לֹא בָּאתִי לָעוֹלָם כִּי אִם לִרְאוֹת פְּנֵי־שֶׁמֶשׁ

וּתְכֵלֶת שַׁפְרִירִים.

לֹא בָּאתִי לָעוֹלָם כִּי אִם לִרְאוֹת פְּנֵי־שֶׁמֶשׁ

וְשִׂיא־הָרִים.

לֹא בָּאתִי לָעוֹלָם כִּי אִם הַבֵּט הַיָּמָּה

וּלְזִיו פִּרְחֵי שָׁרוֹן.

תֵּבֵל כֻּלָּהּ בְּמַבָּטִי חֻתָּמָה,

אֲנִי אָדוֹן.

אֲנִי הַקֹּר שֶׁל הַנְשִׁיָּה הִכְרַעְתִּי

בִּזְכוּת חֲלוֹמוֹתָי.

בְּכָל שָׁעָה גִלּוּי־שְׁכִינָה יָדַעְתִּי

וְשִׁיר אֵין דָּי.

זֶה חֲלוֹמִי הָעֶצֶב יְעִירֶנּוּ,

אַךְ זוֹהִי תְּהִלָּתִי.

מִי לִי יִדְמֶה בַּכֹּחַ שֶׁלָּרֶנֶן?

אֵין זוּלָתִי!

לֹא בָּאתִי לָעוֹלָם כִּי אִם לִרְאוֹת פְּנֵי־שֶׁמֶשׁ.

וְאִם הַיּוֹם כָּבָה,

אֲנִי אָשִׁיר… אֲנִי אָשִׁיר עַל שֶׁמֶשׁ

גַּם כִּי אֶגְוָע!

בַּטֶּבַע שֶׁל רוּסְיָה יֵשׁ לֶטֶף שֶׁל לֹהַּ,

יֵשׁ אֵלֶם מַכְאוֹב שֶׁל עַצְבוּת בְּהַצְנֵעַ,

יֵשׁ צַעַר אֵין־יֵשַׁע, אֵין־קֵצֶה, אֵין־נֹעַ,

וְקֹר שֶׁלַּגֹבַהּ, וְרֹחַק גּוֹוֵעַ.

נֵצֵא הַמִּדְרוֹנָה עִם שַׁחַר מַפְצִיעַ:

עַל סֶמֶר הַנַּחַל צִנָּה מְרַחֶפֶת,

חַשְׁרַת יְעָרוֹת מַשְׁחִירָה בְּאֵין־זִיעַ, –

הַנֶּפֶשׁ עוֹגֶמֶת, הַנֶּפֶשׁ עוֹטֶפֶת.

קָנֶה לֹא יִנּוֹעַ. הַסּוּף לֹא יִשּׁוֹחַ.

שַׁלְוָה בְּאֵין קוֹל. דּוּמִיָּה בְּאֵין קֶשֶׁב.

קַצְוֵי אֲפָרִים יַעֲמִיקוּ לִבְרוֹחַ.

בַּכֹּל עֲיֵפוּת כֹּה אִלֶּמֶת, חֵרֶשֶׁת.

עִם שָׁקוּעַ הַשֶּׁמֶשׁ נֵרֵד, כְּאֶל מַיִם,

לַגַּן הַכַּפְרִי, הַקְּרִירוּת בּוֹ נוֹדֶפֶת,

אִלֵּם כָּל אִילָן בּוֹ וּזְעוּם עַפְעַפַּיִם, –

הַנֶּפֶשׁ עוֹגֶמֶת, הַנֶּפֶשׁ עוֹטֶפֶת.

כְּאִלּוּ הָיְתָה בְּעָרְגָהּ מְפַלֶּלֶת,

וְהֵם עַל לֹא־חֵטְא צִעֲרוּהָ מִדַּעַת.

הַנֶּפֶשׁ מוֹחֶלֶת, אֵינֶנָּה קוֹבֶלֶת,

וְרַק בּוֹכִיָּה, בּוֹכִיָּה, לֹא נִרְגַּעַת.

לֹא קָצַרְתִּי זֶה הַקַּיִץ קְצִיר אֱלֹהַּ,

לֹא שׁוֹרַרְתִּי אֶת שִׁירֵי הַנֶּחָמָה,

כִּי רָאִיתִי שְׁבוּעַת־שָׁוְא, נַבְלוּת וָרֹעַ

שֶׁל עַבְדֵי הָעֲבָדִים בְּתַדְהֵמָה.

לֹא שָׁאַפְתִּי זֶה הַקַּיִץ רֵיחַ אָחוּ,

לֹא קָרַנִי צִיץ בְּעֵמֶק הַבָּכָא,

כִּי רָאִיתִי אִישׁ אָחִיהוּ פֹּה יִרְצָחוּ,

וּקְרוֹבָה, אַךְ רְחוֹקָה הִיא הַשִּׂמְחָה.

לֹא יָדַעְתִּי זֶה הַקַּיִץ נְשִׁיקָה עוֹד,

רַק שָׁמַעְתִּי נְשִׁיקוֹת חֶרְפַּת־אָדָם,

שֶׁבּוֹגְדִים יָרוּצוּ זֶה לָזֶה מִדַּעַת

הַעֲתֵר לָרֹב כְּחוֹל עַל שְׂפַת הַיָּם.

זֶה הַקַּיִץ – פֹּה דְרוֹרֵנוּ מָךְ לִשְׁקוֹעַ,

זֶה הַקַּיִץ – יְגִיעֵנוּ תַּם לַשָּׁוְא,

זֶה הַקַּיִץ – לְבַדִּי אֲנִי בַּתֹּהוּ,

זֶה הַקַּיִץ – אֶת רוּסִיָה לֹא אֹהַב.