אִֵינִי בּוּר, מֵעוֹלָם לֹא הָיִיתִי כֹּה

מְעֻדְכָּן בְּחַדְשׁוֹת הַפּוֹלִיטִיקָה;

וַהֲרֵינִי מַכִּיר בַּמָּקוֹר

כָּל פְּנִינֵי שִׁירָתוֹ שֶׁל קוּבִּישְׁקִין

וּמִכְלוֹל מַאַמְרֵי קוֹצֶ’רִיזְ’קִין –

וְכָל שְׁאָר חִדּוּשָׁיו שֶׁל הַדּוֹר.

בְּקִצּוּר, מְזוֹן־רוּחַ שָׂבַעְתִּי.

רַק וֶרְגִילִיוּס עוֹד לֹא קָרָאתִי –

וַחֲבָל! כִּי אוֹמְרִים: הוּא כַּבִּיר!

לֹא הָיָה לִי מַזִּיק גַּם הוֹרַצִיוּס:

אַף הַלָּז – הוּא לֹא “עַם־הָאָרַצִיוּס”.

וְסֶנֶקָה? וְדַנְט? וְשֶׁקְסְפִּיר?

אֶתְנַחֵם רַק בַּזֶּה: לִפְנֵי חֹדֶשׁ,

בֵּין רֵעַי, הַקּוֹרְאִים בְּרֹב גֹּדֶשׁ,

בִּשְׁעַת כֶּנֶס עָרַכְתִּי מִשְׁאָל:

“מִי קָרָא יוּבֶנַל וּוֶרְגִילִיוּס?”

וּבִן־רֶגַע גִּלָּה מֶחְקָרִי לִי אָז

כִּי שׁוּם אִישׁ לֹא קָרָא אוֹתָם כְּלָל.

לֹא הִגְבַּלְתִּי הַסֶּקֶר בַּקְּלַסִיקָה;

עֵת־בֵּינַיִם – נָעַצְתִּי גַּם בָּהּ סִכָּה:

“מִי קָרָא אֶת פְּלוֹנִי הַסּוֹפֵר?”

וְכָל מִי שֶׁנִּשְׁאַל “הֲקָרָאתָ?”

הִתְוַדָּה כִּי קָרָא רַק צִיטַטָה

אוֹ…בְּדִיחָה עַל אוֹתוֹ מְחַבֵּר.

אַךְ כֻּלָּם מַכִּירִים אֶת קוּבִּישְׁקִין

וְקָרְאוּ כָּל כִּתְבֵי קוֹצֶרִיזְ’קִין,

אַלְמַנַךְ “הַפְּתִילָה הַשְׂרוּפָה”,

בִּקּוֹרוֹת נוֹעָזוֹת שֶׁל פּוֹפְּלַבְקִין

וְסִדְרַת מַאַמְרֵי בּוֹרוֹדַבְקִין:

“הַקֵּבָה – וְסִגְנוֹן־ הַתְּקוּפָה”.

בּוֹרוּתָם שֶׁל רַבִּים, כְּיָדוֹעַ,

הִיא חֲצִי־נֶחָמָה. אַךְ מַדּוּעַ

בְּכָל־זֹאת מְכַרְסֶמֶת אוֹתִי

הַבּוּשָׁה עַל אֲשֶׁר בְּהוֹרַצִיוּס

אֶשָּׁאֵר אֲנִי “עַם־הָאָרַצִיוּס”,

שְׁטוּף הֲבֵל־הֲבָלִים עַד מוֹתִי?

לֹא נָפְלָה מִן הַמִּין הֶחָזָק הִיא,

כִּי הָיְתָה פַּיְטָנִית רַבַּת־עֹז.

הִיא הָיְתָה כְּבָר בַּגִּיל הַבַּלְזַקִי,

הוֹא – צָעִיר גַּנְדְּרָנִי וְנָלוֹז.

הוּא הֻזְמַן אֶל אוֹתָהּ מְשׁוֹרֶרֶת.

רֵיחַ־בֹּשֶׂם נָדַף בְּחַדְרָהּ.

עַל סַפָּה, בְּפִנָּה לֹא־מוּאֶרֶת,

הִיא קָרְאָה בְּאָזְנָיו אֶת שִׁירָהּ:

"הוֹ, עוֹרֵר בַּלְטִיפָה הַיּוֹקֶדֶת

אֶת חִשְׁקִי הָרָדוּם בַּחֲשַׁאי!

אַל תִּירֶאנָה שְׁפָתֶיךָ לָרֶדֶת

לַבִּירִית עַל לִבְנַת־יְרֵכַי!

הוֹ, נִשְׁזוֹר נָא בַּבְּרִית הַנִּכְסֶפֶת

שְׁתֵּי תְּשׁוּקוֹת לְלַפִּיד־נִצָּחוֹן!"

וְכָאן בָּא מִין כָּזֶה שֶׁל תּוֹסֶפֶת –

שֶׁהִסְמִיק גַּם אוֹתוֹ פִּרְחָחוֹן.

וְאוּלָם מַחְשָׁבָה מְאוֹשֶׁשֶׁת

חִישׁ מִלְּאָה אֶת לִבּוֹ בְּרֹב גִיל:

"הֲרֵי זוֹ הַזְמָנָה מְפֹרֶשֶׁת

וְעָלַי לְהָשִׁיב בַּעֲלִיל!"

הוּא זִנֵּק בְּשִׁכְרוֹן יֵצֶר־גַּבְרָא

וְלָחַץ אֶת הַגְּבֶרֶת לַלֵּב;

אַךְ קוֹלָהּ הַצּוֹרֵם זָעַק: “מַאוְרָה!” –

וְלִבּוֹ נִתְגַּלֵּשׁ לֶעָקֵב.

– “הוֹ סִלְחִי…אַךְ הָיִיתִי בָּטוּחַ..”

– "שְׁתוֹק!? – צָוְחָה בַּחֲמַת עֶלְבּוֹנָהּ:

"אֵיךְ הֵעַזְתָּ לִשְׁלוֹחַ, גַּס־רוּחַ,

אֶת יָדְךָ בְּאִשָׁה הֲגוּנָה?"

בֵּינָתַיִם הִגִּיעָה גַם מַאוְרָה.

הָאוֹרֵחַ נָשָׂא אֶת רָגְלָיו.

בַּפְּרוֹזְדוֹר, מְבֻלְבָּל מִמַּצָּב רַע,

הוּא שַָׁכַח כּוֹבָעוֹ עַל קוֹלָב…

בְּפַרְצוּף שֶׁהִלְבִּין כְּמַגְנֶזְיָה,

הוּא גִמֵּא מַדְרְגוֹת־הַגְּלִישָׁה.

לֹא הֵבִין הוּא אֶת סוֹד הַפּוֹאֶזְיָה

שֶׁל אוֹתָהּ פַּיְטָנִית חֲדִישָׁה.

לְכָל מַכָּרַי הַטּוֹבִים

מֻקְדָּשׁ בְּיֵאוּשׁ

הַבֹּקֶר מַתְחִיל בְּסִיּוּט רָע.

נָכְרִי כַּנָּהָר בְּרַחְמַפּוּטְרָה,

בָּא אִיכְּס לַעֲרוֹךְ עָלַי צַיִד.

“בַּבַּיִת?” – אֲבוֹי לִי: בַּבַּיִת.

מַנִּיחַ אֲנִי קֻלְמוֹסִי,

מַרְאֶה לוֹ אֶגְרוֹף בְּכִיסִי –

וְדֹם, בַּאֲרֶשֶׁת שֶּל אֵבֶל,

מַקְשִׁיב לְמַבּוּל דִּבְרֵי־הֶבֶל.

הַפַּעַם נוֹשֵׁא הַשְׁטֻיּוֹת

הִנֵּהוּ תֵּאוּר “חֲוָיוֹת”,

זוֹלוֹת – נְדוֹשׁוֹת עַד צְמַרְמֹרֶת…

מִמָּה? מִקּוֹנְצֶרְט שֶׁל תִּזְמֹרֶת.

סוֹף־סוֹף הִסְתַּלֵּק! צָהֳרַיִם!

רֹאשִׁי כְּבָר בָּקוּעַ לִשְׁנַיִם.

מִהַרְתִּי לִסְגוֹר אֶת הַדֶּלֶת…

אוֹי! שׁוּב אֵיזוֹ יָד מְצַלְצֶלֶת.

אָסוֹן – אַךְ הֶכְרַח הוּא לִפְתּוֹחַ.

מוֹפִיעַ סְטוּדֶנְטִ’יק – אֶפְרוֹחַ.

אֶתְמוֹל הַמִּסְכֵּן הִתְאַהֵב –

מֻכְרָח הוּא לִשְׁפּוֹךְ אֶת הַלֵּב.

צָרַח הוּא בְּקוֹל אִידִיוֹטִי.

כָּל מַה שֶׁמִּפִּיו הֲבִינוֹתִי –

שֶׁהִיא, הָאַוֶּזֶת הַהִיא,

הֲרֵיהִי יְצוּר אֱלוֹהִי.

יוֹתֵר, כְּמוּבָן, לֹא שָׁמַעְתִּי;

לָבַשְׁתִּי חִיּוּךְ אוֹטוֹמַטִי –

וּפִי, כְּתַקְלִיט מְכֻוָּן,

מִלְמֵל: "כְּמוּבָן…כְּמוּבָן… "

אֵלִי! הִסְתַּלֵּק בְּאַרְבַּע הוּא!

לִי מַיִם עַד נֶפֶשׁ כְּבָר בָּאוּ!

סוֹף־סוֹף נִתְרַגַּע בִּי דָמִי –

אוּכַל לְהַמְשִׁיךְ תַּרְגּוּמִי!

… צִלְצוּל! הוּא גָבַר מִדֵּי רֶגַע…

פָּתַחְתִּי: בֵּרְכַנִי קוֹלֶגָה.

יֵשׁ נֶשֶׁף – עָלָיו לִקְנוֹת “בִּירָה”:

לָכֵן בָּא לִלְווֹת חֲצִי־לִירָה.

“בְּעֹנֶג!” אַךְ בִּין לֹא אָבִין:

מַדּוּעַ הוּא זָז לַטְּרַקְלִין?

מוֹצִיא הוּא מִכִּיס חֲבִילֹנֶת

וְעוֹד – בְּאוֹתָהּ הַמַּתְכֹּנֶת –

וּבְקוֹל צַרְחָנִי מְתֹעָב

מַתְחִיל לְדַקְלֵם חֲרוּזָיו.

קוֹרֵא הוּא שָׁעָה…שְׁעָתַיִם…

וְשֵׁד מְסִיתֵנִי בֵּינְתַיִם:

"רְצוֹץ גֻּלְגָּלְתּוֹ הַמְטֹרֶפֶת!

נְעַץ לוֹ בַּבֶּטֶן מַגְרֶפֶת!"

הוֹ, מַה כָּאן? דִּירָה? בֵּית־מַרְזֵחַ?

צִלְצוּל!.. אֲנִי רָץ וּפוֹתֵחַ.

הִגִּיעָה עַלְמָה מְנֻמֶּשֶׁת,

מְלֵאַת הִתְרַגְּשׁוּת מְשֻׁמֶּשֶּׁת.

קוֹרֵאת הִיא סִפְרוֹן לִפְעָמִים;

חִפְצָהּ – “לְחַלֵּק רְשָׁמִים”.

הִרְהוּר מֶלַנְכוֹלִי בִּי יַעַל:

מַדּוּעַ לֹא צָדָה עוֹד בַּעַל?

מַדּוּעַ, יִקַּח אוֹתָהּ שֵׁד,

בָּרְחוֹב לֹא אֵרַע לָהּ שׁוּם אֵיד?

צִלְצוּל!.. מִתְפָּרֵץ אֶל הַבַּיִת

מַכַּר־אֶשְׁתָּקַד מִנְּוֵה־קַיִט,

פּוֹשֵׁט מְעִילוֹ, מִסְתָּרֵק,

יוֹשֵׁב לַפְּסַנְתֵּר – וְדוֹפֵק!

פְּלוֹנִים צִלְצְלוּ לְלֹא־הֶרֶף,

עִנּוּנִי, שִׁגְעוּנִי עַד עֶרֶב…

חוֹשֵׁשׁ פֶּן אַרְבִּיץ בָּאוֹרֵחַ,

מִטְבָּחָה הָיִיתִי בּוֹרֵחַ –

לִבְכּוֹת עַל חַיַּי שֶׁאֻמְלָלוּ

בִּגְלַל הַסַּדִיסְטִים הַלָּלוּ!