דַּי לִי גַּם בְּחַדְרוֹן קָטָן –

חֶדֶר קָט, אַךְ סָגוּר וְחַם,

בּוֹ רַק

כִּסֵּא עֲנָק.

הוֹ, אֵיךְ יִהְיֶה אָז יֹפִי לִי!

שׁוֹקוֹלָדִים הָמוֹן לִזְלֹל,

וּפֶחָם, לְחַמֵּם תַ’כֹּל.

מָה טוֹב וּמָה נָעִים וְחַם.

הוֹ, אֵיךְ יִהְיֶה אָז יֹפִי לִי.

יֹפִי לִי, יֹפִי לִי.

מָה טוֹב כָּכָה לָשֶׁבֶת,

יֹפִי-טוֹפִי, חַם סָבִיב.

לֹא אוֹצִיא תָּ’רֹאשׁ הַחוּצָה

עַד שֶׁיָּבוֹא אָבִיב.

עַל בִּרְכַּי רֹאשׁ אָהוּב מֻנָּח.

אֲלַטֵּף צַוָּארוֹ הָרַךְ,

וְהוּא אוֹתִי יֹאהַב כָּל כָּךְ.

הוֹ, אֵיךְ יִהְיֶה אָז יֹפִי לִי.

יֹפִי לִי,

יֹפִי לִי.

גבירתי הנאווה מאת: אלן ג’יי לרנר ופרדריק לואו

עברית: דן אלמגור ושרגא פרידמן

“גבירתי הנאווה” היה, ללא ספק, המחזמר הגדול הראשון שהוצג בעברית במתכונת ברודוויי. תירגמתי אותו עם חברי שרגא פרידמן, והיה עלינו ליצור סלנג או דיאלקט “קוקני” עברי בתקופה ש“הגשש החיוור” רק החל לגשש את דרכו. הסלנג ששלט אז בארץ היה בעיקר יידי או ערבי-מזרחי וכמובן לא הלם את לשון הרחוב הלונדונית שחקר פרופ' היגינס. בעצתו של פרופ' חיים בלנק, חוקר הדיאלקטים מהאוניברסיטה העברית, פנינו ללשון הילדים כבסיס לשפתם של אלייזה דוליטל (שאותה גילמה להפליא קצינה צעירה וחסרת נסיון בימתי מירושלים, שהפכה בין לילה לכוכבת גדולה – רבקה רז, ששרה את שלושת השירים. בהפקת 1964 הופיעו רבקה רז, שייקה אופיר, אברהם בן-יוסף ובומבה צור. בהפקת 1969 החליפו גדעון שמר ואילי גורליצקי את שייקה. בהפקת 1986 שרו ריטה, עודד תאומי, אלכס אנסקי ואריק לביא, וב-2002 הופיעו מירה עווד, עודד קוטלר ושייקה לוי.

“בָּרָד יָרַד בִּדְרוֹם סְפָרַד הָעֶרֶב”.

– סוֹף-סוֹף קָלְטָה זֹאת.

סוֹף-סוֹף קָלְטָה זֹאת.

“בָּרָד יָרַד בִּדְרוֹם סְפָרַד הָעֶרֶב”.

– הִיא מְדַבֶּרֶת

מַמָּשׁ כְּמוֹ גְּבֶרֶת.

– עַכְשָׁו שֵׁנִית: מָה שָׁם יָרַד?

– הַבָּרָד. הַבָּרָד.

– וְאֵיפֹה הוּא יָרַד?

– סְפָרַד, סְפָרַד.

"בְּהַרְטְפוֹרְד, הֶרְפוֹרְד וְהֶמְפְּשִׁיר

הָבִיל, אָבִיךְ הַבֹּקֶר."

– נָעִים מְאוֹד לְהִפָּגֵשׁ."

– עַכְשָׁו שֵׁנִית: מָה שָׁם יָרַד?

– הַבָּרָד. הַבָּרָד.

– וְאֵיפֹה הוּא יָרַד?

– סְפָרַד, סְפָרַד.

"בָּרָד יָרַד בִּדְרוֹם סְפָרַד הָעֶרֶב.

בָּרָד יָרַד בִּדְרוֹם-סְפָרַד,

בָּרָד."

לֹא! לֹא! כִּי לֹא אוּכַל לִישֹׁן.

דְּבַר-מָה מוּזָר שׁוּב מַקְפִּיץ לִי אֶת הַדָּם.

דַּי! דַּי! כִּי לֹא אוּכַל לִישֹׁן.

גַּם לֹא בְּעַד כָּל הוֹן שֶׁבָּעוֹלָם.

הַלַּיְלָה טוֹב לִרְקֹד,

הַלַּיְלָה טוֹב לִרְקֹד,

עַד בֹּקֶר-אוֹר לִרְקֹד.

עַד כְּלוֹת הַנְּשָׁמָה.

וְלַעֲשׂוֹת כָּל מָה –

שֶׁלֹּא עָשִׂיתִי עוֹד.

עוֹד לֹא אֵדַע

מָה נִשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה,

אוּלָם לִבִּי לוֹחֵשׁ רַק זֹאת:

כְּשֶׁהוּא אוֹתִי חָבַק

בִּזְרוֹעוֹתָיו חָזָק,

רָצִיתִי עוֹד, עוֹד עוֹד

לִרְקֹד

(משירי פרופ' היגינס)

שרו: שייקה אופיר ואחריו גדעון שמר, אילי גורליצקי, עודד תאומי ועודד קוטלר

מָה, לַעֲזָאזֵל,

דָּחַף אוֹתָהּ לְהִסְתַּלֵּק?

הָרֵי הַכֹּל עָבַר פָּשׁוּט וְקַל.

מָה לְפֶתַע צָץ לָהּ?

מָה פִּתְאוֹם לָחַץ לָהּ?

אֵינִי מֵבִין אֶת הַטִּפְּשָׁה בִּכְלָל.

כָּל אִשָּׁה – מִפְלֶצֶת! כֵּן,

בָּזֶה אֵין שׁוּם סָפֵק.

רֹאשָׁהּ חָלוּל אוֹ מְמֻלָּא בְּקַשׁ.

וְכָל הַזְּמַן הִיא מְנַסֶּרֶת,

מְטַרְטֶרֶת, מְקַרְקֶרֶת,

מְקַשְׁקֶשֶׁת, מִתְעַקֶּשֶׁת,

מְזַמְזֶמֶת, מְטַמְטֵם מַמָּשׁ!

אִשָּׁה זֶה לֹא גֶּבֶר, הוֹ, כַּמָּה חֲבָל!

לָמָּה אִשָּׁה הִיא יְצוּר כֹּה מֻגְבָּל?

לֹא כְּמוֹ הַגֶּבֶר – טוֹב לֵב וְחָכָם.

הוּא בְּשִׂמְחָה תָּמִיד עוֹזֵר לְזוּלָתוֹ.

לָמָּה זֶה אֵין הָאִשָּׁה כְּמוֹתוֹ?

לָמָּה הָאִשָּׁה בְּרִיָּה כָּל כָּךְ טִפְּשָׁה

וְלַחְשֹׁב אֵינָהּ מְנַסָּה?

לָמָּה הִיא עוֹשָׂה מָה שֶׁאִמָּהּ עָשְׂתָה,

וְלֹא עוֹשָׂה מָה שֶׁאַבָּא עָשָׂה?

לָמָּה הָאִשָּׁה הִיא יְצוּר כֹּה מֻגְבָּל?

לַגֶּבֶר יֵשׁ אֹפִי עָדִין וְרָחָב,

וְרֹאשׁ פִילוֹסוֹפִי, וְלֵב שֶׁל זָהָב.

פֹּה וְשָׁם, אוּלַי, יֵשׁ גֶּבֶר מְנֻוָּל.

פֹּה וְשָׁם אֶחָד עוֹשֶׂה טָעוּת.

יֵשׁ מִקְרִים, וְהֵם חוֹרְגִים קְצָת מִן הַכְּלָל;

אוּלָם לָרֹב אֲנַחְנוּ כְּלִיל הַשְּׁלֵמוּת!

אִשָּׁה זֶה לֹא גֶּבֶר, הוֹ, כַּמָּה חֲבָל!

לָמָּה אִשָּׁה הִיא יְצוּר כֹּה מֻגְבָּל?

קְחִי אֶת הַגֶּבֶר, טָהוֹר וּפָשׁוּט,

שׁוֹפֵעַ תְּמִימוּת וְקוֹרֵן חֲמִימוּת.

הוּא יַעֲזֹר לַכֹּל בְּמַצָּבִים קָשִׁים.

לָמָּה שׁוֹנוֹת הֵן הַנָּשִׁים?

הֵן חוֹזְרוֹת בְּלִי סוֹף עַל כָּל מִשְׁפָּט נָדוֹשׁ

וְטוֹעוֹת גַּם בּוֹ בֵּין כֹּה וָכֹה.

מְטַפְּלוֹת הֵן רַק בְּמָה שֶׁעַל הָרֹאשׁ,

בִּמְקוֹם לִדְאֹג לְמָה שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכוֹ!

אִלּוּ הָיִיתִי אִשָּׁה צְעִירָה,

רוֹקֶדֶת בְּנֶשֶׁף, יָפָה כִּנְסִיכָה,

קוֹצֶרֶת בְּעֶרֶב הֲמוֹן הַצְלָחָה –

הַאִם הָיִיתִי אָז בּוֹכָה וּמִתְיַפַּחַת

אוֹ מְרִימָה קוֹלִי בְּאֹפֶן יַלְדוּתִי?

הַאִם הָיִיתִי קָמָה פֶּתַע וּבוֹרַחַת?

לָמָּה זֶה אֵין

אִשָּׁה

כְּמוֹתִי?

(משירי לייזה)

שרו: רבקה רז, ריטה, מירה עווד

עוֹד תִּרְאֶה, אֶ’נְרִי אִ’יגִינְס, עוֹד תִּרְאֶה!

עוֹד תֵּלֵךְ אֶצְלִי עַל אַרְבַּע – וְתִבְכֶּה.

“נְדָבָה”, עִם הַצַּלַּחַת…

מָה אֶתֵּן לְךָ? קַדַּחַת!

עוֹד תִּרְאֶה, אֶ’נְרִי אִ’יגִינְס.

עוֹד תִּרְאֶה!

עוֹד תֶּחֱלֶה, אֶ’נְרִי אִ’יגִינְס, עוֹד תֶּחֱלֶה!

תִּתְחַנֵּן אָז שֶׁאָבִיא לְךָ רוֹפֵא.

אָז אֹמַר: “תַּמְשִׁיךְ לִגְסֹס כָּאן!” –

וְאֵלֵךְ לִשְׁמֹעַ “טוֹסְקָה”.

הוֹ, הוֹ, הוֹ, אֶ’נְרִי אִ’יגִינְס –

עוֹד תִּרְאֶה!

אוֹוֹוֹ, אֶ’נְרִי אִ’יגִינְס,

עוֹד נִשְׂחֶה יַחְדָּו בְּמַיִם אַדִּירִים.

אוֹוֹוֹ, אֶ’נְרִי אִ’יגִינְס,

וְתַחְטֹף לְפֶתַע אִ’תְכַּוְּצוּת שְׁרִירִים!

כְּשֶׁתִּצְרַח: “אֲנִי צוֹלֵל!”

אֲחַיֵּךְ: “תּוֹדָה לָאֵל!”

הוֹ, הוֹ, הוֹ, אֶ’נְרִי אִ’יגִינְס,

הוֹ, הוֹ, הוֹ, אֶ’נְרִי אִ’יגִינְס –

רַק חַכֵּה!

יוֹם יָבוֹא, אֶתְפַּרְסֵם יוֹתֵר מִכָּל הַנָּשִׁים,

וְאֵלֵךְ לְסֶנְט-גֵ’יְמְס, שֶׁאָז אֶקְרָא לוֹ “סֶנְט-גִ’ים!”

וְהַמֶּלֶךְ יֹאמַר לִי, וְכֻלּוֹ מְחַיֵּךְ:

"רוֹצֶה אֲנִי שֶׁאַנְגְּלִיָּה תַּכִּיר אֶת יָפְיֵךְ!

לָכֵן הַשָּׁבוּעַ פֹּה נַכְרִיז

עַל ‘יוֹם אֵלַיְזֶה דוּלִיטְל – לִיז!’

וְשִׁמְעֵךְ אָז יֵצֵא לְכָל קַצְוֵי הַמְּדִינָה,

וְכָל מָה שֶׁתִּרְצִי – שֶׁלָּךְ הוּא, לִיז הַקְּטַנָּה."

"רַב תּוֹדוֹת. רַק דָּבָר אֶחָד אֶרְצֶה בֶּאֱמֶת,

וְהוּא – לִרְאוֹת אֶת אֶ’נְרִי אִ’יגִינְס מֵת!"

“טוֹב!” כָּךְ הַמֶּלֶךְ יֹאמַר,

“קְחִי אֶת פְּלֻגַּת-הַמִּשְׁמָר!”

אָז יִקְחוּ אֶת אֶ’נְרִי אִ’יגִינְס אֶל הַקִּיר,

יְכַוְּנוּ שִׁשָּׁה רוֹבִים אֶל הָאָסִיר.

וַאֲנִי אֶצְחַק בְּרֶשַׁע:

"מוּכָנִים? וְ – אֵשׁ!!! הָא!

אָה הָא הָא, אֶ’נְרִי אִ’יגִינְס.

רַק חַכֵּה, אֶ’נְרִי אִ’יגִינְס –

עוֹד תִּרְאֶה!

(שירו של פרדי) לחן: פ' לואו

שרו: מרדכי בן-שחר, גבי שדה, ישראל טרייסטמן

כְּבָר עָבַרְתִּי פֹּה פְּעָמִים לָרֹב

וְאַף פַּעַם לֹא הִרְגַּשְׁתִּי מָה יָפֶה הָרְחוֹב.

אַךְ הַיּוֹם אֲנִי

בֵּין הָעֲנָנִים,

כִּי אֵדַע:

פֹּה אַתְּ גָּרָה, יַלְדָּה.

הֲיֵשׁ עוֹד רְחוֹב

עִם רֵיחוֹת לִילָךְ?

הֲיֵשׁ עוֹד רְחוֹב נִפְלָא כָּזֶה

בְּכָל הַכְּרָךְ?

אֵיפֹה עוֹד בָּעִיר

עֶפְרוֹנִי יָשִׁיר?

רַק בָּרְחוֹב בּוֹ אַתְּ גָּרָה, יַלְדָּה.

כִּי טוֹב לָחוּשׁ וְלָדַעַת

שֶׁזֶּה הָרְחוֹב

בּוֹ גָּרָה אַתְּ, יְפֵהפִיָּה.

כִּי טוֹב לַחְשֹׁב

שֶׁקְּרוֹבָה אַתְּ.

אוּלַי תֵּצְאִי פִּתְאוֹם,

וְאָז נַחְלִיף מִלָּה?

בִּי כָּל אִישׁ מַבִּיט.

לִי זֶה לֹא אִכְפַּת,

כִּי קָרוֹב אֲנִי לַבַּיִת

שֶׁבּוֹ גָּרָה אַתְּ.

אִם הַזְּמַן חוֹלֵף –

לֹא אֶקַּח לַלֵּב.

כִּי אֵדַע:

פֹּה אַתְּ גָּרָה, יַלְדָּה.

שלוש פעמים הופק המחזמר, “גבירתי הנאווה” בהפקות גדולות בארץ, ושש-עשרה שנים מבדילות בין הפקה להפקה. את “אבא דוליטל” גילמו בהפקות השונות “בומבה” צור, אריק לביא ושייקה לוי, ואת דמותו של הנער הרומנטי פרדי, המאוהב באלייזה ופוסע כל יום שעות לפני ביתה, גילמו תחילה שני זמרי אופרה (מרדכי בן-שחר וגבי שדה) ואחריהם ישראל טרייסטמן.

מתוך שירו של אלפרד דוליטל, אביה של לייזה)

שרו: בומבה צור, אריק לביא, שייקה לוי

הָאֵל הַטּוֹב בָּרָא לָנוּ יָדַיִם

שֶׁנַּעֲבֹד, וְלֶחֶם נִשְׂתַּכֵּר.

הָאֵל הַטּוֹב בָּרָא לָנוּ יָדַיִם, כֵּן;

אַךְ עִם טִיפּ-טִפַּת מַזָּל,

אַךְ עִם טִיפּ-טִפַּת מַזָּל

יַעֲבֹד כְּבָר מִישֶׁהוּ אַחֵר.

רַק עִם טִיפּ-טִפַּת,

רַק עִם טִיפּ-טִפַּת,

רַק עִם טִיפּ-טִפַּת מַזָּל

כְּבָר נִסְתַּדֵּר!

הָאֵל בָּרָא מַשְׁקֶה לְנַסּוֹתֵנוּ.

לִרְאוֹת אִם עַל הַיֵּצֶר נִתְגַּבֵּר.

הָאֵל בָּרָא מַשְׁקֶה לְנַסּוֹתֵנוּ, אַךְ –

רַק עִם טִיפּ-טִפַּת מַזָּל

רַק עִם טִיפּ-טִפַּת מַזָּל

נִכָּנַע לַיֵּצֶר דַּי מַהֵר!

רַק עִם טִיפּ-טִפַּת

רַק עִם טִיפּ-טִפַּת

עוֹד נִלְגֹּם טִפַּת מַשְׁקֶה –

וּקְצָת יוֹתֵר!

כֵּן, הַמַּשְׁקֶה מֵבִיא רַק נֶזֶק;

אֲבָל עִם טִיפּ-טִפַּת מַזָּל –

הוּא מְחֻסָּל!

הָאֵל בָּרָא אִשָּׁה – שֶׁנִּשְׁתַּדֵּךְ לָהּ,

שֶׁנֵּהָנֶה בַּבַּיִת, בַּמִּטְבָּח.

הָאֵל בָּרָא אִשָּׁה שֶׁנִּשְׁתַּדֵּךְ לָהּ; אַךְ

רַק עִם טִיפּ-טִפַּת מַזָּל

רַק עִם טִיפּ-טִפַּת מַזָּל

נֵהָנֶה, גַּם בְּלִי לִפֹּל בַּפַּח!

רַק עִם טִיפּ-טִפַּת…

רַק עִם טִיפּ-טִפַּת…

יֵשׁ נָשִׁים

גַּם בְּלִי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁים!

רַק עִם טִיפּ-טִפַּת…

רַק עִם טִיפּ-טִפַּת…

רַק עִם טִיפּ-טִפָּה-טִפַּת-מַזָּל!

(עוד שיר של אלפרד דוליטל)

שרו: בומבה צור, אריק לביא, שייקה לוי

לַחֲתֻנָּה אֶצְעַד הַבֹּקֶר.

הַפַּעֲמוֹן יִקְרָא: “דִּין-דָּן!”

הָבוּ עוֹד וִיסְקִי!

רַק אַל נַפְרִיז, כִּי

עָלַי לִהְיוֹת מוּכָן בַּזְּמַן!

לַחֲתֻנָּה אֶצְעַד הַבֹּקֶר.

כָּךְ, מְגֻנְדָּר כְּמוֹ חָתָן.

תְּנוּ לִי בֵּינְתַיִם

בִּירָה אוֹ שְׁתַּיִם –

שֶׁרַק אָבוֹא לְשָׁם בַּזְּמַן!

אִם אֲפַטְפֵּט שׁוּב –

תְּנוּ לִי סִימָן!

אִם אַפְלַרְטֵט שׁוּב –

תְּנוּ לִי בַּיַּשְׁבָן!

כִּי…

לַחֲתֻנָּה אֶצְעַד הַבֹּקֶר

הַפַּעֲמוֹן יִקְרָא: “דִּין-דָּן!”

זְמַן לֹא נִשְׁאַר לִי.

עוֹד בִּירָה, צַ’רְלִי!

שֶׁרַק לֹא נְאַחֵר!

שֶׁרַק לֹא נְאַחֵר!

שֶׁרַק נָבוֹא לַכְּנֵסִיָּה בַּזְּמַן!

לַחֲתֻנָּה אֶצְעַד הַבֹּקֶר.

“דִּין-דָּן!” יִקְרָא הַפַּעֲמוֹן.

עוֹד שְׁעָתַיִם

עָלַי יֵשׁ רֵחַיִם.

זֶה יוֹם-הַחֹפֶשׁ הָאַחֲרוֹן!

אֶל הַגַּרְדּוֹם אֶצְעַד הַבֹּקֶר.

אִם רַק אָבוֹא לְשָׁם בַּזְּמַן

בּוֹאוּ, סִפְדוּ לִי,

כִּי אַלְפְרֶד דּוּלִי

נָפַל בַּפַּח, כְּמוֹ כָּל חָתָן!

אִם אֶשְׁתּוֹלֵל קְצָת –

תְּפֹס בִּי חָזָק!

אִם אֲקַלֵּל קְצָת –

קְשֹׁר אוֹתִי בַּשַּׂק!

לַחֲתֻנָּה אֶצְעַד הַבֹּקֶר.

הַפַּעֲמוֹן יִקְרָא: “דִּין-דָּן!”

שָׁם מְחַכָּה אַתְּ

רַק לַטַּבַּעַת.

שֶׁרַק לֹא נְאַחֵר.

שֶׁרַק לֹא נְאַחֵר.

שֶׁרַק נָבוֹא לַכְּנֵסִיָּה

בַּזְּמַן.

לַחֲתֻנָּה אֶצְעַד הַבֹּקֶר.

הַפַּעֲמוֹן יִקְרָא: “דִּין-דָּן!”

דַּי הִתְבַּרְבַּרְתִּי.

דַּי הִתְפַּרְפַּרְתִּי…

שֶׁרַק לֹא נְאַחֵר…

שֶׁרַק לֹא נְאַחֵר.

שֶׁרַק נָבוֹא לַכְּנֵסִיָּה בַּזְּמַן!

(משירי פרופ' היגינס)

לחן: פ' לואו

אֲנִי אָדָם מְאוֹד רָגִיל,

שֶׁאֵינוֹ דּוֹרֵשׁ דָּבָר,

רַק שֶׁיַּנִּיחוּ לוֹ תָּמִיד

לִחְיוֹת כְּפִי שֶׁנּוֹחַ לוֹ

וְלַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנוֹ.

אָדָם רָגִיל אֲנִי.

פָּשׁוּט, כְּמוֹ כֻּלָּם,

אֲשֶׁר אוֹהֵב לִחְיוֹת

בְּלִי צָרוֹת,

בְּלִי לְקַבֵּל הוֹרָאוֹת מִשּׁוּם אָדָם.

סְתָם אָדָם מְאוֹד רָגִיל.

אַךְ אִם תִּקַּח לְךָ אִשָּׁה –

מִיָּד תַּתְחִיל הַפָּרָשָׁה:

מִסְּבִיבְךָ הִיא תְּקַפֵּץ,

אֶת הַבַּיִת תְּשַׁפֵּץ,

כֹּה נִמְרֶצֶת, שֶׁאֲפִלּוּ

לְשַׁפֵּץ תַּתְחִיל אוֹ –

– תְךָ.

כֵּן, אִם תִּקַּח לְךָ אִשָּׁה,

הִיא חִישׁ תּוֹדִיעַ בְּחִיּוּךְ:

"הֵן אַתָּה הוּא הַשַּׁלִּיט,

וְאַתָּה הוּא הַמַּחְלִיט!"

וּבָרֶגַע שֶׁהִסְכַּמְתָּ –

הִיא עוֹשָׂה מָה שֶׁאָמַרְתָּ;

רַק הָפוּךְ!

אַתָּה רוֹצֶה לִקְרֹא אֶת שֶׁקְסְפִּיר?

הִיא תְּפַטְפֵּט עַל אַהֲבָה.

אִם יֵשׁ קוֹנְצֶרְט – אָז כָּל הָעֶרֶב

הוֹלֵךְ לוֹ עַל חִפּוּשׂ כְּפָפָה.

כֵּן, אִם תִּקַּח לְךָ אִשָּׁה –

תִּהְיֶה לְךָ בַּגְרוּת קָשָׁה!

אִם אָדָם רוֹצֶה סִיּוּט –

יִתְחַתֵּן לוֹ. לִבְרִיאוּת.

אֲבָל לָמָּה לִי אִשָּׁה, אִם

יֵשׁ לִי כְּבָר רוֹפֵא-שִׁנַּיִם

שֶׁמַּכְאִיב חֲצִי מִמֶּנָּה,

בְּלִי קְבִיעוּת?!

אֲנִי אָדָם מְאוֹד עָדִין:

חַבְרוּתִי, שָׁקֵט, צָנוּעַ,

שְׂבַע רָצוֹן מִכָּל דָּבָר.

בְּעוֹרְקַי תָּמִיד זוֹרַחַת

אַהֲבָה לְכָל בָּשָׂר.

אָדָם סַבְלָן אֲנִי,

סִימְפָּתִי וְחָבִיב.

אָדָם שֶׁמִּיָּמָיו,

כָּל חַיָּיו,

עוֹד לֹא הוֹצִיא מִלָּה גַּסָּה מִפִּיו.

סְתָם, אָדָם מְאוֹד עָדִין.

אַךְ אִם תִּקַּח לְךָ אִשָּׁה –

מִיָּד חוֹלֶפֶת הַבּוּשָׁה,

וּלְפֶתַע תְּדַבֵּר

בְּסִגְנוֹן עָשִׁיר יוֹתֵר.

כֵּן, פִּתְאוֹם לָצוּץ יַתְחִילוּ

הַמִּלִּים, שֶׁאֵין אֲפִלּוּ

בַּמִּלּוֹן.

הָיִיתָ אִישׁ בַּיְשָׁן, צָנוּעַ,

לוֹחֵשׁ בְּקוֹל עָנֹג וְרַךְ.

עַכְשָׁו יוֹצְאוֹת מִלִּים מִפִּיךָ

אֲשֶׁר יָבִיכוּ כָּל מַלָּח!

אוֹ, אִם תִּקַּח לְךָ אִשָּׁה –

תַּתְחִיל מִיָּד הַהַרְעָשָׁה.

יְבֻשַּׂם לוֹ, לַזָּכָר,

שֶׁעִנּוּי כָּזֶה יִבְחַר.

אִם תִּרְצֶה אִבּוּד לָדַעַת –

לָמָּה דַּוְקָא בְּטַבַּעַת?

גִּלְיוֹטִינָה זֶה דָּבָר פָּחוֹת יָקָר!

אֲנִי אָדָם מְאוֹד שָׁקֵט,

הַיּוֹשֵׁב לוֹ בְּכָל עֶרֶב

בְּחַדְרוֹ הַמְּרֻוָח,

וְאוֹהֵב דְּמָמָה וְשֶׁקֶט

כְּמוֹ בְּקֶבֶר שֶׁנִּשְׁכַּח.

אָדָם חוֹשֵׁב אֲנִי,

מְלֵא רַעְיוֹנוֹת;

אוֹהֵב לְהִסְתַּגֵּר,

מִתְנַזֵּר

מִן הָרַעַשׁ הַמַּבְחִיל שֶׁל הַבְּרִיּוֹת.

סְתָם, אָדָם שָׁקֵט מְאוֹד.

אַךְ אִם תִּקַּח לְךָ אִשָּׁה –

אַתָּה מַזְמִין לְךָ פְּלִישָׁה:

יְבַקְּרוּ אוֹתְךָ גְּדוּדִים,

יְדִידוֹת, דּוֹדוֹת, דּוֹדִים,

לְפִטְפּוּט וּלְשִׂיחָה עַל

הַנּוֹשֵׂא: "לָמָּה הַבַּעַל

עַצְבָּנִי?"

וּמִשְׁפָּחָה קָטַסְטְרוֹפָלִית

אָז תְּבַקֵּר אֶתְכֶם תָּמִיד.

וְיֵשׁ לָהּ אִמָּא קוֹלוֹסָלִית

עִם קוֹל שֶׁמְּנַפֵּץ זְכוּכִית!

כֵּן, אִם תִּקַּח לְךָ אִשָּׁה –

אִם תִּקַּח לְךָ אִשָּׁה – – –

לְעוֹלָם אִשָּׁה הַבַּיְתָה לֹא אַכְנִיס!

(משירי פרופ' היגינס)

לחן: פ' לואו

לָמָּה זֶה הָאַנְגְּלִים אֵינָם לוֹמְדִים אַנְגְלִית?

לְכָל אַנְגְּלִי, בְּעֶצֶם, שָׂפָה שׁוֹנָה, פְּרָטִית.

(מצביע בפני קולונל פיקרינג על אליזה)

כִּי לוּ דִּבַּרְתָּ כָּךְ – מִיָּד, בְּלִי וִכּוּחִים,

הָיִיתָ גַּם אַתָּה מוֹכֵר פְּרָחִים.

אַנְגְּלִי אוֹמֵר מִלָּה – מִיָּד אַתָּה יוֹדֵעַ מִי הוּא.

עַל פִּי דִּבּוּרוֹ תֵּדַע אִם אִישׁ עָשִׁיר, אוֹ שֶׁעָנִי הוּא,

אֵיפֹה הוּא נוֹלַד, אֵיפֹה הָיָה, מִנַּיִן בָּא.

הַחַיִּים וְהַמָּוֶת בַּ-מִּבְ-טָא!

לִשְׁמֹעַ אַנְגְלִית מִפִּיו שֶׁל סְקוֹטִי –

בָּא לִבְכּוֹת.

וְגַם הָאִירִי – הוּא שָׁוֶה מַכּוֹת.

יֶשְׁנָן אֲרָצוֹת שֶׁבָּהֶן לְאַנְגְלִית אֵין שׁוּם סִימָן.

לְמָשָׁל, בְּאָמֵרִיקָה כְּבָר לֹא מִשְׁתַּמְּשִׁים בָּהּ מִזְּמַן!

לָמָּה זֶה הָאַנְגְּלִים אֵינָם לוֹמְדִים אַנְגְלִית?

לַסִּינִים יֵשׁ הַסִּינִית, וְלָרוּסִים – רוּסִית.

גַּם הַצָּרְפָתִי מַקְפִּיד מְאוֹד עַל הַמִּבְטָא.

הוּא יָדוּעַ כְּדַקְדְּקָן גָּדוֹל אֲפִלּוּ בַּמִּטָּה.

הָאִיטַלְקִית קוֹלַחַת. אֵיזֶה אֶשֶׁד! אֵיזֶה שֶׁפֶךְ!

גַּם הָעִבְרִית נָאָה, רַק שֶׁכּוֹתְבִים אוֹתָהּ מִלְּהֶפֶךְ.

אַךְ אִם תְּדַבֵּר אַנְגְלִית הֵיטֵב – כָּל אִישׁ יַגִּיד:

"אֵיזוֹ שָׂפָה זוֹ? אֵיזוֹ שָׂפָה זוֹ?

זֹאת

לֹא

אַנְגְלִית!"

(משירי פרופ' היגינס)

לחן: פ' לואו

כְּבָר הִתְרַגַּלְתִּי לִדְמוּתָהּ,

לְאוֹר עֵינֶיהָ הַבָּהִיר,

לִצְלִיל קוֹלָהּ הַמִּתְגַּלְגֵּל

סָבִיב יוֹם וָלֵיל;

מִצְחָהּ, לֶחְיָהּ,

צְחוֹקָהּ, בִּכְיָהּ,

כְּבָר נִכְנְסוּ לְתוֹךְ דָּמִי

כְּמוֹ הַחַמְצָן שֶׁבָּאֲוִיר.

הִרְגַּשְׁתִּי טוֹב לִפְנֵי שֶׁבָּאָה,

כְּמוֹ פַּרְפַּר חָפְשִׁי וְקַל.

וְאוּלַי שׁוּב טוֹב יִהְיֶה לִי

בִּלְעָדֶיהָ; אֲבָל –

אֲנִי רָגִיל כְּבָר לְקוֹלָהּ.

רָגִיל כְּבָר לִדְמוּתָהּ.

רָגִיל לְחֶבְרָתָהּ.

תּוֹדָה לָאֵל שֶׁרַק אִשָּׁה הִיא

וְאוֹתָהּ לִשְׁכֹּחַ קַל.

כְּמוֹ הֶרְגֵּל קָבוּעַ

הַנִּפְסָק פִּתְאוֹם; אֲבָל –

הִיא חֲסֵרָה לִי בֶּאֱמֶת.

כְּמוֹ מַשֶּׁהוּ מֻכָּר.

כְּמוֹ מַשֶּׁהוּ יָקָר.

מעניין שבכל ההפקות של “גבירתי הנאווה”, משנת 1969 ואילך, גילמו את דמותו של פרופ' היגינס שלושה שחקנים, ששירתו יחד בלהקת פיקוד המרכז, ולהם כתבתי כשהשתחררתי מהצבא כמה מפזמוֹנַי הראשונים: אילי גורליצקי (שהחליף את שייקה אופיר), עודד תאומי ועודד קוטלר. איתם בלהקה שירתו אז גם אלכס פלג ועמוס אטינגר. מתי יגיע תורם של שניים אלה לשחק את הפרופ' לפונטיקה מלונדון?