אֲנִי יָשֵׁן בַּפַּרְק כָּווּץ עַל־גַּב הָאֲדָמָה הַקָּשָׁה –

אֲנִי מַרְגִּישׁ אֶת קַשְׁיוּתוֹ שֶׁל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ;

שְׁמֵי הַסְּתָו הַחֲשׁוּכִים מֵעַל רֹאשִׁי תְּלוּיִים,

הַפַּרְק, קָמֵל, שָׁלוּךְ, כְּאֹהֶל לִי הִרְחִיב גְּבוּלוֹ.

אֲנִי יָשֵׁן בַּפַּרְק כָּווּץ עַל־גַּב הָאֲדָמָה הַקָּשָׁה –

וּמִישֶׁהוּ שָׁחֹר בִּשְׁחוֹר אוֹתִי יְכַס וְיַעֲלֹט,

אֲנִי מַרְגִּישׁ שַׁחְרִירוּתוֹ שֶׁל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

חָזָק, חָזָק יוֹתֵר, בָּדוּד יוֹתֵר תִּהְיֶה לִי, בְּדוֹד.

אוֹתִי שׁוּם בֶּן אָדָם עוֹד לֹא הֵבִין עַד עָתָּה,

וְשׁוּם אָדָם גַּם לֹא יָבִין לִי עַד עוֹלָם;

וְכָךְ גַּם אֶפָּרֵד בִּכְאֵב, אֵרֵד לְמַטָּה –

וְזָר קוֹלִי מִן הַחַיִּים וּמִקּוֹלָם.

אוּלַי רַק שָׁם לִי מְנוּחָה טוֹבָה אֶמְצְאָה,

אַךְ אוֹי… אוּלַי גַּם שָׁם לִי לֹא תִהְיֶה מְנוּחָה;

וְאֶצְטָרֵךְ לִנְדֹּד, לָשֵׂאת רֹאשִׁי אִיגָעָה,

לִנְדֹּד וּלְקַלֵּל נְתִיבָתִי דְרוּכָה.

וְעֵת הַנְּבָלָה מַגַּעַת עַד לִשְׁמֵי שָׁמַיִם,

שָׁרִים לְךָ עוֹד אֵי־מִשָּׁם הַצֶּדֶק, הַשִּׂמְחָה;

וְעֵת כָּל הָאֲוִיר סָפוּג אַפְסוּת, גַּבְהוּת עֵינַיִם,

עוֹד בַּחֲשַׁאי דְּבַר אֱלֹהִים לוֹאֵט עִמְּךָ.

וְעֵת תַּחֲרִישׁ עוֹלָם הַחֲנֻפָּה הַמְשַׁוַּעַת,

פּוֹעֵם אֵי־שָׁם עוֹד לֵב אֶל אֲמִתּוֹ שֶׁל הָעוֹלָם;

וְעֵת הַחֲצִיפוּת זוֹעֶקֶת בִּזְחִיחוּת הַדַּעַת,

לְךָ הַשֶּׁקֶט, הַדְּמָמָה נוֹטִים אֶת אָהֳלָם.