל לְתוֹךְ תְּהוֹם מַמָּשׁ;

וּמַבַּט עֵינוֹ, בָּעַר בְּאֵשׁ לוֹהֶטֶת,

מִתְחַבֵּט כְּמוֹ צִפּוֹר הַמִּתְחַבֶּטֶת.

אֵיךְ מִן הַשָּׁמַיִם עֶלְיוֹנִים נֶעְלָמוּ,

אֵין מֵהֶם נִרְאֶה עוֹד, הַמַּרְאוֹת נָדַמּוּ.

תַּם הַכֹּל, כָּבָה, כָּל קַו שֶׁל אוֹר דָּעַךְ,

עֲנָנִים כְּבֵדִים, הַכֹּל חָשַׁךְ, חָשַׁךְ!

רַק אָסוֹן נִשְׁאַר, תֹּהוּ רֵיק וָרָב,

וְהַצֵּרוּפִים הַנּוֹרָאִים לַשָּׁוְא.

גַּם מַלְכוּת, הָרֹאשׁ שֶל הַסְּפִירוֹת הָעֶשֶׂר,

שְׁרוּיָה בְחשֶׁךְ, בִּבְדִידוּת וָחֶסֶר.

גַּם כְּבַיָּכוֹל, בְּצַעֲרוֹ כָּבֵד,

מִתְאַבֵּל וְדֶמַע מֵעֵינוֹ יוֹרֵד.

הָהּ! גָּלוּת לְמַטָּה וְגָלוּת לְמָעְלָה!

קוֹל בָּעוֹלָמוֹת – הַשְּׁכִינָה הוֹמָה לָהּ:

אוֹי לוֹ לָאָב

שֶׁהֶגְלָה אֶת בָּנָיו

וְאוֹי לַבָּנִים שֶׁגָּלוּ מִשֻּׁלְחַן אֲבִיהֶם!

וְשָׁטוּף זֵעָה, בְּרֶגֶל הַקּוֹרֶסֶת,

רָץ הָרַב מִיָּד בָּהוּל לְבֵית־הַכְּנֶסֶת,

וְהַכֹּל שׁוֹמְעִים בְּפַחַד וּמוֹרָא

אֵיךְ הוּא מִתְיַפֵַּחַ בִּבְכִיָּה מָרָה:

אֵיכָה יָשְׁבָה בָּדָד!

מימי ׳גזרת וינה׳

א.

מַבְרִיקִים הַקּוֹבָעִים כְּפָז בְּיֶרֶק מַאי.

וְהַדֻּכָּס לְשָׁלִישׁוֹ הוּא שָׂח לַנָּעַר,

עֵת רָכְבוּ בַּחֹרֶשׁ עַל נְהַר דּוּנָי:

׳הֲתִשְׁמַע רִנַּת הַצִּפֳּרִים בַּיָעַר –

וְעַל מָה וְלָמָּה, אַבִּירִי אָהוּב,

תֵּרָאֶה זוֹעֵף כָּל־כָּךְ, עָצוּב?׳

מִתְאַנֵּחַ הָאַבִּיר: ׳בְּזֶה הַיּוֹם שֶׁל מַאי

אֶל סִירוֹת חִשְּׁבוּ־לִשְׁקֹעַ הֵם הֻשְׁלָכוּ

וְשֻׁלְּחוּ הֶפְקֵר לָמוּת בְּזֶרֶם הַדּוּנָי,

וְגַלֵּי הַתְּכֵלֶת זָדוּ וְרָתָחוּ –

עוֹד אֶשְׁמַע אֶת הַקּוֹלוֹת פּוֹלְחֵי־שָׁמַיִם

שֶׁל הַנִּטְבָּעִים בַּמַּיִם׳.

ב.

עֶלֶז, רֹן, וְאֶלֶף אוֹר בְּחַלּוֹנֵי טִירָה.

אַךְ צְעִיר הָאַבִּירִים שָׁרוּי בְּצַעַר,

גַּם עֵת תְּבָרְכֶנּוּ עֵין־הַלַּהַט שֶׁל גְּבִירָה,

גַּם עֵת לִכְבוֹדוֹ הַדֻכָּס כּוֹס־יַיִן יַעַר;

אָז יִקְרָא הַדֻּכָּס: ׳הָהּ, אַבִּירִי מַפְחִיד הַיּוֹם –

עַל פָּנֶיךָ עֹצֶב, אֹפֶל מָה אָיֹם!׳

שָׂח בְּלַחַשׁ הָאַבִּיר: ׳בְּזֶה הַלֵּיל, לֵיל־פִּיד,

הֵם בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת זֶה אֶת זֶה שָׁחָטוּ –

אִישׁ, אִשָּׁה וָיֶלֶד, וּבְלַהַב הַלַּפִּיד

כָּל אַרְבַּע פִּנּוֹת הַבַּיִת אֵשׁ הֻצָּתוּ;

חִרְחוּרָם שֶׁל הַשְּׁחוּטִים אֲנִי שׁוֹמֵעַ

בַּתֻּפִּים וּבַשּׁוֹפָר תּוֹרֵעַ׳.

ג.

צַיִד פֶּרֶא, גַּם הָאֲדָמָה רוֹעֶשֶׁת –

סֹאַן דָּרְבָנוֹת וְתֵקַע קֶרֶן־פָּר,

נִבְחַת־כֶּלֶב, צַהֲלַת סוּסִים נִגְרֶשֶׁת –

הָאַבִּיר בִּפְאַת הַיַּעַר הִסְתַּתָּר;

וּמְבַקְשׁוֹ הַדֻכָּס, וְהוּא מְאֹד תָּמֵהַּ

עַל רָכְבּוֹ פָּרוּשׁ מֵעִם כָּל רֵעַ.

הָאַבִּיר בְּסַעַר־נֶֶפֶשׁ אֶל מָקוֹם רָמָז;

׳שָׁמָּה, שָׁמָּה הֵם הוּבְאוּ כֻּלָּם גַּם יַחַד,

לְמֵאוֹת, וְשָׁם לִפְנֵי הָאֲסַפְסוּף הַלָּז

הֻשְׁלְכוּ לְתוֹךְ הָאֵשׁ הַמִּתְלַקַּחַת –

עוֹד אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֵת שִׁירַת־הַקֹּדֶשׁ

שֶׁעָלְתָה מִתּוֹךְ יְקוֹד־אֵשׁ׳.

ד.

מַזְהִירוֹ הַדֻּכָּס, רוֹתֵחַ כְּבָר, מְרֻגָּז:

׳גַּם אִם אֲרַחֵם עַל חַיָּתְךָ תּוֹסֶסֶת,

הֵן נוֹצְרִי הִנֶּךָ, מֵי־טְבִילָה מֻתָּז,

וְעָלַי לִמְסֹר אוֹתְךָ לְדִין הַכְּנֶסֶת –

הוֹי, עִוֵּר־אוֹבֵד! כְּכָל עַמְּךָ אָרוּר,

לֹא תֻּצַּל אַתָּה גַם מִן הָאוּר!׳

וַיִּקֹּד עָמֹק הָעֶלֶם: ׳כֵּן, אָדוֹן וָשָׂר;

מָה אוֹדְךָ עַל טוּב־רָצוֹן זֶה לִי גִלֵּיתָ,

אַךְ בְּיֶתֶר רַחַשׁ־לֵב אֵלֶיךָ אֵאָסַר,

לוּ חֶפְצִי שֶׁלִּי הַנַּעֲלֶה מִלֵּאתָ –

תֵּן, וְגַם אֲנִי, כְּמוֹ אֶחָי, אוּכָלָה

עַל קִדּוּשׁ־הַשֵּׁם אֻכָּלָה!׳

ה.

אֲסַפְסוּף… סָבִיב יָרֹנוּ:

הַיְּהוּדִי הָאַחֲרוֹן הוּא;

בָּא בְּדֶרֶךְ אִמָּא־אַבָּא,

לַמּוֹקֵד כְּלַחֻפָּה בָּא –

הַלְלוּ־יָהּ!

לְבַדּוֹ בָּא; לֹא מִשְׁמֶרֶת,

לֹא רַתּוֹק וְלֹא שַׁרְשֶׁרֶת;

לֹא כָּבוּל לַמּוֹט נִצָּג הוּא

וּקְרָבָיו בָּאֵשׁ יִשְׁאָגוּ –

הַלְלוּ־יָהּ!

וְרֹאשׁוֹ מוּרָם לְמָעְלָה,

וְעֵינוֹ מָרוֹם נִתָּלָה,

וְלָאֵשׁ יָשִׁיר: שִׂרְפִינִי,

טַהֲרִינִי, טַהֲרִינִי –

הַלְלוּ־יָהּ!

לזכר הנפח מבויסק, ישראל פרידמן, שחישל את הפגיונות בשביל ההגנה, ונהרג ביריה בידי הקוזאקים בדצמבר 1905

לֹא בַּשָּׂדֶה, בַּדְּרוֹר,

בְּאוֹר חַמָּה עָטוּר,

יוֹפַע לִי הַגִּבּוֹר,

זֶה אַבִּירִי הָדוּר;

לֹא עַל הַסּוּס הָרָם,

יָהִיר, שׁוֹדֵד־אַבִּיר,

בַּאֲזֵנוֹ יִרְעַם,

בְּמָגִנּוֹ כַּבִּיר.

מִשְּׁחוֹר הַמַּפָּחָה,

בְּאֹדֶם גַּחֲלֵי־אוּר,

דְּמוּת גִּבּוֹר צָמְחָה –

זֶה אַבִּירִי הָדוּר,

מִתַּחַת שִׁיר־קֻרְנָס,

נְהוּם־מִשָּׁב נִלְהָט,

פָּרְחָה כְּפֶרַח־רָז

אַבִּירוּתוֹ נִפְלָאת.

זַמְּרָה, שִׁירִי, וּפְצַח

בְּתִפְאָרָה וָהוֹד

לִכְבוֹד זֶה הַנַּפָּח,

לָאַבִּירוּת הַזֹּאת!

עוֹלַם הָאַבִּירִים

שֶׁבִּגְבוּרָה נֶאְדָּר,

הוּא לֹא צָר בַּשִּׁירִים

גִּבּוֹר יוֹתֵר נֶהְדָּר.

הַזְּמַן שָׁלַח כָּרוֹז,

קוֹרֵא לְאַבִּירָיו:

הִכּוֹנוּ, דִּרְכוּ עֹז,

כִּי־בָא, כִּי־בָא הַקְּרָב!

וְכָל שָׁמַע הַקּוֹל

וְאֶל לִבּוֹ חָדַר,

יִסְבֹּל בְּשֶׁקֶט כֹּל,

כְּכָל אֲשֶׁר נָדַר.

זַמְּרָה, שִׁירִי, וּפְצַח

בְּתִפְאָרָה וָהוֹד

לִכְבוֹד קָדוֹשׁ־נַּפָּח,

וְלַקְּדֻשָּׁה הַזֹּאת!

עוֹלָם הַמְקֻדָּשִׁים

בְּזָהֳרוֹ עוֹטֵר –

לוֹ אֵין בָּאֲנָשִׁים

קָדוֹשׁ מַזְהִיר יוֹתֵר.

*

לִבֵּן הַבַּרְזֶל וְלִהֵט,

לִהֵט וְלִהֵט;

פִּגְיוֹן וּפִגְיוֹן הוּא נִגֵּד,

נִגֵּד וְנִגֵּד.

לָהַט בַּבַּרְזֶל הַנָּקָם, וְהַלַּהַט

קָדוֹשׁ וְאָדֹם;

עָנָה הַקֻּרְנָס לַנְּשָׁמָה הַמְּשַׁוַּעַת:

עַד מָוֶת לִלְחֹם!

עַד מָוֶת לִלְחֹם – בָּרוֹצֵחַ!

עַד מָוֶת לִלְחֹם – בַּטּוֹבֵחַ!

הִתִּיז הַקֻּרְנָס אֶת הַזִּיק,

וְזִיק אַחַר זִיק;

צִלְצוּל עִם צִלְצוּל לוֹ הִבְרִיק,

הִבְרִיק וְהִבְרִיק.

נִשָּׂא בַּזִּיקִים וְהִפְצִיעַ הַכֹּחַ

קָדוֹשׁ וְאָדֹם;

הִבְרִיק הַצִּלְצוּל וְהִבְרִיק לוֹ בַּמֹּחַ:

עַד מָוֶת לִלְחֹם!

עַד מָוֶת לִלְחֹם – בָּרוֹצֵחַ!

עַד מָוֶת לִלְחֹם – בַּטּוֹבֵחַ!

נָהַם הַמִּשָּׁב וְלִבָּה,

לִבָּה וְלִבָּה:

הוֹלֵךְ יוֹם הַדִּין וְהוּא בָּא,

הוּא בָּא וְהוּא בָּא!

הוּא בָּא, רְצוֹן־עַם הַגּוֹאֵל, וּבְזַעַף

קָדוֹשׁ וְאָדֹם;

יִרְעַם בְּאַלְפֵי לְשׁוֹנוֹת שֶׁל הַלַּהַב:

עַד מָוֶת לִלְחֹם!

עַד מָוֶת לִלְחֹם – בָּרוֹצֵחַ!

עַד מָוֶת לִלְחֹם – בַּטּוֹבֵחַ!

כָּךְ שָׂחָה לָהּ הַמַּפָּחָה בִּלְשׁוֹנָהּ,

בִּלְשׁוֹן הַשִּׁלְהָב,

הָאָרֶץ כֻּלָּהּ עֵת רָגְשָׁה בַּחֲרוֹנָהּ,

צִפְּתָה וַתְּקַו.

וּכְבָר שַׁלְהֲבוֹת אֵשׁ הַמֶּרֶד פָּשָׁטוּ,

רָבוּ וְגָבֵרוּ;

וְהַתַּלְיָנִים נִבְהָלִים הִתְעַשָּׁתוּ,

עַל חֹפֶשׁ דִּבֵּרוּ.

שָׁמַע הַנַּפָּח הַשּׁוֹתֵק רַק הַהֵד

שֶׁל רַעַם־דִּבּוּר,

בְּיֶתֶר שִׂמְחָה בַּקֻּרְנָס יְנַגֵּד

בַּרְזֶל מִן הָאוּר:

הַאִם הִיא בָּאָה, תִקְוַת־דּוֹר הַגְּדוֹלָה,

וְתֶהִי בְּמֶמֶשׁ?

רוֹמֵז לוֹ הַחֹפֶשׁ כְּקֶשֶׁת עוֹלָה

בְּזֹהַר הַשֶּׁמֶשׁ.

הִנֵּה הוּא שׁוֹמֵעַ כָּל אִישׁ וּמִפְעָל

בַּמֶּרֶד הֻדְלַק;

עָמְדוּ רַכָּבוֹת, נֶעֱצַר כָּל גַּלְגַּל,

כָּל דֹּפֶק שֻׁתַּק.

הִנֵּה יִתְנוֹפֵף כְּבָר בְּאֹדֶם הַנֵּס,

הִנֵּה כְּבָר יִשְׁלַח הֶעָרִיץ מִן הַכֵּס

בְּפַחַד וָרַעַד

לָעָם גִּלּוּי־דַעַת.

בְּאֵשׁ וּבַרְזֶל הַנַּפָּח לוֹ נִגֵּד

שִׁירוֹ הַלּוֹהֵט;

כָּל זִיק מִשְׁתַּלְהֵב שֶׁנִּמְלַט מִקֻּרְנָס

לוֹ מֶרֶד רָמַז;

שָׁמַע בְּצִלְצוּל הַפַּטִּישׁ עַל הַפֶּלֶד

שִׁיר־הַמַּעֲמָד;

וַיַּרְא בַּשַּׁלְהֶבֶת בְּאֹדֶם הַשְּׂרָף,

דְּמוּת גִּבּוֹרָיו.

הִנֵּה הוּא יוֹצֵא מְאֻחָד מוּל הַצָּר,

מַעֲמַד הַפּוֹעֵל;

הִנֵּה הוּא רוֹעֵד וְכוֹרֵעַ, הַצָּר,

כּוֹשֵׁל וְנוֹפֵל.

בְּחֹם הוּא חוֹשֵׁל, הַנַּפָּח, וְנִשְׂרָף,

חוֹשֵׁל בְּרֹב חֵשֶׁק,

וִיהִי בְּיוֹם קְּרָב לַקָּהָל זֶה הָרָב

דֵּי נֶשֶׁק! דֵּי נֶשֶׁק!

*

נִצְּחוּ בְּכָל־זֹאת הַקּוֹזַק וּשְחוֹר הַשַּׁיְקָא –

הַמַּצְלֵפָה הַבַּת־רַסֵּיָא – הַנַּהַיְקָא.

לַשָּׁוְא הַפַּחַד! שׁוּב הָעֲרִיצוּת שׂוֹרֶרֶת;

הִיא מַטְבִּיעָה הַמֶּרֶד בְּיוֹרַת עוֹפֶרֶת.

וּמַה שֶּׁעוֹד הִשְׁאִירָה לְמִפְלָט הַחֶרֶב,

מַשְׁלֶמֶת בִּפְרָעוֹת מִיָּד חַיַּת־הַטֶּרֶף.

וְטֶבַח בֶּעָרִים, וְטֶבַח גַּם בַּכְּפָר –

בְּשִׁיר וְצִלְצוּלִים וְאִיקוֹנַת הַצָּאר.

וְהַפְּחָדִים בָּאָרֶץ יִתְהַלְּכוּ סָחוֹר,

וְזֶה מִזֶּה נוֹרָא, וְזֶה מִזֶּה שָׁחוֹר.

אַךְ הַנַּפָּח חוֹלֵשׁ, צִלְצוּל יִרְדֹּף צִלְצוּל:

בְּכָל־זֹאת עוֹד יָבוֹא, יָבוֹא עוֹד יוֹם הַגְּמוּל!

וְהוּא נוֹגֵד, לוֹהֵט, מָרָה נַפְשׁוֹ, מוֹרֶדֶת,

אַךְ קֻרְנָסוֹ יוֹרֵד, הַמַּפָּחָה רוֹעֶדֶת.

צִלּוֹ שֶׁל כָּל קָדוֹשׁ לִפְנֵי עֵינָיו רוֹחֵף,

וְהוּא לָהֶם חַיָּב, וְהוּא לָהֶם עָרֵב.

וְקֻרְנָסוֹ יוֹרֵד כָּבֵד בְּצִלְצוּלָיו –

וְאֵשׁ בְּמֶבָּטוֹ, מִצְחוֹ כֻּסָּה בְּעָב.

הַבֹּקֶר לוֹ יִלְעַג, יְדַכְדְּכוֹ הַלֵּיל:

הַקְּרָב שֶׁנִּתְחַלָּל! הַדּוֹר שֶׁהִתְחַלֵּל!

הִנֵּה יִרְאֶה צַוָּאר, כְּשֶׁל כִּבְשָׂה נִשְׁחָטָה;

עֵינַיִם הַתּוֹבְעוֹת: נוֹקֵם דָּמֵנוּ אָתָּה!

הִנֵּה יִרְאֶה הַקִּיר נֻפַּץ בּוֹ רֹאשׁ עוֹלָל,

יִשְׁמַע אֶנְקַת אִשָּׁה, שֻׁתְּקָה בְּיַד חַלָּל.

הִנֵּה יִרְאֶה אוֹתָם, פְּנֵי כָּל בַּחוּרָיו,

שֶׁזֶּה עַתָּה לֹא־כְבָר רִנֵּן בָּם עֹז־הַקְּרָב.

יִרְאֵם לְיַד קִירוֹת, וַהֲרוּגִים הֵם כְּבָר;

בַּמָּוֶת נִקְפָּאִים, בְּדַם לִבָּם נִגָּר.

עֵַינֵי אַחִים בַּקֶּבֶר נִפְקָחוֹת לִתְבֹּעַ –

וְהַקֻּרְנָס נִשָּׂא בְּיֶתֶר עֹז בַּזְּרוֹעַ.

בְּכָל־זֹאת עוֹד יִזְרַח לוֹ אוֹר קוֹרֵן אָדֹם

וְעוֹד יָרֹד מִשְּׁחוֹר אֶת זֹהַר הַחֲלוֹם.

כְּנַהַם מַפּוּחוֹ יִנְהֹם בּוֹ כָּל שַׂרְעַף,

תַּבְהֵקְנָה תָּכְנִיּוֹת, כְּפִגְיוֹנוֹת בִּיעָף.

וְהוּא נוֹגֵד, לוֹהַט, צִלְצוּל יִרְדֹּף צִלְצוּל:

בְּכָל־זֹאת עוֹד יָבוֹא, יָבוֹא עוֹד יוֹם הַגְּמוּל!

*

כָּל דֶּרֶךְ בָּאֵשׁ וּבַחֶרֶב עוֹבֶרֶת,

בַּדָּם שֶׁהוּצַק;

יַצְהִילוּ בַּכְּפָר, בֶּחָצֵר הַבּוֹעֶרֶת,

סוּסֵי הַקּוֹזַק.

כָּל אִישׁ מִבֵּיתוֹ אֶל הַיַּעַר יִבְרַח לוֹ –

וְרַק הַנַּפָּח לֹא.

הִנֵּה הוּא רוֹאֶה כִּי הַצָּר הַצּוֹדֶה לוֹ

יִסְגֹּר מִסְּבִיבָיו;

הִנֵּה עוֹד מְעַט וּמִפְלָט לֹא יִהְיֶה לוֹ,

וְקוֹל בְּאָזְנָיו:

הֵן אָב לִפְעוּטוֹת אַתָּה, אָב לִילָדֶיךָ –

בְּרַח עַל נַפְשֶׁךָ!

אַךְ הוּא לֹא יִבְרַח וְרַגְלָיו כְּרֻתָּקוּ;

שָׁלְחוּ בּוֹ יָדָן

קְהַל הַדְּמֻיּוֹת שֶׁל אַחִים נֶהֱרָגוּ,

רִתְּקוּהוּ לַסְּדָן;

וְאֵיךְ הַשִּׁלְהָב לְכַבּוֹת וְלִבְרֹחַ,

וְאֵיךְ גַּם לִשְׁכֹּחַ?

מִכְּבָר הֵן הָיָה לוֹ נְהוּם הַמַּפּוּחַ

לְנַהַם לִבּוֹ,

וְלַהַב הָאֵשׁ הַנּוֹגֵהַּ זָרוּחַ –

הָאָח לְקִצְפּוֹ;

נִתָּז בַּזִּיקִים וּבְהֹלֶם הַקֶּצֶב

כָּל זַעַם הָעֶצֶב.

קְהַל הַצְּלָלִים יְסֻבּוּהוּ, יִקְרֹבוּ,

וְצֵל אֵצֶל צֵל;

קְהַל אֲלָפִים הֵם… הַאִם מֵהֶם טוֹב הוּא,

כִּי הוּא יִנָּצֵל?

בְּשֶׁקֶט יַעֲמֹד וְיַגְבִּיר הַשַּׁלְהֶבֶת,

חוֹכֶה אֶל הַמָּוֶת.

מַהֵר וּמִשְׁלַחַת־הָעֹנֶשׁ נִכְנָסָה,

מַהֵר וְתָפָסָה.

בְּשֶׁקֶט נִפְרַד מֵעִם אֵשׁ הַשַּׁלְהֶבֶת,

מוּכָן אֶל הַמָּוֶת.

הָלַךְ רַק בְּנַחַת לִנְשֹׁק עוֹד לָאֵשֶׁת,

לַטַּף הָחֲמֵשֶׁת.

מִיָד הוּא יוֹצֵא אַחֲרֵי הָרוֹצֵחַ

בְּשַׁחַר זוֹרֵחַ.

עָמַד וּכְסוּתוֹ עַל חָזֵהוּ נִפְעֶרֶת

אֶל מוּל הָעוֹפֶרֶת.

הָרַב בַּתָּוֶךְ, חֲתָנוֹ מִימִין, אִשְׁתּוֹ מִשְּׂמֹאל,

כֻּלָּם בְּתוֹךְ חוֹמַת מִגְדָּל עֲדֵי צַוָּאר שֻׁקָּעוּ;

בּוֹעֵר כָּאֵשׁ גֵּוָּם צָפוּד, צוֹרֵב בִּכְאֵב גָּדוֹל,

וְכָךְ הֵם גִּימֶ״ל יְמָמוֹת בִּגְסִיסָתָם יִשָּׁהוּ.

וְיֵשׁוּ עַל הַצְּלָב רוֹמֵז עָיֵף וּמְרוּדִי,

(הָהּ, יִסּוּרָיו דַּקִּים־רַכִּים מִיַּד־אֳמָן יוֹצֶרֶת!)

׳אִמְרוּ נָא לִי: אֵלִי אַתָּה, וְלֹא אִישׁ יְהוּדִי,

מִיָד חוֹלְצִים אֶתְכֶם מֵהַחוֹמָה בְּרֹב תִּפְאֶרֶת׳.

אוּלָם הָרַב אִלֵּם עִקֵּשׁ, חֵרֵשׁ וְלֹא יִשְׁמָע,

וְלֹא יִשָּׂא עֵינָיו לַצֶּלֶם, לֹא יָרִים רֹאשׁוֹ;

בְּאֵלֶם הוּא נוֹשֵׂא סִבְלוֹ וּבִדְמָמָה,

לְאַט לְאַט יוֹצֵאת בְּטָהֳרָה נַפְשׁוֹ

שֶׁל רַב אַחֲרוֹן לְפּוֹרְטוּגַל.

שָׁקוּעַ בַּחוֹמָה אִלֵּם, עֲדֶן עֵינָיו רוֹאוֹת

בִּשְׁחוֹר לוֹהֵט אֶת הַמַּחֲזֶה: אֵיךְ נִסְחֲבוּ לְשַׁעַר

כְּנֵסִיּוֹת מְצַלְצְלוֹת – סָחוֹב בַּשְּׂעָרוֹת –

רַבִּים רַבִּים, לַאֲלָפִים, אִשָּׁה וָאִישׁ וָנַעַר.

הִנֵּה יִרְאֶה עַצְמוֹ תָּפוּס וּבַצִּינוֹק נִלְחָץ,

הִנֵּה יִרְאֶה אֵיךְ צֶלֶם־פֶּסֶל לוֹ לִנְשֹׁק הִגִּישׁוּ;

מִיָד אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֶת־הַפֶּסֶל הוּא נָתַץ –

תִּבְעַר נָא חֲמָתָם שֶׁל הָרוֹצְחִים, מוֹתוֹ יָחִישׁוּ!

אוּלָם הַכְּנֵסִיָּה רוֹצָה שֶׁיִּכָּנַע, יִבְגֹּד,

רוֹצָה לִרְאוֹת אֶת הַיָּשִׁישׁ הָרַב שָׁבוּר בָּרוּחַ.

כַּמָּה קָשִׁים הָעִנּוּיִים! וּכְבָר חָלַשׁ מְאֹד,

אַךְ בָּא־קָרֵב קוֹרֵן בְּאוֹר, בָּא נִצְחוֹנוֹ זָרוּחַ

שֶׁל רַב אַחֲרוֹן לְפּוֹרְטוּגַל.

הִנֵּה הוֹלֵךְ כָּבֶה־דוֹעֵךְ אַחֲרוֹן זִיקֵי חַיָּיו,

אַךְ עוֹד הַכֹּמֶר וְשׁוֹמֵר עוֹמְדִים, עֵינָם בּוֹלֶשֶׁת

הַאֵין עֵינוֹ אוֹמֶרֶת מָה, תִּלְחַשְׁנָה שִפְתּוֹתָיו,

הַאֵין יֵשׁ שֶׁבֶר, בֶּקַע־מָה בְּרוּחַ זוֹ שֶׁל עֶשֶׁת?

לַשָּׁוְא! לַשָּׁוְא! הִנֵּה הוּא מֵת. הַכֹּמֶר כְּבָר הָלַךְ

וּפֶתַע מִתְנַגְּהוֹת פָּנָיו שֶׁל הַשּׁוֹמֵר בְּזֹהַר,

עָמַד לִפְנֵי הָרַב, רֹאשׁוֹ יָכֹף וְיִשְׁתּוֹחַח

וּבִלְהִיטָה יִלְחַשׁ: תּוֹדָה לְךָ, אֵלִי בַּטֹּהַר!

אַתָּה זִכִּיתָ אֲנוּסִים רָפִים, כִּבְדֵי־הַחֵטְא,

לִרְאוֹת קִדּוּשׁ שִׁמְךָ, חִזַּקְתָּ לְבָבֵנוּ סֶלַע,

שָׁלַחְתָּ בְּחֶשְׁכַת דַּרְכֵּנוּ עַמּוּד־אֵשׁ לוֹהֵט

לְהַרְאוֹתֵנוּ אוֹת וָסֵמֶל – לַעֲדֵי עַד סֶלָה –

שֶׁל רַב אַחֲרוֹן לְפּוֹרְטוּגַל.

שׂוֹרֶכֶת לְוָיָה דַּרְכָּהּ בַּאֲפֵלַת הַלֵּיל.

הוֹלֵךְ בְּהֵחָבֵא קָהָל אִלֵּם בִּשְׁחוֹר צַלְמָוֶת.

בִּמְסִירוּת־נֶפֶשׁ מֻגְנָבִים לְקֶבֶר יִשְׂרָאֵל

שְׁלֹשָׁה מֵתִים מִבּוֹר הַכֶּלֶא לַחֲצַר הַמָּוֶת.

חָנוּק עָצוּר נִשְׁמָע שָׁם קוֹל קַדִּישׁ הָאַחֲרוֹן,

דִּמְעַת הָאֲנוּסִים כְּרֶתַח־דָּם נִגֶּרֶת;

וּבְרַעַד זֶה הַיְלֵל וּבְאֵלֶם הֶחָרוֹן

נִשְׁמָע בְּעֹז וָכֹחַ קוֹל שְׁבוּעָה נֶאְדֶּרֶת.

וּבַעַד כָּל אֵימָה וָפַחַד שֶׁל דּוֹרֵי דוֹרִים,

מִבַּעַד שְׁלֹשׁ־מֵאוֹת שָׁנָה שֶׁל עִנּוּיִים וָמָוֶת

בְּאֵשׁ הָאִינְקְוִיזִיטוֹר וּבְמַרְתֵּף הַיִּסּוּרִים,

זוֹהֶרֶת עוֹד הַדְּמוּת זוּ בַּחוֹמָה נִצָּבֶת –

שֶׁל רַב אַחֲרוֹן לְפּוֹרְטוּגַל.

דבר ד׳ כי שומע עבדך (שמואל א׳ ג׳ ט)

בְּרוּם חַלּוֹן נִשְׁקָף הַלֵּיל,

הַלַּיִל הַמְפַרְפֵּר:

וּמְפַרְפֵּר בָּאוֹר יָהֵל

לִבִּי, לִבִּי הָעֵר.

אֲנִי יָשֵׁן – לִבִּי בִּי עֵר,

הַרְחֵק בִּזְמַן, מָקוֹם,

כְּגַג מִמַּעַל מִתְקַעֵר

חֲזוֹן־מִקְדָּשׁ, חֲלוֹם.

אֲנִי אָפוּד, עוֹבֵד לְיָהּ,

בּוֹדֵד וְנֶעֱצָב;

עֵלִי זָקֵן, עֵינוֹ כֵּהָה,

בַּדִּמְדּוּמִים יִרְחָף.

הִנֵּה בַּלֵּיל קוֹרֵא אֵי־מִי

בִּשְׁמִי בְּלַחַשׁ סוֹד;

אָקוּם אֶעֱמֹד, אֶקְשֹׁב בַּדְּמִי:

הָהּ, אֵין קוֹרֵא לִי עוֹד!

אָשׁוּב אֶשְׁכַּב שׁוֹמֵם, מַרְעִיד,

וְחֹשֶׁךְ מִסָּבִיב;

אֶקְרַע עֵינַי, אַבִּיט, אַבִּיט,

אַטֶּה אָזְנִי, אַקְשִׁיב.

לִבִּי פָּתוּחַ וְסוֹעֵר;

אֶשְׁכַּב בַּלֵּיל, אֲחַךְ:

בְּאֹפֶל לֵיל בַּצֵּל עוֹבֵר

צָלִיל צָלוּל וָרַךְ.

וְשׁוּב כְּבַחֲלוֹם אַקְשִׁיב –

קוֹרֵא לִי קוֹל הַסּוֹד;

אָקוּם אֶעֱמֹד, אַבִּיט סָבִיב:

הָהּ, אֵין קוֹרֵא לִי עוֹד!

לִבִּי יוֹצֵא לְסוֹד הַצֵּל,

אֶתְפַּלְּלָה לוֹחֵשׁ;

לִבִּי צָמֵא לְחֶסֶד אֵל,

אֶשְׁכַּב, אֶלְהַט כָּאֵשׁ.

אֶשְׁכַּב, אֶלְחַשׁ, אֶלְהַט, וְשׁוּב

הַקּוֹל בָּרוֹם יִבְעַר

כְּבַחֲלוֹם וְלֹא־קָשׁוּב –

עַתָּה יָדַעְתִּי כְּבָר!

בְּכָל חַיַּי אֶשְׁאַג, אָהִים

בְּגִיל הַמִּתְגַּבֵּר:

הִנֵּנִי, הָהּ, הָאֱלֹהִים!

הָהּ, אֲדֹנָי, דַּבֵּר!

א. עלוּמוֹת־השם

הַקְּדוֹשׁוֹת אֲשֶׁר בְּאֵלֶם,

בַּמַּכְאוֹב נָדַמּוּ –

הָהּ! גַּם לְזִכְרָן אֵין שֶׁלֶם

וּשְׁמוֹתָן נֶעְלָמוּ.

אַךְ גַּם אִם לִשְׁמָן מַזְכֶּרֶת

דּוֹר עוֹבֵר הִשְׁכִּיחַ –

דְּמוּתָן עוֹדָהּ מַזְהֶרֶת

וְאוֹרָן מַזְרִיחַ.

נֵצַח, נֵצַח נִזְכְּרֵן!

קֹדֶשׁ, קֹדֶשׁ, קֹדֶשׁ הֵן,

עֲלוּמוֹת־הַשֵּׁם הָהֵן –

אָמֵן!

הֶהָיָה קָרְבָּן אֵי־פַּעַם

מְקֻדָּשׁ יוֹתֵר?

אוֹ הֲמֵת אֵי־מִי בְּנַהַם

מְכֻבָּשׁ יוֹתֵר?

אֵימָתַי אִשָּׁה הִדְלִיקָה

לַהַב־אֵשׁ כָּזֶה?

וְהִדְלִיקָה וְהֶחְמִיקָה –

הָס, כְּבַמַּחֲזֶה.

נֵצַח, נֵצַח נִזְכְּרֵן!

קֹדֶשׁ, קֹדֶשׁ, קֹדֶשׁ הֵן,

עֲלוּמוֹת־הַשֵּׁם הָהֵן –

אָמֵן!

ב. זורעת הכּסף

עוֹמְדָה הִיא בְּזֹהַר חַיֶּיהָ,

בְּצֹהַר הַבִּישׁוֹף עֵינֶיהָ.

וּבְתַחֲנוּנִים שָׁם לְמַטָּה

עוֹמֶדֶת עֵדָה נִתְפַּתָּתָה,

אִמּוֹת וִילָדִים בָּן נִשְׁעָנוּ.

בַּבִּישׁוֹף אֵמוּן הֵם נָתָנוּ!

הֵם כֶּסֶף שַׁלְמוֹן לוֹ הֵבִיאוּ –

מַחְסֶה בָּאַרְמוֹן כִּי הִבְטִיחַ;

עַתָּה, הָאוֹיְבִים עֵת הִגִּיעוּ,

מוֹצָא שְׂפָתָיו הוּא מַשְׁכִּיחַ.

אַךְ גַּם בַּבְּגִידָה לֹא יַצְלִיחַ

אוֹתָם מִדָּתָם לְהַדִּיחַ.

כִּי פֹּה, בֵּין קִירוֹת בֵּית הַכֹּמֶר,

לְחוּט חַיֵּיהֶם יְהִי גֹמֶר.

בַּחוּץ עִם הַבֹּקֶר בִּשְׁחוֹר הִסְתָּעָרוּ

רוֹצְחִים עִם צְלָמִים – אֹדֶם־דָּם;

בִּפְנִים – הַיְּהוּדִים, בַּמָּקוֹם הִסְתַּתָּרוּ

שָׁם הֵם מִתְקַדְּשִׁים לְמוֹתָם.

וְהִיא עַל מִשְׁמָר בַּחַלּוֹן,

עוֹמֶדֶת בַּפֶּרֶץ לִגְנֹן.

תָּרָה בַּת־עֵינָהּ הַזּוֹרַחַת

לַעֲצוֹר יַד־מַשְׁחִית הַנִּשְׁלַחַת.

בַּחוּץ זֶה הַחַיִל מַה יִּרֶב,

הוֹרֵס לָאַרְמוֹן לַעֲלוֹת;

וְדָם יְהוּדִי עַל הַחֶרֶב,

וְדָם יְהוּדִי בַּתְּמוּנוֹת.

אוּלָם הַכְּנֻפְיָה עֵת נִגֶּשֶׁת

לִפְרֹץ אֶת דַּלְתוֹת הָאַרְמוֹן,

יוֹרְדוֹת מַטְבֵּעוֹת כְּמוֹ גֶשֶׁם

מִלְמַעְלָה, מֵרוּם הַחַלּוֹן.

וְכָל חַיָּלֵי אִישׁ־נַצֶּרֶת

יִפְּלוּ, יִצְטַנְּפוּ, יִתְרוֹצָצוּ,

מָרָה יִלָּחֲמוּ בִּסְחַרְחֶרֶת

מַטְבֵּעַ לִתְפֹּס יִתְפָּרָצוּ.

וְחֶרֶב בְּחֶרֶב יַגִּישׁוּ

וְצֶלֶב בְּאֵפֶר יַכְפִּישׁוּ.

וְהִיא בַּחַלּוֹן מַשְׁקִיפָה כְּמַדּוֹנָּה,

לְמַטָּה, אֶל זוֹ הַמִּלְחֶמֶת;

יָדֶיהָ, שֶׁכֶּסֶף מָלָאוּ, תִּכֹּנָּה

מֵעַל לָעֵדָה הַנִּלְחֶמֶת.

וּמֵאֲחוֹרֶיהָ יֵרוֹמוּ כְּלַהַב

הַנַּאַק, הַזַּעַק, הַשַּׁאַג, הַזַּעַו –

בּוֹכִים בִּיבָבָה הַיְלָדִים כֻּלָּם יַחַד

מִשֶּׁבֶץ אֵימָה סְתוּמָה וּמִפַּחַד.

אָבוֹת כְּבָר עוֹרְכִים אֶת בְּנֵיהֶם לַמַּטְבֵּחַ,

נוֹשְׁקִים בִּלְחִישָׁה וּבִבְכִי מִתְיַפֵּחַ.

אִמּוֹת מַשְׁחִיזוֹת בְּיָדָן מַאֲכֶלֶת

לִמְסֹר לְאָבוֹת בִּבְכִיָּה מְיַלֶּלֶת,

מַכּוֹת עַל חָזָן בִּזְעָקָה וּבְנֹהַּ

שִׁבְעַת רְקִיעִים הִשָּׁמַיִם לִבְקֹעַ.

עוֹבֶרֶת גַּבָּהּ צְמַרְמֹרֶת שֶׁל קֹר,

אוּלָם עַל עָמְדָהּ הִיא נִצֶּבֶת לִשְׁמֹר.

בַּחוּץ הֵם קָמִים מֵעָפָר וּמִכְּרֹעַ,

הַשַּׁעַר לִפְרֹץ כְּבָר יִגָּשׁוּ;

אַךְ הִיא מַטְבֵּעוֹת מוֹסִיפָה עוֹד לִזְרֹעַ –

וְשׁוּב בֶּעָפָר יִתְפַּלָּשׁוּ.

וּמֵאֲחוֹרֶיהָ אֵימָה מִשְׂתָּרֶרֶת,

בְּלַהַט הַקֹּדֶשׁ נִסְתֶּרֶת;

וְתוֹךְ הַיְלֵל הַסּוֹעֵר בִּלְהִיטָה

קוֹלוֹת נִשְׁמָעִים מְבָרְכִים עַל שְׁחִיטָה,

קוֹלוֹת נִשָּׂאִים בְּ׳אָמֵן׳ יִתְלֶהָבוּ –

דָּמִים בְּדָמִים בִפְלָגִים יִתְעָרָבוּ.

עֲדַת יְשׁוּרוּן הַנִּלְהָבֶת

כֻּלָּהּ מִתְקַדֶּשֶׁת בַּמָּוֶת.

הִנֵּה הַקָּרְבָּן כְּבָר נִשְׁחַט וְהֻקְרַב,

הֻגַּשׁ עַד תֻּמּוֹ, הַסַּכִּין לֹא הוּשַׁב,

מַלְאָךְ לֹא יָרַד וְהַנֵּס לֹא קָרָה.

אֲהָהּ, נִסָּיוֹן מַה קָּשֶׁה וְנוֹרָא!

אוּלָם מִתְנַסִּים וְנוֹשְׂאִים עַד הַסּוֹף.

הָעֹנֶשׁ, הַזְּכוּת – – נִצָּחוֹן!

עַתָּה הִיא קָמָה וּבְאֵלֶם־גָּאוֹן

בְּשִׁיר תְּהִלָּה תַּעֲטֹף:

מוֹדָה אֲנִי לָךְ, אֱלֹהַי, שֶׁקִּדַשְׁתָּ

עֲדַת טְהוֹרִים,

וְכֹחַ וָאֹמֶן אוֹתָמוֹ הִלְבַּשְׁתָּ

לְמוֹת יִסּוּרִים.

מוֹדָה אֲנִי לָךְ, אֱלֹהַי, שֶׁנָּתַתָּ

חֶלְקִי עִם חֶלְקָם,

לִדְבֹּק בִּקְדֻשָּׁה עִם כָל אֵלֶּה לְמַטָּה,

לָמוּת בְּמוֹתָם.

מוֹדָה אֲנִי לָךְ, אֱלֹהַי, שֶׁרִצִּיתָ

קָרְבַּן הַתָּמִים,

וְגַם בְּמוֹתֵנוּ כִּי לָנוּ צִוִּיתָ

חַיֵּי עוֹלָמִים.

זוֹהֶרֶת כֻּלָּהּ בְּשִׁלְהַב חֲזוֹנָהּ,

לָהֶם הִיא קוֹרֵאת מִמְּרוֹמֵי חַלּוֹנָהּ:

יָבוֹאוּ כֻּלָּם, כִּקְרוּאֵי־לְמוֹעֵד,

לְזֶה הַמִּשְׁתֶּה שֶׁל הַדָּם הַשּׁוֹתֵת.

יָבוֹאוּ, יִשְׁתּוּ וְיִרְווּ מִן הַדָּם

נִמְזַג מִמֵּאוֹת גְּרוֹנוֹת שֶׁל אָדָם.

וְחֶרֶב בְּרוּם הַחַלּוֹן מְבָרֶקֶת,

וְאַף אֵין מַרְעֶדֶת הַיָּד;

מִיָּד הִיא נוֹפֶלֶת בְּדָם וְזוֹעֶקֶת:

אֶחָד!

ג. היולדת

הָאֹדֶם שֶׁל שֶׁמֶשׁ עוֹלָה וּמַפְצַעַת,

הָעֹדֶן שֶׁל יֶלֶד עַתָּה זֶה חֻבַּל;

עַל גַּג הַמִּגְדָּל הִיא שׁוֹכֶבֶת מֻצְנַעַת,

גּוֹמַעַת הָרוּחַ רְוַת לֵחַ־טַל.

אַךְ עֵת יַעֲבֹר רַק חֶבְלָהּ

מִיָּד בְּעָתָה בָּהּ עוֹלָה,

כְּלַהַב עוֹלֶה מֵאוּדֵי־זִכָּרוֹן:

הִנֵּה הֵם, כְּאֹדֶם הַדָּם,

בָּאִים וְהַצְּלָב בְּיָדָם;

תִּלֵּי מוּמָתִים, הֲרוּגֵי יוֹם־חָרוֹן.

נָסִים נִבְהָלִים כְּמוֹ צֹאן,

אַךְ אֵין עוֹד מִפְלָט מֵאָסוֹן.

הִנֵּה הִיא בּוֹרַחַת מִפַּחַד הַהֶרֶג

עִם כָּל הֶחָשִׁים הָאַרְמוֹנָה לָנוּס;

הִנֵּה הוּא, הַבִּישׁוֹף, מַגִּישׁ אֶת הַצֶּלֶב,

אוּלָם כָּל אַחֶיהָ יִדְחוּהוּ בְּבוּז.

וְהִיא בְּכָבְדָּהּ עוֹד תִּצְעַן,

וְקֹדֶם הִגִּיעָה לְכָאן

בַּדֶּרֶךְ אָחֲזוּ בָּהּ צִירֵי הַָיּוֹלֶדֶת.

הִנֵּה גַם הַיֶּלֶד בָּא חִישׁ.

אַךְ אֵי הוּא הָאָב וְהָאִישׁ?

בְּפַחַד הַמָּוֶת מֵעָל הִיא נִבֶּטֶת,

תָּרָה לְבַקֵּשׁ אֶת אִישָׁהּ –

הָרוּחַ בִּכְיָהּ מַחֲרִישָׁה.

כְּאֹדֶם־חָרוֹן יִשְׁתַּלְהֵב הָרָקִיעַ,

כְּיֶרֶק הַיַּעַר הָרְהַין רַךְ יַכְחִיל.

סָבִיב מְסַחְרֵר עֲרָפֶל שֶׁהִבְלִיעַ

עָרִים זוֹהֲרוֹת בָּעִנּוּי הַמַּאֲפִיל.

הִנֵּה הִיא רוֹאָה מִתְפַּתֵּל

עָשָׁן מִקְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל,

כְּמוֹ מִזְבְּחוֹת יֶעֱשָׁנוּ בָּרַחַק;

נִדְמֶה: נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת

בְּטֹהַר יוֹצְאוֹת וּפוֹרְשׁוֹת

לְמַעְלָה־לְמַעְלָה, לְגָבְהֵי הַשַּׁחַק.

הַשֶּׁמֶשׁ מַרְעֶפֶת אוֹרָהּ,

כְּאִלּוּ דָבָר לֹא קָרָה.

הַשֶּׁמֶשׁ בְּאֹדֶם הַגֶּוֶן יָגִיחַ,

כְּאֹדֶם הַדָּם עַל עַל־גַּבֵּי הַצְּלָמִים;

שִׁלְהַב פַּרְצוּפִים שֶׁל מֵמִית וּמַדִּיחַ

וְלַהַט הָמוֹן הַשָּׁכוּר מִדָּמִים.

הַשֶּׁמֶשׁ מַגְבֶּרֶת אִשָּׁהּ;

נִצֶּבֶת בָּאוֹר הָאִשָּׁה,

יַלְדָּהּ בִּזְרוֹעָהּ – אֵבָרָיו מַה יָּזוּעוּ;

הִנֵּה הֶהָמוֹן כְּבָר יִסְאַן,

מִיָּד הֵם יַגִּיעוּ לְכָאן,

יִקְחוּ הַוָּלָד וּמֵי־טֶבֶל יַזּוּהוּ.

וְהִיא עִם הַיֶּלֶד אָצָה

לַעֲמֹד עַל הַגַּג בַּקָּצֶה.

הִנֵּה הֵם בָּאִים כְּמֵי זֶרֶם בְּזַעַם,

עַל גַּב וְעַל שֶׁכֶם יַאְדִּים דַּם הַצְּלָב –

וְאֶלֶף פִּיּוֹת לָהּ יָהִימוּ בְּנַהַם,

מֵאֶלֶף עֵינַיִם הַמָּוֶת נִשְׁקָף.

מַבְהִיק הַמּוֹרָא הַמַּבְעִית

מֵחֶרֶב, גַּרְזֶן וַחֲנִית,

מִפֶּרֶא־נָזִיר הָרוֹכֵב עַל חֲמוֹר.

הִנֵּה הוּא צוֹעֵק וְרוֹמֵז,

נוֹפֵף בַּתָּלוּי, עֲשׂוּי עֵץ,

וּכְבָר נִגָּשִׁים אֶת הַפֶּתַח לִשְׁבֹּר.

זֶה פֶּרֶא־נָזִיר מַה יֶחְשַׁק

בָּאֵם וּבִבְנָהּ עַל הַגָּג.

קוֹרֶנֶת לְאֹרֶךְ הָרְהַין בְּאֵשׁ־זֹהַר

כָּל עִיר, וּבָהֶן קְהִלּוֹת וְעֵדוֹת

שֶׁמֵּתוּ בַּקֹּדֶשׁ, בְּאֹמֶץ, בְּטֹהַר –

כֻּלָּן עֲקֵדוֹת, עֲקֵדוֹת, עֲקֵדוֹת.

עֵינֶיהָ רוֹאוֹת אֵשׁ־עָנָן,

הָהָר, הַמִּזְבֵּחַ, עָשָׁן,

וְגַם הַמַּלְאָךְ, זֶה שְׁלִיחַ אֱלֹהַּ.

׳בְּנִי, עוֹלָתִי, הָהּ, בְּנִי!

לְךָ, אֵל אֶחָד, קָרְבָּנִי!׳

מִיָּד הֵם נוֹפְלִים שְׁנֵיהֶם מִגָּבֹהַּ.

רוֹאֶה הֶהָמוֹן הַזּוֹעֵם,

מִכַּעַס וָתֵמַהּ נוֹהֵם.

אברהם ליסין

נולד: מאי 1872, מינסק, בילורוסיה; נפטר: 1939, ניו־יורק, ארה"ב

משורר ופובליציסט בעל שיעור־קומה וייחוד בספרות יידיש. סוציאליסט מנעוריו, בן־בית בחוגי הפועלים בעיר מולדתו מינסק ובווילנה, היתה ראשית דרכו בשירה – שירות לתנועה, עשיית נפשות לה, אך לעולם לא חדל מהַגוֹת בפלא הקיום היהודי ולא הדיר עינו ושירו מנוֹיוֹ של אילן וניר. לימים, בפעילות סוציאליסטית רבת־השפעה באמריקה, גבר הפובליציסטן שבו, שנתייחד בשאר־רוח, בראיה יהודית־היסטורית, ומאמריו נזדהרו בזהורית שירית. אף הליריקה שלו, שקולה נדם ונתעורר חליפות, נתנסתה בנפתולים בין המגמה הסוציאליסטית ובין החויה האישית. שירו היהודי, שפיכּוּיו גבר בשני עשורי חייו האחרונים, כל תולדותינו מפרנסות אותו בזעקות ‘שמע’, ביסורים ובעוז של עם־לא־יחדל. – דרכו בשירה: רחבוּת השוּרה, פשטות המילים, רהיטות המקצב; לא בסוד הצמצוּם כוחו הסוּגסטיבי, כי אם בשפע שבלב, הבא לעורר.

אברהם וולט (ליסין, חתימתו הספרותית, תרגום רוסי הוא של התיבה וואלד – יער) – בן למשפחה רבת־יוחסין, ובית־ילדותו – בית של תורה ויראת שמיים. עודו נער־עילוי הציץ בספרי קורות ישראל והעמים, שלח ידו בשיר עברי, בעקבות שירי רמח’ל ומיכ’ל. גלה לישיבה הנודעת סלובודקה, שהיתה מעוז לתנועת ה’מוסר‘. לימים עשה גם בישיבת ווֹלוֹזין, אך כשהבחינו בנטייתו להשכלה – גורש מן הישיבה. הלך לווילנה, השתלם בלשון הרוסית ובספרותה, שקד על מדעי ההיסטוריה והחברה, וזכרונו הפינומנלי עמד לו בקניית הרבה דעת. חזר כסוציאליסט למינסק, ועשה בקרב הפועלים היהודים. דרכו המיוחדת, ה’וואלטית’, חדורה רגש לאומי במובהק. נלחם נגד הקוסמופוליטיות המובילה לטמיעה, מבליט ערכה של לשון יידיש, מטביע מחותמו על תכניתם היהודית של החוגים, שמהם קם לימים ה’בונד'. משנת 1879 – באמריקה, והוא מראשי ‘פארווערטס, עיתון הפועלים ומעורכיו; למן שנת 1913 ועד מוֹתו – עורך הירחון ‘די צוקונפט’. תמורות רבות ידעו חייו ובכולם לא נטשו ה’רגש של קדושת החיים וקדושת המוות מתחת המאכלת והקרדום’; מתבונן במהלך הדורות ראה ‘עלים נושרים – אך האילן קיים; אילנות כורעים והיער לעולם עומד’.

הָאשֶׁר דַּעַת עַל הָאשֶׁר לְוַתֵּר

שִׂמְחָה זוֹ לְוַתֵּר עַל הַשִּׂמְחָה, כִּי דַי –

רַסֵּן חִמּוּד־הַלֵּב, בַּיָּד הַדְבֵּר,

וְגֵא, לְִכְבּשׁ גֵּאוּת בְּרוֹמְמוּת הַדְּוָי.

הוֹלֵךְ אֲנִי בִּנְתִיב הַצַּעַר, חוֹצֶה הַלַּיְלָה הַמְיֹעָר.

רִשְׁרוּשׁ־אִילָן הוֹיֶה לְגוּשׁ מַשְׁחִיר,

לְ’וַי' אֶחָד. כְּבַד־סוֹד, נִסְעָר, –

וְאַךְ כּוֹכָב זוּטָר, כָּעַין יִתְגַּחְלֵל, יָאִיר.

אֵין שַׁחַר לְלֶכְתִּי, וְלֹא אֵדָע אֵי־אָן אֶחְתּוֹר –

אַךְ עוֹד אוֹסִיף אֵלֵךְ, זֶה כּוֹכָבִי הִנֵּה הוּא מְנוֹרָה

דּוֹלְקָה בַּפֶּתַח, מֵאַחֲרָיו הַתֹּהוּּ שָׁם יִשְׂרוֹר;

הַ’וַּי' בִּפְנִים עוֹד יְעַנֵּנִי הַנּוֹרָא.

זֶה הַ’שְׁטִיבְּל' הַיָּשָׁן, בֵּית־הַמּוּסָר, שׁוּב אוֹתִי יָנִיעַ.

מֵרַחֲקֵי־יַלְדוּת נִשְׁקָף חֲזוֹן־עִוְעִים:

שַׁלְהֶבֶת הַמְּנוֹרָה בְּעַד לַדֶּלֶת, מַצְהִיבָה, תַּבְלִיחַ

וּפָנִים־שֶׁל־גְּוִיל מִתְלַהֲבִים, נוֹגְהִים.

הִנֵּה כְּבָר מְכַבִּים הָאוֹר, וּבָעֶלֶט הַצּוֹנֵן

בּוֹקְעִים קוֹלוֹת, כְּנָפַיִם מַשִּיקוֹת –

קוֹל וַי נִלְהָב וּמִתְרוֹנֵן;

קָרָה בְּעַצְמוֹתַי – וַאֲנִי יְקוֹד.

נִגּוּן הַמּוּסָר מִיָּמִים מִכְּבָר,

שֶׁכָּל יָמַי הִקְרִין אוֹתִי בְּפַחַד־אֵשׁ;

הֵן קְרָב לִי עִם עַצְמִי מֵאָז, זוֹכֶה בּוֹ – וְנִשְׁאָר

עוֹמֵד נָבוֹךְ בַּיַּעַר הָרוֹעֵשׁ.

דּוֹעֵךְ הָאוֹר, בָּעֶלֶט שׁוּב תָּאֵר,

בְּנִגּוּן־מוּסָר יָשָׁן, הִתְרוֹמְמוּת הַדְּוָי –

הָאֹשֶׁר דַּעַת עַל הָאֹשֶׁר לְוַתֵּר,

שִׁמְחָה זוֹ לְוַתֵּר עַל הַשִּׂמְחָה, כִּי דָי!

הַדּוּמִיָּה מֵעָל אֶל צְעָדַי תֵּרֵד,

וּבָאֲפוֹר, כִּשְׁעַת־הַלֵּיל, אֵלַי נִלְוֵית.

וּשְׁנֵינוּ יְגֵעֵי־עָגְמָה, אֶשְׁאַל בְּלַחַשׁ־קוֹל:

מַה פֹּה סְאוֹן סָאַן וְאֵי נֶחְבָּא הַכֹּל?

וּשֶׁמָּא בּרוֹדְוֵי זוֹ לֹא בְּהָקִיץ הִיא מְהַמָּה?

וּשְׁאוֹן־זָרִים זֶה – רַק הֵד הוּא שֶׁאֶשְׁמַע?

אֲנִי עוֹדֶנִּי יֶלֶד, סָגוּר בְּבֵית־מִדְרָשׁ,

פִּנוֹת־שֶׁל־צֵל כֻּלּוֹ, בְּקִמּוּרִים גֻּדָּשׁ.

מִתַּחַת קִמּוּרָיו לֵילוֹת תּוֹעֶה אֲנִי,

כָּל נִיד כָּל צְלִיל – מֻכְפָּל בַּהֲמוֹנִים;

רַבִּים־רַבִּים מִצְטַלְצְלִים אֶל קוֹל קַלִּיל,

רַבִּים־רַבִּים אֶל כָּל רַחְשׁוּשׁ זוֹנְקִים בְּחִיל.

הַכֹּל יָנוּעַ – וְהַכֹּל רֵיקָן רוֹבֵץ!

רִגּוּשׁ בַּכֹּל – וְאֵלֶם פֹּה כָּבֵד אֵין־קֵץ!

מִצְחָק זֶה בֵּין חוֹמוֹת־צְלָלִים אֵימָה יֹאמַר,

לִתְעוֹת בַּתַּעְתּוּעִים וְעַד הַסּוֹף הַמָּר!

בְּרוּם חַלּוֹן – הַעוֹד יַאְדִּים לִי שַׁחַר צַח?

וְהַשַּׁמָּש – הַעוֹד יָבוֹא וְדֶלֶת לִי יִפְתַּח?

לִבְכּוֹת אֶרְצֶה, אַךְ מִקּוֹלִי אֵחַת:

שֶׁלֹא יָשִׁיב הָרִיק לִי אֶלֶף פַּעַם וְאַחַת – –

אֲנִי הַסְּנֶה

בּוֹעֵר עַד אִם אֻכַּל;

אָחוּשׁ, אֶרְאֶה:

אֲפוֹר הָאֵפֶר – גַּל.

אֵין בָּא לִרְאוֹת הָאֵשׁ,

וְלֹא מַרְאֶה גָּדוֹל,

הַגֶּזַע הַלּוֹחֵשׂ –

כִּשְׁחוֹר גֶּחָל יִגְחוֹל.

לְבַדִּי אֲנִי עוֹמֵד

בִּקְצֵה הַיְשִׁימוֹן;

רוֹעֶה כִּי יִזְדַּמֵּן,

קָטֹן, נוֹהֵג הַצֹּאן –

הוּא לֹא יָשִׂים אֶל לֵב

בִּבְעֹר הַסְּנֶה;

השּׁוֹט בַּיָּד, צוֹלֵף –

הַצֹּאן מֵשִׁיב לוֹ: מֶה.

אִילָן־עֲנָק מִתַּחַת חֲלוֹנִי תִּפְרַח,

אֶל קֶרֶן זוֹ דְּחוּיָה אֵיכָה נִטְרַדְתָּ?

אֵין־זֹאת כִּי בְּצִיַּת־חוֹמוֹת, אֵין־אָח,

יְתוֹמוֹ שֶל יַעַר־עַד שָׂרַדְתָּ!

גּוֹמֵא הָיִיתִי מֶרְחֲבֵי הָאֲדָמָה

הַיּוֹם בַּמַּחֲשָׁבָה הַמְּרוֹמְמָה;

וּמְיֻסָּר, יְגַע גּוּף וּנְשָׁמָה,

בְּאִילָנִי הַמַּחֲרִישׁ אַבִּיט, אֶשְׁתּוֹמְמָה:

מִי מִמִּי חָכַם? אֵיכָה יוֹרִיק פֹּה בַּמֵּצַר,

שְׁוֵה־נֶפֶשׁ אֶל אֲשֶׁר יְסוֹבְבֶנּו?

לְפָנִים – אֶל הַגַּרְזֶן, עַתָּה – לָרוּחַ הַנִּסְעָר,

בְּזַעַף־נַהַם לַגֶּזַע מִתְכָּוֵּן הוּא – –

אֶעֱמֹד לְפָנֶיךָ, אוֹרִי, וְאָשִׂיחָה:

הוֹ, שׁוּבָה־אַכְלֵס זוֹ אֶרֶץ־שְׁמָמָה;

וְרוּחַ־חַיִּים נָא בַּטֶּבַע הָפִיחָה,

וְהַחֲזֵר בְּחֶמְלָה בְּקִרְבָּהּ הַנְּשָמָה.

כֹּהֵן לְאוֹרְךָ, לְפָנֶיךָ כּוֹרֵעַ,

מִתְפַּלֵּשׁ בִּיגוֹנוֹ אֵלֶיךָ יִקְרָא:

צַוֵּה לִי חֻמְּךָ וְאוֹרְךָ הַשּׁוֹפֵעַ –

כִּי רִיק מִסְּבִיבִי, וְקַדְרוּת, וְקָרָה.

עֲתֶרֶת גּוֹנֶיךָ הָשִׁיבָה לִי, הָבָה –

מֶבָּטִי מְפֻכָּח, אֵלֶיךָ כּוֹסֵף.

הוֹ תְּנָה וְאָחוּשָׁה הַנֵּצַח בַּמָּוֶת,

בַּקִּיוּם – הַפְּלָאִים נָא שׁוּבָה חַשֵּׂף.

וְאָשׁוּב אֶמְצָאֲךָ בַּכֹּל: בְּנִיעַ

הָרוּחַ, בָּאָבָק הַפּוֹרֵחַ קַל־קַל.

בֶּעָנָן שֶׁיָּעוּף – אֵלַי שׁוּב תַּגִּיעַ,

וּבְעֵשֶׂב מֵצִיץ – תִּשְׁתַּבָּח, תִּתְהַלָּל.

לְפָנֶיךָ, אוֹרִי, אַחֲרִישָׁה בְּבֶכִי,

בִּבְדוֹדִי אֶתְפַּלֵּל בְּאֵין־אֹמֶר, אֵין־קוֹל:

הַעֲלֵנִי מִתְּהוֹם אֲבַדּוֹן בְּחַסְדֶּךָ!

וְחַלְּצֵנִי מֵאַין – יָדוֹ פֹּה בַּכֹּל – –

מִמַּעֲמַקִּים, מִתְּהוֹם,

אֵלֶיךָ אֶקְרָא:

אוֹרְךָ, בַּאֲשֶׁר הוּא יִזְרוֹם –

יוֹפַע לִי נְהָרָה.

בְּצִלָּם שֶׁל יָמִים הַכָּלִים אֲשׁוֹטֵט

אַחֲרֵי זְהוֹרִית שֶׁתּוֹעָה – וְאֵינָהּ.

וְהַדֶּרֶךְ – יְגוֹנִי וְרֵיקָן וּבוֹדֵד,

וְצִנָּה מְהַלֶּכֶת, צִנָּה – –

מִמַּעֲמַקִּים, מִתְּהוֹם,

אֵלֶיךָ אֶקְרָא:

בַּאֲשֶׁר שָׂם, בַּאֲשֶׁר שָׁם תִּשְׁכֹּן –

הִתְגַּל מִסִּתְרָה.

וְאָשׁוּב וְאֶרְאֶךָ כִּבְקַדְמַת יַלְדּוּת רְחוּמָה,

וְיָשׁוּב וְיַפְשִׁיר אֲשֶׁר־בִּי־נִתְאַבֵּן,

וְיָשׁוּב לַתְּפִלָּה כָּל אוֹרָהּ וְחֻמָּהּ,

וּבִכְיִי יִתְרוֹנֵן – –

מִמַּעֲמַקִּים, מִתְּהוֹם,

אֵלֶיךָ אֶקְרָא:

בִּקַּשְׁתִּיךָ לַשָּׁוְא בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם:

בַּת־קוֹל לֹא חָזְרָה;

וְעַתָּה בְּסוֹפָהּ שֶׁל הַדֶּרֶך, בְּצֵאתִי מֵעוֹלָם,

מֵחֲלוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם כִּי אֵצֵא אַל־חֲזֹר –

הַאֻמְנָם תִּשָּׁאֵר כֹּה נָהִיר־נֶעְלָם, –

זָרוּת, וּמָגוֹר?