¹

(גָּזֶלָה²)

לִבִּי אִם תִּקַּח תּוּרְכִּית-שִׁירַז³ זֹאת,

בְּעַד שׁוּמָה אַחַת שְׁחוֹרָה

שֶׁעַל לֶחְיָהּ, אֲנִי אֶתֵּן לָהּ

אֶת סָמַרְקַנְד וְאֶת בּוּכָרָה.

שַׂר הַמַּשְׁקִים, הַרֵק הַיֶּתֶר!

וּכְלוּם נִמְצָא בִתְחוּם גַּן-עֵדֶן

גַּן הַדּוֹמֶה לְמוּסַלָּה⁴ אוֹ

שְׂפַת רוֹקְנַבַּד הַמְאֻשָּׁרָה?

הוֹי, הַשָּׁרוֹת קַלּוֹת-הָרֶגֶל,

מֵהֶן בִּלְבּוּל בְּלֵב חַכְמֵי-אֶרֶץ,

הֵן סַבְלָנוּת הַלֵּב תְּבַזֵּזְנָה,

כְּבַזֵּז תּוּרְכִּים⁵ אֶת הַכֵּרָה.

יִפְעַת אֲהוּבָתִי לָהּ צֹרֶךְ

אֵין בְּמַתְּנוֹת שָׁוְא לָהּ אַגִּישָׁה:

בְּלִי תַמְרוּקִים, שָׂרָק וָכֹחַל

הִיא הַיָּפָה בִּבְנוֹת דּוֹרָהּ.

זַמֵּר רַקְדָנִיּוֹת וָיָיִן,

וְאַל תִּפְתֹּר חִידוֹת הֶחָלֶד:

אִישׁ לֹא הִתִּיר וְלֹא יַתִּירָה

הַקֶּשֶׁר הַקַּיָּם וְנוֹרָא.

אוֹן חֲמוּדוֹת יוֹסֵף רָאִיתִי,

וָאָבִין – הַגְּזֵרָה מַכְרַעַת,

כִּי לֹא יָכְלָה עֲמֹד זוּלֵיכָה

בְּתֻמָּתָהּ וּבְטָהֳרָהּ.

אַתְּ בִּי גוֹעֶרֶת; אַךְ שָׂשׂוֹן לִי

(סְלָחָה לִי אֵל) אוֹתָהּ שְׂפַת קָצֶף,

יָאָה לְאֹדֶם שִׂפְתוֹתַיִךְ

גַּם הַנְּאָצָה זוֹ הַמָּרָה.

וּבְכֵן הַט אָזְנְךָ לִי, רֵעַ –

לְנֶפֶשׁ צְעִירָה, לָעֶלֶם,

עֵצָה, זָקֵן חָכָם יַבִּיעַ,

מִכָּל יָקָר הֵן יְקָרָה.

חֲרֹז, חַאפֶז, כִּפְנִינֵי פֶלֶא

טוּרֵי נִגּוּן שֶׁל הַגָּזֶלָה,

וְכָעֲנָק שֶׁל כּוֹכְבֵי-בֹקֶר

שִׁמְךָ יָהֵל לְתִפְאָרָה.

(גָּזֵלָה)

דַּל גּוֹרָלִי כְּבַד סֵבֶל,

תָּלוּל מַעֲלֵה שְׁבִילִי,

אֲנִי מְאֹד נְקַלּוֹתִי

בְּעֵינַי גֵא אֱוִילִי.

אַךְ בְּתַלְתַּלִּים כִּי אֶגַּע

תְּשׁוּקָתִי גוֹבֶרֶת,

בְּגַאֲוָה אָז אֶזְדַּקֵּפָה

אֶשְׁכַּח עַבְדוּת, כְּבָלִי.

מַה יֵּעָשׂ בַּשָּׁמַיִם –

עֵינַי אַתָּה שְׁאָלָה;

רְגָעַי אֶמְנֶה עַד שַׁחַר

עַל פִּי כֹּכְבֵי לֵילִי.

בְּתוֹדָה מִלֵּב וָקֶרֶב

אֶשַּׁק אֶת שְׂפוֹת הַסֵּפֶל –

פֹּה לְסוֹד גָּדוֹל מַפְתֵּחַ

וְיָם חָכְמָה צְלוּלִי.

וְעוֹד תּוֹדָה אַכִּירָה

לְיָדַי חַסְרוֹת הַכֹּחַ,

לְדַכֵּא עֲנִיֵּי-אֶרֶץ

לֹא בְכֹחִי וְחֵילִי.

וְעֵת בְּשִׁירַי רוֹמַמְתִּי,

שִׁבַּחְתִּי מוֹכְרֵי-יָיִן,

גְּמוּל עֲמָלָם בַּקֹּדֶשׁ

בְּצֶדֶק – זֶה כְּלִילִי.

אַתָּה הֵן לֹא תְּרִימֵנִי

אֶבְיוֹן וְדַל מֵאֵפֶר,

וְאִם גַּם יִזְּלוּ כַּדֶּמַע

אִזְמָרַגְדַּי שֶׁלִּי!

בְּגֵיא זֶה כִּי דָם אוֹרִידָה

בִּבְכִי, אַל תּוֹכִיחֵנִי…

גּוֹרַל פִּכְּחִים מַר כְּצַעַר

עִזֵּי מוּשְׁק¹. וְלוּ יְהִי

רֹאשׁ חַאפֶז כֶּבֶד-יַיִן,

אַךְ לִי תִּקְוָה נִשְׁקֶפֶת

מֵרֹאשׁ אַחֵר מְלֵא רֶגֶשׁ

וּמִשְׁפַּט חֶסֶד לִי.

(גָּזֶלָה)

יוֹסֵף הָאָבוּד שׁוּב יַגִּיעַ

אֶל כְּנָעַן, רַק אַל תִּצְטָעֵר!

בֵּית הָאֲבֵלִים יְקַשְּׁטוּהוּ

וַרְדֵי-נוֹי, אַךְ אַל תִּצְטָעֵר!

לִבִּי הַנּוּגֶה, אַל תִּבְכָּיָה,

מַהֵר יַעַבְרוּ יְמֵי-דֶלֶף,

וְשָׂגְבָה הַחָכְמָה עַל כָּל שֶׁגַע

וְתִמְהוֹן-לֵב – אַל תִּצְטָעֵר!

וְיָקִים הַָאָבִיב עַל כָּרֶיךָ

כִּסְאוֹ בִּפְרִיחָה מְחֻדֶּשֶׁת,

בְּרֹאשְׁךָ, הַזָּמִיר, כְּלִיל הַוֶּרֶד

יָאִיר בְּאוֹר – אַל תִּצְטָעֵר!

קַוֵּה! כִּי הַסּוֹד, לֹא יָדַעְתָּ,

אוּלַי שָׁם, מֵעֵבֶר לַקֶּלַע,

אוֹצַר שְׂמָחוֹת לֹא חִכִּיתָ

יוֹפִיעַ לָךְ – אַל תִּצְטָעֵר!

הַיּוֹם אִם נֶהְפַּךְ לְפִגְעֵנוּ

גַּלְגַּל גּוֹרָלֵנוּ, הֵן הוּא

עוֹדֶנּוּ סוֹבֵב וְהוֹלֵךְ, וְאֵין

הֶפְסֵד נֶצַח – אַל תִּצְטָעֵר!

וּבַעֲלוֹתְךָ אֶל הַכַּעְבָּה,

חוֹצֶה הַמִּדְבַָּר, וּבַדֶּרֶךְ

יִפְצַע קוֹץ דּוֹקֵר אֶת רַגְלֶיךָ

לַכְאִיב מְאֹד – אַל תִּצְטָעֵר!

לִבִּי, אִם תַּהֲרֹס סוּפַת-תֹּהוּ

אָשְׁיוֹת הַחַיִּים בְּמוֹ רֶגַע –

אַל תִּירָא אוֹקְיָנוֹס, כִּי נֹחַ

קַבַּרְנִיטְךָ – אַל תִּצְטָעֵר!

רַבּוֹת סַכָּנוֹת עַל הַדֶּרֶךְ,

וְהַמַּטָּרָה בְּמוֹ אֹפֶל –

אַךְ אֵין שְׁבִיל לְלֹא סוֹף, וְיִמַּס גַּם

הָאֵד הַזֶּה – אַל תִּצְטָעֵר!

מְאֹד מַר לַנֶּפֶשׁ מֵעֹצֶר

פְּרִידָה וְהַקִּנְאָה הָאוֹכֶלֶת.

חוֹתֵךְ כָּל גּוֹרָל הֲפַכְפַּךְ הוּא

יוֹדֵעַ כֹּל – אַל תִּצְטָעֵר!

חַאפֶז, אִם אַתָּה בְּמוֹ עֶרֶב

עָגוּם בְּפִנָּה מְיֻתֶּמֶת

עוֹשֶׂה תְפִלָּתְךָ אוֹ שׁוֹקֵעַ

בְּקוּרְאַן-קֹדֶשׁ – אַל תִּצְטָעֵר!