לֹא, לֹא אַשְׁלִים מִכֹּל־וָכֹל.

נַפְשִׁי בִּי הַמְקַלֶּלֶת.

וְלֹא אֶמְחוֹל, וְלֹא אֶפּוֹל

אֶל בֵּין זְרוֹעוֹת הַפֶּלֶד.

כְּכָל הַשְּׁאָר – אָמוּת, אָמִית,

כְּכָל הַשְּׁאָר – אַשְׁמִימָה.

אַךְ בְּצִדּוּק, הָהּ עוֹלָמִית

נַפְשִׁי בִּי לֹא אַכְתִּימָה.

בַּקֵּץ, בָּאֵשׁ, בַּתַּדְהֵמָה

זִכְרִי, נַפְשִׁי, בָּרֶצַח:

אֵין שׁוּם צִדּוּק לַמִּלְחָמָה

וְלֹא יִהְיֶה לָנֶצַח!

וְאִם זוֹ אֶצְבַּע־אֱלֹהִים

(נְתִיב דָּמִים וָתֹהוּ!) –

גַּם אָז רוּחִי בִּי לֹא תַשְׁלִים,

תָּקוּם גַּם עַל אֱלֹהַּ.

אַבִּיט פְּנֵי־יָם בְּרַעֲבוֹן־עֵינַיִם,

אֶל חוֹף, אֶל אֲדָמָה מְצֻמָּדָה,

נִצֶּבֶת עַל פִּי תְהוֹם – מֵעַל שָׁמַיִם –

וְעוּף אֶל זְבוּל הַתְּכֵלֶת לֹא אֵדַע.

וְלֹא אֵדַע: אֶמְרוֹד, אוֹ אֶכָּנַע לִי?

לִחְיוֹת וְגַם לָמוּת הַלֵּב נִבְהָל.

קָרוֹב לִי אֱלֹהִים, אַךְ אֵין תְּפִלָּה לִי,

וְלֶאֱהוֹב אֶרְצֶה, וְלֹא אוּכָל.

אֶל שֶׁמֶשׁ, שֶׁמֶשׁ, אֶת כַּפַּי שָׁטַחְתִּי,

פָּרֹכֶת עָב אֶרְאֶה חִוַּרְיָנָה.

אֶת הָאֱמֶת, נִדְמֶה לִי, כִּי פִּעְנַחְתִּי,

אַךְ אֵין אִתִּי מִלִּים לְמַעֲנָהּ.