פַּנְמוֹנְגּוֹלִיזְם! הַשֵּׁם הוּא פֶּרֶא,

אַךְ מְלַטֵּף הוּא אֶת אָזְנַי,

וּכְמוֹ בְּשׂוֹרָה בּוֹ מְבֻשֶּׂרֶת

עַל גְּזֵרָתוֹ שֶׁל אֲדוֹנָי.

בִּבְלוֹת בִּיצַנְץ אֲשֶׁר הִרְשִׁיעָה,

וְהַמִּזְבֵּחַ תַּם לִיקוֹד,

וַיִּפֶן עֹרֶף לַמָּשִׁיחַ,

כֹּהֵן וּמֶלֶךְ וְהֶדְיוֹט, –

מִפַּאֲתֵי מִזְרָח אָז יַעַל

אֻמָּה פְּלוֹנִית וְנָכְרִיָּה,

וּמֵהַלְמוּת גּוֹרָל מִמַּעַל

נָמוֹטָה רוֹמִי הַשְּׁנִיָּה.

מֵאֲבַדּוֹן בִּיצַנְץ לִבֵּנוּ

מוּסָר לָקַחַת לֹא נָשִׁית;

וּלְרוּסְיָה חֹנֶף יְשַׁנֵּנוּ:

“אַתְּ רוֹמִי, רוֹמִי הַשְּׁלִישִׁית!”

לוּ כֵן יְהִי! לֹא עוֹד הִמְעִיטוּ

חִצֵּי תַּגְמוּל שֶׁל זַעַם־יָהּ,

וּפֻרְעָנוּת שְׁנִיָּה יָמִיטוּ

גּוֹיִים שֶׁקָּמוּ לִתְחִיָּה.

מִמֵּי מַלַּאי, הַרְחֵק מִזְרָחָה,

מוֹשְׁלֵי אִיֵּים עַד גְּבוּל אַלְטַי –

עִם חוֹמָתָהּ שֶׁל סִין שֶׁשָּׁחָה,

קִבְּצוּ גְדוּדִים כְּגוֹב־גּוֹבָי.

וּכְמוֹ אַרְבֶּה עָצְמוּ־נָכוֹנוּ,

וְאֵין־שָׂבְעָה כְּהַלָּזֶה,

שִׁבְטֵי גּוֹיִים עוֹלִים צָפוֹנָה,

יִצְּרֵמוֹ כֹּחַ לֹא־מִזֶּה.

הָהּ רוּס! פָּנָה הֲדַר תְּמוֹלַיִךְ,

נִשְׁרֵךְ כְּפוּל־רֹאשׁ מָשְׁלָךְ בָּרְחוֹב,

יְשַׁעַשְׁעוּ קִרְעֵי דְגָלַיִךְ

יַלְדֵי הַגֶּזַע הַצָּהֹב.

יַשְׁפִּיל רוּחוֹ בְּגִיל וָרַעַד

אֲשֶׁר הִרְשִׁיעַ אֶת הַבְּרִית.

גַּם רוֹמִי הַשְּׁלִישִׁית כּוֹרַעַת,

וְלֹא תִהְיֶה עוֹד רְבִיעִית.

לִגְבִרְתִּי הַמַּלְכָּה פָּלָטִין נִשְׂגָּבָה,

וְשִׁבְעַת עַמּוּדֶיהָ זָהָב.

לִגְבִרְתִּי יֵשׁ עֲטֶרֶת, קְצוֹתֶיהָ שִׁבְעָה,

וּמִסְפַּר אַלְמֻגֶּיהָ מָה רָב.

וּבְגַנָּהּ הַיָּרֹק שֶׁל גְּבִרְתִּי כַּמָּה יִיף

הוֹד לִבְלוּב חֲבַצְּלוֹת שׁוֹשַׁנִים,

וּבַגַּל הַשָּׁקוּף שֶׁל מֵי נַחַל מַכְסִיף –

בָּבוּאַת תַּלְתַּלִים וּפָנִים.

אַךְ לֹא תֵפֶן גְּבִרְתִּי לְלַחְשֵׁי הַיּוּבַל,

אֶל פְּרָחִים לֹא יִשְׁעֶה מַבָּטָהּ,

אוֹר עֵינֶיהָ תְּכֻלּוֹת מִתּוּגָה יֶאֱבַל,

וַהֲרַת־עִצָּבוֹן הָגוּתָהּ.

הִיא רוֹאָה: מִקָּצֶה, מִצָּפוֹנָה, הַרְחֵק,

בְּצִנַּת עַרְפִלִּים וְסוּפָה,

עִם שָׂרוֹ שֶׁל מַחְשָׁךְ בְּגַפּוֹ יֵאָבֵק

וְיֹאבַד יְדִידָהּ שֶׁעָזְבָה.

אָז תִּטּוֹשׁ עֲטַרְתָּהּ שֶׁשִּׁבְּצָה יַהֲלוֹם

וְהֵיכַל־הַזָּהָב אֲשֶׁר לָהּ

וְאֶל רֵעַ אֵין־אֹמֶן – אוֹרַחַת־פִּתְאֹם –

הִיא דוֹפֶקֶת בְּיָד גּוֹאֲלָה.

וְעַל זַעַף־הַחֹרֶף – אָבִיב־עֲלוּמִים:

הִיא אֵלָיו תִשְׁתּוֹחַח נוֹהֲרָה,

וְכֻלָּהּ מְפִיקָה אוֹר שֶׁל לֶטֶף תָּמִים,

תְּכַסֵּהוּ בִּצְעִיף זָהֳרָהּ.

וַיַּכְרַע אֶת אַלּוּף־הַמַּחְשָׁךְ וַיִּמּוֹט,

וּבְנַפְשׁוֹ אֵשׁ שֶׁל טֹהַר תִּבְעַר,

וּבִסְנֵה אַהֲבָה בְּעֵינַיִם תְּכֻלּוֹת

לְרֵעָהּ חֶרֶשׁ־חֶרֶשׁ תֹּאמַר:

"רְצוֹנְךָ הוּא כְּנַחַל בּוֹגֵד, הֵן אֵדַע,

אֱמוּנִים לִי נִשְׁבַּעְתָּ לִשְׁמוֹר

וַתְּחַלֵּל שְׁבוּעָתְךָ, אַךְ בְּזֹאת הַבְּגִידָה

לְבָבִי בְּקִרְבִּי לֹא יִמּוֹר."