*

הֲדוּקוֹת שְׂפָתַי, אַךְ עֵינַי עוֹמְמוֹת

בְּאוֹרָן הַקָּדוּם, הַתָּמוּהַּ…

גְּשִׁי הֲלוֹם, הָרְקוּמָה בְחֶזְיוֹן הַדְּמָמוֹת,

וְקִרְאִי בְלִבִּי כִבְסֵפֶר פָּתוּחַ.

הֵרוֹמִי כְמֵאָז מֵעַל גַּב הַנּוֹפִים

וְכָמוֹנִי טִבְלִי בְתוֹךְ תְּכֵלֶת הַנֹּעַר –

אָז תָּבִינִי לְשׁוֹן וִדּוּיַי הַזּוֹלְפִים,

שֶׁפִּגְעֵי הָעִתִּים לֹא הִצְלִיחוּ לִדְלֹחַ.

אַל תָּצִיצִי בַזְּמַן, כִּי מַבְלִיחַ הַנֵּר

וְנוֹצֵץ בַּשֵּׂעָר הַדָּלִיל כְּבָר הַכֶּסֶף.

הַרְוִינִי עֶרְגָּתֵךְ הַבְּתוּלִית כְּמֵי קֶסֶם.

וְנִגּוּן יֵשׁוּתֵךְ הַלּוֹחֵשׁ-וְדַק-בֶּשֶׂם

יִסְתַּנֵּן בְּדָמִי הַמְסֹעָר וִישַׁכֵּר

בְּיֵינוֹ הֶחָרִיף כְּחָרוּז שֶׁל בּוֹדְלֵיר!

נָווֹת רַבִּים לִי

שָׁם,

בְּפַאֲתֵי־מַעֲרָב,

בִּמְרוֹמִים רוֹמְצִים

עִם חֲלוֹמוֹת כְּחֻלִים

מְצֻיָּצִים.

נָווֹת רַבִּים לִי שָׁם.

אֲבָל חָבִיב עָלַי

יוֹתֵר מִכֹּל

הוּא הַמָּקוֹם

שֶׁבּוֹ חִצֵּי־מַעֲרָב

בּוֹקְעִים הַשְּׁעָרִים

אֶל תּוֹךְ לֵילוֹת

חוֹלְמָנִיִּים.

לְשָׁם, לְשָׁם,

מִכָּל מָקוֹם

אֲנִי נִמְשָׁךְ עֲדַיִן.

הֶחָבִיב שֶׁבִּנְווֹתַי הוּא שָׁם.

כְּגוּרֵי זְאֵבִים יְשַׁעְשְׁעוּ יְלָדַי,

כְּגוּרֵי־זְאֵבִים עוֹד הַשְּׁנַיִם.

בְּנִי בְּכוֹרִי שְׁמוֹ שַׁמַּאי

כִּשְׁמוֹ שֶׁל אָבִי־זְקֵנִי

(בַּעֲיָרָה חֵרֶשֶׁת – סָבָא כְּבַד־אָזְנַיִם).

וְהִלֵּל שֵׁם מִשְׁנֵהוּ.

שֵׁם אַחֵר שָׁם חִכָּה

עַל שְׁלַבּוֹ הַקָּרוֹב שֶׁל סֻלָּם לוּט־צְלָלִים,

וְאָנֹכִי – מֵאֵם תֵּבֵל רַבָּה

רָאִיתִי שָׁם פִּתְאֹם

בְּרַחֵף הֶבֶל שְׁנוֹתַי הָעֲנֻגּוֹת

עַל פְּנֵי הָעֹבֶשׁ שֶׁלַּקֵּן הָעַתִּיק –

וְהָאֶחָד – שְׁמוֹ שַׁמַּאי

וְהִלֵּל שֵׁם מִשְׁנֵהוּ.

כְּגוּרֵי־זְאֵבִים יְשַׁעְשְׁעוּ יְלָדַי,

כְּגוּרֵי זְאֵבִים עוֹד הַשְּׁנַיִם, –

וּמְשָׂרְטִים זֶה אֶת זֶה

בִּשְׁבִיבֵי פֶּרֶא לָעֵינַיִם זוֹעֲמוֹת.

וַאֲנִי בְּעֵינַיִם תְּלוּיוֹת בָּם

מִלֵּב־סַנְוֵרִים אֶרְאֶה

בְּהִתְגַּלְגֵּל פֹּה עַתִּיקֵי שֵׁמוֹת

כְּגוּרֵי זְאֵבִים,

כִּצְנֵפוֹת־מַזָּל רַכּוֹת.

ל"א. גוּרשטיין

מֵאַיִן מַגִּיעָה הִיא,

זוֹ נְשִׁימַת אָבִיב?

עַתָּה

פָּחוֹת חָשׁוּב לִי

בִּמְדֻּיָּק לָדַעַת

כִּי אֶרֶץ אֶל הַשֶּׁמֶשׁ

מְעַט יוֹתֵר נוֹטָה.

מִדָּה אֵינִי יוֹדֵעַ,

לָרֶגֶשׁ הַמְּחֻדָשׁ,

עוֹד לֹא שָׁקַלְתִּי כֹּבֶד

תַּכְשִׁיטַי הַבּוֹהֲקִים,

תְּלוּיִים סְבִיב הַקִּירוֹת

שֶׁל מַעֲרֶכֶת עַצְמוֹתַי.

דָּבָר אֶחָד בָּרוּר:

מִכָּל מַשְּׂאוֹתַי הָאֲפֵלִים

אֲנִי נָקִי.

דָּבָר אֶחָד בָּרוּר:

אֲנִי עַל סַף תְּחִלָּה

שֶׁל תְּחוּשָׁתִי –

רֵאשִׁית שָׁנָה,

אָבִיב!