נוֹרָא הַבְלָם שֶׁל הַחַיִּים,

וְלֹא מַכְאוֹב, וְלֹא מִלְחֶמֶת,

הֵם רַק מַעֲצֵבָה שׁוֹמֶמֶת

וּפַחַד חֲרִישִׁי מְלֵאִים, –

עַד כִּי נִדְמֶה, כִּי לֹא אֶחְיֶה,

הַלֵּב שָׁבַת מִדְּפוֹק בַּקֶּרֶב.

רַק בְּהָקִיץ אֲנִי רוֹאֶה

חֲלוֹם אֶחָד, אֶחָד בְּלִי הֶרֶף.

כִּי נִשָּׂא מַבָּט מִזְרָחָה,

אֶל הָאֹפֶק הַחִוֵּר,

בְּנֵי־יָגוֹן־וָלֵיל, נִבְטָחָה,

כִּי יוֹפִיעַ הַמְבַשֵּׂר.

נְנַחֵשׁ פְּלִיאָה שֶׁל נֹגַהּ,

וּבְתוֹחֶלֶת נִסְעָרָה

בְּמוֹתֵנוּ נַעֲרוֹגָה

אֶל עוֹלָם שֶׁלֹּא נִבְרָא.

דִּבּוּרֵנוּ הוּא בֶּן־מֶרֶד,

אַךְ מֵאֶפַע יְהָבוֹ.

אָנוּ אַךְ בְּשׂוֹרָה נִמְהֶרֶת

שֶׁל אָבִיב, בּוֹשֵׁשׁ לָבוֹא.

קִימָתוֹ שֶׁל מֵת מִקֶּבֶר,

וּמִתּוֹךְ חַשְׁכוּת לֵילִית

הִנְנוּ קְרִיאַת־הַגֶּבֶר

וְצִנַּת־הַשַּׁחֲרִית.

הִמְנוֹנֵינוּ – אַנְחוֹתֵינוּ,

וְלַיֹּפִי הָאַחֵר

נְחַלֵּלָה כָּל חֻקֵּינוּ

וְנִפְרוֹצָה כָּל גָּדֵר.

אָנוּ – אֵיד כָּל לֵב צִחֵחַ,

אָנוּ – לַעַג בְּפִי כֹל,

גֵּץ בְּאֵפֶר כָּל מִזְבֵּחַ

שֶׁכָּבָה וַיְהִי לְחֹל.

שְׁבִיל עַל עֶבְרֵי־פַּחַת אָנוּ,

בְּנֵי־הַלֵּיל – לָאוֹר נְקַו.

אוֹר נֶחְזֶה, וּכְצֵל כֻּלָּנוּ

מוֹת נָמוּתָה בִּקְרָנָיו.