רְחוֹב מְשֻׁקָּע, כְּחָטְמוֹ שֶׁל סִיפִילִיטִיקָן.

נָהָר – עֲגָבִים בְְּרִירָם יְקַדְּמוּנִי.

מִתְפַּשְׁטוֹת עַד אַחְרוֹן הֶעָלֶה בָּן, רָאִיתִי כָּאן,

הַגַּנּוֹת בִּבְלִי בּשֶׁת הִתְפַּרְקְדוּ בְּיוּנִי.

אֵצֵא הַכִּכָּרָה.

רֹבַע נִחָר

אֶחְבּוֹשׁ לְרֹאשִׁי כַּקַּפְלֵט הַמֻּצְהָב.

אֲנָשִׁים יִתְפַּלְצוּ: מִפִּי הַנִפְעָר

קוֹל זוֹעֵק לֹא־לָעוּס מְפַרְכֵּס בְּרַגְלָיו.

אַךְ אוֹתִי לֹא יַרְשִׁיעוּ, אַךְ עָלַי לֹא יִנְבָּחוּ.

כִּלְנָבִיא, בִּפְרָחִים יְרַפְּדוּ אֶת אָרְחִי.

כָּל אֶחָד מֵרְקוּבֵי־הָאַפַּיִם מֻבְטָח הוּא:

פַּיְּטַנְכֶם אָנֹכִי.

כְּמַרְזֵחַ, נוֹרָא לִי יוֹם־דִּינְכֶם הָאָיֹם!

רַק אֹותִי דֶרֶךְ עִיר־הַחוֹמוֹת הַדּוֹלֶקֶת

הַזּוֹנוֹת כִּקְדֻשָּׁה יְנַשְּׂאוּ לַמָּרוֹם

וְיַרְאוּ לֵאלֹהִים כָּעֵדוּת הַמַּצְדֶּקֶת.

וֵאלֹהִים עַל סִפְרִי יִתְיַפֵּחַ בְּבֶכִי!

לֹא מִלִּים – עֲוִיתוֹת, כִּפְקַעַת נִצְרֶרֶת.

בַּשָּׁמַיִם יָרוּץ, וְשִׁירַי לוֹ מִתַּחַת לַשֶּׁחִי,

וּלְכָל מַכָּרָיו יִקְרָאֵם בִּנְשִׁימָה נֶעֱצֶרֶת.

הַקְשִׁיבוּ!

הֲרֵי אִם הַכּוֹכָבִים נִדְלָקִים –

מַשְׁמָע – יֵשׁ לְמִי חֵפֶץ בְּכָךְ?

מַשְׁמָע – יֵשׁ מִי הָרוֹצֶה, כִּי יִהְיוּ?

מַשְׁמָע – יֵשׁ מִי הַמְכַנֶּה צַחְצוֹחֵי־רֹק אֵלֶּה: פְּנִינִים?

וְכָל עוֹד רוּחוֹ בּוֹ,

בְּעַלְעוֹלֵי אֲבַק הַצָּהֳרַיִם,

מִתְפָּרֵץ אֶל הָאֱלֹהִים,

מְפַחֵד, שֶׁמָּא אֵחַר לָבוֹא,

מִתְיַפֵּחַ,

מְנַשֵּׁק לְיָדוֹ מְשׂרֶגֶת־הַגִּידִים,

מְבַקֵּשׁ –

שֶׁיְהֵא כּוֹכָב, וִיהִי מָה!

נִשְׁבַּע –

לֹא יוּכַל לָשֵׂאת אֶת יִסּוּרֵי הָאֵין־כּוֹכָב!

וְאַחַר –

מְהַלֵּךְ נֶחְרָד,

אַךְ שָׁלֵו לְמַרְאִית־עָיִן.

אוֹמֵר לִפְלוֹנִי:

"הֲלֹא עַכְשָׁו אֵין רַע לְךָ?

אֵין פַּחַד?

כֵּן?!"

הַקְשִׁיבוּ!

הֲרֵי אִם הַכּוֹכָבִים

נִדְלָקִים –

מַשְׁמָע – יֵשׁ לְמִי חֵפֶץ בְּכָךְ?

מַשְׁמָע – מִן הַהֶכְרָח הוּא,

שֶׁעֶרֶב־עֶרֶב

מֵעַל לַגַּגוֹת

יִדָּלֵק לְפָחוֹת כּוֹכָב אֶחָד?!

"עִתּוֹן־עֶרֶב! עִתּוֹן־עֶרֶב! עִתּוֹן־עֶרֶב!

אִיטַלְיָה! גֶּרְמַנִיָה! אוֹסְטְרִיָה!"

וְלַכִּכָּר, מֵאֲסַפְסוּף קְדוֹרַנִּית מְתֹאֶרֶת,

תִּשְׁפֹּכֶת דָּמִים כְּמִכּוֹס טְרִיָּה!

פַּרְצוּפוֹ עַד זֹב דָּם מָחַץ בֵּית־מַרְזֵחַ,

בְּיֶלֶל חַיּוֹת הִזְדַּוֵּעַ לִקְרוֹא מָה:

"אֶת רֶנֶן הָרֵינוּס בְּדָם נְאַלֵּחַ!

בְּרַעַם מַרְעוֹם עַל מַרְמָר שֶׁבְּרוֹמָא!"

מִשָּׁמַיִם, שְׁרוּטִים מִנִּי רֹמַח, סֻנָּנוּ

דִּמְעוֹת כּוֹכָבִים, כְּקֶמַח בָּרַחַת,

וְ“עַד אָנָה? עַד אָנָה? עַד אָנָה?”, –

חֶמְלָה, הַנִּדְרֶסֶת בְּרֶגֶל, צוֹרַחַת.

הַגֶּנֶרָלִים שֶׁל בְּרוֹנְזָה עַל כַּנָּה מְחֻטֶּבֶת

פִּלְפְּלוּ: "הַתִּיקוּנוּ, נִדְהַר לְנַצֵּחַ! "

חֵילוֹת־רֶכֶב נִקְּשׁוּ נְשִׁיקוֹת כְּמַקֶּבֶת.

וְרַגְלַיִם כָּסְפוּ אֶל נוֹצֵחַ רוֹצֵחַ!

כְּרָךְ מִתְגּוֹבֵב מִתְפַּלֵץ בַּחֲלוֹם:

מִצְּחוֹק תּוֹתָחִים בְּקוֹל רַעַם הָאֶשֶׁד.

וּמִשְּׂדוֹת מַעֲרָב יוֹרֵד שֶׁלֶג אָדֹם:

בְּקִרְעֵי בְּשַׂר־אָדָם מְלֻֻשָּׁד מִנִּי לֶשֶׁד.

גְּדוּד אַחַר גְּדוּד בַּכִּכָּר מִתְנַפֵּחַ,

גִּידַיִךְ עַל מֵצַח, זוֹעֶפֶת, שָׂרְגִי נָא,

"חַכּוּ! חַרְבוֹתֵינוּ מָחָר נְקַנֵּחַ

בִּמְשִׁי הַזּוֹנוֹת בַּשְּׁדֵרוֹת שֶׁבְּוִינָה!"

כָּרוֹזֵי עִתּוֹנִים מְצַוְּחִים: "עִתּוֹן־עֶרֶב!

אִיטַלְיָה! גֶּרְמַנִיָה! אוֹסְטְרִיָה!"

וּמִלַּיְלָה, מֵאֲסַפְסוּף קְדוֹרַנִית מְתֹאֶרֶת,

תִּשְְפֹּכֶת דָּמִים כְּמִכּוֹס טְרִיָה.

לָךְ,

הַמֻּשְׁרֶקֶת,

הַמֻּלְעֶגֶת בִּכְלֵי־קֶלַע,

לָךְ,

הַמְדֻקֶּרֶת בְּלַעַז כִּידוֹן,

אֶשָּׂא בִּתְרוּעָה,

מֵעַל גֶּדֶף וְקֶלֶל,

מִלַּת־הַקְרִיאָה שֶׁל הָאוֹדָה:

“הוֹ!”

הוֹ הַחַיָּתִית!

הוֹ הַתִּינוֹקִית!

הוֹ הַקְּלוֹקֶלֶת!

הוֹ הַמּוֹלֶכֶת!

מַה כִּנּוּיִים, זוֹ עָלַיִךְ נִטְפּוֹל עוֹד?

סוֹף גִּלְגּוּלֵךְ מַה יְּהֵא, הֲפַכְפֶּכֶת:

בִּנְיַן עֲדֵי־עַד,

אוֹ עִיֵּי הַמַּפֹּלֶת?

לַמְּכוֹנַאי,

מְעֻפָּר בַּאֲבַק פֶּחָמִים הוּא,

לַכּוֹרֶה,

אֶת מֵעָיו שֶׁל הַבֶּצֶר יִרְטוֹשׁ,

הַקְטִירִי,

הַקְטִירִי בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ,

הַלְלִי לַעֲמַל אֱנוֹשׁ.

מָחָר

הַקָּדוֹשׁ

אַפְרִיזוֹת קַתֶּדְרָלָה

לַשָּׁוְא מְפָרֵשׁ בְּתַחְנוּן וְעוֹתֵר, –

דּוֹרוֹת שֶׁל קְרֶמְלִין לְמוֹטֵט יִשְׁתּוֹלָלוּ

רְאֵמֵי פְּגָזַיִךְ בְּלוּמֵי־הַסַּנְטֵר.

“הַלֵּל!”

יִנָּחֵר בִּסְפִינָה מִשְׁתַּכֶּלֶת,

יְלֵל צוֹפָרוֹת מְדֻקָּק וְגָנוּחַ,

אַתְּ שׁוֹלְחָה יַמָּאִים

אֶל סַיֶּרֶת צוֹלֶלֶת,

לִמְקוֹם שָׁם

יִלֵּל

חֲתַלְתּוּל הַזָּנוּחַ,

וְאַחַר

צִוְחַת אֲסַפְסוּף־שִׁכּוֹרִים שֶׁאָיָמָה.

שְׂפַם־עֱזוּזִים מְסֻלְסָל – יֹפִי!

בְּקַתּוֹת אַדְמִירָלִים הִלְבִּינוּ הַיָּמָה

מִגֶּשֶׁר הֶלְסִינְגְפוֹרְס תֶּהֱדוֹפִי.

פִּצְעֵי־מֵאֶתְמוֹל בְּלִקְלוּק שִׂפְתוֹתַיִם,

וְשׁוּב אֶחֱזֵךְ בַּוְּרִידִים מְשֻׁסַּעַת.

מִפִּי בַּעְלֵיבַּתִּים לָךְ:

– הוֹ, הֲיִי אֲרוּרָה שִׁבְעָתַיִם! –

מִפִּי,

פִּי פַּיְּטָן:

– הוֹ, שְׁמוֹנָתַיִם, הַמְבֹרֶֶכֶת, בְּרוּכָה אַתְּ!

בְּזֶה הַנּוֹשֵׂא,

הָאִישִׁי,

שֶׁכַּזַּיִת,

שֶׁהוּשַׁר־וְנִשְׁנָה

עַד אֵין סוֹף,

אֲסוֹבֵב כִּסְנָאִי שֶׁלַּפַּיִט

וְאֶרְצֶה לָשׁוּב וְלָסוֹב. – –

זֶה נוֹשֵׂא כִּי יָבוֹא,

בְּמַרְפֵּק הַקִּטֵּעַ

יִדְחוֹף אֶל הַנְּיָר, וִיצַוֵּהוּ: קוּם שְׂרוֹט!

וּבַר־מוּם מִן הַנְּיָר יְזַעֵק, יְקַרְטֵעַ,

וְהַשִּׁיר מוּל חַמָּה יְנַמְרֵר בְּשׁוּרוֹת.

הַנּוֹשֵׂא כִּי יָבוֹא,

כְּעָנִי בַּפֶּתַח,

יִסֹּב,

סֹב וּגְווֹעַ תַּחְתָּיו,

וַעֲנָק

יַעֲמוֹד רֶגַע,

עֲדֵי מַיִט לְפֶתַע,

וְיִמְצָא קְבוּרָתוֹ תַּחַת אֶדֶו הַכְּתָב.

הַנּוֹשֵׂא כִּי יָבוֹא,

וְצֻוֵּיתָ:

– תִּפְאֶרֶת! –

הַנּוֹשֵׂא כִּי יָבוֹא,

וְצֻוֵּיתָ!

– אֱמֶת! –

כַּף־הַיָּד הַדְּווּיָה אֶל הַצְּלָב מְסֻמְרֶרֶת,

רַק הַוַּלְס יְפַזְְּמוּ שִׂפְתֵי פִּיךָ הַמֵּת.

הַנּוֹשֵׂא – בְּרוּצוֹ, תִּלָפֵת אַלְפָא־בֵּיתָא:

לִכְאוֹרָה, מַה נָּהִיר מִן הַסֵּפֶר הַזֶּה?!

וּפִתְאֹם

אָלֶף זוֹ

כְּקַזְבֶּק הִיא נִבֶּטֶת.

וּמָאַסְתָּ בִּשְׁנָת

וּבַלֶּחֶם תִּבְזֶה.

הַנּוֹשֵׂא כִּי יָבוֹא,

לֹא יִבְלֶה כַּשַּׁלְֶכֶת,

רַק יֹאמַר:

– מֵעַתָּה לְהַבִּיט בִּי תָּהִין! –

וּכְדַגָּל

לְהַבִּיט בּוֹ תָּהִין וְלָלֶכֶת,

וְאֵשׁ לְנוֹסֵס אֲדֻמַּת שִׁירָאִין.

זֶה נוֹשֵׂא עַרְמוּמִי!

הִטָּמֵן וְשָׁקֹעַ, –

וּבְחֶבְיוֹן־יְצָרִים לְזִנּוּק מְזֻמָּן!

וּכְאִלּוּ בְּקֶצֶף –

הֵעִיזוּ לִשְׁכּוֹחַ! –

יְנַעֵר;

וְשֻׁפְּכוּ נְשָׁמוֹת מֵעוֹרָן.

וְזֶה הַנּוֹשֵׂא בְּחָרוֹן יְבוֹאֵנִי:

תֵּן מוֹשְׁכוֹת הַיָּמִים וְרִסְנָם!

וְסָלַד מֵהַבְלוּת יוֹמְיוֹמַי כִּי יִרְאֵנִי,

וְטִלְטֵל בְּסוּפָה מַעֲשִׂים וְאָדָם.

וַיָּבוֹא הַנּוֹשֵׁא,

וַיִּדְחַק כָּל הַיֶּתֶר,

וַיֻּנַּח עַל צַוָּאר כְּמוֹ חֶרֶב חַדָּה,

יְחִידִי,

עַד אֵלָיו, רַק אֵלָיו תְּצַיֵּתָה.

קוּרְנְסַאי!

מִלֵּב עַד צֵדָע.

זֶה יוֹמִי – הַנּוֹשֵׁא בְּמַסּוֹת יְנַסֵּהוּ,

לְשׁוּרוֹת הַמְּצָחִים הִתְחַבֵּט צִוָּה.

וְשֵׁם

הַנּוֹשֵׁא:

אַהֲבָה!

(לַחֲבֵרִים מֵאוֹזֶט)

פְּעָמִים

בַּבְּעָיָה הַיְּהוּדִית כִּי תָשִׂיחַ, –

זֶה אִישׁ־ שִׂיחֲךָ

בְּפָנֶיךָ

יָטִיחַ:

"יְהוּדִי?

סַחַר־מָכֶר!

כֻּלָּם הַיְנוּ הָךְ הֵם!

יְהוּדִי – אַרְכִי־עֹשֶׁק,

יְהוּדִי – שׁוּק־שָׁחוֹר הוּא…

כְּקֹרַח – הָעשֶׁר,

הַנֶּשֶׁךְ – כְּקֹרַח.

וְכָאן

לָהֶם עוֹד מוֹסְרִים

אֶת קְרִים!

וּקְרִים – הֵן כָּזֹאת הִיא:

גֻּלַּת הַכּוֹתֶרֶת!

בְּמֵיטַב הַמְחוֹזוֹת

הָאַרְמוֹן וְהַוֶּרֶד!"

כָּךְ מַלְעִיזִים פֹּה

קוֹלוֹת הָאוֹיֵב.

אַךְ אַתָּה, הַפּוֹעֵל,

הֵן תַּבִּיט

בְּיֹשֶׁר־עֵינַיִם וְישֶׁר־הַלֵּב

אֶל פְּנֵי הַדַּלוּת הַיְּהוּדִית.

הֵן עַד עֶצֶם הַיּוֹם

בִּתְחוּם־הַמּוֹשָׁב

הֵד יְהוֹדֵד עוֹד:

שֶׁל אֶנֶק וִילֵל הוּא.

זֶה בַּ“זִּ’ידִים”

כְּעֹנֶשׁ עַל מֶרֶד נִרְהָב

כַּדּוּרִים וּפַרְגוֹל

שֶׁל הַצַּאר יִתְעַלֵּלוּ.

מוּל טוּרֵי חִשּׁוּבִים,

בְּהֶסֵּק יַעֲסוֹקוּ,

כְּמוּל מַרְזְבֵי הַדָּמִים

שֶׁהֻגָּרוּ –

וְנוֹצוֹת

מִכְּסָתוֹת

שֶׁבִּרְחוֹב בְּיָלוֹסְטוֹקִי

יְדֻבְּקוּ

אֶל עֵינֵי יְהוּדִים שֶׁנֻּקָּרוּ.

בִּזְקִיפַת הָאִישׁוֹן,

שֶׁצָּהֹב וּמָרוֹם הוּא,

הִבִּיטָה הַשֶּׁמֶשׁ,

כִּמְעַט הִתְיַפָּחָה:

אֵיךְ מִלְחָמָה

נִמְשְׁכָה בְּפּוֹגְרוֹמִים –

גֶּרְמָנִי,

פּוֹלָנִי,

וְרוּסִי בְּ“פָּפָּחָה”.

וְאַחַר – דֶּמוֹקְרָטִים

בְּמֵיטַב הַמִּרְצָח

פָּרְעוּ שָׁם יוֹמָם וָלָיִל.

זֶה מַסַּע פֶּטְלוּרָה

בְּרַעַם תּוֹתָח,

זֶה מַכְנוֹ בִּשְׁרֵקַת פַּרְגּוֹלַיִם.

עֲדֶן בַּמַּרְתֵּף

הַדְּמָּעוֹת יְטַנֵּנוּ,

וְהֵמָּה הֵגִיחוּ

מֵאֵימֵי מְאוּרָה.

וּבְמַלְכוּת “הַכָּל־בּוֹ” שֶׁלָּהֶם,

לֹא־עָלֵינוּ,

בְּאוּשֵׁי־מְלִיחִים

בְּשָׁוֶה־אֲגוֹרָה.

וְשׁוּב

צַחַן בִּיב עֲיָרָה שׁוֹמֵמָה,

וְאֹדֶם־נְחֹשֶׁת שֶׁל דָּם בְּאֵימָיו עוֹד,

וְרָעָב,

שֶׁזָּעַק בְּאָזְנָם:

אֲדָמָה!

אֲדָמָה וְעָמָל –

אוֹ מָוֶת!

לֹא יָם שָׁם,

לֹא שִׂיחַ,

לֹא נֶפֶשׁ חַיָּה עוֹד, –

הָרָע בִּמְחוֹזוֹת־הָרוּסִים:

מָחוֹז,

שֶׁהִגִּיעוּ אֵלָיו כְּאֶל יַעַד,

וְאֹהֶל כְּהֶנֶף

מִפְרְשֵׂי־פָּרוּשִׂין.

הַשְּׁמָמָה הַלֵּזוּ

בִּשְׁקִידָה שֶׁעִקְּשָׁה הִיא

חַשְׂרַת הָאַרְבֶּה לִחֲכָה!

הַמְּלֵחָה נִתְחַלְּפָה בְּשָׁמִיר־וְשַׁיִת,

וְשוּב

נִשְׂתָּרְעָה הַמְּלֵחָה…

מִי יָמֹד אֶת פֶּרֶךְ

סִבְלָתָם כִּי רַבָּה?!

גְּבוּרָה – כָּל עָשָׁן שֶׁבָּקַע,

וְכָל לְבֵנָה,

וְכָל אַרֻבָּה,

וְכָל נֵטֶף שֶׁל מַיִם בַּכָּד.

וְעָתָּה –

שׁוֹפֵעַ לוֹ כְּחוֹל הַפְּלָגִים;

וְזֵעַת הָעוֹבֵד

בְּשִׁפְעָהּ הַקּוֹלֵחַ

הַיּוֹם

כְּבָר נוֹצְקָה

בְּגוּפֵי שָׂרִיגִים,

וְכָבְדוּ אֶשְׁכּוֹלוֹת

בֶּעָסִיס וּבַלֵּחַ.

אַנְשֵׁי־הֶעָמָל

חָזוּתָם הִיא דוֹמָה:

רְאֵה

יְהוּדִי

מְמֹֹרַט אֲדָמָה!

כָּאן

חֲזוֹן הַקּוֹמוּנָה –

מַעֲשִׂים שֶׁלֻּבְלָבוּ.

הַבֵּט עַל שְׁנֵיהֶם

וְנַחְשֵׁם:

מִי מִן הַשְּׁנַיִם הַלָּלוּ

סְלָב הוּא?

וּמִי מִשְּׁנֵיהֶם

בֶּן־שֵׁם?

לֹא נֵחַד עִם זֵדִים

בִּבְחִילוּ וּרְכִילוּ.

לֵב וָכִיס

(גַּם כִּי דַל הוּא!)

נִפְתַּח, לֹא נַחְמוֹד!

בְּשֵׁם

הַחַיִּים,

בֵּין אֻמּוֹת לֹא יַבְדִּילוּ,

חַיִּים

לְלֹא עֹנִי,

לְלֹא מִלְחָמוֹת.

תִּפַּח רוּחָם

שֶׁל סְחִי מוֹרְדֵי־הָאוֹר,

שֶׁחִישׁ

הִסְתָּאֲבוּ

כְּזֶרַע־חָם,

אַחַר שֶׁנֶּחְבְּאוּ

מִיֶּרִי

וּמִכְּפוֹר.

תִּפַּח רוּחָם,

שֶׁל כָּל אֶחָד

בָּהֶם,

שֶׁעַל הַקּוֹמוּנִיזְם

שֶׁל־נְיָר

לִמְסוֹר נַפְשׁוֹ מוּכָן,

וּבְצֵל־בֵּיתוֹ –

כִּבְטֶרֶם־מִלְחָמָה –

הוּא מִתְבַּהֵם.

תִּפַּח רוּחָם

שֶׁל כָּל

שׂוֹנְאֵי־מִטְרָד,

שֶׁקּוֹמוּנִיזְם

הֵם סוֹגְרִים

לְעֵת נוּחָם

מִכָּךְ

עַד כָּךְ

עִם סֶגֶר הַמִּשְׂרָד.

תִּפַּח רוּחָם

שֶׁל אֵלֶּה

אֲשֶׁר הֵמָּה

שַׁעֲרוּרָה

יִרְאוּ

בִּמְלוֹא סָרְחָהּ,

וְעַל חֶמְדַּת־הַשִּׁיר

יַחְרוֹזוּ –

כִּי נָעֵמָה.

אִם שִׁירְךָ

אַחַר הַמְּצִיאוּת

מְפַגֵּר –

פְּסוּקִים

לֹא־סֻתָּתוּ

פְּסוֹק, הַסּוֹפֵר!

הַיּוֹם

כְּאָרוֹן

עַל הַלֵּב תַּכְבִּיד

מִלַּת חֲטוֹטֶרֶת –

“זִ’יד”.

הַמִּלָּה

כְּנַף־עוֹרְבִים

עַל כְּפָרִים מְפַרְפֶּרֶת,

מֻרְתַּחַת

בְּיַי"שׁ

קַנְקַנֵּי־פֻּנְדָּקִים,

הַמִּלָּה

סִיסְמָתָם הִיא

שֶׁל כֹּמֶר

וּנְּזֶרֶת

מִבְּנוֹת הָרוֹזְנִים הַנִּדְכִּים.

הַמִּלָּה

רִחְשְׁשָׁה

עַל רֹאשׁ רַיכֶל (אִישׁ־ווּז הוּא),

וַאֲבַק

הַצַּארִיזְם

הִתְאַבֵּךְ בְּזוּדו¹ֹ.

עֵת

“נָצְרִים”־ווּזָאִים

יְחַבְּלוּ (כִּי יָבוּזוּ)

בְּעַרְדָּל מְזֻהָם

פַּרְצוּפוֹ

שֶׁל “זִ’ידוֹן”.

הַמִּלָּה

בַּסַּדְנָה

שִׁקּוּצֶיהָ גִבֵּרָה,

בַּיוֹם בּוֹ הִפְלִיא

בִּשְׁקִידָה נֶחֱרֶצֶת

בְּזֶרַע־הַ“זִּ’ידִים”

שֶׁשְּׁמוֹ הוּא בֵּרַךְ

אֲסַפְסוּף־הַמְּלָאכָה

מַכּוֹת־רֶצַח.

חַרְזָן,

בַּמַּרְזֵחַ,

בְּשֵׁם “זִ’יד” יַשְׁמִיץ,

לְקוֹל בַּקְבּוּקִים

וְשָׁאוֹן,

פְּלוֹנִי,

שֶׁעַל חֹסֶר־כִּשְׁרוֹן בּוֹ הִרְבִּיץ,

בִּשְׁמוֹ,

שֶׁסִּיֹּמֶת לוֹ:

“זוֹן”.

הַמִּלָּה

קוֹמוּנִיסְט לֹא־טֻהַר

יְרִירֶנָּה

בִּשְׂפָתָיו,

כְּפִנְכָּה

חֲלַקְלֶקֶת־הַדֹּפֶן,

עֵת יָנִיס

שִעֲמוּם

הַמַּנְכָּל

וִיפִיגֶנּוּ

בִּבְדִיחָה

יְהוּדִית אַחְרוֹנָה,

לַחֲנוֹף לוֹ.

וְצֹאן־קָדָשִׁים

שֶׁל נוֹצְרִים

תֶּאֱנַף

(סִיסְמָה

מֻצְלָחָה

אִם חָצַבְתָּ)

בְּדַלְפוֹן יְהוּדִי,

בְּאַבְרֵךְ מְמֻשְׁקָף,

וּלְסוֹף –

“צִיצִילִיסְטִים” כֻּלָּם

בְּצַוְתָּא!

לִחְשׁוּשׁ בַּתּוֹרִים:

"דַּשְׁדֵּשׁ כָּאן בִּכְדִי…

אַלּוּפֵי הָרוּסִים

לְהֶרֶג נָדוֹנוּ…

בַּכֹּל…

יְהוּדִי…

תְָּמִיד יְהוּדִי…

סַפְסָר,

קוֹמִיסָר,

שִׁלְטוֹן הוּא…

נֶאֱסוֹר

בְּשַׁרְשֶׁרֶת –

אֶת הַלָּז,

אֶת הַשֶּׁרֶץ!

נְקוֹב

בְּגָלוּי:

“זֶה סַפְסָר!”

“זֶה מַבְרִיחַ!” –

וַאֲפִילוּ

זָרִיז הוּא,

רָגִיל וּבָקִי,

אֶל מֵעֵבֶר

לְקִיר כִּידוֹנוֹת

וּבָרִיחַ –

בְּלִי הֶבְדֵּל

לְאֻמִּים –

אֶל אִיֵּי סוֹלוֹבְקִי!

יְהוּדִי לֹא רָאִיתָ?

אֵלָיו לֵךְ!

אֶל קְרִים!

אֶל אֶרֶץ הַטֶּרֶשׁ נְדוֹד נָא!

כַּפָּיו,

הַשּׁוֹקְדוֹת

בִּשְׁקִידַת־אִכָּרִים,

שָׁם אַדְמַת־הַסְּלָעִים

תַּעַבוֹדְנָה.

הֲיָדַעְתָּ,

אֶת פִּיךָ

מִי

מְשַׁקֵּץ?

מִי

נוֹטֵעַ בְּךָ

רֶשַׁע־כֶּסֶל?

מִתּוֹךְ דִּבּוּרֶיךָ

עוֹלֶה וּמְבַצְבֵּץ

זַרְבּוּבוֹ שֶׁל עַתּוּד־הַכֶּסֶף.

בּוּרְז’וּי,

שֶׁפִּזֵּר הָרַגְלַיִם

לִבְרוֹחַ,

בַּשִּׂרְטוֹן הָאַנְגְּלִי

סְפִינוֹתָיו נְעוּצוֹת:

זֶה הוּא הַזּוֹמֵם

מְדָנִים פֹּה לִזְרוֹעַ

בֵּין עַמֶּיהָ

שֶׁל בְּרִית־מוֹעָצוֹת.

אֵיבַת־מַעֲמָד הִיא,

נוֹכְלִית

וּמִרְשַׁעַת, –

קִצּוּרוֹ שֶׁל דָּבָר:

כַּמָּה פֹּה

שְׁלֹמֶה’לֶךְ

הֻכּוּ עַל כָּל שַׁעַל,

וְרוֹטְשִׁילְד שְׁלֹמֹה –

מָאן דְּכַר!

בְּרוֹטְשִׁילְדִים אֵלֶּה,

שֶׁשָּׁמְנוּ וְנָכָלוּ,

חֲזִירֵי־הַמָּמוֹן

בְּלִי הַבְדֵּל אֹם וּלְאֹם,

אֶל כָּל הָעוֹבְדִים,

שֶׁעָמְלוּ

לֹא אָכָלוּ, –

כָּרוּסִים

כִּיהוּדִים –

נֵפֶן: קוּמָה

וּנְקוֹם!

זְכוֹר נָא אַתָּה,

אַרְכִיזֵד חוּלִיגָנִי,

זִכְרוּ,

הָעוֹרְקִים אֶל קֻבּוֹת־שֶׁל־פָּרִיז,

אֶתְכֶם,

בְּבוֹא עֵת,

הַמַּטִיף הַנָּגָנִי

בְּפִלְדּוֹ הַמְנֻרְתָּק

יַחֲרִישׁ.

וַאֲשֶׁר

בֶּאֱשּׁוּן אֲפֵלַת בּוּרוּתָם,

בְּטַחוּת עֵינֵיהֶם

מֵהָבִין,

יַשְׁמִיצוּ כָּאן “זִ’יד” –

גַּם־הַיּוֹם־עוֹד –

אוֹתָם

נַזְהִיר

בְּכָל חֹמֶר־הַדִּין.

אָנוּ פּוֹנִים

שׁוּב־וְשׁוּב עַד אֵין קֵצֶה,

כָּל מִשְׁפַּחַת־אֱנוֹשׁ

הַנִּבְחֶרֶת:

הָקִיאוּ

אֶת זֹאת

הַמִּלָּה הַמְשֻׁקֶּצֶת,

הַשְׁלִיכוּהָ

בְּגֶדֶף וְחֶרֶף!