כְשֶיָבוֹא יוֹמִי לְהִתְבַּקֵּשׁ לְפָנֶיךָ, אֵלִי,

תְּהֵא נָא זֹאת בְּשָׁעָה שֶׁבַּכְּפָר הַחוֹגֵג

אָבָק מִתַּמֵר.

כְּדַרְכִּי בָּעוֹלָם הַזֶה חָפַצְתִּי לִבְחֹר לִי

נָתִיב יָשָר בְּעֵינַי אֶל גַּן הָעֵדֶן,

שָׁם כּוֹכָבִים זוֹרְחִים לְאוֹר הַחַמָה.

וְאֶקַח אֶת מַקְלִי בְּיָדִי, וּבְדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ אֵלֵךְ,

וְכֹה אַגִיד לַחֲמוֹרִים יְדִידַי:

"הֲרֵינִי, פְרַנְסִיס זַ’ם וּפָנַי לְגַן–עֵדֶן,

כִּי אֵין גֵּיהִנֹם בְּנוֹף אֱלֹהַּ הַטּוֹב".

וְעוֹד אֹמַר לָהֶם: "בּוֹאוּ, רֵעֵי הַשָּׁמַיִם,

בְּהֵמוֹת חֲבִיבוֹת, שֶׁבְּנִיד אָזְנֵיכֶם הַמָּהִיר

תְּגָרְשוּ זְבוּבִים וּדְבוֹרִים וּמַכּוֹת".

רְצוֹנִי לְהֵרָאוֹת לְפָנֶיךָ, אֵלִי, בְּחֶבְרַת חֲמוֹרִים.

אַהֲבַת נֶפֶשׁ אֲהַבְתִּים, עַל כִּי בְּנַחַת יַרְכִּינוּ רֹאשׁ.

כִּי יַעַמְדוּ תַּחְתָּם וְרַגְלֵיהֶם הַקְּטַנוֹת

צְמוּדוֹת בְּרוֹךְ, עַד כְדֵי לְעוֹרֵר רַחֲמִים.

בֵּין רִבְבוֹת אָזְנֵיהֶם אַגִיעַ עָדֶיךָ,

בְּלִוְיַת אֵלֶּה שֶׁהָיוּ טְעוּנִים סַלִים,

אֵלֶּה שֶׁמָּשְכוּ עֶגְלוֹת–פַּח קְטַנוֹת;

בֵּין אֲתוֹנוֹת הָרוֹת פְּצוּעוֹת-רַגְלַיִם,

וּבֵין אֵלֶּה, אֲשֶׁר הִלְבִּישוּם מִכְנָסַיִם קְצָרִים,

בְּשֶל חַבּוּרוֹת–תְּכֵלֶת זָבוֹת דָּם,

שֶׁעַקְשָׁנֵי זְבוּבִים עֲלֵיהֶן יוֹשְבִים בְּעִגוּל.

תְּנֵנִי, אֵלִי, לָבוֹא אֵלֶיךָ בֵּינֵיהֶם.

שְׁלַח כְּרוּבֶיךָ לְהוֹבִילֵנִי עַד הַיְאוֹרוֹת

שֶׁעַל גְּדוֹתֵיהֶם יִרְעֲדוּ דּּבְדְבָנִים

חֲלָקִים כְּעוֹרָהּ שֶׁל נְעֲרָה בְּתוּלָה.

תֵּן, אֵלִי, וּבִנְוֵה–נְשָׁמוֹת זֶה,

בְּכָרְעִי עַל מֵימֵי הָעֵדֶן, אֶדְמֶה לְחֲמוֹר,

שְׁעָנְיוֹ הַשַּׁח וְהֶעָנָו יִשְתַּקֵּף

בְּטָהֳרַת חַסְדְךָ הַנִּצְחִי.

יַשְׁלִיג בְּקָרוֹב. אֶזְכֹּר שָׁנָה שֶׁעָבְרָה.

אֶזְכֹּר אֶת שִׁבְתִּי עַל יַד הַאָח, עָצְבִּי שֶׁעָבַר.

הָיִיתִי מֵשִׁיב: הָנַח, לֹא קָרָה לִי דָבָר –

אִלּוּ שָׁאַל מִישֶׁהוּ: מַה לְךָ קָרָה?

חֲדַר הָאֹכֶל / פרנסיס ז’ם, תרגמה רחל

יֵשׁ אָרוֹן שֶׁהוּעַם בְּרָקוֹ,

שָׁמַע אֶת קוֹל דּוֹדוֹתַי,

שָׁמַע אֶת קוֹל אֲבִי-אָבִי,

שָׁמַע אֶת קוֹל אָבִי.

לְזִכְרוֹנוֹתָיו הָאָרוֹן נֶאֱמָן,

וְטָעוּת לְאִלֵּם לְחָשְׁבוֹ,

כִּי אֲנִי מְסַפֵּר עִמּוֹ.

וְיֵשׁ אוֹרְלוֹגִין עָשׂוּי עֵץ.

לֹא יָדַעְתִּי לָמָה נָדַם קוֹלוֹ,

לֹא אֶחְפֹּץ עַל זֶה לְשָׁאֳלוֹ;

יָכוֹל הֱיוֹת כִּי נִשְׁבַּר

הַקְּפִיץ שֶׁקוֹלוֹ שָׁם נִסְתָּר,

פָּשׁוּט, כְּקוֹלוֹ שֶׁל אִישׁ מֵת.

וְיֵשׁ גַם מִזְנוֹן יָשָׁן

שֶׁרֵיחוֹ כְּדוֹנַג וּכְרִבָּה,

אַגָּסִים וְלֶחֶם וּבָשָׂר.

זֶה מְשָׁרֵת מָסוּר. הוּא יוֹדֵעַ

כִּי אֵין לִגְנֹב דָּבָר.

סָרוּ אֵלַי הַרְבֵּה אֲנָשִׁים וְנָשִׁים

שֶׁכָּפְרוּ בְּאֵלֶה הַנְּשָׁמוֹת הַקְּטַנּוֹת.

וָאֶצְחַק כִּי יַחְשְבוּנִי יְחִידִי בְּכָאן

עֵת יֹאמַר אוֹרְחִי, בְּדָרְכוֹ עַל מִפְתָּן:

– מַה שְׁלוֹמְךָ, הָאָדוֹן זַ’ם.