פרויקט בן־יהודה

שְׁתַלְתֶּם נִגּוּנִים בִּי, אִמִּי וְאָבִי,

נִגּוּנִים, מִזְמוֹרִים שְׁכוּחִים,

גַּרְעִינִים, גַּרְעִינִים נְשָׂאָם לְבָבִי –

עַתָּה הֵם עוֹלִים וְצוֹמְחִים.

עַתָּה הֵם שׁוֹלְחִים פֹּארוֹת בְּדָמִי,

שָׁרְשֵׁיהֶם בְּעוֹרְקַי שְׁלוּבִים.

נִגּוּנֶיךָ, אָבִי, וְשִׁירַיךְ אִמִּי,

בְּדָפְקִי נְעוֹרִים וְשָׁבִים.

הִנֵּה אַאֲזִּין שִׁיר־עַרְשִׂי הָרָחוֹק

הִבִּיעַ פִּי־אֵם אֱלֵי בַּת.

הִנֵּה לִי תִּזְהַרְנָה בְּדֶמַע וּשְׂחוֹק

“אֵיכָה” וּזְמִירוֹת שֶׁל שַׁבָּת.

כָּל הֶגֶה יִתַּם וְכָל צְלִיל יֵאָלֵם –

בִּי קוֹלְכֶם הָרָחוֹק כִּי יֵהֹם.

עֵינַי אֶעֱצֹם – וַהֲרֵינִי אִתְּכֶם

מֵעַל לְחֶשְׁכַת הַתְּהוֹם.

השיר לא כוּנס. נדפס ב“דבר הפועלת”, יולי 1944. לשיר חוּברוּ מנגינות ע"י דוד זהבי ואברהם מינדלין.

t חָלַמְתִּי

חָלַמְתִּי חֲלוֹם בַּלָּהוֹת,

חָלַמְתִּי חֲלוֹם נִפְלָאוֹת.

לְדַרְכִּי הָרָחוֹק יָצָאתִי,

לְבַקֵּשׁ אֶת נְוֵה יַלְדוּתִי –

וְהִגַּעְתִּי.

שְׁלֵוָה הַכִּכָּר,

וַּמְרגּוֹעַ סָבִיב.

בֵּיתוֹ שֶׁל סָבִי

מִתְחַיֵּךְ בִּשְׂחוֹק־זִיו,

וְעִקּוּל־הַסִּמְטָה הַמֻּכָּר

מוּצָף אוֹר־אָבִיב,

וְקוֹל צָלוּל וְיָקָר

מִנִּי פֶּתַח קוֹרֵא

וְהַבַּיְתָה מֵשִׁיב.

וְאוֹתָהּ כְּנֵסִיָּה –

מִיָּמִין,

וְגֶדֶר־חוֹמָה לְבָנָה,

עַתִּיקָה מִיָּמִים.

וְאוֹתָם עַרְמוֹנִים עֲבֻתִּים,

מְיָרְאִים־מְפַתִּים,

וּנְגֹהוֹת יַלְדוּתִי

מִנֵּרוֹת פְּרִיחָתָם הַזְּקוּפִים

נִגָּרִים וְזוֹלְפִים.

אָז קִמּוּר כְּנֵסִיָה גָּבַהּ

וְאֹפֶל־הַגָּן נִפְתַּח,

וְהַצֵּל הָעַתִּיק הַנֶּחְבָּא

הִפְסִיעַ וְגָח,

וְנֵרוֹת־ עַרְמוֹנִים הֶחֱוִירוּ

וְאוֹר־הַפְּרִיחָה דָעַךְ.

וַיֵּרֶד פַּחְדִּי הַיָּשָׁן

בִּכְבוֹת נְגֹהוֹת הַצְּחוֹר.

שׁוּב יָרַד פַּחְדִּי הַיָּשָׁן

עַל עֵינַי וְלִבִּי בִּכְנַף־שְׁחוֹר.

לָלֶכֶת, לָלֶכֶת מִכָּאן,

לַשׁוּב, לַחֲזוֹר!…

וּבָתִּים אֵינָם עוֹד בָּתִּים,

וְהָרְחוֹב אֵינֶנּוּ רְחוֹב,

וְעוֹבְרִים עַל שׁוּחוֹת וּבוֹרוֹת

צִלְלֵי מִשְׁמָרוֹת

עָבֹר וְחָלֹף.

בָּא זָקֵן אֵי מִשָּׁם לִקְרָאתִי: לְאָן? לְאָן, בִּתִּי?

…אֶל בֵּית סָבִי, הֵן תַּכִּירֶנּוּ!

אֵי בֵּית סָבִי, הָשֵׁב!

כִּכַּר־הַשּׁוּק הַנְחֵנִי,

אֶל בֵּית סָבִי יוֹסֵף…

אַךְ הוּא הֶחֱרִישׁ וְהָלַךְ לוֹ.

בָּא נָזִיר לִקְרָאתִי מִן הַגָּן,

קָרַב אֵלַי שְׁלוּב־יָדַיִם

וְחֶרֶשׁ הָגָה: לְאָן?

…אֶל הַשּׁוּק. אֶל בֵּית סָבִי

הוֹרֵנִי־נָא הַדֶּרֶךְ.

הַלַּיְלָה רַד. צוֹעֵד מִשְׁמָר.

כּוֹשְׁלָה הַבֶּרֶך…

הִקְשִׁיב הַנָּזִיר וְחִיֵּךְ לוֹ נוּגוֹת:

אֵיכָה בְּאֵין דֶּרֶךְ תַּגִּיעִי,

תָּבוֹאִי, אָחוֹת?

אָז נָשָׂאתִי פָּנַי

מוּל צֵל־כְּנֵסִיָּה מְקֻמָּר,

עָצַמְתִּי עֵינַי

וָאֹמַר:

כָּךְ הוֹלִיכַתְנִי אֵי רַגְלִי

בַּנְּתִיבָה הַזֹּאת

בָּעַרְמוֹנִים לַחֲזוֹת.

עַתָּה אָשׁוּבָה עֲצוּמַת עֵינַיִם

וּבְלִבִּי אַצִּית

אֶת הַפְּרִיחָה הָעַרְמוֹנִית,

וּלְאוֹרָהּ אֶצְעַד

לְאַט לְאַט,

אֲחֹרַנִּית, אֲחֹרַנִּית,

וְלֹא יִרְאֵנִי כָּל מִשְׁמָר

וְלֹא יֶאֱרַע דָּבָר.

כָּךְ. הַכְּנֵסִיָּה מִמּוּל,

מִצַּד יָמִין –

פְּרִיחַת הָעַרְמוֹנִים.

כָּכָה. בְּדִיּוּק.

עִם הַמִּפְנֶה –

כִּכַּר־הַשּׁוּק.

הִנֵּה הַבַּיִת,

הַמִּפְתָּן.

כָּאן.

עוֹד צַעַד, עוֹד…

עַתָּה עַל הַזְּרוֹעוֹת

יִטֹּל אוֹתִי סָבִי

וְאֵל בֵּיתוֹ יָבִיא.

חָלַמְתִּי: שיר זה, בשינוי־נוסח, נתפרסם תחילה ב“דבר” דצמבר 1944, בשם “חלוֹם בית סבי”. עם הכינוּס ל“עבים חולפות” שינתה המשוררת את שמו. ↩

t הָלַכְתִּי רָחוֹק...

הָלַכְתִּי, הָלַכְתִּי רָחוֹק, בְּאֹפֶל אִלֵּם וְנוֹרָא.

וְהַדֶּרֶךְ אֵינֶנָּה קְצָרָה,

אַף לֹא רְחָבָה, לֹא צָרָה –

הַדֶּרֶךְ שְׁחוֹרָה.

וְהוֹלְכִים וּפוֹסְעִים אִתִּי עוֹד

אֲלָפִים, רְבָבוֹת.

עוֹד רַגְלַיִם וְעוֹד,

וְהֵן לֹא זְקֵנוֹת וְלֹא צְעִירוֹת,

לֹא כּוֹשְׁלוֹת וְאַף לֹא מְהִירוֹת –

רַגְלַיִם עִוְרוֹת.

אַךְ יֵשׁ מִי שֶׁנָּתַן אֶת יָדוֹ

בְּיַד אֵם, בְּיַד אָב,

בְּיַד אָח נֶאֱהָב.

וִידֵיהֶם הַשְּׁלוּבוֹת –

הֵן רוֹאוֹת בָּאֹפֶל הָעָב.

הֵן רוֹאוֹת בְּעַד הָרַגְלַיִם,

הֵן רוֹאוֹת בְּעַד הָעֵינַיִם,

בְּעַד הַלֵּבָב.

רַק אֲנִי – לְבַדִּי,

וְרֵיקָה כַּף־יָדִי

וּתְלוּיָה נֶאֱלֶמֶת יַתְמוּת

כַּמָּשׁוֹט הַשָּׁמוּט

מִסִּירָה טְרוּפַת־גַּל מְסֹעָר

בְּחֶשְׁכַת הַנָּהָר.

וְהוֹלְכִים. וְהוֹלְכִים.

בְּרַגְלַיִם עִוְרוֹת, בְּלִי אוֹרָה.

אָז אֶשָּׂא אֶת קוֹלִי וְאֶקְרָא:

אָחִי, אָחִי!

וְהַדֶּרֶךְ אֵינֶנּוּ שָׁחוֹר עוֹד,

וְהָאֵלֶם נִקְרַע בְּבָרָק,

וְחָזַר וְהִשְׁמִיעַ הָרַעַם

אֶת זַעֲקָתִי בַּמֶרְחָק:

אָחִי! אַיֶךָּ, אָחִי?

וְעָנַנִי הַקּוֹל

רָחוֹק וּבָלוּם,

וְחִוֵּר וְעָגוּם,

וְעָנַנִי הַקּוֹל אֲנָחוֹת:

“הִנֵּנִי, אָחוֹת!”

וְעָמְדָה הַשַּׁיֶּרֶת.

וְרַגְלַיִם לֹא תְּשׁוּשֹׁותְ ולֹא צְעִירוֹת,

לֹא חוֹפְזוֹת וְלֹא נִרְפּוֹת –

רַגְלַיִם עִוְרוֹת

עָמְדוּ מְצַפּוֹת.

כַּף יָדְךָ בְּיָדִי.

הַאַתָּה הוּא, אָחִי?

הַאַתָּה, יְחִידִי?

לֹא אוּכַל אַכִּירְךָ,

לֹא בָּהִיר שְׂעָרְךָ,

לֹא כָּחֹל מֶבָּטְךָ,

לֹא פָּנֵיךָ צַחִים –

הַאַתָּה הוּא, אָחִי?

הַאַתָּה, הֶאָהוּב?

כֹּה כֵּהֶה וְשָׂרוּף

תִּצְנַח עַל יָדִי…

הַאַתָּה הוּא קְטַנִּי?

“אֲנִי הוּא, אֲנִי…”

וְשׁוּב הַשַּׁיֶּרֶת צוֹעֶדֶת, צוֹעֶדֶת.

אֵין רֶגֶל בּוֹטַחַת, אֵין רֶגֶל מוֹעֶדֶת.

בְּיָדִי כַּף־יָדוֹ שֶׁל אָחִי חֲבוּקָה,

וְיָדִי הַשְּׁלוּבָה כְּבָר רוֹאָה אֶת דַּרְכָּהּ.

הִיא רוֹאָה. הִיא רוֹאָה.

בּוֹא נֵלְכָה, אָחִי,

נֵלֵךְ וּנְחִי.

הָלַכְתִּי רָחוֹק…: ראה אוֹר לראשונה ב“דברי סופרים”, מאסף סופרי א“י, תש”ד, בשם “חלמתי”. עם הכינוס ל“עבים חולפות” שינתה המשוררת את שמו. ↩

תגיות

חדש!

עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

לפריט זה טרם הוצעו תגיות

המלצות על הסדרה, מחזור, או שער או על היצירות הכלולות

0 קוראות וקוראים אהבו את הסדרה, מחזור, או שער
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.