[לכבוד ידידו יוסף] / יהודה אבן גיאת

רַעֲיַת צְבִי – גְּוִיָּה

יָרְתָה בְחֵץ רְמִיָּה!

יַעֲלָה תְכַל נְעִימִי

אַט, וְתֶאֱרֹב לְדָמִי.

דַּבְּרוּ, מְתֵי שְׁלוֹמִי:

הַרְּאִיתֶם עוֹד צְבִיָּה –

טָרְפָה בְנֵי לְבִיָּא?

קָרְעָה סְגוֹר לְבָבוֹת

בַּחֲנִית לְחִי, וּבָבוֹת

שָׁנֲנוּ בְרַק חֲרָבוֹת:

יִרְוְיוּן בְּלֹא צְדִיָּה

מִדְּמֵי חָלָל וְשִׁבְיָה!

תַּעֲטֶה רְדִיד נְהָרָה –

אַךְ בְּאוֹר יוֹסֵף מְאִירָה

בֵּן יְנַהֵל עֹז וּמוֹרָא

בָּם עֲלֵי בְנֵי נְשִׁיָּה

יִמְשְׁלָה בְיָד נְטוּיָה.

צָדְקָה לְשׁוֹן יְדִידוֹת

תַּעֲנֶה בְךָ חֲמוּדוֹת:

לָךְ בְּחֶסֶד שֵׁם וְיָדוֹת,

כִּי גְדֵרוֹ הַדְּחוּיָה

הִיא בְיָדְךָ בְנוּיָה.

חֵן לְיַעֲלָה, לְבָבוֹ

שָׁלֲלָה לְהַעֲצִיבוֹ,

יַעֲטֹף וְלֹא תְשִׁיבוֹ:

בחיאתך, יא תריא,

אצרפי קלבך אליא!

(בחייך, כימה

הסבי את לבך אלי!)

סליחה / יהודה אבן גיאת

יוֹנָה פוֹתָה, יְקוּשַׁת כָּל מַעְבָּר,

תִּרְאִי הַבָּר וְתִנְשִׁי הַמִּכְבָּר,

חֶלְדֵּךְ עָבַר וְהַפַּח לֹא נִשְׁבַּר –

וּמַה תָּשִׁיבִי אֶת שׁוֹלְחֵךְ דָּבָר?

הֲתַקְשִׁי עוֹד רוּחֵךְ/ עֲדֵי אָבַד נִצְחֵךְ

וְתַם לָרִיק כֹּחֵךְ? / תְּנִי לֵב אֶל אָרְחֵךְ

וְשִׂימִי עֵינֵיכִי:

אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי!

הַמְעַט מִמֵּךְ, מְשַׂחֶקֶת בְּתֵבֵל,

בְּתַעֲנוּגֵי הַזְּמָן כִּשְׁנֵי יוֹבֵל?

בַּחֹשֶׁךְ בָּאת וְתֵלְכִי בַהֶבֶל –

הִנָּזְרִי, כִּי קָרְבוּ יְמֵי אֵבֶל,

נְטִי מִתַּעְתּוּעִים / וְהַבְלֵי שַׁעְשׁוּעִים,

וְקִרְעִי לִרְגָעִים / לְבָבֵךְ לִקְרָעִים

וְקִרְאִי לַבֶּכִי!

אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי!

וְאִם לֹא עַתָּה תִתְנַצְּלִי עֶדְיֵךְ,

מָתַי תוּכְלִי לְשַׁלֵּם אֶת נִשְׁיֵךְ

מִדְּמֵי מִרְיֵךְ וּמֵחוֹבוֹת קָשְׁיֵךְ?

עֲוֹנֵךְ – חָלְיֵךְ, וְתַעֲנִיתֵךְ – צָרְיֵךְ,

בּוִדּוּיֵךְ דַּיֵּךְ / בְּהַשְׁמִיעֵךְ בִּכְיֵךְ,

וְרָאָה אֶת עָנְיֵךְ / מְמִיתֵךְ וּמְחַיֵּךְ

וְנָשָׂא עֲוֹנֵכִי –

אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי!

דִּבְרֵי עֲוֹנוֹת, אֲשֶׁר רֹאשֵׁךְ עָבְרוּ,

גָּאָה לְבָבֵךְ – וְהֵם גָּאוּ וְגָבְרוּ,

וְאִם יִשָּׁבֵר לְבָבֵךְ – יִשָּׁבְרוּ;

הִכּוֹנִי, כִּי לְמִלְחַמְתֵּךְ חָבְרוּ,

הֲדִיחִים מִקִּרְבֵּךְ / וְטַהֲרִי אֶת חֻבֵּךְ,

וְהַקְרִיבִי לִבֵּךְ / וְהַקְטִירִי חֶלְבֵּךְ

וְדִמְעֵךְ נַסֵּכִי –

אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי!

הִנָּךְ יָפָה, לְחַמָּה נִמְשֶׁלֶת,

לוּלֵי הֱיוֹתֵךְ בְּדָמִים מִתְגּוֹלֶלֶת

לֹא מְטֹהָרָה אֲבָל מִתְגָּאֶלֶת –

וְאֵיךְ נִגְאֶלֶת נְשָׁמָה נִגְעֶלֶת?

הַרְבִּי לָךְ בֹּרִית / וּבַקְּשִׁי הָאַחֲרִית

וְתָבוֹאִי בִבְרִית / וּמִגְדֵי שָׁוְא אָרִית

זְרִי מִתּוֹכֵכִי.

אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי!